פנייתה של עמותת "גן חיים" לוועדה לפניות הציבור

17
ועדה לפניות הציבור
28.6.2006
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון


פרוטוקול מס' 6
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום רביעי, ב' בתמוז תשס"ו (28 ביוני 2006), שעה 09:00

פנייתה של עמותת "גן חיים" לוועדה לפניות הציבור

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר

גרסיאלה פלר – מפקחת ארצית על דיירי רחוב, משרד הרווחה
חנן פריצקי – מנהל אגף מחלקת תקציבים משרד הרווחה
גלית רייכמן מימון – אגף תקציבים
דוד הרטום – סמנכ"ל עיריית אשדוד
איגור בוגוסלבסקי – מנהל הוסטל "אשדוד אשקלון"
בנימין בלונרוביץ – מנהל הוסטל "אשדוד אשקלון"
אלכסנדר גולדמן – מנהל הוסטל "אשדוד אשקלון"
ולדימיר לבובסקי – מנהל הוסטל "אשדוד אשקלון"
לאוניד ארצלוב
ארטור גרוביץ'
ודים חמלניצקי
ולרי חנטייב
יעקב לוין
מיכאל סמולנסק
אלכסנדר פרנדיה
סרגיי קרבצוב
יניב רונן
מוטי ונטל

שלומית אבינח

רשמה: מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ
ערכה: שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ



פנייתה של עמותת "גן חיים" לוועדה לפניות הציבור

שלום לכולם, אני פותחת את הישיבה.

קודם כל תודה שבאתם, וטוב שפניתם אלינו. הפנייה לוועדה היום היא, של עמותת גן חיים לוועדת פניות ציבור, כולנו מכירים את המצב של דיירי רחוב במדינת ישראל, אני חושבת שעם העלייה הברוכה אנחנו נתקלנו עם בעייה שאני לא נתקלתי בשנים הקודמות. זה לא רק קשור לעלייה אבל חלק כן. דיירי הרחוב הם היום אנשים שנזרקו מהחיים הרגילים, זה מצב קשה מאוד. אני הזמנתי לכאן, יחד עם מפעילי הפרוייקט, את האנשים שבעצם היו שם, למטה למטה, בשוליים של החברה, ובעזרה של העמותה חוזרים או חזרו לחיים. אנחנו נתחיל בסבב היכרות.

אנחנו נתחיל מזה שאתה תספר לנו ותגדיר את המצב מה קורה היום במשרד הרווחה, מה קורה עם דיירי רחוב ואיך מגדירים את האנשים שחיים בהוסטלים.

קודם כל, הטיפול בדיירי רחוב הוא במסגרות שאותן קובע משרד הרווחה. דרי רחוב מוגדרים כאנשים שחיים ברחוב, להבדיל ממה שנקראים באנגלית "HOMELESS", שהם חסרי בית. חסרי בית אנשים שפשוט אין להם בית, ואם יימצא להם בית תיפתר להם הבעייה. לכן אנחנו מדברים על דרי רחוב, וצריך לעשות את האבחנה.

משרד הרווחה הגדיר כמה מסגרות שבהן יכולים לתת טיפול לדרי הרחוב. המסגרת הראשונה והבסיסית נקראת "מחסה להלנה זמנית", שפתוח מארבע אחרי הצהריים עד שמונה בבוקר. מקבלים שם ארוחה חמה, ארוחת בוקר, וטיפולים בסיסיים, כאשר המטרה של המחסה היא בעצם שהאנשים ישנו בו ולא ברחוב.

מסגרת נוספת, זה "מרכז לאיבחון, טיפול ושיקום" לדרי רחוב עם לינה, שזו כבר מסגרת שהאדם צריך להתחייב להיות שם. מי שצריך לנהל את המרכז הזה הוא עובד סוציאלי. צריך להיות במקום אב או אם בית, מדריכים, שמירה וכיוצא באלה. גם התיקצוב של המקלט ושל המרכז לאיבחון הוא שונה. התיקצוב של המקלט זה שבעים ושלושה שקלים לאדם ליום, והתיקצוב של המרכז איבחון הוא קצת יותר משלושת אלפים שקל לחודש לבנאדם. בנוסף יש מסגרת שנקראת דירות לוויין, שזו איזו שהיא דירה שבה גרים אנשים שהשתקמו, תחנת מעבר בדרך לחזרה לחיים רגילים.

קיימות שתי מסגרות ארציות לטיפול בדרי רחוב, אחת זה "קריית שלמה", שזה בית חולים גריאטרי, צמוד אליו מרכז שיקום שנקרא "מרכז צעדים". היום שוהים שם שבעים אנשים, זה נמצא באיזור השרון. והוסטל שיקומי שנקרא צעד נוסף, זה גם כן מסגרת ארצית. אני הבנתי שכל הדרי רחוב קוראים למוסד הוסטל. מהבדיקה שעשיתי התברר שלפי הגדרות משרד הרווחה שני המוסדות, באשדוד ובאשקלון, הם בהגדרה של מחסה או מקלט, והם מתוקצבים בהתאם.

לגבי מסגרות שפועלות היום, חוץ מעמותת גן חיים באשדוד ובאשקלון יש בארץ עוד חמש עמותות שמטפלות בדרי רחוב ברחבי הארץ, ירושלים, חדרה, תל אביב, חיפה ובאר שבע. בנוסף לאשדוד ואשקלון. ובנוסף העיריות עצמן מפעילות מסגרות משלהן לטפול בבעיה. היום משרד הרווחה מכיר קצת יותר מאלפיים חמש מאות דרי רחוב בכל הארץ, שמונים אחוז מהם, בערך שמונים אחוז מהם הם עולים חדשים. בכל הארץ.

זאת אומרת עשרים אחוז זה ותיקי המדינה, היתר זה עולים ממדינות חבר העמים.

אני יכול להגיד לך שבאשדוד, שלמשל העולים נניח משנת 1998 עד 2002, 85% מהעולים הם כולם מחבר המדינות, ומעט מאירופה.

כמה אנשים בסך הכל חיים בהוסטלים האלה?

מטופלים ברחבי הארץ, לא כולם מסודרים בהוסטלים, יש טיפול אמבולטורי ברשויות המקומיות. בשנת 2005 היו מוכרים ומטופלים אלפיים תשע מאות ארבעים ותשעה איש. שלושת אלפים.

היום מוכרים אלפיים חמש מאות, מהנתונים שלכם. לגבי אשדוד ואשקלון, באשקלון מוכרים היום שלושים וחמישה דרי רחוב, רובם בין שלושים וחמש לארבעים, רובם המכריע יוצאי חבר המדינות, כמעט כולם מוגדרים כאלכוהוליסטים. בכלל הערת אגב שעולה מהחומר שאלכוהול זו בעיה ראשית בקרב דרי הרחוב. טיפול בדרי הרחוב באשקלון נעשה במסגרת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, באגף הרווחה של העיר ובמוסד שמפעילה עמותת גן חיים, שהיום יש במוסד הזה עשרים ושניים דרי רחוב, כאשר העירייה, עיריית אשקלון, לדבריה על פי ההסכם שלה עם עמותת גן חיים מתקצבת שנים עשר דרי רחוב.

והיתר מה צריכים, לנשום אוויר צח באשקלון?

שאלה טובה. לגבי תקציבים, העירייה מתקצבת את המקלט של עמותת גן חיים בהתאם לתקציבים שהיא מתקצבת ממשרד הרווחה. לפי דברי העירייה גם התקציב שיש לה עבור שנים עשר אנשים נמוך בבערך מאה אלף שקל ממה שצריך ובכל מקרה התקציב יספיק עד סוף יולי פחות או יותר. הסיבה בעצם שיש עשרים ושניים במקום שתים עשרה, מה שאמר לי אחד מאנשי העמותה, זה שהם לא מסרבים לאף אחד שרוצה להיכנס.

באשדוד מוכרים ששים וחמישה דרי רחוב, מתוכם שלוש נשים, חמישים ושמונה הם יוצאי חבר המדינות, גילאים עשרים וחמש עד ששים וחמש. הטיפול הוא במסגרת היחידה לטיפול בדרי רחוב בעירייה, מסגרת אחת, מסגרת שנייה זה המקלט של עמותת גן חיים. בהוסטל של גן חיים יש היום עשרים וחמישה דיירים, כאשר העירייה מתקצבת ארבעה עשר.

בשנת 2006 התקציב של העירייה עמד על בערך מאתיים עשרים ושניים וחצי אלף שקל, שוב, מה שהעירייה אומרת זה שהתקציב הזה מספיק לשבעה חודשים עבור ארבעה עשר איש. לא עבור העשרים וחמישה שגרים שם. במלים אחרות התקציב ייגמר בחודש יולי 2006. צריך לציין שהתקציבים של העיריות מורכבים משבעים וחמישה אחוז תקציב שמועבר ממשרד הרווחה, עשרים וחמישה אחוז תקציב של העירייה. בנוסף יש איזו שהיא השתתפות עצמית קטנה של דייירי ההוסטלים עצמם, מאבטחת הכנסה שמקבלים. זאת התמונה נכון לעכשיו.

כמו שאמרנו, שוהים אצלנו בהוסטלים באשדוד ובאשקלון ארבעים וחמישה איש, אנחנו באמת עובדים, אנחנו רוצים לעזור לאנשים, לעזור להם מכל הבחינות, שלא רק לינה, מה שחשבנו שבנאדם רק נכנס, מקבל ארוחת ערב, ישן ויוצא החוצה כל אחד בדרך שלו.

מתי נפתחה העמותה, ואיך בכלל הגיע הרעיון הזה לאסוף את האנשים מהרחוב ולהחזיר אותם לחיים? זה טיפול נמרץ של חיים.

ב- 2005 בערך, אני וולדימיר ראינו הומלסים באשדוד ורצינו לעזור להם, סתם, בין אם להשכיר דירה, כי הם אמרו לנו שאף אחד לא רוצה להשכיר להם, והם בבעיה. מצאנו בית באיזור ו' באשדוד, היו בהתחלה שישה, שבעה איש, ואחר כך גם היכרנו עובדת סוציאלית, ואמרו שיש הומלסים, שיש בעיה באשדוד, וככה התחלנו לעבוד, התחלנו לעזור. כרגע שוהים עשרים וחמישה איש באשדוד.

ואישור יש?

לארבעה עשר.

לפי המחירים הכי נמוכים, זאת אומרת שבעים ושלושה?

של מקלט, כן.

עקב זה שאין כוח מקצועי, הכוח המקצועי זה דרך הרשות המקומית, דרך אגף הרווחה, אז עקב זה אנחנו הקמנו את השלטר, שבאמת הם עושים מעבר לזה, הם עושים את מיצוי הזכויות, ואת הליווי של האנשים, נותנים יותר אוכל, הם לא יוצאים בבוקר, אבל אנחנו כמשרד לא יכולנו להכיר בהם מעבר כי אין להם את כוח האדם המקצועי.

אבל הם יכולים לקחת את כוח האדם?

כרגע אין, זאת המציאות.

טוב, על זה אנחנו נדבר בהמשך. אני רוצה שהאנשים כאן יציגו ויספרו קצת על עצמם, מה קרה להם בחיים, איך הם הגיעו למדינת ישראל, איך הם מצאו את עצמם בצומת זו או אחרת, בפח הזבל של מדינת ישראל. מי רוצה לספר?

אני מבקש סליחה, אני קצת מתרגש. פשוט הסיפור שלי הוא עצוב, אני קצת מתבייש ומתרגש, אני מבקש סליחה. אני כעת נמצא בהוסטל, פעם בעצם הייתי יותר מוצלח. הייתי רופא מומחה, מועמד להיות מנהל מחלקה. אבל פשוט עקב מהפכים פוליטיים, המצב הכלכלי של המדינה, וכל הדברים הללו - - -,

תספר לי מאיפה אתה באת, איפה למדת?

אני באתי מ"קרים" שבאוקראינה, סיימתי שם אוניברסיטה, ועבדתי כרופא. אני רופא מרדים במקצועי. אבל בעיקר עקב המצב הכלכלי, מצב קטסטרופלי בעבודה שלא היה לנו ציוד ולא היו תרופות, החלטנו לעלות.

מי זה "החלטנו"?

החלטה גם שלי וגם של אישתי. הכל היה בסדר, קיבלתי רישיון ישראלי, בלי מאמץ גדול בניסיון הראשון, מצאתי עבודה, אבל אחר כך התחילו הפתעות.

איפה מצאת עבודה?

בבית חולים קפלן, לפי המקצוע שלי, אבל דווקא אז התחילה האינתיפדה, והחלו קיצוצים בתקציב. אני רוצה להפנות תשומת הלב לכך שחלק ניכר מהרופאים לא מקבלים משכורת מבית החולים. הם מקבלים מתקציבים שונים, כמו למשל קרן קליטה. זאת אומרת, חל עלי קיצוץ במקום רופא אחר, אני לא מאשים. בסדר. אחר כך עברתי לבית החולים ברזילי לקחתי מילגה, וכמו דבר טוב גם המילגה נגמרה.

אין מילגה, לא היה תקן משכורת, לא היה בשבילי. אני המשכתי לחפש עבודה, שלחתי פקסים, הסתובבתי בכל רחבי הארץ, אבל כאילו משהו רודף אחריי, אני לא יודע. ככה זה היה, ואני כאילו ברחתי מהמציאות, והתחלתי לשתות, וצעד אחר צעד הפכתי להיות אלכוהוליסט. עכשיו התקווה אולי האחרונה שלי, זה ההוסטל שבו אני גר כעת. אני גם הייתי רוצה להגיד תודה להנהלה שלנו, הם נותנים לנו תקווה, וסיכוי אולי אחרון. אני מצפה, למרות הכל, אני מצפה שאני אשרוד.

כמה זמן אתה בהוסטל?

חצי שנה. אני גרוש כבר שנתיים, יש ילדים, יש בינינו יחסים טובים, אנחנו לא זוג אבל אנחנו נשארנו חברים בעצם.

תודה רבה לך, תצליח, ותחזור להיות רופא. אתה חייב לעשות את זה.

הלוואי.

תודה רבה. עוד מקרה אחד ואנחנו נתחיל להתקדם עם משרדי ממשלה.

(היו"ר סופה לנדבר, מתרגמת דבריו מרוסית)

בשנת 2000, עלה לבדו כי לא היתה לו משפחה. לקחו לו את סל הקליטה, רצו ממנו תשע מאות שקל על השרות של חברת הסיעוד ואחרי חודשיים בא בעל הבית של הדירה ואמר שהוא לא שילם כסף והוציא אותו לרחוב. כך מצא את עצמו ברחוב, ללא פרוטה. לא היה לו כסף לאוכל, והתחיל לקבץ נדבות בצמתים. ישראלים אנשים טובים, עזרו לו הרבה. הוא לא יכל לעבוד כי הוא גר ברחוב. באו ביריונים והרביצו לו. כשרצו להוציא אותו מהבית חולים הוא אמר שאין לו לאן ללכת.

הם רצו לשחרר אותו מהבית חולים והיה מזג אויר מאוד מאוד גשום אז הוא אמר שאת הכלב גם לא זורקים מהבית במזג אויר כזה. עובדי הרווחה התקשרו לעירייה למחלקת רווחה, האנשים האלה פתחו עמותה, פתחו את ההוסטל, ואלינה, העובדת הסוציאלית של עיריית אשדוד ביקשה שיכניסו אותו לבית הזה, הוא נכנס ונמצא שם שלוש שנים.

הוא היה גם מאושפז בגין התקף לב, ןהוא אומר שמנהלי המקום פשוט הצילו אותו. הוא היה כמעט שבוע ימים בטיפול נמרץ בבית חולים, ןבקושי הצילו אותו. עשו לו ניתוח לב פתוח, ואילו לא היה המקום הזה הוא כבר לא היה בחיים. הוא אומר שמטפלים בו, נותנים לו תרופות, מביאים אותו לקופה, והוא אסיר תודה. תודה רבה. והוא מאוד מאוד מבקש שיתנו להם אפשרות להישאר שיהיה להם גג מעל הראש והוא פונה לכולם. תודה.

אני אדבר קצת במאקרו, ואחר כך אני אלך לפרטים. אני מתנצל שאהיה חייב ללכת, בגלל משהו שלא יכולתי לדחות. משרד הרווחה מתוקצב חמישה וחצי מליון שקל לטובת דרי רחוב. התקציב הזה הוא תקציב שהוא לא מספק, אנחנו יודעים שהוא לא מספק. שנה שעברה היה אותו תקציב. בכל שנה אנחנו "מתגלגלים" איכשהו 7 , 8 , 9 חודשים, ואחרי זה אנחנו באמת מנסים למצוא בכל מיני מקומות שלא הצליחו לבצע כל מיני דברים ולהעביר מכל המקומות שבמשרד תוספת תקציבים לעניין.

צריך לדעת שתקציב משרד הרווחה, הוא תקציב אמנם של ארבעה מיליארד שקל, שנשמע מאוד גדול, מאוד ענק, אבל מתוח עד קצה גבול ה יכולת שלו בכל התחומים. עדיין מה שאנחנו עושים כל שנה, חמישה וחצי מליון שקל אנחנו מצליחים לקראת החלק האחרון של השנה להוסיף תקציבים נוספים, שנה שעברה מתקציבים נוספים שלנו הוספנו עוד שני מליון שקל לטובת העניין, כך שהתקציב השנתי הסתכם ב-7.6 מליון שקל, אבל גם התקציב הזה לא מספק.

אנחנו פונים מספר שנים, בסדרי העדיפויות של המשרד, כשאנחנו מציגים בקשות תקציביות למשרד האוצר כל שנה הנושא הזה מככב בעדיפויות מאוד מאוד גבוהות, מקום ראשון או שני בכל העדיפויות שלנו, אנחנו מדברים על דרי רחוב, אנחנו מדברים על כך שהמצוקה מאוד קשה ואין לנו משאבים מספיק לטפל בהם. זה בקטע של המקרו. אנחנו דורשים כרגע חמישה מליון שקל כתוספת לעניין, אנחנו חושבים שזה ייתן מענה לפחות לרוב הבעיות שקיימות כרגע.

צורת חלוקת התקציב בהתאם למה שלנו יש, אני מדבר על חלוקה בינינו, אנחנו מחלקים את התקציב שלנו, זה תקציב נטו, אנחנו מחלקים את זה לרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות בהתאם לצרכים ברשויות המקומיות, כאשר כל רשות מקבלת מאתנו תקציב, הרשות המקומית מוסיפה עשרים וחמישה אחוז ממקורות שלה, זה נמצא בכל שירותי הרווחה, הרשות המקומית מוסיפה עשרים וחמישה אחוז, ועם הסכום שלה יש היא יכולה לטפל בדרי רחוב שיש בתחומה. אנחנו במשרד גם בונים סלי שרותים מסויימים, ואפשר לבחור מתוך סלי השרותים האלה את המינון ואת האפשרויות שלהם איך הם מחלקים את העוגה הקטנה והמצומצמת, אני חייב להגיד, בין כל השרותים שניתנים.

סוגי השרותים, יניב הזכיר אותם אבל אני אחזור, מדובר על מחסה ללילה, שהרעיון הוא שהוא באמת נותן רק מענה מיידי ללילה, עם ארוחת ערב וארוחת בוקר. יש לנו מרכזי טיפול עם לינה ומרכזי טיפול בלי לינה, יש לנו הוסטל שמקבל את כל השירותים הנלווים, יש לנו מסגרות ארציות, ועכשיו אנחנו בתהליכים של בנייה של בית לחיים, כי גילינו שיש מצבים שבהם אין ברירה, הדרי רחוב נמצאים במצבים כאלה שהם יהיו חייבים לתקופות ארוכות יותר מסגרות ממושכות. הקצינו מתוך הכסף המועט שיש לנו, חלק מהכסף הולך להקמת בית לחיים. אנחנו כרגע נמצאים בהליכי מכרז מתקדמים למצוא בית לחיים מהסוג הזה.

זו התמונה בגדול. יש צרכים רבים, אנחנו יודעים שכל שנה בתקופה הזאת אנחנו מתחילים לנסות למצוא מקורות. השנה אנחנו לא מחכים לסוף השנה, אנחנו כבר בימים אלה מנסים להעביר מליון שקל לטובת תגבור של העניין. זה לא יתן לנו מענה לעבור את החודש חודשיים הבאים, לא יותר מזה. אני חוזר ואומר, אנחנו יודעים, אלה המצוקות, אנחנו חושבים שבסדרי עדיפות גם לתקציב 2007 אנחנו חייבים לקבל מענה על זה. משרד האוצר מכיר את הבעייה.

מה אנחנו עושים במקרה הספציפי הזה?

במקרה הספציפי הזה ידברו אנשים שלי. רק הבטחתי גם לייצג אותם, כי הם לא מגיעים, הם אומרים מהבחינה הזאת שהשמיכה קצרה, סדר עדיפויות לא מאפשר להם להקצות מקורות נוספים לעניין והם מקווים שהם יצליחו לענות לעניין בתקציב 2007. זו בגדול התמונה התקציבית, שבאמת מהבחינה הזאת היא תמונה די עגומה.

היא מאוד עגומה, כאשר במרכז אחד מקבלים שלושת אלפים חמש מאות ₪ לאדם ובמרכז שני מקבלים שבעים ושלושה שקל.

שבעים ושלושה שקלים ליום זה אלפיים מאתיים שקל בחודש. צריך לשים את המונחים אחד מול השני. מדובר על סלי שירותים אחרים לחלוטין. בסל שירותים בשלושת אלפים שבע מאות מדובר על סל שירותים מאוד מובנה, עם הרבה אנשי מקצוע שצריכים לטפל באנשים. באלפיים מאתיים שקל שאנחנו מדברים מדברים על סל השירותים עצמו. אני לא מתייחס כרגע למקרה הספציפי אני רק מסביר את השונות, באלפיים מאתיים שקל מדובר אך ורק על מחסה, שיהיה לאנשים איפה לישון.

לגבי הפרטים הספציפיים, למי נותנים ואיך נותנים, זה באמת גם העירייה, גם סלי השירותים וגם מה קורה בפנים. אני רציתי בכל אופן שתבינו באיזו סביבה אנחנו חיים.

אנחנו מבינים באיזו סביבה אנחנו חיים. אני רוצה הקרנה לכמה דקות, אני רוצה שגם אתה תראה ותיתן לי פרשנות למה שאנחנו רואים. אני יודעת שמה שקרה באשדוד בעמותה הזאת לפני כמה חודשים, אני אישית הלכתי לאסוף להם תרומות בגלל שלא היה לאנשים שמפעילים את המרכז, זה בעצם סרט על זה שבחיפה ניסו לשכנע את האנשים האלה לחזור למרכז, וחלק גדול סירב.

פה יש מצב הפוך לגמרי. אנחנו נצטרך להוציא אותם לרחוב, וחלילה וחס שזה יקרה, בגלל שיש פה כמה דברים שאני לא יכולה להסביר לא לוועדה ולא לעצמנו, איך מצד אחד אנחנו מנסים לשלוח אנשים לבית ולמצוא להם בית ולמצוא להם מסגרת והם מסרבים. כאן יש אנשים שמצאו להם מסגרת ואני לא רוצה עכשיו לתאר מצב בגלל שהוא כל כך קשה. זה אנשים שהגיעו לבית הזה במצב קטסטרופלי. מה אנחנו עושים אתם?

מה אנחנו עושים, אנחנו יודעים שאשדוד ואשקלון כרגע נגמר להן התקציב שלנו. לנו המשרד אין לנו תקציב לחלק. אין.

התקציב שקיים כרגע, גם המליון שקל שאנחנו מוסיפים עכשיו הוא תקציב בשביל לעבוד בחודשים הבאים.

זה יתן עוד חודש מקסימום,

זה רק בשביל להעביר את החודשים הבאים, רק בשביל שנצליח להגיע לשלבים יותר מתקדמים בשנה כדי שנוכל איפה שהוא למצוא משאבים או שהאוצר יתן.

זה נגמר ארצית, אין גרוש אחד. יש לנו במסגרת הארצית שלנו בשתי המסגרות יש כשבעים איש, אין לנו תקציב לתקצב את הרשויות המקומיות כדי שהם ישלמו,

ולמוסדות האחרים יש תקציב?

לא.

אחרי חמישה חודשים אנחנו נמצאים בניצול של למעלה משבעים אחוז לגבי הסעיפים.

כמה כסף אתם קיבלתם השנה? אני זוכרת שהיה חוב של משרד הרווחה, נכון?

לא, אנחנו קיבלנו רטרואקטיבי.

מאז שקיבלתם רטרואקטיבי עבור מה שהיו חייבים, השנה כמה כסף קיבלתם?

באשדוד כמאתיים עשרים אלף.

זה התקציב שלכם?

וגם רק לארבעה עשר אנשים.

הם לקחו הלוואות מהבנק.

חלק מזה גם כן לוקחים את הקצבת אבטחת הכנסה שלהם. בצדק, ואין לי טענות.

גם לך יש משפחה, נכון או לא?

כן, יש לי שני ילדים, אני עבדתי בעבודה, ופלוס אני עבדתי בהוסטל. ככה הייתי חי. אין מה לעשות. יש לנו משכורת, אם יהיה עוד פעם חוב כזה של חצי שנה כמו שהיינו בלי תקציב לא יודע מה יקרה, אני פשוט מתפלא איך החזקנו מעמד חצי שנה.

אסור לי להגיד את זה, אבל נצטרך כנראה להוציא את האנשים האלה לרחוב, ושמדינת ישראל ושר הרווחה, שהוא כרגע ראש הממשלה - - -,

אין לנו פתרון.

מה לעשות, לזרוק אותם לרחוב בחזרה?

לי מאוד קשה להגיד כן. אם אנחנו מחזירים אותם לרחוב - - -,

שאלה:

כמה כסף אתם צריכים?

עוד חמישה מליון שקל. פשוט החמישה מליון שיש לנו מספיק לנו לצרכים של היום לחצי שנה. הבעיה שלי זה שחלק מהם בסכנת חיים. פשוט סכנת חיים.

גם התקציב של חצי שנה שיש אצלנו זה גם לא מכסה את כל האנשים שגרים אצלנו.

אני ברשותכם כמה נתונים כדי לתאר את המצב באשדוד. באשדוד יש לנו יחידה לטיפול בדרי רחוב ברשותה של עובדת סוציאלית, כבר נאמר. מכירים שישים וחמישה מקרים של דרי רחוב, מתוכם חמישים ושלושה מסודרים במסגרות שונות, שנים עשר עדיין מסרבים לשתף פעולה ולהיכנס לאיזו שהיא התחלה טיפולית.

אחת הסיבות שיש כמות לא קטנה באשדוד היא העובדה שנעשית עבודה גדולה מאוד של איתור ונעשית על ידי גם העובדים הסוציאליים, גם השיטור המשולב, גם יחידות אחרות של המשטרה, והפיקוח המקומי ומתנדבים. נעשה טיפול רחב מאוד בכל הנושא של איתור כדי שלא יקרה מצב שאנשים נמצאים ברחוב ואינם מטופלים, כי בסך הכל האנשים שמוגדרים כדרי רחוב זה אנשים שנמצאים במצוקה הקשה ביותר, לפחות בשלבים הראשונים, ללא כוחות כדי לצאת מהמצב הזה ללא עזרה גדולה ובסיסית.

מה שקיים באשדוד, ראשית כל מבחינה תקציבית, בשנה שעברה היקף התקציב לפתרון הבעיות של סידורים בקהילה וסידורים ארציים היה ארבע מאות ועשר אלף שקל, השנה מאתיים חמישים ושישה. זה מה שקיבלנו בתיקצוב ממשרד הרווחה. את התרגילים הרגילים, את הטכניקה הרגילה של תיקצוב ממשרד הרווחה, שאומרים חלק מהתקציב אתה מקבל בינואר ואחרי זה חלק בפברואר וחלק במרץ וחלק באפריל, בואו נאמר ככה, לשנה שעברה קיבלנו ארבע מאות ועשרה אלף שקל, לשנה זאת מאתיים חמישים ושישה אלף שקל.

ויש תוספות בסוף השנה.

בסדר, אבל תבינו שאי אפשר להגיד לאנשים תראה, אם יהיה רזרבה באיזה סעיף אולי נעביר בסוף שנה. בינתיים מאיפה הם יטופלו, אז זאת לא צורה. אני חושב שבכלל בכל הנושא של הדרך של העברת התקציבים יש לנו הסתיגויות שנים רבות בנושא הזה, הובטח בשעתו לתקן את הדבר הזה, כי לא יכול להיות שמעבירים רק חלק מהתקציב בהתחלת השנה וזה נופל על הרשות המקומית, מתוך תקווה שאולי יהיה קדימה.

לא בסעיף התקציבי הזה.

מה שיש היום, הטיפול הוא טיפול מערכתי, אותם אנשים שאותרו והגיעו למסגרות כמו השלטר באשדוד מקבלים את כל תשומת הלב של שירותי הרווחה, גם של העובדת שעוסקת בנושא הזה ישירות וגם של עובדים אחרים שעוסקים בנושא של שיקום, של גמילה מאלכוהול, גמילה מסמים וכו', כולל גם כל הנושא של ניצול זכויות מול משרד השיכון, הביטוח לאומי וכל מקום אחר שאותם אנשים זכאים לקבל. אני חושב שגם דו"ח מבקר המדינה שבדק את היחידה באשדוד ועוד יחידות אחרות אני חושב שבסופו של דבר הוא דו"ח חיובי לגבי מה שנעשה שם, זה בהחלט אני חושב מגיע לאור המאמצים שנעשים.

היום בשלטר באשדוד גרים עשרים וחמישה דרי רחוב, מתוכם ארבעה עשר מימון של משרד הרווחה דרך הרשות המקומית, עם התוספת של עשרים וחמישה אחוז. זאת אומרת כבר היום יש למעשה אחד עשר איש שהם לא מתוקצבים ולא מקבלים עבורם. התקציב מספיק לשבעה חודשים בלבד. זאת אומרת בחודש יולי מסתיים התקציב לצורך העניין הזה, ונשארים ביתרת אפס. אם היינו עובדים לפי התקציב שקיבלנו בתחילת השנה המשמעות היתה שהשלטר היה יכול לטפל רק בשבעה דרי רחוב, כאשר הוא מטפל בעשרים וחמישה.

אגב, נאמרה כאן הערה פה שלא שייכת למשרד הרווחה אלא יותר למשרד הקליטה, חמישים ושמונה מתוך ששים וחמישה המטופלים הם עולים משנות התשעים והלאה. רק שנבין את המשמעות. בסך הכל יליד הארץ יש אחד מתוך השישים וחמישה. עוד שלושה אירופה, אמריקה, שניים אתיופיה, אחד אסיה-אפריקה וכו'. חמישים ושמונה עולים מחבר המדינות כולם עולים שעלו החל משנת 90' ואילך.

משרד הרווחה מפעיל את השירות לדרי רחוב, את כל הקומפלקס הזה, הוא אחראי מטעם המדינה והוא מפעיל את זה באמצעות הרשויות המקומיות. כאשר זה גם הובהר בצורה מאוד ברורה בדו"ח מבקר המדינה, זה גם הובהר פה על ידי החברים ממשרד הרווחה, המשרד מתקצב את התיקצוב נטו שלו, שזה שבעים וחמישה אחוז, והרשות המקומית מוסיפה את העשרים וחמישה אחוז.

בנושא הזה בעיריית אשדוד, ואתם יודעים את זה, יש כלל חד משמעית, סופה מכירה את זה מהתקופה שהיתה לפני שנים חברת מועצת עירייה, בנושא הרווחה. כל מה שהמשרד מתקצב העירייה שמה רזרבה לצורך העניין הזה בתקציב שלה כדי שהיא תוכל לממש את תמיד את העשרים וחמישה אחוז. לא היה במשך כל השנים שאני מטפל ברווחה מקרה שהמשרד תיקצב איזו שהיא פעולה ועמדנו בפני שוקת שבורה שהעירייה לא היתה מוכנה לשים את המצ'ינג בבחינה הזאת.

האחריות על נושא התיקצוב, כמו שנאמר, היא של משרדי הממשלה. קטונתי מלהגיד האם הבעייה היא בתוך החלוקה התקציבית בתוך משרד הרווחה או בתוך הסל הכולל שהמשרד מקבל מתקציב המדינה. אבל פה הצרכים הם ברורים. הנתונים של כמויות דרי רחוב בכל המדינה עלו במשך השנים.

אני חושב שהם עלו בין היתר כי יש יותר מודעות היום לנושא הזה ויש יותר ריצ'ינג אאוט, יוצאים יותר החוצה ומנסים להחזיר את האנשים לתוך המסלול שלהם. אני לא בטוח שהבסיס התרחב כמו העובדה שאנשים שזקוקים לטיפול הזה ויוצאים ממנו התרבו. אגב הנתונים גם מורים שמספר דרי הרחוב שנפטרו קטן במשך השנים האחרונות. זאת אומרת לעובדה שיש יותר מודעות ויותר טיפול אני חושב שהדבר הזה בהחלט מקבל את הביטוי בהצלת נפשות. יש כל שנה פחות מוות ברחוב כי יש יותר מודעות לעניין הזה.

יש מספר מסגרות, כמו שהוסבר, כאשר המסגרת הנמוכה ביותר מבחינת התעריף ומבחינת כוח האדם שצריך להיות זה הנושא של השלטר. מרכז לאיבחון, טיפול ושיקום מחייב צוות יותר גדול. למעשה במקום כמו באשדוד להגיע למרכז אבחון, טיפול ושיקום, וגם כשההוסטל עושה חלק מהמטלות האלה, צריכים להגיע לצוות של מנהל שהוא עובד סוציאלי פלוס עוד עובד סוציאלי אחד, פלוס אם בית פלוס מדריכים פלוס מתנדבים. אני רוצה להסביר שגם לשלטר לפי הכללים של משרד הרווחה צריך להיות עובד סוציאלי. כוח האדם הדרוש להפעלת מחסה, עובד סוציאלי או אחראי למסגרת, מדריכים ועובדים סמי מקצועיים או מתנדבים, אב-אם בית ושירותי שמירה.

אבל לא נותנים להם, יש פה בעיה, הרי במקום גרים פי שניים אנשים.

אני תיכף אדבר על הנושאים האלה. לגבי מרכז לאבחון, טיפול ושיקום הצוות כולל מנהל, עובד סוציאלי עם ניסיון באבחון, טיפול ושיקום דרי רחוב והתמכרויות. אם יש למעלה מעשרים מטופלים עוד עובד סוציאלי נוסף. אם בית, מדריכים עם ניסיון בטיפול באוכלוסיות חריגות, כולל תורנויות לילה, ומתנדבים אם יש צורך. זאת אומרת לגבי הנושא של סוג התעריף,

זו עבודה טיפולית של עשרים וארבע שעות.

לגבי השירות שניתן הם לא נכנסים לתוך הסל של מה שנקרא מרכז לאבחון, טיפול ושיקום. אני בשמו של ראש העיר וגזבר העירייה שבדק את הנושא הזה, בכל מקרה, אם המשרד, וכך אנחנו מקוים, ישנה במידה מסויימת את סדרי העדיפות שלו ויעביר כספים נוספים לנושא הזה העירייה מתחייבת, ואני אומר את זה כאמירה מהחייבת, לתת את העשרים וחמישה אחוז שלה. היא תיתן אותו בכל מקרה ברגע שהמשרד מאשר את זה.

אגב אני רוצה להגיד שהתכתבויות שלנו, כולל התכתבויות של ראש העיר עם מי שהיה סגן השר בספטמבר שנה שעברה, עם המנכ"ל בין היתר ביוני השנה, למעשה לא קיבלנו כל תשובה.

לגבי השאלות איך ממומן האדם שם בשלטר, שמונים אחוז הוא נותן מקצבת ביטוח לאומי שלו. סיוע לשכירות, במידה ויש הסכם, זה מול משרד השיכון.

רבותיי, אני במקום הזה הייתי, אני במקום הזה מכירה מזמן, ואני מחייכת אבל אני ממש כועסת. תשמעו, אני אחזיר אתכם הביתה ותחזרו עוד שבוע ימים ותתנו לנו דיווח איך מקיימים את הבית הזה. לא לגלגל את זה לכנסת. אנחנו קיבלנו פנייה, אנחנו רוצים לטפל בפנייה, אני אומרת למשרד הרווחה, אני מכירה את עיריית אשדוד, אני מכירה את מה שעיריית אשדוד עושה.

אני רואה בחומרה רבה שעיריית אשקלון גלגלה עיניים לשמיים, ולא הגיעה לכאן. אני היום כותבת מכתב לראש העיר, לא יכול להיות ולא יתכן דבר כזה שוועדת כנסת מזמינה אותם והם לא מגיעים. אני רואה את זה בחומרה רבה. אנחנו רואים כאן גורל של בני אדם מול העיניים שלנו, ואם בני אדם מסוגלים בעזרת הבית הזה לחזור לחיים אז זה פלוס לא לעירייה ולא למשרד הרווחה, זה פלוס לאותם אנשים שבמקום להרוויח כסף לבית שלהם מרוויחים כסף ומחלקים בין אנשים שהם מסכנים. אבל זה לא פונקציה שלהם. אז נכון שהם פתחו עמותה, נכון שהם חלק של דרי רחוב, אבל זה דבר לא יתכן. צריך לשנות להם את הסטטוס ומייד.

אני רוצה להסביר את העניין של משרד השיכון. משרד השיכון אנחנו כן הגענו להסדר איתם ששנתיים כל דר רחוב הוא יכול לקבל שכר דירה מוגדל. במקום שש מאות חמישים שקל אלף ומשהו שקל. אנחנו בדרך כלל כשהם במסגרת הם לא מקבלים את השכר דירה הזה, כי באיזה שהוא שלב הם יוצאים בחזרה לקהילה. ברגע שהם יוצאים לקהילה הזכות הזו נשמרת כשהם יוצאים. כי מאבטחת הכנסה אחר כך הם לא יכולים גם כן להתחיל לשלם שכר דירה. אז מה שאנחנו כן עושים זה כשהם במסגרת, גם כן מקומית או מסגרת ארצית כמובן אז הם לא מקבלים את הסיוע הזה ושומרים, כשהם יוצאים בחזרה לקהילה. חוץ מזה יש הרבה שכבר ניצלו את הזכות הזאת. לא רק משכנתא, גם כן ניצלו את הסיוע בשכר דירה לפני שהגיעו להוסטל.

מה שבאמת מאוד חשוב שאנחנו באמת נוכל לעזור לאנשים.

ואתם פניתם למשרד השיכון?

לא פנו, כי שומרים להם את הזכות. אני חושבת שזה יופי מה שהם עושים, שלא פונים כדי שהם לא יקבלו את הסיוע הזה ושומרים להם את הזכות שהם יוצאים מההוסטל.

יש הרבה, וזה מאוד בעייתי במשרד השיכון כמה אנחנו פנינו.

אני רוצה להוסיף, בשנה שעברה בדצמבר 2005 יצא דו"ח מבקר המדינה, שביקר את הטיפול בדרי רחוב ברשויות המקומיות, גם כן בשבע רשויות מקומיות, גם כן הגיע אלינו כמובן. ומה שהם כתבו, עליה של דרי רחוב, מספר דרי הרחוב המטופלים, מ-2000 עד 2004, זה היה של מאתיים שבע עשרה אחוז. כל שנה יש לנו עלייה במספר המטופלים. כשהתקציבים עלו רק בשלושים אחוז. זה נתונים של מבקר המדינה, זה הנתונים שאנחנו נתנו להם, וזה התוצאה. מה שזה אומר שעם כל הרצון שלנו אנחנו כרגע לא יכולים לענות על הצרכים. אנחנו לא יודעים מה לעשות, אין לנו תשובות, אין לנו תקציב.

אני יכולה רק לחזור על הדברים של חנן, שבסך הכל אנחנו הגענו כרגע למיצוי מלא של התקציב, התקציב שיש לנו כרגע מספיק אולי לעוד חודש, מיליון שקל הנוספים לעוד חודש נוסף, ולאחר מכן התקציב פשוט מסתיים. ואנחנו מאוד מקווים שכמו ששנה שעברה, בסוף השנה, הצלחנו לגרד עוד שני מליון שקלים, גם השנה נצליח לעשות את זה. אבל כמו שהוא אמר, סך הכל על מנת שכל המקרים יקבלו מענה אנחנו צריכים חמישה מליון שקלים,

בלי לגדול, בלי תכניות מגירה, בלי שום כלום. ממש לשמור על הקיים, אנחנו צריכים עוד חמישה מליון שקל. זה לא יעזור. אין לנו את זה, אין לנו תשובות.

למה המשרד לא פנה לא לוועדת כספים, לא לוועדת רווחה?

זה נמצא בראש סדר העדיפויות של המשרד אבל עד כה לא קיבלנו מענה.

מה התשובה של האוצר לפניות שלכם?

שבמסגרת סדרי העדיפויות של המשרד השמיכה כבר משוכה עד קצה גבול היכולת שלה. יש גם ילדים בסיכון שזה גם נושא מאוד בוער.

לדעתי צריכים להיות פה עוד שני משרדי ממשלה. ראשית כל משרד הקליטה, הם החליטו שהם מטפלים בעולים החדשים דרי רחוב רק בשנה הראשונה שהם בארץ. ואפילו היום הם לא מטפלים, כלומר מגיע עולה שאין לו שום סידור ושום דבר כבר מהיום הראשון הוא נופל על המסגרות הקיימות. אני חושב שאנשים שכולם מוגדרים כעולים חדשים בסופו של דבר צריך משרד הקליטה להיות שותף בנושא הזה.

המשרד השני לפי דעתי שהיה צריך להיות זה משרד השיכון. כי יכול להיות שאותן החלטות שהיו בשעתו לפני חמש שנים, שקבעו את המסגרות של דרי רחוב, מחייבים רביזיה. זאת אומרת אם הסיפור הזה של התיגבור של האלף שקל או האלף מאה שקל הוא לא מתאים לאנשים שנמצאים בשלב השיקומי ושם צריך מסגרת נוספת אני חושב שהדבר הזה חייב לקבל את הביטוי שלו.

יכול להיות שגם כדי לעודד את האנשים להיות במסגרת ומצד שני לצאת ממנה, צריכים לתת להם את התקופה שנמצאים בתוך מסגרת מסודרת אקסטרא מעבר לתקופה של השיקום אחרי זה. כי אחרת באמת ההכוונה שהם מקבלים אומרים אל תנצלו את זה עכשיו כי זה יחסר לכם אחר כך. אבל מצד שני אפילו שלטר לא יכול להתקיים בלי שיש גם את האלף מאה שקל האלה וגם את מה שמקבלים ממשרד הקליטה.

אני כן רוצה לציין, עד לפני שנתיים אנחנו קיבלנו תקציב ממשרד הקליטה, כחצי מליון שקל לשנה, והם, כהחלטה שלהם של מנכ"ל משרד הקליטה הפסיקו עם התוספת התקציבית של חצי מליון שקל בטענה שאין להם תקציב. ואז הכל חזר אלינו. שנתיים או שלוש אם אני לא טועה כבר אנחנו לא מקבלים ממשרד הקליטה שום עזרה בטיפול בדרי רחוב. זה קשור מאוד, כי הם עולים.

הם מביאים את העולים והם חייבים לטפל בהם.

זה לא שזה לא קשור אלא פשוט היום הם מתעלמים מהם. זה לא בסדר עדיפות. מה שנשאר להם, כי הם עזרו גם כן לרשויות המקומיות בזמנו, ליחידות המקומיות, יש תקן אחד של עובדת סוציאלית בעיריית תל אביב שעדיין הם מפעילים אותו, וזהו זה.

אגב באשדוד יש יותר עולים מאשר בתל אביב. בתל אביב מתקצבים.

תשמעו רבותיי, אתם יודעים, יש כמה אמהות אבל אין מי שיטפל בילדים האלה. תשמעו, אנחנו נחזור לישיבה הזאת תוך שבועיים, אני אזמין לישיבה הזאת גם את משרד הקליטה וגם את משרד השיכון וכמובן משרד הרווחה. אני דורשת שעיריית אשקלון אם מנהלת האגף לא יכולה להגיע שראש העיר יגיע לכאן. נציג עיריית אשדוד נמצא, אני יודעת שראש העיר גם יחד עם דויד היו בבית הזה, אין להם תקציבים לעזור אבל מה שיש להם הם נותנים. אני מגלגלת את זה לכיוון של משרד הרווחה ומשרד האוצר, הם יצטרכו לפתור את הבעייה תוך שבועיים, משרד השיכון צריך להסתכל על מה שקורה היום.

אנחנו לא הצלחנו, זה באמת היתה בקשה שלנו ממשרד הרווחה למשרד השיכון, להכיר כל הזמן שהבנאדם נמצא במסגרת אז לתת להם את השכר דירה מוגדר פלוס את השנתיים כשהם יוצאים. את זה הם אומרים תגידו תודה שאנחנו לא הורדנו עדיין את השנתיים. הדבר היחיד שהצלחנו כן להגדיל, זה בבית לחיים. ברגע שיהיה לנו, אני מקווה שהשנה נוכל להתחיל להפעיל את בית לחיים, יש מכרז בדרך.

כל זמן שהבנאדם יהיה במסגרת של בית לחיים, הם כן יתנו את השש מאות חמישים שקל או את האלף ומשהו, כעזרה לתוספת שלנו בעצם. בשבילנו זה חסכון די רציני וזה כשותפות, אבל זה רק בעניין של בית לחיים, לא במסגרות אחרות. זה כל אלה שהם לא ברי שיקום והם צריכים דיור מוגן כי הם לא יכולים לחזור לחיים עצמאיים, וברגע שהם לא יהיו בבית מוגן אז הם יהיו ברחוב, ואנחנו יודעים מה יהיו התוצאות.

גם אלה יהיו ברחוב, בגלל שמחר אם הבית הזה ייסגר, והאנשים האמיצים האלה שלקחו על עצמם את הגורל של אנשים זרים.

טוב, אנחנו עושים ישיבה בעוד שבועיים ואני מבקשת ממשרד הרווחה, עם כל הכאב שלי, יחד עם העיריות, להגיע לכאן עם תשובות. אתם תפנו לשר הממונה, במקרה זה ראש הממשלה ממונה על המשרד שהוא בלי שר. אנחנו גם עושים דיון בשבוע הבא כנראה, אני אפנה לכל השרים, לשר השיכון, לשר הקליטה, לשר האוצר, ואם נצטרך נצא יחד אתם לרחוב, נחזיר אותם לרחוב.

זה יהיה כנראה סיפור של מדינת ישראל וזה יהיה כנראה סיפור של סוכנות יחד עם משרד קליטה. הם מביאים לכאן אנשים, מישהו צריך להיות אחראי על גורל של אותם אנשים שמגיעים למדינה.

אנחנו שמענו כמה מקרים שאני לא יודעת, אני לא רציתי לשמוע את כולם לא בגלל שלא רציתי, בגלל שבעצם אנחנו ממש שותפים לצער של האנשים האלה, ואני מרגישה מה שהם עברו. אם רופא שאחרי תקופה קצרה ביותר קיבל רישיון והיה מסוגל לעבוד ונכשל בחיים האישיים שלו ורוצה לחזור לחיים אז צריכים לעזור לו. אם מהנדס נשאר בלי בית ונשאר בבית חולים ולא היה מי שיקבל אותו, ואני מכירה שם כל מקרה ומקרה, היתה שם אישה אחת שלפי הבירוקרטיה של מדינת ישראל אפשר להגיד רבותיי, שתישאר בחוץ. היא היתה לבד עם ילדה קטנה.

אני חושבת שזה לא מתאים שהיא תהיה שם.

נכון, לא מתאים, אבל יותר טוב להשאיר אותה בגן הציבורי איפה שהיא היתה. אני מציעה לכם, אל תאספו יותר אנשים. לאלינה, העובדת הסוציאלית, שהיא כל כך נחמדה ושאני מאוד מכבדת אותה, תגידו "יותר לא". אם ישבו מול העירייה, ואני יודעת שצבי ואתה דוד עושים הכל, אבל לא לגלגל את הצרות לכיוון של העמותה. שיישארו איפה שהם נמצאים. בגן ציבורי, במקלט. אני ממש שותפה, בגלל שאני גרה בעיר אשדוד אני יודעת שאשדוד עושה הכל ואני יודעת את הדברים שדוד עושה כמנהל אגף ועובדים סוציאלים שלו. אבל תשמעו, אם אנחנו מצאנו, סליחה על הביטוי, "פריירים", שלקחו על עצמם את הגורל של האנשים, משרדי הממשלה חייבים לעזור להם.

חוץ מזה יש לנו תוספת שיצאו שני אנשים שהם מצאו משפחה שלהם בחוץ, ברוסיה, אחד במולדובה, אז עזרנו לצאת מפה. הם לא מסודרים פה אז עזרנו, עשינו ויזה והכל בקונסוליה הרוסית, אז שלחו אנשים למשפחה שלהם. והיו שני מקרים שלנו, שאף אחד לא שילם על זה כסף.

היה אחד שהיה תושב ישראל, בא לבד, היה מבוגר, בן שבעים וארבע, משהו כזה. אז גם באשדוד מישהו לקח את המסמכים, הכניס אותו למקלט שאי אפשר לישון שם, עשה הוראת קבע, קיבל את כל הכסף, הוא היה בנאדם מבוגר, עם זקן כזה, הסתובב שם ברחובות. נתן לו סתם לחם ומים, והבנאדם היה חולני, אמר באתי לראות איך גרים היהודים, יש לי משפחה ברוסיה, יש לי ילדים, אז יצרנו קשר, התקשרנו למשפחה, איפה אבא, עלה לארץ ונעלם. אז עזרנו לו, נסענו לשגרירות ברוסיה, הכנו את כל המסמכים.

סליחה, על זה לא מבקשים אפילו כסף. לא קיבלנו כסף ולא מבקשים על זה כסף. ככה, זו עזרה ועל זה לא מקבלים גרוש אחד.

משרד הרווחה, אני מבקשת, אני מבינה את המצב אבל כנראה אתם לא צריכים לגלגל עיניים לשמיים ולהגיד שאין. תחזרו הביתה, תחשבו איזה רזרבות יש, מאיזה תקציב אפשר להעביר לכיוון הזה ולתת להם אפשרות לסיים את השנה בכבוד ולהמשיך בכבוד להחזיק את האנשים האלה ולהחזיר אותם לחיים רגילים.

בעוד שבועיים נקיים ישיבה עם מנהלי פרוייקט, עם עיריות, עם משרד הרווחה, משרד השיכון, משרד הקליטה, וגם יישלח מכתב לראש העיר של אשקלון שאנחנו רואים זאת בחומרה רבה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00