כנסת פתוחה

PAGE
8
ועדת הכלכלה

3.7.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ז' בתמוז תשס"ו, 3.7.2006, שעה 10:00

כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו) (הוראת שעה), התשס"ד-2004 (תיקון), התשס"ו-2006

חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר

רוברט אילטוב

גלעד ארדן

אליהו גבאי

יצחק זיו

יואל חסון

יורם מרציאנו

רונן ריינגולד

- לשכה משפטית, משרד התקשורת

עו"ד רס"ן עדי בן ש"ך
- יועץ משפטי גל"צ, משרד הביטחון

עידית צ'רנוביץ

- ראש אגף רדיו וקשרי ממשל, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

ניר שוויקי


- מ"מ סמנ"כל כספים, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד יהודה רווה

- הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

יאיר אלוני


- מנכ"ל רשות השידור

תמי מידן


- עוזרת מנכ"ל רשות השידור

יוני בן-מנחם


- מנהל קול ישראל, רשות השידור

יאיר לוי


- בעלים של חברת שפ"א

ענת ארדיטי


- מנכ"ל חברת שפ"א

עו"ד נועם פורר

- חברת שפ"א

חיים יגאל


- רדיו דרום

ארנה הוזמן


- הרדיו האזורי

אתי בנדלר




ניר ימין – מתמחה בלשכה המשפטית

לאה ורון

טלי רם

כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו) (הוראת שעה), התשס"ד-2004 (תיקון), התשס"ו-2006

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר-היום כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו) (הוראת שעה), התשס"ד-2004 (תיקון), התשס"ו-2006.



נשמע כעת את המבקשים לדבר, ולאחר מכן – לפי ההתקדמות – הנטייה היא לאשר היום את התקנות, אבל נשמע את המבקשים להשמיע.

בוקר טוב לכולם. אני עידית צ'רנוביץ, ראש אגף רדיו וקשרי ממשל ברשות השנייה. בפתח דברי אציין כי הכללים שבנדון הובאו כבר לאישור הוועדה בתחילת חודש ינואר, והוחלט כי תוקפם של הכללים לא יפוג ב-12 בינואר כפי שהיה אמור להיות, ומכוח סעיף 38 לחוק יסוד: הממשלה, קבענו כי התוקף של הכללים יפוג רק באמצע יולי.

לא הוחלט. פשוט פירשנו את הוראות סעיף 38.

פירשנו את זה כך. לפיכך, אנחנו מבקשים כעת מחברי ועדת הכלכלה להביא לאישור את נוסח הכללים.


ברשותכם, כמה מלים לאלה שלא היו בדיון הקודם, מה זה שפ"א ומה בעצם המתכונת של אותם כללים.


שפ"א זה שידורי פרסומת בתחנות רדיו אזוריות. שפ"א זה גוף משווק, הוא פועל מכוח הכללים של הרשות השנייה לעניין שיווק משותף של זמן פרסומות בעבור זכייניות של תחנות הרדיו האזורי.


הגוף המשותף הזה שפועל מכוח סעיף 85(ב) לחוק, מאפשר קודם כול קיום של תחרות בתחום הפרסום הארצי ברדיו, מחד; מאידך, הוא מאפשר לתחנות הרדיו האזורי לממש את הפוטנציאל העסקי שלהן. זאת אומרת, במקום שמפרסם – בין אם גדול ובין אם קטן – שמעונין לפרסם בתחנות הרדיו האזורי, יעבוד מול 14 תחנות – יש גוף שהוא מתווך אל מול כל 14 התחנות, והוא מקשר ביניהן.


עצם קיומו של גוף השיווק המשותף הזה, מכוח החוק מאפשר תחרות לכל תחנות הרדיו האזורי בכל מפת שידורי הרדיו: גם להתחרות מול "קול ישראל" וגלי צה"ל, גם לצערי מול תחנות הרדיו הפיראטיות - מבקר המדינה, בדוח לפני האחרון שלו, גם התייחס לכך; יש היום הרבה מאוד תחנות רדיו פיראטיות שנוגסות בעוגת הפרסום של התחנות האזוריות - וגם כמובן להתחרות מול התחנות החינוכיות.


הכללים – שהארכת תוקפם עומדת פה על הפרק – הם למעשה מסדירים את המתכונת. כלומר, עצם קיומו של הגוף המשותף הזה הוא מכוח החוק. הכללים האלה רק מסדירים את המתכונת, ולמעשה את כל אופן פעילותו של הגוף הזה.

שלושה חברי כנסת נכנסו. אנא, תחזרי בתמציתיות.

אנחנו מדברים על אישור התקנת כללי שפ"א. שפ"א זה שידורי פרסומת בתחנות רדיו אזוריות.


שפ"א זה גוף שפועל מכוח סעיף 85(ב) לחוק הרשות השנייה. הוא גוף משווק לעניין שיווק משותף של זמן שידורי פרסומות בעבור זכייניות תחנות הרדיו האזורי. עצם קיומו של הגוף מאפשר מצד אחד תחרות – תחנות הרדיו האזורי יכולות להתחרות עם תחנות הרדיו הארציות, ממלכתיות, שזה קול ישראל וגלי צה"ל; מצד שני, הוא מאפשר גם לתחנות הרדיו האזוריות לממש את הפוטנציאל העסקי שלהן. כלומר, הוא איזשהו גוף מתווך. במקום שמפרסם – גם גדול וגם קטן, כל פעם כשירצה לפרסם בתחנות הרדיו האזורי, יעבוד מול 14 תחנות רדיו אזורי- הגוף מתווך בין 14 התחנות, הוא מקשר ביניהן.


הכללים האלה מסדירים את המתכונת ואת אופן הפעילות של הגוף, כאשר המטרה שלהם להבטיח את קיומה של תחרות הוגנת - למרות שאגיד את זה ב"אנדרסטייטמנט" – אין כל כך תחרות הוגנת. תחנות הרדיו האזורי מתמודדות עם שוק מאוד פרוע, עם קיומן של תחנות רדיו פיראטיות. כך התייחס גם מבקר המדינה בדוח האחד לפני אחרון שלו. יש היום 150 תחנות רדיו פיראטיות.

נציג משרד התקשורת, אחר כך תספר לנו איך אתם מתמודדים עם זה.

לא חושב שאני יודע לתת את כל הפידבקים.

אני יכולה לנסות לעזור לך – מתפקידי הקודם.


רק אגיד שבשנת 2003, ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה כאן את מה שנקרא חוק איסור שידורי רדיו שלא כדין, שקבע שהמפרסמים ברדיו הפיראטי הם אלה שעוברים עבירה פלילית. אני יודעת שהיו הרבה מאוד שיתופי פעולה בין המשטרה, ופיילוטים עם סמנכ"ל ספקטרום במשרד התקשורת, ואכן רואים תוצאות.

כמה הועמדו לדין?

זה אני כבר לא יודעת.

שיתופי פעולה זה בסדר. אפשר לאכול בורקס ולשתות מיץ תפוזים ביחד – זה בסדר.

האם רואים איזושהי ירידה?

כן, עד כמה שלי ידוע – ובכל זאת, לא הייתי במשרד התקשורת במשך שנה – אבל יש איזשהם ניצנים. אני יודעת שיש פעולות נוספות שנעשו, אבל אני מציעה שסמנכ"ל ספקטרום, משרד התקשורת, יעדכן על כך.


כפי שאמרתי, מטרת הכללים האלה להבטיח את התחרות ההוגנת. בדיון הקודם, הרשות השנייה נתבקשה להציג נתונים לגבי עוגת הפרסום והיחס בין המפרסמים הגדולים למפרסמים הקטנים. הרשות השנייה ערכה שימוע לכל תחנות הרדיו האזורי, ויושב-ראש התאחדות הרדיו האזורי – ופה אני מוכנה להצהיר לפרוטוקול – מסר לנו שתמהיל ההכנסות מפרסום של כל תחנות הרדיו האזורי, בממוצע, הוא בין 35% ל- 40% ארצי, לעומת 60%- 65% מקומי.


עוד אני יכולה לעדכן שהרשות השנייה מדי שנה – כמחויב על-פי החוק – מקיימת סקרי האזנה, ואותם היא מפרסמת. יש סקר האזנה מכובד שכלל 5,700 נשאלים, ושם עולה ששיעורי ההאזנה לתחנות הרדיו הארציות הוא גדול יותר לעומת תחנות הרדיו האזוריות, ולמעשה ההכנסות של תחנות הרדיו האזורי – מרביתן מגיעות מפרסומות אזוריות.


כוונת המחוקק היתה שתחנות הרדיו האזורי יצרו פלטפורמה חדשה למפרסם הקטן ולעסקים קטנים, ואני חושבת שהיום – מעשר שנים לתחנות הרדיו האזורי – כפי שכוונת המחוקק היתה, אכן זה כך.


נקודה אחרונה – לפי כללי שיבוץ פרסומות, שהרשות השנייה פועלת על-פיהם, אנחנו הרשות השנייה, חייבים להגן על אותם מפרסמים קטנים מפני משוא-פנים, אפליה כלשהי – בין אם מדובר במפרסם קטן ובין אם במפרסם גדול.

אני יכולה לספר לוועדה – היתה לי פנייה, דווקא ממפרסם גדול, רשת טיב טעם, שרדיו דרום לא הסכים לפרסם אותו, מטעמים שלו – דווקא לא טעמים כלכליים, אלא יותר מטעמים חברתיים-תרבותיים-דתיים. אותו מפרסם פנה לרשות השנייה, והרשות השנייה במסגרת ועדת הפרות – גם אני, ביושבי כוועדת הפרות – קיימנו על כך דיון. היה נראה הגיוני מדוע אותו זכיין מסרב לפרסם אצלו בתחנה, ולמרות זאת הרשות השנייה לא קיבלה את עמדת הזכיין בעניין הזה וחייבה את התחנה שרשת טיב טעם תפרסם גם ברדיו דרום. רוצה לומר שהרשות השנייה מגנה על מפרסמים קטנים כגדולים.

אם יש מפרסמים קטנים שיבואו ויטענו שאכן הם נבלעים או נכחדים כתוצאה מכך – הרשות השנייה מוכנה להתמודד עם כל טענה לגופה.

לפיכך, אנחנו מבקשים מהוועדה לאשר את התקנות האלה. אנחנו חושבים שדווקא הוראת שעה יכולה לפגוע בעסקים. אנחנו חושבים שככל שיהיה אופק רחב יותר – כך ייטב לנו.

סיסמת האופק – רלוונטית, לא רלוונטית – נכנסת לכל נושא.

במקרה הספציפי הזה. תארי לך שהתקנות האלה מאושרות נניח לשנה, ושפ"א רוצה לסגור חוזים ליותר משנה – היא לא יכולה לעשות זאת.

המקרה של האופק בעניין הזה הוא מאוד נכון.

לפעמים אני משתמשת בכך שלא לצורך. דווקא במקרה זה אני משתמשת בכך מאוד לצורך.

כשבדקתם את הסטטיסטיקות לגבי עוגת הפרסום, האם כללתם את הפרסום הסמוי, "תוכן שיווקי", את החסויות של גלי צה"ל? זה בכל זאת איזשהו נתח.

לגבי הרדיו מאוד נוח לי לענות על כך. בניגוד לטלוויזיה, ברדיו – לפי הכללים של הרשות השנייה – חל איסור מוחלט על "תוכן שיווקי".

"תוכן שיווקי" – היכולת שלו להיות סמוי משום שזה ויזואלי. אפשר לעשות תוכן שיווקי בצורה ויזואלית. ברדיו זה מאוד קשה. לא הייתי קוראת לזה אפילו פרסומת אגב; זאת פרסומת לכל דבר.

לכן, אם יש מתלוננים על פרסומת – ככל שהיא יכולה להיות סמויה – אנחנו ישר פועלים במסגרת ועדת ההפרות.

את מתייחסת רק ל"תוכן שיווקי" שכמעט לא קיים ברדיו, אבל אנחנו מתייחסים גם להתפלגות שוק הפרסום בטבלה שאתם ציינתם, וכאן אמרתם שהטלוויזיה נוגסת בשנת 2005 ב- 33%, סך הכול 265 מיליון דולר.

האם בחלק הזה התייחסתם לרזולוציה של "תוכן שיווקי"?

לא, זה לא נכנס פנימה.

זאת אומרת שבעצם, ההשקעה בשוק הפרסום היא הרבה יותר גבוהה.

יכול להיות שכן, אבל בכל הנושא של תוכן שיווקי אנחנו ממתינים – כפי שהצהרנו לפרוטוקול בישיבה הקודמת – למסקנות של ועדת אסא כשר. לדעתי, אחרי כן יהיה גם יותר נכון להתייחס לזה מבחינה כלכלית.

האם יש לך הערכה מה האחוז של "תוכן שיווקי"?

הרשות כעת בוחנת את הנושא הזה על מנת למצוא את המספר המדויק. כרגע אנחנו לא רוצים לזרוק מספר סתם.

אני מבין שהדיון היום הוא לא על המהות, אלא על ההארכה או ההפיכה להוראת קבע של הוראת השעה.

אבל ההחלטה תיגזר מהדיון המהותי.

זה ברור, אבל בחוק עצמו, בסעיף 85 לחוק, כבר נקבע הצורך בגוף כזה, אנחנו היום לא בדיון על שינוי החוק. יש חוק, והחוק קבע שיש צורך, אחרת הוא לא היה קובע את החריג. בסיפה של סעיף 85 נאמר שלא יראו בגוף הזה כאילו זה חריגה מהרישה, שאומרת שאסור יותר מ- 10%.

השאלה היא האם להפוך את הוראת השעה להוראת קבע, או האם להשאיר אותה הוראת שעה. אני לא חושב שמישהו חושב שלא צריך את זה כלל, כי אז צריך לשנות את החוק. לדעתי, השאלה מתמצה במה שציינה עידית. אם עושים זאת לזמן קצר – אי-אפשר להתקשר, אין ודאות.

גם לגבי הוראת קבע, דרך אגב – אם זה יהפוך לתיקון במקום הוראת שעה – החקיקה היא חקיקת משנה, אפשר לשנות אותה. אם מישהו יחליט בעוד שלוש שנים שהמצב לא טוב – אפשר לשנות את התקנה. התקנה, גם היא ניתנת לשינוי יחסית בקלות, לעומת שינוי חוק.

לכן, אני חושב שהדיון צריך להיות בנקודה הזאת. אני מניח שאנשים יעלו את הרהוריהם אם זה צריך להיות לתקופה ארוכה, לתקופה קצרה, הוראת קבע, הוראת שעה. בעיני זה ברור, אבל אני משוחד.

רונן ריינגולד, לשכה משפטית, משרד התקשורת. אנחנו מתנגדים להפיכת הוראת השעה להוראת קבע, מכמה טעמים.


בבסיסם, הכללים האלה מסדירים הוראות של תחרות. מפת התחרות בתחום הרדיו תשתנה בעוד שנתיים, משני טעמים. אל"ף, ייכנס הרדיו הדיגיטלי – וזה דבר שאנחנו לא יודעים היום איך להתמודד אתו. זה בהחלט יכול לשמוט את כל מפת הפרסומות בישראל; מצד שני, אנחנו גם לא יודעים איך תיראה מפת הרדיו האזורי מבחינת התחנות היום – האם יוארכו הזיכיונות, האם יתנו זיכיונות חדשים?


אנחנו חושבים שהצעד הנכון הוא להאריך או לקבוע הוראת שעה חדשה בת שנתיים – אותו פרק זמן שנקבעה עד היום – ולבחון את מצב שוק הפרסומות בעוד שנתיים באופן שבו אנחנו עושים היום.


אני חושב שזה יותר נכון. צודק עורך-דין רווה בכך שגם כללים אפשר לשנות, אבל בכל זאת אני חושב שהאופק הוא יותר ודאי ברגע שאנחנו קובעים פרק זמן מוגדר של שנתיים, שלאחריו תתבהר התמונה.

הערה לעניין הרדיו הדיגיטלי. זה נכון שאנחנו לא כל כך יודעים איך תיראה מפת שידורי הרדיו ברגע שיצטרפו 20 גופי שידור חדשים בטכנולוגיה הדיגיטלית החדשה, אבל אנחנו כן יודעים עדיין ורוצים – וחזקה על הרשות השנייה שהיא גם תעשה זאת – שתחנות הרדיו האזורי ימשיכו לפעול גם בעידן השידור הדיגיטלי.

הסיכוי מאוד נמוך. כשיש רכב אוטומטי או רכב עם הילוכים – מי יסע ברכב עם הילוכים?

יכול מאוד להיות שתחנות הרדיו יעברו גם לאוטומטי. המחוקק רצה שתחנות הרדיו האזורי ישתלבו גם במערך השידור הדיגיטלי, כפי שנקבע בעיקרון ה- must-carry. יכול להיות שיהיה מצב של שידור של simule cast . יהיו עדיין תחנות רדיו אנלוגי למי שירצה לשדר בשיטה האנלוגית באזורי, וגם בארצי.

לכן, הטענה של עורך-דין רונן ריינגולד – שאני באופן אישי מכירה ומוקירה – אני לא מסכימה איתה.

האם מפרסם חייב להביא את תוכן הפרסום? זוהי נקודה שהיא מאוד חשובה, כי יש לכך השלכות מאוד מרחיקות לכת.

עבודת הפיקוח של הרשות השנייה בתחום רדיו נעשית מול בעלי התחנות, עם הזכיינים. תחום רדיו אחראי על 14 תחנות הרדיו האזוריות, אנחנו מפקחים עליהם. הקשר שמתבצע הוא עם התחנות בלבד.


תחנה שרוצה – והיא רשאית לעשות את זה, ואנחנו ממליצים; הרשות השנייה מציעה את השירות הזה במצב שהוא שנוי במחלוקת, כשאותה תחנה לא בטוחה לגבי הפרסומת עצמה, לשון הפרסומת, שיכול שתהיה בה פגיעה כזאת או אחרת – מעבירים לנו את הנוסח עצמו לאישור מוקדם; אנחנו מאשרים, לא מאשרים, מציעים לתקן או לא לתקן, ואנחנו ממליצים לתחנות לעשות את זה, ופעמים רבות זה גם נעשה.

כלומר, התוכן מגיע אליכם בכל מקרה?

שוב, התחנה רשאית לעשות את זה. מתי זה מגיע אלינו בכל מקרה? אם יש איזושהי תלונה. התלונה יכולה לבוא או מצד המפרסם, או מצד מאזין כזה או אחר – שפונה אלי לתחום רדיו ברשות השנייה. הוא מגיש את התלונה אלי, אני בודקת את התלונה לגופה, ואנחנו מטפלים בזה. זה במסגרת הליך ועדת הפרות.

האם כל מפרסם שירצה לפרסם באחת מתחנות הרדיו האזורי, צריך לעבור דרככם – דרך איזושהי מערכת שתנוהל אצלכם והיא זאת שבעצם תכוון את הדברים לטובת תחנות הרדיו האזוריות? אני פשוט לא מבין את זה, זה נראה לי מאוד תמוה.


אני גם שואל וגם עונה, אבל אשמח לקבל תשובה.

חבר הכנסת מרציאנו, העניין הרבה יותר פשוט מאשר זה נראה. כרגע, הרי יש תחנות אזוריות ותחנות ארציות – דוגמת רשת ב' ודוגמת רדיו דרום. נכון לעכשיו, בהוראת שעה, מותר לרדיו אזורי לפרסם פרסום ארצי, כדוגמת בנק הפועלים.

כעת זה הגיע לשולחננו אם להאריך את התוקף, או לא להאריך את התוקף. כפי שאמר עורך-דין רווה, זה חוק – מותר להם. השאלה שעומדת בפנינו היא האם אנחנו מאריכים, ואם מאריכים – לכמה זמן; אם מבטלים את הוראת השעה – זה מציב אותנו בפני בעיה אחרת, נצטרך לבטל גם את החוק ולא רק את הוראת השעה.

לכן, אני מציע לא לעסוק בכך. יש לנו פחות מ-20 דקות עד לסיום הדיון הזה ואנחנו עוד צריכים לקרוא את התקנות, ואם נגיע להסכמה – גם לאשר אותן, להחליט על אישורן. אם יהיו בקשות אחרות – נשמע אותן ואולי נתחשב בהן.

הסיפור פה הוא מאוד פשוט. לאפשר להם להמשיך כפי שפועלים עד היום; אם כן – לכמה זמן, ואם לא – אז לא.

אני חוזר לשאלתי לגבי התוכן. האם התוכן מובא לידיעה? יש כאן סכנה מאוד גדולה בנושא.

ממש במשפט, כי אנחנו סוטים מן הנושא.

אנחנו ממש לא סוטים.

חבר הכנסת מרציאנו, חבל לי כרגע להתעסק בזה. יש בפנינו נושא מאוד מוגדר.

אנחנו משאירים זאת לשיקול דעתו של היושב-ראש.

בכל מקרה, נשמח לעדכן אותך לאחר מכן.

רשות השידור, מר אלוני, בבקשה.

תודה ובוקר טוב. אני קטונתי מלהיכנס לנעלי הכנסת, ועדת הכלכלה, חברי הכנסת. על פניו, ההצעה הזאת בעצם סותרת את מילות ה"באזז" שרצות היום בציבור: הפרטה, תחרותיות, וכדומה.


אני מזכיר לכם מה קרה לטלוויזיה בכבלים, שהתחילה בשבע תחנות, הצטמצמה לחמש, בסוף כולם בלעו את כולם, וכולם נבלעים באוברדרפט – אבל זה ברמה הפילוסופית.


ברמה הפרקטית, אני פחות או יותר מצטרף לבקשה של עורך-דין ריינגולד ממשרד התקשורת, ויש לי בקשה – לדחות את ההחלטה, ואני אסביר ואנמק מדוע.


כל נושא הרדיו האזורי – וכאן אני מצטרף לעורך-דין ריינגולד – עומד בפני שינוי דרמטי. השידור הדיגיטלי – כן ייכנס או לא ייכנס, אני שותף לדעתך, אבל הוא עלול להיכנס, בארץ קורות כל מיני הפתעות – יוביל למצב שבו חלק מן התחנות האזוריות יהיו גם ארציות וגם אזוריות; חלקן יהיו גם אנלוגיות וגם דיגיטליות, וייווצר פה בלגאן אדיר. בהקמה של שפ"א ובמתן הזכות כפי שנתבקש, אתה יוצר גוף כמעט ענק, גדול, מול רשות השידור.


אני אומר מנימוקים של רשות השידור – אנחנו נפגעים. הגוף הציבורי פשוט נפגע מן הדברים.

מר אלוני, האם יש לך נתונים?

יש לי כאן שתי בקשות. האחת – בעוד שישה ימים אני כבר לא מנכ"ל רשות השידור ויבוא מנכ"ל חדש. מאוד לא נוח לי לייצג את הרשות בשמו של מוטי שקלאר, שהיה קודם בצד השני של המתרס , באזור של עידית. אני חושב שצריך לתת לו להביע את דעתו שלו בעניין הזה.

אבל כשהוא יגיע, הוא יגיד: רק אתמול נכנסתי לתפקיד, אני חדש.

בינתיים, התחנות צריכות לחיות .

אני חושב שלא, כי הוא מכיר גם את הצד של השידור הדיגיטלי, הוא טיפח אותו.

גם אתה מכיר. אתה בא כבר עם ניסיון וידע מן העבר.

הדבר העיקרי הוא שנציג שפ"מ - שהיא החברה שעובדת עם רשות השידור, בעבור רשות השידור, והיא זאת שבידיה הנתונים – נמצא כרגע בדיון בעליון, לא רחוק מפה, ולכן אינני יכול להשיג את הנתונים.


אולי תינתן לרשות השידור אפשרות לדחות את ההחלטה בשבוע- שבועיים.

לא הבנתי את דבריך ביחס לחומרים שנמצאים בעליון.

לא אמרתי חומרים. האיש נמצא בעליון, והאיש שבעליון – בידיו החומרים.

רק איש אחד מסוגל להציג את הנתונים?

רק אצלו יש את החומרים?

כן. הוא נציג של שפ"מ והוא נמצא שם. שפ"מ היא חברה קטנה, יש לה מנכ"ל. המנכ"ל נמצא בדיון בעליון, בידיו הנתונים, ואין מי שיכול במקומו לבוא ולהציג את הנתונים. מה לא מובן?

אנחנו נמצאים 13 יום לפני פקיעת תוקף התקנה, ואני בטוח שיאיר אלוני מכיר את החומר יותר טוב מזה שיבוא אחריו כיוון שהוא היה שם ונמצא שם הרבה שנים – לא רק כמנכ"ל.


כפי שהיושב-ראש אמר, נצטמצם בשאלה שעומדת לדיון – האם להפוך את הוראת השעה לתיקון לתקנות, שבעצם זאת הוראת הקבע בלי האוברדרפט, או לא. זאת השאלה, כך שמבחינה זאת, רשות השידור – היתה לה דעה גם בעבר, גם כשחוקקו את הוראת השעה. זה ברור שרשות השידור – בצדק מבחינתה – לא מעונינת בגוף כזה.


מה יהיה אחר כך, אם יהיו שידורים דיגיטליים או אנלוגיים, וכו' – יש רגולטור, יש כנסת, היא יכולה לדון בכל דבר לגופו.


להביא את זה כמה ימים לפני – כולל שבתות, זה יהיה ממש שלושה ימים לפני פקיעת תוקף התקנה. בפעם שעברה היתה טרוניה בוועדה הזאת על כך שהביאו את זה אחרי הזמן, ולא היה מספיק זמן. עכשיו הביאו את זה לפני הזמן, או מספיק זמן כדי לאשר את זה.


אני מציע לאשר את התקנות, וכל מה שירצו להעלות לאחר מכן – אפשר לשנות. גם אם יקבעו זאת לשנתיים במקום להפוך את זה לתיקון קבוע – זה לא אסון, אבל פחות מזה או לדחות, זה ודאי רע מאוד.

בוקר טוב לכולם. שמי חיים יגאל מרדיו דרום, ואני רוצה להסב את תשומת לב האנשים פה למספר עובדות קטנות.


אצלנו בתחנה היחס בין הפרסום המקומי לארצי הוא 25%, 75%. כלומר 75% זה הפרסום המקומי; 25% זה הפרסום הארצי שמגיע משפ"א, והנתונים האלה בדוקים, נכון לאתמול – נתונים שמתייחסים לשנתיים האחרונות.


צריך להבין – ה-25% פרסום שנמכר על-ידי שפ"א, אין דרך אחרת שהוא יימכר, כלומר אף תחנה ברדיו האזורי לא מסוגלת למכור את ה- 25% האלה באופן עצמאי. אנחנו עובדים מול מגה-גופים שכל אחד מהם מפוצל לחטיבות, למחלקות, ועובד עם משרדי פרסום, והיכולת שלנו כתחנה עצמאית למכור לאותם גורמים היא אפס.


נקודה נוספת – חלק גדול מה- 75% פרסום שנמכר במקומי, מותנה במכירת הפרסום הארצי. מדוע? כי יש לקוחות מקומיים מכובדים וגדולים שמחפשים עוגנים ארציים על מנת להיות ברדיו.

לדוגמה, מכללת ספיר – גורם מקומי, מכללה אזורית, נמצאת בשדרות. הם אומרים: אנחנו מוסד אקדמי ואנחנו רוצים להימצא ליד לקוחות ארציים, לא רוצים להימצא ליד לקוחות מקומיים. המשמעות בעצם של אי-הימצאות לקוחות ארציים בתחנות האזוריות, תגרום גם לקריסה של המכירה למחלקה המקומית.

לדעתי, הפגיעה בתחנות האזוריות היא כזאת שתוביל לקריסה של התחנות האזוריות, ואת זה חשוב להבין.

חשוב גם להבין. מעולם ואף פעם – אני שבע וחצי שנים ברדיו – לא היה מצב שלקוח מקומי ביקש לקנות פרסום ברדיו האזורי, והוא נדחה מסיבה זאת או אחרת. לא היה מצב כזה. היה מקום לכולם ברדיו האזורי, אנחנו לעולם לא במצב של overbooking או full booking מתמשך, כך שללקוח המקומי תמיד יש מקום ברדיו המקומי, מה עוד שיש גם לפניו אלטרנטיבות רחבות מאוד בשוק המקומי כי השוק המקומי הוא רווי אמצעים. הרדיו האזורי הוא לא מדיה יחידה – יש שלטי חוצות וטלוויזיית חוצות ופלאיירים ומקומונים – והיום בכל עיר יש בין שישה לעשרה מקומונים, כך שאלטרנטיבות לא חסרות בפניו, והשאלה שלו האם להיכנס לרדיו האזורי היא לא שאלה של חוסר מקום אלא שאלה של שיקולי עלות-תועלת.

הערה לגבי הבקשה של "קול ישראל" לדחות את הדיון.

לא את הדיון. את ההחלטה. הדיון כבר התקדם מבחינתי.

הכוונה את ההחלטה. אני מחזיקה בידי את פרוטוקול הוועדה משנת 2003, כפי שזה היה בפני ועדת הכלכלה, וההחלטה היתה להפוך להוראת שעה משום שרצו באמת לבדוק האם מתקיימת תחרות עם קול ישראל וגלי צה"ל.

היה להם לדעתי מספיק זמן להציג את הנתונים האלה, אם חשבו באמת שיש כאן פגיעה כזאת או אחרת, ואני חושבת שזה לא נכון. אנחנו נמצאים בסד זמנים מאוד מאוד לחוץ, ואנחנו מבקשים שהתקנות האלה יאושרו כמה שיותר מהר, ועכשיו.

אני חושב שדווקא לאור סד הזמנים הקצר - שצריך לקבוע משהו ודאי בעניין הכללים האלה- ולאור העובדה שאין לאף אחד מאתנו מושג איך תיראה תמונת התחרות בתחום הפרסומות במדינת ישראל בעוד שנתיים – האיזון הנכון הוא לקבוע הוראה לשנתיים. ודאות מסחרית ודאי ששנתיים מאפשרות, וזה הוכח עד היום, הרי פועלים כך מזה כשנתיים וחצי.

נכון יותר לקבוע עוד הוראת שעה, ואז לבחון את כל העניין מהתחלה.

כמה זמן אתם רוצים, עידית?

עידית רוצה forever.

על פניו – כפי שאני מבין מהדברים בין לבין – ניתן להאריך את תוקף התקנה הזאת בשנתיים.

רק אתמול בלילה קיבלנו את הנתונים מהרשות השנייה – שהם נתונים חשובים. אני מניח שגם רשות השידור לא קיבלה אותם ולא יכולה היתה לבחון אותם. אני מחפש את הדרך כיצד לקדם את הדיון הזה, אבל לאפשר לרשות השידור בכל זאת להציג את הנתונים, ואם היא נפגעת – לראות כיצד מטפלים בזה. בכל זאת, אם אנחנו מתקנים תקנה שמישהו נפגע ממנה – ודאי לא זאת המטרה.

יש לי פה התלבטות, ואתייעץ עם היועצת המשפטית בקול רם – האם אנחנו יכולים לאשר היום לשנתיים, להכניס את התוקף רק בעוד שבוע או בעוד עשרה ימים, עד שרשות השידור תגיע אלינו עם הנתונים, ואם הנתונים ישכנעו אותנו שצריך לקיים דיון נוסף – שאלה אם זה אפשרי מבחינה משפטית.

כבר עשינו את זה בעבר. זה אישור מותנה, זאת אומרת אישור שייכנס לתוקפו רק בשבוע הבא – כדי לאפשר לך להחליט אם לקיים דיון נוסף בתקנות האלה, ואז כמובן תימסר הודעה לצדדים.

היושב-ראש, למה לא לקיים דיון בעוד עשרה ימים?

אפשר לכתוב בגוף האישור שאם עד לשבוע הבא רשות השידור תגיש נתונים שיצדיקו – בעיני הוועדה – כינוס או דיון נוסף של הוועדה, נעשה זאת.

ברגע שניתן אישור, צריך כבר לעשות פרוצדורה של בקשה לאישור מחדש.

אני מציע שנאשר היום אישור מותנה.

עדיין, האישור לא נכנס לתוקפו. הוא מותנה כרגע.

הוא ייכנס ממילא ב- 16 בחודש, כך שיש שבוע או עשרה ימים.

אנחנו רוצים לאפשר לרשות השידור לטעון את טענותיה.

אני מבקש את התייחסות חברי הכנסת, אם יש לכם הערות.

רשות השידור תגיש ניירות ויהיה דיון, ומה אם נעבור את המועד?

אנחנו מדברים על עוד שבוע. אנחנו קוצבים אותם בזמן.

אני תומך בעמדת היושב-ראש לדחות את זה בשבוע ימים.

לא לדחות. לאשר היום – מותנה.

לדחות את כניסת האישור לתוקפו.

מר אלוני, מה עמדתך? האם יש לך התייחסות?

מקבל את עמדתך.

אדוני היושב-ראש, אתה צריך להקצות זמן לרשות השידור להעברת הנתונים, כדי שתוכל לעיין בהם ולהחליט אם לקיים דיון נוסף.

האם עד יום ה' הקרוב נוכל לקבל את החומר?

כן.

אני לא מבין מה אתה מציע.

אני מציע לאשר זאת כעת אישור מותנה, ובעוד שבוע זה ייכנס לתוקף. עד יום חמישי נקבל מרשות השידור את עמדתה לגבי רמת הפגיעה בה – אם יש כזאת. יכול להיות שאין פגיעה והכל בסדר.

אין לי ספק שבשבוע הבא תשובת המנכ"ל תהיה שהוא מבקש ללמוד. זה גם הגיוני.

אם לא – אזי זה נכנס אוטומטית. אם ירצה ללמוד – ילמד. אנחנו מכניסים לתוקף, ושילמד.

אדוני היושב-ראש, במידה ויגיעו הנתונים עד יום ה', סביר להניח שהרשות השנייה גם תרצה לבחון את הנתונים האלה.

תשלחו העתק מהנתונים גם להם.

תעבירו בבקשה העתק של הנתונים לרשות השנייה.

כבוד היושב-ראש, צריך להבהיר שלא יכול להיות מצב שהוראת השעה הזאת לא תוארך – יש לכך השפעה עצומה לגבי כל אלה שרוצים לחדש חוזים.

אחרי ה- 16 בחודש.

16 בחודש זהו תאריך קריטי.

אנחנו מדברים על הרבה קודם. היום ה-3 בחודש, אנחנו מדברים על ה-10 בחודש.

מאה אחוז. אם זה יהיה קודם – זה בסדר.

אני מבין שתוקף הוראת השעה מסתיים ב-16 בחודש. עם כל הכבוד, אנחנו מדברים על עוד 13 ימים, לא יום-יומיים.

לא. יש עוד פחות.

סליחה, ברשותך. עם כל הכבוד, אני לא מבין מה הלחץ ומה החיפזון. מדוע אנחנו כל כך נלחצים? לא יקרה כלום אם בעוד עשרה ימים – שלושה ימים לפני המועד – נתכנס שוב, יחד עם אנשי רשות השידור, אחרי שהמנכ"ל ייכנס לתפקידו בעוד כמה ימים, ילמד את הנושא יום-יומיים ויבוא לכאן.

אבל צריך לחדש חוזים.

שאלה אם רשות השידור – כפי שעידית ציינה – מתכוונת לחדש לנו משהו. יכול להיות שרשות השידור תחזור על העמדה שהיא הציגה גם בפרוטוקול הקודם. זאת עמדה שהוועדה מקבלת.

הם קיבלו בפעם קודמת הוראת שעה בגלל אותם דברים.

אין לי בעיה עם ההתניה הזאת. העניין הוא שאני חושש שהתחנות האזוריות יישארו פתאום - אפילו תקופה קצרה – במצב שהתקנה לא מאושרת.

בואו נתקדם. אני מבקש את אישור חברי הכנסת להסמיך אותי – לאחר שנקבל את הנתונים ביום חמישי או שישי – להחליט האם אנחנו מקיימים דיון נוסף.

רעיון טוב.

אבל אם אתה לא מקיים דיון – האישור נכנס לתוקף.

ודאי.

כדי שלא יהיה ספק. הוועדה מחליטה – אחרי הצבעה – להאריך את תוקף הכללים בשנתיים נוספות, אלא שהאישור הזה ייכנס לתוקפו רק בשבוע הבא, אלא אם כן היושב-ראש יחליט לכנס מחדש בשבוע הבא את הוועדה.

בסדר גמור.

מקובל.

נקרא את התקנות.

אדוני היושב-ראש, אין טעם להקריא את הכללים משום שהכללים מדברים על ביטול הוראת השעה, ובעצם מה שהוועדה מציעה עכשיו זה נוסח חדש לחלוטין.

אז נצביע על הנוסח החדש.

לכן, הרשות השנייה תמציא לנו את הנוסח המוצע החדש, ואני אאשר אם הוא תואם את החלטת הוועדה.

אני מבקש להצביע מי בעד התיקון בנוסח שיגיע אלינו.


ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

הבקשה להאריך בשנתיים נוספות את תוקף כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)(הוראת שעה), התשס"ד-2004 (תיקון), התשס"ו-2006, אושרה, בכפוף להחלטת יושב-ראש הוועדה.

פה אחד.


תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.