PAGE
1
ועדת פנים
12.6.06
הכנסת השבע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 10
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שני, ט"ז סיוון התשס"ו (12 ביוני 2006), שעה: 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-17 מתאריך 12/06/2006
האלימות הגוברת באזורי בילוי, בקרב בליינים ובני נוער.
פרוטוקול
סדר היום
האלימות הגוברת באזורי בילוי בקרב בליינים ובני נוער –
הצעה לסדר היום של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ'
נכחו
¶
חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר
יצחק אהרונוביץ'
דוד אזולאי
אפי איתם
מגלי והבה
יורם מרציאנו
שרה מרום-שלו
מוזמנים
¶
חיים להב - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך
אלה אלגריסי – ממונה על מניעת אלימות וכישורי חיים, שירות פסיכולוגי ייעוצי,
משרד החינוך
רפ"ק ידידה אריה – קצין רישוי ארצי, המשרד לביטחון פנים
נצ"מ סוזי בן ברוך – רמ"ח נוער, המשרד לביטחון פנים
גוטליב רחל – משרד המשפטים
חגית לרנאו – סנגוריה ציבורית
פיני קבלו – סמנכ"ל, קשרי מרכז השלטון המקומי
חיים ברביבאי – יו"ר, מועצת קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי
שולה אגמי – יועצת, מרכז השלטון המקומי
שאול קמיסה – מרכז השלטון המקומי
עו"ד יפעת בויאר – המועצה לשלום הילד
היו"ר גאלב מג'אדלה
¶
בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. אני מתכבד לפתוח את הישיבה לדיון בהצעה לסדר של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' בנושא האלימות הגוברת באזורי בילוי, בקרב בליינים ובני נוער.
נעזרנו במכון המחקר שלנו. מסתבר שוועדת העבודה והרווחה לפני 11 שנה הקימה ועדת חקירה לנושא אלימות בני נוער. לצערנו הרב – יש מסקנות טובות ועבודה יפה שנעשתה בזמנו וחברי הכנסת שלנו השקיעו מיטב היכולות שלהם, אני יכול לקרוא לכם: נקבעו סיורי משטרה במקומות בילוי, בסביבתם הקרובה ובמקומות אחרים שיש בהם ריכוזים ניכרים של נוער – לצערנו הרב, מסתבר שלא עשו עם זה הרבה. הממ"מ גם נתן לנו נתונים שבטח ידועים לכם. בשנת 2004 אירעו 1184 אירועים פליליים במועדוני לילה. מתוכם 508 מקרי דקירה בנשק קל. נתונים אלה מצביעים על עלייה של 15% לעומת שנת 2003. בכ-10% מבין אירועי הדקירות היו מעורבים בני נוער.
אני כמובן מחזק את הרצון של חבר הכנסת אהרונוביץ' לקיים את הדיון, ואנחנו עושים את זה בשמחה לבקשתך ובצער רב למצב הקיים, אבל אלה הם פני הדברים. בבקשה, חבר הכנסת אהרונוביץ'.
יצחק אהרונוביץ'
¶
בוקר טוב לך היושב ראש ולמתכנסים פה. אני ביקשתי את הדיון הזה כי אני רואה בזה חשיבות רבה, אני גם העליתי את זה במליאת הכנסת כהצעה לסדר והשר לביטחון פנים גם השיב. התשובה הכללית שלו הייתה שהוא שר חדש, הוא צריך ללמוד את החומר וכשהוא ילמד, הוא גם יטפל בזה.
אני רוצה כמה דברים על הרקע. קודם כל, אני בא משירות המשטרה, אז אני קצת מכיר, גם את הנוכחים, הנוכחות, כמובן גם את מה שקורה בשטח, עשיתי גם סיורים, גם במערכת הבחירות וגם קודם לכן. אני חייב לומר שהמצב בשטח רחוק רחוק מלהשביע רצון. יש ועדות - אמר היושב ראש - יש את הוועדה שוועדת הפנים מינתה, יש את וועדת השרים שהוחלט להקים אותה ב-2005 בראשות השר לביטחון הפנים, יש את הוועדה שניצב בדימוס אריה עמית הקים וגם הוא הוציא וכתב כמה מסקנות, ומינו בעקבות זה - שר הפנים מינה - את הממונה על רישוי העסקים במשרדו, ועוד כהנה וכהנה. בעיני, נמאס לי באופן טוטלי מהוועדות האלה. צריך לראות את הדברים ולטפל בהם. מספיק עם הוועדות האלה, כי לא יוצא מהן כלום, לצערי אני אומר את זה.
מה קורה בשטח? אני אתן כמה נקודות. הדבר הבולט זה המועדונים בסופי שבוע – זה הדבר המרכזי. פותחים את המועדונים האלה ונכנסים לשם בני נוער – אני אומר: ברובם הם טובים, ילדים טובים, בני נוער מצוינים. ישנו המיעוט והמיעוט הזה הוא עברייני. יש לו תופעות עברייניות. והם גורמים לנזק, גם לבעלים עצמם, וכמובן נזק סביבתי ופוגעים באנשים חפים מפשע ולאלה שבאים ושרוצים לבלות את סוף השבוע. המועדון הוא מרכז. צריך להתייחס אליו כאל מרכז אבטחה. אני אומר את זה, כי צריך גם את כל הסממנים מסביב. גם נושא של סינון. אני אתן דוגמה של סינון. כל מי שנכנס צריך לעבור סינון של גלאי מתכות, לעניות דעתי. לא מתקיים דבר כזה. ומי שאומר לכם שמתקיים – זה סיפורים, כי המאבטחים מכניסים אותם בלי בדיקה. שייקחו את העגלה עם המתכות – לא הבדיקה שעומד אותו שומר בכניסה לקניון שבודק מאחורה ומקדימה ובדקה אתם יכולים להעביר חומר נפץ, אלא זמן. אני מדבר על גלאי מתכון רציני, ואני לא מדבר כרגע על העלות הכספית שהיא לא גבוהה. גלאי מתכות, אותו "ח" שאנחנו מכירים בכל בדיקה כשנכנסים לחלק מהקניונים.
אני מדבר על אנשים רצידיוויסטים שנכנסים, ואסור להם להיכנס פנימה. שיהיה עליהם רישום בכניסה והם לא יוכלו להיכנס. אז תגידו לי: מה, יפעילו מחשבים? – שיפעילו מחשבים. כי אם יש אלימות במגרשי הכדורגל – גם שם התופעה קיימת. אז צריך לראות מי הורחק ממגרש הכדורגל או מי הורחק ממועדון עקב קטטה, או כל דבר אחר.
הדבר השלישי הן מצלמות. אין מצלמות, שתדעו את זה, בחלקם הן קיימות, ברובם הם לא קיימות. ואם הן קיימות, הן לא במקומות הנכונים. לא בפנים ולא בחוץ. זה מרתיע, גם בפנים וגם בחוץ. אני הצעתי להכניס שוטרים בשכר. ואני הייתי במשטרה, אני יודע גם למה הוצאנו את השוטרים האלה החוצה. כי היה נושא של שוטרים שהתערבבו עם הבעלים וקיבלו שוחד. בתל אביב. ואני ביקשתי להחזיר את זה. מקרה אחד או שניים זה כתם, אבל זה לא מצביע על הכלל. שוטרים בפנים עם מדים מרתיעים. זה כמו ניידת תנועה על הכביש, שמרתיעה את הנהגים.
כל הנושא של סמכויות. סמכויות המאבטחים. יש שם מאבטחים במועדונים, והם צריכים להיות בעלי סמכות, גם סמכות חיפוש וגם סמכות עיכוב – אני לא מדבר על מעצר, אבל שיהיו להם הסמכויות האלה. היום זה קיים, אני שומע, אבל אני בטוח שזה כמעט לא קיים. הנוכחות המשטרתית מרתיעה. ישנם מקומות שהיא לא קיימת, וישנם מקומות, במתחם, שיש ניידת אחת. צריך לעבות את זה בסופי שבוע.
יצחק אהרונוביץ'
¶
אני אומר מה שאני מכיר. מצוין. הלוואי ותהיה להם הסמכות לעשות את הדברים.
אני אומר שהבעיה היא – ובכוונה אני ממקד אותה ונותן גם את הפתרונות. הפתרונות האלה הם חלק מהסל של הפתרונות שאני מציע, שחייבים להתקדם אתם.
עכשיו, האחריות של בעלי המועדונים. יש פה אנשים גם מהמשטרה וגם ממשרד הפנים?
יצחק אהרונוביץ'
¶
אני מתאר לעצמי שהיושב ראש ינקוט בפעולות נדרשות, אבל אני אומר - נושא של רישוי עסקים זועק לשמיים. עשרות אם לא מאות מועדונים פועלים בלי רישוי עסקים. מחר יש, חלילה וחס, חשש, מידע, יש התרעה או כל דבר אחר – רק לצאת משם – והמשטרה רואה את הדברים האלה, לא שהיא לא רואה. היא יודעת עליהם, היא מאבטחת אותם, אז המשטרה היא חלק מהדברים. אבל איפה הרישוי? חייבים לבדוק את זה, גם במשטרה וגם, כמובן, במשרד הפנים. הדברים האלה זועקים. יקרה אסון ואחר כך כולנו נסתכל בתקרה. הנושא הזה מאד חשוב.
אני אומר את הדברים האלה כי יש את הרשות המקומית ויש את השלטון המקומי, שצריכים גם הם לדעת את זה. כולם מכירים את הבעיות, כולם יודעים מה בדיוק קורה, ולמעשה כולנו צריכים לתת יד ולחשוב מה הפתרון. זה שהיו 504 מקרים של דקירות סכינים בשנת 2004 זה נתון שתקראו בדוח עצמו. 504 מקרים כאלה. הם הולכים עם סכינים, יוצאים לשדה הקרב. כמו שדה קרב הם הולכים לשם. אנשים הולכים, במקום לבלות אנחנו כולנו מודאגים, הורים לילדים, אנחנו לא יודעים אם הילד או הנכד יחזור, כי הוא יוצא לקרב. אז בדרך לשדה הקרב יש לו את כל הנושא של הכבישים. ואחרי זה כשהוא כבר מגיע לשדה, לאותו מתחם, שם הוא גם לא מאובטח. והסלקטורים עושים חלק מהעבודה אבל לא את כל העבודה. תיכנסו, רק תראו את הצפיפות. כתוב בחוק כמה אנשים יכולים להיכנס למתחם כזה, לדיסקוטק או לפאב. תראו פי 3 בפנים, כדי לקבל עוד הכנסה של אנשים, ולהרוויח עוד כסף. זה הכל. אני כבר לא מדבר על מכירה של משקאות חריפים, אבל נגיד שזה מותר על פי החוק, מגיל מסוים. מכניסים שם גם – לא בודקים תעודות, וכל מי שרוצה נכנס, והצעקה היא זועקת.
ביקשתי לכנס את הוועדה המכובדת הזאת כדי להעלות את זה בקול רם, כדי להתעורר ולתת את הפתרונות. אני אומר לכם: מה שאנחנו מדברים, צריך להוציא את זה לפועל. צריך לנקוט ביד קשה נגד אותם מפירי חוק. גם אותם בעלי מועדונים. הנה, אני עכשיו בא מדיון עם בעלי מועדונים בירושלים. הוא אומר: אצלי קיימת ניידת, האבטחה היא 100% - אני מאד שמח. הלוואי כמו שבירושלים, יהיה גם בעמק האלכוהול בחיפה, או בתל אביב. הלוואי, אבל זה לא קיים בכל מקום. ולהפסיק עם התירוץ שאין כוח אדם. יש כוח אדם, יש כסף, מי שרוצה, שייתן את הפתרון.
אני אעצור פה, אני חושב, אדוני היושב ראש, ואשמע את האחרים, ואתייחס בהמשך.
דרך אגב, יש מודל יפה מאד באילת. הייתי שם וראיתי את המודל הזה. יש אפשרות לעשות אחרת. יש אפשרות. השאלה היא אם אנחנו רוצים או יכולים לכפות על אותן רשויות ועל אותם אנשים שמתעסקים בזה.
שרה מרום-שלו
¶
זה מאד מאד מפריע לכולנו, אם אנחנו הורים או שאנחנו סבא וסבתא, כמו שציינת. כי היום אתה מפחד אם הילד הולך לפאב או הולך לצבא. זה כמעט אותו דבר. אנחנו כל כך דאגנו כל החיים שלנו שהילד יחזור בריא מהצבא, היום ההורים, כשהוא חוזר מהצבא לחופשה, דואגים לו שהוא יחזור מהפאב בריא. או מתאונת דרכים או ממה שקורה בפאב. אנחנו קרובים לראשון לציון ושם זה ממש נורא מה שהולך.
שרה מרום-שלו
¶
מה שעוד דוחף אותם לכל הדברים האלה, זאת השתייה. זאת בהחלט השתייה. אני לא יודעת אם לא צריך לאסור את השתייה החריפה, או לפחות לשים נקודה: כך וכך מותר, כך וכך אסור, כי אחרת באמת לאן נגיע? מאד צריך לתת את הדעת על זה.
שולה אגמי
¶
אני נמצאת כאן כנציגת מרכז השלטון המקומי, אבל אני גם בתפקיד של יושבת ראש ועדת רישוי עסקים בתל אביב, ואני מכירה מקרוב את כל הבעיות בתל אביב – אני מאמינה שגם בראשון - - -
שולה אגמי
¶
תודה. אז אני רוצה להתייחס לא רק כנציגת מרכז השלטון המקומי, אלא גם בתפקיד שלי כיושבת ראש ועדת רישוי עסקים בעיריית תל אביב, שמכירה את הדברים מקרוב. אני בכלל מזמינה את כל הוועדה לעשות סיור במועדונים בתל אביב בלילות, לראות מקרוב מה נעשה במועדונים, ואני חושבת שבאמת צריך לעשות משהו. כי אני רואה את הנוער שלנו – גם נערות בגיל 15 נראות טוב היום, נראות בגיל 18-19, והן נכנסות למועדונים. וכמות האנשים שנמצאים היום במועדונים היא לא אנושית. יכול להיות שאם באמת יהיה כוח אדם משטרתי וכל מה שדרשת, הדברים ייראו אחרת. כי מה שקורה היום במועדונים בתל אביב, צר לי לומר, שבאמת כל אמא יכולה ללכת, לצאת למועדונים ולחפש את הבת שלה או הילד שלה. זה דבר שבאמת כדאי לעשות סיור לראות את זה מקרוב. אני מכבדת את הוועדה, אבל לשים באמת דגש על פתרונות, לראות מה באמת עושים ביום יום. מה קורה בסופי השבוע עם הנוער שלנו, שזה נוער שלא בטוח שחוזר הביתה.
יחזקאל לביא
¶
אני רוצה להעיר כמה הערות ולחדד משהו. קודם כל, על פי חוק רישוי עסקים, כל מקום כזה חייב ברישוי. הסיבות, כפי שנבדקו בזמנו במשרד הפנים, לאי מתן רשיונות על ידי הרשויות המקומיות, נגרמו בגללל העדר אישורים של כיבוי אש, בחלק גדול מהמקרים, אי אישור תכנון בניה מבחינת שימוש חורג במבנים, וגם דבר נוסף שקשור לתחום הפיקוח: כאשר אותם מועדונים מקבלים כבר רישוי, ונקבעת להם מכסה של מספר אנשים שמותר להם להכניס פנימה, והמכסה הזאת לא מופיעה – וחייבת להיות מופיעה בכניסה בהודעה, אף אחד לא אוכף את הדברים הללו.
הרשויות המקומיות בכלל לא מפעילות פיקוח – וזה, בזמנו, בדקנו בנושא הזה – שירותי הכיבוי, לעתים רחוקות, אחת לתקופת זמן של כמה שנים, מגיעים למקום לבדוק האם הוא ראוי או האם המתקנים מתאימים מבחינת כיבוי אש. ואני אזכיר לוועדה שהיו בעולם אסונות גדולים מאד כתוצאה משריפות שאירעו אם בדרום אמריקה, אם בגרמניה, באוסטריה, גם בפולין היה אירוע כזה, וכתוצאה מכך חיים נלקחו. כלומר: אנשים נהרגו כתוצאה מהדבר הזה. ולמעשה אין גוף שממש מפקח על הדברים האלה, למרות ההמלצות של הוועדה שהוקמה בזמנו בראשותו של ניצב דאז אריה עמית, שבה היו חברים נציגים מכל משרדי הממשלה, והמלצותיה נשארו על הקרח.
יפעת בויאר
¶
אני מהמועצה לשלום הילד, ואני רוצה גם לעשות סדר וגם להעיר כמה הערות. עניין אחד שמדובר כאן זה התנאים במועדונים ובכל אותם מקומות בילוי שעליהם אנחנו מדברים, שזה עניין חשוב, הדברים שנשמעים הם חמורים ובהחלט יש לטפל בנושא. היבט אחר שעלה כאן זה תופעת האלימות, או דרך ההתנהגות, גם של בני נוער ולא רק של בני נוער, כפי שאני מבינה, כי לאותם מועדונים לא נכנסים רק בני נוער. אלה שני עניינים אחרים שצריך לטפל בהם בדרכים אחרות. אנחנו הרי לא נפתור את בעיית האלימות בארץ באמצעים טכניים. בוודאי שיש מקום לשמור על תנאים נאותים שיקלו על הדברים וייטיבו את שלומם של כל באי אותו מועדון. זה דבר שיש לדאוג לו.
בהיבט השני אני שומעת כל מיני אמירות אז חשוב לי להבהיר: אל"ף, לעניין רכישת משקאות אלכוהוליים בידי מי שטרם מלאו לו 18 – אסור היום בחוק. לא צריך לאסור את זה כי זה איסור שכבר קיים בחוק. יתכן שיש בעיה בשאלת האכיפה, ואני מברכת את הוועדה אם היא תוכל לפעול למען האכיפה של אותו איסור. נשמעה עוד אמירה כאן שאולי לא צריך להכניס אותם – אני לא יודעת, לא הבנתי אם מותר לאותם בני פחות מ-18 להיכנס למועדונים או אסור. אני לא הייתי ממהרת לעשות זאת, כי אני לא יודעת האם איסור כזה הוא יעיל ומה אנחנו עושים אתו. האם אנחנו לא מעבירים את הבעיה לתחום אחר. הרי אותם בני 16 ו-17 שנכנסים לתוך המועדון יתכנסו בחבורות רחוב. אותן תופעות שקיימות במועדון גם עלולות לקרות במקומות אחרים. אז גם לגבי זה אני לא בטוחה שפה יהבה של הוועדה.
מעבר לזה, כשאנחנו מדברים בתופעת האלימות - אני מדגישה: היא בהחלט קיימת בקרב בני נוער, אבל גם בקרב כל החברה כולה - בואו לא נשים את הזרקור אך ורק על בני הנוער. צריך לטפל בתופעה ולא בשיטת הזבנג וגמרנו. זה לא אם נקבע איזשהו איסור או נעמיד איזשהו גלאי מתכות, שיתכן שאלה הצעות ראויות, אבל הן בוודאי לא מה שיפתור את בעיית האלימות.
יפעת בויאר
¶
אני לא יודעת אם כל הדברים שיש לעשות הם במנדט של הוועדה, אבל אני חושבת שצריך לעשות פעולה כוללת שקשורה ברבדים של מערכת החינוך ושל מערכת הרווחה, מדובר בילדים שמגיעים למקרי אלימות קשים, כלומר, הם בוודאי ילדים שהיו צריכים להיות מטופלים קודם לכן, על ידי קציני מבחן, פעמים רבים אלה נערים שנשרו ממערכת החינוך מטעמים כאלה ואחרים, ושמערכת החינוך לא נלחמה עליהם כדי להשאיר אותם בין כותליה ולתת להם את המענים שהם נדרשים להם. החברה – כל מה שקורה בעולם התקשורת. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שגם שם יש מרכיב ישיר לכל מה שקורה באלימות. אז אני לא אומרת לא לעשות את מה שאדוני הציע, אלא אני אומרת: צריך להסתכל על התופעה כתופעה עמוקה ורחבה יותר, שהטיפול שנדרש בה צריך להיות טיפול יסודי, מעמיק. העמדת מאבטח שיהיו לו סמכויות עיכוב – ואני בהחלט חושבת שצריך לעשות זאת – לא זה מה שיפתור את הבעיה. ואם אנחנו לא נתיר לבני הנוער להיכנס לאותם מועדונים, הדבר הזה יקרה מחוץ למועדון. אז אם באמת הוועדה רוצה לבוא ולתת את הדעת על הבעיה האמיתית, צריך לתת את הדעת על תוכנית מעמיקה ומקיפה שתטפל בשורש הבעיה.
חיים להב
¶
אני לא בטוח שכרגע זה הזמן, מול הסוגייה שעומדת על השולחן, לקיים דיון כוללני על סוגיית האלימות. לא שזה לא נכון מה שאת אומרת, רק אני חושב שזה דורש הסתכלות רחבה יותר. אפשר אולי לצאת מהנקודה של הפרט, של אתרי הבילוי האלימים, לאלימות הרחבה יותר. אני רוצה נקודה אחת לשים בפרופורציה, בלי להוריד כהוא זה מחומרת הבעיה שחבר הכנסת אהרונוביץ' הציג. לשים את התמונה המדויקת כשאנחנו מדברים על כך ש- 10% אחוז מאירועי האלימות בסביבות המועדונים היא של בני נוער. צריך לקחת את זה בפרופורציה הנכונה. דרך אגב, זו ירידה משנה שעברה – אני הייתי חבר בוועדת עמית, ושם הנתון היה 11%. אז זו לא ירידה דרמטית, אבל זו ירידה באחוז עבריינות נוער בסביבת אתרי הבילוי. אבל, זה לא מוריד כהוא זה מחומרת הבעיה, ואת זה אמרתי בהתחלה.
חיים להב
¶
אני חושב שזה פחות או יותר נתון שחוזר על עצמו. הנתון השני שאני רוצה להגיד לכם - לא כל הנוער מבלה באתרים ואתה, היושב ראש, כבר ציינת את זה. סך הכל מנתוני המועצה לשלום הילד ומהנתונים שלנו, רק כ-18.8% מבני הנוער צורת הבילוי הקלאסית שלהם, החוזרת שלהם, היא באתרי הבילוי והמועדונים. רוב הנוער נמצא במקומות אחרים. זאת אומרת – לקחת את זה כנתון יסוד, כשאנחנו הולכים עכשיו להסתכל על התמונה הכוללת, שיש גם אתרים אחרים שאתם צריך להתמודד ולאו דווקא אתרי הבילוי. זו הערה אחת.
הערה שניה
¶
ועדת עמית נגעה בשלושה תחומים עיקריים. אחד זה באמת תחום הרישוי לעסקים, ועל זה היא נתנה את עיקר הדגש – ושם ציינת מה נעשה ומה לא נעשה, התחום השני – אכיפה וענישה והתחום השלישי – הוא היה הקטן ביותר, אבל נתנו לנו במה – זה נושא של חינוך והסברה, כי לא יכול להיות מהלך כזה, שהוא בין תחומי ובין מערכתי, בלי לקחת בחשבון את הנושא של חינוך והשכלה.
אין ספק שאתרי הבילוי הם אתרים מזמני אלימות, בכל קטגוריה וכל צורת ניתוח של מאפייני אלימות בכלל שמועברים לנוער – אתרי הבילוי בצורה שהם פועלים, הם אתר מזמן אלימות. בכל ההגדרות שאנחנו מכירים. יש שם צווארי בקבוק, יש לחץ פיזי, יש לחץ מיני, יש סמים, שתייה, חושך – יש את כל הדברים שהם מעודדי אלימות. לכן, באמת, המרכיבים הראשונים שמדובר עליהם – הרישוי, האכיפה והענישה הם בסיסיים.
המשרד שלנו לקח על עצמו מספר תחומים, אני רק אציין אותם במהירות.
1. מתן דגש על חינוך לפנאי מושכל. בתוך המערכת זה שעות מחנך, בצורת הפעילות השוטפת שנעשית בכל מיני מחלקות ואגפים שבמשרד, כשהדגש העיקרי הוא בדרך כלל – זה גם יינתן עכשיו לקראת היציאה לקיץ – נושא של איגרת לקראת החופשות, גם בקטע של הזיהוי, ההגנה, גם הביטחון, אבל גם בקטע של ניצול הפנאי במקומות ובמצבים הנכונים. האיגרת היא להורים באמצעות הרשויות המקומיות, וזה נעשה בדרך כלל לקראת החופשות, לקראת שעות הפנאי של הילדים.
2. המרכיב השני הוא יצירת חלופות לאתרי הבילוי, ואנחנו היום, בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי מעודדים מאד את הנושא של לילות לבנים, את הנושא של פתיחת מועדונים – בעיקר בקיץ – בסופי שבוע, בימי חמישי בעיקר, אל תוך הלילה, אל הבוקר. זה פרוייקט שמופעל על ידי חברת המתנ"סים במאה רשויות מקומיות, באמצעות תוכנית אסא בחלק מהרשויות ואפשר להציג כמה רשויות לדוגמה. הן בעצם פותחות את כל מרכזי הפנאי שלהם, שבעבר היו פחות פתוחים או כמעט סגורים, כדי להוות אלטרנטיבה נוספת לקיים לאותם בני נוער.
3. הדבר השלישי הוא סיירת הורים. נעשית פעולה בכמה מקומות, שאני חושב שהיא נכונה. הורים מסיירים – ואנחנו מעודדים את זה שזה ייעשה בשיתוף עם בני נוער, מנהיגים צעירים, שמשתלבים בתוך הפעילות הזאת - לאו דווקא באתרים. כמו שנאמר כאן, אתרי הבילוי הם רק מקום אחד. יש את אתרי הקניונים או הפארקים, שמהווים מקום פנאי בקיץ, שבסופי שבוע הם הרבה יותר משמעותיים לבני הנוער מאשר המועדונים, ששם באמת יש גם את הסלקציה וגם את הניפוי של הכסף שצריכים לשלם.
4. הדבר האחרון שלקחנו על עצמנו זה הנושא של חומרי הסברה, שאמורים להיות מופצים בתיאום עם בעלי המועדונים בתוך המועדונים, כדי לעורר מודעות לנושא של שתייה, לנושא של לחץ פיסי, לחץ מיני, סמים וכל הנושאים שיכולים להיות גורם להתגברות האלימות באותם מקומות.
הפעילות נעשית בהרבה מאד רשויות מקומיות גם מעבר לאתרי הבילוי, משום שלא רק שם מתקיימת הפעילות של הנוער ולא רק שם יש תופעות אלימות. אבל אתרי הבילוי - על מרכיבי הרישוי, אכיפה ובקרה – הם קריטיים, כדי שגם הדברים האחרים יבואו לידי ביטוי. אין פה מהלך אחד של גורם אחד שיוכל להתמודד עם זה, חייב להיות פה שילוב ידיים.
אנחנו בקטע הזה גם שותפים עם המשטרה בהכנת צוותי הרישוי, כדי שיהיה תיאום בין המערכת שלנו לשלהם בקטע של שליחת האנשים לאותם אתרים במפגש עם בני הנוער.
אם יהיה מקום לפירוט נוסף, בעיקר בתחום של הפעילות שנעשית כל השנה בנושאי אלימות, נשמח להרחיב.
פיני קבלו
¶
קודם כל ברכות לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' שהעלה את הנושא הכואב הזה לסדר היום. הוא כואב להרבה מאד הורים מודאגים, שחרדים ולא הולכים לישון בלילות. נתחיל מזה ששעות הפעילות של המועדונים – גם אם ילד בן 18 מספיק שיהיה שם עד ארבע-חמש לפנות בוקר ויצטרך לנסוע את העשרים שלושים קילומטר כדי להגיע הביתה, גם אם הוא לא ישתה. רק באווירה של המשקאות מסביב והסיגריות – אלה שעות מאד קשות של עייפות ולכן אנחנו גם רואים הרבה מאד תאונות דרכים.
מה שמשרד החינוך והרשויות משקיעים אין ספק שעושים את זה בקרב בני נוער שלא תמיד הם אלה שהולכים לאותם מועדוני נוער או לפאבים, כי לחבר'ה האלה יש את המסגרות שלהם, התנועתיות, וגם אם יש קבוצות שאתם משקיעים בהם ואנחנו משקיעים בהם ברשויות המקומיות, גם אם הם יוצאים פעם אחת לשם ונחשפים לאווירה, הם נמשכים. אז אולי אפשר למנוע מהם לשתות, אבל אין ספק שבאווירה שנמצאת שם והבנות– זאת אווירה שסוחפת כל אחד שנמצא שם. לכן, אנחנו יכולים להשקיע בכל המסגרות, אבל ברגע שהם מגיעים לאותו מקום, אנחנו בבעיה.
פיני קבלו
¶
אנחנו גם צריכים להבין שמרבית החבר'ה שהולכים לאותם פאבים לא משלמים שם הרבה מאד כסף. הם מגיעים, קונים להם את המשקאות מחוץ למועדון, במקום לשלם על כוסית וודקה עם רדבול, 50-60 שקל, הם קונים בקבוק ב-50 שקל, הם שותים טוב, מתדלקים את עצמם טוב עם "ראש טוב", והם נכנסים פנימה כדי לשתות אולי כוסית אחת ולבלות שם את כל הערב, ולכן הם מגיעים מראש שתויים ואלימים. אני חושב שגם השעות של המועדונים – מישהו צריך להגביל אותן. אנחנו שכחנו לרגע שיש גם תאונות דרכים חוץ מאלימות. רק לפני שבועיים בבית שאן אנשים מארבע משפחות נשארו נכים והלך ילד בן 18 לעולמו בתאונת דרכים מחרידה. פשוט נסעו ונכנסו בעז אחרי בילוי במועדון.
היום בכלל יש להיט גדול מאד, היום הקיבוצים פתחו את שעריהם. כל רפת שהייתה, או לול שאין בו שימוש הופכים היום להיות למועדון. המשטרה מגיעה ומגישה את הדוחות, או הפקחים של העירייה מגישים דוחות, והם מקבלים אותו, משלמים אותו ופותחים שוב. הם מתמודדים עם הדוח, ועד שמגיע ההליך המשפטי ועד שאפשר להביא לסגירה של כזה דבר, כאשר אתה רואה את הסכנה הקיימת – מבנים לא בטיחותיים - -
פיני קבלו
¶
בילינו יומיים באילת לפני חודש ימים. בכל הנושא הזה של אלימות, הוצג שם דגם של שילוב המשטרה, הרשות המקומית, כל המסגרות שם פעלו ביחד והצליחו להוריד שם בצורה משמעותית את רמת האלימות. יכול להיות שצריך לאמץ את התוכנית הזאת, שיתוף הפעולה בין המשטרה לבין הרשויות המקומיות, יש לו משמעות גדולה בכל התחומים ואנחנו חייבים לעשות משהו. אני פשוט ראיתי – אנחנו מדברים על אלימות בפאבים. אני גם ראיתי את היישובים איך שהם לוקחים לעצמם אבטחה ושומרים, כל אחד מקים לו צבא משלו, משטרה משלו, זה נשק שמסתובב חופשי, זה בכלל מצב שקשה לפתור אותו, צריך לטפל בו בכל המסגרות. זה מתחיל מהפאב הקטן וזה מתחיל באולם החתונות הגדול וזה מתלווה לאווירה של הפריצות. אנחנו הופכים להיות אלימים מכל הבחינות. אנשים חוששים, אנשים לוקחים שומרים. אתם לא יודעים מה קורה. אני מלווה שכנה שהייתה לה פריצה בבית, שנכנסו אליה הביתה והתעוררה וראתה את זה, שעוברת ייסורים כבר שלושה חודשים. היא פשוט לא ישנה בבית והולכת לקבל טיפולים. זה הרס כללי, וצריך להקים איזשהו גוף שמתעסק בזה. אנחנו כל הזמן מתעסקים עם הביטחון – מה שקורה לנו בשדרות ובמקומות אחרים, ואין ספק שזה בסדר עדיפות גבוה, אבל הביטחון הפנימי שלנו לא פחות חשוב וצריך להתמודד אתו. צריך לעשות משהו ולתת את הכלים המתאימים ולתת את הכוחות. יש הרבה מאד מתנדבים שיכולים להתגייס. אני יודע שלמשטרת ישראל בסביבה שלי יש כל כך הרבה מתנדבים, שאני חושב שהם יותר מהשוטרים שקיימים שם. מוכנים להתגייס. רק לעשות איזושהי פעולה על מנת להפחית את האלימות. תודה.
שאול קמיסה
¶
אין ספק שהתופעה קיימת. אולי יורדת, אבל התחושה היא שזה באמת רק הולך וגובר ומתפרש על כל רבדי החברה. אפשר לראות גם אלימות במועדונים, אנשים מתפתים על ידי אנשים מבוגרים, סוחרים כאלה ואחרים, וגם על ידי נוער ונערים צעירים מאד, שכבר מתחילים את החיים בעבריינות קשה מאד. בתוך מושג האלימות אנחנו רואים לא מעט דברים ומרכיבים. יחד עם זאת, ניתן לראות בהחלט את המימדים משתנים בהתאם לאזורי החלוקה של המדינה. בצפון זה גם קיים – אני מדבר על הצפון, אלה קריית שמונה, חצור, צפת, טבריה. אני ראש הרשות של חצור הגלילית – אנחנו רואים שם כמעט את כל המאפיינים, החל מדקירה ועד הדברים האחרים, אמנם במימדים אחרים.
זה ברור מעל לכל ספק שהטיפול נדרש לאורך כל הרצף. אי אפשר להתמקד רק בפן המיידי של הסוגייה העכשווית אל מול העבריין הזה או אחר. אני חושב שזו טעות. בפרט שאם אנחנו דנים בסוגייה בוועדה כזו ממלכתית, מכובדת, אז אנחנו לא עוסקים במריחה של פלסטר או דיו על פצע מוגלתי.
שאול קמיסה
¶
אנחנו צריכים לתת פה איזשהו טיפול שורש רציני, שבסופו, על ציר התהליך, נראה צמצום התופעה. כי בסופו של דבר, כשאנחנו רואים מה המניע, אנחנו רואים גם את ההתמקדויות שמושפעות מכמה דברים. ברור מעל לכל ספק שהמצב הסוציו-אקונומי האזורי או היישובי של אותו קומפלקס הוא מרכיב חשוב. המטען החינוכי-התרבותי, היישוב עצמו. מה הרמה שלו, מה האופי שלו. רמת מקומות הבילוי ביישובים - כי לא בכולם יש - דבר שיוצר מוביליות של ילדים. לפעמים אני רואה מחצור הגלילית אנשים יורדים לצומת חצור בשתיים בלילה, מתחילים לעצור טרמפים כדי להגיע לפאב במשגב עם או במנרה, ואלה מרחקים עצומים. וכשאין מקומות ראויים או אין בכלל, הדאגה של של ההורים מתחילה מפה, עוד לפני שהוא מגיע לפאב.
נקודה נוספת היא הרמה של האגו. חמימות המזג. תחברו את כל המרכיבים שדיברתם עליהם, הדאווין, החברה, רמת האלכוהול כשהוא נכנס לפאב וכשהוא נמצא בו, וכן הלאה. אין ספק שהטיפול נדרש לא כטיפול פיסי, מקומי, מיידי מול התופעה, אלא אני מצדד בחלק מהחברים שדיברו פה, על הצורך בטיפול מערכתי, מקיף, שיהיה משולב גם ברשויות וגם במוסדות התומכים. עבודה אינטגרטיבית, עניינית, שמביאים אותה ליצירה. קשה מאד ליצור אותה, אבל צריכים להניע, להביא, לחיבורים האלה של רשות, של משטרה, של גורמי רווחה, של מנהיגות צעירה מקומית וכן הלאה. וכמובן, מעבר ליצירה של הגופים האלה, תיאום הציפיות והכנת תוכנית עבודה מסודרת ולא איזה משהו שטחי, זה דבר נדרש. מעבר לכך, כמובן, טיפול מול מוקדים שיוצרים את האווירה:
אחד, בדרך כלל, באזורים של מועדונים ומקומות בילוי יש פיצוציות או כל מיני חנויות שנשארות פתוחות עד מאוחר, ומה שקורה לפעמים זה שאנשים צעירים משתמשים במבוגרים שקונים להם. כתוב: עד גיל 18 לא למכור אלכוהול, אבל יחד עם זאת אנחנו רואים שאנשים מבוגרים - שעושים את המעשה עבור רווח כלשהו – קונים ארגז וודקה באותו ערב ובצד הם מחלקים את זה לכל הנערים. גם את זה צריך לזהות וגם לתקוף, במידה וזה אכן קורה, למצוא איזשהו מענה טיפולי כנגד הדבר הזה.
אישורי ניהול העסק אני מקבל, וצריך להקפיד עם הטיפול המערכתי ועם האחריות הישירה שיש לכל אחד, ולא חותמים על העסק עד שלא רואים את כל מרכיבי הבטיחות והביטחון הנדרשים. ואין ספק שפה צריכה להיות, לפחות מצד משטרת ישראל – למרות שאצלנו הגבלנו את שיתופי הפעולה בצורה ראויה להערכה, וצמצמנו את רמת הפעילות בפאבים בצורה דרסטית. אני אומר את זה ובטח יש לחלק מכם את הנתונים. אני גם אתן דוגמה, איך שטיפלנו בחלק מן הדברים – הנוכחות, הנוקשות, הנחישות, המיידיות והטיפול, כשאותם עבריינים רואים שפתאום הניידת באה, תופסים את הארבעה, זורקים אותם לניידת ומעיפים אותם, הם נכנסים ללחץ. וכולל, במידה ונוצר איזשהו אירוע, לקבל איזושהי החלטה שאותו עסק נסגר באופן אוטומטי, עד לתחקיר, עד לבירור. זה איזשהו לחץ מיידי גם על בעל העסק, לעשות ביקורת עצמית ולוודא שאכן, הוא עמד בכל הדרישות.
סיורים משולבים של נציגי משטרה, הורים, נציגות מנהיגות צעירה. אצלנו זה עבד יפה מאד. בין קריית שמונה וחצור הגלילית אני אישית, יחד עם חיים ברביבאי ומנהלי אגף החינוך, עם הניידות, עם מפקד התחנה של ראש פינה וצפת, עברנו בפאבים. ימי שישי, למרות שאני לא נוסע בימי שישי, אבל לצורך המשימה הזאת השתתפתי כי ראיתי בזה שליחות.
שאול קמיסה
¶
באמת. ובצורה כזאת הלכנו, נפגשנו. בפעם הראשונה אמרו לי: תגיע, הגעתי ב-23:00. אמרו לי: תגיד, אתה מטורף? מה אתה עושה פה? זה מתחיל רק בשתיים. הרעיון הזה הוא מאד חשוב, וכל רשות צריכה באמצעים וביכולות שלה, ועם המגבלות שלה, לראות איך היא מייצרת מקומות בילוי. בחצור ובקריית שמונה זה הצליח.
דוד אזולאי
¶
אדוני היושב ראש, אני רוצה קודם כל לברך את חבר הכנסת אהרונוביץ' על הדיון. אני חושב שטוב שזה בא מקצין בכיר במשטרה לשעבר, שמכיר את הזווית השניה שחסרה לנו. לחבר הכנסת אהרונוביץ' יש את שני הצדדים. גם בעברו, ושנינו בעברינו בתפקידים שונים ראינו את האלימות, בהיבט אחר, אצל המגזר בדרום, אם אתה זוכר.
דוד אזולאי
¶
ואנחנו יודעים שהמצב מאז לא נעשה יותר טוב, לצערי הרב, המצב הולך ומחריף. ומי כמוך יודע עד כמה ההשתלטות שם על השטחים – ושמה גם פותחים עסקים. יש שם אלימות מסוג אחר מזו שאנחנו מדברים עליה כאן.
אני חושב שמקור הרע מתחיל קודם כל בנו. בנו, זה כל מיני גורמים שעושים קמפיינים שמוציאים עליהם מיליונים. לדוגמא: אם נוהגים לא שותים. אז אם עד עכשיו היו בני נוער שלא ידעו בכלל שצריך לשתות, אם עד עכשיו היו אנשים שלא ידעו בכלל שהולכים למועדון כדי "לתפוס ראש" טוב, אז הנה. הולכים עכשיו לברר מה זה "אם נוהגים לא שותים". אז מתברר שזה חלק מהעניין, צריך לשתות כדי להיכנס למועדון. נו, מה לעשות? זה קמפיין שעולה מיליונים. אם פעם ידענו שצריך לפתוח את העיתון ביום ראשון, ושם נראה את כל האסונות הגדולים ואת האלימות הגוברת, עכשיו זה מתחיל ביום שישי, ויש לנו אלימות. מדוע? מפני שביום חמישי בלילה כבר מתחילים החבר'ה לצאת לבלות, מפני שביום שישי לא לומדים, בשבת לא לומדים. והנה לך סופשבוע ארוך, חוסר מוחלט בכל מה שקשור לפעילות תרבותית של המתנסים – הפעילו איזו תוכנית, אני רק לא זוכר איך קוראים לתוכנית הזאת בבתי הספר, שילמדו רק חמישה ימים בשבוע.
דוד אזולאי
¶
אני כבר מסיים, אדוני. אז הנה לך, יום חמישי בלילה יוצאים, מבלים, ואחר כך אנחנו רואים את העיתון שמלא באלימות לא רק בימי ראשון, אלא גם בימי שישי.
הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו אלה אותן פיצוציות. כולם כאן מדברים על הפיצוציות. רבותיי, זהו עסק לדבר עבירה. אם זה עסק לדבר עבירה, למה צריך בכלל להרשות לו להתקיים? ועוד מקלים עמו. פותח ביום ובלילה, מפריע לשכנים, בחגים, בשבתות, בשעות הלילה. יש בשכונה שלי במקרה פיצוציה שפתוחה 24 שעות במשך כל השבוע. איפה אכיפת החוק? איפה המשטרה? איפה הרשות המקומית? אכיפת החוקים שם מתחילים. אם שם היינו אוכפים את החוק, אחר כך היה אפשר לאכוף הלאה. אבל כל הדברים האלה שאנחנו עושים הם מעשה חלם, ותסלחו לי שאני אומר את זה. לבוא ולעשות טלוויזיה במעגל סגור ולשים יותר מאבטחים, רבותיי, תסלחו לי, זה מעשה חלם ולא יותר מכך. הבעיה היא שאין שום תעסוקה לאותו נוער, התלמידים שלנו, הילדים שלנו. אין להם כלום. מה שנשאר להם זה לצאת, "לדפוק ראש טוב", להתפרע, להשתולל, ואחר כך את התוצאות אנחנו רואים בבתי חולים ובבתי הקברות.
יורם מרציאנו
¶
קודם כל, אני באמת מברך את חברי, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' על הדיון המאד חשוב. אני בא ממקום של אבא. יש לי בת בת 18 ויש לי בן בן 15, ואני מודיע לכם שבימי חמישי-שישי-שבת, אני הופך להיות איש אחר. ואני רוצה לומר לכם שהוועדה פה צריכה לקבל החלטות מאד אמיצות לגבי כל הנושא הזה. קיימתי שיחה על כך עם חברי, חבר הכנסת אהרונוביץ', במסגרת איזושהי הצעת חוק שאני עומד להניח בימים האלה בכנסת ישראל, על הגבלת שעות הבילוי של הנוער. לא יכול להיות – איבדנו את השליטה על הילדים שלנו. כשהבת שלי מתלבשת בשעה 24:00 וב – 01:00 יוצאים ומגיעים בשעה שבע ובשמונה בבוקר, וכשאני כאבא מנסה לעשות משהו - - -
יורם מרציאנו
¶
אני מודיע לך שלא אחת – אני גם בא מעיר כזאת שאני מכיר את השירות הפסיכולוגי והייתי שם גם סגן ראש עיר בלוד, ואני מכיר את הנושא מהצד האחר – יכול לספר לך פה ראש המועצה של חצור הגלילית - שקוראים לך מהשירות הפסיכולוגי ואומרים לך: תשמע, אתה צריך לתת להם, ואתה צריך להבין את הילדים האלה, ואם תמרוד בילד והילד ישב בבית אז הוא ימרוד בך - - -
יורם מרציאנו
¶
תקשיב. אני לא הולך עכשיו לקיים דיון כזה ביני ובינך בעניין הילד שלי או שלך. אני רוצה לומר לך מבחינת הכלל. משום שאם ילד יוצא למועדון הדום או למועדון הוויסקי-גוגו, או למועדון הוולווט, ושם פותחים את השערים לילדים בשעה-24:00 וסוגרים אותו בבוקר – אז שמע, זאת גם הנורמה שמדינת ישראל מייצרת לבני הנוער האלה. המועדונים האלה לא נפתחים בשעה שמונה בערב. גם אני הייתי נער צעיר, גם אני ביליתי. גם אני טיילתי, ואני זוכר: נכנסנו למועדון בשעה שמונה וחצי, אבל כשהנורמה הייתה שסוגרים אותו ב-24:00, אז ב-24:30 הגענו הביתה. הדור הזה לא המציא את הגלגל.
לכן אני אומר
¶
פה צריך להיות משהו שמעוגן בחוק, משום שלא רק שאנחנו, כהורים, מאבדים את הילדים, אני גם רואה מה קורה במועדונים. אין שליטה. מוכרים אלכוהול – ואני מודיע לך, אדוני, אל תהיה תמים. לא לוקחים אותם. בעלי המועדונים מוכרים להם, בתוך המועדונים, לקטינות. וכשהקטינה מגיעה לשם עם בגיר שהוא בן 26-27, הוא משקה אותה באותו משקה, ונותן לה לשתות כשבעצם הכוונות שלו הן אחרות לגמרי, ולא פעם זה נגמר בתלונה על אונס של נערה שהגיעה אל המשטרה אחרי שההורים שלה גילו מה קרה אתה במועדון אחרי יומיים, אחרי שלושה, כשהיא מתפכחת מהשכרות שהיא הגיעה אליה בתוך המועדון.
אנחנו, כמחוקקים, כריבונים, חייבים פה להגביל את שעות הבילוי של הנוער הזה, ושמועדון גם – מבחינת הרשות המקומית וגם מבחינת רשיון העסק שלו – אם הוא אחרי 24:00 או 24:30 עובד ומוכר אלכוהול לנערים ופותח את שעריו לילדים האלה עד גיל 18, צריך לסגור לו את המקום. אני לא מכיר מספיק את הנתונים, אני עובד עליהם כרגע, אבל אני יודע שרוב מקרי האלימות קורים לקראת הבוקר. רוב תאונות הדרכים שמעורבים בהן הצעירים קורים לקראת הבוקר, וגם את זה צריך לבדוק בהשוואה לשנים קודמות, שהמועדונים, הנורמה שלהם הייתה להיסגר ב-24:00 או 01:00 בלילה.
אני רוצה גם לספר לך, חבר הכנסת אפי איתם. אני בא מלוד, שעיר המועדונים שלה היתה רמלה, ואני זוכר ששם סגרנו ב-24:30 את העיר. גם בילינו, גם הייתה פחות אלימות, היו פחות סמים, והיה פחות אלכוהול.
אפי איתם
¶
הזכיר חבר הכנסת אזולאי את חלם, אז אני אספר לכם סיפור על חלם. בחלם, נשבר הגשר שמוביל אל העיר.
אפי איתם
¶
תקשיב, ותראה שגם אתה עובר על הגשר הזה.
התחילו אנשים ליפול מהגשר, להיפצע, להיהרג. התכנסה מועצת העיר חלם – א-פרופו רשויות - ולקחה אחריות. היא אמרה: לא יכול להיות שאנשים ייפצעו ויהרגו ולא יהיה בית חולים למטה. נמנו וגמרו, בנו בית חולים והתחילו לטפל באנשים. בחלק מהאנשים הטיפול לא הצליח ונפטרו, אז היה שם בית קברות. לאט לאט גדל המקום, היה צריך לפתוח בית ספר לילדי הרופאים, אלה שבאו לפקוד את הקברים היה צריך לבנות להם איזו מסעדה, בקיצור, עם השנים, מתחת לגשר, נבנתה עיר שלמה. תעשיית הנופלים מהגשר. אבל את הגשר לא תקנו.
כל מה שמוצע כאן – ואני מסכים לגמרי עם חבר הכנסת אזולאי – המצלמות, ואני אומר לך, יורם, החקיקה, האכיפה – אנחנו מלאים חוקים. יש סיפור שפעם הצאר הרוסי בא לעיירה יהודית ואמר להם: אני לא מבין אתכם. אני שם שוטרים בכל המקומות כדי שלא תבריחו, ואתם מצליחים להבריח ולהערים על כל השוטרים. אבל בפסח, בלי שום שוטר, לא יימצאו אצלכם גרגר של חמץ. איזה מין עם מוזר אתם?
למה אני אומר את זה? תראו, יש בעיות שקשורות לבריאות של החברה. אלה לא בעיות של אכיפה, אלה לא בעיות של חקיקה, אלא אלה בעיות של, קודם כל, תודעה שאנחנו חולים. אני אומר את זה: אנחנו חולים, ואנחנו חולים חולי עמוק. ויש לנו בסיס להשוואה. יהודים במשך אלפיים שנה בכל העולם, זרוקים, עניים, מיעוט, נרדפים, מה שאתם רק רוצים – מעולם לא היה כדבר הזה. לא שתו לשוכרה, לא אנסו, לא היו מעורבים בקטטות – ואל תגידו לי מצב סוציו אקונומי. יהודים עניים מרודים בהרי האטלס, עניים מרודים בעיירות בפולין. לא היה כדבר הזה, מסיבה אחת פשוטה: היה בית יהודי. ובבית היהודי היו שלושה דברים: היו אבא ואמא - שהם היו מקור הסמכות, מקור החינוך ומקור האכיפה. לא בגלל שהם רואים שוטרים, אלא בגלל שהם אבא ואמא. כיבוד אב ואם כיסוד, כדבר בסיסי של האדם, שבלעדיו הוא הופך להיות פרא אדם – זה היה הכל. לא סתם שאלתי את יורם - אני גם אבא לשמונה ילדים, כולם כבר היו בגירים. מעולם לא קרה שילדי הימרו את פי. לפעמים אני לא רוצה להגיד. אבל כשאני אומר לא? שתעיז בת שלי, שאני אומר לה: את לא הולכת, ושתלך? זה לא עניין שאני אכה אותה, זה אושיות הסדר האנושי.
אפי איתם
¶
אצלנו ילד קטן – ואני מציע למערכת החינוך, במקום אגרות לבילוי מושכל, ללמד דבר פשוט. כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על פני האדמה. נקודה. מגיל אפס. אבא ואמא. ואחר כך גם המורה, ואחר כך גם השוטר, ואחר כך גם חבר הכנסת והמפקד בצבא, יהיו סמכויות. אבל כשהסמכות הבסיסית הזאת מתפוררת, ואחר כך מתחילים לבנות מתחת לגשר הזה את כל מה שרוצים בעולם - אין לזה תקנה.
לכן אני קודם כל אומר, איפה אנחנו עומדים.
אפי איתם
¶
אני לא נגד חקיקה ואכיפה, ועוד חבר כנסת יצא עם תואר של חבר כנסת מצטיין, והוא יוציא עוד איזה חוק שאף שוטר בעולם לא יאכוף אותו. תאמינו לי, השילוב של אלכוהול ומתח מיני, וקצת התרגשות, וכסף – שום שוטר בעולם לא יעמוד בזה.
לכן אני כן אומר
¶
צריך להתחיל לטפל בגשר. צריך לעשות שלושה דברים. דבר ראשון – צריך לעשות קורסים להורים. לא להתבייש – אני אומר את זה לראשי רשויות, אני אומר את זה במשרד החינוך - קורסים להורות מחדש. כל המערכת הבסיסית, שאדם הוא סמכות כלפי ילדיו, התמוטטה. אם הייתי ראש ממשלה – כמובן שהייתי עוסק בהתכנסות – אבל הייתי מוציא תקציב עתק שעניינו הוא לבנות מחדש את הסמכות ההורית בבית. להעביר את ההורים קורסים. לנהוג על אוטו צריך רישיון. אבל אם שני ילדים או נערים או איש ואישה מתחברים, יש להם ילדים מעולם - פעם, ראו את זה דרך סבא וסבתא אז הייתה מסורת. ביהדות זה עובר דרך ההלכה, כי זה ברור. אבל אדם שהתחתן עם אישה? מאיפה הוא יודע מה זה להיות אבא? בא ילד והעסק מתגלגל.
לדעתי, צריך לבנות תוכנית לאומית מקיפה לשיקום ערכי המשפחה. אם אתם שואלים אותי באמת – כל המצלמות וכל השוטרים וכל הניידות לא יועילו, אם אבא יורם מרציאנו – עוד פעם. לא אישית – אם הוא יגיד: עד כאן. אצלנו בבית לא מבלים בחוץ משעה 24:00, כולם בבית, נקודה. אז ככה יהיה. והדבר השני, כמובן, הוא שהבית עצמו יהפוך לאיזשהו מוקד של תוכן. אני אומר את זה לא כדי להקניט מישהו. אצלנו בשבת יושבים כולם סביב שולחן שבת ומדברים, מתווכחים, יש פרשת שבוע ואחר כך הולכים לישון. זהו. ואף אחד לא מרגיש צורך להשתכר ביום שישי בלילה כדי להיות בסדר עם עצמו, או לא יודע מה. אולי זה אנאכרוניסטי, אולי זה טפשי, אבל מה שעבד כל כך הרבה שנים, 2000 שנה, בתנאים כל כך קיצוניים, לא יכול לעבוד היום? כשיש לנו שפע כזה ובתים ממוזגים והורים נאורים ומה שאתם רק רוצים. אנא מכם, חפשו את הגרוש לא מתחת לפנס. הוא נמצא במקום הקשה, אבל האמיתי. משרד החינוך, המשטרה, הרשויות: לשקם את הסמכות ההורית. להגיד להורים: מותר לכם, אתם חייבים, זאת חובתכם להגיד לילדים שלכם מה אסור, כמו שגם מותר להגיד מה מותר.
דוד אזולאי
¶
כבוד היושב ראש, רק שאלה לסוזי בן ברוך. אכיפת שעות הפתיחה של הפיצוציות. מי צריך לאכוף את זה? המשטרה או הרשות המקומית? אני, כשפעם אחת אחד השכנים פנה בקשר לאותה פיצוציה בשכונה, פניתי למשטרה, אמרו לי: תפנה לעירייה. אני אשמח לקבל תשובה מוסמכת. לפחות מחר בבוקר אני אדע מה לעשות.
סוזי בן-ברוך
¶
106.
בוקר טוב, ברכותי לכולם. יש כאן כמה חדשים שאני לא מכירה מלפני כן, וכמובן לאדון אהרונוביץ' – אנחנו מכירים בכלל מספסל אחר - אני מברכת את הוועדה שסוף סוף הביאו את מסקנות הוועדה. משום ש- איך אמרת? נמאס לי מהוועדות? – תאר לעצמך מה אנחנו מרגישים. - - - - 29 ועדות בנושא נוער עוסקות באלימות. אבל האמת היא שחלה תמורה בנושא הזה של מרכזי הבילוי. והתמורה היא, בזמנו, ועדת עמית. ההמלצות לא נכנסו לארון הספרים של אף משרד ממשלתי, ההמלצות אכן מטופלות. ואני העברתי לחבר הכנסת אהרונוביץ' – אני מעבירה גם ליו"ר הוועדה – כל המלצה של ועדת עמית והסטטוס הנוכחי שלה. אלה המלצות הוועדה אחת לאחת.
סוזי בן-ברוך
¶
יש התקדמות מבחינת המלצות הוועדה, וכאן העירו לגבי מספר דברים. אני רק ארוץ עם זה, כיוון שלא לכולם יש את המסמך. לגבי העסקת שוטרים בשכר, הנושא הזה נדון בעניין רב – אני מצטערת שאתה מתייחס לדברים - - -
סוזי בן-ברוך
¶
אבל בכל זאת המצב הוא כל כך גרוע, כרגע, שאנחנו צריכים למצוא איך אנחנו מטפלים טיפול ראשוני ואחר כך ממשיכים, לגבי הסמכות ההורית והמורים, וכולי.
לגבי העסקת שוטרים בשכר – יש לכם את הסטטוס, ויש בעיה. יש הצעת חוק כתובה, כרגע – יושבת כאן רחל גוטליב והיא תוכל להרחיב לגבי הנושא הזה – יש בעיה עם היועץ המשפטי של משרד הפנים שלא מקבל כרגע את ההצעה. אולי זה הערך המוסף של הוועדה, שאולי היא תריץ חקיקה בעניין זה, של העסקת שוטרים בשכר.
לגבי הגבלות על פי הוראת שעה. אנחנו המלצנו לוועדת עמית – ובעצם כמעט כולם פה היו חברים בוועדת עמית – ביקשנו הפרדה במועדונים בין קטינים לבכירים. צדק מי שאמר שיש כאן מקרי אונס של קטינות שנכנסות למועדונים, למרות שכתוב רק מגיל 18 ומעלה, זה מגיל 18 ומעלה לבנים ולא בנות. הבנות בכל גיל יכולות להיכנס לכל מועדון, כי רוצים את הבנות הצעירות. אני לא רוצה לומר לכם שאנחנו יודעים על מקרים קשים מאד של מעשים מגונים עם אונס במועדונים, שלא מדווחים למשטרה. כי הנערה נאנסה, לא נעים לה לבוא למשטרה, היא לא זוכרת מה קרה לה, זה ייראה כאילו היא ושיתפה פעולה והיא מעדיפה לשתוק ולסבול. ולצערנו, יש לזה השלכות מאד קשות בעתיד.
הנושא של הפרדה בין בגירים לקטינים – המלצנו לוועדה להפריד בין קטינים לבגירים, ויש המלצה לעניין הזה. ההמלצה הזאת כן התקבלה.
לגבי הנושא של הגבלת שעות פעילות המועדונים. המלצנו, לגבי קטינים, שראש רשות מקומית יקבע לסגור את המועדון, אם זה ב-24:00 או 01:00. ראש הרשות המקומית, לגבי קטינים עד גיל 18.
סוזי בן-ברוך
¶
לגבי הנושא של הגבלת שעות פעילות מועדונים, אנחנו המלצנו – היינו בדעת מיעוט. היו כאן ארבעה נציגי ממשלה שהציעו לסגור את המועדונים באחת בלילה, כמו שקיים במדינות אחרות בעולם. אני רואה שעשיתם עבודה בעיין הזה.
לגבי ההגבלה על שעות מכירת אלכוהול. כמובן שלגבי קטינים אסור בכלל למכור אלכוהול. זה קיים בחקיקה, החוק הזה כבר קיים, אסור למכור אלכוהול לקטינים, כולל במועדונים, פאבים, אלא בכל מקום.
סוזי בן-ברוך
¶
אז אני רוצה להגיד לך שעשינו את הניסוי הזה. אז באותו סופר, מוכרת אחת מכרה לילד הזה, מוכרת אחרת ביקשה תעודת זהות. עוד פעם, זה עניין של אכיפה, לא במשטרה. זה בכל מקום.
אפי איתם
¶
אתה יודע כמה כסף יש ממכירת אלכוהול לקטינים? אז יקבלו קנס ונגמר הסיפור. זה שווה את כל הכסף. אל תחפשו את זה במקום שזה לא נמצא בו.
סוזי בן-ברוך
¶
רגע, רגע. אל תתייאשו כל כך מהר. אפשר כן לשקם את הנושא זה. הגבלת שעות מכירת אלכוהול לבגירים – אנחנו המלצנו בשעה שלוש לפנות בוקר להפסיק למכור משקאות אלכוהוליים לבגירים, ואני רואה שעשו פה עבודה, בעמוד האחרון, בעבודה שהכנתם לחברי הכנסת, שאכן בדקתם מה קורה בעולם, וזה פחות או יותר מה שקורה בעולם.
אנחנו הלכנו לנושא של הקניית סמכויות למאבטחים. יש כאן תורה עמוקה מכאן ועד להודעה חדשה. המשטרה אפילו התחילה לעשות הכשרה למאבטחים בעניין הזה, ומאחר וההכשרה היא מאד מאד יקרה, זה נופל על עלויות המשטרה, וכאן יש נושא לבדיקה - מי צריך לממן את ההכשרה למאבטחים. מדובר בקרוב ל-180,000 מאבטחים בכל הארץ. זה לא דבר פשוט.
סוזי בן-ברוך
¶
בסדר, אבל צריך להכשיר את המאבטח. המאבטח לא יודע מה לעשות.
בדיקת עבר פלילי לעובדי המועדון. זה כבר נעשה הלכה למעשה, כל עובדי המועדונים עוברים בדיקת - - -
סוזי בן-ברוך
¶
לכן הנושא הזה מאד חשוב.
מתן רשיון לבעלי המועדון. הצענו קנסות מנהליים, כתוב כאן מה המגבלה לגבי זה. משרד הפנים לא מעוניין כרגע, יש עם זה בעיה.
הפרדת שירותי גברים ונשים, זה קיים הלכה למעשה. מחלקת האבטחה של משטרת ישראל מטפלת בזה. כבר מינואר 2005 המשטרה מגבילה, וכל עסק צריך להוכיח שאכן הוא בנה שירותים נפרדים לגברים ונשים. הבעיה קיימת לגבי המועדונים שקיבלו רשיון לפני ינואר 2005. התשובה היא שבזמן החידוש דורשים מהם לעשות הפרדה. שוב, בגלל הסיבה הזאת שגברים ונשים נכנסו יחד וזה הוביל לאונס.
מצלמות אבטחה – רישוי עסקים של משטרת ישראל הנחה את כל בעלי המועדונים והפאבים כן להכניס מצלמות לתוך המועדונים. זה קיים הלכה למעשה. שוב, זה קיים מינואר 2005, כולל מצלמות לגבי החנייה של אותו איזור, זאת אומרת, תאורה ומצלמות פטנט. זה כבר קיים הלכה למעשה. מי שלא עושה את זה לא מקבל רשיון.
דוד אזולאי
¶
רק שימי לב כמה דרישות יש למשטרה, וזה עולה הון כל מה שאתם דורשים כאן. זה רק אומר עד כמה הרווחים הם גדולים בעסקים האלה. וזה עדיין כדאי.
סוזי בן-ברוך
¶
נכון.
מכבה אש. ביקשנו בוועדה שיהיה למפקד כיבוי אש את הרישוי בחוק לסגור מועדון. הוא בא ורואה שמבחינה בטיחותית יש בעיה – לסגור את המועדון. אנחנו בעד זה, משרד הפנים מתנגד, כי ראשי הרשויות לא כל כך אהבו את הרעיון שמכבי האש יסגרו את המועדון כשראש רשות מקומית לא מעוניין לסגור אותו.
סוזי בן-ברוך
¶
הנושא של סיירות הורים. דיברתי כאן על מעורבות הורים. גם משטרת ישראל וגם הרשות למלחמה בסמים יצאו בתנופה אדירה להקמת סיירות הורים. יש היום כ-40 סיירות הורים. זה אומר הורים שמאבטחים ומסיירים היכן שהילדים מבלים. וראה זה פלא – הורים שמסיירים פעם ראשונה ופעם שנייה, הילדים שלהם נעלמים מהמרכזים האלה, כי הם אומרים: הילד שלי לא יסתובב כאן. אני מוכן לשמור על ילדים אחרים, אבל הילד שלי לא יסתובב כאן. ראינו את זה חזק באילת, אילת ורמת השרון היו הראשונות שהקימו את זה בארץ, זה קיים בארבעים מקומות בהצלחה יתרה. והורים בפעם הראשונה נוכחים לדעת מה עושה הילד עם ה-300 שקל שנותנים לו ביום שישי בערב. פתאום הוא לא הולך רק לשתות משהו, אלא הוא שותה הרבה מאד. וזה היתרון הגדול של סיירת הורים – הנוכחות והבולטות של ההורים, והמעורבות שלהם.
המלצנו על מרכזי שיטור קהילתיים במרכזי בילוי – זה תלוי תקציבים.
סיורים משולבים כבר קיימים בעשרים רשויות מקומיות. שוטר פלוס פקח עירייה. זה קיים, ראשי רשויות מאד רוצים את הרעיון הזה, אני יודעת שראשי השלטון המקומי הולכים למהלך מאד חזק בעניין הזה.
גז הצחוק נכנס לחקיקה במהלך הוועדה, דחפנו אותו בעניין הזה.
בקיצור, בסוף יש טבלת must, כתבנו שם כל המלצה והמלצה, ואני באמת אודה לוועדה אם תיקח כל המלצה, ומה שאפשר להריץ בחקיקה – להריץ בחקיקה.
דוד אזולאי
¶
אותם תקציבים שהיו לגוש קטיף, אותם מאות ואלפים וחיילים וצבא שהיו שם, יכולים לתת פתרונות. תאמיני לי. פעם חשבתי שלמשטרה אין כסף, אבל אחרי גוש קטיף למדתי שיש, כשצריך יש.
סוזי בן-ברוך
¶
אדוני יושב ראש הוועדה, אני רוצה לספר לכם משהו. ביום שישי לפני שבועיים לקחנו את שופטי הנוער, חוקרים, פקידי סעד, שירות - - - לנוער, אנשי חינוך, הורים, מי שרצה – חמישים איש – לעשות סיור במרכז יפתח שנמצא בדרום תל אביב. מרכז הבילויים של תל אביב. ואני כקצינת נוער שגדלתי בתל אביב – לפני 25 שנה כבר הסתובבתי שם – רוצה לומר לך שביום שישי בשעה 23:00 התחלנו את הסיור, לא ראינו עוד שום דבר. ב- 24:30 התחילו להגיע מכוניות, כל אחד פותח את הבגאז' – הבעיה היא לא הנוער, אמר פה חיים להב וגם המועצה לשלום הילד – הבעיה היא בגירים. חברה בצבא ואחרי צבא, פותחים את הבגאז', מרביצים וודקה ורד-בול מכאן ועד להודעה חדשה, מתדלקים את עצמם, נכנסים למועדון. ניגשנו אליהם ושאלנו: רגע, מה? שותים 5-6 כוסיות כאלה לפחות, כל שניים-שלושה קונים בקבוק וודקה גדול, ולא גומרים אותו. ומודבר בבני טובים מכאן ועד להודעה חדשה. לאו דווקא נוער. בני 20, 25, 26 עד 27-28. שאלנו אותם מה הגיל. זו תמונה מזעזעת, הם באמצע הרחוב, שותים לשוכרה, ואנחנו כמשטרה לא יכולים לעשות כלום, כי אין חוק שאוסר שתיית אלכוהול ברחובות, כמו שקיים במדינות אחרות באירופה.
דבר שני, סגרנו מועדון. את מועדון ה- - - סגרנו באותו לילה, כי הוא מכר משקאות לקטינים. בזמן הסגירה נכחו גם האורחים והוצאו החוצה 600 בני נוער – זה מועדון לנוער עד גיל 18, שהרישוי נתן לו מקום רק ל-280 בני נוער. אתם יודעים איזו סכנה זאת? הרי זאת הסכנה. המועדון נסגר. הבחור לקח 60,000 שקל – הוא לקח מכל ילד 110 שקלים, עיכבנו אותו בתחנת המשטרה ואחר כך הוא הלך עם 60,000 שקל הביתה. הילדים לא קיבלו את הכסף חזרה. 600 ילדים הוצאו מהמועדון בשתיים בלילה, והתחילו לחפש מה לעשות באזור. הוא הלך הביתה, אחר כך היה לו שימוע, סגרו לו את המועדון לשלושים יום. זו תמונת מצב נוראית, וזו תמונת המצב האמיתית. ככה זה נראה. גם בראשון לציון, גם ברחובות, גם בבאר-שבע, גם בחיפה. זאת התמונה האמיתית. שתייה לשוכרה ברחובות, מכירה חופשית של אלכוהול – גם אם זה לא נוער, מעל גיל 18 לא יכול לשתות.
הנה, נתתי לך גם 3 הצעות לחקיקה לחברי הכנסת.
מגלי והבה
¶
אדוני היושב ראש. אל"ף, אני רוצה לברך על הדיון, שבא הפעם לא אחרי שנרצח עוד חייל או בן נוער שבילה באיזה מועדון. ראינו ושמענו את התיאורים. אני מצטרף לחבר הכנסת אפי איתם, שהחולי הוא לא רק בחברה ואצל אלה שצריכים לאכוף את החוק, אלא צריך להתחיל בכל המערכת. חינוך, הורים וכל מי שחשוב לו שאנחנו לא נידרדר לתהומות שאחר כך אי אפשר לצאת משם.
מפתיע אותי כל הזמן הנושא של אכיפת החוק והמשטרה. היום, בשביל לעשות משהו – אם נשים את הנושא של אכיפה, תעבורה, משטרת התנועה – שואלים איפה התקציב, למה לא עושים. כשרוצים לטפל בנוער – איפה התקציב לאותם שוטרים בשכר. אנחנו צריכים להבין: אם לא יהיה טיפול יסודי – חלק מהדברים הם גם המלצות יפות שכתובות על הנייר. הייתה גם וועדה מורכבת ממשרד החינוך, המשרד לביטחון פנים וגורמים שונים, שיצאה עם ספר המלצות. השאלה היא מה נעשה בפועל בשטח, והאחריות צריכה להיות פה לא רק על גורם אחד אלא על כל הגורמים. צריך להיות מעקב על מה שקורה בתוך המועדונים ובאותם מקומות המועדים לפורענות. אנחנו צריכים שירגישו שם שיש מישהו שאכפת לו, שצריך להתמודד עם הסוגייה הזאת.
שיתוף פעולה של כל הגורמים – הבית, בית הספר, מערכת המשטרה והאכיפה – יביא לתוצאות. בזמנו היו כמה סיורים של ועדות כמו ועדת הפנים למקומות הבילוי של אלה שעסקו בזמנו במקצוע העתיק. היה לזה הד תקשורתי. יכול להיות שצריך להציע שהוועדה תבקר בכמה מקומות מדי פעם, לראות איך זה משליך על אותם אנשים. אולי זה יזיז להם משהו, אולי זה ישפיע על אותו נוער שרואה שכל המדינה שמה לה למטרה להילחם בתופעות האלה. כי אני מסכים שלא כל הילדים אתה אומר להם: אחרי 24:00 אסור. עדיין החברה שלנו, לשמחתי, לא הגיעה לשלב הזה ש-24:00 זה מאוחר מדי. לא עולים על רכב ונוסעים. אלא צריך לראות איך לשכנע בדרכים כאלה שכל הגורמים ביחד יפעלו למען מיגור התופעה.
היו"ר גאלב מג'אדלה
¶
לא יכול. תכף אני אתן לך פתרון למה שאת רוצה.
חבר הכנסת אהרונוביץ', אני מבקש, עשרה ימים מהים, כל הגורמים שיושבים כאן ומעוניינים, מוסדות ואנשים, יעבירו נייר בעניין, תרכז את ה נייר הזה, תכין את ההמלצות.
היו"ר גאלב מג'אדלה
¶
כולל משרד הפנים – משרד הפנים אני אתייחס אליו בנפרד. ואנחנו נעיין עשרה ימים ונניח המלצות. אלה שלא יצא להם לדבר – יש להם אפשרות להעביר מסמך מסודר וכל אלה שדיברו יכולים להעביר מסמך מסודר לדברים שהם אמרו.
אני מציע, גם שניעזר במסמכים שיש לנו, הוועדה שהייתה לפני 11 שנה, שיש לה המלצות מאד טובות – הם קלעו לדעת חכמים - לפני 11 שנה. מה שהם אמרו, עכשיו אנחנו מגיעים אליו. ואת החומר של הממ"מ. יש לנו פה חומר מצוין. בנוסף לכל הדברים שנאמרו, אני מציע שנקבל את ההצעה של גברת שולה אגמי, נצא לסיור לילי, לא מתוכנן מראש. אנחנו רק לא נתאם את זה, אנחנו נעשה את זה במפתיע.
היו"ר גאלב מג'אדלה
¶
חבר הכנסת מרציאנו, יש פה מנהלת ועדה, יש פה צוות, יתאמו את זה, יעשו את זה על הצד הטוב ביותר יחד אתכם, בהבנה, בהסכמה.
אני רוצה להודות קודם כל לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' על התרומה שלו לדיון וגם על כך שהביא את ההצעה. אני רוצה להודות לכל הגורמים שיושבים כאן, לחברי הכנסת שבאו היום ונקווה שנוכל במשהו לתרום למען החברה.