כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

26.06.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 29

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

שהתקיימה ביום שני, ל' בסיוון התשס"ו – 26 ביוני 2006 – בשעה 10:00

מאבק העובדים ב"חיפה כימיקלים" דרום

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

אריה אלדד

נאדיה חילו

דב חנין

שרה מרום-שלו

מרינה סולודקין

עו"ד אבי אורנן, אגף יחסי עבודה, משרד התמ"ת

סנ"צ אורי מרציאנו, ק' אק"מ נגב, המשרד לביטחון הפנים

זוהר שר, סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות

עמרם בן-סימון, ההסתדרות החדשה

יעקב חאוזי, ההסתדרות החדשה

צחי טבקמן, ההסתדרות החדשה

יוסי הובר, יו"ר ההסתדרות במרחב נגב מרכזי, ההסתדרות החדשה

קלריס ויניג, איגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

עו"ד אהוד שילוני, ההסתדרות החדשה

יגאל כהן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מרחב חיפה, ההסתדרות החדשה

ליאון מורוזובסקי, יו"ר הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

פרדי כהן, ההסתדרות החדשה

מרדכי רון, ממונה על קשרי חוץ, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

משה הלפמן, מנהל האתר חיפה כימיקלים דרום

בנימין פטר, סמנכ"ל תפעול, חיפה כימיקלים דרום

עו"ד עמי שחר, חיפה כימיקלים דרום

גלעד נתן, ממ"מ

וילמה מאור

הדס דויטש

מאבק העובדים ב"חיפה כימיקלים" דרום

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא הוא מאבק העובדים ב"חיפה כימיקלים" דרום. יש עוד הרבה מקומות כמו "חיפה כימיקלים". זכות הדיבור למזכ"ל הסתדרות מעו"ף, בבקשה, ליאון.

בוקר טוב, תודה רבה, היושב-ראש. פניתי ליושב-ראש ועדת העבודה, חבר הכנסת שרוני, בבקשה לקיים דיון בעקבות האירועים שהיו לפני כשלוש שנים ב"חיפה כימיקלים" דרום. אני מקווה שאנשים נוספים יגיעו, יש פקקים בכניסה לירושלים, אבל הזמנתי את נציגי העובדים שניהלו את המאבק אז, הם צריכים להגיע. נמצא פה עו"ד אודי שילוני, שמטעם ההסתדרות ליווה את המאבק המשפטי, יגאל כהן, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי במרחב חיפה. מפעל האם היה באזור חיפה, הזמנתי גם את נציגי ההסתדרות בדרום שיבואו לפה, כי אחרי שאני ראיתי את הסרט, עוד לפני שהוקרן בטלוויזיה לפני מספר ימים, בפורום רחב של ועדי עובדים לפני כשבועיים, הגעתי למסקנה שאנו לא נמצאים במדינת ישראל, אלא נמצאים אי שם בסוף המאה ה-19 במדינה שכוחת אל. נכנס כעת פרדי כהן מההסתדרות, מחזיק תיק הכימיה.

הסרט במשך כשעה וחצי סיפר בצורה נוגעת ללב אירועים שקרו במפעל, שנוגעים לזכויות בסיסיות. לא מדובר פה על זכויות של שיפור תנאים או בקשה לתוספת שכר או בקשה ליום הבראה נוסף, אלא מפעל שהיה מפעל ממשלתי, הופרט, הגיע לידיים פרטיות, ועובדים שעוסקים בעבודה כימית מאוד קשה בתנאים כמעט בלתי-אנושיים מתפרנסים בשכר מאוד נמוך, דברים בסיסיים שהם ביקשו לקבל, כמו היעדרות של שעה-שעתיים לצורך חתונה של בן משפחה או לא לעבוד 12 שעות ברציפות כל יום- -

אתה מדבר על דורנו?

אני מדבר על שנות ה-2000.

כיוון שלא ראיתי את הסרט, הסרט עוסק בתקופה שלפני ההפרטה או אחריה?

אחרי ההפרטה.

אמרת שהיו מחאות לפני שלוש שנים.

האירוע נמשך חודשים, וזה היה לפני כשלוש שנים. לאחר ההפרטה המפעל הזה הועבר לידיים של מר גנגר, הוא הפעיל את המפעל בדרום, באזור דימונה, בצורה שלא ידענו כמוה לא בהפרטות קודמות, לא כל ההפרטות הצליחו במדינה, אבל הפרטה בסדר גודל כזה או – סליחה על הביטוי - ברשעות כזאת, כפי שבאה לידי ביטוי ביחס לעובדים, באה לידי ביטוי בסרט.


היתה מגמה לעובדים במפעל ליצור התארגנות שיוקם ועד עובדים וייחתם הסכם קיבוצי עם הנהלת המפעל. ההתארגנות הזאת לוותה בחששות כבדים מצד העובדים, איך תתנהג הנהלת המפעל, איך יתייחסו, ובסופו של דבר נוצרה שביתה ספונטנית על רקע התנכלות לעובד שעבד במשך ימים רצופים, וביקש כמה שעות של חופש להתכונן לאירוע משפחתי, ובסופו של דבר לא קיבל את זה ונרדם ליד מקום העבודה, וכשתפסו אותו מנמנם, כי הוא עובד כל יום 12 שעות ברציפות, וזאת עבודה במשמרות, כשהוא נמנם לרגע קט ליד השולחן, הודיעו לו על הפסקת עבודתו לאלתר. זה גרם להתארגנות ספונטנית ולסכסוך עבודה ספונטני במפעל.


מי שלא ראה את הסרט, לא מבין למה פה מדובר באירוע חמור מאוד. בסרט הזה רואים את האלימות הקשה מאוד של חברות אבטחה פרטיות שהרביצו במכות אלימות תוך שבירת צלעות ואפים לעובדים שניסו להפעיל שביתה, והשביתה היתה מסודרת, כלומר ניסיון לסגור את המפעל באישור כל המוסדות המוסמכים שמאשרים שביתה במדינת ישראל. לא היה צו מניעה שפעל נגד השביתה. הביאו חברות אבטחה פרטיות. משטרת ישראל מופיעה בסרט הזה בצורה מאוד בעייתית, כמי שמגנה על המאבטחים ה"רשעים" שניסו להפעיל שביתה במקום.


הסרט הזה יצר לי תחושה מאוד קשה של הקשר בין הון לשלטון. אנו זוכרים, ואם אני אומר דברים לא פרלמנטריים, סליחה, אין לי ניסיון פרלמנטרי- -

תיזהר בדבריך, כי היום ההון והשלטון נמצאים בממשלה.

אם מהסיבה הזאת להיזהר, זה בסדר.

הקשר בין ההון לשלטון, בין השר לביטחון הפנים דאז, ראש הממשלה, גנגר, מופיע בצורה די בולטת בסרט, ובסופו של דבר התקבל צו בבית הדין שמאפשר לעובדים להתארגן, ליווה את המהלך הזה עו"ד שילוני. הנהלת המפעל עשתה הכל, למרות החלטת בית הדין, שיוקם ועד חילופי בהתערבות גסה בענייני העובדים.

אחרי כמה חודשים השביתה הזאת נשברה, העובדים שהתארגנו מצאו עצמם בבית, ומדובר לא במנהיגים סטנדרטיים של ההסתדרות, אלא במנהיגים שבאו מהשטח, פועלים קשי יום, שכל אחד מצא עצמו בחוץ. האשם היחיד שהיה להם מעבר למכות שהם קיבלו, האשם היחיד שהם רצו לעבוד בשנות ה-2000 במקום עבודה מסודר, שיהיו להם חופשות, תנאי עבודה סבירים ושיתייחסו אליהם כמו אל בני אדם ולא כמו אל עבדים. הסרט הזה נותן לי את התחושה, לפני הרבה שנים ראיתי את הסרט על העבדים בארצות הברית – נתן לי את התחושה שמדובר בעבדים במדינת ישראל בשנות ה-2000.


הסרט הזה הוקרן לפני כמה ימים בערוץ הראשון. מידיעה אני אומר, שהיה לחץ גדול לא להקרין את הסרט הזה בטלוויזיה, כל אחד יכול להבין מה הסיבות לכך. בסופו של דבר הוא הוקרן בשעה מאוחרת, בזמן המונדיאל, בזמן שבערוץ 2 היתה תוכנית עתירת רייטינג אחרת.

הנהלת ערוץ 1 נכנעה רק לאחר שהיה דיון בפנייה לערכאות משפטיות- -

ביקשתי כתוצאה מהסרט הזה דיון כאן. אני חושב שחשוב מאוד שוועדת העבודה של הכנסת תקיים על זה דיון, תשמע את הנוגעים בדבר, ואם הייתי יכול להשפיע, הייתי חושב שראוי מאוד שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לצורך בדיקת העניין הזה. אני מאוד מקווה שזה המקרה האחרון, אבל אני חושש שזה לא המקרה האחרון.

איפה הייתם שלוש שנים?

זאת אחת השאלות.

אתה יודע מי ניסה להתערב כדי למנוע את השידור?

אני לא יודע. אני מניח שאחרים יודעים את זה יותר טוב ממני.

נציג חברות ממשלתיות כאן?

יש פה אי-הבנה, ובאתי להבהיר אותה; החברה הזאת לא היתה חברה ממשלתית ולא חברה-בת ממשלתית. חברה-בת ממשלתית היא חברה שלחברה ממשלתית יש בה למעלה מ-50%. החברה הזאת היתה קשורה לבז"ן, אבל באחוזים שנופלים בהרבה ממה שמקנה לה מעמד של חברה-בת ממשלתית. אין לה שום קשר להפרטות שנעשות על-ידי רשות החברות, מעולם לא היה.

ליאון, אתה רוצה להציג את הסרט?

ביקשו ממני לערוך את הסרט לעשר דקות ולא הצלחתי לישיבה הזאת לעשות זאת. הסרט הוא כשעה וחצי.

אני חושב שאפשר לתת עשרים דקות.

ניסינו בזמן הקצר הזה ליצור קשר עם הבמאי, לערוך את הסרט לעשר דקות, לא הצלחנו לעשות את זה טכנית. ייאמר לזכותך שאתה מהיר, מקיים את הישיבה מהר.

לא ראיתי את הסרט, אך ממספר המילים המועט שדיבר פה ליאון, נציג עובדים, אני יכולה לומר שזה התעללות בעובדים, לפי התיאור שלך. לא סתם שאלתי אם זה בימינו, כי גם אצלי זה מעלה אסוציאציות ותמונות של סרטים ושל עבדים מימים ימימה.

הנושא של שוק העבודה וזכות העובד להשתכר בכבוד הוא ערך עליון. לא הוועדה ולא חברי הכנסת ולא שליחי הכנסת, אסור להם לעבור לסדר היום בפני תופעות כאלה אכזריות וברוטליות כלפי עובדים שכל מטרתם ורצונם להשתכר, כלומר סיפרת על התעללות פיזית ונפשית. אני גם רואה בחומרה התעללות נפשית, לא להוציא עובד שמבקש חופש ויש לו אירוע משפחתי – איפה נשמע דבר כזה בימינו? זה שיא של פגיעה בעובדים ובפרנסתם, מה עוד שתיארת שגם מנצלים אותם מבחינת תנאי ההשתכרות שלהם, המינימלית. זה בהחלט מעלה הרבה מאוד מסקנות, כי השאלות ודאי נשאלו, והסרט לא רק שואל את השאלות אלא גם מביא תשובות – אני לא ראיתי את הסרט, אך מאמינה לתיאור פה.

לדעתי, הוועדה צריכה ללכת על בדיקה ועל המלצה למשהו יותר עמוק. ליאון, אם יש עילה לפלילים פה, לפי מה שאתה מתאר, יש פה קווים לתביעות פליליות, ואם כן, צריך למצות את הדין ולהגן על העובדים במלוא הכוח והמרץ.

גם אני לא ראיתי את הסרט ולכן לא יכול לומר משהו מהתרשמות שלי, אבל ממה ששמענו עד כה בוועדה אני מבקש לנסות ללמוד קצת יותר הבוקר על תפקיד המשטרה.

האם המשטרה חייבת להתערב כשיש סכסוך מקצועי, זאת הנקודה המרכזית.

שתיים, מה סמכות הפעלת כוח על-ידי חברות אבטחה פרטיות? אני מניח שלאדם מותר להגן על רכושו, זה נכון ודאי אם מישהו מנסה לפרוץ לו הביתה, השאלה היא האם אדם יכול לבנות לעצמו משטרה פרטית או צבא פרטי שיש להם סמכות של הפעלת כוח, אולי גם הפעלת נשק, שמענו שמאבטחים של כביש שש הפעילו שוקרים חשמליים באירוע אחר לגמרי, אבל יש פה שאלה של מה מותר לחברות אבטחה פרטית לעשות ומה אסור להן, האם המשטרה מפקחת על זה?


מה עשה משרד העבודה בנושא אכיפת חוק שעות העבודה והמנוחה, אם הדיווח הוא על 12 שעות עבודה כמשהו רוטיני - כרופא אני יודע מה זה תורנויות, משמרות, לפעמים התורנויות שלנו ארוכות, אבל אם זאת השיטה, שכל יום עובדים 12 שעות, נדמה לי שזה הפרת חוקי מדינת ישראל, השאלה מה עשה משרד העבודה בעניין הזה.


האם הוגשו תלונות למשטרת ישראל גם בנושא חוק עבודה וגם בנושא התקיפות במפעל?

אני רוצה התייחסות של נציג התמ"ת.

ההיבט החוקי של זכות ההתאגדות הוא מעוגן בצורה טובה, אם זה באמנות ואם זה בפסיקה וגם בחוק הסכמים קיבוציים הנושא הזה מכוסה בצורה טובה. יש חיסרון, שאין לנו חוק יסוד שמגדיר במדויק את הזכות להתאגדות.

אבל יש כמה פסקי דין בבתי משפט. לא מתייחסים לזה?

גם פסיקה וגם אמנות בין-לאומיות וגם חוק הסכמים קיבוציים מכסה את הנושא הזה בצורה טובה, זאת לא הבעיה. הבעיה היא באכיפה, ולמשרד התמ"ת יש 20 מפקחים בכל הארץ. יש לנו בעיה פה, ותרומת הוועדה יכולה להיות בלסייע לנו בהגדלת מספר המפקחים, זה יעזור לכולם.

תודה. נציג החברה, בבקשה.

אני בן 54, אני עובד ב"חיפה כימיקלים" 25 שנה. התחלתי במפעל בצפון ב-81'. בתחילת שנות ה-90 עברתי לפרויקט של הקמת המפעל בדרום. המפעל בדרום הוקם אחרי שהחברה היתה חברה פרטית. "חיפה כימיקלים" היתה בשנות ה-80 חברה-בת של בתי זיקוק, היתה כבר חברה פרטית במלואה, המפעל בדרום הוקם ב-94' והוא פרטי לחלוטין.

פרטי, אבל הוא חי במדינת ישראל.

אין ספק, חי במדינת ישראל, במקום טוב במדינת ישראל. אני עובד במפעל מ-92', הייתי שותף להקמה.

מה אתם מייצרים?

אנו היצרן הגדול בעולם של חנקן ואשלגן. המפעל בצפון ובדרום ביחד מהווים כ-40% מהשוק העולמי, ובנוסף מייצרים כימיקלים לתעשייה ותוספי מזון.


אני שמח שיש לנו הזדמנות ראשונה להציג את עמדתנו ולהסיר פה הרבה דברים לא נכונים; קודם כל, הסרט היה חד-צדדי. הוא הוסרט לפני שלוש סרטים, בינתיים עברו שלוש שנים, ביקשו מאתנו תגובה ברשות השידור, ערוץ 1. יושב-ראש החברה ביקש להציג סרטון קצר בתנאי שלא יצונזר. ברגע שלא הסכימו, לנו לא היתה שום התנגדות להסריט את הסרט, לא היתה לנו לא תביעה משפטית ולא כלום. מבחינתנו, זכות הציבור לראות הכל – לא היתה לנו שום בעיה.


שנית, "חיפה כימיקלים" דרום היא לא המעביד של העובדים. העובדים באתר הדרום הם עובדים של חברת מות"ל, זה ראשי תיבות של חברה ניהול ותפעול בע"מ, זה חברה-בת של בר"ן, שזאת חברת התכנון וההנדסה הכי גדולה בארץ, אבל אנו קיבלנו את ההזמנה, אנו באים בכבוד, ניתן את כל הפרטים, אנו חושבים שזאת נקודה חשובה להציג.

זה אומר של"חיפה כימיקלים" דרום אין עובדים?

כן. "חיפה כימיקלים" דרום היא חברה-בת של "חיפה כימיקלים". שלושה עובדים של "חיפה כימיקלים", שאני אחד מהם, שאר העובדים זה עובדי מטה.

למה זה נראה כמו תרגיל ולא כמו משהו אמיתי? למפעל אמורים להיות עובדים. זה שמישהו אחר הוא המעסיק שלהם, לי כמי שאינו מצוי בכלכלה בכלל, נראה לי כמו תרגיל להתחמק מאחריות.

אלה התרגילים החדשים של ההון במדינת ישראל, חושבים שיכולים לקנות את כל העולם. אין עובדים. יש חברות כוח אדם, משלמים לחברות כוח אדם, עושקים את העובדים, זאת שיטה, היא פסולה, ואנו כמחוקקים צריכים להראות לכל המעסיקים שלא יעשו מה שהם רוצים.

הטענה המרכזית בסרט היתה שאנו הפרענו להתארגנות של עובדים. הדבר האמיתי שהיה בסרט, פוטר עובד, שלצערי, ישן בעמדת העבודה שלו בזמן העבודה. הוא לא ניגש בשום נקודת זמן למנהל לבקש מנוחה, והיה מקבל. הטענה שמופיעה לאורך הסרט, שפיטרנו עובדים שהשתתפו בשביתה, אינה נכונה. לכאורה, השביתה היתה לפני שלוש שנים, יש הרבה מאוד עובדים שמופיעים בסרט, ועדיין עובדים במפעל. לא אונה להם כל רע ולא יאונה להם כל רע.


מצד שני, יש עובדים שפוטרו על עברות משמעת, אחרי שכולם חזרו לעבודה, אחרי כל הדיונים בבתי משפט, המחוזי והארצי ובית דין לעבודה, חזרו לעבודה, עשו נזקים. מי שעשה נזקים, מקומו לא בעבודה. אני חושב שעובד שנתפס על עישון סמים, מקומו לא אתנו. לא אתן את שמו. הוא מופיע בסרט, לא אומר את שמו. זאת זכותנו לא להעסיק עובדים ברמה כזאת. לצערי, זה קרה.

אתה מסתמך על ראיות משטרתיות?

אני מסתמך על ראיות חד-ערכיות, כולל הסכמה עם העובד. בגלל כבוד העובד לא אגיד את שמו. אני אומר את זה באחריות מלאה.

לקחתם אותו לחדר בבית מלון מול חוקרים פרטיים, הפעלתם עליו לחץ, ואז הוא הודה לכם. אני לא ראיתי שהוא עישן, גם אתה לא ראית שהוא עישן.

אני לא מבקר סרטים, אך ברמה המקצועית, האם זה היה התארגנות א משהו אחר, לדעתנו, היתה קבוצה קטנה של עובדים שניסתה לתפוס שלטון במפעל. מתוך קבוצה של 180 עובדים כ-30 פרצו בשביתה הפראית, שאר העובדים רצו לחזור לעבודה. התחלנו להפעיל את המפעל אחרי השביתה, עשו לנו חבלות, הפסקנו. השביתה היא פראית.


יש הליכים מספיק מכובדים במדינת ישראל לפי החוק, לפני שיש שביתה. לא היתה התארגנות לפני זה. אנו ביום השביתה קיבלנו את המכתב. אלה עובדות.

זה לא נכון.

עו"ד, עוד מילה אחת אוציא אותך.

אני בטוח שכל העובדים שלנו, כולל אלה שהיו שותפים בשביתה, הם מספיק חכמים כדי לראות מה קרה. ברגע שחלק גדול הבין שההתארגנות הם לא לצורכי דברים אמיתיים, חזרנו לעבודה, ניסינו לחזור לעבודה. נכון שהיו שיבושים, ההליך, לצערנו, לקח הרבה זמן. המפעל היה מושבת 40 יום, שביתה שבתיאוריה היתה יכולה להסתיים באותו יום. יכול להיות שאם היו עוברים דרכי, העסק היה אחרת. הלכו ישר לשער וסגרו את המפעל. אני לא מכיר שביתות כאלה במדינת ישראל, אין לי הרבה ניסיון, אני לא חושב שכך מתחילים.


אני רוצה לומר מה קורה במפעל, כי שמעתי פה גם מנציג ההסתדרות, אני חושב, שהוא גם לא ראה את הסרט וגם לא יודע את הדברים האמיתיים. חבל שכך מוצגים חלק מהדברים.

תאמין לי שראיתי את הסרט. 100 איש בכו עם דמעות כשראו את הסרט הזה. דבר בשמך, לא בשמי.

אני מבקש, לנושא בלבד ובקיצור.

מכיוון שהסרט היה חד-צדדי אני חושב שכדאי להדגיש כמה נקודות על המפעל ומה קורה במפעל ומה קרה מאז; המפעל מאז הקמתו עובד לפי חוק במדינת ישראל, באחריות מלאה, על כל דבר. זה מפעל פאר, הוא התחיל בנובמבר 94'- -

העובדים בנו אותו.

עוד אומר מה יש לעובדים.


יכול להיות שהשביתה פרצה מסיבות כאלה ואחרות, לא אחזור לזה. במפעל זה לא שכר מינימום. אני מוכן להראות תלושי משכורת. העובדים מביאים הביתה כ-8,000-7,000 ש"ח ויותר, נטו. זה לא שכר מינימום, ואני מוכן להביא תלושי משכורת, להציג מה שמותר להציג. העובדים נהנים מכל הזכויות הסוציאליות, קרן השתלמות, הבראה, חופש, סופי שבוע, קרן פנסיה, כל מה שאתם רוצים, וגם קיבלו לפני כן. יכול להיות שגם אנחנו פתחנו את העיניים באירוע השביתה, אני לא אומר שלא.

אני רוצה לשמוע לא מה שיש עכשיו במפעל, אלא מה היה אז.

גם היה לפני זה. כל הנושאים הסוציאליים מראש היו כל הזמן, כולל קרן השתלמות, כולל הכל. היו גם פעילויות רווחה, גם סופי שבוע. נכון שהיה איזה תירוץ שלא שומעים אותנו ולא משתפים אותנו, ברמת העובדה כל העובדים הם על חוזים אישיים, רק אתם עושים ולא אנחנו, אבל בטח דברים שכולם הלכו לפי החוק, אני יכול ברמת העובדה, ב-12 שנות העבודה של המפעל למעט אירוע אחד או שניים של תביעה על תאונת עבודה, לא פוטר אף עובד, לא היה אחד שניזוק בתנאים, לא היתה שום תביעה בשום בית דין לעבודה נגד "חיפה כימיקלים" ברמה של עובד מכל סיבה שהיא, גם אחרי השביתה. גם אלה שפוטרו ולכאורה, לטענתם, לא פוטרו כחוק, אף אחד מהם לא הגיש תביעה נגד "חיפה כימיקלים". אני אחראי על כל מה שאני אומר, ומוכן להציג הכל. כל עובד שפוטר מהמפעל ללא קשר לשביתה, אנשים שעשו עברות משמעת חמורות עד כדי חבלות במפעל.


המפעל הזה הוא כימי עם הרבה כימיקלים מסוכנים. ההנהלה שתופסת עובד שמחבל בחשמל או במחשוב, מפיל מפעל שיכול להיגרם בו סיכון סביבתי, מקומו לא אתנו.

נציג המשטרה של המשרד לביטחון הפנים.

האירוע היה לפני כשלוש שנים, ב-30.5.2003. באירוע היו קטטות מחוץ למפעל. המשטרה נוהגת בנושא הפרות סדר על-פי נוהל כתוב. במקרה הנ"ל המשטרה לא פעלה בשום שלב. מדובר פה בסכסוך. ראיתי את הסרט. המשטרה בסרט לא הוצגה כבעייתית או כמי שהפרה את האיזון בין המפגינים ובין מנהלי המפעל, גם אף אחד לא ציין זאת בסרט. להפך, נהגנו במידתיות בנושא של ההפגנה הזאת. עמדנו מהצד ואפשרנו לכל צד להציג את בעייתו.

לנו כמשטרה אין צד בעניין להיכנס לוויכוח בין המפעל לעובדים. אנו מיתנו את הבעיות שהיו בין העובדים למעסיקים. למשה נשלח מסמך שהיועצת המשפטית שלנו ציינה בפניו שאם בכוונתו לקיים סגירת מפעל ולא לאפשר לעובדים להיכנס, יש בית דין לעבודה שיכול להוציא צווים, אנו נפעל במקרה הזה לפי צו. בג"ץ דחה את העותרים והחזיר את העתירה כדי להסדיר את הנושא הזה בין המעסיקים לעובדים, וכך היה.


בסרט לא ראיתי בעיה עם נושא המשטרה, לא ראיתי שמאבטח מכה איזה עובד. אציין, שלעומת זאת, פתחנו בחקירה, נפתח גם תיק 1976, 2003, מ-30.5.2003, התלונה הוגשה על-ידי יעקב חאוזי, שקיבל מכה בגב. היו שלושה נוספים, ואחד מהם הגיש תלונה כפולה; אסי אסוקר, דוד ביטון מדימונה, אהרון קבלה פעמיים הגיש תלונה. כל האנשים האלה, נגבו מהם תלונות מסודרות ונחקרו בעניין הזה מספר אנשים, גם מאבטחים, גם אנשי המפעל שהיו מעורבים במקרה הזה, ונחקר כל מי שזוהה בסרט. המשטרה בעניין הזה פעלה עד תום כדי להביא את- -

משהו קרה בעקבות החקירה?

עדיין לא הוגשו כתבי אישום.

למה? זאת אלימות, אמורה להיות תגובה מהירה.

אם יש תלונה על מכות, שלוש שנים זה הקצב המקובל?

אין מספיק כוח אדם למשטרה בנושא הזה.

השאלה היא אם זה הסטנדרט.

אני חושב שהמשטרה היתה צריכה לחקור את כל הנושא הזה ולהגיע להמלצות.

יש כאן סיכום של הבג"ץ, השופטת דורנר צינה את זה בצורה חד-משמעית, היא אמרה שהמשטרה הפעילה במידה הראויה, והיא פעלה כראוי במקרה הזה. היא הפנתה את העוסקים בעניין לבית הדין לעבודה.

היא לא עבדה אף פעם במפעל. היא נולדה בבית המשפט, כנראה.

כנראה, גם אף פעם לא קיבלה מכות, לא ממאבטחים ולא מהמשטרה.

יש מספר אנשים שציינו שפגעו בהם, ולא ראיתי שהם הגישו תלונות עד היום. גם חברת הסתדרות בדימונה שטענה שדחפו אותה- -

היא מאחוריך.

היא אמרה גם ששברו עליה טלפון. לא ראיתי שהיא הגישה תלונה.

הגעתי לתחנה, סירבו לקחת ממני תלונה- -

בכל אופן, היא לא הגישה תלונה, וחבל.

קודם אמרת שהיו תלונות, מה ההבדל בין אלה שאתה אומר שלא הגישו תלונות ובין אלה שכן הגישו?

מן ההגינות היה שגם אנחנו נראה את הסרט לפני כן. אם הייתי רואה את הסרט לפני שלוש שנים, יכול להיות שהיינו פועלים למצות את הדין עם כל מי שהיה מעורב בעניין הזה.

אני לא שואל לגבי הסרט, אלא לגבי הבהרה; קודם אמרת שהיו מספר תלונות, מישהו בשם חאוזי שהתלונן על חבלה בגב, והתלונות עדיין במהלך, ועכשיו אמרת שלא הוגשו תלונות. מה ההבדל בין שתי הקבוצות האלה?

אם הייתי רואה את הסרט לפני כן והייתי רואה את הגברת הזאת אומרת שהכו אותה, יכול להיות שהייתי יוזם פנייה אליה, להגיש תלונה. אני חייב לעשות את זה. למה מי שאמרו שפגעו בהם לא הגישו תלונות?

ואלה שהגישו, מה התוצאה?

כרגע יש פה ארבעה אנשים שהגישו תלונות, נחקרו מספר אנשים, גם מאבטחים וגם אנשי מפעל שהיו מעורבים. עד היום לא הוגשו כתבי אישום, אני לא יכול לומר איפה זה עומד, זה עוד לא הסתיים.

ברור לאנשים שעוברות שלוש שנים ולא עושים עם זה כלום, למה שמישהו יגיש תלונה למשטרה? לא בזבוז זמן, ללכת למשטרה ולהגיש תלונה?

חלק מהשמות שנאמרו זה גם אנשי הנהלה.

ויכול להיות שגם הם בזבזו את זמנם בכך שהלכו למשטרה והגישו תלונות.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני חושב שהדיון הזה חשוב, ואני מאוד שמח על ההזדמנות הזאת שדיון כזה מתקיים.


יש כאן כמה בעיות קשות; יש בעיה רצינית ועקרונית של זכות התאגדות, וקודם כל של זכות ההתאגדות של עובדים במפעלים. המפעלים הם חזקים, אבל העובדים אינם חזקים. זאת בעיה מאוד רצינית. אנו מדברים פה על מפעל מאוד חזק ועל קבוצת עובדים חלשה. דווקא במצב כזה יש מקום להתערבות ברורה כמי שמייצגים את האינטרס הציבורי הכללי להגנת אותם עובדים חלשים נגד הפגיעה בזכויותיהם ונגד כל מהלך ששוחק את זכותם להתאגדות.


אני ראיתי את הסרט הזה, ואני חייב לומר שיצאתי מהצפייה בהרגשה מאוד קשה. אני חושב שכל מי שצופה בסרט הזה יוצא ממנו בהרגשה מאוד קשה. איני מכיר אישית את האירועים שמוצגים בסרט, אך אני חושב שהסרט הזה מעלה שאלות וטענות שחייבים לברר אותן.


יש לי גם הצעה מעשית, אולי אדוני היושב-ראש, תקים צוות של כמה מחברי הוועדה שיצפו בסרט ויבדקו את הטענות שמועלות בסרט אחת לאחת. יש שם טענות שמופנות כלפי המפעל וכלפי הנהלת המפעל, ויש לברר אותן. יש טענות שמופנות כלפי המשטרה, גם אותן צריך לברר. יש טענות שמופנות כלפי חברות שמירה, גם אותן צריך לברר. צריך להביא את הדברים ולראות, האם הדברים האלה באמת התרחשו בצורה זאת או בצורה דומה, ואם הם אכן התרחשו בצורה הזאת או בצורה דומה, יש מקום להתערבות ברורה גם של הכנסת בעניין הזה.


הערה לגבי אדוני קצין המשטרה; יש לנו אינטרס ציבורי שטענות כאלה על אלימות שמופעלת כלפי עובדים ומופעלת במסגרת סכסוך עבודה תיבדקנה במהירות רבה. המצב הקיים שבו אנשים הגישו תלונות לפני שלוש שנים ועד היום אין כתבי אישום או התיקים עדיין לא סגורים, אולי הגישו תלונות והתיק הסתבר כלא מוצדק- -

יכול להיות שהם נסגרו.

אתה צריך לבוא אלינו עם תשובה ברורה. אם התיק נסגר, מדוע נסגר, מה היתה עילת הסגירה וכדומה; אם התיק לא נסגר, מדוע הוא לא מוביל לכתב אישום? לא ייתכן מצב שבו אלימות מופעלת כלפי עובדים, ואנו נשארים בחוסר-ידיעה, מה קרה. האם המשטרה מטפלת או לא? מאחר שזה טיפולה של המשטרה, מאוד קשה לבוא בטענות לאנשים שבוחרים בכלל לא להגיש תלונה, כי כשמגישים תלונה מסתבכים עם המפעל, וזאת לא רק תחושתי, זאת גם הערכתי, ואם התלונה ממילא גם לא מובילה לשום תוצאה מעשית, בשביל מה להגיש תלונה?


אדוני היושב-ראש, אני חושב שמאוד היה רצוי שתשקול, כיצד הוועדה הזאת יכולה להמשיך לעשות עבודת מעקב אחרי הפרשה הזאת ולהגיע פה לחקר חלק מהאמת, לפחות, ולקבל החלטות הרבה יותר ברורות וחדות ביחס לכל הגורמים המעורבים.


מעבר לכל הדברים האלה, משפט כללי יותר; אדוני היושב-ראש, אני חושב שפתחת ואמרת אמירה חשובה מאוד. כל הנושא של חברות כוח האדם בחברה הישראלית ועובדי קבלן מזמן חרג מכל פרופורציה. אני חושב שהוועדה הזאת תירשם בתולדות הכנסת, אם היא תדע להרים את הכפפה הזאת ולנצל את הקדנציה הזאת כדי להביא לשינוי יסודי בתחום הזה. זה שינוי שמתבקש.

לא שינוי, צריך לעשות חוק שלא יהיו במדינת ישראל חברות כוח אדם, יש לשכת תעסוקה, נקודה.

זאת צריכה להיות המטרה, וזאת מטרה אפשרית. אנו היום נמצאים במצב שבו חברות כוח אדם זה כבר הנורמה, לא רק במגזר הפרטי, אלא גם במגזר הציבורי, ולא רק עובדי צווארון כחול, גם צווארון לבן.

במוסדות ממשלתיים ועירוניים יש ארבעה סוגי עובדים: פנסיה תקציבית, פנסיה צוברת, כוח אדם וחוזים אישיים. בגרמניה יש שני סוגים. אנחנו עלינו בדרגה, יש לנו ארבעה סוגים. כך אנו נראים.

אני העורך-דין שליווה מטעם ההסתדרות את המערכת שהתנהלה שם, והייתי רוצה להרחיב במה שליאון אמר וגם להשיב למר הלפמן. אני חייב להסכים עם מר הלפמן שהסרט הוא חד-צדדי, אני ממליץ לכולם לראות אותו. הסרט מבחינה אמנותית כסרט, לא סתם כשליאון ראה אותו הבטן שלו התהפכה. הוא סרט קשה, ולא כי הוא מתאר דברים קשים מבחינה ויזואלית. אין שם מעשי אלימות נוראיים, יש שם קצת, אלא הוא סרט קשה, כי רוב הזמן העובדים מדברים. הסרט מתאר את השביתה מנקודת המבט של העובדים הבודדים ביום-יום, מה הם הרגישו רגע לפני שהתחילה השביתה, למה התארגנו, מה היה בזמן השביתה ומה קרה אחריה. זה דיבור העובד, שמר הלפמן תיאר אותו כעובד שמצבו מצוין, מה הוא מרגיש. מר הלפמן, שעובד שם 20 שנה והוא, כנראה, מוכשר והתקדם, אולי הוא כבר שכח איך נראה המפעל מנקודת המבט של העובד בעיניים, מה קורה לעובד שבא יום-יום לעבודה.


אני כעורך דין שמיצג עובדים כבר הרבה שנים, גם בהסתדרות ובדרום בעיקר, אני גאה בוועדה הזאת שיוזמת את הדיון. טוב להיות אזרח ישראלי ולדעת שהדיון מתקיים, גם שלוש שנים באיחור. מה שקרה שם זה מקרה קיצוני של תופעה. אמר מר הלפמן בעצמו, הם מנהלים את המפעל באמצעות חברת כוח אדם. הם שמו את חברת בר"ן שהקימה את מות"ל מטעמם, להעסיק עובדים. הוא קורא לזה "חוזים אישיים". מה זה חוזים אישיים? זה חברת כוח אדם, כי כל אחד קשור אישית לחברה, אין הסכם קיבוצי.

מר הלפמן הבליע בחצי פה את מה שאנו יודעים שקרה בסופו של דבר, שלאחר המאבק הזה וכדי למנוע את המשך ההתארגנות בעתיד, הם שיפרו בצורה – אין לנו נתונים ודאיים, אבל שמענו עליה, וגם מר הלפמן הודה כאן, הם שיפרו בצורה רבה מאוד את תנאי העובדים, כי העובדים מתוך תחושת כעס והתמרמרות יוצאת מהכלל הגיעו למצב שלמעלה משליש מהעובדים הסכימו להתארגן.


הניצוץ שהדליק את התבערה, וברור שניצוץ לא גורם להתפוצצות, צריך חומר דלק, היתה שם תחושה לאורך תקופה ארוכה שלאנשים נמאס שם מהתנאים, מהיחס וממה שקורה שם ביום-יום. בפועל הניצוץ היה שעובד שאשתו ילדה, למיטב זיכרוני, לא נתנו לו הפסקה ללכת הביתה, והא נרדם במשמרת, ופיטרו אותו לאלתר. קבוצת העובדים שבאה ורצתה לדבר עם המנהלת על העניין הזה פוטרה מייד גם היא. זה הדליק את העסק.

זה לא נכון.

זה הטענה של העובדים. גם אם טעיתי בפרט זה או אחר, באופן כללי, עברו שלוש שנים ולא קראתי אתמול את התצהירים שהכנתי, זה מה שקרה.

באופן כללי, האווירה לא היתה נעימה.

זה בלשון המעטה. אני עובד יום-יום עם עובדים. כדי שעובד בחברה לא מאורגנת שהיחס לעובדים הוא דיקטטורי, זה מה שהיה שם.

דרום אפריקה.

היחס היה מאוד קשה, כדי שהיה מעיז לפתוח פה, צריך שתהיה מסה קריטית של כעס, והם ידעו שאם הם יתארגנו, הם יעופו מייד.


למה זה יותר משליש מהעובדים; כיוון שפחות משליש לא יכולים להיות מוכרזים כארגון יציג, ובית הדין לעבודה, לאחר שהבאנו בפניו את הראיות, קבע שאנו שליש. לדעתי, הבאנו קרוב ליותר מ-60 חתימות, ובמסה הראשונה של עובדים שיצאו מחוץ לגדר לשבות היו יותר מארבעים עובדים, למיטב זיכרוני, והצטרפו אליהם עוד.

זה לא נכון.

זאת לא הנקודה המרכזית. ההתנהגות זאת הנקודה.

מה הנחה את ההנהלה; אני חושב שתנאי העבודה של העובדים, שכר ותנאים סוציאליים, יכול להיות שהם היו, כמו שמקובל אצל העובדים התעשייתיים שם באזור, לעובדים שמתחילים לעבוד. לא בדקתי את זה. היחס היה שם, ובמיוחד ההתנגדות הגורפת של ההנהלה לכל התארגנות. חוזרים על זה עובדים בסרט, הם גם טענו את זה בפנינו: אסור היה לעובד לפנות בשם עובד אחר, אסור היה לומר: אנחנו, רק: אני. החוק היום במדינת ישראל אוסר את זה, יש חוק שמאפשר לעובד להתארגן, ליישם את החוק הזה.


הם הודיעו לנשים, הם עובדים בדרום, אז היה שוק של אבטלה, ואמרו: האוכל של הילדים שלכם בסכנה. תארו לעצמכם, הם התקשרו לנשים ודיברו אתן. זה מה שהם עשו שם.


קצת עובדות; העובדים יצאו החוצה, ואחרי כמה ימים הם הביאו חברת שמירה. הם מתארים את השומרים האלה כמקררים, בריונים ענקיים. היו שם מכות, הכו אותם.

אני רוצה להבין את הסיטואציה, כי לא ראיתי את הסרט; המפעל סגור, חברת השמירה שומרת עליו, והעובדים רוצים להיכנס?

אענה, כי אני הייתי באירוע; סגירת השער קרתה ביום רביעי, כשיש עובדים במפעל, לא ניתן להכניס ולהוציא כימיקלים למפעל. במוצאי שבת החברה מתוך אחריות מלאה, בהתייעצות עם חברת שמירה ואבטחת המפעל - לפי חוק, נתנו להם נייר, באנו לשער, היו ארבעה עובדים בשער, אמרנו: חברת אבטחה בתפקידה לאבטח את המפעל. בשעה 02:30 בלילה פרץ רכב על-ידי ארבעה עובדים מקבוצת השובתים את כל המחסומים, נכנס למפעל. אני מדבר על עובדות, יש לי הוכחות לגביהן, וברגע שיצטרכו אציג אותן - לא עריכה בסרט, אלא אחד לאחד. נכנסו למפעל אחרי שפרצו מחסומים, ירדו ארבעה עובדים עם ציוד, רצו לתוך המפעל. היתה התכתשות אחת ויחידה. מעבר לזה, לא היה שום דבר, באחריות מלאה. גם אני קיבלתי מכות.

אולי אפשר לשאול את המשטרה, מה מותר לחברת שמירה פרטית לעשות בעניין הפעלת כוח? מה ההגדרות המשטרתיות?

חברה פרטית עוברת תהליך של אישור של כל הגורמים, ובין היתר, גם של המשטרה. המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום.

מותר להם לירות, להרביץ?

יש הגדרות מאוד ברורות לחברת שמירה, מה תפקידם. תפקידם למנוע עברות פליליות במקום, למנוע הפרות סדר במקום, גנבות במקום.

להבנתך, האירוע הזה היה- -

כל אדם בישראל, יש לו הזכות להגן על מקומו, גם אם צריך כוח סביר להפעיל כדי שלא ייכנסו לביתו. במקרה הזה החברה שנשכרה על-ידי המפעל יכולה להפעיל כוח סביר. בסרט רואים את זה בצורה ברורה, שלא הופעל שם כוח. זה דחיפות, להוציא את האנשים מהמקום. הייתי בהפרות סדר. זה לא הפרות סדר ברמה כזאת שניתן לומר ששם היו מכות. לא היה. היו שם דחיפות, הם בלמו אותם.

התיאור כאן שהועבר, אני לא רוצה להתייחס אליו, אלא רק לומר; יש פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, שקובעת ששביתה צריכה להיות אפקטיבית. המפעל הושבת, ובתואנה לא נכונה שיש במפעל חומרים כימיים מסוכנים, אותם חומרים שברגע שהם רוצים יכולים להיות במפעל, מכיוון שהיתה אונייה בנמל שצריכה לצאת, בסיוע המשטרה, וככל שנודע לנו, גם במעורבות של הגורמים הבכירים ביותר, לרבות מיניסטריאליים, אבל בעניין הזה מדובר בשמועות, לפתע המשטרה סייעה להוציא מכונות עם תוצרת לצורך העלאת התוצרת על אונייה שחיכתה בנמל.


מה המשמעות של שביתה? ששני הצדדים פוגעים אחד בשני כלכלית. יש פסיקה. ברגע שהתאפשר לחברה באמצעות סיוע משטרתי להוציא את הכימיקלים ה"מסוכנים" – כל הזמן הם לא מסוכנים, פתאום הם מסוכנים, כשיש אונייה בנמל – להוציא אותם ולמכור את הסחורה שלהם לחו"ל, כל הכוח שלנו בשביתה ניטל מאתנו.


בעניין ההכאה של העובדים, אני חושב שבעניין הזה המשטרה עמדה מהצד ולא התערבה. אני יודע שדווקא ההנהלה פנתה לבג"ץ ודרשה את התערבותו, זה מה שציין כאן מר מרציאנו, ובג"ץ הורה להנהלה לפנות לבית הדין האזורי לעבודה ולקבל הוראות, והם לא עשו כך.


עמיר פרץ, שאז היה יושב-ראש ההסתדרות וחבר כנסת, ביקש להיכנס למפעל, והם מנעו את זה ממנו. זה בניגוד מפורש לחוק.

הרביצו לו?

כן, יש צילום של זה. העניין היה שהוא רצה להיכנס למקום, כיוון שהוא הנציג הבכיר של האיגוד המקצועי, ועל-פי החוק, אפשר להיכנס. הם סירבו לתת לו להיכנס. גם לקלריס לא נתנו להיכנס, והוציאו אותה במכות.

בעניין הוצאת החומרים; יכול להיות שיש במפעל שצריך להיות בקירור, והוא לא חומר מסוכן. ברגע שאתה מוציא את אספקת זרם החשמל, ואין יותר קירור, הוא עלול להיות חומר מסוכן. האם זאת יכולה להיות טענה שבעזרתה הוציאו חומרים מהמפעל?

אני רוצה להבהיר נקודה חשובה ביותר; הצד השני לא ניהל כל משא ומתן. אנו בענייני שביתות, אנו כל הזמן עם היד על הדופק, לא לגרום לתקלה שיש בה עניין של חירום, אפילו לא להתקרב לזה.

בתפקיד קודם שלי, כשעמיר פרץ בתפקיד קודם, כשניסיתי להשיג ממנו בשביתת בתי חולים בדיקה דחופה לחולה מסוים, הוא צפצף גם על החולה וגם עליי. העניין הזה שההסתדרות תמיד דואגת לבטיחות הוא לא בעירבון מוחלט.

על פניו לא נערכה אלינו כל פנייה. עד כמה שאני יודע, לא היתה כאן בעיה של קירור או לא קירור, הוציאו מספר רב של משאיות.


הבעיה החמורה ביותר, בעיניי, היא הפגיעה בעובד המתארגן ברמת הפרט. ברגע שהעובדים האלה חזרו לעבודה וחקרו אותם, ומאיפה הוא יודע על הסמים? לקחו עובד, אני לא יודע אם זה נכון או לא, לקחו אותם לבתי מלון וחקרו אותם עם חוקרים פרטיים ובאיומים.

אני לא רוצה להיכנס לזה. הוא אמר, בסדר. מי שרוצה להאמין, יאמין, מי שלא, לא.

אחד אחרי השני לאחר השביתה לקחו את העובדים, וכמו ברווזים במטווח טבחו אותם. נמצא כאן עמרם, הוא אחד האנשים בסרט, הוא נמצא למעלה משלוש שנים מחוץ למעגל העבודה, כי עובדים כאלה, אחרי שהם מפוטרים, קשה להם למצוא עבודה באזור – כל אחד יודע, עמרם הוא "בעייתי", ואם הוא לא מגיע להסדר עם המעסיק, גם מכתב המלצה הוא לא יקבל. שלוש שנים האיש היקר הזה, אין לו מקום עבודה.

יש לי כמה הערות על בסיס הנייר, ואני רוצה לקחת את הדיון הזה מהרמה הפרטית לרמה העקרונית; יש בעיה, יש נסיגה בזכות ההתאגדות בישראל, ביכולת של עובדים להתאגד ולהגן על זכויותיהם. זה לא סוד שהחדירה של חברות קבלניות מאפשרת למצב שיש מעסיק ויש מועסק, אבל למועסק אין זכויות מול המעסיק שלו, יש מעסיק ביניים שהוא מעסיק קש, והמטרה העיקרית היא מניעת התאגדות עובדים.

ביחס למדינות המערב אנו נמצאים היום בנסיגה, למעשה גם ביחס למדינות מסוימות בעולם השלישי שהנושא של זכויות עובדים התעורר בהן, כמו אורוגוואי שחוקקה חוק שמעגן את הזכויות של עובדים במפעל פרטי, אנו נמצאים היום בנסיגה, כי עובד היום בישראל לא יכול להגיע להגנה כי עוקפים את החוק. המצב הוא שיש לנו חוסר בחקיקה שמעגנת את הזכויות, או מבצרת את המעמד של עובדים קבלניים או מעגנת את הזכויות שלהם מול המעסיק בפועל, למרות שהם עובדים קבלניים. גם עובדי השמירה שהכו אנשים בכניסה למפעל, אני יכול לומר שברוב המקרים לא יהיו להם בעצמם זכויות עובדים, וגם הם מאוימים. גם הם מן הסתם לא מקבלים פנסיה ולא מגיעים בשום מצב לקביעות.


לכן הלקונה שאנו מתעסקים בה בנושא הזה היא מאוד פשוטה, הזכויות של העובד להתאגד, ודרך כל להשיג זכויות כמו שביתה, יכולת למשא ומתן, הולכות היום בישראל ונגוזות. גם כאן בבניין הכנסת יש לנו עובדי קבלן בניקיון, יש לנו עובדי קבלן ביחידה לדמוקרטיה, יש לנו עובדים מעבר לתקן שעובדים על חוזים אישיים, למרות שהם עובדי כנסת, וכך גם בחברות הפרטיות. זה המצב היום.

אדוני היושב-ראש, מכיוון שזאת הוועדה החשובה ביותר, כנראה, בתחום יחסי עבודה, אני חייב לומר; הדבר החשוב ביותר, לדעתי, להתמקד עליו הוא נושא שכירת שומרים או שכירת חברות כוח אדם שירביצו לעובדים. הדבר הזה כבר נעשה ב"חיפה כימיקלים" כמה שנים לפני כן בחיפה, אבל לשמחתנו הגדולה, גילינו באותו לילה שהם היו צריכים להתפרץ למפעל ולהוציא את העובדים, גילינו איפה הם מתאספים, ואז ב-24:00 הופענו עם כל הוועדים בחיפה כדי להוציא אותם מהאזור. המשטרה באזור חיפה עזרה לנו בנושא הזה כדי שלא ייכנסו למפעל.


כפי שאתה יודע, המפעל בחיפה היה סגור חמישה חודשים. חמישה חודשים שמענו את אותם סיפורים של סכנה והתפוצצויות. כולנו יודעים שמי ששומר על המפעל הרבה יותר מאשר המנהלים אלה העובדים, כי הם שומרים על מקום העבודה שלהם. חלק גדול מהוועדה הזאת, ואני מסכים פה עם חלק מחברי הכנסת, זה לעגן את הדבר הזה בחוק. לא ייתכן שבמאבק מקצועי יביאו אנשים וישברו ידיים ורגליים. גם לנו בחיפה שברו לכמה אנשים את השיניים וגם שברו את הידיים לכמה אנשים.

אבל אתם הצלחתם יותר מאשר בדרום.

כל אחד והמזל שלו.

אני רוצה שכולם יידעו פה, שהעובדים האלה לא היו מאורגנים, לא היתה להם אפילו הגנה של האחים שלהם ב"חיפה כימיקלים" בצפון, כי הם לא היו עובדי החברה. הם היו עובדים של חברה ערטילאית.

למה זה הפריע להגן עליהם?

מייד אסביר.


אני בתקופה הזאת שימשתי מנהל מחלקת מפעלים בהסתדרות הלאומית. יום אחד קיבלתי טלפון, ביקשו ממני להגיע ב-20:00 לפגישה בבית פרטי בדימונה מעובדי החברה הזאת, וחלילה, שלא יידעו מזה. קודם כל פניתי לוועד עובדי "חיפה כימיקלים", לשאול אותם, מה קורה? ענו לי: הם לא אתנו, הם לא עובדי החברה, אנו לא יכולים לעזור.

נפגשתי עם העובדים. למחרת, כאשר הרמתי טלפון למפעל וביקשתי פגישה עם מר הלפמן, קיבלתי תשובה פשוטה: אצלנו אין הסתדרות ולא תהיה הסתדרות ולא רוצים להיפגש אתך. זה היחס שקיבלו העובדים, וזה מה שהיה שם. הם לא קיבלו את הסולידריות של "חיפה כימיקלים" צפון, תאר לך שהזמינו אותי ב-20:00.

למה סולידריות הם לא יכולים היו לקבל? הלא ברור שזה תרגיל מנהלי, אז למה סולידריות אי-אפשר לקבל?

זאת לא הנקודה.

זה לא נכון. ועד של הצפון היה כל הזמן בקשר עם ועד של הדרום.

לא זאת הנקודה. הנקודה היא הפחד; הזמינו אותי ב-20:00, אפילו לא באור יום. עד כדי כך הם פחדו.

בהמשך למה שאמרתי, אני חושבת שהנקודה שהכי בולטת בעקבות מה שנשמע פה, בתהליך של לפני, של אחרי ושל מהלך זה הפגיעה בנושא הבסיסי ביותר של זכות ההתאגדות. בשנים האחרונות, לדעתי, וזאת אחריות היום של הבית הזה לדאוג לחקיקה, צצו חברות כוח אדם, והן הפכו לענף מסוים בשוק יחסי העבודה, ובמקביל לא התפתחה חקיקה מתאימה. זה כל העניין, שתיתן את המענה להתפתחות הפרללית לחברות כוח אדם.


הייתי רוצה להציע, מעבר לצפייה בסרט, שהוועדה תיזום עם חלק מחברי הכנסת סיור וביקור במפעל בדרום, ולהתרשם לא רק מסרטים, אלא גם משיחות ומהתרשמות ישירה עם העובדים.


אני מבקשת לחזור על הנקודה הראשונה שהעליתי; חשוב לפתח חקיקה שתהיה בלם לכל מה שקורה בשוק העבודה בשנים האחרונות של הנושא של חברות כוח אדם שהתפתחו, ובמקביל לא התפתחה חקיקה מקבילה שתגן על זכויות העובד ותבלום תופעות מהסוג הזה.

איפה היתה ההסתדרות?

אני מקבל את הצעת חברת הכנסת, כל חברי הכנסת מוזמנים בכל זמן נתון.

במהלך הישיבה הצטרפו אלינו גם מנכ"ל אגף לאיגוד מקצועי, צחי טבקמן, קלריס ויניג, שהיא מזכירת האיגוד המקצועי בדרום יחד עם יושב-ראש המרחב, יוסי הובר, ונציגי העובדים, עמרם בן-סימון ויעקב חאוזי.

חבל שנציגי העובדים לא שמעו חלק מהדברים שנאמרו כאן, כי לא הייתם מאמינים שהדברים נאמרו כאן בחדר הזה, כאילו לא היו דברים מעולם, מטעם נציגי המפעל והמשטרה. יושב פה עמרם שמופיע בסרט אחרי ששברו לו את הצלעות ואת האף, ונציג המשטרה אומר שזה דחיפה, כאשר רואים, זה לא מה שהמשטרה לא עשתה מהלך איזון בין זכות העובדים להתארגן ולשבות לבין התפרצות למפעל. העובדים לא התפרצו למפעל, עשו שביתה מסביב למפעל. לא עשו שום מעשה של התפרצות בכוח למקום שאסור להם להיכנס.

המשטרה אבטחה את המאבטחים, ואמר פה הבחור שבסרט קראו להם "מקררים". כל מאבטח נראה הרבה יותר רחב וגבוה ממני, והמאבטחים האלה, אולי אין להם זכויות, כי הם גם עובדי חברה קבלנית, אך הם התייחסו על-פי הנחיות שקיבלו בברוטליות לעובדים, שבסך הכל רצו לשמור על כבודם.


כשאנו שומעים פה מנציגי המפעל שההוא התרשל ונרדם, ואחד מואשם בזה ואחד מואשם בזה, זה הכל כדי לייפות את המחדל הנוראי שבמדינת ישראל בשנת 2003, הזכרת, אדוני היושב-ראש, את המילה "דרום אפריקה". אני יכול לומר לך, מאה 18, מאה 19 בארצות הברית עם העבדים. זה לא ייתכן. כשאומר נציג המפעל שלא ראיתי את הסרט, אני אומר לך שראיתי אותו פעמיים, 150 איש מבוגרים עם דמעות בפנים, ולא יכולים לעצור את הדמעות על מה שעשיתם לאותם אנשים.


אני חושב שאם לא תצא מפה קריאה, אדוני היושב-ראש, קריאה חריפה וחמורה לעצור את הנגע הזה – היום זה "חיפה כימיקלים" בדרום, מחר זה יכול להיות מקום אחר. לעצור את התופעה הזאת. יכול להיות שההסתדרות אשמה בחלק, אני לא רוצה להטיל אשמה. כשאני ביקשתי ממך, אדוני היושב-ראש, לקיים את הדיון פה, יכול להיות שתופנה אצבע מאשימה כלפי חלקים בהסתדרות, והזכיר חבר הכנסת אלדד את המילה "סולידריות" - אני לא יודע אם אנו יודעים, אבל שביתת סולידריות במדינת ישראל אסורה, על-פי החוק. אם יגאל כהן בחיפה עשה פעולות הזדהות עם הדרום, הוא פעל בניגוד לחוק, ואנו כן מגלים אחריות, ולמרות שאני מייצג את הכבאים, וכבאים לא מקבלים שכר, אני לא משבית אותם, כי זה חיי אדם. אותו דבר בתחנות מד"א עם כל הבעיות. אנו מגלים אחריות.


אומר עו"ד שילוני שלא היתה שום שיחה עם מנכ"ל המפעל לגבי אפשרות כזאת או אחרת. נתק מוחלט. חבר הכנסת עמיר פרץ, מחוקק וראש הסתדרות, תראה בסרט איך דחפו אותו ולא נתנו לו להיכנס למפעל, כאילו המפעל נמצא בתחומי מדינה אחרת לחלוטין. זה מחייב התייחסות, זה מחייב דיון אמיתי והסקת מסקנות.

אני עורך הדין של החברה, ומבקש לתקן כמה דברים שאמר כאן חברי שילוני; הדין במדינת ישראל, הפסיקה, קבעו ששביתה זה אי-עבודה. לעובדים שובתים מותר לא לעבוד. אסור להם לחסום שערים, אסור להם להתפרץ.

מי אמר?

גם החוק הפלילי, סעיף 163 בחוק העונשין, נמצא פה קצין משטרה, הוא יכול לאשר את דבריי. זאת עברה פלילית, גם עברה אזרחית, לפי דיני הנזיקין, וגם פגיעה בזכויות קניין, לפי חוק המקרקעין. אדוני שואל אותי מי אמר, והוא שואל זאת כי התפתחה נורמה פסולה במדינת ישראל, שזה מותר.

מה זה נורמה פסולה? מותר לעשות שביתה.

שביתה זה אי-עבודה.

לא רק אי-עבודה. כשאני עשיתי שביתה, אתה עוד לא נולדת. כשאני סגרתי שערים, המשטרה לא התערבה.

זה היה חוקי?

חוקי בהחלט. זה סכסוך של איגוד מקצועי. למשטרה אין זכות בכלל.

מותר לסגור שערים? מותר לחסום כביש?

מותר לסגור שערים, כביש אסור לחסום. הבעיה, במדינת ישראל, איפה הפועלים של שנות ה-50 וה-60? היינו מראים למפעל הזה מה זה נקרא.

כאשר סגרו את השערים היה מצב של מבוכה, לאיזה בית משפט לפנות. יש תקדימים שקבעו שהמשטרה במצב כזה צריכה למנוע סגירת שערים וחסימת כבישים. לכן פנינו למשטרה, המשטרה לא נענתה, פנינו לבג"ץ. הבג"ץ הפנה אותנו לבית הדין לעבודה, והבהיר שמעתה ואילך נושא כזה הוא בסמכות בית הדין לעבודה.

פנינו לבית הדין לעבודה. בשנייה הראשונה של הדיון שם, עו"ד שילוני לא היה, אך היו שתי עורכות דין ממשרדו, אמר להם: קודם כל אתם מפנים את השער, אין לכם זכות חוקית לחסום שערים, ובעקבות כך העבודה חזרה והעובדים חזרו והשביתה נגמרה.

אחרי כמה זמן?

שבועיים-שלושה, אם אני לא טועה.

זה לא נכון.

מכיוון שאחרי שפרצה השביתה ועד שהלכנו לקבל סעד בבית הדין לעבודה, כל החברים שהלכו אתנו, העובדים, תוך כדי הם שברו אותם על-ידי זה שפיטרו אותם, פיתו אותם, שילמו להם כספים מעבר למה שהיה מגיע להם. יש פה דוגמה חיה – עבד שנה, קיבל 300 אלף ₪.

סיכום של הוועדה; הוועדה קובעת כי הזכות להתאגדות של עובדים היא זכות יסוד בסיסית שיש לעגן אותה בחקיקה.
הוועדה קוראת להסתדרות העובדים הכללית החדשה להעביר לוועדה טיוטת הצעת חוק

המעגנת בחקיקה את זכות העובדים להתאגד. אני בטוח שאני וחברי ועדה נוספים נראה כזכות וחובה להוביל את הנושא בחקיקה כדי להגביר ההגנה על העובדים.
הוועדה קוראת לשר התמ"ת ליזום חקיקה שתקופת העסקת עובדי חברות כוח אדם לא תעלה

על 3 חודשים.
הוועדה קוראת למשרד התמ"ת להגביר את אמצעי האכיפה להבטחת זכותם של העובדים

להתאגד ולנקוט בכל הצעדים המשפטיים כנגד מעסיקים הפוגעים בזכות זו על העובדים.
הוועדה קוראת לשר לביטחון הפנים לזרז הטיפול בארבע תלונות שהוגשו למשטרה, בעקבות

האירוע במפעל חיפה כימיקלים דרום לפני כשלוש שנים, נגד מאבטחים ואנשי המפעל.
לדעת הוועדה, יש מקום לפרסם שמותיהם של החברות המפרות ולגנותן באופן פומבי בכלי

תקשורת ובכל העיתונות. עד להשלמת החקיקה בנושא הוועדה קוראת להסתדרות העובדים להעניק הגנה גם לעובדים שאינם חברים באיגודי עובדים ושאינם מכוסים בהסכמי קיבוצים במאבק שהם מנהלים על זכותם להתאגד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.