PAGE
1
ועדת החוקה, חוק ומשפט

12.6.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט

יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ו (12 ביוני, 2006), שעה: 10:30

דיווח על יישום חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א-2001

חברי הוועדה: מנחם בן ששון - היו"ר

מיכאל איתן

נסים זאב

לימור לבנת

יצחק לוי

אברהם מיכאלי

סנ"צ נורית זיו – רמ"ד נפגעי עבירות, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

עפרה הלינגר – רמ"ח האסיר, שב"ס, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ עמוס באר – מנ"ט, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

יואל הדר – יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

אילת טל – ע' יועמ"ש, שב"ס, המשרד לבטחון פנים

עו"ד קרן גלאון-לחנו – מנהלת מדור יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

עו"ד ענת אסיף – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ד"ר יואב ספיר – סגן הסניגורית הארצית, הסניגוריה הציבורית

עו"ד שי צרפתי – הנהלת בתי המשפט

מרים זינגר – עו"ס אחראי על בריאות הנפש, משרד הבריאות

טלי ארפי – לשכה משפטית, משרד האוצר

מאיה לסר – לשכה משפטית, משרד האוצר

הרן לבאות – אגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר דנה פוגץ' – ראש מרכז נגה, מרכז נגה-הקריה האקדמית קרית-אונו

טל קרמר – מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

רחל הלמן – יועמ"ש, איגוד המרכזים לסיוע לנפגעות אונס

שלומית אשרי – רכזת הקואליציה לקידום זכויות נפגעי עבירה

חניתה כנען – הקואליציה למען נפגעי עבירה

אורה ברז – יו"ר הארגון למען נרצחים ונרצחות והקואליציה לקידום זכויות נפגעי עבירה

לרה צינמן – ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

עו"ד נעה ברודצקי-לוי – המועצה לשלום הילד

עו"ד גלי עציון – נעמ"ת

עו"ד אפרת רוזן

דורית ואג

שושנה מקובר

דיווח על יישום חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א-2001

ברוכים הבאים. אנחנו במסגרת סדרת הישיבות, שתוקדש לבקרה ולמעקב אחר ביצוע חוקים. הישיבה הזאת מוקדשת לחוק זכויות נפגעי עבירה. זהו חוק מורכב מאוד. כפי שהבנתי, יש קשיים ביישומו של החוק הזה, שקשורים בעיקר בבעיות טכנולוגיות ולא בבעיות של חוסר רצון טוב, כפי שהאשימו אותנו בדברים אחרים. קורה שמערכות מתקשות להתגבר על בעיות טכנולוגיות, אבל אנחנו בעידן שמגדירים אותו היום עידן המידע. אם אנחנו לא נשתלט על המידע, הוא ישתלט עלינו. זה נכון, כי גם בדיון הבא וגם בדיונים אחרים שיהיו כאן בוועדה, אנחנו מגלגלים לא-אחת עינים לשמים, ואומרים שמדובר בכל כך הרבה חומר, או שלא היינו רגילים למיין אותו בצורה הזאת. זה מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו נכנסים לתעל מערכות – להכניס את המידע הרלוונטי לתעלות הנכונות. במקרה הזה, אנחנו מדברים על זכויות של נפגעי עבירה. זה לא דבר שהיה מובן מאליו – זכויותיו של אדם שביצעו נגדו עבירה, בעיקר בזיקה לעבריין.

תחילתו של המהלך ב-1999, בפעילות של ד"ר יוסי ביילין שכיהן כשר המשפטים והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהודית קרפ, שהיתה מעורבת בענין וגם היא הגישה חוק זכויות לנפגעי עבירה. שתי ההצעות הללו מוזגו האחת עם זולתה, ויצאנו לדרך עד אפריל 2005, שבו אנחנו קוראים בחוק: "לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה, להגן על כבודו כאדם", ונקבעו זכויות שבהן הוא מסוגל לעקוב אחר מהלכים שנוגעים לאיש או לאשה עוברי העבירה כלפיו. הוא לא חייב לקבל את המידע – לפעמים מדובר במידע לא נעים, וייתכן שהנפגע או הנפגעת לא רוצים לדעת אותו. אני מדבר עכשיו על מה שקורה בחוק בשלב הזה: יש הגדרות מוסדרות בחוק כיצד הם יכולים לעקוב אחר הטיפול בעבירה שנעשתה נגדם.

לגבי עבירות מין נדון בחלק השלישי של הישיבה היום; כעת אנחנו עוסקים במערכות שאינן עובדות עדיין כדבעי – גם לפי הדיווח שקבלנו מאז ביקשנו לקיים את הדיון. אנחנו רוצים לשמוע למה המערכות אינן עובדות כדבעי, ומתי נוכל לקבל מערכות מגוהצות, נקיות ופשוטות, כאשר מי שעברו נגדו עבירה מגיע למי שעוסק בעבירה ומקבל קוד, באמצעותו ניתנת לו האפשרות להכנס למערכת הטלפונית או הממוחשבת, ולקבל מידע מה קורה היום – האם הסתיימה העבודה בפרקליטות או בהכנת כתבי התביעה, האם החשוד הורשע או לא, האם הוא מרצה את עונשו או יוצא לחופשה, האם דנים עכשיו באפשרות לקצר את עונשו – כל מה שהתכוון אליו החוק צריך להיות ממולא. אני מניח שהעניינים הם טכניים יותר, ולא תוכניים.

עו"ד ענת אסיף ממשרד המשפטים, בבקשה.

אני מתנצלת על כך שאני נציגת המשרד היחידה היום. דפנה ביינוולד, האחראית על הנושא בפרקליטות המדינה, ולכן אמלא גם את מקומה. את הדיווח שלנו, מאז הפעם האחרונה שהיינו כאן עם דיווחים, אפשר לחלק לחמישה מישורים. אקדים ואומר שהחוק הזה הוא חוק שיישומו מוטל באופן טבעי במשותף על משרד המשפטים ועל המשרד לבטחון פנים – אלה שני המשרדים שחולשים על ההליך הפלילי, וגם יישומו של החוק נעשה כל משרד בתוכו, אבל עם הרבה שיתוף פעולה בין שני המשרדים, המשטרה והגורמים הרלוונטים במשרדים האלה.

כל מי שנמצא כאן מכיר דפי מידע ישנים יחסית שהפקנו לפני כמה שנים. לאחרונה עדכנו אותם. דפי מידע אלה מתחייבים מכוחה החוק והתקנות, והם כוללים היום את פירוט כל הזכויות לפי החוק. בגירסה הקודמת הם כללו רק את הזכויות שהיו בתוקף נכון לאותו מודע. דפי המידע המעודכנים תורגמו כבר לאנגלית, רוסית וערבית, ואני מקווה שעד סוף השבוע התרגום לאמהרית יהיה גם הוא מוכן. המידע בעברית כבר נמצא באתר האינטרנט של משרד המשפטים, ואני מקווה מאוד שזה יישלח בקרוב לדפוס ויהיו חוברות מודפסות. בהתאם לכמות העותקים שיהיו, נפזר את החוברות.

לענין החוברות – וזה שינוי מהפעם הקודמת שבה דיברנו – חשוב לציין שהתכנים שבהן נכתבו על סמך הערות מהגורמים השונים, והערות שנמסרו על ידי הנציגות הנכבדות המעורבות בנפשן בנושאים הללו, שולבו. כל הניסוח של החוברות עבר תהליך של הנגשה לאנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות. זו היתה יוזמה מבורכת של ארגון בזכות, והם עשו כמעט את כל הניסוח הזה. זה גם המקום לציין את הענין ולומר להם הרבה תודה.

הנושא הבא, המרכזי מאוד, שהתרחש בתקופה האחרונה בפרקליטות הוא החיבור של הפרקליטות למערכת המידע המשטרתית. על המערכת עצמה תשמעו בוודאי מהמשטרה, אבל הרעיון הוא שהמערכת המשטרתית תספק את האינפורמציה לנפגעים גם לגבי דברים שקורים בשלב של הפרקליטות. לצורך כך, צריך היה ליצור דיבור בין מערכות המחשבים – עבודה לא פשוטה בכלל. המערכות הללו נבנו בנפרד, והן לא מדברות באותה שפה. אבל אני שמחה לומר שבשבועות האחרונים, לפי הישיבות שהשתתפתי בהן, הבעיות העקרוניות בנושא הזה נפתרו, וההערכה היא שבתוך כחודש המערכות ידברו והמידע יועבר מהפרקליטות למערכת המשטרתית בצורה תקינה. באופן זה, נפגע עבירה שמתקשר למערכת המשטרתית יידע גם על אירועים במהלך ההליך הפלילי, שמתרחשים כשהתיק נמצא בפרקליטות. כאמור, זהו יעד של בעוד כחודש.

הנושא השלישי הוא הקמת יחידות הסיוע בפרקליטות. סעיף 23 לחוק מחייב את הפרקליטות להקים יחידות סיוע, שמטרתן להוות חוליה מקשרת, מקצועית וייעודיות יותר, בין הפרקליטות לנפגעי העבירות. הנושא הזה נכנס לתקציב 2006, שכידוע אושר רק בשבוע שעבר. משרד המשפטים קיבל במסגרת התקציב תשעה תקנים לצורך יחידות סיוע בכל הארץ. אני עדיין לא יודעת לומר בפועל איך בדיוק הן ייראו בדיוק, מעבר לעובדה שזה יהיה בסך הכל תשעה תקנים. מכיוון שהתקציב אושר בשבוע שעבר, אני מניחה שהנושא יצבור עכשיו סוף סוף את התאוצה הנדרשת והדברים יקרו בהקדם האפשרי. זה לא אומר שהפרקליטויות לא עושות שום דבר נכון להיום, אלא שהנטל על מסירת האינפורמציה נופל על הפרקליטים עצמם שמטפלים בתיקים ועל המזכירויות הפליליות של הפרקליטויות. אין ספק שזה לא נעשה בצורה האידיאלית של מאה אחוז, ואין לי ספק שכשיקומו יחידות הסיוע זה יהיה הרבה יותר טוב.

מלבד יחידות הסיוע והדברים שהזכרתי קודם, הפרקליטות מינתה לפני מספר שנים את עו"ד דפנה ביינוולד, והיא אחראית לנושא מטעם פרקליט המדינה. מלבד דפנה, יש בכל פרקליטות מחוז רפרנט אחד לפחות לנושא נפגעי זכויות עבירה. פורום הרפרנטים הזה מתכנס אחת לחודשיים לדון בבעיות שעולות מן השטח ביישום של החוק. במידת הצורך, מתקיימים דיונים אצל פרקליט המדינה, מגובשות הנחיות ומופצות לפרקליטים. זו עבודת הטמעה לא פשוטה, שמעלה לפעמים שאלות משפטיות, אבל הדברים מתקדמים.

הנושא האחרון שרשמתי במסמך נוגע להנהלת בתי המשפט: יש סעיף שמדבר על מתן מקום המתנה מוגן לנפגע כאשר הוא מגיע לדיונים – הכוונה היא להמתנה עד לתחילת הדיון ולא בתוך האולם. בתוך האולם יש כמובן מאבטחים, אבל מדובר בחדר נפרד או אזור נפרד. הנהלת בתי המשפט התארגנה והפיצה נוהל של אגף הביטחון שלה. יש מספרי טלפון בכל מחוז, ונפגע העבירה או הפרקליט שמטפל בתיק יכולים להתקשר ולתאם מקום שבו יוכל הנפגע להמתין עד תחילת הדיון. מספרי הטלפון האלה מפורסמים גם באתר האינטרנט של בתי המשפט וגם בדפי המידע שלנו. אני מקווה שהדברים עובדים. אני מניחה שהם יעבדו טוב יותר ככל שנפגעים יידעו ויעשו שימוש בזכות הזאת.

ראשית, יש לי משאלה: דנו בדיון הזה בשבוע שעבר. היה נוח מאוד אם היינו מקבלים מראש את הנייר שקראת מתוכו. המשטרה מסרה חומר – אומנם באיחור, אבל בצורה שעוד הספקנו לקרוא אותו. אין סיבה שנעסוק בתורה שבעל-פה. הייתי יכולה לקצר את הדברים בכעשר דקות אם היינו מקבלים את החומר בזמן.

האם אתם מודעים ללוח הזמנים שקבע החוק לגבי יישום המערכות הללו.

החוק צריך להיות מיושם במלואו החל ב-1 באפריל 2005.

אני שבה ואומרת שאי אפשר היה להקים את יחידות הסיוע בלא התקציב, שאושר רק בשבוע שעבר. לשאלתך אם אנחנו מודעים לכך – אנחנו מודעים לחלוטין, וגם לכך שהדברים עדיין לא מיושמים לגמרי.

הניסוח היה רך מדיי בהגדרה של סדרי זמנים – "זה נמצא בתהליך, אנחנו נמצאים במהלך". אני לא רוצה שהניסוח שלנו יהפוך נוקשה, חלילה; אנחנו בני אדם וטוב שדברים מתנסחים ברכות, אבל היה לכל חברי הכנסת נוח אם היינו מקבלים גם משהו מוגדר לגבי תאריכים. העובדה שמערכות לא מדברות אחת עם השניה היא שלב שאנשים עברו במקומות אחרים. אני לא רוצה לדבר על זמנים, אלא שואל אם יש בידכם לומר סדרי זמנים מסודרים.

לגבי חיבור המערכות הממוחשבות: היעד הוא חודש מהיום. לגבי הקמת יחידות הסיוע: אני לא יכולה לומר, וגם לא סמנכ"ל התקצוב אתו דיברתי בסוף השבוע שעבר.

נקבת מספר, ולצערי לא רשמתי אותו. כמה תיקים עברו במערכת נפגעי העבירה?

לא נקבתי במספר.

המשטרה נתנה לי נתונים מסודרים, ורציתי לדעת אם אתם מודעים לכך.

רק המשטרה יכולה לתת מספרים לגבי מספר הפניות למערכת המשטרתית.

ולגבי הפעילות שלכם, של טיפול בנפגעי עבירה שזכאים לטיפול כזה, האם תוכלי לנקוב במספר?

אולי ציינת קודם את הדברים, ואני מתנצלת אם לא עקבתי: האם כל נפגע עבירה או כל מי שפונה ומבקש מקבל את החוברת הזאת? אני מניחה שיש מי שלא יודעים בכלל על עובדת קיומו של חוק כזה. איך זה קורה בכלל? זו השאלה הראשונה, ואני מניחה שהיא מתחברת גם עם שאלתו של יושב-ראש הוועדה. השאלה השניה: כשאת אומרת שסמנכ"ל תקציבים לא נתן תשובה, אבקש לדעת בכמה כסף מדובר. כך נדע כמה הממשלה יכולה להקצות או מהי הבעיה התקציבית במשרד המשפטים.

לשאלתך לגבי הנתונים: כל תיק שיש בו נפגע עבירה הוא טיפול של הפרקליטות בנפגעי עבירה – ככל שהם במילא נמצאים בתיק. לכן השאלה המספרית לא היתה מוגדרת. לקראת הדיון, ניסיתי לקבל אינפורמציה לגבי מספר הנפגעים שהגישו הצהרת נפגע לפי סעיף 18 וכן הלאה – והפרקליטות עדיין לא ערוכה לאיסוף הנתונים במובן הזה.

גם לא במערכות הפנימיות שלה.

המערכות הפנימיות של הפרקליטות כרגע לא מסוווגות לפי הנושא של חוק נפגעי עבירה.

אבקש שתחדדי את הדברים, כדי שבפרוטוקול זה יהיה ברור לכל הפחות: חוקקנו חוק ב-2001, חידדנו את מה שחידדנו ב-2005, ומערכת הקליטה של הפרקליטות אינה מותאמת לכך. אם כן, זאת לא בעיה של דיבור בין שתי מערכות. הבעיה היא שאתם קולטים את החומר אתם לא קולטים אותו על מנת להיות קשובים לבעיה הזאת.

המערכת הממוחשבת של הפרקליטות עובדת דרך המערכת המשטרתית בהקשר הזה. כלומר, בעוד חודש, ברגע שכל הסנכרונים ייעשו כמו שצריך, כל האינפרומציה הרגילה שהמזכירות מזינה, כמו תאריכי דיון בתיק ומתן גזר דין בתיק, תישאב אוטומטית למערכת המשטרתית. נפגע שיתקשר לטלפון המשטרתי יקבל את האינפורמציה מכל המערכות.

אני מתנצל על כך שאני חוזר על שאלה כל כך פרימיטיבית – בפתח הדיון אמרתי שאנחנו בעידן המידע, אבל לא ידעתי שאנחנו בעידן הדיס-אינפורמציה. את לא אשמה; הדברים מכוונים לריכוז החומר. אני שואל שוב: כשהפרקליטות פותחת תיק, האם הוא ממוחשב?

כן, ברמה מסוימת.

האם הבעיה היתה הכנסת שניים-שלושה פריטים למערכת הזאת בעקבות החוק? האם בעקבות חקיקת החוק הוכנסו אלמנטים מסוימים? האם מאז חקיקת החוק לא נעשה דבר במערכת המשפטית שלנו כדי לשתול במערכת הקליטה את הפרטים שיסייעו לכם לסייע לנפגעי עבירה?

הפעולה לא היתה שתילת הפרטים; הפעולה היתה ללמוד איך אפשר לקרוא מהפרטים הקיימים לתוך המערכת המשטרתית של נפגעי העבירה. כי הפרטים קיימים. נפגע עבירה מהפרקליטות צריך לקבל מידע ביחס למועדי הדיונים, מועד שבו ניתן פסק דין, מועד שנקבע להקראה ושורה של דברים אחרים, והנתונים האלה נמצאים במערכת של הפרקליטות. אבל לנפגע אין היום גישה ישירה למערכת המחשב של הפרקליטות, מלבד הרמת טלפון לפרקליט שמטפל בתיק או למזכירות, ובקשהלפתוח את המחשב ולבדוק מתי הדיון הבא. ככל שנפגעים מעורבים ונמצאים במילא בקשר עם הפרקליטות, זה נעשה. זה נעשה מזמן, וזה נעשה באחוזים הולכים וגדלים. אבל האופן המוסדר שבו נפגע מקבל במשטרה מספר טלפון למערכת הקולית ומתקשר כל אימת שהוא מעונין לקבל אינפורמציה – החיבור הזה יושלם בעוד חודש, כשיגמרו לעשות את כל הסנכרונים.

משהו לא מובן לי במערכת. אני בכל זאת רוצה להבין: נפגע עבירה שאתם מטפלים בתיק שלו, האם לצורך דיון כלכלי, אם אשאל מישהו שנמצא בראש המערכת – את שר המשפטים – כמה אנשים פוטנציאלים יכולים להיות מוגדרים כנפגעי עבירות, האם זה נתון שאפשר למסור?

זה נתון שאפשר לשלוף.

כלומר, כמה אנשים בפוטנציה, מי שאנחנו נותנים להם את השירות הזה, היו יכולים להיות? גם את זה אתם יודעים?

כן.

אז כמה הם?

אין לי את המספר, אבל גם לא בפוטנציה.

יש רכיב נוסף שאולי לא הזכרתי, ואולי זה יעשה איזשהו סדר: נפגע שמגיע לתחנת המשטרה מגיש את תלונתו ונגבית הודעתו. מיידעים אותו על המערכת המשטרתית והוא מקבל מספר טלפון וקוד. המשטרה ממלאת טופס, ובו מדווח כי הנפגע הזה הצטרף למאגר נפגעי עבירה. הטופס הזה נמצא בתיק, והוא מוצמד על כריכת התיק. כשהוא מגיע לפרקליטות, הפרקליט רואה שיש כאן נפגע שנמצא בתוך המערכת. השאלה המתבקשת הבאה היא כמובן כמה טפסים כאלה הגיעו לפרקליטות.

אני יודע בדיוק: 18,629.

לא כל התיקים מגיעים לפרקליטות.

סליחה. רציתי לומר שכשמקבלים נתונים אפשר לדעת אותם מראש.

אני שבה ואומרת שהפרקליטות עדיין לא ערוכה לתת נתונים מסודרים במובן הזה, בין היתר כי המערכות עדיין לא מדברות. נכון לחודש-חודשיים האחרונים, הגיעו טפסים ספורים עם תיקים לפרקליטות. לכן אין גם מהיכן לשאוב את האינפורמציה.

המערכות לא מדברות, אבל אנשים כן מדברים. כלומר, גם לפני שהיו מחשבים – מתוך ידיעה שהמערכות כרגע עדיין לא מדברות – המשטרה מעבירה והפרקליטות מקבלת. האם יודעים לספור בכל זאת כמה התקבלו – עשרה, 80, 800.

השאלה מה התקבל – טפסים פורמליים של נפגעים שהתחברו למערכת הקולית יש במספרים ספורים בפרקליטויות. אני לא יודעת להסביר את זה.

אחרים לא רוצים או לא מעונינים?

או ששכחו לידע אותם.

זה חוזר לשאלה הראשונה שלי. אני לא מכירה את כל הפרטים – אני חדשה בענין הזה. אני רק מנסה להבין את ההיגיון: יכול להיות שהם לא רצו – זה לא כל כך הגיוני. אבל יכול להיות גם שהם לא ידעו – הם לא פתחו את ספר החוקים ולא ידעו שהכנסת חוקקה חוק ב-2001, שנכנס לתוקפו ב-2005. הם לא בקיאים בכל ההליכים – מה שסביר והגיוני, כי אדם מן היישוב לא הולך וקורא בספר החוקים ועוקב אחרי מה שקורה בכנסת. אז יכול להיות שלא יידעו אותם. לכן שאלתי את שאלתי הקודמת.

ברשותך, אענה לחברת הכנסת לבנת על השאלה האחרונה – זה חומר שהגיע אליכם רק הבוקר, ואני זכיתי בו כבר אתמול. כתוב שם: סטטיסטיקות – החל ב-1 באפריל 2005 נפתחו במערכת נפגעי עבירה במשטרה 18,629 תיקים, מתוכם 8,047 תיקי עבירות מין ואלימות חמורה. מ-3 בספטמבר ויתרו 1,598 על זכותם לקבל מידע זה. נתונים אלה לקוחים מתחנות שכבר עובדות עם מערכת פל"א – ומזה אתם מבינים שחלק ניכר מהתחנות עדיין לא עובדות עם המערכת הזאת, ועוד מעט נשמע את עו"ד גלאון. במערכת ה-IVR נתקבלו 11,648 שיחות טלפון. אני יודע שחלקן בוצע על ידי אנשים מתוסכלים שמטלפנים שוב ושוב, ואומרים להם שהחומר בפרקליטות או שאין תשובות עבורם. במערכת האינטרנטית נספרו 34 אלף כניסות, שגם חלקן של אנשים שנתקלים בקיר סגור, כי כפי שאומרת המשטרה, המערכת בלתי אפקטיבית בחלקה.

בחודשיים האחרונים לא.

האם אני יכול לסכם את החלק של משרד המשפטים ולומר שבשנה וחצי האחרונות לא נעשתה במשרד המשפטים שום פעילות בנושא של קליטת החומר החדש – היערכות לקראת מתן מענה לנפגעי העבירה. האם אני טועה?

אני חושבת שזה קצת קיצוני.

אבקש להשתמש במושגים חדים. תגידי לי מה בדיוק נעשה, ונוכל לעבור למשטרה.

הנתונים שהמשטרה מסרה הם הנתונים – זה מספר התיקים שנפתחו. אין לפרקליטות מערך נתונים נפרד לענין הזה, כי מדובר בדיוק באותם נתונים. זה ביחס לטרוניה על כך שלא מסרנו נתונים.

אבל לא כל אותם 18 אלף מטופלים במשטרה; חלקם בפרקליטות.

נכון. אבל אני אומרת שוב: מה שנעשה בפרקליטות בתקופה האחרונה הוא ההיערכות המיחשובית של חיבור המערכות, שהיתה מורכבת מאוד, וכפי שאמרתי הסתיימה רק בשבועות האחרונים. זה נועד בדיוק לצורך מתן המענה. במקביל, מכיוון שהמערכות עדיין לא מסונכרנות ומכיוון שאין עדיין יחידות סיוע, יש כל הזמן עבודה של הנחיות והטמעה של הדברים במובן האנושי. כלומר, יושב פורום אנשים שכותב הנחיות לפרקליטים ומפיץ אותן בכל דרך אפשרית, כשעושים השתלמויות לפרקליטים בנושא הזה. זהו אופן ההטמעה והטיפול: הפרקליטים שמטפלים בתיק ויש להם נפגע בתיק, ככל שהם הטמיעו את ההנחיות שהועברו אליהם, מיישמים את החוק ככתבו וכלשונו. אנחנו יודעים שזה לא במאת האחוזים, כי המערכת האנושית – גם במשטרה – לא מסוגלת לעשות את זה באופן מלא בעצמה בלי התמיכה הטכנולוגית, שתושלם בעוד חודש.

זה ברור יותר כשמסתכלים על המערכת של המשטרה, כי משם מתחיל התהליך – בסוף הקשר עם כל נפגע עבירה שמגיש תלונה למשטרה, החוקר מיידע אותו על המערכת הזאת, נותן לו טלפון וקוד אם הוא מעונין, מחתים אותו על טופס ובנוסף נותן לו דף תמצית זכויות, שמתומצת יותר מהחוברת הזאת מטעמים מובנים. אם כן, לשאלתך אם החוברת הזאת ניתנת לכל נפגע – לא, אבל כן ניתנת אינפורמציה מרוכזת בנושא הזכויות, בנוסף למידע על המערכת, לכל מי שהגיש תלונה ונפתח תיק בגללו מ-1 באפריל 2005, תיקים חדשים. כפי שאמרתי, החוברת הזאת נותנת השלמה.

אני רוצה להבין: כלומר בין שתי הרשויות – הפרקליטות והמשטרה – ברור לכולם שהתפקיד הזה מוטל על המשטרה.

המגע והיידוע הראשוני נעשים על ידי המשטרה, כי באופן טבעי זה המגע הראשוני שיש לנפגע עם מערכת אכיפת החוק.

כפי שאמרתי, כבר יש תשעה תקנים, שרק ביום חמישי הפכו באמת לתקנים בתקציב במשרד המשפטים. לפיכך, ההערכה התקציבית כבר נעשתה, ומשרד המשפטים קיבל את התקציב שהוא קיבל. עכשיו צריך להוציא אותו מהכוח אל הפועל.

האם המשרד רוצה לנקוב בתאריך שבו תוקמנה יחידות הסיוע?

אינני יודעת.

אני חושב שהמספרים חשובים, אבל הם לא הדבר החשוב ביותר. הנבירה בהשתלשלות העניינים חשובה גם היא, אבל את התמונה אנחנו מכירים. אנחנו יודעים שהחוק לא מתבצע ושרוח החוק לא מתבצע. זאת משום שאם נפגע עבירה מקבל מספר טלפון וקוד ויכול להכנס למערכת, אבל המידע שם חלקי בהחלט מכיוון שמהערכות לא מדברות – הוא לא יכול לדעת למשל מתי יתקיים הדיון הבא במשפטו – זו עבודה חלקית לחלוטין. אומרת נכון חברת הכנסת לבנת: ברגע שבו מערכות לא מדברות, אנשים צריכים לדבר. כלומר, היו צריכים להקים את יחידותה סיוע, שהיו הגורם המקשר, כפי שהוגדר תפקידן בחוק, על מנת להעביר את החומר מהפרקליטות למשטרה.

אנחנו בשלב השאלות כעת, חבר הכנסת יתום.

אני כבר למדתי – אני כבר בקדנציה השניה: בסוף אני שואל "האומנם?", וזה הופך לשאלה.

אבל כיוון שכבר ישבנו כאן שש ישיבות, אתה יודע שיש מקום לשאלות. אם כן, אני מציע שנעצור כאן.

ההצעה שלי היא להסתכל לעתיד. אני אפילו לא רוצה לדעת מדוע זה לא הוקם. זה לא קרה ולא הוקם, וזאת תקלה גדולה. אבל עכשיו אנחנו צריכים להבטיח שזה יקרה ושזה יוקם, וכשאומרים לנו ששתי המערכות יתחילו לדבר, אנחנו צריכים להבטיח את זה. כשאומרים לנו שיחידות הסיוע תוקמנה ומתי – ונציגת משרד המשפטים לא יודעת לומר לנו; אבל כשיאמרו לנו – ואם לא יאמרו לנו, אנחנו נצטרך לומר מתי לדעתנו יחידות הסיוע האלה צריכות להיות מוקמות.

אני רוצה להקדים ולומר שהמצב אופטימי יותר מכפי שמסתבר כאן. לפני כן, אני מבקשת לומר מספר מילות רקע: בשנת 2001, לפני חקיקת החוק המקורי, כבר צעק המשרד לבטחון פנים שעלותה יישום של החוק הזה היא אדירה. ישבו צוותים וחשבו איך בכל זאת אנחנו מיישמים את החוק. עלה הנושא של מערכת ממוחשבת למתן מענה לכלל הגופים, ולא מערכת משטרתית. נכון שבסופו של דבר המשטרה לקחה זאת על עצמה, אבל המענה אמור לכלול גם את השב"ס, גם את הפרקליטויות וגם את כל מי שצריך. לכן ניסינו לצמצם את החוק ולאפיין את המערכת, ולכן הגענו עד הלום. מדובר במערכת מורכבת מאוד, שאמורה גם ליזום פניות לנפגע ולשאוב מידע מהרבה מאוד מערכות ממוחשבות.

היום המערכת עובדת, ומספקת את המידע הנכון. זו התוצאה, וזה גם כל הדיווח שמסרנו בכתב ליושב-ראש הוועדה. זאת למעט עיכוב של חודש נוסף מהיום, של התחברות לפרקליטות. כלומר, היום ניתן מענה משב"ס ומהמשטרה, וחסר הנושא של הפרקליטות, שיבוא על תיקונו בעוד כחודש.

בשנה האחרונה היו לנו קשיים רבים בהשמשת המערכת הזאת – היא מורכבת מאוד והיו לנו הרבה קשיים טכנולוגיים. היינו צריכים להתגבר על העובדה שמערכת שב"ס, מערכות המשטרה השונות ומערכות הפרקליטות מדברות בשפות שונות. ישבו על כך אנשי מיחשוב, שיספרו בהרחבה על כל הקשיים, ונעשתה הטמעה. נכון להיום, המצב בהחלט הרבה יותר אופטימי. מנכ"ל המשרד לבטחון פנים מנהל מעקב שוטף אחר יישום החוק. לא המתנו בענין – זה מצוי כל הזמן על סדר היום וכל הזמן מנסים לאתר את הבעיות ואת הפתרונות. לכן אנחנו שמחים לומר שהמצב עכשיו הרבה יותר טוב מבחינתנו מכפי שהוא היה. נכון – באיחור; נכון – עדיין לא בצורה מלאה; נכון – אנחנו עדיין רחוקים מליישם אותו בצורה אופטימלית, אבל זה בהחלט הרבה יותר טוב מהמצב שבו המערכות לא עבדו.

בין מצב שבו החוק עובד לבין הרבה יותר טוב יש פער.

נשאל שאלה קונקרטית: השאלות לפרקליטות נבעו מכך שאתם כתבתם שהם מזינים את החומר בנפרד. מסתבר שביום שבו תתחברו אליכם, תימצאו בפני בור של חוסר מידע – בחלקו לפחות – שהם היו צריכים להזין, ולא הזינו. כך הבנתי.

זה מה שאנחנו מנסים לוודא היום.

נפגעי עבירות מין חמורות – האם יש היזון פניה אליהם, כצפוי במערכת?

נושא הפניות היזומות עדיין לא נפתר מבחינה טכנית.

אז זה לשאלת חברת הכנסת לבנת.

זה אומנם חיוני, אבל זה לא הדבר היחיד. הנפגע יכול לפנות למערכת כל יום מבחינתו, ולבדוק אם התחדש מידע.

שאלתי האם נפגע יודע בכלל שיש חוק כזה של זכויות נפגע.

זה נעשה בכפוף לבעיות הטמעה, שנורית זיו תפרט.

אדבר גם על הקשיים בהטמעה, מה נעשה כדי להטמיע, מה נעשה עד כה ולאן אנחנו הולכים. ביחס לנושא המיחשוב, סנ"צ באר יפרט יותר.

מבחינת ההתייחסות המשטרתית באופן כללי – זה לא רשום כאן ולכן אני מדגישה – הנושא עולה בדיוני פשיעה ברמת מפכ"ל בכל המחוזות, וגם בדיוני פשיעה של ראש אח"מ בתחנות ובמחוזות המרחביים בהם הוא מבקר, ברמת הדרישה והבדיקה שהדברים אכן מתבצעים. בראש הציון אני אומרת שיש קושי בהטמעה, ומיד אפרט את הקושי ואת הצעדים שאנחנו נוקטים כדי להתגבר על הנושא הזה.

עובר לכניסת החוק ב-1 באפריל 2005, בצעתי באופן אישי הדרכה של 50 נאמני הדרכה בכל מחוז. הם קיבלו הדרכה וימי עיון ייחודיים. לכל תחנה הכנו תקליטור מיוחד, עם כל הנוהל, ההסברה והנוהל, ועם פישוט של הדברים. בנוסף לכך, ברמת המיחשוב – כל סייר וכל חוקר קיבל את תוכן התקליטור על שולחן העבודה שלו, זאת בלי שום קשר לימי העיון שבצענו לאותם נאמנים הדרכה.

במהלך השנים 2005 ו-2006 התחייבנו וקיימנו הדרכות בנושא הזה בכל בתי הספר המשטרתיים – בנעורים, בבית ספר להכשרות אח"ק, באגף חקירות המודיעין ובמלמ"ז, בית הספר היסודי של עבודת המשטרה, באק"מ ובמש"קים, גם נציגים שלי וגם נציגים של המחוזות. אני עובדת ברמה הארצית, ויש ששה קציני נפגעי עבירה מחוזיים, שמסייעים לנו בכך, ואחרים שיודעים את החוק ואת הנהלים.

במחוזות בוצעו 88 הדרכות ב-12 ימי עיון. נושא הבקרות הוכלל במסגרת בקרות יב"ק. למרות שזה היה נושא בהטמעה, ובדרך כלל יב"ק – יחידת הביקורת הארצית – לא לוקחת נושא בהטמעה בשנה הראשונה, זה נלקח לבקשתי, וכל בקרות יב"ק כוללות את הנושא כדי להטמיע וכדי לעמוד בשטח על הראש, בנושא הזה שהוא נושא שירותי ונושא של יישום החוק ממדרגה ראשונה, בעיניי. זה קשה מאוד, והייתי צריכה את הסיוע בהטמעת הנושא הזה. מלבד בקרות יב"ק, ערכנו 70 בקרות בכלל המחוזות. הנוהל קיים, וישנו נוהל מפורט מאוד שמופץ, והשטח אמור לעבוד על-פיו.

ביחס לסעיף 7 – אי גילוי פרטים של נפגע עבירה: מסתבר שהסעיף חל על 4,500 תיקים בשנה. נערך דיון בראשות פרקליט המדינה, ויינתן פיתרון מיחשובי כשתהיה התאמה למערכת פל"א המשטרתית. חוקר יוכל להוציא את אותו מסמך שנמצאים בו פרטי העבירה, שאסורים בגילוי, עם פרטי העבירה ובלעדיהם. בינתיים הוצא חוזה לכל השטח, וההוראה היא שהם צריכים לעשות את זה באופן ידני – למחוק בטיפקס מהמסמכים האלה, להכניס את המסמכים המחוקים למעטפה עם הכיתוב "פרטי נפגעי עבירה אסורים" וכך להעביר את זה. מבחינתם, זו עבודה נוספת.

כמה זמן זה ייקח עד שהמערכת לא תצטרך למחוק פרטים באופן ידני, בטיפקס?

ברגע שתהיה התאמה לפל"א, כי הפתרון בעיניי הוא לא פתרון של מחיקה בטיפקס.

הוצאנו את כל הטפסים על פי התקנות ועל פי החוק, ונתתי את רשימת הטפסים. הטפסים הם בעברית, רוסית, ערבית ואנגלית. כשאני אומרת "טפסים", זה נמצא גם ברמת טופס משטרתי, ואסביר: טופס משטרתי פירושו טופס באספקה בלתי נדלית. כלומר, ברגע שבו תחנה מזמינה את הטפסים, יש אספקה בלתי מוגבלות, כדי שלא לומר שאין דיו וניר וכן הלאה.

בזה כבר היינו פעם.

כדי לאיין את התלונות האמורות, זה הוגדר טופס משטרתי. ככל שתבקש התחנה, יש הספקה בלתי מוגבלת. בשפות עברית, רוסית, ערבית ואנגלית קיים דף מידע להליך הפלילי – ויש כאן דוגמאות – דף מידע לנפגע עבירה על זכויותיו בהליך הפלילי, ובקשה לקבלת מידע על ההליך הפלילי, לרבות אפשרות לציין כי נפגע עבירה אינו מעונין בקבלת המידע.

אולי אנשים כאן יתפלאו, אבל יש נפגעי עבירה שאינם מעונינים לקבל מידע. ככל שהדברים נמצאים בפריפריה ובמקומות קטנים, אין ענין לקבל דווקא במערכת. הם אומרים שהם לא רוצים. הם רגילים לשירות של תחנת המשטרה – יש להם היכרות הדוקה יותר עם תחנת המשטרה ואין להם ענין. לכן, בנוסף לאפשרות לסמן שלא רוצים לקבל מידע, החוקר צריך לציין במערכת הפל"א, שנמצאת על שולחן העבודה של החוקר, שהוא לא מעונין לקבל. כך אנחנו יודעים, וגורעים את זה ממי שאמורים לקבל את המידע. כלומר, גם במחשב וגם ברמת הטופס, מי שלא רוצה לקבל לא יקבל. התופעה הזאת קיימת, למרות שחשבנו שלא יקרה דבר כזה. מסתבר שבפריפריה אנשים בחלקם לא מעונינים.

מידע על ארגוני הסיוע נמצא באתר המשטרתי. כל מי שנכנס לאתר, מופנה לאתר מנע. כלומר, כל מי שנכנס לאתר עצמו נחשף למידע בדבר קיומו של אתר נפגעי עבירות. תוך חודש נוציא כטופס משטרתי את החוברות המעודכנות שיוציא משרד המשפטים, והן יחולקו גם לתחנות המשטרה. בנוסף, הכנו שלטי מידע לנפגעי עבירה על זכויותיו בהליך הפלילי ואלה הופצו לכל יחידות השטח.

אין צורך לחזור על המסמך שהגשתם. מבחינה זו, זה כתוב ברור ויפה.

בשילוט יש גם הפניה לאינטרנט כדי לקבל מידע על ארגוני הסיוע.

אני לא נוהגת לבוא ולומר לכנסת כמה אנשים יש לי; אני עושה את הדברים, אבל אתם צריכים להבין גם את הקשיים, כי במקור העריכו שיש צורך ב-120 איש לכל השטח. אמרנו שלא נקבל לעולם, ולכן נקים את מערכת נפגעי עבירה, כי צריך פתרון אלגנטי. ברמה הארצית, יש לי בסופו של דבר שתי מוקדניות שאמורות לתת לי את הפתרון, שמבחינתי הוא פתרון חלקי מאוד.

עמוס יסביר בהתייחס לקשיים מדוע רק בחודשיים האחרונים המערכת נותנת את הדבר הזה, אבל היא נותנת כיום לא מעט מידע למי שניגש למידע. המידע מפורט במסמך: סטטוס התיק – בחקירה, עבר לתביעה, בפרקליטות או נסגר; סטטוס החשוד – כל מה שכתוב כאן; סטטוס מאסר – יש הרבה מאוד דברים, לרבות הודעות יזומות.

הבנתי שהבעיה של הודעות יזומות היא בעיה של תהיל"ה. עמוס הסביר שזה לא היה תלוי בנו בדווקא, אלא במערכת חיצונית.

אני רוצה להיכנס לקושי הגדול מאוד בהטמעת הנושא הזה: אני מבקשת שתיכנסו לעיניים של חוקר לשתי דקות. הקושי הראשון הוא הקושי הכללי בהטמעה של נושא שירותי חדש, שדורש מהם עבודה רבה נוספת. זהו הקושי הכללי. אני לא מתרצת אותו. הוא לא צריך להיות קיים, אבל אני נתקלת בו – פחות בתחנות כאלה ויותר בתחנות אחרות. יש לי קושי אמיתי מול השטח בנושא הזה. היה לי גם קושי בנושא האלמ"ב – אבל אני רצה למרחקים ארוכים. כשם שהאלמ"ב ישב יפה מאד בתחנות אחרי שנתיים-שלוש, אני אומרת שגם זה יישב בתחנות, אבל ההליך הוא הליך ארוך ומתיש, ולא צריך להתייאש ממנו. אני לא מתייאשת, ומבחינתי מה שקורה היום מבחינת ההטמעה ומתן המידע לחלוטין לא מספק.

הקושי של חוקר נובע מכך שהוא צריך להזין את הנתונים בשתי מערכות – יש את מערכת הפל"א, שהיא המערכת שהוא עובד מולה, ויש באופן נפרד את מערכת נפגעי העבירה, כאשר הוא צריך לעשות שוב את כל העבודה ולהזין את נפגע העבירה למול אותה מערכת. היתה חובה להקים את המערכת באופן נפרד, משום שכשהקמנו את המערכת, פל"א היה רק בחצי ארץ, ולכן היינו צריכים להקים את המערכת ולאפיין אותה מול המערכת הישנה.

אני מתנצל על כך שאני מפריע לך, אבל אני חושב שהוועדה לא צריכה לפתור את הבעיות הטכניות של המערכות – והבנו את זה מהדיון עם משרד המשפטים; הוועדה צריכה להבין איפה אתם תקועים היום, למה זה לא גמור, כמה זמן ייקח לכם לסיים וכן הלאה. אנחנו רוצים לדעת איפה אתם תקועים. ממשרד המשפטים ניסיתי לחלץ את זה, ואני לא בטוח שקיבלתי את התשובה לכך.

בחודשיים האחרונים אנחנו מקבלים את המידע, וזה רק בחודשיים האחרונים. לצערי, מישהו צריך להסביר מה קרה שמונה חודשים. ברמת החוקר, אמרו לי: את אומרת לי להזין, וכעבור כמה שעות או כעבור יומיים מצלצל נפגע עבירה וצועק עליי שאני מבלבל לו את הראש כי המערכת לא עובדת ולא נותנת מידע. אתה מניע שטח בדרייב להמשיך ולעשות אם יש לו באמת את המענה, וזה מוריד ממנו את העבודה. אם זה לא מוריד את העבודה, אין לו את הדרייב.

לכן אני כאן – תסבירו לנו מה חסר לכם. מה לא בסדר: חסר לכם כסף, משרד המשפטים לא נותן לכם את החומר, או אולי היו לכם סדרי עדיפויות אחרים במשטרה?

לא היו סדרי עדיפיות אחרים.

הייתי שואל שאלה אחרת, ברשותך: מה אתם עושים כדי שהחוק יתחיל להתבצע?

יכול להיות שנזמין את השר לבטחון פנים כדי לומר לו שהיו כאן נציגי המשטרה, מסתבר שהחוק לא עובד ואנחנו מבקשים תשובות.

אבל מלאים אותנו בפרטים שגם בוגרי מתמתיקה ופיזיקה מתקשים להבין.

חבר הכנסת יתום, הלוואי והיינו מקבלים את הפרטים ממשרד המשפטים.

אני מנסה להציע גישה אופרטיבית – לציין את הבעיות בראשי פרקים, ולא לרדת לפרטי הפרטים של הבעיות. צריך לומר מה צריך לעשות עכשיו כדי שזה יסתדר ויסתייע.

ומתי.

כיוון שאינני עוסקת בנושא המיחשובי, אבקש להעביר את רשות הדיבור לעמוס.

האם למיטב הבנתך הבעיה היא בעיה מיחשובית?

למיטב הבנתי בשני ראשים – הבעיה היא בוודאי בעיה מיחשובית, כי הפתרון הוא פתרון מיחשובי. לפיכך אני רואה את עיקר הבעיה בבעיה המיחשובית. עם זאת, הבעיה היא בהמשך ההטמעה.

כי החוק אמר: "משטרת ישראל תמנה שוטרים אחראים לענין חוק זה, כפי שיקבע השר לבטחון פנים". זאת לא בעיה מבחינתכם, להבנתי.

יש ששה אנשים – בכל מחוז יש קצין נפגעי עבירות, שתפקידו ליישם את החוק.

אז ייתכן שלא די בכך, ועל כך היא לא יכולה לתת את התשובה אלא השר. אם נאמר ש"השר ימנה", הוא צריך לתת תשובה אם די בששה איש. אני לא יודעת את התשובה.

אני מבין שאנחנו לא רוצים להתעסק בעבר אלא יותר במה שעומד לקרות ביחס ליישום החוק מבחינת מערכות המידע. בשתי מילים: כשהגענו ליישום החוק באפריל 2005, הבנו שמערכות המידע של גופי אכיפת החוק לא מדברות בשפה משותפת. זה לא בא לידי ביטוי ביישום של החוק הזה בלבד, אלא בהמון תהליכים בהם אנחנו צריכים לעבוד יחד – שב"ס, משטרה, פרקליטות, הנהלת בתי משפט וכן הלאה – כאשר אנחנו מגלים שמערכות המידע הן לא בעלות אותם סוגי מידע שמאפשרות לדבר זה עם זה ולהתחבר.

בתקופה האחרונה, ניסינו עם הגופים האלה ליצור את הגשר הזה. הצלחנו לעשות את זה עם השב"ס, כאשר נפגע עבירה מתקשר או נכנס לאינטרנט כדי לקבל מידע על העצור, על התוקף שלו – מה קורה אתו בבית הסוהר, מתי הוא יוצא לחופשה וכן הלאה; כל המידע ששירות בתי הסוהר מחזיק לגבי אותו תוקף. כך גם לגבי מערך התביעה המשטרתית. בכל תיק שעובר למערך התביעה המשטרתית – וזה מרב התיקים – נפגע העבירה מקבל את המידע על הדיונים, על הסטטוס של התיק בתביעה, על כתב האישום, כולל גזר דין, אם ישנו.

כלומר, העסק הזה עובד מבחינת נפגע העבירה. הוא יכול לקבל מידע מלא ממערכות התביעה המשטרתיות, ממערכות החקירה וממערכות שירות בתי הסוהר. את אותו מידע שהתביעה המשטרתית מספקת למערכת מנע, הפרקליטות צריכה לספק.

לא הבנתי.

המידע שבא מהתביעה המשטרתית מגיע לנפגע העבירה באופן אוטומטי. כלומר, המערכות מדברות בתוך המשטרה זו עם זו. כך גם עם שירות בתי הסוהר. מה שנשאר לנו הוא לחבר את החלק האחרון – המידע שמגיע מהפרקליטות. כפי שאמרו אנשי משרד המשפטים, בחודש הקרוב נקבל את המידע הזה.

כמה זמן אתם עובדים על זה?

שנים.

אנחנו עובדים על זה שנתיים.

בשנים עושים הרבה דברים בתחום המיחשוב.

חברת הכנסת לבנת היתה במשרד החינוך והתרבות, ושם היו משאבים ועשו את זה - - -

הייתי גם במשרד התקשורת, ואני פשוט שואלת את עצמי כמה זמן לוקח לעשות דברים כאלה. כשאמרתם שזה מוכן בעוד חודש, חשבתי שאתם עובדים על זה כבר חודשיים-שלושה.

בואו נצא מהציניות. חברת הכנסת לבנת, אנחנו עובדים המון שנים עם משרד החינוך בנושאים של מערכות מידע. שיתפנו המון זמן פעולה, ולמדנו כמה זמן לוקחות מערכות בכל משרדי ממשלה – גם במקרה הזה, כצריך לחבר בין מערכות שונות של גופים שונים שמחזיקים מידע.

אין לי אף מילה טובה לומר על כך.

מה שחשוב הוא שאנחנו מנסים ליצור את המצב שבו המערכת תעבוד גם עם הפרקליטות. אמרנו שתוך חודש נקבל את הקובץ כפי שאפיינו יחד עם הפרקליטות. כאשר זה יקרה, המערכות יוכלו לדבר ונוכל להציג את המידע שמספקת לנו הפרקליטות לנפגע העבירה.

הגענו יחד עם תהיל"ה, שאחראיים על האתר של ממשל זמין דרכו כל מערכת המנע עובדת, להסדר לפיו המערכת תיזום שיחה לנפגע עבירה עד ספטמבר 2006, ולומר לו שיש מידע חדש. גם כאן היו בעיות שלא בטחת מידע, וזה מה שיתבצע עד חודש ספטמבר. אם נסכם את הדברים, עד ספטמבר 2006 נוכל לבוא ולומר שאנחנו מיישמים את החוק כמעט במלואו.

המשטרה עובדת היום עם שתי מערכות חקירה. בשל אילוצי התקציב, אין לה כסף לפרוס את המערכות בכל תחנות המשטרה, והיא עושה את זה כל שנה במחוז אחר. היום אנחנו במצב של 75% מתחנות המשטרה, שעובדות עם המערכת החדשה. ניישם עכשיו את החלק הנוסף של החוק במערכת פל"א, שם יהיה גם החלק הנוסף. במערכת הישנה אין לנו טפסים בכלל; זה קיים רק במערכת החדשה. אנחנו נוריד משם באופן אוטומטי את כל הפרטים המזהים של נפגע העבירה, ואז נענה על כל דרישות החוק.

מתי זה יהיה?

אני מעריך שאת החלק הזה נוכל לבצע עד סוף השנה. כיוון שלא כל התחנות עובדות עם אותה מערכת, בשלב - - - לא היה טעם לעשות את זה כי לא היו לנו מערכות מיחשוב מתאימות לענין הזה. היום, כשאנחנו כבר בצד השני של הגשר ורוב התחנות עובדות עם מערכות חדשות, אנחנו יכולים להיכנס למיקצוע של הענין.

לפי תקנה 8(ג)(2), "נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שביקש זאת, זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השלישית יידעו אותו על פרטים נוספים בהליך הפלילי באשר לעבירה שממנה נפגע, לרבות לענין זכותו לפי סעיפים 16 ו-17, כמפורט באותה תוספת". האם הפרשנות שלכם היא להודיע לו בטלפון שיש מידע?

לא, זה לא בדיוק זה. כשנעשה איפיון של המערכת, סומנו סוגי האינפורמציות מתוך כל רשימת האינפורמציות שנפגע זכאי לקבל – שנמצאות בתוספת השניה, השלישית והרביעית לחוק – שחשוב שהמערכת תיזום את הטלפון לנפגע; זה לא משהו שבהכרח מסווג כך בחוק. למשל: שחרור ממעצר – במיוחד בעבירות חמורות. אלה הנקודות שבהן המערכת יוזמת את הפניה לנפגע. נזכיר, שהנפגע יכול להתקשר בכל עת למערכת, ולבדוק את המידע הרלוונטי האחרון שקיים בענין התיק. בנוסף, יש כמה צמתים שכאשר הדברים יעבדו בספטמבר 2006, גם המערכת בעצמה תתקשר ותגיד לו: יש עבורך מידע חדש, אנא התקשר. הרעיון שעומד מאחורי הבקשה ליצור קשר הוא הרצון להימנע ממתן המידע הזה באופן אוטומטי, כי אנחנו לא יודעים מי ירים את הטלפון וישמע את ההודעה. נוכל לתת דוגמאות למקרים שבהם המערכת תתקשר בעצמה לנפגע.

אעצור לרגע את הדיון של הדיווח. מעניין אותנו לשמוע מה קורה בשטח. אורה ברז, בבקשה.

אני רוצה לברך את הוועדה החדשה ואת היושב-ראש. אני רוצה לומר שזו ועדה שלישית שאנחנו יושבים בה. ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הוקם לפני שמונה שנים וחצי, והיה פעיל בחקיקת החוק. מאז אנחנו פשוט עוברים עוד ועדה ועוד ועדה, ומרגישים כמו דון קישוט. כי בכל פעם שבה אנחנו נפגשים בוועדה אנחנו שומעים את אותם הסיפורים – פעם זו היתה בעית התקציב. הבעיה זאת נפתרה: יש תקציב. עכשיו זו בעיה של מיחשוב, של תא קולי ושל מי יענה ומי לא יענה. אנחנו מרגישים פשוט מבוזים. מדובר בחוק ממשלתי, שאף אחד לא מכבד וכל אחד מחפש תירוצים איך לדחות ולא ליישם.

אני רוצה לפנות לגברת שאמרה שזה פועל כבר לפני חודשיים ושיש טפסים, יש יידוע ושהכל בתחנות המשטרה: בתם של משפחת עמרם נרצחה לפני כחודשיים, והם לא קבלו שום מידע ושום טפסים. הם לא חתמו על שום דבר, לא תא קולי ולא שום דבר. אז שלא יספרו לי סיפורים על כך שהכל אידיאלי אצלם בתחנות. נאמר שנכל אידיאלי: מתמסרים, מוסרים ועוברים השתלמויות. בשטח זה לא קיים. אני מצטערת לומר לך שזה לא קיים בשטח. אני בקשר עם משפחת עמרם, והם לא קבלו שום מידע. לא זו בלבד, אלא זרקו אותם מתחנת המשטרה כשהם באו להתלונן שהבת שלהם נעדרת. על כך לא נתווכח עכשיו.

נפגעי עבירה בעבירות קשות נשארים בעצם תלויים באוויר. אנחנו תלויים בכם, בחוקים, ולא יכולים לעשות לבד שום דבר. הסעיף של מרכזי סיוע, שיכול היה לתת לנו כוח, הורד מהחוק הראשוני מהסיבה התקציבית, כמובן. אין לנו מרכזי סיוע כמו אלה של נפגעות תקיפה מינית. אנחנו פשוט ארגון של נפגעים, שמנסים לעזור בהתנדבות לנפגעים אחרים. אז אני פונה לוועדה הנוכחית בקריאה שאולי משהו כאן יזוז. אבל לא ייתכן שמשפחה מגיעה לתחנת המשטרה אחרי רצח של הילד שלה, ולא תקבל שום מידע ושום יחס.

אני רוצה לחזק את הדברים של אורה: גם במקרים שמגיעים אלינו, רואים שהחוק לא עובד בשטח. הם לא מיודעים על כך שיש להם זכויות, הם לא מקבלים קוד סודי. בפועל זה פשוט לא עובד בשטח. אף אחד לא יודע שיש לו את הזכויות האלה, ואף אחד לא מקבל שום מידע. המערכות הללו אמורות ליידע באופן יזום נפגעי עבירות חמורות – כמו עבירות מין חמורות ועבירות אלימות חמורות, וזה בכלל לא קורה. כפי שאמרתי, הם אפילו לא מקבלים קוד סודי כדי לברר את הדברים בעצמם.

החוק הזה התקבל ב-2001 ונדחה שוב ושוב. כל המערכות שאמונות על יישום החוק אמרו שהן צריכות זמן נוסף כדי ליישם אותו, ולכן זה נדחה עוד ועוד, במשך ארבע שנים, תוך הבטחה של אותן מערכות שכאשר החוק יתקבל הוא באמת יעבוד. כלומר, אנחנו נמצאים שנה וחודשיים לאחר מכן, וזה פשוט לא עובד בשטח בכלל. אני לא אומרת שאין איזושהי התקדמות – יש התקדמות קטנה מסוימת, אבל היא קטנה מאוד.

שמי ד"ר דנה פוגץ' ממרכז נגה. אנחנו מייצגים משפטית נפגעי עבירה. לא אחזור שוב על הדברים של נעה ואורה. ברור שכל מי שמגיע אלינו מתרעם על כך שהוא לא מקבל את הדיווח.

אני מבקשת להתייחס לנושא ספציפי יותר שעלה כאן: העובדה שכאשר מעבירים את הדגש למערכות הממוחשבות והבעייתיות שבהן, שוכחים שיש הרבה מאוד שלבים של יידוע אנושי. חייב להיות יידוע אנושי ולא יידוע בידי מערכת ממוחשבת, וזה לא נעשה היום.

אתן דוגמה אחת, שחרתה לי מאוד: עו"ד אסיף אמרה, שמבחינת הפרקליטות די בכך שהמשטרה נותנת דף זכויות.

מתי עו"ד אסיף אמרה את זה? אני לא זוכרת שהיא אמרה את זה.

אמרת: המשטרה נותנת את דף הזכויות, ובכך מיודע הנפגע.

אנחנו נוהגים שכל אחד אומר את דבריו, ולא מפריעים לו.

לגבי זכויות הנפגע בהליך הפלילי: מגיעים אלינו הרבה מאוד נפגעי עבירה, שלא יודעים למשל על הזכות הקריטית להגיש הצהרת נפגע. אם עו"ד אסיף שואלת כמה אנשים נתנו עד היום הצהרות נפגע – גם אני ניסיתי לברר את זה לפני שהגעתי לכאן עם פרקליטים ועם דפנה ביינוולד, ולא גילינו אף לא הצהרת נפגע אחת שהוגשה לבתי משפט. אני לא אומרת שאין כאלה, אבל אנחנו לא יודעים על כך. זה לא מפתיע אותי כי נפגעי עבירה לא יודעים על אותה זכות בסיסית.

בחורה נאנסת, מגיעה למשטרה ומקבלת את הדף הזה שבו כתוב שיש לה זכות להגיש הצהרת נפגע. את הצהרת הנפגע היא תצטרך להגיש כעבור ארבע שנים, כשתגיע לבית המשפט. האם מישהו מצפה שהיא תשמור על הדף הזה במשך ארבע שנים, ומקץ השנים תעיין בו ותגלה שיש לה זכות להגיש הצהרת נפגע? הרי ברור שזה לא ריאלי. מישהו חייב ליידע אותה לפני השלב הקריטי, שבו יש משמעות להצהרת הנפגע הזאת. כי כשהיא תגיע אלינו יהיה כבר מאוחר מדיי, כי לא הגישו את ההצהרה והשופט כבר גזר גזר-דין מזעזע לקולא. לכן אני אומרת שמעבר לדיון הזה במערכת הממוחשבת, שהוא חשוב מאוד, חשוב לדון יותר בנושא ההטמעה בקרב פרקליטים. לא מדובר רק בפרקליטים האחראים על יחידות הסיוע; ההטמעה חייבת להיות רוחבית, לרוחב כל הפרקליטות. כל פרקליט צריך לדעת שהוא חייב ליידע נפגעים בקשר להצהרות נפגע ובקשר להרבה מאוד דברים אחרים, שלא אכנס אליהם – אני רק לוקחת את זה כדוגמה אחת. זה לא נעשה. היום, ופה זה לא קשור לתקציבים – אין לכך שום עלות תקציבית – וזה לא קשור למערכות מיחשוב אם הן עובדות או לא. כאן אני יכולה לציין מישהו לחיוב – את אילנה איבגי משב"ס. עם שב"ס אין לנו בעיות – שב"ס מינו אישה מוכשרת ובעלת לב לענין, והיא דואגת ליידע את כל הנפגעים בקשר לשחרור ממעצר. אז כשרוצים – אפשר, וכאן אני מדברת על גורם אנושי ולא על גורם מיחשובי.

תודה, ד"ר פוגץ', אלה דברים מאירים.

אסבר את אוזני הוועדה במספרים שיש לנו – גם אנחנו אוספים נתונים ויש לנו מערכת ממוחשבת. אין לנו מושג עד כמה היא משוכללת; קיבלנו אותה בהתנדבות מאיזשהו מתכנת, ואני יודעת שהיא מדברת בהצלחה עם עשרה מרכזים מרחבי הארץ. מהנתונים של המערכת הממוחשבת שלנו עולה: קבלנו בשנת 2005 מעשרת מרכזי הסיוע בארץ 33,424 פניות, מתוכן 8,970 פניות חדשות – כלומר, נפגעות ונפגעים שמרימים את הטלפון בפעם הראשונה, מחייגים 1202 או 1203, ומדברים עם מישהו שיכול לסייע להם.

מהנתונים שלנו אנחנו גם יודעים שרק 20% מהפניות אלינו בוחרות ובוחרים להגיש תלונה במשטרה ולפתוח בכל הנושא הזה של ההליך הפלילי.

זה לא נכון. בכל פעם אנחנו אומרים את זה.

אבקש שתמשיכי בדברייך.

אני ממשיכה לעמוד מאחורי הנתונים הללו. הנתון הזה מדאיג אותנו, ונובע מסיבות רבות, חלקן חוסר נגישות של המערכת לנפגעות ולנפגעים. אני חייבת לציין שאנחנו משתדלים מאוד שלא להמתין, והדפסנו במהלך שנת 2005 מידעון של ההליך הפלילי שהוציא איגוד מרכזי הסיוע כדי לנסות להנגיש את הנפגעות והנפגעים שלנו להליך, ולהסביר להם במה הוא כרוך.

שמי עו"ד גלי עציון מנעמ"ת, וגם אני שותפה כאן בקואליציה. רציתי לסבר את אוזניה של ד"ר פוגץ' – בשעה זו ממש מוגשת הצהרת קרבן על-פי סעיף 18.

אני רוצה לחזק את הדברים, כי זאת בדיוק הבעיה: הגיעה אלינו אישה בדקה ה-102. היא היתה אמורה לקבל הסבר על עסקת טיעון, ולא ממש הבהירו לה – ואגב, זה היה אחד הדברים לגביהם היה לי דין-ודברים עם עו"ד אסיף; הצענו שתוסף בחוק אפשרות לקבל סיוע מהלשכות לסיוע משפטי, כי האנשים במצב שבו הם נמצאים – אנשים שנפגעו בעצמם קשות או איבדו מישהו יקר להם – לא מסוגלים להתמודד עם המידע ולא מבינים מה רוצים מהם. אנחנו עושים את זה באופן וולנטרי. אנחנו מעט ארגונים, ולא מסוגלים לכסות את השטח. האנשים האלה זכאים לעזרה ולסיוע – גם סיוע משפטי – כדי שהם יוכלו להבין מה רוצים מהם. הגברת שהגיעה אלינו, למשל, היתה לאחר שהגיעה לבית המשפט מתוך כוונה להעיד. כשהפרקליט דיבר אתה על 24 חודש או על 32 חודש, היא לא הבינה שמדובר בעסקת טיעון. רק לאחר שהיא הגיעה אלינו דרך פריסה של מרכז נעמ"ת במקום הספציפי, יכולנו לסייע לה. אגב, לא היה לה מושג שיש לה אפשרות לנסות עכשיו – אחרי הכרעת הדין ולפני גזר הדין – להשפיע דרך סעיף 18, הצהרת נפגע עבירה. בשום נקודה לא ממש הבהירו לה את זה, וזה לא ממש הוטמע. לכן מענין מאוד לדבר על מערכות, וחשוב מאוד לקדם דברים מחשביים, אבל בשורה התחתונה, האנשים הקטנים בשטח – לקוחות הקצה, שצריכים להרגיש שהם מקבלים מענה, ושהחוק הזה שנועד לקדם את הזכויות שלהם עובד – לא מרגישים את זה. זאת השורה התחתונה.

לפני שאני מסכם את הדיון, יש כמה דברים פרקטיים שצריך לעשות. חבר הכנסת לוי, בבקשה.

אנחנו מתרשמים ממה שקורה כאן: החוק לא מיושם, ויש מאמץ רציני במסגרת שבה המשטרה יכולה להקדיש כדי להתקדם. בשב"ס זה אולי קצת יותר טוב ובמשרד המשפטים זה הכי גרוע. כדי לקדם את הענין הזה, אפשר לכתוב מסקנות ולסכם את הדיון, אבל מעבר לכך צריך להעביר כמובן את הפרוטוקול לשר המשפטים ולשר לבטחון פנים לתגובה. אלה דברים שאנחנו צריכים לבקש – תגובות בזמן קצוב. אני חושב שעל פי התגובה שלהם, נצטרך לבחון שוב בוועדה מה עושים הלאה.

אפשרות אחת היא לומר שהתגובה שלהם מספקת, יש לוחות זמנים והם ייתנו לנו תשובות לכל השאלות. האפשרות השניה היא שזה לא יספק אותנו. לכן אני חושב שצריך להקציב פרק זמן של כשלושה שבועות עד חודש כדי לקבל בחזרה את תגובת השרים. אני חושב שבכל מקרה נצטרך לקיים ישיבה בחודש דצמבר, לפני ינואר, כדי לראות מה קורה עם התקציב ולראות מה התקדם – שמענו שעד ינואר הכל יעבוד והכל יוטמע. היו כאן כמה דיבורים, אבל אני לא מציע להמתין עד ינואר. נצטרך לקיים ישיבה נוספת עד דצמבר וינואר, ואני לא מציע להמתין עד אז. אני מציע להקציב חודש לתגובת שר המשפטים והשר לבטחון פנים.

יש לי אולי ייתרון בכך שאני חדשה בענין הזה. למרות ההערה שאמרתי קודם בעניני המיחשוב והמחשבים שמדברים או לא מדברים אחד עם השני – ואינני חוזרת בי מהדברים – אנחנו מדברים עם אנשים. כפי שאמרתי, אנשים מדברים זה עם זה – גם ברמה של הפתרונות שצריכים להינתן, וגם אם יש בעיה מיחשובית. צריך לדבר עם הקרבנות ונפגעי העבירות – הם הבעיה החמורה בגינם נחקק החוק, והם האנשים שעומדים מולנו ומהווים הבעיה המרכזית.

אם כן, הבעיה המיחשובית היא בעיה, אבל היא פחות מטרידה אותי כרגע. כפי ששאלתי בפתח הישיבה, מה שמעסיק אותי יותר הוא השאלה אם נפגעי העבירה יודעים על הזכויות שיש להם בחוק הזה. זאת הבעיה המרכזית כאן. מכל הדיון שהתקיים כאן, לא השתכנעתי שנפגעי עבירה אכן יודעים על הזכויות שיש להם. אנחנו צריכים גם לזכור שאנחנו מדברים על אנשים שלפעמים הם החלשים ביותר בחברה, וגם אם לא – הם אנשים מוכים וחבולים, שנמצאים ברגעים הקשים ביותר שלהם. אני מרשה לעצמי לקבוע כאן – גם אם לא בצעתי מחקר ולא ראיתי סטטיסטיקה בענין – שלרוב המכריע של קרבנות המין אין מושג ירוק מהי עסקת טיעון. חלקם לא שמעו מימיהם על המושג הזה, ומי שכן שמעו לא יודעים מהן הזכויות שלהם בנושא עסקת טיעון ומה אפשר או אי אפשר. לכן, הצורך המיידי והחשוב ביותר הוא להביא לידיעתם את האפשרויות שעומדות לרשותם ואת הזכויות שלהם ברגע הראשון, ולא כשמגיעים לבית המשפט, כפי שנאמר כאן קודם.

אני בהחלט מקבלת את הטענה של נורית זיו, לפיה עד דצמבר הדבר יוטמע. אי אפשר להטמיע בגוף גדול כמו משטרת ישראל תהליכים כאלה תוך חודשים. זה לא ניתן. אני מציעה שאף אחד לא ישלה כאן את עצמו. אין אפשרות כזאת. אנחנו צריכים לדעת את זה. זו בעיה שצריך לקחת אותה כעובדה. כמובן, צריך לעשות את המקסימום כדי שתהליך ההטמעה יהיה מהיר ככל הניתן, אם עושים את כל התהליכים האלה יחד, ואם עושים אותם בצורה מהירה ככל הניתן – גם המשטרה, גם שב"ס וגם משרד המשפטים, בסיוע הקואליציה שעושה עבודה בלתי רגילה.

אני חושבת שצריך לתת לשרים יותר מאשר לקרוא את הפרוטוקול. אתה ואני יודעים ששרים לא קוראים בחיים פרוטוקולים. עוד לא מצאתי שר שקורא פרוטוקול. צריך להזמין את השרים לכאן, ורק אם הם יוזמנו לכאן הם ייאלצו לקרוא את הפרוטוקול ולהכין מראש תשובות לפני שהם באים לכאן. אני לא מכירה דרך אחרת. צריך להזמין אותם לכאן תוך חודש ימים, ולתת את הזמן כדי שיוכלו להתארגן ולהכין את התשובות. כך הם יצטרכו להגיע לכאן עם תשובות, לשבת בפני הוועדה ולראות איך אנחנו נערכים. צריך לתת תשובות על השאלה הקריטית: איך מביאים לידיעת נפגעי העבירות בצורה המהירה והיעילה ביותר את הזכויות שלהם – מיד ברגע הראשון, ובצורה הנגישה ביותר. אולי זה צריך להיות גם לידיעת בני משפחתם, במקומות שהם עצמם לא יכולים. במקרים כאלה יש בני משפחה ואנשים, שיכולים לקבל את המידע ולעשות בו שימוש יותר מושכל. צריך לחשוב, ואני לא מתיימרת לתת כרגע את כל התשובות, אבל זו שאלה שצריך לתת עליה את הדעת יותר מאשר כל דבר אחר.

רציתי להעיר: קל להציע להזמין את השרים – להזמין שרים ולהביא אותם לכאן זה צעד בלתי רגיל, ולא דבר שבשגרה. שהם יבואו לכאן וגם יענו לשאלות – זה דבר נדיר. שהתשובות יהיו לענין – זה נס. כך שכל מי שחושב שנצא בכך ידי חובתנו, טועה.

בקדנציה הקודמת, ניסינו ללכת על כל הנושא של מגילת זכויות נפגעי עבירה, ואפרת השקיעה בכך הרבה מאוד מאמץ. כל הפילוסופיה של נפגעי עבירה וזכויותיהם לא מסתכמים רק במה שיש לנו היום, וגם את זה לא מיישמים. לא הגענו לזה, אבל הכיוון שלי היה שאם כבר מזמינים את השרים הנוגעים בדבר, להיערך בצרה רצינית, ולדבר אתם בגדול: להכין אתם תוכנית. זאת לא תוכנית שאפשר ליישם מהיום למחר; ייכול להיות שזו תוכנית לחמש שנות עבודה ולארבע שנות עבודה. צריך לעבד אתם את אותה מגילת זכויות נפגעי עבירה שרשמנו, ולומר להם: בואו נשב ביחד ונכין איזושהי תוכנית כוללת איך אנחנו רוצים להתקדם. ברור שהדברים שכבר יושמו יקבלו מקום באותו דיון. כלומר, הדברים שכבר קיימים ומחויבים על פי החוק הם הדברים הראשונים. יש כאן קבוצה שמתמקדת בקטע של זכויות נפגעי עבירה. הנושא רחב יותר, ואם כבר מקיימים ישיבה עם שרים – אני בעד, וצריך למצוא את המתכונת, להכין אותה היטב ולומר להם שבישיבה המתוכננת אנחנו רוצים שהם יראו את כל הנושאים, ויחד ננסה לטכס עצה איך אנחנו מיישמים בשלבים ובטווחים ארוכים יותר פרקים בזכויות נפגעי עבירה, כשברור שמתחילים במה שכבר קיים על פי החוק.

תודה. אני מבקש לחתום את הדיון בכמה הערות כלליות ובכמה הערות מעשיות: ראשית, אני מבקש את רשותכם להמשיך בדברים של חברת הכנסת לבנת. השוטרים, אנשי שירות בתי הסוהר והפרקליטות חיים עם האנשים יום יום. אתם חיים את הצד השני של העבריינים, אבל יש צד של נפגעים שהחוק הזה האיר, והוא עדין ורגיש ולומד מחדש את זכויותיו. בחלק מהמקומות אנשים מתוסכלים וסוחבים אתם רגשי אשם. חלק מההיחלצות שלהם לעולם חדש הוא רצון להשתחרר מהעולם של מה שהם עברו במהלך הפגיעה. אמרתי זאת בדיון הקודם, שהיה הרבה יותר קשה, אבל אני שב ואומר זאת כעת: זו האוכלוסיה שאליה מתייחסים ברחמים, אחרת לגמרי מהאופן שבו אתם מתייחסים לאוכלוסיה העבריינית. אתם מתייחסים אליה כחוק ושומרים על זכויותיה, ואנחנו מבקשים שתקפידו על הזכויות של העבריינים, כפי שהן נאמרות בחוק. עם זאת, צריך לזכור שגם לנפגע יש זכויות בחברה, ועכשיו הטילו את זה על משרד המשפטים ועל המשטרה, ולא רק על מערכת הסעד והבריאות. ביקשו מכם להיות שותפים, וזה חידוש. את החידוש הזה אתם לוקחים ברצון – אז לכו אתו לאורך כל הדרך. זה מה שאני מבקש לזכור ברמה העקרונית, כשיוצאים לדרך הזאת.

שנית, אני רוצה לומר משהו על הדיון: זה דיון שיכול היה להיות טעון, מתלהם וצועק, והוא לא היה כזה – או משום שחשבתם שאתם מותשים, ואתם לא; עוד נכונה לכם, הארגונים, דרך ארוכה עד שתגיעו למשאת לבכם, עד שפעם יוקמו מרכזי נפגעים שלא בתוך המשרדים אלא מרכזים שעומדים בזכות עצמם, ולא בצורה התנדבותית. אתם עדיין נמצאים בחזית הזאת, וכנראה תמשיכו להיות שם.

זה לא דיון מתלהם משום שאנחנו נמצאים בשלב של היישום, ובשלב זה יש שני מסלולים, כפי שציינו חבריי חברי הכנסת: המסלול הטכנולוגי והמסלול האנושי. הטכנולוגי הוא בלתי נסבל ברמה הזאת של תסגרו אותו, פשוט כדי שלא יהיה הכתם הזה. אתם במשרדים תחזרו אלינו בעוד חודש, ושלא יהיה מביש. אני מדבר עכשיו על הקשר בין המערכות – שלא יסתבר שלא הצמידו פתק לנייר, אלא שהניירות יהיו מסודרים. תקראו שוב את החוק על כל ארבע התוספות שלו, ותקראו בין השורות – כפי שאמרה עו"ד אסיף לפני כמה דקות, יש גם דברים שאפשר לקרוא בין התוספת לשלישית לרביעית – ותחזרו אלינו מצטיינים, ולא יוצאים ידי חובה בסוגיה הזאת. יש לכם חודש – אתם אפילו לא צריכים לבוא; נקבל דיווח בכתב ונשלח אותו לחברי הוועדה.

לענין הזה של חיבור המערכות – ב-1 ביולי המערכות תהיינה מחוברות. שנית, אני לא מצפה לכך שכל אחד מתשעת התקנים יידע במאת האחוזים איפה הוא משובץ בכל ימות העבודה. עם זאת, תשעה תקנים הם דבר שחלמתם עליו – זה נמצא עכשיו. תגידו לנו מה עשיתם אתו. ב-1 ביולי נדע מה קרה עם התקנים הללו ואיך הם עומדים מול החזית. אבקש שהנתונים יהיו נקיים – לא רק מספר הפונים למערכת. 64 אלף זה נהדר, אבל האם המערכת גם ענתה. אנחנו מצפים לכך שתהיה אפשרות לדעת גם כמה אנשים קיבלו מענה מהמערכת, ולא רק כמה אנשים פתחו אותה.

היום הראשון שבו אנחנו צריכים לקבל דיווח מסודר ורשמי הוא 1 בינואר 2007. אם כן, בתאריך הזה נקבל דין-וחשבון מלא על כל פרטי הדברים, ועם התפיסה העקרונית הזאת נדע מה נעשה בפרטים הללו. אני יודע שהדיון לא מוצה. מי שצריך לעזוב אותנו כי הוא לא צריך להיות בדיון הבא – יכול לעשות זאת. אנחנו ממשיכים ברצף לסעיף הבא.

הבטחתי לנציגי הממשלה משפט נוסף.

אני רוצה לומר שני משפטים נוספים, כי אחרי שדיברתי היו הרבה אנשים שדיברו.

משרד המשפטים בכלל, פרקליטות המדינה וכל פרקליטויות המחוז בפרט, מודעים ורוצים ליישם את החוק באופן מלא. אף אחד לא משלה את עצמו שהפן הטכנולוגי הוא כל המענה, וכולם מודעים ורוצים למלא גם את הפן האנושי בצורה הטובה ביותר. על הבעיות הטכניות דיברנו קודם, אבל כיוון שהיו דוברים שדיברו על כך שלכאורה אין מודעות לפן האנושי ואולי אין רצון ליישם את החוק בצורה מלאה, הרגשתי חובה לומר שהרצון והמודעות לפן האנושי קיימים בצורה של יותר ממאה אחוז.

במשטרת ישראל יש מעל 5,000 תלונות על עבירות מין, וזה היקף הבעיה. מתוכם, חלק מגיעים אלינו וחלק מגיעים לארגוני הסיוע, חלק מאתנו לארגוני הסיוע, וחלק מארגוני הסיוע אלינו. יש חלק אמצעי, שאין לו שום קשר אחד לשני – לא רוצים לא את זה ולא את זה. מתוך אלה שמגיעים לארגוני הסיוע, 20% עוברים למשטרה. מתוך מי שמגיעים למשטרה, 20% עוברים לארגוני הסיוע, ויש המון שלא מגיעים לא לכאן ולא לכאן. אז האמירות האלה של 20% פשוט לא נכונות. פשוט רציתי לדייק בענין.

רבותיי, הישיבה נעולה. תודה לכולכם.

12:00