כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

19.6.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

שהתקיימה ביום שני כ"ג בסיוון התשס"ו (19 ביוני 2006) בשעה 8:40

הוראת השפה העברית לתלמידים עולים.

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר

יצחק זיו

אברהם מיכאלי

יוסף שגאל

עמיהוד בהט – מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך

מאיה שריר – מדריכה ארצית בעלייה וקליטה, משרד החינוך

תרצה לוי – מפקחת קליטת עלייה, משרד החינוך

רימה גלקין – מדריכת שפ"י, משרד החינוך

עו"ד מאיה לסר – לשכה משפטית, משרד האוצר

עו"ד טלי ארפי – לשכה משפטית, משרד האוצר

מסרט וורקו – רכזת תחום חינוך, המשרד לקליטת העלייה

מרים בץ – ראש יעוץ חינוך, המשרד לקליטת העלייה

יוסף רוזן – ממונה אולפנים בצה"ל, המשרד לקליטת העלייה

רעיה ריגר – מנכ"לית פורום הורים עולים

אלי זרחרן – מנכ"ל אגודה ישראלית למען ילדים עולים

חנה דשבסקי – מנהל מחלקת עולים, המועצה הלאומית לשלום הילד

נעמי אורן – מנהלת תוכנית נטע, הסוכנות היהודית

מיכאל ידוביצקי – מנהל חינוכי של חטיבת החינוך בחמ"ע, הסוכנות היהודית

צבי גלאון – מנהל אגף, נעל"ה

דנה גורדון

שרון רפאלי

הוראת השפה העברית לתלמידים עולים

בוקר טוב. אני שמח לפתוח את הפגישה הראשונה של ועדת המשנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך. הנושא שעל סדר היום וגם מחר הוא הוראת עברית, בעיקר לילדים ונוער שמגיעים כל יום וכל שבוע. אני מבקש לשמוע בהתחלה את סקירת משרד החינוך, איפה הדברים עומדים היום, איך השיטה פועלת היום, ומהם הנתונים. לאחר מכן נשמע דעות ונקיים דיון על סקירת המצב. עמיהוד בהט, ראש אגף לקליטת עלייה במשרד החינוך, בבקשה.

בוקר טוב. אנחנו נמצאים במציאות קליטה שצריכה לעמוד במבחן הזמן. הזמן השתנה ויש הבדלים גדולים מאוד בין היקף העלייה בשנות ה- 90 לבין העלייה היום ולאופן העלייה. לזה יש השלכות מאוד גדולות על העניין כולו.

צריך לעשות הפרדה ברורה בין מבנה העלייה מאתיופיה לבין העלייה משאר מדינות העולם, וגם בתוך זה צריך להגיד שיש הבדל בין עלייה שכרוכה בקליטה ישירה – על אחד במקום שהוא מוצא לעצמו לגור, ללמוד ולהתחנך ולהתקדם – לבין עלייה מצרפת למשל, שהיא יותר מרוכזת, בדרך כלל בתקופת הקיץ, וזה מאפשר למערכת טיפול אחר ובמידה רבה פחות מורכב.

העלייה מאתיופיה מגיעה אלינו באופן קבוע במהלך כל השנה. אחת לכמה שבוע נוחת מטוס, והעולים מגיעים למרכזי הקליטה שמפעילה הסוכנות היהודית בכל הארץ. על ההגעה אנחנו יודעים לא יותר מ- 3-4 ימים לפני הנחיתה. אנחנו צריכים לזהות אז כמה מבוגרים וכמה ילדים, באיזה גילאים הם, וכמובן שכל משפחה או שתי משפחות מגיעות למרכז קליטה אחר; זה לא שמרכז קליטה אחד מתמלא ואז עוברים לשני. כשיש 20 משפחות כל שתיים-שלוש משפחות מגיעות למרכז קליטה אחר: אחת לבאר-שבע, אחת לקריית שמונה ואחת לנהרייה ואחת לאשקלון. הילדים לומדים בכיתות קלט ובכיתות אולפן, וכך עושים צעדים ראשונים בלימוד עברית. בתוך הקבוצה שמגיעה מאתיופיה יש ילדים שלמדו באתיופיה וכאלה שלא למדו באתיופיה. כך שאפשר למצוא בכיתת קלט אחת ילדים מרקעים שונים מכל גווני הקשת האנושית האפשרית, וגם קצב ההגעה שלהם שונה: כל חודש-חודשיים הכיתה מקבלת עוד קבוצת תלמידים. כמובן, מורכב מאוד לבצע הוראה בכיתה כזאת.

לכן אנחנו משתדלים לגוון ולצייד את המורים בכיתות הקלט באולפן במירב הכלים בהתאם לתוכנית הלימודים. בשנה הבאה אנחנו מתכוונים להכניס לכל כיתת אולפן כזאת מורה יוצא אתיופיה שיכול לסייע גם בהוראה, גם בהעלאת הדימוי העצמי,אפילו ברמה של תרגום פשוט, כי מדובר על אנשים שהגיעו לפני יומיים-שלושה מחו"ל. אנחנו גם מתכוונים – אני מקווה שיהיה לזה תקציב – להקים יחידת בנות שירות לאומי יוצאות אתיופיה כדי לתגבר את הכיתות האלה. גם עכשיו עושות את זה מורות חיילות, אבל במספרים מאוד מצומצמים. כיתה כזאת עובדת כשנה וחצי, וחלק מהילדים משתלבים בכיתות האם, וחלק מהילדים נשארים עד המעבר ליישוב הקבע, ואז הם עוברים.

קליטת תלמידים משאר חלקי העולם היא קליטה ישירה ביישובים שונים, מלבד צרפת וארצות-הברית שמהם באים עולים בקבוצות יותר מרוכזות ומתוכננות מראש על-ידי עמותות שונות, כמו "נפש בנפש" שמביאים את העולים מצרפת ומארצות-הברית. אבל רוב העולים מחבר העמים וגם אחרים מגיעים למדינת ישראל באופן פרטני, כל אחד ליישוב שהוא משתלב. זה אומר שאנחנו מגיעים למצב שבערים "קולטות עלייה" יש ילד אחד או שני ילדים שהגיעו בשנה האחרונה, וגם במקרה הזה לא ברור שהם הגיעו ב- 1 בספטמבר, אלא גם פה התהליך נמשך גם במשך השנה. מעטים הם בתי-הספר שבהם אנחנו יכולים למצוא ריכוזים קצת יותר גדולים שמאפשרים יצירת מסגרות מעוגנות מראש, כמו באשדוד או בחיפה. אבל גם שם מדובר בבית ספר אחד ובדרך כלל ההוראה האולפנית מתבצעת גם שם.בחיפה למשל יש אולפן שיש בו 10 ילדים, וזה כולל ילדים מ- א' ועד ו', שלא תמיד מגיעים מאותו רקע. זאת מסגרת שמאפשרת יתר גמישות.

יש לכם נתונים סטטיסטיים? למשל כמה ילדים הגיעו בשנה האחרונה.

יש לי נתונים שמתייחסים לכל העולים מארצות הרווחה – גם מצרפת, גם מחבר העמים וגם ממקומות אחרים. זה לא מפולח לפי ארצות, אלא לפי ארצות רווחה ויוצאי אתיופיה לפי המבנים השונים של הכיתות. לדוגמה, במחוז חיפה: באור עקיבא יש ילד אחד, בזכרון יעקב יש 6 ילדים בשני בתי-ספר. יכול להיות שאחד או שניים מהם הם בכיתה א', וזאת פרשה פדגוגית בפני עצמה בגלל היכולת לשלב אותם באולפן כללי שהוא מסגרת יותר רחבה; בחדרה יש 8 תלמידים ב-6 בתי הספר; בצור שלום, בקריית ביאליק וב- - - יחד יש 8 תלמידים, ומן הסתם חלק מהם באו בכיתה א',ב' ולא באותו זמן; בקריית מוצקין יש 5 תלמידים ב- 3 בתי-ספר. כך בכל מחוז, גם בצפון: שניים במרום גולן, אחד במרחביה, אחד בנהרייה, ארבעה בנצרת עלית- -

כמה יש בנתניה?

בנתניה ב- 13 בתי-ספר יש 20 עולים. מתוכם לא הגיעו ב- 1 בספטמבר וחלק הגיעו ב-א'-ב'. בפתח תקווה יש כ- 15 תלמידים ב- 12 בתי-ספר.

אם כך המצב שאתה מתאר הוא כזה שבערים הבינוניות קולטות עלייה – לא חיפה ולא אשדוד – יש כ- 20 ילדים שפזורים במספר גדול של בתי-ספר- -

ושלא ברור אם כולם עלו ב- 1 בספטמבר, אלא מצטרפים רק במהלך השנה. מתוכם יש ילדים ב- א'-ב', וזאת שאלה פדגוגית אמיתית אם אפשר לשלב אותם באופן פדגוגי. אני אסקור גם את הקשיים האחרים, כמו למשל קושי ההסעות; לא כל ילדו בכיתות א'-ב' וגם ג' ו-ד' ייסע למרחקים כדי להיות נוכח במסגרת של אולפן יישובי או של אשכולות של בתי-ספר, אף על פי שמבחינתנו אלה אולפנים מצוינים.

הנתונים האלה הם רק על בתי-ספר יסודיים?

רק יסודי. אם בבית-ספר אזורי יש 6 כיתות, מן הסתם בחטיבות הביניים יש חצי מזה, כיוון שיש רק 3 שכבות, אז זה עוד הרבה פחות. אם כי ההסעות בחטיבות הביניים יותר פשוט כי זה ילדים יותר גדולים, לא רק מבחינת העלות, אלא גם מבחינת ההסעות. העלות של ההסעות היא מאוד גדולה, ואני מניח שאחד הגורמים שמקשים על הקמה מסוג זה.


יש מקום גם לדבר על מערך התקצוב של העולים בשעות חסר במערכת החינוך היסודית, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות. העולים כולם מקבלים הקצאה של שיעורי עזר לעולים. בחינוך היסודי נוהג יישום דוח ועדת שושני שדיברה על תקצוב דיפרנציאלי בבתי-הספר, ובוטלו הסלים האחרונים שהיו פעם צבועים לעולים ולמחוננים ולכל מיני קבוצות באוכלוסייה. היום הדבר ניתן בצורה גלובלית כאשר מנהלי בית הספר מקבלים את התקן, ובתוכו פרושים על פי שיקולים פדגוגיים- -

גם התקן הזה קוצץ מ- 1.25 ל- 0.95

הקיצוצים במערכת חלים על כל הדוח. דוח ועדת שושני עשה טוב מאוד עם העולים ביישום הדוח משום שהוא מתייחס אל העולה לא כאל בעל זכאות של שנתיים או של שנה, אלא העריך את מרכיב העלייה בסך הכול הכללי גם למי שהוא יליד הארץ, והוריו עלו לארץ אחרי 84'. זאת אומרת יש פה הרחבה מאוד גדולה של ההקצאות לתלמיד בעולי הרווחה. זה נכון גם לגבי עולי אתיופיה, אבל מכיוון שעולי אתיופיה קיבלו כל הזמן זכאות מאוד מוקדמת החל מ- 91', אז שם הציבור שנוסף בעקבות דוח שושני הוא יותר ילידי הארץ שהוריהם היו עולים, אבל כל העולים היו בתוך העניין; לעומת ארצות הרווחה שזה הרחיב מאוד את היריעה.

יחד עם זאת החל מלפני שנתיים, ובייחוד בשנה שעברה, ובשנה הבאה הולכים לעשות את זה ביתר-שאת, יש ילדים שיורדים מהמטוס בתהליך מתון באמצע השנה או בתחילת השנה. אלה בדרך-כלל לא נקלטו בצילום המצב שהמשרד עשה למצבת התלמידים; הם גם בעלי צורך ללמוד עברית באופן יותר משמעותי. המערכת מעבירה לבתי-הספר האלה שעות צבועות בניגוד לקונספט הכללי של הדוח, וכל ילד כזה מקבל שעתיים שבועיות בשונה בגלל רישומו במצגת התלמידים של בית הספר. זה אומר שיש הקצאה בבית הספר, אבל זה גם אומר שילד שמקבל שעתיים נמצא עדיין רחוק מהמצב האידיאלי שהיו לנו 20 שעות שבועיות לצורך רכישת השפה, בוודאי בשלבים הראשונים של הקליטה.

זה אומר שאם המצב הוא שיש 3 ילדים בבית הספר שהגיעו בזמנים שונים במהלך השנה מקבלים כולם יחד 6 שעות בשבוע ללימוד עברית, ואפילו קצת פחות.

מקבלים 6 שעות צבועות בעקבות בואם לבית-הספר. מנהל בית הספר יכול להחליט שהוא לוקח שעות, ואם אין לו הוא לא ייקח.

מה קורה בדרך כלל?

אני לא רוצה להגיד דברים שהם לא מבוססים סטטיסטית. אבל ברור שיש מנהלים שרואים את העניין, וגם האפשרויות שלהם בתקן, מספר השעות שיש להם, הראייה שלהם את הדברים וגם ה- input של המדריכים והמפקחים בכל המחוזות מניבים משאים ומתנים, ובחלק גדול מהמקרים נותנים ודאי יותר. אני לא יכול לתת מספרים סטטיסטיים על העניין הזה, אבל כשהשעות צבועות זה מחייב. מעבר לזה זה עניין של שיקול דעת פדגוגי ושל התערבויות שלנו.

החברים פה מכירים אותי, ויודעים שאני עושה 20 שעות ביממה לטובת שדרוגים שאפשר למצוא אותם מתחת לאדמה, ולכן נראה לי שזה נתון לשיקול דעת פדגוגי נכון ורציני שמעוגן גם באנשי המטה של משרד החינוך וגם בדרגים מהאקדמיה כדי לאשש את הדברים בצורה נכונה. לדוגמה, אם ילד בכיתה א' צריך להיות בכיתת אם זה קודם כל עניין פדגוגי ואחר-כך זה עניין של ההסעות או של הבייביסיטינג. דבר שני, זה כפוף במגבלות התקציביות שכרוכות גם בשעות הוראה, גם בהדרכה ובפיקוח וגם בהסעות ובלוגיסטיקה. זה הון עתק למדינת ישראל.

נראה לי שניתן לשדרג. אפילו אם יימצאו שעות כדי לתת לילד או שניים – שעה כל יום – מה טוב ומה נעים. ויהיו 3 ילדים שיהיו להם 10 שעות, ואז זאת מערכת של שעתיים ביום. עם כלים מתאימים להוראה אנחנו עוסקים עכשיו בעניין הזה – בגלל עלייה במבנה שאני תיארתי – בפיתוח תוכנית הוראה אולפנית אינטראקטיבית. זה לא יהיה במקום המורה, אבל כל התרגול שכרוך בשעות הוראה יקרות יהיה גם באמצעות גורם אחר בבית הספר שיוכשר לעשות את העניין הזה, והמורה ייתן את ההקניה. ככה מצד אחד נוכל לשדרג את מספר השעות ונשלים אותן למינימום, ומצד שני יוכלו לבצע את זה מול מט"ח שעובד על זה עכשיו; 8 יחידות מוכנות, ואני מקווה שעד אמצע השנה הבאה כל היחידות של האולפן הראשוני יהיו מוכנות. הכול צמוד לספר הלימוד "הכול חדש". אנחנו ננסה למצוא כל פתרון שרק אפשר כדי שנוכל לאפשר גם במסגרות הקטנות האלה רכישה ראויה של השפה העברית על אף הקושי האובייקטיבי.

שני הדברים הם נכונים ויפים. יכול להיות שנגיע לאולפן יישובי בבתי הספר, לא רק ביישובים בינוניים מבחינת גודלם, אלא 15-20, וזה כמובן כפוף לשיקולים פדגוגיים ולקצב הבאים ולשיקולים תקציביים- - -אני מסכים. ילד שבא לבד לא צריך להיות שונה מילד שבא עם עוד 500 ילדים במטוס. אבל כמובן אי-אפשר להתעלם מהמציאות וצריך לעבוד בתוכה. אולפן יישובי כזה דורש הקצאת שעות מאוד גדולה, כי ילדים יחזרו מהאולפן בהדרגה איש-איש על-פי יכולתו ועל-פי הישגיו, ואז נמצא את עצמנו עם מורה ופחות תלמידים. העסק הזה צריך להיות בפני עצמו עם הקצאת שעות נפרדת, וזה כבר סיפור מאוד יקר – תלוי תקציב, אבל אפשרי. דבר שני, שדרוג מספר השעות המינימלי של קבוצה קטנטונת בבית-הספר + אלמנטים אחרים שהם לא מורה ושעות הוראה כדי לאפשר את הלמידה הזאת. אלה שתי האופציות שנראות.


כל הסיפור הזה לא רלוונטי לעניין כיתות הקלט של יוצאי אתיופיה, שהרי הן כיתות שלמות. אנחנו מסיימים לכתוב הצעה לחוזר מנכ"ל בנושא הוראה באולפנים, גם בכיתות קלט וגם לארצות הרווחה – עם נהלים מסודרים ומאורגנים מאוד. יש כזה דבר, אבל אנחנו עושים את השינויים הנדרשים שנובעים מהתקופה הזאת, כמו מספרי מינימום ומקסימום שיחייבו את המערכת. אני מאוד מקווה שלקראת סוף הקיץ החוזר הזה ייצא עם חוזר מנכ"ל או עם חוזר המנהל הפדגוגי, אבל שיהיה מסמך רשמי שייצא למערכת בין היתר בנושא המשאבים הניתנים.

אתה דיברת על המפתח לתקצוב ביסודי שהוא 1.8. מה קורה בחטיבות ביניים ותיכון?

לא אמרתי "אין שינוי", אז אולי זה בסדר, אבל לגבי הוועדה זה אולי לא ברור.

כדי שניישר קו.

מה שהיה הוא שנוהג גם עכשיו. זה לא פותר חלק מהסיפור, אבל המציאות דומה למה שהיה במשך כל השנים. כלומר, ילד יוצא אתיופיה מקבל שעה וחצי, ואם הוא ילד ממקום אחר יש טבלה מסודרת ומפורסמת, והיא מחולקת למי שעוסק בעניין. בממוצע יש שעה לילד. אם זה ילד אחד או שניים זה חמש שעות. אם זה 200 ילדים זה רק 150. אבל הממוצע הוא שעה ל- 10 ילדים.

אם בחטיבת ביניים יש 5 ילדים- -

10 שעות. אבל בתקן יהיה כתוב- -

יהיה כתוב "שעות עולים", לא יהיה כתוב שזה שעות עברית, נכון?

זה שעות עברית. אם כי אנחנו לא מתנגדים שאם ילד רכש את השפה, והוא עדיין מתקשה במקצועות אחרים – אגב, המחקרים מראים שחלק מהקשיים גם במתמטיקה נובעים גם מקשיים בשפה. זאת אחת הסיבות שהביאו אותנו ליוזמה של תוכנית שע"ל שאני אדבר עליה בנפרד; היא לא ברמת האולפן, אלא ברמה שונה לילדים עולים ותיקים, דווקא מארצות הרווחה שזקוקים לכך.

אתה יכול לתרגם למעשים איך זה מתבצע היום כשמגיע ילד אחד או מגיעה קבוצה של 5 ילדים. אתם מסיעים אותם לכיתת אולפן?

ממש לא, זה בדיוק הפוך.

זאת הבעיה.

ילד הולך לבית הספר באזור מגוריו, ואגף אמח"י במשרד החינוך מעלה את ה- 1.8 שעות ל- 3.6. בית-הספר מקצה מורה שילמד אותו בבית-הספר בהיקף שבו הוא מסוגל לעשות, או מעבר לכך. אני חייב לומר, שאם שפר גורלם של הילדים, והם באים באוגוסט המנהל יכול להקצות את המורה הטוב ביותר בצוות שלו. ברגע שכל המורים עסוקים –והרי אף מנהל לא חשוד בכך שהוא ישאיר מורה בחדר המורים כי אולי יבוא עולה בפברואר – ולכן הוא יהיה חייב לשים את כל המורים בכל שעות התקן ב- 1 בספטמבר, ואם יבואו 2-3 ילדים עולים בדצמבר ממשפחה אחת: אחד ב-א', אחד ב-ג' ואחד ב-ו', בית הספר יצטרך להקצות מורה שלא מלמד בבית הספר או שאחד המורים בבית-הספר יקבל את זה- -

או מורה לחינוך גופני - -

- - -הסבה כלשהי של מערך הבית ספרי הפנימי כדי לתת מענה במהלך שנת הלימודים, כמובן שגם היא מציאות לא פשוטה ומורכבת למנהל בית-ספר או לצוות שעוסק בכך.

ואז אותו ילד או קבוצה של ילדים יושבים לפי ההקצאה של השעות שקיימת.

נכון. או שבית-הספר לא ירחיב לו, ובשאר השעות הם יהיו בכיתה.

איך הילדים האלה מתחלקים במשך היום? הם נמצאים כל היום בכיתת האולפן הזאת?

יש 3 שעות בשבוע.

עברתי את החוויה הזאת לפני 30 שנה, ולכן אני שואל אם המערכת השתנתה מאז או לא. מצד אחד המורים שיושבים עם הילדים מקדמים את הילדים בצורה בלתי רגילה, ומצד שני יש פיגור במערכת כי ילד לא נכנס למערכת השעות של הכיתה, ובסוף השנה מגלים ילד שהפסיד את כל שנת הלימודים.

גם לכאן נכנסים שיקולי דעת פדגוגיים. מצד אחד, האם לעשות את זה בסיום הלימודים, כשהילד כבר עייף, ב- 13:00 בצוהריים. מצד שני, ב- 8:00 בבוקר הילד רענן בבוקר, טוב להוציא אותו, אבל אז כמו שאמרת הוא מפסיד. אנחנו משתדלים להוציא אותם משיעורים שהם לא רלוונטיים עבורו בגלל השפה. אין לי דוגמה יותר טובה מלהגיד שילד בחינוך הדתי ייקח שיעור גמרא בארמית לפני שהוא יודע עברית, זה חסר כל ערך וטעם. מצד שני, יש שיעורים לא פחות חשובים. למשל, שיעור ספורט – לפעמים הדימוי העצמי של הילד והחיבור החברתי שלו דווקא אם הוא מצטיין בספורט, הוא קריטי לעניין זה. כלומר, שיקולי דעת פדגוגיים הם גם מקומיים בהתאם לילדים ולמנהלים. אי-אפשר להגיד דבר חד-משמעי. נכון שזאת דילמה מתי לעשות את זה, על חשבון מה ובמקום מה ובמקביל למה.


בחטיבה העליונה יש זכאות לשעה אחת לילד, ותלמיד עולה שלומד בחטיבה העליונה ועושה שלוש בחינות בגרות באותה שנה מקבל שעה נוספת- -

ביום?

כל הנתונים הם שעות בשבוע.

כל הנתונים הם שעות שבועיות. בבתי-ספר שיש בהם הרבה כיתות עולים, כמו בית-ספר אוסטרובסקי או אחד-העם שנבחנים יחד והמכנה המשותף הוא החומר לבגרות, אז זה דבר מצוין, והוא מניב הצלחות רבות. זה לא אומר שאם אין, אז אין הצלחות. הרבה שנים ההצלחות של יוצאי ארצות הרווחה ושל חבר העמים היו אפילו למעלה מהממוצע הישראלי הוותיק. המסגרת היא חשובה, והיא קיימת אם לבית-הספר יש משאבים, שמופנות לא בשעות אלא בסכום כסף כי בעל יסודי ובחטיבות העליונות זה מגיע בצמוד לשכר הלימוד ולא בשעות תקן שבאות מאגף אמח"י במשרד.

תודה רבה על הסקירה. האם אפשר לקבל נתונים גם של הפריסה הגיאוגרפית של - - -של טבלאות המימון. הבנתי שזה בעיקר חשוב לחטיבות ביניים כי שם הנוסחה יותר מורכבת מהנוסחה הרגילה. האם נוכל לקבל את זה בוועדה ולהפיץ בין חברי הכנסת?

בהחלט.

אתה מציע שנשמע סקירה בצד התוכני-הפדגוגי: מי הם המורים ומהי תוכנית הלימודים.

אני מנהלת את היחידה להנחלת הלשון במנהל לחינוך התיישבותי-פנימייתי ועליית הנוער. זאת יחידה שקיימת כבר למעלה מ- 30 שנה. היא הייתה יחידה קטנה עוד בתקופה שהיינו קשורים לסוכנות היהודית, בעליית הנוער. לפני 10 שנים בדיוק כשסגרו, לצערנו, את עליית הנוער עברנו למנהל לחינוך התיישבותי, ומאז גדלנו והתפתחנו, ואנחנו עוסקים בכל מה שקשור להוראת העברית של תלמידים עולים חדשים.

בתוך חינוך התיישבותי בלבד או בכלל- -

בצד אחד אני מנהלת את היחידה שקיימת במנהל לחינוך התיישבותי; מאידך אני גם מפקחת על קליטת עלייה וגף קליטת עלייה במנהל.

כך שלמעשה את נוגעת ל- 100% תלמידים ולא לאותו שיעור שלומד בחינוך ההתיישבותי.

באופן אינטנסיבי אני נוגעת לתלמידים שלומדים בחינוך ההתיישבותי.

מה השיעור שלהם מכלל התלמידים?

יש כמעט 11 אלף תלמידים עולים במנהל לחינוך התיישבותי- -

זה בטח לא עולים של שנה ראשונה.

לא. זה כל העולים.

אנחנו מתמקדים בעולים של שנה ראשונה.

השנה יש 2,200 תלמידים עולים של שנה ראשונה במנהל שלומדים בכיתות אולפן.

רק הערת ביניים כדי שהחברים יעמדו על ההבדלים: צריך להביא בחשבון שכל נושא היסודי לא רלוונטי במנהל כי הכול מתחיל בכיתה ז'. דבר שני, מקבלים תלמידים פעם אחת בשנה, ב- 1 בספטמבר. ולבסוף, ישנן כיתות מלאות של תלמידים, והתפזורת שדיברנו עליה קודם לא קיימת במנהל ההתיישבותי.

במנהל ההתיישבותי יש מעין כיתות קלט, כולל לעולים בשנה ראשונה.

זה הייחוד של המנהל.

דומה למה שקורה עם העולים מאתיופיה.

זה דומה קצת. גם שם אנחנו מדברים על כיתות קלט, ובכל זאת יש עולים שלומדים בבתי ספר אזוריים שגם שייכים למנהל ההתיישבותי.


אני אומר כמה משפטים על הוראת השפה העברית כשפה שנייה. באופן כללי, השפה העברית מקפלת בתוכה את הרבדים השונים של התרבות היהודית. זאת אומרת שמי שמלמד עברית מלמד גם יהדות, גם ציונות, גם ידיעת הארץ. וכל הערכים שהתחומים האלה כוללים בתוכם, הצרכים של תלמיד עולה בהם הם כפולים: גם צרכים אקדמיים וגם חברתיים. השפה היומיומית והשפה האקדמית הן שני ממדים נפרדים ושתי פונקציות לשוניות שאין ביניהן קשר בהכרח. הן נמדדות באופן בלתי תלוי ומאוד מורכב. אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב על מטרת העל שלנו, למה אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים להביא את התלמידים העולים ליכולת לתפקד בשפה העברית ברמה שהיא קרובה ככל האפשר לרמה של תלמיד ישראלי שרכש את הלשון שלו כשפת אם. כך נוכל לאפשר קליטה אמיתית של התלמידים העולים בישראל.

שפה אינה תחום ידע, אלא מיומנות כמו לימוד נהיגה. כדי לרכוש שפה צריך להתאמן, אימון ממושך ואינטנסיבי כמו ריצה למרחקים ארוכים – אלפי קילומטרים של דיבור, של קריאה, של כתיבה ושל האזנה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שכדי לדעת שפה בצורה מעמיקה צריך בממוצע 7-9 שנים. זאת אומרת שהחודשים הראשונים ואפילו השנה הראשונה היא מעין תשתית למה שנלמד אחר כך. הלימוד האמיתי והמעמיק מתרחש אחרי השנה הראשונה, והוא איננו מסתיים אף פעם. כל החיים אנחנו לומדים את השפה. השפה היא גם צינור למחשבות ולדעות, וככל שהמחשבות והדעות מורכבות יותר הלימוד מתמשך.


אני רוצה לספר בקצרה מה נעשה בשטח.

לאור הניסיון שיש לכם, מהו מספר השעות הנורמלי בשבוע שילד בשנה הראשונה צריך ללמוד, וכמה חודשים; שנית, מיהו ציבור המורים: מהי ההכשרה שלהם ומהם תוכניות הלימודים וספרי הלימוד שאיתם אתם לומדים.

צריך להכיר בכך שעברית כשפה שנייה הוא תחום התמקצעות. לכן מורים שמלמדים עברית צריכים להיות כאלה שהוכשרו לכך: הם צריכים להיות אקדמאים, בעלי ניסיון דידקטי בהוראת עברית כשפה שנייה. כיוון שאין במערכת כולה הרבה מורים שהוכשרו לכך, צריך להכשיר אותם. במנהל אנחנו מקיימים קורסים וימי השתלמות. יש לנו קורס בסיסי בן 7 ימים שכל מורה שמלמד במסגרות שלנו חייב לעבור אותו, גם אם הוא בעל ניסיון של 20-30 שנה. קורסים אחרים נערכים לאורך שנת הלימודים. בשנים האחרונות חלה התקדמות מאוד גדולה גם בשאר המחוזות ומוקצות אלפי שעות לקורסים או להשתלמויות כדי להכשיר את המורים.

יש דרישות סף ממורה? למשל, מורה שלא עבר מספר מסוים של קורסים לא יכול להיכנס ללמד את אותם תלמידים עולים או שאין דרישת סף כזאת?

במנהל לחינוך התיישבותי אנחנו דורשים יותר שעות התמקצעות. אני בטוחה שכל הפעולות שגף קליטת עלייה עושה עכשיו המצב ילך וישתפר, והוא כבר משתפר בהרבה לעומת מה שהיה קודם.

יש הוראה חד-משמעית: לא ייכנס מורה לכיתה אם זאת כיתה של שיעורי עזר וכדומה. בכיתות האולפן רוב המורים עברו השתלמות. במסמך החדש שדיברתי עליו קודם תהיה חובה- - -

אבל אותו בית ספר ממוצע שקיבל 4 תלמידים ונותן להם במקרה הטוב 8 שעות שבועיות, שם אין דרישת סף- -

אני לא יכול לחתום לך, אני יכול לחתום שהמורה עבר הכשרה. ברור שאנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד לגייס את המורים להשתלמויות. מדובר על 3000 שעות השתלמות ומדובר על כך שמפקחים והמדריכים מפעילים את כל יכולתם לגייס את כל האנשים להשתלמות. זה אכן מתבצע מצוין. אני לא יכול לומר שזאת הנחיה אדמיניסטרטיבית, אבל יכול להיות שזה כן ייכנס למסמך החדש.

לגבי השאלה הראשונה ששאלת, לדעתי דרושות 22 שעות שבועיות של לימודי עברית כדי שהתלמידים יתקדמו בקצב נכון.

בשנה הראשונה?

בשנת לימודים שלמה. הדגש בהתחלה הוא על לימודי עברית פרופר, ובמהלך השנה אנחנו מורידים מספר לימוד בסיסי בעברית ומכניסים בהדרגה תחומי דעת ומקצועות תלויי שפה כמו היסטוריה, ספרות. זאת מין תקופת גישור לקראת כניסה לכיתת אם.

צריך להביא בחשבון שמדובר על כיתות של 25 ילדים. בקבוצה של 5 תלמידים גם הטיפול האישי בילדים נותן בונוס. אפשר להגיע לאותן תוצאות, אבל יכול להיות שגם ב- 12 שעות אפשר.

זה לא אותו דבר, אבל אפשר. אין דינמיקה כל-כך רבה כמו בכיתה קטנה.

אם היו נותנים כיתה של 5-7 תלמידים מהו מספר שעות נורמלי בשבוע- -

כמו שעמיהוד אומר, לפחות 12 שעות. אני מאמינה שפשוט אי-אפשר לתת יותר- -

אני שואל כמה נורמלי, לא כמה אפשר לתת.

נורמלי – 20 שעות. אבל זה לא כל כך מעשי- -

עד 99' היה חוזר מנכ"ל שחייב בית-ספר לתת 20 שעות במשך 3 חודשים רצופים לילד. היה מחקר שאמר למה 20 שעות. ההנהלה הקודמת של הגף ביטלה את החוזר הזה, ומ- 99' אין את זה.

לפחות בתקופה הראשונה. אבל מבחינה מעשית אני לא יודעת עד כמה זה ישים. חשוב מאוד לציין שגודל אופטימלי של כיתת אולפן נע בין 15 ל- 20 תלמידים. בכיתה שבה תלמידים לומדים שפה כל אחד צריך לפתוח את הפה מספר פעמים בשיעור, אחרת הלימוד איננו יעיל.

תחום שאנחנו עוסקים בו הרבה זה הדרכת המורים. ביחידה שלנו יש מדריכים וגם בגף קליטת עלייה בכל מחוז יש מדריכי מורים, והתפקיד של המדריכים הוא ללוות ולהדריך את המורים לעברית. אצלנו זה נעשה בעיקר בשנה הראשונה בכ- 60 מוסדות שבהם יש כיתות אולפן. זה מאוד חשוב כי חשוב שהלימוד יהיה מקצועי ככל האפשר. השנה הראשונה היא כל-כך קריטית לעתידו של התלמיד, זאת התשתית לחיים שלו, לא רק ללימודים שלו. לכן חשוב שהלימודים שלו יהיו עד כמה שאפשר יעילים ומובנים. הדרכה כוללת צפייה בשיעורים; אצלנו הצפייה היא אינטנסיבית, ואני מאמינה שגם בשאר המחוזות זה ילך וייעשה יותר אינטנסיבי. לדוגמה, אנחנו אומרים שבכיתת אולפן של תלמידים חדשים אנחנו צריכים לבקר אחת לשבועיים-שלושה: לעקוב אחר התקדמות התלמידים, ללוות את המורים, לדאוג לקצב נכון של הלמידה. הכול קשור גם להערכת הישגים, לדאוג למבחנים וכולי.

האם יש תוכנית לימודים מגובה בספרי לימוד מוגדרים?

כיוון שיש צורך נכתבת עכשיו בגף קליטת עלייה תוכנית לימודים ארצית שהיא תלוית סטנדרטים. כיוון שאנחנו עובדים הרבה מאוד שנים עם תלמידים עולים, כתבנו במנהל תוכניות עבודה שמותאמות לכל אוכלוסיית תלמידים: תוכנית עבודה לתלמידים שבאים מרקע אורייני, כמו תלמידים מרוסיה או מצרפת; ותוכנית אחרת לתלמידים שבאים מרקע שאינו אורייני. ספרי הלימוד לא היו בשטח, ואנחנו,היחידה להנחלת הלשון, לקחנו על עצמנו את זה; בהתחלה ניסינו להשתמש בחומרים קיימים בשנות ה- 80', וראינו שאנחנו צריכים כל הזמן להתקדם ולהתמקצע, ולכן חיברנו ספרים שמותאמים לאוכלוסיות השונות. אני מדברת על ספרים שהם ספרי לימוד בסיסיים וספרים שמרחיבים בנושא של הבנת הנקרא. אנחנו תמיד לוקחים בחשבון את התרבות שממנה מגיעים התלמידים, הולכים לדברים שקרובים לעולים שלהם, מכבדים את התרבות שלהם. למשל הספר "פתגם וסיפור גם": אנחנו לוקחים פתגמים מעולמם של התלמידים או גיאוגרפיה ואהבת ארץ-ישראל על-ידי שירים; גם פיתוח הוראת העברית באמצעות המחשב, שאנחנו חושבים שנכון לעשות.

השילוב בין היחידה להנחלת לשון לבין - - - כללית בנושא העולים זה שידוך פנטסטי. אנחנו כל הזמן לוקחים מבית היוצר של האגף להנחלת הלשון שבו יש אנשים מקצועיים לכתיבה, ומכניסים להדפסה מחודשת אלפי עותקים של ספרים בסיסיים- - -

- - - הזרוע המקצועית בתוך משרד החינוך בנושא הזה של הוראת לשון לתלמידים עולים?

זה לא מדויק. אבל אחד המעיינות המאוד משמעותיים זה בהחלט היחידה להנחלת הלשון במנהל שקיימת הרבה מאוד שנים.

עוד דבר מאוד חשוב: אנחנו צריכים לכבד את התלמידים, לאהוב אותם ולטעת בהם אמון ואמונה שהם יכולים להצליח. מקצועיות מצד אחד ואהבה מצד שני.

אני מדריכה ארצית. שני דברים חשובים בתוכניות לימודים זה תוכנית מונחית סטנדרטים לתהליכי קליטה של תלמידים עולים. התוכנית הזאת, מטרתה לעזור לבתי-הספר בתהליך הקליטה; היא מתייחסת לטפסים מתורגמים, לפגישה עם הורים, להיכרות עם תרבות הלמידה הקודמת – ממה הם באו. הם לא באו טבולה רסה ומתחילים מאפס, אלא עשו משהו לפני-כן וצריך לדעת מה. התוכנית מתייחסת גם להיכרויות עם תרבות ארצות המוצא ועם התרבות הישראלית באופן הדדי- -

אנחנו מתייחסים מאוד ברצינות לסטנדרטים, והמשרד כולו עוסק בסטנדרטים. מאיה עמדה בראש צוות עם פרופ' פרידמן ממכון סאלד, והנושא אושר כבר בהנהלת המשרד. 86 בתי-ספר יחלו בשנת הלימודים תשס"ז את תהליך ההטמעה של הסטנדרטים האלה.

עד היום זה לא היה?

היו הנחיות במסגרות שונות, אבל כסטנדרטים רשמיים במשרד החינוך זה ייכנס עכשיו. זה אומר שכל מנהל בית-ספר יידע בדיוק מה עליו לעשות, החל מלהגיד "שלום" לעולה, וכלה בדרכי ההוראה.

הסטנדרט הזה כולל למשל רמה מסוימת של ידיעת עברית שתלמיד צריך להגיע אליה בשנה הראשונה?

הסטנדרט הזה כולל הכול, כולל שיתוף הורים, חוץ מהוראת העברית. בהוראת העברית יש תוכנית לימודים שנכתבת עם אגף תוכניות לימודים, עם ייעוץ אקדמי של פרופ' שושנה בלום-קולקה. התוכנית הזאת אמורה להיכנס להטמעה בשנת הלימודים תשס"ז, והיא מתייחסת לעברית. אלה שני מסמכים משלימים.

לתוכנית הלימודים החדשה הזאת שנכתבת לקראת שנת הלימודים הבאה יש סטנדרט ידע בתום השנה הראשונה שבתי-הספר יצטרכו להראות שהתלמידים עומדים בו?

הרבה יותר מזה כי זה משלב גיל וותק בארץ. היא מאוד מורכבת, רב ממדית.

היא מגובה בספרי לימוד?

היא לא מגובה. היא תוכנית לימודים, ואנחנו עובדים עם ספרי לימוד שונים.

אפשר להגיד שכבר עכשיו מבחני ההישגים המדורגים נמצאים באתר האינטרנט של גף קליטת עלייה, והם כבר משתמשים בהם בכל המערכת כדי לדעת איך לעבור משלב לשלב.

גם המסמך. יש לנו אתר שיש בו הרבה חומר.

אם אפשר לקבל גם את תוכנית הלימודים החדשה, אנחנו נשמח.

- - -

באתר שלנו.

אנחנו רוצים לראות תוכניות של הספרים.

אנחנו נפתח סבב ראשון של התייחסות. כולנו זוכרים שאנחנו ממשיכים בדיון הזה גם מחר בבוקר. אני מבקש התייחסויות קצרות בשני כיוונים: קודם כל, אם יש הערות הבהרה או ידע שבשטח נראה קצת אחרת; דבר שני, האם יש התייחסות ספציפית לגבי השיטה שכרגע שמענו. דיונים יותר ארוכים על השאלה מהי הדרך העדיפה ולאן ללכת הלאה, נעשה בצורה מסודרת מחר בבוקר, כי נשאר לנו בערך רבע שעה לדיון.

אולי נוסיף על החינוך המשלים.

לא, אנחנו נקיים דיון נפרד על החינוך המשלים. בוועדת המשנה אנחנו הולכים לעבוד קשה כי הוטלה עלינו משימה קשה. כדי לא לקפוץ מנושא לנושא אנחנו נתמקד בהוראת עברית בחינוך הפורמלי. אחרי שנגיע למשהו שם, נזוז הלאה.

אני מדריכה בשפ"י, גם יועצת חינוכית, גם סיימתי לאחרונה מחקר שבו חקרתי את תהליך ההסתגלות של נוער עולה בכל ההיבטים, כולל בעניין של שפה. אני קצת מתלבטת כי אני רוצה להעביר הילוך כי עסקנו בנושא של רכישת שפה אצל ילדים שעלו ארצה בשנה האחרונה, כאשר הקושי הגדול של מערכת החינוך היום הוא התמודדות עם הילדים שנמצאים בארץ- -

אנחנו נתייחס גם לנושא הזה. אנחנו פתחנו בילדים של שנה ראשונה מכיוון שהם ממשיכים להגיע, ולכן ההמלצות שלנו הן הכי דחופות. הנושא שאת מעלה מאוד חשוב, ואנחנו נתייחס גם אליו.

חשוב לציין שהנושא הבוער הוא לא אותם ילדים שנוחתים היום בארץ, אלא עשרות אלפי ילדים שנמצאים במערכת החינוך ולא מקבלים מענה, או מקבלים מענה חלקי. הייתי מאוד רוצה שמחר נמצא את הזמן לדון בנושא. לדעתי, פה הבעיה הקריטית; תוצאות של מבחני הבגרות מדברים על כך, ותוצאות מבחני המיצ"ב מדברים על כך. אני מדברת על חטיבות ביניים ועל-יסודי שדורשות פתרון. זה הנושא שאני מציעה להעלות לדיון.

כשלים בהוראת שפה או בעיות שצברו מכיוון שלא קיבלו- -

אנחנו מדברים על הקניית שפה ככלי להצלחה בהמשך.

יכול להיות שהבעיות שאת מעלה הן תוצאה של המצב שהיה בשנה הראשונה.

יש לי גם הצעות אלטרנטיביות שלדעתי, הוועדה כבר יכולה להחליט עליהן. חשוב שבדיון הזה יהיה נציג של אגף בחינות.

אנחנו לא יכולים להתייחס לנושא של רכישת שפה כנושא בפני עצמו; אין ספק שזה תהליך, ורובנו חווינו את זה. מאוד חשוב לראות את התהליך הזה בהקשר לכמה היבטים: תפיסת זהות יהודית-ישראלית. במחקר שלי מצאתי שיש קשר הדוק בין תפיסת הזהות לבין נכונותו של הילד לרכוש את השפה; דבר שני – מוטיבציה לרכישת שפה. מצאתי במחקר שלבנים – לעומת בנות – יש מוטיבציה נמוכה יותר לרכוש שפה. אם אני מתייחסת להבחנה בין שפה תקשורתית לבין שפה אקדמית, ילדים עולים מעריכים שליטה בשפה ברמה יותר גבוהה מאשר הם שולטים בפועל. זאת אומרת, הנתונים מראים שילדים שולטים בשפה ברמה נמוכה מאשר הם מעריכים את שליטתם. הפער הזה פוגע במוטיבציה של הילד כי אחרי חצי שנה הם רוכשים שפה תקשורתית, והם יוצאים מנקודת הנחה שיש להם שפה שמאפשרת להם גם להגיע להישגים לימודיים, והמצב הוא לא כזה.

בקבוצות ילדים עולים מאוד חשוב לזהות את אותם ילדים שעלולים להיות לקויי למידה שטרם אובחנו. בשנה הראשונה אנחנו מאפשרים הקניית שפה, והרבה פעמים בתהליך למידה ממושך יותר מתברר שהקושי השפתי לא נובע מזמן שהייתם בארץ, אלא אלה ילדים שעלולים לסבול מלקות למידה שלא אובחנה, ולהורים אין מודעות בשנים הראשונות; או שיש להם קשיים רגשיים שקשורים לתהליך הסתגלותם, והם פוגעים בתהליך רכישת השפה. לכן אי-אפשר לראות את תהליך רכישת השפה כתהליך מבודד. אחת ההמלצות של המחקר שלי היא שהילדים האלה זקוקים לליווי פסיכולוגי, ייעוצי, חינוכי בתהליך. ילד תקוע מבחינה רגשית שמצפים ממנו להיות פנוי לרכישת שפה, זה לא מתקיים.

זה מתבטא במבחנים, בתוצאות בבתי-הספר.

פתחתי בילדים החדשים, ואני מאוד רוצה שנקדיש מחר זמן כי למעלה מ- 60% מהילדים העולים נמצאים דווקא בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, ושם יש גם פתרונות, אבל גם בעיות שצריך לדון בהן, ויש לי גם כמה המלצות.

אני רוצה להצטרף לברכות. חשוב שפעם ראשונה בכנסת יש ועדה שתתמקד בבעיות של ילדים בבתי הספר. הם לא בוחרים לכנסת מחר, והתחושה במשך הרבה שנים הייתה שלאף אחד לא אכפת מהם. אני רוצה להתנצל מראש, אין לי כוונה לתקוף דווקא את עמיהוד, שאני מאוד אוהב אותו, והוא באמת משקיע 21 שעות ביום לטיפול בבעיות.

הציפייה הראשונה היא שהוועדה תפנה למשרד החינוך בבקשה לשנות, לפחות לילדים שנמצאים בשנה הראשונה בארץ, הקצבת שעות ללימודי עברית. אין ספק שהניסיון שעמיהוד עשה בירושלים ובחולון-בת-ים שבמסגרתו ילדים לא הולכים לבית הספר, אלא לאולפן במשך חצי שנה, ובסוף האולפן עומדים בבחינה – אם עוברים אותה הולכים לבית-ספר, ואם לא נשארים לעוד חצי שנה – הוכיח שבקרב אותם ילדים אין יותר נשירה. יכול להיות שהקצבת השעות לשנה ראשונה יכולה לסייע לילדים- -

בירושלים זאת הקצבה שעות נוספת או שזה תרגום אחר של אותן שעות?

אני חושבת שזה גם הקצבה אחרת כי האולפן נותן לילדים גם תוכניות לזהות יהודית-ישראלית, הרבה סיורים, והרבה דברים שהרבה גופים שייכים אליהם.

לאן הולך הכסף? כאן הטענה שלי היא דווקא לעמיהוד ולאגף שלו. אין דבר כזה במשרד החינוך חוץ מעולים. אם יש ילד לקוי שמיעה בבית הספר, בית-הספר מקבל טופס שבו הוא חייב לדווח באיזו שעה הוא קיבל תגבור, באיזה מקצוע, ומי המורה שנתן שיעור, ובהתאם לכך בית-הספר מקבל את הכסף. לגבי עולים זאת מכירה פומבית. בחודש אוגוסט עמיהוד מעביר לבית-ספר 50% מהכסף, לפי מצבת תלמידים; מנהל בית-הספר חותם על הטופס שהתלמידים האלה לומדים אצלו בבית-הספר. ב- 1 בנובמבר הוא מקבל 50% נוספים, ואז אין שום דיווח. האם הכסף הגיע לתלמיד או לא?

זאת קביעה או שאלה לעמיהוד האם יש דיווח?

זאת קביעה. אני רוצה לראות מנהל בית-ספר שילך למשפט. זאת לא הסתה, זאת גניבה. בכסף הזה יש סגני מנהל חדשים, רכזי משמעת חדשים, מורים חדשים לבגרות, ודווקא תלמידים עולים שצריכים את זה לא זוכים לזה. עמיהוד הכין לפני שנתיים טופס שבו הוא הציע לזמן את ההורה כדי להסביר לו מה ניתן לילדים, ושההורה יכתוב בטופס הזה. אבל עמיהוד עדיין לא סמנכ"ל משרד החינוך, ועדיין הוא לא מחליט על כל הדברים, הטופס עדיין לא בתוקף.

בפועל יש בית-ספר שרוצה ואכפת לו, יש פיקוח בבית-הספר שהוא עובד יחד עם בית-הספר וזה עובר; ויש בית-ספר אחר – ויש לנו שמות – שילד נמצא שם מהיום הראשון, ובקושי מקבל מורה חיילת שעה בשבוע, והיא יושבת איתו ומדברת איתו על סתם דברים.

מורה חיילת זה לא אותן שעות, זה הרבה יותר זול.

אבל בית-הספר יכול להגיד שלוקחים לו משהו. הציפייה היא לחייב את משרד החינוך לעשות פיקוח פר-שעה, כמו שעושים היום לילדים מאתיופיה. ושם הכול צבוע, אי אפשר לגנוב את הכסף. יש חוזר מיוחד בנושא; שאותו פיקוח יהיה בנושא של כל התלמידים העולים. ישב פעם כאן בוועדה ילד שסיים בית ספר ולא ידע לדבר עברית. רימה צודקת, זה מתחיל בשנה הראשונה. ב"מחווה אלון" רוב החיילים שלומדים עברית נמצאים 7 שנים בארץ.

הנושא השלישי הוא חינוך משלים, אבל אני לא קורא לזה חינוך משלים. ילד נמצא בבית הספר 7 שעות ביום, ושאר השעות הוא נמצא בקהילה. יש תוכניות נהדרות שרימה תומכת בהן, ששמעון מפעיל בקהילה – עכשיו קיץ. מה מפריע לנו לפתוח אולפני קיץ- -

יש לנו. תוכניות שנת 2000 שהופעלה באשדוד.

יש אולפני קיץ כאולפן עירוני. בעיקר בלימודי השפה העברית צריך לשנות את ההקצבה לתלמידים בשנה הראשונה בארץ, ואולי בכמה שנים ראשונות בארץ, ולחייב פיקוח מלא של השעות. כסף יגיע פר-ילד, הילד חייב לקבל, והבעלות לא יכולה להשתמש בכסף הזה למשהו אחר. יש לי טענות לא למנהלי בתי-הספר, אלא לבעלויות. תודה.

אני נותן אפשרות תגובה קצרה לעמיהוד בנושא הפיקוח. יכול להיות שאתה רוצה לאזן את התמונה.

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לקבל מערכות שעות. - - - זה יותר מסובך. כשזה בא בכסף יחד עם שכר הלימוד – כמו שאמר אלי זה אורט, זה עמל, זה אמי"ת, זה רשתות, זה סיפור אחר. אנחנו מקיימים במעט כוח האדם שיש לנו במחוזות את ההדרכה- -

האם יש דיווח על כל שעה שהולכת?

אין דיווח על כל שעה שהולכת. אבל בבתי-ספר שאנחנו נכנסים אליהם וגם במחוזות יש הרבה מאוד דיווחים גם של מערכות שעות של תלמידים. אני לא יכול לאמוד את זה במספר בתי-הספר, אבל ודאי שיש דרישה שלנו למערכות שעות באותם בתי-הספר; ביסודי, בטוח, ואולי זה יותר דומיננטי, כי זה שעות שיוצאות מן המשרד, ובחטיבות הביניים זה יותר דומיננטי- -

זה לא דומה למה שאלי הזכיר עם ליקויי השמיעה. זאת אומרת, אתה יודע שביום ג' בשעה השלישית המורה נותן שעות- -

יפה.

אנחנו מסתפקים בזה. לקראת מחר אני מציע לחשוב על השאלה שעמיהוד העלה כאן. הוא העלה אפשרות שבאותם מקומות שמתכנסת בהם קבוצה סבירה של תלמידים עולים – 15-20 תלמידים – תהיה כיתת קלט או אולפן עירוני. זה כפוף לשיקולי תקציב. אם יהיה מישהו ממשרד החינוך שיכול לתת הערכה תקציבית, האם זה מייקר ובכמה, אנחנו נשמח לשמוע. אני מבקש מאנשי התחום לגעת מחר גם באפשרות הזאת.

זה רק לגבי ילדים שנמצאים שנה בארץ?

התחלנו בדיון בנושא הזה. אני מאוד לא רוצה לקפוץ מנושא לנושא. כשנתגבש עם המלצות בנושא הזה מיד נמשיך לנושא שאתם העליתם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה ב- 9:50