פניות ציבור לגבי הפרישה לגמלאות של מורים עולים

הוועדה המיוחדת לפניות הציבור 15
27/6/2006
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 5
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
‏יום שלישי, א' בתמוז התשס"ו (‏27 ביוני, 2006), שעה 14:50

פניות ציבור לגבי הפרישה לגמלאות של מורים עולים

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר
אלחנן גלזר

חה"כ ליה שמטוב
אילן לוין - סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר
אהרון ברוכי - אגף הממונה על השכר, משרד האוצר
נתן מרקו - מנהל תחום גמלאות, פיצויים והסברה, משרד החינוך
אסתר ירקוני - רכזת בכירה, האגף לפניות ותלונות הציבור, משרד החינוך
עפרה דונסקי - משנה למזכ"ל ויו"ר אגף הארגון, הסתדרות המורים
מוטי סמט - יו"ר הסתדרות המורים במחוז ירושלים
גאול דונסקי - עוזר למשנה למזכ"ל, הסתדרות המורים
נורית ולנסי - יו"ר המחלקה הפרופסיונלית, ארגון המורים
טלי ישי - ס/מנהלת אגף זקנה ושארים, המוסד לביטוח לאומי
לאה פלוס - אגף זקנה ושארים, המוסד לביטוח לאומי

ילנה אורלוב
אדוארד אנדרון - מורה לחינוך גופני
אירנה בכשי
מרלין גרייבסקי
סופיה ווגר
שלום זיפר - מורה לאנגלית
מלכה טנצר - מורה לחשבון
לודמילה יכנין
לאה ולנטינה לבריק - מורה למתמטיקה ופיזיקה
לבוב (לובה) לויט
גיודי לויצקי - מורה לאנגלית
סופיה לוקשינה
בלה מסלוביץ
אנה סופוטוב - מורה לאנגלית
איזבלה צ'רקסקי - מורה לאנגלית
בלה קלמן
יוג'ניה רוזנפלד
רעיה שניידר - מורה להיסטוריה

יניב רונן - מחלקת מידע ומחקר

שלומית אבינח

אירית שלהבת


פניות ציבור לגבי הפרישה לגמלאות של מורים עולים

אני מבקשת לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור. על סדר היום תנאי הפרישה של מורים עולים. בזמן האחרון התקבלו פניות רבות מנציגי עולים בנוגע לתנאי הפרישה של מורים עולים. מורים עולים שיש להם וותק הוראה במדינות המוצא צפויים לקבל פנסיה נמוכה עד כדי כך שחלק גדול מהם יצטרכו לחיות על גמלאות הביטוח הלאומי. חבר הכנסת אלחנן גלזר, חבר הוועדה מסיעת הגמלאים שנמצא כאן אתנו יודע, וכולנו מכירים את הסקר האחרון שהתפרסם הקובע שרוב האוכלוסייה החיה מתחת לקו העוני כוללת קשישים וילדים.

אנחנו רוצים לדון על תנאי הפנסיה של מורים עולים. קיבלנו על מגש הכסף עלייה שלמה, עלייה מבורכת מאוד, בתוכה אנשים משכילים מאוד. מערכת החינוך זכתה באנשים עם תואר שני ותואר שלישי, אנשים שיש להם ידע בתחומי ההוראה השונים והם מעבירים אותו לתלמידים בבתי-הספר שלנו. כולנו צריכים לדאוג שהאנשים האלה היוצאים לפנסיה יהיו מסוגלים לחיות בכבוד.

לפני שמר יניב רונן יסקור את הנושא הייתי רוצה לשמוע את נציגי משרדי הממשלה שבאו לכאן. קודם כול, אני מברכת את כל מי שבא לכאן, גם מורים וגם נציגי משרדי הממשלה. לישיבה הזאת הזמנו את משרד האוצר, משרד החינוך, הסתדרות המורים, ארגון המורים, המוסד לביטוח לאומי וכן מורים עולים נציגי הפונים.

(הנוכחים מציגים את עצמם)

אני חבר כנסת מטעם סיעת הגמלאים והנושא הזה כמובן קרוב לליבנו. אפילו יותר מזה – זה היה אחד הסעיפים העיקריים במצע לבוחר שלנו. לקחנו על עצמנו לטפל בכל גמלאי מדינת ישראל, והמורים העולים הם כמובן חלק מגמלאי מדינת ישראל. הנושא הספציפי הזה לא היה ידוע לנו. תיכף נשמע מה הבעיה בדיוק. אני אומר לכם בפירוש שסיעת הגמלאים תתמוך במורים העולים ונעשה כמיטב יכולתנו כדי לתת להם פנסיה בכבוד, שלא נצטרך לראות אותם מתחת לקו העוני, כפי שהגדירה חברת הכנסת סופה לנדבר.

אני ד"ר בפיזיקה ומתמטיקה, מורה לפיזיקה ומתמטיקה בתיכון שליד האוניברסיטה וגם מרצה במכללת ליפשיץ ובמכללת בית וגן. אני רוצה לדבר על עולים ותיקים שבאו עם העלייה הגדולה בשנים 90-91.

אולי לא כולם יודעים, אבל כדי לעלות ארצה היינו צריכים לוותר על האזרחות שלנו במדינת המוצא וזה היה כרוך בתשלום סכום כסף גדול עבור כל בן משפחה שגילו מעל 16 שנים. כאשר אני ובני משפחתי יצאנו מאוקראינה נדרשנו לשלם סכום כסף גדול מאוד כדי שיאפשרו לנו לוותר על האזרחות. משפחה כמו שלנו של ארבעה אנשים נדרשה לשלם משכורת של שנה שלי. היינו צריכים למכור את הרכוש שלנו, להיכנס לחובות וידידים שלנו עזרו לנו רק כדי שנוכל לצאת. אני עליתי בשנת 1991. עד שנת 1992 כך קבע החוק באוקראינה לגבי ויתור על אזרחות המדינה. נדרשנו לשלם עבורי ועבור בעלי וכן עבור הבת הבכורה שלי שהיתה בת 16.5.

בת כמה היית כאשר עלית ארצה?

בת 38.

במכתב ששלחנו לוועדה לפניות הציבור כתבנו בטעות שהבעיה נוגעת לאנשים שהחלו לעבוד במערכת החינוך בארץ בגילאי 40 פלוס. אני מבקשת לתקן את המשפט הזה כי מדובר גם באנשים שהחלו לעבוד במערכת החינוך בארץ בגיל 35 ו-36, כולם נתקלים באותה בעיה. אני התחלתי לעבוד בארץ בגיל 39 ואני נמצאת בדיוק באותו מצב כמו אנשים שהחלו לעבוד בארץ בגיל 40. לכן צריך למחוק את ההתייחסות לגיל.

התחלתי לעבוד בשנה השנייה לעלייתי לארץ, ב-1992, כי באתי כבר עם ידיעת השפה. עברתי קורס הסבת מורים מדענים למורים באוניברסיטה העברית והתחלתי לעבוד מיד.

כדי לצבור ניסיון בארץ היינו חייבים בהתחלה לעבוד כמות שעות קטנה. אמנם היו לנו כלים אבל היעדר השפה גרם לכך שלא יכולנו ללמד במשרה מלאה, אבל בפנסיה מסתכלים כמובן על צבירת האחוזים, והאחוז שצברנו בשנים הראשונות היה קטן כמובן – שליש או לכל היותר חצי משרה. זה מייד מקטין את האחוזים שאנו צוברים לקראת הפנסיה. כלומר, לא רק שלא הצלחנו לצבור ותק בארץ כי הגענו בגיל מבוגר יחסית, אלא גם במשך 5-6 השנים הראשונות לא יכולנו לעבוד במשרה מלאה כי היה לנו קשה מאוד, למרות שהיה לנו ידע במקצוע, אבל היה קשה לרכוש את השפה. היה קשה גם ללמוד איך להחזיק כיתה, עם סגנון הוראה אחר וילדים אחרים, כפי שאתם יודעים, והעבודה בבית-הספר קשה מאוד – היינו צריכים לקבל ניסיון מקומי.

בכל זאת אנחנו תורמים מדי יום ומדי שעה לרמה הגבוהה של הלימודים. אנחנו תורמים בכך שאנחנו מעבירים את הידע שלנו, ידע ברמה גבוהה. אם תסתכלו בחדרי המורים בבתי-הספר – 70-80 אחוזים מהמורים למתמטיקה ופיזיקה הם עולים מרוסיה; חינוך גופני – מורים עולים מרוסיה; אפילו בהיסטוריה, בעברית ובתנ"ך יש לנו מורים עולים; יש גם מורים עולים רבים לאנגלית. אנחנו תורמים. פרט לכך, אנחנו משתתפים ביוזמות חינוכיות. עולים רבים מרוסיה הציעו יוזמות חינוכיות מבריקות ויוצאות מן הכלל. אנחנו גם כותבים מאמרים על דרכי הוראה. אנחנו גם עורכים מחקרים בהוראת המדעים ומייצגים את ארץ ישראל בכינוסים בין-לאומיים בהוראת המדעים במקצועות השונים.

אבל כאשר אנחנו מתקרבים לגיל שצריכים לצאת לפנסיה לוקחים בחשבון רק את הוותק שלנו במדינת ישראל, לא מתייחסים לוותק שצברנו קודם לכן, ואז אנחנו נופלים מיד מתחת לקו העוני. כלומר, מי שנולד בישראל ואפילו אין לו אותה השכלה כמו לנו מקבל עדיפות כי יש לו ותק של 20 שנה – ותק שהיה גם לנו קודם אבל אף אחד לא מסתכל על הוותק הזה. אנחנו סבורים שאין בכך צדק, כי אנחנו באנו עם ניסיון, עם השכלה. המדינה קיבלה אנשים מקצועיים שהיתה להם השכלה כבר לפני בואם והניסיון שצברנו קודם לכן בוודאי לא מפריע אלא עוזר מאוד ומאפשר לנו לתרום יותר.

מה הפנסיה שאת אישית מקבלת?

אני עדיין לא יצאתי לפנסיה.

באיזה מסלול פנסיה את נמצאת היום?

גברת אנה סופוטוב שיושבת לידי וכבר יצאה לגמלאות מקבלת 900 שקל נטו בחודש.

הייתי מורה לאנגלית ויצאתי השנה לפנסיה מוקדמת. עליתי ארצה ב-1992 בגיל 44. כמו מרבית המורים היושבים כאן, חלק גדול מהחיים שלי גרתי במדינה שהיתה בה אנטישמיות כמדיניות ממשלתית. המשפחה שלי, ואני אישית, נתקלנו לעתים קרובות בתגובות אנטישמיות. אף-על-פי-כן קיבלתי השכלה גבוהה וזכות ללמד.

לפני עלייתי ארצה, בשנת 1992, צברתי ותק של 17 שנים כמורה לשפות זרות. הניסיון הזה סייע לי במידה רבה להסתגל לעבודה בבית-הספר הישראלי. החל משנת הלימודים 1994 עבדתי בישראל כמורה לשפה האנגלית. בסך הכול הוותק שלי 28 שנים – 11 שנים בישראל ו-17 שנים ברוסיה.

בשנת 2005 פוטרתי בגין צמצומים במשרד החינוך. אני מקבלת דמי גמלה רק עבור 10 שנות ותק, כלומר הוותק של עבודתי בברית-המועצות לא צורף כלל ועיקר לחישוב הפנסיה שלי. לאחר פנייה למשרד החינוך ועזרה של ההסתדרות הוסיפו לי 3%. בעלי מקבל קצבת זקנה מאז דצמבר 2005. ביחד יש לנו פנסיה של 2,800 שקל בחודש.

עולה השאלה איך ניתן לחיות כאשר מגיעים לגיל הפנסיה, איך לשלם עבור מזון, איך לשלם עבור משכנתה, שלכולנו יש, ועבור הוצאות על ארנונה ותרופות. אנחנו צורכים המון תרופות – מדי יום אני מקבלת 10 תרופות, יש לי המון מחלות כרוניות וזה עולה הרבה כסף.

הגעתי לישראל לא כמהגרת אלא כעולה חדשה. הדבר היקר היחיד שהבאתי אתי היה הוותק המקצועי שלי. הוותק חשוב לי מאוד כי זה חלק ניכר מהחיים שלי, ושילמתי עליו גם בבריאות, גם בזמן, גם בכוח, עברתי המון בחיים כדי לקבל ותק ולקבל השכלה לתואר שני.

אני מבקשת להוסיף את הוותק המקצועי מברית-המועצות לחישוב הפנסיה שלנו. זה יאפשר לי, כמו לכולם, לחיות בישראל בצורה מכובדת ולהרגיש שווה בין שווים במדינה דמוקרטית.

אני שואלת את המורים שהוזמנו לכאן, האם אתם יודעים באילו מסלולים אתם נמצאים לקראת הפנסיה שאתם אמורים לקבל? פנסיה תקציבית או צוברת?

אני רוצה להסביר. היום אנחנו יודעים הכול, אבל כאשר נכנסנו למשרד החינוך לא הבנו את החשיבות של "מבטחים" ולא היה ברור מה זה. אף אחד לא הסביר לנו מה אנחנו ומי אנחנו ומה הזכויות שלנו ובכלל מה זה. אני חושבת שכל היושבים כאן עברו אותו דבר, כאשר בשנה הראשונה לכולם "מבטחים".

דבר נוסף, כפי שאמרתי לכם צברתי בישראל ותק של 11 שנים, אולם השנה הראשונה שלי כמורה בישראל לא נכללת בוותק שלי בישראל. אני מקבלת פנסיה רק בעד 10 שנים.

לפני שאתן לכם להתייחס, בכוונה הזמנו קבוצה קטנה יחסית של מורים שגרים באזור ירושלים, אבל משרד החינוך יודע שזה נוגע לאנשים רבים. כמה מורים עובדים היום במשרד החינוך?

קרוב ל-100,000 מורים במדינה.

כמה מתוכם עולים חדשים? 30%?

4,800 מורים, משהו כזה.

זה לא יתכן.

הוועדה ביקשה מאתנו נתונים על מספר המורים העולים במערכת שיש להם ותק מחוץ-לארץ. לא הגדירו מה זה עולה חדש ומאיזו שנה. זה פחות או יותר מה שנתבקשנו.

לא יתכן שמתוך 100,000 מורים בישראל רק 5,000 הם מורים עולים. יש הרבה יותר.

אבל המספר לא כל-כך חשוב.

זה חשוב. אתם יודעים איך אתם מעסיקים אותם ולאילו תנאי פנסיה אתם שולחים אותם?

בוודאי. כל מורה שמתקבל במשרד החינוך, אם התקבל לפני 1 בספטמבר 2002 והוא עובד מדינה ומקבל משכורת ממשרד החינוך מבוטח במסגרת פנסיה תקציבית. מורים שהתקבלו אחרי 1 בספטמבר 2002, אחרי החקיקה החדשה, כולם עברו לפנסיה צוברת של "מבטחים" וקרנות צוברות שונות. זה ידוע ופורסם.

אף אחד לא הסביר לנו שום דבר.

אם היו הולכים למחוזות ושואלים היו מקבלים את מלוא האינפורמציה.

לא סתם אני שואלת, כי אני יודעת שמורים לא יודעים על תנאי הפנסיה שלהם.

מר יניב רונן, אני מבקשת שתתן לנו סקירה קצרה על מה שמצאת במחקר שלך.

אתן סקירה קצרה. הבעיה הובנה פחות או יותר, ששנות הוותק של העולים מחוץ-לארץ לא נכללות בחישוב הפנסיה. הן כן נכללות בחישוב השכר ולכן לפעמים נוצרת מעין הטעיה כי נראה שמורה משתכר יפה, כי הוותק שלו נכלל בחישוב השכר, אבל הפנסיה העומדת לזכותו תהיה קטנה כי היא תלויה בחישוב השנים שעבד בישראל.

בעבר, בגל העלייה הקודם מברית-המועצות, בשנות השבעים, היה הסדר שנקרא "תוכנית גמלאות מיוחדת" (תג"מ), כאשר אפשרו לאותם אנשים לצבור פנסיה של 4% לשנה למשך 10 שנים.

בצוברת. צריך להבחין בין שני המסלולים.

זה נעשה בשיתוף עם קרן "מבטחים". בכל מקרה, התוכנית הזאת נסגרה ולא חלה על עולי שנות התשעים.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת ליה שמטוב מישראל ביתנו.

המסלול הזה נסגר והיום המשרד לקליטת העלייה מממן את ההפרשים בין מה ש"מבטחים" נתנה ובין מה שהתוכנית הבטיחה, הפרשים שהסתכמו בשנת 2006 ב-13.7 מיליון שקל בשנה. זה מה שהמשרד לקליטת העלייה נתן לתוכנית אך מן הסתם תוך מספר שנים כל מי שנמצא במסגרת אותה תוכנית כבר יפרוש. זה לגבי ההיסטוריה.

לגבי האקטואליה, היום בשירות המדינה קיים הסדר שנקרא "הגדלת עולה חדש".

זה לא הגדלה. זה חוק.

בחוק זה נקרא בשם אחר, אבל ראיתי שאתם קוראים לזה כך אז גם אני השתמשתי במונח הזה.

זה שני דברים שונים, גם הגדלה וגם החוק.

זה על-פי סעיף 20(ד) לחוק שירות המדינה (גמלאות). חשוב לציין שזה נוגע לעולים שהגיעו אחרי גיל 50 והצליחו להתקבל לעבודה תוך שנתיים מיום העלייה ומבוטחים בפנסיה התקציבית, כלומר התחילו לעבוד לפני ספטמבר 2002. הם זכאים לצבירה של 3.5% לשנה במקום 2% לשנה במשך 10 השנים הראשונות. זה הפתרון שהיום שירות המדינה מציע לעולים.

זה לא עוזר לנו.

זה לא יכול לעזור לכולם, אבל צריך להתחיל לעזור במשהו.

בואו נראה למי זה עזר. על-פי נתוני שירות המדינה, ב-6 השנים האחרונות (2000-2006) פרשו לפנסיה במסגרת הזאת 58 מורים עולים – אני לא מדבר על כל נציבות שירות המדינה. היום יש 4,522 מורים במערכת שיש להם ותק מארצות המוצא, על-פי נתוני משרד החינוך. מתוכם הרוב עדיין בפנסיה תקציבית – 3,846 מורים, ו-676 כבר בפנסיה החדשה הצוברת. על פניו נראה שאותו הסדר מספק פתרון למספר מועט מאוד של אנשים.

אני סבורה שיש כאן תמונה מאוד-מאוד קשה. כולנו אנשים משכילים, עם תואר אקדמי וידע, וכולנו מבינים שצפויים לאנשים האלה חיים – הייתי מגדירה את זה לא מתחת לקו העוני אלא מתחת לקווי עוני. כולנו מבינים שבגיל מסוים כאשר אדם יוצא לפנסיה הכסף שהוא מקבל מהביטוח הלאומי יכול להספיק לו לקיום של שבוע ימים בלבד. הייתי עושה פרויקט פיילוט, נותנת את זה למספר שרים בממשלת ישראל ועושה ניסוי לראות כמה כסף הם מנצלים בשבוע ימים בלבד. אבל מכיוון שאין שוויון בחברה הישראלית אנחנו צריכים לדאוג. אני סבורה שהראשון שצריך לדאוג זה משרד החינוך.

כרגע אנחנו מדברים על מורים עולים אבל בישיבות הבאות נזמין כל מיני קבוצות מאוכלוסיית העולים ונתחיל לדון ברצינות, ואני מבינה שיהיה לנו פרטנר – מפלגת הגמלאים. אוכלוסייה שלמה הגיעה למדינת ישראל כעולים חדשים. הם לא מהגרים, אלא אנשים שהגיעו כי המדינה רצתה שהם יגיעו אליה, והמדינה צריכה לדאוג לפרנסה של האנשים האלה ולרמת החיים שלהם. צריכה להיות אחריות על גורל האנשים שיוצאים לפנסיה.

במקרה הזה מדובר על מורים, ומכיוון שאתם המעסיקים של המורים האלה אני רוצה לפנות אל משרד החינוך ולשאול. אני מבקשת שתציגו את הנתונים הסטטיסטיים שבידי המשרד, כמה אנשים נהנים מהחוק שמר יניב רונן ציין – "הגדלת עולה חדש", לפי סעיף 20(ד) לחוק שירות המדינה (גמלאות). אם 4,522 מורים עולים נמצאים היום במערכת, מה צפוי למורים האלה כאשר ייצאו לגמלאות? מה הם יקבלו? ומה גורל המורים העולים שכבר פרשו לגמלאות? מה ההיסטוריה הקרובה של אנשים שיוצאים לפנסיה ומה האחריות של משרד החינוך על גורל האנשים שנמצאים במערכת, תורמים לה ותורמים לחינוך הילדים שלנו? מה צפוי להם?

אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. משרד החינוך לא מופקד על הפעלת חוק הגמלאות. הוא עושה רבות כדי לדאוג לא רק לעולים החדשים אלא לכל אוכלוסיית המורים כי משרד החינוך רוצה שיהיו לו מורים טובים ומרוצים, ובעיקר כי מדובר בחינוך ילדי ישראל, אין ספק.

בכל המפגשים שלנו עם נציבות שירות המדינה, עם משרד האוצר ועם אחרים אנו מעלים כל מיני סוגיות לגבי גמלאות, כדי להיטיב עם המורים, ובוודאי גם את עניין העולים החדשים.

כפי שציין מר יניב רונן הצלחנו בעזרת לובי העולים החדשים להביא לחקיקה ב-1997 כדי להיטיב עם המורים העולים, והתוצאה היא החוק שהוזכר כאן, שיש אומרים שלמעשה נתן הטבה ניכרת למורים העולים כאשר מורים אחרים, שהתחילו לעבוד אף הם בגילאים מבוגרים ואין להם ותק מחוץ-לארץ או יש להם ותק מדברים אחרים, לא מקבלים אותה הטבה אלא נשארים עם 2% לשנה ולא מקבלים ב-10 השנים הראשונות 3.5%. צריך לראות גם את הפן הזה.

אין לי ספק, משרד החינוך בוודאי מעריך את כל מה שעשיתם ברוסיה ומה שאתם עושים כאן. אני עצמי הייתי עולה חדש, גם כן מארץ בה נרדפו היהודים, אז אני מכיר את זה. אני בוודאי הראשון שמוכן לדאוג שיקבלו אפילו 70% כאשר מגיעים לארץ. אבל מדובר כאן גם על עלויות. אם נחיל את החוק הנ"ל על כל הגילאים, לא רק מגיל 50 כפי שהחוק מגביל היום, אלא מגיל 30 או מיום שהם מתחילים לעבוד בישראל – אלה עלויות נכבדות ונדרשים תקציבים. יושבים כאן אנשי משרד האוצר שיצטרכו לחשב את העלויות. אם המדינה תוכל לעמוד בזה משרד החינוך יהיה הראשון שיתמוך בכך.

כרגע אנחנו עושים הכול למצות את מרב הזכויות שלהם במסגרת הוועדות העליונות. בנוסף לאותה הטבה יש הטבה נוספת שהם יכולים לקבל, תוספת בשל מצב בריאות או קריטריונים אחרים שנכללים בתחשיב. אבל זה בוודאי לא באחוזים שיכולים לספק את הדרישות.

אם הגברת עבדה 10 שנים במערכת החינוך ויצאה עם פנסיה של 900 שקלים – בושה למדינת ישראל ובושה לכולנו.

אני מסכים אתך, אבל השאלה אם ניתן לעשות בשלב זה דבר מה. היא פרשה בנסיבות שהיא פרשה.

היא לא פרשה מרצונה. אני יושבת-ראש הפדרציה הישראלית לדוברי רוסית והסתדרות המורים הצטרפה אלינו למאבק כאשר היתה הרפורמה של דברת. אני לא יודעת עם מה היא התחילה ועם מה הסתיימה, אבל אני לא רוצה לפרט את הנזק שהיא גרמה למורים ולכל המערכת, זה לא נושא הדיון היום. באותה תקופה מי ש"עף" ראשון היו עולים ממדינות חבר העמים. אף אחד לא לקח בחשבון שאסור לפטר מורים במקצועות כמו מתמטיקה ופיזיקה ומקצועות ריאליים, תחומים שהם מבסיסי ההשכלה במדינת ישראל, אבל פיטרו אותם ואף אחד לא הסתכל. ואז שלחו את חלק מהמורים הללו לפנסיה מוקדמת. אף אחד לא שאל האם היא רוצה לצאת לגמלאות או האם היא מסוגלת לעבוד. שלחו אותה ולא הסתכלו שהאנשים שגדלו במדינה ותרמו לא פחות למערכת יוצאים לפנסיה מוקדמת כאשר יש להם עם מה לצאת. כאן אנשים יצאו לעוני.

אני רוצה לומר לסדר הדיון, גברתי היושבת-ראש, את מבקשת תשובות ממר נתן מרקו, ואני לא עובדת משרד החינוך, אבל לדעתי המפתח לא בידיים של משרד החינוך אלא בידי חברי הכנסת – בית המחוקקים. אנחנו יודעים למשל שגברת אנה סופוטוב פרשה פרישה לא מרצון, בשל צמצומים. איתה יחד פרשו עוד מורים רבים, לא מרצון. היא פשוט לא הספיקה לצבור זכויות. לכן תפקידכם כחברי כנסת למצוא מקור לשנות את החקיקה מכיוון שהבעיה נמצאת בחקיקה. אנחנו עומדים מול המורים האלה אחד-אחד בעיניים מושפלות ואומרים: זה מה שהחוק נותן. צריך להילחם כדי שלמשרד החינוך יהיו הכלים והתקציבים להוציא את האנשים האלה לגמלאות בכבוד רב יותר. המצב שתואר כאן מוכר לנו היטב. זה עדיין מתייחס לאנשים שנמצאים בפנסיה תקציבית, אך תיכף גברת נורית ולנסי בוודאי תתייחס לפנסיה הצוברת, שם יש גם תשלומים לפנסיה. היום אין יותר פנסיה תקציבית.

ושם אין להם את ההטבה שמאפשרת ב-10 השנים הראשונות לצבור 3.5% מדי שנה. בפנסיה הצוברת מה ששילמו זה מה שמקבלים.

אני רוצה לברך על המפגש הזה כי אנחנו מלווים הרבה מאוד מורים עולים. בשנת 1992 הייתי מפקח ארצי על נושא קליטת העלייה במשרד החינוך. אני חייב לציין שהמצב חמור בהרבה מאשר תיארתם. אני מלווה לא מעט מורות ומורים עולים ואני מצדיע להם, מורים שעובדים קרוב ל-10-15 שנים ופוטרו במהלכם שלוש פעמים. מדוע אני אומר שהמצב חמור יותר? כי גם היקף משרתם לא מלא. זה אומר שהתיאור שלכם עדין יחסית למה שקורה. איך שתקנו עד היום? אנחנו פועלים ברמה האישית – חסר לי כאן איש כוח-אדם של משרד החינוך – ואנחנו עובדים מול מר נתן מרקו, מנהל תחום גמלאות, שהוא לא עוין אלא להיפך, שהיה שמח לו יכול היה לממן יותר.

לפני עשרים שנים כאשר הגיעו מורים מארצות-הברית שנות הוותק שלהם נחשבו והוכרו, אם לא 2% לשנה לפחות 1% לשנה. אני זוכר את התקופה הזאת, אך זה נעלם כלא היה.

בשבוע שעבר היתה אצלי מורה למוזיקה מהעיר בית-שמש שפוטרה זו הפעם השלישית. היא הגיעה עכשיו לגיל 60 ואין סיכוי שבגיל 60 היא תקבל עידוד פרישה, אם יהיה עידוד פרישה. בדקתי את תלוש המשכורת שלה. מר נתן מרקו, אני אומר לך בשיא הרצינות – כואב הלב לראות מה היא אמורה לקבל אם תצא לפנסיה. מה גם שהיא עדיין פורעת משכנתה ויש לה ילד נכה. זה הרבה פחות מקו העוני, הרבה פחות. זה כבר ביזוי האדם, ואי אפשר לעבור על זה לסדר היום.

אם נסתכל על כלל המורים העולים שהגיעו, אולי רק 4 מורים שהכרתי באזור שלי עובדים במשרה מלאה. כל היתר עברו מסכת השפלות, של פיטורים פעם אחר פעם, והחזרנו אותם למערכת עם שעות פרופסיונליות, עם חלקי משרה – חצי משרה או שליש משרה. כך לא מוציאים אדם לפנסיה בגיל 60 בתקווה שיקבל את "גיל הזקנה" וזה ייתן לו 2,500-3,000 שקל. זה בושה וחרפה.

אני עומד מול המורים העולים הללו, שהם כבר לא מורים עולים, אנשים שבאמת השתרשו בארץ בצורה בלתי רגילה, ואני מצדיע להם. הם שקטים יחסית. אי אפשר לעבור על כך לסדר היום. ברמה האישית, מה אנחנו יכולים לומר להם מעבר להצעה שימשיכו לעבוד עוד שנה, עוד שנתיים? גם אם יתנו להם עידוד פרישה של 4% זה לא נותן תשובה. עבדו במשך 40 שנים בסך הכול ומכירים להם רק ב-15 שנה מתוך זה. איך יתכן? צריך לחזור למה שהיה עם עולים מארצות הרווחה לפני 25 שנים, שאז גם ליווינו מורים עולים ונתנו עידוד פרישה.

מה אתה מציע לעשות?

אספר לכם על חוק מסוים שנלחמתי לקדם במשך מספר קדנציות והעברתי בתמיכה של 61 חברי כנסת. עכשיו פשוט נגלגל את הכדור.

אני לא מציע לחזור למה שהיה בעבר, למה שניתן לפני 25 שנים, שאז הוכר למורה עולה 50% מהוותק שצבר בחוץ-לארץ. לא, אני מציע להכיר בכל הוותק כפי שהוא. אדם שנתן כל-כך הרבה שנים ועבר את כל המכשולים בקליטה בארץ, למה לא להכיר לו בכול? על מה מדובר בסך הכול, 6,000 אנשים בכל 4 שנתונים? האם מדינת ישראל לא יכולה לעמוד בזה? משרד החינוך החזיר עכשיו 500 מיליון שקל מתקציב השנה שעברה למערכת. אפשר לנצל את זה להרבה מאוד נושאים, אבל אי אפשר לעבור לסדר היום על אי-ההכרה בוותק שצברו. תעשו בדיקה כמה מה-6,000 הללו עובדים במשרה מלאה. מעטים עובדים במשרה מלאה. וכמה נזקקו ל"שנות גיל" בגיל 50-55, לשעתיים או ארבע שעות בגין גילם?

המצב קטסטרופלי, וקשה בהרבה ממה שאתם מתארים, כי כאשר עובדים בחלקי משרה אי אפשר לצאת לפנסיה. לאחרונה היתה אצלי מורה וכל שנותר לי לעשות זה לבכות איתה. מה אני יכול לעשות? או שייתנו לה לעבוד עוד 5 שנים ולא יפסיקו את עבודתה. היא עובדת במלוא המרץ, עם מלוא ההערכה. על כך צריך לקום ולזעוק, אי אפשר לשתוק, אסור לדחות את זה. זה כואב ברגע זה. צריך לוודא שמורים עולים בימים אלה לא ייצאו לפנסיה אלא ימשיכו לעבוד, מי שיכול, ורובם יכולים בלי עין הרע. אבל אי אפשר לעבור על זה לסדר היום.

המדינה כן דואגת לעולים חדשים. מורים שבאו מחוץ-לארץ ושם עבדו בבתי-ספר יהודיים, אם עלו מארצות בהן יהודים נרדפו, מקבלים הגדלה של 0.5% או 1% על כל שנת עבודה בחוץ-לארץ, עד היום, זה לא בוטל.

איפה זה נמצא? זה לא קיים.

הקריטריונים כל-כך קשים שכדי לקבל את ההטבות צריך להיות יחידי סגולה.

אני מספר רק מה קיים.

ברוסיה מי שלימד עברית הוכנס לבית-כלא.

אני אומר שהיום כל מורה שלימד עברית בארץ מוצאו זכאי להטבה. זה התפרסם.

לא מדובר במורים עולים מרוסיה.

בברית המועצות אסור היה להקים בתי-ספר יהודיים.

אני לא מדבר רק על מורים עולים מרוסיה, אלא מורים עולים בכלל שעבדו בחוץ-לארץ בבתי-ספר יהודיים, לא בבית-ספר כללי, מקבלים היום, במסגרת סמכות הנציב, הגדלת פנסיה של 0.5% לכל שנת עבודה קיימת.

זה לא עוזר לאוכלוסיית המורים ממדינות ברית-המועצות לשעבר.

כמה כאלה יש?

אני מספר מה קיים. פעם היו הרבה, היום פחות, אבל זה קיים. אני מציע שבית המחוקקים יבטל את ההגבלה וייקבע שההטבה תחול על כל עולה חדש שעבד בחוץ-לארץ, ולא חשוב אם עבד בבית-ספר או בבית-חרושת, בלי קשר למקצועו, אם איבד שם את זכויותיו עם עלייתו לארץ יקבל אותו דבר – הגדלה של 1% או לכל הפחות 0.5% על כל שנת עבודה, ולא 3%כמכלול כפי שנותנים היום עבור 20 או 30 שנות ותק.

זה מה שנותנים למורים שבאים מארצות-הברית.

אני מארגון המורים העל-יסודיים. בדרך כלל כשאומרים מורים מפנים ישר את האצבע אל משרד החינוך ושוכחים את כל המורים בבתי-הספר העל-יסודיים. זה נתח גדול מאוד, והם לא תלויים במשרד החינוך. הפנסיה שלהם בקרנות הפנסיה, וכידוע לכם היום קרנות הפנסיה קשוחות מאוד במתן זכויות כלשהן לכל העובדים במשק, כולל העולים החדשים. אם במשרד החינוך עוד אפשר איכשהו להשיג 0.5% ו-3% הגדלה ועוד משהו על-פי חוק, ובחוק הגמלאות אפשר לעשות תיקונים פה ושם, המורים בקרנות הפנסיה נמצאים ממש בדרגה הנמוכה ביותר.

היום מורה בקרן פנסיה זוכה ל-2% בשנה בלי שום הגדלה – מה שחסכת זה מה שיש. פעם, כפי שנאמר כאן, היתה התייחסות לעולים חדשים. בשנות השבעים נקבע בחוק שקרנות הפנסיה יצטרכו לשלם על כל שנת עבודה ב-10 השנים הראשונות 4%. זה אומר שאם מישהו עבד 10 שנים הגיע כבר ל-40% ולא משנה מתי הגיע ובאיזה גיל פרש. החוק הזה בוטל בשנת 1984 ולא קיים יותר.

זה מה שנקרא "תוכנית גמלאות מיוחדת" (תג"מ).

היום את קרנות הפנסיה אי אפשר לשנות. קרנות הפנסיה הולאמו והתקנונים שלהן קשיחים מאוד. לא מעניין אותם, לא עולה חדש ולא עולה ותיק ולא שום דבר. מה שמעניין אותם זה המכסה מתוך קרן הפנסיה. לדעתי צריך למצוא מנגנון חדש כלשהו שיוכל לתת כלי, לא לכל המבוטחים בקרן הפנסיה, כפי שהיה בכלי הקודם, שהיה לא טוב ולכן נסגר, אלא כלי רק לעולים החדשים שמגיעים עם ותק, ולתת להם את הפנסיה יחסית לוותק. התוכנית הקודמת משנת 70, שנפסלה ב-1984, כללה את כל האוכלוסייה במשק וזה מה שהיה פגום בה ולכן היא קרסה. צריך לחשוב על מנגנון כלשהו שיעזור רק למורים העולים החדשים וייצור מנגנון שיאפשר צבירת 40% במשך 10 שנים, ואחר-כך יקזז את זה בדרך אחרת, יחסית לשנות הוותק שלהם.

הקרנות הן הגרועות ביותר. אם בפנסיה התקציבית יש עדיין על מי לצעוק או לבקש משהו, בקרנות הפנסיה הצוברת המצב גרוע ביותר. בקרן הפנסיה "מבטחים" כ-10%-15% מהמורים הם עולים מרוסיה עם דרגות פנסיה נמוכות מאוד. אני לא מדברת על פנסיה מוקדמת, אלא על פנסיית גיל כחוק. הם מגיעים ל-20%, 22%, 23% וזה לא מספיק לחיים סבירים במדינת ישראל.

מחר יישב מסביב לשולחן הזה ציבור של רופאים עולים שבאו מברית-המועצות - - -

אני אזמין אותם לכאן. הגיעה עלייה שלמה, 1.5 מיליון אנשים, והם חיים מתחת לקו העוני.

הם נתקלים באותה בעיה בדיוק.

לכן ההצעה של גברת נורית ולנסי צריכה להתייחס לוותק מקצועי מחוץ-לארץ, כי אדם לא מתבגר אחורה, אלא מתקדם קדימה. מי שהתחיל לעבוד בישראל בגיל 40 לא יכול לצבור יותר מאשר 20 וכמה שנים.

קרנות הפנסיה לא יסכימו לעשות את זה על חשבונן, גם אם נעשה שמיניות באוויר.

זה רפורמה שכבר עברה. לא נוכל לשנות את זה. כאן צריכה להיות חקיקה או הסכמה עם משרד האוצר.

כפי שמצאו תקציב לעובדים במשק שנפגעו בשל הרפורמה, בגלל הזזת גיל הפרישה, נמצא תקציב של מיליוני שקלים שנתן להם פיצוי עבור התקופה הזאת, אפשר למצוא תקציב גם לנושא הזה – פיצוי עבור כל שנה.

העובדים במגזר הציבורי מבוטחים היום לפנסיה בשלושה אמצעים עיקריים: פנסיה תקציבית, קרנות הפנסיה הוותיקות, וקרנות הפנסיה החדשות. קרנות הפנסיה הוותיקות נמצאות תחת ניהול מיוחד, יש חוק של תקנון אחיד, וניתן סיוע ממשלתי בהיקף של כ-83 מיליארד שקל שנקבע בחוק על פני כ-35 שנים כדי לכסות את הגירעון האקטוארי. במקביל שונו גם זכויות העמיתים כך שלא רק הממשלה פעלה בנושא. הגירעון בפנסיה התקציבית גדול עוד יותר, מעל 200 מיליארד שקל.

הטיפול ברובד של אוכלוסייה אחת או במנגנון פנסיה אחד ייצור הפליה. אם יהיה טיפול על-ידי תיקון חוק שירות המדינה (גמלאות) או יטופל רק מי שמבוטח בקרנות הוותיקות תיווצר הפליה בין האוכלוסיות השונות. כך גם אם יטופלו רק המורים תהיה הפליה לעומת אוכלוסיות אחרות.

מדיניות משרד האוצר בשנים האחרונות לתמחר ולהציג את התג התקציבי של ההחלטות ולקבל את ההחלטות תוך ראיית תג המחיר. קרי: אם יוחלט על שינוי בפנסיה התקציבית יצטרכו להגיד מה התקציב שמוקצה לנושא וכיצד בדיוק יינתנו ההטבות.

לגבי קרנות הפנסיה שבניהול מיוחד – אם תתקבל החלטה שמשנה את התקנון, המנגנון של החוק היום קובע שזה על חשבון זכויות העמיתים האחרים. כלומר, תיקון שיעשה העדפה – מה שלא ניתן בכלל לעשות במנגנון הקיים, אבל נניח והיה ניתן – פירושו פגיעה בעמיתים אחרים באותן קרנות פנסיה ולכן זה לא יתאפשר.

מה ניתן לעשות?

צריך לאתר את האוכלוסייה הרלוונטית שבה רוצים לטפל ולבדוק את ההיקפים. היום אין לנו נתונים על היקפי כלל העולים החדשים. כמו כן צריך לבדוק משהו שלא נמצא בכלל במגרש של משרד האוצר, בהיבט השוויוניות, כי יש אוכלוסיות שעלו וההשכלה והתחומים שלימדו כלל לא רלוונטיים היום במשק. יש אוכלוסיות שכתוצאה מהעלייה נגדע מטה לחמן כליל. אלה שאלות מוסריות קשות מאוד שהמחוקק יצטרך לעסוק בהן כאשר יישב על המדוכה.

בשורה התחתונה, אם תתקבל החלטה שתעמוד במבחן השוויוניות יצטרכו לתמחר אותה, להגיד את תג המחיר, ולבצע את התשלום בהתאם, ואז יצטרכו לטפל בכל רבדי הביטוח של העובדים, בין בפנסיה תקציבית ובין בפנסיה צוברת, בין בקרנות החדשות ובין בקרנות הוותיקות.

בפנסיה התקציבית אין להם.

מנגנונים דומים יש היום בפרישה המוקדמת של מורים לפנסיה, המתוקצבת בכסף. כלומר, יודעים מה תג המחיר ומשלמים למורה עד הגיעו לגיל פרישה. גם כאן יש מנגנונים שונים. יש מנגנון שאדם קונה זכויות נוספות בתקופת ההמתנה, ויש מנגנון שאדם לא קונה זכויות אלא רק שומרים לו על רמת המחייה שתהיה לו בהגיעו לפנסיה.

זה לא רלוונטי לקבוצה הזאת. רבותי, אנחנו נצטרך לעשות שיעורי בית. לפני שנצא לפגרה אזמין לכאן שוב את כולם ואצפה לשמוע תשובות ברורות ותוכניות ברורות. אנחנו נגלגל את זה עכשיו למחוקקים והמחוקקים יגלגלו את זה למשרדים השונים. בסך הכול מול עינינו עלייה שלמה שנמצאת במצב בעייתי מאוד, במצב לא פשוט ומסובך.

בעצם אתה מציע שום דבר. אתה מגלגל את זה אלינו. נכון? רבותי, עלייה זה כסף.

משרד האוצר לא קובע את סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. המחוקק יצטרך להגיד מה בדיוק הוא רוצה.

הנושא הזה שייך לחוק פנסיה ממלכתית. כידוע אחד הסעיפים העיקריים במצע של סיעת הגמלאים הוא חקיקת חוק פנסיה ממלכתית, שכוונתו לפתור את כל העוולות, וזאת אחת העוולות. יש גם עוולות נוספות שמדינת ישראל גרמה לקשישיה במשך השנים האחרונות. המורים העולים – זה אחת הבעיות, אך גם לילידי ישראל נגרמו עוולות שונות. כוונת החוק לפתור את הבעיה הזאת. מדי יום אנחנו נתקלים בעוד ועוד סעיפים ואנחנו נפתור גם את הסעיף הזה.

נראה לי שהבעיה העיקרית כאן היא הכרה בוותק מחוץ-לארץ. העובדה שפתרתם את בעיית האקטואריה לעוד 30-40 שנים על-ידי הקצאת מיליארדי שקלים לא תעזור לאף מורה שיש לו 10%, 20% או 30% פנסיה. אם לא מחשיבים לו את הוותק מחוץ-לארץ אז גם אם יוסיפו לו עוד 100 שקל או עוד 300 שקל זה לא יאפשר חיים בכבוד. הכללת הוותק מחוץ-לארץ תפתור את הבעיה. אני לא אומר שהוא יתעשר מכך ויהיה עשיר גדול.

מצד שני, אסור גם לשכוח שקרנות הפנסיה לא מחלקות מתנות אלא מצטבר בהן מה שכל אחד חוסך. ישראלי שנולד פה, אם חסך במשך השנים יקבל את מה שמגיע לו, בהתאם למספר השנים שחסך. אין מה לעשות, לא מחלקים כאן מתנות.

גם עם 70% משכורת של מורה אי אפשר לחיות היום.

נכון. גם ממשכורת של פקיד או של פועל אי אפשר לחיות בכבוד. הקרנות הן כמו ביטוח – משלמים כל החיים ומקבלים מה ששילמנו, והכול כמובן כפוף למספר שנות החיסכון ולגובה המשכורת. אבל אם מורים מחוץ-לארץ באים כבר מראש עם מינוס 20 שנה שעבדו בחוץ-לארץ כמובן יגיעו רק ל-20%, וזה בעיה.

אני חוזר ואומר שאנחנו מקווים לפתור את הבעיות הללו בחוק פנסיה ממלכתית, לא רק לעולים החדשים ולא רק למורים, אלא גם למהנדסים ולכל שכבות האוכלוסייה בארץ.

אולי צריך להגדיר על איזו אוכלוסייה של עולים חדשים מדובר, שעלו ממתי. מ-48? מ-90? רק כך אפשר יהיה להשיג נתונים מדויקים.

לאלה שעלו ב-1948 אין בעיה כי הם צברו 70% פנסיה.

לפני הסיכום, האם עוד מישהו רוצה לדבר?

יש לי שאלה אחת. אני מורה לאנגלית ממעלה אדומים. הוותק שלי גדול למדי, התחלתי לעבוד בשנת 1972 ובישראל אני עובדת 14 שנים. בשנתיים הראשונות בישראל הייתי מבוטחת ב"מבטחים". במשך כל השנים אני עובדת במשרה גדולה למדי, אבל לא מלאה – 20 שעות, 22 שעות. אבל לא על כך אני רוצה לדבר.

אני רוצה לדבר על השנים שעבדתי בברית-המועצות, בדיוק 20 שנים. בשנה שעברה ביקרתי במוסקבה והלכתי למחלקת הגמלאות. רציתי לברר אולי רוסיה חייבת לי משהו כי אני תרמתי 20 שנים, והתחלתי לעבוד בגיל 17. אבל כל אלה שעלו ארצה עד שנת 1991 לא חייבים לנו שום דבר. נאמר לי שאם אנחנו נשלם כסף ברוסיה כדי לקבל שם שוב אזרחות ונגור שם שנה, במקרה כזה אולי נקבל 100 דולר.

כך ברוסיה. באוקראינה אפילו זה לא. אין שם כל אפשרות לזכות בפנסיה המגיעה לנו.

אנחנו מבקשים שהכנסת שלנו תחשוב על אפשרות לנהל משא ומתן עם רוסיה על הפנסיה שלנו.

עם רוסיה, עם אוקראינה, עם אזרביג'אן ועם יתר המדינות.

מי שעלה אחרי שנת 1992 דווקא מקבל.

כמה מקבלים?

לא חשוב כמה, אבל מקבלים. אני סבורה שזה גם חשוב.

רבותי, אני חושבת שלא נחזור למדינות חבר העמים. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, זה הבית שלנו ולכאן כולנו באנו לבנות ולהיבנות. אנחנו תורמים למדינת ישראל וסבורים שחובת מדינת ישראל לדאוג לאנשים שהגיעו במסגרת עלייה לתנאי חיים נורמליים וסבירים, ואני לא מדברת על עושר. אני מתנגדת לבקשת נדבות ממדינות חבר העמים. כולנו יצאנו משם והשארנו הרבה דברים מאחורינו. אני למשל הגעתי ארצה בשנת 1979 ואמי נשארה שם יחד עם אחותי. אמי היתה מסורבת עלייה. רק יומיים לפני מותה היא קיבלה אישור יציאה משם. עם כל ההערכה למדינות הללו אני אומרת: זה הבית שלנו וכאן חייבים לדאוג לעלייה הזאת.

קודם כול, טוב שייחקק חוק פנסיה ממלכתית, אבל אנחנו כמפלגת ישראל ביתנו דואגים דאגה עמוקה לעלייה שהגיעה, גם ממדינות אחרות אבל גם ממדינות שאנחנו מייצגים כאן. אנחנו מבינים שהגיע הזמן לחקיקה שתתן לאנשים הקשישים והמבוגרים במדינת ישראל לחיות בכבוד.

יחד עם זה, אנחנו רוצים לשאול את משרדי הממשלה שאלות ותצטרכו לחזור הבית, לעשות שיעורי בית ולתת לנו תשובות בישיבה הבאה, שתתקיים בעוד מספר שבועות.

אני רואה בכם, המורים העולים, נציגים שלנו ולוביסטים. כאן בכנסת פועלים המון לוביסטים למען חברות שונות, למען מטרות שונות, למען משרדים שונים. אתם תהיו לוביסטים של קבוצת המורים העולים. כולנו יחד נילחם, ואני מאמינה שבמלחמה גם משיגים תוצאות.

אנחנו ממליצים להרחיב את התוכנית הנקראת "הגדלת עולה חדש" כדי שייהנו ממנה מורים רבים שנמצאים במערכת.

אנחנו ממליצים להוריד את גיל הזכאות לתוכנית על-פי חוק מגיל 50 לגיל 40.

אנחנו ממליצים להאריך את תקופת תחילת העבודה בארץ משנתיים ל-5 שנים. לא ראיתי מורה שמסוגל תוך שנתיים להספיק לאשר את המסמכים שלו ולמצוא עבודה במערכת החינוך, לפיכך צריך להאריך את התקופה.

אנחנו ממליצים להגדיל את משך זמן הצבירה של 3.5% אחוזי פנסיה מ-10 שנים ל-15 שנים.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר לה הערכה תקציבית על עלות הרחבת התוכנית.

הוועדה תקיים ישיבה נוספת בהקדם, עוד לפני יציאת הכנסת לפגרה.

הוועדה פונה לשרת החינוך בבקשה לשנות את הסעיף המאפשר הכרה בזכויות הפנסיה שנצברו בחוץ-לארץ למורים שלימדו בבתי ספר יהודיים, להרחיב את הסעיף הזה ולכלול כל מורה שיש לו ותק מקצועי בארץ מוצאו.

הכתובת הנכונה לפנייה זאת היא נציב שירות המדינה.

אנחנו נפנה לשרת החינוך. כפי שהיא יודעת לדאוג לתלמידים שלומדים בבתי הספר היא חייבת לדאוג גם לקאדר המורים שנמצאים במערכת. היא היתה בעבר השרה לקליטת העלייה ובקיאה במצב העולים שמגיעים ארצה. לדעתי היא תהיה פרטנרית שלנו, כמו מפלגת הגמלאים.

בחודש הבא תתקיים ישיבה נוספת. תדעו שהתחלנו במאבק עבור השגת הזכויות שחייב לקבל כל אדם שיוצא לפנסיה במדינת ישראל.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:10