כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

14.6.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ח סיוון התשס"ו (14 יוני, 2006), שעה: 09:00

תמיכה כספית ממשלתית בקייטנות בשדרות

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

עבאס זכור

שי חרמש

אורית נוקד

מרינה סולודקין

רונית תירוש

אמירה חיים – מנהלת מחוז דרום, הוועדה המייעצת, משרד החינוך

אלי שטרית – מנהל מינהל חברה ונוער במחוז דרום, משרד החינוך

ד"ר בלהה נוי – מנהלת שפ"י, משרד החינוך

שאול יגיל – ממונה ביטחון משרד החינוך

איתן טימן – תחום נוער וקהילה, משרד החינוך

ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, אג"ת, משרד האוצר

סלמאן אבו רוכן – מנהל אגף חינוך, רשות הטבע והגנים

עו"ד אלי מויאל – ראש העיר שדרות

שמעון פרץ – גזבר עירית שדרות

יאיר גלר – מנכ"ל החברה למתנ"סים

איתן מזרחי – מנהל מחוז הדרום, החברה למתנ"סים

אבי סולימני – מנהל מתנ"ס שדרות, החברה למתנ"סים

אריה חודרה – החברה למתנ"סים

יצחק לוי – מנהל מתנ"ס חוף אשקלון, המחלקה לחינוך, החברה למתנ"סים

ספית חשביה-צורי – החברה למתנ"סים

עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף – המועצה לשלום הילד

דוד מנצור – הסתדרות המורים

תומר דותן

אביטל יחזקאלי – מועצת התלמידים והנוער הארצית

עו"ד מירב ישראלי

יהודית גידלי

שושנה מקובר

תמיכה כספית ממשלתית בקייטנות בשדרות

אמרו לנו שראש העיר של שדרות וחבורתו בדרכם לכאן. קבעתי את הישיבה כשראש העיר היה כאן בסערת רוחות מסיבות רבות ומובנות, ואמר לי לפני שבוע שמשרד החינוך לקח את הסכום שהיה בשנה שעברה לקייטנות, וביטל את זה. הוא היה מאוד כעוס, והבטחתי לו מיד שנקיים ישיבה על כך. קראתי אתמול את ההודעה שיצאה – אנחנו שמחים על כך שבכל פעם, ערב לפני קיום הישיבה - - -

משרד החינוך מעולם לא ביטל - - -

כנראה שהיה לו מידע לא נכון, אבל אנחנו שמחים על ההודעה שקראנו אתמול בערב. חשבנו להוסיף נושאים לסדר-היום שלנו, וכך לפתור אותם בלא לדון בהם. אבל אנחנו שמחים שבאמת באים לקראת. אנחנו מכירים גם את המצוקות של משרד החינוך, אבל אנחנו כאן קודם כל כדי לטפל במצוקות של הילדים בשדרות. שדרות היא שם קוד. ברור שמדובר בכל עוטף עזה ובכל המקומות - - -

לכן הרחבנו את הנושא – לא נטפל רק בנושא הקייטנות, כפי שתוכנן בתחילה – ונטפל בכל המצוקות של הילדים ושל התלמידים. אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של שנת הלימודים – לפחות מבחינת בתי הספר התיכוניים. כך אחד מהבנים שלי מודיע לי בחגיגיות מדי בוקר. אחר-כך יש להם 12 שבועות חופש – זה לא שהוא למד משהו לפני כן, אבל זה כבר סיפור פרטי ולא כללי. לאחר מכן יש שבוע נוסף של בתי-הספר היסודיים. לכן זה ממש בסוף.

יחד עם זאת, זה מצב מאוד מיוחד שיש לנו כלפי הילדים – גם לגבי כל הקיץ וכל המצב של הילדים. התיאורים שאנחנו מקבלים – גם באמצעי התקשורת וגם באמצעות הקשר שיש לכל אחד מאתנו עם התושבים.

נשמע תחילה את נציגי משרד החינוך. אמירה, אולי תוכלי לתת לנו תמונת מצב לגבי מה שאתם עושים, ואולי גם ביחס למה שאולי הייתם צריכים לעשות ועדיין לא עושים.

בחצי מילה, אומר שבמהלך כל השנים אנחנו מלווים את האזור בתגבורים כאלה ואחרים. לא ניגע בכך עכשיו, כי אתה אומר שזה כבר מאחורינו – שעות הוראה, שעות תגבורים, פעילות הפגתית, יותר שעות וכספים למנהל חברה ונוער להפעלות של הצד הבלתי-פורמלי. זה מה שנעשה במהלך השנה. כמובן, תמיכה נרחבת מאוד של שפ"י.

אבל בוא ניגע משלב זה והלאה – זו המטרה של הפגישה היום.

נכון. במיוחד בתקופת סוף שנת הלימודים והחופש, שהיא באמת תקופה ארוכה. אני בא ממדינה שבה חופשת הקיץ אורכת ששה שבועות. אבל אולי זו מדינת עולם שלישי, אז לא צריך להתחשב בכך.

לא, אין שם את ארגוני המורים. ניסינו לקצר.

חמש נקודות שחמש רשויות העלו גם השבוע, בפגישה שהתקיימה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה. התקיים סיור באזור, ונפגשו שם מנכ"לי כל המשרדים, ועלו מספר נקודות.

יש חמש נקודות שכדאי שנתייחס אליהן כאן: (א) המיגון; (ב) שפ"י; (ג) הקלות בבגרות – אם תרצו, נתייחס לכך שוב, כי התייחסנו לכך בשבוע שעבר.

שמענו אתמול הודעה של השרה.

נכון, אבל זאת לא ההקלה היחידה. יש כמה דברים נוספים.

כי בפירוש אמרו שתוספת זמן היא הדבר הכי פחות חשוב.

הדברים מדווחים, אבל העיתונים מדווחים את השורה שאותה הם רוצים להוציא בתקשורת. יש מספר נקודות נוספות, מעבר לדברם שהתקשורת הוציאה. אם תרצו, אתייחס לכך. נקודות נוספות הן: (ד) קייטנות קיץ; (ה) פעילות הפגתית, שמתחילה כבר היום בבוקר.

באופן כללי, ברור שמשרד החינוך אחראי לשלום הילדים. זה נכון, אבל אין לו את הסמכות הכספית לטפל בנושא הזה. את זה עושה פיקוד העורף. מה משרד החינוך כן עשה בענין המיגון? הקדמנו בניה, ונתנו בניה במקומות שלא היו מקבלים בניה במצב אחר. כך למשל: בית הספר היסודי בשער הנגב עומד להיבנות מחדש. בתנאים אחרים הוא לא היה נבנה מחדש. עשינו מצ'ינג יחד עם פיקוד העורף. במקום למגן את בית-הספר, משרד החינוך מממן 18 כיתות בניה, פלוס הקטע של פיקוד העורף – בונים בית-ספר חדש. זה בבית הספר היסודי.

לגבי בית הספר העל-יסודי, יש דיונים מה לעשות.

כמה עולה למגן בית-ספר כזה?

למטר מרובע זה 2,500 ש"ח

15% מעלות המיגון.

אז לדעתי כדאי לבנות מחדש את כל בתי הספר.

זה הכיוון.

הייתי בבית-הספר שבו נפל הקאסם בתוך בית-הספר. הוא נראה חורבה גם בלי שום קאסם. לא רואים איפה הקאסם ואיפה בית הספר. הכל נראה אותו הדבר.

נכון. אבל התקציב שיש למדינת ישראל לבינוי בתי ספר חדשים – יש הכרה בצורך שצריך לבנות בית ספר, אבל עד שמגיעים לתקצוב לוקח זמן, כי יש רשימה.

אבל אם ההפרש מסתכם ב-15% בלבד, צריך לנצל את המצב ולבנות - - -

אני רוצה לציין שהקדמנו בניה בשער הנגב. את הכיוון הראשוני נתנה רונית תירוש כמנכ"לית, בביקורה בשנה שעברה בבית ספר שער הנגב, בפגישה עם פיקוד העורף שהיה שם במקום. אז נעשה הסיפור של המצ'ינג. רונית הוציאה את זה לדרך במצ'ינג, וגם בניה של גנים חדשים בשדרות.

על כמה מוסדות חינוך אנחנו מדברים?

בית ספר יסודי שער הנגב.

כמה בתי ספר וגנים יש בעוטף עזה?

23 גנים.

מדובר ב-10 בתי ספר שעומדים בסכנה כמעט יומיומית. השאר הם גני ילדים שמפוזרים באזור.

כולל תיכונים?

כן.

עשרה בתי ספר ו-23 גנים?

לא, הרבה יותר גנים. מספר הגנים הוא 38 גנים, שעומדים ממש תחת סכנה יומיומית. השאר נמצאים בטווח רחוק יותר.

אני חושש שהטווח הולך ומתרחב.

נכון. אני רוצה לסיים עם שער הנגב – אעשה את זה מסודר וקצר: בשער הנגב בית הספר והמועצה עדיין לא גיבשו את הקונספציה ביחס לאופן שבו הם רוצים לראות את בית הספר העתידי – האם הוא יהיה מפוזר בבניינים; האם זה יהיה בנין שלם. פיקוד העורף מוכן למגן את המקום באיזשהו בטון, אך התושבים לא מוכנים לראות את בית הספר שלהם עם חומת בטון סביב. יושב כאן גם חבר הכנסת שי חרמש. לפיכך, אנחנו לא יודעים מה עומד להיות שם.

יושב כאן שמעון, מנכ"ל העיריה. בית הספר העל-יסודי ייבנה מחדש בהשקעה של 10 מיליוני ש"ח, במצ'ינג עם פיקוד העורף.

באיזה בית ספר מדובר?

העל-יסודי הדתי.

זה לא מי שנפגע?

הוא נפגע.

זה בית ספר שנמצא מעוז הישן, יושבת שם נתיב האולפנה, שאמורה לעבור למתחם שאמירה מציינת. ברגע שיושלם שם המתחם, זה אמור לעבור ליד בית הספר להריסה. המקום שבו ראית את הנפילה הוא מקום שאמור להיהרס.

היום אנחנו נעצרים בהליכים בירוקרטיים, שחייבים לתת להם מענה.

אנחנו נגיע לכך. אמירה, אנחנו רוצים פתרון כולל – מהי ההחלטה לגבי המיגון של בתי הספר?

ראשית, זאת לא אחריותו של משרד החינוך לתקצב את זה. יש תכנית מסודרת מאוד ביחס לצרכים. גני הילדים בתכנית, ועד 1 בספטמבר אנחנו מקווים מאוד שכל גני הילדים יהיו ממוגנים. בינתיים 7 בשדרות ממוגנים ווו-2 בשער הנגב. השאר לא.

5 בבג"ץ.

הכל בתהליך מיגון. בספטמבר 2006 כל גני הילדים אמורים להיות ממוגנים. יש תהליך. צריך לבקש את התכנית מפיקוד העורף, ולבקש את זירוז התכנית.

עד מתי הכל יהיה ממוגן?

מדברים על אמצע 2007.

עוד שנה?

כן, אבל אני לא רוצה להתחייב על כך, ואומר לך גם מדוע.

שאלתי מהי התכנית; לא שאלתי על התחייבות.

זה של פיקוד העורף ולא שלי, אני לא רוצה להתחייב.

על-פי תכנית של פיקוד העורף למיגון גני הילדים, בתקציב שקיים אצלם ישנה תכנית שאמורה להתחיל במיגון החל מהחודש הבא. יש שם ארבעה קבלנים שכבר זכו בעבודות האלה. תכנית סיום משוערת למיגון כל גני הילדים – ומדובר בקרוב ל-40 גני ילדים--

שמענו שיש 38 גנים.

יש תוספת - - -

זה נזיל. בכל פעם הטיל מגיע לכאן והטיל מגיע לשם.

זה בתהליך. בחלק מהגנים זה יהיה מוכן כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה.

אמירה אמרה שכל הגנים יהיו ממוגנים בתחילת השנה.

אני מעדכן. אלה נתונים שנמסרו על ידי פיקוד העורף, והם נכונים לאתמול בערב.

בפגישה של פיקוד העורף עם סגן אלוף קופרשטיין, רמ"ח מיגון, הוא התחייב – גם בפני המנכ"ל הנוכחי וגם בפניי – שזה יהיה מוכן לשנת הלימודים הבאה. אם יש שינויים בלוח הזמנים, אני לא אחראית לכך. לפיקוד העורף יש מסוגלות לעשות את זה עד 1 בספטמבר.

הלו"ז של אמירה מסתדר רק בתנאי אחד – בתנאי שה- - - שהוקמה היום בשדרות, בראשו של בר-גיל ממשרד הביטחון, תכנס לביצוע. אני מעריך שבר-גיל ייכנס לביצוע כפי שהוא נכנס - - - אין לי ספק שעד 1 בספטמבר הוא ישלים את כל המיגון של הגנים. אבל יש כמה בעיות, שהן תקועות. כפי שחבר הכנסת חרמש ציין, חלקן בבג"ץ וגם אצלנו – במסגרת מכרז כזה או אחר, שאין קבלן, והעסק תקוע. צריך לפתור את הבעיה הזאת, כי לא יכול להיות שהילדים יהיו בני ערובה של קבלן כזה או אחר. זה לא יכול להיות.

דבר נוסף, לא פחות חשוב מנושא הבניה: יש לי תחושה שבתי הספר, גם אם יתחילו לבנות אותם, לא נותנים מענה לתשתיות. אין מענה לתשתיות. גם משרד הביטחון לא נותן מענה לתשתיות. כשאני אומר תשתיות זה אומר שיכולים לבנות מבנה יפה מאד, אבל הם לא מחברים אותו לחשמל, לביוב ולמים, הם לא עושים את הפיתוח הסביבתי המינימלי, ואז נוצר מצב שבהשקעה של 200 אלף ש"ח נוספים לגן אין גן. יש מבנה יפה מאוד, אבל אף אחד לא יכול להכנס אליו. ככל שאני מכיר את שדרות – ובודאי גם שער הנגב: אין להן יכולות. גם אם יש להן יכולות, זה נעשה מתקציבי פיתוח. אין תקציבי פיתוח עירוניים על מנת להשלים את העבודות האלה.

מה את אומרת על זה, אמירה?

כשמביאים מבנה לרשות מקומית, הרשות המקומית היא זו שמחברת למים, חשמל וכולי על חשבונה, על פי דין. לגבי המבנים האלה, השרה והמנכ"ל, שביקרו השבוע ביישובים, ביקשו לבחון את האפשרות לסייע לשער הנגב ולשדרות בנושא התשתיות, עליהן דיבר עכשיו שמעון. אין עדיין סעיף תקציבי מסודר בענין.

אנחנו מקדמים ברכה את פני ראש העיר. אנחנו כבר בעיצומו של הדיון. המתנו לכם זמן רב, אבל היינו צריכים להתחיל.

אני חושב שאנחנו צריכים לתת את הדעת על הנקודה הזאת, שהיא מרכזית מאוד. אם רוצים שב-1 בספטמבר הגנים יהיו מוכנים, צריך לתת על כך את הדעת עכשיו – מהיכן יגיעו התקציבים הנוספים לחיבורים. אי אפשר להטיל יותר על הרשויות המקומיות, כפי שאנחנו מטילים בדרך-כלל, כשאין סיבה שלרשות המקומית שם יהיה פתאום יותר כסף לתת לענין. לכן כאן זו חובתה של המדינה להכנס לענין. נכניס את זה לסיכומים של הישיבה, אבל טוב שהערת את הנקודה הזאת.

הבעיה הרבה יותר מורכבת. ראשית, התקצוב הוא לגילאי 0-6 בלבד. בקיבוצים זה כולל גם בתי ילדים ובתי תינוקות. כלומר, עד גיל גן חובה, ולא יותר מכך. החריג היחיד הוא בית הספר היסודי בשער הנגב, שרונית טיפלה בו לפני חצי שנה.

היקף הבעיה של כל מוסדות החינוך מסתכם ב-125 מיליוני ש"ח, וזה לא עולה כאן כרגע. את התקציב אין כרגע לא למשרד החינוך ולא למשרד האוצר, וזה לא מתוקצב.

למשרד האוצר יש את התקציב, אבל הוא לא רוצה לתת את זה. למה מיועדים 125 מיליוני השקלים?

לפתרון בעית המיגון של מוסדות החינוך של שדרות, עוקף עזה עד כיתה י"ב זה לא מתוקצב, כך שכל הדיבורים כאן הם דיבורים בעלמא.

0-6 מתוקצב?

כן. 210 מיליוני ש"ח תוקצבו בפיקוד העורף למימון עוטף עזה ושדרות, כולל מרכיבי ביטחון ליישובים, כולל גני ילדים ומוסדות חינוך לגיל הרך עד גיל 6. הסכום האחרון של 62 מיליוני ש"ח אושר בוועדת הכספים לפני שבוע, והוא הולך למרכיבי ביטחון – אין לו שום קשר לחינוך. לכן אנחנו עומדים במצב שבו מכיתה א' עד י"ב תכניות יכולות להיות בעלמא, כי אין אגורה אחת מתוך 125 מיליוני השקלים לביצוע תוכניות אלה.

כמה מתוך זה לגני הילדים?

מרכיב מוסדות החינוך שם עומד על כ-50 מיליוני ש"ח. זה כבר בוצע. מכיתה א' עד י"ב אין שום כיסוי תקציבי.

125 מיליוני ש"ח נוספים?

נוספים, שאי אפשר לדבר עליהם כעת.

למה לא הכניסו את זה לתקציב של השנה? הרי זה לא הגיוני – אנחנו מבקשים למגן רק את הגנים?

הטענה של פיקוד העורף היתה שילד עד גיל 6 לא יודע לרוץ מקאסם.

כמה שניות יש לרוץ בכלל?

זה לא הגיוני. אנחנו לא יכולים לקבל את הטיעונים הללו. אם כן, לדבריך חסרים 125 מיליוני ש"ח.

חסר הרבה יותר – זה לא כולל מוסדות ציבור.

אני מדבר על מוסדות חינוך.

האם יש למשרד חינוך דרישה ל-125 מיליוני השקלים הללו?

נחרצת ביותר. יש דרישה.

כשאת אומרת, בלא התחייבות, שלפי התכנית יהיה מיגון לכל מוסד חינוך עד אמצע 2007, על בסיס מה את אומרת את זה?

אמרתי שזה מה שפיקוד העורף אומר. הם אומרים שהם מתחייבים עד אמצע 2007. לכן אמרתי בהסתייגות – שלא אני זו שצריכה לומר כאן את המלים האלה. אני רק מספרת מה אמרו למשרד החינוך. צריך לזמן את פיקוד העורף, כדי שייתנו תשובות. אני לא רוצה לקחת אחריות על הנושא הזה.

אנחנו חייבים לקיים ישיבה דחופה עם פיקוד העורף בנושא הזה. אבקש ממך להמשיך.

רק אומר שביום שני, כשביקרתי עם אנשיי באזור, חווינו את "השחר האדום" – והמפקחת חיפשה איזשהו שולחן כדי להכנס מתחת לאיזושהי פינה, וזה לא קל. זאת לא הפעם הראשונה שבה אני חווה את "השחר האדום".

אנחנו יושבים כאן כי אנחנו חושבים שהחברה הישראלית הפכה מעט אטומה בפני המצוקה האיומה שכל התושבים מתמודדים עמה. אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר מבחינתנו. לכן אנחנו יושבים כאן. אני מקווה שהדברים מקובלים על כל מי שיושבים סביב השולחן הזה.

ראשית, התפיסה שלנו היא שילדים מגיבים באופן נורמלי למצב לא נורמלי. תגובות החרדה הן התגובות הנורמליות ביותר שקיימות בתוך מצב כזה, כאשר יש איום מתמיד על החיים.

אנחנו רוצים לבנות את גורמי החוסן של הילדים האלה. אנחנו יודעים ששני הדברים החזקים ביותר הם מנהיגות – ובמקרה הזה של המורים ושל המנהלים – ולכידות קבוצתית, שהילדים יהיו הרבה ביחד, זה עם זה, ויוכלו לדבר אחד עם השני ולחזק אחד את השני.

בתוך המצב הזה אנחנו רוצים להעביר מסר של בריאות ולא מסר של חולי, וללמד את המורים לדבר עם הילדים, כולל על הרגשות שלהם, ולתת הרבה מאוד פעילויות של הפגה באמצעות מינהל הנוער, באמצעותנו ובאמצעות תרפיסטים למיניהם.

יש לנו כיסוי חלקי של פסיכולוגים ויועצים, וחסרים לנו. הגשנו למנכ"ל את הבקשה ביחס למחסור שלנו. בגדול, אנחנו מעריכים שנצטרך לתת טיפול אישי לכ-10% עד 20% מהילדים. אבל כל השאר יקבלו עזרה קבוצתית ועזרה בשיחות. אנחנו רוצים שהנושאים של החרדות יעלו.

האם יש לכם הערה לענין הזה?

המספרים לא מדוייקים – אני לא יודע על מה את מסתמכת. לפי הנתונים שבידי, למעלה ממחצית הילדים בשדרות סובלים מתופעה של פוסט-טראומה וחרדות. את מדברת על מספרים קטנים מאוד, ואני חושב שאת לא מעודכנת. המצב הרבה יותר חמור, וחצינו את הקו של 50% מבחינת החרדות של הילדים. אני מדבר על סיוטים בלילה, על בכי לא מוסבר באמצע השינה, על הרטבות ועל ללכת לישון עם ההורים. יותר מ-60% מהילדים בשדרות סובלים מהתופעה הזאת. לכן המספרים אינם כפי שאת מציגה. זה מחקר שבוצע באוניברסיטת תל-אביב.

בסך הכל, הגידול בתקנים בעירית שדרות מזה חמש שנים – הוא חצי תקן. אני אומר כאן על השולחן: גם אם ייתנו לנו היום 9 תקנים, אנחנו לא נקלוט אותם. כי הפער בין מה שמשרד החינוך נותן לבין מה שאנחנו נדרשים לשלם לפסיכולוגים אצלנו הוא פי שלוש. בסוף אף אחד לא רוצה לעבוד במחירים שמשרד החינוך נותן. הם לא רוצים לעבוד במחירים האלה, ואין לנו יכולת לממן את הפער הזה. צריך להבין את זה.

האם יש היערכות חירום במשרד החינוך בנושא הזה?

יש היערכות חירום, וכל הדרום מתוגבר בצרכי שפ"י – גם עקב ההתנתקות, כולל שדרות. נכון שאנשים לא רוצים לבוא בתעריפים כאלה, ואנחנו משלמים לתרפיסטים מחירי נציבות. אנחנו לא יכולים לחרוג מכך. יש גם הרבה מתנדבים. יש אנשים שבאים לסייע – אתם יודעים על קואליצית הטראומה. זה לא רק משרד החינוך; אנחנו חוברים כאן למקומות נוספים. המספרים שלי הם לטווח רחוק יותר. נכון שכרגע, לטווח קצר, יש הרבה מאד ילדים. אתמול דיברנו עם סגן המנהל באמצע בחינות הבגרות, ובאמצע הבחינות היה "שחר אדום". אנחנו נמצאים בקשר צמוד מאד עם שדרות.

אני בטוח שאתם שומרים על קשר. השאלה היא על כמה ילדים מדובר בסך הכל.

על כ-10,000 ילדים.

מתוכם, כמה בשדרות?

4,000.

יש כאן מצב שבו 10,000 ילדים נקלעים למצב של חירום, של מטחים שנופלים על ראשם יום יום, על לא עוול בכפם ועל לא עוול בכפו של איש שם. השאלה היא אם אתם נותנים את המענה, לעומק. לתת להם פסיכולוג שלא יבוא לשם כי התעריף הוא לא התעריף – מה עשינו? לא עשינו שום דבר. אתם שומעים כאן דבר חמור: יותר ממחצית הילדים נמצאים במצבי לחץ, שאפשר להגדיר מבחינה קלינית. מה אתם עושים עכשיו?

אדגיש שוב את הדברים שאמרתי. אנחנו לא חושבים שכל הילדים צריכים פסיכולוג. אנחנו חושבים שזה מסר של חולשה שכל הילדים יילכו לפסיכולוג.

ללכת לפסיכולוג זה מסר של חולשה?

במידה מסוימת, בתרבות שלנו – כן. אני שוב אומרת: זו תגובה נורמלית. התגובה של הילדים של חרדות, של הרטבה בלילה ושל כניסה למיטות ההורים היא תגובה נורמלית וזמנית אצל רוב הילדים. ברגע שבו הקאסמים ייפסקו, התגובות האלה יילכו וייחלשו.

קצת צורם לי שלתת עזרה פירושו מסר של חולשה.

עד היום, לעזרה של פסיכולוג יש איזושהי סטיגמה. אנחנו עובדים עם חדרי מורים – בכל בית ספר יושב יועץ, שעובד עם חדר מורים ונותן את העזרה בצורה שבה מורים יוכלו לדבר עם ילדים על מה שהם מרגישים וחווים.

את מרגישה שאתם נותנים מענה הולם?

אנחנו לא נותנים מענה של מאה אחוז.

האם את מרגישה ששפ"י ומשרד החינוך נותנים מענה הולם למצב החירום שיש היום?

כרגע לא. אני חושבת שאנחנו נערכים ליותר מכך. אבל אנחנו נותנים מענה בכיוון הנכון. לומר לך שזה כיסוי של מאה אחוז?

לא שאלתי על מאה אחוז. אף פעם אין מאה אחוז.

מבחינת הכיוון אני משוכנעת. אנחנו גם מגובים על ידי מחקרים.

כמה תקנים של פסיכולוגים יש היום לאותם 10,000 ילדים?

לשדרות יש 4.5.

אני לא יודעת כרגע. אנחנו במחסור. אבל אני חושבת שראש העיר גם אמר לך את הסיבה לכך. המשרד מתקצב 64% מכל תקן של פסיכולוג. הרשות צריכה להשלים את 36 האחוזים הנותרים.

כשיש מצב חירום, אין לרשות הכנסות חירום. למדינה יש כאן את האחריות.

אבל אנחנו לא עובדים לפי תקנים. אנחנו נותנים שם תרפיות, ואנחנו משלמים לאנשים. כפי שהוא אמר, אנשים לא רוצים לבוא ולעבוד בתקן במקומות האלה. אנחנו משלמים לתרפיסטים באופן אינדיבדואלי כדי שיבואו לשם. אנחנו מחובים לג'וינט ולמקומות נוספים, שנותנים שם בהתנדבות. יש שם כיסוי גדול מאוד של תרפיות, לדעתי. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בתקנים לא רק משום שאנחנו לא נותנים, אלא משום שהם - - -

לא אמרתי תקנים או לא תקנים – שאלתי כמה תקנים יש.

אני מאוד סומכת על מנהלי בתי הספר בשדרות, שמאוד מיומנים וחווים בעצמם עם הילדים את החוויה. אני משוחחת אתם לעתים קרובות ונמצאת בקשר אתם. כשנופלים טילים, וגם במצב שהוא שגרה – שגרה שאיננה שגרה, כי זו שגרת חירום; כל חמש השנים האלה היא שגרת חירום – הגוף שהם נשענים עליו ומרגישים שהוא נותן להם את המענה הוא שפ"י. הם מרגישים כך. בואו נאמר שמאה אחוז ילדים מקבלים התייחסות. צודק ראש העיר אלי מויאל – מאה אחוז ילדים צריכים התייחסות. איך מקבלים מאה אחוז תלמידים התייחסות? ראשית, אנחנו עובדים כך בצורת מניפה: הפסיכולוגים עובדים עם היועצים ומנהלי בתי הספר. היועצים עובדים עם המורים בתוך חדרי המורים, וכל מורה הוכשר לערוך את השיחות בכיתה. כל מורה בא מאיזשהו מקום של ידע חינוכי ופסיכולוגי – איך להעלות את שיחות האוורור הללו בכיתות. כך שכולם מקבלים התייחסות. בתוך הכיתה, מחנך הכיתה יודע לאתר את אותם 10%-20% - ולפעמים זה מגיע ל-50% - של ילדים שצריכים התייחסות פרטנית. התייחסות פרטנית ניתנת על ידי יועץ ועל ידי פסיכולוג. הדבר הזה עובר כל מני מסננות, כי לא כל ילד זקוק לאותו טיפול. יש ילדים שבנויים חזק יותר.

ישבתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והיה "שחר אדום". ישבו שם מנכ"לי משרדי ממשלה וישבו שם אנשי צבא – היו אנשים שלא הזיז להם שנפל הטיל, והיו אנשים שזה מאוד הזיז להם.

אני רוצה להתייחס לנושא משלוש נקודות: (א) היום משרד החינוך מעביר תקן לפסיכולוג – 64% בסך הכל, כשכל השאר נופל על הרשות.

כבר התייחסתי לכך. נתייחס לכך גם במסקנות.

מבחינת התקנים – אני חי בשטח, ואני רוצה לומר לך שכולנו זקוקים לפסיכולוג. מאה אחוז של הילדים זקוקים לפסיכולוג – מי יותר ומי פחות. אם אני לוקח היום בית ספר עם 300 תלמידים, ומגיע פסיכולוג יום בשבוע, זאת ממש בדיחה.

לבתי הספר הם נותנים טיפולים בבתי הספר. אחר הצהרים המתנ"ס מפעיל פעולות כאלה ואחרות, אבל זה לא מספיק.

מה עם היועצים?

זה לא מספיק. גם היעוצים עובדים בבית הספר, ולא מחוצה לו.

יש לכם כיסוי של מאה אחוז של ייעוץ?

גם זה לא.

מחוץ לבית הספר יש התייחסות של אגף הרווחה. אנחנו נמצאים בקשר מצוין עם אגף הרווחה בחבירה ובוועדות משותפות ביחס למה שקורה מעבר לבית הספר, המשפחות וכולי.

אנחנו לא נמצאים במצב שהיינו בו לפני חמש שנים. המצב של התקופה האחרונה הוא בהחלט עליית מדרגה בצורה נחרצת. לכן לא חייבים להגן על כך – המשרד יכול לבוא בדרישה חד משמעית, לפיה צריך להעלות למצב חדש. זה לא אותו דבר אם נופל קאסם פעם בשבועיים או 50 קסאמים באותו יום.

נכון. הועבר הבוקר מסמך להצעת מחליטים – על פי בקשת המנכ"ל והשרה – על דרישות נוספות. אמרה את זה גם בלהה. אין מספיק. בוודאי שלא.

הן יבוצעו בשלושה כיוונים: (א) הארכת זמן הבחינות. בהתחלה זה היה רבע שעה ועשרים דקות – אתמול זה עלה לשעה, בהחלטת השרה; (ב) סמסטר קיץ--

אני רוצה לומר שבישיבה שהתקיימה בשבוע שעבר, אמרו שהסיפור הזה של הארכת הזמן הוא הדבר הפחות משמעותי.

הילדים לא רוצים אותו, אבל שיהיה – גם באופן פסיכולוגי.

- - - אדם עם ריטאלין ועם רסקיו ומה שאתם רוצים, לא יכול לשבת שעתיים וחצי ולבצע את הבחינה. אז הארכת הזמן - - -

התקיים דיון מעמיק בענין, והוספת זמן נוסף כשיודעים שכל הזמן יש פחד שמשהו ייפול לך על הראש – אתה רוצה לקצר את הזמן ולא להאריך אותו. יש דרכים אחרות, שאת בקיאה בהן יותר ממני, באמצעותן אפשר לעזור לתלמידים הללו לקבל את מה שהם זקוקים לו.

מימון נוסף לסמסטר קיץ, לילדים שרוצים בכך. כל מי שרצה קיבל תשובה חיובית במימון המדינה, בלא השתתפות שלו; (ג) כל הנושא של השקלול הדיפרנציאלי – אנחנו נשכלל את זה אחרת. נבחן את הפער בין הציון השנתי לבין הציון החיצוני לאחר קבלת התוצאות, ובהחלט נסייע לילדים.

תגידו משהו לילדים עכשיו – לא שתסתכלו אחר כך ותשקלו. הילדים צריכים עכשיו את התחושה שאנחנו מאחוריהם, שניתן להם את מלוא הגיבוי. אולי בוועדה אחרת יכולים לעצור את הקסאמים, אבל שאנחנו כאן ומשרד החינוך עומדים מאחוריהם, מבינים שהם במצב מיוחד מאוד, ושהם יקבלו את הנקודות הנוספות שצריך. לא משהו שיבוא בסוף, אחרי שישקלו ויקבלו את הציונים. אף אחד לא יודע שיש מישהו מאחוריו. זה החיבוק הזה שצריך.

היינו וחיבקנו אישית את המורים השבוע.

אני מדבר על התלמידים. אני מדבר על התלמיד שניגש השבוע לבגרות.

אני רוצה לנסות להשלים את המשפט בענין הזה: גם המנהלים חושבים שאמירה גורפת מראש, לפיה תהיה הקפצה של הציון איננה נכונה עכשיו. ניקח מבחן באזרחות – אולי המבחן באזרחות בבית ספר בשער הנגב הילדים יגיעו להישגים גבוהים יותר במבחן הבגרות בהשוואה לציון השנתי. כדאי לחכות. הם יודעים שאנחנו נסייע להם. לא יישאר ילד לבד, ללא סיוע, במידה והוא לא הגיע לציון השנתי.

מה את חושבת שחשוב לתלמידים שיושבים שם – שהם קבלו 60% או 70%, או זה שהם ימשיכו לחיות בבטחון ובכיף, ולשמוח ולצאת? הם לא מסתכלים על מה שיקרה עוד חודש, כשהם יקבלו את תעודת הבגרות שלהם. לי זה כן חשוב, אבל אני לא חיה במצב הזה. אבל אם את מסתכלת עליהם ורואה אותם, הם עסוקים כרגע בחרדה, כי קשה להם.

השבוע נפגשתי עם הילדים – נפגשת אתם?

כן – הלכתי לשדרות והלכתי לנציגים שפעלו בשדרות. הייתי שם – באנו קבוצת ילדים כדי לתמוך בנוער, וזו אחת הפעילויות שאנחנו עושים.

אנחנו נמצאים כאן בשביל הבעד ובשביל לעזור, אז תורידי את טון הכעסים שלך.

אני באה כמי שמייצגת את הנוער.

אמירה, מותר לנציגת הנוער לדבר בסערת רוחות. היא לא אומרת דברים לא מכובדים.

אני רק אומרת לה שאנחנו כאן בעד, ולא קבוצה של נגד. נתנו התחייבות – השרה נתנה התחייבות במפגש עם מורים, מנהלים, הורים ותלמידים בכל האזור – לתת עזרה וסיוע בנושא של הציונים; תהיה תוספת לציון. לומר לך כמה עכשיו – זה לא יהיה נכון.

נתקדם לנושא הקייטנות.

כפי שהיה בשנה שעברה, אנחנו מתקצבים את נושא הקייטנות יחד עם הרשות המקומית, ונצא לפעילות. יושבים כאן אנשי מינהל חברה ונוער והחברה למתנ"סים – התכנית כבר מוכנה. יושב כאן איתן מזרחי, מנהל מחוז הדרום. כאמור, התכנית כבר בנויה ומוכנה יחד עם החברה למתנ"סים והרשויות המקומיות, בחבירה של משרד החינוך עם הקצאה של 2 מיליוני ש"ח, הקצאה של הצבא – היום בבוקר נכנסו 50 חיילות. בנוסף לכך, המשרד הקצה מתקציבו מורות-חיילות, בנות שירות.

נושא הקיץ נמצא בטיפול?

כן.

משהו חסר בנושא הקיץ?

בנוסף, מיום ראשון הקרוב הקצינו סכום נוסף להוצאת ילדים לפעילות הפגתית בת יומיים מחוץ ליישוב – שיישנו לילה אחד מחוץ ליישוב. זו פעילות יפה מאוד ומסודרת. חברנו לכל מני מקומות, כמו חיל האוויר, שמוציאים בסבבים כאלפיים תלמידים לפעילות בריכה כזאת ואחרת בימים הקרובים. לקחנו את הפעילות ההפגתית ואת הקייטנה בחשבון. אנחנו מסודרים בענין הזה.

נשמע את היישובים בנושא הזה – השבוע מסתיימים הלימודים.

ביחס לגני הילדים – גם כאן צריך להתייחס אליהם. כל מה שמדברים כרגע נוגע לכיתות א' עד ו'.

מגן עד כיתה ו'.

אנחנו מדברים על גני חובה – בגני חובה זה שליש חובה ושני-שליש טרום-חובה. אצלנו, במועצותה אזוריות, הם ביחד. אם אני אקבל תקציב לעשרה ילדים מתוך 30, לא אוכל להפעיל את הגן במהלך החופש.

אני חושב שיש כאן איזושהי הצהרה, אבל היא לא מספקת בשדרות – במיוחד השנה. זאת משום שאנחנו מוציאים את הילדים לקייטנות מחוץ ליישוב, והעלות של קייטנה מחוץ ליישוב, לאור ההסעות והמרכיב הנוסף שיש בו, המזון, היא הרבה יותר גבוהה בהשוואה לקייטנה שמתקיימת בתוך היישוב. למרות זאת, ההשתתפות פר ילד נשארה פחות-או-יותר על אותו סכום – 28 ש"ח או 24 ש"ח – וזה נותן מענה חלקי בלבד.

מה חסר לכם?

אנחנו בונים קייטנה בסדר גודל של כ-1,100 ש"ח עד 1,200 ש"ח לילד. זו העלות האמיתית של קייטנה.

זה לתקופה של שלושה שבועות או של חמישה שבועות?

שלושה שבועות?

ומה עושים אחרי שלושה שבועות?

חוזרים לממ"ד.

הקייטנה שנמשכת שלושה שבועות היא הקייטנה הסדירה. מעבר לכך, אני רוצה לומר מעל לשולחן הזה: עם ישראל הוא באמת עם רחום וחנון, שמתנדב ועוזר. אנחנו מוצפים בעשרות פרוייקטים של הפגה של ילדים מחוץ לשדרות – ממטולה עד אילת. יש לנו הצעות גם ממטולה וגם מאילת. אנחנו נעסיק את הילדים במסגרות ההתנדבותיות של אנשים, שתרמו ותורמים לנו בתי מלון, לונה-פארקים, בריכות שחיה, מרכז קנדה, בתי מלון בים המלח.

זו היתה העילה הראשונה של הישיבה היום, כשבאת בסערת רוחות מוצדקת – אתה מרגיש שיחד עם משרד החינוך ועם הארגונים ההתנדבותיים יש לכם היום מענה לקיץ לילדים?

לקייטנה הרשמית אין לנו מענה, משום שהנטל ייפול עלינו. אני מדבר על דברים התנדבותיים שאינם כסף, כאשר מרכז קנדה, למשל, אומר לי: שלח לי 300 תלמידים פעם בשבוע--

מה אתה צריך כדי שהקייטנה--

שמתי את זה על השולחן – התקציב.

לא אמרת כמה יש.

אני מנהל מתנ"ס שדרות. אלי שטרית היה אצלנו אתמול, ובאמת מנסים לעזור ולבנות תכנית. אני מודה על כך למינהל הנוער. הבעיה האמיתית היא שההקצבה שנמסרה לנו אתמול – כ-420 ש"ח לילד – היא כמעט שליש מהעלות הריאלית. זאת משום שבהוראת ראש העיר, אנחנו מוציאים את כל הילדים החוצה. לא יישאר ילד בשדרות במונח קייטנות. שלושה שבועות מחוץ לטווח הקסאמים. במשך חמש שנים אנחנו סובלים וסופגים, ואנחנו רוצים לתת להם חוויה מרוכזת של שלושה שבועות בחוץ.

הנושא מובן.

דבר נוסף שלא ברור לי הוא נושא מחנות קיץ לנוער. בשנה שעברה קיבלנו סיבסוד מעוטף עזה להוציא ילדים לכל מני מחנות – תנועות הנוער, בני עקיבא, הצופים - - -

בשנה שעברה הוצאתי יותר כ-500 ילדים, ששלמו 50 ש"ח בלבד למחנה ממוצע שארך שבוע. אני לא יודע אם יש השנה פתרון לכך. אשמח מאוד אם יימצא פתרון גם לכך.

גם על כך נקבל תשובה.

בלא ספק, אני מסכימה אתך אדוני היושב-ראש – מענה הולם לנושא הזה נמצא בוועדת החוץ והבטחון, ולא כאן.

שנית, לאחר הדיון ששמעתי, אני מרגישה שיש יותר מס שפתיים ופחות התגייסות חירום, שצריכה להיות. אני מסכימה מאוד עם ראש העיר – קודם כל צריך להוציא את הילדים מחוץ לעיר, גם בלימודים וגם בקיץ. לכן, אני רוצה שמכאן תצא החלטת הממשלה יחד עם השרה, לפיה צריך לממן את זה. התנהגות זה מאוד בסדר, אבל לא מספיק.

אתמול הייתי בשדרות, ואני מוכרחה לומר שהחרדות הן חרדות של כולם, כולל שלי, שהייתי שם. החדרות הן מהיכן זה יכול לבוא בכל רגע. אני בהחלט מעריכה את יכולת העמידה שלך לאורך כל השנים האלה. אני חושבת שזו אחריותה של המדינה לדאוג לאזרחים.

נתחיל עם נושא המיגון שעלה כאן: אני נזכרת בכוח המשימה הלאומי בהקשר של משרד החינוך, כשהיה בדוח דברת. היום שמעתי ששר האוצר מקים כוח משימה לאומי לטיפול בנושא רפורמת החשמל. אני חושבת שמן הראוי שיוקם במשרד החינוך כוח משימה לאומי בנושא של שדרות ויישובי סובב עזה. זה פשוט בלתי אפשרי. אני חושבת לעצמי איך זה שהתוספת הזאת של 125 מיליוני ש"ח למיגון של כולם לא היתה תביעה של משרד החינוך בנושא התקציב. ככל שאני זוכרת, זה לא עמד כאשר התביעות הונחו, וזה נראה לי דבר ראשון שחייבים לעשות.

בנושא של הקייטנות והפעילות של התלמידים, אני מצטרפת לעמדתה של חברת הכנסת סולודקין – זה לא צריך להיות מבוסס על התנדבות; צריך למצוא את המקור התקציבי.

חייבים להוסיף תקציב כדי שזה לא ייפול על הרשות.

אני שמח על קיומו של הדיון, אבל נראה לי שלא ניתנת הדעת די הצורך למצבם של המורים מול המציאות שמצויה שם. אין ספק שהדיון נסוב על התלמידים. אבל מי שמצוי יום יום עם התלמידים האלה הם המורים, ולדעתי הם אינם מקבלים די תמיכה. גם אם שומעים שהם מקבלים סיוע כזה או אחר – המורים נמצאים בחרדות; החרדה של הבית ושל הילדים שמצויים שם, חוסר המיגון שיש בכיתות, חוסר ידע איך להתמודד עם התופעות האלה של הקסאמים, מה לומר לילדים ואיך לדבר עם הילדים. יש ציפיה שהם למדו – יפה, אבל הם למדו את זה בתיאוריה, ולא למעשה. הבעיה היא בעיה קשה מאוד אצל המורים. מדברים כאן על הרפיה לתלמידים, ואני חושב שצריך לקחת את המורים ולתת להם הרפיה עם תקצוב. אנחנו משתדלים מעט מאוד, ולא מסוגלים. אבל אני חושב שהדעת צריכה להינתן איך מטפלים במורים, כדי שיידעו לטפל גם בתלמידים וגם בחרדה בבית.

זה נשמע הגיוני מאוד.

אני רוצה להוסיף כמה נקודות לדיון, שלדעתי חייבים להתייחס אליהן. אנחנו נוגעים כאן הרבה מאוד במיקרו, ואני רוצה להתייחס קצת גם למאקרו.

הנושא של תוכנית החירום, והחברה למתנ"סים, שלוקחת את הנושא הזה ברמה ביצועית, ככזאת שפועלת בשטח כל השנים ותפעל כמובן במתכונת הרבה יותר משמעותית מבחינת שגרת החירום והחירום בקיץ וגם לאחר מכן – צריך לקחת בחשבון מספר דברים: ראשית, הסוגיה הקשה הזאת לא תיגמר בקיץ, וחייבים לתת את הדעת גם על פתיחת שנת הלימודים ועל מה שיקרה במהלך שנת הלימודים הבאה.

הנושא השני שחייבים להתייחס אליו הוא האוכלוסיות. עלתה כאן בממוקד דווקא האוכלוסיה הצעירה ביותר, ולהערכתי יש שתי אוכלוסיות נוספות, שחייבים להתמקד בטיפול נכון בהן: (א) הנוער, הצעירים; (ב) המבוגרים, שחיים במקומות האלה, ומשום מה אנחנו קצת מזניחים אותם בדיון הזה. זאת למרות שוועדת החינוך – כוועדה כה מכובדת – צריכה לתת את הדעת על כל האוכלוסיות. יש הרבה מאוד קשישים שם, שזקוקים לסוג של ייעוץ או טיפול כזה או אחר.

אנחנו לוקחים את הכיוון הזה של החברה למתנ"סים לשני מקומות: (א) החוסן הקהילתי, שמבחינתנו הוא משמעותי מאוד; (ב) כל הנושא של הפגה ופעילויות, דוגמת קייטנות, "לילות לבנים", מתנ"סים מארחים במקומות אחרים או מחנות קיץ לנוער. כל הדברים האלה חשובים מאוד. לנושא הזה הקמנו מטה חירום משלנו, שמרכז אותו איתן במחוז הדרום. כמובן, הוא יקבל את הסיוע של כל החברה. כפי שציין ראש העיר, ממטולה עד אילת, אנחנו מבחינת המתנ"סים נארח כמובן את האנשים.

אני רוצה להכניס נקודה אחת נוספת לדיון: דובר כאן שוב על מיגון של מוסדות חינוך. גם המתנ"סים, המועדונים והאתרים שהקהילה פועלת בהן גם בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים והלילה, מחויבים בסוג של מיגון, כיוון שאנשים נקבצים שם. אלה הם מוסדות הציבור, עליהם דיברת במילה וחצי. אני לא חושב שהם פחות חשובים. חשוב לתת את הדעת גם על הענין הזה. נכון שכאן חסרים נציגי ממשל, שיכולים לתת סוג של מענה או כיוון, אבל חשוב שגם מהמקום הזה תצא קריאה, לפיה מוסדות הציבור והחינוך הבלתי פורמלי הם בהחלט חלק משמעותי מאוד מהפעילות הזאת, מחויבים במיגון הזה על מנת לבצע את הפעילויות. אנחנו יודעים שבשנה הקרובה, נזדקק להרבה מאוד שעות פעילות, הרבה מעבר למקובל.

ברשותך, אני מבקש להוסיף נקודה אחת: כולם מתגייסים לקראת הקיץ, ואולי יימצאו לכך המשאבים, אבל בשדרות, בשער הנגב ובאשקלון אנחנו חייבים במהלך השנה תגבור של העבודה עם הילדים והנוער. לדעתי, אם מדברים על חוסן, זה לא בהכרח המבצעים. הם חשובים, כמובן, אבל החשיבות הגדולה מצויה בפעולה השוטפת. לכן אני חושב שצריך להטיל על מינהל חברה ונוער ועלינו לשבת ולבחון מהן פעולות הנוער בשדרות במהלך שוטף בכל השנה, וכיצד אנחנו נצטרך לתגבר את זה. בשדרות, למשל, יש בעיה – גם לרשות, גם למתנ"ס וגם לאמירה – לתקצב את הפעולות השוטפת של פעילות הנוער, שלא קשורה לקיץ. החוסן החברתי לא נמדד במבצע שאנחנו עושים בקיץ אלא במהלך כל השנה.

אצלנו יש 43% עולים, וחשוב לציין את זה.

אנשים מדברים על מיגון, ולא מבינים כל כך מה קורה: גם אם כל הכסף היה מונח עכשיו, המוסדות לא ימוגנו לפני 18 חודשים מהיום. תכנית המיגון שהוצבה לסובב עזה, לרבות כל האלמנטים שצריך למגן, היא לא 250 מיליוני ש"ח אלא 980 מיליוני ש"ח. זו תכנית שהוגשה על ידי פיקוד העורף על מנת למגן את כל המקומות הציבוריים, את מה שזקוק למיגון מבחינה אופטימלית – מתנ"ס, אולם ספורט, בית העם, אולם מופעים. גם שם יש לפעמים קיבוץ גדול מזה שקיים בבית הספר.

אבל אתה יודע שלפעמים תפסת מרובה לא תפסת. אני בהחלט מקבל את הדברים לגבי המתנ"סים. מבחינתנו כאן, המחויבות שלנו כוועדה היא קודם כל לתלמידים במוסדות החינוך ובמתנ"סים, בכל מקום שבו הם יהיו. זו המחויבות שלנו. אני שמח אם יעשו מיגון בבית העם ובתיאטרון. אבל אני מחויב – בכל זאת, מדובר בילד שהולך לבית הספר ב-9 בספטמבר, במקום שבו כל חמש דקות יכול ליפול עליו קאסם. הוא יכול לא ללכת לתיאטרון בערב, אבל הוא מחויב על פי חוק ללכת לבית הספר, ואנחנו מחויבים על פי חוק לדאוג לילדים האלה. זה קודם להכל. הדבר הזה נחוץ ביותר, ובוודאי המתנ"ס בראיה של כל פעילות הנוער כלולה בכך בלא ספק, כי זה חלק מהמערך של פעילות הילדים. ברור שאנחנו חייבים לראות את זה כמכלול אחד. זה לא שאני דואג פחות לקשישים בהשוואה לנוער, אבל הקשישים נמצאים פחות בריכוזים ציבוריים, ושנית – כרגע בוועדה הזאת אנחנו לא יכולים לתפוס הכל, אחרת לא נפתור שום דבר.

אנחנו נדרוש – אנחנו לא יכולים לקבל מצב שבו במצב חירום שיש היום אין לנו תשובות הולמות לדברים. יש התייחסות לכך שצריך תגבור, ואולי זה יבוא בעוד שבוע או שבועיים. לפיכך, צריך היערכות לטווח ארוך. אבל בינתיים בואו נדבר גם על הפתרון – אנחנו עדיין נמצאים בקיץ.

הייתרון היחסי שיש לנו הוא העובדה שיש לנו היסטוריה משותפת עם שדרות, והתכנית שאנחנו מדברים עליה היא תכנית שנתפרה עם היישובים, בהתאם ליישובים ובהתאם לצרכים. לכן כשמדברים כרגע על שדרות, אנחנו מדברים על הפעלה מגני הילדים ועד כיתה י"א. גני הילדים ייפתחו ויפעלו כשלושה שבועות. מכיתה א' ועד י"א נוציא אותם החוצה, במחזורים של חמישה ימים. כך סוכם עם ראש העיר ועם האיש שמרכז את הנושא מטעמו – יוסי הכהן.

האם אתה יכול להתייחס לנקודה שהעלו, לפיה יש לנו כיסוי חלקי מאוד להוצאה?

אתייחס לכך. הבסיס של התחשיב לפי מרכז השלטון המקומי הוא X שקלים לילד ליום. אני מתייחס יותר לתחשיב על סמך ניסיון של השנה שעברה. בשנה שעברה הפעלנו מתכונת כזאת ביציאה החוצה – עם רכבים ועם כל המרכיבים עליהם אנחנו מדברים עכשיו – ולפי התחשיבים שלנו אנחנו עומדים בחלק הארי של ההוצאה. החלק שיישאר כהשתתפות הורים יהיה סמלי ביותר.

יש כאן פער גדול מדיי. לפי התחשיב של 1,100-1,200 ש"ח לתקופה, דובר על התרומה שלכם, שעומדת על כ-450 ש"ח.

התחשיב שאבי סולימני ציין בשם המתנ"סים איננו התחשיב שלנו. התחשיב שלנו מתבסס על ביצוע בפועל של השנה שעברה ושל שנים קודמות רבות אחרות.

אבל המצב של השנה שעברה ושל השנה שונה. הפער גדול מדיי. אם מדובר היה בפער של 100 ש"ח, הייתי אומר - - -

לינה לא היתה בשנה שעברה. הם חזרו כל יום ליישוב, ועכשיו הם לנים שם.

גם בלילה מסוכן בשדרות. כשאנחנו לוקחים את הילדים להפגה, אנחנו רוצים להוציא אותם החוצה לגמרי, שיתנתקו. כי אם אתה לוקח אותם החוצה ומחזיר אותם ללילה – לא עשית.

נדמה לי שיש כאן חוסר הידברות וכדאי שתגשרו על הפער הזה.

אני מבקש להשלים את המשפט: התחשיב של לינה בחוץ נלקח בחשבון. גם בשנה שעברה הם ישנו ממטולה עד אילת.

אנחנו מאוד אוהבים אותך, אבל בוא נהיה צמודים.

ברשותכם, אשמח מאוד אם תהיה הגדלת תקציב. אבל אני בא לשולחן הזה כדי לשים את העובדות.

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת ומוזמנים. אני תומך בתמיכה מלאה בילדים בשדרות ובכל מקום שדומה לשדרות. הילדים בשדרות, בעזה ובכל מקום הם קרבן למלחמה שבין שני העמים. בתקווה שנגיע לפתרון אמיתי, למיגון אמיתי ולקייטנות אמיתיות לילדים ולתלמידים בשלום, ושהלינה תהיה במקום, וששדרות לא ייצאו למקום אחר. אני בעד תמיכה בכל הילדים שנזקקים לכך.

גם לנושא השלום אנחנו מצטרפים.

ראשית, אני רוצה לומר שהקמנו מטה חירום, שיהיה גם משולב עם החברה למתנ"סים. המטרה היא לתת מענה מקיף לכל הצרכים שעלו. אנחנו צריכים לדעת שני דברים: (א) בשנה שעברה, כשהלכנו למימון, היה גורם חיצוני – יהדות התפוצות – שהביא הרבה מאוד כסף. השנה, נכון לרגע זה, אין עדיין תמיכה. הכל המשרד מוציא תוך כדי תנועה, מתקנה תקציבית.

סליחה שאני אומר את זה, אבל זה הטמטום של המערכות שלנו. אנחנו עושים את ההסכמים האלה. אני מכיר את הדברים היטב – כשהגענו להסכם הזה עם יהדות התפוצות הייתי מעורב בכך. אמרתי שזו הטעות החמורה ביותר. כי מה קורה – הם מכניסים הרבה כסף, זה יוצא מהמערכת, אין את זה יותר בתקציב, ובשנה הבאה יהדות התפוצות תתעניין במשהו אחר, ואז אתה נשאר בלי שום דבר. זה מקומם אותי.

אני מציע לדייק: בנושא קייטנות, מדינת ישראל מתקציבה לא שמה שקל אחד, למעט אכיפת החוק ברמת - - -

את הכסף הזה אנחנו מוציאים ממפעלי קיץ. אנחנו מרכזים היום כוחות בשתי רמות: (א) רמה אחת היא א'-ו', לסייע בנושא הקייטנות, ונראה איך נסגור את הפער; (ב) הוצאת חמשת הימים היא לנוער. אותם אנחנו מוציאים החוצה למחזורים בני חמשה ימים. בנוסף, מינינו פרוייקטור מטעמנו לנושא, שיעסוק רק בנושאים האלה. אנחנו משלבים זרועות גם עם הצבא, כי אנחנו רוצים כוחות סמי-מקצועיים, ונמרכז את כל הכוחות לכיוון הדרום לקראת הקיץ. פנינו לשותפים נוספים כדי שיסייעו. כפי שציין ראש העיר, יש במשק הרבה מערכות שמוכנות לסייע כדי לאגם את העוגה לגדולה יותר.

דבר אחד ברור, והוא עולה כאן בפעם הראשונה בידע שלנו – הכוונה להוציא את הילדים ל-18 יום מחוץ לבית. זה לא נתון שהיה ברור לנו שעליו מדברים.

אנחנו צריכים לסיים על פי הכללים – אתם כבר שומעים את אות המליאה. אני רוצה להגיע למסקנות אופרטיביות.

אני מנהל אגף חינוך והדרכה ברשות הטבע והגנים.

הרשות רואה את זה כמשימה לאומית. אנחנו רוצים לחבק את הילדים באתרים שלנו, עם המדריכים שלנו. אנחנו נתואם עם משרד החינוך.

כל הכבוד.

חשוב לי להדגיש שאלי מדבר על יציאה של 18 יום מחוץ לאזור. במועצות האזוריות כפי הנראה לי ייצאו ילדים מחוץ לאזור ללינה במשך 18 יום. עם זאת, חשוב להדגיש במנהל חברה ונוער הפעילות תהיה עד 18:00. הורים לא חוזרים הביתה בשעה 14:00, ואנחנו צריכים להגביר פעילויות. גם זו תוספת תקציבית.

למה לא תהיה לינה במשך 18 יום?

מכיוון שאני אם לילדות קטנות, ובחיים לא אאפשר להן לא להיות אתי בבית במשך 18 יום.

בנות כמה הבנות?

יש לי תאומות בנות 13 ובת בת חמש.

יש הרבה ילדים בני 13 שיוצאים למחנות של שלושה שבועות.

אני מבקשת לקחת בחשבון הפעלה עד לשעות המאוחרות, כיוון שאני יודעת שגם בחוף אשקלון, גם במועצה אזורית אשכול וגם בשער הנגב - - -

אני רוצה להוסיף נקודה שלא התייחסת אליה, אמירה: התארגנו והוצאנו כרגע את כל היסודי ליישובים אצלנו בקיבוץ. יש שם המון הוצאות – גם של החינוך הבלתי פורמלי. יש התארגנות לתמיכה של המתנ"ס בסיפור הזה, וגם התארגנות של היישובים והמועצה. זה דבר שכן צריך להתייחס אליו ולראות איך מתקצבים אותו.

התייחסתי לכך, ואני יכולה להתייחס.

לא נספיק לעשות זאת כעת.

הערה קטנה לגבי ילדי טרום-חובה, ולא קבלתי התייחסות מהמינהל לנוער.

ציפיתי שנקבל תשובה מכם.

אנחנו נשב עם הרשויות, ונסגור את הסוגיה הזאת. לא תהיה בעיה.

לגנים שאינם גני חובה – נתייחס לכך גם בהחלטות.

התכנית של הקייטנות תיבנה עם הרשויות המקומיות. בשנה שעברה, משרד החינוך תקצב את הקייטנות ב-250 אלף ש"ח בלבד. השנה העלינו את הסכום ל-2 מיליון ש"ח. זה אמור להספיק לכל המטלות האחרות. זה משמעותי מאוד. בנוסף, חצי מיליון ש"ח לפעולות הפקתיות, כך שזה כבר עושה את זה גדול יותר. בנוסף, פנינו לסוכנות והם אמורים לתת לנו תקציב. דיברתי עם יונתן בשיא, ואני מקבלת לאותה אוכלוסיה שנמצאת גם בעוטף עזה ומהמתנתקים נקבל תוספת תגבורים, שתתן כחצי מיליון ש"ח נוספים. אנחנו נמצאים בחבירה. ברשות הטבע והגנים הכניסה חינם לאתרים, וזה מוסיף. כך שזה לא רק הסכום הזה. הסכום הזה אמור להספיק. יש טריגר שמצטרפים אליו המון אנשים אחרים.

יש היום השבתה של בתי הספר והגנים בשדרות. אני חושבת שצריכה להיות פניה גם מכאן.

גם בשער הנגב.

בשער הנגב יש למידה - - -

זה רק ביסודי.

ביקשו ממני לקצר, ואני מקצרת: יש חירום ויש שגרת חירום. בשגרת החירום הזו אנחנו חיים שנים רבות בדרום. צריך להחזיר את הילדים. אלה השבועיים האחרונים של הלמידה, וצריך לקרוא להם מכאן. ההורים פונים אליי יום יום – למה הילדים מסתובבים ברחוב? ברחוב נשקפת להם סכנה גדולה יותר. לכן צריכה לצאת קריאה לבקש להחזיר את הילדים למערכת. זה ישמח המון אנשים בשדרות.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם: עירית שדרות לא החליטה על שום שביתה.

נכון. הכוונה היא לוועד ההורים.

ההורים החליטו להשבית. אני אומר לכם: אני אתם. צריך להבין אותם. לא שומעים אותם. אני אתם – ההורים חרדים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר. צריך להבין אותם. זו עת מצוקה וחרדה. אני פתחתי את בתי הספר, ואם הורה רוצה לשלוח את הילד שלו לבית הספר – המורים מחכים וכל המערכת עומדת לרשותם.

עם זאת, אני חושב שצריך לאפשר להורים להביע את הזעם שלהם על מה שקורה, ועל כך שחלק גדול מכיתות בתי הספר בשדרות עדיין עומדים תחת גגות רעפים, שזו סכנת נפשות. זה הזמן לומר את הדברים. אנחנו כעיריה משאירים את כל המערכות פתוחות, ונלמד כל ילד שיבוא.

נסכם את הדיון, ואני רוצה שהדברים יהיו מסוכמים גם על דעת שדרות ועוטף עזה וגם על דעת משרד החינוך. בואו נעשה דברים ביחד.

ראשית, על דעת חברי הכנסת הנמצאים ואלו שהיו והלכו, אנחנו רוצים לחבק ולחזק את ידי התושבים, הילדים, המורים, המנהלים, מי שעוסקים בכל הנושא של עוטף עזה. כרגע, זו החובה שלנו כחברה ישראלית, ככנסת ישראל וכוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אנחנו נהיה כתובת לכל דבר – נכנס מיד את הוועדה לכל דבר וענין. לא נרפה. זאת חובתנו כלפי הילדים וכלפי כל מי שסובב את הילדים באזור.

אני גם רוצה לומר שמשרד החינוך עשה, במגבלות התקציביות, מאמצים כבירים כדי לפתור את הבעיות שיש. יחד עם זאת, חייבים התייחסות חירום לפני שעוברים לשגרת החירום. התייחסות חירום פירושה גם הוספת תקציבים ספציפיים, מעבר למה שהוצא בתוך המסגרת. חייבים לקבל ממשרד האוצר תקציבים ייעודיים לדבר הזה. אי אפשר להשאיר על כנו את המצב הזה, שבו 10,000 ילדים במצב שבו לסגור כאן דבר אחד ושם לסגור דבר אחר. אני מעריך מאוד את כל מה שנעשה כדי לסגור את החורים, אבל אי אפשר להטיל את זה על היישובים במקום. אין להם שום מקור הכנסה נוסף; להפך – מקור ההכנסה רק הולך ויורד. לסגור את העינים מצד המדינה ולומר שהיא תקח על עצמה 64% ולצפות שהרשויות ישלימו את הסכום – זו גישה בלתי אפשרית. אי אפשר להטיל היום יותר חובות על הרשויות המקומיות. הם כבר עומדים במעמסה בלתי נסבלת. לכן חייבים כאן היערכות חירום – כוח משימה. היום לא רואים אותו, ואנחנו קוראים לממשלה על כל מוסדותיה, אבל בראש ובראשונה למשרד החינוך ולמשרד האוצר, להיערך בחירום לענין, על כל המשתמע מכך. לא רק בקיץ ולא רק בשבוע הקרוב, אלא בשנת הלימודים הבאה בכללותה, על כל הכרוך בכך.

בנוגע לנושא המיגון, אני חושב שאנחנו צריכים לקיים כאן ישיבה מהירה מאוד עם פיקוד העורף ועם כל מי שאחראי לנושא הזה, ולקבל תשובות. אי אפשר לסבול מצב כזה. לא ישלחו ילדים לבתי הספר אם אין מענה. הדבר הזה לוקח זמן, אבל אם אתה דוחה את ההתחלה, השלמת הענין תארך זמן רב יותר. לכן אנחנו חייבים לשבת כאן בנושא הזה.

אני קורא למינהל חברה ונוער להגיע לסיכומים ביחס לכל ההסדרים לגבי הקיץ. תגיעו לסיכומים – אלה סכומים קטנים יחסית, ולדעתי יש מענה גם לסכומים הללו. אני סומך על מינהל חברה ונוער, ומאחל החלמה מהירה למי שעומד בראש המינהל. גם מהוועדה הזאת אנחנו רוצים לאחל לו מכל הלב החלמה מהירה ושיחזור – אנחנו צריכים אותו במערכת.

בנוסף, אני רוצה לתמוך בתביעה המוצדקת של המורים – תחשבו קצת על המורים, לתת גם להם קצת הפוגה ועזרה במקרה הזה. להוציא אותם – לא ל-18 יום אבל לכמה ימים. אני חושב שזה המינימום שבמינימום של תמיכה במורים שרוצים לעשות.

המיגון והפתרונות חייבים להיות אינטגרטיביים עם כל המוסדות, ואנחנו כוללים בכך כמובן את הפעילות של הילדים אחר הצהריים ובערב – כל הילדים, כולל גם גני הילדים. אני רושם לפניי שמינהל חברה ונוער התחייב למצוא פתרון גם לכל ילדי הגנים שאין להם פתרון – כמובן, כל אחד לפי הגיל ולפי המתאים. זה כולל כמובן את פעילות המתנ"סים.

לגבי תנועות הנוער, אני מציע לכלול אותן, ולמצוא את התקציבים כדי שתנועות הנוער יוכלו להפיג את המתח ולתת את המענה. שם במילא לא נמצאים ביישוב. זהו דבר שיכול להיות ברוך בכלל בפעילות גם בהמשך תנועות הנוער במקום.

אני חושב שזה מכסה פחות-או-יותר את הדברים שנאמרו, גם על ידי חברי-הכנסת.

מה לגבי השירות הפסיכולוגי?

לכך התכוונתי בנושא החירום. אתם בכיוון הנכון, עם כל הכוונות הרצויות. צריך פתרון הולם, כך שגם אתם תוכלו להעיד כאן שזהו פתרון הולם. מבחינת הוועדה, נקיים מעקב ואם צריך נכנס דיון נוסף בענין.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

11:00