כנסת פתוחה

החופש הגדול – ילד עני ילד עשיר – היערכות המערכת לחופש הגדול

5
הוועדה לזכויות הילד
20.06.06
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס'
הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ד בסיוון התשס"ה (20 ביוני 2006), שעה 13:30

החופש הגדול – ילד עני ילד עשיר – היערכות המערכת לחופש הגדול.

חברי הוועדה: שלי יחימוביץ – היו"ר
שמואל הלפרט
דב חנון
רן כהן

טובה בן ארי – ממונה על זכויות התלמיד, משרד החינוך, התרבות והספורט
הדרה רוזנבלום – מנהלת יחידת מועצת תלמידים ונוער, משרד החינוך, התרבות והספורט
מיכל דה-האן – מנהלת יחידת החינוך ממלכתי דתי, משרד החינוך, התרבות והספורט
מסרט וורקו – אחראית פרוייקטים חינוכיים, המשרד לקליטת העליה
רפ"ק יובל רביבו – חוקר נוער, המשרד לבטחון פנים
סימון אייזיק – קצין מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
רון-אל חרמץ – ראש תחום מניעה נושאית קהילתית במצילה, המשרד לבטחון פנים
אילנה שנבל – מנהלת מחלקת הרווחה ברמלה, משרד הרווחה
בן ציון ברנץ – מפקח פנימיות מחוז ת"א
רונן שפירא – ראש תחום פנאי, החברה למתנ"סים
ורד ירושלמי- דוברת, החברה למתנ"סים
פיני קבלו – סמנכ"ל רווחה
יוסי כהן – חטיבה לקידום נוער, עיריית ירושלים
שמואל מרגלית – עוזר מנהלת המחלקה לילד ולנוער, עיריית ירושלים
יפית בבילה – הנוער העובד
נעמה חורב – הנוער העובד
רועי יסוד – הנוער העובד
גיא טשרניאק – הנוער העובד
חמיס סיאם – הנוער העובד
ענת לב-אדלר – עיתונאית
חגי אורן – מועצת התלמידים
מיכל קמחי – המועצה הלאומית לשלום הילד
על"ם – עמותה למען נוער במצבי סיכון
נתנאל מזאה – הנהלה הארצית, יחידות נוער ברשויות
תמר קדם – תנועת הצופים ירושלים
איתמר אדלר – מוזמן
אביעד נחום – נציג מטעם ח"כ רן כהן
אפרת רותם – נציגה מטעם ח"כ רן כהן
ענבל יודפת – נציגה מטעם ח"כ רן כהן
ארז בלנקס – נציג מטעם ח"כ רן כהן

רחל סעדה


רשמה: אתי בן שמחון


החופש הגדול – ילד עני ילד עשיר – היערכות המערכת לחופש הגדול

שלום לכולם, אנחנו עומדים עכשיו בפיתחו של החופש הגדול, וזאת מסורת של הוועדה לזכויות הילד מקידמת דנא, שאמנם לי זו השנה הראשונה לנהל אותה, לדון מה יעשו ילדים ובני נוער בחופש הגדול. מעבר לעיסוק הפרקטי, לי היה חשוב איזה פתרונות אפשר למצוא לילדים ולבני נוער בחופש הגדול. להתעכב גם על סוגייה אחת מהותית בעיניי, והיא הפערים הבלתי נסבלים בין ההזדמנויות שעומדות לרשות ילדים ובני נוער ממעמדות מבוססים, שהוריהם משתכרים משכורות סבירות ומעלה, ובין ילדים עניים. אנחנו יודעים ש-34% מכלל הילדים היום נמצאים מתחת לקו העוני. בסביבת הילדים שלי מתלבטים האם ללכת לקייטנה בספארי, או לקייטנה לאילוף כלבים, או לשפע של הזדמנויות שנשמעות מאוד מפתות ואטרקטיביות. אבל בעודי מתלהבת מהאפשרויות הבלתי נגמרות שעומדות לרשות הילדים שלי, אני לא יכולה שלא לחשוב על העלות העצומה של הפתרונות האלה. ועל העובדה שהפתרונות האלה נשארים נחלתם של מתי מעט מקרב הילדים.

על כן נפתח דווקא את הדיון עם העיתונאית ענת לב אדלר מ"ידיעות אחרונות", שתסקור עבורנו את ההיצע שעומד לרשות מי שיש להם. בבקשה, ענת.

צהריים טובים, כמו שחברת הכנסת שלי אמרה, ילד מבית אמיד האפשרויות שעומדות בפניו הן כמעט בלתי מוגבלות. זה לא תלוי כבר בעומק הכיס של ההורים, כי אם יש להורים והם נותנים, אז הם נותנים. הילד רק צריך לבחור לאן ללכת. הוא יכול לבחור ב-SUMER SCHOLE, קייטנה ללימוד אנגלית בתנאי פנימייה בחו"ל.

כמה זה עולה?

המחירים מתחילים ב-1,800 דולר לשבועיים, ויכולים להאמיר גם עד ל-5,000 דולר תלוי ביעד. זאת אומרת, אם נוסעים לקפריסין, יעלה רק 1,800 דולר, אבל אם נוסעים לארצות הברית זה כבר 5,000 דולר, ואנחנו מדברים על שבועיים.

קייטנת קמפינג כאן בארץ במכמורת ובאמירים, הילדים לומדים ספורט ימי, אומניות לחימה, אסטרונומיה, תחומים שילד מבית עני יכול רק לחלום עליהם, או אם יש לו ערוצי לוויין בטלוויזיה מקסימום לצפות בהם. קייטנה כזאת לשבועיים עולה 1,200 דולר, לשלושה שבועות 1,750 דולר. להורים מותר לבוא לבקר.

קייטנת אנגלית ללא לינה בבתי ספר לשפות תעלה 2,000 שקלים לשלוש שעות יומיות בלבד, למשך חמישה ימים בשבוע. זה בארץ, בברליץ, או באינגליש, במגוון של בתי ספר. יש קייטנות שמשלבות גם את ההורים, במידה וההורים זמנם בידם ויכולים לצאת עם הילדים, אז יש קייטנות של ספורט אתגרי, ולינת שטח. שם מוצע להורים להכיר טוב יותר את הילד שלהם, לראות עם אלו אתגרים הוא מסוגל להתמודד, פה זה עולה 1,800 דולר וזה גם לשבועיים.

יש קייטנות מוסיקה, קייטנות מדע. בארץ המחירים שלהם מתחילים ב-1,000 שקלים לשבוע. יש קייטנת תרבות יפאן במוזיאון לאמנות בתל-אביב. כדי להכיר את יפאן צריך לשלם 2,000 שקל לראש לשבועיים עד השעה אחת. כמובן בואו לא נשכח, שילד שמסיים קייטנה באחת הוא לא קיבל ארוחת צהריים, וצריך שמישהו ידאג להחזיר אותו הביתה. אז גם יש עוד תשלום למטפלת או לבייבי סיטר, ולרוב לא מדובר בילד אחד.

אחד הטרנדים המאוד מאוד מפותחים בקיץ הזה, הם קייטנות ספורט ימי. אלופים אולימפיים מלמדים את הילדים שיכולים להרשות לעצמם גלישת גלים, בניית גלשנים. אני מניחה שילד מאופקים או משדרות לא יודע איך מרגיש גלשן כשנוגעים בו. יש גם קייטנת ספורט בווינגייט שעולה 1,400 שקלים לחצי יום לשבועיים, ו-1,700 שקלים ליום מלא לא כולל ארוחת צהריים. יש גם קייטנת קרקס וקייטנת קוסמים. וכמו שחברת הכנסת שלי הזכירה, את הקייטנה בספארי.

אין קייטנות או דרך אחרת שמאורגנים על ידי מקומות עבודה כך שנותנים לילדים של העובדים אפשרות לצאת?

מקצת ממקומות העבודה נותנים. בדרך כלל אלו חברות מבוססות, חברות היי-טק. בוא נגיד שאם מישהו עובד במפעל לארגזים, אני לא בטוחה שהוא מקבל סיבסוד של הקייטנה.

או במפעל טכסטיל.

למשל ב"בזק" מקבלים.

כן, אבל יש חברות מאוד גדולות, מאוד חזקות כלכלית, ואין שום סיבה שבעולם שהם לא יעזרו לילדים של העובדים שלו.

נכון, אבל צריך לעזור להם לחשוב על זה.

יכול להיות שזה אחד התפקידים שלנו פה.

הקייטנה של הילדים שלא יכולים להרשות לעצמם, במקרה הטוב הטלוויזיה, במקרה הפחות טוב זה הרחוב. על זה אנחנו צריכים לשים את הזרקור, על הפערים האלה. על הפערים הבלתי אפשריים, כי נורא חשוב לדבר על אלימות ועל מניעת אלימות. אבל ברגע שמתפרץ לך ה-1 ביולי, והילדים שלא יכולים להרשות לעצמם יוצאים ממסגרת תומכת ומגוננת עד כמה שהיא תהיה, לתוך אוקיינוס רחב של 60 ימי. יום רודף יום, רודף יום של חוסר מעש, זו פצצה מתקתקת שכל שנה מתפוצצת לנו בפרצוף ב-1 בספטמבר. וכל שנה אנחנו אומרים מה אנחנו לא מבינים אלימות, סכינים בבתי ספר. הרבה פעמים זו תוצאה של אותה הסתובבות חסרת מעש ברחובות, אותו תסכול שלאחרים יש ולי אין.

יש היום ביטוי מאוד פופולרי בתחומי הפסיכולוגיה של הרפואה, שזו רפואה מונעת. אולי אנחנו צריכים כבר להתעסק גם בקייטנה מונעת.

מעבר לזה שברור לחלוטין שיש הורים שלא יכולים בכלל להרשות לעצמם תשלום קייטנה, גם להורים ממעמד הביניים מדובר בפתרון מאוד יקר, נכון?

נכון, מדובר בפתרון מאוד יקר. אני אדבר בשם עצמי, ובשם חבריי הקרובים. אנחנו מטופלים בשניים עד ארבעה ילדים פלוס מינוס. בואו נדבר על קייטנות של ויצ"ו, ועל הקייטנות של מרכזי הספורט, שאלו הקייטנות שהילדים שלי הולכים אליהם הקיץ. לכל ילד קייטנה כזו בויצ"ו עולה למשך חודש 1,500 שקלים, לא כולל ארוחת צהריים עד השעה אחת. קייטנה במרכז הספורט עולה 1,700 שקלים עד השעה ארבע למשך שלושה שבועות. זאת אומרת, מעבר לסכומים האלה שהקצתי, אני כבר צריכה להיערך עם פיתרון של בייבי סיטר, שתוציא את הילדה בשעה אחת מהקייטנה של ויצ"ו, ופתרון גורף לשאר החופש הגדול, שעבור ילד אחד מהשבוע האחרון של יולי, ועבור ילדה נוספת מהשבוע הראשון של אוגוסט. בואו לא נשכח שהחל מ-10 באוגוסט אין כמעט מסגרות וקייטנות גם להורים שרוצים לשלם ויכולים לשלם. זאת אומרת, באופן גורף ממחצית אוגוסט אין שום גוף שנותן מענה. ויש הרבה הורים שעובדים ולא יכולים להרשות לעצמם שבועיים שלמים של חופש.

משרד החינוך הגברת טובה בן ארי, ממונה על זכויות התלמיד. בבקשה.

באתי לכאן עם השותפות שלי, תרשי להציג אותן. הדרה רוזנבלום, אחראית על מועצת התלמידים, מיכל במינהל חברה ונוער.

מדיניות משרד החינוך כפי שכולם יודעים, היא לא ליצור אפלייה, אלא ליצור איזשהו תהליכים חינוכיים של מד"צים. הדרה תפרט את כל התוכניות.

התכניות מכילות את כל הילדים, כאשר ישנו תיקצוב מיוחד לילדים מעוטי יכולת שמחולקים על פי מחוזות ורשויות. אני חושבת שהחומר הועבר לוועדה אתמול. אנחנו מתכננים תכנית מאוד מתוקה לילדים בחינוך היסודי. אם נעבור מהילדים בחינוך היסודי לילדים בחינוך העל-יסודי, אז אנחנו מעמידים כ-180 אלף שקלים עבור מלגות שיוענקו לזכאים מעוטי יכולת.

לכל מדינת ישראל.

לכל המחנות שלנו. לכל הסמינרים שאנחנו עושים מבחינת הכשרה. אנחנו מדברים על 25,000 בני נוער שמיועדים, ויש כבר צפי שלהם מבחינת הרישומים להתכנס הקיץ לסמינרים שונים.

אני מדברת על 25,000 בני נוער שלהם יהיו 180 אלף שקלים מלגות.

בכל מקרה מדובר בסכום מגוחך.

זהו סכום זעיר.

איזה מוסדות?

אני מדברת על נציגים מתוך תחומים שונים שאנחנו עוסקים בהם. אנחנו עוסקים בנושא של מעורבות בקהילה, של טיפוח מנהיגות. של ילדים חילוניים ודתיים.

תארי לנו על קצה המזלג איזה פעילויות עומדות לרשות התלמידים.

קודם כל אני אתחיל דווקא מהחטיבה מכיתה ז' והלאה. אנחנו מדברים על סמינרים שונים שמתקיימים לשם הכשרה, שיוכלו אחר כך לפעול בהם ולעסוק בהם במהלך השנה. יש שנה של איתור. אם אני מדברת על סמינר שהעלות שלו למשל 242 שקלים ליום, אנחנו קודם כל מלכתחילה מסבסדים את זה לכ-100, במקום 242 שקלים ליום לילד, זה כולל הסעה, מגורים, הדרכה, עזרה ראשונה, בטחון ודברים מהסוג הזה.

לאחר מכן, ילדים שצריכים מלגה. ילד שמבקש לצאת לסמינר והוא רוצה ושותף כבר לתכנית או משהו מהסוג הזה, והוא צריך למלא טופס – סך הכל זה כספי מדינה, אנחנו צריכים לדעת את גודל ההכנסה, איפה הוא גר, ומספר ילדים במשפחה, אז הוא יקבל על זה מלגה.

ועדיין מדובר ב-100 שקלים ליום.

את מדברת על מספר הילדים.

נראה שעל פניו רק מעט מאוד ילדים חשופים לעניין. מקסימום 1,800 ילדים יוכלו להינות מהעניין הזה, זה כלום.

קח בחשבון, שמלכתחילה יום שכזה שכולל תנאי פנימייה עולה לילד 70 שקלים ליום. לפי הנתונים שהוצגו כאן, הנתון הזה נשמע סביר יותר. זאת אומרת, מראש ילד משלם מחיר מסובסד. מעבר לזה ניתנות המלגות.

בכל זאת, אתן חייבות להסביר לנו פה אחת מן השתיים, או שהסכום הזה מאוד מצומצם ולכן אתן משיבות פני הילדים ריקם, כי אין לכן תקציב. או שמה שאתן אומרות בעצם שהמצב הזה הוא מצב מאוד מוגדר באוכלוסייה מאוד קטנה, מאוד מצומצמת, ולכן אין לכם בעיה של תקציב.

זה הכסף שהמשרד הקציב למספר סיבסודים שנותנים לילדים.

את זה הבנתי הדרה, אם לך היה עוד מיליון שקלים, היו לך עוד ילדים?

אז היו לי עוד ילדים.

אז הבעיה היא תקציבית. עכשיו זה ברור.

על איזה סעיף תקציבי אנחנו מדברים?

אנחנו מקבלים את זה לא מהמינהל.

לגבי הקייטנות. מבחינת חוק הקייטנות מה שאנחנו עושים והאחריות שלנו היא על המפעילים של הקייטנה, קבלת התכנית, לראות אם כולם אכן נמצאים. מי שמסבסד ומי שאחראי על התשלום בקייטנות זו העירייה.

עד לפני שנתיים היה לנו מענק שקיבלנו מחו"ל וסייענו לעיריות, זה היה במיוחד ביישובים שהיתה בעיה של פיגועים. זה התחיל מנתניה, חדרה, וכו'. קיבלנו על זה הרבה מאוד כספים מחו"ל.

כמה?

50 מיליון מיליון.

ומה קרה לזה?

50 מיליון דולר, יפה. סוף סוף מדברים על סכומים.

50 מיליון דולר לכל חופש בעצם.

זה לשלושה שבועות, ולכל מקום שהיתה בעיה של פיגועים שלא רצו שהילדים יסתובבו ברחובות. זה היה מהג'ויינט מהקליין, זה היה לא מהארץ.

למה זה נגמר?

נגמרו הפיגועים...

ככה זה עם נדבות, יום אחד הם נפסקות.

מישהו בארצות הברית אמר, עניי עירך קודמים.

אנחנו עדיין עובדים, ואולי עוד נקבל קצת מלגות מחוץ לארץ, אבל זה עדיין בעבודה.

ועל זה ייאמר במאמר מוסגר, שעל נדבות לא בונים מדיניות כלכלית, חברתית וכן הלאה. יום אחד משום מה ובלי סיבה הן נפסקות. לא שמימון של הממשלה יכול להיפסק יום בהיר אחד.

מאוד חשוב לציין את הפעילות של המחצית השלישית.

ברשותך, חבר הכנסת דב חנין צריך לעזוב אותנו, אאפשר לו לדבר. בבקשה.

גברתי היושבת ראש, הדיון הזה הוא מאוד חשוב, אני מאוד שמח על התקיימותו בוועדה. יש לי שתי ציפיות מהדיון הזה. ציפייה אחת היא כמובן האמירה הציבורית הנוקבת שאני משוכנע שתצא מהוועדה הזאת. כי כמו שאמרת, וכבר בישיבתה הראשונה של הוועדה, אלה נתונים נכונים, דרך הילדים אנחנו רואים את כל בעיותיה של החברה הישראלית, ואת כל מצוקותיה וצרותיה.

ועוד ביתר חריפות.

בהחלט. בעניין הזה אני לא רוצה כרגע להוסיף. אני רוצה לומר כמה מילים על כיווני שינוי, כיווני פתרון שאנחנו צריכים אולי להמליץ עליהם. הכיוון שאני חושב עליו הוא כמובן הכיוון של הקייטנות הציבוריות, וזו צריכה להיות מערכת שאנחנו מעודדים אותה ותומכים בה באמצעות שלושה אפיקים עיקריים. יש את המערכות העירוניות, יש את המערכות של חברת המתנ"סים, ויש את תנועות הנוער. אני אגיד כמה מלים על כל אחד משלושת הערוצים האלה.

דרך אגב, ה-180 זה בלי תנועות הנוער.

לא שלהם נוספו תקציבים בזמן האחרון, אלא להיפך.

לגבי המערכות העירוניות, קראתי את הנייר שהכינו במחלקת המידע והמחקר, שכדרכם הכינו נייר מאיר עיניים. ראיתי שם את התמונה העגומה של ירידת הסבסוד לילדים עניים, גם במקומות שהיו בהם סיבסודים כאלה בעבר, זה כמובן דבר מאוד מצער ומדאיג. רואים את זה רוחבית בהרבה מאוד מקומות.

אני חייב לומר לכם שאני לא מתלהב מהשיטה הזאת של הסבסוד. אני זוכר היטב איך נראה ילד עני שצריך להתחנן, או ההורים שלו צריכים להתחנן שהם עניים מספיק בכדי לקבל את הסבסוד, זה להעניש את העניים פעמיים.

מעבר לכך, כמובן יש בעייה עם אלה שהם אינם כל כך עניים, הם לא באמת רעבים ללחם. אבל מצד, אין להם את הכסף לממן קייטנה, וזה חלק גדול מהציבור הישראלי. לכן אני לא מתלהב לחלוטין מהשיטה של מבחני הכנסה למיניהם. ובמידה והפתרון בשלב ביניים יהיה פתרון של סיבסוד, הסיבסוד צריך להיות על בסיס אזורי, כאשר ערים מסויימות או שכונות מסויימות בעיר שם מקימים מפעלים של קייטנות בעלויות נמוכות, זו הדרך של הסיבסוד.

אני רוצה לומר משפט על תנועות הנוער, שאני רואה בהן כיוון מרכזי ביותר, לא רק להעסקת ילדים בתקופת חופשת הקיץ, אלא בכלל למערכת החינוך הלא פורמלי והחינוך הערכי, והתפתחותם של ילדים ונערים בחברה הישראלית. אני חושב שדרך הסוגייה הזו של החופש הגדול, אנחנו רואים עד כמה תנועות הנוער יכולות למלא תפקיד חשוב וקובע. אבל זה כמובן לא יהיה נכון להטיל עליהם את האחריות לממן בכסף שאין להם את החניכים שהם רוצים לגייס לתנועות הנוער.

כל התחום הזה מחייב שינוי דרמטי בהתייחסות. אני מציע שאולי נקיים בנושא הזה דיון נפרד בוועדה, דיון מיוחד על היחס לתנועות הנוער.

אנחנו ראינו את היחס לתנועות הנוער בתקציב 2006, כאשר תקנת השינשינים התרוקנה וירדה לאפס, וכן הלאה וכן הלאה. ורק במאמצים קואליציוניים כבירים המלווים בתחנונים, הצלחנו להחזיר חלק, וחלק מזערי.

אז תנועות הנוער עברו בשנים האחרונות דיאטה רצחנית. שכמו כל דיאטה רצחנית מזיקה מאוד לבריאות. אני חושב שחשוב לקיים דיון על תנועות הנוער, ואיך מקומם בתוך המערכת. אני אומר את הדברים כרגע בהקשר של החופשים. גם פה צריך להקצות תקציבים מיוחדים. אותו דבר נכון גם לגבי המתנ"סים. גם החברה למתנ"סים, אם לא תהיה רוח גבית של תקציב מדינה שיוקצה לדברים האלה, היא לא תוכל לממן בעצמה בתחום של חופשת הקיץ. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת חנין.

המחצית השלישית זו הזדמנות שיש לתלמידי תיכון לעשות בגרות תמורת מספר שעות לימודים, ומספר שבועות. כל יחידת לימוד עולה כ-480. יש לנו פריסה בכל הארץ ובכל הרשויות. התלמידים שאין ידם משגת לשלם את זה באמצעות מנהלי בתי הספר, זה נסגר בין הרשויות, והתלמידים יכולים להשתתף גם בחופשה.

אני רוצה להגיד משפט אחד שהוא כרגע תחושה. משרד החינוך עם כל המפעלים, עם כל הנתונים שהוצגו כאן, מהווה מראה לחברה הישראלית היום כשאנחנו מובילים בגאווה, הייתי אומרת, את המפעלים. החבר'ה שלנו, ה-25 אלף בני נוער ששותפים למפעלי הקיץ, פועלים אצלנו במהלך השנה. מוכשרים לעבודה, עוברים הכשרת מנהיגות וכו'. יושב כאן בחור שמייצג את הדבר הזה, חגי. הם מוכשרים במהלך השנה, מה שמוזיל בסופו של דבר את המפעלים בקיץ. כי אותם בני נוער משמשים מדריכים בקיץ, שני הדברים מושגים בו זמנית, זה שווה.

לא הייתי לוקחת את תנועות הנוער כמובילות. יכולות להיות שותפות, יכולות להיות מועצמות, אבל כאמא לא הייתי שולחת לקייטנה שהמתפעלים שלה הם בני הנוער בלבד.

תלוי איזה. כמה מהם איכותיים ביותר.

זה כן. זה משהו שאנחנו מובילים בעצמנו, אבל לא אחריות בלעדית על התכנים ועל המרכיבים השונים.

דווקא תכנים, הייתי סומכת על כמה תנועות נוער יותר מאשר מקומות אחרים.

עוד נקודה שאני רוצה לדבר עליה, והיא הקייטנות שאנחנו מובילים. הקייטנות שלנו הן אולי ייקראו כאן קייטנות ציבוריות, אבל אלה קייטנות שאת הילדים שלי אשמח לשלוח לשם. זאת אומרת, הרמה מלכתחילה היא לא ללמוד אנגלית ביפן, או אני לא יודעת איפה. אבל עם תכנים כאלו, אני גאה בהחלט בהם.

למשל?

קורס מנהיגות, קורס מש"צים - זה מדריך שלח צעיר. לידיעת הארץ, אנחנו קוראים אהבת מולדת וקייטנה.

מה שונה הקייטנה שלך מתנועת הנוער?

המחיר שלה הוא 500 שקלים ולא 1,500 שקלים בספארי.

אנחנו לא משווים כאן לספארי, אלא לתנועות הנוער.

אנחנו בהחלט מובילים, העלות היא 500 שקלים לשלושה שבועות.

כמה ילדים ובני נוער נמצאים בקייטנות האלה?

זה מופיע במסמך שהגשנו, אני לא יודעת להגיד בעל-פה.

תודה רבה.

רק עוד מילה לגבי הסיפור של העירוני. כשדיבר חבר הכנסת לגבי ללכת לפי אזור. אחד הקריטריונים המאוד מובילים בבקשה למלגה היא איפה גרים.

ברור, תודה.

אילנה שנבל, מנהלת מחלקת הרווחה ברמלה, בבקשה. את רוצה לספר לנו בבקשה מה עושים הילדים בעיר שלך.

אתחיל עם זה שיש מערך שמובל על ידי שתי מחלקות. המתנ"ס ברמלה על כל שלוחותיו, השני מחלקת נוער וספורט שמקיימים קייטנות עירוניות בעלות של כמו שכתוב כאן, סביב 700 שקלים לילד, שפועלות בהתחלת יולי למשך שלושה שבועות עד אחת בצהריים. אלו קייטנות שמוכרות, יש את הלחמנייה והשוקו עם הפעילות מסביב, קצת טיולים החוצה. אני מניחה שזה מה שאנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שזה כאילו החלופה הפשוטה לילדים. היא מוצעת לכל ילדי העיר בגילאים של עד כיתה ד' ה' מקסימום.

הבעיה הגדולה זו האפשרות לסבסד להורים שלא מסוגלים. עשיתי שיעורי בית לקראת הפגישה הזאת. לפני שנתיים היה המון כסף, כי היה מה שנקרא חווייה קייצית. היה מיליון שקל או משהו כזה, שאיתו אפשר היה לסבסד ילדים שלא יכולים לשלם.

השנה יש לנו קצת סיבסוד ממשרד הרווחה, לחלקים שאפשר על פי הכללים לקחת לנושא הזה, זה מעט מאוד כסף.

כמה זה?

במחלקה שלי זה בסדר גודל של 20 אלף שקלים. הכללים הם די נוקשים לגבי מה מותר לקחת למה. הסעיפים צבועים, לקייטנות קיץ יש סעיף שנקרא סיוע למשפחות עניות, לא בדיוק קוראים לזה כך כי זה שם לא יפה, אבל משהו דומה. משם מותר לקחת עד 10% לקייטנות. בתקציב שלי על זה מדובר. בגס, אם אפשר לעזור לילד בחצי מהעלות.

מקור נוסף לסיבסוד – אצלנו פועל פרוייקט "פת" לקידום האוכלוסייה האתיופית. שם יש סיבסוד לאוכלוסייה האתיופית, סיבסוד די מאסיבי. אנחנו מחפשים מתורמים ומכל מיני גופים אפשרות לסבסד.

לכמה ילדים אין שום פתרון?

פתרון יש אבל הוא לא יהיה מסובסד. אני מדברת על 1,500 ילדים.

זה לגבי מבחן המציאות לכמה ילדים אין פתרון מסובסד?

יהיה קשה להגיד. אני מעריכה כדי לא להגזים סדר גודל של 1,000 ילדים.

מה הם עושים כשהם לא נמצאים בשום מסגרת?

מסתובבים עם ההורים שלהם, מסתובבים לבד, מסתובבים ברחובות.

אני הסמנכ"ל בשלטון המקומי. שמעתי פה את כל המספרים, כראש רשות לשעבר אני מודע לבעיות. בחודשי יולי אוגוסט רואים באמת את הפערים בחברה. אותם ילדים שיש להם והולכים לקייטנות, ואותם ילדים שנשארים ברחוב. אני חושב שמדינת ישראל חייבת להפסיק את התופעה הזאת כי היא מנקרת, היא בולטת, היא מחדדת את הפערים בין הילדים, בין מי שהולך למי שלא הולך. ככל שלמשפחה יש יותר ילדים, נשארים אצלה יותר בבית.

כילד, אני זוכר בשנות ה-60' דווקא כאשר המדינה היתה בהקמה, מדינה שהיתה מאוד ענייה, אבל בתי ספר בחודשי הקיץ הפכו להיות לקייטנות. אותם מורים הפכו להיות המדריכים, אני זוכר שמהבריכה היינו הולכים ברגל להגיע לאותה ארוחת צהריים טובה שהיתה, כאשר בבתי הספר נתנו הזנה. והיום, אנחנו מוצאים את עצמנו, ועם כל מה שנאמר כאן תנועות הנוער, זה לא 5% עד 10% בכל יישוב. הזכירו כאן את תנועות הנוער, בחלקן הרשויות מסייעים להם באמצעות התמיכות. המתנ"סים שתמיד היו המתנ"סים שהובילו, היום הם כלכליים לכל דבר. הם לוקחים תקורות על כל דבר. ולכן הם פועלים על רווח והפסד, והם לא יילכו לשום פעולה שיפסידו כסף או שיסבסדו את העניין.

נכון שיש כל מיני קרנות שמסייעים. אני יכול לתת דוגמה, ביישוב שלי לפני מספר שנים, כראש עיר, כל שנה מתוך 5,000 תלמידים השתתפו בקייטנות 400, 500 ילדים, תמיד כולם פעלו תחת קורת גג של חברת המתנ"סים.

באותם שנים כאשר סיבסדנו את הקייטנות, ראו פלא, קרוב ל-4,000 ילדים השתתפו בקייטנות.

4,000 מתוך 5,000 ילדים.

מרבית הילדים נרשמו לקייטנות. זה מראה שברגע שאתה מסבסד ויש אפשרות, הילדים משתתפים.

פיני, איפה הם היום כל הילדים האלה?

הילדים נמצאים ברחוב, האמהות שלהם בחלקן מפסידות ימי עבודה, וזו פגיעה קשה נוספת בכלכלה, כי אין מי שישמור עליהם. הם נשארים בחום הלוהט. בעיר כמו שלי, הממוצע הוא 40 מעלות חום בחודשי הקיץ, לילדים האלה פשוט אין מה לעשות. הם משחיתים בחלק מהזמן הפנוי את הבתים, ולאחר מכן שיקום שכונות צריך לשקם אותם. משחיתים את הגנים, משחיתים את מתקני המשחקים. פשוט מתוך שעמום של חודשיים שלילדים האלה אין מה לעשות.

יש יותר תעסוקה למשטרה.

מאחר ואין להם מסגרת, הם נשארים ערים עד מאוחר בלילה, כי הם יודעים שלמחרת אין קייטנה ואין שום התחייבות.

לכן הגיע הזמן שמדינת ישראל, כמו שעשתה הזנה לילדים, או כל דבר שהיא עושה, תחליט שהנושא של הקייטנות – הרשויות המקומיות לא יוכלו לסבסד את העניין הזה. יש רשויות חזקות שיש להן את היכולות. אנחנו יודעים על המשבר הקשה ברשויות המקומיות, ולכן אני לא רואה שהרשויות יסבסדו בתקופה הקשה שאנחנו מדברים עליה.

פיני, יש לך שיערוך ארצי של הירידה בסבסוד של הרשויות המקומיות?

שיערוך ארצי אין לי. אני מוכן להציג בפנייך. אתן למחלקה הכלכלית שלנו. נעשה סקר ונחזור אליך תוך שבועיים. אני מניח שכבר הקיץ הזה נפספס.

על כל פנים מדובר בירידה דרמטית מאוד.

הירידה ירידה דרמטית, גם בעקבות המשבר ברשויות המקומיות. גם במשבר שחברות המתנ"סים נשענות על הרשויות המקומיות. תנועות הנוער נשענות על הרשויות המקומיות, והתמיכות שלהם בסיוע שהם נותנים. זאת אומרת, כולם סביב אותה רשות. וכשהרשויות נמצאות במשבר, אין ספק שאין להם ממה לתת. גם הנושא שכל ראש עיר מצליח להביא כסף, אז זה טוב ששנה אחת ראש עיר יכול לתת קייטנה. תארו לכם ששנה לאחר מכן הוא לא יכול, כי הוא לא הצליח לגייס את אותן תרומות, אז אתה יוצר זעם באוכלוסייה בצורה יותר קשה. בשנה שעברה היה, למה השנה אין? אז ראש הרשות חושב פעמיים אם כדאי לו לעשות איזושהי פעולה חד-פעמית, ושנה לאחר מכן הוא לא יכול ליישם אותה.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תיתן איזשהו סיבסוד, כמו שיש יום לימודים ארוך, יהיה יום לימודים לקייטנות. למי שאין שהמדינה תסבסד, או שהמדינה תתן ותאפשר- - -

פיני, די טבעי שכולנו נפנה היום למשרד החינוך שיתן יותר אמצעים לעניין הזה, אם דרך תנועת הנוער, מתנ"סים או בדרכים אחרות. מנסיונך, כוועדה, אנחנו מתכוונים לפנות גם למשרד הפנים שיסייע יותר לרשויות המקומיות ספציפית לעניין הזה.

משרד הפנים מסייע בתחומים שלו. לדעתי הגורם שצריך להיכנס לעניין הזה זה משרד החינוך ולא כל גוף אחר. משרד הפנים נותן את המענקים, נותן את התקציב של הפיתוח, וכל הדברים האחרים ומשכורות לעובדים, ולא לתקציב תפעולי להפעלת פעולות תרבות או כל דבר אחר. אני חושב שגם משרד הפנים יכול בעניין הזה. משרד החינוך יכול, משרד הרווחה יכול להתגייס. אפשר לגייס את התאחדות התעשיינים, צריך לבדוק את זה. יש היעדרויות בחודשים האלה, גם מסיבות של חופשות. יש היעדרויות רבות מאוד של משפחות שנשארות בבית, פעם הבעל, פעם האשה, על מנת לשמור על הילדים. עוד סיבסוד של 400, 500 שקלים לתנועות הנוער, אנחנו מדברים על אחוזים מאוד קטנים שמשתתפים בקטע הזה. כמו שמגיע לכל הורה, ואחרי שנת עבודה קשה הוא יוצא לנופש בחוץ לארץ, או למקום אחר - - -

לא כל הורה, רוב ההורים לא נוסעים לחוץ לארץ.

60% מתושבי מדינת ישראל לא נסעו מעולם לחוץ לארץ.

בתנאים הסוציאליים שיש לעובדים יש להם את הנופש. יכול להיות שיש הורים שמתקשים, אז הם לוקחים את הכסף למשהו אחר. התלמיד יוכל להשתתף בכל קייטנה שהמדינה תסייע לו.

תודה רבה.

רונן שפירא מהחברה למתנ"סים.

אני רוצה לברך אותך היושבת ראש, ואת החברים על עצם הדיון החשוב הזה. לחלק מהדברים אני יכול להסכים.

תרשה לי לפתוח בשאלה לחלק מהדברים של פיני.

האם נכון שהחברה למתנ"סים הפכה לעסק לכל דבר, וילדים לא יכולים לקבל בה פתרון לקיץ במחיר השווה לכל נפש?

ממש לא. הפערים בין ילדים לבין ילדים עניים לא רק בקייטנות, זה הנושא של משפחה שיוצאת לחופשה או לא, זה בריכת שחייה, אם ילד יכול ללכת לבריכת שחייה, כניסה לאתרים, ואת הזכות הבסיסית להיות במקום ממוזג בקיץ שלא יכול כל ילד ממשפחה במצוקה להיות אפילו בזה. חופש זה זכות בסיסית, אני חושב שנסכים כולנו, כל אחד באשר הוא ילד או נער או מבוגר, חופש זה לא בטלה, חופש זה לא שיעמום. הבטלה והשיעמום גורמים לתופעות שליליות, לאלימות, וזה לא מה שהיינו רוצים שיקרה.

החברה למתנ"סים היא חברה ממשלתית שעובדת בסמוך למשרד החינוך. החברה היא הגוף הגדול ביותר בתקופת הקיץ שפועל למען ניצול החופש הגדול לאפיקים חיוביים, לצמיחה אישית, לחיבור בין אוכלוסיות לרב תרבותיות.

מה אנחנו עושים? החברה למתנ"סים מפעילה את מערך הקייטנות הגדול ביותר במדינה. בשנה שעברה היו כ-150 אלף ילדים במפעל הקייטנות שלנו, בפריסה ארצית בעיירות מהצפון ועד הדרום, בעיירות של בדואים בנגב, במגזרים חרדיים, ערביים, עיירות פיתוח וכדומה. עצם זה שהמתנ"סים הם מלכ"ר, הם משרד ללא כוונת רווח, כבר הם יכולים להרשות לעצמם להציע קייטנות במחירים מוזלים יותר. וכן קייטנות גם ללימוד תרבויות, וגם ספורט, וגם מוסיקה במחירים עממיים יותר.

150 אלף היה בקיץ הקודם?

בקיץ האחרון 150 אלף תלמידים.

כמה יהיה השנה?

אנחנו בתהליך הרישום.

כמה אתם יכולים?

אנחנו יכולים הרבה יותר, זה תלוי בתקציבים.

יש לנו קייטנות ביישובים שעולים 200 שקלים, ויכול להגיע ל-1,000 שקלים, תלוי באיזה יישוב.

מעבר למחיר לצרכן, בכל מתנ"ס יש ועדת הנחות שנותנת הנחות למבקשים. דיבר פה חבר הכנסת על התהליך, אבל בכל מתנ"ס יש ועדת הנחות. הכספים בוועדת ההנחות חלקם ממקור, כמו שפיני אמר, תקציב הרשות המקומית ממחלקת הרווחה, חלק מגיוס שותפויות בחו"ל, חלק מתרומות, וחלק מהכנסות עצמיות של המתנ"ס. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו פטרונים, ואנחנו מסוגלים להכניס את כל הילדים במעגל ההנחות שיש לנו. כמובן שאם היו יותר תקציבים היינו יכולים לקלוט יותר ילדים.

כלומר, לכם כחברת מתנ"סים ארצית אין בעצם שום סיוע שאתם יכולים להזרים אותו אל הסניפים שלכם כדי שהם יתנו את ההנחות?

הסיוע של החברה למתנ"סים מתקציב החברה נע לסיבסודים בקיץ, בסך הכל של כ-600 אלף שקלים. מעבר לזה, לכל מתנ"ס יש את המקורות שלו ואת הגיוס העצמי שלו שמגיע לכמה מיליונים.

600 אלף זה השנה?

כן.

כמה זה היה בשנה שעברה?

אותו סכום. פר-קפיטה זה פחות, כי העלויות יותר גבוהות.

מעבר לקייטנות, אנחנו מפעילים הרבה תוכניות לקיץ לילדים ולבני נוער, כדי לצמצם פערים, אלימות וכדומה. אחד הדברים שהתחלנו בשנה שעברה זה לילות לבנים. אנחנו יודעים שבני הנוער אוהבים בלילה להיות ערים, ובבוקר לישון. רוב תופעות האלימות קרו בשעות הערב והלילה. בשנה שעברה התחלנו בניסיון להפעיל את המתנ"סים גם בשעות הערב והלילה. בדברים מאוד מגוונים, כמו מגרשים פתוחים, דרך סרט. זו פעילות חברתית שהצליחה מאוד. השנה למעלה מ-80 מתנ"סים יפעילו פעילות בלילות.

אנחנו מפעילים גם מועדניות לילדים משכבות מצוקה. אנחנו נעזרים בהפעלת המועדניות גם בתנועות הנוער, גם במורות חיילות, וגם בכוח אדם של המתנ"ס.

אנחנו מפעילים מחנות מסובסדים, זו אפשרות לפעמים לילד ולנוער וההזדמנות היחידה לצאת מהשכונה ומהבית, ולהיפגש עם נוער אחר. אז זה מחנה לקט רגל, שנפגשים בו ילדים יהודים וערבים, רפסודיה בכנרת, שבונים רפסודות או כל דבר אחר. יש לנו גם מחנות למגזרים ייחודיים. יש לנו מחנה למגזר החרדי, יש לנו מחנה למגזר הערבי. יש לנו מחנה לדתי-לאומי, ויש לנו מחנות לרב תרבותיות, במחירים מסובסדים.

אנחנו מפעילים בקיץ גם תוכניות לצמצום פערים לימודיים, ביחד עם משרד הקליטה ומשרד החינוך. כמו קיץ של עברית, לסייע לילדים לשפר את העברית, ובמיוחד לילדים עולים. יש את הפרוייקט הלאומי לילדים עולים מאתיופיה.

כמה מתנ"סים יש לכם בכל הארץ?

אנחנו מפעילים בכ-170 יישובים, לפעמים ביישוב יש יותר ממתנ"ס אחד.

תעסוקה לבני נוער. אנחנו מפעילים גם מרכז תעסוקה לבני נוער, עוזרים לבני נוער למצוקה תעסוקה. מעסיקים פונים אלינו למתנ"סים, ואנחנו מנסים לשבץ בני נוער. אנחנו מעדיפים לשבץ בני נוער משכבות חלשות.

רונן, מה היית שיקרה כדי שישפר קצת את תמונת המציאות?

כמו כולם, ברגע שיהיה תקציב גדול יותר, נוכל לאפשר ליותר ילדים, ונצטרך פחות בסדרי עדיפויות לעשות סלקציה של אחד כן, ואחד לא. זה בהחלט יעזור לנו.

מה עוד אנחנו עושים, כניסות לאתרים במחירים מוזלים. יש לנו הסכמים עם אתרים, למשל בלונה פארק, במקום שיעלה 80 שקלים, יכול לעלות 20 שקלים, המתנ"ס מוציא בצורה מרוכזת.

אנחנו מפעילים למניעת אלימות ולאורח חיים בריא גם בקייטנות שלנו מבחינת תוכן, וגם כפעילות ליישובים. יש תוכניות קיץ לבני נוער ביישוב שאנחנו מפעילים, כמו קפה אינטרנט, כמו קריוקי, ודברים נוספים. לגבי הקאסמים, אנחנו מפעילים מערך כדי לסייע לילדי שדרות והסביבה.

לסיום, רונן, יכולתם לקלוט יותר ילדים ולתת פתרון ליותר ילדים.

למשל, להפעיל לילה לבן. אין לנו ספק, ויש לנו נתונים של המשטרה, שבמקומות שבהן מופעל לילה לבן, האלימות ועבריינות הנוער צנחה בשיעור שבין 25% ל-35%. אלו הנתונים של המשטרה. בלילות שהמתנ"סים פתוחים, עבריינות הנוער צונחת.

הלילות הלבנים, הכניסה אליהם חופשית ללא תשלום. עלות הפעלה של לילה לבן למתנ"ס, היא בסביבות 300 אלף שקלים לקיץ למתנ"ס אחד. זה כסף שהמתנ"ס סופג עליו, כי הם לא משלמים כסף על פעילות המתנ"סים.

כל לילה להפעיל מתנ"ס?

לא כל לילה, אנחנו מדברים על בערך שני לילות בשבוע, כפול שמונה שבועות, זה העלות. זו בדיוק הדוגמה. לרוב המתנ"סים היום אין את ה-300 אלף שקלים האלה, ואז או שמצמצמים או שעושים רק פעם בשבוע, או שלא עושים בכלל. מוצאים כל מיני פתרונות, יש לזה ממש ביטוי מספרי.

חברת הכנסת הלפרט, אתה מעוניין לומר דבר מה. בבקשה.

בסיכומו של דבר, שמענו על המצב של הקייטנות, הן הצטמצמו השנה ובעתיד בגלל חוסר תקציב וכדומה. מצד שני, ברגע שנכנסתי לישיבה, שמעתי על מצבם של התלמידים שחוזרים אחרי חופשה של חודשיים, באיזה צורה שהם חוזרים. זה מצב לא בריא. מה שיש כיום במדינת ישראל, שיש חודשיים חופש. החופש הזה של חודשיים הורס כל חלקה טובה. חז"ל אומרים שהבטלה מביאה לידי שעמום. יש מאמר של חז"ל – אם תעזבני יום, יומיים אעזבך. ברגע שיש חופש של חודשיים, אז מפסידים לימודים לא של חודשיים אלא של ארבעה חודשים.

הגיע הזמן שאנחנו נחשוב ברצינות, במקום לתת כל מיני פתרונות של תלאי על גבי תלאי. אולי כדאי שאנחנו נחשוב על צמצום החופש הגדול של חודשיים, שבלי שום ספק הוא יותר מדי גדול. גורם לתלמידים לצאת מכל מסגרת נורמטיבית.

אני בטוח שחודש ימים זה מספיק והותר לחופש. אפשר אולי לתת גם חופש של שבוע שבועיים בחורף. אבל חופש ארוך כזה של חודשיים, בבתי ספר על-יסודיים זה חודשיים וחצי כמעט. בבתי ספר יסודיים מסיימים את הלימודים ב-20 ביוני, אולי לפני כן. אני חושב שזה חופש מדי ארוך.

חבר הכנסת הלפרט, מזל שלילדים אין זכות בחירה, זה פוגע בך פגיעה פוליטית אנושה האמירה הזאת. היא מאוד לא פופולרית. אגב, אני מסכימה איתך.

אנחנו לא צריכים להיות תמיד פופוליסטים. צריכים לחשוב על תכלס', על עתידם של התלמידים. חופש של חודשיים הורס את הנוער. התלמידים חוזרים לבתי הספר – אל תחשבו שזה רק בבתי ספר חילוני.

ואקום של חודשיים. אם בוואקום הזה אתה יכול להעסיק אותם חודש בקייטנות, בסמינרים, בקורסים, בטיולים, זה בסדר גמור.

זו הצעה אולי קצת דמיונית, אבל כדאי לחשוב על ההצעה הזאת. ולחשוב גם על כך שכדאי לפצל בכל מקרה את החופש. כמו באירופה למשל. שם יש חודש בקיץ וחודש בחורף. אני לא אומר שצריכים לצאת גם בחורף חודש, מספיק שבועיים. אבל להוציא תלמידים ממסגרת לימודית, מסגרת מסודרת לתקופה של חודשיים, במידה מסויימת זה לא טוב לא לילדים ולא להורים. הגיע הזמן שאנחנו נחשוב לקצר את החופש לפחות בחודש ימים.

תודה רבה.

נעבור לנציגי המשרד לבטחון פנים, אחר כך לתנועות הנוער. יש לנו עוד כמה דוברים בהמשך.

כבכל שנה אנחנו מוציאים פקודת מבצע, מורידים אותה לשטח ליחידות הנוער. יש עבודה מאסיבית של יחידות הנוער במהלך חופשת הקיץ. זה לא רק ליחידות הנוער, אבל בדגש על יחידות הנוער. זה אמנם יחידות הבילוש, התנועה, המתנדבים. כולם למעשה נרתמים לעבודה מאסיבית בחודשי הקיץ, בעיקר בסופי שבוע. כאשר העבודה מתרכזת באתרי בילויים, מסיבות מאורגנות ובלי מאורגנות. אני מדבר על מסיבות יער למיניהם, שם משתמשים בסמים וכדומה. כל מיני מעשי ואנדליזם ואלימות שציין פיני, שמתקיימים ברחוב.

אתם רואים עלייה במעשים האלה?

האמת היא שאין לי את הנתונים. אני לא רוצה לומר נתונים בעל-פה שאינם נכונים. אבל אני לפחות מכיר מהעבר שלי בתפקיד יחידת נוער. יש באמת עבירות אלימות, עבירות רכוש. אפילו אתן דוגמה בבתי ספר בסופי שבוע שאין שם כלום, במהלך השבוע הילדים משתעממים, מסתובבים בתוך כתלי בית הספר, שוברים חלונות, גורמים נזקים, אין שום פעילות.

יש מקומות שאנחנו מעבים אותם בכוח אדם ובתקציבים במהלך החופשה של החודשיים. לדוגמה, יחידת הנוער באילת. שם מתרכזים בני נוער רבים בחופשת הקיץ. אנחנו מעבירים תקציבים לכוח אדם, לעבודה ולהתמודדות עם פשיעת בני הנוער.

יש עכשיו פרוייקט של עיר ללא אלימות.

נכון. עושים שם הרבה דברים, אבל בין היתר בחופשת הקיץ אנחנו מעבים בכוח אדם, באמצעים. מה שקורה שם זה בלתי נסבל. צריך להיות שם כדי להאמין בחופשת הקיץ להתמודד עם כל בני הנוער. הם מקבלים סיוע כל שנה להתמודדות עם תופעות הפשיעה. אנחנו נותנים דגש לעשייה היומיות בחופשת הקיץ.

תודה רבה.

לגבי מוזיאונים ופארקים לאומיים. בכל הפארקים יש הצעת חוק שהוגשה פעם שנייה חברת הכנסת יולי תמיר חזרה, הבנו שהעבירו את הצעת החוק הזאת אלייך.

לא ידוע לי. אשמח, כנראה שזה בדרך.

אם לא, אנחנו יכולים להביא. זו הצעת חוק שנותנת הנחה במוזיאונים, בפארקים, במקומות בילוי. זה יכול לעזור בהנחה לקייטנות.

אני גם אשמח אם תעביר לי.

אסור לשכוח, אמרו קודם, דוגמה ללילה לבן. אצלנו במועצות הנוער העירוניות הרבה פעמים מארגנים מועדוני לילה. מה זה מועדון, זה לא עולה הרבה כסף. הם דיברו על סכומי עתק. לארגן פעם בלילה בזמן החופש הגדול, לא עולה הרבה. זה בסך הכל מקום, וכן להשכיר אדם כלשהו לתקופה מסויימת שבדרך כלל עובד עם העירייה.

תלוי באיזה היקפים, כאשר אתה מפעיל אלף בני נוער - - -

אני מדבר על עיירות עם ואנדליזם עם יותר עוני.

תודה רבה חגי.

אני רכזת תנועת הנוער העובד והלומד. אציג את החברים שבאו איתי. חמיס שהוא רכז הקן במזרח ירושלים. גיא ויפית שעובדים באיגוד המקצועי לנוער. הנוער העובד כמובן מפעיל מגוון עצום של פעילויות בקיץ. אני רוצה להתמקד בשתי פעילויות שהן לעניין הדיון הזה.

מפעל הקייטנות, או כמו שאנחנו קוראים לו הקיי"צות, זה חיבור בין קייץ לקייטנה. זהו מפעל שאנחנו מפעילים מזה עשרות שנים. זה בעצם איזשהו אירוע שיא של שנת הפעילות שמיועד גם לחניכי התנועה, אבל גם פתוח לציבור הרחב. השנה אנחנו מפעילים את הקייטנות ב-190 נקודות ברחבי הארץ מהצפון ועד הדרום. במגזר היהודי, במגזר הערבי, הדרוזי וגם במגזר הבדואי.

אורך הקייטנה – הקייטנה נמשכת שלושה שבועות במחיר עלות. מחיר ממוצע לקייטנה בערך 450 שקלים. יש מקומות שפחות, ויש מקומות שיותר, בהתאם ליכולת של המשפחות במקום.

כמה זמן זה נמשך?

שלושה שבועות. 450 שקלים זה מחיר ממוצע, יש מקומות שפחות, יש מקומות שיותר. כמובן שחניך שזקוק לסיוע נוסף או לסיבסוד מקבל את העזרה. בכל מפעלי הקיץ פחות או יותר על סמך השנה שעברה, ועם הצפי של השנה, בכל המגזרים של החברה הישראלית בסביבות ה-70 אלף. זה כול פעילות הקיץ, מתוכם הקייטנות הן כמובן החלק הניכר במספר הזה.

באיזה גילאים מדובר?

שלושה שבועות לכיתות ד' ועד ו'. ל-ז', ח' יש פעילות קצת שונה וקצרה יותר. הקייטנה עצמה פתוחה למי שהיה חניך במהלך כל השנה ולציבור הרחב. אפשר על הקבוצות הקיימות להוסיף ילדים אחרים שהיו בכיתה ושלא מגיעים לפעילות.

נעמה, יש איזשהו ערך מוסף מעבר לפעילות הפנאי?

הקייטנות נשענות על המערך התנועתי. מי שמכיל אותן, מתכנן אותן, בונה אותן וגם מדריך בהן הם מדריכי וחניכי התנועה. השכבה הבוגרת היא זו שבעצם מעבירה את הפעילות לשכבה הצעירה מתוקף הדבר הזה, אז כמובן שקייטנה היא ברוחה של תנועת הנוער, על הערכים שלה, על הפעילות הייחודית. היא כולה נשענת על יצירה עצמית. מעט מאוד תרבות פנוייה, מה שנקרא הפקה עצמית של החניכים את הפעילות. יש בתוכם מחנאות, ערבי תרבות, וכל מה שהוא בעצם הפעילות של תנועת הנוער, כמובן עם מדריך הקבוצה שמלווה אותה במהלך השנה כולה.

התשלום כולו הוא תשלום הורים?

כן. רובו תשלום הורים, במקומות מסויימים יש סיוע של העירייה על בסיס מקומי.

לשכות הרווחה עוזרת לילדים המתקשים לשלם?

כן, יש כל מיני צורות של סיוע עירוני. יש סיוע עירוני אל מול רשימות חניכים. לצורך העניין, אני מגישה חניכים שזקוקים לסבסוד ומקבלים תמיכה ספציפית. יש תמיכה עירונית שהיא כללית באוטובוסים, או בכניסה ללונה-פארק, ואז זה מוזיל את הכסף לסך הילדים. אבל זה ספציפי לכל מקום ומקום.

יש מקומות שהמבנה של הקן לא יכול לאפשר פעילות קייץ של שלושה שבועות, ואז העירייה נרתמת למבנה חלופי, כמו בבית ספר.

או במקלט.

מקלט הוא לא כל כך - - -

הקיי"צות כוללות בתוכן לרוב את מחנה הקייץ בין שלושה לחמישה ימים, תלוי מה שכבת הגיל. צריך להגיד שהימים שבהם יוצאים זה תלוי ביכולת הכלכלית. כי יום שיוצאים החוצה העלות שלו היא גבוהה יותר ולכן זה משתנה ממקום למקום. ככלל אנחנו מעדיפים ליצור שיוויון ולהוציא החוצה בצורה ארצית לשני ימים ארציים כדי שלא יווצר דיפרנציאליות, שבמקומות שיכולים יותר ייצאו לפעילות חוץ יותר.

כל המימון לקייטנות שלכם מגיע מהתיקצוב שלכם?

זה כספי הורים, עם משען על תקציב התנועה. ושוב, מעט עזרה מהרשויות. יש תמיכה מהרשויות, תלוי איזה. מה שהוזכר כאן בחווייה הקייצית, חלקן של תנועות הנוער בעצם עבר דרך הרשויות. הרשות קיבלה כסף, ובהחלטה שלה היא יכלה להקצות חלק מזה גם לקייטנת תנועת הנוער, בתנאי שהיא עמדה בקריטריונים הרלוונטיים, ובאמת נהנינו מזה עד השנה האחרונה.

לגבי הפעילות הנוספת שרצינו להציג, ואת זה יפית תציג, מעט על ההגנה של הנערים העובדים.

מה קרה בשנה האחרונה? אותם 50 מיליון דולר שדיברנו עליהם? וה-50 מיליון האלה, איזה אחוז מגיע לתנועות הנוער?

זה מאוד מאוד השתנה, בגלל שהרשות מקבלת את הסכום, והיא מחליטה האם היא מקצה את חלקו לתנועות הנוער, כך שזה משתנה.

מה שקורה אצלם, זה שראשי הקינים בקשר ישיר עם הרשות המקומית, והרשות המקומית היא זאת שמסייעת על בסיס לגמרי דיפרנציאלי.

היתה איזושהי החלטה שהרשויות יסייעו, זאת אומרת, דרך החווייה הקייצית יתנו גם חלק מהכסף.... זה כן היה מוסדר.

כן, אבל זה לא היה אחיד. היו מקומות שנתנו יותר, היו מקומות שנתנו פחות, היו מקומות שלא נתנו בכלל.

תודה.

חמיס, אולי אתה רוצה לספר לנו קצת.

אני מרכז סניף מזרח ירושלים, וגם אחראי מטעם הנוער העובד במגזר הערבי.

אנחנו מטפלים בנערים שעובדים, בנערים מכל הארץ. לדוגמה בירושלים, אני מייצג את הנערים בבית הדין לעבודה, יש לי קשר טוב עם לשכת התעסוקה. אנחנו מטפלים בנערים העובדים מכל הארץ.

יש לנו פעילות משותפת ערבים ויהודים ביחד, כמו מחנה משותף שאנחנו עושים, והוא המחנה הארצי. יש משתתפים מכל הארץ, בכל סניף יש בסביבות 500 משתתפים. 26 מהמגזר הערבי, 20 סניפים מהמגזר היהודי עושים מחנה משותף. למגזר הערבי יש פעילות, כמו קורס מנהיגות צעירה. יש 26 סניפים שמשתתפים מכל סניף בסביבות 30-40 משתתפים בשישה ימים מכל הארץ. בסוף מקבלים תעודת מנהיגות צעירה שהם יכולים להשתתף בכל סניף וסניף. בקייטנות יש סניפים. בנוער העובד במגזר הערבי יש 26, בכל מקום יש סניף. לדוגמה בירושלים, יש סניף של הנוער העובד. קייטנה בסביבות 500 ילדים שמשתתפים.

בקשר לתקציבים, לדוגמה, הסיבסוד של עיריית ירושלים. בשנת 2004 לא קיבלנו כלום. בשנת 2003, קיבלנו ממשרד החינוך חלק מהסיבסוד, בסביבות 6 שקלים לכל תלמיד, זה לא מספיק לכל הפעילות שאנחנו עושים.

יש לנו קייטנות בכל הסניפים בכל המגזר הערבי. מכל סניף בסביבות 500. יש לנו גם מחנה משותף, קוראים לזה מחנה כפר החורש, שמשתתפים מכל המגזר הערבי בסביבות 200 עד 300 מכל סניף כפול 26, זה לשלושה מחזורים. מחזור אחד, מחזור שני, מחזור שלישי. יש לנו שני טיולים ארציים, באזור דרום וגם באזור צפון שגם משתתפים מכל המגזר הערבי.

אמר חבר הכנסת רן כהן בקשר למבנים שאנחנו מקבלים מהעירייה. יש לנו בעיה גדולה גם עם הרשות המקומית, לא רק בירושלים אלא גם בכל מקום, אנחנו רוצים טיפול לבעייה הזאת.

אם אפשר להוסיף היבט שלא נגעו בו בכלל, בנוגע לעבודת בני נוער בקיץ. בקיץ זה פשוט הופך להיות נושא מאוד חשוב.

לפי נתונים רשמיים של משרד התמ"ת, יש היום במדינת ישראל משהו כמו 68 בני נוער עובדים, כאשר כמובן בחופשת הקיץ, בגלל שזה חופשה, ובגלל שהגיל המותר הוא 14 ולא 15 כמו במשך השנה, המספר הזה עולה. השנה להערכתנו ייצאו לעבוד בקיץ משהו כמו 140 אלף בני נוער עובדים. צריך להגיד שהביקוש לעבודות כמובן לא תואם את ההיצע, מה שיוצר מצב של קרקע מאוד נוחה לניצול של בני הנוער העובדים בעבודה. מאוד להוטים לעבוד, באופן כללי מה שמאפיין את עבודת בני הנוער זה שהיא זמנית וגמישה, ושנדרשת מומחיות מעטה, שהשכר שמקבלים נמוך יותר. ולכן נוצר איזשהו מצב שמאפשר למעסיקים לנצל את בני הנוער העובדים.

מעבר לזה שאנחנו תנועת נוער על כל הפעילויות שהוצגו כאן, אנחנו גם הארגון היציב של בני הנוער העובדים. כמו שחמיס ציין, אנחנו מעניקים להם סיוע משפטי משלב של פנייה למעסיק, כאשר הופרה איזושהי זכות בעבודה, ועד לשלב של ייצוג בבתי הדין לעבודה, כל זה בלי שום עלות כספית, זאת אומרת ללא תשלום.

אני רוצה לציין, שבנוסף לזה אנחנו עוסקים בפעילות הסברתית, ואנחנו מאיצים אותה בעיקר לקראת חופשת הקיץ. הגענו השנה למשהו כמו 10 אלפים בני נוער בבתי הספר התיכוניים, זאת אומרת בגיל התעסוקה, והעברנו אליהם שיעורים על זכויות בני נוער בעבודה. שיעורים שהם לא נגעו רק לזכויות, אלא לקונטקסט החברתי הכלכלי שבו אנחנו פועלים, שמקשה כל כך על מימוש זכויות בכלל ומימוש זכויות בעבודה בפרט.

כל הכבוד. איזה מזל שהמציאו את תנועות הנוער לפני הרבה שנים. אחרת היום לא היו ממציאים אותם.

זה נכון, זה טוב מכדאי שזה יומצא היום.

רק היו מנסים ליזום את זה, מייד היו קוברים את מי שהיה יוזם את זה.

אני מודיע לכם שאם היום היתה מוגשת הצעת חוק להקים תנועות נוער, היא לא היתה עוברת בשום פנים ואופן.

אני רוצה להגיד שאנחנו נכנסנו רק ל-75 בתי ספר, בגלל שהרבה מבתי הספר לא משתפים פעולה, ולא מוכנים להכניס את התכנים האלה, ואני חושבת שאם תצא קריאה ממשרד החינוך, קריאה מהוועדה הזאת לבתי הספר לעודד את העניין, אנחנו מוכנים להגיע לכל בתי הספר להעביר שיעור כזה. מאוד חשוב שבני נוער בגילאים הרלבנטיים 14-18 יעברו שיעור כזה. וקריאה כזאת יכולה לסייע לנו שהיא נותנת איזשהו גיבוי לעניין הזה, והכרה בחשיבות של התוכן הזה.

בואי תהיי יותר קונקרטית, מה היית רוצה שייצא מכאן?

קודם כל מה שאמרתי עכשיו זה דבר מאוד חשוב.

קריאה לבתי הספר שיאפשרו לכם להיכנס? אבל זה לא קשור לחופש הגדול.

זה כן קשור.

זה כן קשור.

החשיבות של זה עולה לקראת החופש הגדול.

וזה גם יותר קל בחופש הגדול לבתי הספר. פנינו בזמנו.

לפני שלוש שנים היתה איזושהי פנייה של משרד החינוך שבאמת סייעה לנו בחלק מהמקומות להיכנס ליותר בתי ספר, ודבר אחד מאוד חשוב, זה בהיבט של המדיניות שלה, המודעות. היבט אחר – עשינו כבר פנייה למשרד החינוך יש לציין, ואנחנו צריכים לקבל תשובה בימים האלה, קשור לחומרי הסברה שלנו. אנחנו מפעילים סיירות של חלוקת כרטיסים בכל מיני מקומות, בקיץ בפסטיבלים, במקומות שיש בהם ריכוז גבוה של בני נוער. מחלקים הרבה מאוד חומרי הסברה כמו האקורדיון הזה שיש בו פירוט של כל הזכויות החשובות לבני הנוער. מקום אפילו לרשום את השעות.

פנינו למשרד החינוך בעניין, ויש שיתוף פעולה, ואני מעריכה שאנחנו נקבל תשובה לגבי העניין הזה בימים הקרובים. הפקת חומרי הסברה זה דבר מאוד יקר, אז הסיוע הזה גם כן יכול לעזור. אפשר גם לציין שאנחנו מגבירים את הביקורים במקומות העבודה, עושים מעקב על הזכויות בעבודה, מחלקים איגרות, זכויות למעסיקים. מציעים להם לחתום על אמנות, שמירה על זכויות לנוער בעבודה. גם הקשר שלנו עם משרד התמ"ת, אני לא חושבת שיש לו כאן נוכחות לצערי. בגלל שיש יותר עבודה יש יותר הפרות של זכויות. אנחנו נמצאים בקשר כמעט יום יומי של דיווח על הפרות בתקווה שהדבר הזה יוביל גם להגשת כתבי אישום נגד מעסיקים, כי אני מניחה שהרבה מכם שמעתם את המצב העגום של אכיפת זכויות במדינת ישראל.

איך אתם עושים את זה?

יש לו שלושה מחוזות, אבל יש לו פקחים ברחבי הארץ, ולנו יש מזכירי איגוד מקצועי פרוסים ברחבי הארץ. מזכירי האיגוד המקצועי המקומי יוצרים קשר ישיר עם הפקחים באותו מקום, מדווחים בכתב כולל הפנייה לבני נוער שמוכנים לתת עדות, ועוקבים אחרי הדבר הזה.

יפית, אני מפסיקה אותך, דברייך מרתקים, אני מבטיחה לך שאנחנו נעשה ישיבה נפרדת על העניין של בני נוער וילדים עובדים באופן קצת עמוק ויסודי.

חשוב לנו שכל מי שיושב כאן ונוגע לבני נוער יידע שאנחנו ערוכים ומעוניינים לתת סיוע משפטי, וכמובן מידע לכל בני נוער וילדים, הורים, מעסיקים. יש לנו תא טלמסר שמופעל 24 שעות ביממה.

משרד החינוך מפרסם את האתר שלכם ואת החומרים שלכם.

יורם מעביר לי את החומרים, ואני מפרסמת באתר הרגיל של המשרד.

תמר קדם מתנועת הצופים, אחר כך חבר הכנסת רן כהן.

אני שמיניסטית מירושלים. הפעילויות שלנו הן די מצומצמות. פעילות של כיתות ד'-י"ב, ד' שלושה ימים, הסכומים הם מטורפים. 480 שקלים לשלושה ימים, כולל אוכל ולינה. זה מה שמציעים אצלנו. יש את היותר מסובסדים שהם הגדולים, גם מדריכים משלמים על זה שהם מדריכים ילדים קטנים. אני בתור מדריכה שילמתי על כל הפעילויות, זה קצת אבסורד.

זה הרבה אבסורד.

כמה ילדים יוצאים למחנות האלה?

בירושלים 3,300 חניכים, כולל מבשרת, צור הדסה ומעלה אדומים.

למחנה קיץ יוצאים 2,700 חניכים. אבל הבעיה שאנחנו פונים לארמון הנציב בנוסף לבקעה ורחביה. פונים לתלמידי ארמון הנציב שהם מגיעים אלינו לשבט, אבל ברגע שאתה מבקש מהם לשלם שזה התנאי כמובן, אז הם בורחים. הם אפילו לא כלולים בחניכים הרשומים שלפני הקיץ. אז אנחנו לא באמת מצליחים לשמור עליהם איתנו. יש לנו לכל שבט 3,000 שקלים לסיבסודים, שזה מתחלק קצת עם ההנהגה שבסך הכל היא 25,000 שקלים.

עיריית ירושלים לא עוזרת?

עיריית ירושלים הבטיחה בעבר 130 אלף שקל. אחר כך צמצמה ל-60 אלף שקל. היום אפס בדיוק, זה מה שקיבלנו.

בעיריית תל-אביב לעומת זאת 5 מיליון מוקצים לתנועת הצופים. בראשון – 400 אלף לשני שבטים בלבד, שבירושלים יש בין 10 ל-12 שבטים. אשקלון – 100 שקלים.

יוצא לנו 100 שקלים למסובסד, בעוד שהמחנות עולים בערך 500 שקלים בממוצע, ההנחות הן 100 שקלים. חניך שמקבל 100 שקלים לא ייצא, כי בכל זאת ההורים שלו לא יכולים לממן את השאר.

רוצים שנעשה פעילות מתמשכת יותר בקיץ, כדי להוסיף עוד מספר חניכים, כדי לשמור על המספר כדי שיהיה לנו בכל זאת יותר כסף. כנראה שהכל מסתובב סביב זה בסופו של דבר. אבל נורא קשה להחזיק מדריכים שפועלים כל השנה, שמשלמים, שמשקיעים את החיים שלהם בזה. נורא קשה לבקש מהם עוד בחופש, לעשות את העבודה הזאת. הציעו לנו לעשות מעין קייטנה כזאת בלי יותר מדי ערכים שלא יפספס את כל המהות שלנו. אז אנחנו די בדילמה מה עושים. יש לנו חודש וחצי שאנחנו לא נוגעים בחניכים שלנו, אנחנו מאבדים חניכים. אנחנו לא ממשיכים את התהליך שלנו איתם. אבל מצד שני, אנחנו גם לא יכולים לדרוש מהמדריכים לעבוד את השעות הנוספות הללו.

תודה, תמר.

חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.

גברתי יושבת ראש, אורחים נכבדים. אני חושב באמת שזה אחד הנושאים הקריטיים ביותר, אולי הקלאסיים גם לעבודתה של הוועדה הזאת. אני מאוד מברך על זה שאת יזמת את הדיון הזה.

אני גם באמת סבור בהמשך, אני גם אציע אולי לערוך עוד כמה דיונים שקשורים לעניין הזה, של תקופת החופש. כיוון שזו תקופה מאוד קריטית בחיי הילדים.

אנחנו מוכרחים מדי שנה, וזה ממש היסטורי, אני יכול למסור את זה כאן די בוודאות, אני עוקב אחרי העניין הזה שנים. ככל שהמדינה בורחת מאחריותה לתקופת החופש של הילדים, כך הפערים בין ילדים ממשפחות מבוססות לילדים במשפחות מוחלשות הם יותר גדולים. המצוקה של הילדים הללו יותר גדולה, האסונות שנופלים עליהם ועל המשפחות שלהם הם יותר גדולים. כך שבעניין הזה המעורבות של המדינה היא קלאסית. ככל שהמדינה יותר מעורבת ויותר תומכת, כך הפערים יותר קטנים, והסיכויים של ילדים במשפחות חלשות הם יותר טובים.

בעניין הזה נדמה לי שאי אפשר לברוח, אלא מלבוא בתביעה מאוד נחרצת למדינה, לממשלה. לקחת את חלקה ואת האחריות שלה בטיפול בסוגייה הזאת. בסיכומו של דבר, אני אומר לכם גם עוד דבר. שוב מניסיוני, ככל שהמדינה משקיעה פה יותר שקלים, כך היא חוסכת יותר מיליונים שהולכים בגין בזבוזים, פשעים ואסונות. על כל שקל שמקצצים כאן, המדינה תשלם בין 10 ל-100 או ל-1,000 שקלים לאחר מכן. על כל האסונות שקורים, בריאותיים, קרמינליים ואחרים. בעניין הזה נדמה לי לא יכולה להיות שום סתירה להגדרה הזאת.

דבר שני, אני לא מציע כמו חבר הכנסת הלפרט לקצר את החופש. אני מציע למלא אותו. אני מציע לנצל אותו כדי שלילדים בכל הגילאים הרלבנטיים יהיה יותר תעסוקה, יותר עניין, יותר אושר בחיים. בעניין הזה לא יכול להיות ספק גדול בחיוניות של העניין הזה. אני גם לא בטוח שהילדים ישמח שיקצרו להם את החופש לחודש, אולי באוכלוסייה החרדית הדבר הזה מתאים. אבל כל אחד חי עם עולמי, אני עם עולמי, וחבר הכנסת הלפרט עם עולמו, אז אין לי טענה לעניין הזה.

לא שמעתי את כל הדברים של יפית לצערי, אבל אני מציע, חברת הכנסת שלי, לערוך ישיבה מיוחדת לגבי הסוגייה הזאת של תעסוקת נערים בחופש.

בהחלט. בחופש צר לי, זה כבר לא ייצא.

אם את יכולה אפילו לעוד שבוע, שבועיים. זה מאוד חשוב לדעתי להביא לכאן את נשיא התאחדות התעשיינים, את נשיא לשכות המסחר. את משרד התמ"ת, את ההסתדרות הכללית, ולדון איתם בעניין הזה. ניצול הנערות והנערים בחופש הוא מכפיר. הוא אחד התופעות הכי מבישות שקיימות במדינה הזאת.

יכול להיות שנבטל ישיבה מתוכננת של הוועדה, ונחליף אותו בנושא הזה שהוא באמת חשוב ואקוטי.

הנושא הזה ממש חשוב וחיוני, לפני שקורים גם כל מיני דברים, ושאף אחד לא יגיד שלא התרענו. התפקיד שלנו בין היתר הוא להתריע. אני ממליץ לעשות את זה.

אגב, לקראת השנה הבאה, אני מציע לך לשקול עוד דבר, ולקיים דיון מיוחד לגבי הנושא של ביטחון ובטיחות. אפשר לעשות את זה עם המשרד לביטחון פנים, עם המשטרה, ועם גורמים אחרים כי יש כאן נושא שלדעתי חייבים לטפל בו בצורה מאוד יסודית.

אני מציע שני דברים. האחד שנצא מכאן עם פנייה למשרד החינוך לתדרך את כל בתי הספר בארץ, ברוח הדברים שיפית אמרה. לדאוג לזה שלילדים של בתי הספר, לפחות באותם המקומות שבהם האוכלוסייה לא יודעת לדאוג לעצמה, שבתי הספר יתנו יוזמה יחד עם תנועות הנוער כדי שתהיה תעסוקה ראוייה לילדים במקומות הללו. זאת הפריסה הכי רחבה שישנה במדינת ישראל. זה בתי הספר, ומן הראוי שמשרד החינוך בעניין הזה ישים את היד שלו כדי שהדבר הזה יהיה.

הדבר השני, אני מציע לפנות אל מקומות העבודה. את זה צריך לעשות אם דרך משרד התמ"ת, אם דרך ההסתדרות, אם דרך התאחדות התעשיינים לשכות המסחר, כדי לדאוג לזה שמקסימום מקומות עבודה ידאגו לילדים של העובדים שלו. מקומות העבודה יש להם יכולת כלכלית, יכולת ארגונית לשאת בעניין הזה. יש להם לדעתי חובה לא רק יכולת לעשות את זה. אין שום סיבה בעולם שמקום עבודה כמו הכנסת לא ידאג לילדים של העובדים שלו.

קיבלנו היום הודעה, שהכנסת החליטה השנה לאפשר להעסיק ילדיהם של עובדים בכנסת בחודשי הקיץ.

אגב, זה היה מדי שנה.

אני טוען שלמקומות העבודה יש אחריות מעבר לתשלום שכר לעובדים שלהם. יש להם אחריות הרבה יותר כוללת גם במצבים שבהם ילדים יוצאים לחופש, שלילדים הללו יהיה גם תעסוקה לא בגין עבודה, אלא תעסוקה של קייטנות, של טיולים, של אותם הדברים שמקומות עבודה חייבים לקחת אחריות גם על הילדים של העובדים שלו.

גם את הרעיון הזה לא היית - - - במציאות של היום. זה שייך לפעם.

ענת, תאמיני לי שאם היום יהיה מאבק על העניין הזה, שמשרד התמ"ת יכול לעשות את זה בקלי קלות. כאשר אני רציתי בתור שר התמ"ס, אגב, משרד התמ"ת זה עוד יותר חזק, כי גם משרד העבודה בידיו. אם היום הוא פונה לחברות המעסיקות של העובדים ואומר להם, אני רוצה שאתם תעשו את זה, מייד הם ירוצו לעשות. את יודעת למה? הם מקבלים הון עתק של מיליארדים מקופת המדינה.

בעניין הזה, מן הראוי לעשות את זה. אנחנו נפנה גם למשרד התמ"ת, גם להסתדרות, גם להתאחדות התעשיינים ולעשות את זה יחד איתם. יש אחריות יותר רחבה מאשר לשלם שכר. זה מה שאני ממליץ. אני מתנצל שאני צריך ללכת, אבל אני אסכים לכל מה שתסכמי בעניין הזה.

וגם להיפך.

תודה רבה, אני מודה לך.

משרד הקליטה, בבקשה.

חבל לי שאתה הולך, כי דווקא האוכלוסייה שאני מייצגת כאן כרגע, וזאת אוכלוסייה של יוצאת אתיופיה, היא לא נמצאת במעגל העבודה. כך שאם יימצא פתרון כלשהו לילדי העובדים, עדיין הילדים האתיופים יימצאו מחוץ למסגרת הזו.

העניין של מקומות עבודה בא לכסות נתח של האוכלוסייה. לכן אני מציע לתמוך גם בתנועות הנוער, גם במתנ"סים, אין דרך אחרת.

צריך להמשיך ולהדגיש שהילדים העניים שעליהם אנחנו מדברים הופכים להיות טרף קל לאלה שרוצים לנצל אותם בתקופה כזו להתנהגויות שוליות ועברייניות. לנסות למצוא להם כמה שיותר מסגרות הולמות כדי לנצל את שעות הפנאי שלהם.

אנחנו מדברים על ילדים עניים. אוכלוסיית יוצאי אתיופיה – 66% מכלל האוכלוסייה מוגדרת כענייה. המשרד לקליטת העלייה מפעיל מזה תשע שנים קייטנות קיץ בשיתוף החברה למתנ"סים והרשויות המקומיות. עד לפני שנה הועברו הכספים לחברה למתנ"סים, כשהסיבסוד הוא בסך של 200 שקלים פר ילד. השנה לצערנו לא יכולנו להתקשר עם החברה למתנ"סים בגלל איזושהי מגבלה שהאוצר יצר, כך שאנחנו מעבירים את הכספים באופן ישיר לרשויות המקומיות. וזה בהמשך לדברים שלך, רמלה הולכים לקבל מאיתנו 35 אלף שקלים השנה בעבור 175 ילדים, בגילאי 5-12.

זה כספים שמשרד הקליטה מעביר?

כן. משרד הקליטה, סך הכל השנה יעביר ל-2 מיליון שקלים בעבור ילדים יוצאי אתיופיה בגילאי 5-12. בנוסף לתקציב המשותף שיש עם הסוכנות היהודית ומשרד החינוך והחברה למתנ"סים במסגרת של קיץ של עברית שאינני זוכרת מה הסכום שם. אם אינני טועה כל משרד מעביר כ-500 אלף שקלים.

זה עובר לרשויות?

זה עובר באופן ישיר לרשויות המקומיות.

זה נועד לחודשי הקיץ?

זה נועד לחודשי הקיץ.

2 מיליון שקלים שזה יכסה מבחינתנו 9,355 ילדים.

זה מיועד ישירות לילדים עולים?

לא פרטתי את הגבלת שנת העלייה. זאת אומרת, זה כולל גם ילדים שנולדו בארץ להורים עולים מאתיופיה. בסך הכל הכללי, אנחנו נוגעים בכלל לילדים מבני הקהילה האתיופית, הן אם הם נולדו בארץ, והן אם לא. רק שהסיבסוד המדובר הוא בסך של 200 שקלים פר ילד. אנחנו מתנים את ההשתתפות של ההורים בסך של 120 שקלים לילד. מדובר בשני ילדים ויותר לאותה משפחה. השתתפות המשפחה לא תעלה על 180 שקלים, בגלל שאנחנו יודעים מה הן היכולות שלהם. כאשר הממוצע לקייטנה סבירה נע בין 800 ל-1,000 שקלים. זה עדיין לא מכסה את עלות הקייטנה. כך שהרשות עדיין נדרשת להשלים את החלק היחסי. מתוך איזושהי הבנה, הקשיים שיש לרשויות המקומיות, פנינו גם לקרן הידידות, הגברת דבורה גנני. אני יודעת שהם צריכים לדון השבוע לגבי יישובים מסויימים שבחרנו אותם כיישובים שהם מעוטי יכולת בסיבסוד הקייטנה. אני מאוד מקווה שאנחנו כן נקבל תשובה חיובית על מנת שנוכל לקיים את הקייטנות כפי שהיינו רוצים לקיים אותם.

תודה רבה.

הזכירה כאן ענת מ"ידיעות אחרונות" בתחילת הדיון את הקונספט של רפואה מונעת. אני בכוונה חוזר לזה, וגם למה שחבר הכנסת רן כהן דיבר על המניעה. ששקל של מניעה בעצם חוסך מאות ואלפים של שקלים אחר כך בשיקום בטיפול שנובעים כתוצאה מביצוע העבירה.

למשרד לביטחון פנים יש שלוש זרועות ביצועיות. זרוע אחת – משטרת ישראל שעוסקת בעיקר באכיפת החוק. מנסה להגיע גם למניעה, אבל בגלל המטלות הרבות שיש עליה, לא מצליחה תמיד. שרות בתי הספר שעוסק בשיקום ובטיפול. אגף קהילה ומניעת פשיעה, או אגף מצילה שעוסקת במניעה נטו. אנחנו פועלים כיום ב-60 רשויות מקומיות. יש לנו תקציב של 6.5 מיליון שקל ובלבד שאולי מנציח את הגישה הזאת שהמניעה עדיין לא נכנסה מספיק למודעות של מקבלי ההחלטות.

אבל לגבי תוכנית הקיץ, למעשה ברשויות המקומיות, אנחנו מפעילים מועצה יישובית, או מציל"ה יישובית, שהיא בעצם מבטא איזושהי היערכות יישובית בראשות ראש הרשות המקומית למניעת פשיעה ואלימות. המצי"לות האלה כאמור נמצאות ב-60 רשויות, ואנחנו בתחילת חודש מאי פנינו בקול קורא לכל 60 הרשויות האלה, והצענו להם לקבל השתתפות במימון נוסף למימון הרגיל בתכנית העבודה השנתית הרגילה שיהיה רק לגבי תכניות קיץ.

נתנו 30 יום של חלון זמן כדי שהרשויות יפנו. 52 רשויות מהמגזר היהודי והלא יהודי פנו אלינו. אנחנו כבר קיבלנו אישורים מוועדת המכרזים של המשרד שלנו ליישם את התכניות האלה בעלות כוללת של מיליון שקלים ו-20 אלף שקלים בתמורה למצ'ינג מהרשויות המקומיות. זאת אומרת תוכניות ב-2 מיליון שקלים ו-40 אלף שקלים.

לגבי תוכנית הקיץ, החופש הגדול הקרוב. כמובן שעשינו את הדברים בצורה מאוד מסודרת, כאשר תכניות המניעה חייבות להתאים לעקרונות הפעילות שלנו. עשינו את זה לפי הקריטריונים של גודל היישוב. יישובים שהם יותר גדולים קיבלו נתח יותר גדול. יישובים שהם יותר גדולים, קיבלו נתח יותר גדול. יישובים שהם מוגדרים כערי תיירות ונופש, כמו אילת למשל, מה שקורה שם בקיץ זה מעולם אחר לגמרי.

מה זאת אומרת?

העיר אילת מקבלת בקיץ כמות ענקית של בני נוער וילדים שמגיעים מכל הארץ, מציפים אותה. עיקר הבעיות שם הם לא על ידי הנוער המקומי. זה כל האנשים שמגיעים עם אווירה. כולם מכירים את האווירה של אילת.

ומה הם עושים?

למעשה איך שאתה יורד מהמטוס או מהאוטובוס, כבר יש תחושה של לא רק נהנתנות, אלא שאין דין ואין דיין. אווירה כזאת שהכל מותר. אנחנו לא נמצאים כרגע ביישוב שלנו, במקום שלנו. הנושא של סמים, הנושא של פתיחות מינית. אנחנו מכירים את האווירה באילת, הדבר הזה גורם למצב שהנוער נמצא בכל מיני מקומות שלא ניתן להשגיח עליו, לא ניתן לפקח. הנושא של שתייה מתחת לגיל המותר, ולכן חשבנו שבאותם יישובים שקיימת בעיה כזאת של נוער שמגיע במאסות בתקופת הקיץ, הם יקבלו יחס מיוחד, ואנחנו מציעים להם הרבה מאוד פעילויות בילוי כי הם באים לבלות, אבל הפעילויות האלה נעשות תחת אבטחה, תחת פיקוח והשגחה.

אנחנו מפעילים סיירות הורים, זה קונספט די חדש ביחד עם המשטרה. סיירת הורים, זה בעצם הורים שמתנדבים בשעות הלילה לבקר במקומות בילוי, ולהשגיח, לפקח על מה שקורה. זה כחלק מתכנית של גם השבת הסמכות ההורית. דיבר כאן חבר הכנסת רן כהן על זה שהילדים לא יאהבו שאנחנו נקצר להם את החופש. אני בא מעולם התוכן שלו, ולא מעולם התוכן של חבר הכנסת הלפרט. למרות זאת, אני חושב שנכון לקצר את חופשת הקיץ, בזמן שנותר מחופשת הקיץ להכניס תכנים. אני לא יודע איך הגענו לחודשיים של חופש. אני לא חושב שזה עושה טוב לאף אחד. גם מבחינת המשטרה, יעד המפכ"ל השנה זה שיפור השירות לאזרח. זאת אומרת, שאם האזרח פונה למשטרה ומבקש סיוע, במקום ב-22 דקות שזה הממוצע, הוא אמור לקבל את זה היום ב-20 דקות.

מה שקורה בקיץ, זה שיש הפרעות מנוחה בכל מטר. יש ואנדליזם, והמשטרה לא תעמוד ביעדים שלה. המשטרה תשחק מכל הריצות האלה על כל הדברים האלה. כאשר בעצם אנחנו יכולים להציע לנוער מקומות שבהם הם לא ישוטטו ויהיו תחת מסגרת.

בכמה היית מקצר את החופש הגדול?

בחודש.

הרי בינינו, החופש הגדול הוא גם בשביל המורים, הוא לא רק בשביל הילדים. המורים שהם כל כך שחוקים אחרי כל השנה שהם עברו, ואני מבין לחלוטין את המצב שבו הם נמצאים. הם נהנים מזה גם כן. וכמובן שבמקביל צריך לתגמל את המורים כדי שהם לא ישחקו כל כך, והם לא יזדקקו לחודשיים כדי לנוח. אבל אני חושב שחודש ומתוכו שבועיים או שלושה של פעילות תצמצם בצורה משמעותית את כל הבעיות שיש לנו בקיץ.

בקצרה, רציתי לתת לכם כמה דוגמאות של סוגי פעילויות שאנחנו מתכוונים לעשות בקיץ הזה ב-51 רשויות. אנחנו מדברים על הכשרה והעסקה של צוותי נוער רשותיים ברשויות, שהם פועלים ביישובים ונדרשים בעצם להיערכות מיוחדת לקראת הקיץ. אותם צוותים מקצועיים שנמצאים כל השנה, ולקראת הקיץ הם צריכים הכשרה והיערכות מיוחדת, ואנחנו עוסקים בהכשרה ובהעסקה של צוותים מיוחדים לנושא הזה.

כל הנושא של הפקת חומרי הסברה לילדים ונוער, כאשר נער עולה על האוטובוס של חצות מתל-אביב, יורד לאילת ומקבל בעלייה לאוטובוס חוברת שאומרת לו, ברוך הבא לאילת. באילת תוכל לקבל מידע, ורשימה של כל המסיבות המאורגנות בעיר, ולאן ללכת, וכל הדברים האלה הם מאוד חשובים.

הנושא של הפעלות ופעילויות אתגריות. כל הנושא של מחנות קיץ וקייטנות, אנחנו שותפים לעניין הזה. מרכזי תעסוקה בתקופת הקיץ, יש לנו תוכניות בנושא הזה. טיולי שיא במסגרת של תוכניות ערכיות חברתיות. הנושא של לילות לבנים שאנחנו שותפים, של יצירת אלטרנטיבות לפעילות בשעות הלילה. וגם תוכניות ספציפיים ומניעת ואנדליזם בקרב בני הנוער.

התמקדות בבני נוער משוטטים ומתן פעילויות נורמטיביות ותרבותיות לאותו נוער משוטט. מניעת אלימות באמצעות ספורט. היום יש לרשויות מתקני ספורט, יש הרבה רשויות שהרימו את הכפפה, ובימי השנה הרגילים, לא בקיץ הם מפעילים מתקנים. עיריית הרצליה ורשויות רבות מפעילים מתקנים עד השעות הקטנות של הלילה. עד אחת בלילה בסופי שבוע עם תאורה, ואז הנוער יכול לפרוק את הכעסים, לפרוק את המתח ולעשות פעילות ספורטיבית וזה מבורך. למרות שזה עולה, וחשבונות החשמל הם בשמים כי צריך להאיר את הכל.

כלומר גם אתם חושבים שפעילות בלילה זה דבר טוב.

בשעות הפנאי, בסופי שבוע, ביום חמישי בלילה, ביום שישי בלילה, ובוודאי שבקיץ הפעילות הספורטיבית בכלל ידועה ככזאת שמצמצמת אלימות.

בנוסף, כל המפגשים של תיאטרון, של סרטים, של סדנאות יצירה. למשל בסרטים, אנחנו רוצים להקרין להם סרטים, רוצים שהם יבואו ויראו סרט במקום ללכת לראות את הסרטים שאנחנו מכירים אותם שהם רוויי אלימות וסקס בכל מקום. אז אנחנו מקרינים להם סרטים שמעבירים מסרים דוחי אלימות.

תודה רבה, היה מאוד מעניין.

בזכות מה ששמעתי פה, רציתי להציע איזה רעיון דווקא בגלל שאני מגיעה מתחום של מדיה ותקשורת, ומכירה את הכוח שיש למיתוג וליצירת ביקוש.

נחשפתי למגוון קייטנות של הנוער העובד, של החברה למתנ"סים, שהן נפלאות ויש להן יתרון מאוד ברור בתועלת מול מחיר. שהתועלת היא מרובה והמחיר הוא שפוי, רק יש להם בעיה אחת שהן לא מספיק מפורסמות, הן לא מספיק ידועות, הן לא ארוזות באריזה מספיק מושכת. ואני חושבת שאם ננסה לעשות מן סיבוב שבו נעצים את הקייטנות האלה כי הן זמינות, כי הן נגישות. נעצים את האפיל שלהן, נעצים את הדרך שבה הילדים רואים אותם וירצו ללכת אליהם, אנחנו נביא את ההורים שכן יכולים לשלם את הכסף ולהשקיע אותו דווקא במקומות האלה. זאת אומרת, אם הורה מצפון תל אביב שכן יכול לשלוח את הילד שלו לקייטנה שעולה 2,000 שקלים. לא ישלח את הילד לקייטנת גלישה, אלא ישלח אותו לקייטנה של הנוער העובד, כי הילד יבוא ויבקש, ויגיד, אמא אני רוצה ללכת לקייטנה של הנוער העובד. הוא גם מסבסד שלושה ילדים אחרים.

זה נורא תלוי איך מפרסמים את זה, זה נורא תלוי איזה עבודה עושים בשטח. יש מובילי דעת קהל גם בקרב ילדים, שאם לוכדים את תשומת הלב שלהם, אז אפשר להגיע אליהם. זה פשוט במקום לשפוך את הכסף לים הגדול שאין ממנו תועלת לילדים נזקקים. לשים אותו דווקא במקומות האלה שהילדים הנזקקים יכולים להינות ממנו. ופה כן נכנסים לתמונה, למשל גופים כמו ערוץ 2, או כמו עיתונים מסויימים שאפשר כן לבוא ולומר, אל תעשו יום שבו תגבו תרומות עבור קייטנות לילדים נזקקים, אלא תנו לנו לפרסם את הקייטנות של המתנ"סים, ושל הנוער העובד אצלכם בזמן מסך שתתנו לנו בחינם. וליצור כן עטיפה זוהרת או סקסית בעיני הנוער.

אנחנו לקראת סיום. אם למישהו יש להציע הצעה לסדר, או הצעת סיכום כלשהי, נא יעשה זאת עכשיו בקצרה.

רציתי להציע דבר שחוזר על עצמו מפי ילדים ובני נוער, שמבקשים מהרשויות המקומיות כל אחד בעירו, לפתוח את בתי הקולנוע, לפתוח את התיאטראות. הייתי בוועדה הזאת כבר שלוש פעמים בישיבות שילדים ביקשו ואמרו אין לנו כסף לתיאטרון, אין לנו כסף לקולנוע. אני מבקשת ממך, בואי נעשה מהלך כזה, בואי נעשה שילדים לא יצטרכו לחזר על הפתחים ולבקש נדבות. למשל ספריות, להוסיף ספרים בספריות, ימי קריאה כאלה ואחרים. בתי קולנוע, אני לא מבינה בזה, לחנך את הילדים לצרכנות תרבותית.

אני מפסיקה אותך לרגע, את יודעת יפה מאוד שאני לא יכולה לפתוח ספריות ולפתוח תיאטראות בחינם. אני רוצה שתהיי יותר קונקרטית, למי לדעתך הפנייה צריכה להיעשות? לשלטון המקומי? כלומר, את מטילה עול נוסף בעצם על השלטון המקומי שבמילא הוא קורס וכבר צמצם את ההשתתפות בקייטנה. זה רעיון מקסים אגב, אני מנסה לחשוב על הישימות שלו.

היה דיון בקיץ שעבר, בא אחד מראשי העיריות, הוא אומר זה נכון, משהו דומה לממדיון, אני לא זוכרת איך קוראים לזה, צר לי, אני מצטערת. אז זה עולה רק 70 שקלים, זה לא נורא ליום אחד. ה-70 שקלים האלה הם מאוד מהותיים במקום אחר.

אני מאוד מבקשת, באיזשהו דרך אני מוכנה להיענות, לעזור, לעשות הכל. אבל לפתוח משהו פתוח, שלא יחזרו על הפתחים.

נאמר פה כל הזמן שהבעיה העיקרית זה תקציב. זה נכון שהמיליון שקלים שקל שיורד מהאגף שלי, מתוך שישה וחצי מיליון שקלים, אני לא יודע בכלל מאיפה אני אוריד את זה. זה נטל גדול.

אתה ראש האגף?

אני ראש תחום באגף. אני חושב שהתקציב הוא מאוד חשוב, אנחנו למשל מתנים תקציב של ראש הרשות.

אבל מצ'ינג של ראש הרשות, זה בתנאי שהרשות הזאת יכולה לעשות איתך את המצ'ינג.

זה נכון. אני כבר הגעתי למסקנה, ואנחנו עובדים הרבה שנים. זה עניין של סדרי עדיפויות. יש תקציבים ברשויות המקומיות.

כי הרשות לא משלמת לעובדים שלה שנה, כי קיצצו לה את תקציבי האיזון, והיא קורסת לחלוטין, זה כבר לא עניין של סדר עדיפות.

זו דוגמה קלאסית לסדר עדיפות קלוקל. רשות שיש לה ראש רשות וחמישה סגנים, וצריך לדאוג לסגנים למשכורת.

בסדר, לא ניכנס לזה.

אבל יש כסף, זה עניין של סדרי עדיפויות. אני חושב שראש רשות שרוצה להיבחר מחדש, הוא ידאג שלתושבים שלו - - -

יש עוד כל כך הרבה שנים עד הבחירות, שזה שאתה תולה את יהווך בבחירות זה סוג של נאיביות.

בכל מקרה אני חושב גם כן שהנושא של השותפיות הוא מאוד חשוב, וצריך גם כן להיערך בזמן לנושא הזה. והוועדה הזאת הבינמשרדית בראשות אהרונישקי, שאמורה לרכז את כל הגופים האלה לטיפול בנושא של מניעת אלימות, יכולה לעשות את איגום המשאבים הזה. וחשוב בשוטף לטפל בהשבת הסמכות ההורית. כי הילדים האלה שמשוטטים, אם היה קצת יותר סמכות הורית בבית, וההורים היו יכולים לדאוג שיהיה לילדים שלהם מה לעשות בבית - - -

אני מזמינה אותך לראות תהליכים איך זה קורה.

אני רוצה להעלות נושא אחד שהוא משיק לנושא וקשור אליו מאוד, זה הנושא של הישיבה, אבא עשיר, אבא עני. הידע שלי הוא דליל, ורציתי לדבר על אבא עשיר אבא עני. יש לא מעט הורים שהם עובדים יום עבודה מלא. גם האבא, גם האמא. במשפחות חד-הוריות הבעיות קשות יותר, והם מעוניינים לשלוח את הילדים שלהם לקייטנה ארוכה.

לצערי הרב לפחות בירושלים, אין מענה שהיום אפשר לתת לאותה קבוצת אוכלוסייה, כולל גם מתנ"סים, שיש שרוצה לצאת ליום ארוך, גם הוא זכאי לסיבסוד דרך החברה למתנ"סים, דרך עיריית ירושלים. עדיין ישלם כ-1,000 שקלים לקייטנה. בהמשך לשאלה שלך, מה הייתי רוצה שייצא מפה. אם הוועדה תוכל לפנות לחברה למתנ"סים, לבקש ממנה שתראה איך היא יכולה לעזור לאותה קבוצת אוכלוסייה.

איך אתה יכול להשאיר ילד יותר מהשעה ארבע?

הקייטנות בירושלים לא. אני מדבר לגבי המתנ"סים עד השעה אחת, ועד השעה ארבע. סליחה, המחירים לקייטנה של יום קצר, 1,050 שקלים, ליום ארוך זה 1,600 שקלים. אני מדבר על מתנ"סים בירושלים. זה המחיר שפירסמו. במסגרת כל מפעל הסיבסוד של העירייה והחברה למתנ"סים, יש אפשרות לסיבסוד. ואז ילד שהוא זכאי ברמת הזכאות הגבוהה יותר משלם 390 שקלים לקייטנה ליום קצר. אבל יש שרוצים יום ארוך בקייטנה, משלמים 950 שקלים לקייטנה. זאת אומרת אם חד-הורית שיש לה שלושה ילדים בגיל הרלבנטי, היא תשלם כ-3,000 שקלים.

הפנייה הספציפית הזאת שהיא מאוד קונקרטית ומאוד מספרית, אם אתה יכול לנסח אותה בכתב ולהעביר לנו. נטפל בזה בצינורות אחרים. זה באמת משהו קטן וממוקד. חשוב אמנם.

אני עובד כמנהל קהילתי בלב העיר בירושלים, וגם כנציג של האגודה הארצית למנהלי יחידות נוער. רק במשפט וחצי. מכל הכיוונים שמענו בכל מיני קונסטלציות, ברשויות יש תקציבים, בין אם זה דרך גיוסים ממשרדים ממשלתיים, ובין אם זה דרך תרומות כמו הג'ויינט, ועוד אלף ואחד מסגרות אחרות.

אני עובד עם התנועות, אני משתדל לגייס בעצמי כספים כדי לעזור למי שאני עובד איתו. יש רשויות שזה עובד טוב, ויש רשויות שצריך להגדיר, וזה לדעתי תפקיד של מה שנקרא השלטון המרכזי, להגדיר איש מקצוע שיוכל לתת את הדעת על מה הצרכים מהשטח ולפי זה להגדיר את דרך חלוקת המשאבים. הרבה פעמים יש רשויות שזה נופל על המינוי של ראש העיר, ולא בהכרח על מינוי שמעוגן באיזשהו קונטקסט מקצועי שאחראי על התיקצוב וגם על הפעלת הפעילות בחינוך הבלתי פורמלי בכלל.

מהמועצה לשלום הילד. רציתי להדגיש את הנושא של הפעלת קייטנות הלילה. אני רואים בזה צורך קריטי מאוד. זו השקעה מינימלית ביחס לתמורה.

הנתון ששמענו פה שהפעלת קייטנות לילה מורידות ב-30% את האלימות מאיפה הנתון הזה?

קיבלנו מכמה רשויות מנתניה, אזור דרום, דימונה. זאת אומרת, היו כמה מקומות ספציפיים שביקשנו לבדוק ביחד עם המשטרה. אני מצטרפת למה שאמר החבר מהמשרד לביטחון פנים, בערבים שבהם מופעל לילות הלבנים, יש צניחה דרמטית. אני מדברת על עשרות אלפי בני נוער. לא מדובר פה על מועדונים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי בני נוער שפוקדים את המתנ"סים בלילות.

אנחנו נסיים את הישיבה הזאת. היתה כאן הצעה עקרונית אידיאולוגית של חבר הכנסת דב חנין, שאני לחלוטין מצטרפת אליה, בו בזמן אני מודעת על חוסר האפשרות המוחלט בקונסטלציה הנוכחית ליישם אותה, והיא שהחופש הגדול יהיה אוניברסלי ולא באמצעות עזרה סוציאלית וסעד לילדים נזקקים. ושכל ילד במדינת ישראל יזכה לקייטנה בחסות המדינה. זה רעיון מאוד קשה שאני מזדהה איתו אידיאולוגית. אנחנו יכולים להניח לו כרגע, כי אין שום סיכוי עם ההרכב הקיים באוצר שהוא ייושם בעתיד הקרוב.

היה כאן רעיון שאני מודה שיש לו אפיל מסויים בעיניי של חבר הכנסת הלפרט שחבר אליו גם נציג המשרד לבטחון פנים לקצר את החופש הגדול. אני חושבת שזה ראוי לדיון נוסף שאנחנו בהחלט יכולים לבחון אותו.

אם אנחנו עוברים לרעיונות נקודתיים, פעילות לילה לכל הדעות מכל המקומות הגיע שזה דבר חיוני ביותר. גם פנייה למקומות העבודה, הצעתו של חבר הכנסת רן כהן שיפתחו קייטנות משלהם גם זה יפה. באופן כללי יש תחושה גדולה שיש זרועות רבות שיש להן מה לספק ובעלות קטנה התועלת שלהם עצמה. גם אידיאולוגית גם מעשית גם מבחינת מניעת אלימות ומניעת שוטטות של בני נוער. וכל הזרועות האלה, מתנ"סים, משרד החינוך, תנועות הנוער, פשוט משוועים לסיוע כדי שהם יוכלו לספק, אפילו ענת אין צורך לעשות אותם עם אפיל יותר גדול, כיוון שממילא הם לא יכולים לספק את מה שהציבור היה רוצה לצרוך. כלומר, הציבור היה רוצה להשתמש יותר בשירותים האלה. הם לא יכולים לספק מפאת חוסר תקציבים.

אנחנו נפנה בעניין הזה למשרד האוצר. אני מאוד מודה לכולכם. נתראה בוודאי בהמשך.



הישיבה ננעלה בשעה 15:30.