פניות ציבור של נפגעי טרור

20
הוועדה לפניות הציבור
14.6.06
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום רביעי, יח' בסיון התשס"ו (14 ביוני 2006), שעה 9:00

פניות ציבור של נפגעי טרור

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר
אביגדור ליברמן
אלכס מילר

יניב רונן – מ.מ.מ., הכנסת
ישראל שוורץ – סמנכ"ל בכיר לאכלוס,משרד השיכון
שרה סיני, עוזרת מנכ"ל, משרד השיכון
אסתר ירקוני – רכזת בכירה, אגף פניות ותלונות הציבור
יעקב עמר – יועץ בכיר לענייני ביטוח לאומי, משרד הרווחה
הדס דריקס – מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
עו"ד נורית יצחק, מנהלת אגף פניות ציבור, המוסד לביטוח לאומי
אסנת כהן – מנהלת אגף נפגעי איבה, המוסד לביטוח לאומי
ברוריה סלפון – מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי
אורלי גל – מנכ"לית, עמותת נט"ל
קומיסרוב סבטלנה – עמותת נט"ל
גולוב בנימין – פונה
גורטוברי אליונה – פונה
זבדין טמרה – פונה
קויפמן אליזבטה – פונה
קזצ'וקב אנה - פונה
שדרין טטיאנה - פונה
שישין מרינה - פונה
טפליצקי אליאנורה - פונה
גלינה סולטנוב – פונה

סיגלית עדרי

רשמה: סמדר לביא – חבר המתרגמים בע"מ
ערכה: שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ



פניות ציבור של נפגעי טרור

רבותיי, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

כולנו יודעים שמדינת ישראל נפגעה וממשיכה להיפגע מטרור, ואנחנו יותר מכולם יודעים מה זה טרור, אבל בתוכנו יש יותר מאלף איש שנפגעו מטרור בגל האחרון.

היום נמצאים כאן נפגעי טרור לפי פנייה של הפדרציה הישראלית, דוברי רוסית, אבל אני צריכה לציין שנפגעי טרור אחרים גם כנראה יפנו אלינו. במקרה ריכזנו מספר פניות, ואנחנו רוצים לעזור לאנשים להתמודד, כי אני מבינה שההתמודדות היא מאוד קשה. אני מכירה חלק מהאנשים, אצל חלק הייתי בבית, חלק מכירים אחרים, אבל הם ממשיכים להתמודד עם בעיות ואני חושבת שחובתה של מדינת ישראל וחובתם של משרדי ממשלת ישראל לעזור ולסיים את הגיהינום שהם עוברים מידי יום.

נעשה סקירה קצרה על מה שקורה היום ואחר כך נבקש מכל אחד להציג את עצמו, גם נציגי המשרדים וגם נפגעי טרור.

אני עובד מחלקת המידע והמחקר של הכנסת, עם חלקכם כבר דיברתי פה בטלפון.

הטיפול בנפגעי הטרור, לפי מה שעולה, מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא באופן מיידי לאחר הפגיעה, מענה ראשוני שניתן על ידי נציגי משרד הרווחה, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואחרים. ולאחר מכן, כדי שנפגע יוכל לקבל טיפול מהמדינה, הוא צריך לתבוע אחוזי נכות. לגבי המשמעות של אחוזי נכות: עד 20 אחוזי נכות, מקבלים רק תשלום חד פעמי. מעל 20 אחוזי נכות, מקבלים גם קצבה חודשית קבועה.

אני הבנתי שהיו הרבה פניות לגבי הנושא של טיפול פסיכולוגי, אז לגבי טפול פסיכולוגי, מי שנכה מעל 20 אחוזים זכאי גם לטיפול פסיכולוגי, עד שלוש שנים.

עד 20 אחוז?

לא זכאי. צריך לסייג את עניין הזכאות עד 20 אחוז, זה נוגע למי שנפגע לאחר 1996.

גם מי שלא קבעו לו 20 אחוזי נכות, בתקופת המשבר בסמוך לפגיעה, עד שקובעים לו אחוזי נכות, הוא זכאי לטיפול. זאת אומרת, מהרגע הראשון הוא זכאי לטיפול עד שהוועדה קובעת את אחוזי נכותו. זאת אומרת, ממועד הפגיעה ועד מועד הוועדה שזה יכול לקחת חצי שנה, או שנה, האיש יכול, אם הוא זקוק ורוצה, הוא יכול לקבל טיפול.

אמרתי שזה מתחלק לשני חלקים: עד קביעת אחוזי נכות ומקביעת אחוזי נכות. עכשיו, בנוסף לזה, באותה תקופה ראשונית, עד קביעת הוועדה הרפואית, לגבי קרובי משפחה של נפגע, הם גם זכאים למגוון שירותים של הביטוח הלאומי, בעיקר אם יש קרוב ששוכב בבית חולים, זה דברים כמו הוצאות מחיה ושהייה בבית חולים, שיחות בטלפון הנייד, חנייה בבית החולים ועוד מגוון של דברים כאלה.

לגבי סיוע ממשרד השיכון. משרד השיכון נותן הלוואות מסובסדות לשכירה או קניית דירה. עד לפני כשלוש שנים משרד השיכון גם נתן מענקים, שזה נפסק. היו שתי אופציות למענקים, אחד מתקציב משרד השיכון והשני מכספי האפוטרופוס הכללי וכיום האפשרות הזאת איננה.

לגבי כל אותם נפגעים, שמרגישים צורך בעזרה פסיכולוגית והם לא זכאים לפי הקריטריונים של הביטוח הלאומי, וגם כאלה שכן זכאים ומרגישים צורך בעוד, יש את עמותת נט"ל, או בשמה המלא "המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי", שנותנת סיוע נפשי במגוון דרכים. יש קו לסיוע נפשי שמופעל על ידי מתנדבים, יש עזרה קלינית, על ידי מטפלים מוסמכים. יש מועדונים שהמטרה שלהם היא להחזיר את הפונים לחיים תקינים בקהילה. כמובן שהעמותה נתנה את הדעת על זה שיש גם אוכלוסייה גדולה של דוברי רוסית והטיפול ניתן גם בשפה הרוסית, שזה לא רק במסגרת העמותה אלא גם במסגרת המוסד לביטוח לאומי; הטיפול ניתן בשפות זרות על ידי מטפלים חיצוניים.

הזמנתי משרדים שונים, כל משרד יגיד מה הוא עושה ומה הוא יכול לעשות, ונפגעי הטרור הנוכחים, יציגו את עצמם ואנחנו ננסה לפתור את הבעיה המתמשכת. אני חושבת שלכולנו יש רצון טוב לעזור לאנשים שהגיעו לכאן, כמו שאני אמרתי, הם נפגעו בזמן האחרון, הם חלק של נפגעי טרור. היה איסוף של דוברי רוסית בלבד, אבל אנחנו נעזור לכל מי שנפגע ומי שזקוק לעזרתנו.

אני ממלאת את מקומה של שלומית, מנהלת הוועדה, שנאלצה להיעדר למספר ימים.

עוזרת מנכ"ל משרד השיכון.

אני סגן מנהל כללי לנושא אכלוס, במשרד השיכון. אני רוצה רק להוסיף, אנחנו בתחום של דיור ציבורי, אבל זה בהחלט תחום שאנחנו ביחד עם משרד הקליטה, אחראים עליו. בכל התחומים האחרים של דיור, יש מערכת של משכנתאות ומערכות אחרות לנפגעי פעולות איבה שזהים לסיוע שניתן על ידי משרד הביטחון ונכי צה"ל ושם בעצם יש את התשובות. זה לא ממש בתחום האחריות שלנו.

אנחנו ומשרד הקליטה, כל אחד בתחום שלו, עובדים בהבנה בינינו, אחראים לנושא של דיור ציבורי, כולל הוסטלים וכולי. בכל נושאי דיור אחרים, הזכויות של נפגעי טרור זהות, למיטב ידיעתי, לזכויות של נפגעים בצבא, אגף השיקום, ושמה יש הטבות בדיור, משכנתאות עם מענקים שלנו אין וכאלה דברים. במקרים חריגים אנחנו מצטרפים, אבל בגדול התחום שאנחנו רלוונטיים פה זה הדיור הציבורי.

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי מרינה שישין)

בעלה של הגברת נפגע בפעולת טרור שמונה חודשים אחרי שהם הגיעו לארץ. הם קיבלו הפנייה לדירה, הם ביקשו דירה של 4 חדרים בגלל שהבת שחיה איתם היא חולת אסטמה ונתנו להם הפנייה ועד כה, שלוש שנים אחרי, הם בעצם לא קיבלו שום דבר.

אם היא במסגרת של עולים זה בטיפול משרד הקליטה, כמו בדברים אחרים של עולים, גם דיור ציבורי.

אתה צודק ישראל, אבל אנחנו נצטרך לעזור לה. אחרי הסיום, נקיים ועדה משותפת של משרד השיכון, משרד הקליטה, משרדים שונים ונעזור לאנשים תוך כמה ימים, בגלל שאחרת זה לא ילך, אני לא רוצה שזה יימשך יותר.

יש החלטת ממשלה שאומרת, שמשרד הקליטה הוא האחראי לפתרונות דיור של עולים.

ישראל, עד כמה שאני מכירה אותך, אם אתה רוצה אין מישהו שלא מסוגל לעשות מה שאתה מסוגל לעשות.

אני יכול לדבר, אבל לא להחליט.

אני מנהלת כללית של עמותת נט"ל, המטפלת בנפגעי הטרור ומלחמות וכל הנושא שאנחנו מסייעים הוא בסיוע נפשי. אני אדבר יותר מאוחר קצת מה אנחנו יכולים לעזור.

אני מטפלת בנפגעי טרור, סיוע נפשי בקו טלפוני, בשפה הרוסית. אחד המטופלים שלי יושב כאן, עברנו טיפול ארוך לפני כמה שנים, באמצעות הטלפון, כך שעכשיו זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אחד את השני, וזה נורא מרגש.

עוזרו של שר הרווחה בתחום של הביטוח הלאומי.

אני מנהלת אגף פניות הציבור במוסד לביטוח לאומי. אני מטפלת בתלונות, בבקשות, בעררים של מבוטחים, של נפגעים, כנגד החלטות שניתנו על ידי הביטוח הלאומי, בקשות למידע, בקשות לבדיקה חוזרת של זכאות. מי שמעוניין יכול לפנות אליי, אני יכולה להשאיר את הפרטים שלי אחר הישיבה. אפשר לפנות גם בשפה הרוסית, אנחנו מקבלים גם פניות ברוסית, וכל מי שרוצה יכול לפנות ואנחנו בודקים ומשתדלים לעשות מיצוי זכויות בביטוח הלאומי, בכל התחומים שהביטוח הלאומי פועל בהם.

אני מנהלת אגף שיקום במשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי. אני אחראית על כל הסניפים בהיבט של השיקום, אנחנו מטפלים בכל מיני אוכלוסיות, כמובן גם באוכלוסיית נפגעי איבה; אלמנות, אלמנים, משפחות שכולות וכמובן גם נכים.

אני מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי. אני מטפלת בכל הנושא של נכים ומשפחות שכולות במוסד הביטוח לאומי. כמו שאמרה נורית, אנחנו פתוחים, קשובים, מוכנים לסייע, אם באמת יש בעיות, אני מוכנה להשאיר את הפרטים ואפשר לפנות אלינו למשרד בכל עת ואנחנו נשמח לעזור.

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי תמרה זבדין)

היא אמא לילד שנפגע בפיגוע בצפון בשנת 2001, ומאז הם לא קיבלו אחוזי נכות.

אז אני אשמח לקבל את הפרטים אחר כך.

אני נציגה של ארגון הפדרציה הישראלית דוברי רוסית. רוב הפניות, רוב הבעיות שהיום מוצגות פה בוועדה עברו דרכנו, הבעיות האלה נשארו ואני מאוד מקווה שאנחנו נעזור בסיוע הוועדה הזו.

אמא שלי היא אליזבטה, אנחנו מחדרה, אבא שלי נהרג בפיגוע לפני שבעה חודשים, ב-26 לאוקטובר 2005, כך שהבעיה היא של אמא, וזו המשכנתא. הגשנו בקשה לוועדה הבין משרדית, ועד עכשיו אין תשובה וגם התגובה של בנק טפחות היא לא הגיונית.

במקרה הזה, הייתי בבית אחרי שזה קרה, ואז אני זוכרת שהגברת אמרה לי שראש הממשלה אריק שרון הבטיח לה אישית לעזור. כולנו יודעים מה שקרה עם ראש הממשלה, אבל במקרה הזה כנראה שהם לקחו את המשכנתא בגיל מסוים, ואין ביטוח, אבל צריכים לעזור למשפחה הזאת.

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי טפליצקי אליאנורה).

היא אומרת שביום העצמאות היא היתה בטקס של המדינה והיא אומרת שהיא פנתה גם לשר שמעון פרס, אבל עד כה לא קיבלה תשובה.

אני ממשרד הפנים, ממחלקת אשרות.

אני איבדתי - - -,

באותו יום הייתי בדולפינריום, אני הייתי יחד איתם והיא חד הורית, נשאר לה בן והיינו צריכים לזהות את הגופה של הבת שלה יחד. אז מאז היא אתם רואים, לא יכולה להתאושש, רופאה במקצוע.

מגיל 17 למדתי באוניברסיטה, מגיל 23 הייתי רופאה כירורגית ילדים, קיבלו אותי יחידה עם כל הבנים בקורס להיות רופאה כירורגית ילדים, אני מאוד אוהבת ילדים וכירורגיה וסיימתי הסתכלות חודש וחצי לפני שקרה הפיגוע, ב-15 לאפריל, באיכילוב. עבדתי בכירורגית ילדים ובחדר המיון טראומה איפה היו ילדים פצועים אחר כך. קיבלתי המלצות טובות, הם מקבלים המלצות, אז מגישים למבחן, כדי לקבל רישיון.

איבדתי את בתי, שהיתה בת 15, בפיגוע בדולפינריום ואני נשארתי בלי מקצוע. אני מצטערת, כי רק שלשום, נגמרו כל הטקסים של האזכרה.

את לא צריכה להצטער, זה אנחנו מצטערים על מה שקרה מה שקרה במדינת ישראל.

בגלל זה אני לא כל כך חזקה עכשיו. אני רוצה להיות בן אדם, רוצה לעבוד, זה חיים שלי המקצוע שלי. כי אני איבדתי גם בת וגם את המקצוע שלי, זה מאוד כואב לי. הבן שלי לומד בבית ספר "שבח מופת", הוא בן 16 וחצי עכשיו, הוא מתקשה גם בלימודים. אבל אניה אמרה "אמא, תלמדי", אני למדתי קורס קריגר, הכול. הייתי בדרך הנכונה. שנה בארץ, אני כבר התקבלתי להסתכלות בתור רופאה, בשפה חדשה, כי השתדלתי. הרפואה היתה החיים שלי והבן שלי מאוד כואב לו שאמא כאילו בחוץ, כלום, אפס.

אני רואה כאן ציבור של הביטוח הלאומי. כשקרה המקרה עם הבת שלי, נתפס לי חזק. גם כשבעלי, בעלי גם נפטר לפני 12 שנים, הוא היה רופא. בביטוח לאומי שילמו לי טיפולים והיתה עוזרת בבית ובשנה האחרונה לא משלמים לי טיפולים.

היית באירוע?

לא, זה בגלל מצבי נפשי, וגם הפסיכיאטר שלי וגם האורטופד לא יודעים בדיוק, כשאני מחזיקה מעמד, הכול הולך לשרירים, וכשאני מטפלת, יותר טוב. בביטוח לאומי שילמו קודם בלי גבול, אחר כך שילמו ל- 20 טיפולים בשנה, ובשנה האחרונה הם נתנו למלא טפסים כדי שאני אקבל כסף, כך אני הבנתי. עוד לא הייתי בוועדת נכות. העובדת הסוציאלית, אסתר פס מראשון לציון, פנתה למנהלת, והם החליטו לעשות נכות כדי שיהיה לי כסף בשביל לשלם, אם ביטוח לאומי לא יכול לשלם לי כבר. אני לא יודעת.

(מדברת רוסית).

(מתרגמת את דברי טטיאנה שדרין):

הבת שלה נהרגה באוטובוס בשנת 2003. אחרי הפיגוע, היא כנראה לא רצתה לבכות ובעצם הבת ביקשה שהיא לא תבכה, אז קרה לה מה שקרה עם העיניים, ומיום הפגיעה היא לאי כולה לעבוד, בעיית העיניים לא נותנת לה אפשרות לעבוד והעזרה שהיא מקבלת, היא פחות ממה שהיא משלמת עבור משכנתא. אז מצד אחד היא לא עובדת, לא יכולה לשלם משכנתא והעזרה שהיא מקבלת כל כך נמוכה .

נוסף לזה, האח שלה נפטר והאמא נשארה לבד, וכפי שאתם מבינים היא לא יהודיה, אז היא הביאה את אמא לכאן ובכל שנה היא צריכה לחדש את המסמכים. גם היום אמא היתה צריכה ללכת למשרד הפנים לחדש את המסמכים וזה דבר שיתמשך. אני חושבת שלפחות לכמה שנים משרד הפנים יכול לתת לה אפשרות להיות כאן בלי ביורוקרטיה.

יש קריטריונים.

היא לא יכולה לחזור למדינות חבר העמים, בגלל שאין לאן לחזור וגם כאן הסבל הוא ממושך. היא אומרת שבכל שנה ממשיכים לשלם ולשלם.

לא רק לישראל, גם לרוסיה משלמים כדי לקבל כל פעם פספורט חדש.

אני מהאגף לפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך בירושלים, אני מטפלת בפניות ותלונות שמגיעות בכתב. אנחנו גם מפעילים מרכז מידע שנותן מענה לכל מי שיש לו עניין במערכת החינוך. אנחנו נותנים נהלים, חוקים, חוזרי מנהל כללי, שקשורים במערכת החינוך. אני אישית מטפלת בתלונות בכתב.

העניין שלנו כאן הוא טיפול בנפגעי טרור ובהקשר הזה רציתי לומר שאלינו, למרכז המידע שלנו וגם לאגף לפניות ותלונות הציבור, הגיעו פניות בודדות. עיקר הפניות נגע לאזורים בהם היו מעורבים נפגעי טרור, כמו למשל האזור של שדרות ועוטף עזה. היום התבשרתי שמשרד החינוך מעניק תוספת זמן למבחני הבגרות, תוספת מאוד משמעותית ביחס למה שאנחנו מכירים מהעבר. שעה. הבוקר יש לנו בחינות בגרות בתנ"ך ותושב"ע, תוספת של שעה זו תוספת שהיא מאוד משמעותית לעומת מה שאנחנו מכירים מקודם. התבשרתי גם שהמשרד יקצה סכומים לא מבוטלים לצורך הפעלת קייטנות באזורים האלה.

בעיקרון, יש גורמי ייעוץ שקיימים בבתי הספר, יועצים, פסיכולוגים. יש גם יועצי שירות פסיכולוגי חינוכי במשרד החינוך וברשויות המקומיות.

אנחנו נמצאים לרשות הפונים בכל דבר ועניין. בהמשך אני אוכל גם לתת דוגמה של פנייה שהרמנו את הכפפה ובאמת הגענו ממנה גם לאיזה שהוא אפקט מערכתי.

לכמה שנים אתם נותנים עזרה בייעוץ פסיכולוגי?

ייעוץ פסיכולוגי עומד לרשות התלמידים כל הזמן, יש יועצים בבתי הספר כל הזמן.

זה לתלמידים, אבל לנפגעי טרור?

בהקשר הזה, אם כבר, אז אני אתן את הדוגמה של פנייה אחת בעצם שאנחנו ממנה הרמנו את הכפפה והגענו לאפקט שהוא מערכתי. נושא התלונה היה של אמא שהילדה שלה נרצחה בפיגוע טרור ולה היו אחים, לאותה ילדה, במוסדות חינוך שונים בירושלים. האמא, למעשה התלוננה בשני ערוצים. ערוץ אחד נגע לטיפול והסיוע של גורמי הצוות החינוכי בבית הספר, באותו בית ספר שבו נרצחה הילדה, לאחות אחת שלמדה באותו בית ספר, זה לגבי אותו בית ספר שבו נרצחה הילדה, ולגבי אחים שלה שלמדו במסגרות חינוך אחרות. עכשיו, אנחנו לתומנו חשבנו שזה נושא שאמנם לא היה לו שום אזכור בחוזרי המנהל הכללי, אבל שבתי הספר יהיו מספיק רגישים כדי לתת מענה לאותו מקרה רגיש וספציפי של אותה אחות.

סליחה שאני עוצרת אותך, אנחנו רוצים היום להשיג מטרה מסוימת.

את אחראית רק על ירושלים או על כל הארץ?

זו יחידת מטה ארצית.

מבחינת הנפגעים, האם אתם גם מטפלים במקרים שקשורים לסטודנטים וחיילים, או שאתם רק מתעסקים בבתי ספר, עד התיכון וזהו?

אני לא חושבת, כי כשאנחנו מדברים על סיוע, אנחנו מדברים על כל מה שקשור במערכות חינוך, בתי ספר.

אני יכול לתת לך דוגמה למערכת חינוך, אמנם זה לא בית ספר, אבל זה מוסד להשכלה גבוהה.

אנחנו ניתן דוגמאות אחר כך, בבקשה, בגלל שאנחנו רוצים היום לעזור לאותם אנשים שהזמנו אותם לוועדה.

אני רק אסיים במשפט אחד שבשורה התחתונה, לחוזר המנהל הכללי נכנס סעיף שמחייב את בית הספר, למרות שזה טריוויאלי, באמת לתת מענה לאותם אחים, לאותן משפחות שהיקירים שלהם נרצחו בטרור.

אנחנו עכשיו ננסה לבדוק מי זקוק לעזרה של משרד החינוך מאותם אנשים ומי מהם יצטרך שאת תתני להם טיפול או המשרד שלך ייתן להם.

אני אומרת שאחרי שאנחנו נסיים ועכשיו אנחנו מסיימים. אלכס מילר שהוא חבר כנסת מסיעת 'ישראל ביתנו' יציג את השאלות שלו ואז אנחנו נמשיך בפניות של האנשים, ננסה לפתור את אותן בעיות ולעבור את הביורוקרטיה שיש להן טיפול ממושך.

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי גורטובוי אלינה):

היא אומרת שהיא נסעה באותו אוטובוס עם הבת של הגברת וכל הזמן אחרי שזה קרה, מה שהציל אותה היה הכינור שהיה אחרי הגב שלה, כנראה ספג את הרסיסים. היא אומרת: "במשך כל השנים אני הייתי בחרדה עמוקה, אבל בעצם גם נכנסתי לבית חולים כדי שיטפלו בי, בגלל שהמצב של פחד ושל חרדה רדף אחריי, אבל בעצם כל הזמן שטיפלו בי, טיפלו בי בעברית ואמרו תדברי בעברית, והפחד לא נתן לי לדבר ולהתבטא בעברית, גם היום אני על האסון הזה לא יכולה לדבר בעברית".

עד היום היא לא קיבלה שום סיוע, אמרו לה שכל דבר שהיא צריכה או רוצה לקבל ברוסית, היא צריכה לשלם עבור זה והיא אומרת: "באותו זמן לא יכולתי לשלם עבור טיפול ברוסית. בביטוח לאומי ביקשו ממני המון מסמכים, אני הבאתי להם את המסמכים האלה".

" במשך שנה שלמה התמונה הסתובבה מול העיניים שלי, שום תרופה לא היתה מסוגלת לעזור ותרופות הרגעה גם לא עזרה במצב של חרדה, לא הייתי מסוגלת לישון ולא לתקשר עם הסביבה. אני גם חושבת שאנשים שהיו אתי, או היו בפיגועים שונים אחריי או לפניי, כנראה גם הם עברו אותה טראומה שאני עוברת".

יושב ראש ישראל ביתנו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, אנחנו בסיעה עוברים את מה שקורה במדינת ישראל, אבל אנחנו גם רגישים לנפגעי טרור שהם גם דוברי רוסית ובגלל שהוא רצה לבוא ולהצטרף לישיבה של היום, אנחנו מנסים, אנחנו הזמנו רק 12 אנשים שהגיעו, שכל אחד נפגע. אחד בדולפינריום, אחד בחיפה באוטובוס, הגברת מחדרה והם בעצם נתקלו בביורוקרטיה של משרדים שלדעתי היו יכולים לעזור ועד כה לא עזרו. אנחנו גם הזמנו את הביטוח הלאומי, משרד הרווחה, אנחנו הזמנו את משרד השיכון, עמותה שמטפלת בנפגעי טרור ואנחנו ננסה, תוך זמן קצר ביותר, לעזור לאנשים האלה. גברת שבעלה נפגע ונהרג באירוע מראשון לציון, שהיתה רק שמונה חודשים במדינת ישראל, הבטיחו לה לעזור, משרד הקליטה לא עוזר ומובן שזה לא בטיפול של משרד השיכון וביורוקרטיה שהיינו יכולים לפתור, לא נפתרה.

קודם כל, אני מתנצל שאני משתתף רק לזמן קצר, ואני בטוח שאי אפשר לחפות על הטרגדיה שכל אחד פה מכם עבר. המינימום שהמדינה צריכה לעשות זה באמת לפחות בפן האנושי, למנוע את כל ייסורי הביורוקרטיה, כל ה- "וויה דולורוזה" הביורוקרטית על מנת, איכשהו, להקל על אותם אנשים. והטיפול, ללא ספק, צריך להיות טיפול פשוט, קודם כל אנושי וצריך לצאת מכל השבלונות של כל הפעילות השגרתית הרגילה.

אני לא יודע אם יש איזשהו נוהל קבוע, אבל מה שצריך להבין; אם יש במדינה הזאת נוהל קבוע לטיפול בנפגעי הטרור, עד היום הגוף היחידי שבאמת דאג לייסד בצורה מאוד מעוררת כבוד טיפול בנרצחים, נפגעים, זה צה"ל. יש יחידה, כל חייל, כל משפחה שספגה מכה עקב שירות צבאי, יש את אגף השיקום במשרד הביטחון, יש נוהל קבוע, יש דברים ברורים, הכול מרוכז במשבצת אחת, בנקודה אחת.

פה אנחנו רואים שכולם מפוזרים בין משרדים שונים. זה משרד הקליטה אם זה עולים, וזה משרד הרווחה וזה משרד השיכון. אין כתובת אחת.

להערכתי, מה שצריך לדאוג הוא שלגבי נפגעי טרור יהיה לפחות כתובת אחת ששם כבר ידאגו לפנות למשרד הביטחון ולמשרד הרווחה ולשירות הפסיכולוגי ולביטוח הלאומי. אותו בן אדם שנמצא שמונה חודשים בארץ והוא צריך להתמודד לבד, ואדם נשאר לבד כשבן הזוג שלו נרצח בפיגוע טרור והוא צריך להתרוצץ לבד, למשרד השיכון ולביטוח לאומי ולמשרד הרווחה – אין לו סיכוי, הוא אבוד לגמרי. וחייבים לדאוג ליצור איזה שהיא יחידה אחת שמשם היא כבר תלווה את אותו אדם לכל הכיוונים. היום הדבר העיקרי שבן אדם שבסופו של דבר נשאר לבד, אם יש סיוע ממתנדבים, מעמותות כאלה ואחרות, אז הם מלווים אותו. זה לדעתי צריך לשאוף כדבר המרכזי. כי כרגע המקרים שאנחנו נתקלים, זה פשוט אנשים שעומדים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות.

אני מנהלת אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי שמטפל בהיבט השיקומי גם בנפגעי פעולות איבה, אז אני רוצה להגיד פה, חד וחלק; אנחנו רואים את עצמנו ממש ככתובת לכל הדברים. אם משהו לא הלך כשורה, אנחנו מוכנים לבדוק את עצמנו כל פעם מחדש אם משהו הלך לאיבוד. אבל אלמנה או הורה שכול שנמצא חודש או חודשיים, שמונה חודשים או שמונה שנים בארץ, זה לא משנה, הוא מקבל מהיום הראשון, מיד עם השבעה אנחנו מבקרים את המשפחות ויוצרים אתם קשר. יש כמובן סיוע שהאנשים האלה זכאים ממשרדים אחרים והם זכאים לממש, כי לכל אחד יש זכויות לפי המצב שלו, אחוזי הנכות שלו, הסטטוס שבו הוא מוכר.

אבל האם מישהו מלווה אותם?

יש עובדת שיקום שהיא עובדת סוציאלית.

שמלווה אותו גם בפניות למשרד השיכון, גם למשרד הקליטה, גם לכל המשרדים?

היא עושה את הפניות בכתב. יש לנו פורומים של מפגשים עם מר ישראל כץ, במקרה שמשרד השיכון, נניח, יכול לעזור. יש לנו מפגשים עם משרד החינוך, זאת אומרת, המשרדים הרלוונטיים למקרה שיש צורך באותו משרד, אבל הכתובת הישירה והיחידה והעיקרית לאורך כל הדרך, כמובן אם אדם הוכר בביטוח לאומי, על פי חוק, זאת אומרת שהרשות המאשרת ליד משרד הביטחון הכירה באירוע כפגיעת איבה. כל מי שהוכר, יש לו כתובת בביטוח הלאומי לאורך שנים. ואם, אני חוזרת ואומרת, ואם חלק מהאנשים פה מרגישים שלא קיבלו את הטיפול המתאים, או משהו הלך ככה לאיבוד באמצע הדרך, אני פה וגם אסנת ממחלקת נפגעי איבה, נמצאת פה, ואנחנו מוכנים לבדוק כל אחת מהפניות.

אני שמח שדבר כזה קיים, כי אנחנו לא הרגשנו. לפי האנשים שיושבים כאן וכל פעם הם באים עם בעיה אחרת, אנחנו באמת מוצפים בפניות, בעיקר כנראה מעולים שיודעים פחות טוב להסתדר, עם כל בעיה, אם זה מול הרשות המקומית ואם יש ילדים, מול משרד החינוך, ואם זה משרד הקליטה ומשרד השיכון. יש יותר מדי, לדעתי. שוב, אם אני לא הייתי מודע שקיימת כתובת אחת, אני בדרך כלל מעורב, אני הרבה שנים מעורב.

גם מישהו מהישוב שלך נפגע ומקבל טיפול מאוד מסור.

לצערי בישוב שלי יש יותר מאחד. לנו יש לפחות ארבע משפחות שנפגעו, אבל זה אנשים שהם כבר הרבה יותר מכירים את המציאות הישראלית והם יודעים איך להסתדר, יודעים איך לגשת, אבל ברוב המקרים, כמו למשל המקרה של הדולפינריום וגם מקרים אחרים, אנחנו פשוט מצאנו את עצמנו בתפקיד של עובדים סוציאליים. איכשהו צריך קצת להפיץ יותר, או להכניס יותר כוח אדם שיעמוד לרשותכם.

אנחנו נתקלנו עכשיו בלנה שנפגעה באוטובוס בחיפה והיא מספרת שבטיפול אמרו לה 'תדברי בעברית' והיא אומרת 'אני באותו זמן וגם היום,אחרי כמה שנים, לא יכולה לדבר על האסון הזה בעברית'. אז אנחנו נפתור את הבעיה הזאת.

אולי צריך באמת את שיתוף הפעולה עם היחידה בביטוח לאומי חייב להיות הרבה יותר עמוק וגם הליווי חייב להיות הרבה יותר אינטנסיבי, כי זה לא במקרה הוועדה מתכנסת בנושא הזה, כי אנשים כנראה לא מודעים לזה שיש להם כתובת אחת ומשם אפשר להגיע לכל מקום וכשהם לבד מנסים להגיע לכל משרד ומשרד, הם פשוט מתייאשים. תודה רבה.

לנה, את רצית להגיד משהו. מה את צריכה היום?

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי גורטובוי אלינה).

היא אומרת שאחרי האסון גם בעלה נכנס למצב של טראומה. בסופו של דבר הם התגרשו, בגלל שהמצב הנפשי שלו התדרדר לאחר שהוא ראה בעיניים שלו את מה שקרה עם אשתו והיא נשארה לבד עם הבן.

"אני נשארתי עם כל הבעיות שלי לבד, עם שני ילדים, ואני לא מקבלת שום סיוע מביטוח לאומי".

אתם הבנתם, הילד שלה נמצא בפנימייה ובגלל שהוא בגיל 18, היא לא מקבלת שום סיוע ומזונות היא לא מקבלת. בעלה ברח, היא לא מקבלת כסף ממנו והיא אומרת שיכול להיות שהמצב התדרדר עד בית ספר, היא לא יודעת מה קורה עם בעלה, אבל היא חיה בלי שום בסיס עם שני ילדים, גרושה בלי שום סיוע כלכלי.

"לא נתנו לי שום דבר".

אני לא קיבלתי כלום, שום דבר.

היא אומרת: "אין בעצם קשר עם אף אחד".

אני מציעה שאנחנו נבדוק את מספר הזהות שלה, נבדוק מה קורה ואנחנו נחזור עם תשובות, בסדר?

תודה רבה.

(מדבר ברוסית).

(מתרגמת את דברי גולוב בנימין).

ב-2001 הוא היה מעורב בפיגוע ירי בעפולה, פגעו בו ונכון לעכשיו הוא עדיין בטיפולים פסיכיאטריים והוא לא מקבל שום דבר.

אני מבינה שלעתים קשה מאוד לשמוע, אבל זה כאב כל כך עמוק של אנשים, אני הזמנתי אותם בגלל שאני יודעת שגם אתם וגם הם עוברים כמעט אותו דבר. הם עוברים את הכאב שלהם ומתבשלים במיץ שלהם, ואנחנו מנסים לעזור להם, אבל בגלל שיכול להיות שאין קשר בשפה והם לא מתקשרים אתנו בשפה, אנחנו רואים שאנשים נפלו בין הכיסאות ובגלל זה אני מבקשת, בכל לשון של בקשה, קצת סבלנות.

אני ראיתי אותו בעפולה, אנחנו גם בפדרציה עזרנו, אנחנו בפדרציה הקמנו קרן לנזקקים.

היא אומרת שגם עכשיו הוא עבר ניתוח בעמוד השדרה והוא בעצם נכה, אבל נכה ללא קביעת אחוזי נכות.

אם הוא מרגיש שבאמת חלה החמרה במצבו ויש לו בעיות כתוצאה והקשר הסיבתי בין הבעיות הרפואיות לפיגוע, יש קשר סיבתי, אני חושבת שבהחלט אפשר לפתוח את התיק לדיון עוד פעם ואני אשמח, כשאנחנו נקבל מסמכים רפואיים נוספים ואנחנו נפתח דיון בוועדה רפואית. זה לגיטימי ואנחנו בהחלט יכולים לעשות את זה.

האם חזרת לעבודה?

לא, הוא עבד בניקיון ברחוב.

מכל מה שמתרחש פה, יש לנו, לפחות לי, עמדה חד משמעית וברורה שכן יש בעיה של שפה וחייבים לפתור את זה, אחרת אנחנו רואים שאחת מהבעיות שאנשים נתקלים בה, גם אם מגיע להם סיוע ועזרה, אין להם שמץ של מושג איך עושים את זה והם מתקשים ולא מבינים את המסמכים שהם מקבלים, לא ממלאים אותם נכון, אני מכיר את הפקידים שיושבים וברגע שהם רואים שהאיקס מסומן לא במקום הנכון, מבחינתם הטופס הולך בכלל למקום אחר והוא יוצא מהטיפול. אז חשוב מאוד לפתור את זה. זאת אומרת, שאותם אנשים שאתם מזהים אותם כמתקשים בשפה, שהפקידים יפנו אליהם וידברו איתם בשפה ושהמסמכים ייצאו בשפה שלהם שהם יוכלו להבין את זה הרבה יותר קל. אני לא מדבר על פרסום, אני מדבר על המסמכים שממלאים אותם.

בסופו של דבר, המטרה היא לעזור. זאת אומרת, גם אתם, גם אנחנו צריכים לחפש דרכים שיכולות לעזור ולסייע. זאת אומרת, אם זה בא לידי ביטוי בפתיחת עוד ערוץ נוסף לאותם אנשים שנפגעים, אז צריך לפתוח את הערוץ הזה ואין מה לעשות. יש פה מדינה שחיה במציאות של פיגועים ואנחנו צריכים לטפל באנשים.

דבר שני, אני רוצה להתייחס לנושא של הילדים ושל הסטודנטים ושל חיילים. ברגע שהם עוברים פיגוע, או ההורים שלהם, או האחים שלהם, או הם בעצמם, הם נכנסים למצב שנצברים להם פערים בהשכלה, בלימודים, חלק מהזמן הם לא נמצאים שמה. השאלה אם יש פה נציגות במשרד החינוך ואם אין, אז אני אשמח שהביטוח הלאומי או מי שנוגע בכך, כשאתם אמרתם שאתם הכתובת, יעבירו את זה לשם. האם יש תוכנית מסודרת שבאה ומצמצמת פערים לאותם אנשים, הפערים ההשכלתיים, מבחינה זו שאותו בן אדם שנמצא למשל בי"ב, או בי"א, שנכנס למצב שהוא צריך עכשיו והוא מפסיד כמה חודשים מהלימודים שלו ואין לו אפשרות להשלים את זה במסגרת הלימודים הרגילה, האם יש תוכנית שבה הוא מצמצם את הפערים?

כל תלמיד שנמצא במסגרת חינוכית שנעדר בגלל טיפולים רפואיים כאלה או אחרים, גם אם זה טיפול נפשי, גם אם טיפול כירורגי, או טיפול במרפאות והוא נעדר מבית הספר, אנחנו מסייעים לו בביטוח הלאומי בשיעורי עזר. זאת אומרת, אם אכן יש צורך. אנחנו נותנים סיוע על ידי מורים פרטיים, מממנים את הסיוע בשיעורי עזר לכל מי שנעדר תקופה. כמובן אם מישהו נעדר יום אחד או תקופה לא משמעותית, כמובן שלא, אבל תקופות ארוכות- - -,

הבן שלי עכשיו בכיתה י"א.

אני לא סיימתי את המשפט. מה שרציתי להגיד שזה רק אם מישהו נפגע, הנפגע עצמו, בני משפחתו לא זכאים. רק הנפגע עצמו, שנמצא בטיפול רפואי.

איך את מציעה לנו לפתור את הבעיה? אני חושבת שלפי כל היגיון, היא התדרדרה, המצב שלה התדרדר, מובן שהבן הוא האושר היחידי שנשאר לה בעולם והיא רוצה לעזור לו, אבל היא לא מתמודדת. עם הכסף שהיא מקבלת היא לא יכולה לתת לו, לא שיעורי עזר, לא שום דבר, איך אנחנו עוזרים לה?

אני חושבת שמשרד החינוך יכול לעזור.

אני רוצה להגיד שהבן שלי נפגע באופן נפשי, זה ילד שנשאר בלי אבא מגיל חמש, אני כמו רופאה. ילד שנשאר בלי אחות בגיל 11, זה ילד שבגיל 12 אמר לי 'אמא, בשביל מה החיים האלה כל כך קשים?' , 'בשביל מה לנדוד כדי שיהרגו אותנו?'. זה ילד עם פוטנציאל וגנים טובים, הוא צריך לקבל השכלה גבוהה, הוא צריך שיעורים פרטיים, רק שנה שילמו.

רבותיי, שמעתם את החלק הכי עצוב. אני רוצה, שכל אחד מכם ייקח על עצמו חלק, כדי שאנחנו נסיים את הסיוט של המשפחות האלה ממשיכות להיות בו. ישראל ומשרד השיכון, מה אנחנו עושים עם הגברת? אני מבינה שזה לא בעיה של משרד השיכון, אבל יש לה בעיה של משכנתא.

הקפיאו לה לשנה את תשלומי המשכנתא, כלומר, היא לא צריכה... אני אתן לה מכתב. ב-29 למרץ הוקפאה המשכנתא ל-12 חודשים. אם הגברת לא קיבלה את ההודעה מהבנק, היא תשאיר לי את הכתובת, היא תקבל את ההודעה. אני לא מדבר על מה שאני צריך לעשות, אלא על מה שקרה: שנה היא לא צריכה, ממרץ, להחזיר את המשכנתא. היתה ועדה ביחד עם נציג הבנק וזאת היתה ההחלטה. אני אעבור ואני אבדוק למה הבנק לא...

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי קויפמן אליזבטה).

היא אומרת, שמישהו שבבנק בחדרה אמר לה שסירבו לה, והיא אומרת שזה היה לפני חודשיים. ישראל, מה אנחנו עושים?

אני אמרתי לך, אני אחזור למשרד ואראה מה קרה בבנק שהאישה לא קיבלה את ההודעה, כי אני מדבר לא על מה שנעשה מחר, אלא על מה שקרה אתמול. ורק שתדע הגברת, ההחלטה היא עד מרץ שנה הבאה. הגברת צריכה בינואר בשנה הבאה לפנות שוב, כדי שתהיה רציפות. כבר שתדע היום שבינואר שנה הבאה היא תפנה לבנק, כדי לחדש את הטיפול.

אז כמה זה יכול להימשך?

אמרתי, בינואר עד מרץ צריך לטפל.

לפנות בקשר למה? בקשר לפטור מהמשכנתא או להקלה במשכנתא?

את תפני לכל מה שאת חושבת שאת צריכה לקבל והוועדה תעשה את מה שהיא יכולה. נכון להיום, ממרץ שנה זו, הקפיאו את תשלומי המשכנתא.

ואתה מוכן לבדוק למה בסופו של דבר עכשיו, ביוני, היא שילמה את המשכנתא.

אני, מזה מתפרנס, זה לא או לא מוכן, זה העבודה שלי.

לא, אבל אנחנו לא ביקשנו את ההקפאה של המשכנתא.

זה מה שהוועדה נתנה. זה אומר, שממרץ שנה זו ועד מרץ שנה הבאה אין בעיה, כי הקפיאו את תשלומי המשכנתא ואני מציע שבינואר שנה הבאה תחדשו את הבקשה, כדי שיהיה רצף.

כל שנה היא צריכה לעשות את זה?

בשנה הבאה, אחרי שכבר עברה איזו תקופה והמצב התייצב, הוועדה תראה מה היא יכולה לעשות. אני לא יכול להתחייב מה יהיה במרץ שנה הבאה, אבל במרץ שנה הבאה אני חושב שהפתרון צריך להיות כבר קבוע ולא כל שנה, כל שנה.

היא שואלת, האם התקבלה החלטה, אז יחזירו לה עבור החודשים שהיא שילמה?

לדעתי, צריך להחזיר לה.

אפשר לקבל את ההחלטה בדואר, שיהיה לה בבית את ההחלטה?

אני אדאג שמישהו בבנק יתקשר, אתם תשאירו לי מספר טלפון, יתקשרו מהבנק.

שואלים באיזה במקרים הם יכולים לבקש הטבות במשכנתא.

כל אזרח שחושב שקשה לו עם משכנתא, יכול לפנות, אין מחסום שאומר "זה מותר לו וזה אסור לו".

ישראל, אני מציעה לך שתספר לנו, אני יודעת שאנחנו טיפלנו דרך האגף שלך ודרכך בהמון מקרים שאנשים נכשלו לשלם משכנתא. אני חושבת שלוועדה ולאנשים שנמצאים כאן יהיה חשוב מאוד לדעת.

במסגרת החוק להגנה על לוקחי משכנתאות, יש ועדות שבראשן עומד נציג משרד האוצר, משתתף איש משרד השיכון ונציג מהבנק. יש ועדה אחת ואם האדם לא מרוצה, הוא יכול תוך שבועיים להגיש בקשה לוועדה יותר גבוהה. זה נכון לא רק לנפגעי טרור, לכל אזרח.

עדיף להגיש את הבקשה כשרואים שהולכת להיות בעיה ולא אחרי שכבר יש חובות גדולים. את הבקשה מגישים בבנק שבו לקחו את המשכנתא עם כל המסמכים. זהו.

ובמקרה שכירות?

שכירות זה סיפור אחר.

בן אדם נפגע, הוא גר בדירה שכורה, מה הפרוצדורה?

בעיקרון, אמרתי לפני שהגעת, יש פה אנשים מביטוח לאומי, שהזכויות של נפגעי הטרור זהות לזכויות של נפגעי צה"ל ובגדול, חוץ מדיור ציבורי, זה כאילו צריך להיפתר, אבל במקרים חריגים אנחנו מסייעים.

אני רציתי להציע משהו. כל תשובה שתישאל, אנחנו ניתן תשובה חלקית, לא ממצה. אם נקבל רשימה של כל האנשים, תעודת זהות, טלפון, תאריך הפגיעה, הסטטוס, אם זה הורה שכול, אלמן או נכה, ומה הבעיה, או למי מבני המשפחה הבעיה מתייחסת, כי יכול להיות שיש אלמנה והבעיה מתייחסת לילדים. אז יהיה לנו יותר קל אם יהיה לנו גם פלאפון ואנחנו מבטיחים לבדוק ולענות.

אנחנו הכנו רשימה.

אבל עם תעודת זהות, את זה אנחנו לא קיבלנו מבעוד מועד.

אנחנו נמסור לך את הרשימה. אני חושבת שברשימה טלפונים, יש שם גם תעודת זהות.

(מדברת ברוסית).

(מתרגמת את דברי תמרה זבדין).

היא אומרת שעשו לה הטבות בתשלומי משכנתא, אבל זה לא כל כך עוזר לה נכון להיום, לא מספיק.

לא מספיק, את מתכוונת. אני מוכן לבדוק את זה. אני רוצה עוד מלה. הכלים שעומדים לרשות הוועדה הם לא רבים מדי, בעיקר זה הארכת תקופת ההלוואה, אם יש חוב פיגורים, להפוך אותו במקום תשלום אחד לחלק מהלוואה וכך הלאה. כלים של מענק, לשלם במקום האיש, לצערי אין לנו. ככה שגם היכולות מוגבלות, אבל אני מוכן לבדוק תמיד.

עמותה, אתם רוצים להגיד לנו במה אתם מטפלים, מה אתם עושים ובמה אתם יכולים? אתם ראיתם ושמעתם את המקרים.

בהחלט. ברשותך, אני אדבר רק לגבי דוברי הרוסית, כי אנחנו עד היום טיפלנו בשלושים אלף איש, אבל אני רוצה להתייחס רק לדוברי הרוסית. עד היום פנו לעמותת נט"ל 700 איש דוברי רוסית, חלקם הופנו על ידי ביטוח לאומי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי, אבל חשוב שיהיה שיתוף פעולה יותר חזק ואנחנו נשמח לטפל בכל אדם שאתם תפנו.

אנחנו מטפלים בכל בני המשפחה, זה בכלל לא חשוב לנו אם זה הנפגע עצמו, ואפילו חברים, כי יש חברים קרובים גם כן שנפגעו מבחינה נפשית, כיוון שהיו קרובים לבני המשפחה.

העמותה יכולה לספק מספר שירותים בתחום הפסיכולוגי ויש פה לא מעט בעיות בתחום הזה. יש לנו קו סיוע נפשי, מודל מיוחד שנבנה, טיפול דרך קו טלפון שהוא יוצא דופן, שיש לנו מאות מטופלים. יש אנשים שזקוקים לשיחות ולתמיכה ולעזרה בשיחה. מעבר לזה, מה שאנחנו עשינו עד היום, אנחנו פנינו לעמותות וגורמים במדינה, כדי לסייע לאנשים אם הם צריכים דברים חומריים. זה יכול להיות ממכונת כביסה עד כל עזרה שהיא, ואנחנו עושים את זה לא מעט. אם אנחנו מזהים שיש בעיות לאנשים מעבר לבעיות הפסיכולוגיות, כמו בעיות חומרים ואני אגיד אפילו מכונת כביסה שבן אדם צריך, אנחנו פונים לעמותות אחרות, או לגורמים במדינה ואנחנו משמשים מתווכים כדי לעזור לאותם אנשים וזה קורה הרבה.

מעבר לזה, יש לנו מרכז קליני שנותן טיפול פרטני, זוגי, משפחתי, קבוצתי. יש לנו פסיכולוגים בכל הארץ, זאת אומרת, צריך להבין שזה לא רק בתל אביב, למרות שהמרכז שלנו הוא בתל אביב, אבל יש לנו במספר מקומות. זה קו חינם, 1-800-363-363.

אם נקבל את השמות והכתובת של כולם, אנחנו נשלח להם גם באופן מסודר ברוסית את הפרוספקט, את החומר, בשמחה.

בהקשר לטיפול פסיכולוגי, אני רוצה לציין שאנחנו, עובדי השיקום במוסד לביטוח לאומי, אנחנו מממנים את הטיפול הפסיכולוגי. אנחנו מחליטים על הגורם המתאים לטיפול לפי סוג הבעיה, לכן אנחנו לא מפנים את כולם באופן מסיבי רק לנט"ל, לפי סוג הבעיה. עכשיו, גם אם יש צורך בטיפול בשפת האם, אנחנו עובדים מול פסיכולוגים פרטיים שגם הם דוברי רוסית, וברגע שיש בעיה כזאת, היא ניתנת לפיתרון, אבל כמובן לקבוצת הזכאים. אם יש בני משפחה אחרים שהם לא זכאים, אותם אנחנו לא יכולים לממן לצערנו, אנחנו עובדים בדיוק לפי ההוראות.

אני מסבירה שאתם תתקשרו לכל אחד בנפרד, או ברשימה שנתנו ותנסו לבדוק.

אנחנו נבדוק ואם חסר אינפורמציה, אנחנו נתקשר אליהם להשלמת האינפורמציה.

אולי תתנו להם טלפונים?

אנחנו השארנו טלפונים למי שרושם.

אני רוצה להוסיף, לעניין מידע על זכויות של נפגעי איבה באופן כללי בביטוח הלאומי, בחודש הבא אגף ההסברה של המוסד מוציא חוברת חדשה מעודכנת לינואר 2006, חוברת שמאגדת את כל הזכויות של נפגעי איבה, ברוסית, אז ברגע שהחוברת תגיע מהדפוס, אנחנו נדאג לשלוח אותה לכתובתם של כל הנפגעים שהגיעו לכאן וכמובן שהיא תהיה בכל הסניפים שלנו בארץ.

אני רוצה שהפדרציה תקבל וגם אנחנו, כוועדת פניות הציבור, נקבל את החוברת הזאת.

אני מזהה פה איזושהי בעיה של פער, שאנשים לא יודעים מה צריך לעשות בדיוק, ומאחר שיש פה כל כך הרבה גופים שמטפלים, אז אני לא רואה שום בעיה שקודם כל יפרסמו ומה שאמרה עכשיו נורית, מבחינת המשרד, אז אין בעיה, הם יפרסמו ויידעו. אבל אם ישנם פערים, או צריך שיהיה איזשהו מפגש עם אנשים בעמותות שמרכזות פעילויות כאלה, שאפשר לשבת עם הגורמים המוסמכים, גם במשרד הרווחה וגם בביטוח הלאומי, להסביר, להראות, איך מגישים, מה עושים, כדי שלאנשים יהיו כל הדברים האלה ברורים, שייתנו את ההסבר.

אלה דברים שהם מאוד כלליים, צריך גם לקחת בחשבון שכל איש בביטוח הלאומי הוא בפני עצמו, כלומר כל אחד עם הקריטריונים שלו והפרמטרים שלו, כדי שיידעו אם הוא זכאי או לא זכאי ואנחנו עובדים על פי חוק, אז אין מה לעשות, אנחנו מנהלים את כל הדברים האלה על פי חוק ואנחנו יכולים לעזור ולסייע בתחום הזה בצורה מלאה בלי שום בעיה, גם עם הגורמים המקצועיים, גם איתנו וגם עם הגופים האחרים שהם מסייעים לאחרים שהם יכולים לתת, אולי להשלים את הפערים של מה שהחוק לא נותן, הם נותנים, כמו שאנחנו יודעים היום, כל אותן עמותות שנותנות ומשלימות את הפער.

אז אתה מציע לעשות?

מה שאני ממליץ לכל אותם גופים, למשל יש פה גוף של דוברי רוסית, אני יכול לעשות מפגש איתם עם הגופים הרלוונטיים אצלנו. הם יכולים לשבת אתי, אני יכול לתת את כל המידע שקיים אצלי בתוך המסגרת הזו ולהעביר לאותם אנשים ולאותם אנשים שנפגעו שאולי יש איזה שהוא פרמטר כזה או אחר שהם לא קיבלו, והם כן יכולים לקבל. הטלפונים נמצאים אצלם, הם יכולים לפנות.

אני מציעה לעשות דבר כזה: אנחנו מציעים כוועדה להקים גוף משותף של נציגים מכל המשרדים שהיו היום כאן ושתטפלו יחד בבעיה, בגלל שכאשר בן אדם בעצמו נפגע, או מישהו נהרג או במשפחה יש נפגעי טרור והוא מסתובב בין הביורוקרטיה של מדינת ישראל לבן אדם בריא שלא נפגע, גם לא כל כך פשוט ואנחנו כולנו מכירים.

אני קודם כל רוצה להגיד תודה שבאתם לישיבה. לך אני רוצה להגיד, אנחנו לא בטעות שלנו לא הזמנו את משרד הקליטה, אנחנו נטפל בך, כלומר במקרה שלך, בגלל שהמקרה שלך לא שייך למשרד השיכון ומנהלת הוועדה קלטה באופן מקרי ואני, תודה לך שאת עשית את העבודה הטובה. גם לך, ניר.

משרד הפנים, אתם תיקחו את המסמכים של הגברת?

בכל מקרה שזר שמעורב בפגיעה, אנחנו ניקח את הפרטים, אין בעיה. אם זה לא עונה לנוהל, יש ועדה שדנה - - -,

היא כבר בת 71 ומשנה לשנה זה מאוד קשה לה.

תני לי את הפרטים שלה ואני אבדוק מה אפשר לעשות, אין שום בעיה.

נראה לי ששווה היה לחשוב על איזה שהוא פרסום כפרסום משותף של כל הגופים שמטפלים בציבור הזה, מכיוון שאם יש חוברת של הביטוח הלאומי או חוברת של משרד העבודה והרווחה ומשרד השיכון מוציא עוד חוברת והם צריכים לאסוף את כל החוברות ולעשות אינטגרציה בין החוברות, לא יודעת, נראה לי לא כל כך סביר שאדם רגיל, לא אדם נפגע טרור, יוכל בעצם למצות את זכויותיו, גם אדם רגיל מן השורה.

עכשיו, מה שאני רואה, לפחות מהניסיון שלי במשרדי ממשלה, זה שכשקמה איזה שהיא ועדה בין משרדית והיא מקבלת אוסף של החלטות, אז בדרך כלל גם יוצאת חוברת מסודרת מדי שנה, עם כל התקנות של ביטוח לאומי ושל משרד השיכון, משרד הקליטה ואם זה בשפה הרוסית אז בכלל זה טוב. אני חושבת שאדם יכול להבין שאם הוא לא עומד בקריטריון X, אז הוא עובר לעמוד 35 והוא יודע שהוא עומד בקריטריון Y והוא יודע שהוא לא חייב לפנות לחברת הכנסת, אלא אם הוא פונה למשרד הקליטה, שם יהיה מענה.

אני חושבת שלגבי גוף, הוא יכול להיות גוף אחר, לאו דווקא ועדה בין משרדית, אבל הניסיון מראה שכשיש ועדה בין משרדית, אז קודם כל, כולם מגיעים וכולם מקבלים החלטות מסודרות בפרק זמן קצר ואם גם מחליטים על נקודת זמן שבה יהיה פרסום משותף, אז אני חושבת שזה פתרון שיוכל להיות מעשי וקל יחסית.

כן, אז אנחנו מבקשים להקים ועדה משותפת, ועדה שתטפל ושאנשים לא יסתובבו בעולם בגלל שמספיק שאסון פקד אותם ואנחנו כולנו רוצים, ואני רואה כאן רצון משותף של כולנו. את רוצה להוסיף משהו?

כן, אני רק רוצה להגיד שבסניפים של המוסד לביטוח לאומי, את כל הקהל של נפגעי פעולות איבה מקבלים כל יום בכל שעה. הם לא צריכים להגיע לדלפק קדמי בשעות של קבלת הקהל של ימי ראשון, שלישי וחמישי. זאת אומרת, מאוד ברור לכל הסניפים שאותם מקבלים בלי תור. הם לא ממתינים, הם ישר נכנסים למחלקה, לעובד המקצועי שמקבל אותם. עכשיו, אם באמת זה לא קורה והם נתקלים בסירוב, אני הייתי מאוד רוצה לקבל את זה, כדי לדעת ולטפל בעניין.

אם כן, תתני מספרי טלפון. לאן הם צריכים לפנות?

לביטוח הלאומי, משרד ראשי.

אנחנו היום נפנה לתקשורת ברוסית, ואנחנו מבקשים מכם בוועדה המשותפת, תקבעו את הנהלים איך להגיע לתקשורת ולפרסם את כל הדברים, זה קצה של הבעיות. אנחנו הצלחנו להביא לכאן, בגלל שאתם מבינים שלהביא מרחוק בתשע בבוקר לירושלים אנשים, זה לא כל כך פשוט, אבל אני אומרת לכם, כל כך הרבה בעיות וכל כך הרבה בכי ואם קורה דבר כזה שכל המשרדים וכל העמותות וכל הרצון שלנו לעזור והם נתקלים בבעיות, אז יש כאן איזה שהיא בעיה. אני לא רוצה לפתור עכשיו את הבעיה הזאת, אני לא מסוגלת גם לפתור אותה כרגע.

אני חושבת שאנחנו חייבים כולנו לפתור את הבעיה הזאת, בגלל שבכל משרד כל אחד מקבל משכורת, כל אחד עם רצון שלו, אבל איך יכול להיות שהגברת לא קיבלה בחיפה טיפול, כאשר אמרו לה ברוסית, את צריכה לשלם כסף. איזה מין דבר זה? אני מבקשת שהוועדה המשותפת הזאת תקבע את הנהלים איך לפרסם את זה. היום ברוסית יש אימפריה של תקשורת, יש עיתונות, יש רדיו, יש טלוויזיה והדפיקה לכל בית רק דרך כלי תקשורת. יש רדיו ברוסית רקע, קול ישראל ברוסית, יש ערוץ 9, יש ערוץ בין לאומי, יש ערוצים איך להתקשר עם האנשים האלה. יש אינטרנט, לא כולם באינטרנט, אבל יש אינטרנט.

אני היום אנסה להופיע גם ברדיו, אני אבקש ממנהלת הרדיו ברוסית ומכל כלי התקשורת לעשות שולחן עגול שאתם תצטרכו להופיע ולהסביר מה קיים, בגלל שמה שאני שמעתי היום ומה שאתם ניסיתם, אני מבינה שהוועדה היתה לא פשוטה, קודם כל השעה לא כל כך נוחה, שנית, המשרד הזה הוא לא כל כך פשוט, ושלישית, הבעיה שאנחנו מנסים לפתור אותה, היא כל כך עמוקה והיא כל כך כואבת והיא כל כך ממושכת, אז אני מסכמת בזה שאני מבקשת להקים ועדה משותפת ולשלב את כל המשרדים כדי לפתור את הבעיה ושנית, תשימו גם דגש על הסברה, בגלל שאם אין הסברה, אז כנראה בגלל זה ישנן חלק מהבעיות של אותם אנשים.

משרד החינוך, אתם נותנים כל עזרה של ייעוץ פסיכולוגי, נכון?

שאל כאן קודם חבר הכנסת לגבי הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, שזה שאלה שצריך לבדוק אותה. למיטב ידיעתי, זה נושא שניתן לו מענה במוסדות עצמם. אני לא יודעת על איזה שהוא גורם במשרד החינוך שנותן מענה לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, אני יכולה לבדוק את זה, אבל לגבי תלמידים במוסדות החינוך, חד משמעית, בבתי הספר, במשרד החינוך וברשויות המקומיות.

אני אסכם את זה בעברית. תודה רבה. הגברת לא הבינה. ישראל, אתה אמרת שיש אגף מיוחד לטיפול במשרד הביטחון.

לא, אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי, שאת מה שמקבלים במשרד הביטחון נותן הביטוח הלאומי וזה כולל את כל מרכיבי הדיור, חוץ מדיור ציבורי. המקרה של הגברת, זה משרד הקליטה.

תודה רבה


הישיבה ננעלה בשעה 11:00