PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

06.06.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י' בסיוון התשס"ו (06.06.2006), בשעה 11:30

הקלות בבחינות הבגרות למפוני גוש קטיף

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר


חיים אמסלם




אורי אריאל




זאב אלקין

גלנטי יצחק





רונית תירוש




אלכס מילר




יואל חסון

עמירה חיים – מנהלת מחוז דרום, הוועדה המייעצת, משרד החינוך, התרבות

והספורט




פנינה בן שלום – דוברות משרד החינוך, התרבות והספורט




מוטי סמט – הסתדרות המורים




שימי פאר – הסתדרות המורים




חגי אורן – מועצת התלמידים והנוער הארצית




רובי ריגל – מינהלת סלע




אליעזר אורבך – ועד מתיישבי גוש קטיף




הרב קובי בורנשטיין




חמוטל כהן




אמציה יחיאלי




חגית ירון




עזרא אלדר




דורון בן שלומי




יגאל מעודד




ליאור כלפה




שלמה וסרטיל




מרדכי בטר




לאה וסרטיל




שושנה סלוצקי




הדר איובי




בתיה כהן – דורס




אפרים טשנדי




אילנית בוקרה




שושנה אלנקווה




שושנה בן חיים

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

הקלות בבחינות הבגרות למפוני גוש קטיף

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. קיבלנו מכתב מנציג הורי התלמידות, עזרא אלדר. בוועדה הזאת אנחנו מטפלים בכל מה שקשור לחינוך. אני מציע שנטפל בגופו של עניין, כיוון שיש כאלה שהיו בעד ההתנתקות והיו כאלה נגד ההתנתקות. הגישה שלנו צריכה להיות קשורה למה שטוב לתלמידים. זה לא משנה אם אנחנו בעד או נגד ההתנתקות, כולנו צריכים להיות בעד התלמידים. בעד התלמידים, זה אומר לבחון לגופו של עניין גם את מה שהתלמידים עברו במשך השנה, כאשר עלינו להתחשב בכך שההתנתקות היתה שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים. תלמידים רבים היו צריכים לעבור למקומות אחרים, והרבה מהם לא מצאו מסגרות מסודרות תקופה ארוכה, כאשר חלק עברו ממסגרת למסגרת. אני חושב, שיש מקום לתת את מלא העזרה לתלמידים, כדי שלא יסבלו מזה מעבר לשאר הדברים שהם סבלו. כמי שכן תמך בהתנתקות, אני אומר כי זאת חובתנו כוועדה.

תודה ליו"ר על קביעת מועד מהיר לדיון. אני רואה פה את מנהלת מחוז דרום, שעד לפני זמן קצר היתה ממלאת מקומה של המנכ"לית. בגלל המצוקה היוצאת דופן, ראוי שגם המנכ"ל והשרה היו פה. לשם ההגינות והשקיפות, אני רוצה לומר כי אנחנו נפגשים עם המנכ"ל היום. עדיין, אני חושב שלהבא צריכים להשתתף בדיונים כאלה גם נציגים מהנהלת המשרד הראשי.

אמירה היא נציגה של הנהלת המשרד.

ההחלטה הזאת של בחינות הבגרות היא לא בידה. אני יודע מה היו המלצותיה. אני רוצה להצטרף לדבריך ולומר, כי נשתדל בוועדה הזאת לא להתנצח על מה שהיה ועל מה שהוביל להחלטות הקשות, אלא נתמקד בפתרון המצוקות הקשות ביותר שיועלו פה על ידי האנשים, רכז הנוער ואחרים. יש פה תלמידות והורים לתלמידות. עיקר העניין הוא לפתור את הבעיות שלהם.

שמענו בוועדה לענייני ביקורת המדינה, כי אחרי 10 חודשים הטיפול במפונים הוא בלתי נסבל. האנשים האלה לא פשעו ולא חטאו. אלה אנשים שתרמו למדינה בכל צורה, כולל חסד ועזרה ליישובי הסביבה, כמו שדרות, נתיבות, אופקים ובאר שבע. האנשים האלה הפכו להיות אנשים שמושיטים יד לעזרה, לא במובן של קיבוץ נדבות, אלא במובן של חוסר יכולת לדבר עם השלטון המרכזי. כל אחד מגלגל אותם למקום אחר ומסביר להם דבר אחר. השיטה היא, או שאתה מסביר או שאתה מצליח. אני מציע לכולנו להצליח. לא מגיע להם עונש כפול. 5 שנים הם היו תחת בעיות ביטחון, 6,000 פצמ"רים ומרגמות, ילדים פצועים, הורים הרוגים. אחרי זה הם פונו מביתם, גורשו מביתם, ואז המדינה עושה להם תנועת יד של שלום.

כל זה לא בא להוריד ממה שכן נעשה. באופן טבעי מדובר על בעיות. יש דברים שנעשו. מסגרות נפתחו ללא תקן, הוגשה עזרה לגני ילדים, כולל הסעות. יש כאלה דברים, אני רוצה להזכיר אותם, ולהודות לשתי המנכ"ליות לשעבר. שתיהן עשו רבות, אבל עדיין יש פער בין זה לבין תשובה למה יהיה בשנה הבאה. עכשיו רושמים את הילדים לשנת הלימודים הבאה. עכשיו צריך להחליט על תקנים. עכשיו צריך להחליט על מסגרות. האם יוקם בית ספר בניצן או לא יוקם בית ספר בניצן. צריך לתת תשובות קדימה. אני פונה כיו"ר שדולה, כחבר כנסת וכחבר ביחד עם חה"כ אלקין והיו"ר. השדולה היא מעבר לכל העניינים המפלגתיים.

אדוני היו"ר, אני רוצה לפנות אליך ולבקש שנדע לענות למתיישבים בזמן אמיתי על כל בעיה, באמצעות טיפול פרטני וטיפול כולל של הוועדה. הלוואי שלא נצטרך בזמן הקרוב לדון בעניין, כי נוכל לקבל דיווח ממשרד החינוך ומשרדים אחרים, שהבעיות שנותרו הן בעיות שבשוליים בלבד. הלוואי שנגיע למצב הזה עד לשנת הלימודים הקרובה.

אמירה, אני רוצה לשאול לגבי הנושא הזה של תשובה בזמן אמיתי. האם יש כתובת שניתן לפנות אליה מיד כאשר בעיה מתעוררת?

יש מטה מאוד מסודר לתת מענה מידי לכל הבעיות הקשורות להתנתקות. מאחר והתושבים התפזרו בכל הארץ, מי שמטפל בנושאים באופן שוטף זה מנהל המחוז שמעביר את הבעיות למטה משרד החינוך שהוא מאוד מסודר. בשנה שעברה, כאשר כולם היו בדרום, אני ריכזתי את זה כמנהלת מחוז דרום. היום הם מפוזרים בכל הארץ, ולכן מטפלים בזה עוד אנשים. בכל מקרה יש מטה מאוד מסודר, שעומד בראשו גד אבוקסיס.

כלומר, הם יכולים ישירות להתקשר לגדי.

אני גם כן נשארתי צמודה לנושא הזה.

אני רוצה לציין, כי המשרד הוא היחיד שלקח עוזר מיוחד מקרב המתיישבים.

היא נתנה לך תשובה בנוגע לשאלה לגבי טיפול שוטף.

אבל צריך לחזק את הקשר הזה.

יש לנו נוהג לפתוח את השבוע בדבר תורה. השבוע לא היה רגיל, כי יש דיוני תקציב ולכן לא עשינו את זה בתחילת השבוע אלא היום. חברת הכנסת רונית תירוש לקחה על עצמה לשתף אותנו בכמה רעיונות.

תודה רבה על הזכות. תמיד אני מתקנאת בחובשי הכיפה, בעיקר באלה שמנצלים את פרשת השבוע כדי להתאים אותה לאקטואליה של אותו שבוע. אין ספק, כי הם משתמשים בחוכמת הפלפול כדי להסביר את הדברים.

ניסיתי לעשות משהו דומה ופניתי לפרשת השבוע, פרשת בעלותך. ניסיתי לראות איך זה מתחבר למשימות והאתגרים היומיומיים שאנחנו מתמודדים איתם. אי אפשר היה להתעלם מחג השבועות, חג מתן תורה, ומדמותה של רות המואביה הגיורת, שאפשר ללמוד ממנה רבות.

אני התמקדתי בעיקר בחוסר הסבלנות של עם ישראל אל מול הקשיים, שהוא חובה במהלך עלייתו לישראל, מהלך שלקח 40 שנה. אני מצאתי משבר מנהיגות אצל משה רבנו, ששאל: "אנוכי הריתי את העם הזה?" קצה נפשו בטענות העם על המן וכל הצרות הנלוות. הוצע לו בצו להקים מועצה של 70 איש, לימים הסנהדרין עד בית המחוקקים הזה. הוצע לו לבזר סמכויות, והוא עשה את זה ברצון. בתהליך הזה הוא מינה שרי עשרות, שרי מאות ושרי אלפים. הלוואי גם אנחנו בימנו אנו נדע לבזר סמכויות, כדי לשלוט בצורה טובה יותר ולהיות נגישים יותר לאחרון האנשים בעם, לאחרון האזרחים שלנו.

אני יכולה למצוא קשר לדברים שאמרתי אתמול במפגש שלי עם תלמידי גימנסיה הרצליה. זה הזכיר לי את המפגשים, שעשיתי במסגרת שותפות 2000, כאשר יצאתי ללוס אנג'לס לפגוש את הפדרציות שם. פגשתי שם 3 מגזרים: מגזר האורתודוקסי, המגזר הקונסרבטיבי והמגזר הרפורמי, שהוא הכי מקביל לזרם החילוני בארצנו. ההבדל הוא, ששם אפילו הרפורמים מדקדקים בכל נושא היהדות, המנהגים, ההלכות, המועדים, החגים והתפילות. כאשר חזרתי לארץ נוצר אצלי איזה דיסוננס. אמרתי לעצמי, כי אנחנו בזרם החילוני לא מספיק יודעים ונוהגים בהלכות היהדות, וזאת כי אין עלינו חובת הוכחה שאנחנו יהודים. אנחנו חיים כאן, ולכן אנחנו יהודים. הם שחיים בגלות, כדי לא לאבד את השורשיות שלהם, מקפידים על קלה כחמורה בנושא היהדות, מה שאנחנו כאן לא עושים, וחבל. אולי זה מסר למשרד החינוך, להמשיך בנושא של מורשת כדי לטעת בילדים את הדברים הכי בסיסיים של היהדות.

אני מזכירה את זה בהקשר של אותה גיורת, שהקפידה הרבה יותר מאיתנו בזרם החילוני, והלכה כמעט בעיניים עצומות אחרי חמותה. כל הקשיים לא התישו אותה ולא החזירו אותה לבית אמה. היא הלכה בצורה עיקשת ואסרטיבית לדרך שהיא בחרה בה, דרך החסד, דרך הענווה, מה שאפיין את דמותו של משה לעומת יתרו שאינו מצטרף לכל המסע הזה.

לסיכום, יש לי מסקנה אחת. רוח היהדות היא הרוח הנכונה. רוח של חסד, אהבה בינינו וקבלה של הגר, הזר והיתום. כדי שנעשה זאת, על כל אחד מאיתנו להכיר את כל אחת ממצוות וההלכות הבסיסיות של היהדות.

אני מודה לך. אני רוצה לומר לך, שבנושא הזה אנחנו נטפל לעומק בוועדה. זה נושא שמדאיג אותי באופן אישי, ואנחנו נעשה שינויים ומהפיכות בתחום הזה.

אני רוצה להוסיף דבר אחד. את ציטטת פסוק בפרשת בעלותך, כאילו משה רבנו מרים ידיים ואומר: "אנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו..". כך משה רבנו אומר שהוא מרים ידיים. מה שמעניין, הוא שהרמב"ם פוסק, כי כך צריך להיות יחס של מנהיג כלפי עם. משה שואל, האם אני אמא לתינוק שנקרא עם ישראל. הרמב"ם אומר, כי מנהיג, חברי כנסת ומשרד החינוך, צריכים כך להתייחס לעם. זה התפקיד שלנו בישיבה הזאת. אני מבקש מזקן חברי הוועדה, יצחק גלנטי, להכין לנו דבר תורה לשבוע הבא. אני רוצה לשמוע את נציג גוש קטיף, שיגיד מה הם רוצים שנקדם פה בוועדה.

השדולה שמעה את התלמידות, וחשוב שהוועדה תשמע אותם גם. אנחנו לא נמצאים באותו מקום שבו התלמידות עוברות ביומיום קשיים רבים. בראשית דבריי, אני רוצה לומר כי אנחנו חושבים כי המשרד תפקד כמו שצריך בשנה החולפת. ביחס למשרדים אחרים, המשרד הזה נתן תשובות בזמן אמת, אני אומר את זה גם כאחד שאמון על מוסד, וגם בתפקידי בוועד למתיישבי גוש קטיף. עם זאת, ישנם קשיים ומדינת ישראל מתנהלת לפי כללים. מאז ה-15 באוגוסט הדברים מתנהלים לפי כללים, וישנם קשיים. המשרד עושה מהלך נכון, והלוואי שמשרדים אחרים היו עושים אותו. הו לקח איש שטח מאצלנו ושם אותו בתוך המטה. היום הוא יד ימינו של גד אבוקסיס. זה אחד מהדברים שעזרו לנו להעלות דברים ולקבל מענה בזמן אמת. אני פה לח"כים ומבקש, תלחצו שכך יקרה גם במשרדים האחרים.

קודם כל זה טוב שאתה נותן את השבחים המגיעים למשרד החינוך.

אנחנו לא באנו לכאן על מנת לבקר. אנחנו כתושבים ואזרחי מדינת ישראל היינו שמחים לבוא לכנסת לסיורים ולא יותר מזה. אני רוצה לציין מספר נקודות שהן משמעותיות. לאחר הגירוש המשרד נערך לתת פתרונות מיידיים. אני חבר בוועדה הציבורית שאשרה ל-900 תלמידים, 600 מסובב עזה ו-300 מגוש קטיף, הקלות בבגרויות. בשנים עברו התלמידים מגוש קטיף סרבו לקבל את ההקלות, כיוון שהם לא רצו שהמאבק יהיה סיבה לנושא הזה. אני יכול להביא לדוגמא את אולפנת נווה דקלים, שמרכזת בה כמות גדולה של בנות. אנחנו רואים שהנתונים הם חיוביים בכל הקשור לציוני הבגרויות. השנה הנוכחית אינה דומה לשנה הקודמת. השנה נפתחה מאוחר ולוותה בקשיים רבים. בני הנוער סוחבים איתם המון קשיים. תושב סוחב איתו, ובני נוער פי כמה.

קודם דנו בוועדה לביקורת המדינה בשפ"י. הבנו כי זאת תוכנית תלת שנתית. אני שמח לשמוע את זה. מבחינת הגורמים בשטח, אין תקציב לזה. מנהל בית ספר רוצה להמשיך את התוכנית ולסגור עם המורים שימשיכו להעביר את שעות התרפיה. יכול להיות שיש החלטה עקרונית, אבל מי שמקבל את ההחלטות במדינת ישראל אלה פקידי האוצר. גם אם מתקבלת פה החלטה, היא נעצרת בדרך. אם יש החלטה של אגף שפ"י להמשיך את מה שהוא התחיל בו השנה במוסדות החינוך, צריך לראות איך הדברים האלה מיושמים, ושלמנהל בית הספר תהיה יד חופשית לסגור דברים עם מורים.

נושא נוסף, הוא הפיזור שלנו ברחבי הארץ שיצר מציאות קשה. אנשים מנסים להיתלות בוודאות, להמשיך את מה שהיה לנו לפני כן. לפעמים מדובר על המשך מסגרת חינוכית שבה התחנכת. אם למסגרת חינוכית היה כיוון מסוים, וילד מנווה דקלים נסע לעצמונה, היום זה לא כך. בשנה הזאת משרד החינוך אישר את ההיסעים, וילדים הצליחו להגיע למסגרות תואמות. התהליך הזה של האתרים הזמניים עד לבניית יישובי קבע, הוא תהליך ארוך, האופטימיים אומרים 4 שנים והפסימיים אומרים 7 שנים. הוודאות היחידה שיכולה להיות לילד, זה במוסד חינוכי. לדוגמא, לא היה ברור כלל אם אולפנת נווה דקלים תיפתח בכלל. הנהלת האולפנה לא רצתה לעשות כלום לפני ה-15 באוגוסט. היא התחילה לפעול רק ב-28 לאוגוסט. תלמידות נרשמנו כבר למוסדות אחרים וחזרו. כך גם במקרה של בית ספר נאות קטיף. הוא נפתח באיחור מסוים, אבל תלמידים עבור לבית הספר הזה מתוך רצון ללמוד בו. יש לזה משמעות.

ביקשנו העתקה של בית ספר נאות קטיף לניצן. ראש הרשות מתנגד לכך, והמשרד לא יכול לפעול בלי הרשות. יש פה לינץ שחייבים לעצור אותו במינהל חברה ונוער, בין הצד הבלתי פורמלי לצד הפורמלי. צריך לראות איך מלווים את בני הנוער בצורה שוטפת, מבלי להשאיר מצב של ניתוק בין בתי הספר הקולטים לבין הצד הבלתי פורמלי. המשרד ערוך, אך הלוחות זמנים לא יאפשרו למשרד לעשות זאת.

יש עבודה יפה שמינהל חברה ונוער עשה ביחד עם הנציגים שלנו בשטח. עבודת הטיפול הזאת חייבת להימשך. התקציבים לא עוברים לרשויות, ואנחנו אוספים תרומת כדי לאפשר לפעילות שוטפת. מתוך ניסיון, אנחנו צפויים לקשיים בחלק מן הרשויות. לא כל רשות היא כמו נחל שורק, מכניסה את היד לכיס ומוציאה את הכסף לפני שהוא מגיע. בגוש קטיף, כמו אזור מרחב לכיש, אשכול ואופקים, המורים קיבלו תמריצים. מדובר על 300 עובדי הוראה, מתוכם 200 עובדי הוראה נאלצו להעתיק את ביתם לאתרים הזמניים. אנחנו ביקשנו שבמסגרת התקופה הזמנית יינתן תמריץ, למרות שלמורי ימית זה ניתן עד הפנסיה. אנחנו מדברים על תמריצים של 400-800 שקלים למורה. מדובר על תקציב של 2,700,000 שקלים עד שנת הלימודים תשס"ז. מהיכרותי את המערכת, אני יודע שהסכומים האלה נחשבים קטנים. למה מורידים למורים האלה את המוטיבציה כאשר בן הזוג מובטל. יש מוסדות חינוך שנפתחו מחדש וצריך לתת להם ליווי כדי שיוכלו לעמוד על הרגליים.

יש כמה חלוצים שאחרי הגירוש הלכו למזרח לכיש ובונים שם יישובים לתפארת. כרגע הילדים נוסעים בדרך לא דרך, ציר הפטרולים, מלכיש לשומריה. יש החלטה לסלול את הדרך הזאת, ואתם יכולים כוועדה לעזור בנושא הזה גם.

על סמך בקשה של הורים בגוש קטיף, קבענו את הישיבה הזאת בנושא הבגרויות. אנחנו לא עוסקים בוועדה הזאת בסלילת כבישים. אני מציע שנשמע קודם את התלמידות.

אני למדתי בנווה דקלים בגוש קטיף. עכשיו אני גרה באמציה. אני לא יודעת על מה דיברתם, אני רק יכולה לספר לכם על החיים שלנו בשנה האחרונה. בווה דקלים היה לנו מוסד שלם משלנו, חיי פנימייה. אולפנה הזאת נתנה לנו הכל. היה ברור לנו שאנחנו ממשיכים ביחד, למרות שהיו הרבה גורמים שניסו להרוס זאת. רוב הבנות היו זקוקות לתלמידים המוכרים ולצוות המוכר, כדי להצליח ולהשתקם. בנות בכיתות ט-יב היו מאוד מבולבלות אחרי הפינוי. חודש וחצי אחרי תחילת הלימודים הגענו לאולפנה, החזיקו אותנו יומיים ושחררו אותנו. לא היו מורים, לא היו ספרי לימוד. מצאו לנו בשטח של גבעת וושינגטון מבנים ריקים המפוזרים בכל השטח. מאולפנה קטנה ומגובשת, הפכנו להיות מפוזרים. אין לנו מקום אחד משלנו שמאחד את כל האולפנה.

באיזו כיתה את לומדת?

אני עכשיו בכיתה י"ב.

איך היו ההכנות לבגרות.

אני עברתי 3 מלונות ואז עברתי לבית שלי. זה ממש פגע לי בלימודים. כל פעם צריכים לבוא ולסדר מחדש את החדר שלך. בהתחלה גרתי בכפר פינס שרחוק מאוד מהאולפנה בגבעת וושינגטון. אתה מנסה להמשיך את החיים הקודמים אבל זה לא פשוט, כי אתה עובר תהפוכות. אני יכולה להעיד, כי השנה היה לי קל יותר משנה שעברה. בשנה שעברה היה חוסר יציבות וזה הקשה עלי מאוד. ניסינו לעשות הכל כדי להישאר שם. השנה הצלחתי יותר ללמוד, אבל עדיין הרבה דברים מקשים. השנה הזאת היתה לא פשוטה. למדנו בתנאים שלא לומדים בהם תלמידים אחרים במדינת ישראל. המורים מפוזרים בכל הארץ.

אנחנו מבקשים עזרה בנושא של הבגרויות. תוספת זמן לא עוזרת וכבר לא משתמשים בה כל כך. תעזרו לנו לעבור את הבגרויות האלה.

מה את רוצה?

אנחנו רוצים הקלות בבגרות, תוספת של נקודות. אנחנו לא מצליחים להגיע לרמה שלנו בגלל המצב הנפשי שבו אנחנו נמצאים. אנחנו רוצים גם שיעזרו לנו לשקם את בית הספר שלנו, כדי שנוכל לחיות בו כמו פעם. אז גם נצליח יותר בבגרויות.

אני מורה באולפנת נווה דקלים. אני רוצה לומר כי במשך 5 שנים היינו תחת מצב ביטחוני קשה, ואף פעם לא ביקשנו הקלות והתמודדנו בכוחות מאוד גדולים. השנה המצב הוא אחר מכמה סיבות. קודם כל, הקימו את האולפנה מאוחר. ההתארגנות היתה לאורך השנה כולה. כל פעם בת אחרת עברה דירה ממלון לקרוון. צריך להבין כי כל זה מלווה במצב נפשי קשה. המצב הזה גרם לעיכוב בלמידה. הבנות האלה הוכיחו את עצמן בעבר, ואפשר לבדוק את תוצאות הבחינות שלהן. תוספת זמן זה לעג לרש. אנחנו ביקשנו מזמן בחירה של החומר, בחינות מותאמות, כדי שלבנות תהייה בחירה יותר גדולה, כי לא הספקנו את כל החומר.

כלומר, אתם מציעים בחירה גדולה יותר של החומר, או הנחה בניקוד.

אורי אריאל גם קיבל הקלות כאשר הוא ישב בעמק בית שאן.

אני מבינה שהם עברו תקופה מאוד קשה. שנה קודמת היתה שנה יותר מסובכת עבורן. במהלך כל השנה הנוכחית ניתן לכל התלמידים סיוע לימודי מאוד נרחב. אנחנו הקצנו תקציב לא קטן לסיוע לימודי, עד כדי שיעורים פרטניים. אני מדברת על כל בתי הספר שקלטו תלמידים מגוש קטיף. ליווינו אותם כל השנה, ולא רק לקראת בחינות הבגרות. אני מבינה את הקושי הקיים. קיימנו על כך המון דיונים, ונשאלה השאלה, איך לעזור לתלמידים בבחינות הבגרות. השאלה הזאת נשאלה גם בשנה שעברה לפני הבחינות הקודמות. חלק מהמורים, התלמידים וההורים חששו מאוד שיהיה סימון על מבחני הבגרות של תלמידי גוש קטיף, ולכן הציעו לא ללכת לכיוון של תוספת ציונים אלא בדרך פרטנית. אנחנו באמת הלכנו באופן פרטני ונתנו תוספת זמן.

השנה היו דיונים חוזרים, ושוב היתה שאלה, האם לתת באופן גורף תוספת, כאשר חלק מהתלמידים אמרו כי הם לא זקוקים לתוספת הזאת וכי הם לא רוצים שיסמנו להם את הציונים. הם אמרו, כי הם לא רוצים שתעודת הבגרות שלהם תהיה מסומנת.

מה לגבי האופציה השנייה, להרחיב את חומר הבחירה?

אמרנו, ניתן לכל ילד את מה שהוא צריך. קמה ועדה, שדנה ונתנה אישורים ל-1,565 תלמידים, כולל עוטף עזה. גם התלמידים בשדרות נמצאים כל הזמן תחת קסאמים. כל תלמיד מגוש קטיף שביקש הקלה, קיבל התייחסות. כולם קיבלו הארכת זמן, ורובם ברכו על כך. בנוסף, נתנו גם לימודים סמסטריאליים. המשרד נותן למי שנכשל בבחינה אפשרות ללמוד בקורס בסך של 450 שקלים. אנחנו נתנו את זה ליותר משליש מילדי גוש קטיף לפני בחינת בגרות מועד ב במימון מלא של המדינה, לכל מי שרוצה. גם מי שקיבל ציון 90 ורצה לשפרו לציון 95, קיבל את האפשרות ללמוד בקורס הזה.

כאן עולה בקשה, לבחון להוסיף אחוזים. מה שקרה בצפון בשנת 1982, זה קרה גם אחרי הבחינות, לאחר שאספו את התוצאות ובחנו אותן. אנחנו לא מבטלים את האפשרות לשקול את זה. עכשיו המבחנים מתקיימים והתלמידים מקבלים תוספת זמן. רובם לא רוצים באופן גורף לקבל תוספת של נקודות, לא רוצים לסמן את התעודה. יחד עם זה, אנחנו נבחן את ההצעה. אגב, תוצאות הבגרויות בנווה דקלים, למרות הירידה הכללית בארץ בקרב הנוער הממלכתי דתי, היו טובות. מדובר באותם ילדים מחזקים, שירדו לגוש ולא הגיעו לבגרויות. דווקא הציונים של ילדים מגוש קטיף לא ירדו, ובחלק מהמקרים עלו. נשאלת כאן שאלה חינוכית ערכית, האם אנחנו ניתן את התוספת באופן גורף לכולם, כאשר לא כולם רוצים בכך. כרגע אנחנו נתנו הארכת זמן ולמידה סמסטריאלית.

אולי נעשה את זה הפוך. ניתן זאת לכולם, ומי שלא רוצה, יכתוב שהוא לא רוצה ואז הוא לא יקבל.

הכל יישקל. אנחנו נקבל את התוצאות ונבחן את הדברים.

אפשר לעשות ממוצע של כל ילד ב-3 שנים האחרונות. אם אותו תלמיד יהיה בעל ממוצע של 80 השנה, כאשר הממוצע שלו בדרך כלל הוא 85, יוסיפו לו 5%.

חלק מהנושאים שהועלו פה לא קשורים לדיון. זה נכון שאנחנו לא סוללים כבישים, אבל בטיחות התלמידים שנוסעים בכבישים האלה, ין שלנו. המשרד קיבל החלטה על כל פנייה שהגיעה. זה מראש מעמיד את התלמיד במצב שבו הוא צריך לפנות ולומר, יש לי בעיה, תלכו לקראתי.

בית הספר פנה ולא כל תלמיד.

אבל הפנייה צריכה היתה להיות שמית. בסופו של דבר כל הבקשות אושרו. אם מראש היה ברור שכל הבקשות יאושרו, מה היה הטעם במנגנון של פנייה פרטנית במקום החלטה שנותנת את הזכות הזאת? הדאגה שלך לגבי הקבלה לאוניברסיטאות, היא מוצדקת, אבל מה לגבי הרחבת הבחירה.

הוא צודק. לא התייחסת לשאלת הרחבת הבחירה.

רובן של הבחינות כבר היו.

זאת אחת מהבעיות. בלי להיכנס לקבלה למוסדרות להשכלה גבוהה, זה היה יכול להיות פתרון. עכשיו זה מאוחר, כי רוב המבחנים כבר היו או שצריכים להתקיים בקרוב מאוד. חבל שלא הלכתם בכיוון הפתרון הזה. אתם אמרתם, כי ייתכן שתשקלו הקלה באחוזים כי לא הלכו במסלול של בחירת חומר. אם הייתם אומרים, כי במידה ותראו כי תוצאות המבחנים יורדים מממוצע של אותו תלמיד, תתנו תוספת אחוזים, זה היה יוצר תחושה אחרת לגמרי. יכול להיות שבסופו של דבר לא הייתם צריכים לתת את התוספת הזאת, אבל לא היתה בקרב התלמידים תחושה שהם באים למבחנים בלי גיבוי.

הנושא של שקלול דיפרנציאלי נעשה תמיד ולא רק במקרים האלה. כאשר יש הפרש בין ציוני המגן לציוני הבגרות, מתייחסים אחרת ובהתאם משקללים. אני לא חושבת שתהיה למשרד בעיה לפרסם, כי הוא יתמקד במפוני גוש קטיף, ועל פי אותה הגדרה אפשר לעשות את השקלול.

היום את לא מדברת בשם המשרד.

אני תמיד מדברת בשם ההיגיון. תמיד נהגתי כאילו מדובר בילדיי שלי. זה ההיגיון שהולך איתי. הנושא של הארכת זמן, זה אקט פסיכולוגי. במקרה הזה עברנו כבר את הקטע הפסיכולוגי. בשנה שעברה הם היו לחוצים, מפוחדים ומבולבלים, ולכן זה היה נכון. חלק השתמשו בזה וחלק לא רצו להשתמש בזה כדי לא ליצור סטיגמה. מה שמתארת התלמידה, חוסר היציבות במקום המגורים גרם להם להפסיד זמן רב מאוד של שקידה ולמידה. לפיכך, ההצעה של הרחבת הבחירה היא הצעה נכונה. אם לתלמיד רגיל מותר לענות על 5 מתוך 6 שאלות, לתלמידים האלה הייתי נותנת לענות על 4 שאלות מתוך 6. לפי דעתי, ניתן לבדוק איזה בחינות עתירות חומר, כמו תנ"ך, ספרות והיסטוריה, וביום הבחינה לאשר בחירה לבתי ספר ספציפיים. אני לא רואה סיבה לא לעשות את זה. עשינו את זה כבר בעבר. המשמעות של סמסטר קיץ, היא שדוחים בחינה בספרות, למשל, ואז יש להם יותר זמן להתכונן אליה, כאשר הם מקבלים חינם את קורס ההכנה.

כלומר, את הרחבת הבחירה אפשר לעשות גם במועד ב'.

אני רוצה לדבר על תלמידים שלא לומדים איתנו באולפנה. יש תלמידים שבודדים במסגרות שלהם, והם נאלצים להתמודד לבד עם הדברים. הם נאלצים להתמודד עם מסגרת לא מוכרת בבית ספר אחר. זה דבר שגורם להרבה בני נוער לצאת מהמסגרות האלה. כך מתחיל תהליך של התדרדרות. הם חוזרים לבית, ההורים מובטלים ואין מה לעשות.

למרות כל התקציבים שהיו, כרגע התמיכה הפסיכולוגית נגמרה. אנחנו בני אדם ועברנו דבר מאוד קשה,וכדאי להתייחס גם לזה.

האם אתם מקבלים עזרה ותמיכה פסיכולוגית?

קיבלנו בהתחלה, וזה נגמר.

בהתחלה אני יודע שלוותם בהרבה פסיכולוגים. היום אתן מקבלות את התמיכה הזאת?

לא.

בגלל שאין תקציב, כל התקציבים התוספתיים לא ניתנים עדיין.

מחר יהיה תקציב.

היועצים בבית הספר אומרים, כי לא תעזור תוספת של שעות לימוד, כי יכולת הריכוז היא נמוכה מאד. לא חסרות שעות לימוד. כל תלמיד שרוצה עזרה, מקבל. יכולת הריכוז של התלמידים היא נמוכה מאוד. לכן, בחינה נוספת לא תועיל, כי הם לא יכולים להתרכז. ההצעה של בונוס או תוספת אחוזים, היא משמעותית מאוד. אני רוצה להוסיף, כי אחוז הנשירה הסמויה בקרב תלמידי גוש קטיף, עומד על 30%. כאשר המוטיבציה של התלמידים האלה לנשירה סמויה תלך ותגדל.

למה אתה מתכוון? 30% עזבו את בית הספר?

לא. הם מחתימים כרטיס והולכים.

הם נוכחים נפקדים.

ברגע שהילד רשום במוסד, המשרד חושב כי הוא נוכח וזה בסדר.

אני רוצה להשתמש בהבטחה שלך. כאשר היית סגן שר החינוך אמרת לנו שאתה רוצה לעזור לנו. אנחנו מקווים, שעכשיו תעשה זאת.

בשביל זה אנחנו פה.

אני שמח שיש את הדיון הזה. המקום הנכון שצריך ללוות את התושבים ואת התלמידים, זה המקום הזה. זאת ועדה שצריכה להיות ערנית ולסייע למשרד החינוך למצוא את הדרכים לסייע להם. כיוון שקיימת כבר השפעה מיידית על חייהם של אותם תלמידים ותושבים, אני רוצה למנוע את ההשפעה העתידית. אני לא רוצה שהחברה הצעירים האלה יצטרכו לשלם מחיר על מה שעבר עליהם. להשכלה יש היום משמעות גדולה בהתפתחותו של אדם בישראל.

אני חושב, שצריך כאן פתיחות רחבה, כולל אם צריך לצאת ממסגרות. זה מקרה יוצא דופן, שצריך למצוא לו פתרונות. בשורה התחתונה, מה שילווה אותם הלאה זה הציונים בפועל. הם יכולים לקבל תוספת זמן, ובכל זאת לא לעבור את הסף שהוא מרגיש שהוא היה יכול לעבור אם לא היתה עוברת עליו כל הטראומה הזאת. זה יפגע לו בממוצע, וזה יפגע בסיכויו להתקבל לתחום הלימוד אליו הוא ירצה ללכת בעתיד.

אני לא מתרשם, שיש פתרון אחר מעבר לפתרון של תוספת נקודות או אחוזים. בכל דרך אחרת, לא בטוח שנגיע לתוצאה הסופית. גם אם תתנו תוספת זמן, ואני לא יכול להתווכח כאן עם אף אחד לגבי התחושות ויכולת הריכוז, לא יהיה מנוס לתת תוספת נקודות, כך שהממוצע שלהם לא ייפגע.

כל המערכת הזאת מדברת כאן על התכוננות. גם ההשכלה הגבוהה צריכה להיות שותפה לזה. הוועדה צריכה לפנות לראשי ההשכלה הגבוהה, על מנת שלא יפגעו בתלמידים האלה. ההשכלה הגבוהה היא לא משהו מנותק מכולם. היא גם חלק ממערכת החינוך בישראל. אנחנו נצטרך לפנות לראשי ההשכלה הגבוהה ולבקש, כי גם אם תינתן התוספת הזאת היא לא תפגע בהם. אני זוכר, כי אני כתלמיד קיבלתי הטבות בגלל מלחמת המפרץ. אני לא זוכר שכאשר באתי להתקבל למרכז הבין-תחומי בהרצליה, מישהו זכר את זה שאני קיבלתי הקלה. לא סומנתי.

זה לא אנחנו אומרים את זה, אלא התלמידים.

אז בואו נרגיע את התלמידים בעניין הזה.

אני מבין, שאתם רוצים לפתור את הבעיות על ידי הוספת זמן או בבחירת החומר. הבעיה היא בעיה של ידע ולא של זמן. על ידי תוספת של שעות, זה לא יצליח. אולי כדאי למשרד החינוך לחשוב על תוכנית מסוימת באותם מקצועות ספציפיים שבהם יש בעיה, ולשנות אותם כדי לעזור לאותם תלמידים, שיש להם בעיה להשלים את הידע בצורה מיידית. צריך לחשוב על דרך להשלים להם את הידע בצורה יותר מהירה.

היינו רוצים לקבל מידע מהמל"ג, האם כבר עכשיו רואים התדרדרות בציוני הפסיכומטרי. יש כבר עכשיו תלמידים בכיתה יב שיכולים להיבחן בבחינה הזאת. האם בתי הספר נותנים את האפשרות להיבחן בבתי הספר. אני יודע שבבתי הספר אחרים זה כן קיים. זה נשמע כמובן מאליו, אבל יכול להיות שזה לא קורה.

אני חושב, שיש להבחין בין הידע של התלמיד, שיצטרך להוכיח אותו באוניברסיטה, לבין הצורך לפתור בעיה טכנית. אם רוצים שהממוצע של התלמידים האלה לא יהיה שונה מזה של התלמידים בתל אביב, צריך לתת תוספת של אחוזים. מבחינת הידע של התלמיד, היה רצוי ללכת על פתרון של הרחבת הבחירה, או לכיוון של לימודים סימסטריאליים לפני מועד ב. לדעתי, זה פותר את הכל. אין לי צל לספק, שאם מישהו ירצה לסמן את תלמידי גוש קטיף, הוא יוכל לעשות את זה גם כך וגם כך. אם הרמה של הלימודים תישמר, יהיה הרבה יותר קשה לבוא בטיעון כלשהו לגבי אותם סטודנטים לעתיד.

אני מייצגת את בית הספר היסודי בנווה דקלים. אני רוצה שהילדים האל היגיעו לבחינות הבגרות ואז תיווצר הבעיה. השנה הילדים קיבלו את תוכנית מניפה, קרן קרב ויום לימודים ארוך. היינו מאוד מבקשים, שכל התמיכה שהילדים קיבלו השנה, תימשך במשך שנתיים-שלוש הבאות, עד אשר הילדים האלה ייצאו מאותה טראומה ומשבר, שבו הם נתונים היום.

ההקלות שפורסמו אתמול צריכות להינתן גם על שנה שעברה.

אתמול פורסם כי תינתן תוספת זמן. לא ניתן לתת זאת על בגרויות שהיו כבר.

אני מדבר על הקלות ל-1,566 תלמידים. לגבי השכלה גבוהה, אסור שיסומן לתלמידים שהם קיבלו תוספת זמן. לגבי הבחירה, יש אפשרות שונה לעשות את הבחירה ולהוריד את אותה שאלה שרובם נפלו בה. הוועדה צריכה לתת את דעתה גם לגבי הבגרות במתמטיקה, שיום לפני שהיא נערכה נפלו קטיושות על קריית שמונה.

מאז הגירוש עברו 10 חודשים, וניתן להגיד כי משרד החינוך עבד הכי יפה מכל המשרדים.

אני יכול לומר כי לא הכל תלוי במשרד החינוך. אני מצדיע למה שאנשים עברו במסגרת למידה במוסדות החינוך. אני מעריך, שאנחנו לא מסוגלים לעבור זאת יומיום. הם צריכים לנסוע מרחקים רבים וללמד. כל ילדי ישראל קיבלו הקלות. אני ממליץ, לקיים ישיבה נוספת עם נציג מההשכלה הגבוהה. בסופו של דבר אנחנו מדברים על העתיד. כאשר אין כאן נציג מההשכלה הגבוהה שייתן גושפנקה לנושא הזה, זה מהווה עננה שתישאר. ההצעה שלי, היא שתינתן הערכה של מורה שליווה את הילד במשך 3 שנים באמצעות נתינת בונוס.

לגבי העניין של ההשכלה הגבוהה, אני רוצה לומר ששום תעודה לא תסומן. לא צריך לפתוח את זה לדיונים מיותרים.

האם זאת לא בעיה אמיתית שקיימת?

לא. היא אמרה בהתחלה, כי שנה שעברה ביקשו שלא לקבל תוספת מתוך חשש שהם יסומנו.

רונית, חוץ מאולפנת נווה דקלים הילדים לא מרוכזים במוסד אחד.

אז אפשר לעשות זאת פרטנית.

את הנושא של שקלול שונה אחרי המבחנים, משרד החינוך לוקח את זה על עצמו. זה לא יסומן אצל אף אחד. השקלול יילקח בחשבון בצורה מתחשבת. המשרד מבין, שהילדים נמצאים במקום שצריך לסייע להם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו רוצים לשבח את ההיערכות והביצוע של המשרד בזמן ההתנתקות והליווי במשך השנה. שמענו דברים מרגשים מהתושבים עצמם.


אני מציע שנחליט, שהסידורים המיוחדים שהיו השנה, לגבי שפ"י ובתי הספר היסודיים, יהיו גם בשנה הבאה ובשנים הקרובות, הכל לפי הצורך והשיפוט המקצועי. שלא יגידו, כי היתה שנה קשה ועכשיו הכל חוזר להיות כרגיל.

אנחנו מבקשים להעביר לוועדה דיווח שוטף לגבי ביצוע ההחלטה הזאת.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך להעביר לוועדה דיווח שוטף לגבי ביצוע ההחלטה הזאת. אנחנו רושמים לפנינו את הדברים שהבטיח משרד החינוך לגבי הבגרויות. יחד עם זאת, אנחנו חושבים שיש מקום לבצע כמה דברים שלא נעשו עד עכשיו. הדבר הבולט ביותר הוא הרחבת הבחירה. זאת אפשרות להקל בבחינות הבגרות הקרובות שיהיו החודש או במועד ב. מבחינה מקצועית, כפי ששמענו מהמורים, זה דבר נכון, אפשרי ומומלץ.

אנחנו ממליצים, להשתמש בכלי של שקלול דיפרנציאלי. הבנות באולפנת נווה דקלים היו מגיעות לתוצאות עוד יותר טובות אם לא היה עובר עליהם הדבר הזה. השאלה היא, איך מחשבים את הממוצע. יש מקום לשקלול דיפרנציאלי לתלמידים שכל כך נפגעו מההתנתקות, שבעקבותיה הם הפסידו חלק משמעותי משנת הלימודים. אני מבין, שאין צורך לדבר על הנושא של ההשכלה הגבוהה.

אין צורך להעיר את המתים.

אני חושב, שהמוסדות להשכלה גבוהה צריכים לתת עדיפות מסוימת בקליטת הסטודנטים.

ברגע שאתה עושה אותם, אתה מסמן אותם.

ברוורמן אמר שזה מקובל עליו.

צריכים לבדוק האם זה פוגע בפסיכומטרי. אנחנו נעקוב אחרי זה וגם אחרי נושאים אחרים שקשורים למפוני גוש קטיף. ההתייחסות שלנו לתלמידים אלה תהיה במלוא הרצינות. אני מודה לתושבים מגוש קטיף, על התייחסות עניינית מאוד. תודה גם על כך שהצגתם בקשות שכולן סבירות והגונות. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30