PAGE
1
ועדת הכספים

29.5.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ב' בסיוון התשס"ו (29 במאי 2006), שעה 9:30

תקציב משרד הבריאות

חברי הוועדה: יעקב ליצמן-היו"ר
אלי אפללו
מגלי והבה
אמנון כהן
חיים אורון
סופה לנדבר
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
שלי יחימוביץ
ישראל כץ
אלחנן גלזר
סטס מיסז'ניקוב
דב חנין

אבשלום וילן

אחמד טיבי

יעקב בן-יזרי שר הבריאות

פרופ' אבי ישראלי מנכ"ל משרד הבריאות

רותי דבג משרד הבריאות

יהודה רון סמנכ"ל פיתוח

רביב סובול אגף תקציבים, משרד האוצר

מוריה אשכנזי

מאיה לסר לשכה משפטית, משרד האוצר

לאה וגנר הסתדרות רפואית

סמדר אלחנני

טמיר כהן

יפעת שפרכר
תקציב משרד הבריאות

אנחנו מדברים על תקציב משרד הבריאות לשנת 2006. אנחנו מקדמים בברכה את שר הבריאות, מר יעקב בן-יזרי. אני לא מקנא בו, מדובר במשרד קשה. אנחנו עדים לאחרונה לנושא סל התרופות. זה על סדר היום. דיברתי קודם עם השר לגבי בית החולים באשדוד. אני מאחל לשר הצלחה. ההצלחה שלו היא ההצלחה של כולנו. זה אחד המשרדים הכי קשים שאני יודע עליהם. נתחיל עם הצעות לסדר.

שלחתי מכתב ליושב-ראש הוועדה בנוגע לנושא סל התרופות. הייתי רוצה שנשלב את זה בדיון.

אני הגשתי אי-אמון בנושא הזה.

הייתי רוצה שנדון גם בנושא של קפיטציות.

תודה רבה לכם על הברכות. לא אחזור על מה שאמרתי כאן בכמה הזדמנויות בתור שר הבריאות. דנתי, במסגרת התפקידים שלי, הרבה מאוד על תקציבים שנוגעים בנושאי בריאות אזוריים, בנושאי בריאות ארציים. המערכת פה היא אחרת.


על שנת 2006 אין כמעט מה לדבר כי התקציב כמעט מוכן, כמעט הוכתב, כמעט נגזר. אם יהיו עוד אי אלה דברים קטנים שניתן יהיה עדיין להזיז פה ושם, אז הם לא משמעותיים.אני מדבר על תקציב 2007 בעיקר.


נושא הפסיכיאטרייה חייב לקבל אצלנו איזו שהיא ראיה אחרת ממה שהיה בשנים עברו. היום הנושא הזה בהתפתחות מאוד מתקדמת. הנושא של המכשור הרפואי והתרופות מקל הרבה מאוד בטיפול בחולים אשר זקוקים לטיפול פסיכיאטרי. עצם העובדה שהתרופות מאפשרות לחולים להיות משולבים בקהילה, לקבל את הטיפול במרפאות מיוחדות לבריאות הנפש, למנוע מהם או לחסוך מהם את האשפוז במקומות סגורים או חצי סגורים, זאת ההתקדמות שאמורה להתבטא בשנת 2007. עובדה שבשנתיים השלוש האחרונות נסגרו כ3000 מיטות במחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים בארץ. זה מחייב השקעה כדי שניתן בקהילה את השירות הפסיכיאטרי, כדי שישתמשו בתרופות החדישות לנושא הזה, כדי לאפשר לאוכלוסיות האלו להשתלב בקהילה, בין אם זה בבית, בין אם זה במעונות יום, בין אם זה במרפאות לבריאות הנפש העירוניות, האזוריות וכו'.


הגריאטריה זה גם נושא שמחייב ראייה אחרת. כל מי שהיה זקן או חולה במשהו היו מכניסים אותו למקום שבעבר קראו לו בית אבות או בית זקנים. היום, המוסדות האלה נקראים בתי חולים גריאטריים. מדוע? בתוך המוסדות האלה הוקמו מחלקות פנימיות אשר מטפלות בחולים שהם בגיל מתקדם. במקום לשלוח אותם לבתי חולים כלליים ולתפוס מיטות במחלקות פנימיות ולשלם גם אשפוז שעולה 1700,1800 שקל, מתפתחות היום מחלקות פנימיות בתוך בתי החולים הגריאטריים. פשוט צריך איזו שהיא השקעה מסוימת כדי לפתח את הנושא. אחד הדברים החשובים בעניין הזה – זאת מהפיכה רצינית – זה שצריך שיתוף פעולה עם המחלקות הפנימיות של בתי החולים, עם המיונים של בתי החולים ועם הרופאים שמפנים למיונים. המקרה יכול לקבל טיפול בתוך בית החולים הגריאטרי בתנאים הכי טובים, הכי מסודרים, הכי נוחים והכי רפואיים. אני מכיר את זה לא מהיום. אני מכיר את זה מהתקופות הקודמות שלי. לפני כשבוע ביקרתי – וחברים מוזמנים לבקר במקומות האלה – וראיתי מקרוב את הראייה הזאת. זה חוסך אשפוז בבתי חולים כלליים, זה מוזיל את העלות של הטיפול בחולה פר יום. הדברים האלה צריכים להתפתח בצורה נאותה. לפי דעתנו זאת הראייה בטיפול באדם המבוגר כאשר יהיה זקוק לשירותים של מחלקה פנימית בבית חולים כללי. אני לא מדבר על ניתוחים או על מחלקות מיוחדות שמחייבות ניתוח כזה או התערבות כירורגית כזאת אחרת. מבחינה טיפולית בהחלט ניתן לטפל בתוך בתי החולים הגריאטריים אם נעמיד אותם ברמה כפי שאני מנסה להסביר אותה.


אחד הנושאים שמטרידים אותנו הרבה מאוד הוא נושא של בריאות הציבור. בריאות הציבור זה נושא מאוד רגיש, הוא גם רחב וכולל הרבה מאוד אלמנטים רפואיים, ארגוניים ונושאי פיקוח ובקרה בנושאים של בריאות הציבור. אני מדבר החל מהתינוק שנולד, שצריך לטפל בו בטיפת חלב, שצריך לתת לו את החיסונים הראשונים, וכלה בטיפול בגן ילדים, בבית ספר ובחיסונים שאנחנו בשנים האחרונות מצמצמים ואיש אינו לוקח על עצמו את האחריות איך ממשיכים לטפל בעניין הזה.

יש ויכוח מי יטפל בנושא הזה של הרפואה המונעת, האם העיריות, קופות החולים, משרד הבריאות. הנושאים עדיין בדיונים אצלנו, אבל חייבים לקבל הכרעה כדי לתת תשובה. הילד חייב לקבל תשובה, לא חשוב מאיזו מערכת.

כמובן הפיקוח של מערכת הבריאות, של משרד הבריאות, של כל אלה שעוסקים במלאכה. כל עוד לא נפלה הכרעה מי יטפל בנושא הזה.. קוצצו תקנים, צומצמו אמצעים. אנחנו נמצאים בשניים שלושה מקומות בארץ בפיילוט קטן בטיפול ברפואה מונעת. זה ינחה אותנו לכיוון איך לטפל בנושא. זה נושא שאסור לנו להזניח אותו, חייבים להמשיך לעקוב ולטפל בו.


לא מדובר רק בנושא טיפת חלב וחיסונים וטיפולים בילדים בבתי ספר ובגני ילדים, מדובר בפיקוח על המזון, בפיקוח על המים, בפיקוח על המקורות של כל המחצבים שלנו והסחורות שמובאות מחו"ל שמחייבות פיקוח ובקרה וראייה וכו'. בעניין הזה קוצץ התקציב בשנה האחרונה ב50 מיליון שקל. רבותי, נלקחו מהמשרד או קוצצו כ270 משרות לפיקוח על נושאי המזון במדינת ישראל. הסחורות ממשיכות להגיע, המזון מגיע. אנחנו חייבים לפקח על כל דבר ודבר שמגיע ארצה בייבוא מחו"ל, אם זה חיטה, אם זה מזון נוזלי וכו'. הפיקוח על מקורות המים במדינת ישראל, אם זה הבריכות, המים לשתייה, מי קולחין - כל זה מחייב ביקורת. אנחנו היום לא מסוגלים לעמוד בעניין הזה.


הנושא הפארמקולוגי במשרד הבריאות אשר מפקח על נושאי התרופות שנכנסות לסל ולמערכת בכלל, כולל בתי מרקחת פרטיים הפרוסים על פני כל מדינת ישראל. כל הדברים האלה לוקים, לצערנו הרב, בחוסר גדול. אנחנו חייבים לתת להם ביטוי רציני בתקציב 2007.


נושא הפיתוח. התקציב בבתי החולים מחושב לפי הוצאה והכנסה. אנחנו מתבססים על כך שתהיה הכנסה של מכירת שירותים על ידי בית חולים לקופות החולים, למוסדות רפואה כאלה ואחרים. כדי שהוא יוכל למכור שירותים רפואיים ויכסה את ההוצאה שלו הוא חייב החזקה, טיפול, הכנסה והשקעה בתוך המערכת הקיימת. המצב בכמה בתי חולים בארץ הוא בשיא ההזנחה. כדי למשוך אנשים לבוא לבית החולים ולתת מוניטין ושם חייב בית החולים להיות אסתטי, טוב, בעל תחזוקה. יש בתי חולים שלצערנו הרב הצנרת שם רקובה ולא ניתן לתקן אותה. אי אפשר להחליף את המערכות האלו. הן עולות מיליונים על מיליונים. ב2006 קוצצו בנושאי הפיתוח 163 מיליון שקל. גם זה חייב למצוא תיקון רציני.

כמה זה היום?

זה עומד היום על 50 מיליון שקל.

קיצצו יותר ממה שנשאר?

כן. חייבת להיות מחשבה לגבי הרחבת מיטות האשפוז במדינת ישראל. יש חוק שאומר לבנות בית חולים באשדוד. אני אחיה את הנושא הזה. בשיחה עם יושב-ראש ועדת הכספים, ניתן איזה שהוא רמז איך ינסו להאיץ בטיפול בנושא הזה של בית החולים.

בדקתם 1000 מיטות ל1000 נפש בנגב? בנתוני משרד הבריאות הנגב נמצא בגירעון גדול במיטות ל1000 נפש. לפני שממלאים את מרכז הארץ, תבואו לנגב. ראיתי את זה בקווי היסוד של הממשלה.

יש כבר דיונים בנושא הזה. אני רוצה לקוות שוועדת הכספים תיתן את הדעת לנושאים שהעליתי כנקודות בסיס לתקציב משרד הבריאות לשנה הבאה. אנחנו תמיד פתוחים למחשבות, לרעיונות. בשביל זה אנחנו קיימים.


לא אחדש לכם מהומה לגבי מה שהתפרסם ומה שנאמר עד כה בנוגע לסל התרופות, כולל הדיון שהתקיים לקראת הישיבה של הכנסת היום. ביום חמישי אני מוזמן לבית הנשיא. אנחנו גם מזמינים את נציגי השובתים במטרה לקרוא להם להפסיק את השביתה. עד ליום חמישי או עד ליום רביעי דובר על אותם 3.5 מיליון שמשפחת עופר רצתה לתת, אבל ביום חמישי באתי בהצעה אחרת שהצגתי אותה גם בפני הנשיא וגם בפני השובתים שישבו בבית הנשיא. אנחנו הועדנו 15 מיליון שקל מתקציב סעיף התרופות של הגמלאים לעמותה אשר רשאית לחלק את הכסף לפי החלטתה מבלי להיות מוגבלת בהחלטות ועדת הסל אשר קובעת סידור או תעדוף של תרופות כאלו ואחרות. דיברנו קודם על 35 מיליון שרצינו להעביר לסל התרופות. ביקשו מאיתנו חוות דעת של היועץ המשפטי, האם מותר לנו להעביר 35 מיליון שקל מתקציב הגמלאים.

זה לא מתקציב הגמלאים, זה מתקציב המדינה. רק מה, הגמלאים יכולים להגיד מאיפה שהם רוצים, בתנאי שהכנסת תאשר את זה. כמה כסף השובתים מבקשים?

לפי דעת המומחים והאונקולוגים המתמחים בנושא המעי הגס אשר מדברים על שתי תרופות, מדובר ב110, 120 מיליון שקל לשנה. ברגע שאנחנו נותנים כסף לשתי התרופות האלו שנמצאות בשורה 8,9,10 לפי הסדר של המומחים, אנחנו נותנים לגיטימציה להגיש נגדנו עתירה לבג"ץ של אותם חולים בקטגוריות העליונות שישאלו מדוע נתנו מקום 10,11 ולא נתנו להם. יש הבדל בין תרופה מצילת חיים, משפרת חיים ומאריכה חיים. ביום חמישי הצעתי פתרון זמני שיספיק ל4,5, חודשים ואז הם שאלו מה יהיה באוקטובר. הצהרתי בפניהם שאם הנושא לא ייפתר עד אוקטובר, אני , יעקב בן-יזרי, ידאג להם לחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר. ינואר 2007 זה כבר תקציב אחר. לשנת 2006 הצעתי את ההצעה.

האם בהצעה של דני נווה, שהממשלה תאשר אחוז מסוים עבור סל התרופות, יש פתרון ל2007 לחולים האלה?

המחשבה והרעיון שהועלו על ידי סיעת העבודה זה שבשנת 2007 סל התרופות יגדל בעוד 400 מיליון שקל תוספת על הבסיס הקיים של שנת 2006.

מה זה הבסיס?

310 ועוד 50 מיליון.

אין לזה ידיים ורגליים. מדובר ב4% על בסיס של 4 מיליארד. אתם חתמתם על 198 לשנים הבאות.

אני מאמין שכשתתקבל ההצעה הזאת יש סיכוי שהאורביטוקס והאווסטין ייכללו בתוך המסגרת.

הרעיון הוא להקדים מתקציב 2007 סכום של 300 מיליון מתוך ה400 שעליהם דיברו קודם. הם יתחילו ב2006 במקום ב1 לינואר 2007. יש 310 ועוד 35, שזה יחד 345. צריך להוסיף עוד 467 פחות 345, שזה כ122 מיליוני שקלים. התוספת של 300 פחות 122 תועבר לוועדת הסל. עליה הוועדה תשב תוך יומיים שלושה, תעשה תעדוף, והתרופות שהיא תקבע בתעדוף אלו התרופות שתתוקצבנה עוד עכשיו. אומר לכם שר הבריאות שלאורביטוקס והאווסטין יש סיכוי להיכלל בתוך התעדוף הזה.

אנחנו ננסה לתת תמונה כללית על התקציב של המשרד. אנחנו מציגים פה בטבלה את הסעיפים העיקריים בתקציב משרד הבריאות, כשלמעשה אנחנו מציגים תקציב מקורי מול תקציב מקורי. בין תקציב מקורי 2005 לתקציב מקורי 2006 יש עמודות שמדברות על השינויים ב2005 וסך כל השינוי במעבר ל2006. המספרים הם קצת מטעים. אני מבקשת מכם להתייחס למקורי פלוס מקורי. 180 מיליון שקל מינוס בפסיכיאטרייה נובע מזה שהמקורי מול מקורי לא לוקח בחשבון רזרבות שבשנים האחרונות מופשרות. יש לנו 124 מיליון שקל לשירותים פסיכיאטריים בבתי חולים כלליים, יש עוד רזרבה שאנחנו מקבלים מידי שנה בגין השיקום, ויש רזרבה נוספת שאנחנו מקבלים בגין פיתוח שירותים בקהילה. הכסף הזה לא מופיע במקורי מול מקורי, הוא מופשר במסגרת של הסכם. אני מראה לכם מקורי מול מקורי. אין בתוך הדבר הזה את ההסכמים של 2006, אין בתוך הדבר הזה את הרזרבות שלא הופשרו ב2006 שלגבי חלקן יש הסכמה, שלגבי חלקן יש נוהג שהן מופשרות מידי שנה בשנה.


פסיכיאטרייה זה נושא שנשאר במסגרת התוספת השלישית ובאחריות משרד הבריאות. כשעבר חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב1 לינואר 1995, נשארו באחריות המשרד 3 תחומים במסגרת התוספת השלישית: האחד זה פסיכיאטרייה, השני גריאטריה והשלישי זה בריאות הציבור. בנושא של פסיכיאטרייה אנחנו מחלקים את התקציב ל4 חלקים. אנחנו מציגים 3 מהם. הראשון זה מיניסטריון, השני הוא בתי החולים ממשלתיים והיחידות הנלוות לבתי החולים, שחלקן זה מערך אמבולטורי, חלקן מערכות שמכינות את החולה לקהילה. סך כל התקציב הזה עבר מהפיכה מאוד גדולה בשנה שעברה כחלק מההיערכות לרפורמה הביטוחית. אנחנו מימשנו הסכם שהיה לנו עם האוצר משנת 2001, שבו התחייבנו להוריד את כמות המיטות במערכת ל3500. הרפורמה הביטוחית תוריד את מיטות האשפוז ל3150. התקציב נשאר תקציב שמשרת את מערך האשפוז לפי מחירים שהוסכמו בינינו לבין האוצר, ומבחינתנו מייצגים נכונה את התקציב הנדרש למערכת הזאת.


ראשיתו של השיקום בהסכם מ2001, במסגרת חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה. המערכת הזאת התחילה מאיזה שהוא תקציב בסיסי שהיה, ועל פי הסכם עם משרד הבריאות. הוא עומד היום על 308 מיליון שקל. על זה יש איזו שהיא רזרבה שתופשר במסגרת האישור של התקציב. תקציב השיקום יעלה ל323 מיליוני שקלים. התקציב הזה אינו נותן את הפתרונות. אחת הבעיות הקשות זה סל השיקום. אנחנו מ15 למארס השנה הפסקנו לאשר סלי שיקום למשוקמים, התורים גדלים, נוצר פקק שיקום של כאלה שנמצאים בתנאים של אשפוז. אנחנו בדיונים די אינטנסיביים עם האוצר כדי לנסות לגבש איזה שהוא הסכם לתוספות לשנים הבאות. הקצב של הדיונים איננו עונה על הבעיה שקיימת היום בשטח. אם אתם יודעים, אז גם הוגש בג"ץ.

כמה תור יש?

זה משתנה לפי האזורים בארץ. הוא יכול להגיע עד ל9 חודשים.

יש פה מצוקה אמיתית. מדובר בחולים שלא צועקים, שהמשפחות לא צועקות בשבילם.

הנושא של המרפאות הוא נושא משלים. הנושא של פיתוח שירותים בקהילה הוא חיוני כדי לתת את השירותים לאותם אלה שבעבר היו באשפוז והיום נמצאים מחוץ לאשפוז. הקטנה של כמות המיטות מ6000 ל3500 לא נעשית בקלות. חלקם של האנשים האלה נמצאים בבתים, חלקם נמצאים במסגרות כאלו ואחרות של הוסטלים. אם לא יהיה שירות מרפאתי נאות, סביר ובזמינות טובה אנחנו צפויים בעצם לאבד את כל ההישג הזה של הקטנת המיטות והכל יחזור חזרה לאשפוז.


בריאות הנפש. אנחנו מבקשים לממש את החלטת הממשלה ליישום העברת הרפורמה הביטוחית לקופות החולים ב1 לינואר 2007. עלות הרפורמה היא כ200 מיליון שקל, כשהחישוב הזה לוקח בחשבון את התקציב הנדרש להפעלה של השירות במסגרת קופות החולים, על בסיס הסכמים שאנחנו הגענו אליהם בנושא של מחירים, בנושא של מאפייני הפעילות, ובנושא של הצרכים שיידרשו בפיתוח שירותי מרפאה על בסיס של 2% ו4% מבוגרים וילדים. הכל על פי קריטריונים שנקבעו על ידי אנשי המקצוע. אנחנו לקחנו את המקורות שקיימים היום במערכת הפסיכיאטרית במשרד הבריאות. זה מגיע ל200 מיליון שקל. זאת עלות הרפורמה. אם לא נשתמש בצוהר הזה של עת רצון ומפגש של האוצר, של הקופות, של גורמי המקצוע ושל משרד הבריאות שאמון על העניין הזה, אנחנו עשויים לא לממש את התהליך הזה שהוא מאוד מאוד חשוב. אנחנו אומרים שאם יחלה הגוף תרפא אותו הנפש, אבל אם תחלה הנפש, מי ירפא אותה? אנחנו מבקשים לנסות לממש את הרפורמה בבריאות הנפש, שהיא מאוד מאוד חשובה.


אם לא תהיה רפורמה ביטוחית, אנחנו בעצם נשחק הסכמים עם הקופות שהושגו במאמץ מאוד גדול. הרבה מאוד שעות, הרבה מאוד מאמץ, הרבה מאוד רצון להתפשר ולהגיע לעמק השווה. אנחנו נסכן את ההישגים של התמחור והתקצוב, כי בסופו של דבר כשזה יעבור לתוספת השנייה.. כשזה נשאר בתוספת השלישית זה חשוף לדיונים שנתיים עם האוצר, זה נשחק בסופו של דבר. יש סיכון של האיזון בין קהילה לאשפוז. אם לא נרחיב את שירותי האמבולטוריקה אנחנו צפויים להפרת האיזון. אנחנו נפגע באמון של המערכת. אנחנו סוף סוף הגענו לחלון הזדמנויות שצריך לממש אותו.


גריאטריה. תקציב הקודים שלנו בשנה שעברה עמד על מיליארד 298. התקציב המקורי השנה עומד על מיליארד 339. הגידול למיליארד 339 כולל בתוכו את התוספת הנדיבה שקיבלנו במסגרת הסכמים קואליציוניים בשנה שעברה במפלגת העבודה, ונושא של תוספות הסכמיות שקיבלנו במסגרת דיונים בין משרד הבריאות למשרד האוצר. התקציב המקורי עומד השנה על מיליארד 339. זה נכון שיש גם רזרבות. אין הסכמים מובטחים של הרזרבות. מספר הקודים עומד על 12 אלף 100. אנחנו בתקציב 2006 עומדים על 13 אלף 400.

אנחנו נמצאים בשתי מגבלות במימוש תקציב הקודים לקשישים. האחד זה הכסף, השני זה הכמות. הפרמטר הרלוונטי היחיד הוא התקציב של הכסף. תקציב בתי החולים הגריאטריים עומד על 300 מיליון שקל ועל 340 בתקציב 2006. כאן נעשתה פעולה מאוד מאוד משמעותית של צמצום מיטות וצמצום תקנים בהסכם עם האוצר. אנחנו עכשיו בתוך תהליך של הסבת מיטות סיעודיות שהיו בתוך המסגרות האלו לאותן מיטות יותר אקוטיות שדיבר עליהן השר. אנחנו מעונינים לתת מענה זמין, איכותי ונאות לאוכלוסייה הקשישה בישראל, שיאפשר להם לקבל תחליף למיטה הפנימית בגלל העומסים הקיימים בבתי החולים הכלליים. יש גידול מתמיד בפונים החדשים.

בגלל האוכלוסייה המבוגרת.

כן. זה נובע מהעובדה שתוחלת החיים מתארכת ולמעשה הקשיש עם הפיכתו לסיעודי חי יותר ממה שהוא היה חי בעבר, הטיפול יותר טוב, התרופות יותר טובות. אדם סיעודי חי היום עד 3 וחצי שנים בממוצע במקום שנתיים שהיה מקובל עד לפני פחות מ10 שנים. כמות הקשישים באוכלוסייה גדלה. יש מה שנקרא שינוי בדפוסי עיסוק, יש שינוי בתמהיל של הקשישים במדינת ישראל. גם המצב הסוציו-אקונומי משפיע על זה ודוחף יותר קשישים לתנאים של סיעוד. כמות העולים שהייתה ב15 השנים האחרונות הייתה של הרבה מאוד קשישים. הקשישים האלה צריכים את הפתרונות האלה. שני הדברים האלה יחד מחייבים אותנו ב600 קודים תוספת בשנה כדי לשמור על מצב של יציבות.

כמה זה בכסף?

כ-60 מיליון שקל.

600 קודים כל שנה?

כל שנה. יש כשל מובנה. ברגע שקשיש מועבר לסיעודי הוא מועבר בעצם לאחריות המדינה. עד למעבר לאחריות המדינה זה נעשה באחריות הקופות. זה ידוע שהוצאות הבריאות הן בעיקרן על תינוקות עד גיל שנה או על קשישים. באיזה שהוא שלב הקופה לא עושה מספיק כדי להשאיר את הקשיש בקהילה. יכול להיות שהעברה לאחריות של המדינה היא בצד הכלכלי יותר טובה. העמדנו כסף בזמנו כדי לתת תמריץ לקופות לעודד את הישארותם של הקשישים בקהילה. זה לא עלה יפה. יש פה כשל מובנה. זה לא סוד שעמדת משרד הבריאות היא שאת הנושא של הסיעוד צריך להעביר לקופות החולים כדי ליצור השלמה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי לסיעוד ולפסיכיאטרי.

ההיגיון שלנו אומר שאת האשפוז הסיעודי צריך להעביר לקופות. יש כל מיני אשפוזים סיעודיים. יש סיעודי מורכב, יש שיקום סיעודי. כולם מתחרים על אותו פלח שוק.

גם קופות החולים סיעודיות.

לא כולן.

אנחנו חושבים שאת האשפוז הסיעודי צריך להעביר לאחריות קופות החולים. אנחנו גם בדעה שכדאי בשביל זה להעלות את מס הבריאות בסכום מינימאלי של 0.3%. לרוב האוכלוסייה זה גם לא ישנה, כי הם בלאו הכי משלמים את הביטוח הסיעודי.

הם משלמים הרבה יותר.

הנושא הזה מטופל ונידון. זאת רפורמה הרבה יותר יקרה, כי אנחנו נצטרך להעמיד מקורות הרבה יותר גדולים מהרפורמה בפסיכיאטרייה. זה דורש הסכמה של הקופות שאיננה. זה לא סוד שזאת כוונת משרד הבריאות להעביר את הסיעוד לקופות.


אנחנו רוצים להראות מה התוספת הנדיבה ששנה שעברה הביאה. זה לא סוד שהנושא של קשישים העסיק אותנו בשנים האחרונות, התורים היו כבדים, המצוקה הייתה מאוד קשה. התוספות של שנה שעברה הביאו למצב שהתור הוא לא יותר מחודש, לעיתים חודש ושבוע. זה מאוד סביר. צריך עוד לעשות הרבה כדי לשפר את התהליך האדמיניסטרטיבי לאישור של קוד. אנחנו מרחיבים עכשיו פרוייקט כדי להקדים את הבדיקה, כדי להאיץ את הקצב של האישור של הקוד. אנחנו מאוד ערניים. מה שחשוב זה לשמור על ההישג הזה.


בריאות הציבור. בבריאות הציבור המספרים לא מגלים את האמת. הם לא מגלים את האמת במובן הזה שהתקציב של התפעול בבריאות איננו בבסיס הקיצוץ של משרד הבריאות. תקציב התפעול הנומינאלי לא נפגע כל כך הרבה. הבעיה העיקרית שלנו היא בזה שכוח האדם שלנו מקוצץ. אנחנו נדרשנו להפחית 278 משרות בבריאות הציבור בשנה שעברה. אנחנו הפחתנו, נכון לאפריל 2006, 212 משרות. זה למעשה יוצר פגיעה מאוד חמורה בפיקוח על מזון, מים, תרופות, בריאות הסביבה ועוד. בסופו של דבר זה לא מאפשר לנו לממן את הכיסוי החיסוני הנדרש לתלמידים ולתינוקות, זה לא מאפשר לנו להרחיב פרוייקטים. הבעיה הזאת היא חמורה גם בשל זה שאין שום התאמה נורמטיבית מוסכמת של התקציבים בתוספת השלישית למה שבעצם צריך. אף אחד לא בודק כמה בדיקות אנחנו עושים יותר, כמה תלמידים יש יותר, כמה תינוקות יש יותר, או כמה תפוקות אנחנו צריכים לתת באותו תקציב. הפער הולך וגדל מידי שנה. הבעיה שלנו בבריאות הציבור ידועה וקשה ביותר. אנחנו מראים את היחס של אחיות לתלמיד מ1997 ל2006. היחס מדבר בעד עצמו. זאת רק דוגמה כדי להמחיש את מה שהסברתי קודם. התשובה היא לא רק במספרים.


האשפוז הכללי הוא המימון של התקציב ל11 בתי חולים ממשלתיים. התקציב ברובו מותנה הכנסה. קשה להסביר אותו כרגע. יש כמובן את ההתחייבות של כל הפנסיות וההטבות הסוציאליות לכל מי שהוא עובד מדינה ועובד בבתי החולים הממשלתיים. זה איננו משתקף בתקציב. היו הרבה מאוד הישגים במערכת הזאת. אנחנו ייצבנו את המערכת בשנתיים האחרונות במעורבות ישירה של מנכ"ל המשרד.

יש פה שינוי בהקצאת המקורות. אנחנו פעלנו כדי להגביר את השוויונות בין בתי החולים. עיקר הבעיה שלנו מתמקדת בבית החולים וולפסון בשל ההחלטה להעביר אותו לניהול על ידי מכבי. יש לנו 4 תאגידי בריאות שנמצאים בתוכניות הבראה. אם בעבר היו מסייעים לבתי החולים להתאזן, היום זה הרבה יותר קשה. הבעיה העיקרית באשפוז זה הסדרה של כללי התחשבנות, מחירים, והנושא של היחסים בין קופות החולים לבתי החולים.

מה קורה עם וולפסון?

כרגע זה נמצא באיזו שהיא תקופה של הפסקת דיונים. אני מעריכה שעם השינויים הפרסונליים..

לא רק.

זה עבר?

זה עוד לא עבר, זה עוד בדיונים. זה פוגע בבית החולים שנמצא בחוסר ודאות.

בית החולים תלוי באוויר.

זאת הבעיה. הכנסותיהם של בתי החולים מותנות. הם צריכים להביא הכנסות מקופות החולים. כשקופות החולים לא יודעות מה קורה עם בית החולים זה גורם להן להתנהג בצורה כזאת או אחרת שאיננה בהכרח לטובת בית החולים.


מגמת האשפוז לפעילות יותר יקרה. זה נובע מזה שהקופות הולכות ומוציאות יותר ויותר פעולות לקהילה. הן עושות יותר גם באמצעות ספקים חיצוניים. העלות של השירותים בתוך בתי החולים הופכת להיות יותר אקוטית. אם לא יהיה לזה מענה, אז הבעיה תלך ותאיים על היציבות של מערכת האשפוז.


כאן זה איזה שהוא גרף שמשקף מה קרה להנחות שניתנו לקופות החולים. השקף מדבר בעד עצמו. יש איזו שהיא התמתנות, אבל בסך הכל הייתה עליה מאוד משמעותית בשיעור ההנחות. עם המגמה הזאת של ההתייקרות של הפעילות עצמה יש פתיחה של חשיפה מאוד משמעותית למערכת האשפוז.


סל הבריאות. התוספת השנייה זוכה לקידום מחירים ודמוגרפיה על פי הסכם, ולתוספת טכנולוגית במסגרת ועדת הסל. התוספת השלישית איננה נמצאת בשום מנגנון, היא חשופה בסופו של דבר לדיונים תקציביים ולמגבלות תקציביות. הטכנולוגיה זה סל התרופות. אין לנו שום דבר נורמטיבי שמתאים לתוספת השלישית. השירותים האלה לציבור נשחקים כל הזמן. גם איכות השירותים, גם הפתרונות הטכנולוגיים שנוצרים. אין התאמה בין התשומות לתפוקות בכל מה שנמצא בכל התוספת השלישית.

מזה 10 שנים לא מתקיים דיון באוצר בנושא תקציב הפיתוח. אני לא מדבר על תוספת מיטות.

מה זה 50 מיליון שקל תוספת פיתוח? M.r.i אחד כמעט עולה את זה.

הגשנו רשימת צרכים שהסתכמה ב4 מיליארד שקל. אני לא מדבר על בתי חולים שמגייסים תרומות כמו תל-השומר או הדסה. תקציב הפיתוח של משרד הבריאות בשנת 1995 עמד על 513 מיליון שקל. תקציב הפיתוח, אחרי שקיבלנו מנה מיוחדת של 50 מיליון לבטיחות, מסתכם בשנת 2006 ב162. אני מדבר על תקציב ללא תרומות.

מה מופיע ב2007?

אנחנו עוד לא יודעים. יש מערכת ענקית. המערכת היא ממשלתית וציבורית, בעיקר בתי החולים של קופות החולים. אנחנו לא מדברים על תוספת מיטות. יש מערכת שצריך כל הזמן לשדרג אותה, לשפר אותה, להעמיד אותה על איזו שהיא מסגרת סבירה של תשתיות פיזיות. לא ביקשנו את כל ה4 מיליארד במשך שנה אחת. לו היינו ממשיכים את אותה מסגרת תקציבית של 500 מיליון לא היה צריך לעשות שום שינוי, אבל יצרנו פיגור עצום כי התקציבים הלכו וקוצצו במשך השנים. אנחנו מבקשים שיהיה דיון רציני על תקציב הפיתוח, על מה שיהיה במשך תקופה של 5,6 שנים, כדי שאפשר יהיה לסגור פערים שהולכים ומתרחבים.


השר דיבר על כך שישנם בתי חולים שזאת בושה וחרפה ששוכבים שם חולים.

מה העלות של הבנייה של בית החולים?

מדובר בסדר גודל של 100 מיליון דולר.

אני מוכן לבנות בית חולים באשדוד בלי שזה יעלה כסף, בלי קרקע, בלי טובות, בלי כלכלה, בלי חנויות, בלי נדל"ן, הכל מתרומות. אולי תסביר לי למה כשאנשים לא משלמים מס הכנסה אז עוצרים אותם, ועל אי הקמת בית החולים לא עוצרים אנשים? מצידי, שיעצרו את משרד האוצר ואת משרד הבריאות על זה שהם לא מקיימים חוק. כתוב בחוק שצריך להקים בית חולים תוך 3 שנים. עברו מאז 6 שנים.

רק השרים נשבעים להישמע לחוקי מדינת ישראל, הפקידים מהאוצר לא מחויבים.

אני בטוח שהשר ייקח את העניינים לידיים.

ב2006 דיברנו על תוספת מיוחדת לתקציב הפיתוח. החלטנו בהנהלת המשרד על 50 מיליון תוספת יעודית. התוספת הזאת מיועדת על מנת לעמוד בחוקים ובתקנות שקיימים היום. אם חס וחלילה פורצת היום שריפה בבית חולים זאת עבירה פלילית של מנהל בית החולים ושל גורמים אחרים. יש לנו היום חוקים שאנחנו לא עומדים בהם, כמו חוק החשמל, חוק כיבוי אש, תקנות שנוגעות לאיכות הסביבה. התקציב שניתן לנו יועד כולו לנושא בטיחות.


הערה אחרונה נוגעת לנושא של מיטות אשפוז. כשאנחנו מדברים על שיעורי מיטות זה תלוי בהרכב הדמוגרפי של האזור. אוכלוסיית הנגב היא אוכלוסייה צעירה. יש שונות עצומה בין שיעור המיטות הנדרש בתל-אביב לשיעור המיטות שנדרש בנגב.

השר אמר שלשנת 2007 יש לו תוכניות. אדוני השר, אולי אתה לא יודע, אבל אין לך שום תוכניות לשנת 2007, כי חתמת על מסמך שאומר שב2007 הגידול בסל שירותי בריאות יהיה 1.13. זה פחות מהגידול הטבעי. זה בלי גידול של הזדקנות האוכלוסייה. כתוב: "בשל שינויים דמוגרפיים ובהתחשב בהתייעלות הנדרשת". מה שכתוב פה צריך להתקיים. כל זמן שזה כתוב בספר התקציב, זאת התמונה העיקרית. סל שירותי בריאות זה כל מה שמדברים עליו כאן, כי זה התקציב של ה25 מיליארד שנשחק ביחס לגידול האוכלוסייה והזדקנותה. התקציב הזה ממומן במקום אחר. אם חוק הבריאות היה 75% תקציב ציבורי ו25% תקציב פרטי, היום אנחנו נמצאים ב68% ו32%. הפער הזה הוא כל הסיפור. מי שמשלם את הכסף זה מי שיש לו אווסטין. מי שלא משלם את הכסף זה מי שאין לו אווסטין. מי שנותן לשחוק את סל שירותי בריאות - לא את סל התרופות - נותן יד להחרפת הפערים בתוך שירותי הבריאות במדינת ישראל. זה הדבר המרכזי.


דיברתם פה על סל התרופות. רציתי לדעת מה זה סל תרופות בהסכמים הקואליציוניים. גיליתי שמידי שנה מעלים את תקציב התרופות ב198. אמר לי רביב: "אני מתפלא עליך, זה פחות". אני לקחתי לפי 4.8 מיליארד שקל, הוא אמר לי לקחת לפי 4.4 מיליארד שקל. זה המסלול של התרופות בארץ עכשיו. כבר מדברים על 400 ועל 500. זה לא ייגמר בזה. אתם מכניסים לתוך ההסכם 200 מיליון שקל. מה יהיה עם זה? אל תביאו לנו עכשיו את כל ועדת הסל לתוך הדיון הזה. תוסיפו 400 מיליון שקל ואז השביתה הזאת תיגמר. תרדו מכל הסיפור הזה של הקופה של ש"ס, הקופה של הגמלאים. באיזו סמכות אתם מעבירים כספים מסעיף לסעיף? מה פתאום אתם עושים את זה? תוסיפו לסל התרופות את מה שצריך.


הערה שלישית נוגעת לבריאות הציבור. זאת שערורייה מתמשכת. כל הנתונים מראים שזה השקל הכי יעיל, שהכי כדאי להוסיף פה. יושבות פה אחיות בריאות הציבור. המערכת בבתי הספר מתמוטטת. הם לא עושים חיסונים. עם 3200 תלמידים לאחות אפילו כינים אי אפשר למצוא. כל שנה אותו ויכוח. בסוף מגרדים. בספטמבר יתחילו השביתות.


יש פה 50 מיליון שקל לפיילוט. אמרתי שאפשר לחסוך 45 מיליון שקלים מזה. תיקחו 5 מיליון שקל למכון ברוקדיל כדי שיעשה מחקר השוואתי בין בריאות הציבור בתל-אביב, ברמת גן ובכל המקומות שזה כבר קיים. כל המודלים קיימים בארץ. יש מודל עירוני, שאגב גם נכשל, יש מודל של קופת חולים, ויש גם מה שקורה בעולם. היו אין סוף דיונים בכנסת. באו כל אנשי המקצוע ואמרו שאין היגיון להוציא את בריאות הציבור מתחום הממלכה, כי זה התחום שהממלכה עושה אותו הכי טוב. למה יש פה 50 מיליון לפיילוט? תעבירו 5 מיליון בשביל שייעשה מחקר. אם המחקר יוכיח שכל התזה של כל המומחים בארץ שגויה, אני אשנה את דעתי. כרגע, עוד לא שמעתי מומחה אחד שאמר שצריך להחליף את זה.


הערה אחרונה זה בנושא האשפוז הסיעודי. אדוני השר, אם יהיה דבר אחד שתצליח בו, כבר הקדנציה שלך תעבור בהצלחה גדולה. אין שום היגיון שהאשפוז הסיעודי הפך להיות אשפוז בתשלום. סך כל ההוצאה הלאומית לאשפוז סיעודי יותר גבוהה מכל הסכומים שאם יתנו אותם בתקציב יהיה לכולם ביטוח סיעודי ברמה גבוהה. מי שירצה ברמה יותר גבוהה יעשה לו ביטוח משלים. המחיר הוא 600 מיליון שקל. זה 2% או 3% בביטוח הבריאותי. ייגמר גם החריץ הנורא שקיים היום בין קופות החולים למבוטחים. קופות החולים אומרות שברגע שנגמר הריפוי, אז על האדם לצאת החוצה. המשפחה אומרת שאין לאיפה ללכת. כל זה כי יש חריץ. הטיפול הרפואי הוא על חשבון קופת החולים, הסיעודי על חשבון המשפחה או על חשבון קודים. תסגרו את זה. זאת שערורייה. זה גם עולה יותר כסף.

אדוני השר, אני מברך אותך על המאמץ שאתה עושה בכך שאתה לוקח משרד כל כך קשה ומעלה אותו למסלול הנכון. דיברת פה על הרפואה המונעת, שבשנה הבאה אתה שוקל אם להעביר את זה לשלטון המקומי או לקופות החולים. אם תעביר את זה לשלטון המקומי, אז השלטון המקומי כבר קורס. אם תעביר את זה לקופות החולים, אז מה יהיה? כל ילד יקבל טיפול אחר? אני מציע, אדוני השר, להשאיר את זה באחריות משרד הבריאות.

זאת העמדה של משרד הבריאות.

לגבי עלות התרופות. זה נושא שכל פעם אנחנו מדברים עליו. אנחנו יודעים שיש פה פערים לא נסבלים בין התחשיב שהם לוקחים להתחייבויות בעצם המכירה. האם יש לכם איזו ועדת בדיקה כדי לראות את העלות של התרופה לעומת המחיר או ההתחייבות לעניין עצמו? הדבר הזה הוא שערורייתי. אני מבקש, אדוני השר, שתיקח את זה בחשבון.


לגבי ועדת סל הבריאות. אני לא מבקר את הוועדה, אבל כשיש מקרה כל כך דחוף ויושב-ראש הוועדה נמצא בחו"ל זה משהו שערורייתי. במקרה הזה צריך להיות מחליף, ואם אין מחליף אז צריך להחליף את היושב-ראש.

אני יודעת שאנחנו חוזרים על עצמנו כל ישיבה, אבל אני כן רוצה לדבר על תקציב 2007. הופיעו פה כל מיני אנשים באוצר שסיפרו על הכנסות בלתי צפויות של עודפי גבייה, שיש תת-ביצוע, שיש עודפים מהפרטה. מדובר בהמון כסף. על מה אנחנו מדברים כאן? על 178 מיליון שקלים עלובים.


דיברו פה על ההסכמים הקואליציוניים. גם אנחנו חתמנו מול קדימה. גם הגמלאים חתמו וגם ש"ס. בריאות הציבור והחולים שזקוקים לתרופות הם לא חולים של מפלגת העבודה, לא חולים של ש"ס או של הגמלאים, מדובר בחולים של המדינה. ראש הממשלה מוכרח להבין שהכסף לסל הבריאות לצורך העניין הזה זאת לא בעיה מפלגתית, זה לא ויכוח עם רכיבי הקואליציה, זאת בעיה לאומית-ממלכתית של פיקוח נפש. מה שמבדיל כרגע בין החלמה של החולים האלה למוות זה רק כסף.


שני דברים מרכזיים מפריעים לי בדיון בסל הבריאות. האחד זה שאנחנו מדברים על אופנות. ליבי כואב ודואב על החולים שמפגינים מול הכנסת. אני רוצה להסתייג ממצעד החכ"ים. אני יודעת שזה קשה מה שאני אומרת, אבל לא יכול להיות שתקום עכשיו עמותה שתהיה מסלול עוקף הוועדה שתדאג עכשיו לחולי האווסטין. מה עם נשים שזקוקות להרצפטין? מה איתן? מה פתאום עמותה עוקפת ועדה? אני מבקשת להוציא את השיח על סל הבריאות מהשיח המפלגתי, כי זה חולים של המדינה.


אני חושבת שאתה, שר הבריאות, שאני מברכת אותך, יש לך תפקיד בלתי נסבל מבחינת הקושי שלו. אני מבקשת שתעלה את הדבר הזה בראש חוצות, שתדרוש להגדיל את תקציב הבריאות כבר מעתה. הלב נחמץ על כך שיש כסף, הרבה כסף.

אני רוצה להצטרף לחבר הכנסת חיים אורון, ולהוסיף את הסתייגות בעניין אחיות טיפת חלב. יש כאן כוונה זדונית, מחושבת לחסל לחלוטין את הרפואה המונעת במדינת ישראל. אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עכשיו זה לעצור את הפיילוט הזה של 50 מיליון ולהעביר את הכסף לטיפות חלב.

דיברתי על ההרצפטין. האם נכון ש70 מיליון שקלים בתוך ה310 קיימים אבל לא עוברים לנשים חולות סרטן שד בגלל שיש איזו בעיה פרוצדורלית בדרך? האם זה נכון?

ההרצפטין הוגש לרישום. הוא נרשם באירופה. אנחנו מקווים שבימים הקרובים זה יירשם גם בישראל.

אני מברך את אדוני השר, יש לך שליחות אמיתית. יש לך אנשי מקצוע מוכשרים וטובים. הם יתנו לך להצליח. דובר כאן על כך שיש עודף גבייה ותת ביצוע. ראיתי באיזו כתבה שיש 30 מיליארד שקל תת-ביצוע. יש כסף בקופה. תמיד יגידו שרוצים את זה לצמצום הגירעון, שרוצים את זה לנושא של הורדת מסים. אם חלק קטן מזה יעבור לנושאים חברתיים, אז זה יהיה צעד מבורך.


ביקשתי מיושב-ראש הוועדה לקיים דיון בכל נושא סל התרופות. צריך לבדוק מחדש את כל נושא סל התרופות. יש את הנושא של חוק ביטוח בריאות ממלכתי חובה, את הנושא של ביטוח משלים, ביטוח מושלם, ביטוח זהב. כשאדם חולה אמיתי, אז שום ביטוח מהביטוחים האלה לא מכסה שום דבר. אדוני המנכ"ל, אני חושב שאתם צריכים לעשות רפורמה בתחום הזה. לא ייתכן שאזרח מדינת ישראל שזקוק לתרופה לא יקבל את אותה תרופה. מפה אני אומר תודה רבה למשפחת עופר על כך שהיא רוצה לתרום. אני לא חושב שצריך לתרום לנושא אחד או שניים, צריך לפתוח איזו שהיא קרן כדי שהאזרח יהיה מבוטח. מי שיש לו יותר משאבים ישלם קצת יותר, יכסה את אלה שלא יכולים לשלם. זאת מדינת רווחה. לא הכל על המדינה. צריך לחשוב בצורה יצירתית על ביטוחים, על קרנות או על סל כזה או אחר. המטרה בסופו של דבר היא ששר הבריאות יקבע את סדרי העדיפויות.

ברכות לשר הבריאות החדש. אני בטוח שתתמודד בכבוד עם כל הלחצים במשרד הקשה הזה. אני לא מבין מדוע שר הביטחון מתערב בנושא סל הבריאות. הוא מוצא זמן בתוך המדינה המטורפת שלנו לטפל גם בענייני בריאות, שזה דבר מבורך, אבל למה הוא?

בלי רצון לפגוע בפלסטינים, למה אנחנו ממהרים להעביר 50 מיליון שקל לתרופות לרשות הפלסטינית? סידרי העדיפויות הן שאנחנו מטפלים בשכנים, אחר כך אנחנו אולי מטפלים בעצמנו.

אני לא מצליח להבין מה עושים עם העודף התקציבי. לאן הולך הכסף? למה אנחנו לא יכולים לקחת את הכסף הזה ולייעד אותו למשרד הבריאות? למה אנחנו לא יכולים להוסיף 2% כל שנה לתקציב משרד הבריאות כדי לסיים את הנושא פעם אחת ולתמיד?


דובר פה על סבסוד של 21 מיליון שקל לבתי חולים ממשלתיים בלי לקחת בחשבון את בתי החולים של הקופות. רוב בתי החולים בארץ שייכים לקופות חולים.

הרוב זה ממשלתי.

יש 11 ממשלתיים, 17 של הקופות. מי שסובל זה המבוטחים של כל הקופות. או לסבסד את כל בתי החולים, או שתיקחו אותם תחת אחריותכם.


מה שנעשה בקדנציה הקודמת על ידי שר הבריאות דני נווה זה לדעתי עוול למבוטחים. לעשות 4 פעמים בשנה קפיטציות, לקצר תקופת שהייה משנה לחצי שנה זה עוול. אין יותר תנועה של מבוטחים מקופה אחת לקופה שנייה.

מה מפריע לך?

מפריע לי שאנחנו חוזרים לתקופה שבה בתחנה המרכזית תפסו בן אדם והעבירו אותו מקופה לקופה. מכיוון שעכשיו אי אפשר, אז באים אליו הביתה. צריך לחזור לשיטה של קפיטציה.

אנחנו צריכים להגדיר את הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה. אדוני השר, זאת נראית לי בעיה חריפה וקשה שצריכה הגדרה חריפה וקשה. אדוני השר, אתה קיבלת מערכת שמצבה הבריאותי קשה ביותר. מה שצריך לעשות זה לעשות טיפול תזונתי מאוד רציני למערכת שנמצאת במצב אנורקטי. זה המצב של מערכת הבריאות הנוכחית.


מערכת הבריאות היא לא בריאה, היא רחוקה מאוד מהצרכים שהיא צריכה להגיע אליהם אם אנחנו רוצים להיות מדינה מתוקנת. יש שחיקה מאוד מאסיבית בכל הממדים של הרפואה הציבורית והבריאות הציבורית. ראינו את זה גם בתשתיות, גם בחומרים שהצגתם בפנינו וגם בשירותים שהציבור מקבל. כתוצאה מזה יותר ויותר אנשים נאלצים להיעזר בשירותים פרטיים. זאת בעיה מאוד גדולה.


אני רוצה להעיר 4 הערות מעבר לאמירה הפותחת הזאת. הערה ראשונה נוגעת לכך ש2006 אינה גמורה. אנחנו מדברים על תקציב 2006, כשיש דברים שיכולים להיעשות בתקציב לשנה הזאת כדי לפחות לסמן את הכיוון שאליו יש ללכת.


סל התרופות. עמדת ההסתדרות הרפואית שנמצאת לפנינו היא עמדת מינימום. 467 מיליון שקל זה קו המינימום שממנו אי אפשר לרדת. 467 מיליון שקל כאשר מדברים על 7 חודשים שנותרו לנו בשנה הנוכחית. התקציב הזה יכול לפתור את הבעיות הבוערות והדחופות ביותר.

אני מאוד מודאג מהדיבור על מעבר לעמותות ועל פתרונות של כל מיני נדבנים. אני אומר את זה כאחד שהיה פעיל בעמותות של פעילות אזרחית. אני לא חושב שעמותות צריכות להיות חלופה למדינה, הן גם לא יכולות.


נושא בריאות הציבור. אני מעריך שנושא בריאות הציבור צריך תוספת של כ250 מיליון שקל השנה, כדי לבטל את השחיקה שהייתה בשנה קודמת וכדי לעמוד ברמת מינימום של שירותים. הוזכר פה שירות המזון הארצי. אני מסתכל על האנשים שם בהערצה, אני לא יודע איך הם מתפקדים. אני יודע לומר לכולנו בחדר הזה, שהמערכות האלו לא מסוגלות, למרות האנשים המסורים שנמצאים שם, לתפקד.


רפואה מונעת. כמובן שהתנגדות למהלך השירות המונע זה מהלך הפוך ממה שצריך ללכת בו, אבל רפואה מונעת זה הדבר שבו צריך להשקיע. אני פונה אליך, אדוני השר, לתת תשומת לב ועדיפות מיוחדת לשאלות בין חיבור של מפגעים סביבתיים לנזקים בריאותיים. אלה נושאים שיש בהם הרבה חומר.

אני מצטרפת לברכות, אדוני השר. רואים שאתה אדם שהגעת מהמערכת. אני מבינה שיש הבנה ואנחנו יכולים למצוא בך שותף לדברים. אני מצטרפת לדברים. יכול להיות שבתור שר אתה לא יכול לבטא את זה, אבל אני מגדירה את המצב של מערכת הבריאות כקטסטרופה. זאת בושה למדינת ישראל שבשנת 2006 אנשים שוכבים בפרוזדור. ראינו את הסקר שהתפרסם לא מזמן על מיטות שחסרות במדינת ישראל, באזור הדרום במיוחד.


אני רוצה, אדוני השר, לברך אותך על בית החולים באשדוד. אני חושבת שאתה לוקח על הכתפיים שלך משימה גדולה. אני העברתי את החוק הזה. אני צריכה להודות ליושב-ראש על העקשנות שלו במובן הטוב, אבל חבל שמה שנשאר מהחקיקה הזאת זה טעם חמוץ בפה. אני מרגישה לא נוח, כאילו הגעתי לכנסת הזאת להחיות את החקיקה הזאת. לפני 4 או 5 שנים העברנו את החוק עם 61 ח"כים שתמכו בו. הייתה קואליציה מקיר לקיר, ח"כים שהיו באופוזיציה ובקואליציה תמכו.

רציתי לחדד את בעיית החולים שמפגינים ושובתים בחוץ. אני חושב שהתפקיד של הכנסת, הממשלה והפקידות היא לנצח את החולים האלה. שואלים למה לא קודם או אחרי. היום יש מצב של זרימת הכנסות כתוצאה ממדיניות כלכלית של הורדת מסים. היום אנחנו אחרי מערכת בחירות. הנושא הזה עלה. האשימו את מובילי הכלכלה בהפקרה של חולים. היועץ המשפטי, משיקול משפטי, דחה את כינוס ועדת התרופות וכולם תקפו אותו על כך שהוא עוכר החולים, שהוא מונע טיפול בחולים. כל הארץ רעשה. היום יש חולים שמצבם חמור. לפעמים יש החלטות שמקבלים אותן לא באופן ספונטני אלא באופן מעשי.

קראתי היום בעיתונים שראש הממשלה אמר שלא כל מי שיצעק ברמקול מול החלון שלו יקבל עזרה. המשרד לא שייך לו, זה משרד ראש הממשלה. זאת ראיה לא נכון. המדינה זה לא אני, המדינה זאת המדינה. אם הם צועקים ברמקול, אז זאת זכותם, הוא לא צריך להכניע אותם. אני מוכן לתמוך בכל דבר כאן אם יפתרו את הבעיה הזאת. דיברתי עם יושב-ראש האופוזיציה על העניין הזה, אבל לצערי אני לא רואה פתיחות לדברים, אני רואה אטימות של המערכת. כולם רוצים להכניע את החולים או לזרוק אותם לנשיא המדינה, לעמותות. אם אתה רוצה תיתן בדרך המלך, אבל אם אתה לא, אז למה אתה עוקף את עצמך דרך עמותות? זה דבר חמור ביותר. יש דבר של אמון בין האזרחים לכנסת. הכנסת פה היא כמו הממשלה. מצב שלא נמצא פתרון לחולים הוא מצב חמור. מה שהיום חושבים כאן זה לא מה שהציבור חושב. אני מבקש שיושלם הסל עד לרמה שצריך להיות, ללא קריטריונים כלכליים. הכסף קיים.

מאחר ויש רזרבות ועודף של הכנסות, אז אני חושבת שזה רק ציני ותמוה שעדיין לא נמצא פתרון לנושא החולים ששובתים שם ולחולים בכלל. האחריות היא אחריות של המדינה. אני לא חושבת שצריך לבוא ולהכניס את הנושא של ההסכמים הקואליציוניים, אלא צריך לגייס את הסכום הזה ולהפסיק את השביתה הזאת. זאת אחריות מוחלטת של המדינה.


נושא של העמותות הוא לא רלוונטי כאשר הוא בא ביוזמה של המדינה. אני מאוד מקווה שיימצא הפתרון - אולי אפילו מחר - באופן שיוגדל התקציב עוד ב400 מיליון שקל. זה בנוסף לכך שיתקבל הרעיון להצעות שהוגשו לעדכון האוטומטי של הסל. כאן אני מדברת על 2007. בכנסת הקודמת הנחתי הצעת חוק שיש בה גם לתת פתרון. היא מדברת על פטור ממע"מ לתרופות שמאריכות חיים ומצילות חיים. יש עודפים בגבייה לרשות המסים. עם רצון טוב אפשר להעביר את החוק הזה.


אני מצטרפת לכל מה שנאמר בכל מה שנוגע לבריאות הציבור. צריך לחזק את העניין הזה.

אין שום סיבה שבתי חולים ממשלתיים ובתי חולים ציבוריים ישלמו מס מעסיקים.

אני רוצה להסביר משהו קצר על הפיילוט ועל בריאות הציבור. אסור לתת לפיילוט להתחיל, כי מה שיקרה הוא שיבואו ויגידו שהכל בסדר והכל נהדר, למרות שזה לא מעיד על שום דבר, בוודאי לא כשבחרו באותם מקומות שמלכתחילה אין שירותים של בריאות הציבור. הבעיה הרבה יותר חמורה, משום שלא רק שמשרד האוצר אומר שצריך פיילוט ולהעביר את ה-50 מיליון, אלא הוא מונע את הכסף. ואז הוא בא למשרד הבריאות ואומר שהוא לא נותן את הכסף לבריאות הציבור ושיסכים שיהיה פיילוט. זאת הבעיה. זה לא מספיק שתחליטו שלא יהיה פיילוט ולמחוק את זה מחוק ההסדרים. אם לא יינתן כסף לשירותי בריאות הציבור ולא תהיה רפואה מונעת במדינת ישראל, למרות שכל הגורמים המקצועיים אומרים שצריך..

להבדיל מתקציבים של משרדים אחרים, תקציב משרד הבריאות ומערכת הבריאות בכללותה לא רק שלא פחת אלא גדל ראלית.

יש קיצוץ נוסף של 5.3 מיליון.

עוד לפני ההסכמים הקואליציוניים תקציב משרד הבריאות גדל ב385 מיליון שקל. הקיצוצים עצמם חלו בכל משרדי הממשלה. במשרד הבריאות הקיצוץ הגיע לפחות מאחוז אחד. זה בלי קשר לסל הבריאות.


לעניין סל התרופות. זה לא סוד שבכל העולם מתמודדים עם קיצוץ בשירותי בריאות. אין מדינה בעולם שמתקצבת תרופות חדשות לפי ההיצע הקיים. כל מדינה מתמודדת בדרכה שלה עם התעדוף של הכנסה של תרופות חדשות לסל הבריאות הציבורי. דווקא אנחנו הגענו למנגנון שהוא שקוף, מקצועי, ראוי, לא למצב שלחץ ציבורי כזה או אחר מביא לסדר עדיפויות לקוי שהרבה פעמים לא רק שלא מתיישב ברמה הכלכלית אלא גם ברמה המקצועית.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15