PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

21.6.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 28

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ה בסיון התשס"ו (21 ביולי 2006), שעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם: ההשלכות של הפלרת מי השתייה על בריאות הציבור (במסגרת



האירועים לעידוד המודעות לשמירה על הסביבה בישראל)

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

דוד טל

רן כהן

ד"ר שלמה זוסמן – ר' האגף לבריאות השן משרד הבריאות

ד"ר אלי קובי – משרד הבריאות

ד"ר משה קלמן – משרד הבריאות

פרופ' בנימין פרץ – ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל

פרופ' הרולד סגן כהן – ביה"ס לרפואת שיניים בית חולים הדסה עין כרם

זאב שפיר – ראש ועד הפעולה למאבק בהפלרת המים, אדם טבע ודין

מרדכי הוכברג – תזונאי

שמעון צוק – הידרולוג

אביבה משניבסקי – רופאת שיניים

ד"ר מילכה דונחין – יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, הסתדרות הרפואית

אביה שנער – נציגת חברת מי עדן

פרופ' אבנר עדין – יו"ר הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה

פרופ' עובדיה לב – יו"ר הוועדה הכימית לעדכון תקנות איכות מי השתייה

וילמה מאור

ענת כהן

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ

שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ

ההשלכות של הפלרת מי השתייה על בריאות הציבור

(במסגרת האירועים לעידוד המודעות לשמירה על הסביבה בישראל)

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה.

זוהי ישיבה חשובה מאוד על בריאות ילדינו וכל האוכלוסיה, בנושא הפלרת מי שתיה. חבר הכנסת דוד טל בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב ראש, מורי ורבותיי, הנושא של ההפלרה עלה עוד בשבתי על כס יושב ראש ועדת עבודה ורווחה, ומי שיעיין בפרוטוקול של אותה ועדה יראה שם את ההמלצות של משרד הבריאות, מנהלי אגפים שונים במשרד הבריאות, מנהל האגף לבריאות השן ד"ר זוסמן, ומנהל המחלקה לאפידמיולוגיה של משרד הבריאות ד"ר אריק גרסנטין.

ביקשתי מיושב ראש הוועדה, ואני מודה לו על שאיפשר לי לומר פה את דבריי טרם העלאת הנושא על ידי אנשים אחרים, שההחלטה התקבלה רק לאחר ששמענו את הדיווח, וקיבלנו המלצות להפלרה. בארצות הברית, על פי מה שפרסם בזמנו ה-CTC, הפורום המדעי הוא זה שמייעץ למשרד הבריאות האמריקאי, ועל פי סקרים שנעשו פה, שהנושא הזה נחקר, ואם היושב ראש לאחר מכן ירצה, אני אוכל לפרט.

הסקרים שנעשו פה לגבי מספר החורים בשיני ילדים, לגבי, השתמשו בזה כארגומנט של סגירת פערי בריאות בחברה הישראלית כתוצאה מכך שרוב הילדים שאין הפרוטה מצוייה בכיסם שותים מים מופלרים, וממילא זה מונע עששת בפה, והם לא יצטרכו לעסוק בסתימות חורים בשיניים, ועוד.


אני אשמח מאוד, ואני תמיד פתוח לשמוע דעות אחרות בנושא הזה, יכול להיות שגם דברים ישתנו, יכול להיות שמחקר שהיה טוב לפני עשרים שלושים שנה היום עבד עליו הקלח. אבל אני רוצה לומר, ולכן ביקשתי מאדוני את רשות הדיבור, שההחלטה בזמנו לאשר את הפלרת מי השתייה במדינת ישראל זה היה על סמך המלצות של המומחים, של אנשי משרד הבריאות ואנשים אחרים. תודה רבה.

תודה. אני מבקש את פרופ' אבנר עדין, יושב ראש הוועדה לעדכון תקנות איכות מי שתייה, בבקשה.

שלום לכם, אדוני היושב ראש, חברי כנסת, חברים. ראשית אני מברך מאוד על הישיבה הזאת, היא באה בדיוק כאשר הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה, שמונתה מטעם שר הבריאות, מוציאה לשימוע ציבורי את ההמלצות שלה לפני שהיא מסכמת אותן. הוועדה עצמה מכילה כארבעים מומחים, גם מהממשלה, גם מהאוניברסיטאות, גם מהסקטור הפרטי. טיוטת ההמלצות נשלחה לפני מספר ימים לוועדה הזאת ואני מקווה שהיא תופץ גם בין חברי הכנסת.

במסגרת ההמלצות האלה, או במסגרת הוועדה יותר נכון, עבדו שש ועדות משנה, שאחת המרכזיות בהן זו ועדת המשנה הכימית, שבראשה יושב פרופ' עובדיה לב. היות והדיון כאן הוא בנושא של הפלרה והוועדה התייחסה גם לזה אז אני מאוד שמח שפרופ' לב מוכן להציג את הנושא הזה בפניכם.

תודה רבה. פרופ' עובדיה לב בבקשה.

אני מודה לפרופ' עדין על ההקדמה. חברי הוועדה שהשתתפו בהכנת הדו"ח שלנו או בהכנת ההחלטה היו: ברכה רידימוני-רדיס, שרה אלחנני, ויקטור בלזר, דר' ז'אן קוך, שלמה לרמן ופרופ' גארי ווינסטון, שגם ערך את ההחלטה, בכל נושא שבו טיפלנו מינינו ראש צוות שיכין את הנושא לדיונים של הוועדה, ופרופ' גארי ווינסטון גם היה ממונה על הנושא הזה בוועדה שלנו.


כמו שאתם רואים, היו מספר נושאים בטיפול של הוועדה, אבל אני מוכרח להגיד שבערך עשרים אחוז מהדיונים של הוועדה הוקדשו לנושא של ההפלרה. אנחנו דנו בערך במאתיים חומרים, מתוך המאתיים חומרים האלה ההפלרה תפסה בערך עשרים אחוז מתוך הדיונים.

א. המצב בעולם בנוגע להפלרה. ב. סקרים ומחקרים רחבי היקף. הצגנו בפני הוועדה רק סקרים ומחקרים רחבי היקף, והסיבה היא, שיש הרבה מאוד חומר. אם אנחנו מסתכלים על דו"ח יורק משנת 2000, זה דו"ח שסיכם אלף מחקרים. מתוך אלף המחקרים האלה, בשלב ראשון הוא ניפה שבע מאות חמישים, למעלה משבע מאות חמישים מחקרים. ורק מאתיים חמישים מחקרים עמדו בקריטריוני האיכות כדי לעבור לשלב שבו ייכנסו לסטטיסטיקה של דו"ח יורק.

ברור שהוועדה שלנו לא יכלה להיכנס לפרטים כאלה, יכולנו להשתמש רק בספרים עבי הכרס של הסקרים והמחקרים רחבי ההיקף שפורסמו בשנים האחרונות. וזה כולל את דו"ח יורק, זה כולל דו"ח של ה-CDC בארצות הברית, זה כולל פרסום רחב היקף של ה-WHO בנושא של ההפלרה ובנושא של פלואוריד בכלל. כאשר מדובר על ישראל אנחנו חרגנו מהכלל הזה ואנחנו הכנסנו לתוך הוועדה גם מחקרים שהם בהיקף מאוד מצומצם אם הם נגעו לישראל עצמה. וזה גם מובן למה.


המצב הקיים בישראל הוא, לפי תקנות שהועברו בשנת 1998, שיש חובת הפלרה ובאופן כללי הריכוז המומלץ הוא בערך אחד מיליגרם לליטר, תלוי באזור. התחולה צריכה להיות מיוני 2006. המצב היום הוא שששים וחמישה אחוז ממי השתייה בישראל מופלרים, עוד שישה עד שבעה אחוז יופלרו עד סוף 2006, כולל שניים מהקווים לירושלים. עוד עשרה עד חמישה עשר אחוז יופלרו עד סוף 2008 והיתר אנחנו לא יודעים מתי יופלרו. גם כאן ההערכות האלה הם מאוד גסות.


לפני שאנחנו ניגשים להפלרה עצמה, אני רוצה לדבר על תחום הריכוזים המותר לפי הגורמים המתקנים העיקריים בעולם. ארגון הבריאות העולמי מתיר עד אחד נקודה חמישה מיליגרם לליטר של פלואוריד. ארצות הברית מתירה עד ארבעה מיליגרם לליטר כתקן שיש לאכוף אותו. האיחוד האירופי ממליץ על אחד נקודה חמישה מיליגרם.

המסקנה שאתם מתבקשים להסיק מהנתונים האלה שריכוז של אחד מיליגרם לליטר אינו מהווה גורם סיכון, לפי כל הגורמים המתקנים העיקריים בעולם.

המצב בעולם מבחינת ההפלרה, כארבע מאות מליון איש מקבלים מים מופלרים בעולם. המדינות המפלירות כוללות את אירלנד, ארצות הברית, רק שש מתוך חמישים הערים הגדולות בארצות הברית אינן מפלירות, היתר מפלירות. אוסטרליה, קנדה, צ'ילה, ניו-זילנד, אנגליה, כל אלה מפלירים ברמה זאת או אחרת. אנגליה פחות מאחרים. לא מפלירים, שוב הרשימה היא מאוד גדולה, אני נתתי רק מספר מדינות שמצאתי: צרפת, נורבגיה, פינלנד, יפן, גרמניה, שוויץ.

למה באמת מדינה כמו שוויץ, שקרוב לוודאי היא לא מדינה מפגרת, בנושאים בריאותיים, למה היא לא מפלירה?

אני אנסה לענות על זה בהמשך. לגבי שוויץ יש מקרה מיוחד, שלמה אוהב לספר אותו, על הנושא של מלח. אתה ודאי רוצה לדעת את הצדדים בעד ונגד, וזה מה שאני אעשה. הם מפלירים, אבל הם מפלירים דרך המלח.


השיקולים בעד ונגד ההפלרה. בעד, זה מאוד פשוט, ההפלרה מונעת עששת. אבל הסתבר שזה לא כל כך פשוט. בני אדם אומרים אמנם יש ירידה בעולם בנושא של עששת, אתם רואים כאן את האינדקס של מבנה שיניים, ואתם רואים שבמדינות המפלירות יש ירידה, אבל גם במדינות שאינן מפלירות יש ירידה.

הנקודה הגדולה כאן, או שתי הנקודות הגדולות שמחוברות בקו, הן נקודות שמציינות את ישראל, שאני הוספתי לתוך שקף שהציג בפניי שמעון צוק. רק ארבע מאות מליון מתוך שישה מליון מפלירים. תשימו לב כאן, אני הבאתי את השקף הזה במיוחד כי אתם יכולים לראות את המצב של העששת בישראל. המצב של העששת בישראל הוא היום יותר גרוע, לפי כל מה שידוע לנו, מאשר רוב המדינות בעולם. לא קצת, משמעותית יותר גרוע מאשר בעולם.

השאלה היא, האם הוא יותר גרוע מאז שהתחלנו להפליר.

אין לנו תשובה לזה.

אני התחלתי את הפלרת מי השתייה ב- 1972, אני האשם בכל הסיפור הזה, אז הייתי מנהל רפואת שיניים בארץ, אני התחלתי עם פרופ' שובל ועם אייזנברג הטוקסיקולוג הראשי, אז תשעים ושבעה אחוז של בני ישראל היו נגועים בעששת. והיום ד"ר זוסמן עשה מחקר לאחרונה שזה ירד, כמה זה היום, עשרים אחוז, שלושים, פחות מחצי.

שאלה:


אולי זה בגלל שההגיינה של השיניים השתפרה?

כדי לדון האם כדי להכריע אם ההפלרה עוזרת או לא אם ככה אנחנו זקוקים לאמצעים סטטיסטיים. ואת זה סיפק לנו דו"ח יורק. ודו"ח יורק אמר השינוי של ריכוז הפלואוריד מריכוז של 0.4 לריכוז של אחד מיליגרם לליטר, זה בערך מה שעומד לקרות בירושלים, גורם לירידה של 14.6 אחוז בשיעור הילדים שיש להם עששת. שסובלים מפגמים בשיניים. זה מסתכם, לפי דו"ח יורק, בערך בשתיים ורבע סתימות לפה. זה משמעותי מאוד בעיניי.


נסתכל על הדברים שהיו נגד. הועלה חשש לפגיעה בבלוטת התריס, בפוריות, ברככת עצמות, בפרקינסון, באפקטים נוירולוגים, דברים נוספים. דו"ח יורק, שכאמור סיכם את כל המידע עד לשנת 2000, והדו"חות שעקבו אחריו, של ה-CDC ושל ה-WHO כולם אומרים שזה לא בהכרח שאין אבל לא נמצא ממצא כזה. וזאת הצורה שבה אנחנו חייבים להתייחס לממצאים.


פלואורוזיס שיניים. ההפלרה גורמת ככל הנראה לשינוי בברק של השן. יש אפקט קטן של חוסר בהירות של השן. זה אפקט שהוא אפקט אסטטי ואפילו אפקט אסטטי שבני אדם יכולים להרגיש בו. ועוד דבר שהוא חשוב לענייננו, רמת הפלואורוזיס, פלואורוזיס השיניים, הולכת וגדלה בכל העולם. אין לנו ממצאים מובהקים לגבי ישראל. אני אדבר על זה כשאדבר על ישראל.

דו"ח יורק אומר, שמתוך כל המחקרים שבדקו עד היום שמונים ושמונה מחקרים בלבד יכלו להיכנס לדו"ח. מתוך השמונים ושמונה האלה, האיכות של השמונים ושמונה האלה היא איכות לא טובה. על סמך האיכות הלא טובה הזאת הם יכולים להסיק מסקנה שאחד מכל עשרים ושישה, כלומר ארבעה אחוז מהאוכלוסיה ייגרם להם פלואורוזיס ברמה שהיא תהיה רמה אסטטית ניכרת. כלומר שבני אדם יוכלו להבחין בזה.

אני חושב שהאבחנה בין פגיעה אסטטית לפגיעה בריאותית היא אבחנה שקשה מאוד להבחין בין שני הדברים. פגיעה אסטטית יכולה לגרום גם לפגיעה בריאותית. זאת ההשקפה שלנו. בצד שמאל למעלה אלה שיניים בריאות. מתחת לשקפים האמצעיים אלה מציינים את מה שאנחנו קוראים פגיעה אסטטית ניכרת. הדברים שאתם רואים למטה הם דברים קיצוניים מאוד שנגרמים, זה ממש שינוי של צבע. זה נגרם רק בתנאים מאוד קיצוניים. אני חושב שבמחקר ששלמה זוסמן עשה בארץ, יש פחות משבריר האחוז של בני אדם שסובלים מכזה דבר, ולא ניתן לקשור את זה לפלואורוזיס בהכרח.

השכיחות של פלואורוזיס בישראל נמוכה. ודרך אגב, נקודה חשובה, אין הבדל בין שכיחות הפלואורוזיס בין אזור שהוא מופלר לאזור שהוא לא מופלר. אני מדבר על מחקר לאומי שנעשה בישראל בשנת 2002.

אבל משרד הבריאות מפרסם, שיש 0.44 סתימות פחות באיזור מופלר בישראל.

המסקנה שלנו מתוך הנושא של הפלואורוזיס, שזה נושא חשוב מאוד והקדשנו לו זמן רב, יש ככל הנראה פגיעה אסטטית אבל היא כנראה קטנה. המצב בישראל אני אדבר בהמשך, הוא כנראה טוב מאשר המצב בעולם. אולי אני אראה את זה, אם אתם רואים כאן על השקף הזה, התחלתי לדבר על איכות המחקרים, הם העלו את המחקרים השונים כאשר הם הראו את אחוז האוכלוסיה שעם פלואורוזיס ברמה של פגיעה אסטטית כנגד הריכוז של הפלואוריד במים.

כל נקודה כאן מציינת מחקר, ואתם רואים את הפיזור, מחקר שהוא באיכות יותר טובה מסומן בעיגול יותר גדול. ואתם רואים כאן את שני הקווים האופקיים, הם מציינים את המצב, הקו האמצעי כאן הוא קו המיתאם, הוא הקו שלפיו נערכו המסקנות האלה.

אתם רואים את הפיזור סביב הקו האמצעי האדום, שני הקווים האופקיים שאתם רואים מסמלים את המצב שצריך להיות, שנמצא היום, של 0.4 אחוז מיליגרם לליטר פלואוריד במים, והמצב שייווצר אחרי גמר ההפלרה בירושלים, כאשר נגיע לאחד מיליגרם לליטר. ואתם רואים את ההבדל ברמת הפלואורוזיס, אנחנו נוסיף עוד אחוז, עוד כארבעה אחוז שנפגעים מפגיעה אסטטית כתוצאה מההפלרה.


המצב בישראל היום, לפי הדו"ח של האגף לבריאות השן, הוא שיש לנו בערך 2.1 אחוז. הרבה יותר נמוך מאשר בעולם .כלומר המצב בישראל הוא לכאורה יותר טוב מאשר בעולם בצורה משמעותית בנושא של הפלואורוזיס. תזכרו שכאשר דיברתי על העששת המצב היה הרבה יותר גרוע מאשר בעולם.

באיזה חלק של העולם?

הדו"ח הזה סיכם את כל המחקרים. ולכן יש פילוג של כל העולם כאשר ברור שבמחקרים באזורים שבהם עשירים יותר יש לזה משקל יותר גדול. אבל אתה רואה את הפילוג ואתה רואה את השונות הרחבה.

פרופ' לב, אני מבין שהעולם המערבי, שהוא זה שעושה את המחקרים, הוא עצמו מתחלק בין אלה שמפלירים את המים לבין אלה שלא מפלירים את המים. אני מנסה בשכל ישר ללמוד מכם ואני יוצא יותר מבולבל מאשר נכנסתי.

חבר הכנסת רן, אין מחקרים סופיים בנושאים האלה.

לא, אני קראתי את כל הניירות ויצאתי יותר מבולבל.

אתה תמשיך להיות באפלה בנושא הזה, אל תדאג.

אני משתדל לבוא לישיבות האלה כדי לצאת יותר משכיל.

בקשר לשאלה שלך, אין כאן משמעות לעניין אם יש הפלרה או אין הפלרה, מאחר ויש כאן את ריכוז הפלואוריד שמסופק לאוכלוסיה. כלומר לא כל כך חשוב אם היתה הפלרה או לא. מה שחשוב זה הריכוז הסופי. ומבחינת הריכוז הסופי מדובר כאן על תלות בריכוז הסופי. אז זה לא כל כך חשוב אם היתה הפלרה, לדעתנו, או לא היתה הפלרה.

הכי קשה זה בהודו וסין בגלל שיש שם באופן טבעי מים עם ריכוז גבוה של פלואוריד, לא בגלל כן הפלרה במים או לא הפלרה. זה מבלבל את כל הנתונים בעולם. יש לך מיליארד סינים ומיליארד הודים. בהודו עשו מחקר על ארבע מאות אלף סטודנטים. התגלה באופן מובהק, במקום שהפלירו יש עשרים ושבעה אחוז יותר בעיות עששת מאשר בכל המקומות האחרים. ארבע מאות אלף. אני אביא את המחקרים.

רבותיי, בואו נראה את המצגת. בבקשה.

אולי אני אתייחס במלה אחת למחקר הזה. יש כל כך הרבה מחקרים. יש אלף מחקרים. אם אנחנו לוקחים כל אחד מהמחקרים האלה ומייצגים אותו בנפרד אנחנו יכולים לקבל את הפילוג של התוצאות שאנחנו מקבלים כאן. זה מה שנקבל. חייבים להסתכל על התמונה הכוללת. וכדי להסתכל על התמונה הכוללת צריך מה שנקרא "META-STUDY", לפחות לדעתנו.


פגיעה סביבתית, שינוי התנהגות של דגים, פגיעה בגידולים חקלאיים, ריכוזים גבוהים בשפכים שיכולים לפגוע בטיב המים. כל הנושאים האלה עלו בוועדה, לדעתנו הם בעלי חשיבות פחות גדולה מאשר הנושא של פלואורוזיס והנושא של העששת.


שיקולים חברתיים עקרוניים נגד ההפלרה, בעיקר בנושא של חירות הפרט. עלה בוועדה ואנחנו החלטנו שיש מספיק תקדימים בנושא של מים שאנחנו כן מספקים לאוכלוסיה ריכוז של מלחים מסויימים שאותו אנחנו מכניסים לתוך המים.


העלות הכספית היא חמישה עשר מליון, אף אחד לא יודע בדיוק כמה מדובר, אבל חמישה עשר או עשרים מליון. שוב, אנחנו חושבים שזה פחות חשוב יחסית לשיקולים העיקריים של העששת והפלואורוזיס.

אדוני, לא נתווכח על העלות. השאלה המרכזית נשאלת אם זה טוב או זה רע. לא מדברים על כסף עכשיו. מכל המחקרים שנעשו בכל העולם עוד לא הגיעו למסקנה שהפלרה זה גומר את העששת. עוד לא. אז בואו לא נתווכח על מה שאין משהו סופי וודאי. אין ודאות בכלל. אנחנו מגששים באפלה, אחד אומר זה טוב, אחד אומר זה רע, יש סיכונים, נגיע למסקנות עוד מעט. אנחנו נחליט החלטה נבונה וזה הכל. בבקשה.

הוועדה מצאה שאין בישראל מידע השוואתי מובהק שמאפשר לכמת את השפעת ההפלרה על הפלואורוזיס, בתנאים שאופייניים לישראל. יש מחקרים, המחקרים האלה הם לא ברמה ובהיקף, אני לא יכול להתייחס לרמה, בהיקף שמצדיק את האבחנה הזאת. אנחנו לא יודעים האם ההפלרה משפיעה על פלואורוזיס שיניים בישראל, וכמה. יש מחקר אחד, אולי ד"ר זוסמן יציג אותו אחר כך.


מצב בריאות השן בישראל נמצא במגמת שיפור, אבל הוא גרוע מהמצב במרבית מדינות אירופה שבהן לא נהוגה ההפלרה. רמת פלואורוזיס השיניים בישראל היא ככל הנראה, על סמך המחקרים המועטים שיש לנו, נמוכה בצורה משמעותית ממקומות אחרים בעולם.

יכול להיות שמצב השן בישראל הוא יותר טוב בגלל רפואת השיניים, הטיפול, המעקב, היכולת הכלכלית.

זה מה שהתכוונתי.

רן, יש כל כך הרבה מחקרים שאומרים שבארצות הברית קיימת עלייה בתמותה מסרטן כתוצאה מההפלרה, יש טוענים שהשיניים מתפוררות בגלל זה, יש כל מיני דברים.

אני רוצה לסכם בגרף איכותי מאוד, שלא אושר על ידי הוועדה ואני הצגתי אותו בפני הוועדה, ונותן את המגמות הכלליות שאני רואה. הוא לא גרף שמבוסס על מבצעים או מחקרים עיקריים. נזקי העששת – התרומה כתוצאה מהפחתת העששת הולכת ויורדת עם השנים. פשוט יש פחות עששת, בכל העולם, כאן בישראל. ולכן במשך השנים אנחנו חושבים שנגיע למצב שבו התרומה למניעת עששת תהיה מאוד קטנה.

מצד שני אנחנו יודעים שהנזקים של פלואורוזיס הולכים ועולים עם השנים. במשך השנים יכול להיות שגם התפיסה האסטטית שלנו תשתנה והחשיבות שאנחנו נותנים לפלואורוזיס תשתנה.


בנוסף לזה יש כל מיני דברים, כל מיני שיקולים שהם נגד ההפלרה שיש להם חשיבות גדולה מאוד, כמו האלמנט החינוכי, שמירת הסביבה, שיקולים חברתיים, העלות הישירה של ההפלרה, כל אלה יש להם משקל גדול.


אבל אם אנחנו מסתכלים על שתי המגמות העיקריות של מה שקורה אז במשך השנים אנחנו רואים שהתרומה תלך ותקטן. הפגיעה כנראה תלך ותגדל אבל היא בוודאי לא תלך ותקטן. כלומר לאורך השנים צריך יהיה לעשות שוב ושוב רביזיה בהחלטות שלנו. מה שנכון היום לא בהכרח יהיה נכון בעוד חמש שנים.

למה, איזה גורם ישתנה בעוד עשר שנים, עשרים שנה, שהוא לא קיים היום למשל?

אנחנו חוסכים חלק מהעששת. אבל אם רמת העששת הולכת ויורדת אז אנחנו חוסכים הרבה פחות.

ואם זה מביא נזקים אחרים, אז יש לנו שיניים יוצאות מן הכלל ואנחנו פגועים בדברים אחרים.

מה שאתה אומר זה נכון, צריך לשקול את הדברים שהם בעד והדברים שהם נגד. והדברים שהם בעד, כלומר בעד ההפלרה, בהכרח הולכים וקטנים במשך השנים. כלומר מה שהיה נכון בשנת 1990 לא בהכרח נכון בשנת 2006. צריך לשקול אותו שוב בשנת 2006 וצריך יהיה לשקול אותו בעוד חמש שנים ובעוד עשר שנים, וזה עיקר המסקנות שלנו.

בשלב הזה אנחנו חושבים שצריך להמשיך בהפלרה. העדויות שהוצגו בפנינו הן שהתועלת למניעת עששת עולה על הדברים האחרים. אבל אנחנו מציעים למצוא מחקר שיתרכז בכמות רמת הפלואורוזיס, בעיקר בירושלים. בירושלים הפסיקו את ההפלרה בשנת 1996. עכשיו עומדים להתחיל אותה מחדש. לוקח בערך עשר שנים מהרגע שמפסיקים את ההפלרה עד שרואים את השינויים בשיני הבשר של הילדים.

למה משרד הבריאות בבג"צ הקודם אמר שבירושלים המצב מצויין, כשלא הפלירו בירושלים. היה נימוק משכנע, מצב מצויין, אבל לא הפלירו בירושלים.

העניין הוא שההרגשה היא פה שגם ההחלטה להפליר היתה לא החלטה מאוד מודעת. זאת בעצם הבעיה.

ולכן אנחנו מציעים ליזום מחקר, להתנות את המשך ההפלרה אפילו וליזום מחקר שיעקוב אחרי רמת הפלואורוזיס בירושלים ובמקומות אחרים בעולם ולהקציב לזה את המשאבים הדרושים, כך שסוף סוף אנחנו נוכל לדעת, ובעוד מחקר כזה יימשך עשר שנים וועדה בלתי תלוייה תדון בהמשך ההפלרה על פי תוצאות המחקר בעוד עשר שנים,

מה זה בלתי תלוייה אצלך?

שתמונה על ידי גוף, למעשה כמו הוועדה שלנו.

אבל צריכים להיות מומחים לנושא הזה.

בוודאי, אני חושב שזאת היתה הכוונה. שלא תהיה ועדה שממונה על ידי האגף לבריאות השן. שנית, לדון בעוד חמש שנים שוב, באופן בלתי תלוי, שוב על ידי ועדה בלתי תלוייה,

למה בעוד חמש שנים ולא שלוש שנים?

כי השינויים והמידע שמצטבר איננו מצטבר בקצב כל כך גדול. אנחנו לא מקבלים נתונים כל כך מהר. הנתונים שעומדים בפנינו היום זה הדו"חות שהתפרסמו במשך חמש השנים האחרונות. אם אתה מסתכל עליהם, יש סך הכל שלושה דו"חות שהם גדולים מאוד. ולכן אנחנו לא צופים שבעוד שלוש שנים ישתנו דברים בצורה משמעותית. אבל בכל חמש שנים זו סוג של פשרה. כאשר בעוד עשר שנים אנחנו נקבל את התוצאה של המחקר.


להערכתי, לא יהיו הממצאים ודאיים אחרי חמש שנים בגלל העובדה שהפלואורוזיס נגרם כתוצאה מחשיפה של פלואוריד בילדים ותינוקות שבין שישה לשלושים חודש, ואת הכימות שלו אפשר לעשות רק כאשר שיני הבשר כבר מופיעות, כלומר כעבור עוד מספר שנים. ולכן אי אפשר לעשות את המחקר הזה מייד.

גם במים מינרלים עושים את זה?

מה יקרה אם המחקר יוכיח למשל, שאנשים נפגעו מסרטן העצמות, מה תגיד לאותם ילדים, ששים אלף או מאה שמונים אלף, אחרי שסיימת אחרי עשר שנים את המחקר?

תגיד לו: "חשבנו, טעינו, מבקשים סליחה", וזה הכל.

אני אגיד שפעלתי בתום לב, על סמך המחקרים הסטטיסטיים שאספו את כל המידע עד ליום שבו היתה ההחלטה. אני לא הייתי בעד ולא הייתי נגד לפני שהתמניתי לוועדה הזאת. אני מודה לכם.

אני הייתי רוצה, שקודם כל נבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מחלת העששת, ולמחלה הזאת יש לה איזושהי פרדיקציה לפי רמה סוציו-אקונומית. היא שכיחה יותר בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, ושכיחה פחות בשכבות סוציו-אקונומיות גבוהות.

לכן כדאי שנדע קודם כל על מה אנחנו מדברים, והפלרת מי שתייה זה אחד האמצעים היחידים, בעצם האמצעי היחיד שמקטין את פערי הבריאות, מסיבה מאוד פשוטה. זה ברור למה, מכיוון שהיא מורידה יותר את תחלואת העששת אצל אלה שסובלים ממנה יותר. אז כדי שנקבל, אם כבר מציגים פה מצגות, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים, אני מבקש להראות לכם תוצאות של מחקר השוואתי אחד שעשינו בין רחובות לרמלה, ואני מבקש מד"ר אלי קובי להציג את תוצאות המחקר.


המצב הוא למעשה מאוד פשוט.

אם הדברים פשוטים כל כך, למה אנחנו דנים בזה?

כבוד היושב ראש, הדברים הם באמת מאוד פשוטים.

הייתי רוצה שיהיו פשוטים.

אני אסביר. קודם כל, כדאי שכולם תדעו, ללא יוצא מן הכלל, שעל פני כדור הארץ, כמעט מאז ומתמיד שותים מים עם פלואוריד. אין על פני כדור הארץ מים ללא פלואוריד. מה לעשות? פלואוריד זה אחד היסודות השכיחים בקרום כדור הארץ, ולמעשה היסוד השלוש עשרה מבחינת נפיצותו. הוא מופיע באופן טבעי בכל המים על פני כדור הארץ.

דרך אגב, אחד הדברים המעניינים שהעיר פרופ' לב קודם , שהוועדה לא תמונה על ידי האגף לבריאות השן. האם מישהו חושב שלאנשים שעובדים במשרד הבריאות יש איזשהו אינטרס בשיטה זו או אחרת? אני חושב שזאת חוצפה גמורה להגיד שאנשי משרד הבריאות יש להם אינטרס. זה דבר שהוא לא יעלה על הדעת.

איזה אינטרס יש למשרד הבריאות? אין לנו שום עניין לשיטה זו או אחרת. המשכורת שלי לא קשורה בריכוז הפלואוריד במים בישראל. זה צריך להיות ברור. אין גם, לא צריך להיות ספק במידת המומחיות שלנו בתחום שאנחנו עוסקים בו. אנחנו באמת מומחים ברפואת שיניים ציבורית. את זה למדנו, לזה הוכשרנו, וזה מה שאנחנו עושים כל יום. אז כשבאים אנשים אחרים ורוצים ללמד אותי רפואת שיניים ציבורית, זה באמת נראה לי מוזר.

אבל יש אנשים אחרים באקדמיה ובמדינת ישראל שיודעים כמוך, אולי יותר טוב מאנשי משרד הבריאות?

בהחלט, יכול להיות.

זו היתה הכוונה, שיהיו אנשים, ושלא ייווצר מצב כמו שהאיש הזה אומר.

בוודאי שפרופ' לב יודע יותר ממני בכימיה, אבל אני יודע יותר ממנו ברפואת שיניים ציבורית. הוא למד כימיה, אני למדתי רפואת שיניים ציבורית. זה מה שאני עוסק, זה מה שאני קורא המון, ואני יודע מה מתפרסם. אז היות והמצגת מוכנה, אנחנו נראה עכשיו את המצגת ואחר כך אני אמשיך.

יש לנו מידע בעצם בשנים הראשונות אחרי שהאוכלוסיה האתיופית הגיעה לישראל, עולים מאתיופיה, אנחנו יודעים על זה שרמת העששת מתחילה לעלות אצלם בצורה מאוד משמעותית. מחקר ראשון בוצע שנה בערך אחרי שהם הגיעו לארץ. בעקבות קריאה של אנשי בריאות ורווחה מהשטח, עובדות סוציאליות, ואחיות, עשינו בדיקה ראשונה באשקלון, לפני כיותר מעשר שנים, ומצאנו בהשוואה בין הקבוצה האתיופית, קבוצת הילדים ממוצא אתיופי בגילאי חמש בהשוואה לילדי אשקלון מצאנו שיש בערך פי שלוש עששת.

אלה בעצם צילומים, ואני מצטער שאני מביא צילומים, אנחנו לא רוצים לעסוק בהפחדה, אבל אני רוצה שתבינו על מה מדובר כשאנחנו מדברים על עששת ברמה של שש בילדים בני חמש. הצילומים האלה הם לא צילומי מרפאת שיניים, הם צילומים שעשיתי בגן ילדים ברחובות, תוך כדי הבדיקות שביצענו שם, ילדים שרמת הסבל שלהם, אני לא רוצה לכמת, אבל אפשר ולו קצת להבין על מה מדובר, מדובר במחלה קשה, שמשפיעה לא רק על השיניים אלא בכלל, על היומיום שלהם, על התפקוד שלהם, על הלימוד שלהם. יש הרבה על מה לדבר פה.


אם אנחנו משווים בין רחובות ורמלה, אם אנחנו מדברים על פלואוריד, וכאן בעצם העניין אנחנו רוצים להשוות בין רחובות לרמלה, שתי ערים שבהן יש ריכוזים של אוכלוסייה אתיופית, את המחקר הזה עשינו לפני שלוש שנים בילדים בני שלוש, המגמות בקרב האוכלוסייה הזאת של יוצאי אתיופיה הן של החרפה והחמרה במצב המחלה, כשהנתונים כאן הם שוב, ילדים בני שלוש שמראים לנו נתונים דומים לאותם ילדים בני חמש, שש, שהראנו ברחובות.

רמת עששת שהיום בהשוואה עולמית נמצאת במקום הראשון ברמה בינלאומית, הרמה הגבוהה ביותר של עששת שאנחנו רואים בילדים. רחובות עיר לא מופלרת, רמלה עיר שהפלירה את מי השתייה שלה לפני שנים, ברמה מקומית. רמת העששת ברחובות גבוהה בכ- 50% מאשר ברמלה. אני מהסס אם להראות את התמונות הבאות, אבל אלה שוב תמונות של אותם ילדים, שבוצעו במקרה הזה כן במרפאת שיניים, במסגרת טיפולים בהרדמה כללית. המצבים הם חמורים מאוד. ואנחנו מדברים לא על ילד אחד או שניים, אנחנו מדברים על אחוזים מאוד גבוהים של אותן אוכלוסיות.

כמה שנים הם בארץ?

התחלת העלייה מאתיופיה, לפי דעתי, היתה איפה שהוא בשנות השמונים ואלה ילדים שנולדו בארץ. אם כבר חזרנו לאפריקה אז באפריקה כמעט ואין עששת. הם מגיעים בריאים לחלוטין.


אני רוצה להראות לכם אוכלוסיות נוספות. המחקר הזה בוצע במקרה על אוכלוסייה של ילדים ממוצא אתיופי, משום שיש לנו תקציבים לעבוד אצלם. אבל אם אני אשווה, ואתם יכולים כאן לראות רמות עששת דומות במחקרים אחרים שביצענו, בקריית גת, בקרב ילדים שהם לא עולים חדשים, ברמלה, בשפרעם, בטירה, כשאתם רואים שמדובר על רמות שהן פי שתיים ופי שלוש מאשר הממוצע הארצי, וזה חוזר לעניין,

מה הממוצע הארצי?

הממוצע הארצי האחרון שיש לנו, בגילאים שאני מדבר עליהם, הוא בסביבות ה- 2.7.

70% מהילדים עד גיל שש יש להם עששת, והפלירו מ-1995 בחיפה.

כן, אבל אין לך נתונים מלפני 1995, יכול להיות שזה חצי ממה שהיה קודם.

אם מפלירים המצב צריך להיות כל כך טוב בחיפה, והוא לא.

מה תופעות הלוואי של המחלה הזאת? אני מבין שהשיניים מתפוררות,

הרס לשיניים, זה כאבים וזה נפיחות וזה יכול להגיע לאישפוז וזה יכול להגיע, הדלקת יכולה להתפשט ולפגיעות מערכתיות. ויכול לפגוע אחר כך גם בשיניים הקבועות. כלומר בעצם ילד שיש לו עששת בשיניים החלביות יש לו סיכוי טוב שתהיה לו עששת גם בשיניים הקבועות. אני מדבר על פגיעה באיכות חיים, אני מדבר על הפסד ימי לימודים, אני מדבר על הפסד ימי עבודה של ההורים שצריכים להישאר בבית עם הילדים. מחלת העששת היא מחלה. היא לא פגיעה קוסמטית. היא מחלה.


כפי שאמרתי, קודם כל צריך להיות ברור שכולם שותים מים עם פלואוריד. ריכוז הפלואוריד במי השתייה או במי התהום או בכל מים אחרים תלוי באיזו סביבה הוא בא. פה יש בערך 0.2 חלקי מליון. בים למשל יש 1.2. במים מינרלים למשל בעולם, יש אתר שמראים את הריכוז של הפלואוריד של המים המינרלים בעולם, יש פיזור רחב, מ-0.1, הכי גבוה נדמה לי 15 או משהו כזה, 15 חלקי מיליון.

כאשר אנחנו מרשים במי שתייה במדינת ישראל לא יותר משלוש. אבל שם זה מים מינרליים, ככה יוצא מהאדמה, אסור להם לשנות, ככה הם מוכרים אותם בבקבוקים. אחד המותגים המפורסמים מצרפת מכיל פלואוריד בערך בשבע. ריכוז של שבע חלקי מליון. גם, לא היינו מאשרים את זה במי השתייה. מי שצורך את המים האלה יש לו פלואורוזיס, כי בשבע יש פלואורוזיס. אז צריך להיות ברור, פלואוריד יש בכל מים בעולם.


מה שברור, מה שנכון לגבי פלואוריד, כמו לכל חומר אחר, שבריכוז גבוה הוא מזיק והוא מסוכן והוא טוקסי. בדיוק כמו כל חומר אחר. אפילו חמצן ואפילו מים. בריכוזים גבוהים פלואוריד יכול לפגוע. כיוון שהוא שוקע בשיניים, אם זה בגיל הילדות כשהשיניים נוצרות, לאורך החיים הוא יכול לשקוע גם בעצמות.

עכשיו זה גם לא סוד ולא צריך לעשות ניסוי קליני, גם אי אפשר לעשות, אף אחד לא יאפשר לעשות ניסוי קליני, מבחינה אתית. אבל יש בטבע ניסוי קליני כזה. יש אזורים שבאופן אנדמי במי השתייה יש ריכוזים גבוהים של פלואוריד. גם בהודו הזכירו, יש גם אזורים באפריקה, ושמעתי שאפילו אזורים מסויימים בארצות הברית. אז למה גורם פלואוריד בריכוז גבוה אנחנו יודעים. לא צריך לעשות בשביל זה ניסוי.

אתה אמרת בוועדה, לפני ארבע שנים או משהו כזה, שבנאדם, כדי שתהיה לו איזו הרעלה של פלואוריד הוא צריך לגימה של שלוש מאות ארבעים ליטר.

אנחנו מדברים על מים בריכוז של אחד חלקי מליון. רמה טוקסית זה בערך חמישה מיליגרם לקילוגרם. אז אם בנאדם שוקל שבעים קילוגרם תכפיל את זה כפול חמישה מיליגרם, זה שלוש מאות חמישים. כולם שותים מים עם פלואוריד, ופלואוריד בריכוז גבוה מזיק. בשנות השלושים של המאה הקודמת, כבר מצאו שככל שהריכוז עולה יש יותר פלואורוזיס ויש יותר הגנה בפני עששת. באחד חלקי מליון יש מספיק הגנה לעששת ואין כל כך עלייה בפלואורוזיס.

פרופ' לב הציג שהסקר של יורק מדבר על בערך ארבעה אחוז עלייה בפלואורוזיס. אנחנו מצאנו קצת פחות. יש הרבה מקורות פלואוריד היום ודווקא שיטות אחרות גורמות יותר לפלואורוזיס. יש גם תרופות אחרות שגורמות לפלואורוזיס, אני לא רוצה להיכנס לזה.


אז אנחנו אומרים, בסך הכל מדובר בהתאמת ריכוז הפלואוריד לרמה המיטבית. והתקנות מאוד ברורות. אומרות אם יש יותר מידי תוציאו, אם יש פחות מידי תוסיפו. על זה אנחנו מדברים. אז חשוב לזכור, אנחנו מדברים על דבר טבעי, על יסוד טבעי, שיש באופן טבעי במים ,בכל המים, ומדובר על התאמת ריכוזו.


חלק מהשאלות והטענות שמעלים השכם והערב אנשים שמתנגדים להפלרת מי שתייה היו טובות והיו מעניינות והיו רלוונטיות אולי אם היינו מתחילים היום הפלרה. אבל הפלרה באופן מלאכותי עושים מאז שנת 1945, ועושים את זה בהרבה מאוד מדינות, ועל אוכלוסיות מאוד גדולות, על מיליוני אנשים. כלומר הצטבר הרבה מאוד מידע.

היו סמוכים ובטוחים שכשממשלת ארצות הברית התחילה את ההפלרה ב-1945 במישיגן ובעוד יישובים אחרים, עשו מחקרי מעקב ובדקו את הגדילה של הילדים, ועשו להם צילומים של כף יד, עשו את כל הדברים האלה. הרי אי אפשר להגיד שבממשלה עובדים רק אנשים טיפשים ורעים. לא יכול להיות. בטח בארצות הברית נמצאו כמה אנשים שהם אנשי מקצוע וטובים בתחום שלהם. אז כל הדברים האלה נחקרו.

יש לנו את המידע שהצטבר במשך ששים ואחת שנה על מיליוני אנשים, ויש לנו את המידע שמצטבר בגלל הנפיצות של הפלואוריד, הריכוז שלו באופן טבעי במי השתייה. ופלואוריד יודעים בדיוק למה הוא גורם. הוא מונע עששת, בריכוזים גדולים בצריכה בגיל צעיר, והתשובה שנתן לך פרופ' לב לגבי פלואורוזיס, כדי שאתה תראה פלואורוזיס, השן בוקעת אחרי גיל שש אבל הצריכה צריכה להיות בערך בגיל שנתיים, אז צריך לעבור ארבע שנים כדי שתוכל להתחיל לראות את התוצאות של זה.

יכול גם להיגרם סקלטל-פלואורוזיס, מצריכה ארוכת שנים של פלואוריד בריכוז גבוה, ויודעים גם כמה. עשר שנים תשתה מים עם עשרה מיליגרם, עשר חלקי מליון פלואוריד, יתחילו לראות בשלד שלך את הסימנים הראשונים של סקלטל-פלואורוזיס. שכחתי כרגע את הסימן הראשון, שהעצם נהיית יותר צפופה.


עכשיו אני צריך לגלות לכם עוד משהו, לא צריך פלואוריד כדי למנוע עששת. לא תוכלו סוכר, לא יהיה עששת. יש ממצאים, אנחנו לא מנחשים, אנחנו בכל זאת קוראים ספרות מדעית, כמו שפרופ' לב הביא את התוצאות של מחקרים שפורסמו. בעת העתיקה לא היתה עששת כי לא היה סוכר. מר צוק יוכל להגיד לך לפי בסיס נתונים של ארגון הבריאות העולמי מה צריכת הסוכר במדינת ישראל. הוא נתן לי את מראה המקום באדיבותו הרבה, ששים ואחד קילוגרם לנפש לשנה. תוריד את זה אפילו לא לאפס, תוריד את זה לחצי, אני מבטיח לך שהעששת תרד בצורה מאוד משמעותית.


לכן, היות ומחלת העששת נגרמת על ידי מספר גורמים, השינוי שלה באוכלוסיה הוא לא פשטני כמו בגרף הזה שציירו לכם, כיוון שהקשר למשל בין צריכת סוכר ועששת הוא לא קו ישר, אלא יש לו צורה של S. אני לא רוצה להלאות אתכם בכל אותם דברים מקצועיים ומדעיים שהם לחם חוקנו ואנחנו עוסקים בזה כל יום. אפשר למנוע עששת בשיטות אחרות, שהן לא כל כך מעשיות. כיוון שצריכת הסוכר בישראל נעה והיא ירדה קצת, מ- 62 ירדה ל- 61 קילוגרם לנפש בשנה. אני מביא נתונים שקיבלתי ממר צוק. הסיכוי שזה ירד לשלושים קילוגרם בשנה לנפש בישראל הוא נמוך מאוד. כמעט הייתי אומר אפסי.


חשוב שתדעו עוד דבר. פלואוריד זה לא חיסון, הוא לא מחסן את האדם נגד עששת. מה שהפלואוריד עושה, הוא מעלה את התנגדות השן בפני תקיפת העששת ועושה אותה יותר עמידה. זה החומר היחיד שמוכר שעושה את זה בעולמנו, וזה מה שהוא עושה. מה זה אומר, גם אם תשתה מים עם פלואוריד בריכוז האופטימלי ותאכל סוכר מעבר ליכולת של הגוף לספוג לא יעזור שום דבר, תהיה לך עששת. וגם ההיפך נכון, לא תאכל סוכר בכלל, אתה לא צריך את הפלואוריד.


הדבר היחיד, כמו שאמרתי התוצאה היחידה של צריכת פלואוריד גבוה מידי בגיל הילדות זה עלייה בשכיחות הפלואורוזיס. ויש לזה את כל הממצאים מבחינה אפידמיולוגית. כמו שפרופ' לב הראה רוב המקומות אומרים עד אחד וחצי. בארצות הברית ה- EPA הסטנדרט שלו היה ארבעה חלקי מליון. ועכשיו הם עשו רביזיה של הסטנדרט שלהם. עוד פעם סקרו, השנה, ב- 2006, את כל הספרות המקצועית, ואמרו תשמעו, ארבע זה קצת גבוה כי יש פלואורוזיס, כדאי שנוריד את זה לשלוש. במדינת ישראל הריכוז המותר, עד כמה שאני יודע, מזה שנים רבות זה שלוש. עוד מ- 1974. כל הטענות האחרות אין להן ביסוסים מדעיים. איך אני אגיד לכם,

לאף אחד אין בסיס.

לא, תראה, אתה יכול להגיד, אני יכול להגיד, אנחנו יכולים להגיד כל דבר. פלואוריד גורם, לא יודע, פוגע בראייה. אבל את זה צריך להוכיח בממצאים מדעיים. במשך השנים אדוני היושב ראש, תאמין לי, אני לא הרבה זמן בתחום, רק משנת 1988, אבל במשך השנים אני קורא את הספרות קצת אחורה וקודמי בתפקיד בטח יכול לתת פרספקטיבה יותר אחורה, במשך השנים כל פעם העלו כל מיני טענות על הפלואוריד, לפי מה שהיה מחלה מודרנית.

אתה הזכרת את השבר של צוואר הירך. היו מספר מחקרים שהראו שיש עלייה בשבר בצוואר הירך, זה היה בשנות השמונים כששברים בצוואר הירך היו עם פרופיל גבוה, היתה התעניינות גדולה, אחר כך המציאו את הפרקים המלאכותיים. למה אני אומר, כמו שפרופ' לב אמר, אתה לא יכול ללכת על כל מאמר. מתפרסמים הרבה מאוד מאמרים. דרך אגב, הנושא סגור, כלומר זה לא גורם לעלייה בשכיכות של שבר צוואר הירך. אחר כך כשבדקו את הנושא לעומק הראו את זה. אותו דבר יקרה עם הטענה עכשיו שדיווח של תוצאות חלקיות לגבי אוסטאו-סרקומה, יקרה אותו דבר כמו של צוואר הירך.

אתן רק דוגמא אחת בקשר לצוואר הירך. אמרו, עשו מחקר והראו שבערים שיש הפלרת מי שתייה לעומת ערים שאין הפלרת מי שתייה יש הבדל בשכיחות של שבר בצוואר הירך, שבערים מופלרות יש יותר שברים של צוואר הירך אצל נשים מאשר ערים לא מופלרות.

עשו סקר נקודתי, במשך שנה או משהו כזה, ואני רוצה להביא לכם בכוונה דוגמא פשוטה, אני לא רוצה להלאות אתכם עם האספקטים המדעיים, אמרו טוב, אם הפלרת מי שתייה גורמת לעלייה בשברים בצוואר הירך אז אם העיר מופלרת יותר שנים צריך להיות יותר שברים בצוואר הירך. כלומר בעיר שמופלרת עשרים שנה ויותר מאשר עיר שמופלרת עשר שנים. מצאו שדווקא בערים שההפלרה היתה בין עשר לעשרים יש יותר, עד עשר יש פחות ומעל עשרים יש פחות. כלומר זה לא קשור.

לכן אני אומר, אני רוצה שתדע שהפלרת מי שתייה בריכוז של אחד חלקי מליון לא גורם לשום השפעה נוספת פרט לעלייה של, הם אומרים ארבעה אחוז, במדינת ישראל זה הרבה פחות, של פלואורוזיס.

אני מרכז במשהו, בניסיון כלשהו להיאבק ברמה ציבורית נגד המגמה של משרד הבריאות להפליר את המים. זה לאור כך שגילינו שיש כל מיני דברים מאוד מדאיגים בתחום הזה.


האמת היא שאני בא לוועדה, אמנם קראתי הרבה מאוד חומר, מן הסתם, אבל אני בעיקר אשאל את חברי הוועדה ואת היושבים פה מסביב, אשאל אותם שאלות, שאלות שמתעוררות אצלי והתעוררו אצלי במשך הזמן. למשל, אחת השאלות שאני שואל זה כיצד חומר שקודם הטמינו אותו ברמת חובב כפסולת תעשייתית של מפעלי הדשנים בנגב, שבמקרה הזה רותם דשנים.

אני לא יודע אם יש פה נציג, הייתי מאוד שמח אם נציג של רותם דשנים היה מופיע פה ומסביר משהו אודות החומר שקוראים לו בעצם, בשונה ממה שאומר ד"ר זוסמן ואחרים, מדברים בחומצה, פסולת תעשייתית שמטמינים אצלנו בבארות, חומצה פלורוסיליצית. זה החומר שמטמינים אצלנו, ולא אותו פלואור טהור, שגם אגב נמצא בטבע. אנחנו לא מכניסים יסוד פלואור, אנחנו מכניסים פלואוריד. ובישראל, בשונה מכל העולם. וזו הנקודה הכי חשובה, כי אצלנו זה הבזול. זו חומצה, שבתוך החומצה הפלורו-סליצית רק תשע עשרה אחוז הם פלואור.

אמרת פלואור ופלואוריד, מה ההבדל?

פלואור זה היסוד בטבע, כפי שמופיע בטבלת היסודות. יש שם מימן, סידן וכן הלאה. ופלואוריד זה מלח.

מכיוון שהפלואור לא נכנס במים אז מכניסים איזו שהיא תחמוצת. עכשיו בישראל, בשונה מכל העולם, כל המחקרים שאנחנו נראה פה לא מדברים על החומר הזה שמטמינים בישראל. חומצה, ואני אומר שוב, חומצה, פסולת תעשייתית, קודם לכן הטמינו אותה ברמת חובב. היום מטמינים אותה אצלנו בבארות. לא עשו שום מחקר, למרות שאתם התחייבתם משרד הבריאות, גם בוועדה שחבר הכנסת דוד טל ישב בה, לתת ממצאים, ולא נתתם שום ממצאים, אני מדבר על הוועדה של 2002. וגם בבג"צ שהייתם צריכים להשיב, לעשות איזו שהיא בקרה לא עשיתם שום בקרה, אתם מתחמקים, גם מאתנו, אנחנו הזמנו גם אותם, אני שוחחתי אתך פה ד"ר זוסמן, להופיע אצלנו בעיר ולהסביר בפני התושבים, זה היה בשיתוף העירייה שלנו, אני מדבר על נס ציונה, ואתה סירבת להגיע ואמרת לי במפגיע אני לא מגיע.

אדוני, יש לי בקשה, אל תפנה לאף אחד, דבר בנושא וזה הכל.

מלא כאב, אתם יודעים, מרבה חוכמה מרבה כאב. בעקבות כך התעוררו אצלי שאלות כי בנס ציונה פשוט ראש העיר הודיע שבראשון לספטמבר 2005 הוא הולך להפליר את המים. אמרתי איזה היגיון, הרי את המים צריכים לסנן ולהפוך אותם מטוהרים, איזה היגיון להוסיף חומר. התחלתי לחקור. ואז גיליתי כל מיני דברים נוראיים, פשוט נוראיים. וזה מה שעורר אותי, כי אני לא פה אינטרסנט, לא עובד אצל נביעות, לא מי עדן ולא אף אחד. פשוט ככה, נורא פשוט, זה הדרך שהביאה אותי וזה מה שדוחף אותי וזו המוטיבציה שאני יושב פה לפניכם. זו המוטיבציה היחידה, אין בלתה.


אני תהיתי מדוע חומר שקודם היה ברמת חובב, ואני אומר, רק תשעה עשר אחוז מתוכו פלואוריד, כל השאר זה מתכות כבדות, כמו עופרת, קדיום, בריליום, כספית, אגב גם דברים, תיכף אני אגיד מה שאתם אומרים שם, שלושים אחוז, בוועדה הקודמת, עמוד 12, אתם אומרים: עשינו אנליזה של הפלואור התעשייתי ושמענו שלושים מיקרו-אלמנטים, כולל כספית. זה ב-2002, חבר הכנסת דוד טל ישב שם. כך שישנם שם דברים מאוד בעייתיים בתוך החומר, ואתם אומרים לנו שהחומר הזה, ואני לא ידעתי, זה שיקוי של בריאות. ועד היום אנחנו החמצנו את זה. איך זה קרה.


אני אומר לכם חברים נכבדים, בשונה ממה שאתם אומרים, אתם חייבים לבדוק את זה בדחיפות ולא להסתמך על מחקרים, עם כל הכבוד למחקר של יורק מ-2000 או כל מיני מחקרים אחרים. אצלנו שמים חומר שונה. בעולם מכניסים פלואוריד לנתרן. לא מכניסים, אגב גם לא את המצב הטבעי בטבע.

אני אמרתי אז שזה גילוי ראוי ונאות מצד משרד הבריאות להגיד איזה חומר שמים אצלנו במים. למה אתם לא מגלים את זה, פשוט למה אתם לא מגלים את זה. חבל מאוד שהחמצנו, אולי תהיה לנו הזדמנות, לשמוע את נציג רותם דשנים, שהם שמספקים את החומר, שקודם סיפקו אותו לרמת חובב, והיום הם מספקים אותו לבארות שלנו, משנעים את זה בארץ, אגב יש בזה רמת סכנה גבוהה ביותר מבחינת השינוע, שיבואו ויסבירו לנו מה התחולה של אותו חומר מופלא. לא אומרים לנו ולא מגלים לנו, ואני לא יודע למה. חוץ מכל מיני דברים, אני לא נכנס לזה.


אני רוצה לדעת למה לא מספרים לנו דבר מאוד חשוב, שאת החומר הפלואוריד לא סופגים רק בשתייה. אדרבא, מרבית השתייה בכלל נפלטת. מרבית החומר, באופן ניכר, נספגת בעור. ואז זה נספג ישירות לדם. בעור זה נספג. לתינוקות זה הכי נורא, כיוון שתינוקות טובלים אותם שעות ארוכות, הם משכשכים בתוך האמבטיות, והם סופגים את זה הרבה יותר מאשר אנחנו, גם העור אצלם הרבה יותר צעיר. לכן אין מה להימלט. אני עשיתי איזושהי הפגנה אצלנו, ואמרו לי תשמע, אני את נפשי הצלתי. למה, אני מזמן, אגב גם פה נציגת מי עדן אומרת ששישים אחוז שותים מים, אז אם מדברים על צדק בריאותי, סגירת פערים, אני אגיד על זה משהו, אפרופו, כי אני יודע שיש פה חברי כנסת חברתיים מאוד,

נעשה דיון על מי השתייה אחר כך.

אבל היא אומרת, אותה נציגה כותבת לנו, ואגב מאוד מטריד אותה, כי היא אומרת שהיא נשאלת הרבה שאלות מה לעשות עם העניין, כי הרבה הורים לתינוקות שואלים מה עושים עם הפלואור הזה. ומסתבר אומרים אני את נפשי הצלתי. מה את נפשך הצלת, אני שותה מזמן כבר מים מינרלים. ולכאורה הוא טוען שהוא בריא כי אין לו אמון בכל המוסדות, שמשרד הבריאות אמר כאן באופן חד משמעי שהכל בסדר. אז אני אומר ככה, אם אתה שותה מי עדן, אתה מתקלח, סליחה על השאלה האינטימית, הוא אומר לי מה עלה על דעתך, בטח שאני מתקלח. אמרתי תדע לך, עיקר הספיגה היא מהמים שאתה סופג תוך כדי מקלחת. וזה לא רק זה, ואתה מכבס את הבגדים שלך, אז גם המים שנספגים בבגדים בדיפוזיה יוצאים אחר כך לתוך העור. ככה שאין דרך להימלט, אין לאן לברוח.

מה אתה ממליץ?

אנחנו ממליצים, בשונה מההמלצה הגורפת, אני יודע שיש כלל אצבע, נורא פשוט, לימדוני האדם הפשוט שיש כלל אצבע, כאשר יש ספק נרחק מהסכנה. אדם נדרש לרחוק מהסכנה, או מה שנקרא כאשר יש לך ספק, אין לך ספק. לא יעלה על הדעת, כאשר אני קורא המלצה של ההסתדרות הרפואית בישראל שאומרת שבשונה, כאשר יש ספק אז הם אומרים אדרבא, כאשר יש ספק יש להמשיך במדיניות הקיימת. אני חושב שכשיש ספק יש להפסיק לאלתר את זה ואז לבדוק. אומר פה ד"ר זוסמן יש ממצאים מ-1941. אז בשביל מה עוד חמש שנים של ניסיון, עוד עשר שנים של ניסיון. למה, בשביל מה לעשות את זה, אני לא מבין. ועוד אצלנו בחומר שלא בדקו אותו, בחומצה הפלורוסיליצית בכלל לא בדקו אותה, אין לכם שום ממצא.


עוד דבר, משרד הבריאות אומר שאנחנו לפי תקן, כל הזמן יש פה עניין של תקן, ואנחנו מבסוטים, יש תקן. קודם כל יש חילוקי דעות לגבי התקן, ארבע אחוז, שלושה אחוז, אחד פסיק חמש, אפס נקודה ארבע,

אבל אנחנו חיים כל החיים שלנו לפי תקן, מה אתה מתרעם?

אני מתרעם כי זה משעשע אותי. לכן אני מתרעם. אתה יודע שאומרים שכשיהודי מתחיל לצחוק אז המצב הכי גרוע. למה לפי תקן, אני לא מבין, הרי אני יודע ככה, יש את הפלואוריד, ושוב אני אומר את הפלואוריד,

מה ההמלצה?

ההמלצה להפסיק לאלתר. אגב ה-FDA בכלל לא המליץ עד היום על החומר הזה. רשות המזון והתרופות האמריקאית לא המליצה על הפלואוריד. תשעים מדינות בעולם לא מפלירות. מדינת ישראל ואירלנד היחידות שמחייבות,

אדוני, יש לנו דו"ח, יש לנו הכל. הייתי רוצה לדעת את העמדה של ההסתדרות הרפואית.

אנחנו כאיגוד רופאי בריאות הציבור, מודעים לויכוחים שקיימים בין אנשי רפואת השיניים ואנשי הסביבה. ולכן אנחנו יזמנו דיון משותף, כי לדעתנו צריכים להגיע להבנות, אנחנו אנשי הבריאות בדרך כלל קוראים את הספרות הרפואית, אנחנו פחות ערים לספרות הסביבתית. לכן, זימנו דיון משותף של אנשי בריאות הציבור ואנשי הסביבה. קיימנו שני דיונים מהסוג הזה, אולם עוד לא השלמנו את הדיון בסוגיות המדעיות, כי אנחנו בהחלט רוצים להשלים את הדיון. אנחנו לא חושבים שהדיון הוא בפורום הזה, ואנחנו בקרוב מאוד נשלים את הדיון.

אנחנו רק מציעים שמכיוון שהעדויות שמדברות על מניעת עששת הן מאוד ברורות, לעומת כל הסוגיות הבלתי פתורות בהקשרים האחרים, שעם כל הכבוד חשוב להתייחס אליהן, אנחנו מציעים שבינתיים לא לשנות את המדיניות הקיימת, זאת אומרת לא לעשות שום שינוי. הרבה יותר קשה לעשות שינוי ולחזור בו מאשר להמשיך את המדיניות הקיימת. לכן אני מציעה לא לחכות חמש שנים עד אשר ישלימו את כל הדברים אלא להיכנס למרתון של למידה, יש מספיק חומר בספרות, אפשר לגשת למחקר של מה שנקרא מחקר פרוספקטיבי-היסטורי.

סליחה, תוך איזה פרק זמן תסיימו את הבדיקות שלכם?

המדיניות הקיימת היא שכרגע מפלירים. להשאיר סטטוס-קוו, לא ללכת ולהפליר עוד, לא לעשות שום שינוי, אלא להשאיר את הסטטוס קוו. המדיניות הקיימת כרגע היא, שכרגע מפלירים באחוז מאוד גבוה של היישובים בארץ. תשאירו את המצב הקיים, אל תפסיקו את ההפלרה, אל תעשו שום שינוי במדיניות עד אשר תסתיים הסוגייה הזאת של הלמידה.

מתי היא תסתיים?

אני מציעה, להיכנס באמת למרתון של דיונים ברמה המדעית.

במה תלוי להיכנס למרתון?

זה קודם תלוי בנו, באנשים.

את אמרת שאתם נמצאים בתהליך של בדיקה, שאלתי גבירתי מתי תסיימו?

אפשר לסיים את זה תוך שנה, לא תוך חמש שנים. אני מציעה גם, עכשיו כשברור לחלוטין שהתחילו את ההפלרה לפני די הרבה שנים, יש לא מעט יישובים שההפלרה שם קיימת מעל עשר שנים, לא צריך להתחיל עכשיו הפלרה ולחכות עשר שנים כדי לראות תוצאות. אפשר לעשות מה שנקרא מחקר פרוספקטיבי-היסטורי. זאת אומרת, לקחת יישובים אלה שמופלרים הרבה שנים ואלה שמופלרים פחות שנים, ולבדוק את הילדים בגילאים הנכונים. לזה קוראים מחקר פרוספקטיבי-היסטורי, כי כל הילדים האלה היו חשופים הרבה מאוד שנים לפלואור, והילדים בקבוצה האחרת לא היו חשופים לפלואור. אני חושבת שזה רק עניין של תקציב, צריך פה תקציב למחקר ואפשר מחקר מהסוג הזה לגמור בתוך מספר חודשים, לא בחמש שנים.

תודה רבה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה, יש הרי במדינת ישראל יישובים רבים מאוד שמתקיימים על מים שאינם מהמוביל הארצי, של בארות ומעיינות ודברים מהסוג הזה. לא נמצאו במדינת ישראל יישובים שאפשר לבדוק את הילדים שלהם על פני שנים ולמצוא ממצאים מובהקים מה קורה כאשר הם שותים מי טבע שיש בהם כמות פלואוריד מסויימת. אין שום ממצא.

אני מאמינה שזה רק עניין של תקציבי מחקר, וצריך להקצות את המשאבים האלה על מנת לחקור. איך בודקים במחקר, השאלה אם ידעו על פלואורוזיס, ידוע על עששת, אני לא בטוחה אם ידוע על שיעורי פלואורוזיס.

אני שמח שיזמתם את הדיון הזה, במסגרת יום של פעילות סביבתית בכנסת והשדולה הסביבתית של הכנסת. אנחנו התחלנו להתעסק בזה לפני חמש שנים לאחר שקיבלנו תלונות מתושבים על הנושא הזה של הפלואוריד. משרד הבריאות כבר סיפר את הסיפור. דובר גם על הנושא של הפלואור ותעודת זהות שלו. אז שיהיה ברור שזה חומר רעיל, אותה חומצה משמשת את תעשיית האלקטרוניקה, את תעשיית המתכת, את תעשיית הזכוכית, יוצרים ממנה את חומצת ה-HF שידוע שהיא צורבת גם זכוכית. בארץ יש גם מקומות בהם יש ריכוזים גבוהים, ואז לא מפלירים, באזור באר שבע, באזור ערד, זה פלואוריד טבעי.

אנחנו סופגים את כל הרעל כשהולכים ברחוב מהאוטובוסים, זה יותר גרוע מזה?

בסדר, אבל למה להוסיף. שימו לב לנקודה, זו סכמה כבר משנות השבעים שמראה את החשיפה של האדם ממקורות נוספים של פלואוריד, אם זה מתעשייה, אם זה מזיהום אויר, אם זה מזיהומים של חומרי הדברה וחומרי בישול, הכל מגיע בסופו של דבר גם לטבע, גם לבהמות ובסופו של דבר גם לאדם.


עכשיו המקור כבר דיברו עליו, המקור הוא חומצה תעשייתית, של פוספטים, מכילה גם מתכות כבדות, אני פה מקצר, כי דיברו על הדברים. עכשיו למה להפליר, כי זה זול מאוד, החומצה עולה שני שקל לליטר. יותר זול ממים מינרלים. החלופה האחרת זה להטמין אותה ברמת חובב. והיא עולה הרבה יותר.


האם בדקו את ההשפעות, אז שוב, בניסויי מעבדה נבדקה ההפלרה רק עם פלואוריד הסידן. ה-FDA לא נתן מעולם אישור לתוספים. הוא טוען שמאחר והתחילו לפני שה-FDA הוקם אז הוא לא חייב לדון בסוגייה והוא לא חייב לאשר אותה. ה-EPA פרסם ב- 2002 קול קורא לבדיקת השלכות ההפלרה על איכות מי השתייה.

פורסם מחקר כזה באוגוסט 2005, על הסינרגיזם, ועל הקשר הזה בין החומצה המופלרת לבין הכלור-אמינים והאמוניה שמוסיפים כדי לחטא את המים. והתברר ששלושת החומרים האלה יחדיו בתוך המים גורמים לקורוזיה בצנרת, בשעוני מים שעשויים מפליז, ואז ריכוז העופרת שם עולה על חמישים PPP. אני שלחתי את אותם ממצאים גם לחברת מקורות, גם לנציבות המים, גם למשרד הבריאות. אף אחד לא ענה לי תשובה שהוא הולך לבדוק את זה, וזה ניסוי שאפשר לבדוק אותו במעבדה, במכון התקנים, בכל מעבדה של מים אפשר לעשות בדיקה כזאת של להריץ מים בתוך צנרת. אף אחד לא בדק את הנושא הזה.


היוניצף, ארגון האו"ם של הילדים, טוען שבמשך עשורים חשבו שהפלואוריד הוא טוב במינונים נמוכים, אבל יותר ויותר מדענים מעלים שאלות כבדות משקל לגבי התועלת. וליוניצף יש פרוייקט ענק להוריד פלואוריד בכל המדינות בעולם, בעיקר מדינות עולם שלישי.

מתי התכנית שלהם תתבצע?

אלה תכניות שכבר קיימות, עובדות בשטח.

סליחה, אתה מדבר על שאלות כבדות. אני יכול לשאול שאלות עוד יותר כבדות. השאלה אם יש להם ממצאים לשאלות הללו.

אני מציג את הדברים. הנה, יוניצף בא ואומר בואו נחשוב מה קורה במינונים גם הנמוכים, למרות שאנחנו מודים שחשבנו לפני כמה עשורים שזה בסדר. עכשיו ה-NRC קבע במחקר שלו שזה לא אלמנט חיוני, פלואוריד לא חייבים לתת אותו לציבור. הוא לא אלמנט חיוני לגוף. זה גוף לא תלוי אמריקאי שבודק את הנושא הזה וזה פורסם בדו"ח של ארגון הבריאות העולמי. אנחנו יודעים שה-NRC עכשיו פרסם מאמר שאומר,

אם אתה רוצה להציג כאן מצגת תציג אותה עם האקטואליה. מ-73' עד עכשיו לא נעשה שום דבר?

לא, אבל משרד הבריאות גם לא עשה שום דבר,

באמת, לא באנו כאן להאשים אחד את השני.

עכשיו יש שאלה של מינונים, אז יש לנו עניין של המינון, כמה מים אנחנו שותים ובאיזה מינון. אז זה תלוי גם במצב הבריאותי של האדם. למשל אני פניתי למומחית למחלות כליות, והיא אמרה שחולי כליות שיש להם אי ספיקת כליות הרי הם לא מסוגלים להוציא את הרעלים אז זה מצטבר אצלם בגוף והרקמות שלהם מסתיידות.

שאלתי אותה, מה ההמלצה שלך לכאלה, ומדובר על מאות אנשים שמקבלים טיפולי דיאליזה ואלפי אנשים שסובלים מאי ספיקת כליות לפני טיפולי הדיאליזה ומלחץ דם גבוה, היא אומרת ההמלצה שלהם לשתות מים מינרלים נטולי פלואוריד. עכשיו מי הולך לספק להם את המים האלה, לאותה אוכלוסיה? מישהו צריך ליידע אותם. אני חושב שאם משרד הבריאות מכריח להכניס פולואוריד.

אתה רוצה להציג כאן דברים, תציג אותם. אל תתחיל עם משרד הבריאות, ואל תתחיל עם זה ועם זה.

עכשיו יש עניין של כמה שותים מים. ההמלצה היא להגיע עד לשני מיליגרם ביום, שזה המינון המיטבי שעוזר לילדים. עכשיו אנחנו רואים, חיילים בפעילות מבצעים, ההמלצה של חיל הרפואה לשתות תשעה ליטר בפעילות מבצעית. עובדי כפיים, ספורטאים, שותים כמויות אדירות של מים, והעניין זה המינונים.

דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, מדבר על כך שהצריכה לילד, לתינוק מתחת לגיל שנה לא תעלה על אפס נקודה חמישה מיליגרם ליום. זו הצריכה, אסור שזה יעלה מעל. אבל ברגע שאני נותן פורמולה לתינוק בן תשעה חודשים, והיתה לי ילדה שהיתה בת תשעה חודשים, אתה מסתכל על הקופסאות של הפורמולה האחרות, ממליצים לתת אחד ליטר של פורמולה ליום. אם המים מופלרים אז היא מקבלת לא חצי מיליגרם היא מקבלת כבר אחד מיליגרם, זאת אומרת היא כבר סובלת ממינון יתר.


דו"ח של ארגון הבריאות העולמי שמציג את הנושא הזה שזה לא יעלה על החצי מיליגרם לליטר, ואנחנו כבר היום במינון יתר. וילדים קולטים יותר פלואוריד. מחקרים שפורסמו בעלון של ארגון רופאי השיניים האמריקאי אמרו, שעדיין לא יודעים בדיוק איך לאכול את זה, ואלה מחקרים משנת 1995.


עכשיו ריכוזים במזון. כמה פלואוריד יש, מיליגרם לקילוגרם באורז, בתה ירוק שמונים ותשעה מיליגרם לקילוגרם, בסרדינים, זאת אומרת שאנחנו מקבלים גם פלואוריד ממקורות אחרים. בשביל זה אני אומר שלא צריך להוסיף.


בשנת 1991, פרסם ה-ATSDR האמריקאי פרסם מי האוכלוסיות הרגישות לפלואוריד. מבוגרים מעל גיל חמישים וחמש, כאלה שיש להם מחלות לב, כאלה שיש להם בעיות של שתן וכליות, מחסור בוויטמין C, מחסור במגנזיום, מחסור בקלציום. בעיקר שכבות חלשות. הן האוכלוסיות הרגישות לפלואוריד.


כבר ראיתם תמונות של פלואורוזיס, אנחנו מדברים על שנים עשר אחוז, אם אנחנו מדברים על ילדים בישראל, יש מיליון וחצי ילדים בישראל, אנחנו מדברים על מאה שמונים אלף ילד. מאה שמונים אלף ילד עם שיניים כאלה.


עכשיו נושא של עצמות, אלה תמונות של אנשים בהודו ששותים סדר גודל של ארבעה עד שמונה מיליגרם לליטר, כלומר פי ארבע מהכמות המומלצת במשרד הבריאות. הייתי שותף לוועדת עדין, מדברים על כל הנושא הזה של רעלים על כמה הכמות הידועה שגורמת לנזק. לפי עקרון הזהירות המונעת אני אומר שאני מפחית אותה בלפחות שני סדרי גודל, כי אני לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות לאורך שנים. ולכן אני חושב שגם פה צריך לבוא ולהגיד או.קיי., בארבעה או שמונה מיליגרם לליטר אנחנו יודעים שזה גורם נזק לעצמות. אז בואו נדבר כבר על שני סדרי גודל, זאת אומרת אנחנו כבר מדברים על 0.1 מיליגרם לליטר של פלואוריד במים.


נושא של תפרוסת של פלואורוזיס בכלל בעולם, לפי ארגון הבריאות העולמי, גם פלסטין נמצאת שם.


עופרת בדם, פורסמו מחקרים על הנושא של עופרת בדם, זה אחד הדברים שמדברים על זה שזה גורם לקורוזיה בצנרת, אני אשמח אם אנשים של צנרת מים ידברו על הנושא הזה. הצנרת פולטת עופרת בגלל שהחומצה הזאת שמזריקים אותה למים היא יוצאת גם ל-HF, אותה חומצה שגורמת לקורוזיה.

אני אומר, במקומות שהופלרו, גם פרסום על נושא של ריכוז של אלומיניום, גם הנושא של בלוטת האיצטרובל, בלוטת התריס, אני שלחתי למילכה עשרות פרסומים בנושא של בלוטת התריס, של פגיעה בבלוטת התריס, פעילות יתר ותת פעילות של בלוטת התריס. אנחנו יודעים שזו בעיה בישראל, בגלל זה גם מוסיפים יוד. אז צריך גם לקחת בחשבון ולראות.


המלצות, עכשיו אני עובר לדו"ח של ארגון הבריאות העולמי, מה שפרופ' לב גם ציין, אבל אני לוקח את פרק 12. פרק 12 זה המחקרים שיש לבצע. חוסר המידע שקיים בנתונים העולמיים. שימו לב, יש לקבוע צריכה כללית, מה היא בכלל הצריכה הכללית של הפלואוריד והזמינות הביולוגית שלו. זאת אומרת יכול להיות שבמים שני מיליגרם לא נורא, אבל אם אנחנו צורכים את זה בעוד מקומות ואנחנו מקבלים את זה ברחצה גם.

מישהו בדק את הנושא, כמה פלואוריד אנחנו חשופים? לפתח סמנים לחשיפה לפלואוריד והשפעות שלו על בעלי חיים ובני אדם כדי להבהיר את המכניזם. המכניזם אפילו לא ברור. לתכנן מחקרים באיכות גבוהה, ברמת האוכלוסיה והפרט, בכדי לאפיין את ההשפעות השליליות של הפלואוריד. מחלות סרטן, תהליכי רבייה. בנתונים אלו יש להשתמש כדי ליצור תצפיות אפידמיולוגיות איתנות. זאת אומרת ששים שנה מפלירים את המים ואף אחד לא בדק את הנושאים האלה.


לאפיין את האינטראקציה של הפוטנציאל של פלואוריד עם מתכות אחרות, אם זה אלומיניום, נחושת, עופרת, סלניום. להבהיר באופן כמותי כמה אנחנו בכלל קולטים פלואוריד מהסביבה, מזיהומים סביבתיים. מנושא של זיהום אטמוספרי, שריפת פחם, מזג אויר, גובה טופוגרפי. למשל אזרחים שנמצאים ליד חיפה כימיקלים בחיפה, ואנחנו יודעים שהמפעל הזה מייצר דשנים, כמה פלואוריד יש ברקע שם, כמה פלואוריד יוצא לסביבה מהארובות של אותו מפעל. לחקור את המעבר של פלואוריד בשרשרת המזון, מהסביבה הגיאו-כימית עד לתפריט המזון, ולקבוע אם לפלואוריד יש פוטנציאל להשפיע על מערכות אחרות בגוף. ולחקור איזה גורמים, גיל, עניין גנטי, הרגלי אכילה וכו' עלולים לגרום לתת קבוצות באוכלוסיה להיות ניזוקים.


בעקבות הדו"ח הזה, שלחתי מכתבים למשרד הבריאות ולמשרד איכות הסביבה. אנחנו מפלירים את המים, אנחנו בין שתי המדינות היחידות שמחייבות הפלרת מים, אז מן הראוי שנעשה את הבדיקות שארגון הבריאות הבינלאומי ממליץ. שלחתי את המכתב הזה לשלום גולדברגר שיושב פה. תשובתו של שלום גולדברגר: 'המחקרים שהנך מזכיר הם מעבר לכוחות ולנדרש במדינת ישראל'. אני אומר, מבחינה ציבורית, איזה מענה אתם נותנים לציבור?

המחקרים ייעשו בצוותים בינלאומיים ואנו נעקוב. נעקוב, אני שלחתי לא מעט מחקרים שפורסמו בעקבות הדברים האלה מהעולם, ולא קיבלתי פידבק. גם משרד איכות הסביבה, ד"ר יוסי ענבר, סמנכ"ל בכיר במשרד לאיכות הסביבה, באשר להמלצות ארגון הבריאות העולמי אין בכוונתנו ויכולתנו להתחיל מחקר עצמאי. אז זאת אומרת מדינת ישראל לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות.

לגבי דו"ח יורק, הפרופסור שהיה יושב ראש של אותו דו"ח טען בפירוש, כך אתם יכולים לראות בסעיף 4.

לסיכום, אמרנו שיש לנו חלופות בנושא הזה. עכשיו אני רוצה לסבר את האוזן, אנחנו נמצאים בוועדת הרווחה והבריאות. אני בדקתי גם מול ארגון הבריאות העולמי איפה יש בסל הבריאות רפואת שיניים משמרת לילדים. מתברר שבמדינות אירופה, אם זה גרמניה, ושבדיה, וצרפת, ואיטליה, ואנגליה, ואירלנד, ואוסטרליה וניו-זילנד בכולן יש רפואת שיניים ציבורית בסל הבריאות, בישראל ובארצות הברית אין. אז מה החלופה של אגף בריאות השן? נפליר, ואז ניתן איזה משהו לאתיופים. במקום לתת איזה משהו שהוא מענה באמת חשוב שמדינת ישראל צריכה להתקדם בו.

מבחינה זאת אנחנו רואים שיש ירידה בעששת בכל העולם, וזה הציג עובדיה לב. נזקים סביבתיים אני אפילו לא אדבר, רק על ההמלצות שלי.

לסיכום, במרבית המדינות המפותחות אין הפלרה ורמת העששת נמוכה. ישראל ואירלנד הן היחידות שמחייבות. בשנים האחרונות יש מגמה של ביטול ההפלרה. בשוויץ ביטלו לאחרונה, בסקוטלנד החליטו לא להפליר וכו'.

ההמלצה שלנו, יש חלופות יותר טובות לטפל בבריאות השן וצריך להפסיק את ההפלרה לאלתר.

נציגת נציב הדורות הבאים


בשנת 2001, פנינו לחבר הכנסת דוד טל יושב ראש הוועדה דאז לאור העובדה שהתקנות המחייבות של הפלואור, אדוני, אנחנו על פי חוק מחוייבים לבדוק כל הצעת חקיקה שמונחת על שולחן הכנסת. כשהובאו לפנינו התקנות בזמנו שעמדו לחייב הפלרה בדקנו, ויש ששאלו למה נציבות הדורות הבאים מתעניינת בהפלרת מי שתייה, כרגיל הלכנו וביקשנו מחקרים וגילינו שבאמת יש המון מחקרים בעולם שמצביעים על השפעות מצטברות בריאותיות חמורות מאוד. אבל לא סופיות. ואז בעצם הגענו לשאלה של האיזון.

ההמלצה שלנו היתה, לא להכניס את התקנות לתוקף, וזאת מסיבה פשוטה של איזון אדוני. שמענו כאן מחקרים לכאן ולכאן, ובאופן ודאי שמענו שפלואור באופן מצטבר, במיוחד אותו חומר יותר מסוכן, שמכניסים למים, וכאן היה ברור שהוא גורם בסופו של דבר, בעוד עשר, עשרים שנה, להשפעה על הבריאות. אנחנו מסתכלים קדימה. הובאו בפנינו מחקרים שהראו שהפלואור מגיע לגוף האדם מכל מיני מקורות, ובעצם באופן מצטבר יש חשיפה רבה מאוד, במיוחד בארץ מסתבר, בגלל כל מיני עניינים של שפכים תעשייתיים מלאים בפלואור שמגיעים לאדמה וחוזרים חזרה במחזור של אכילה ושתייה, והבנו שכאן חייבים לתת את הדעת.


כמו כן ראינו שבאיזון, אדוני, ואנחנו מדברים כאן על איזון, אני מבינה כאן שבטווח הקצר יש תועלת לעששת. אבל אני גם שמעתי כאן שלאורך השנים אפילו התרומה לעששת תקטן. אז מה יש לנו פה, טווח קצר מול טווח ארוך.

עכשיו אדוני, התמונה הכוללת, בכל הכבוד לאנשי הבריאות, שהם כמובן מחוייבים להסתכל על הפן הבריאותי, התמונה הכוללת כוללת כאן דברים נוספים, שהמנהיגים צריכים להכריע לגביה. וזה באמת אותה פגיעה, עלויות חיצוניות בבריאות. כלומר זה יפתור עששת אבל זה יכול לגרום לדברים אחרים, שגם עולים כסף. הפגיעה בסביבה, שהיא לא פשוטה, הפגיעה בחקלאות, הפגיעה החברתית שעשוייה להיות.

באמת, מי שותה מים היום מהברז? אני לא שותה מים מהברז. אבל אדוני, לו אני הייתי, בהערה אישית, לו אני היום ילדה בירושלים, שמתחילה לשתות מים בלית ברירה מהברז, ובעוד עשר שנים אומרים לי לא רק שיש לי פלואורוזיס ושיניים פגומות אלא דברים נוספים אחרים, אדוני, אני מבקשת מהמדינה נזקים. כי אני לא ביקשתי שישימו לי פלואור במי השתייה. אני בנאדם שבוי. בעצם מה שאנחנו עושים לאנשים, אנחנו שובים אותם.


אני חושבת אדוני שחלופות שונות, ואני מבינה היום וככה הבנו בזמנו שיש היום חלופות מאוד פשוטות, ויש עלייה ברמת המודעות להגיינת הפה והשיניים. גם משחות השיניים וגם המלח. השאלה אם אתה שם תותח להרוג זבוב. ואם אתה מסתכל על העלויות החיצוניות ועל ההשפעות שיש מסביב, ודרך אגב גם צריכת הסוכר של ילדי ישראל היא לא גזירה משמיים. ילדי ישראל במקרה הם מהילדים השמנים בעולם. דיברו כאן על צריכת סוכר, זה לא גזירה משמיים.


לכן אדוני, על פי העקרון המקובל בעולם, עקרון ההיזהרות המונעת והאיזון שבין הדברים אנחנו קוראים בוודאי וודאי שלא להרחיב את התקנות. אנחנו בזמנו גם המלצנו שלא להכניס אותן לתוקף.

אני רופאת שיניים עם פרקטיקה של שלושים שנה, מתוכן עשר שנים בהדרכה באוניברסיטת תל אביב בבית הספר לרפואת שיניים במחלקה לרפואת הפה. ואני מביאה את הממצאים שלי מהשטח. בשטח אני ראיתי שעל ידי חינוך, המטופלים שלי באו מכל שכבות האוכלוסיה, היו משפחות שלאורך שלושים שנה טיפלתי בהן. באופן חד משמעי אני יכולה לומר שאם אתה מחנך אנשים להגיינה של הפה ולתזונה נכונה אין עששת. המטופלים שלי לאורך שנים לא היה מה לעשות. הפרנסה שלי באה מסביב, לא מאלה שהיו אצלי באופן קבוע.


אני ממליצה לא להפליר את המים ולחנך את האוכלוסיה, כמו שממליץ ארגון הבריאות העולמי.

מי יחנך אותם, ההורים?

לא, המדינה.

לא, ההורים, זה תפקיד של ההורים.

ב-1990 פרסם ארגון הבריאות העולמי קריאה למדינות העולם לחנך את האוכלוסיה לתזונה נכונה, עם החלטה חד משמעית של הארגון שהמחלות של המאה העשרים, זה היה ב-1990 הן תוצאה של התזונה שקיימת בעולם המערבי. מדינת ישראל לא עשתה שום דבר בעניין הזה, כולל עששת.

תודה.

אני ד"ר מרדכי הוכברג, PHD בתזונה, מוציא לאור של עיתון מקצועי שנקרא תזונה פלוס, שנמצא בכל הספריות האוניברסיטאיות בארץ. דבר ראשון שרציתי להגיד, יש היום, תצורת המזון של היוד זה מאתיים מיקרוגרם ליום. אחד חלקי מליון של פלואוריד זה כבר פי חמש יותר. הפלואור נכנס לבלוטת התריס במקום היוד, מחסל לנו את ההורמון. זו אחת הסיבות העיקריות לבעיות בריאותיות, לאין ספור של צרות.


פלואוריד מסוגל לשחוק טיטניום, המתכת הכי קשיחה בעולם.

אדוני, הבנו את כל זה. מה אתה מציע אדוני?

אני מציע להפסיק מייד עם ההפלרה.

אני מהנדס ראשי במינהל המים של משרד הפנים שאחראי על אספקת מים בכל הרשויות המקומיות. המטרה הברורה של כולנו זה להוריד את רמת העששת, ויש כל מיני דרכים להוריד את רמת העששת, אם מדובר על הורדת צריכת הסוכר או חינוך הציבור לשמירה על בריאות השן, שימוש במשחות שיניים וכו'. בישראל בחרו את השיטה של הוספת פלואור למים. יש פה שאלה בסיסית, מי אחראי על בריאות השיניים של הפרט, האם המדינה אחראית או הפרט אחראי. פה המדינה בעצם לקחה אחריות טוטאלית, והיא ממש מכריחה בכפייה אנשים לשתות את המים עם הפלואור.

אדוני, המדינה אחראית על בריאות העם. אם לא תהיה אחראית אז לא תהיה מדינה ולא עם.

אם אני מבין נכון אין שום תקן לכמויות של פלואור במים המינרלים, והרבה מאוד אנשים שותים מים מינרלים. השאלה למה לתקוף דווקא את מי השתייה מהברז ולא פה.


דבר שני, היישום מאוד בעייתי ובהחלט לא שיוויוני, כי גם היום לפי התקנות היישום צריך להיות רק ביישובים מעל חמשת אלפים תושבים, והיישום הוא חלקי. לכן הנושא של השיוויוניות גם הוא לא מתקיים.


בפועל ראינו שיש 65% מהתושבים כבר מקבלים פלואור דרך המים והשאר עדיין לא. ההפלרה היום נעשית בנקודות הזרקה מרכזיות לערים הגדולות, לאיזור חיפה, ולכיוון ירושלים והאספקה המרכזית לתל אביב וכו'. אלה ה- 65%. היום בגלל התקנות, במסגרת החוק, עושים עוד ועוד מתקני הפלרה בכל מיני קידוחים קטנים, וההוצאות כרגע הן יחסית הרבה יותר גבוהות מאשר היו עד עכשיו. מה שפה נאמר, שהמדיניות היום היא להמשיך להפליר, היא לא רק זאת, המדיניות היא להמשיך לבנות עוד מתקני הפלרה, וגם ראינו שרוצים להפליר עוד עשרה או חמישה עשר אחוז מהמים, מקורות והרשויות המקומיות, ספקי המים. וכרגע ככל שמגיעים לשוליים אז כמובן העלויות גדלות.


מה שאני מציע, ואני לא מדבר כרגע על הפסקת ההפלרה, אני מציע לפחות לעצור את המשך הקמת מתקני ההפלרה בכל מיני נקודות קטנות. לשיוויון בכל מקרה לא נגיע, הנושא שנוי הרי במחלוקת בכל העולם, לא ברור לאן זה הולך. לפחות לא להמשיך את התהליך.

דובר פה הרבה על הנושא של המים מינרלים, אני רוצה להפנות פה איזה שהוא היבט נוסף על הפלרת המים שיוצר בלבול בקרב הציבור. מקבלים כל חודש עשרות פניות, הציבור מבולבל מההנחיות שהוא מקבל מאנשי המקצוע, מטיפול החלב ומרופאי המשפחה, בגלל שיש במי הברז פלואור ומומלץ לתינוקות הם ממליצים לעבור למי ברז כי במים מינרלים, בגלל הגדרתם, אין תוספת של פלואור. דובר פה על כל מיני מחקרים על כמויות של פלואוריד במים מינרלים ברחבי העולם, בארץ כמעט ואין במים המינרלים פלואוריד, במי עדן אין בכלל.

אנחנו רוצים לפנות פה באמת, אם יש איזו שהיא בעיה וצריכים את הפלואור הזה לאוכלוסיה גדולה שצורכת מים מינרלים או מים שהם לא מופלרים, כמו שלושים וחמישה אחוז בארץ, שתהיה איזו שהיא הנחיה מה לתת תוספת אם צריך תוספת, ואם לא צריך תוספת שגם ינחו. תודה.

אני שלום גולדברגר ממשרד הבריאות, רציתי להגיב ביחד לנושא של החומר שמוסיפים אותו למים, החומצה הפלורוסיליצית שנאמר פה שזה מוצר תעשייתי רעיל וכו' ושאנחנו מרעילים את תושבי מדינת ישראל עם החומר הזה. ראשית זה חומר שמשתמשים בו בכל העולם,

החומצה הפלורוסיליצית הזאת יש לה תקן, והתקן הישראלי בודק, רק מטרה אחת יש לתקן הישראלי, שהחומצה הזאת לא תסכן את בריאות מי ששותה את המים האלה. החומצה הזאת נבדקת באופן סדיר על ידי מכון התקנים הישראלי, והמספרים גלויים וידועים לכל הציבור וכל מי שמבקש את התוצאות האלה יש לו אותם, ואין שום סכנה בשימוש בחומצה הפלורוסיליצית במדינת ישראל.


שאלתי את אותו אדם שאמר, ואם היינו אומרים לאלטרנטיבה, שימוש בחומר שנקרא פלואוריד הנתרן, NAF, אם נשתמש בזה הם יסירו את ההתנגדות, זה לא, הם מחפשים את כל התירוצים והשיטות והסיבות, כל פעם דבר חדש.

אני מודה לכבוד היושב ראש. אני מטפל בנושא מ- 1962, באונ' ברמינגהם קיבלתי כבוד מסויים על עבודה על מניעת מחלות שיניים, ועבדתי במשרד הבריאות קודם לד"ר זוסמן קרוב לשלושים שנה, וכפי שאמרתי קודם אם השגתי הישג אחד בכל כהונתי שהיה שווה לפנסיה הגדולה שאני מקבל היום זה היה הפלרת מי שתייה, מפני שיש ירידה משמעותית במחלות ובסבל.


אני שמעתי היום דבר חדש. אני היום מעל גיל שבעים, שזה לא מעט.

עד מאה ועשרים.

אני מקווה. לא שמעתי בשום מקום שהעור סופג, הלא העור זה הכיסוי על הגוף שלפי המידע הרפואי שיש לי, שזה לא כל כך הרבה, אני לא יודע שאפשרי להכניס יון בתוך הגוף דרך העור. אם כן אני אשמח מאוד לקבל, תשלח לי אחר כך, דרך הוועדה, חומר מדעי, לא שטויות אבל חומר מדעי. זה דבר חדש בביולוגיה שאני הייתי שמח ללמוד.


אני הייתי רוצה לדעת כמה ספורטאים היום סובלים ממחלות כתוצאה מהכמויות הגדולות של פלואוריד. שחר פאר שאתמול הגיעה לשלב השני בטניס, וכנראה היא שותה הרבה מים מופלרים, גם באנגליה וגם פה, היא לא סובלת משום מחלה.


הנקודה, כבוד היושב ראש, האחרונה שלי בקיצור, האם אני הייתי מוכן לסכן את החיים של הנכדים והנכדות שלי, אני כל כך אדם רע, כל כך אדם אידיוט, שבמשך יותר מארבעים שנה שאני במקצוע עבדתי, חקרתי, פרסמתי לא מעט, אני לא ראיתי אף מאמר שלי ברשימה של המאמרים, אבל זה לא משנה, אם הייתי יודע שטעיתי, לא הייתי משנה את דעתי?

חבר הכנסת רן כהן יודע שאני באתי לכנסת לביטול חוק שאני הכנסתי לכנסת, החוק על הכשרה של הרופאי שיניים מרוסיה, שאני לחמתי בעזרת חברת הכנסת חייקה גרוסמן, אם אתה זוכר, וגם שלך, ועשינו את זה. כשראיתי שזה היה טעות באתי לכנסת ואמרתי לבטל את זה. אני לא מבין איך אנשי משרד הבריאות כל כך רעים. מה, קיבלנו כסף מאנשי פלואוריד? לא יודע.

אני ראש המחלקה לרפואת השיניים לילדים באוניברסיטת תל אביב. הייתי הרבה שנים בהדסה לפני כן. יש לי כמה הערות קצרות. ראשית כל אני סוכן של הילדים, אני עורך דין של הילדים. יש לי כמה הערות מקצועיות. אחת זה שהעששת היא בעלייה. היא בירידה במקומות מסויימים והיא בעלייה במקומות אחרים. דווקא אנחנו נופתע, בארצות הברית יש הרבה מקומות שהיא בעלייה. והסיבות לעלייה הן רבות. העולם הוא כפר גלובאלי ויש הגירה, יש עלייה עצומה במקומות שאנחנו לא מעלים על דעתנו.


בעניין הפלואורוזיס יש בעיה בהגדרה הרבה פעמים. בדברים הקיצוניים אין בעייה להגדיר פלואורוזיס. הבעיה היא בטווח הביניים. יש הרבה מצבים שהם לא פלואורוזיס אלא פגמים באמייל שנובעים בזמן ההתפתחות מכל מיני מצבים סיסטמיים שהרפואה מאוד התקדמה, היא מקיימת הריונות ולידות שבעבר לא היו מתקיימים, אבל כל אלה משאירים סימן על השיניים.

ניקח היפופלזיה, תת יצירה, כל האזורים האלה הרבה יותר פגיעים לעששת. אנחנו יודעים שאחד האמצעים למנוע אותם זה כמובן חשיפה לפלואוריד, שעוזרת "להקשות" את האזורים האלה, להפוך אותם ליותר עמידים, והדברים האלה הולכים ועולים. זו נקודת הבעיה בהגדרה של הפלואורוזיס.


דבר השלישי, לצחצח שיניים לא מספיק. אנחנו יודעים שעששת זה רב גורמי. זה חיידקים, וזה PH, וזה בכלל מה מצב הרוק, זה כל ה"אקו-סיסטם" של הפה. אצל אנשים מבוגרים יכול להיות רוק אחר, עם בעיות אחרות, וסוג עששת אחר, ואצל תינוקות וילדים יש רוק אחר. זה לא חד משמעי ולצחצח שיניים זה לא מספיק. כדי להגיע לאוכלוסייה צריך אמצעים נוספים.


מילה אחת לגבי חינוך לצחצוח, פה אני חייב כרופא שיניים, כמי שרואה מידי יום ילדים ומשפחות ומורים, גם באחד על אחד קשה מאוד לחנך אנשים. קשה מאוד. קשה מאוד לשנות הרגלים כשלא רואים מייד את התוצאה. ולא לחינם אחד הספרים הידועים בחינוך לבריאות הפה והשיניים נפתח במשפט מדוע רוב התכניות למניעת עששת נכשלות. אין תכנית אבסולוטית.


ההערה הבאה היא לגבי ה-NRC, עברתי בבוקר על האינטרנט לפני שבאתי והסתכלתי על האתר שלהם שעודכן רק עכשיו במועצת המחקר הלאומית האמריקאית, והיא מאשרת שוב שהכמות המותרת במי השתייה אינה מהווה סיכון לבעיות כמו סרטן, כשל כלייתי או מחלת עצמות, כפועל יוצא הם אישרו תקרת בטחון של ארבעה BBM, באתר האינטרנט מופיע היום, של ה-NRC.


ההערה החמישית היא הערה כללית, בזה אני מסיים, ואתם מפה גם מבינים מאיפה אני בא. העובדות הן לפני כולם, והרי את העובדות אי אפשר לשנות. המספר הוא מספר, ראינו פה ושמענו, אי אפשר לשנות את זה. הבעיה זו האינטרפרטציה, ופה יש לנו את הגורם האנושי. כל אחד מדבר מאיפה שהוא בא. וכמו שאמרתי אני סוכן של הילדים, ואני רואה מידי יום את הילדים ואת ההורים ואת האחים ואת המשפחות. ושאל חבר הכנסת רן כהן, מהי תגובת השרשרת של העששת. ואני אגיד לך, זה לא רק זה שיש להם כאבים, זה לא רק זה שיש פגיעה באסטטיקה, זה לא רק זה שהשיניים הקבועות שלהם ייפגעו, גם בצורה וגם באיכות שלהם. זה לא רק זה שההורים שלהם מפסידים ימי עבודה. זה לא רק זה שהילדים עצמם, וגם על כך יש עדויות, הילדים לא מתפתחים כי הם לא אוכלים טוב. אני חושב שבזה סיימתי, אני בעד.

אף פעם אני לא מקיים ישיבה מעל שעתיים, אני רוצה לסכם.

אדוני היושב ראש, אני חייב לומר לך, באמת אני הקשבתי לכל הדיון הזה, באתי אליו מתוך איזה שכנוע, אתה יודע, אינטואיטיבי, שהפלואור במים הוא נגד עששת וזו התקדמות אנושית מבחינה מדעית כדי להציל את הילדים מהמחלה הנוראה הזאת. אבל המפח נפש שלי התחיל מזה שקראתי את החומר, לפני שבאתי פה לישיבה.

אני חייב לומר שיצאתי יותר מבולבל מכל המחקרים, מאשר נבון ויודע. אני לא מקנא בשר הבריאות, תאמין לי, אם אני הייתי שר הבריאות עכשיו והייתי צריך לקבל החלטה, לא הייתי מתפטר אבל אני אגיד לך מה הייתי עושה, אני הייתי עושה מה שאני ממליץ לך לעשות. אני ממליץ שאנחנו נציע למשרד הבריאות, למדען הראשי, להחליט לפני שמרחיבים את הכמויות של הפלואור במים, לפני כל החלטה כזאת, שיהיה מחקר אחד רציני, משמעותי, שיבוא להוכיח האם זה מועיל או האם זה מזיק. עכשיו איך הוא יעשה את המחקר הזה זו באמת בעיה שלו.


הדבר השני, אני מגיע למסקנה באמת, אולי דרך אגב של הדיון הזה, אולי גם את זה צריך לכלול במסקנות שלנו, שהמדינה, אם היא רוצה לתקוף את הבעיה של העששת בשיניים היא חייבת להכניס את הנושא של טיפול בשיני הילדים בתוך מערכת הבריאות הלאומית. זו חייבת להיות לדעתי מסקנה חד משמעית. כי הניסיון, לא נוכחנו פה שזה חיסון כזה גורף על השיניים של כל הילדים, לא בטוח שזו התוצאה היחידה. מה שכן בטוח זה שאם הטיפול בשיניים ייכנס לתוך מערכת הבריאות הלאומית אנחנו נדע שלפחות בזה תרמנו לילדים שלנו תרומה משמעותית. תודה רבה.

אני מציע שתיזום את החוק הזה, כחבר כנסת, לגבי טיפול בשיני הילדים.

אני רוצה קודם כל להודות לכל המשתתפים על הסבלנות והסובלנות.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות להשלים הדיון בסוגיית ההפלרה וזאת בשיתוף מומחים בתחומי בריאות הציבור, רפואת השיניים, איכות הסביבה ואתיקה ומשפט.

הוועדה קובעת כי לאור המחלוקת הקיימת לגבי היעילות של הפלרה במניעת עששת שיניים, ולאור המחקרים המצביעים על אפשרות של נזקים בריאותיים וסביבתיים פוטנציאליים יש להקפיא המצב הקיים ולא להרחיב את חובת ההפלרה על יישובים חדשים כפי שמחייבות התקנות.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00