PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

07/06/2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 13

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

שהתקיימה ביום רביעי, י"א בסיון התשס"ו (7 ביוני 2006), בשעה 09:30

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת בית-הספר בתפן ומכתבי הפיטורים למורי בית-הספר, של חבר הכנסת יוסי ביילין

2. פיטורי מורים בביתה ספר "מקיף" תרשיחא, ביוזמת חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת ברכה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

חיים אמסלם

ג'מאל זחאלקה

אלכס מילר

יוסף שגאל

חה"כ יוסי ביילין

חה"כ יצחק גלנטי

חה"כ ואסל טאהא

דוד וסרמן – מנהל מחוז צפון, משרד החינוך

אסף דטנר – מרכז תכנון מינהל ופיתוח, משרד החינוך

מאיר הלמרייך – ארגון המורים העל-יסודיים

עו"ד סיגל פעיל – ארגון המורים העל-יסודיים

ירון קמחי – ראש מועצת תפן

רמי חשאן – מהנדס מועצת תפן

פואד אנדראוס – עיריית מעלות תרשיחא

מיכאל דהן – ממלא מקום ראש מינהל החינוך, עיריית מעלות תרשיחא

כנרת הדר – עיריית מעלות תרשיחא

מיכה מעיקי – עיריית מעלות תרשיחא

נח'לה טנוס – חבר עיריית מעלות תרשיחא

ד"ר ריאד בשארה – חבר עיריית מעלות תרשיחא

ח'ליל אבו חסאן – נציג ועד, מעלות תרשיחא

נאהי דכואר – נציג ועד הורים, מעלות תרשיחא

ד"ר ג'ורג' איוב – ראש מועצת פסוטה

משה קרפל – סמנכ"ל, מינהל חינוך ותפעול, "אורט" ישראל

נדב רם – מנהל בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

תמר אוגד – רכזת למידה, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

מנחם נדלר – צוות בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

גלינה זלדנר – צוות בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

אבי כהן – ועד עמותה למען בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

אור פפר – תלמיד, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

ניצן שחר – תלמידה, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

ערן בוחבוט – תלמיד, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

רון קטלרסקי – תלמיד, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

עמית שילה – תלמידה, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

דוריאל אברמס – תלמיד, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

בר זריהן – בוגרת בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

בר פסח – בוגר בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

לימור טפירו – תלמידה, בית-הספר הניסויי העל-אזורי, תפן

אילנה זריהן

ליאת פסח

ד"ר אליעזר מרכוס

יהודית גידלי

דקלה אברבנאל

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת בית-הספר בתפן
ומכתבי הפיטורים למורי בית-הספר, של חבר הכנסת יוסי ביילין

בוקר טוב לחברי הכנסת ולכל האורחים, אני רוצה לברך את יושב-ראש סיעת מרצ, שכבוד גדול בשבילנו שהוא מגיע לוועדה שלנו. הוא לא רק מגיע, אלא מעלה נושא. בישיבה היום נדון בשני דברים: בבית-הספר בתפן ובבית-הספר בתרשיחא. אלו שני נושאים שאין קשר ביניהם. במקרה מדובר בשני בתי-ספר שרוצים לסגור, באותו אזור. אבל אלו שני נושאים שאין קשר ביניהם. חברי הכנסת שהעלו את הנושאים ודאי יסכימו אתי.

אני מציע שנתחיל בנושא של בית-הספר בתפן. באמת יצא לו שם מצוין. חבר הכנסת יוסי ביילין ביקש להעלות את הנושא, ואתן לו את זכות הדיבור, הוא יציג את הנושא בפני החברים, ונראה מה אנחנו עושים.

הבעיה של בית-הספר בתפן, כפי שהיא הובאה לידיעתי, היא שבית-הספר הוקם בשנת 1991. שמו הולך לפניו. לומדים בו תלמידים מגיל 3 עד 18, מכל האזור – מכרמיאל, ממעלות, מיישובים דרוזיים, מיישובים ערביים, וגם תלמידים עם בעיות כשירות. וההצלחה גבוהה יחסית בלימודים ובבגרויות.

הוא נמצא במועצה התעשייתית תפן. ב-1991 ניתנה לו החסות של מר ורטהיימר והיה שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין המועצה. הכוונה של המועצה היתה שבית-הספר יעבור משם למקום אחר. במשך די הרבה שנים יש הידברות לגבי המעבר. הוויכוח היה אם הוא יעבור למקום כמו כרמיאל, ואז חלק מהתלמידים ידירו רגליהם מבית-הספר, כי הם נמצאים במקומות אחרים; או זה יהיה סמוך למקום היום, בתפן. כלומר, ההסכמה שבית-הספר יעבור היתה – גם מצד ההנהלה וגם מצד ההורים.

כמו שאני מבין, בשלב מסוים אמרו בתפן: זה נמשך כל כך הרבה זמן, העברת בית-הספר, אם לא נעשה צעד, זה לא יקרה. ואז ניתנו מכתבי פיטורים למורים, לפני כשבועיים, בהתראה קצרה מאוד לקראת שנת הלימודים הבאה. זה אומר שבית-הספר לא יתקיים, וזו גם מכה קשה מאוד למורים עצמם.

על רקע זה פנו ההורים, בבקשה לדחות בשנה אחת את הפיטורים, לאפשר את המשך ההסדר היום, בשכר דירה, וייעשה מאמץ משותף אמיתי ואינטנסיבי, כדי להעביר את בית-הספר למקום אחר, שיהיה נוח לתלמידים.

בינתיים הבקשה הזאת לא התקבלה, ועל הרקע הזה הם פנו אלינו וביקשו את הדיון. יש כאן אנשים שבוודאי בקיאים הרבה יותר ממני בפרטים, אבל אני חושב שאם נוכל לצאת בהמלצה שתינתן ארכה של שנה, זה יהיה סביר מאוד, וימנע סבל מיותר מאנשים.

בכל פעם אני נבהל מחדש, גם בתפקיד הזה וגם בתפקידים קודמים: יש לנו כישרון להיטפל דווקא לכל דבר שבאמת מצליח וטוב. דווקא שם רוצים לסגור או להעביר או לשנות. שמעתי הרבה על בית-הספר, וגם ביקרתי שם בזמנו, כשביקרתי בתפן. יש בו כל כך הרבה הישגים ייחודיים, גם בבגרויות – מעל ל-90% הצלחה בגרויות; גם בתחום החינוכי, בשילוב תלמידים שבשום מסגרת אחרת לא משתלבים. אני מכיר כמה בתי-ספר בודדים בארץ שהיו משלבים ילדים עם בעיות מסובכות כל כך, כי בדרך כלל מבודדים אותם. היום המגמה בחינוך היא לשלב ולא לבודד, ובית-הספר הזה עושה את בהצלחה אדירה. דווקא שם.


זה מאוד לא פשוט. כמובן, אני רוצה לשמוע את עמדת משרד החינוך.

אני ראש המועצה בתפן, ואני מבקש לומר את דברי.

בוא נשמע את מר וסרמן, אנחנו מכירים זה הרבה שנים. תפתור לנו את הבעיה הזאת.

אני לא יודע אם אפתור את הבעיה, אבל אנסה לשפוך אור על הסיפור. בית-הספר הזה הוקם ביוזמת הורים וביוזמת משפחת ורטהיימר, שנענתה לבקשת ההורים. במהלך השנים 1989-1991 היתה קבוצה של הורים שחיפשה בית-ספר מסוג אחר. היא חיפשה פתרונות בכל הסביבה והפריפריה ולא מצאה, עד שהם הגיעו לסטף ורטהיימר, והוא החליט ללכת לקראתם. אני מבין שחלק מההורים היו עובדים שלו, ועבדו אצלו במפעלי "ישקר", והוא נתן את המבנה. כשהוא נתן את המבנה, הוא הגביל ואמר שזה מוגבל לכמה שנים. מדי פעם בפעם הנושא עלה, וגם סטף ורטהיימר העיר לי, שיש לו בעיה עם משרדי ממשלה אחרים, שאומרים לו שהמבנה הוקם כמבנה תעשייתי, לא למטרת בית-ספר, והוא צריך לשמש לתעשייה.

זאת הבעיה שלו, מה שאומרים לו במשרד?

אני לא יודע אם רק זאת הבעיה שלו. יש בעיות נוספות, וראש המועצה יעלה אותן. לית מאן דפליג שבית-הספר הזה בתפן הוא בית-ספר טוב מאוד, מעולה. מבחינתנו הוא היה אינטגרטור, ויצר תחרות כלשהי באזור הגליל. הוא יצר חוסר נחת בבתי-הספר ביישובים אחרים, כי הילדים מיישובים אחרים נהרו לשם. זה אילץ את הרשויות המקומיות בסביבה להשקיע יותר במערכת החינוך שלהם, כדי שההורים ישאירו א הילדים בבית-הספר. כלומר, בית-הספר בתפן יצר מוטיבציה לטיוב כל מערכת החינוך בסביבה, ועל זה אנחנו בהחלט מסכימים. אנחנו תומכים בבית-הספר הזה.

בית-הספר נהנה מהתמיכה שלנו לאורך כל השנים. בית-הספר הזה בהחלט יקר לנו מאוד, השקענו בו הרבה מאוד. הוא חשוב לנו, הוא חשוב במחוז הצפון ומהווה בית גידול ליוזמות חינוכיות אחרות.

אם כך, זה מוסכם פה על כל הצדדים.

כרגע המועצה התעשייתית תפן מעלה שתי סוגיות, ואני רוצה שירון קמחי, ראש המועצה, ידבר על זה ביתר פירוט. סוגיה אחת: הם אומרים שנתנו מבנה בהשאלה, לכמה שנים, ולא ייתכן שמשרד החינוך יתנער מאחריות ויטיל את העניין הזה עליהם. סוגיה שנייה: יש בעיות של ביטחון ובטיחות שמעלה מר ירון קמחי, שכל השנים לא נתנו את דעתנו עליהן. כעת הוא מעלה את הדברים האלה.

זה כמה שנים אנחנו מחפשים פתרונות להעברת בית-הספר בתפן למקומות אחרים. לצערנו הרב היו כמה הזדמנויות שהוחמצו בדרך. כרגע אנחנו מחפשים פתרונות. אנחנו במשא ומתן כלשהו, אני לא יכול לומר אם הוא מתקדם או לא, עם עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל. הוא מאוד מעוניין לקלוט את בית-הספר שם. אבל זה לא יכול לקרות מהיום למחר.

אז למה שלחתם מכתבי פיטורים. אם זה ממילא לא יכול להיעשות, למה שלחתם?

קודם כול, מכתבי הפיטורים יצאו מהמועצה התעשייתית תפן. מורי משרד החינוך לא קיבלו מכתבי פיטורים. מי שקיבל הם העובדים של המועצה התעשייתית.

כמה תלמידים לומדים בבית-הספר?

550 תלמידים. בסדר, הבנתי, זה מידע חשוב. נשמע ראש המועצה ירון קמחי, ברוך הבא. סליחה שקטעתי אותך קודם, אבל רצינו לשמוע קודם את עמדת משרד החינוך.

קודם כול, אני רוצה לחזור ולהדגיש שכולנו באותו צד. אני רואה אותנו ואותי כחלק מהקבוצה שתומכת בבית-הספר, ורוצה לעזור, ורוצה למצוא פתרון טוב ונכון לבית-הספר ולאזור בטווח הארוך.

אני לא איש חינוך, אבל אומרים לי שזה מוסד ברמה גבוהה, עם הישגים טובים וגבוהים וכו'. מצד שני, יש בעיות, והן הועלו פה. גם העניין שבית-הספר היה מתוכנן לעזוב אחרי כמה שנים וזה לא קרה, וגם בעיות קשות בתחום הרישוי והבטיחות. למבנה הזה יש רישיון בנייה לתעשייה, ובעצם הוא פועל היום בניגוד לחוק. אין היתר בנייה למוסד חינוכי, וגם לא היתר לחריגה בעניין זה. יש בעיות בטיחות קשות, יש בעיות ביטחון קשות – אין לנו מיגון לילדים. כל המבנה, שיש בו 550 ילדים, יש בו מקלט שמספיק ל-70 ילדים, בקושי. רק בשבוע שעבר היתה לנו תזכורת שאנחנו נמצאים בטווח הקטיושות של החזבאללה, ואני חושב שצריך להביא זאת בחשבון ולתת לזה את המשקל הראוי. אני , לפחות, לא מוכן לקחת על עצמי אחריות בעניין הזה. המבנה הוא בפירוש לא תקין.

והשנה היית מוכן לקחת אחריות?

נכנסתי לתפקידי בקיץ שעבר, וזאת הפעם הראשונה שאני אמור לקחת אחריות על העניין. מהנדס המועצה נמצא פה, אינג' ראמי חשאד, והוא יכול לפרט את הדברים. בכל הכבוד, לא רמי ולא אני מוכנים לשבת בבית-סוהר בגלל נושאי הביטחון והבטיחות במבנה. יש אופציה אמיתית להעביר את בית-הספר לכרמיאל.

איך אתה מוותר בקלות כזאת, כראש מועצה, על בית-הספר?

אנחנו מעוצה תעשייתית, התפקיד שלנו הוא לפתח תעשייה בגליל. אם נתעסק בחינוך, זה יהיה חינוך לתעשייה, הכשרה מקצועית, דברים מהסוג הזה. אין לנו מחלקת חינוך, אנחנו לא יודעים לטפל בבתי-ספר. אנחנו רואים את המטרה שלנו ואת התרומה שלנו בגליל בייצור מקומות תעסוקה ובהבאת תעשייה לגליל, נקודה. בזה אנחנו רוצים להתמקד.

אני רוצה לשאול שאלה: אתה אומר שאין מחלקת חינוך ואתם לא רוצים חינוך, הגליל מיועד לתעשייה.

לא הגליל, אזור תפן.

עולה בי חשש, אולי זה לגמרי בלי בסיס, שהסיפור של הבטיחות בא כמין אמתלה, כדי להוציא את בית-הספר – כי אתם לא רוצים בית-ספר, אתם לא רוצים לעסוק בחינוך, זה לא מעניין אתכם. אני חושש, גם משום שאני יודע מה הגישה, גם מטעם משרד החינוך וגורמים אחרים, לנושא של בטיחות ברחבי הארץ. טיפלנו בזה די באינטנסיביות בוועדה בשבועיים האחרונים. עולה בי חשש שאולי זאת הדרך להוציא את בית-הספר – להשתמש בנושא הבטיחות. אבל לילדים אין פתרון בשנה הקרובה. אולי יהיה להם פתרון בעתיד ואולי לא. זאת הקרבה מאוד גדולה, גם של המשפחות שעובדות בתפן. הרי חלק גדול מהתלמידים האלה יצטרכו לנסוע רחוק מאוד או לא ללכת לבית-ספר מוצלח כל כך, והוא בתוך המועצה שלך.

שוב, התחלתי בזה שהמטרה שלי היא למצוא פתרון טוב לבית-הספר. ויושבים פה מנהל בית-הספר, יושב-ראש העמותה ואחרים. מתחילת השנה הקמנו צוות, והיינו מתכנסים על בסיס שבועי או דו-שבועי. לא אגזים אם אומר שעברנו על כל מבנה רלוונטי בטווח של 30 ק"מ סביב תפן: קיבוץ יחיעם, פקיעין, לבון ועוד כמה מקומות. בסופו של דבר האפשרות הריאלית היחידה היא כרמיאל, בבית-ספר "הפרחים", שנמצא בשכונה שבה האוכלוסייה הידלדלה. יש שם מקום לקלוט את בית-הספר. כרגע יש שם בית-ספר לחינוך מיוחד.

מה המרחק בין תפן לכרמיאל?

20 דקות נסיעה. זה 10-15 ק"מ.

לא חסרים בתי-ספר בכרמיאל.

יש נכונות של עדי אלדר, ודיברתי אתו גם אתמול אחר הצהריים, לקלוט את בית-הספר. יש כמה דברים טכניים שצריך לפתור: למצוא חלופה לבית-הספר "שחר", בית-ספר לחיוך מיוחד, שיש בו 40 ילדים, והוא יושב במבנה הזה. אגב, לומדים בו ילדים מקריית שמונה ומכל האזור. כולם מגיעים לכרמיאל.

צריך גם למצוא הסדר למורים, לקלוט אותם. ההצעה הטובה ביותר תהיה לקלוט אותם ברשת "אורט", אני מבין שיש כאן נציגים של רשת "אורט", ואולי אפשר לנצל את ההזדמנות ולקדם את העניין. משרד החינוך מוכן לסייע בהסעות. יש מכתב עקרוני של שי כנעני, שמוכן לשקול בחיוב את נושא ההסעות.

אני חושב שאם אנחנו רוצים לנהוג בצורה אחראית ונכונה, לדעתי, לפחות, אנחנו צריכים לא לאפשר לבית-הספר לפספס את ההזדמנות הזאת. יש היסטוריה של החמצת הזדמנויות. בזמנו ראש המועצה במעלה יוסף היה מוכן לקלוט אותם במעונה, והם החמיצו את ההזדמנות. לפני שנתיים כרמיאל היו מוכנים לקלוט אותם, והם החמיצו את ההזדמנות.

אני מניח שזה משום שהיה להם כל כך טוב בתפן.

אני חושב שהדבר הנכון הוא למצוא מקום לבית-הספר, שהוא לא יהיה בחוסר ודאות כל הזמן. צריך להגיד להורים: בואו, יש לכם מקום קבע, רשות רצינית וטובה, עם מחלקת חינוך רצינית וטובה בכרמיאל, וראש העיר הוא איש חינוך. צריך להגיד להורים: בואו נתגייס כולנו למאמץ הזה, כדי שב-1 בספטמבר יהיה לילדים המקום הטוב ביותר בכרמיאל, בבית-ספר "הפרחים". אסור לנו לתת להם להחמיץ את ההזדמנות הזאת, כי זה הדבר הנכון לעשות בטווח הארוך.

לגבי הדחייה של שנה. להערכתי זה לא דבר רציני, ויסלחו לי האנשים שהעלו את זה. בשנה לא בונים בתי-ספר בישראל. בשנה אולי אפשר להתחיל לתכנן. עברנו את כל המבנים הרלוונטיים ברדיוס של 30 ק"מ סביב תפן. בואו לא נחמיץ את ההזדמנות הזאת. ושוב, מילה אישית: הילדים שלי גם לומדים בבית-ספר מיוחד, הם נוסעים 45 דקות כל יום. רוב הילדים בבית-הספר הזה הם מאזור מעלות, מכפר ורדים. הם ייסעו 20 דקות בבוקר. זה דבר שהוא לא בלתי רגיל. אם יש לנו אחריות, אני חושב שאנחנו צריכים לעודד אותם לקחת את האפשרות הזאת.

תודה, הבהרת את עמדתך בצורה ברורה. ד"ר אליעזר מרכוס, בבקשה.

הגעתי לכאן כאחד הנאשמים העיקריים בפתיחת בית-הספר. ניהלתי את בית-הספר הניסויי הראשון בירושלים. לפני 18 באה אלי קבוצת הורים מאזור מעלות, כפר ורדים, כרמיאל. הם אמרו שיש להם רעיון להקים בית-ספר דומה, שיהיה מותאם לגליל. במשך שלוש שנים היה משא ומתן עם מר בוחבוט ממעלות, להקים את בית-הספר דווקא שם, שזה יישוב עולים אופייני וכו'. לפני בחירות מר בוחבוט תמיד אמר כן. אחרי הבחירות הוא אמר לא.

עובדה שבכל פעם הוא נבחר.

כנציגו, אני מציע שתשמור על כבודו. הוא בארצות-הברית.

אני עוסק בעובדות, לא בהערכות. עלה הרעיון להקים את בית-הספר בתפן, ולפנות לסטף ורטהיימר, שבאותה שנה זכה בפרס ישראל. יומיים לפני יום העצמאות הגעתי אליו עם נציגת ההורים, וסיפרתי לו על הרעיון במשך שעה וחצי. הרעיון היה לפתוח בית-ספר שידגיש את הצד הסביבתי, את הצד של התעשייה והקשר של נוער לתעשייה, ואת הצד האומנותי – עם דגש גם על הצד היהודי, בכל מה שקשור לגליל, ליישוב הגליל וכו'.

סטף ורטהיימר התלהב מהרעיון, וקרא לבנו איתן, ושלח אותנו לראות מבנה תעשייה – מבנה ענקי. הוא שאל את איתן אם יהיה אפשר להתאים את המבנה עד ספטמבר, הכוונה לספטמבר 1991, והפגישה היתה במאי.

לא האמנתי שזה יתבצע, אבל הוא ביקש שבתוך שבועיים נעביר תוכנית. התייעצנו עם אדריכלים והגשנו הצעה. לשמחתי, בסוף אוגוסט סטף בישר לנו שהוא הצליח להעמיד את המבנה, לפי התוכנית, אבל לצערו החצר לא תהיה מושלמת, ונצטרך לחכות לגבי השימוש בחצר.

בית-הספר הוקם, וההיענות מצד כל יישובי האזור היתה מפתיעה. הדגשים החדשים, הרצון להעמיד את הילד במרכז, תהליכי החינוך שהיו הרבה יותר פתוחים – כל אלו עמדו בראש מעייניהם של המייסדים ושל המורים. גויסו מורים מכל יישובי האזור, והם עברו הכשרה מיוחדת כדי לעבוד בבית-ספר מסוג זה.

במשך עשר שנים ליוויתי את בית-הספר, בוועד מנהל שנוצר, וגם אחר כך, כיועץ אקדמי, כשבית-הספר הוכרז כבית-ספר ניסויי. פעלתי ללא שכר, כמובן. אני מוכרח לציין שיש לי בן שיש לו ארבעה הילדים והוא גר באזור, בכפר ורדים, כרגע הוא בשליחות, של סטף ורטהיימר, אגב. אני חושב שבית-הספר עשה חיל, ומי שיקרא את הדוח של הניסוי – שיצא כספר, אחרי חמש שנות ניסוי, אחרי שבית-הספר הפך גם למרכז להשתלמות – יראה שזה בית-ספר מסוג מיוחד, עם אווירה מיוחדת ועם יחסים מיוחדים בין הצוות והילדים, עם תוכניות לימודים ייחודיות, שהותאמו למקום, כולל לאזור התעשייה.

ד"ר מרכוס, תאר לנו מה יקרה, לדעתך, אם בית-הספר יעבור לכרמיאל, כפי שהוצע פה על-ידי ראש המועצה.

אני יכול לומר דבר אחד: ניהלתי מוסדות חינוך במשך למעלה מ-20 שנה. להעביר בית-ספר, לקבוע ביוני שבית-ספר עם 550 תלמידים עובר בספטמבר – זה חאפריות, וזה יכול לגרום גם לנשירה גדולה וגם לפגיעה גדולה בתוכניות הלימודים, שבחלקן היו מבוססות על האזור. אמרתי: סביבה, תעשייה. זה דורש הכנת תוכניות לימודים רציניות אחרות, חדשות, שתותאמנה לסביבה אחרת, שאותה צריך להכיר ולעבד.

כרגע אני לא נוגע לעניין, אבל כששמעתי על הדבר נזעקתי, בגלל התאריך והמועד שבו נודע לבית-הספר סופית שהוא עשוי להיסגר. כל הגורמים צריכים לתת יד במשך השנה, כדי לראות ולמצוא פתרון הולם. מדובר בילדים, נפשות חיות, לא בעדר. צריך למצוא פתרון כדי שהילדים לא ייפגעו. זה מה שעומד בראש מעייני.

זה עומד גם בראש האינטרסים של הוועדה הזאת. רק זה עומד בראש האינטרסים שלנו. אנחנו מבינים שרוצים להיפטר מבית-הספר ולהעביר את הבניין לעוד בניין של תעשייה – שהיא דבר מבורך כשלעצמו, אבל השאלה אם התחשבו פה בילדים. האם יש עוד עמדות נושא, שמוסיפות על מה שנאמר? אם לא, נקבל החלטה.

אני יושב-ראש עמותת ההורים. אני רוצה להתייחס לאפשרות של כרמיאל ספציפית, ולומר מה בכלל אנחנו רוצים להשיג בשנה או יותר, שתינתן לנו כארכה.

ועד ההורים מתנגד?

כרגע עמותת ההורים מתנגדת לפתרון של כרמיאל.

זה נעשה בלשי שיתוף ההורים?

אני לא יכול לומר את זה. אופציית כרמיאל היא לא אופציה חדשה. כמו שירון ואחרים אמרו אנחנו בודקים ובדקנו הרבה אופציות, והשקענו בכך מאמצים וממון. אני גם רוצה להסביר איך ההחלטות מתקבלות בקהילה שלנו, זה לא רק בית-ספר, זוהי קהילה. הקהילה שלנו מורכבת מתלמידי בית-הספר, מורי בית-הספר, הורי בית-הספר, ובוגרי בית-הספר. יש לנו מוסד מאוד מעניין שנקרא "פרלמנט". ואנחנו מביאים את הדברים החשובים ביותר לדיון שם, למשל מיקום בית-הספר.

לפני כשנתיים עלה הנושא של כרמיאל בפרלמנט בית-הספר. אחד האופציות, אחת ההחלטות הנחרצות ביותר של הפרלמנט מאז ומעולם היתה שלילה של כרמיאל כמיקום. זה פותר המון בעיות כספיות, זה פותר לנו בעיות פיזיות, זה פותר בעיות ארעיות גדולות, אבל זה מסיט את מרכז הכובד של בית-הספר והקהילה ממעלות והסביבה – ולשם כך הוא הוקם – לאזור כרמיאל והסביבה.

זה לא טוב. יכול להיות שיקום שם בית-ספר, והוא יצליח, ואנחנו נעביר חלק מתוכניות הלימוד וחלק מהמורים. אבל חצי מהקהילה לא תעבור לשם. ואז אנשי מעלות והסביבה איבדו מקום חינוכי מעולה, וכולנו מסכימים על כך, וכרמיאל זכתה בעוד מקום מעולה, וממילא יש לה כמה וכמה כאלה.

אנחנו לא רוצים לאבד את המקום שלנו, את הקהילה שלנו, שנמצאת סביב אזורנו היום. זאת הסיבה להתנגדות שלנו.

אתה חושב שאם יש לכם ארכה, כפי שהציע חבר הכנסת ביילין, ארכה של שנה, זה יצליח? ראש המועצה אומר בצדק שכבר ניתנו ארכות. אז תעבור עוד שנה, ולא יקרה כלום.

אני מסכים עם ראש המועצה, ואני רוצה לחדד ולהבהיר אילו שני סוגי פתרונות יש לנו. עד עכשיו בדקנו פתרון מסוג אחד, כולל אופציה בקיבוץ יחיעם: השכרת מבנים קיימים, הסבתם לבית-ספר, למשל עוד מבנה תעשייה שנבדוק – בקיבוץ יחיעם דובר על חדר האוכל ועל המבנים שמסביב. במקרה כזה יושקעו כספים כדי להסב את המבנים לכיתות לימוד ותהיה כניסה לחוזה ארוך טווח של שכירות, ואז כניסת בית-הספר לשם.

זה פתרון שיש לו יתרון וחיסרון. הוא כן יכול להתבצע בשנה, כן אפשר למצוא מקום. החיסרון הוא שההשקעה בדבר כזה היא השקעה גדולה, אין לנו שום הבטחה ממשרד החינוך שיעזרו לנו בהשקעה כזאת, ונצטרך להמשיך לממן 500,000-600,000 ש"ח מכיסי ההורים רק לקירות, בכל שנה.

ההורים מוכנים לזה?

בעיקרון כן, עובדה שעשינו את זה עד עכשיו. זה מה שאנחנו עושים עד עכשיו. כאמור, מגוון הפתרונות באזור לדברים כאלה הוא מוגבל. כמו ירון קמחי, סרקנו את האזור.

מה אתה אומר על הטיעון שהילדים בסכנת בטיחות בבית-הספר הנוכחי?

יש בטיחות ויש ביטחון. אני חושב שאם יש בעיות בטיחותיות במבנה תעשייה כזה או אחר, תפקיד המועצה המקומית, כך בכל המדינה, לטפל בבעיות בטיוחותיות כאלה.

אם לא רוצים?

אגב, מה שעשינו עד היום זה לממן מכיסנו, ההורים, את פתרון בעיות הבטיחות. לא קראתי את הדוח החדש של המהנדס, אולי עכשיו יש שם דברים בלתי ניתנים לתיקון, אני לא מכיר כאלה.

לא דיברו אתכם על בעיות הבטיחות?

כל שנה יש דוח, אנחנו מתקנים את הטעון ליקוי, וממשיכים.

הטענה שלכם היא שההורים מוכנים לשאת בהוצאה.

אנחנו בהחלט מוכנים.

הם לא יבנו מקלטים.

לא, מקלטים אנחנו לא יכולים.

אבל מקלטים זה ביטחון, כאן מדובר על בטיחות.

הפתרון השני – וזה בעצם מה שאנחנו מבקשים, עזרה מצד מדינת ישראל ומשרד החינוך, סוף סוף, אחרי 15 שנה. הגיע הזמן שבית-הספר הזה, אחרי 15 שנה, עם כל ההצטיינות, יקבל מבנה קבע במדינת ישראל. שמשרד החינוך יבנה, ואת הקירות ההורים לא יצטרכו לממן יותר. מספיק, אנחנו רוצים להמשיך לממן חינוך, לא קירות.

יש לנו שתי אופציות, כרגע, שיכולות לבוא בחשבון: מועצת כפר ורדים אישרה לנו שטח. מובן שהסכום הנדרש הוא 10-12 מיליון ש"ח, ואת זה מועצת כפר ורדים לא יכולה לממן מכיסה. לאחרונה שוב נוצר קשר עם ראש מועצת מעלה יוסף, מר אבי קרמפה. גם הוא, בשיחה עם מנהל בית-הספר ואתי שלשום, אמר שהוא מוכן להקצות שטח, ושנבוא תחת כנפי המועצה שלו.

אין ספק, יש שתי בעיות עם האפשרות הזאת, ואנחנו מבקשים את עזרת מדינת ישראל ומשרד החינוך בפתרונן. בעיה ראשונה היא שהמבנה הה עולה הרבה, מבנה חדש. בעיה שנייה היא שזה יימשך יותר משנה. אין ספק.

אפשר להקים מהר מאוד בית-ספר, אני רואה את זה בכמה מקומות. אני עוסק בזה בעצמי, אפשר להקים בית-ספר גם בתוך שנה.

נכון.

בהחלט אפשר להקים בית-ספר בגודל הזה, שהוא לא בסכומים כמו שציינת. אם כי אני לא יודע אילו שכלולים רציתם.

אנחנו מאוד צנועים.

היום לבנות שלד של בית-ספר בצורה רצינית – אין לי הסכומים, אבל בדיוק גמרתי בית-ספר חדש במודיעין, שנגמר בפחות משנה. בית-ספר מצוין. זה לא מגיע לסכומים כאלה בכלל.

זה מתאים לנו. אנחנו לוקחים את המפרט הזה.

ההורים יצטרכו להיות חלק מהפתרון, זה ברור.

מה עלות השיפוץ של המקום שבו כרגע נמצא בית-הספר? בדקתם?

בעל המפעל רוצה להוציא אותם משם.

זה תלוי בראש המועצה, אני מבין.

כשאני שומע כמה ההורים מממנים וצריכים לממן, יכול להיות שזו שכבה סוציו-אקונומית שיכולה לעשות זאת, אבל אני חושב שאנחנו לא רואים את זה כדבר טוב – לא מצד ההורים אלא מצד משרד החינוך, שההורים נאלצים לשלם כסף על שכירות ועל דברים כאלה. אנחנו לא רוצים שהכלל הזה יישבר. אחרת יתחילו לעשות זאת במקומות אחרים, וזאת בעיה. בדיונים כאן אנחנו מנסים לצמצם ככל האפשר את תשלומי ההורים.

שנית, המדיניות של משרד החינוך, והיא נכונה, אבל היא לא מיושמת, היא לא ללכת על מבנים ארעיים ולא על שכירות אלא על מבני קבע. זכותם של ההורים שיהיה להם מבנה. זכותם של התלמידים. על זה צריך ללכת. אני חושב שזה הפתרון העדיף: לא שכירות – לא ארוכת טווח ולא קצרת טווח, אלא מבנה קבע לבית-הספר. גם זכותם שיהיה בית-ספר. כמו שאני מבין, אחת המעלות של בית-הספר היא המיקום שלו. אם מעבירים אותו לכרמיאל, הוא מאבד מערכו.

אני חושב שצריך לעודד בתי-ספר מצליחים, לתת להם זריקת עידוד, וזה כבר קשור לדיון אחר. אולי בית-הספר ייסוג אחור אם יעבור לכרמיאל? כך אומר ההיגיון שלי. כי חלק מההורים לא יהיו, האנרגיות של ההורים יקטנו. כאן יש אנרגיות כי הם רוצים לבנות משהו בסביבה. אם זה יעבור לכרמיאל, זה יכבה. צריך לעודד את מעורבות ההורים, לעודד את ההצלחה, ולא לקחת אותם אחורה.

תודה. אסף דטנר, בבקשה.

אני ממינהל הפיתוח במשרד החינוך. לגבי ההצעה שיהיה מבנה קבע, שישמש את בית-הספר באזור: באופן עקרוני משרד החינוך לא בונה מבנים לבתי-ספר שהם על אזוריים. אף אחד לא בונה. בית-ספר על אזורי, גם בירושלים, אם הוא מצא לו מבנה שהתפנה, או שכר לעצמו מבנה – הוא יכול לפתוח. גם את ההסעות הפסיקו לממן לפני שנתיים, מאחר שזה בית-ספר על אזורי ומאחר שלכל הילדים יש פתרון במקומות שבהם הם גרים. אין תלמיד שיהיה ברחוב. במעלות לא חסרים בתי-ספר.

לכן המשרד לא יכול לבנות. גם למשרד יש סדרי עדיפויות. יש מקומות שאין בהם בתי-ספר, או יש בתי-ספר במבנים זמניים. אבל לא בונים במקום שבו יש בית-ספר. אני לא חולק על ההצלחה של בית-הספר. אם הם רוצים בית-ספר אחר, אי-אפשר לבקש שנבנה עוד בית-ספר, שבעצם לוקח לנו תלמידים ממקום אחר. לכן הרעיון הזה לא ישים, לדעתי.

כפר קרע, באמצעיה הדלים, בנתה בית-ספר בשם "גשר על הוואדי", בית-ספר על אזורי, מהמימון של היישוב.

זה מאוד מזכיר.

וכאן מדובר על מועצות מקומיות עם כסף. אנחנו, עם הגירעון שלנו, היה רצון. אני לא מזהה רצון, זאת הבעיה. לפני כל דבר אחר, אני לא רואה שיש הערכה מצד קברניטי או פרנסי האזור, ראשי המועצות המקומיות. אני מסתכל על ראיית עולם טכנית, הכול טכני, הכול תעשייה. יש שם גם בני אדם, וצריך לטפל בהם.

אולי נשמע מראש המועצה אחרת, שכן יש לו רצון לעזור, כדי לפתור את הבעיה.

התחלתי מזה שיש לי רצון לעזור.

תוכל לעזור אולי במימון הקמת בית-ספר?

לא, זה לא במנדט שלנו. אין לנו תקציב לזה.

זה כן במנדט, לא ברצון אולי.

שוב, המטרה שלשמה הוקם האזור והוקמה המועצה היא לפתח תעשייה בגליל. זה מה שאנחנו עושים, זה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב, בזה אנחנו מתמקדים. בית-הספר הוקם כחריג בזמנו, הוא היה מתוכנן לחמש שנים.

הבנתי. נשמע את המהנדס, רק בקיצור.

אני מהדס המועצה של תפן. נבחרתי במכרז באפריל ובפעם הראשונה הונחה על שולחי בקשה לאישור בטיחות. ביקרתי בבית-הספר, הוצאתי דוח. הדוח קשה מאוד, יש דברים רציניים מאוד בעניין הבטיחות והמיגון. חוק משרד החינוך קובע באופן חד-משמעי 15 מ"ר למיגון לכל כיתת אם, ו-7.5 מ"ר מכיתה י' והלאה. אין לנו שום דבר חוץ מ-36 מ"ר מקלט קיים.

שנית, הונח על שולחני דוח של היועצת לאיכות הסביבה אצלנו במועצה, שמדבר על פליטות שיכולות להיות ממפעלים סובבים, ובעיות אקוסטיקה ורעש. זה צריך להיות מונח בפני חברי הוועדה בעת קבלת ההחלטה.

והאנשים שעומדים בתפן, זה בריא להם?

אלו תלמידים.

מה היה לפני שנה או שנתיים?

יש אישור בטיחות, אבל זה חידוש אישור בטיחות.

אז יש אישורי בטיחות כל הזמן, יש חידוש.

אני מההורים שיזמו את בית-הספר, עם חבורת הורים נוספת שבאה לכאן. מעבר לקירות ולבטיחות, שלא הפריעו לאף אחד במשך 15 שנה, הקמנו בית-ספר וקהילה מוצלחים ללא עוררין.

אנחנו רוצים רצף. בחינוך לא עוסקים בדברים חד-פעמיים. יש כאן אווירה כאילו יש מקום לשיקול דעת לסגור את בית-הספר או להעביר אותו, כאילו זו יחידה, מודל. אנחנו קהילה שחיה באזור מסוים, ומשרתת את האוכלוסייה שמקו העימות ועד כרמיאל, אבל הטריטוריה שלה והמרכז שלה הוא אזור מעלות, מעלה יוסף. זו קהילה חיה ונושמת, שמקבלת החלטות בפרלמנט. אנחנו רצים לקבוע איפה גורלנו, איך אנחנו רוצים לחיות. המיקום שלנו הוא מעלות והסביבה.

הילדים מגיל שלוש עד י"ב לומדים יחד. באו לכאן גם בוגרים, חיילים, בוגרים שממשיכים לשרת את בית-הספר גם בהמשך, בקבלת החלטות. יש לנו ילדים יהודים, ערבים, דרוזים. יש ילדי סי-פי, פגועי מוחין. יש קהילה מיוחדת שצריך להתחשב בצרכים שלה.

באמת הגיע הזמן שהמשרד ייקח אחריות על בית-הספר שלנו, ולא מועצה כזאת או אחרת. זו מועצה תעשייתית, וראש המועצה אומר את זה בפירוש. סטף ורטהיימר רוצה שבסביבה יהיו רק תעשיות, שמכניסות הון לאזור ומביאות תעשייה ויצוא. חינוך זה לא יצוא, זה ברור. המטרה של תפן ברורה. לנו יש רצון לחנך ילדים שיבואו בחזרה לגליל. חשוב שתעזרו לנו, בוועדת החינוך, להמשיך עם הרצף הזה עוד 50 שנה.

תודה. אני רוצה לשמוע כמה מהתלמידים.

אולי כל תלמיד יציג את עצמו? אם הטרחנו אותם.

בוודאי.

אני ממעלות. אני לומד כבר שש שנים בבית-הספר, אני בכיתה ח'.

לומדים שם? כן.

אני גר במצפה אבירים, ליד מעלות, 15 דקות נסיעה. אני בכיתה י"ב, לומד מכיתה י' בבית-הספר.

איך אתה מגיע לבית-הספר?

יש הסעות, ציבוריות.

זו תחבורה ציבורית במימון ההורים.

אני בוגר של בית-הספר, כרגע אני גר בתל אביב, ומלמד בבית שמש, עם כוונות לחזור צפונה.

היית רוצה לחזור ללמד?

לימדתי קצת בשנה שעברה, עזרתי בבגרויות בתיאטרון. אם יתאפשר, אז כן, יכול להיות.

אני לומדת כבר חמש שנים בבית-הספר. יש לנו מרחב בבית-הספר, יש לנו כיתת סי-פי, ויש שם עשרה תלמידים.

אקריא את מה שלימור הכינה: שמי לימור, אני נערה בת 18.5, לומדת בבית-הספר תפן, בשתי כיתות. אחת היא כיתת האם, שזו כיתת סי-פי, והשנייה היא כיתת שילוב, שבה אני משתלבת בשיעורים שאני יכולה פלוס שיעורי חברה.

זו השנה החמישית שאני לומדת בתפן. אני בקשר טוב עם המורים והחברים, כל זאת בשל היחס הטוב של הסובבים אותי. בכיתת האם, כיתת סי-פי, לומדים עשרה תלמידים בעלי שיתוק מוחין ברמות שונות. מלבד המחנכת עוזרות עוד ארבע סייעות. צוות המורים עוזר ותומך בתלמידים בכל אשר צריך. למורים יש סבלנות כלפי התלמידים. מטרת היחס הזה היא כנראה לקדם את התלמידים, כל אחד בקצב שלו.

אנחנו נמדדים על-פי היכולות ולא על-פי הציונים, דבר זה מקנה הזדמנות לתלמידים להצליח ולהרגיש בנוח. יש בבית-הספר מספיק מרחב לתזוזה של התלמידים, גם תלמידים כמונו.

תודה. לימור, כל הכבוד לך. זה היה מאוד חשוב, כל הדברים שלך.

אני בכיתה ו', אני לומדת שבע שנים בתפן.

אני מ מעלות, בכיתה י"ב, זאת השנה התשיעית שלי בבית-הספר.

אני מכרמיאל, שנה חמישית בבית-הספר, בכיתה י"א.

אני בכיתה ה', אני שנה שישית, אם אני לא טועה.

הוא ממושב צוריאל.

סיימתי בשנה שעברה, למדתי מגן חובה ועד י"ב בבית-הספר. כתבתי משהו שממש חשוב לי להקריא.

למדתי בתפן מגן חובה, וסיימתי י"ב בשנה שעברה. כיום אני מתנדבת בשנת שירות, בחטיבת בני המושבים של הנוער העובד והלומד במועצה האזורית עמק יזרעאל. אני בהחלט יכולה להגיד שאת האדם שאני היום גיבשה המערכת החינוכית שבה גדלתי, לא פחות מהחינוך שקיבלתי בבית.

בתפן למדתי את הדברים שאינם ברורים מאליהם, כך אני מגלה בעיקר השנה כאשר ובלנות, זכות הבחירה, הטלת הספק, כבוד הדדי, הידברות ובעיקר הרבה אמונה ורצון – ולא רק בסיסמאות, באמת – מלווים אותי כל שביל חדש שבו אני הולכת, משתקפים במבטי, מצלצלים באוזני ונשמעים במילותי. על כך אני אומרת תודה כל יום: תודה על הזכות שניתנה לי, על האלטרנטיבה החינוכית הזאת, שנראית לי היום כל כך הגיונית ונכונה.

בית-הספר תפן הוא בית שבו לנו, הבוגרים, תמיד יהיה מקום, לצד המורים, לצד התלמידים, לצד ההורים, לצד כולם. הרצון לחזור ולתת בו מעצמי, לתרום ולקחת חלק בקיומו ובהתנהלותו חזקים אצלי היום יותר מתמיד. אני יודעת שאת הילדים שלי אשלח לתפן. מי שלא ראה את בית-הספר לא יוכל להבין לגמרי, וגם מי שלא למד או לימד בו, לא יוכל להבין באמת. אבל השמועות על בית-ספר אחד, מיוחד, בגליל המערבי, שהילדים מגיעים אליו בחיוך ואהבה, שבו המילה "חינוך" היא לא מילה גסה, והמורים הם בעצם סוג של הורים ויש בו שלווה, ויש בו שמחה, ויש בו אווירה מדהימה, ולומדים בו באמת דברים מהחיים – כל השמועות האלה נכונות וקיימות, והניסוי הצליח.

אני קוראת לכם לעזור לנו להמשיך ולקיים את המקום הזה, בעיני הוא מסוג הדברים הישנים האלו שאני עוד אומרת עליהם תודה שהם עוד קיימים, כי הם מזכירים לי מה חשוב באמת, ואיך באמת דברים צריכים להתקיים.

כבוד ראש המועצה, אילו היית במקומך, ואולי לכן אני לא במקומך, הלב שלי היה מתפוצץ מגאווה לנוכח התוצאות. הייתי עומד על כך שזה יהיה אצלי, שזה יהיה כוח משיכה לכל האזור. עשיתם דבר שלא ייאמן. אני שומע את התלמידים, ורואה שכתבת את הדברים ברהיטות כזאת, אני רואה את התוצאות, את שיעור הבוגרים שאחר כך מגיעים להתנדבות ולעשייה הכי חשובה במדינה. ואתם בקלות כזאת מוותרים על הנכס.

אנחנו מנסים לדאוג להם שיהיה להם יותר טוב.

כן, אבל זה לא יהיה. אתה יודע את זה. כשזה יעבור לכרמיאל, כל הייחוד לא יהיה. יהיה עוד בית-ספר בכרמיאל. חלק מהתלמידים יהיו וחלק לא יהיו. אין לי ספק שרוב התלמידים יהיו במקומות אחרים. זה לא שלא יהיה חינוך, אבל זה לא זה.

יש מספיק צרות בכרמיאל.

אני מבקש לומר משהו, כמנהל בית-הספר.

בסדר, בטח גם אתה שמח על הדברים שנאמרו.

אני מאוד שמח, כמובן. אני רוצה לומר שני דברים בקיצור. ראשית, לנושא הקונקרטי של פיטורי המורים: מבחינת ניהול בית-הספר זה מצב בלתי אפשרי. אנחנו בעיתוי כזה שאנחנו עסוקים בהכנת השנה הבאה, יש אנדרלמוסיה בבית-הספר כתוצאה מהמצב הזה, יש חוסר ביטחון, יש קושי בגיוס מורים, יש בעיות קשות סביב האי-ודאות שהסיטואציה הזאת יוצרת.

אנחנו לקראת אמצע וסוף חודש יוני, ומבחינת הצוות ומבחינת תוכניות הלימודים אנחנו צריכים להיות בעיצומו של העניין. זה בלתי אפשר במצב הזה. קשה מאוד לנהל את בית-הספר. צריך למצוא כל דרך לקראת המעבר העתידי. למיטב ידיעתי נהוג לעשות זאת בהסכמה עם הצוות, עם משרד החינוך, עם ארגוני המורים. לא נהוג לעשות צעד חד-צדדי של פיטורים.

אני מאוד מאוד מבקש להמליץ שהצעד הזה יבוטל, וכל מעבר שיהיה לגביו משא ומתן ייעשה בדרך המקובלת. אני חושב שאין התנגדות לעצם המעבר, אבל הסיטואציה שאליה נקלענו, הנהלת בית-הספר, היא סיטואציה בלתי אפשרית כרגע.

נמצאת כאן היועצת המשפטית של ארגון המורים. היא יכולה להסביר משהו על מעבר בתי-ספר שלא דרך פיטורים.

אמרו שהמורים לא פוטרו.

30 מורים פוטרו.

מנהל המחוז אמר שהמורים לא פוטרו.

יש לי מכתב בתיק, אני מורה מפוטרת.

המורים של משרד החינוך לא פוטרו. שאר המורים כן.

בסדר, עכשיו זה מובן לי.

כל המורים שאינם מועסקים על-ידי משרד החינוך קיבלו מכתבי פיטורים. באותו חדר מורים יש שתי אוכלוסיות. אוכלוסייה אחת פוטרה והאחרת לא פוטרה, משום מה, אגב. כי אם יש בית-ספר, כל המורים לא צריכים להיות מפוטרים, ואם אין בית-ספר – כולם.

גם אמרו להם שזה הליך טכני. הרי פיטורים, מה שזה לא יהיה, זה לא הליך טכני. יש אנשים ויש משפחות.

יש כאן שני דברים שצריך לתת עליהם את הדעת: ראשית, עצם ההחלטה להעביר את בית-הספר – האם זו החלטה חינוכית, האם ראוי שמשרד החינוך ייתן על כך את הדעת? כי נדמה שכרגע המשרד אינו מעורב בישיבות. שנית, איך עושים מהלך מהסוג הזה? מהלך חינוכי, העתקת בית-ספר, הוא מהלך. כלומר, זה נמשך זמן, חודשים ולפעמים שנים. אנחנו בקיאים בזה ומלווים את זה.

כאן המועצה עשתה מעשה. קודם כול, היא פיטרה את המורים, לפני ששוחחה עם המורים או עם ארגוני המורים, לפני שידעה לאן בית-הספר עובר. אנחנו לא בבית משפט, ואני מקווה שלא נגיע לבית הדין, כי אנחנו לקראת התארגנות כזאת וחבל. בסוג מהלך כזה המועצה צריכה לומר את מה שאמרה, אגב, אבל בחדרי חדרי: אני אעסיק את המורים ובית-הספר ימשיך להיכון אם בשנה הבאה לא נסדיר את הנושא הזה מול מועצה כלשהי. במערכת החינוך תופרים את זה בתפירה עדינה, לא בתפירה גסה. בשלב זה שום דבר לא סגור. אין מבנה ואין תשתיות, ובעיקר יש אנדרלמוסיה. זה בטח לא צריך לאפיין מערכת חינוך.

לכן כל עוד הדברים האלה אינם, ואתם לא השתכנעתם או אנשי החינוך לא השתכנעו, שיש בית חם לתלמידים – לא מפטרים את המורים ולא גודעים כזה סוג של ענף.

אני מבקשת מהיושב-ראש שיבקש מראש מועצת תפן שיאמר את מה שאמר בשיחה טלפונית, ולא הסכים להעלות על הכתב, לצערי: שבכל אופן הם מתחייבים להמשיך לתפקד בשנה הבאה כתמול שלשום, להמשיך להעסיק את המורים, אם הנושא הזה לא ייסגר סופית עד סוף השנה. זה יניח את דעתנו בשלב זה, אני חושבת. אם לא, ניאלץ ללכת לבית הדין.

תודה.

אני ממקימי בית-הספר, מקימת בית-הספר. הייתי רוצה להגיד שני דברים, בעיקר לנציגי משרד החינוך. נכון, כתושבת מעלות, מאז 1976 קיבלתי מראש המועצה ומבתי-הספר האחרים במעלות פנייה נרגשת שהילדים יחזרו הביתה. קמנו כדי לתת חינוך שתואם את השקפת העולם שלנו, תואם את החינוך שהילדים מקבלים בבית. החלופה החינוכית – ובאמת בזכות חבר הכנסת אורלב זה קרה – היתה שהכירו בנו כאופציה בפלורליזם חילוני, לא דתי. ביישוב שלי יש שלושה זרמים של בתי-ספר דתיים, וכהורה אפשר לבחור. בזרם החילוני אין לי אפשרות בחירה. הקמנו אלטרנטיבה לבחירה, כדי שהחיוך יתאם את האמונה שלנו ואת השקפת עולמנו.

אולי תקימו משהו גם של דתיים וגם של חילונים?

יש הרבה תלמידים דתיים.

אף אחד לא מאמין כשהוא מגיע לבית-הספר, ורואה תלמידים דתיים וחילוניים, בתוך בית-הספר, זו קהילה מורכבת מאוד.

זה לא צוין בכל החומר שקיבלתי. בסדר. נבקש עזרה מחבר הכנסת יוסי ביילין, שפתר פלונטרים גדולים בחייו בכל מיני תחומים, והצליח להגיע לאמנות – ולא משנה אם מסכימים עליהן או לא – אמנות חשובות בתחומים רבים. אני חושב שתיתן לנו הכוונה להחלטה, מאחר שהעלית את הנושא. אני רואה פה התנגשות של ערכים מאוד חזקה. הייתי רוצה להגיע למשהו בהסכמה כוללת. תעזור לנו.

אני לא מספיק בקי בצד הפורמלי של העניין כדי להמליץ, בתור הדיוט אני מרגיש שאי-אפשר לכפות על המועצה התעשייתית את בית-הספר הזה, אף שבשלב מסוים במלחמת העולם בין סטף ורטהיימר לבין מר בוחבוט הדבר הזה היה אפשרי. אני יכול להבין שזה בלתי אפשרי לכפות.

מצד שני, אי-אפשר לסיים את בית-הספר בחטף. גם זה בלתי אפשרי. מצד שלישי, ההעברה לכרמיאל, שהיא הכי פשוטה לכאורה, היא סוף בית-הספר, אני מבין את זה גם משיחות שהיו לפני המפגש הזה וגם מהמפגש הזה. זה אולי הכי פשוט והכי מסודר מבחינה ביורוקרטית, כי כאמור משרד החינוך לא בונה ברמות על-אזוריות – אבל זה אומר שזה יהיה עוד בית-ספר בכרמיאל.

בית-ספר טוב שנמחק, למעשה.

וזה חבל מאוד. יכול להיות שדווקא הפתרון הוא של יחיעם, כמשל: משהו מהסוג הזה, מקום שנמצא קרוב מאוד למקום הנוכחי, שיאפשר לתלמידים לחזור וללמוד בבית-הספר.

וישמר את הייחודיות.

גם אם יש בעיה, שצריך להסב את המקום וכו', אולי מבחינה כספית קל יותר לבצע את זה. זה בטח מחייב לראות את המקורות הכספיים לדבר כזה. כאן אני חושב שמשרד החינוך כן יצטרך לתת את החלק שלו בעניין זה. זה לא יכול לקרות בשלושה חודשים, זה ברור.

לכן הדבר הכי הגיוני בעיני, ואני אומר את זה בהסתייגות, אני לא נחרץ, כי אני לא מספיק בקי, היא הסכמה של מר ירון קמחי ושל המועצה לתת ארכה של שנה, בידיעה שהשנה הזאת היא לא עוד שנה בסאגה ארוכה שלא נגמרת, אלא יש חלופה, שהיא ידועה, היא מהסוג של יחיעם, ויש מקורות כספיים כדי לממן את זה.

אני מבקשת לשאול שאלה: אני רכזת הלמידה בבית-הספר, אני מורה מפוטרת נכון לרגע זה. יש דבר תמוה בעיני מבחינת מדיניות: איך ייתכן שמשרד החינוך מאשר בתי-ספר על-אזוריים ולא מסייע להם במבנה? הרי שני הדברים לא יכולים להתיישב זה עם זה. אם בית-ספר הוא על-אזורי, ממילא זה אומר ששום רשות לא רואה אותו כשלה מבחינת בעלות. יש כאן סתירה מובנית, ולא פלא שאנחנו בכזאת צרה. עד היום לא הצלחנו לפתור את הצרה הזאת, כי זה עלינו, אבל אנחנו אנשי חינוך, אנחנו לא אנשי בינוי ולא אנשי מינהל או קרקע. השארתם לנו את הבעיה, כאילו היא בעיה פרטית שלנו. אנחנו יודעים להיות אנשי חינוך, לא אנשים שפותרים במדיניות.

זאת שאלה טובה. לא יודע אם מישהו ממשרד החינוך רוצה לתרץ, אני חושב שיהיה קשה לתרץ. אני מציע שנשאיר את העניין, ונטפל בשאלה הזאת בישיבות ההמשך של הוועדה.

שומעים כאן על בית-ספר מוצלח לכל הדעות. כולנו התרגשנו קודם. ההורים משקיעים, השקיעו ומוכנים להשקיע. ברור שההורים נגועים בדבר, אבל זה לא גורע, למרות שיש חלופות ואפשרויות שנשמעו כאן, אבל באמת, אם בית-הספר נדרש ומוצלח כל כך, אולי אנחנו כאן כוועדת החינוך נצא בקריאה לגורמים. יש גורמים שיכולים לסייע בבניית מבנה כזה שמתאים וראוי לבית-הספר: מפעל הפיס, גורמים אחרים. אולי אפשר לפנות לסטף ורטהיימר היקר, שגם הוא ייתן כתף וייבנה מבנה קבע לבית-הספר.

אני ממשיך את מה שאמר חבר הכנסת ביילין: בהבנה שהולכים לקראת פתרון, אפשר לתת ארכה של שנה. במשך שנה כן אפשר לבנות בית-ספר, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה. אני חושב שזה הדבר הראוי וההגון ביותר, והוא יכול לבוא בהסכמה על-ידי כולם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ברוך שכיוונתי לדעת גדולים, כי פחות או יותר הסיכום שחשבתי עליו היה ברוח הדברים של חברי הכנסת. אנחנו מסכימים עם מה שנאמר, אי-אפשר לכפות על המועצה בית-ספר שהיא ל א רוצה בו, אף שבעיקרון היא רוצה לסייע לפתרון.

גם במעשה.

גם במעשה. אני רוצה להוסיף עוד משהו שלא נאמר.

אני מבקש, לא עכשיו. אנחנו כבר בשלב של סיכום. מצד שני, אנחנו גם מבינים – מכל מה שנאמר פה – שאי-אפשר לפתור את זה בשבועות הללו, לא מבחינת הנהלת בית-הספר, לא מבחינת התוכן הפדגוגי. מצד שלישי, כל חברי הוועדה שוכנעו שאסור שהייחוד של בית-הספר הזה יאבד.

לכן אנחנו קוראים לכל הצדדים לאפשר המשך של הפעלת בית-הספר במסגרת הנוכחית לשנה נוספת, ביודעין שזה לשנה, עם מחויבות של כל הגורמים פה – משרד החינוך, ועד ההורים, המועצה והנהלת בית-הספר – למצוא פתרון שיבטיח את המשך הרוח של בית-הספר.

בתור ועדה איננו יכולים לקבל החלטה שמישהו צריך לממן. זו טעות שהכנסת התחילה לעשות, להחליט החלטות שמישהו אחר צריך לשלם. אנחנו יכולים לקרוא למשרד החינוך לעשות משהו, זה כן, ולא יותר. אבל אנחנו יכולים לבוא במגע עם גורמים שונים. אני וחבר הכנסת יוסי ביילין נצורף למאמץ הזה. נהיה במגע עם גורמים שונים, ואולי נוכל להגיע או למסגרת של השכרת מבנה קבע או למסגרת של בניית מבנה קבע לתלמידים.

חבל, אסור לנו לשפוך דברים חשובים כאלה והישגים כאלה שנעשו בחינוך. אסור לנו להמשיך את המגמה של לשפוך את זה. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו, זה חשוב מדי לעתידנו פה, העתיד של כולנו.

אם זה בהסכמת כל חברי הכנסת הנוכחים, אני מציע שזו תהיה ההחלטה שלנו, אני מקווה שכל הגורמים ישתפו פעולה עם ההחלטה הזאת, ובעזרת השם בתקופה הקרובה נמצא פתרון של קבע לבית-הספר. תודה, אנחנו עוברים לנושא הנוסף.

אני רוצה להגיד תודה רבה, קודם כול על השיעור הזה באזרחות, שמראה איך אפשר, בכוחות משותפים, לפתח רעיון שאנשים הביאו מהבית, שגם בכנסת נותנים מקום לדיונים כאלה. בעיני זה היה שיעור מאלף שמעולם לא קיבלתי.

תודה, אני מעריך את הדברים שלך.

2. פיטורים מורים בביתה ספר "מקיף" תרשיחא,

ביוזמת חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת ברכה

נעבור לבית-הספר "מקיף" תרשיחא. מר זחאלקה הציע את הנושא, וזו זכותו ואף חובתו להסביר.

בוקר טוב לכולם. הנושא הוא פשוט, יש בפנינו בית-ספר מצליח, מצליח מאוד, אפילו, לשביעות רצונם של כולם. יום אחד העירייה, משיקולים שלה, מחליטה שבית-הספר הזה יעבור לרשת חינוכית, לרשת "אורט". המורים והתושבים – נציגי התושבים הערבים בתרשיחא במועצה, שני הנציגים – ועד ההורים והמורים, לא רוצים את זה. הם רואים שזה בית-ספר מצליח, שהוא הולך מחיל אל חיל, והם חוששים מפגיעה קשה. הם התנגדו, וראש העירייה החליט, חד-צדדית, לפטר את כל המורים.

אקריא רק מה שאומרת עיריית מעלות תרשיחא על בית-הספר, מסמך של העירייה: "תוצאות מרשימות, לאורך שנים, בבחינות הבגרות, בהשוואה למגזר הערבי וליתר המגזרים. אחוז אקדמאים גבוה במיוחד מבוגרי בית-הספר. פרויקטים מקומיים וארציים בתחום החינוך החברתי, כמו "ילדי שלום", "מחויבות אישי", פרויקט ייחודי בשיתוף בית לוחמי הגטאות, השתתפויות בפרויקט ייחודי למנהיגות עסקית חברתית, לימודים בתנאים פדגוגיים טובים" וכך הלאה וכך הלאה.

מדובר בהצלחה. תמיד יש תלונות להורים וכעס על מצב בית-הספר, אבל היום מדובר על בית-ספר אחר. אני יודע זאת גם מהיכרות אישית שלי עם בוגריו, שאני מוצא אותם בכל מקום. גם כשהייתי באוניברסיטה, כשלמדתי וכשלימדתי ראיתי את הבוגרים, ראיתי סטודנטים מצליחים, והם ממלאים את הארץ בהצלחתם בכל תחומי החיים.

הבקשה שלנו מהוועדה לדון בעניין, לבקש או לדרוש מהעירייה לחזור בה מהחלטתה ולבוא בהידברות עם ההורים ועם נציגי הציבור תרשיחא.

לעומת מה שדנו בו לפני כן, לפי הנתונים שקיבלתי ההחלטות על הנושא הזה התקבלו לפני הרבה זמן, זה היה תהליך ארוך. לפי מה שקיבלתי, ההחלטות הסופיות כבר היו במאי 2005, לפני יותר משנה. היה גם תהליך משפטי, כך הבנתי. זה נראה לי מאוד מאוחר. אם היו דנים בזה לפני שנה או שנה וחצי, זה היה יותר במקום.

דנו בזה, ההתנגדות של ההורים ושל המשפחות היו כל השנים. היה רצון של העירייה, נכון, אתה צודק. אבל פיטורי המורים היו רק לפני חודש או שבועיים.

לא כולם קיבלו מכתבים?

כולם.

כל מורי בית-הספר קיבלו. לכן ביקשנו את הדיון הדחוף הזה. היום יש שם שביתה.

רוצים להעביר ל"אורט", מה הבעיה?

נשמע את נציג משרד החינוך.

קודם כול, לגבי בית-הספר עצמו: אנחנו בהחלט שבעי רצון ממנו, אם כי בשנים האחרונות חלה היחלשות. בסך הכול, בממוצע המחוזי שלנו, זה אחד מבתי-הספר הטובים. יש ירידה כלשהי בשיעור ההצלחה בבגרות.

יש ירידה בהרבה מקומות.

נכון. בסך הכול הוא נחשב לבית-ספר טוב, ויש לנו שביעות רצון ממנו. הוא מהווה מוקד משיכה לכל האזור.

שיעור ההצלחה, זה כמעט כפול ממה שיש במגזר הערבי.

בבית-הספר הזה לומדים מיישובים רבים בסביבה.

דרוזים, נוצרים ומוסלמים.

הוא מכניס גם תלמידים מרשויות מקומיות אחרות בסביבה, גם כאלה שיש להן תיכונים משלהן. יש ילדים שמגיעים משם לבית-הספר.

מה הבעיה?

יש במעלות בית-ספר תיכון שמנוהל על-ידי רשת "אורט". אנחנו מאוד מעריכים את העבודה עם רשת "אורט", היא בהחלט מוסיפה משאבים רבים שהמשרד לא נותן, היא מפתחת את מערכת החינוך, ובהחלט יש לנו עניין שרשת אחת תנהל את המערכת המשותפת של כל בתי-הספר התיכוניים ביישוב. אנחנו תומכים בנושא הזה מתוך הניסיון המצוין שיש לנו בעבודה עם רשת "אורט".

בעצם אתה אומר שזה בית-ספר טוב, אבל אם יהיה חיבור לרשת "אורט" זה ייתן יותר.

יהיה טוב יותר, יהיה יותר פיתוח של מעבדות, מתקנים וכו'.

בית-הספר במעלות גדול מאוד. אתם לא רוצים בתי-ספר קטנים.

אנחנו לא מאחדים את בתי-הספר. בבעלות רשת "אורט" יהיה בית-ספר אחד במעלות ובית-ספר אחד בתרשיחא.

אז מה הבעיה?

ראש העירייה עובד במעלות עם רשת "אורט". הוא לא רוצה לטפל בבית-הספר בתרשיחא. הסיבה היחידה שהוא רוצה שיהיה "אורט" בתרשיחא היא שיש "אורט" במעלות. זה לא קשור להצלחת בית-הספר, זה לא קשור למצב הלימודים.

תסביר לי, אני קצת מכיר,

תושבי תרשיחא, או חלק גדול מהם, לא מתלהבים מראש העיר. הם מבקשים שהוא יהיה האחראי. מה, הם לא רוצים לפתח? הם רואים שבית-הספר הזה עובד טוב ומתפתח כל הזמן.

אתה בטח יודע, מהניסיון הרב שלך, שרשת "אורט", שהיא רשת עולמית, כשהיא נכנסת לבית-ספר, היא מוסיפה המון. אני רק רוצה להבין את הנקודה: מה רע בזה שבית-ספר שהוא מצוין וטוב יהיה עוד יותר טוב אם ייכנס גורם שיכול להוסיף.

אני רוצה שנציגי העיר ישמיעו את דבריו.

אני מנציגי שלמה בוחבוט, שמדברים עליו כל הזמן.

אני רואה שהוא כל הזמן ברקע.

תודה. נשמע את הצדדים קודם.

רוצה לשאול שאלה. במכתב שקיבלתי העתק ממנו, שהופנה ליושב-ראש הוועדה, מצוין שבית-הספר הוא בהדרגה בפיחות מבחינת מספר התלמידים. זה רק השנה?

עד לפני חמש שנים היו 450 תלמידים. היום יש 400 ומשהו תלמידים. זה לא משמעותי.

בתרשיחא אחוז הילודה לא גבוה. אנחנו רגילים שבבית-ספר ערבי בכל שנה יש 50-100 תלמידים יותר מבשנה שעברה. כאן יש יציבות.

יש לנו נתונים לגבי מספר התלמידים. זה לא משמעותי. לא זאת הבעיה.

אני יכול לומר את הדעה האישית שלי. למדתי ב"אורט" וגם את התואר שלי עשיתי ב"אורט", "אורט" סינגלובסקי. אני מכיר את הרשת מקרוב. אני יודע ש"אורט" תורם, גם מבחינת העבודה בשטח וגם מבחינת החינוך, הרבה מאוד לישראל. לדעתי זה הפוך: ברגע ש"אורט" ייכנס לשם, בית-הספר יתפתח ויוכל להכניס עוד תלמידים מהאזור. כי חוץ מזה שהוא נותן חינוך טוב הוא גם מפתח את הנושא הטכנולוגי וכו'. לדעתי זה רק לטובה. אני לא חושב שיש כאן ניגוד אינטרסים מבחינת התלמידים.

אני יועץ ראש העיר לחינוך, עובד שנים רבות במעלות. יש כאן חברים טובים מתרשיחא, שעם חלקם גדלנו יחד, ואנחנו חברים טובים במעלות תרשיחא.

בקצת סבלנות, אני רוצה לתאר את העניין. המהלך הוא בן שנתיים. זה לא קרה אתמול בלילה. הסיבה הראשונית שבגללה החליטה הנהלת העיר, בהייררכייה הנכונה, במהלך החוקי הנכון – הנהלת העיר, מליאת העיר, בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון, וכולם גיבו את ההחלטה –הסיבה העיקרית היא הרצון לשדרג את בית-הספר לרמות הנדרשות היום. נכון, בית-הספר מוצלח מאוד, היה מוצלח מאוד וגבוה מאוד, רוב בעלי התארים בתרשיחא הם בוגרי התיכון.

למה "היה"?

מייד אסביר. בארבע או בחמש השנים האחרונות ירדנו בבגרויות ל-55% זכאים. פעם היינו ב-70% או 80%. ירדנו גם במספר התלמידים. זה גם נובע מזה שיש ארבעה או חמישה בתי-ספר מסביב לתרשיחא, בפריפריה, שניזונים מאותם תלמידים והם תחרות קשה. חברנו ראש עיריית פסוטה יסביר.

זה שיש תחרות קשה, זה לא מסביר ירידה בבגרות. אגב, בזכאות לבגרות יש ירידה מ-63% ל-55%. זה לא נורא. וגם 55% הם בערך 80% יותר מהממוצע במגזר הערבי בישראל.

נכון. זאת השקעה רבת שנים של עיריית מעלות, עם תושבי תרשיחא. בית-הספר גם בנוי יפה מבחינה פיזית, והוועדה מוזמנת לבקר בו, כשתבוא למעלות. הוועדה היתה אצלנו לפני שנתיים או שלוש. תראו בית-ספר למופת. אנחנו גאים מאוד בבית-הספר ודואגים לו מאוד שלא יידרדר, לא מבחינת תקנים, לא מבחינת ההשקעה ולא מבחינת מספר התלמידים.

למה אתם לא משקיעים יותר בבית-הספר?

כפי שידוע לך, אם מערכת החינוך היום תסתמך רק על המקורות שמגיעים ממשרד החינוך, היא בבעיה קשה. היא חייבת לגייס משאבים ממקורות חוץ. בית-הספר בתפן הוא דוגמה לכך. אם זה לא יהיה, מערכת החינוך, בוודאי בתיכונים, לא תגיע לרמות הנדרשות. ו"אורט" עושים את זה מצוין.

אני חושב שהדברים מובנים והגיוניים, נשמע למה יש התנגדות בכלל.

כבוד היושב-ראש, נמצאים אתנו חברים מהמועצה, נמצא אצלנו ג'ורג' אבו איוב, ראש מועצת פסוטה, ואנחנו רואים בו שותף, כי תלמידי פסוטה לומדים בתרשיחא. נמצא אתנו יושב-ראש ועד ההורים, מר דכואר, גם נציג ועד ציבורי מתרשיחא.

המהלך הזה, להעביר את "מקיף" תרשיחא לרשת "אורט", לדעתי זו החלטה לא חינוכית, אלא החלטה פוליטית. היתה הצעה לבחון את העברת "מקיף" תרשיחא לרשת "אורט".

אתה נמצא במקום שבו כל ההחלטות הן החלטות פוליטיות.

אני מדבר על חינוך, על בית-ספר. בית-הספר יקר לנו ולכל יישובי האזור. בחנו את הנושא של העברת "מקיף" תרשיחא ל"אורט" מבחינה אחת, כי אנחנו רוצים את הטוב ביותר לבית-הספר. התייעצנו עם אנשי חינוך מהכפר ומחוצה לו, ביקרנו בבתי-ספר באזור, מהמגזר הערבי, ראינו שאין שום סיבה להעביר את בית-הספר. התייעצנו גם עם ועד ההורים. כל הגורמים בתרשיחא: ועד הורים, ועד מורים, נציגי תרשיחא, גם ראשי המועצות בסביבה, שאנחנו רואים אותם שותפים לבית-הספר – כולם לא מעוניינים בהעברת "מקיף" תרשיחא לרשת "אורט". ראש העיר מתעקש. הוא החליט החלטה בניגוד לרצוננו. אנחנו מיעוט בעירייה: שני חברים מול 13. חברי העירייה שהצביעו בעד העברת "מקיף" תרשיחא לרשת "אורט" לא מכירים את בית-הספר, הם אף פעם לא ביקרו בבית-הספר. אין להם שום מידע על בית-הספר.

אני רוצה לשאול אותך, אני מבין את ההתרגשות, כי הנושא חשוב לך וקרוב ללבך. אין צורך לדבר בהתרגשות. אני עדיין מתקשה להבין מה הבעיה. המצב הזה קיים בכל הארץ, זה לא ייחודי למעלות תרשיחא. ראש העיר במצוקה למצוא את התקציבים שהוא צריך לבית-הספר, משרד החינוך מקצץ עוד ועוד בכל שנה, כי כך זה בכל הארץ. הוא מוצא פתרון. הוא רוצה לחזק את בית-ספר, ועם זאת, אין לו אמצעים, אז הוא ניגש לרשת "אורט", והם מוכנים לתת את ההשקעה כדי שבית-הספר יתקיים ויתחזק.

מה הסיבה שאתם לא רוצים בזה?. תסביר לנו. אני לא שואל כדי לקטר, אני מבין שאתם בדקתם טוב את נושא, אבל אני רוצה להבין.

אין לי שום כוונה לפגוע פה ברשת "אורט" ובמנהלים שלה. אנחנו יודעים שרשת "אורט" מוצלחת במגזר היהודי, ובדקנו, אבל עד איום "אורט" אפילו לא מוכרת מספיק במגזר הערבי.

הגיע הזמן.

אכנס עכשיו לעמדה של תושבי האזור: אנחנו שומעים יום-יום איומים, כי יש לנו מתחרים בבתי-ספר באזור – בפקיעין וביישובים אחרים. אם בית-הספר הזה עובר ל"אורט", תלמידי האזור יעזבו לבתי-ספר אחרים. אגב, בית-הספר מושבת היום.

כראש מינהל חינוך אני מבקש להתערב בעניין הזה. אתמול בלילה הם הכריזו על השבתת מערכת החינוך.

אני לא עוסק בזה.

זו זכות לגיטימית של ההורים.

אתה פיטרת את כל המורים, אדוני. אתה יודע מה זה לפטר?

אסביר למה.

אדוני, יש להם ארגון, לא צריך להגן עליהם.

עד עכשיו ניהלנו את זה עניינית, בואו נמשיך כך. אתה אומר שכל התלמידים יעזבו לבתי-הספר המתחרים?

יסגרו את בית-הספר. זה החשש האמיתי. תשימו את זה על השולחן. אנחנו חוששים שהמגמה היא לסגור את בית-הספר בסופו של דבר, ועושים את זה דרך תחנת ביניים שנקראת "אורט".

עדיין, אני חוזר על השאלה שלי. אני רק רוצה להבין: אני מבין שאתם אומרים של"אורט" יש הצלחות גדולות במגזר היהודי, והוא לא נכנס מספיק למגזר הערבי.

"אורט" נכנס לעכו למגזר הערבי, לפני שלוש שנים.

אתה יודע מה ההבדל? בעכו בית-הספר היה נחשל, ו"אורט" הצליחו אתו. פה לוקחים בית-ספר מוצלח ומכניסים אותו לבינוניות.

למה אתה חושב שהכניסה של "אורט" תוריד מהרמה של בית-הספר?

ראש מועצת פסוטה ידבר על יישובים אחרים שלא יבואו.

למה אתה לא יכול לענות?

אני ראש המועצה המקומית פסוטה, גם אני בוגר בית-ספר תרשיחא, נכון, יש לי תואר דוקטור. אני רוצה להגיד כמה דברים, לא אכנס לכול עכשיו. המצב שלנו בצפון קשה מאוד בפסוטה, מעילייה ותרשיחא. אם נמשיך באותה מגמה של השנים האלה, או של שנים קודמות - יש מלחמה בין בית-הספר בתרשיחא לבית-הספר בגוש חלב ומעילייה, על ילדי פסוטה. אצלנו אין בית-ספר תיכון. אנחנו מחוזרים.

המלחמה הזאת על הילדים רק עושה בלגן בכל האזור. הייתי במעלות תרשיחא, הם הזמינו אותי. בפסוטה יש 82 ילדים. אני חבר בעמותת "נוטרדם", יש בית-ספר במעילייה שהוקם לפני חמש שנים על-ידי הגרמנים. הוא הוקם למען פסוטה ומעילייה יחד. אני, כראש מועצה, טוב לי שיש בלגן בין העיריות, כי אני אקח את הילדים ל"נוטרדם", ובית-הספר שלי יגדל ויהיה לי טוב. אבל אני רוצה לראות את העתיד.

למה? אני שואל שאלה פשוטה למה כש"אורט" ייכנס לבית-הספר, מעכשיו בית-הספר ירד?

אני לא מכיר את "אורט",

אולי זאת הבעיה.

אבל אם תושבי תרשיחא מתנגדים, המורים מתנגדים,

למה?

הם מתנגדים להעברה.

אני שומע את הדובר השלישי מטעם בית-הספר. כולכם אומרים שאתם מתנגדים. אני רק שואל למה.

יש לי פתרון לילדי הצפון. אמרתי את זה בעיריית מעלות תרשיחא ביום ראשון: בואו נאחד את בית-ספר "נוטרדם" ואת בית-הספר בתרשיחא יחד, לא תחת המטרייה של "אורט" אלא תחת עמותה שהיא חזקה בהרבה, לדעתי, במגזר הערבי. ההצלחות שלה גדולות בהרבה מאלו של "אורט". הכוונה לבית-ספר שתחת הבישוף אליאס שרקור.

ואיפה ילמדו המוסלמים? זה אחד השיקולים.

תני לי לגמור. יש סקר של משרד החינוך על עשרה בתי-ספר הכי טובים בארץ: שבעה מהם הם מבתי-הספר הפרטיים של הבישוף אליאס שרקור. זה בדוק וידוע.

על זה אין ויכוח, שזה טוב.

בתשובה על השאלה, יש בבתי-הספר האלה יותר מוסלמים ודרוזים מנוצרים. מבחינה כלכלית, יש לעמותה הזאת ולבתי-הספר האלה הרבה יותר כסף., הם מביאים הרבה יותר כסף מחוץ-לארץ לתמוך בבתי-הספר שלהם.

אני מציע פה שעיריית מעלות תרשיחא ואנחנו מ"נוטרדם" נשב יחד, נאחד את שני בתי-הספר, לא יהיו עוד מלחמות, תחת המטרייה של בית-הספר ההוא.

אני סמנכ"ל "אורט". המנכ"ל לא יכול היה להשתתף. נודע לנו על הדיון אתמול בערב.

נבדוק את זה.

קודם כול, אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. ברשת "אורט" יש הרבה מאוד בתי-ספר במגזר הלא יהודי, הערבי. יש לפחות שבעה בתי-ספר ותיקים. דיברו מר וסרמן וחבר הכנסת מילר. אפשר לבדוק את ההצלחה שלהם, היא בלתי רגילה. ברמה של העובדות אני סותר את האמירה הזאת. יש בית-ספר בעכו, אפשר לברר עם תושבי עכו. יש "אחווה גלבוע", אחד מבתי-הספר המובילים במדינה במגזר הערבי.

בנעורה.

אז דבר על המצוקות שם. אני יודע מה קורה שם. דבר על הצפיפות.

אחד מבתי-הספר המובילים. צפיפות? הלוואי על כל ילדי ישראל בית-ספר כמו "אחווה גלבוע".

שמעתי מראש הרשות ומחברי המועצה ומאנשים ותלמידים על מצוקות, על קשיים, על מצב בלתי נסבל שם.

זה לא הנושא עכשיו.

הוא פתח את הדיון.

היושב-ראש שאל אותי איפה יש בתי-ספר. יש בחיפה, יש בוואדי סלמה, יש בסאג'ור, יש בעוספייה, יש בנצרת. ראש העיר נצרת מנהל אתנו מגעים כדי לבדוק אפשרות להרחיב את הפעילות עם הרשת.

בנצרת יש הצלחות מעל ומעבר? באמת. דווקא אלו שני בתי-ספר שאני יודע עליהם.

אבל זה לא הדיון.

הוא מדבר על ההצלחות הרעות במגזר הערבי.

הוא מדבר על פריסה ביישובים בגליל.

זה לא הצלחה.

היושב-ראש שאל איפה יש בתי-ספר של "אורט", ואמרתי.

אנחנו עובדים יחד, לא כמו בוועדות אחרות. לא בצעקות.

הוא מדבר על פריסה, אומר "מוביל", נותן תואר לכל בית-ספר. אני יודע את האמת יותר מכולם, אני חי שם, אני יודע מה קורה בנצרת. גם מר וסרמן יודע מה קורה בנצרת, דבר, מר וסרמן.

אין צורך להגיב כך. מר וסרמן ידבר, גם אתה, כל אחד בתורו ובסגנונו. נאמר לפני כן שרשת "אורט" אינה עוסקת בכלל במגזר הערבי. זאת היתה אמירה שנאמרה על-ידי חברים מכובדים מסביב לשולחן. אז בא הנציג של רשת "אורט", ואומר שזה לא נכון. זה הכול.

עוד כמה עובדות: קודם כול, הוזכר שיש כוונה להשתמש בכניסה של "אורט" לסגור את בית-הספר. אז אני רוצה להצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: אם "אורט" תיכנס לבית-הספר, ואני מקווה שכן, לא רק שאין לה כוונה לסגור את בית-הספר, אלא יש לה כוונה לפאר ולפתח אותו, ולהשקיע בו. אני מצהיר זאת כאן. לא רק שלא לסגור, אלא לפתח ולהשקיע.

אני לא רוצה להתערב במהלך שמתבצע על-ידי עיריית מעלות תרשיחא, אבל אורט מעסיקה בארץ כ-6,000 מורים. יש לנו מערכת יחסי עבודה קורקטית, עניינית ומקצועית מאוד עם ארגוני המורים, וכך אנחנו מתכוונים לעשות גם עם מורי תרשיחא, תוך שמירה על כל הזכויות שהאנשים צברו עד היום.

למה הייתם צריכים לפטר את המורים?

המהלך בן שנתיים. בשנה שעברה ניהלנו משא ומתן מסודר עם ארגוני המורים, עם המורים, בשיתוף ההורים. הגענו ל-31 במאי, שזה המועד לשינויים פרסונליים. כשהמועד עבר אמרו שיש עוד שנה למשא ומתן. השנה שוב התחיל משא ומתן מסודר, ונציג ארגון המורים יושב פה, ושוב הגענו לתאריך הקובע. אם היינו מגיעים אליו, היו אומרים לנו לחכות עוד שנה. לכן זה היה תהליך מחויב המציאות: הודעה על פיטורי המורים, כדי שכולם יעברו ל"אורט", ילכו לעבוד ברשת "אורט".

אני רוצה לבשר שהיום אנחנו מסיימים כאן והולכים למשא ומתן מסודר, בתקווה שנגיע למצב שכל המורים יחזרו לעבודתם והכול ינוהל תחת רשת "אורט" בצורה מסודרת.

תודה. אני מבקש תגובות בדקה.

אני חבר מועצת העיר השני בתרשיחא. אני בוגר בית-הספר התיכון תרשיחא, ורופא וטרינר במקצוע שלי. התנגדנו כבר מההתחלה. הסכמנו לבחון מהלך של הרשת, וזה מה שעשינו. הלכנו וביקרנו בבתי-ספר של הרשת. התייעצנו עם אנשי חינוך רבים, משכמם ומעלה. הגענו למסקנה שבית-הספר התיכון תרשיחא לא צריך את המעבר הזה. אכן יש שחיקה ניהולית, היינו לקראת חילופי מנהל, המנהל התחלף, והוא ייתן יותר תפוקה בניהול בית-הספר. בית-הספר טוב, הוא יכול להעמיד אותו על הרגליים ולהריץ אותו קדימה.

אין צורך בכל הזעזוע הזה שאנחנו דנים בו, במעמד רשת "אורט". התנגדנו, גם ועד ההורים, גם המורים, גם רוב התושבים בתרשיחא התנגדו. יש הרבה מתחרים באזור. תרשיחא הוא כפר קטן, של 4,500 תושבים. תרשיחא לבד לא תוכל להעמיד בית-ספר. במעבר לרשת "אורט", עם כל התחרות באזור, החשש הוא שהרבה ילדים ייגשו לבתי-ספר אחרים, ואנחנו נישאר עם ילדי תרשיחא בלבד.

רק רשת "אורט" תמנע את הנשירה הזאת.

סליחה, אדוני. קצת תרבות דיבור. אי-אפשר כך. בעוד חמש דקות אנחנו חייבים לצאת למליאה. לא עושים כך.

מזה יהיה קיצוץ במגמות, קיצוץ בשעות הלימוד.

אתה שומע פה נציג של "אורט". הוא הבטיח להשקיע, שזה יהיה לטובת בית-הספר.

אני מבין אותו, אבל זה לא תלוי בנציג "אורט", אלא באנשים בסביבה, שיחליטו לאן לשלוח את הילדים.

האנשים בסביבה הם אנשים אינטליגנטיים. אם הם שומעים שכל מה שיש היום יהיה, ותהיה גם תוספת של השקעה, מעבר למה שיש היום, איזו סיבה תהיה להורים באזור להוציא את הילדים, אם יש רק תוספת?

יש שיקולים אחרים להורים בכפרים האחרים, והם לא ישלחו את הילדים לתרשיחא אם זה יעבור ל"אורט". אני עובד בכפרים האלה ושומע את האנשים. זה החשש שלנו.

מכיוון שאנחנו מוגבלים בזמן, אני לא חושב שאני יכול למצות את העניין.

אני רק מבקש מההורים שינהלו את המאבקים, אבל מחר יחזירו את הילדים ללמוד. זה מה שאני מבקש.

הם לא יחזירו. אתה לא תקבע.

אף אחד לא חוזר.

תלמד את הילד שלי בכוח?

אדוני היושב-ראש, ברשותך, שתי מילים, להשלים את מה שהתחלתי להגיד. אני ועמיתי נח'לה טנוס חברים במועצת העיר תרשיחא. כפי שאמר מר דהן, לכאורה מועצת העיר ישבה, ההנהלה ישבה וקיבלה החלטה. אבל אנחנו מיעוט בעירייה הזאת, ואנחנו בעלי העניין בנושא הזה. אמרנו שאנחנו מתנגדים. אני חושב שמן הראוי היה שראש העיר ישמע את המילה שלו ולא יעשה מהלך כזה.

הבנו. חייבים לסיים.

רציתי להתייחס למה שאמר ד"ר בשארה.

סליחה, יושב-ראש ועד ההורים פה.

סליחה, צריך לסיים בתוך שתי דקות. נתתי לכל האנשים מתרשיחא לדבר.

אני יושב-ראש ועד הורים, אם תרשה לי.

לא.

הייתי בתרשיחא, אני מכיר הרבה אנשים שם, שוחחתי אתם. רציתי לחדד את מה שאמר ד"ר בשארה: המיעוט לא יכול לקבוע תהליך בעיריית תרשיחא, והרוב מחליט בתרשיחא.

זאת עיר אחת.

זה שקר.

הרוב בעירייה מחליטים לרוב בתרשיחא, כשהם לא יודעים מה קורה, הם לא ביקרו, הם לא יודעים מה זה התיכון.

רציתי להגיד משפט אחד בקשר לתיכון, שהם לא אמרו: תיכון תרשיחא בשבילם זה דבר יקר. זה הדבר שהם מתגאים בו. זה סמל היישוב, מימי הבריטים. הם לא רוצים לוותר עליו, פשוט מאוד. הם רוצים לפתח אותו. זאת האמת.

אבל הם סוגרים אותו.

הם לא רוצים רשת "אורט", הם רוצים להתגאות, לתפוס את הסמל.

אבל בעוד שנה ירצו לסגור.

בזמן שיש לנו אנחנו לא יכולים להגיע לסיכום בנושא הזה. אנחנו נמשיך את הדיון. אני מאוד קורא לצדדים למצות את הדיאלוג ביניהם בינתיים – גם בתוך העירייה, גם עם ועד ההורים, ואני מצטער שלא הספקנו לשמוע את הנציג. מצו את הדיאלוג ביניכם במהירות האפשרית, ואל תשתמשו בילדים. הילדים ילכו ללמוד, ובינתיים תמצו את זה. תשמעו את המיעוט, אי-אפשר לכפות את זה על ההורים ועל התלמידים אם הם לא רוצים.

תקשיבו לנציגי "אורט". אני מכיר את הרשת בכל הארץ, בכל המגזרים. זו באמת רשת שעושה נפלאות. אל תפסלו אותה על הסף רק משום שאתם לא יודעים איך לאכול את הדבר הזה. יכול להיות שזה יהיה לברכה ולתועלת של בית-הספר. אני מודה לכולם.

יהיה המשך דיון?

כן. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.