PAGE
1
ועדת הכלכלה

31.5.06

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ד' בסיוון התשס"ו (31 במאי 2006), שעה 15:30

סעיף 39 שבפרק י"ב: תקשורת בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 - תיקון חוק רשות השידור

חברי הוועדה: משה כחלון - היו"ר

אלי אפללו

אליהו גבאי

אלחנן גלזר

יצחק זיו

יואל חסון

ישראל חסון

חנא סוויד

רונית תירוש

השר הממונה על רשות השידור איתן כבל

חיים פרננדס – סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

ערן ניצן – משרד האוצר

דנה נויפלד – משרד המשפטים

יאיר אלוני – מנכ"ל

מודי בן-צבי – סמנכ"ל כספים

מוטי עדן – מנהל ערוץ 1

מרסיה דוגמן – יועמ"ש

אחיה גינוסר

אבי טובול

מנשה כהן-שבתאי

משה אסולין

משה שגב

תמנה עורב

יצחק שבו

רן אפרתי

יואל מק

אבישי פלחי

צבי גרזון

יעקב לוי

איתי לנדסברג

אהוד נבות – מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

שרון שביט – איגוד מפיקי סרטים

יהודה ביטון – פורום היוצרים הדוקומנטרים

אריה שקד

ורד ברמן

ירון אנוש

לואיז ספרטס

מיסאא אבו אלהיג'א – עמותת אעלאם

אתי בנדלר

לאה ורון
סעיף 39 שבפרק י"ב: תקשורת בהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 - תיקון חוק רשות השידור

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום - הצעת חוק הסדרים במשק המדינה, פרק י"ב - תיקון חוק רשות השידור. חיים פרננדס, אני מבקש שתאמר כמה מילים לגבי תוכנית הפרישה.

לגבי תוכנית הפרישה, צריך להבין שההתייחסות היא מאוד כללית, משום שאף אחד לא יודע להגיד מה יהיו מרכיבי התוכנית מבחינת העובדים הפורשים - כמה עובדים היא תקיף? מה יהיה תמהיל הפורשים, אם אלה אנשים שהם במסלול של פנסיה תקציבית, אם אלה אנשים שהם במסלול של פנסיה צוברת, בגיל כזה או בגיל אחר. לכן צריך להבין שההתייחסות היא מאוד כללית.

השאלה הזאת תיפתר רק אחרי שהתוכנית תצא.

אני כרגע מתאר את הדברים כמות שהם, אחרי כן אפשר לעשות פרשנות לכאן או לכאן.

שנית, המסלול הוא כזה שעובדים שיפרשו בכל המסלולים נהנים פעם אחת מפיצויים חד- פעמיים, ובחלק מהמסלולים נהנים גם מפנסיית גישור עד הגיל המזכה. זאת הסוגיה, כך זה עובד.

מבחינת התנאים עצמם, כל המרכיבים של התוכנית - מה היא תכלול, אלו, הטבות, אלו תמריצים - זאת כמובן פררוגטיבה שתהיה שמורה להנהלת רשות השידור יחד עם אגף הממונה על השכר במשרד האוצר. מהתוכנית הזאת ייגזר מספר הפורשים, כי יכול להיות שתהיה לה היענות רבה מאוד ויכול להיות שלא תהיה לה היענות בכלל, ואז אנחנו מדברים על קבוצה ריקה של אנשים שפרשו פרישה מוקדמת.

לגבי הדרך שבה הדברים יעוגנו , זאת כבר תהיה החלטה של יושב-ראש ועדת הכלכלה. אבל העניין המימוני, אנחנו נכסה 50% מעלויות הפרישה ברשות השידור, במסגרת תוכנית הפרישה שתגובש, ויש לקוות שתצליח.

מעבר לדברים שנאמרו כרגע, אם אדוני היושב-ראש רוצה לעגן את זה בסיכום כזה או אחר, מבחינתנו זה בסדר גמור.

אני יודע שהשר הממונה התראיין ב"קול ישראל" לפני שעה והודיע שהאוצר יכסה 70% מעלויות הפרישה. יש הקלטה ואני יכול להשמיע לך. הוא התראיין באמצע הדיון פה וכך הוא אמר.

אני מניח שהשר הממונה יהיה כאן ואז הוא ידע להסביר את דבריו.

חיים, גם אתה אמרת פה שאתם תכסו יותר מ-50%, כי אתם ממנים את הפנסיה התקציבית.

בחשבון המצטבר זה יוצא יותר מ-50%.

עכשיו יהיה לי יותר קל להתייחס. אני יכול להתייחס לדברים שנאמרים בשם אומרם, ולא לדברים שנאמרו ברדיו. אנחנו אומרים 50%, כי זה משהו שאנחנו לוקחים על עצמנו. בפועל, מכיוון שאנשים שפורשים בפנסיה תקציבית זכאים גם כן לפרישה לגימלה עד הגיל המזכה, אך משם שבפועל רשות השידור לא מפרישה כנדרש לגבי העובדים במסלול של פנסיה התקציבית, אפקטיבית יוצא ששיעור ההשתתפות שלנו גם גבוה יותר. אני לא רוצה להגיד כמה יותר, אבל ברמה העקרונית הוא יוצא גבוה יותר. ברמה הדקלרטיבית אנחנו מדברים על 50%.

תבדוק את זה מול השר.

אין לי מה לבדוק, זה הפירוט.

העלית פה את הנקודה של המימון עד גיל הפרישה לגבי הפנסיה הצוברת. אבל לא ציינת מה קורה עם העובדים שהם לא בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת - הם צריכים לממן זאת בעצמם. אם הם לא יוכלו לממן בעצמם, מה קורה איתם בתקופת הגישור?

חיים, מה קורה עם העובדים האלה בתקופת הגישור, בין הגיל שהם פורשים עד גיל 67?

אמרתי בפתח דבריי ואני חוזר ואומר - אני לא עובד באגף הממונה על השכר. כל התנאים האלה יצטרכו להיות מסוכמים במסגרת דיונים בין הנהלת רשות השידור לבין אגף הממונה על השכר. אני יכול לדבר רק על דברים שאנחנו יודעים עליהם ונעשים ונעשו בעבר - ישנה קבוצה של עובדים במסלול של פנסיה צוברת, שבדרך כלל זוכים לאיזשהו גישור עד הגיל המזכה, וישנה קבוצה שלא זוכים לכך. בדרך כלל זאת נגזרת של הגיל. עושים חיתוך בגיל, וממנו נגזרת ההתייחסות. מה יהיה הגיל? איך יהיה חיתוך? הפרטים היותר מפורטים, זה כבר עניין שיקוים בו משא ומתן כחלק מתנאי הפרישה.

אתה אומר שאם אלו אנשים מתחת לגיל 40, קשה לך להאמין שיממנו להם את תקופת הגישור.

אתה מפרש אותי, הפרשנות היא נכונה, רק לא הייתי אומר שזה גיל 40, יכול להיות שזה גיל אחר. זאת הסמכות של אגף הממונה על השכר.

אבל אני חושב שחשוב שזה יהיה כתוב, כי הוא תופס אותנו פה בתפר, ואז יגידו: עד גיל 40 או עד גיל 50 - הם מוכנים, ומגיל 55 לא.

זה כבר יסוכם בין הנהלת רשות השידור לבין הממונה על השכר באוצר.

אני מציע שהכל יהיה כתוב בצורה מסודרת, שזה יכסה את כולם, בלי יוצא מן הכלל. זה מאוד חשוב, כי אחר יגידו בין גיל 50 לגיל 55 הם לא מכוסים, אז הם יפלו בין הכיסאות.

חיים, איך אתה פותר את העניין?

זה לא המקום להתייחס לזה. התייחסתי לתוכנית באופן כללי.

אתה אומר שכל התנאים לגבי מבנה תוכנית הפרישה יצטרכו להיות מתוכננים על-פי גילאי הפורשים. אבל איך אתה יכול לדעת את גילאי הפורשים לפני שאתה מציע את התוכנית? אתה צריך לבנות תוכנית שתהיה נכונה לכולם, כי אתה לא יודע מראש אם יבואו רוב מפנסיה צוברת או רוב מפנסיה תקציבית. את זה תדע רק אחרי שתוציא את התוכנית לאוויר.

יש לכם מודל שעשיתם?

אתה צריך להוציא תוכנית מינימום, כדי שנדע על מה מדובר. כי, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, זה מכוון לכלל העובדים וזה מרצון. אז אתה צריך לבנות תוכנית שתהיה מבוססת על כלל העובדים.

באיזשהו מקום צריך להיות הסדר, כי הדברים לא כל כך ברורים, הם יותר מדי כוללניים וקבוצות שלמות יכולות להיפגע. כל הדברים צריכים להיות מובנים, ושיהיה פיקוח של יושב-ראש הוועדה, אולי עם השר.

זה מופיע בסעיף הראשון. הסעיף הראשון אומר שהתכנית תלווה על-ידי השר ועל-ידִי, גם הקצב שלה, והיא יכולה עוד להכיל שינויים אם הדברים לא יסתדרו.

תכניס גם את תנאי תוכנית הפרישה.

יש גם שי"ן-ת"וים אצלנו שצריך לחשוב מה קרה להם.

צריך לזכור שבשיח בנושא של יחסי העבודה , בדרך כלל גם ההסתדרות נמנעת לעשות אותו בחוק, זה לא משרת אף אחד, זה לא משרת את הצד של הממשלה וגם לא את הצד של העובדים. בדרך כלל הדברים הללו לא נקבעים בחקיקה. הדברים שאתם מתארים, הרזולוציה שאתם יורדים – זה כבר תחילתו של משא ומתן מול אוטוריטה שנקראת הממונה על השר. קיימת הנכונות המלאה להיכנס למשא ומתן, גם הנכונות התקציבית לממן אותה. נדמה לי שמה שחיים פרננדס מנסה להבהיר פה, זה שלא תהיה כניסה לרזולוציה של מספרים, וההבהרה שניתנה פה היא ההבהרה המקסימלית שניתן לתת.

בלי להיכנס לרזולוציה של מספרים, פנסיה צוברת משמעותה היא - ככל שצברת, אתה מקבל יותר פנסיה. אתה מוציא פה אנשים בני 50-55, ואתה מונע מהם צבירה של עוד 12 שנים. האם העיקרון הזה יהיה רשום?

העיקרון זה כבר טופל בתוכניות קודמות, מן הסתם תהיה התייחסות גם בתוכנית הזאת.

הוא לא טופל בתוכניות ברשות השידור.

אם הנהלת הרשות לא תאשר את זה, מדוע שהם יאשרו?

אם הנהלת הרשות תאשר את זה, האוצר יאשר את זה?

אם הממונה על השכר יאשר, כן. על הפרטים האלה יוחלט במשא ומתן בין הנהלת רשות השידור לאגף הממונה על השכר. זה עניין של משא ומתן.

האם יש פה משהו ייחודי? אתה אומר פה בוועדה, בהתחייבות, שיש משהו מיוחד, שאלו לא פיצויים על-פי חוק? כי אנחנו יכולים להתדיין עם הנהלת השידור, והיא תגיד לנו: תקבלו לפי החוק.

אני חושב שאף אחד לא רוצה שמודל חקיקה כמו שעבר לגבי הנמלים יעבור גם ביחס לרשות השידור.

בין החוק, לבין מה שקיבלו ברשות הנמלים, 100% פיצויים, יש הפרש של הרבה מיליונים. תגיד משהו. זה לא יכול להיות - אתה בא לפה, מציע הצעה, ואין לך תשובה.

​​
רוצים, אתה לא נותן לנו.

​​צריך לעשות התאמת ציפיות. קודם כל, צריך להבין שבשולחן הזה לא ייקבעו תנאי הפרישה של עובדי רשות השידור. זאת לא הפררוגטיבה וזה לא המקום. גם בגופים שנידונו בחקיקה, לא קבעו את תנאי הפרישה של הגופים על השולחן הזה. זה לא המקום, זאת לא הדרך, זה לא נכון לעובדים וזה לא נכון לממשלה. באנו ואמרנו - מדובר במודל מדורג, מיישמים אותו על פני שלוש שנים. בפתח הדיון הציע יושב-ראש ועדת הכלכלה סמכות לו ולשר הממונה לראות שהמודל הזה והעולם של התכנים מיושם באיזושהי קורלציה עם קצב פרישת העובדים. באנו ואמרנו לפרוטוקול - 50% מעלויות הפרישה אנחנו נותנים, כממשלת ישראל, אוצר המדינה. יש מסגרת של סבירות, שגם אתם צריכים לדעת, שמעבר אליה אי אפשר לקבל במסגרת של דיוני ועדת הכלכלה של הכנסת.

להבנתי, אנחנו מדברים פה על חבילה של דברים, סל של צעדים שהם מאוד משמעותיים מבחינת היישום של המודל וההתאמות שצריכות להיעשות מנגד ברשות השידור.

הזכיר יושב-ראש הוועדה את נושא התחילה, שדחינו אותו קדימה, והזכיר את נושא המדרג. אני חושב שיש פה חבילה מכובדת מאוד של צעדים.

אני אגיד לך מה נראה מאוד מדאיג. אתם תשתתפו ב-50%, כשאנחנו יודעים שרשות השידור בחובות של מיליונים, אולי של מאות מיליונים. אם אנחנו צריכים להתדיין על התנאים עם הנהלת רשות השידור, אנחנו לא נקבל כלום כי אין לרשות השידור מה לתת. זה 50% מכלום. המחויבות שלכם היא למשהו מקביל לרשות השידור, שאין לה. אין לה.

באים בדרישה לפרישה של עובדי רשות השידור מרצון, אבל מצד שני לא נותנים שום עוגן שאם מחר ישנו חוק כזה או אחר - לא ניפגע. למה אנחנו יושבים פה? כדי שהכל יהיה רשום. שאם מחר פתאום יחליטו שזה לא נוח לאוצר או שזה עולה הרבה כסף לאוצר, שלא ישנו את החוק ואז אנחנו נישאר חסרי כל.

אדוני יודע כמה כסף יתנו לעובדים?

אי אפשר לדעת כי זה נגזר מכמות העובדים שיפרשו שהם בפנסיה צוברת, וכמות העובדים בפנסיה צוברת. מה שתיתן רשות השידור - תכפיל בשניים.

אדוני היושב-ראש, גם אתה וגם כל חברי הכנסת שהיו נוכחים בדיונים ביקשו מנציג האוצר להביא מספרים מדויקים, כי רצו לדעת שהעובדים לא נזרקים הביתה. ואין לנו פה הנתונים האלה. גם השר הממונה אמר וגם חברי הכנסת שהם לא מוכנים להצביע בעד אם לא יהיו להם מספרים מוחלטים. יש פה איזשהו מוקש.

אני מזכיר לאנשים שאין בחקיקה הזאת ואין באמירות שלנו המילה "פיטורין". יש תוכנית שיצטרכו להפריש מרצון אנשים. ככל שהיא תהיה אטרקטיבית, יבואו יותר אנשים. מה רע בזה?

בינינו - זה לא מרצון.

(היו"ר חנא סוויד)

אני רוצה להסביר לכם שיש דאגה רבה והרבה חששות אצל העובדים בקשר לפרישה. אנשים נמצאים במתח, אנשים עם משפחות, עם ילדים. זה לא דבר פשוט ללכת ולזרוק עובדים. אנחנו רוצים לדעת, לקבל איזושהי אינדיקציה איך תיראה תוכנית הפרישה. היו כבר תוכניות פרישה ברשות השידור לפני שנה, לפני שנתיים. אנחנו רוצים לדעת אם זה יהיה דומה, אם זה יהיה שונה, מה יהיו המרכיבים של תוכנית הפרישה. אני לא רוצה להיכנס למספרים. אני רוצה באופן עקרוני לדעת שלבים מסוימים, או סוג של הטבות שיקבלו האנשים.

הערת המשך - לפני שנתיים היתה תוכנית פרישה שהצליחה להביא לפרישה מרצון של קצת למעלה מ-100 עובדים. אתם מדברים פה על מספרים גדולים יותר, ולכן אתם צריכים להבין - בעיקר האוצר - שאתם חייבים לשפר את התוכנית הקודמת, להביא תוכנית שתהווה תמריץ לעובדים לצאת מרצון.

מה יקרה אם בשלוש השנים וחצי הקרובות, שזה הזמן להחיל את החוק המוצע, לא יפרוש שום עובד מרשות השידור? מה קורה אצלכם מבחינת הצפי?

אני אתייחס בסוף לכל השאלות.

אתה מציג פה כל מיני תוכניות פרישה וכל מיני אלטרנטיבות, אבל בעצם עד עכשיו לא שמענו משהו קונקרטי שיכול לאגד אותנו כעובדים שצריכים לבוא לעובדים שלנו ולהגיד להם: זאת ההצעה של הממשלה ושל רשות השידור לפרוש ולקבל את התנאים הכי טובים שיכולים להיות, בפרט שמדובר בפנסיה. אתה לא נותן לנו שום דבר. אתה אומר: "זה לא אני, זה לא אני". אנחנו יושבים פה בוועדה שכל דבר צריך להיות כתוב. ומה שכתוב, זה דבר שמיושם. אם זה לא יהיה כתוב, זה לא יהיה מיושם. אי אפשר להתקדם פה צעד אחד אם זה לא יהיה כתוב עם הבטחה שאנחנו נוכל לבוא ולהגיד: זה מקובל עלינו.

ברור על מה מתווכחים כאן. מצד אחד, נציגי העובדים רוצים יותר אינפורמציה ורמת פירוט גבוהה. אולי תנסחו עד איזו רזולוציה אתם מבקשים, כדי שהאוצר יֵדע.

אנחנו רוצים לדעת צעדים עקרוניים, אני לא מדבר על מספרים.

נקודת ההתייחסות היא התוכנית הקודמת שהיתה. התוכנית הזאת הצליחה להוציא כ-100 עובדים. כאן מדברים על מספרים גדולים יותר. אם האוצר רוצה לעודד פרישה, הוא צריך לשפר את התוכנית הזאת. התוכנית הקודמת היא הרף התחתון.

התוכנית הקודמת היא כישלון טוטלי, אין שום סיכוי שמישהו יפרוש אם תהיה תוכנית כמו זאת. את זה אני אומר בוודאות. צריך לשפר אותה, וזה תפקידו של האוצר.

אתן דוגמא של אחת הבעיות שיש בפרישה. בגילאים בין 50-55, הרוב אומרים: מה אני אפרוש? אני צריך לוותר על ימי המחלה שיש לי. וזה רק פרמטר אחד, יש עוד המון דוגמאות.

אבל פה מדובר על הפנסיה. חיים פרננדס מדבר על העניין של פנסיה עד גיל 67, והוא לא נותן תשובות מי משלם את הפנסיה הזאת.

הנקודה ברורה. האם מישהו עוד רוצה להוסיף לגבי מידת הפירוט שאתם רוצים לשמוע? אם אין עוד הערות, ניתן לאוצר להגיד מה שיש לו לומר.

אנחנו חשבנו שמטרת הדיון הזה היא להביא בפנינו מספרים קונקרטיים על מנת שנוכל להתייחס. כרגע אני יכול לסכם את מה שנאמר פה בשתי שורות: תוכנית פרישה, פיצויים חד-פעמיים פלוס פנסיית גישור, ב-50% מעלויות הפרישה יישא האוצר. מעבר לזה לא נאמרה שום מילה. עם המילים האלה אנחנו לא יכולים ללכת לא למכולת, ובטח שלא לפרישה.

מה קורה אם לרשות אין כסף לשלם את ה-50% האחרים? האוצר מתחייב לנו שלא יהיו פיטורים?

יושב-ראש הוועדה אמר שלא יהיו פיטורים.

אני מדבר על התחייבות בכלל.

אנחנו רוצים שכל דבר יהיה רשום. כל דבר שרשום - אפשר להתווכח עליו.

צריך שתהיה יותר רזולוציה, להגדיל את הרזולוציה.

(היו"ר משה כחלון)

נציג האוצר ייתן תשובה.

אני אתייחס למכלול הטענות בקצרה, כי את רוב הדברים כבר השמענו. נשמעה פה טענה, אם מבינים שצריכה להיות תכנית פרישה מספיק אטרקטיבית. אני מניח שמבינים, ומי שצריך להבין, אני מקווה גם שיבין כי כבר הסברנו למי נתונה הסמכות. אבל בואו נהיה רגע הוגנים עם עצמנו, הרי אם תכנית הפרישה לא תהיה מספיק אטרקטיבית, לא יפרשו אנשים מרשות השידור. כפי שאתם יודעים, היתה תכנית פרישה שהצליחה להביא לפרישה של 100 פורשים. יכול להיות שתכנית הפרישה הבאה תייצר אפס פורשים. גם זה יכול להיות.

ואז מה יקרה? רשות השידור תמשיך להתנהג כמו שהיא מתנהגת היום. אני מניח שהמודל הזה יישום בקצב הרבה יותר איטי - וכאן נכנס אלמנט נוסף, שעד עכשיו לא דיברנו עליו. כדי לעשות את התנועה של התקציב לכיוון הפקות מקומיות קנויות, יש מנועים נוספים. המנוע אינו רק האנשים שיושבים פה בחדר וכל מי שהם מייצגים. יש מנועים נוספים. יש הוצאות קבועות מאוד משמעותיות ברשות השידור, בהיקפים של עשרות אחוזים מתקציב הרשות. אני מניח שכל אחד פה יכול לספר מהפינה שבה הוא מסתכל איפה אפשר קצת לצמצם ולייעל. כך אפשר לייצר סכומי כסף לא מבוטלים ברשות השידור. אני בכוונה לא רוצה להצביע על המקומות כי אני חושב שלא נכון לעשות את זה כאן, אבל את הסיפור של מקרקעין רשות השידור כולם מכירים, כך את הסיפור של הפצת השידורים ברשות השידור. כולם מכירים את אגרת התדרים בגובה של כ- 25 מיליון שקל, בגלל בזבוז תדרים. יש עוד הרבה דוגמאות.

למה אתה משליך את זה עלינו. תפנה את זה להנהלה. אנחנו בסך הכל העובדים.

חיים פרננדס, הם שאלו על תנאי הפרישה, עכשיו אתה מאיים עליהם? בוא תגיד מה התנאים, אם הם מקבילים לתנאי הפרישה של 2004, אם מועדפים יותר. אני לא מצפה שתיכנס לרמה של השקל הבודד, אבל תן כיוון שאנשים ידעו מה קורה איתם, אם יהיו עשרה חודשי הסתגלות או שמונה או אין בכלל.

אני מכבד את כל האנשים שנמצאים פה. אני אומר אולי בפעם העשירית, אני מקווה שהפעם כן תפנימו, אנחנו לא יכולים להגיד מה יהיו תנאי הפרישה. היתה תכנית פרישה בשנת 2004. אם תכנית הפרישה החדשה תהיה טובה יותר או טובה פחות, אני לא יודע, כי זה לא בתחום שלי. כל מה שאני יכול לומר הוא שאני יכול לקוות שהיא תהיה טובה יותר. צריך להבין גם שנבנה מודל כזה, שגם אם היא לא תייצר את הפורשים המקווים, לא קרה כלום.

אני מבין את זה, אבל אנחנו רוצים להתקדם. אני לא שיגיעו לפה שוב בעוד שלושה חודשים.

אם היא לא תייצר את הפורשים המקווים, לכאורה לא קרה כלום.

אם כך, אין תשובה.

יש תשובה, שיתנו לכם הצעה ולמי שכדאי – שיפרוש. אם לא כדאי לו – לא יפרוש. בחוק לא מדברים על פיטורים, אלא להציע פרישה.

זה לא תואם את המדיניות של השר. השר אמר שיתנו תנאים שכן ישתלמו לעובדים.

זה סובייקטיבי. אם מישהו קיבל ירושה של 3 מיליון דולר והוא רוצה לפרוש, גם 10% יספקו אותו. מי שאין לו מה לעשות, גם 300% לא יספקו אותו. מה זה טוב? טוב למי? טוב לאחד בן 40? טוב לאחד בן 60? טוב לעובד מצטיין? טוב לעובד שעומד בפני פיטורין? לדעתי אי אפשר להגיע כאן לרזולוציה כזאת.

מעניינים אותנו העקרונות, איך יבנו את תכנית הפרישה.

בעיה להשוות את זה לדברים אחרים.

האם יחסית לנמלים זה יותר טוב או פחות טוב?

יש קושי לדייק.

אנחנו מתחילים בהקראת החוק.

תיקון חוק רשות השידור – 39 – בחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 –

(1) בסעיף 1 –


(א) בהגדרה "הפקה מקומית", במקום האמור בה יבוא "תכנית טלוויזיה שרוב יוצריה, רוב מבצעיה, רוב הצוות הטכני-הנדסי שנטל חלק בהפקתה ורוב צוות ההפקה, הם תושבי ישראל המתגוררים בה דרך קבע, ואשר הופקה בעבור קהל יעד ראשוני ישראלי בעברית, בערבית, ברוסית או בכל שפרה אחרת שאישר המנהל הכללי מראש, למעט שידורי חדשות, תכניות ספורט ותכניות בענייני היום; בהגדרה זו –

"רוב" – 75% לפחות;

"שידורי חדשות" – שידורי מהדורת חדשות ויומני חדשות;";


(ב) בהגדרה "זמן שידורים", במקום האמור בה יבוא "כלל שעות שידורי הטלוויזיה של הרשות, במהלך שנה, בין השעות 8:00 ל024:00 למעט שידורים כאמור המשודרים על-ידי הטלוויזיה הלימודית;";

האם יש הערה להגדרות?

בסעיף (א) צריך להיות גם "חברה, תאגיד או כל גוף עסקי אחר שרוב הבעלים או מחזיקי מניותיו הם תושבים ישראלים החיים דרך קבע בישראל". הגדרנו כאן את כל העובדים מבפנים, רק לא את הבעלות על החברות האלה. אם אלה חברות שחלק גדול מהן הוא לא בבעלות ישראלית, זה אומר שחלק מהדבר הזה יוצא לחוץ לארץ. לכן גם בעלי החברה או התאגיד שעוסקים בהפקה חייבים להיות ישראלים תושבי קבע בישראל.

בעולם שיש בו תאגידים, קשה לקבוע דבר כזה.

אם אתה רוצה לעודד הוצאת כספים מרשות השידור לחו"ל, אין שום בעיה. אבל מכיוון שאנחנו יודעים שמקצת מהחברות המעורבות מועסקות על-ידי תאגידים בחו"ל, מה עשינו? הוצאנו הון מישראל החוצה.

ההגדרה הזאת נמצאת בחוק הרשות השניה. חשוב לנו מאוד להיצמד לחוק הזה. אני אזכיר לכם את הקונספט שאנחנו עובדים סביבו – אנחנו מחילים כללים שקיימים ברשות השנייה גם על רשות השידור.

לגבי ההפקה המקומית – נאמר שזה בעייתי גם בחוק הרשות השנייה. רק אתמול התפרסם מאמר ב"גלובס" לפיו את תכנית הדגל של ערוץ 10 – הדוגמניות – מתכוונים להפיק בחוץ לארץ. זה נחשב כסוגה עילית והפקה מקומית. אני חושב שצריך להכניס פה סעיף – אולי צריך להכניס אותו גם לחוק הרשות השנייה – שמדבר על כך שההפקה צולמה בישראל.

ואם אתה עושה פרק בחו"ל?

אבל לפחות 75% צריכים להיות מצולמים בישראל.

חבר'ה, שלא כל אחד יסדר לעצמו את הפרויקטים. הרי ממה נפשך? כולנו רוצים שיהיה טוב לכולם. אני לא רוצה שהכסף ילך לחוץ לארץ, אבל למה לך לסתום את הגולל? הנחת העבודה היא שברוב המקרים רוב העבודה מתבצעת בארץ על ידי המפיקים בארץ. יכול להיות מצב שאתם תבואו מחר ותגידו שיש משקיע מחו"ל, אז נגיד שאי אפשר לעשות את זה? בהצעה שלך אתה יורה לעצמך ברגל, כי ייתכן שמחר אתה בעצמך תביא משקיע מחו"ל שירצה לעשות כאן איזושהי הפקה.

בסעיף (א) - בהתייחסות לתוכן – נאמר: "... למעט שידורי חדשות, תכניות ספורט ותכניות בענייני היום". בניסוח של ועדת דינור נאמר, בנוסף על כך, שתהיינה תכניות ייחודיות שיופקו מבית. אני חושב שנכון יהיה להוסיף את זה.

אני נגד הגדרות שאחר צריך מאה יועצים משפטיים מכל צד כדי להבינן.

זה מוסבר בדוח דינור.

תסביר מהן התכניות הייחודיות.

כמו שחיים לא יכול להגדיר את תנאי הפרישה, אני לא יכול כרגע להגדיר לך את התכניות הייחודיות. אבל ישנן שלוש, ארבע, שש תכניות בשנה שמחמת רגישותן, מחמת נסיבות כאלה ואחרות, לא מוסרים אותן החוצה. התייחסו לזה בוועדת דינור.

אין כאן איסור על רשות השידור לעשות את ההפקות שאתם מתארים. זאת לא הפקה מקומית קנויה. יש כאן הגדרה מהי הפקה.

בהגדרה האמורה כתוב "...ואשר הופקה עבור קהל יעד ראשוני ישראלי בעברית, בערבית, ברוסית...". אני חושבת שצריך להוסיף שהפקות המקור בערבית צריכות להיעשות על-ידי רוב ערבים.

מדברים על תושבי ישראל.

הכוונה שלי שהם יהיו ערבים תושבי ישראל.

וגם הרוסים, גם מרוקאים?

מעליבים את המרוקאים.

השפה הערבית היא שפה רשמית בישראל.

אם מחר בא רוסי ועושה כתבה מדהימה על הנושא הערבי, ומה לעשות שרוב העובדים שעשו את זה היו רוסים, נאמר אז שזה לא ראוי? יכול להיות מצב שערבי יעשה סרט על רוסיה ורוב העובדים בהפקה יהיו ערבים, נגיד שזה לא ראוי? הרזולוציה הזאת לא מקובלת.

מה גם שזו פגיעה בחופש העיסוק.

גם אם 100% מהעובדים שהפיקו שידור על ערבים הם רוסים, זה יכול להיות שידור כללי של הערוץ הציבורי.

זה לא ישים. אפשר גם לומר שנהג אוטובוס שמסיע בבקה אל-גרביה חייב להיות ערבי, כי מדברים שם ערבים.

במרכז הרשות השנייה הם הגבילו את זה להפקה ערבית.

הם ייעדו את זה לאזרחים ערבים?

כן.

מחר יבואו הדרוזים וישאלו למה רק ערבים.

האם יש הערות נוספות לסעיפים שקראנו? אין הערות.


אני מבקש להצביע על פסקה (1) סעיפים (א) ו-(ב) לפי הנוסח שהציעה הממשלה. מי בעד?

הצבעה
בעד - הרוב

פסקה (1) התקבלה פה אחד.

אני מבקש להקריא את סעיף 2.

(2) בסעיף 13, אחרי פסקה (6) יבוא:


"(7) לקבוע כללים לפי סעיף 44ג(ד)"; הכוונה כאן היא להסמכת המליאה.

אנחנו נצביע על פסקה (2), משום שעליו אין מחלוקת. מי בעד?

הצבעה
בעד – הרוב


פסקה (2) התקבלה פה אחד.

(3) במקום סעיף 44ג יבוא:

"הפקות מקומיות - 44ג. - (א) חמישים אחוזים לפחות מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות, ושבעים אחוזים לפחות מתוך כלל ההפקות המקומיות הקנויות ישודרו בשידור ראשוני".

יש הסתייגות של חבר הכנסת ארדן לסעיף זה. חבר הכנסת ארדן מבקש שבמקום 50 אחוזים יבוא 40 אחוזים. אני מתארת לעצמי שהוא לא ידע שזה תוקן לשבעים אחוזים.

אנחנו לא נצביע על כך כרגע.

(ב) מתוך כלל ההפקות המקומיות הקנויות תשדר הרשות, בכל שנה, תכניות כמפורט בתוספת, בכמות שלא תפחת מן המכסות השנתיות הקבועות בה ובמסגרת שעות שידור כמפורט בה.

(ג) הרשות תוציא, בכל שנה, הוצאה למימון רכישה של הפקות מקומיות; מרכיבי ההוצאה יהיו כמפורט בתוספת וסכומה לא יפחת מהסכום הקבוע בה (בסעיף קטן זה – הוצאה שנתית להפקות מקומיות); מתוך ההוצאה השנתית להפקות מקומיות תוציא הרשות למימון רכישת תכניות כאמור בסעיף קטן (ב) הוצאה שסכומה לא יפחת מהסכום הקבוע בתוספת.

אני מבקש שתסביר לוועדה את שלושת הסעיפים שקראת.

מדובר בפלטפורמה של החוק שמפנה לתוספת. באופן כללי, מדובר על כך ש-50% מזמן השידור האפקטיבי, שהגדרנו אותו כשידור בין שמונה בבוקר לשתים-עשרה בלילה, למעט הטלוויזיה החינוכית, יוקצה לשידור אותן הפקות מקומיות שנקנו.

מה זה 70% מכלל ההפקות הקנויות ישודרו בשידור ראשוני?

אנחנו ערים לעובדה שאי אפשר שכל זמן השידור הזה יהיה עבור אותן הפקות שישודרו פעם אחת ופעם אחת בלבד. לפעמים משדרים בשידור חוזר, לפעמים קונים הפקות שניקנו במקום אחר. ניתן פה מרווח ופער כדי לאפשר את הניהול התקין של השידורים.

אני מבקש לשאול שאלת הבהרה לגבי הסעיף הזה - בהנחה שרשות השידור תחזור לשדר את מהדורת השחר או שידורים אחרים משעה שש בבוקר, האם יש התחשבות בשעה הזאת של שידורי השחר? אם באמת הטלוויזיה תשדר משמונה בבוקר, דבר שלא נעשה היום, האם אתה מצפה ששמונה שעות מתוך השש-עשרה האמורות יהיו באמת שעות של הפקה קנויות?

יש כאן מתאמים של שעות. למשל, הטלוויזיה החינוכית מועטת. אם יהיו שידורים בשעות הבוקר, אפשר יהיה להשאיר את החוק כמו שהוא ולהקל על הרשות או לתקן את הדברים בהתאם למציאות שאתה מתאר, כלומר להוסיף את השעה הזאת. אני לא חושב שיידרש כאן איזשהו תיקון.

אני לא מדבר על תיקון. אם רשות השידור תשדר משמונה בבוקר עד חצות, זה שש-עשרה שעות. אם יסגרו את הטלוויזיה הלימודית, אכן יהיו שש-עשרה שעות שידור. האם אתה מצפה ששמונה שעות מתוכן יהיו שעות הפקה קנויות?

אין ספק שהפסקת שידורי הטלוויזיה החינוכית ישנו את התמונה הזאת מן היסוד. זה יילקח בחשבון כשיסגרו את הטלוויזיה החינוכית.

צריך להוריד מזה את שעות החדשות.

לגבי סעיף (א) – האם כאן אנחנו נכנסים לחלוקה באחוזים של זמן השידור? אני חוזר לנקודה שדיברתי עליה ואני לא רוצה שתתמסמס עם הניסוחים המשפטיים ועם ההערות שהעירו לגבי השידור בערבית. אני חוזר ואומר שאני חושש מאוד לעתיד ולנתח של השידור בערבית. אני רוצה לראות שבכל הניסוחים כאן תהיה התייחסות לזה. אני לא רואה שמשהו מתייחס לזה. אני צופה שאם ההצעות שמציעים כאן יתקבלו, עם כל הביקורת שיש לי על השידור בערבית, זה יהיה עוד יותר גרוע.

מיסאא אבו אלהיג'א הציעה משהו וכולם אמרו שזה לא הולך. היא מראה לי כאן שיש הגדרה של "הפקה מקומית ערבית" במכרז ערוץ 2 ושם מגדירים תכנית טלוויזיה שרוב יוצריה, רוב מבצעיה ורוב הצוות הטכני-הנדסי שנטל חלק בהפקתה ורוב צוות ההפקה הם תושבים ערבים מישראל המתגוררים בה דרך קבע. אז מה הבעיה לעשות את זה גם כאן?

אני לא חושב שזה נכון. אתה רוצה שבהפקות עבריות יהיו יהודים בלבד?

אני מבין את הרגישות של העניין, אבל הנקודה העקרונית שהעליתי אינה מוצאת מענה כאן. אדוני השר, תיקח בחשבון שאתה יכול להיות שר רק שנה או שנתיים.

זה ברור לי. גם לי אין תכניות להיות הממונה על רשות השידור במשך עשרים שנה, גם אם ירצו.


מה שאתה מבקש הוא ברמה של להתערב ברמת הניהול של המערכת. אנחנו פה קובעים את הפלטפורמה להתנהלות. מליאת רשות השידור, הוועד המנהל או הנהלת רשות השידור בידיהם לקבוע את התכנים, את רצועות השידור. זה לא יכול לבוא בחוק. אי אפשר לקבוע בחוק שמשעות מסוימות חמישים אחוז מהשידורים יהיו בערבית או בשפה אחרת. הנחת העבודה היא שלנושא הטלוויזיה בערבית יינתן יחס ראוי והוגן. ככל שזה תלוי בי, אכן כך יהיה.

אתה לא חושב שכדאי לעגן משהו בחקיקה, לפחות נתח הוגן?

לא.

עיקרון השוויון אומר שאין מניעה שיעבדו יהודים בתכניות בערבית, אבל צריך לתת את ההזדמנות הזאת גם לערבים, כי למשל הצלם יכול לתת ביטוי אחר למה שהוא מצלם, כי הוא מבין את השפה.

יש קושי עם העניין הזה. אי אפשר לקבוע שפה יהיה ערבי ופה יהיה יהודי.

בתחנה פרטית את יכולה לעשות את זה, אבל ברשות ממלכתית אי אפשר לקבוע דבר כזה.

אנחנו ממשיכים הלאה.

(ד) המליאה רשאית לקבוע כללים לביצוע סעיף זה והתוספת, לרבות בדבר הקצאת תקציבים שיאפשרו ביצוע הפקות מקומיות קנויות ברמה ובאיכות הולמים.

(ה) המליאה רשאית, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לשנות את התוספת.

(ו) על אף הוראות סעיף זה, רשאי השר להתיר, למשך התקופה שמיום 1 בינואר 2007 עד 31 בדצמבר 2009, הפחתה בהיקף השידורים ובסכומי ההוצאה המפורטים בתוספת שבהם מחויבת הרשות.";

אני מבקשת להביא לתשומת הלב שקבוצת העבודה וקבוצת מרצ מציעות לבטל את כל הסעיפים האלה במסגרת ההסתייגויות שלהם. הם לא נמצאים כאן אז אני מניחה שנתייחס לזה כאל הסתייגויות לדיבור.

לקבוצת בל"ד יש הצעה להוסיף אחרי סעיף (ו) סעיף (ז) שמדבר על הפקות בשפה הערבית. אני מניחה שהם לא מיוצגים כאן. אדוני היושב-ראש, זו הסתייגות מהותית לטעמי והשאלה היא אם אתה רוצה לאפשר להם הסתייגות. הם הוזמנו לישיבה?

בהחלט.

הם צריכים להציע את ההצעה שלהם ולנמק אותה. אני מוכנה להתייחס לזה כהסתייגות לדיבור.

תתייחסי לזה כאל הסתייגות לדיבור.

אם כך, היושב-ראש מאשר הסתייגויות לדיבור לקבוצת העבודה, לקבוצת מרצ ולקבוצת בל"ד.

אדוני היושב-ראש, בהצעת הפשרה שאתה העלית, אמרת שתחילת החוק היא מ-1 בינואר 2007 עד סוף 2009. כאן כתוב שזה 31 בדצמבר 2008.

זו הצעת האוצר. היושב-ראש יציע את הצעתו.

בהתאם לסיכום צריך להוסיף סעיף תחילה.

בסעיף קטן (ו) זה יהיה עד 31 בדצמבר 2009. בנוסף לזה יהיה סעיף תחילה.

נכון.


(4) אחרי סעיף 52 יבוא:

"תוספת
(סעיף 44ג)

הגדרות - 1. בתוספת זו –

"חצי שעה", במכסת תכניות הקבועה בחצאי שעות – 24 דקות תכנית לפחות;

"ערוץ השידור" – הטלוויזיה הישראלית של רשות שידור;

"הכנסות" – כל אחד מאלה: הכנסות מאגרות המשתלמות לפי סעיף 28א; הכנסות משידורי חסות; הכנסות מתשדירי שירות; הכנסות מימון; הכנסות מתקציב המדינה שיועדו לשידורי טלוויזיה;

"שידור חוזר" – שידור מחודש בערוץ השידור של תכנית ששודרה בו קודם לכן, או של תכנית ששודרה קודם לכן בערוץ כלל ארצי בישראל, לרבות תכנית שנערכה מחדש, שהיא זהה במהותה, לדעת המליאה, לתכנית ששודרה בעבר;

"שעה", במכסת תכניות הקבועה בשעות – 48 דקות תכנית לפחות;

"תכנית" – יחידת שידורים בסיסית בעלת תוכן והיקף ידועים ומוגדרים, במתכונת הערוכה לשידור בטלוויזיה, הכוללת רצף של תמונות וקול;

"תכנית סוגה (ז'נר) עילית" – הפקות מקומיות קנויות מהסוגים האלה:

(1) "תכנית תעודה" – תכנית העוסקת בתיעוד של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות, או בתיעוד תופעות או תגליות בטבע או במדע, והיא אינה תכנית בענייני היום;

(2) "תכנית דרמה" – תכנית המגוללת סיפור עלילה בעל אופי קומי, דרמטי, מלודרמטי, טרגי או כיוצא בזה, בין השאר מסוגים אלה:

(א) דרמה בודדת – דרמה בהיקף של פרק אחד המשודרת במלואה במהלך שידור אחד, או מהווה חלק מסדרה קצרה ומשלבת בתוכה בדרך כלל צילומי אולפן עם צילומים מחוץ לאולפן, ואורכה 50 דקות לפחות;

(ב) דרמה תיעודית (דוקודרמה) – דרמה העוסקת בדמויות או באירועים אמיתיים והחותרת לשחזר דמויות ואירועים אלה, מתוך נאמנות מרבית לעדויות ולמסמכים המתארים אותם;

(ג) סדרת דרמה – דרמה שבה כמה פרקים, שאורך כל אחד מהם 24 דקות לפחות;

(ד) סרט טלוויזיה – תכנית במתכונת הדומה לדרמה בודדת אך מתאפיינת, בדרך כלל, באורך של 80 דקות לפחות ובתסריט המחייב צילומים מחוץ לאולפן;

(3) "תכנית מיוחדת" – תכנית במתכונת מקורית ובעלת ערך מיוחד, אשר הוכח להנחת דעתה של המליאה כי היא באיכות יוצאת דופן של כתיבה תסריטית, משחק ובימוי, מסוגים אלה:

(א) תכנית מערכונים המופקת ברמת הפקה גבוהה באורך של רבע שעה לפחות;

(ב) תכנית במתכונת מקורית וחדשנית, באורך של רבע שעה לפחות;

(ג) דרמה בודדת, דרמה תיעודית וסדרה דרמטית – כל אלה באורך של חצי שעה לפחות.

תכניות סוגה עילית - 2. מתוך כלל ההפקות המקומיות הקנויות תשדר הרשות, בכל שנה, תכניות סוגה עילית, בהיקף שלא יפחת מ-180 שעות, ולעניין זה לא יבואו במניין שידורים חוזרים.
שעות שידור - 3. הרשות תשדר תכניות סוגה עילית בין השעות 19:00 ל-24:00 בימי חול, ואולם רשאי המנהל הכללי לאשר שידורים גם בשעות אחרות, בשבתות, בחגים ובמועדים מיוחדים.
הוצאה שנתית למימון רכישה של הפקות מקומיות - 4. ההוצאה השנתית שתוציא הרשות, למימון רכישה של הפקות מקומיות באותה שנה (בתוספת זו – הוצאה שנתית להפקות מקומיות), לא תפחת מסכום השווה לשלושים ושישה אחוזים מכלל ההכנסות.
הוצאה שנתית למימון רכישה של תכניות סוגה עילית - 5. מתוך ההוצאה השנתית להפקות מקומיות קנויות תוציא הרשות, למימון רכישה של תכניות סוגה עילית, סכום שלא יפחת מעשרה אחוזים מכלל ההכנסות."

למה תכניות סוגה צריכות להיות קנויות?

מאחר שחברי הכנסת עלו למליאה להצביע, אני מכריז כרגע על הפסקה. לאחר סיום ההצבעה במליאה, אני אחדש את הישיבה.

(הפסקה)

אני מחדש את הישיבה.

חבר הכנסת ארדן הודיע שההסתייגות שלו היא רק לדיבור ואשר על כן הוא נותן את המנדט ליועצת המשפטית לוועדה למצוא נוסח אחר להסתייגות שלא תהיה הסתייגות מהותית.

אני אשנה את נוסח ההסתייגות, כפי שעושים הסתייגות לדיבור, כך שלא תוכל להזיק גם אם היא תתקבל.

אם כך, יש אישור לחבר הכנסת ארדן להסתייגות לדיבור.

אני אמשיך עתה בהצבעות. אנחנו כרגע מצביעים על סעיף (1)(3).

יש לנו תיקון. אנחנו מציעים שבסעיף 44ג(א) ייאמר: חמישים אחוזים לפחות מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות ושבעים אחוזים לפחות מהזמן שמוקצה להפקות מקומיות יהיה בשידור ראשוני.

במקום "מתוך כלל ההפקות המקומיות הקנויות"?

כן. אני אקרא שוב את הנוסח המוצע: " חמישים אחוזים לפחות מזמן השידורים יוקצה להפקות מקומיות קנויות ושבעים אחוזים לפחות מהזמן שיוקצה להפקות כאמור יהיה בשידור ראשוני".

האם יש הערה לסעיף הזה?

בהתחלה ההצעה היתה 40%. חבר הכנסת ארדן אמר שיגיש על כך הסתייגות.

אתם לא יכולים להגיש הסתייגות וחבר הכנסת ארדן איננו כאן.

אנחנו ניגשים להצבעה על סעיפים 44ג (א), (ב) ו-(ג). מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד – הרוב

סעיפים 44ג(א), (ב) ו-(ג) אושרו.

אני מדלג על סעיף 44ג(ד) – הסעיף הבעייתי. אני מבקש לקרוא למנכ"ל משרד ראש הממשלה שיגיע לישיבה.

מדוע מדלגים על סעיף (ד)?

יש טענה על החוקתיות של הסעיף.


אני נאלץ להכריז שוב על הפסקה. יושבת-ראש הכנסת מתעקשת שלא לנהל עכשיו הצבעות.

קיבלתי טלפון שיושבת-ראש הכנסת מבקשת שלא לקיים ישיבות כל עוד יש הצבעות במליאה.

(הפסקה)

אני מחדש את הישיבה.

היתה הסתייגות של חבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת גבאי, תציג את הסתייגותך.

ההסתייגות שלי היא לסעיף (4), בהגדרה של "תכנית (סוגה) עילית". אני מציע למחוק את המילה "קנויות". כלומר, ההגדרה תהיה: "תכנית (סוגה) עילית" – הפקות מקומיות מהסוגים האלה ...". אי אפשר לשים אנשים שיעבדו בגוף מסוים – וכל אחד יודע שיש שם אנשים מוכשרים ובעלי יכולת - ולא לתת להם עבודה, מה גם שהם עולים כסף. אי אפשר לומר שמעסיקים אותם בלי לתת להם עבודה.

אני מבקש מנציג האוצר להתייחס להסתייגות הזאת.

חבר הכנסת גבאי, המודל שרשות השידור מחויבת לפיו הוא לעשות סכום מסוים בשעות ולהשקיע השקעה כספית מסוימת בנושא של הפקות מקומיות ובכלל זה הפקות מקומיות קנויות - זה בעצם הסעיף שאתה מדבר עליו - בהקשר של סוגה עלית. המודל לא מונע מרשות השידור והיא סוברנית להשקיע עוד השקעות, בין במונחים של זמן ובין במונחים כספיים, בנושא של הפקות מקומיות – תכנית סוגה עילית לא קנויה. כלומר, אנחנו מדברים על 180 שעות סוגה עילית קנויה. תרצה רשות השידור, תעשה יותר, כפול שניים, כפול ארבעה, היא סוברנית להחליט במינונים שהיא תרצה בתוך הבית. אנחנו מדברים על מכסה מינימלית של 180 שעות אותם יש לקנות מבחוץ. בעינינו זה מידתי וסביר.

בהמלצה של מי שעשה את ההערכה זאת ועל-פי אתם עובדים, כתוב בפירוש: מתוך כלל ההפקות המקוריות, לאו דווקא קנויות. אני מניחה שאכפת לכם שהרשות תתחיל לשדר. כאחת שהיתה ברשות ויודעת מה קורה שם עם הפקות מקור, יש לחייב את הרשות לעשות גם הפקות מקור ולא רק לקנות. ממילא אנשים יושבים שם, מקבלים משכורות, ואם מחייבים את הרשות לקנות מבחוץ 180 שעות, הם לא יכולים לעשות שום דבר, אין מספיק כסף לעשות. לכן יש להחליט שיהיו 180 שעות של סוגה עילית, לאו דווקא קנויות. רשות השידור צריכה להתחייב לעשות חלק והחלק האחר ייעשה בחוץ.

יש מקום לעשות מעבר לזה.

אבל אין כסף.

אתמול פניתי לכבוד השר ואמרתי שבעצם אנחנו נשארים כאן בלי הפקות. השר ענה לי באופן טבעי, ואני מאמין שהוא מאמין בזה: אתם עושים את כל הדוקומנטרי.

יש לך עוד עולם מלא של עשייה. מעבר לחדשות יש לך לעשות את כל התכניות הדוקומנטריות. חדשות זה לא רק שחיים יבין עולה בשעה תשע. כשמדברים על חדשות הרי זה כל מה שמסביב, כל תכניות האקטואליה, כל הפוליטיקה, כל התכניות הדוקומנטריות שנוגעות לעניינים האלה. תוכניות כמו "מבט שני", "הסיפור האמיתי" נכנסות ב-50 האחוז האחרים, זה לא מפריע.

למה שלא נעשו קופרודוקציות? אנשים יושבים שם, מקבלים משכורת, היוצרים יכולים לעשות את זה. למה הכל צריך להיות מבחוץ?

דיברנו קודם על ה-50% והגדרנו מה זאת "הפקה חיצונית". יש מעבר לזאת 50% נוספים שבהם אנחנו מגדירים חדשות ואקטואליה. זה עוד 50% שלמים שצריכים להצטרף לכדי 100%. פעם שנייה, גם לי, כשר, ניתנת אפשרות. הרי אני לא צריך להוציא את כל ה-50 בשבוע הראשון או בשנה הראשונה. יש לי אפשרות – או לזה שיבוא אחריי – ולמליאה להגדיר יעדים. הלוואי ונגיע למצב, שקורה במקומות אחרים, שאני אומר: אנחנו על המסלול. הבאנו את הרכבת הזאת שנקראת רשות השידור לעלות על המסילה. אם בעזרת ה' תיווצר הסיטואציה ונראה שהמערכת עובדת, אני אהיה זה שאבקש להגדיל את הצד של רשות השידור.

כדי להתחיל להזיז את העגלה הזאת שנקראת רשות השידור, זה הנתיב הנכון, ולכולם תהיה פרנסה. תאמיני לי שלכולם תהיה פרנסה, כמו שעכשיו יש לכולם, רק משום מה מישהו לא נתן להם לעשות את זה. הרי אף אחד לא מנע את זה. גם עכשיו אפשר לעשות תכניות, אבל המציאות היא זאת שגרמה לכך שאתם יושבים ולא עושים, גם אם אתם רוצים.

כבוד השר, אתה דיברת על זה שאנשים יעבדו. אנחנו בוודאי נשמח שאנשים יעבוד כי זאת המטרה שלנו. אנחנו מאוד רוצים ליצור, אבל אתה רוצה לפטר 500 איש כך שגם אם נרצה לא נוכל ליצור.

רק את האחראים על הבומים מפטרים? היום עובדים ברשות 1,800 עובדים. לא יפטרו מחר בבוקר את כל העובדים שאתה מדבר עליהם, אלא זו תכנית שפרוסה על פני שלוש שנים ויותר. אני מספיק ישר ואתם מספיק ישרים והוגנים להבין שגם אם מצבה של הרשות היה סביר, היה צריך לעשות שינוי.

אני מבקש לעבור להצבעה על ההסתייגות של חבר הכנסת גבאי. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – אין

נגד - הרוב

ההסתייגות לא נתקבלה.

חבר הכנסת גבאי, רשמתי אותה כהסתייגות.

יש לי הסתייגות נוספת לגבי סעיף 4 לתוספת.

בסעיף 4 לתוספת - במקום שלושים ושישה אחוזים, מציע חבר הכנסת גבאי עשרים אחוזים.

אני מציע לחלק את זה בצורה שווה בין רכישה של הפקות מקומיות לבין יצירה ברשות. זאת הצעה הוגנת.

צריך להעמיד דברים על דיוקם. כרגע המודל מציע ש-36% באמת יוקדשו להפקות מקומיות קנויות. יש עוד 64% מתקציב הטלוויזיה ורשות השידור – שני שלישים - שמיועדים לכל ההפקות שאנחנו לא מדברים עליהן כרגע, כלומר הפקות מקומיות שרשות השידור תצטרך לעשות ולהפקות שאינן מוגדרות מקומיות.

יש 100% הכנסות שזה כולל משכורות, דלק וכו'. מזה אתה לוקח 36% נטו ומעביר להפקות קנויות, ומשאיר את ה-64%. זאת אומרת שמאותם 100% שהיו להם היום, ממחר בבוקר הם רק 64%.

לא מחר בבוקר, אלא בתום שלוש שנים. המודל מדורג גם במונחי זמן וגם במונחי כסף.

אי אפשר לשנות את זה?

לא נכון לשנות את זה,כי אתה אמור לשרת 50% מהזמן. אם לצורך העניין נקבל התייחסות שאומרת 20%, זה אפשרי, אבל אז תראה ש-50% מהזמן הדברים יהיו באיכות מאוד נמוכה כי יש מעט להשקיע בהם. בסופו של דבר זה מודל של איזונים ובלמים.

במודל שלך מדובר על 490 מיליון שקל שנתיים שהם תקציב הטלוויזיה הישראלית. מתוך ה-490 מיליון שקל אתה מדבר על 36% שהם שווה ערך ל-166 מיליון שקל. אתה לא מדבר על התקציב הפנוי לשידורים. התקציב הפנוי לשידורים הוא בסך הכל כ-300 מיליון שקל ולכן אותם 36% הם לא 36% אלא 60% מתקציב השידורים הפנוי. כלומר, אתה רוצה להעביר 60% מהתקציב הפנוי החוצה.

מה אנחנו מציעים? אני מוכן להציע הצעה בונה ששני הצדדים ירוויחו – גם היוצרים וגם אנחנו. ה-36% הם דבר לא ריאלי, כי אין לרשות השידור 166 מיליון שקל - לא עכשיו ולא בעוד עשר שנים – להשקיע בהפקות, כי תקציב רשות השידור בשנה שעברה היה בסך הכל 40 מיליון שקל, גם להפקות קנויות וגם ליצירה עצמית. זה התחלק בערך חצי-חצי.

בואו נהיה ריאלים ונדבר על מספרים אמיתיים. אנחנו לא מדברים על 166 מיליון, זה בשמים, אין סיכוי להגיע לזה, אבל בואו נדבר על 100 מיליון. כשאני מתרגם 100 מיליון לאחוזים, זה 20%. אם ה-20% יתחלקו,כמו שהציע חבר הכנסת גבאי, ל-50-50, זה יעלה את תקציב ההפקה של מקורות חוץ ב-150%. הסכום יעלה להם מ-20 ל-50 מיליון שקל.

חיים פרננדס, במודל שלך כתוב במפורש ששעות ההפקה המקומית, ללא חדשות אקטואליה וספורט, מצטמצמות לאחוז בלבד מזמן השידור. אחוז אחד זה כלום. אז כל ההפקה המקומית של רשות השידור הצטמצמה לכלום. זה המודל שלך.

כשאתה מנסה להגדיל תקציב של 20 מיליון שקל ל-166, פי שמונה ויותר, אתה יודע שזה חלום באספמיה. אין סיכוי שאי פעם זה יתרחש. אתה צריך להיות ריאליסט ולהציב מטרות שרשות השידור יכולה להשיג.

אני רוצה להציג מתמטיקה קצת אחרת ממה שהוצג כאן, וזה לגמרי לא מסתדר עם ההסתייגות שהציע חבר הכנסת גבאי. אם מורידים את זה ל-20%, הרי זה מוקצה גם זמן וגם כסף. הזמן שמוקצה זה 180 שעות. אם לוקחים 20% מהתקציב – מתקציב הטלוויזיה שהוא 400 מיליון נכון להיום – זה 80 מיליון. להפיק 180 שעות של שידור ב-80 מיליון דולר, זה חלום באספמיה. זה בכלל לא עומד בקנה מידה כזה. צריך משהו בסדר גודל של 25-30 אלף דולר להפקה של שעה של סוגה עילית. המחיר הוא פי שלושה מזה. זה בלתי אפשרי. איך אפשר להפיק סוגה עילית ב-20 אלף דולר?

יש פה חוסר היגיון מוחלט – מצד אחד מורידים את תקציב רשות השידור במאות אחוזים ומצד אחר באים ונותנים 166 מיליון.

לגבי נושא האחוזים – גם אם זה 36%, תחשבו שיש לחלק את זה בין העובדים ברשות לבין הפקות בחוץ.

כל ה-64% האחרים נשארים ברשות.

אבל מזה צריך להוריד הרבה דברים נלווים – עלות השידור, הטלפוניה, תשלומים לבזק, תדרים, אחזקה של הבניין וכו'.

אני מציע שנצביע על ההסתייגות.

חבר הכנסת גבאי, יש לנו חצי שנה לשקול את כל הדברים האלה, גם את הדברים שאנחנו מעבירים עכשיו. אם יידרשו שינויים – אני מתחייב להביא אותם.

חבר הכנסת גבאי, בחצי השנה הזאת יש לנו את הסמכות בחוק לשנות.

חבר הכנסת גבאי, בכוונתי לבדוק את כל הדברים האלה שוב. אני רק רוצה שהכל יעלה על המסילה. אם יתברר אחרת – אני אשנה את זה, זה לא בשמים. זה דבר שהוא בסמכותי.

אני מתפלא עליך, חיים, באת לפה ביום הראשון והצגת כאילו 72% מהכנסות הרשות הולכים לתקורה ולמשכורות. עכשיו אתה לוקח מתוך תקציב הטלוויזיה, מכ-500 מיליון, 166מיליון ומעביר להפקות חיצוניות, לגורמים חיצוניים. אתה אומר לנו עכשיו: מה אתם רוצים, אני משאיר לכם 64% להפקות שלכם. כל זה כאשר לפני יום טענת שאנחנו מבזבזים 72%. אתה מבין במספרים הרבה יותר טוב מכולנו, אבל המצגת שאתה מציג אינה אמינה.

אם לא נצליח לעשות את השינויים הנדרשים, כל מה שאתה אומר נכון וגם מה שאנחנו אומרים נכון, ממילא הכל נזרק לפח. אם לא נצליח לבצע את השינויים, כל אחד הולך הביתה. מה זה משנה אם תהיה הצעת חוק כזאת או הצעת חוק אחרת. אם בעזרת ה' נצליח לבצע את השינוי ונעלה על הנתיב, זה נהנה וזה לא חסר.

בעצם השר מסביר שגם אחרי ההצבעה, עוד לא נאמרה המילה האחרונה והדברים ייבדקו. יש לנו חצי שנה עד שהחוק ייכנס לתוקפו ואחר כך יש עוד שלוש שנים בהן אנחנו יכולים להשפיע. אם נראה שנעשתה כאן טעות, תחזרו לכאן ונשנה את זה.

במקרה של ערוץ 10 וערוץ 2 ישבו סביב השולחן הזה הרבה על החקיקה לגביהם וגם היו הרבה מאוד שינויים.

זה נכון, אבל ההבדל בין ערוץ 2 ו-10 לבינינו הוא שהמנהלים שלהם מגיעים לפה. לא שמעת כאן אף מנהל של הרשות.

אני, השר הממונה, נמצא כאן.

אני מושך את ההסתייגות שלי. אני סומך על דברתו של השר שאם בעוד חצי שנה ייראה צורך, הוא יבוא לכאן וישנה באומץ וביושר.

מותר לי, כשר, לבוא לכאן – כמו שעשינו את זה עם ערוץ 2 וערוץ 10, למרות שאין להם שר – ולבקש שינויים. אני כבר לא זוכר את מספר הפעמים בהן דנו בערוצים האלה, בהארכת הזיכיון, בעצירתו וכו'.

אני עובר לסעיף 44ג(ד) – זה הסעיף שדילגנו עליו.

סעיף 44ג(ד): המליאה רשאית לקבוע כללים לביצוע הוראות סעיף זה והוראות התוספת, לרבות בדבר הקצאת תקציבים שיאפשרו ביצוע הפקות מקומיות קנויות ברמה ובאיכות הולמים, וכן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת הוראות בדבר מתן העדפה, ככל שניתן, להתקשרויות עם עובדי הרשות שפרשו מעבודתם ברשות במסגרת תכנית פרישה. הוראות בדבר העדפה כאמור יחולו לתקופה מוגבלת ככל שייקבע בכללים אשר יחולו לתקופה מוגבלת שתיקבע הוועדה.

אני מבקש להבהיר, שבפתח הדיון, במסגרת הפשרה שהבאתי לוועדה, אחד הסעיפים היה קדימות הפקות - שתינתן העדפה לפורשי רשות השידור בהתקשרויות של הרשות עם גורמים חיצוניים לצורך רכישת הפקות מקומיות. קדימות זו תיקבע בכללי מליאת הרשות והיא תאושר על-ידי השר הממונה בוועדת הכלכלה. ביקשתי מהיועצים המשפטיים שינסחו לנו וזה הניסוח.

אני אקרא את הסעיף הזה שוב: המליאה רשאית לקבוע כללים לביצוע הוראות סעיף זה והוראות התוספת, לרבות בדבר הקצאת תקציבים שיאפשרו ביצוע הפקות מקומיות קנויות ברמה ובאיכות הולמים, וכן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת הוראות בדבר מתן העדפה, ככל שניתן, להתקשרויות עם עובדי הרשות שפרשו מעבודתם ברשות במסגרת תכנית פרישה. הוראות בדבר העדפה כאמור יחולו לתקופה מוגבלת ככל שייקבע בכללים אשר יחולו לתקופה מוגבלת שתיקבע הוועדה

אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה למסור הודעה.

בדיון שהתקיים לפני הצהרים נשמעו חוות דעת בשאלה אם הוראה כזאת היא חוקתית או לא חוקתית. לאחר שנשמעו כל הדעות והיתה הפסקה, דיווחתי על הדיון הזה ליועצת המשפטית של הכנסת והיא הודיעה שלדעתה ההצעה אינה חוקתית, בשל כך שהיא אינה לתכלית ראויה. לדעת היועצת המשפטית לכנסת תכלית ההצעה היא למעשה הגדלת חבילת ההטבות הניתנת לעובדים הפורשים. היא תמהה אם ראוי לעשות זאת בדרך של העדפת אותם עובדים בשוק העבודה. היא גם סבורה שהעובדה שההעדפה המוצעת תהיה לתקופה קצובה, קצרה, לא מרפאת את הפגם, שכן כל הנושא של שילוב העובדים בשוק העבודה ממילא רלוונטי רק בתקופה הקצרה שלאחר פיטוריהם.

זאת עמדת היועצת המשפטית של הכנסת ולכן היא הנחתה אותי שלא לכלול את ההוראה הזאת בנוסח המוצע.

עם כל הכבוד ליועצת המשפטית של הכנסת, אני מציגה את עמדת משרד המשפטים שהיא על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר סבור שהכנסת ריבונית לקבוע בחקיקה את אשר היא רוצה והיא לא כבולה בחוות הדעת של היועצת המשפטית, הגם שהיא צריכה לתת משקל לחוות הדעת הזאת. היועץ המשפטי לממשלה גם סבור שאין בעיה עם התוספת הזאת שהוספנו עכשיו. היא אינה לא חוקתית, כיוון שהיא לתכלית ראויה והיא עומדת במידתיות ככל שתחול ההגבלה של הזמן. ממילא עד שלא ייקבעו ויופעלו הכללים אי אפשר להפעיל את החוק ולכן אי אפשר להגיד שאין כאן קביעה חוקתית.

אני חוזרת על כך שהונחיתי שלא לכלול הוראה זאת בחקיקה.

על-פי איזו חוות דעת נפעל?

אתה חבר כנסת, תחליט. היועצת המשפטית של הכנסת טוענת שאנחנו לא צריכים לכלול את זה ואילו היועץ המשפטי לממשלה טוען שכן.

היועץ המשפטי לממשלה אומר שחברי הכנסת סוברנים לקבל החלטות.

היות שמקובל שהיועץ המשפטי לממשלה הוא קצת מעל, אני מציע שתשאיר את זה.

לא, לא, לא, ממש לא - - -

אנחנו לא קובעים את האינסטנציות.

אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. גם הכנסת לא כפופה ולא מחויבת בפרשנות של החוק של היועץ המשפטי לממשלה לעומת הממשלה שהיא כן כפופה ומחויבת לפרשנות החוק של היועץ המשפטי לממשלה. הכנסת ריבונית ובעניין החקיקה היא אינה מחויבת בפרשנות לא של היועץ המשפטי לממשלה ולא של היועצת המשפטית של הכנסת. הכנסת צריכה כמובן לשמוע את העמדות השונות, אבל היא חופשייה להחליט ככל העולה על רוחה.

אני מאוד מבקשת שחברי הכנסת לא יקבעו בשלב זה עמדה כלשהי לגבי השאלה אם הכנסת מחויבת או איננה מחויבת לעמדתה של היועצת המשפטית לכנסת. אני חושבת שראוי לתת לה אפשרות להתייצב ולהביע את עמדתה בנקודה זו. כרגע היא לא נמצאת כאן.

אז בואו נקבל את ההצעה כפי שהיא.

מלכתחילה הייתי שמח לו השאלה הזאת לא היתה מועלית בהקשר של חוק ההסדרים בפרק הכולל ובפרק הספציפי שעניינו רשות השידור. העובדה שרשות השידור נמצאת בתווך, בין היועץ המשפטי לממשלה לבין היועצת המשפטית של הכנסת, לדידי איננה מוסיפה לרשות השידור.

בנסיבות שנוצרו, אדוני היושב-ראש, אנחנו במשרד ראש הממשלה עומדים מאחורי הניסוח שהקריאה כאן נציגת משרד המשפטים. לא רק משום שהוראות היועץ המשפטי לממשלה מחייבות אותנו, אני חושב שמחובתנו להוציא את עובדי רשות השידור עם ידיעה מאוד ברורה שאין מדובר פה בניסוח של להתחייב על איזושהי מודל, אלא שזה יהיה כבר בחוק ההסדרים. במתכונת הזאת אנחנו מקנים לרשות השידור את אותו שקט שנחוץ להם כדי לדעת שאכן כוונתנו בעניין הזה היא בדיוק כפי שהוקרא קודם לכן בניסוח.

אם בסופו של דבר תקבלו החלטה שלא לכלול את הניסוח הזה, זו החלטה שלכם, אתם הריבון, אתם הכנסת. משרד ראש הממשלה יעשה כל שלאל ידו כדי לקדם את אותה התחייבות כלפי העובדים, כפי שנוסחה קודם לכן. הבחירה היא שלכם - היינו שמחים אם תשאירו את זה בחוק ההסדרים בניסוח שהוקרא, ואם מאיזושהי סיבה תחשבו אחרת, אנחנו עומדים מאחורי העניין באופן מלא, בין שזה יעבור בחוק הסדרים זה ובין שזה יהיה בחקיקה הכוללת של חוק רשות השידור.

אני פונה לנציגי העובדים - אתם מוכנים להסתפק בהבטחה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה?

אנחנו רוצים שהסעיף הזה יהיה בחוק.

אני מחויבת לפעול בהתאם להנחיותיה של היועצת המשפטית לכנסת ואם היא תורה לי שלא להניח את החוק עם הסעיף הזה, אני לא אניח אותו.

הכנסת סוברנית או לא סוברנית לדבר הזה?

אל תנהל איתי את הוויכוח הזה.

מה הסמכות של חבר הכנסת? אם ליועצת המשפטית של הכנסת כל כך חשוב לה הדבר הזה, כמו שהיא מציגה את זה, היא יכלה להיות פה ולהציג את הדברים.

אני רוצה לומר מספר מילים בעניין הזה. אני פונה לכולם - אני לא רוצה להיכנס לשאלה המשפטית העומדת כאן לפתחנו, אני רק יכול לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאני מבקש שזה יהיה חלק בלתי נפרד מחוק ההסדרים. המידתיות היא לא רק של צד אחד. מידתיות צריכה להיות לכל הצדדים. ההתנהלות כאן היא התנהלות שגם פוגעת ברשות השידור מתוך כוונה להבריאה, כי מאחורי ההחלטות שהעברנו כאן והצבענו עבורם יש אנשים. צריך לזכור ולומר את זה, אבל בכל זאת, מתוך הרצון הכן של כולנו לבצע פעולה שתבריא את הרשות, לקחנו סיכון. לטעמנו זה סיכון מחושב.

אני אומר את הדברים האלה גם למפיקים החיצוניים, לכל אותם יוצרים חיצוניים. ראו – אני אומר את זה אפילו בלשון בקשה – אם כל אחד ילך ויגיש בג"ץ בעניין הזה, תהיה פגיעה במידתיות. תזכרו שאנשים כאן נגדע מטה לחמם והם אינם יודעים לאן הם הולכים.

במקרה הגרוע, אם תחליט היועצת המשפטית של הכנסת כפי שהיא רוצה, אני אביא את הסעיף הספציפי הזה בתהליך חקיקה מזורז מטעם הממשלה. אני לא רוצה להרחיב כי היועצת המשפטית לכנסת איננה כאן - -

צריך גם לכבד את הבקשה של היועצת המשפטית של הוועדה.

אבל יש גם בקשה של היועץ המשפטי לממשלה. המחויבות שלי היא גם ליועץ המשפטי לממשלה אשר חוות הדעת שלו אומרת באופן שאינו משתמע לשתי פנים - -

לא, על פניו.

בשם הזהירות הנדרשת – על פניו. ברור שכל התעקשות תוביל אותנו להעביר את זה ביום אחד. אנחנו מכירים את זה, בשביל זה לא צריך יום לימודים ארוך, בעיקר כשיש הסכמה של קואליציה-אופוזיציה סביב השולחן הזה.

לכן אני מבקש להביא את זה להצבעה.

למרות הרצון שלי, רצון עז לסיים את הדיון, אני אכבד את בקשתה של היועצת המשפטית של הוועדה ואני לא מביא את זה כרגע להצבעה. אני אזמן לכאן את היועצת המשפטית של הכנסת שתטען את טענותיה, ולאחר מכן נקבל החלטה בסעיף הזה. אני אשתדל שזה יהיה היום, ואם לא – ביום ראשון.

מה המשמעות של לחכות ליועצת המשפטית?

היועצת המשפטית לכנסת המליצה לא לכלול את הסעיף הזה. לא יכול להיות שאני אשמע את כל ההמלצות שלה חוץ מאחת.

אז היא תפיל את כל החוק.

יש כאן בעיה טכנית, לא אתם רציתם בזה וגם לא הצד השני. יש פה בעיה ונתגבר עליה.

זכותנו להצביע על זה?

אדוני היושב-ראש, אתה תפעל על-פי מה שאתה חושב, אבל יש כאן גם חברי כנסת.

רוב חברי כנסת פה רוצים להצביע.

אנחנו נחזור לזה. אני מבקש להצביע על יתר הסעיפים.

רשות השידור מבקשת להכניס את המילה "נטו" לסעיף 1 בתוספת. בהגדרה "הכנסות" תבוא המילה "נטו" אחרי המילה "הכנסות".

לפני כן אני מבקש להצביע על סעיפים (ה) ו-(ו). מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד - הרוב

סעיפים (ה) ו-(ו) בסעיף 44ג. התקבלו פה אחד.

עכשיו אנחנו עוברים לתוספת.

לא הצבענו על סעיף תחילה שצריך להתווסף לפני התוספת.

לפני התוספת יהיה סעיף תחולה. מי בעד סעיף זה?

הצבעה
בעד – הרוב

סעיף התחולה התקבל פה אחד.

אני מצביע כעת על התוספת מסעיף 1 עד סוף התוספת. מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד – הרוב

התוספת אושרה פה אחד.

כעת כל החוק אושר למעט סעיף (3)(ד).

אנחנו מבקשים להצביע על הסעיף הזה. אם יהיה צורך לפתוח את זה עוד פעם, היועצת המשפטית תבוא ותציג ואפשר יהיה לקבל החלטה אחרת.

אני מכריז על הפסקה של חמש דקות.

(הפסקה)

אני מחדש את הישיבה של ועדת הכלכלה בנושא חוק ההסדרים - תיקון חוק רשות השידור. לאור הבקשות של כל חברי הכנסת שנכחו בוועדה, ובאופן חריג ביותר, אני נאלץ בנסיבות אלו לא לקבל את ההמלצה של היועצת המשפטית של הוועדה, שאני בדרך כלל מקבל את העצות שלה. במקרה הזה, באופן חריג ביותר, אני נאלץ לא לקבל את חוות דעתה.

אני מקבל את בקשת חברי הכנסת לקיים הצבעה על פסקה (ד) בנוסח שהוקרא על ידי משרד המשפטים. לאחר ההצבעה נבחן הצעה של היועצת המשפטית לכנסת, שאמרה שתעשה כל שתוכל כדי למצוא נוסח חלופי. אם היועצת המשפטית לכנסת לא תחזור בה מדעתה כי הסעיף אינו חוקתי או אם נקבל הצעת נוסח אחרת, אנחנו נורה על כינוס הוועדה, כדי לקיים דיון על הסעיף הזה ונקיים הצבעה מחדש על הסעיף הזה בלבד.

כרגע נצביע על סעיף 44ג(ד) בנוסח שהוקרא על-ידי נציגת משרד המשפטים.

אני אקרא שוב את הסעיף האמור: המליאה רשאית לקבוע כללים לביצוע הוראות סעיף זה והוראות התוספת, לרבות בדבר הקצאת תקציבים שיאפשרו ביצוע הפקות מקומיות קנויות ברמה ובאיכות הולמים, וכן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת הוראות בדבר מתן העדפה, ככל שניתן, להתקשרויות עם עובדי הרשות שפרשו מעבודתם ברשות במסגרת תכנית פרישה. הוראות בדבר העדפה כאמור יחולו לתקופה מוגבלת כפי שייקבע בכללים אשר יחולו בתקופה שתקבע הוועדה.

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד סעיף 44ג(ד) כפי שהוקרא?

הצבעה

בעד – 7

נגד – אין


ההצעה התקבלה פה אחד.

אני רוצה לציין שמטרת החוק היא לעזור להציל את רשות השידור, לשמור על השידור הציבורי שיקר ללבנו, לעזור לרשות לקיים רפורמות, להתייעל – שכולנו תמימי דעים שהרשות זקוקה לזה – למנוע ככל האפשר בזבוזים. היה לי שיתוף פעולה עם הוועדים ונציגי העובדים, דבר שמאוד סיוע בקידום החוק.

אני חושב שהחוק שהעברנו היום גם יסייע לכם לשמור על איזון בשידורים, גם להתייעל, והדבר החשוב ביותר זה לשמור על עצמאות הרשות. אני מאוד מקווה שבסיוע שלכם יינתן ביטוי לכל האוכלוסיות בארץ, בכלל השפות. שיהיה בהצלחה לכולם.

אני מברך את היושב-ראש על הניהול של הישיבה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 18:50.