PAGE
1
ועדת הכספים-

26.6.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ל' בסיוון התשס"ו (26 ביוני 2006), שעה 10:00
ס ד ר ה י ו ם: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חשיפת שותפי קבוצת "סרברס"



בגרעין השליטה של בנק לאומי של חה"כ דב חנין

חברי הוועדה: יעקב ליצמן – היו"ר

חיים אורון

אלחנן גלזר

אבשלום וילן

שלי יחימוביץ

סטס מיסז'ניקוב

אורית נוקד

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

חבר הכנסת דב חנין

יובל ברונשטיין – סגן החשב הכללי, משרד האוצר

ירון זליכה – החשב הכללי, משרד האוצר

אברהם וול – יועץ משפטי, מ.י. נכסים

יצחק קליין – מ.י. נכסים

יואב להמן – המפקח על הבנקים, בנק ישראל

לואי רוט – יו"ר ועד בנק לאומי לישראל

מירי רובינו – מזכיר ועד העובדים בנק לאומי לישראל

ציון שמע – ראש חטיבת הבנקים ההסתדרות החדשה

נסים ברנס – יו"ר ועד המנהלים ההסתדרות החדשה

דוד זכריה – רשות החברות הממשלתיות

רון עמיחי – רשות לניירות ערך

שמשון אלבק – רשות לניירות ערך

הלית מגידו

טמיר כהן

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ

ערכה: שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ

חשיפת שותפי קבוצת "סרברס"
בגרעין השליטה של בנק לאומי של חה"כ דב חנין

רבותיי, אני פותח את הישיבה.

יש איזה בנק שקוראים לו בנק לאומי, עכשיו מתחשק למדינה למכור כמה מניות, אני מדבר על הצעה לסדר, דיון מהיר. הסעיף הראשון לסדר היום, זו הצעה לסדר של חברי הכנסת אבשלום וילן, גלעד ארדן, שלי יחימוביץ, דיון מהיר, בוועדת כספים, ואני אבקש דבר ראשון ללכת לפי הסדר.

תודה ליושב ראש. אני אשאיר את מירב הדברים לשלי, שיזמה את הדיון, אני הצטרפתי, אבל לפי הסדר אני רוצה לשאול שתיים שלוש שאלות עקרוניות. כמה זמן כבר מנסים למכור את גרעין השליטה בבל"ל?

בטח עשר שנים.

כעשר שנים. עכשיו קראנו בעיתונים מידע, ואני מוכרח להודות שאני יודע שעל פי החוק הקיים, על פי הנוהל, אישור הפרטה של בנק צריכה להגיע לוועדה רק כאשר ישנו הסכם ורק לאחר שמתמלאים כל התנאים, ולא בעת משא ומתן. אבל בכל אופן עולות כמה שאלות עקרוניות מאוד בעייתיות.

קודם כל, לפי הפרסומים בעיתונים, אני רואה שיש שם, זו קבוצה שמורכבת ממספר קבוצות. אז אני רוצה לשאול, נניח לצורך העניין, סתם דוגמא מספרית, ששווי העסקה יהיה חמש מאות מליון דולר, ויהיו עשר קבוצות של חמישים מליון דולר כל אחת, אז יהיו אחרי זה עשרה בעלים שכל אחד יתנהג כמו יושב ראש, כלומר באופן מבני לפי הפרסומים הקבוצה הזאת נראית בעייתית ועלולות להיות הרבה מאוד בעיות בטיפול השוטף.


נקודה שנייה שאני רוצה להעלות פה כפתיחה, תראו, המידע והאינפורמציה שדלפו דרך התקשורת מעלות סימנים קשים לגבי זהות המשקיעים ובכלל בואו נגיד שיש פה גם את בנק ישראל, גם את מ.י. נכסים, גם את הרשות לניירות ערך, תראו,

אני רוצה לדעת, מה הבעיה לקיים דיון כזה, יש איזה דבר שמעיק עליך? אני פשוט רואה, אני לא בצד הזה, לא בצד הזה.

בתור המורה שלך לספורט אני אתן לך דימוי מעולם הספורט. לוני הרציקוביץ, הבעלים של מכבי תל אביב בכדורגל, הביא איזה בעלים. ועשו מסיבת עיתונאים מפוארת, ומי יודע מה, הגיע המושיע. למחרת התפרסם שזה בכלל איזה "פליליסט", שאת כל כספו עשה בדרכים לא כשרות, ולמחרת ירדו מהעסקה. אני מביא את זה כאלגוריה למצב אפשרי.

כל אחד מאתנו יודע, ששני הבנקים הגדולים מהווים בוא נגיד קרוב לשבעים אחוזים, למעלה משבעים אחוז משוק הבנקאות בישראל, ובעצם, עסקנו בזה רבות, שזה כעין מונופול. לכן כאשר מישהו מתכוון לרכוש את גרעין השליטה, אני לא נכנס פה להתנהלות העסקית, אני מתייחס לנושא החשוב ביותר שהוא השקיפות ברמה הציבורית, שאכן אותה חברת "סרברס" היא אכן חברה שהמשקיעים בה ידועים, שרשות ניירות הערך, בנק ישראל וכל הגורמים יודעים שמדובר פה באנשים הגונים וישרים. שנהיה שקטים שלפחות בנושא הזה אנחנו מתנהגים בצורה נכונה.

לא שכנעת אותי, מה קרה כאן שיש דיון מהיר להבין מי הבעל הבית?

אני אמרתי לך שהיו פרסומים בעיתונות מאוד בעייתיים על זהות המשקיעים. זה בנק שיחד עם הבנק הגדול השני מחזיק שבעים אחוזים. יתנהל פה חס וחלילה, עשרה בעלים שחלקם עם סימני שאלה, אנחנו עלולים, לפני שבכלל הגענו, כל המערכת תיכנס לסיחרור.

או.קיי., אני צריך להזמין את הרציקוביץ הזה?

אם תרצה, בדיון אחר על מצבו של הכדורגל הישראלי תזמין את לוני, נתתי לך רק דוגמא.

אני יוצאת מנקודת הנחה, שכל השותפים הפוטנציאליים הם אנשים ישרי דרך, רציניים ומכובדים. אבל אני שואלת את עצמי, למה אני צריכה לגשש באפלה ולמה אני לא זכאית לדעת מי הם אותה רשימת אנשים?

אבל לא חתמו עדיין?

ככל הידוע לי, לא.

אני זוכר בקדנציה קודמת, בא אלי ירון זליכה באישון לילה, ועשינו ועדה סודית על מכירת הבנקים, נדמה לי על מכירת עשרה אחוז מהמניות, עד אור הבוקר. עכשיו אני לא חושב שמישהו הודיע על מי הקונה, מי הולך להיות הקונה, לא שאלתם אף אחד?

זה היה מכרז.

אני לא מבין, חסר לי משהו.

אם אני יכולה להשלים, ככל הידוע לנו מהפרסומים בעיתונים כי לא קיבלנו אינפורמציה, בעשרים וארבעה במאי בנק ישראל קיבל את שמות המועמדים לשותפות בגרעין השליטה בבנק לאומי. אני שואלת את עצמי, למה אותם שותפים? בכלל אני אשמח שלא לגשש באפילה אלא לקבל איזשהו מידע פורמלי, שאני לא מבינה למה אנחנו לא מקבלים אותו ולמה אנחנו צריכים להיות ניזונים מהדלפות.

אני אומרת, ככל הידוע לי אתם קיבלתם את השמות של המועמדים לשותפות בגרעין השליטה. ואנחנו עדיין לא יודעים מי השותפים האלה, אנחנו ניזונים מהדלפות מהדלפות שונות. אני שואלת את עצמי מה הם חשבו, הם חשבו שהם יוכלו להישאר חסויים, ואני שואלת את עצמי האם יגיע הרגע שבו כן נדע מי השותפים לשליטה,

יש אפשרות שהם יישארו חסויים?

זאת שאלתי.

מישהו מוכר בנק, ברגע שחותמים חייבים לפרסם.

ככל שמדובר בבעלי עניין, בודאי שהם לא יוכלו להישאר חסויים.

אני רוצה לדעת מי השותפים הנוספים, ואני שואלת, שוני, אני שואלת אתכם, למה אתם מסכימים לחיסיון הזה, למה אתם מסכימים לו. הרי הציבור זכאי לדעת בשני מובנים, הוא זכאי לדעת מי בעלי השליטה באחד משני הבנקים הגדולים במדינה. גם הלקוחות מטבע הדברים, זכאים לדעת בידי מי הם מפקידים את הכסף שלהם, וגם ודאי בעלי המניות, כלומר הציבור באופן כללי, האינטרס של הציבור הוא לדעת על מי אנחנו מדברים. מכיוון שהאינפורמציה הזאת לא חסוייה והוגשה לידיכם, אני מבקשת שגם הציבור יהיה חשוף לאותה אינפורמציה ממש. השקיפות הזאת נראית לי הכרח. בכלל, הדיון הזה נראה לי מיותר. כלומר היינו צריכים לדעת מלכתחילה מי האנשים האלה במקום לכנס דיון מיוחד.

ניסית לקבל את המידע הזה?

לא. נסמכתי על ההנחה שבנק ישראל מבקש לשמור על חיסיון המועמדים לשותפות ואני מניחה שלא טעיתי, ואם טעיתי אז אני אשמח שיתקנו אותי כאן, לאלתר, ויספרו לי מי השותפים האלה ומה טיבם ואיזה בדיקות נעשו לגביהם. לא שאני מפקפקת בטיב הבדיקות, בשורה התחתונה הציבור זכאי ליהנות משקיפות מוחלטת בכל הנוגע לשותפים בגרעין השליטה באחד משני הבנקים הגדולים.

אדוני היושב ראש, אני חושב שהנושא הזה הוא בעל חשיבות, ואני שמח שהוועדה מקיימת בו דיון מהיר, לא רק מכיוון שיש פה דוגמא לנושא שצריך לטפל בו, אלא מכיוון שאני חושש שאם הוועדה לא תאמר דברים ברורים בעניין זה, אנחנו אולי נראה דוגמאות נוספות של מהלכים בכיוון הזה בעתיד.


אני רוצה לומר כמה דברים, כשהדבר הראשון הוא ברמה העקרונית. אני חושב שבמשק מודרני שקיפות היא אחד הערכים החשובים ביותר. אנחנו מדברים רבות על דברים שכשהם נעשים במסתרים הם מובילים לתוצאות לא ראויות. אנחנו מדברים על כך שכשדברים נעשים במסתרים הם נעשים בצורה פחות טובה ופחות ראוייה, ובמיוחד דברים שנוגעים בכסף ובכוח, כמו הנושא הזה.

יש מדיניות עקבית של בנק ישראל, ואני חושב שהיא מדיניות ראוייה, לפחות היא היתה עד עכשיו, שבעלי השליטה בתאגידים בנקאיים צריכים להיות מזוהים, ובסופו של דבר לא רק מזוהים ברמה של חברות אלא מזוהים ברמה של בני אדם. אני חושב שזו מדיניות ראוייה ונכונה. ואני מבין שלכאורה אין חולק על כך שבסופו של דבר גם שמות בעלי השליטה בקבוצה המדוברת ייוודעו לציבור. אני רק לא מבין למה אנחנו לא אמורים לדעת את זה מייד ועכשיו.

אני אשאל אותך וגם את חבר הכנסת אבשלום וילן, את אותה שאלה ששאלתי את שלי, פניתם?

לא.

לא, לא פנינו.

מאותה הנחה שהיא תהיה סודית עד אחרי המכירה?

לא, אני אומר מעבר לזה, פנינו לוועדה קודם כל כי זה הכלי הפרלמנטרי הראוי לבצע דיונים מהירים במקום לשלוח מכתבים ולקבל תשובה בעוד שבועות. אבל מעבר לזה, אני אומר ברמה העקרונית,

יש דבר מאוד עקרוני. אם פה בוועדה הם יציגו את המידע ויגיד החשב הכללי ויגיד מנהל מ.י. ויגידו רשות לניירות ערך שהם יודעים מי האנשים, הם בדקו אותם, לפרוטוקול ידע הציבור שלפחות בוצעה הבדיקה.

אדוני היושב ראש, אני חייב לומר שאני מעוניין בדיון הזה גם מעבר למקרה של קבוצת "סרברס". אני מעוניין באמירה ברורה של ועדת הכספים, אני מעוניין באמירה עקרונית של ועדת הכספים של הכנסת שנושאים כאלה ראויים לשקיפות כבר מהשלבים הראשוניים שלהם. אני אומר את הדברים כיוון שאני מאמין באמת ששקיפות היא ערך חיובי. אני חושב שאם יש טענות ויש ביקורת ציבורית ראוי שעכשיו היא תעלה. ראוי שלציבור תהיה הזדמנות, אם נניח אתם חושבים שאתם בדקתם אבל תפרסמו את זה בציבור ועיתונאים חרוצים יבצעו תחקירים ויעלו טענות חדשות. למה שהדברים האלה לא יתבררו לפני האישור הסופי של האנשים שהם בעלי השליטה.

במקרה הקונקרטי הזה, בכל מקרה, אנחנו מדברים על גוף שיש לו משמעות משמעותית, יש מאות אלפי אזרחים שמפקידים את כספם בבנק הזה, ישנם משקיעים רבים מן הציבור שזכאים לדעת מיהם בעלי השליטה. ולכן גם ברמה הפרטנית של המקרה המסויים הזה של בנק לאומי, וגם ברמה העקרונית הציבורית הכללית ראוי לפרסם את השמות אלה לידיעת הציבור, לדיונו, וגם לביקורתו במידה שיש ביקורת.

תודה. חבר הכנסת ראובן ריבלין בבקשה.

אני חושב שהחברים שהעלו על סדר היום של ועדת הכספים וקיבלו את אישורה של יושבת ראש הכנסת לדון בעניין עשו דבר חשוב ביותר. אני חושב שהממונה על הבנקים שנמצא כאן צריך לומר לנו בצורה פשוטה כי עד היום במקרים שהחברים היו מעלים על סדר היום לא הייתי עוד מודע אפילו לעניין שפה אנחנו עתידים לבוא ולתת את אחד מנכסי הציבור, שזה בנק לאומי, לידי קבוצה שאני לא יודע מי היא.

זאת אומרת, אנחנו הפכנו להיות איזו שהיא חברה שבה תסמוך על. אני לא סומך על אף אחד במדינה הזאת, אני סומך רק על השקיפות. משום שכל אחד יכולות להיות כוונותיו הטובות ביותר והראויות ביותר, ואני מדבר אפילו על אותו אדם אשר בא, עלה לארץ וקיבל את בנק ישראל, ויש לי את מלוא ההערכה לו ולכישוריו ולמעמדו. יחד עם זה, הוא, למשל, ואני נותן את זה כדוגמא, לא יכול לבוא ולומר 'תשמע, יש לי מישהו מארצות הברית, ואני רק לא רוצה לומר את שמו'. אלה הם דברים שלא יכירם מקומם במדינה שלנו.


בנושא של בנק לאומי, כמו כל דבר אחר שהוא קשור בנושא ציבורי, מחוייב לשקיפות מלאה. ואני רוצה לשמוע ברמה העקרונית את הממונה על הבנקים מסביר לי בכלל כאזרח המדינה מדוע לא יבואו ויביאו את שמות האנשים, אחד לאחד, לציבור.

חבר הכנסת ריבלין, עד לרגע זה שאלתי את אותה שאלה לכולם, אני חייב להגיד לך, ולא קיבלתי תשובה. השאלה שלי, הרי לא מכרו את זה, לא עשו שום דבר בינתיים, אני רוצה להבין, תסביר לי, הרי גם במכרז שעשו לא הודיעו לכולם אילו מתמודדים. מה קרה שכאן אנחנו חייבים לפרסם. לי אין צד בנושא.

שאלתך מצויינת, אתה בא ואומר תשמע, כל עוד לא מכרו, מה אתה רוצה, למה שיפרסמו? לאחר מכן יבואו ויאמרו לי 'תשמע, אף אחד לא התנגד, אז אנחנו כבר מכרנו' אי אפשר לחזור בנו. יש דברים שאני, אלא אם כן מדובר בבטחון המדינה או מדובר בדבר שכולנו מסכימים שהשתיקה יפה לו, והיא לא כאן.

אני רוצה להבין דבר פשוט, איך יכול להתקבל על הדעת מצב שבו אנחנו עומדים בפני איזה שהוא מכרז, שעתיד למסור חלק מכנסי המדינה, ותשמע, מדובר פה בדברים הרבה יותר מהותיים כאשר אנחנו מדברים על גרעין השליטה בבנק לאומי, איך יכול להיות מצב כזה שאדם המתכוון לגשת למכרז, בין שהוא בקבוצה, בין שהוא במסך, לא יתן פרטים מלאים ושקיפות מלאה על מנת שהציבור יידע במי אנחנו עוסקים.

אני רוצה לדווח לחבר הכנסת רובי ריבלין, שהיינו אמנם עד לפני רבע שעה במקום אחר, אתה לא רק פורץ לדלת פתוחה, אתה פורץ לדלת חסומה על ידי הכנסת. למה, כי המקרה של בנק לאומי הוא יוצא מן הכלל. המצב הכללי בכל נכסי הציבור, בכל החברות הממשלתיות, שהכנסת ויתרה, בניגוד לדעתי, על סמכותה להחליט למי נותנים. הכנסת מאשרת מסלול, ואחרי שהכנסת מאשרת מסלול היא פתאום מקבלת דו"ח מבקר המדינה על מה שקורה בעשות אשקלון, כאשר היו פה אין סוף דיונים.

הטענה היא שהכנסת צריכה להיות מנועה מאינפורמציה, קל וחומר הציבור, הרי הכנסת יכולת להגיד תימסר פה בוועדת הכספים אינפורמציה בחדר סגור והציבור לא יידע. אבל נציגי הציבור ידעו. הכנסת והציבור מנועים מאינפורמציה, הם אישרו מסלול מכירה למשל של בזק, ולא קבעו בשאלה האם בזק יימכר ל- א', ל- ב' או ל- ג'. או מחר אם תראו את בתי הזיקוק, בתי הזיקוק כבר אושרו, המסלול יצא לדרך, לכנסת אין מעמד להתערב אם תימכר לנסיך סעודי,

אולי טוב כך?

אני חושב שלא. אני הצעתי מסלול ביניים, אבל נשארתי במיעוט. במקרה של הבנקים המצב הוא לא כזה. הבנקים זה החברות הממשלתיות היחידות שלכנסת יש מה לאשר. אבל במקרה הזה היתה ועדה סודית שהיא נתנה אישור למסלול, ואישרה. וצריך לשאול את חברי הכנסת שישבו בוועדה הסודית שיבואו ויסבירו לנו. זה מה שהיה. אני צודק? זה לא היה המקרה הזה של בנק לאומי?

זה לא המקרה הזה.

אני לא מבין דבר אחד, אני שמעתי את הדוברים, ובאמת אני רוצה להוסיף כמה משפטים. קודם כל, הבנק נמכר ל"סרברס" כשבעצם "סרברס" חשפו את השותפים השניים שרכשו שומרים ב- "שושו", מן "עסקת שב"כ", על פי חוק ניירות ערך.

אתה רוצה שיפרסמו?

על פי חוק ניירות ערך, חייבים לפרסם את זה. ודבר שני, כאזרח, כבעל מניות, גם כעובד, אני רוצה לדעת מי ההורים שלי, המאמצים שלי. לא מדברים, לא אומרים שום דבר. שלחנו מכתב של רשות לניירות ערך, שלחנו מכתב לבנק ישראל, פנינו. חייבים לפרסם מי הם המתעניינים, מי הם הרוכשים, ומי שצריך לעשות את הבדיקה שיעשה את הבדיקה.

בנקים אחרים שמכרו פה ושם אני לא שמעתי שהיה בלגן, שאלו אותם מי האנשים.

שאלה מצויינת, התשובה לשאלה הזו, כל האנשים שהיו מועמדים היו חשופים לציבור, נבדקו על ידי בנק ישראל, לא היה אף אחד, למיטב ידיעתנו, שלא ידענו עליו. המקרה הזה הוא מקרה חריג.

מה אתה חושב?

אין לי מה לחשוב, אני חושב שצריך לחשוף לציבור את השמות. לפרסם את השמות. אנחנו רוצים לדעת מיהם האנשים. לנו יש בנוסף לציבור העובדים, שהם שותפים בבנק. זה מקום העבודה שלהם. אנחנו רוצים לדעת מי האנשים שהולכים ונכנסים כשותפים לגרעין השליטה.

המקרה הזה שונה ממקרים אחרים כי עשינו מכרז שונה מהמכרזים הקודמים, מכרז וירטואוזי שבזכותו יכול היה ירון להגיד לי כרגע מכרנו את הבנק, מבחינתו, למרות שעוד בעצם התהליך לא נשלם. עשינו הפעם תהליך שהוא בלתי הפיך, וניצלנו בעצם את שני האפיקים, או את האפשרות ללכת בשני אפיקים, או עם גרעין שליטה או פיזור מניות, כאשר מבחינת מ.י. נכסים, המדינה, אין מצב כזה שהמניות נשארות או חוזרות אליהם, בשום מצב, גם אם לא יאושרו המועמדים. למשל המועמדים שזכו במכרז, אם הם לא יאושרו המניות לא חוזרות ל-מ.י. נכסים אלא הן תימכרנה לציבור הרחב בפיזור. זה החוק החדש שעשינו שאיפשר למעשה מכירה של מניות במפוזר, ללא גרעין שליטה.


לכן יצא מכרז, מכרז ראשון, על כעשרה אחוזים ממניות בנק לאומי, במכרז הזה זכתה אותה קבוצה, "סרברס" גבריאל, שהם למעשה קיבלו את העשרה אחוז. ואנחנו הודענו מראש, הרי לא בדקנו אותם לפני המכרז, לכאורה כל מי שמחזיק מעל חמישה אחוז חייב לקבל היתר נגיד. אבל הם קנו ישר עשרה אחוז. אז עשינו דבר מיוחד, ואמרנו אתם קניתם בעצם עשרה אחוז, אבל חמישה אחוז הולכים לנאמנות, ומבחינתכם אתם עוד לא בעל הבית של לואי רוט ולא של ההנהלה ולא של בנק לאומי בכלל.

זאת אומרת הם זכו בזכות לקנות את העשרה אחוז, חמישה כמו כל אחד אחר, כל אדם יכול לקנות חמישה אחוז בלי אישור של בנק ישראל, ואת העודף הם צריכים לשים אצל נאמן. היה ולא יאושרו כקונים, למעשה את החמישה העודפים ישר יימכר מיד הנאמן, לקונה אחר או לציבור הרחב. כך שבכל מקרה מה שאמרתי קודם לא יחזרו המניות לידי המדינה.


לגבי עשרת האחוזים הנוספים, ניתנה להם אופציה לממש עוד עשרה אחוז, לקנות עוד עשרה אחוז במחיר שנקבע באותו מכרז ראשון, שהיה פה ואושר מבחינת התוואי לגבי איך שזה יהיה, ולגבי האופציה, עצם האפשרות בכלל לקבל את האופציה, היא הותנתה בזה שהם יצליחו, מאחר שאנחנו לא הסכמנו שהקבוצה הזאת של "סרברס" גבריאל תהיה שולטת בלעדית על כל גרעין השליטה, כי חשבנו שקרן השקעות, או קרנות השקעות, צריכות לכל היותר להחזיק חמישים אחוז מגרעין שליטה, לכן היה ברור שהם צריכים להביא עוד שותפים להשלים את החמישים אחוז האחרים של גרעין שליטה.

הם היו צריכים להביא שמות של כאלה שמוכנים להצטרף לגרעין השליטה, שביחד הם יהוו גרעין שליטה פוטנציאלי שעל פניו נראה ראוי. היה וההגשה הזו תיראה כלא משהו לצאת ידי חובה כדי לממש את האופציה אלא משהו רציני אז החשב הכללי יכול להאריך להם או לאשר להם את הארכת האופציה עד אשר יאושרו המועמדים או כל גרעין השליטה, וכמובן שהם לא יכולים לקנות ולהחזיק עשרים אחוז עד שכל התהליך של האישור, כל אחד מהם וכולם ביחד כקבוצה עם שיווי המשקל הפנימי בתוכם יאושרו על ידי בנק ישראל.

אני השתתפתי במכרז כחשוף, אמרתי רובי ריבלין רוצה לקנות. אמרו לי לא, הקבוצה השנייה זכתה במכרז, שאני לא יודע מי היא.

אתה כן יודע.

תסביר לי, איך אני יודע? חיים אורון הוא חברה ואני רובי ריבלין, איך בדיוק יודעים מה יש ומה אין לרובי ריבלין?

חבר הכנסת ריבלין, מי שזכה במכרז זו קבוצת "סרברס" גבריאל.

מיהם? ובאותו זמן אני השתתפתי במכרז ולא זכיתי, נכון? ליצמן יודע מי אני, והוא אומר בצדק לא זכית,

כל אחד יכול היה לגשת למכרז וכולם היו מזוהים, זה פומבי לגמרי.

רובי, באישורך, היית יושב ראש הכנסת ,קיימנו בלילה כאן ועדה סודית. בקדנציה הקודמת. ואז ועדת הכספים קיימה ועדה סודית. עכשיו אישרנו את המסלול איך להוציא את המכרז, לפי סף מינימום. רק מחיר. עד הבוקר ידענו מי זכה, מי הציע הכי הרבה. בזה אנחנו סיימנו את הדברים. רק המחיר. אנחנו אפילו לא ידענו מי הזוכים. זה היה במכרז.

חבר הכנסת ריבלין העלה שאלה לגבי הזהות. כפי שאמרתי קודם הזהות של "סרברס" התבררה מייד כשזכו במכרז, וכפי שאמרו פה חברי הכנסת, עיתונאים חרוצים וכו' יכלו להביא את כל החומר הטוב והרע על אותם אלה שזכו במכרז. במכרז עצמו נאמר, היה ברור שלא בהכרח שזה שניגש יש לו ישר את כל קבוצת השליטה על כל רכיביה, וניתנה אפשרות, זה בתוך תנאי המכרז, להשלים את הגרעין עד פרק זמן נתון ולהודיע לנו על השלמה הזאת.

ברור שמי שאין לו לא יכול להודיע לפני שיש לו. ולכן במועד המכרז עוד לא ידעו מי הצטרף ל"סרברס", לא ידעו מי השותפים. אבל היה ברור התוואי והיה נתון שהם היו צריכים להודיע אלה הם שותפיי הפוטנציאליים, במידה והם יאושרו על ידכם. הלכו והודיעו לנו ביום הנתון, בעשרים וארבע, הודיעו לנו אלה שותפינו הפוטנציאליים, ומבחינה זו אנחנו הסתכלנו.

כמובן שאי אפשר לבדוק את אותם שותפים פוטנציאליים על המקום, ואמרנו או.קיי., על פניו נראה שהם הגישו לא שמות פיקטיביים ולא שמות סתמיים רק בשביל לקדם את ההליך אלא שהם מתכוונים לזה. עדיין היו שם חוסרים מסויימים, וחתימה על איזה מכתב, שבעטיים, והחשב הכללי יוכל להרחיב אם הוא רוצה, עדיין החשב הכללי לא הודיע להם שהוא מבחינתו מאריך את האופציה. הם טרם קיבלו הודעה פורמלית של מדינת ישראל, האופציה אכן מוארכת ואתם אכן תוכלו לקנות עוד עשרה אחוז, לפי מה שהוגדר במכרז.

זה תלוי בשמות וזה תלוי באישור השותפים.

לא, הם היו צריכים לתת איזה מכתב הודעה בנוסח מסויים והנוסח לא היה בדיוק, ולכן עדיין לא הושלם ההליך הזה של אישור החשב הכללי, כי האופציה תינתן להם. עשרה אחוז שלהם וחמישה יושב אצל נאמן, ומהבחינה הזו אם הם לא יאושרו, הקבוצה לא תאושר, הם ימכרו את החמישה אחוז לפחות, אם לא את כל העשרה.

אני רוצה להבין, לפי הטכניקה הזאת שהוועדה הסודית אישרה - - -,

לא סודית, הוועדה אישרה את כל התשקיף.

אני שואל, האם באופן עקרוני יכול איזה מישהו, ואני אתן דוגמא הכי קיצונית והכי מטורפת, שלא שייכת לעניין. אני שואל אותך, לפי ההליך הזה איפה החסמים שלך?

אנחנו שמנו כל כך הרבה חסמים בדיוק בגלל הפוביה שעוד אמרו לנו בדיונים על תיקון שלוש עשרה, 'הגזמתם, אתם היסטרים, בשום מדינה לא מאשרים מחמישה אחוז, מאשרים מעשרה אחוז', ואמרנו שחמישה אחוז בבנק לאומי זה המון. אנחנו לא רוצים שאיזה מפיונר יקנה כמה חתיכות של חמישה, עם "אנשי קש", ופתאום יתברר לנו שיש איזה מישהו ששולט בבנק ואנחנו לא יודעים מזה.


כרגע הם עוד לא יודעים אפילו שהם יוכלו לקנות ולהיות גרעין שליטה, בכלל אפילו, כי אם למשל האופציה לא תוארך, למעשה אין פה גרעין שליטה. הם לא יוכלו להגיע לשליטה, הם לא ירכשו, ומהבחינה הזו לחזור לברירת המחדל של מכירה מפוזרת בבורסה. או שימכרו לאיזה גרעין שליטה אחר ויתחיל התהליך בצורה אחרת.


לכן, מבחינתם למעשה עוד אין התחלה של תהליך שבכלל הסכימו שהם יעשו. אני דיברתי איתם, שאלתי, אני יודע, אקדים את המאוחר ואומר, התשובה שענינו לכם היא לא איזה תשובה בירוקרטית טכנית, אנחנו על פי חוק מנועים מלמסור את המידע שקיבלנו כמפקחים. אנחנו פשוט מנועים. אנחנו יכולים לתת אותו למשל, לשתף רשויות פיקוח אחרות, אבל בתנאי כמובן שחובת הסודיות עליהם תהיה כמו עלינו. מכוח חוק שאומר אסור. מי שיעשה את זה ייכנס לבית סוהר. אני מדבר עלי, לי אסור להגיד מידע שקיבלתי בתוקף סמכותי כמפקח על הבנקים, במסגרת הזו, לפי פקודת הבנקאות, סעיף 15, אסור.

אתה אישית יכול לבוא ולומר שאסור לך לפרסם את השמות, לפי סעיף 15 א קטן לפקודת הבנקאות? אני שואל אותך, האם אתה יכול לפסול אחד מהאנשים האלה?

ודאי. כל התהליך הזה, עוד לא הגעתי לזה, עוד לא נתתם לי להגיע לעניין של החשיפה. דיברתי איתם, אמרתי להם תגידו, למה, בואו תראו, רשות ניירות ערך רוצה שתפרסמו, הציבור רוצה לדעת, למה לא תפרסמו אתם. אמרו תשמע, אתם אפילו עוד לא אמרתם לנו שאנחנו בכלל מועמדים, כיוון שאנחנו אפילו לא קיבלנו את האישור שמאריכים את האופציה. אז מבחינה זו, אנחנו לא טיפלנו באספקט הזה של חשיפה ושל גילוי בתוך תהליך המכרז. כך שאין עליהם חובה להתגלות, אלא אם כן זה נגזר מחוקי ניירות ערך.


בנושא הזה, הם אמרו לי שאם אכן הם יהיו מועמדים ואכן תוארך האופציה, אז ברור להם שהם ייחשפו, בשלב שהוא קודם בהרבה לעניין קבלת ההיתר שלנו. גם לי יש אינטרס שזה ייחשף.

מתי זה קורה?

לדעתי בשבועות הקרובים.

למה בשבועות הקרובים ולא היום?

האישור שלהם שתוארך האופציה. אם תוארך האופציה לדעתי הם ייחשפו. לפי מה שכתוב במכרז. הארכת האופציה זה בכלל רק בזה שהם בכלל ייבדקו. האישור להיות גרעין שליטה, זה כמובן לממש את האופציה, לקנות את המניות ולהיות בעלי המניות הדומיננטיים בבנק. ומהבחינה הזו, לזה עוד חזון למועד. לכן לי, התהליך הזה שאני בודק, כדי שלא יהיו תקלות מהסוג שדיברת עליו או מבוכות מהסוג הזה, אנחנו עושים בדיקה מאוד מעמיקה, ועוזר לנו אם באמת מביאים לנו מידע מבחוץ שכל מיני אנשים אולי יודעים.

יואב, כמה מועמדים יש? תגיד לנו את המספר בלי השמות.

הרבה פחות מעשרה, אני לא זוכר בדיוק, חמישה, שישה.

למה הרשות לניירות ערך לא ביקשה מכם למסור את הפרטים?

אם הרשות לניירות ערך תבקש, היא תקבל את השמות.

למה היא לא מבקשת?

כי אין לה עניין בזה. אלא אם כן זה מובא לציבור. הם לא יוכלו להביא את זה לציבור אם אני מעביר להם את זה בכפוף לסודיות של סעיף 15.


יש שיקולים מתי לפרסם. רבותיי, עד היום כאשר אנשים התעניינו אם לקנות או לקנות, ביקשו לקבל פרה-רולינג כזה, מוקדם, לפני האישור הפורמלי, גם אצלנו ודרך אגב גם בארצות הברית, התהליך הזה הוא מסכים לעשות בצורה שאיננה נותנת פרסום. אני לא מדבר על שלב שהם קנו כבר מניות, ואז לפי חוקי ניירות ערך הם צריכים להתפרסם. אבל אם הם לא קנו מניות, רק מתעניינים, חושבים, אולי יסגרו עסקה, אבל רוצים לדעת אם לא יפסלו אותם, על פניו, בגלל איזה כתם מהעבר, הם עושים בדיקת פרה-רולינג.

מכבדים את העניין הזה כיוון שאם ידעו שהם נפסלו על ידי הפיקוח על הבנקים בישראל אחר כך כל עסקה שהם יעשו אי פעם באיזה שהוא מקום יבואו ויגידו תסביר לנו בעצם למה נפסלת. ולכן הרבה מאוד משקיעים פוטנציאליים מעוניינים קודם כל לדעת איזה שהוא פרה-רולינג מסויים שלא יסתובבו עם אות קין, וזו היתה הסיבה שבתהליכים האלה עוד לא פרסמנו. אצל האמריקאים, כאשר אדם מגיש כבר בקשה פורמלית, סופית ומוחלטת, במצב כזה הם מפרסמים , אבל בעניין הפרה-רולינג לא.

אני חושב שהמדיניות הזאת היא נכונה ואני חושב שגם אנחנו לעתיד, ולא צריך לעשות חקיקה בשביל זה, פשוט צריך להתנות את זה בתהליך הבדיקה, להודיע אנחנו לא נבדוק אותך אם לא נוכל לבקש מהציבור מידע עליך בתהליך הבדיקה. ולכן רק צריך להחליט באיזה נקודת זמן, באיזה שלב.

לגבי מה שנאמר, אני מציע שאנחנו נחליט לא פר מקרה אלא ברמה העקרונית, אתם תדעו את השמות לפני שיאושר, וזה ודאי לעתיד, באופן חד משמעי. אני מדבר גם בתהליכים אחרים, כל העברת שליטה, לא רק בהעברות. יכול להיות גם בהעברת שליטה אחרת.

לרשות לניירות ערך אני רוצה לשאול שאלה על הדברים שנאמרו. אנחנו ברור לנו שפקודת הבנקאות קובעת כללים אחרים לבנקים מאשר לחברות הנסחרות בבורסה.

לא, אותי היא מחייבת, לא את הבנק.

אבל זה חוק ספציאלי, היא לא עומדת בסתירה. יש כלל שהוא חוק ניירות ערך, שהוא הכלל. אני רוצה להבין דבר אחד, הכלל הוא הכלל שלכם. היוצא מן הכלל פקודת הבנקאות. באה פקודת הבנקאות ולאחר שקבעה את היוצא מן הכלל קובעת סייגים ואומרת בסעיף 15 א רבתי שאתה לצורך מילוי תפקידך יכול לבקש ממנו את כל הפרטים, הוא חייב למסור לך אותם.

אבל גם לו אסור לפרסם.

אני לא בטוח. האם כאשר אתה צריך למלא את תפקידך, ולצורך כך אתה מבקש, אתה לא רואה חובה שלך לבקש ממנו את הפרטים ואתה מפרסם, כאשר זה מוצא לפי 15 א רבתי מפקודת הבנקאות ועובר חזרה אליך.

ראשית קבוצת "סרברס" פרסמה מי בעלי השליטה בקבוצה, ועל זה יש דיווח, והדיווח נמצא בדו"חות של הבנק, ואנחנו יודעים מי האנשים שעומדים מאחורי הקבוצה ומה ההרכב של הקבוצה. והם בעלי עניין בבנק, וכבעלי עניין בבנק הם מדווחים.


עכשיו יש שאלה, האם יש שינוי כרגע בבעלי העניין בבנק. והשאלה הזאת מתקשרת כמובן לאירוע שכאן. האם אותם הליכים מקדמיים, שיואב פה פרסם, דיווח עליהם ופירט אותם באופן מלא, האם הם מגיעים כדי שינוי קבוצת בעלי השליטה בבנק. רשות ניירות ערך לא מופקדת על בדיקת איכות האנשים, מי שעושה את העבודה הזאת זה הפיקוח על הבנקים. ולכן אנחנו לא יודעים מי האנשים האלה, ואנחנו גם לא אמורים לבדוק אותם. אנחנו לא בודקים אותם, אנחנו אחראים על החשיפה לציבור, לא על הבדיקה.


עכשיו לגבי החשיפה לציבור, יש סעיפים מאוד ברורים בתקנות שעוסקות בדו"חות תקופתיים, והסעיפים האלה מטילים חובה על החברה, על בנק לאומי במקרה הזה, לפרסם. עכשיו בנק לאומי, בעל המניות צריך לדווח לבנק שהוא התאגיד הנסחר והבנק צריך לפרסם. הבנק אמור לפנות לבעל המניות ולבקש ממנו את הבדיקה.

למיטב ידיעתנו, וגם אנחנו עושים, לאור המידע שיש באוויר, אנחנו גם כן עושים בדיקות לצורך השאלה האם הגענו לשלב שבו צריך לחשוף את שם בעלי השליטה החדשים, אם קיימים כאלה בכלל, והתשובות שקיבלנו בעניין הזה הן שלמיטב ידיעתנו הבנק לא קיבל מקבוצת "סרברס" שום הודעה על שינוי בבעלי השליטה. וקבוצת "סרברס" מודעת לעובדה שיש סעיף שמחייב אותם, בהתקיים הנסיבות שבהן יש הסכם,

הוא אומר שהוא יודע.

הוא לא אומר שיש הסכם, הוא אומר שיש אנשים.

הוא יודע מה השמות של האנשים,

הוא יודע, אבל אין הסכם ביניהם, הם עוד לא בתוך קבוצת השליטה האנשים האלה. אני שומר על הציבור, אם יש הסכם - - -,

אז תשמור עלי. כל מה שאני רוצה, שיפרסמו את שמו ואת מספר תעודת זהות שלו, כמו שכתוב בסעיף 33.

אבל בשביל זה יש חוק. בסעיף 33 כתוב שצריך שיהיה הסכם שמשנה את ההרכב של בעלי העניין. ואם אין הסכם כזה עדיין אז הם לא צריכים לדווח. עכשיו אני אלך יותר רחוק. בחוק ניירות ערך סעיף 37 קובע שיש עליהם חובה, ואם הם לא מפרסמים זאת עבירה. זו גם הפרה שיש בגינה סעד אזרחי.

אני עכשיו לצורך העניין הציבור. שלי וגלעד, אתם הגשתם את הבקשה, הם לצורך העניין הציבור. הם באים ואומרים לך תשמע, אדוני, ניירות הערך, באה פקודת הבנקאות ומתחכמת לנו, אנחנו מנועים לדעת האם פה יש פעולה לטובת הציבור או נגד הציבור. ואין לנו מושיע אלא אתה.

הוא אומר אין פעולה. לא התגבשה בכלל פעולה. חומר קיים יוצר מצב שבו בעצם קבוצת "סרברס" יכולה לסגור בעל פה עם כל השותפים החדשים, ולהגיע עד לקו הסיום, עד לחתימה, ואנחנו לא נדע, זה המשמעות.

אולי זה מבלבל פה את האנשים בישיבה, לצערי או שלא לצערי המצב הוא מאוד פשוט. המפקח על הבנקים כפי שהוא אמר מנוע מלגלות את המידע הזה. זה חד וחלק לפי פקודת הבנקאות. הוא אכן יכול להעביר את המידע הזה לכל מיני רשויות פיקוח, למשל לרשות לניירות ערך.

גם כאשר הרשות לניירות ערך מקבלת את המידע הזה, היא מנועה מלפרסם אותו. זה דבר פלילי. היא לא יכולה לשאוב את המידע מהמפקח על הבנקים ופשוט לפזר אותו. אסור לה. ברגע היא קיבלה מידע מכוח אותו סעיף אסור לה מבחינה חוקית לפרסם את המידע הזה הלאה. החובה שהוזכרה כאן מכוח תקנות 15 א, כתוב: לא יגלה אדם ידיעה ולא יראה מסמך שנמסרו לו לפי הוראות סעיף זה, ודינו מאסר שנה אם הוא יעשה כן, שחור על גבי לבן.


לגבי תקנות ניירות ערך, אכן כתוב שיש חובה בדו"חות התקופתיים ובדו"חות המיידיים לפרסם גם את שם בעל העניין וגם את מספר הזיהוי שלו כאשר נעשה שינוי כפי שהוזכר כאן. אבל זאת רק כאשר נכרת חוזה. ושואלים כאן את האנשים שיודעים את העובדות, אני אינני יודעת את העובדות אבל אני נסמכת על מה שמספרים כאן, שלא נכרת חוזה.

אני לא יודע אם נכרת חוזה, לא קיבלתי אותו.

לא שאלתי אותך אם קיבלת, אני שואל אותך אם נכרת חוזה. אתה יכול להגיד לי לא נכרת חוזה, לא ידוע לי שנכרת חוזה.

לא ידוע לי שנכרת חוזה.

אני חושש מדבר אחר. אני לא הכרתי את העניין הזה קודם בכלל, מודה, לכן גם הלכתי לכיוון אחר. קראתי את הדברים פה, יש פה יותר מידי אנשים מעורבים, ועלול להיות מצב שהאקט הפורמלי של החוזה יהיה במצב שהנימוק העיקרי יגיד אנחנו לא יכולים לשבור את המילה שלנו מול אנשים כאלה חשובים. ואין לנו דרך, היות וזה יבוא לפה, ואני כבר לא פעם אחת הייתי, תדעו את המחיר של אי אישור הזה.

רבותיי, שלי, אני אומר, אני רוצה לנסות לסכם משהו, ברגע שהיועצת המשפטית אומרת כאן שאסור מתחילה להיות איזו בעיה כאן. אנחנו צריכים לבדוק אם החוק שאוסר, בואו נתחיל בהתחלה. אני לא בטוח שהחוק שאוסר, למשל, אם אני לא טועה היום מתחיל להיות מקובל לאחרונה בשופטי בית משפט עליון, מפרסמים לפני כן. הם רוצים להיות מועמדים, בודקים אותם, כן טוב או לא טוב, כך קראתי באיזה שהוא מקום. זאת אומרת, התחילו להתרגל לפרסם דברים לפני כן, שבציבור ידעו עליהם, שיבדוק אותם.

אני חושב שצריך לבדוק אפשרות שאנחנו נשנה את הדברים, במיוחד שזה כספי ציבור, הציבור רוצה לדעת מי המועמדים, במי מדובר, אם מותר לי לדעת את השותפים שבבנק מי הולך להיות השותף. אני שואל, איזה פנים זה שיש שותף שהולכים למכור לו חלק מהשותפות שלו והוא לא יודע מי הולך להיות השותף שלו, לפחות הוא צריך לדעת, ואני לא מדבר על הציבור, אבל לי יש מפעל חמישים אחוז, ואתה הולך למכור את החמישים, מותר לי לדעת על מי מדובר, מי הולך להיות השותף שלי? לכן צריך לבדוק את האפשרות לשנות את הדברים. לא יקרה אסון. אם אתה אומר יואב שיש אפשרות לפרסם, מה הבעיה, תפרסם.

הם יפרסמו, הם חייבים לפרסם לפי החוק.

לפי מה שהיו"ר יעקב ליצמן אומר, יש נקודה אחת שבמחשבה ראשונה נראתה סבירה ובמחשבה שנייה היא מאוד בעייתית. אתה אמרת, מדוע בעצם העקרון מגינים על המשקיעים כי הם לא רוצים לקבל חותמת שבנק ישראל לא אישר אותם ואחרי זה עם החותמת הלא נעימה הזאת יסתובבו בכל העולם ויצטרכו להסביר.

אני חושב שיש פה הליך הפוך לחלוטין. לפי המידע שהתפרסם בעיתונות המשקיע העיקרי, כנראה, לכאורה, יש לו איזה רקע בעייתי, והמשרד עורכי דין הגדול והמכובד במדינה מכסה אותו בשמות של מנהיגי יהדות ארצות הברית בעלי ממון שהם כביכול יתנו את המטריה של המכובדות. לכן יש פה בעיה.

רבותיי, הבעיה לא פה. כל הנושא הזה הוסדר באופן מאוד מדוייק בחוק ניירות ערך. השאלה היא, מאיזה רגע? ברגע שחברי הכנסת הנכבדים עם הכסף חושבים לקנות בנק, ומתחילים לדבר עם בעל מניות כבד, נניח מישהו שיש לו עשרה אחוז, רוצים להתחיל לדבר איתו לקנות את המניות. אבל הם לא חתמו כלום, התחילו להתעניין. האם בשלב הזה צריכים בעלי המניות לשמוע שהם מתחילים להתעניין, לפי החוק לא. כי זה גם עלול להטעות. מתי כן צריך לפרסם, ברגע שיש קשר מאוד קונקרטי.

אני חושב שברגע שנניח יש לי דירה, ואני החלק החמישים אחוז, מותר לי לדעת מי בא לקנות. אולי אני רוצה לקנות את החמישים הנותרים, אולי לא, אולי אני לא רוצה לי שותף, אולי יש לי משהו להגיד פה. זה לא נראה לי נורמלי. כל השאר זה לא מעניין אותי. אבל אחרי שנחתם חוזה אז מה שווה?

אני מבינה יואב, יש אפשרות בלי לעשות שינוי בחוק לשנות את הסיטואציה, באיזה אופן?

באמצעות זה שאנחנו נבוא ונאמר,שעל פי הפרוצדורה שבה אנחנו רוצים לבדוק את המועמדים, אנחנו אומרים להם אל תיגשו בכלל אם אתם רוצים למשל להישאר חסויים, אל תיגשו בכלל כי אנחנו משלב כזה או אחר נדרוש את החשיפה, שאתם תפרסמו, לא אני.

אני אומר שוב, אתם יכולים להציע. אני שמעתי, התהליך הזה רלוונטי לכל תהליך של העברת שליטה. עכשיו זה נכון שפה היה תהליך מאוד מיוחד של מכרז מאוד מיוחד. אבל יכול להיות שתתעורר סיטואציה דומה גם בעתיד,

האם יש לכם כוונה, להודיע הודעה כזאת שבסופו של דבר תשנה את רוח החוק?

אני חושב שכן. לא התקבלה החלטה רשמית של הנגיד או שלנו, אבל מדיבורים שקיימנו אכן כן. אני חושב שכן, והסברתי שיש לזה גם יתרון מבחינתנו כי אנחנו הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שגורם לא ראוי ישתלט,

אדוני יושב ראש הוועדה, עכשיו אמר המפקח על הבנקים שבכוונתם לשנות את רוח החוק ולהודיע שהחל מעכשיו שלא יהיה חיסיון על מי שמגיש את המועמדות. זה דבר אחד.

אני רוצה לדייק, אני רוצה להשאיר את האפשרות לפרה -רולינג שאחרת מתעניינים פוטנציאליים יירתעו בכלל לגשת לתהליך ואנחנו סתם נפסיד משקיעים פוטנציאליים.

אני מבינה שלעובדי הבנק אישרו הארכת הסכמים קיבוציים לחמש שנים. כלומר מרגע שהם יודעים מי בעל השליטה יש להם חמש שנים. בקשתי בשם העובדים לצורך העניין שיאריכו להם את התקופה עד שגרעין השליטה יימכר. מרגע שגרעין השליטה נמכר חמש שנים ואילך. זה נראה לי תואם את רוח ההסכמים. שהשעון יתחיל לתקתק החל מהרגע שנודע לעובדים מי בעל השליטה.

אני רוצה עכשיו בעקבות התיקון, שאני מברך את היושב ראש שהוא תיקן אותו, אני בכל זאת רוצה עוד שאלה שקשורה בכל התהליך. אנחנו נמצאים היום בנקודה שהתחילה בדיונים בוועדה על תיקון חוק זכאות, שבעצם היה עניינו מכירת בנק ללא גרעין שליטה. אני התנגדתי לכל התהליך הזה וכרגיל נמצאתי במיעוט. אחר כך בא מי שבא שהרג את זה במסלול לא של חקיקה אלא במסלול הרבה יותר אלגנטי, נותנים מכה בשולחן, הכל עף למעלה ומתפזר.

אחר כך היה המסלול הזה ובסופו של דבר אנחנו, אנחנו זה הציבור במקרה זה, נמצא את עצמנו במצב שנוצר גרעין שליטה בבנק השני בגודלו במדינה, ולוועדת הכספים, שהיא הגורם המוסמך ונאמן הציבור העליון לנכסי המדינה, בעצם בגלל שהיה ועדה סודית, אני לא מערער על שום דבר שקרה, בעצם נמצא את עצמנו בקצה, בלי יכולת להשפיע שום דבר. ואני אומר שהיות וכל התהליך, וכל הסיטואציה הזאת, אני מודה, אני חשבתי כחלק מהשקפתי שלא היה קורה שום דבר אם אחד משני הבנקים הגדולים יישאר בבעלות ציבורית ואפילו היו לי רעיונות מטורפים מאלה. אבל עזבו, אני לא רוצה להתחיל עכשיו את הויכוח.

האם אין מקום שהוועדה תקיים דיון על התהליך, על המהות שלו, בעסקה שנעשתה. אולי סוף כל סוף אני אגיד לחברים בוועדה החשאית תחזיקו את הסוסים טיפה, כשבאים אליכם באמצע הלילה ואומרים יש עסקה עולמית,

אדוני היושב ראש, כדי להבהיר את הנקודה, ההליך של המכרז היה פומבי. והוא התפרסם חודשיים לפני האישור של הוועדה הסודית. האישור של הוועדה הסודית היה נדרש לצורך מחיר מינימום. באותו בוקר היתה ישיבה בוועדת הכספים, ישיבה מלאה של ועדת הכספים שבה דנו בנושא ההסכם עם העובדים, וגם המכרז היה על השולחן. אף אחד לא העיר על הנושא הזה. אנחנו נדרשנו לדיון הסודי בגלל מחיר המינימום, שלא יכולנו לחשוף אותו כי זה היה תוקע לנו את המכרז עצמו. היה פוגע במכרז עצמו.

חבר הכנסת חיים אורון , את הדברים שלך אני מציע שאנחנו נעשה את זה בדיון על תיקון החוק.

לגבי העובדים, צריך לזכור, אנחנו, המדינה מכרה את השליטה. גרעין שליטה עוד לא התגבש אבל לנו יש בסך הכל עשרה או עשרה וחצי אחוזים ממניות הבנק. אנחנו לא יכולים להגיד לבנק האם להעריך את הסכמי העבודה או לא. לכן אין לנו עמדה, לא בעד ולא נגד זה.

רבותיי תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15