הכנסת השבע עשרה

PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

30.5.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ג' בסיון התשס"ו (30 במאי 2006), בשעה 13:00

ס ד ר ה י ו ם: הצעה לסדר היום (דיון מהיר) – ממצאי מחקר לגבי הזנחה



והתעללות בקשישים של חה"כ רן כהן

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

ואסל טאהא

רן כהן

מרינה סולודקין

מלכה פרגר – עובדת סוציאלית, משרד הבריאות

פאני יוז – סגנית מנהלת השרות לטיפול בזקן – משרד הרווחה

דינה מרום – קצינת מדור נפגעי עבודה, המשרד לבטחון פנים

אסתר רייס – מנהלת מחלקת סיעוד

מירה הורוביץ – קופת חולים מאוחדת

דרור רותם – מנהל תחום תכנון ומחקר, אשל

ד"ר שרה אלון – מרכזת תכניות למניעת התעללות בזקנים – אשל

בן ציון כרם – כן לזקן

עדנה דיקשטיין – כן לזקן

דוד ברימר – יו"ר איגוד בתי האבות

חכ"ל יעקב גיל – מייצג את הסתדרות הגימלאים בהסתדרות

מיקי שינדלר – מנהל עמותת יד ריבה סיוע משפטי לקשיש

וילמה מאור

מכלוף מעיין, חבר המתרגמים בע"מ

עשהאל שלי, חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) – ממצאי מחקר לגבי הזנחה והתעללות בקשישים,

של חבר הכנסת רן כהן

צהריים טובים, חברי הכנסת הנכבדים, אורחים מכובדים, נציגים של כל המשרדים הממשלתיים.

אנחנו היום מעלים את הנושא שחבר כנסת רן כהן העלה, ומזכירות הכנסת אישרה להעלות זאת לדיון מהיר בוועדה. הנושא הוא כאוב, כולנו יודעים שההתעללות בקשישים חסרי ישע, מתגברת במדינת ישראל בצורה משמעותית ואנחנו חייבים לעשות הכל, כדי למנוע הזנחות והתעללויות בציבור המבוגר במדינת ישראל. מדובר באנשים מבוגרים, שעברו את כל מלחמות ישראל, בנו את המדינה ועשו הכל. אני חושב שמגיע להם לא רק יחס הוגן, אלא יחס של כבוד והערצה. זה יתן סימן לנוער, איך מכבדים את האנשים שעשו הכל למען המדינה, ושהודות להם הם קיימים במדינה הזו.


אני רוצה להביא כמה סטטיסטיקות, ולפני כולם כאן גם מונחות חוברות. ב- 2004 נפתחו רק 22 תיקים, ב- 2005 גדלנו קצת ל- 48 תיקים, שזה אומר שבמקום לרדת אנחנו מעלים את זה. צריכים לבדוק מהן הסיבות, איך אפשר למנוע את זה, ומי אלו המוסדות המוסמכים שיכולים לעשות את הכל כדי למנוע את כל ההזנחה ואת כל ההתעללויות.

מספר המבוגרים שנפגעו בהתעללויות והזנחה: בשנת 2000 היו 4,791 ; בשנת 2001 היו 477 ; בשנת 2002 ירדנו בצורה משמעותית ל- 815, אבל בשנת 2003 עלינו בחזרה ל- 3,070 ; בשנת 2004 ירדנו עוד פעם ל- 1,685 ; בשנת 2005 עלינו שוב ל- 2,024. יש לנו דיווח נוסף על מספר מקרי אלימות, של משרד הבריאות. בשנת 2000 היו 124 ; , בשנת 2001 היו 169 ; בשנת 2002 ירדנו באחד, שזה רק 168 ; בשנת 2003 היו 221 ; בשנת 2004 ירדנו ל- 178 ; אבל בשנת 2005 עלינו ל- 259.


אני רוצה להודות למרכז המחקר והמידע שהם עשו את הסטטיסטיקה וסידרו את זה בחוברת יוצאת מהכלל, ותודה לשלי לוי שעשתה את הכל. רשות הדיבור לחבר הכנסת רן כהן בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך על הפתיחה הזאת ועל קביעת הדיון הזה באופן מהיר, כפי שמצווה על ידי נשיאות הכנסת. אני חושב שבאמת זהו אולי אחד הנושאים הכאובים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אנחנו בדרך כלל מדברים על ילדים, ואני היושב ראש היוצא של הוועדה לזכויות הילד, וכאשר מדובר בפגיעה בילדים זה נראה לנו ממש בבת עין. אבל האמת שבמחשבה שניה, כאשר אתה מגלה תופעות של אלימות ופגיעות בקשישים זה נראה ממש שהחברה איבדה כל מוסר וכל מצפון.


הנתונים שבגינם אני יזמתי את הדיון הזה הם נתונים שפורסמו במעריב כמדומני, על ידי מירב דוד, והם תוצאות של מחקר ולא תוצאות של איסוף נתונים מפי קשישים שמתלוננים, אלא מה קרה בקרב למעלה מ- 1,000 קשישים שלא התלוננו, אלא באו לבדוק מה קורה אצלם בסוגיות של הזנחה והתעללות. והכוונה להזנחה והתעללות, ימים ללא ארוחות, ימים ללא מקלחת חמה, לא לראות רופא כאשר הם זקוקים לו, וסחיטת כספם של הקשישים הללו בדרך לא הוגנת. אגב, זה נעשה הן על ידי בני משפחה והן על ידי מטפלים, יש כאלה ויש כאלה. נדמה לי שהעניין חייב טיפול הרבה יותר רדיקלי מבחינה חברתית, כי כאן לא מדובר על הזנחה של משרד הרווחה או משרד הבריאות או של ארגון מסויים, נדמה לי שמדובר על מחלה חברתית כרונית, שבמידה רבה אנחנו צריכים למצוא את המאפיינים שלה כדי לתקוף אותה תקיפה מערכתית ולא רק לבוא עם אצבע מאשימה כלפי מישהו.


לפי הממצאים של המחקר הזה כל קשיש רביעי, כלומר למעלה מ- 170 אלף קשישים, הם קורבן להתעללות והזנחה. זה המון. אי אפשר לתפוס את המספר הזה שמתרחש בקרבנו, בכל מקום שבו אנחנו גרים, שאנחנו חיים, שאנחנו נוסעים, שאנחנו עוברים, לדעת שבכל בלוק של בתים נמצא קשיש או קשישה כזאת, שמתעללים ומזניחים אותם בצורה פושעת, פשוט הלב מתפוצץ. נדמה לי שהדבר הזה חייב לצלצל בפעמונים, ולכן אני חושב שחשוב שהכנסת תעסוק בזה. מדובר אגב גם במקרים של התעללות פיזית, וגם מינית, דבר שהוא ממש נראה פשוט מפלצתי.


אנחנו נמצאים היום לפי הנתונים האלה במיקום רע מאוד בעולם המערבי, בהשוואה למדינות אחרות שבהם תופעות של התעללות והזנחה של קשישים הם תופעות יחסית מאוד שוליות, בסדרי גודל של 1% או 2%, כשאצלנו זה 24.5%, כמעט 25% וזה יותר מידי מכדי שאפשר יהיה לסבול את זה. אני חייב לומר שמאינטואיציה, לא ממחקר, ככל שהמצוקה החברתית והפערים החברתיים גדלים אין לי ספק שההזנחה והאלימות בקשישות ובקשישים הולכת וגדלה. גם החברה הופכת להיות יותר קהה מבחינה מוסרית, גם האמצעים דלים יותר, גם המצוקה עצמה בגין העובדה שלאנשים אין מנין לקנות את השירותים, אין מנין לקחת טיפול, אין מנין להזעיק עזרה, העניין הזה הוא כמובן יותר גרוע, וככל שהמדיניות הכלכלית היא יותר ויותר אנטי-חברתית, מצבם של הקשישים גם באופן אובייקטיבי אבל גם באופן סובייקטיבי הוא יותר גרוע ויותר קשה.


אחד הממצאים שראיתי כאן, ל- 20 עד 25% מהקשישים אין לאן לפנות, והם גם לא יודעים למי לפנות בשעת מצוקה. אין להם קרוב או מכר או מטפל שיפנו אליו, ורובם הגדול גם לא יודעים את הכתובות בלשכות הרווחה או במקומות האחרים שאליהם יכולים לפנות.


אני מסיים כאן אדוני היושב ראש את הפתיחה הזאת. לדעתי נצטרך לנסות ולמצוא, ואולי האורחים שלנו יעזרו לנו לדעת, באילו דרכים אנחנו יכולים לאתר את השטחים, את התחומים, את האוכלוסיות, וכיצד אפשר להיעזר כדי לנסות ולאתר את התופעה ולנסות להתמודד איתה באופן ציבורי וחברתי. תודה רבה.

תודה רבה לח"כ רן כהן. נציג של משרד הבריאות בבקשה.

אפשר להגיד, שמשרד הבריאות הוא למעשה הגוף הגדול ביותר שיכול לאתר את הזקנים, כי מערכת הבריאות היא אוניברסלית וכלל הזקנים בעולם בעצם מגיעים אלינו. אנחנו מכירים את התופעה של ביקורים רבים בקופות החולים, בבתי חולים, וגם במוסדות, לשכות בריאות, בעצם בכל מערכת הבריאות. הנתונים מראים שבעצם האיתור הוא ממש מעט, אפשר להגיד תת איתור ותת דיווח. לכן התחלנו השנה לבנות תכנית משותפת יחד עם אשל, עמיתיי שיושבים כאן, כדי להטמיע את הנושא במערכת הבריאות, ולהטמיע את נהלי המנכ"ל. בנובמבר 2003, יצאו שני נהלי מנכ"ל משרד הבריאות, המחייבים את הצוותים המטפלים לאתר את הזקנים ולמנוע את התופעה בתוך מערכת הבריאות, על ידי הקמת ועדות קבועות לנושא, בתוך הארגונים השונים במערכת הבריאות. זאת אומרת, בכל ארגון חייבת לקום ועדה המונה צוות רב מקצועי, רופא, אחות ועובדת סוציאלית, שאמורים להוביל את הנושא.

כלומר עד היום במשרד הבריאות, בבתי החולים, לא מקיימים את הוראות המנכ"ל בעניין?

מקיימים. הנתונים שהוצגו ושהוקראו כאן, הם נתונים מבתי החולים בלבד. אין לנו נתונים מהקהילה ומהמערכת המוסדית, אין דיווח.

הנתונים כאן, היושב ראש קרא את זה, הם בסדרי גודל של כמה אלפים או פחות מזה, בה בשעה שהממצא של המחקר מראה על תופעה פי מאה יותר גדולה.

נכון. אנחנו מודעים לזה שבמערכת הבריאות למעשה האיתור זעום ביותר, ולכן התחלנו את התכנית. השנה התחלנו את התכנית שלנו באופן רשמי, לפני שנה היא עבדה כפיילוט, במטרה להכשיר את הצוותים. אנחנו פתחנו בתכנית להכשרת הצוותים בכל הארגונים במערכת הבריאות, כי ברור לנו שאם לא נעשה מעשה ולא נלמד אותם ולא ניתן להם את הידע ואת הכלים לעשות את זה הדברים לא זזים. עובדה שעד היום בעצם לא מאותרים הזקנים בתוך מערכת הבריאות. אני מניחה שמי שמאותר הם באמת אלה שבולטים וזועקים.


תכניות ההכשרה שלנו הם גם להעלאת מודעות בקרב הצוותים וגם ללמד אותם, אנחנו פשוט בנינו תכנית לשלוש שנים, שאנחנו מקווים שבתוך השלוש שנים נצליח למנוע עד כמה שאפשר את התופעה הזאת, גם בתוך מערכת הבריאות וגם במקומות בהם הם שוהים.

תודה. משרד הרווחה בבקשה.

אני רוצה להתייחס לעניין של האיתור. יש את האיתור שיכול להיות באמצעות שכנים, מאחר ויש גם חובת הדיווח, שלא מיושמת, חובת הדיווח במסגרת חוק העונשין, שהוא לא מיושם. אני מעיזה גם לומר שהוא לא מיושם על ידי אנשי מקצוע שמחוייבים לדווח. בני משפחה כמובן מתעללים לא מדווחים. הנושא של אלימות במוסדות אז כמו שהמוסד הוא מוסד סגור אז הוא סגור גם בהיבט הזה. מוסד לא חושף את עצמו כשיש התעללות בפנים, כי זה כמובן פוגע ברמה השיווקית של המוסד.

אבל לנו יש מערך של עובדים סוציאליים בלשכות לשירותי רווחה בתחום הזקנה, ויש גם פקידי סעד לחוק הגנה על חוסים. הם עסוקים יותר בטיפול, פחות באיתור, אבל אני לא רואה את הבעיה כבעיה של איתור. יש שכנים שאמורים לדעת ולדווח, ויש בני משפחה רחוקים או קרובים שאמורים לדווח, אם לא הם הפוגעים בעצמם. יש מטפלות במסגרת חוק סיעוד, ומטפלות במסגרת המחלקה לשירותי רווחה שנכנסים, זאת אומרת אני לא רואה את הבעייה של האיתור כמו שאני יותר רואה את הבעיה של הדיווח, שהדיווח לא נעשה.

אני חושבת שבהחלט יש מקום גם לנושא של המוסדות לזקנים, שהנושא לא נחקר בכלל עד היום, ואנחנו יודעים לא מעט מקרים של התעללות בזקנים והזנחה של זקנים במוסדות. אלימות במוסדות היא בכמה רמות. יש אלימות גם של הדיירים כלפי מטפלים. גם זה ישנו. הזקנים עצמם מתעללים. ויש אלימות בין זקן לזקן. גם זה ישנו. יש אלימות מצד בני משפחה שבאים לבקר את הזקן כשהוא כבר מסודר בבית אבות והם באים ועושים את מה שעושים. זאת אומרת מכל ההיבטים זה קיים. להגיד לך נתונים, אין לנו. הנושא לא נבדק.

נושא נוסף שהוא מאוד חמור, גם במוסדות וגם בקהילה, זה הניצול הכלכלי, שהוא חמור מאוד. אנחנו יודעים על הרבה מקרים, ופה צריך הרבה פעמים גם מעורבות ושיתוף פעולה יותר נכון מצד הבנקים.

על כל פנים זו תופעה, אמנם המספרים זועקים לשמיים אבל בל נשכח שגם המחקר שנעשה על ידי אונ' חיפה מתייחס לאלימות מילולית, מתייחס להזנחה, מתייחס להרבה היבטים. זאת אומרת גם אם ניקח את הנתונים כמו שהם הם נתונים חמורים, ולפי דעתי בהחלט יש מקום, אולי כדי שכל משרדי הממשלה או כל הגופים שמטפלים בנושא של אלימות כולם יחד יהיה איזה גוף מכוון שידאג שיהיו דברים וייושמו דברים ולתגבר את מה שצריך. לפי דעתי אם לא תהיה הנחייה מלמעלה או גוף שייקח על עצמו למשוך את זה, אז כל משרד במגבלות התקציביות, מגבלות הכוח אדם שלו וכן הלאה. כי פקידי סעד שלנו יש, זה לא תפקיד בפני עצמו שעומד. זה עובד סוציאלי שהוכשר להיות פקיד סעד, בנוסף ל- 600 – 700 תיקים שיש לו בטיפול. שאף אחד לא ישלה את עצמו שאפשר לטפל ב- 600 או 700 תיקים, זו פשוט אשליה. האנשים האלה רשומים בלשכת הרווחה, כשאני מדברת על 600 תיקים לעובד, זה לא בנושא של אלימות אלא זקן שצריך עזרה.

מה התפקיד שמשרד הרווחה מוכן לקחת לעצמו בנושא זה?

אני אגיד לך מה הדברים שנעשו. קודם כל יש את הנושא של הכשרת פקידי סעד, וללמד אותם את כל החוקים הנוגעים להגנה על חוסים. זה מצד אחד. יש לנו תחנות לטיפול באלימות למשפחה, שבתוך התחנות האלה, שבעצם מיועדות למשפחות, צעירים וכל הלאה, הכנסנו לשם עובדים סוציאליים שיושבים בתוך התחנות לטיפול באלימות בזקנה. זה אמנם קיים רק ב- 16 רשויות, בחלקיות משרה. כמובן שזה 16 רשויות, מה עם כל הרשויות בארץ. אז פה צריך תקנים. אם יש לנו 16 משרות אז אי אפשר לחלק אותם ל- 270 רשויות, זה ברור. אבל זה אנחנו בכל אופן עושים. נעשים ימי עיון בנושא, דבר נוסף שעשינו זה שהקמנו ועדת היגוי ארצית, אבל אני לא יודעת מה הכוח של ועדת ההיגוי הארצית הזאת, מה יהיה כוחה ומה תהיה סמכותה. אבל לפחות ברמה הזאת שסביב שולחן אחד ישבו כל הגופים שחשבנו שהם הגופים שממילא מטפלים.

אבל לוועדת היגוי לא צריך להיות מנדט, מה שהם ממליצים בנושא הזה, זה מה שחשוב.

מאחר וועדת ההיגוי הזאת היא ועדה חדשה, ויושבים בה נציגים ממשרד הבריאות, הביטוח הלאומי, רשויות מקומיות עמותות למען הזקן, המשטרה, אשל, זאת אומרת הרבה גופים, באמת לקחנו הרבה גופים ועשינו עד כה שתי פגישות. פגישה אחת היתה מיועדת לחובת הדיווח, שזה נושא שבאמת לוקה בחסר במדינת ישראל. יש חוק אבל אין יישום למעשה לחוק הזה, אז לעורר את המודעות לנושא הזה. והמפגש השני בעצם שעתיד להיות הוא לנושא של הניצול הכלכלי, כאשר פה בנושא של הניצול הכלכלי הקמנו תת ועדה, שבדקה נושא, הכינה המלצות, ופה כמובן זה שיתופי פעולה גם של הבנקים, שמונעים מאתנו להיכנס פנימה, מטעם פקידי סעד, לא נוכל להתקדם. אז זו ועדה חדשה, אני לא יכולה להגיד הוועדה הזאת הגיעה למסקנות כאלה וכאלה והצליחה ליישם וכן הלאה, כי באמת אני מדווחת על משהו שהוא עדיין ברמת תינוק, הוא עוד לא גדל.


אני יכולה להגיד מהניסיון הקצר שלי, ובאמת זה ניסיון קצר כי כבר שנה שאני מתפקדת גם כמפקחת ארצית על בתי אבות, עד שהמדינה תמנה מישהו במקומי, על כל פנים זה המצוקות של המשרד, אני לא צריכה לדבר על זה, אבל שוב אני חוזרת ואומרת, לפי דעתי, ופה צריך לקחת את זה ברמה לאומית, לא משרד כזה או משרד כזה או משרד כזה. זה לא בעיה של אף אחד, אם מדובר על כל זקן רביעי, אין ספק שזו בעיה לאומית, שצריך לקום פה פורום שיהיה לו את הכוח ואת הסמכויות לאכוף דברים ולעשות דברים.

תודה. נציג הביטוח לאומי.

אנחנו רואים את התפקיד שלנו בנושא הזה לנצל את כל האפשרויות של המפגשים שלנו עם זקנים למיניהם בכמה מסגרות שאני מייד אפרט אותם כדי לאתר וכדי להכשיר אנשים לדעת לאתר אנשים במצבי סיכון. הקבוצה שהיא בסיכון רב מאוד זה זכאי סיעוד, זה אנשים שהם גם בגילאים גבוהים וגם מוחלשים מבחינת מצבם הפיזי. אנחנו עושים עשרת אלפים ביקורים בחודש על ידי אחיות, ומעריכים אחרים. אנחנו העברנו לכל המעריכים השתלמות במסגרת מסודרת בשיתוף עם משרד הרווחה, השתלמות מקצועית לנושא איתור, יש להם כתובת, הם יודעים למי לדווח.

אני יכולה לתת דוגמא של איתור כזה. האיתורים הם לא רבים. מעריכה שלנו היתה בבית, ראתה, היתה צריכה להעריך את אחד מבני הזוג, אני לא זוכרת אם הבעל או האישה, והיא ראתה שלשניהם יש סימני מכות, שזה מאוד לא סביר. שניהם תירצו את זה בנפילות והיתה לה תחושה שהם לא רוצים לדבר על הנושא בגלל נוכחות של בני משפחה, והיא העבירה את זה לטיפול. אנחנו לא מטפלים, אנחנו מאתרים ומעבירים את זה דרך הוועדה המשותפת המקצועית לטיפול של פקידי סעד. אני גם לא יודעת מה תוצאות הטיפול, כי אנחנו באמת רק מאתרים ומעבירים. המקרים שמאותרים לא רבים, אני גם צריכה להגיד מלכתחילה שיש כאן הגדרה מאוד רחבה של מה נקרא התעללות, ובנסיבות המפגש שלנו עם הזקנים אנחנו לא יכולים לרדת לכל הנושאים, אנחנו רואים יותר את הדברים הפיזיים והמיידיים שקורים.

יש לנו בחוק ביטוח סיעוד 64,000 מטפלים שמגיעים לבתים של זקנים. רובם ישראלים, חלקם מטפלים זרים, אנחנו רואים את הקבוצה הזאת בהחלט כקבוצת יעד להכשרה של איתור מצבים כאלה. חלק מהחברות כבר הרימו את הכפפה ועושת הכשרה בחברות עצמם למטפלות. אני מניחה שזה ייקח זמן אבל אנחנו נגיע בסופו של דבר לגרעין די גדול של מטפלים שהוא גם כן יכול לדווח. יש לנו את ביקורי הבית של הייעוץ לקשיש, שהם ביקורי בית שלא מיועדים לאיתור, אבל במהלכם הייעוץ לקשיש עושה ביקורים אצל אנשים שהגישו תביעה לסיעוד, הם חשבו שהם חלשים אבל הם לא נמצאו זכאים, שזו גם קבוצה מוחלשת, וגם קבוצות של אנשים מאוד מבוגרים, לפי מיקוד של קבוצות, ויש בהחלט גם ניסיון לאתר בקבוצות האלה.

רגע, זה לא חלק אינטגרלי של עבודתה של מטפלת בית, שכשהיא באה היא מטפלת לא רק בנושאים הפיזיים אלא גם מנסה להגיע להבנה האם לאותו קשיש או קשישה יש מצוקות, יש סבל מדברים, ולאתר את זה ולדווח על זה?

כן, זה חלק אינטגרלי מהתפקיד של מטפלת לאתר מצבי מצוקה ולדווח עליהם, אבל הם צריכים יותר הכשרה, והם עושות את זה, הם מעבירות מידע, וזה מועבר לעובדים הסוציאליים. כשאני מדברת על הכשרה אז יש חלק מקצועי יותר של הכשרה של לנסות לראות גם דברים שהם מתחת לפני השטח וגם להיות מסוגל, כי מדובר באנשים שהם לא מהאקדמיה,

את רומזת שהן לא מסוגלות או שהם לא מוכשרות.

להכשיר אותם לעשות את הדברים יותר טוב, הדברים נעשים ברמה זו או אחרת גם היום.

ומי צריך לעשות את זה, כדי להכשיר אותם יותר טוב?

הדברים נעשים, בשיתוף אתנו ועם הרווחה. אבל מה שאמרתי שיש קבוצה מאוד גדולה של מטפלות, וזה נעשה באיזה שהוא תהליך שייקח זמן.

התחלופה היא רבה?

אין לי נתונים כרגע על תחלופה של מטפלים אבל יש גרעין לא קטן שהוא מתמיד לאורך שנים, ובהחלט זה השקעה שהיא ראוייה להכשיר את האנשים האלה כדי לאתר. אנחנו לא מזמינים לקורסים או להשתלמויות בדרך כלל מטפלים שלא התמידו חצי שנה, ואז אנחנו יודעים שהם כבר מתכוונים להישאר פחות או יותר בענף.


גם בנקודת טיפול שלנו במינוי מקבל גמלה יש מעורבות של עובדים סוציאליים ובדיקה של מי ראוי להיות מקבל גמלה, כאשר הזקן עצמו לא יכול להיות מקבל הגמלה. אלה פחות או יותר נקודות המפגש שלנו. גם פקידי התביעות שלנו שמטפלים בקבוצה הזאת מקבלים היום הכשרה, ואנחנו רואים בהחלט כתפקידנו לאתר, לראות ולדווח לרשויות המתאימות על הצורך בטיפול.

אני מבין אסתר שלפי החוק שאני זוכר שחוקקנו, בעצם המטופלים לא יכולים לקבל את הכסף של הסיעוד לכיסם. לכן בעצם הכסף הזה לא עלול להימצא באיזה שהוא שלב מסויים כסף שנלקח מהם על ידי הילדים שלהם או על ידי מישהו אחר.

כשדיברתי על מקבל קצבה על כסף, דברתי קצבאות הזקנה ולא על הסיעוד.

קצבת הזקנה כן יכולה להישלל מהם, ואין לכם מעקב על זה. זה נראה לי ממש לא סביר שמוסד לביטוח לאומי, שמחלק מיליארדים של קצבאות זקנה לא מתעניין שהקצבאות האלה נשארות אצל אותם הזקנים.

אז יש התעניינות רבה. יש אצלנו מסגרות של ביקורים שמגיעים לקבוצות מוחלשות. מדובר בכ- 700,000 אנשים אז היכולת מעקב שלנו היא לא יכולה להיות במאה אחוז. אבל יש בהחלט איתור קבוצות, שאנחנו חושבים שצריך להתמקד בהן.

חוץ מהרמטכ"ל, לאף אחד 64,000 שליחים מלבד הביטוח הלאומי.

ה- 64,000 אנשים אלה מגיעים ל- 114,000 זקנים שמקבלים סיעוד, וזו בהחלט קבוצת יעד שלנו, שלגביהם אין ספק שיש צורך בבדיקה מאוד אינטנסיבית. יש לנו עדיין כאלה שאינם מקבלים סיעוד.

שאלה:


כמה זמן מגע בין אותו עובד סוציאלי או מפקח לבין הקשיש?

יש לנו מגע מאוד אינטנסיבי דרך המטפלים, חמש עשרה וחצי שעות בשבוע,

שאלה:


לא, אני מדברת על אותו עובד סוציאלי שבא לפקח על מה שקורה בבית, כמה זמן,

אנחנו לא עושים את זה דרכו. אנחנו עושים את זה דרך מטפלים ודרך מעריכים, שזה סיפור אחר. מעריך שבא לעשות הערה נמצא בבית של הזקן כשעה וחצי.

אני עובדת סוציאלית אזורית מחיפה והצפון. כמו שאמרה מלכה ממשרד הבריאות קופת חולים שותפה לתכנית להעלאת המודעות ואיתור קשישים נפגעי אלימות. אנחנו גם מכשירים עובדות סוציאליות מהצוותים שלנו ואנחנו גם עורכים הכשרות לרופאים, אחיות, מנהלי סניפים, מזכירות, מזכירים, פיזיותרפיסטים, עובדי רנטגן, אנחנו מכשירים אותם בתחום של איתור וזיהוי נפגעי אלימות במשפחה בכלל, בקשישים בפרט. אנחנו מפנים את תשומת לבם לסימני זיהוי לקשישים מוזנחים, קשישים שמגיעים, או שלא מגיעים בכלל זמן רב למרפאות, ואנחנו מבקשים להתקשר אליהם ולבדוק מה קורה, או שאנחנו עורכים ביקורי בית אצל קשישים שאנחנו רואים שהרבה זמן, חצי שנה או יותר מזה או אפילו, הם היו צריכים להגיע לבדיקות ולא הגיעו.

אנחנו עוקבים אחריהם וכך אנחנו מאתרים. כמובן שזאת עבודה שאורכת זמן, זאת עבודה שדורשת סבלנות, אבל אנחנו בצורה כזו מצליחים לאתר הרבה קשישים מוזנחים. אנחנו מקבלים גם פניות מאחיות, שקיבלו את ההדרכה הזו על קשישים שמגיעים עם חבלות, עם סימנים לא ברורים. כמובן כמו שאמרתי מוזנחים או שלא לוקחים את התרופות שהתבקשו, בדיקות מראות שהם לא לוקחים את התרופות בצורה מסודרת. אנחנו עורכים ביקורי בית, אנחנו בודקים אם יש משפחה, ואם אין משפחה אנחנו מפנים לשרותי הרווחה, שיטפלו.

איך ההיענות של משרד הרווחה כשאתם מדווחים?

בדרך כלל בסדר גמור. יש שיתוף פעולה מצויין, כשאנחנו מפנים חשד להתעללות או לאלימות, כבר יצא גם שבזכות הפנייה שלנו אותו קשיש הוצא מהבית או סודר במרכז יום או שהוכנסה מטפלת מביטוח לאומי. לפעמים הרווחה גם מתערבת מול ביטוח לאומי. אנחנו יודעים שמאוד מאוד קשה לקבל שעות היום מביטוח לאומי, והרבה קשישים בגלל זה נופלים בין הכסאות. אבל לפעמים עם התערבות שלנו ושל הרווחה מצליחים כן לשכנע את ביטוח לאומי כן לתת שעות.

תודה רבה. ד"ר שרה אלון, רכזת תכניות למניעת התעללות והזנחה, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה היבטים, כעובדת באשל עם השותפים שנמצאים כאן, משרד הבריאות, משרד הרווחה. אנחנו בהחלט שמנו את זה על סדר היום המקצועי בחמש השנים האחרונות, וגם קדימה כמובן, משום שהאמונה שלנו היא שבכדי לטפל באמת בבעיה בהיקף לאומי, כמו שנאמר כאן, הן מבחינת הנתונים והן מבחינת עוצמה וחומרה של היקף הבעיה, אנחנו צריכים לראות את זה כתכנית לאומית, כמאבק, שצריך לכלול את כל הגופים הפועלים בתחום, אם זה משרד הרווחה, ביטוח לאומי, משרד הבריאות, קופות החולים. ביחד צריך לעשות איזו שהיא פעילות על מנת להתחיל להיאבק בתופעה הזאת. בכדי להפסיק את הפגיעה צריך להתחיל להיאבק בתופעה.


מה שאנחנו עושים באשל, שוב, עם השותפים שלנו, התחלנו בעצם לפני מספר שנים על ידי בדיקה של הנושא. המחקר שתוצאותיו פורסמו לפני כשנה וחצי, והוצג כאן, היה באמת ביוזמה של עבודה משותפת שלנו באשל עם המשרדים בכדי לדעת מה היקף התופעה. כי עד אז לא היה לנו שום מושג על מה אנחנו מדברים. היו תחושות, היו נתונים מהשטח, מפקידי הסעד, ממערכת הבריאות, מהעובדים המקצועיים, אבל לא ידענו על מה מדובר. היום, אנחנו כן יודעים שזקן רביעי חשוף לסוג אחד או יותר של התעללות, בדרך כלל יותר מסוג אחד. אנחנו מדברים על שילוב של פגיעות, ולכן זה הופך את זה יותר חמור. זה המחקר שהעלה את זה יותר בחריפות, אבל אנחנו יודעים את זה גם מהשטח, מדיווחים של פקידי הסעד שעוסקים בתחום במחלקות הרווחה, מדיווחים של אנשי מקצוע בקופות החולים, במערכת הבריאות, בעמותות השונות, אנחנו מכירים את הנתונים עם סיפורים אנושיים קשים ביותר.


מה שאנחנו החלטנו לעשות, שוב, בשיתוף עם כל הגורמים, באמת לעשות איזו שהיא פעולה רב מערכתית, כאשר אנחנו מדברים על פיתוח מודלים להתערבות בקהילה יחד עם משרד הרווחה, בשש עשרה רשויות פיתחנו מודל משותף. שוב, זה כמו טיפה בים. אז אותו מודל שעובד, ועובד יפה במשך שלוש שנים, צריך להרחיב אותו לרשויות האחרות בכדי לתקוף את הבעיה. זה תלוי בתקנים, בתקציבים, בפעילויות. נכון להיום, אשל מתקצב.

מה האומדן?

אני לא הייתי רוצה לזרוק מספרים, צריך לשבת ולעשות איזה שהיא באמת תכנית רב שנתית, כאשר היא תכלול רשויות רבות וארגונים נוספים, ואז אפשר לדבר על אומדנים תקציביים, הן בכוח אדם והן בפעילויות נוספות. כי באותם רשויות שאנחנו מקיימים את המודל אנחנו לא רק מתקצבים כוח אדם בחצי משרה או יותר, אנחנו מדברים על צוות רב מקצועי שעוזר לאבחן.

ד"ר אלון, יש לי בקשה, האם תוכלי להמציא למשרד שלי כמה כוח אדם את חושבת שצריך לכל זה? את האומדן המומחים יעשו. אם תוכלי לשלוח לי, אנחנו נגיד לך תודה רבה.

אנחנו בהחלט נוכל לשבת ולחשוב על אומדן של התערבות כוללת בתחום הזה ומה נדרש בעצם.

עם תכנית שנתית?

תכנית פעולה רב מערכתית. וזה יחד עם המשרדים הרלוונטיים, כי אשל לא עושה את הדברים לבד. אז שוב, משרד הרווחה, משרד הבריאות, אנחנו נצטרך לעשות את האומדן המשותף, בהחלט.

פה הכוונה היא גם לאיתור וגם להתערבות?

בהחלט. אנחנו מדברים על זיהוי, איתור והתערבות. כי למעשה התערבות מתחילה ברגע שזיהינו. אם זיהינו זה מחייב התערבות או טיפולית ו/או חוקית, ושוב, גם בנושא של חקיקה יש עוד הרבה מה לעשות, המלצות לשינויי חקיקה. כי עד היום למעשה לא נחקק בארץ חוק ספציפי שיתן מענה לנושא של התעללות. למשל חובת הדיווח, חוק העונשין פגיעה בחסרי ישע נותן הגדרה מאוד כוללת של חסרי ישע, אבל הוא לא מדבר על זקנים באשר הם זקנים, עם הבעייתיות של התעללות. ויש עוד כמה דוגמאות שבחקיקה אנחנו צריכים להשלים את זה.

קודם כל תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן וליושב ראש הוועדה. יש לנו דיון קשה וחשוב. אני חושבת שמידת האנושיות ומידת ההומניות של חברה נמדדת לפי היחס לקשישים. ומה שאנחנו שומעים כאן ורואים בעיתונות ויודעים ממכתבים שהבוחרים שלנו שולחים אלינו שלא הכל בסדר אצלנו, והמקרים של התעללות והזנחה לצערי הרב מתרבים בחברתנו.

ממה שאני שמעתי יש לי כמה דברים שאני חושבת חשוב עוד לדון ולשבת עם הגורמים הרלוונטיים, וזה ניצול כלכלי ושוד של ניצולי שואה. אני ראיתי כתבות שזה קורה, שאנשים אחרים לגמרי משתמשים בכסף שמקבלים מגרמניה, ואני לא יודעת אם יש לנו כאן כיום נציג של בנקים, אולי הם זקוקים לאיזו חקיקה שאנחנו צריכים לעשות בנושא זה. אני חושבת שהמקרים האלה, אני קוראת גם במכתבים ששולחים אלי וגם בכתבות, זאת אומרת זה רק על קצה המזלג מה שאנחנו רואים, ואני חושבת שבנקים שמקבלים כסף, למשל מגרמניה, גם צריכים לראות ולדעת מי משתמש בכסף הזה. תודה.

רציתי לברך את חבר הכנסת רן כהן ואת יושב ראש הוועדה שהחליטו על הדיון הזה החשוב. ואחרי ששמעתי ועיינתי בדו"ח, הנתונים מדהימים, באמת רציתי לומר שאני באתי מחברה שמכבדת את הקשישים והזקנים וכבודם זה אלמנט חשוב בסטטוס החברתי של המשפחה שיש בתוכה זקן או קשיש, ואם הם יפגעו בו אז מעמדם והסטטוס שלהם החברתי ייפגע בעיני השכונה, החברה שהם חיים בה.

אבל בכל זאת התופעה הזאת התחילה להתפשט גם בחברה שלנו, אם זה לא באופן דרסטי, אבל התחילה כבר התופעה הזאת להופיע, ולכן רמת המודעות היא חשובה מאוד. דיברו כאן על תכניות, אני באמת שמחתי לשמוע על זה, ועל מנת לטפל בנושא הזה צריך להעלות את המודעות של החברה בצורה דרסטית. ואיך עושים את זה, אני יודע שזה כרוך בתקציבים, אבל אני מתפלא שלא הוזמן כאן נציג של משרד החינוך. אני חושב שחשוב שמשרד החינוך יהיה כאן ונשמע את דבריו ושיירתם גם למשימה הזאת.

אני חושב שתכנית להיאבק בתופעה זה חשוב, להכריז אפילו על שבוע של הקשיש, שנת הקשיש, שהממשלה תכריז על זה, בכדי שנעלה את המודעות בכל הרבדים, בכל המקומות במדינה, שהמדינה תרתם, שהממשלה תרתם, שכל הגורמים, לא רק המשרדים, שהם באמת עושים כמה שביכולתם לעשות לאתר, ולא מצליחים, כן מצליחים, לפעמים מצליחים ולפעמים לא, אז אנחנו שמענו את משרד הרווחה, את הקופות, את משרד הבריאות, שאני יודע, כי ראש רשות לשעבר יודע, גם הרשויות יכולים לעזור ולהירתם לנושא הזה ויכולים להוביל גם פרוייקטים מקומיים דרך המשרדים השונים. אבל אם תהיה תכנית אב נכונה לטיפול בנושא זה רק יעלה את המודעות וזה רק יועיל ויאתר את כל המקומות שעד עכשיו לא אותרו.

לכן אני חושב, אני ממליץ לוועדה, אני מציע לחברים, שאנחנו נחליט פה על שבוע של קשיש, שנה, או חודש, שהנושא הזה נדון בו במליאה, נקבל החלטה במליאה, נציע את זה בהצעה רגילה, דחופה, על מנת לדון על זה במליאה, ונבקש מהממשלה שתוביל את הנושא בפרוייקט רב מערכתי רחב שתירתם לו הממשלה וכל המשרדים. גם משרד החינוך חשוב, אני חושב שהוא חסר כאן. תודה.

בקשה לעניין של המודעות, ארגון האומות המאוחדות קבע את החמש עשרה ליוני, החל מהשנה הזאת, כיום המודעות הבינלאומי למניעת התעללות בזקנים. ואנחנו, שוב, כל הנציגים של היושבים פה נערכים לקראת כל מיני פעילויות במשך אותו שבוע. בעשרים ושבעה ליוני יתקיים כנס ארצי בנושא לאנשי מקצוע, כאשר ישתתף בו גם שר הבריאות ושר הרווחה, שאני מקווה שיתמנה עד אז, מנכ"ל משרד הרווחה, ואכן מעתה ואילן אנחנו בהחלט, חמש עשרה ביוני נציין את זה כיום המודעות הבינלאומי למניעת התעללות. הכנס יתקיים במוזיאון תל אביב, בעיר תל אביב, בעשרים ושבעה לחודש, ואנחנו נשמח לשלוח לכם הזמנות. אבל אפשר לקבוע את היום הזה גם בישראל, לא רק בעולם.

אני רוצה לגעת בהיבט הזה בהקשר המוסדי. אני יושב ראש ארגון מרכזי הסיעוד והגריאטריה. אנחנו עדים לתופעות של מספר רב של בתים שפועלים ללא רישיון. עוד בביקורות של מבקר המדינה בשנת 1997, צויין הנושא ולמעשה למרות שאני רואה פה ואני מודע לזה שיש היקפי פעילות מסויימים בשטח, בעיקר של משרד העבודה והרווחה של סגירת בתים כאלה, עדיין על כל סגירה כזאת נפתחים עוד שניים או שלושה אחרים.

זה לא הדיון הזה.

רוצים להגיע ליעד - - -,

אנחנו כאן לא בשביל הנושא שאתה מעלה כרגע, תתייחס לנושא שאנחנו דנים בו.

אנחנו מודעים לזה שבבתים הספציפיים האלה יש התעללות מוגדרת בקשישים, לפי כל הדברים שדוברו כאן, ואני חושב שקודם כל עלה פה הנושא איך אפשר לאתר אותם, אז אני אומר, יש כבר איתור מאוד ברור, ואני חושב שיש ממצאים כאלה גם למשרד העבודה והרווחה וגם למשרד הבריאות, לאותם מוסדות, שאפשר לשים עליהם את היד בצורה מיידית.

בשנת 1991 המקרה הראשון של יישום חוק העונשין, הפגיעה בחסרי ישע היה כתוצאה מהתעללות של הממונה, אחראית על בית אבות קטן, שפגעה בזקנים בתוך הבית אבות. זה מופיע גם בספר שלי על הגנה על זקנים. אבל זה ההתערבות הראשונה של עובדים סוציאליים, פקידי סעד, בתחום הזקנה, שהיתה התעללות בבית שנחשב כאילו בית אבות, שהופעל ללא רישיון, והאישה נדונה בבית המשפט לארבע וחצי שנות מאסר, כתוצאה מההתעללות הזאת. אז אני דווקא חושב שהנושא הזה, במיוחד של ניצול זקנים חסרי ישע במסגרת מוסדית זה חלק של המכלול הכללי.


אני שימשתי עד לפני שנה כסגן מנהל השירות לזקן וגם פקיד סעד ראשי לחוק הגנה על זקנים. אם תרשה לי להוסיף כמה מלים אני אשמח. כעת אני מייצג את הארגון שנקרא "כן לזקן", שאנחנו פועלים לקידום זכויות של זקנים בישראל, ועסקנו במגוון רחב של נושאים, גם קצבאות זקנה ותרופות ואפוטרופסות בתקופה האחרונה. אני רק רוצה לציין מספר דברים.


קודם כל אני חייב לציין שהנתונים שמופיעים כאן בדו"ח מטעם משרד הרווחה אני חושב שמישהו רשם אותם לא כל כך נכונים. כמי שהיה ממונה על הנושא הזה,

תסלח לי, תתייחס לנושא זה ואל תתייחס לנתונים כרגע, אני מבקש אותך.

טוב, עד עכשיו התייחסנו הרבה לנתונים. אני רוצה להגיד שאני חושב שהחוק, צויין גם שהחוק חובת דיווח, לדעתי זה מיושם, על ידי עובדים סוציאליים ופקידי סעד שעסוקים בתחום הזה. על אף שהחוק גם מאפשר להתערב מבחינה טיפולית ולאו דווקא מבחינת חקירה משפטית. אני חושב שהנושא של התערבות של עובדים סוציאליים ופקידי סעד נכנס כחלק בלתי נפרד מהטיפול בזקן ברשויות מקומיות. אנחנו כבר לא מעלים על הדעת שמחלקה לשירותים חברתיים המטפלים בזקנים יש כבר פקיד סעד בתחום הזקנה, ואני חושב שזאת התקדמות. אבל אנחנו רחוקים מאוד מלהגיע ליעד.

אני רק רציתי לציין שאנחנו ב"כן לזקן" מתכוונים כאחת הפעולות שלנו להיכנס בצורה, אנחנו לא עוסקים במתן שירותים, אבל אנחנו ניכנס לנושא של מודעות ציבורית. ואנחנו חושבים שהנושא הזה חייב לעלות על סדר היום הציבורי, כי הוא לא על סדר היום הציבורי. אלימות של נוער בנוער, פגיעה בילדים, פגיעה בנשים. הנושאים האלה במודעות ציבורית אבל אנחנו מעלים, אנחנו חושבים שאנחנו כעמותה נוכל לתרום את חלקנו דווקא בתחום הספציפי הזה.

אם שאלת קודם כמה תקנים צריכים וכמה עובדים סוציאליים צריכים ליישם את החוק, אני רק רוצה לציין, אני שימשתי פקיד סעד ראשי לחוק הגנה על חוסים, ואין תקן במשרד הרווחה לנושא הזה. רק להראות שאם יש תקן לנושא של פקיד סעד ראשי לחוק הנוער, פקיד סעד ראשי לחוק הטיפול במפגרים, פקיד סעד ראשי לחוק האימוץ, פקיד סעד ראשי לכשרות משפטית ואפוטרופסות, בנושא של חוק הגנה על חוסים, שזה נושא של זקנה אז הייתי מציע שהוועדה גם תנסה לקדם את הנושא המקצועי החשוב ביותר,

אל תחשוב שאם יתנו תקן לרווחה כבר לא תהיה אלימות, הוא יכול למנוע אלימות, באמת. אם יעשו תקן בנושא זה ברווחה הוא יפתור את בעיית האלימות וההזנחה,

ודאי שלא.

אני מארגון הגג של ארגוני הנכים. אני ער לתופעה שאפשר היה לעזור לה בדרך שהם נמצאים בבית החולים ישנם עובדים סוציאליים שבודקים וכו'. כבר מאותו רגע היה אפשר לבדוק את כל הנושא ולדאוג לקשיש כאשר הוא מגיע הביתה הוא מקבל את השירותים שלהם הוא זקוק. לא יתכן שאומרים לקשיש אתה יודע מה, תגיע הביתה ואחרי זה נעשה לך את הבדיקה. הקשיש לא יכול לרוץ, ולא יכול לטפל בעצמו, ואז הוא נשאר בבית עד שמישהו בא ומנסה למצוא את התהליך לעזור לו להגיע לשירותים שהוא צריך, כמו סיעוד וכל הדברים האחרים, שזה בדיקה שצריכה לבוא אחות לבדוק אותו וכו'. לא תמיד הדברים נעשים, וכאן אנחנו מדברים על מקרים שאין להם מי שיעזור להם. אני חושב שזה גם כן משהו שהוא התעללות.


אני ער לתופעה נוספת, וזה אולי לא בדיוק מה שצריך להגיד אבל אני הולך להגיד את זה, שבאים לקשיש המוגבל ואומרים לו תשמע, יש לך שירותים מיוחדים, שירותים מיוחדים זה מתן כסף, ובאים ואומרים לו יש לך זכות לבחור בין השירותים שבכסף, שזה הרבה כסף, לבין הסיעוד, שזה נמוך יותר. עצם העלאת הנושא הזה זה התעללות בקשיש או בקשישה. למה, כי יש אנשים שלא מבינים, ויש לי פה דוגמאות של מכתבים שפנו אלי להגיש לוועדה, שהורידו להם את קצבת השירותים, שזה שלושת אלפים,

זה לא הנושא כרגע. תודה רבה.

אני רוצה להעלות נקודה שאנחנו נותנים לה כותרת מאוד חריפה וקשה, ואולי במידה רבה בצדק, של סחר בזקנים עולים. סחר בזקנים עולים זה אומר, ופה הסוכנות צריכה להיות שותפה, והמשרד לקליטת עלייה, זה כל מיני אנשים שהולכים לרוסיה, מאתרים זקנים, חולים, נכים, במצבי חולי קשים מאוד, מבטיחים להם הרים וגבעות. הם מגיעים לארץ, נכנסים למוסדות, ההתעללות שם קשה ביותר, לא אוכל כמו שצריך, לא טיפול רפואי, לא טיפול סיעודי, בתת תנאים. היה מקרה באשקלון, שאני הלכתי לשם יחד עם האחות הראשית שלנו ועשינו שם את הסינון הראשוני. רק בעיר הזאת הסתובבנו בעשרים וארבעה בתים כאלה, כולם עולים חדשים, בתנאים מחפירים. מצאנו אנשים ממש בכלובים. בחדרונים. התעללות לשמה.

בנושא הזה דנו בוועדת עלייה וקליטה בצורה רצינית ביותר.

אבל זה מתחבר, ונכון להיום זה ממשיך לפעול.

יש כמה דברים שאנחנו צריכים לדעת. התפקיד הרציני ביותר למניעת התעללות זה משרד החינוך וחבל שנציג משרד החינוך לא נמצא כאן, אבל התפקיד של החינוך כיום זה לחנך את הילדים מגן את הכבוד שצריכים לתת לאנשים המבוגרים יותר. וגם בצבא הגנה לישראל צריכים לתת קצת חינוך לחיילים, לתת כבוד למבוגרים.


יש בעיה רצינית מאוד בנושא המשטרה. נציג המשטרה הוזמן ולא בא.

אל המשטרה מגיעות מעט מאוד תלונות. הדיווח נמצא פה והועבר אליכם. הנושא לא מועבר, אם אנחנו לא יודעים ואף אחד לא מתלונן ולא מגיש תלונה אז מן הסתם לצערנו הרב אנחנו האינסטנציה האחרונה. מה שאני רק רוצה לומר שאנחנו, במסגרת המשטרתית כפי שמסרה פה ד"ר שרה אלון, כחלק הכלל מערכתי אנחנו חוברים יחד אתם לאיזו שהיא פעילות. אני מקווה שזה ייצא לפועל ממש בקרוב, לעניין של אותם שבעה עשר יישובים שבהם קיים עובד סוציאלי מיוחד. אנחנו מתכוונים לחבור אליהם, בתוך המשטרה, באותה תחנת משטרה, על מנת להעלות את המודעות, גם אצלנו. לצערי הרב אני כן אומרת שאנחנו צריכים להעלות את המודעות לנושא הזה ולתת את הדעת בכלל תחנות המשטרה. ואני מקווה שהחבירה שלנו למשרד הרווחה ולאשל בטיפול הזה אכן תישא פרי.


בכל מקרה, מה שמגיע לפתחנו זה באמת מתי מעט. אני יכולה להגיד שזה באמת המקרים הכי חמורים שיכולים להעלות על הדעת. מקרים אחרים שלא מגיעים אל פתחנו לא יכולים מן הסתם להיות מטופלים אם אנחנו לא מודעים אליהם. אין איתור ואין דיווח. הסיבות פה פרושות.

כשאנחנו מדברים על התעללויות בכל המוסדות האלה, אבל יש התעללויות באנשים מבוגרים שהולכים להוציא את כספם מהבנק. זה גם כן התעללות, בכל מיני מובנים. אני חושב שאני אשוחח עם שר המשטרה לעשות איזה שהוא שינוי, אם המשטרה על הגלגלים אף פעם לא יכולים להגן על הגימלאים, צריכים גם סיורים. צריכים להיות בכל המקומות בסוף החודש שלוקחים את הגמלה מביטוח לאומי, שיהיו במוקדים של הבנקים או של הדואר כדי למנוע את זה. אנחנו נפנה לשר לבטחון פנים החדש כדי למנוע את זה.


אבל הבעיה המרכזית זה החינוך. אם לא יכניסו שעות רבות בבתי הספר, בכל המקומות, איך לכבד את זקני האומה, לא עשינו שום דבר. החינוך זה דבר ראשון.


יש כאן עוד דברים שכל המשרדים, הרווחה, ביחד עם המשטרה וביחד עם משרד הבריאות, צריכים להיפגש ולחשוב מה אפשר להמליץ כדי למנוע את ההזנחות ואת ההתעללויות. ואני חושב שאם יגיעו למצב כזה שכל הגופים האלה יתאחדו ויחשבו בצורה רצינית ביותר נוכל בעתיד למנוע, למנוע אי אפשר למנוע, אבל להקטין למינימום, וזה הדבר החשוב ביותר. הדיון זה צריך בצורה יותר מורחבת ועם דברים בדוקים בנושא סטטיסטיקה בכל מיני דברים כדי להגיע לאיזה שהוא פתרון, אם לא פתרון סופי פתרון זמני וביניים. תכנית רצינית ביותר, כדי שבפעם הבאה שניפגש בוועדה כזו נוכל לשבח את כל המוסדות שעשו למען ירידת ההתעללות וההזנחה.


הוועדה מבקשת מהאגודה לתכנון ופיתוח למען הזקן, בשיתוף פעולה עם כל הגורמים, לבדוק את כל ולעשות את האומדן התקציבי לגבי מה, השאלה הנשאלת אם התקנים שאנחנו נאשר אותם או כל המוסדות יתנו פתרון, זו הבעיה המרכזית, לבנות מבנה לטפל בזה בלי תוצאות, אין, חבל על הכסף. את הכסף הזה אפשר להשקיע בדברים אחרים. והוועדה קוראת לגורמים הרלוונטיים להגיש הצעות וכל זה. וגם תיקון חקיקה שאנחנו מקווים שבהקדם האפשרי יעשו את זה.

אני רוצה ברשותך אדוני היושב ראש להוסיף עוד כמה דברים, אולי לסיכום הזה שאתה תניח אותו על שולחן הכנסת כמסקנות מהדיון הזה.

נוסף למה שאתה מנית כאן, נדמה לי שכדאי לפנות אל מנכ"ל משרד ראש הממשלה או לראש הממשלה ולבקש שיקום צוות בין משרדי שיכלול את משרד הרווחה, הבריאות, בטחון הפנים, החינוך, הביטוח הלאומי, כל המשרדים שיש להם נגיעה לנושא הזה של מניעת התעללות ופגיעה בקשישים כדי שהצוות הזה יעבוד על התכנית הזאת שאתה דיברת עליה. המנהג הזה נהוג בין משרדי ממשלה, להקים צוותים בין משרדיים, כי העניין הוא רב מימדי. דבר ראשון.


הדבר השני, הייתי מציע שהוועדה תפנה למנכ"ל הביטוח הלאומי, ותתבע שתהיה פעולה הרבה יותר משמעותית של הביטוח הלאומי באיתור פגיעות והתעללות בקשישים, על ידי כל הצוותים, פעולה מקיפה מאוד, כדי שיהיה גם איתור וגם ניסיון של זיהוי יותר עמוק של ההתעללות וההזנחה בקשישים, ודיווח אל הגורמים הרלוונטיים במשרד הרווחה, משרד הבריאות, לכנסת, למשטרה במקרים החריפים כמובן.


הדבר השלישי, לדעתי אנחנו צריכים לתבוע את הרחבת הפרוייקט הזה משישה עשר יישובים שהוא יהיה בכל הארץ. אני מבין מד"ר שרה אלון שזה בעצם הליבה עכשיו של התכנית, של הפרוייקט של הטיפול בעניין. ואין שום סיבה שלא נפנה אל משרדי הממשלה הרלוונטיים, משרד הרווחה, הפנים, משרדים אחרים, כדי שתהיה הרחבה של הפרוייקט הזה בכל הארץ.


הנושא הרביעי, אני הייתי מציע אולי להוסיף להצעתך אדוני היושב ראש זה פנייה למפקח על הבנקים. ולשאול אותו במה הוא יכול להתערב בין הבנקים בכך שהבנקים יצליחו לאתר, או נאמר להגן על חשבונות הבנקים של אוכלוסיית הקשישים והסיוע להם בשמירת כספם.

צריך חקיקה לזה.

הדבר האחרון שעלה, אני רק מונה את זה, שאולי באמת בחמישה עשר ביוני ועדת העבודה והרווחה והבריאות ברשותך תקיים כנס, אולי באודיטוריום, לציון היום של המאבק באלימות נגד קשישים, בחסותה של יושבת ראש הכנסת, להזמין את כל מי שתחשוב לנכון להזמין. לדעתי זה יכול להיות תרומה מסויימת שלנו לעניין.

הבעיה היא בנושא חמש עשרה ביוני הייתי עושה בחפץ לב אם לא היינו דנים על התקציב שצריכים לאשר אותו וכל מיני חוקים שצריכים לטובת זה. אם היה ביולי הייתי עושה את זה בצורה רצינית ביותר, מכובדת. אנחנו מתחייבים שהתאריך הזה אנחנו נעשה דבר שמכבדים את זקני האומה.


אני רוצה להודות לכולכם, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15