כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת הכנסת

27.06.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 18

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, א' בתמוז תשס"ו, 27 ביוני 2006, שעה 14:00

דיון במכלול הכלים הפרלמנטריים הקיימים כיום והצעות לשיפורים

חברי הוועדה: רוחמה אברהם - היו"ר


דוד אזולאי


יצחק גלנטי


יעקב מרגי


גדעון סער


ראובן ריבלין


משה שרוני

יושבת ראש הכנסת דליה איציק


אריה האן - מזכיר הכנסת


דוד לב - סגן מזכיר הכנסת


ירדנה מלר-הורביץ - סגנית מזכיר הכנסת


יובל תנורי - יועץ משפטי ליושב ראש הקואליציה

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

הילה לוי

דיון במכלול הכלים הפרלמנטריים הקיימים היום והצעות לשיפורים

שלום לכולם, אני מודה לחברים שהמתינו לי ואני מתנצלת. לוועדה הזאת יש מכנה משותף והוא לנסות לבחון את הכלים הפרלמנטריים הקיימים היום. הפצתי לחברי הוועדה מכתב על מנת שייתנו לי מספר נושאים לדיון ואני מודה לחברים הרבים ששלחו מכתבים בנושאים כאלה ואחרים, שהוועדה צריכה לדון בהם ולראות אם יש צורך בתיקון. אני מציעה שנגיש את כל הנושאים כמקשה אחת לקראת תיקון התקנון.


בחנתי את רוב ההצעות שהוגשו אלינו והיו מספר נושאים משותפים. הנושא הראשון שהציק לכולם היה האם יש צורך להגביל את הנחת הצהרות החוק שמונחות. בדקתי נתונים מכנסות קודמות ואני אציג אותם - בכנסת הארבע-עשרה הוגשו 2,675 הצעות חוק פרטיות, ובסך הכל התקבלו 138 חוקים. בכנסת החמש-עשרה הוגשו 4,234 הצעות חוק פרטיות, ובסך הכל התקבלו 235 חוקים, כ-5%. בכנסת השש-עשרה הוגשו 4,165 הצעות חוק פרטיות ובסך הכל התקבלו 199 חוקים, שהם כ-4.7%. סברתי שהחיים שלנו בכנסת מתנהלים על פי מכסות, על פי מפתח סיעתי, על פי מכסת זמן דיבור, הצעות חוק, שאילתות, זמני אי אמון וכו'. שאלתי את עצמי מדוע שלא נבחן את האפשרות להגבלת ההנחה, פי שלוש, פי חמש או פי עשר, אבל שיהיה איזשהו מיכניזם.


סיעות שהתחייבו כלפי הבוחרים שלהן, יפנימו שהן צריכות לתעל את עצמן על פי הנושאים שעליהם דובר. היום, כחברת כנסת, אני צריכה למלא את הרובריקה בשנתון הסטטיסטי ולהראות שאני המחוקקת המצטיינת בין אם חוקקתי חוקים נכונים או חוקים לא נכונים. ישנם חוקים שזאת בדיחה שהם מונחים ואני לא מזכירה כלל את העומס הרב שזה מטיל על המחלקה המשפטית ואת העובדה שכל הצעת חוק צריכה להיות מודפסת ב-120 עותקים. יש לזה השלכות אורך רבות מאד, שיושב ראש הכנסת לשעבר ודאי מכיר אותן יותר טוב ממני.


אני מעלה את הנושא הראשון לדיון היום ונושאים נוספים שהועלו, יידונו בישיבות הבאות. נושא נוסף הוא נוכחות במליאה ולדעתי הציבור עדיין טועה לחשוב שעיקר העבודה שלנו מתבצעת במליאה. כשהמליאה ריקה, הציבור לא מודע לעובדה שעיקר העבודה מתבצעת בוועדות, לכן אולי יש לשקול קוורום כזה או אחר.

מי שלא מופיע במליאה ייקנס.

אם יהיה קוורום תצטרכי לנעול את כל הישיבות.

לכל שר יש תורנות חודשית ותורנות שבועית והוא יודע שבשעות מסוימות הוא צריך להיות במליאה. למה שאני, כחברת כנסת, לא אדע שיש לי מחויבות להיות בימים מסוימים ובשעות מסוימות שיושב ראש הסיעה שלי יקבע לי? הסיעה שלי מחוייבת לשליש הישארות וחברי כנסת יכולים להתחלף ביניהם. אם סיעה לא קיימה את הקוורום, יהיו סנקציות נגדה, למשל - אני חושבת בקול רם - להוריד לה זמן דיבור, להגביל אותה בהצעות חוק וכו'. הנושא פתוח לדיון ולמחשבה.

לקנוס את הסיעה.

בנושא הצעות דחופות לסדר היום - חבריי בוועדה רואים שבכל יום שלישי יש לנו ערעורים כאלה ואחרים. האם זה נכון? על אחת כמה וכמה שכאשר ישנם עשרה חברי כנסת שמדברים שלוש דקות, מה יש לאדם השלישי או הרביעי לחדש בשלוש דקות? מה יכולה כנסת ישראל לעשות בפרק זמן של שלוש דקות למען הנושא החשוב הזה?

צילום בטלוויזיה.

נושא נוסף שרבים מחברי הכנסת העלו בפניי הוא השאילתות. לשאילתות ניתן פרק זמן של 45 יום וזה הופך את הנושא ללא רלוונטי. אנחנו צריכים לחשוב על כלי אחר, ישים יותר, אולי לבטל את השאילתות הישירות ולקבוע שאילתות בעל-פה. נושא נוסף הוא הליך החקיקה וההסתייגויות לחוק - האם זה נכון? האם כל חבר כנסת יכול לקבל זמן להסתייגות ולדבר על כל נושא שהוא רוצה? מכסת הצעות אי האמון בממשלה - גם הנושא הזה עלה והוא פתוח לדיון. כל אחד יאמר מה דעתו ונראה אם יש טעם לגעת בזה. אולי צריך לבטל את ה-61 ולעשות אי אמון כפי שהוא היה בעבר? אני לא יודעת. מצד שני, יש חברים שמציעים להגביל את זה. חברי כנסת שמדברים במליאה שלא לנושא - יש סנקציה בתקנון, אבל אני לא חושבת שהיא מופעלת. האם נכון להסיר את הסנקציה? אולי לעבות אותה?

תפקיד יושב ראש הישיבה להפסיק אותו.

נכון. הנחתי שמונה נושאים לדיון ואני מקווה שעד סוף המושב הזה נגבש בהם דיעה. אני מציעה שנפתח דיון בסוגיה הראשונה שהיא: האם יש צורך להגביל את הנחת הצהרות החוק? חבר הכנסת שרוני, בבקשה.

אני ידעתי שבכנסת ישראל יודעים לתת עבודה לעוזרות הפרלמנטריות ולפקידות, להדפיס ולעשות. כשראיתי את הכמויות של הצעות החוק שקיבלתי, זרקתי אותן לפח האשפה. מי שרוצה שהצעת החוק שלו תעבוד, שיביא שתי הצעות במקום מאה. אנשים צריכים לדעת לפי הסטטיסטיקה שחבל על הזמן של האנשים וחבל על הניירת. אלה כספי ציבור וכסף נזרק סתם.

גם המחלקה המשפטית עובדת שעות.

כספי ציבור כולל את הכל. חברי הכנסת צריכים להבין שלא רק חוקי הכנסת הם החשובים ביותר אלא יש דברים לא פחות חשובים מזה. אני חושב שצריך להגביל את חברי הכנסת כי יש הפקרות. יש תחרות בין חברי הכנסת ולדעתי צריכה להיות מכסה. לא יכולה להיות הפקרות עד כדי כך. מי יודע אם חבר כנסת הגיש מאה חוקים? מישהו מתעניין בזה? חבל על הזמן וחבל על הכסף. את הכסף הזה אפשר להפנות לדברים אחרים, יותר חשובים.

תודה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

לדעתי צריך ללכת לפי בית הלל, להסתכל על חברי הכנסת הכי פעילים שהיו בחקיקה ולהכפיל את זה אפילו בשתיים כדי למדוד את המכסה לכל חבר כנסת. המחלקה המשפטית עמוסה וגם שם צריך לעשות בדיקה. הגשתי קבוצת חוקים מייד עם תחילת המושב של הכנסת, וחוק אחר שלי, שמישהו אחר יש לו בו עניין, הריץ אותו והוא הונח. אני עסוק, אין לי זמן לנדנד למחלקה המשפטית ואני גם לא אוהב לעשות את זה. צריך לבחון מסלול שיהיה אחיד והוגן כלפי כולם. לא ייתכן שחוק שהודפס בשבוע שעבר הונח כבר השבוע על שולחן הכנסת. במהלך העבודה הפרלמנטרית עולים נושאים חשובים, שנושקים לאיכות השלטון ולשלטון החוק, אבל אם תהיינה מגבלות...

אתה לא מניח את כל הצעות החוק בתחילת המושב.

צריך למצוא את המידתיות ואת מערכות האיזון. במידה ונקבע שמי שעובר את המכסה אבל יש לו הצעת חוק ראויה, תהיה ועדת ערר שתדון בזה.

לכל חבר כנסת תינתן אפשרות להגיש חמש הצעות חוק בכל מושב.

תודה. חבר הכנסת גלנטי, בבקשה.

נקודת המוצא צריכה להיות קצת שונה. האינפלציה האדירה בהצעות החוק הפרטיות מקורה בכך שהתחילו למדוד את חברי הכנסת על פי סטטיסטיקה של מספר הצעות חוק שחבר כנסת מגיש. זה, כביכול, ראיה לרמת הפעילות ולמידת הפעילות של כל חבר כנסת.

ולרמת החוקים שמגישים.

יכול להיות שכתוצאה מזה רמת החוקים נופלת ולא עולה. אני חושב שצריך לשנות את המדד הזה בכלל או לפסול אותו על הסף. אם זה הגורם לתוצאה, נחסל את הגורם או נשנה אותו כך, שהוא יוריד את הכמות הזאת.

יושבת ראש הכנסת נכנסה ואני מקדמת אותה בברכה לדיון. אני רוצה לעדכן את יושבת הראש ולומר שבוועדת הכנסת, באחד מדיוניה, הועלה רעיון שמידי יום שלישי נתכנס בין השעות שתיים לארבע ונדון בכלים הפרלמנטריים הקיימים - האם צריך לשנות, להוסיף או לגרוע מהם? קיבלתי מכתבים מחברי הוועדה ומצאתי מכנה משותף ביניהם, כאשר עיקר הבעיות מתבטאות במספר תחומים. הראשון הוא כל מה שקשור בהנחות הצהרות חוק. בדקתי מה היה בכנסות קודמות והתברר שרק כ-5% מכלל הצהרות החוק שהוגשו, התקבלו ונכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעה נוספת היתה בנושא השאילתות - האם פרק זמן של 45 יום הוא רלוונטי או לא? האם יש טעם להפוך את כל המוסד רק לשאילתות בעל-פה? נושא נוסף שכל יושבי הראש מרגישים אותו הוא נוכחות במליאה - האם יש לקבוע קוורום במליאה של חברי כנסת, כך שכל סיעה תהיה מחויבת ששליש מחבריה יהיו נוכחים? ואם שלוש פעמים הם לא יהיו נוכחים, יוטלו סנקציות על הסיעה - זה קו למחשבה.

הצעות דחופות לסדר היום - מתקבלות עשרות הצעות דחופות, כאשר 10 חברי כנסת מגישים הצעה באותו עניין. מה יש לדובר הרביעי לחדש בשלוש דקות? הליך החקיקה וההסתייגויות - כן לדבר לעניין? לא לדבר לעניין? אם חבר כנסת לא מדבר לעניין, גברתי, זכותך להעיר לו. עד כמה זה מיושם? מכסת אי אמון - האם להוריד מ-61? גם זה נושא לדיון. את הדיון הזה פתחנו בסוגיה הראשונה והיא הגבלת הנחת הצהרות החוק וחברי הכנסת שרוני ומרגי. חבר הכנסת גלנטי הופסק באמצע דבריו. נאמר שיש כרגע לשקול את הגבלת ההנחה הזאת ואין ספק שזה יוריד עומס מהמחלקה המשפטית ומהתקציב של הכנסת. היום כל חבר כנסת 120 הצהרות חוק, שלאף אחד אין שום כוונה ליישם אותן אלא רק להוכיח שהוא חבר כנסת מצטיין מעצם העובדה שהוא הניח הצעות חוק.

ברשותכם, למדתי מרובי ריבלין שאף פעם אל תחוקק חוק שהוא טוב לאופוזיציה ורע לקואליציה כי היום אתה פה ומחר אתה שם. אתה יכול להגן על הצעת חוק, שהיא הצעה עניינית טהורה, ואיננה קשורה למצב. לכן ההסכמה כאן מאד חשובה ואסור שהיא תיעשה בהצבעה. אני מברכת אותך על הדיון הזה כי אני חושבת שהוא צריך להתקיים בהסכמה של מרבית חלקי הבית, כי הבית הזה הוא של כולם. אין ספק שיש כמה דברים שהם טעוני תיקון ואני יודעת שהדוח הסטטיסטי מאיים מאד על חברי הכנסת. אני זוכרת שהיועצים שלי היו ממלאים מהר מהר שאילתות, גמרו את המכסה והם מסודרים. כך גמרנו עניין.


בוודאי שחבר כנסת לא נמדד בכמה הצעות חוק הוא מגיש, אבל הוא נמדד כך בציבור כי ברגע שהדוח הזה יוצא החוצה וכך חושבים, משוכנעים שזה כך. זה לא אומר שום דבר כי לפעמים חבר כנסת הוא מצוין וגם מגיש את המקסימום ולהיפך. גם אני עצמי מתייעצת עם אנשים שמחוץ לבית ויש להם נסיון. אני רוצה להתייעץ עם המזכיר ועם סגני המזכיר, שיש להם נסיון רב שנים, על מנת לדון במחשבות שלי, שאני מעלה על הכתב. אין ספק שצריך להיות שינוי. בא לכאן נשיא טורקיה... אלף כבאים לא יצליחו לכבות מצב בו יש יום לזכר הרצל ונמצאים במליאה נשיא המדינה וארבעה חברי כנסת. יש לי סיוטים מזה. אחר כך לא נוכל להסביר את זה לעולם.

זכיתי בקריקטורה הכי יפה ב'הארץ' בגלל זה - אני והרצל יושבים בסעודה האחרונה, רק אני והוא.

יש לי סיוטים מזה. אני רוצה יחד אתכם לשרוד גם את כל ימי המליאה - יום הרצל, יום הזכרון, יום השואה, יום החייל, יום איכות הסביבה וכן הלאה. יש יום לקשיש, ובאמת יש לזה הצדקה, אבל אני חוששת מאד כי זה נראה נורא וזה עושה נזק אדיר. אני גם רואה את המכתבים שאנשים כותבים לי על כך שהיו ארבעה חברי כנסת במליאה. אני כל הזמן מתנצלת ואומרת - זה לא נכון, הם היו כאן, הם היו שם, בדקתי את תלונתך ונמצאו 96 חברי כנסת באותו יום במשכן. איך אפשר להסביר את זה? צריך לראות מה עושים עם ערוץ הכנסת במובן זה שהוועדות עצמן יבואו לידי ביטוי. הציבור לא יודע שעיקר הוועדות נעשית בוועדות. הציבור בבית מסתכל על המליאה והוא בטוח שאנחנו חבורה של מובטלים, אבל זה לא נכון. חבר כנסת, אם הוא חבר כנסת טוב, עובד מאד קשה.


גם בנושא העוזרים הפרלמנטריים צריך לעשות שינוי. הם צריכים לעבור קורס בן 3-4 חודשים. לעוזר פרלמנטרי אין מושג איך להיות דובר. למה שיהיה לו? הוא סטודנט ואין לו מושג. איך הוא יהיה גם דובר אם אתה לא נותן לו קורס? יש לנו כסף, אפשר לעשות את זה, זה בסדר, זה חלק מכלי העבודה שצריך לתת לחברי הכנסת. אני רק רוצה לבדוק את עצמי קודם כל, אם אני אומרת דברי הגיון. אני כותבת עכשיו תכנית ואני אשב עם האנשים הרלוונטיים. לא קורה הרבה שיושב ראש כנסת גם נשאר חבר כנסת והיחסים האישיים שלי עם רובי כל כך טובים, הוא עוזר לי מאד. אני בהחלט מתכוונת לשבת יחד אתכם ואני מאד מברכת על הדיון.

תודה. חבר הכנסת גלנטי, בבקשה.

תודה רבה. אני חושב שאמרת דברים רבים של טעם, אבל צריך לרדת לרמה הביצועית של הדברים. אמרתי שהאינפלציה בהגשת ההצעות, לדעתי, היא תוצאה ישירה של הסטטיסטיקות שמתפרסמות לציבור הרחב. אולי צריך לסגור את הסטטיסטיקות האלה כסודיות לפרסום לחברי הכנסת בלבד.

וזה יישאר רק בקרב חברי הכנסת.

אני קצת נאיבי.

יש נוסחה שאומרת שבכנסת שלושה אנשים שומרים סוד כששניים מהם מתים.

אני בהחלט חושב שהיה הרבה יותר נכון לצלם בערוץ 99 אי שם בפינה, בצד, את לוח הנוכחות של חברי הכנסת במשכן. לדעתי זה עשוי להיות הרבה יותר יעיל מאשר להציג את המליאה ריקה.

אפשרנו לערוץ הכנסת להיות נוכח בוועדות השונות והשבוע, תודה לאל, זה עבד בהצלחה. עמדנו בשינויי לוחות הזמנים בוועדות וחברי הכנסת, שאני בודקת את הנוכחות שלהם בוועדות, די עמדו בזה.

אני התנגדתי לערוץ הכנסת, אבל מהפחד מרובי ומהאהבה אליו לא היבעתי את דעתי בקול רב. אני לא מופיעה שם בכלל, ואני חושבת שלא הופעתי אף פעם, אבל הוא הולך ומתברר כערוץ שיש לו פוטנציאל.

רבים מן האזרחים צופים היום בערוץ הכנסת. אני מקבל הרבה מאד פידבק בנושא הזה ויש להתייחס ברצינות לערוץ הזה. הצעות החוק המרובות, לא רק המשקל שלהן בכמות הנייר שחבר הכנסת שרוני לא יכול להרים, אלא הוא נמדד גם בזמן שכל חבר כנסת מקדיש לאותן הצעות חוק, ולו על קצה המזלג כדי לפחות לראות מה עומד על סדר היום. זה מדהים, זה המון זמן. אם מישהו רוצה להתייחס לזה ברצינות, הוא לא עומד בזה. מעבר לזה, אותן הצעות חוק, בטרם היותן בכנסת, נמצאות ברובן בוועדות וזה עומס אדיר על הוועדות.

אתה בעד הגבלה?

בלי ספק. אם נקבל את ההצעה להגביל את כמות ההצעות לחמש הצעות לחבר כנסת, כבר אנחנו עומדים על 600 הצעות חוק.

חמש הצעות חוק?

לשנתיים.

גדעון, לא היית כאן כשהצגתי את הנתונים.

גם כך מדובר כבר על 600 הצעות חוק לשנה.

שרים לא מגישים ויושב ראש הכנסת לא מגיש.

הוצגו נתונים - בכנסת הארבע-עשרה התקבלו בסך הכל 138 הצעות חוק.

תראה של מי, איך זה מתפלג.

זה לא משנה.

בוודאי שזה חשוב.

בכנסת החמש-עשרה התקבלו 235 הצעות ובכנסת השש-עשרה התקבלו 199 הצעות.

אתה לא סופר כמה עברו בקריאה ראשונה.

בכנסת הארבע-עשרה הוגשו 2,675 הצעות חוק, עלו לדיון מוקדם 605 הצעות והתקבלו 138 חוקים. בכנסת החמש-עשרה הוגשו 4,234 הצעות חוק, 913 הצעות עלו לדיון מוקדם ובסופו של דבר התקבלו 235 חוקים. מסך כל ההצעות שמועלות אנחנו מדברים על 20% שעולות לדיון מוקדם וכ-5% מהצעות החוק מגיעות לספר החוקים של מדינת ישראל. אם 20% מההצעות עולות לדיון מוקדם, נלך על 30%, 40% הצעות שיניחו.

זה אומר ש-95% מההצעות האלה הן סתם.

מה זה סתם? אין לי רוב וזה לא עובר.

מכאן שגם 600 הצעות חוק לקדנציה הן הרבה מעל ומעבר לאותו מקסימום שהיה בעבר, ומגיע ל-235 הצעות שעברו. המון זמן של חברי כנסת, של ועדות, של מליאה הולך לאיבוד. זה לא נמדד רק בניירת אלא גם בזמן והזמן הזה, לדעתי, יקר הרבה יותר מהניירות. אין לי ספק שאם יותר חברי כנסת יתפנו מהדברת שקיימת בוועדות, הם יהיו יותר במליאה.

הגישה פה היא להגביל את הצעות החוק, להגביל את ההצעות הדחופות, להגביל את הצעות אי האמון ולהגביל את השאילתות.

זאת שמיעה סלקטיבית לחלוטין.

יושבת ראש הכנסת הנכבדה, יושבת ראש הוועדה, אנחנו בכנסת השבע-עשרה ו-16 כנסות לפנינו הסתדרו עם התקנון. התקנון נוצר עם הגיון מסוים וצריך לשים לב להגיון לפני שמשנים אותו, אם כי שינויים וחידושים הם דברים חשובים ביותר בכל מערכת, בוודאי בכנסת נוכח כל הדברים החדשים שבאים אלינו. השקיפות בכנסת היום היא כזאת, שכל אדם רואה את הכנסת מסביב לשעון בכל רגע שירצה.


ברוב הדברים יש הגיון. פרלמנט הוא קודם כל מקום בו כל אדם שנשלח על ידי הציבור לומר את דברו. כבר הייתי עם אנשים שהיו בקואליציה, והם חשבו כפי שחושבת הקואליציה גם כאן. לאחר מכן הם היו באופוזיציה ואז הם יבואו ויילחמו נגד כל דבר שחושבים כאן, משום שיש הגיון בפרלמנט לאפשר לכולם להביע את דברם.

תן לקואליציה פי שלוש ולאופוזיציה פי שש.

כשהיינו בקואליציה היינו אומרים לחברינו בקואליציה אל תדברו, תקצרו. בשנות חברותי בכנסת במשך חמש כנסות הגשתי בעצמי כ-70 הצעות ובערך 47 מהם עברו קריאה ראשונה לפחות. בכנסת האחרונה היו אלופי חקיקה, שניים מהם לא נבחרו במפלגתם, אחד נבחר במפלגתו במקום הלפני אחרון ברשימה שנכנסה, כלומר אל תתפעלו מכך שבני אדם מפציצים. יש כאן שלושה חברי כנסת - דוד טל, זהבה גלאון ויואל חסון, שגם אם מהיום עד סיום הכנסת השבע-עשרה במשך חמישה ימים בשבוע נדון רק בהצעות החוק שלהם, בלי אף פגרה - שבת וחגים אני לא כולל - לא נספיק לדון בהן אפילו בשתי קריאות, לא בארבע קריאות. זה אמצעי ביטוי פרלמנטרי. הצהרת חוק היא לא דבר פסול. יש חוקים שאנחנו מגישים על מנת שהממשלה תפיל, כדי לבוא ולומר - שימו אותנו בממשלה. אנחנו מגישים הצעות חוק כדי להראות לציבור כמה טעינו קודם וכמה נהיה טובים אחר כך. קראתי היום מאמר של שר האוצר על אמירה לגבי הצעת חוק של אחת מחברות הכנסת במפלגתו וברור לי שהוא לא היה אומר את זה כשהוא היה באופוזיציה.


רבותי, יש חוקים בפרלמנט שבאים לשרת את הדמוקרטיה והם מטרידים כי הדמוקרטיה היא נודניקית. יש חוקים, ששמנו להם מחסום, כי אם אנחנו רוצים לעשות פיליבסטר, התקנון מאפשר את זה. אלא מה? יש סעיף חילוץ. בכל מקום יש סעיפי חילוץ כדי שכאשר מגזימים או מגדישים את הסאה, יכול הרוב לבוא ולומר: לא רק זכותי למשול אלא גם חובתי למשול ואל תבלבלו את המוח. יש ויסות.

בבוקר היה כאן קרקס מדראנו, ואני אומר את זה בכל הכנות. אין תרבות הקשבה ואין תרבות דיבור. יש גבול לכל דבר.

חבר כנסת נבחר על מנת לחוקק חוקים. היה פעם חבר כנסת מעולה, הוא היה אפילו סגן שר, שהיה מדבר על הצעת חוק שלו והייתי יושב ראש הישיבה. ראיתי את הקושי שלו להסביר את החוק משום שהכינו לו את מה שהוא צריך לומר. אמרתי לו: קראתי את החוק שלך ואפילו לא חלמתי להצביע בעדו, אבל אם תסביר לי את החוק שלך, אני אצביע בעדו. הוא אמר: אני מבין שאתה לא תצביע. יש ויסות. בימי רביעי יכולים להגיש הצעות חוק והצעות רגילות לסדר לפי מכסה שנותנים לסיעות. אני בעד להפחית את המכסה. אני לא בעד הגבלה של חברי כנסת. אמר המשורר: לא רוצים לישון, רוצים להשתגע. שישתגעו. מי שרוצה להשתגע, שישתגע.

גם בשגעון צריכה להיות מסגרת.

יש ויסות. אני צריך לחכות בתור ואני נמצא בסיעה שיש בה שני חלקים - מנהיגים וחברי כנסת. אני חברי הכנסת. ההשתתפות של חברים בכנסת הזאת הרבה יותר טובה.

זאת ההתחלה.

בכנסת הקודמת היו חברים בסיעה שלי שאמרו לי: אני רוצה לדבר בארבע. שאלתי למה אתה רוצה לדבר עכשיו? נאמר לי: יש לי התחייבויות בחמש. הייתי אומר להם: רבותי, כל כך רציתם להיבחר לכנסת, הרי התחננתם. עכשיו אתם בכנסת ואתם רוצים ללכת?


לכן אני אומר שלא נזדרז בעניין הזה. אני בהחלט חושב שאפשר להפחית את הקווטה של ימי רביעי. תראו איזה ויסות יש לנו בהצעות לסדר. כל שבוע מגישים כ-60 הצעות דחופות לסדר. מתקבלות חמש וכ-20 חברים משתתפים בדיון בהן. הגבלנו את עצמנו בהצעות לסדר לחמש עד שש. כאשר באים לוועדה ומגישים ערעורים - שמור לי ואשמור לך - צריך לבטל את זה. צריך לומר שמרגע שהחליטה הנשיאות על חמישה נושאים ורוצה מישהו לערער, יבוא ויאמר במקום איזה סעיף ואז יקבל את אישור החברים.

יש כל מיני דברים שאנחנו צריכים לתקן, למשל פטפוטים מעל הבמה בעניינים שאינם נוגעים לדבר, יש בהם לפעמים חשיבות כי כך חבר הכנסת בא לידי ביטוי, אבל התקנון מאפשר ליושב ראש הישיבה, כאשר כלו כל הקיצין, לבוא ולומר: רד מהבמה, אתה לא מדבר לעניין, או להשתיק לו את הרמקול. יש מקומות שבהם אנחנו מקפידים, למשל, כאשר התקנון מאפשר רק לאחד להתנגד בהצעה טרומית, לא נותנים למישהו להתנגד התנגדות סרק. אלה דברים שיצרנו. אני בהחלט חושב שיכולות להיות רביזיות.

אל תגעו בעניין השאילתא בכתב. אני יודע ששרת התקשורת, שרת המסחר והתעשיה, היתה מקפידה על כך שבכל פעם היא עונה על השאילתות בזמן. שר שלא עונה, אחרי 21 יום כותב לו יושב ראש הכנסת מכתב ואם הוא עומד במריו 42 יום, מודיעים לו שכל בקשה שלו הקשורה בכנסת לא תיענה בכלל.

נוריד את זה ל-21 יום.

אם מגיעים לשעה כזאת, יש סמכות?

בוודאי. הסמכות היא מכוח הסמכות השיורית שיש ליושב ראש הכנסת. זאת הסמכות הכי גדולה שיש. יכול להיות שהוא לא צודק אבל כתוב כך: 1. יושבת ראש הכנסת תמיד צודקת. 2. כשיושבת ראש הכנסת אינה צודקת, ראה סעיף 1. זאת הסמכות השיורית. דרך אגב, ועדות הכנסת למדו את זה. יובל שטייניץ התחיל להפעיל את זה עד שפתאום הוא ראה, כמו עכבר ששאג, שהוא שואג כמו אריה והתחיל להיבהל מעצמו, אבל אני מוכרח לומר שליצמן עושה את זה לתפארת. אני בטוח ששרוני שיפר את זה אפילו בלי לדעת. המערכות הפרלמנטריות והפיקוח שלהן הולך וגובר היום לתפארת הכנסת.

קוורום בכנסת יהפוך את העניין למצב בו נהיה במצב מגוחך. צריך להביא תגובה ציבורית. יש אנשים שרואים במי שמופיע בכנסת אדם שאינו פוליטיקאי וראוי לשמש כמנהיג. יש אנשים שמתעלמים מהכנסת. אני מכיר ראשי ממשלה שהגיעו לכנסת, כמעט לא היו בכנסת, זלזלו בכנסת ולאחר מכן, כשהם רצו לחזור, הם למדו עד כמה הכנסת חשובה. זה הכוח. כשיש הצעות לסדר ואני יכול לשמוע מהחדר שלי את מה שאומרים החברים, מה אכפת לי מה אומר הציבור? יש דברים שצריך להסביר לציבור בצורה הברורה ביותר. אלה דברים שבאים לדיבור על מנת להביא את דעתם של חברים ושל סיעות בנושאים הנוגעים לסדר היום שלנו, אבל החשיבות של הופעתם לא כל כך גדולה. בוודאי שאי אפשר לעשות כינוס מיוחד של הכנסת כשבאים שלושה או ארבעה. זאת בושה.

מה היית מציע?

אולי צריך לבטל את זה בכלל.

אפשר לעשות את זה בוועדות ולא במליאה.

קוורום פוגע בחסינות חברי הכנסת. קוורום בא לפאר את שם הכנסת והכנסת צריכה להביא לידי מצב בו הציבור יידע מי האנשים שלא באים. גדולי המדינאים בארץ מעולם לא יושבים בכנסת. הם לומדים לעשות את זה רק כשהם יושבי ראש האופוזיציה. זה המצב. חשבתי, למשל, על דבר פנטסטי ויכול להיות שאולמרט יסכים לזה כי הוא היה פרלמנטר הרבה שנים. מזכיר הכנסת הציע בפעם הקודמת, הצעתי את זה לאריק שרון והחברים שכנעו אותו שלא להיענות לבקשתי. באנגליה יש כל שבוע ישיבה שבה כל הממשלה מופיעה.

גם בקנדה.

בישיבה הזאת אתה יכול לשאול כל שאלה שאתה רוצה. אתה קובע את הנושאים וראש הממשלה קובע: עכשיו יענה שר הביטחון ועכשיו יענה שר אחר.

זה היה לגבי שרים, לא לגבי כל הממשלה.

דובר על שבעה שרים.

אתה לא חייב כל שבוע. זה יכול להיות גם פעם בחודש.

נתחיל בפעם בשבוע ונגיע ממילא לפעם בחודש. לגבי הצעות חוק, היו הרבה הצעות חוק שאוחדו.

האם אתה מסכים לכך שחלק ניכר מהצהרות החוק שמוגש הן הצהרות טובות מאד ויש לקדם אותן? האם כל שאר הצהרות החוק לא מפריעות בדרך לאותן הצהרות החוק החשובות להתקדם בגלל העומס על הלשכה המשפטית?

ברגע שאת עושה צנזורה את מגבילה את חברי הכנסת.

לא, הם יגישו הצעות חוק ענייניות ולא סתם.

אם תאמרי לי שבקדנציה אחת אני יכול להגיש 40 הצעות חוק, אני לא אצליח למלא אפילו חצי.

עד 30, מה זה משנה?

אדם רציני מתייחס להצעת החוק שלו ומכין אותה בעצמו, ולא נותן אותה למחלקה המשפטית, שמתחילה לעבד את זה. אני יכול לכסות קווטה, אבל פתאום מתעורר נושא שבאמת צריך להגיש בו הצעת חוק.

תהיה ועדה מיוחדת.

זאת הגבלת חבר הכנסת במילוי תפקידו. סיעת מרץ הגיעה עד היום ל-25% מהצעות החוק... על פי עבודתה של זהבה, גם ברמת החוקים שנתקבלו, הייתי בוחר בה במקום הראשון במרץ. רבותי, לא הייתי מגביל את הצעות החוק.

למה?

כי זה כאילו את אומרת לחבר הכנסת שאת פוגעת בחסינותו כמחוקק. הוא נבחר על מנת לחוקק חוקים.

כשקבעת את המספר של החוקים שהוא יכול להעלות, את ההגבלה המהותית כבר עשית.

אנחנו צריכים להגביל מבחינת היכולת של הכנסת להתמודד ולכן באה רמה של הקווטה השבועית של הסיעות עצמן. יש אנשים רגועים, ובסיעת הליכוד, שבה כולם שרים ומזכירי ממשלה, אני יכול להגיש הצעת חוק כמעט כל שבוע.

למה בכל זאת לא נכון להגביל?

ברגע שחבר כנסת הגיש הצעת חוק הוא מפרסם אותה.

אנחנו משחקים ב'נדמה לי'.

יש הרבה אנשים, שגם כאשר הם מגישים הצעת חוק טובה, העיתונאים לא מסתכלים עליה.

זה מכריח את חבר הכנסת לחשוב על סדר העדיפויות. אם יש לי אפשרות להגיש רק 20 הצעות חוק, למשל, אני יודעת שיש הצעת חוק מסוימת שחשובה לי ואני נלחמת עליה, אני נאבקת עליה.

אני מקבל מכתבים ובהרבה מהם אני מוצא דרך שבה אני יכול להשתמש בכלים הפרלמנטריים שלי. אם יתנו לי להגיש רק 20 הצעות חוק, יכול להיות שבשבוע אחד אני אסיים את כולן, ואז אני לא אעבוד כל השנה? אני חושב שהכלים הפרלמנטריים ניתנו לחבר הכנסת כדי למלא את תפקידו. יש אנשים שמשתמשים בכלים האלה בלי לדעת אפילו מה הם הניחו על שולחן הכנסת.

אולי הסנקציה הזאת כן תלמד אותם?

הייתי מעמיד אותם במבחן וכל אחד שרוצה להגיש הצעת חוק, שיסביר אותה. אז תצמצמי את הצעות החוק ל-5% מראש. שיסביר חבר הכנסת ליושבת ראש הכנסת מה הוא רוצה. תמני נציב בדיקה.

צריכה להיות אלימינציה.

ודאי, אין על זה ויכוח, אבל לפעמים, כאשר אתה עושה אלימינציה, אתה יכול לפגוע בעיקר וזה לא טוב.

תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה.

על דבריו של רובי אפשר לומר שמה שרואים משם לא רואים מכאן. הוא דיבר דברי טעם וכולנו מכירים את זה, כל אחד מזווית אחרת. אני רוצה להתייחס לנושא הנוכחות במליאה. אני חושב שנעשה עוול להרבה חברי כנסת, שנמצאים כאן מבוקר עד ערב ואפשר לבדוק את הנוכחות שלהם.

אתם מצוינים.

למה לשבת במליאה אם אני יכול לשבת בחדר שלי ולראות מה שקורה במליאה?

אפשר שתקבל מיושב ראש הסיעה שלך דף תורנות ובו יש חובה שעל פיה שליש מחברי הכנסת חייבים להיות במליאה. אם אתה לא יכול להיות באותו יום, תתחלף עם חבר כנסת אחר.

בקדנציה הקודמת, כשהיינו באופוזיציה, העליתי את ההצעה הזאת בסיעה שלי ואמרתי: רבותי, אסור להפקיר את המליאה כאנשי אופוזיציה כי לפעמים אנחנו עושים תרגילים פרלמנטריים, מארבים, אבל אני לא יכול לכפות את זה על החברים.

אני מבינה את מה שאתה אומר כי אני הייתי יושבת ראש סיעה וגם אני לא יכולתי לכפות את זה על החברים שלי, אבל עם זאת, אם היית אומר לחבר כנסת: אם אתה לא במליאה כך וכך ימים או שעות שנחשב, נוריד לך מהמשכורת, מה היה קורה?

נוריד לך מזמן הדיבור שלך, נוריד לך מהצעות החוק שלך וכו'.

זאת סנקציה לעניין.

על חוסר נוכחות בבניין אפשר להוריד מהמשכורת.

אפשר להחליט את זה גם על מי שלא יהיה במליאה.

ירדנה אומרת שבעבר היתה משמעת סיעתית בליכוד ומי שלא היה, הופעלה נגדו סנקציה.

או שהוא דיבר נגד הסיעה או הצביע נגד הסיעה.

לדעתי צריכה להיות על זה הסכמה והבנה מבלי לעגן את זה בתקנון, לפחות בשלב ראשון. הסיעות תחייבנה תורנות ביניהן ונקבע אם זה שליש או אחוז כזה או אחר. אני מציע לא לעגן את זה בתקנון בשום אופן.

אנחנו יכולים להחליט שבמושב החורף הבא תמליץ ועדת הכנסת בפני ראשי הסיעות לקיים תורנות בקרב חברי הכנסת. והיה והתורנות הזאת מתבצעת ויש קוורום במליאה, מבלי לעגן את זה בתקנון, הכל בסדר.

איך את מגדירה קוורום?

שליש. אני מתכוונת למכסה של שליש. כל סיעה תדאג למכסה של שליש מחבריה, בשעות שהמליאה עובדת. נעשה את זה במושב החורף הבא ואם זה לא יצליח, נתכנס שוב ונקבע את זה בתקנון.

אין דומה מכסה של שליש למפלגה שהיא בקואליציה למפלגה שהיא באופוזיציה.

שליש מחברי הכנסת.

השרים יכולים לטייל וחברי הכנסת יצטרכו למלא את המכסה. סיעת הגמלאים, למשל, יש לה שני שרים ויישארו חמישה חברי כנסת. מעבר לכך שאחד מהם הוא יושב ראש ועדה, הוא יצטרך לתת עוד כמה ימים במליאה. אפשר לנסות את זה, אבל בשום אופן לא לעגן את זה בתקנון. עכשיו זה שליש ואחר כך התקשורת תגיד - 40 חברי כנסת זה לא מספיק ואנחנו ניגרר תמיד אחרי התכתיב של התקשורת.

יושב פה המזכיר והסגנים ואין פעם אחת שבה אני פותחת את הישיבה בארבע ויש נוכחות... מחר מגיע לכאן נשיא מסויים ואני לא מקיימת את הטקס ב-11 כי אני יודעת שיהיו בשעה הזאת אנשים. זה נורא. כך זה כל יום. היה יום נעמי שמר, היו ימים אחרים וזה נורא. מוכרחים לפתור את הבעיה הזאת.

זאת לא בושה לקחת את זה כחלק ממחויבותו של חבר כנסת.

אם אותו חבר כנסת לא נמצא בכלל בבניין, את צודקת, אבל הוא נמצא בבניין. הוא עובד. הוא לא נמצא במליאה.

אבל המליאה גם חשובה.

חשובה מאד, אבל המשרד הוא חלק מהעבודה.

אם אני יודעת שיש לי תורנות, יש לי מחויבות. מה לעשות? אני מחויבת.

פעמים רבות לא הייתי במליאה, הייתי בבניין, אבל אם הייתי יודעת שאני חייבת, לא היתה לי ברירה.

כמה פעמים קרה לך כחברת כנסת שהיה נושא מעניין, לא היית במליאה, ראית את זה בטלוויזיה ורצת מייד למליאה?

נכון. זה מראה שאולי בכל זאת צריך איזשהו כלי שעוזר לחבר הכנסת להיות? אני לא יודעת מה טיבו של הכלי ועל זה בדיוק אנחנו דנים.

אני חושב שאנחנו נסחפים יותר מדי. שמעתי הצעה להגביל את הצעות אי האמון לחברי האופוזיציה. דובר על זה.

אפשר לומר שסיעה שמגישה אי אמון לא משתתפת בדיון, למרות שהדיון משולב. אם חמש סיעות הגישו הצעות אי אמון, הן לא משתתפות בדיון.

בתקנון כתוב שאם יש הצעת אי אמון אחת, הסיעה שהגישה לא יכולה להשתתף, אבל מייד עשו תרגיל ואמרו שאם יש יותר מסיעה אחת, גם הסיעה שהגישה יכולה להשתתף.

לעניין הצעות החוק - אמר היושב ראש לשעבר שזהו כלי ביטוי פרלמנטרי לחברי הכנסת. לא פעם אין לנו לפניות הציבור והמענה היחיד שאני יכול לתת לו הוא שאילתא או הצעה לסדר יום או הצעת חוק. נכון שהצעת החוק לא התקבלה, אבל אני יכול לפחות לומר שאני את שלי עשיתי. כמה הצעות חוק אנחנו מכירים שעלו כתוצאה מלחץ ציבורי כזה או אחר או כתוצאה מסדר יום שצף באותו זמן? נכון שיש אולי מעמסה גדולה על שירותי המשרד בעניין הזה, אבל אני חושב שאי אפשר להגביל את חברי הכנסת במספר הצעות החוק, למרות שאנחנו רואים את הסטטיסטיקה. בכנסת הקודמת עשיתי מאמצים רבים והצלחתי בקושי להעביר שניים או שלושה חוקים, שזה נקרא הישג, כאשר לאחד מהם היתה הסכמת ממשלה, אבל את שאר הצעות החוק בקושי הצלחתי להעביר בקריאה טרומית.

לפעמים אתה יכול לדבר ולסחוף אחרים ואני חושב שאסור לנו לוותר על הכלי הזה, למרות כל הקושי שיש לשירותי המשרד.

הדיון לא נבע מהקושי של הלשכה המשפטית אלא מכך שמרוב הצעות חוק, העיתונאים עושים מהן צחוק גם אם אתה מגיש הצעת חוק שהיא באמת נכונה, ישימה ובאמת יש לך כל הכלים להעביר אותה. אף אחד לא מתייחס.

לחוקים רציניים מתייחסים.

האם אנחנו לא צריכים לכוונן את עצמנו? כרגע יש פיזור מוחלט. אני רוצה שמזכיר הכנסת יאמר מילה בעניין הזה.

יש פתרון למליאה אבל הוא פתרון מאד קיצוני. לכל חבר כנסת יש כרטיס פלסטי ואפשר להכניס קידוד בכניסה למליאה. כל מי שייכנס יטביע כרטיס ואז אתה יודע בדיוק מי היה במליאה ולא מי היה בבניין.

הוא יכול לצאת החוצה אחרי דקה.

זאת התחכמות. אני יודע שההצעה הזאת בעייתית. בקונגרס האמריקני ההצבעה היא עם כרטיס.

לא הלשכה המשפטית יזמה את הדיון הזה.

אני יזמתי אחרי פניות של חברי כנסת רבים שאומרים שיש צחוק מכל הצהרות החוק שמונחות. אני מוכנה להראות את המכתבים.

גם אליי פנה חבר כנסת בעניין.

אין ספק שחברי כנסת צריכים לדבר, להשיב לפניות ציבור ולעשות את כל הדברים האלה. הכל חשוב. השאלה היא האם הליך החקיקה הוא ההליך המתאים לזה. אם רוצים לאפשר לחברי כנסת לדבר, אולי צריך לתת זמן דיבור נוסף? הלשכה המשפטית אמונה על תקינות הליך החקיקה ונראה פעמים רבות שמה שיש הוא זילות שלה. כאשר חברי כנסת מגישים הצעות חוק בכמויות, מציעים לתקן נושאים שכבר תוקנו בעבר...

הבושה היא שבגלל הלחצים של החברים על הקואליציה החוקים האלה עוברים. היתה חברת כנסת בכנסת הקודמת, שהיתה בין אלופי החקיקה, אבל מי התייחס ברצינות לחקיקה? לפעמים החקיקה אצלה היתה שבמקום פסיק ייכתב נקודה-פסיק והחוק עבר.

מציעים הצעות לחוקים שכבר תוקנו כחוק בכנסת קודמת, נושאים שאי אפשר לתקן כבר. על כל הצעת חוק כזאת עובר היועץ המשפטי, כאשר חבר הכנסת יודע שהוא לעולם לא יעלה אותה לדיון מוקדם. השאלה היא האם הליך החקיקה הוא המתאים כדי לאפשר לחברי הכנסת לומר את הדברים החשובים להם?

שיפרסמו כל אותם חברי כנסת את כל הצעות החוק וכמה מהן עלו לדיון מוקדם.

לכן אמרתי שהמגבלה המהותית כבר קיימת. ברגע שיגבילו את חברי הכנסת למספר ההצעות שהם יכולים להעלות, בעצם נעשה כבר הדבר. לדעתי צריך לקבוע את זה כיחס להצעות שניתן להעלות. לכל חבר כנסת מותר להעלות 5 או 6 בשנה? תכפיל את זה ב-3, נניח.

במכסת דיבור וגם במכסת הנחת הצעות חוק תמיד יש יותר לאופוזיציה. גם פה אני חושבת שצריך לתת לאופוזיציה את הכלי הזה יותר.

אם נגביל במכסה, אם יש חברי כנסת שעד היום לא הגישו בכלל הצעות חוק, הם ינצלו את המכסה.

ההגבלה יכולה להיות סיעתית.

הסיעה תדאג למלא את המכסה הזאת.

תודה. יובל, בבקשה.

אני היועץ המשפטי של יושב ראש הקואליציה שלא נמצא ולכן אני אדבר בשם הסיעה ובשם אביגדור, בעקבות שיחה שהיתה לי אתו בעניין. מעצם הדיון הזה אפשר להבין שהתהליכים, גם אם הם יקרו, זה יהיה בטווח ארוך. בטווח הקצר נכון, לטעמנו, כדי שכוחות השוק יעשו את שלהם, זה עניין הסטטיסטיקה. במחילה מכבוד כל היושבים פה וכל חברי הכנסת של הבית, אחד המניעים המרכזיים להנחת הצעות חוק כה רבות הוא אותה סטטיסטיקה שמתפרסמת.

כמה שנים אתה כאן?

ימים, לא שנים.

אני מציע שתחכה שלושה-ארבעה חודשים ואז תציע הצעות.

גם אני שלחתי מכתב ליושבת ראש הכנסת לבטל את הרובריקה של הנחת הצהרות החוק.

אני לא מדבר בשם עצמי אלא בשם אביגדור.

הדבר היחיד שמפחיד את חברי הכנסת הוא הסטטיסטיקה.

לדעתי ביטול הסטטיסטיקה יביא את חברי הכנסת להראות שזה מוסד יעיל, שלא בזבזנו ולא השחתנו את זמנה של הכנסת לריק.

הכנסת היא לא מוסד יעיל. היא בית המחוקקים והריבון, נציגו של הריבון. תכף תגביל אותי ותסביר לי מה אני צריך לומר ומה לא.

זה לא מפעל שצריך להראות תפוקה. אני לא מבין האם חברי הכנסת נבחרו כדי לבוא לכנסת לעבודה או לעבוד. שנית, הציבור מסתכל ורואה כמה חברי כנסת יש במליאה ולא יכול להיות שחברי כנסת יסדרו לעצמם סידור עבודה אחרי הצהריים בקבלת קהל. פעמיים בשבוע הכנסת מתכנסת בשעה 4 ופעם אחת בשעה 11, לא יכולות להיות אמתלות.

זה יכול להיות מ-4 אחרי הצהריים עד 11 בלילה.

זה לא חשוב. בשביל זה הוא נבחר. שיישב במליאה. זה עושה רושם כל כך רע. לדעתי מי שלא בא למליאת הכנסת צריך לקבל קנס, כך שבסוף החודש לא תהיה לו משכורת.

יש ועדת אתיקה בשביל מי שלא מופיע והיא יכולה לקצץ בשכר.

תעזוב את ועדת האתיקה. יושב ראש סיעה בא אליי וביקש ממני להעלות הצעת חוק. תמכתי בזה בלי לשאול את הסיעה שלי. אם יושב ראש סיעת מרץ היה בא אליי עם כל כך הרבה הצעות חוק, הייתי זורק אותן לפח האשפה. צריך להיות חיבור בין יושבי ראש הסיעות בנושא הזה, ויכול להיות שזה יקטין את הצעות החוק. אין טעם בכל כך הרבה הצעות חוק. הניירת הזאת משגעת, ואני אומר את זה בכל הכנות.

אנחנו צריכים להיות אפקטיבים. חבר כנסת שמגיש הצעת חוק, צריך לחשוב הרבה פעמים, לבדוק אותה עם המשפטנים שלו וללכת ליושבי ראש הסיעות האחרות, להתייעץ איתם. כל הניירת היא דבר מעליב. לגבי שאילתות - אסור לגעת בזה.

יהיה לנו דיון נפרד. אולי צריך לקצר את משך הזמן? אל תגיד שלא לגעת בזה. נקיים על זה דיון.

יש הרבה חברי כנסת שבאים לכאן לדבר וחושבים שהם נמצאים באסיפת קיבוץ, שאפשר להגיד בה הכל. הם מדברים לא לנושא ולפעמים אני רוצה לקום וללכת. אין טעם, כי אני לא אבזבז את הזמן שלי כשאנשים לא מדברים לעניין.

אולי צריך לצמצם את המכסה שיש לסיעות. לזה אני מסכים.

בישיבה הבאה נדון בדיון במליאה. תחשבו על רעיונות.

אני לא יודע אם מתפרסמות סטטיסטיקה שמתייחסת להשתתפות במליאה.

יש סטטיסטיקה על השתתפות במליאה ועל השתתפות בהצבעות.

למרות כל זה, משום מה המליאה ריקה. זאת אומרת שהסטטיסטיקה מחטיאה את מטרתה וצריך לבחון מחדש את המדדים, כדי שהם יהיו אפקטיביים. צריך למצוא את המדד שידרבן את חבר הכנסת להיות נוכח גם בוועדה וגם במליאה.

אני מבקשת מרשמת הפרוטוקול להפיץ את הפרוטוקול של הישיבה לכל חברי הוועדה עד יום ראשון הבא וביום שלישי הבא ננסה למצות את נושא הצהרות החוק. אני אשמח אם חברי הכנסת ישתתפו בדיון. כמו כן, נביא לדיון את נושא המליאה ואני אשמח אם תחשבו על רעיונות והצעות. יש לנו שבוע ימים עד הדיון הבא. תבדקו מה קורה בפרלמנטים אחרים ומה אנחנו יכולים ליישם כאן, בפרלמנט, כי קשה להמשיך עם זה כפי שזה מתנהל כרגע. אני מודה לחברים שהגיעו. תודה רבה, ניפגש בשבוע הבא. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:35