כנסת פתוחה

PAGE
4
ועדת החינוך, התרבות והספורט

20.06.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 20
מישיבת ועדת חינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ד בסיוון התשס"ו (20.06.2006), בשעה 11:00

בטיחות מבני חינוך

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר


שמואל הלפרט


עבאס זכור


שרה מרום-שלו


חיים אמסלם


טלב אלסאנע


ג'מאל זחאלקה

שמואל אבואב – מנכ"ל משרד החינוך


אברהם צדקה – מנהל אגף בטיחות, בטחון ושעת חירום, משרד החינוך


עו"ד סופי אורט-אשכנזי – לשכה משפטית, משרד החינוך


אודי כרתיאל – מינהל הפיתוח, משרד החינוך


שאול פאר – דוברות, משרד החינוך


ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, משרד האוצר


פיני קבלו – מרכז השלטון המקומי


עו"ד פזית קלומר – כלכלנית, מרכז השלטון המקומי


איתן ויינרייך – ארגון ההורים הארצי למערכת החינוך בישראל


איציק קרן – ארגון ההורים הארצי


איציק מימון – יו"ר ועדת ביטחון ובטיחות, ארגון ההורים הארצי


אתי בנימין – יו"ר ארגון ההורים בירושלים


אילן בהירי – הסתדרות המורים


דוד מנצור – הסתדרות המורים


אליזבט לוי – המועצה לשלום הילד


חגי אורן – הסתדרות המורים


ציון ברדה – ארגון היל"ה


עו"ד רות דיין-מדר – העמותה לקידום ויישום יום חינוך ארוך

לי – ארגון בטרם


רות דיין

מירב ישראלי

יהודית גידלי

מיטל בר שלום


בטיחות מבני חינוך

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני רוצה להגיד, שאני לא אאפשר לדבר הזה להמשיך להיות ריטואל. המצב הוא מאוד מאוד קשה. התיאורים שקיבלנו מבתי ספר ברחבי הארץ, הם קשים.

התמונה שקיבלנו היא, שיש בעיות בטיחות מאוד חמורות בבתי ספר בארץ, וזה יעלה היום הרבה מאוד כסף, כי יש פיגור של כמה שנים בהן לא נעשו התיקונים הדרושים. אנחנו לא מדברים על השמנת, היופי והאסתטיקה או איכות הסביבה, אלא על בטיחות שמהווה סכנת חיים לילדים. ברשויות המקומיות עשו סקירה של הנושא, והגיעו למסקנה, שכדי לתקן את הדברים הדחופים צריך סכום של 350,000,000 שקלים מיידית. זה לא כולל שיפוצי קיץ, צבע, כיסאות ושולחנות. זה הדיווח שקיבלנו. אני שאלתי את משרד החינוך, אם הם מסכימים לנתונים האלה, ולא קיבלתי תשובה. ההערכה הכללית היתה, על פי מה ששמענו ממשרד החינוך, היא שאין מושג מה צריך לעשות, כי כל הנתונים מגיעים מהרשויות המקומיות.

לגבי השאלה של האחריות למצב הזה, אני ביקשתי לדעת מי אחראי. לא קיבלתי את הדעה שהרשויות אשמות בכך או שמשרד החינוך אשם בכך, למרות שיש התבטאויות של המנכ"ל כי זאת צריכה להיות אחריות של משרד החינוך. אנחנו גם לא הצלחנו לפרש את החלטת הממשלה בנושא הזה. החלטת הממשלה אומרת, כי יש החלטות כוללת של משרד החינוך, ואחריות ישירה של הרשויות המקומיות. מה פירוש הדבר הזה? לא הצלחנו להבין.

אני כתבתי מכתב ליועץ המשפטי של הממשלה, כדי לקבל פרשנות לגבי החלטת הממשלה. היועץ המשפטי של הממשלה אמר שלפני שהוא יקבל הכרעה בעניין, הוא מבקש למצות את הדיונים בין משרד החינוך לרשויות המקומיות, ועוד הציע להחזיר את הכדור למנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהיה יוזם לניסוח שאחר כך התקבל בוועדה. אנחנו מקווים שלא נצטרך לעשות את זה, ושהמנכ"ל של משרד החינוך יהיה היום איש בשורה, ויגיד לנו מי אחראי על הבטיחות של הילדים שלנו.

בישיבה האחרונה עשיתי צעד חריג. אמרתי דבר שהוא מאוד חמור, וזה לא נשק שאנחנו נפעיל בקלות. אני אמרתי, שלא יכולה להיפתח שנת לימודים, אם לא נדע מי אחראי על בטיחות הילדים שלנו. אני לא חושב, שזאת דרישה כל כך גדולה. אנחנו לא מבקשים 100,000,000 או שני מיליארד, שזה מה שדרוש על פי משרד החינוך. אני לא יודע מה דרוש, אני רוצה לדעת מי אחראי. אני לא יכול להטיל אחריות על מנהל בית ספר, כאשר אין לו כתובת. אם הוא יגיד שיש לו מפגע בטיחותי של חלון, מדרגות או טבעת כדורסל, והוא צריך 5,000 שקלים לשם כך, מי ייתן לו את זה? גם אי אפשר להטיל את זה על הרשויות המקומיות, בפרט שאנחנו יודעים שחלק גדול מהרשויות המקומיות נמצאות במצב גרעוני, שאסור להן להוציא יותר כסף, על פי ההסכמים עם משרד הפנים ומשרד האוצר. אתה לא יכול להפיל את הדבר הזה עליהן, אם אין כסף ייעודי צבוע, שיגיע למטרה הזאת ולא יעבור למטרות אחרות. זאת הבעיה. אני שמח שאתה פה, אדוני המנכ"ל, כי בשיחה שהיתה בינינו בנושא הזה אמרת דברים חזקים וברורים. אני מבקש ממך להציג את הדברים בפני חברי הוועדה היום.

ראשית נתחיל בעניין של האחריות, ולאחר מכן נעבור לתוכנית עבודה מעשית, שמתחילה בימים אלה, ואמורה להביא את בתי הספר לפתיחת השנה בראשון לספטמבר. בסעיף 16 לפקודת חוק החינוך, סעיף 7, כתוב: "קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך לפי החוק לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית מסוימת, יהיה מוטל על המדינה ועל אותה רשות מקומית במשותף". האחריות היא אחריות משותפת. זה שמשרד החינוך עושה מאמצים אדירים לגייס כספים ולהעביר לרשויות תקציבים, אין הדבר אומר שהאחריות להימצא בבית הספר ולבדוק את המסדרון, את החצר, את השירותים, את מערכת החשמל, את הגג והקונסטרוקציה, זאת אחריות ישירה ובלעדית של הרשות המקומית. היות והרשויות נמצאות במצב כספי קשה, שאי אפשר להתעלם ממנו, אי אפשר לגלגל אליהן את כל האחריות לתקן את כל הליקויים שמוצאים, כי אין בקופותיהן הריקות את סכום הכסף הזה.

לכן בא משרד החינוך ומעביר כספים, פחות ממה שצריך. אנחנו מעמידים סכום של 140,000,000 שקלים לאלתר, לשנת הלימודים תשס"ז. 30,000,000 שקלים לנושא של בטיחות, בצורה מוחלטת לכל 3,000 בתי הספר. במדינת ישראל יש 4,000 בתי ספר, כאשר 3,000 מתוכם יקבלו תקציב לטיפול במפגעי בטיחות. אני רוצה לפתוח סוגריים ולומר, כי אני משוכנע, שיש רשויות לא מעטות, שמתכוונות, בלי שיכריחו אותן או שזה יהיה בבחינת מצ'ינג, להעמיד תקציבים גם ממקורותיהן. אין הכוונה לשחרר את הרשויות המקומיות מן הצורך להעמיד תקציבים נוספים לטפל בנושא של מבנים.

20,000,000 שקלים יועמדו לחידוש מבנים, לבעיות דחופות, בעיות מורכבות, בעיות, שיאתרו כמשוכות שתמנענה פתיחת שנת לימודים או כיתת לימוד. 90,000,000 שקלים יעמדו לטובת 900-1,000 בתי ספר. זה יהיה טיפול עומק של היקף ממוצע של כ-100,000 שקלים לבית ספר. במסגרת זאת יוכלו לטפל בשירותים, בליקויי בטיחות חמורים, במסדרונות, בעניין של צביעה, במכלול הדברים שיאותרו על ידי אנשי הרשויות המקומיות. איך נבחרו 1,000 בתי הספר ובאיזה אופן?

מתוך 4,000 בתי ספר, 1,000 בתי ספר נבנו במהלך ה-10 שנים האחרונות. מצבם יותר טוב מאשר של אחרים. זה לא שלא צריך לבדוק ולטפל שם בדברים, אבל הם נמצאים בסדר עדיפות מספר 4. 1,000 בתי ספר טופלו במהלך השנים האחרונות על ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות, והם בסדר עדיפות 3. נשארנו עם 2,000 בתי ספר, שיש צורך להיכנס אליהם מיידית בהיקפים גדולים. לא היה לנו את כל התקציב. לאחר המשא ומתן שניהלנו עם האוצר, מה שהצלחנו להוציא תחת ידנו זה 140,000,000 שקלים. לכן, מכורח התקציב, קבענו שזה יחולק לשתי שנות תקציב. 1,000 בתי ספר ייכנסו לטיפול עומק מיידית, ו-1,000 בתי ספר יטופלו בשנה הבאה. איך אנחנו הולכים לבצע את זה?

ביום חמישי עשינו כנס של ראשי רשויות ונפגשנו עם אנשי האוצר. הכוונה היא לבצע את זה באופן הבא. הרשויות המקומיות יקבלו לאלתר הודעות אילו בתי ספר נכללים במבצע של טיפול העומק, שהיקפו הוא כ-7,500 שקלים לכיתה. ממוצע של 100,000 שקלים לבית ספר. הרשויות האלה בחודש יוני ייצאו למכרזים, בכדי שביולי ייכנסו הקבלנים ויבצעו את העבודה בחודשיים. אנחנו שולחים חברת בקרה, בכדי לוודא שכל שקל שעבר לרשות המקומית עובר לבית הספר הספציפי שאליו הוא מיועד. החברה הזאת תבדוק ותוודא שהעבודה בוצעה, ואז נשחרר את מחצית הסכום השני. חצי מהסכום הם יקבלו כמקדמה, כדי שלא יהיו תירוצים, והמחצית השנייה תינתן לאחר שנוודה שהעבודה בוצעה. הכסף עומד, וישוחרר מיידית במהלך חודש ספטמבר.

האם ההורים יכולים להצטרף לחברות הבקרה האלה?

הבקרה מטרתה לוודא שסכום הכסף שאנחנו ייעדנו לבית הספר, מתורגם הלכה למעשה לעבודה, לא של עובדי הרשות ופועליה, אלא של קבלנים שנכנסו לסיכום העבודה.

אנחנו רוצים להצטרף.

מה הקריטריונים לבחירת 1,000 בתי הספר? גיל המבנה קיבל 50% מהניקוד של הפרמטרים הקובעים. צריך להבין שיש בתי ספר בני 30, בני 40 ו-50 שנה. הקריטריון השני שקיבל 25% מהניקוד, זה מספר התלמידים. אין דינו של בית ספר שיש בו 100 תלמידים, כדין בית ספר שיש בו 1,000 תלמידים. המדד השלישי, הוא המדד הסוציו-אקונומי שקיבל 25%. צריך להבין, שבתי ספר שנמצאים בשכונות מסוימות וברשויות חלשות, צריכים לקבל העמקה, עיבוי, גיבוי ותוספת תקציבית אל מול הרשויות האחרות.

אם נסכם, אנחנו רוצים לראות את הרשויות יוצאות לאלתר להכנות. ביום חמישי הזה אנחנו אוספים את המהנדסים ואת מנהלי מחלקות החינוך, כדי ליצור תדריך יישובי. כל אחד יידע כמה בתי ספר ומה השיטה. אנחנו מקימים אצלנו מטה שיפעל חודשיים. הטלפון יעבוד בכל השעות, בכל שעה שהרשות תרצה לפנות, בכל שאלה ובכל עניין. נשלח את האנשים שלנו לסייע ולעזור, בכדי שנגיע לתכלית, שבראשון לספטמבר בתי הספר הללו יהיו מוכנים בצורה טובה יותר מאשר בעבר. אנחנו מודעים לכך, שסכום הכסף הזה מקיף חלק מהבעיה וחלק מהצרכים. אם היית שואל אותי, מה סכום הכסף שצריך לעמוד בפתיחת כל שנה על מנת לתת מענה לליקויי הבטיחות החמורים והדחופים, הייתי אומר 200,000,000 שקלים לשנה. בתוכנית של כמה שנים, אפשר לטפל טיפול עומק.

אני שב ואומר, סכום הכסף שאנחנו מעמידים, הוא סכום כסף של המשרד, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, והוא איננו הסכום שמקיף את הרשויות המקומיות. מצאנו לנכון ליצור הפרדה מוחלטת. בכדי לא ליצור חיוב הרשויות למצ'ינג, ובכדי לא ליצור ויכוחים נוקבים עם השלטון המקומי, אמרנו כי זה הסכום שאנחנו מעמידים. אין לי ספק, כי לסכום הזה יתווספו עשרות מיליונים. אני מקווה, שבזמן לא ארוך נוכל לאסוף את כל הנתונים, ונראה מה הרשויות מוסיפות מתקציביהן, לפחות הרשויות שיכולות.

מה היחס בין הסכום שהקצתם, לבין הצרכים לשיפוץ ולבטיחות בתי ספר, כפי שקיבלתם מהשלטון המקומי? מה הם הסכומים הדרושים מבחינת הרשויות המקומיות?

אנחנו באים בדברים גם עם הרשויות החזקות. אנחנו צריכים להעמיק עם הרשויות החלשות, ששם גם יעשו מאמץ לא יצליחו להוציא כספים. יש רשויות שיש להן את היכולת ויש להן גם את התקציבים. יש לנו עניין רב לתעל את זה לשיפור סביבת הלימודים, חידוש מבני בתי הספר. לכן, אנחנו באים בדברים עם הרשויות האלה ומנהלים איתן שיג ושיח ופרטני, בכדי להפוך את זה למנוף של גיוס כספים נוספים של כל מי שרק יכול, לטובת העניין. איפה זה עומד מול הצרכים?

בזמנו טענו, שאם לוקחים את כל מה שצריך לעשות בבתי הספר, ברמה פדגוגית, ברמת חידוש, ברמת התאמת המבנה לתכנים הלימודיים, ברמת הסטנדרטים של תו התקן, זה יכול להגיע לסדר גודל של מיליארד וחצי שקלים. שלא נשלה את עצמנו, הדברים לא עומדים בסדר עדיפות בהול. ההערכה היא, שכ-300,000,000-350,000,000 שקלים נדרשים לצרכים יותר דחופים, יותר נחוצים ונדרשים בזמן הקצר. אני מעריך, שבתוך שבועיים-שלושה נוכל לדעת מה הוא המנוף של ה-140,000,000 שקלים שאנחנו מעמידים, איזה סכומים נוספים התווספו לזה, וכמה בסך הכל התקציב הכולל לטובת המשימה של חידוש מבנים, בטיחות וכל יתר הפעולות.

אנחנו פוסלים ודוחים כל רעיון ומגמה לצרף את ההורים לסוג של תשלום כלשהו. ההורים לא צריכים לשלם שום דבר. לא צריך לגרור אותם לעניין הזה. אנחנו מבקשים, שההורים לא יגלו שום יזמה והצטרפות לניסיון להפוך אותם לפרטנרים שמשלמים את התשלומים האלה. צריך למנוע מהוועדים להוציא כספים עבור דברים כאלה.

מה זה למנוע? מנהלות בית הספר גוררות את הוועדים לדברים האלה. אומרים להם, או שאין שירותים לילדים או שמשלמים.

אוי ואבוי אם בית ספר גובה עבור שיפוץ של שירותים. אנחנו סכום בשביל 1,000 בתי ספר, והגדרנו קריטריון של שירותים. מי שיש לו בעיה עם השירותים, אנחנו מעמידים את סכום הכסף. אסור לגבות מההורים כסף.

שאדוני ישלח פקח לבתי הספר, כדי שיראה מה מצב השירותים.

אני שמח על הצגת הדברים. זה מה שציפינו לקבל בישיבה הראשונה והשנייה. זה טוב שבישיבה השלישית קיבלנו הצגת דברים מסודרת. גם והסכומים שהוצגו, הם סכומים יותר גדולים מאלה שדובר עליהם בישיבות הקודמות. אני רוצה לשבח את המשרד על המאמץ הזה.

לפני שניכנס לעניין של הסכומים ולשאלות הפרטניות שיש לחברי הכנסת ולאחרים, יש נושא אחד שאני לא ארפה ממנו. כאשר אני שולח את הילד שלי בראשון לספטמבר לבית הספר, אני רוצה לדעת אם יש ליקוי בטיחותי. לא משנה לי אם בית הספר הוא בן 5 או 50. אני רוצה לדעת, מי אחראי כאשר יש ליקוי בטיחותי. כאשר יש אחריות משותפת, הרשויות אומרות שמשרד החינוך אחראי, ומשרד החינוך אומר שהרשויות אחראיות. אני רוצה לדעת, מי אחראי. אני לא ארפה מהשאלה הזאת, עד שנקבל תשובה. אחריות משותפת, זה אומר שאין לי כתובת כהורה או כמנהל בית ספר. לא יכול להיות מצב כזה. הקריטריונים של חלוקת הכסף זה דבר אחד. אני מקבל את הקריטריונים שלכם. אני בטוח שקבעתם את הקריטריונים לאחר שיקול מעמיק. אני רוצה לדעת מי אחראי, גם מבחינה משפטית. אנחנו יודעים שיש תאונות כל יום בבתי הספר. מי אחראי מבחינה משפטית?

הסכום הזה יותר מכובד ממה שהוצג בעבר. אם אתה אומר, שזקוקים ל-200,000,000 שקלים ויש גם פערים בגלל שהסכומים האלה לא הוקצו בשנים הקודמות, אז זה אומר שאם השנה מקציבים 140,000,00, כאשר חלקם לא ילכו לנושא של הבטיחות, זה אומר שהמינוס שיהיה לנו בשנה הבאה יהיה עוד יותר גדול ממה שיש לנו היום. פה נוצר פער במשך שנים, והפער הזה רק יגדל בשנת הלימודים הבאה.

אתמול דיברנו על מה שקורה בתוך גני שעשועים, גם בתוך בתי ספר וגנים. ראינו ששם יש כתובת, ויש מי שאחראי. אמנם התוצאות עגומות. 89% אינם בנויים לפי התקן. המצב חמור מאוד, אבל לפחות יש מי שאחראי לבדוק. יש כתובת, גם מבחינת אחריות פלילית. אחת מהמלצות שלנו, זה שיתחילו להפעיל את זה. החוק מדבר על כך בצורה מאוד ברורה. פה הבעיה היא, שאתה בעצם לא יודע מה הצרכים. אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא אחראי. לפני כמה שנים היתה שקבעה, שיהיו 330 מפקחים הממונים על ידי הרשויות המקומיות, שיהיו אחראים על בדיקה של המתקנים של בתי הספר. הדבר הזה מעולם לא יושם. המצב היום, הוא כזה שאין אפילו אדם אחד ברשות המקומית, שתפקידו לבדוק את המצב בבתי הספר. לכן אין לכם מושג, אם מדובר ב-30,000,000 שקלים או בשני מיליארד. מי שמכיר את המציאות של בתי ספר – ואני ביקרתי בהרבה בתי ספר בשנה האחרונה – יודע שהמצב הוא קשה. לפני 50 שנה היתה הרבה יותר השקעה, גם במבנה הפיזי של בתי הספר. היום זה לא כך. יש לנו 6,000 כיתות חסרות, מתוכן 2,000 במגזר הערבי. שמים אותם בכל מיני מבנים מאולתרים. ההשקעה פה היא מאוד חלשה. אני מניח, שכאשר תעשו בדיקת עומק ותקבלו דיווחים מכל המועצות המקומיות במדינת ישראל, תגלו שהצרכים הם הרבה יותר חמורים. לפני 5 שנים נעשתה בדיקה כזאת, וההשערה היתה שצריך 2 מיליארד שקלים לתחום הזה.

אף אחד לא אחראי ואף אחד לא ממונה. אני לא יכול לקבל דיווח מהרשויות המקומיות, חוץ מסקר שהן עשו, שאומר שצריך 350,000,000 שקלים באופן מיידי. תגידו לנו, אם מקובל עליכם הסקר הזה או לא. אם צריך באופן מיידי 350,000,000 שקלים, זה אומר שלא צריך לפתוח בית ספר, כאשר אנחנו יודעים שיש מפגע בטיחותי שיכול לסכן את החיים של הילדים שלנו. זאת אחריות כבדה. אני לא מדבר על תכנים וערכים. הדבר הכי בסיסי, הוא שילד שיבוא לבית ספר יידע שהוא לא ימות בגלל שהוא רוצה לעלות על טבעת של כדור סל, שלא לדבר על זה שחסרים 2,000 אולמות ספורט, ובהרבה מקומות אין בכלל טבעת של כדורסל. אלה שאלות שאנחנו חייבים לקבל עליהן תשובה בצורה ברורה וחד משמעית. השאלה, כמה כסף נקבעת לפי הצרכים. אנחנו סומכים עליכם, שאתם יודעים מה הם הצרכים ותקציבו את המינימום הדרוש בשביל הדבר הזה. פחות מעסיקה אותי השאלה, כמה כסף. פעם אחת ותמיד חייבים לקבוע את העיקרון. אתה חדש בתפקיד, אבל אתה מכיר מהרשויות המקומיות את הויכוח הזה. הויכוח הזה התנהל גם מסביב לשולחן של ועדת החינוך. אי אפשר להמשיך את הדבר הזה מבלי לקבל החלטה. הייתי מעדיף שאל נצטרך להגיע להכרעה סופית של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ושזה יהיה תוך הסכמה ביניכם. יש ביניכם הידברות טובה. אם נצטרך את ההכרעה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה או היועץ המשפטי, אנחנו נגיע להכרעה הזאת. חייבת להיות אחריות על הנושא.

היו"ר כל כך הקדיש את הנושא של האחריות המשותפת, ואני לא יכול להימנע מלומר את המושג התלמודי: "קדרה דה בשותפה, לא חמימה ולקרירה". כשיש אחריות משותפת, אין אחריות.

המנכ"ל אמר שהתקציב לבטיחות יועבר באמצעות הרשויות המקומיות. יש מוסדות של חינוך מוכר שהרשויות לא מכירות בהם, לא בתחום ההסעות, לא בתחום השירותים וכו'. אני רוצה לשאול את המנכ"ל, מה יהיה דינם של מוסדות אותו חינוך מוכר, שהרשויות עד לרגע זה אינן מוכנות להכיר בהם? האם אתם תתנו את התקציבים שלכם בכך שהם חייבים לתקצב כל מוסד מוכר על ידי מדינת ישראל? עד עכשיו מוסדות לחינוך מוכר היו צריכים כל שנה לקבל אישור על בטיחות, לעומת החינוך הכללי שלא נדרש לאישורי בטיחות כלל. ביקשו מהם אישור מאוד מחמיר של בטיחות, אבל תקצוב לזה לא ניתן להם. לעומת זאת, מכלל בתי הספר לא נדרשו כלל אישורי בטיחות.

יש בעיות של מבנים שמתיישנים תוך זמן קצר, 7-8 שנים, ובכל זאת ממשיכים להשתמש בהם. איפה זה עומד בחלוקה הזאת? אני ביקרתי בבתי הספר במגזר הערבי ובנגב. כפי שידוע לך, הצפיפות היא גדולה, עד 40 תלמידים בכיתה. חלק מהתלמידים לומדים במעבדות ובספריות. אנחנו יודעים מה היא חשיבות המעבדות וחדרי המדע. מדוע אין הנחיות ברורות שאסור להשתמש בחדרי הספח האלה שמשתמשים בהם כלל הכיתות, אלא להעמיד לרשות בית הספר כיתות לימוד תקניות. צריך לקחת בחשבון, שאם מאריכים את יום הלימוד או את שעות ההוראה, צריך לצמצם את מספר התלמידים.

אני שומע משמועות ועיתונים, כי כל הנושא הזה של מספר תלמידים זה חלק מהרפורמה של משרד החינוך.

צריך להקטין את מספר התלמידים בכיתה.

האם הכסף יינתן גלובלי לכל בתי הספר בתחום הרשות, או לבתי ספר ספציפיים?

אני רוצה לחדד את העניין של האחריות. האחריות היא על הרשות המקומית. מי שצריך לעבור בבתי הספר, לבדוק את מערכות חשמל, את חיזוק המבנה, תנאים סניטריים, בטיחות במסדרונות, שירותים, מדרגות, חצרות ומתקנים, זאת רק הרשות המקומית. איש זולת הרשות המקומית לא בא בשערי בית הספר ועושה דוח לגבי הליקויים. מי שאחראי על ניקיון בית הספר, מי שמפעיל את ההסעות, זאת הרשות המקומית. מה זאת אחריות משותפת? אנחנו לא אומרים להם, תתמודדו לבד עם המצב. אנחנו מגבים אותם בתקציבים, אבל האחריות לבדוק את זה, לטפל בזה, להפעיל את הקבלנים, לוודא שאין ליקויים מסוכנים, לוודא שלא באים בשערם של מבנים שאינם ראויים, זאת רק הרשות המקומית.

זאת הבהרה של חלק מהעניין. האחריות של בדיקה של כל בית ספר ובית ספר, היא על הרשות המקומית. זה גם לא היה ברור. הרשות בודקת ולוקחת את אחריותה ברצינות, וזה גם לא היה ברור לנו עד עכשיו. הרשויות המקומיות שהיו מיוצגות פה, לא קיבלו את זה על עצמן.

את הבדיקה?

גם את זה שהן אחראיות לזה. נניח שהן בדקו ומצאו כי ברשות מסוימת צריך לעשות תיקונים בעלות של מיליון שקל. מי אחראי לכך שיגיעו מיליון השקלים, הרשות או משרד החינוך?

הבהרנו מי בודק, מי מבצע את העבודה ומי אחראי לכך שלא יימצאו ילדים במקום שהוא מסוכן. זאת הרשות המקומית, ואין כתובת אחרת.

זה לא ברור.

אני חושב, שזה מאוד ברור.

אין כתובת אחרת. לא הפקח ולא נציגי המשרד יעברו בית ספר-ספר.

כלומר, מי שאחראי על בית ספר אורט, זאת הרשות המקומית.

זה לא היה בעבר, לא קיים היום וגם לא יהיה בעתיד.

והרשתות.

זה גם מופעל ברשות המקומית. הרשתות לא מוציאות מכרזים. מי שמוציא מכרזים, אלה הרשויות המקומיות.

לפי החלטת הממשלה, הבקרה והפיקוח של הרשות המקומית, צריכה להיות ממומנת על ידי משרד החינוך.

בשום פנים ואופן. אין מצב שבו בגלל שאין תקציב לתקנים, הרשות איננה אחראית לבדוק את המצב בבתי הספר.

אני אקרא לך את החלטת הממשלה בנושא: "א. שרת החינוך בהתייעצות עם שר הפנים יפעלו להכשרת והסמכת ממוני בטיחות למוסדות חינוך. ממוני הבטיחות יהיו מבין עובדי הרשות המקומית, כאשר הדרכת והסמכת ממוני הבטיחות תהיה באחריות ובמימון משרד החינוך. ב. המנהל הכללי של משרד החינוך יקבע, מתכונת להדרכה ופיקוח, מעקב ובקרה בכל הנוגע לתיקון ליקויי בטיחות ולהסרת מפגעים בטיחותיים במוסדות חינוך. הפעילות כאמור בסעיף זה, תתבצע באחריות ובמימון משרד החינוך".

בואו נדבר על חלק ההכשרה. כמה הכשרנו?

הכשרנו במסגרת 10 קורסים 220 מנהלי בטיחות מוסדות חינוך, במימון מלא של המשרד.

הרעיון היה להכשיר אנשים, שתהיה להם ההבנה, המיומנות והיכולת לסייר בבית הספר, לקחת את הקודקס של המפרט המורחב של התקנים הבטיחותיים ולתרגם אותם. האם התקרה רופפת, האם המבנה כשיר לעמוד, האם מערכת החשמל ראויה וכו'.

יש הרבה פחות ממומנים ממה שנקבע על ידי המשרד. נקבעו שצריכים להיות 330 כאלה, והוכשרו רק 220. אנחנו בדקנו את זה, ורובם כלל לא עוסקים בנושא הזה. אתה אולי יכול להגיד שיצאת ידי חובה, אבל באופן מאוד חלקי. התקנים האלה, לפי החלטת הממשלה, אמורים להיות ממומנים מתקציב משרד החינוך.

אני חוזר ואומר, האחריות שלנו היתה להכשיר בעלי מקצוע, והכשרנו בעלי מקצוע. אין רשות מקומית אחת שתרצה שיכשירו את אנשיה, ולא יעשו את זה. אין קשר בין זה לבין אחריות הרשות. זה כמו שיגידו, המשרד יעשה מאמץ לסייע לרשות המקומית לקחת פקחי הסעות. האם זה ישחרר את הרשות מהאחריות על ההסעות? האם זה משחרר את האחריות מהנושא של השמירה והאבטחה? אלו כלים מסייעים. זה גיבוי. זה סיוע לרשות המקומית לעמוד במטלות שלה.

פה כתוב, שכל האחריות והמימון הם על משרד החינוך.

בשום פנים ואופן.

אז תקרא את זה. האם אתה קראת את החלטת הממשלה?

בוודאי שקראתי את החלטת הממשלה. אני יכול להקריא לך עוד 1,000 החלטות ממשלתיות, שמטילות את מלוא האחריות על הרשויות המקומיות. הכוונה פה היתה ללכת למהלך משותף, בכדי לראות איך אנחנו מסייעים לממן את התקנים של רכזי הבטיחות, איך אנחנו הולכים ביחד עם משרד הפנים לגייס משאבים נוספים לרשויות המקומיות. איש לא שחרר רשות מקומית אחת מלהגיע לגני הילדים ולבתי הספר. שלא נטשטש את זה, אין כתובת אחרת. אפשר לראות גם את כל האחריות המקצועית. יש אדם מוסמך שצרך לבדוק את מערכת החשמל. יש אדם מסוים שצריך לבדוק את החיזוק של המבנים, ויש אדם מסוים שצריך לבדוק את כיבוי האש. יש מערך שלם של אנשים מקצועיים, שהם ברי סמכא. זה נקבע במכון התקנים. פרט לרשות המקומית, אין אף גוף שמתפעל ועושה את הבדיקה הזאת. בין זה לבין לבוא ולהגיד, כי הרשויות המקומיות יכולות לשאת על כתפיהן את ביצוע כל המטלות, יש מרחק. בזה אנחנו מתייצבים לידם, גם בהזדהות וגם בהבנה שאין להם את הכסף לבצע את זה. האחריות על הבדק, התפעול והביצוע, היא רק על הרשות המקומית. אין גוף אחר.

הזניחו את זה כל השנים.

בוודאי שכל השנים.

אז למה אתה נותן לזה גיבוי.

האם ראית פעם ב-50 שנה האלה שמשרד החינוך הוציא מכרז לעשות בדיקה ולהוציא מכרזים לבצע שיפוץ בקריית שמונה? אין דבר כזה.

האם יש פיקוח של המשרד על הרשות, שהיא אכן עושה את הבדיקה הבטיחותית בתקופה מסוימת, או לפי דרישה?

בחוק הפיקוח של משרד החינוך, בין מכלול הדברים שהמשרד צריך לוודא, זה גם שבית הספר במצב תקין. זה חלק מאחריות הפיקוח שלנו.

כלומר, משרד החינוך אחראי לפקח ולוודא, שכל בית ספר נמצא במצב תקין.

באופן עקרוני, כן. כאשר אנחנו מדברים על מכלול בתי הספר, אנחנו מדברים על החינוך המוכר שאינו רשמי. כל רשות מקבלת הודעה, בה כתוב את שמות בתי הספר בצורה ברורה. זאת לא יכולה להיות פרשנות.

מה לגבי מוסדות החינוך המוכר, שהרשויות לא מכירות בהם? האם אתם תחייבו את הרשויות לתקצב גם את בתי הספר האלה?

אנחנו נותנים הודעה שמית, ואנחנו מחייבים את הרשות להעביר את זה לבית הספר הייעודי, שאליו הכסף מופנה.

האם אתם בודקים את זה?

אנחנו בודקים את זה אחר כך. בתי הספר והכיתות כוללים את כל בתי הספר על כל הזרמים, כולל בתי הספר של החינוך המוכר והלא רשמי. הרשות מקבלת הודעה אחת, שיש לה כסף לכל בתי הספר, והודעה שנייה על טיפול העומק ב-1,000 בתי ספר עם שמות. הקצנו 295 מכלל התקציב למיעוטים, לדרוזים, הבדואים והערבים, בגלל הפערים הגדולים, בגלל המצוקה הגדולה. שליש מהתקציב מיועד למגזר הלא יהודי.

זה לא כל כך הרבה, כי כמעט שליש מהילדים הם מהמגזר הזה. כששליש מהילדים הם מהמגזר הזה, זאת לא אפליה מתקנת.

בואו נסכים, שאם במשך 50 שנה היו נותנים 30% מהתקציב למגזר הלא יהודי, לא היינו נמצאים בבעיה היום. הדבר הבא, הוא נושא של בניית כיתות. אנחנו יודעים שהפער הין מה שצריך למה שקיים, הוא פער גדול מאוד של אלפי כיתות. פה עסקנו רק בנושא של השיפוץ עצמו. כפי שאמרתי, נפגשנו עם ראשי השלטון המקומי וראשי רשויות. השבוע אנחנו עושים כנס תדרוך מהנדסים ומנהלי מחלקות החינוך. בטוח יעלו בעיות. במהלך חודשים יולי-אוגוסט אנחנו נעשה עבודה צמודה עם הרשויות מקומיות. במקום שיהיו בעיות קריטיות, שימנעו פתיחת שנת לימודים, אנחנו נעמוד לידם ונעזור להם. אנחנו צריכים לעמוד ליד הרשויות מקומיות ולעזור להן, אבל החלוקה היא ברורה. הרשות עושה את הבדיקה, הרשות מוציאה את המכרזים, מקבלת מאיתנו תקציב ומעמידה גם ממקורותיה תקציב, ואנחנו מסייעים בכל מה שנוכל.

אמרת בצורה מאוד ברורה של מי היא האחריות. אם אני ראש רשות מקומית תמרה, ובדקתי שאני צריך 2,000,000 שקלים מינימום בשביל לעמוד באחריות שאתה הטלת עלי. אני בא אליך ואומר, שכדי שאני אוכל לעמוד באחריות שאתה היטלת עלי, אני מודיע לך כי יש מפגעים בטיחותיים רציניים בבתי הספר של תמרה, ואני צריך 2,000,000 שקלים כדי לתקן זאת. האחריות שלי היא שלא ימצא מפגע כזה בבתי הספר שלי. אני בא ואומר לך את זה. מה קורה אז? על מי מוטלת האחריות אז?

שלא נשלה את עצמנו, לא כל סעיף שלא מתוקצב על ידי המשרד משחרר מאחריות. שלא יובן, כי המשרד מממן כל סעיף וסעיף. הבקרה מתחלקת ל-3 קטגוריות. קטגוריה ראשונה מתייחסת למה שהוא דחוף ומיידי ומסכן את ה ילדים וצריך לטפל בו לאלתר. מה שאפשר לבצע במהלך השנה, זאת קטגוריה שנייה. מה שצריך לבצע במהלך 3 שנים, זאת קטגוריה שלישית.

אני מדבר על הקטגוריה הראשונה.

קשה לי להאמין, כי בפתיחת השנה יהיה משהו שמסכן בצורה חמורה את הילדים ומונע קיום שגרת לימודים.

כלומר, כמי שאחראי על משרד החינוך, אתה אומר שאתה לוקח אחריות.

אני לא לוקח אחריות.

אז מי לוקח אחריות?

מי שהולך לבדוק את בתי הספר.

אם אין לו תקציב לתקן, איך אתה מטיל עליו אחריות. אי אפשר להטיל אחריות על מי שאין לו את האמצעים לתקן.

אם מחר לא יהיה לרשות כסף לשלם עבור החשמל, אנחנו נגיד שמשרד החינוך ישלם את החשמל? אם מחר לרשות המקומית לא יהיה כסף לשלם מים, אז נשחרר אותה מאחריות. אם אנחנו נטשטש את הגבולות, אנחנו ניצור מבוכה.

החשמל והמים הם דברים שמוטלים על הרשות, על פי ההגדרה בחוק. התיקונים של מבני בתי הספר, לא מוטלים על הרשות על פי חוק. לכן, זה לא אותו דבר.

אתה חילקת 30,000,000 שקלים שילכו ישירות לבטיחות.

כל 140,000,000 שקלים יכולים לשמש לכך.

זה בדיוק הדבר שממנו אני רוצה להזהיר. יכול להיות שהכסף שיינתן יעדיפו לעשות דברים אחרים ולא לתקן ליקוי בטיחות, והיו דברים מעולם.

זאת בעיה של סדרי עדיפות.

תוך כדי הדיון הקודם אני בדקתי את הדברים. זה לא שהמשפחה לא קיבלה מלגה. המשרד נתן לבית הספר 28,000 שקלים. אנחנו לא מתערבים לבית הספר באיזה סדר עדיפות לחלק את המלגות.

במקרה אני מכיר את זה. לבית ספר תיכון עמית בקריית מלאכי נתת 28,000 שקלים לזה. זה לעג לרש.

זה לא מספיק.

זה להטעות את חברי הוועדה פה. זה לא נכון להגיד שיש שקיפות, כאשר משפחה כזאת קיבלה תשובה כזאת. זאת לא טעות המנהל שם. בבית הספר יש 40%-50% אתיופים לפחות, כאשר אנחנו יודעים ש-90% מההורים הם מובטלים. בבית ספר הזה צריך להשקיע יותר כסף. לא יצאת ידי חובה בזה שאמרת שעברו 28,000,000 שקלים למנהל בית הספר. זאת חוסר שקיפות ואפליה בין בית ספר לבית ספר. אם יש בית ספר שיש לו הרבה יותר צרכים, צריך להשקיע הרבה יותר כסף.

משרד החינוך צריך לדאוג לזה שהבטיחות תהיה בעדיפות ראשונה.

אני רוצה להודות ליושב ראש, שהוא מדבר בשמנו גם. אנחנו מעריכים מאוד את המאמץ שמשרד החינוך עושה ואת זה שהתקציב גדל, אבל עדיין אנחנו מדברים על כרבע מהדרישה שלנו. אנחנו ביצענו סקר מקיף בקרב 137 רשויות, שבתחומן 63% מכלל התלמידים, ומצאנו שיש ליקויי בטיחות חמורים, שנאמדים ב-355,000,000 שקלים. אנחנו מדברים פה על פחות מרבע. כמה שאנחנו רוצים לקחת אחריות על בתי ספר שנמצאים בתחומנו, עדיין אנחנו לא יכולים לשאת באחריות המשפטית לליקויים האלה, ומדובר בליקויים חמורים.

מי נושא באחריות המשפטית, לדעתך?

הרשויות המקומיות הן שלוח של המדינה. הן הזרוע המבצעת של המדינה בנושא החינוך, ולכן המדינה צריכה לשאת באחריות המשפטית.

אתה מבין שאי אפשר לסבול את המצב הזה.

בוודאי.

אני יכול לצטט את מה שאמרת בנושא הזה לפני שנה-שנתיים.

תאמינו לי, הייתי בכל הדיונים הפנימיים בתוככי השלטון המקומי. ידענו שצריך להילחם, לגייס כסף ולהגיד שהמדינה תיתן עוד. תמיד עמדנו בצד הזה, אבל אף פעם אחת לא אמרנו לעצמנו בתוך החדרים הסגורים, שהאחריות על הבדיקה והביצוע היא לא של הרשויות המקומיות. אני מציע לחברי הטובים, ראשי הרשויות, שאיש לא יהיה בן חורין לשחרר את עצמו מאחריות. האחריות היא אחריות ישירה. ראינו לאיזה תסבוכות הגיעו ראשי רשויות, שחשבו שזה לא באחריותם הישירה. אני מציע להם, לעשות כל מאמץ לוודא לעומק.

לא כל 140,000,000 שקלים הולכים לנושא הבטיחות.

אולי נשאל את ראשי השלטון המקומי, כמה אתם נותנים בקיץ הזה. אולי נשמע גם איזו בשורה. אמרנו מה אנחנו נותנים. תבדקו כמה יכולות הרשויות לתת.

אתה מכיר את הנושא, גם כראש רשות. הנושא של החינוך הוא מאוד חשוב לראשי לרשויות. חלק גדול מהגירעונות שהרשויות נקלעו אליהם, זה בנושא חינוך. אתה אמרת את זה פעמים רבות באולם הזה, כיו"ר ועדת החינוך של השלטון המקומי.

נכון. אני אומר את זה גם היום.

מה שרואים מכאן לא רואים משם. הסכום של 140,000,00 שקלים הוא כמעט שליש מהסכום שאנחנו צריכים, ואתה רוצה לגלגל אלינו את האחריות. אנחנו לא נוכל לפתוח את שנת הלימודים עם 140,000,000 שקלים. זה נאמר כאן כבר על ידי ראשי רשויות בישיבות הקודמות.

הרשויות זועקות לא מאתמול ולא משלשום, שאין להן תקציב ויש ליקויי בטיחות חמורים. מתוך 355,000,000 שקלים, מוקצים לנו פחות מ-100,000,000 שקלים.

140,000,000 שקלים.

לא לבטיחות.

למה לא?

כי לא הכל הולך לבטיחות.

בכל מקום שיש משהו שמונע את פתיחת השנה וזה משהו מסוכן, עושים את זה לפני כל דבר אחר.

מה רשות צריכה לעשות עם ליקויי בטיחות, כאשר אין לה תקציב?

אנחנו ניפגש עם כל הרשויות, ותראי כמה רשויות מקצות עשרות מיליוני שקלים לפתיחת השנה. יש רשויות שיש להן יכולת, ויש רשויות שאין להן יכולת. הרשויות החזקות מעמידות את התקציב ונוטלות על עצמן את האחריות ואת ההבנה, שצריך להשקיע בזה, והן ישקיעו עשרות מיליוני שקלים. 140,000,000 שקלים שאנחנו נותנים פלוס מה שיינתן מהרשויות שמסוגלות לתת, יגיעו לסכום לא מבוטל, אבל בהחלט לא מספיק.

נניח שיש רשות מקומית מהאשכולות היותר נמוכות, שאין לה את האמצעים - עשתה בדיקה ובאה אליך ואומרת כי היא לא נכללה בתוך הסל של ה-90,000,000 שקלים. האם אתה יכול להבטיח לנו, שלא תהיה רשות מקומית שיש לה מפגע בטיחותי, אבל אין לה את האמצעים לטפל בו, ואתה תיקח אחריות להעביר לה את הכסף הנדרש?

אני לא אגיד שאני לוקח אחריות על כל בית ספר במדינת ישראל. חד וחלק, לא.

זאת חובתך כמנכ"ל.

זאת לא חובתו של המנכ"ל, ולא חובתו של משרד החינוך. אנחנו מעמידים את הכסף לטיפול בהול בכל דבר שיתגלה במהלך הקיץ. אני לא מעריך, שיכול להיות מצב שבבית ספר שיאתרו אותו עכשיו ויש בו משהו מסוכן, שהוא לא יטופל. השארנו תקציב גם לעניין הזה. אם רשות תבוא ותגיד שיש משהו בהול, יש לזה תקציב וכלים. להגיד לכם, שמחר אנחנו לוקחים אחריות, לא. האחריות היא עדיין של הרשות המקומית.

לפני כחודש התקבל פסק דין בשאלה, מי אחראי על התאונה שהתרחשה באותו מוסד. נקבע באופן חד משמעי כדלקמן: "אין זה מתפקידו של מנהל בית הספר, אשר עיסוקו העיקרי הוא ניהול פדגוגי וטיפול במפגעים בטיחותיים אשר הימצאותם מובאת לידיו, לחפש ולגלות בעצמו מפגעים נסתרים ולדאוג להסרתם, כאשר האחריות לגילוי והסרת ואו תיקון המפגעים, מוטלת על בעלת המבנה (נתבעת מס' 1 בתיק הנ"ל), וזאת מכוח בעלותה על הנכס וכן מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך הקובע, שהדאגה לבטיחות המבנה הינה מתפקידה של העירייה".

אדוני המנכ"ל, שתי שאלות לי אליך. מר צדקה עדכן אותך, כי360 אנשים מהרשויות המקומיות היו אמורים לעשות את ההשתלמות של נאמני בטיחות, כאשר בפועל עשו אותה רק 220. אנחנו מבקשים לדעת, מה היא הסמכות שלהם ומה היא האחריות של אותם אנשים. השתלמות של נאמני בטיחות עשו רק 220.

כאשר אתה היית בשלטון המקומי, היית שותף לכתיבה של חוזר מנכ"ל בפברואר 2002. בעמודים 11-12 סעיפים ג-ד מדובר על היערכות לפתיחת שנת הלימודים. יש סעיף אחד שאומר, כי עד ל-10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים צריך להינתן אישור בטיחות לכל מוסד במדינת ישראל, שאנחנו ההורים רשאים ובטוחים לשלוח את ילדנו לבתי הספר. אתה דיברת על 1,000 בתי ספר השנה ו-2,000 בתי ספר בעתיד. השאלה שלנו, האם בראשון לספטמבר נקבל אישור לכל כיתה, לכל מוסד, לכל גן, כמו שאתם כתבתם בחוזר מנכ"ל, על מנת שאנחנו ההורים לא נהיה פושעים? אם אני כהורה לא רואה אישור כזה ושולח את הילד שלי, אני עובר על החוק.

לבעל התפקיד יש את הסמכות ואת האחריות, לוודא שכל מקום בבית הספר עומד בתו התקן. התפקיד השני שלו, הוא להגדיר את הליקויים. התפקיד השלישי שלו, הוא לסדר את זה במדרג של סדר עדיפויות, ולעקוב אחר הביצוע ברשויות המקומיות. זה שאנחנו מכשירים אדם ברשות מקומית ואחר כך הולך לתפקיד אחר, זה עניינה של הרשות המקומית. אנחנו לא יכולים לוודא אם לקחו אותו להיות אחראי על הגנים.

חוזר מנכ"ל אומר את הדברים הבאים: " הרשות המקומית תדאג לתקינות המבנים, המקלטים, המתקנים, החצרות...". הסברתי בצורה מפורשת, שכל ה-4,000 בתי הספר מטופלים. 30,000,000 שקלים מחולקים לבתי ספר לצורכי בטיחות. כל 4,000 בתי הספר מקבלים כסף.

הוא לא ענה על השאלה. מה עם האישורים? האם אני יכול לשלוח את הילד שלי בלי אישור?

אתה תלך לרשות המקומית.

אבל זה חוזר שלך. אתה צריך לאכוף את זה. אתה צריך לדאוג שהמנהלת שלך תקבל את האישור. אתה לא עונה על השאלה. אתה מטעה פה את כולם.

אתה הולך לרשות המקומית ומוודא שהרשות המקומית עושה זאת.

אתה מטעה פה את כולם.

אז תטעה.

הוא שואל שאלה מאוד ספציפית.

לא כתוב שהמשרד נותן אישור בתחילת שנה. אין דבר כזה.

אז אתה כנראה לא קורא את החוזר שלך. אני אראה לך את זה.

צר לי שדנים פה בדיני נפשות, דרך דיני ממונות. זאת התנערות מאחריות אישית. תקציבים אלה דברים טובים וחשובים, אבל אם קיימת בעיית בטיחות, שיכולה לפגוע בילדים שלנו ולא יהיה לה תקציב, יעשו תיקון קוסמטי ולא יתקנו את הבעיה מהשורש. בשנה הבאה הבעיה תתעורר שוב, אבל יגידו שתיקנו בשנה שעברה.

אני רוצה לחדד את השאלה הקודמת שלי. אמרת שיהיו פקחים ואתם תבדקו, ושהאחריות לבדוק את התקינות של בתי הספר היא על הרשות. האם ישנה דרישה של משרד החינוך לעשות את הבדיקה הזאת פעם בשנה או פעם ב-5 שנים, והאם יש פיקוח מצדכם?

אדוני המנכ"ל, רציתי לשאול, האם יש התייחסות לבתי ספר וגנים שנמצאים במסגרת של יום לימודים ארוך במסגרת ההקצאה של ה-140,000,000 שקלים.

זה לכולם, לכל בתי הספר.

180,000 ילדים נפגעים כל שנה. 10% מהם נפגעים בתוך מערכת החינוך. ההערכה שלי, היא שבשנה הבאה זה יהיה אותו דבר. אני מברכת את שניכם על הכניסה לתפקיד החדש, ואני מקווה שבאמת יהיה שינוי. אני רואה כאן כשל ניהולי, גם ברמת המשרד, גם ברמת הרשות המקומית וגם ברמת בית הספר. מנהלת צריכה לא לתת לעלות על מתקן, שרואים שהוא מפגע בטיחותי. גם אם היתה בדיקה של מערכת החינוך בתחילת השנה ובסוף השנה, זה לא היה מספיק. יש דברים שקוראים באמצע השנה. אם לא ייעשה ניהול בטיחות בתוך בית הספר, לא תהיה בטיחות. אני רוצה להציע לחברי הכנסת, לשרת החינוך ושר הפנים, להפוך את הנושא של בטיחות ילדים ליעד לאומי. אם כל אחד מפיל את האחריות על השני, אז שמדינת ישראל תקבע את בטיחות הילדים כיעד לאומי ויפתרו את הבעיה הזאת מתקציבים שיינתנו גם לרשויות וגם למשרד.

אני מברך את המנכ"ל ואת משרדו על התוספת בתקציב להסרת הסכנה מילדנו. הילדים שלנו הם הכי חשובים. התקציב הזה לא מספיק. אמרת כי שליש מהתקציב יעבור למגזר הלא יהודי, אבל גם זה לא מספיק. אתם הטלתם את האחריות על הרשות. האם הרשות יכולה במצב הקיים היום להתמודד עם האחריות הזאת? אני בטוח שלא. האם יש אפשרות לקבל את החלוקה של התקציב, במיוחד ה-900,000 שיועברו לבתי הספר שאתם הולכים לשפץ לעומק. אני מבקש לקבל את זה.

האם מבני האסבסט הם חלק מ-1,000 בתי הספר האלה. יש בידי מכתב, שמציין שיש הפגנה ב-26 לחודש, כיוון שמבנה שלם במג'דה אל כרום הוא מאסבסט. כאשר אני שומע אחרים מדברים על מזגנים, כאשר אני יודע שעד היום קיים בית ספר מאסבסט, אני מרגיש שחייבים לטפל בזה כמה שיותר מהר. רוב בתי הספר בעכו לא גודרו. הסכום שחסר להם, הוא 650,000 שקל.

לגבי דברים ספציפיים, תנהל תקשורת ישירה עם המשרד. אנחנו בתקשורת עם המנכ"ל בנוגע להמון נושאים. גם בלי לעשות ישיבה מיוחדת, אני בטוח שנקבל תשובות טובות.

אני רוצה להדגיש, כי יש הרבה מקומות במגזר הערבי שבנויים מאסבסט. זה מסכן את חיי הילדים שלנו.

גם במגזר היהודי יש מבנים כאלה.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו מברכים על הסכומים שהוקצבו על ידי משרד החינוך, שהם יותר גדולים משמעותית ממה שהיה בעבר. אנחנו מצפים לקבל תמונה כוללת של התרומה של הרשויות המקומיות בעניין הזה. אנחנו ניתן לרשויות המקומיות שבועיים, כדי לתת לנו תמונה כוללת של מה ייעשה. אנחנו שמחים לקבל את ההבהרה לגבי האחריות המשפטית, אך עדיין לא באנו על סיפוקנו בנושא הזה. עדיין לא ברור איך גורם שלא קיבל אמצעים לעשות דבר מסוים, יכול להיות עד הסוף אחראי לבצע את הדבר הזה. יש פה סתירה פנימית. ההורה, המורה ומנהל בית הספר, צריך לדעת בוודאות שלא יקרה מצב כזה, שרשות מקומית שאין לה את האמצעים, לפי כל קריטריון שאתם תגדירו, לא תדע בצורה ברורה שהתקציב יגיע לבצע את הדברים שהם בגדר פיקוח נפש. היינו רוצים לקבל הבהרה יותר ברורה לגבי האחריות פה. אני מצפה ממשרד החינוך לחזור אלינו בנוגע לזה. אני מעוניין לשמוע מהרשויות המקומיות, אם ההגדרה של מנכ"ל משרד החינוך מקובלת עליהם. אני מקווה שכן, כי אז באמת צעדנו דרך. אם לא, אנחנו נפנה את השאלות האלה ליועץ המשפטי לממשלה, כדי לקבל פרשנות לגבי אחריות משותפת. ברור לגמרי, שהביצוע והפיקוח על הדברים, הם באחריות הרשויות המקומיות. היה חשוב מאוד לשמוע את ההבהרה הזאת. אנחנו מצפים לשמוע מהרשויות המקומיות, שאכן הדבר הזה נעשה.

אני הייתי מוסיף דבר נוסף. ההעדפה המתקנת של 25% המועברים למי שנמצא ברמה סוציו-אקונומי יותר נמוכה וגם העדפה מתקנת של בתי ספר במגזר הערבי, היא לא מספיקה. אנחנו יודעים שיש כל כך הרבה רשויות, שאין להן שום דבר. צריך ללכת לרשויות אלה, שהמדינה מגבילה אותן להוציא עוד הוצאות, לשבת איתן ולהגיע להסדר, כדי לדעת שלא יהיה מצב שילדים מופקרים ברשות אחת, כאשר במקום אחר הילדים מוגנים. אני שומע שאתה אומר, נכון. האם אני יכול לומר בשמך, שאת זה אתם תעשו?

אנחנו נעזור לרשויות המתקשות לפני כל רשות אחרת. אנחנו נלווה אותן כל החודשיים האלה, ואנחנו נתייצב לידן ונעזור להן להתמודד עם האחריות בכל הקשור לבטיחות.

זאת הבהרה מאוד חשובה. אני מודה לך. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30