1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

14.6.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י"ח' בסיוון התשס"ו (14.6.2006), שעה 09:30

ס ד ר ה י ו ם: סקירת השר לקליטת העלייה ח"כ זאב בוים על פעולות המשרד



ותקציבו

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

אברהם מיכאלי

ראובן ריבלין

שר העלייה, הקליטה והתפוצות זאב בוים

מירלה גל – מנכ"לית משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

חנוך צמיר – מנכ"ל משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

פנחס מור – עוזר מנכ"לית משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

שירי קריספין – יועצת תקשורת לשר, משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

תמיר מימרוד – יועץ השר, משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

ארתור קזייב – דוברות משרד הקליטה

דני טופז – משרד העלייה, הקליטה והתפוצות

אסף דורון – יועץ בכיר לשר העלייה, הקליטה והתפוצות

ד"ר מיכאל כהן – סגן מנהל מינהל כ"א תאום ובקרה משרד החינוך

עמיהוד בהט – מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך

דפני מושיוב – משרד הרווחה

יאיר רדל – מנכ"ל בפועל של המחלקה לעלייה הסוכנות היהודית

ראובן שלום – יועץ בכיר ליו"ר הסוכנות היהודית

אריה אזולאי – יו"ר הוועדה לעלייה וקליטה הסוכנות היהודית

ד"ר מלה תבורי – ממונה תחום בכיר מק"מ, נתיב, משרד ראש הממשלה

ישעיהו יחיאלי – ראש מינהלת נעל"ה

שושנה רון – מנכ"ל ברית יוצאי בוכרה

מאיר לב – יו"ר המועצה

סולי כרמי – גזבר

אברהם נגוסה – מנכ"ל ארגון מכנף דרום לציון

ליאון אמיראס – התאחדות עולי דרום אמריקה

דוד איזנשטדט – פיתוח משאבים וקשרי חוץ,אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

רות אברהמי – התאחדות עולי צרפת

ברוך לוין – מכון "עתים"

אלכסנדר פרמן – מנכ"ל אגודה ישראלית למדענים עולים

אברהם שרנופולסקי – מנהל בית הטכנולוגיה הירושלמי, אגודה ישראלית למדענים

עולים

נטליה דיבינסקי – יו"ר ארגון בינלאומי יוצאי אסיה המרכזית (קזחסטן)

אלכס טנצר – יו"ר התנועה שחיתות בחברה הישראלית

אלכסנדר קלנטירסקי – ברית ליקבידטורים מצ'רנוביל

מיכאלה גרזון – סגן מנהל אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

מיכאל גינקר – מנהל היחידה לקליטה ועלייה מרכז השלטון המקומי

דנה גורדון

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ

ערכה: שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ

סקירת השר לקליטת העלייה ח"כ זאב בוים על פעולות המשרד ותקציבו

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת עלייה, קליטה ותפוצות.

כל החיים הייתי חבר ועדת כספים, וראשית אני רציתי לברך את השר בוים עם התפקיד החדש ולאחל לו עבודה ט ובה והישגים טובים.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד, שאני שומע שוועדת עלייה ומשרד העלייה והקליטה לא כל כך חשובים וזה מרגיז אותי. אני עולה חדש, ויש איזו ציונות, יש אלו תשתיות בציונות. עלייה זו תשתית של המדינה, תשתית של ציונות. לא תהיה עלייה, המדינה לא תיראה כמו שאנחנו רוצים. בגלל זה אני בטוח, שמשרד הקליטה וגם ועדת הקליטה והעלייה הם המרכיבים הכי חשובים במדינה שלנו, ואני גאה שאני יושב ראש ועדת קליטה. אני מבקש מכולם לחזור לעקרונות הציונות, עקרונות המדינה, וכך המדינה שלנו תפרח. אם תהיה עלייה, זה נותן למדינה יותר כוח ויותר אינטלקטואל ויותר עמדה בכל העולם. זה מה שרציתי לומר, כי כל הזמן אני שומע ראיונות עם שר הקליטה, אבל אני לא מקבל את זה. אני חושב שכל מי שיושב פה גם צריך לחשוב טוב מה חשוב למדינה. אדוני השר, בבקשה.

שלום וברכה אדוני יושב ראש הוועדה. אני צריך להחזיר לך בברכה, גם אתה פה יושב ראש חדש של הוועדה, למרות שאתה ותיק גם בכנסת ובעניינים שקשורים לפעילותך לענייני העולים, בכל מה שעשית גם בכנסת וגם לפני זה.


אני רוצה להעיר לפתיחה שלך, שאולי היא הפתיחה הנכונה כדי להציג את עבודת המשרד, ובאמת לומר שתי מלים ציוניות כמו שאתה בחרת לעשות, ואני חושב שזה נכון לעשות. לפעמים אנחנו שוכחים את המשמעות של העלייה בתולדות התנועה הציונית, מאז הקמתה, דרך הקמת המדינה ואחריה. זו הזדמנות לבוא ולהזכיר לעצמנו מהי באמת העלייה לעם היהודי, למדינת ישראל, אפשר לומר לא בשפה מליצית יותר מידי ובכל זאת שהיא החמצן של מדינת ישראל שעליו בעצם המסד שעלייה היא נבנתה.

אני בא מעיר שכל כולה מראשיתה היא עיר שנבנתה על גלי עלייה. מראשיתה, קרית גת, ב-1956, שמונה עשרה משפחות, הביאו אותן ישר מנמל חיפה, בבוקר היו בנמל ובערב הגיעו לחבל לכיש. בבוקר קמו, פתחו את העיניים וראו איזה יופי, איזו שממה שם. אבל זאת היתה ההתחלה, שמונה עשרה המשפחות. וכשאני מסתכל, אני רוב שנותיי הבוגרות עשיתי בקריית גת, משנת 1964, גם בתחומי חינוך פגשתי כל הזמן תלמידים עולים שכל הזמן עלו. פעם ספרתי, בהיותי כבר ראש העיר בקריית גת, שבקריית גת הגיעו אליה יהודים מארבעים ושבע מדינות מכל רחבי העולם, וזה אומר את הכל.


אני לא חושב שמישהו יכול לתאר לעצמו היום, איך היתה נראית מדינת ישראל בחמש עשרה השנים האחרונות, בלי התוספת של מליון ומאתיים אלף יהודים עולים חדשים. מישהו יכול לתאר לעצמו איך היתה נראית המדינה? פשוט דבר מדהים מה שהעליות בכלל, והעליות האחרונות, עם דגש על העלייה ממדינות חבר העמים, המאסה האדירה הזאת, שהשפעתה ניכרת בכל תחומי החיים, אני אומר ניכרת בכל המובנים החיוביים, ואין שדה ואין תחום בחיי המדינה שההשפעה הזאת אינה ניכרת.


בתפקידי הקודם כסגן שר הבטחון, ראיתי בתחום הזה את הנוכחות המצויינת הזאת של צעירים שזה מקרוב באו כעולים חדשים מתערים בתוך החברה, נמצאים בכל החילות וכוחות הבטחון, תורמים את תרומתם, וזה רק בתחום אחד מחיינו, וכל מי שנמצא פה, רוב האנשים, הרי כל אחד מכיר בגזרה שהוא עוסק בה ויודע שמה שנאמר פה זה לא איזה מן פאתוס ציוני או איזו לשון, מצוות אנשים מלומדה כזאת, שצריך להגיד משהו בשביל העניין הזה. זה העניין האמיתי. אז תודה לך אדוני היושב ראש על דברי הפתיחה האלה. ונכון בזה היה לפתוח.


אני רק אומר, יש כאן כמה אנשים שהשתתפו אתמול בכנס לטרון, של תכנית תגלית, שציינה חמש שנים לתכנית הזאת, וכבר מאה אלף בני נוער יהודים מכל העולם השתתפו בתכנית הזאת. יש כמה תכניות, אפשר למנות על יד תגלית גם את תכנית מסע ואת תכנית נעלה ואת תכנית סלע, וכאלה שבעצם מחברות, כל התכניות האלה, כל אחת מכיוון אחר, מחברות את בני העם היהודי, בדגש על הנוער היהודי בעולם, אל מדינת ישראל.


אתמול היה טקס מאוד מרשים, עם כ- 6,000 בני נוער יהודים מ- 12 או 14 מדינות ברחבי העולם. כשאתה בודק את התכנית הזאת, גם אם היא קצרה וגם אם בני הנוער נמצאים פה רק עשרה ימים, אבל זו פעם ראשונה שהם נמצאים בכלל. אתם מכירים את הסטטיסטיקה, שנדמה לי שהיא די נכונה, שמהקהילה הגדולה מחוץ לישראל, בארצות הברית, חמישה מליון, רק עשרים אחוז ביקרו בארץ. רוב היהודים עוד לא היו. מבחינה זו, תגלית מחברת את הדור הצעיר יותר מאשר תכניות אחרות, ויש לזה תוצאות. ששת אלפים מהמאה אלף במשך חמש שנים, ששת אלפים בני נוער בעקבות תגלית עלו לארץ. ומסע היא יותר צעירה, היא תכנית אחרת, הרבה יותר מעמיקה ויסודית מבחינת ההיכרות והקשר לארץ, כי היא נמשכת בין שמונה לשנים עשר חודש, ואנחנו נראה את התוצאות שלה. היא עכשיו שנה שנייה, ועוד מוקדם לראות.


עכשיו לעניינים של המשרד שלנו, שהם קשורים גם למה שאמרתי כבר בפתיחה. אני לא הולך לפי סדר, אבל הייתי אומר שהיעדים המרכזיים שאנחנו רוצים לטפל בהם, בחלקם, או הייתי אומר כמעט כולם. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. אנחנו לא באים, אני לפעמים ראיתי חברים שלי, כמובן שאני לא אזכיר שמות, שנכנסים לתפקיד חדש, כשרים, ועוד לפני שהרימו את הכוסית יש להם כבר תכניות, הם יודעים כבר הכל. אין מהפכות, ואין רפורמות. יש צורך בלהמשיך, אולי המילה החשובה זה להמשיך. הדבר החשוב זה ההדגשים, כי אחרי 58 שנים של ניסיון בקליטת עלייה של המדינה אני לא חושב שיש פה המצאות גדולות. אבל צריך להחליט על מה שמים את ההדגשים.


אני רוצה להגיד לכם על מה אנחנו רוצים לשים דגשים. הבעיות אולי מהקשות, שלוש הקשות ביותר שיש לעולה חדש, זה שפה, זה דיור וזה תעסוקה, ונעשים פה המון דברים. אני לא הולך להיכנס לפרטים, בהמשך אני אתן למנכ"לית קצת לעבור על כך בצורה שיטתית.

אני רק אומר ככה, שאולי הדבר הראשון זה שפה. אני קצת מכיר, אני הזכרתי את קרית גת, הייתי ראש העיר בגלים הגדולים של העלייה, גם מאתיופיה במבצעים וגם עד אמצע שנות התשעים בגל הגדול של מדינות חבר העמים. זה אומר שבזמן נתון, בעיר כמו קריית גת, נניח בשנים 1991, 1992, 1993, יש במקביל סדר גודל של כ- 27 – 28 אולפנים.

אני מבקר עכשיו באולפנים, אתמול הייתי באיילת השחר בשני מרכזי קליטה, לפני שבועיים הייתי בבאר שבע בשני מרכזים. אני מסתכל על האולפנים, ואני, אם מישהו לא יודע, נמצא בפוליטיקה בטעות כי אני מורה במקצועי ובעבר הייתי מנהל בית ספר. אני הסתכלתי על האולפנים, ונראה לי שצריך שם איזושהי בדיקה יסודית, ואולי שם כן צריך שינוי עמוק. מה שראיתי, זה אנשים שלומדים כמה חודשים באולפן, והיכולת שלהם לתקשר בעברית ולדבר בשפה בסיסית היא, מזכירה את התופעה הזאת שבאים גם אחרי עשר שנים לכינוס, נניח של יוצאי חבר העמים, אתה מדבר עברית, ומישהו צריך לתרגם ברוסית. יחד עם זה, אני גם ער לעובדה שהרייטינג של תכניות טלוויזיה הולך ויורד, כנראה שעם הזמן יותר ויותר קונים את השפה ויכולים להשתמש בה. אני שומע, שאותו דבר נכון גם לגבי העיתונות הרוסית.

אני חוזר לעניין. התחושה שלי שבשפה עברית בהוראה באולפנים צריך לעשות שינויים גדולים. אני הולך לדבר עם שרת החינוך כי האגף לחינוך מבוגרים הוא המכשיר שבאמצעותו מפעילים את מרבית האולפנים. אולי שם צריך לעשות שינוי. אני לא בטוח שהמורים הם כולם מורים מתאימים. אני אומר בזהירות, לא רוצה לפגוע. יש מורים טובים בטוח, אבל לא כולם עברו הכשרה מתאימה, לא יודע איך הם הגיעו לדבר הזה חלק מהם, צריך לבדוק את העניין. כי זה, כמו בכל דבר, צריך לעשות את זה לעניין מקצועי וסופר מקצועי. ועובדה שאם ניקח מכונים פרטיים, מכונים פרטיים אתה נכנס בפרק זמן, בוודאי פרק זמן כזה של חמישה חודשים, עשרה חודשים, בנאדם יוצא עם שפה. עם כל שפה. אז נכון שעברית זה שפה קשה, אבל לא עד כדי כך. צריך לבדוק את המתודות, את השיטות, נדמה לי שעובדים בשיטות ישנות, בכלים ישנים, ועל הכל צריך לעשות רביזיה בעניין. על חשיבותה לעולה חדש, למהגר, אין מה לדבר בכלל.

הדבר השני זה קורת גג. יש לנו בעיה גדולה עם דיור בכלל, ובעיקר עם קבוצות מסויימות, חוליות חלשות במיוחד, זכאי דיור ציבורי, קשישים. היקף המענקים והמשכנתאות הוא כזה שהוא לא מספיק לרכוש דירה כמו שצריך, ואז זה מכנס את העולים החדשים שבאים לקנות למקומות שאולי לא היינו רוצים שיהיו שם, שאולי זה לא נכון גם מבחינתם שיהיו שם.

זה יוצר גטאות, זה יוצר ריכוזים בשכונות עוני או ביישובים שהמצב הסוציו-אקונומי ממילא חלש. גם פה צריך לחשוב איך משנים את זה. אני לא יודע, אני רוצה שיקבלו מענקים למשכנתאות יותר משלוש מאות אלף, שזה ששים ושישה אלף דולר כל אחד מאתנו מבין מה אפשר ואיפה אפשר בששים ושישה אלף דולר. היה צריך בעצם, אם אפשר היה, אם המדינה היתה יכולה, אני חושב שהיא צריכה, אבל אני לא רוצה פה, אני לא יכול לקבוע את זה מבלי שבאמת הממשלה תחליט על זה, אבל צריך להכפיל את הסכום הזה, אם אפשר.

יש בעיות מיוחדות, יש לנו היום, ברגע זה, 144 אנשים קשישים, נכים, רתוקים לכסאות גלגלים, שבהגדרה צריך להעמיד להם דירות שהמדינה קונה אותם. כמה יש לנו השנה, עשרים וחמש, אז זה דוגמא שמשהו לא בסדר בתחום הזה. צריך לפתור את זה.

אני אגיד דבר אחרון, אני ביקשתי מהשר לבינוי ושיכון מאיר שטרית, והיתרון שלו לעומת השר הקודם, אני הייתי השר הקודם, אבל גם לעומת שרים קודמים, זה שהוא מחזיק בידיו את מינהל מקרקעי ישראל. עכשיו ברור שבנייה במדינת ישראל, שרוב האדמות הן אדמות מדינה, שזה מינהל מקרקעי ישראל, אז הקשר הזה יוצר אפשרות שלא היתה קיימת קודם לשליטה על אכלוס על פני מפת המדינה.

אני רק אתן לכם דוגמא של רעיון כדי שתבינו. אנחנו מדברים על מקבצי דיור. אפשר אולי לחשוב, היום מקצבי הדיור זה ככה, קבלן זוכה במכרז קרקע, הקרקע של מדינת ישראל, מתכנן, מביא, מאשרים, בונה נניח במתחם מסויים מאה יחידות דיור ומשווק אותם. מי קונה, מי שיש לו כסף לקנות. אז בכל הגוש מגדרה עד חדרה אין אף עולה אחד שיכול לקנות שם דירה. אם זה ככה, ואם אנחנו רוצים שעולים יוכלו לרכוש דירות, כמו ותיקים, אז צריך לתת, לקחת בנייה כזאת, להתקשר עם הקבלן ולבוא ולהגיד לו אתה פה יש לך קרקע של מדינת ישראל, אתה משלם לפי שמאי ממשלתי, כמה שעולה הקרקע, ואתה בונה מאה יחידות דיור.

אני, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, רוצה שעשרים אחוז מהדירות באותו מקום תהיה לי זכות סירוב ראשונה. תשריין לי את הדירות. אל תמכור אותם. אני בעצם, אתה תמכור אותם למי שאני אפנה אליך, אבל אתה תוריד את המחיר של הדירות, או מחיר הדירה יהיה מסובסד, כי עשרים אחוז מהשטח אני אתן לך במחיר מיוחד, או בפטור או בהקלות, תלוי לפי ערך הקרקע וכו'. כך תוכל לתת לי זכות סירוב ראשונה וכשאני אבוא ואני אפנה אנשים במחיר מסובסד של הדירה.

אני סיכמתי עם השר מאיר שטרית שאנחנו נקיים ישיבה בעניין הזה עם מינהל מקרקעי ישראל על הרעיון וננסה לתרגם אותו לשפה מעשית איך אנחנו עושים את זה. אז יש לנו אפשרות, אם אפשר לעשות דבר כזה, אז יש אפשרות לתת איזו פרישה יותר נכונה, קצת יותר מבוקרת. אני לא רוצה להגיד שהמדינה הולכת להחליט איפה כל אחד ישב. לא. ממילא אחר כך גם כוחות השוק יעשו את שלהם. אבל זה יצמצם את המצב עכשיו, שעולים חדשים, שהם באים לרכוש דירה, הם נקלעים למצב, או שזורקים אותם לפריפריות מאוד רחוקות, או שמכניסים אותם באמת לשכונות עוני גם במרכז הארץ.

הדבר האחרון, בפתיחה הארוכה הזאת, אתם יודעים שהחלוקה הרגילה בכל מה שקשור לעלייה שפתחנו בה זה שיש סוכנות יהודית, שהיא מטפלת בעלייה, והיא מביאה את העולים עד לנתב"ג, ומרגע שהמטוס נחת בנתב"ג, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, אנשי משרד הקליטה, לוקחים את העולים ומטפלים בהם. יש לנו גם כמה ממשקים, חיבורים, והזכרתי כמה תכניות למשל שאנחנו שותפים בהם, וזה סוג של ממשק לעודד את העלייה.

יש מגזר אחד שהוא מגזר שבהגדרה הוא בתחום טיפול של ממשלת ישראל. זה יהודים, ישראלים, שמחזיקים דרכון ישראלי. יש לנו, פעם קראו להם ישראלים יורדים, או תושבים חוזרים, כל מיני הגדרות כאלה. ההגדרה הנכונה זה נושאי דרכון ישראלי, ויש לנו 700,000 ישראלים כאלה המסתובבים בעולם, מתוכם למעלה מ- 500,000 רק בצפון אמריקה. כיוון שזה בהגדרות שבתחום המשרד שלי, אני מתכוון לראות מה עושים כדי לעודד את הישראלים שחיו פעם במדינה הזאת ועזבו אותה, ויש כאלה. מדובר על שלושה עשורים, אולי אפילו יותר, יש להם דור שני ואולי גם דור שלישי של ילדים או נכדים, שהקשר שלהם עם הארץ רופף או בכלל לא קיים.

זה מצריך תכנית מיוחדת. אני יכול להגיד לכם גם שבמספרים יש היום התעוררות וחזרה של ישראלים לארץ, אלה שעזבו אותה. אנחנו צריכים לבדוק טוב מה מניע את האנשים האלה, ועל בסיס הבדיקה הזאת לכוון גם תכנית פעולה, יתכן מאוד אפילו לעשות מבצע מיוחד לצורך העניין הזה. מדובר באוכלוסייה חשובה, וצריך לעבוד על הדבר הזה.

אני מאמין שבהחלט, אם אתם רוצים בצורה קצת סמלית, אני כבר אמרתי את זה, אני אחזור על זה, אני חושב שככלל, אם היום, וגם בשנתיים הקודמות, נאמר 2004-2005 אנחנו מסתובבים סביב עשרים ושניים אלף עולים שמגיעים לארץ, שזה במדרון יורד בשנים האחרונות, כל השנים האחרונות, אנחנו צריכים לעצור את המגמה הזו ולהתרומם ב-2007 ו-2008.

אני רוצה להזכיר לכם ש-2008 היא שנת יובל השישים למדינת ישראל, אנחנו צריכים להעמיד כיעד להביא ששים אלף עולים בשנת הששים למדינה. בשביל לעשות את זה דרגת הביניים, המדרגה הראשונה, היא ב-2007, וזה צריך להיות מגובה בתקציבים, אני הולך לדבר עם ראש הממשלה על זה, לעשות את המדרגה מעשרים ועשרים ושתיים אלף לארבעים. ואז לתת על שנת היובל את המאסה הנוספת ולהגיע ליעד הזה. זה החזון, זאת המטרה. אגב, זה לא החזון. החזון האמיתי הוא החזון שהציג אריאל שרון.

אריאל שרון אמר בחמש עשרה השנים הבאות צריך להביא מליון יהודים נוספים למדינת ישראל. ואנחנו יודעים גם מאיפה המיליון האלה. והיום מדינת ישראל יש לה יכולת ופוטנציאל להתמודד עם ארצות רווחה. היא כבר אטרקטיבית, היא יכולה להיות עוד יותר אטרקטיבית, תלוי גם מה אנחנו נעשה פה כדי להתמודד על ליבם של היהודים בכלל, ופה אני מכניס גם את התושבים החוזרים בפרט, לבוא למדינת ישראל. תודה עד לכאן, ועכשיו מירלה תמשיך.

מטבע הדברים, ישנם עוד מספר נושאים שהם ביעדים המרכזיים של המשרד שהשר לא נכנס אליהם מפאת קוצר הזמן. אני אתייחס אולי רק בהמשך לאחד מהם, שזה טיפול בנוער עולה בסיכון, ונרחיב בשלב מאוחר יותר. בתחום התעסוקה כמובן, כפי שצויין כאן, אחד היעדים המרכזיים שלנו, אנחנו פועלים באמצעות שלושה אגפים שמטפלים בכל נושא התעסוקה, במדענים עולים וביזמות עסקית. יש כאן מסר נתונים לגבי שנת 2005 ו-2006, אני לא ארחיב את הדיבור. בסך הכל האגפים השונים שלנו נתנו מענה ללמעלה מ- 62 אלף עולים בשנת 2005 ובשנת 2006 אנחנו כאמור נמצאים חמישה חודשים או שישה חודשים לאחר תחילת השנה אבל תקציב המדינה אושר רק בשבוע שעבר.

אם תסתכלו שם בצד שמאל למטה, יש אומנים וספורטאים, והזכרנו את המדענים, אני דיברתי עם השר אופיר פינס, יש משרד חדש היום, או מחודש נקרא לזה, של המשרד של מדע, של ספורט ותרבות, והשר פינס אני חושב לעניינים האלה הוא השר הנכון במקום הנכון, בניגוד אולי לכמה שרים שהציבור חושב שאולי הם לא במקומם הנכון, אבל אי אפשר להגיד את זה על פינס. אבל אני סיכמתי איתו שאנחנו נשב ביחד לבחון, כי יש לנו פה ממשקים חשובים, לגבי ספורטאים, לגבי מדענים, לגבי אמנים, לכן אני עצרתי רגע את מירלה, ויכול להיות שאפשר יהיה לאגם, יחד, על אותה אוכלוסיה וקהל היעד משני המשרדים תקציב כדי להעצים את הטיפול בתחומים האלה. בבקשה.

אני רק רוצה לומר משפט אחד בכל מה שנוגע לתכניות תעסוקה, אחד הדברים היפים שאני גאה בהם, שנעשו במשרד הקליטה לאורך שנים, אלו תכניות חדשות כמו תכניות בתחום היזמות העסקית, ותחום התעסוקה, מרכזי ההכוון ותכנית הוואוצ'רים החדשה של משרד הקליטה. ומאחר והתכניות האלה הן כל כך טובות הן הלכו וזלגו לישראלים הותיקים אם אפשר לומר כך. זאת אומרת מבית היוצר של משרד הקליטה לאורך השנים הגו תכניות שברבות הזמן עברו גם לציבור הישראלי הוותיק. החדשה שביניהם זה למשל תכנית הואוצ'רים שאנחנו התחלנו אותה בשלהי 2005 והיום נכנסת כחלק מהתכניות של משרד התעסוקה ושל שרות התעסוקה.


אני אעבור לנושא הדיור, השר התייחס לזה ואני לא ארחיב, אבל אין ספק שאנחנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו לתת מענה לנכים לדוגמא, לעולים מאתיופיה שמקבלים מענק משכנתא שאיננו מספק מבחינתנו, ועל הדבר הזה אנחנו נמשיך ונילחם בשנת 2006 ובעתיד בכלל.

הערה לגבי מענקים לאתיופים, אחד הדברים שראיתי כשנכנסתי בדיוק לתפקיד, ידיעה על גברת אתיופית אחת, עולה חדשה, שעם המענק שהיא קיבלה היא התקשרה עם איזשהו מתווך, שהסתבר שהוא נוכל, אשר לקח לה את כל הכסף ושם אותה באיזה מקום עלוב, מכולה, איזו מסכנה, זה היה משהו נורא. יש פה ניצול, מסתבר שמאחורי הסיפור הזה יש כל מיני נוכלים, שמכיוון שהעולים החדשים לא בדיוק בעניינים הם בזריזות מתקשרים אתם, לוקחים מהם את כל הכסף ונותנים להם תת דיור בתנאים נוראיים.

נתתי הוראה לראש אגף האכלוס והדיור אצלנו, חביב קצב, להתקשר עם ארגון הגג של המתווכים בישראל, ולבנות מכרז. מכרז יכול להיות על בסיס אזורי, של חלוקה של המתווכים בארץ, כדי לגרום לכך שמי שיטפל ויסייע לעולים בהשגת דירות, מתווכים, שזה יהיה על בסיס מכרז ושהמתווכים יהיו מתווכים מקצועיים, מאורגנים, ושנמנע את הסיפור הזה של הניצול המחפיר בתחום הזה. בבקשה.

הבעיה עם התמחיר שלהם, שגם הזכרת קודם, שהאיזורים שמצליחים לקנות בהם דירות הם איזורים שעברו שיקום לפני שלושים שנה, וגם שם בקושי מגיעים למחירים האלה.

על זה דיברתי בפתיחה, גם התופעה הזאת נוספת.

להוסיף על הדברים האלה אלמנט נוסף שאנחנו מתכוונים להכניס, זה בדיקה של הדירות, לא רק מבחינת ערך של שמאי אלא גם בדיקת מהנדס בתוך המבנים עצמם כדי לראות שבאמת לא מוכרים דירות שהם מטות ליפול.


בנושא השפה העברית השר התייחס לנושא של האולפנים. אני רק אוסיף שיש עוד הרבה מאוד פעילות, האולפנים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ועם הסוכנות היהודית, יש הרבה מאוד דברים, אנחנו לא יכולים להיכנס לבתי הספר, נמצא כאן כמדומני נציג משרד החינוך, אבל יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות במסגרת הלא פורמלית של לימודי העברית. אנחנו התחלנו תכניות בטלוויזיה, באינטרנט, בכיתות ממוחשבות, ותכנית הדגל שלנו תצא בעוד מספר ימים לפועל, טלוויזיה אינטראקטיבית. הרחבנו גם, מאחר ויש לא מעט אנשים שנמצאים בארץ ולא עברו אולפן אז ממש בימים אלה יצאנו בהוראת שעה מיוחדת שמאפשרת לכל העולים משנת 1997 שלא ניצלו את הזכאות שלהם לאולפן להירשם עכשיו, ואנחנו נאפשר לכל מי שירצה לחזור וללמוד עברית.


בתחום עידוד עלייה, תראו, כפי שנאמר כאן, מי שאחראי לנושא העלייה זו הסוכנות היהודית, ובמדינות חבר העמים גם בשיתוף פעולה עם נתיב. אנחנו התפקיד שלנו הוא לקלוט את העולים. ויחד עם זאת בשנים האחרונות אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים לסייע במאמץ הלאומי הזה ולייצר תכניות שתהיינה אטרקטיביות לעולים חדשים, שיטייבו את תהליך הקליטה שלהם בישראל, ומכאן שיצאנו במספר תכניות כמו עלייה קהילתית, כמו ביזנס-IL,

אני רוצה את תשומת לבכם לנתונים בטבלה הזאת. תסתכלו כמה משפחות מ- 2004, על הגידול במסגרת הזאת, גם במספר הרשויות המקומיות, המוניציפליות, שהם למעשה, אנחנו יוצרים את הקשר עם הקהילות היהודיות. אז יש לנו פה גידול במספר הרשויות הישראליות, המוניציפליות שנכנסות, ב- 2006 לעומת 2004 אתם רואים, ותסתכלו על ההיקף של מספר המשפחות, תשע מאות שבעים וחמש משפחות שאנחנו בחצי שנה ב- 2006.

על פי נתוני 2005, שש מאות שמונים ושמונה משפחות הגיעו בפועל. אנחנו מעריכים שהמספר הזה אכן יתממש, והתכנון, מרבית המשפחות מגיעות בחודשי הקיץ ולכן אנחנו עוד לא יכולים לשים אצבע כמה הגיעו בפועל. זו תכנית שמשותפת לסוכנות היהודית ומשרד הקליטה ולרשות המקומית.


נושאים נוספים, יש לנו תכניות ייחודיות לצרפת, לבלגיה, יש לנו תכניות לתלמידי מחקר, ביזנס-IL, אני ארחיב את הדיבור אולי אחר כך כשנדבר על תושבים חוזרים, אבל בהחלט אחת מהתכניות היותר מוצלחות שיצאה מבית היוצר שלנו בשנה האחרונה, שנתיים אחרונות, "אינווסטמנט-IL" ועוד תכניות רבות אחרות.


אני רוצה להתייחס יותר בהרחבה לנושא של נוער עולה במצבי סיכון. אנחנו מכירים את הנתונים, התהליך של העלייה, או כפי שהוא נקרא בעגה המקצועית של הגירה איננו קל. לעתים קרובות ההורים הם אלה שמקבלים את ההחלטה, זו לא היתה החלטה של הילדים. להורים יש אולפני עברית, לא כולם הולכים אבל לפחות יש להם את האופציה. לילדים אין את האופציה הזו במרבית המקומות, הם כמעט נזרקים לכתות הלימוד מבלי שיש להם ידע קודם בשפה העברית.

בנושא הזה פה היתה ישיבה קשה מאוד, כי אי אפשר אפילו להבין איך אפשר לעבוד ככה, להתייחס לילד, בגיל שתים עשרה זורקים אותו לכיתה והוא לא יודע מילה, וגם הוא נכנס לאווירה עויינת, ובעוד חודש הוא לא בכיתה. זו בעיה גדולה.

מאחר וכך, שמנו לעצמנו כאחד מהיעדים המרכזיים שלנו, לטפל בנוער עולה במצבי סיכון. כמובן שהדגש חייב להיות בראש ובראשונה מניעה, על מנת שאנחנו לא נגיע למימוש מצב הסיכון. אבל אלה שכבר נמצאים שם, מחובתנו לעשות כמיטב יכולתנו על מנת שמצבם לא יתדרדר. אנחנו הכנו ואנחנו מיישמים הרבה מאוד תכניות בנושא של נוער בסיכון. יש לנו תכניות ארציות, יש לנו כאן, באמת, אני לא רוצה להיכנס לכולם, אני ארצה להתייחס יותר בהרחבה לפחות לאחת מהתכניות האלה. יש מגוון רחב של תכניות ואת הדגש אני מבקשת לתת לתכנית "סיכוי".


מטרת התכנית "סיכוי", זה מניעת עבריינות חוזרת בקרב נוער עולה, הרחקת בני נוער עולים ממעגל הפשיעה ויצירת רשת בטחון באמצעות הרשות וגורמים קהילתיים ממלכתיים. אוכלוסיית היעד שלנו זה נערים ונערות בני שתים עשרה עד שמונה עשרה שנחשדו או הורשעו בביצוע עבירה ראשונה. אנחנו הכנסנו בשלב ראשון עשרה יישובים לתכנית הזו, היום התכנית הולכת להתרחב לעוד עשרה יישובים, בשיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי.

אני רוצה לתת דוגמא מאחר ובאמת חשוב לא רק לעשות אלא גם לראות שהתכניות מביאות לתוצאות המקוות. ואם אני לוקחת את התכנית של סיכוי, בשנת 2005 על פי נתוני המשטרה חלה ירידה בשיעור של אחד עשרה אחוז בקרב הפשיעה של בני נוער עולה, בדיוק באותם מקומות שבהם הכנסנו את התכניות. ובשנת 2006 על פני הנתונים שיש לנו נכון להיום יש ירידה נוספת של חמישה אחוז בפשיעה של בני הנוער העולים, שוב, באמת, באותם המקומות שבהם התכנית פועלת.

רצינו להביא לכם דוגמא מוחשית של ציורים של נערה שמשתתפת באחת מהתכניות האלה. אני מזמינה את כל מי שרוצה לבוא ולראות את התכנית כפי שהיא מתקיימת, תוצאות בלתי רגילות, אגב שהביאו גם לירידה משמעותית, לא רק בקרב בני הנוער העולים אלא באותם יישובים שבהם זה מתקיים זה משך גם את בני הנוער הוותיקים, משך למטה מבחינת אחוזי הפשיעה. ואנחנו מאוד שמחים, אנחנו רוצים להרחיב את התכנית הזאת, כפי שאמרתי הביטוח הלאומי נכנס לתכנית ואנחנו רוצים להרחיב אותה בשנה הקרובה לעוד יישובים אחרים, כי התוצאות ניכרות בשטח. זו רק אחת מהתכניות, בכל תכנית אחרת שהצגנו כאן, אנחנו מקבלים את התוצאות שאנחנו רוצים לקבל.

מבחינת תושבים חוזרים, הנתונים כפי שהם נראים כאן מתייחסים רק לאותם מספרים שעוברים דרך המסננת של משרד הקליטה, אנחנו יודעים לומר בוודאות שכארבעים אחוז מהישראלים שחוזרים מדי שנה אינם חוזרים דרך משרד הקליטה ולכן המספרים הם גבוהים הרבה יותר ממה שמוצג כאן.

אם אני לוקחת לדוגמא רק את צפון אמריקה, הרי שמספר התושבים החוזרים לצופן אמריקה בשנת 2005 לדוגמא הוא גבוה אף יותר ממספרם של העולים החדשים מצפון אמריקה בשנת 2005. אנחנו הרחבנו את הבתים הישראלים שמקיימים את הקשר, הרחבנו משמעותית את גרעיני צבר, בשיתוף פעולה עם משרדים נוספים, עם הסוכנות, עם צה"ל, עם תנועת הצופים, ואנחנו היום יש לנו ארבעה גרעינים לשנת 2006, כשהסך הכל הכללי עומד על תשעה גרעינים. זה לא סיפור פשוט מבחינת התפעול של המערכת הזו. משרד הקליטה שם את התקציבים ואנחנו רואים גם כאן ברכה בעמלנו.


תכנית נוספת נקראת "בוא הביתה", הרחבה בקיבוצים, יש לה ביקוש רב, וכמאתיים וחמש עשרה משפחות נמצאות בתהליך רישום מתקדם, חלק מהם כבר הגיעו לארץ. דיברתי על תכנית ביזנס-IL, זו תכנית שמתחילה את תהליך הקמת העסק עוד בחוץ לארץ בעיקר באמצעות אתר אינטרנט שהקמנו בחמש שפות. למעלה ממאתיים משפחות חזרו לארץ והקימו עסק במדינת ישראל.


אני אתן ממש על קצה המזלג את ההיקף התקציבי של משרד הקליטה שעומד על כ- 1.4 מיליארד שקל. תקציב גמיש מהווה כ- 62%, תקציב קשיח 38%. יש לכם כאן את "העוגה", בהמשך יש את הפריסה של התקציב בנושאים העיקריים.


אני רוצה לומר עוד דבר על נושאים נוספים, שבהם המשרד עוסק ולא הכנסנו לכאן, ושהם כמובן מאוד חשובים. תחומים כמו הקליטה בקהילה, פעילות מול הרשויות המקומיות, אנחנו יודעים שמרכז הכובד של הקליטה הוא ברשויות המקומיות, יש לנו הרבה מאוד פעילויות יחד אתם. הנושא של הגיור שהמשרד נכנס אליו בשנת 2004 הוא כמובן נושא מאוד חשוב. פרוייקטים אחרים בתחום עידוד העלייה והרבה מאוד נושאים אחרים שהמשרד עוסק בהם ביומיום ומפאת קוצר הזמן אני לא ארחיב עכשיו. כמובן מעבר לרשויות יש גם את העמותות, שעושות עבודה מאוד חשובה בתחום קליטת העלייה, וגם כאן אנחנו מרכזים מאמצים ותקציבים על מנת לסייע לאותם עמותות.

הנושא של הפרוייקט הלאומי האתיופי, בא לסיומו הטוב בעצם הימים האלה, החוזה נמצא בשלבי חתימה, והכסף לפרוייקט הלאומי יועבר לפחות בחלקו כבר בימים הקרובים.

ראש הממשלה הקודם, אריק שרון, אמר לא אחת שהעלייה היא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי שלנו, והיא התשובה לסכנה דמוגרפית הנשקפת למדינה בעשור הבא. במציאות, לפי נתונים סטטיסטיים של 2004 ו-2005 יש נטייה להגירה שלילית. מספר היורדים כמעט ועולה על מספר העולים. כבוד השר בכניסתו לתפקיד הכריז, ואני מצטטת: "..המבחן המרכזי שלנו כחברה הינו הדרך בה אנו קולטים את אוכלוסיית העולים..".

מי זו החברה אם לא עמותות העולים? אני חוזרת ומזכירה, עמותות העולים הם אלה שמטפלים בעולים מרגע שהם יורדים מהמטוס, ומלווים אותם לא רק לחמש ולא לעשר אלא גם לחמש עשרה שנה. וכאן גם המקום להגדיר מחדש מה זה עולה. כי אם אנחנו ניקח למשל דווקא את הנוער בטיפול בסיכון בו אנחנו מטפלים גם לא אחרי חמש או עשר וגם חמש עשרה שנה. כך שאני מציעה שתשקלו מחדש מה משך ההגדרה של נוער עולה.


יש לנו את היתרונות היחסיים הייחודיים שלנו, שעם כל הכבוד למוסדות ממשלתיים אין. יש לנו את היתרון של הבנת השפה, המנטליות, ובנו העולים נותנים אמון. כי הם חשדנים ביותר, בעיקר עולים שמגיעים מאסיה, כלפי כל מי שמייצג את המימסד. אנחנו עונים לדרישות האלה. כשהוא צריך לגשת למשרד הקליטה או לביטוח לאומי או למשרד החינוך אנחנו מלווים אותו, ובנו הוא נותן אמון, והוא זקוק לנו. ככה שלנו יש יתרון יחסי שאין לשום מימסד.


מה קורה במציאות? כשאנחנו פונים למשרד הקליטה אנחנו מקבלים פירורים בתקציב ועושים עבודת פילים. פשוט. מה שאנחנו דורשים, זה למצב אותנו באסטרטגיה של משרד הקליטה, כיוון שאנחנו באים מהשטח. בקביעת הפרוייקטים, בקביעת התבחינים, אין לנו שום בעיה עם הפקידות של משרד הקליטה. הגב' מירלה גל, אריה קורל, כל אלה שעובדים אתנו במשרד הקליטה דלתותיהם מאוד פתוחות בפנינו.

לא קורה שאנחנו נפנה ונבקש משהו ותוך כמה דקות אנחנו מקבלים תשובה. מה שאנחנו מבקשים, אנחנו מודעים לתודעה העמוקה של השר לציונות. אנא ממך, אנחנו מקוים שתצליח להביא לידיעת הציבור, אנחנו מבקשים משר הקליטה וגם מחברי הכנסת, אנחנו מוכנים לסייע בידיכם בכל דרך, כשדיברת על הדרך, אנחנו רוצים לראות את עצמנו חלק מהדרך. להסתמך על העקרונות שלנו ולהביא למודעות הציבור וחברי הכנסת את חשיבות גורם העלייה לעידוד עלייה. תודה רבה.

קודם כל, ברכות על תפקידך החדש, בשבילנו לפחות. אני מקווה שתישאר בתפקיד הזה לפחות לקדנציה. אדוני, הוועדה הזאת היא בעיני כחבר כנסת חדש ועדה מאוד חשובה בכנסת. לכן זה שהיום לא נמצאים פה חברי כנסת זה בגלל שפשוט מאוד הכנסת צריכה לדאוג לכך שבאותה שעה לא יקבעו שלושה שרים בשלוש ועדות. אני לפחות יודע על שלוש ועדות.


מצד אחד תמיד נוח לתקוף את משרד הקליטה על זה שלא עשה שום דבר ולא קלט עולים ולא מטפל בעולים, ויותר נוח תמיד למתוח ביקורת. צריך לציין גם לשבח את מה שעשו במשך שנים לקליטת עלייה, כי כולנו היינו עולים וכולנו נקלטנו פה, ואיפה שהגענו לאיזה שהם הישגים בארץ בזכות משרד הקליטה גם. גם את זה צריך לפעמים להגיד למשרד הקליטה, במיוחד לצוות הוותיק שנמצא פה, שאני מבין שהם עברו כבר כמה שרים ואפילו כמה מנכ"לים.

אנחנו כן רואים בתכניות שהוצגו פה שיש מגוון נושאים שלא מובאים לדעתי לידיעת הציבור העולה בצורה נכונה. אז ראיתי את התכניות החדשות שיש לכם לגבי פרסום. צריך לשים דגש יתר איך להוריד את זה לשטח, שהעולים ידעו שיש תכניות כאלה שאפשר לנצל אותם. אפילו העמותות שנמצאות פה אני יודע שחלק מהם אפילו לא יודעים מהתכניות היפות שפה הוצגו חלק מהם לפחות בשקפים.


דבר שני, הנושא של הקיצוצים שכבר כנראה אפילו בתקציב של 2006 קוצץ בנושאים מסויימים, של דיור ועניין של אפילו יהודי אתיופיה. אני חושב שהנושא הזה של תקציב הדירות שלהם זו שערוריה. אני מהשטח יודע שהיום עולה אתיופיה שבא לרכוש דירה, אני במקצוע שלי כעורך דין, שהיה בא אלי למשרד, הייתי ממליץ לא לעשות אתם חוזה. באיזה מובן, כי התקציב שלהם קודם כל הוא תקציב קטן מאוד והדירות באמת דירות מפוקפקות שמוכרים להם. גם הנוהל לאשר את החוזה שלהם הוא נוהל מסובך ביותר. מוכר סביר במדינת ישראל לא רוצה להתעסק עם זה.

תבינו, עולה חדש אחר שבא וקונה את הדירה, עובר הליך אחר לגמרי, הליך קל יותר, ואז למוכר הפוטנציאלי קל לתקשר איתו. עולים מאתיופיה בקטע הזה יש להם בעיה. גם שאין להם תקציב לרכוש דירה נורמלית וגם מעבר לזה ההליך לאישור העסקה הוא מסובך. צריך לחשוב איך לייעל את זה ואיך לגרום לכך שהעולים האלה, שאנחנו חייבים, אמרנו את זה כבר כמה פעמים, צריך לתת להם העדפה מתקנת, על חשבון עולים אחרים אפילו, ולא יעזור כלום. כי העלייה הזאת היא עלייה מקופחת. יש להם הרבה מאוד דברים שצריך לפתור וצריך לעזור להם.

זו לא עלייה מקופחת, זוהי עלייה מורכבת ויותר קשה וזו ההגדרה היותר נכונה.

אדוני השר, אנחנו כבר שמענו פה בוועדה כל כך הרבה דברים על העלייה הזאת, שמקופחת זאת מילה יפה.

אני חושב שהיא לא מקופחת אבל צריך לעשות העדפה מתקנת. אבל העדפה מתקנת שאתה משתמש בזה אין פירוש הדבר שיש ברגע זה קיפוח. יש חוסר. קיפוח זה שאתה משווה עם מגזרים אחרים, עם עולים אחרים וכו', וזה לא המצב. אני מדבר על הצד הסמנטי, אבל הוא חשוב במקרה הזה.

אדוני השר, אנחנו בשבוע שעבר דנו בנושא מסויים, שאני לא רוצה לחזור פה. אם השר היה שומע את הדיון פה, מקופחת זאת מילה יפה. אז לכן לגבי קיצוצי תקציבים, אנחנו כחברי כנסת בוועדה הזאת רואים ככתובת להיעזר בנו במובן החיובי ללחוץ בנושא של תיקון, זה יכלול גם את עמותות העולים שהם מקופחים וכך גם לקבל תקציבים אחרים, וגם קליטת עלייה שתהיה יותר טובה. תודה.

אני מברך את השר לתפקיד החדש ומאחל לו הצלחה. אנחנו יודעים, בעניין עידוד העלייה, היום הממשלה החליטה, לפני שנה וחצי להגדיל את מספר העולים לשש מאות, ועדיין ממשיכים בשלוש מאות, מסיבה שכל הזמן אני מגדיר אותה כתירוץ, זה תירוץ של תקציב. אני חושב שזה גם אחד המשרדים בעיכוב, בגרימת העיכוב של העלייה זה משרד הקליטה. הוא אומר אין לי תקציב, אני לא יכול לקבל.

הסוכנות מוכנה להיכנס לאתיופיה, על פי החלטת הממשלה, בגלל שלא עלה מספר העולים לשש מאות הסוכנות לא נכנסת. העולים שמגיעים כל שבוע מגיעים ללא הכנה, כי אם הסוכנות היתה לוקחת את האחריות היא היתה מכינה אותם, אז תהליך הקליטה היה יותר קל פה בארץ. לכן אני רואה זאת כאינטרס חשוב מאוד גם לפה, בתהליך הקליטה, להכין אותם, את העולים שנמצאים שם, ולהגדיל את העלייה. לכן אני שואל, כבוד השר, מה אתה מתכוון לעשות בעניין זה. עד עכשיו משרד הקליטה היה הגורם המעכב.


אין תאום בין מערכות הקליטה כשהעולים מגיעים לפה. אין תאום, שמענו גם אתמול בוועדת החינוך, אין תאום בין משרד הקליטה למשרד החינוך כמה עולים מגיעים לבית ספר, לאיזה איזור מגיעים, ואז יוצרים הרבה תלמידים באותו בית ספר ובעיות של מקום בבית ספר, ואנחנו מבקשים שיהיה תאום בתהליך העלייה והקליטה.


דבר השלישי, נושא מדיניות המשכנתא. המצב שגם דובר בו קודם, שהריכוז של העולים בשכונות חלשות, זה תוצאה של מדיניות המשכנתא של משרד הקליטה. וגם גודל המשכנתא. אני שואל, מה אתה מתכוון לעשות לשנות את המדיניות הזאת כדי שהעולים ייקלטו באינטגרציה אמיתית בערים יותר חזקות, כך גם יכולים הילדים להיקלט בבתי ספר יותר חזקים. תודה.

קודם כל זאב, אנחנו מכירים עשרים שנה, ואני מברך אותך בתפקידך. עכשיו אני אנסה בשתי מלים להסביר על מה אני רוצה לעזור ולהסביר מה שקורה. בכל מרק צריכים לשים קצת פלפל, וגם היה יותר מידי מתוק. אם אנחנו מדברים על קליטת עלייה ב- 1990 הגיעו ארצה כמעט מאתיים אלף עולים חדשים, והיתה עלייה ענקית אחר כך, ב- 1994 עמדו בתור לקבל דיור ציבורי רק 28,000 איש. היו מגיעים רק 25,000 איש. בשנים האחרונות עלייה כמעט ואין והתור, אין נתונים מדוייקים, לפחות אנחנו לא מפרסמים, כמה אנשים בדיוק מחכים בתור לדיור ציבורי, מחכים בין חמישים לשישים אלף. עכשיו אנחנו מדברים בדרך משרד השיכון, שלושת אלפים משפחות. במקום אחד שלושת אלפים, במקום שני יותר מחמישים אלף.


מי אשם במצב הנוכחי? אני עכשיו מתחיל לשים קצת "פלפל". אני חושב קודם כל משרד הקליטה. אם אנחנו מדברים על דו"ח מבקרת המדינה ב-1996 שהיה כתוב שם שאלפיים ומאה דירות שהיו צריכים לקבל עולים חדשים נמכרו ושמונה מאות תשעים יחידות דיור לא ראויות לאיכלוס. ב-1999 דו"ח מבקרת המדינה שמקבצי דיור נעשו ללא מכרז. ביולי 2000, משרד הקליטה מפרסם דו"ח יוצא מן הכלל שזה נקרא ועדה לפתרונות דיור ציבורי לזכאי משרד הקליטה. דו"ח בשנת 2000, דו"ח שאני שתי ידיים שם על הדו"ח הזה, אבל אני שואל את עצמי ושואל את כולם למה עד עכשיו לא עושים עם הדו"ח הזה שום דבר, חוץ מלזרוק אותו לפח.


לדוגמא, אם היו משתמשים בדו"ח הזה, משרד הקליטה היה חוסך עשרות מיליוני שקלים בכל שנה. ועולים חדשים היו נהנים מדיור הרבה יותר טוב. בדו"ח הזה כתוב שיחידת דיור במקבצי דיור צריכה להיות לא פחות מעשרים וחמישה מטר. וצריכים לעשות את המכרזים למקבצי דיור, שזה חובה. קודם כל אנשים חידשו את המכרזים למקבצי דיור, שיחידות דיור שם בין שמונה מטר לאחד עשרה מטר במקום לעשות מכרז, למשל מלון חן בירושלים, 11 – 12 מטר ; כפר צרפתי באשקלון, זה פחות מ- 25 מטר, מכרזים לא היו.

כשחידשו את החוזים האלה בשנים 2002 2003 ויכול להיות גם 2004, היו אמורים להיות מכרזים כדי לתת לאנשים פתרונות דיור באותה עיר, בתנאים הרבה יותר נוחים. כאן כתוב שאם עושים הארכת דיור לעשר שנים, יחידת דיור במכרז תהיה 550 דולר ואם לעשרים שנה 450 דולר. משרד הקליטה האריך היום את החוזה נגיד ב- 800 דולר, שזה פער גדול מאוד, אז אנחנו שואלים למה יש כל כך הרבה עולים חדשים ללא פתרון דיור?


אני פונה ליו"ר מיכאל נודלמן ולכבוד השר, ואני מבקש להקים ועדה משותפת של משרד הקליטה ובין משרדית לגבי כך למה כל כך הרבה אנשים אין להם פתרונות דיור. למה לא מקיימים את דו"חות מבקרת המדינה ולמה לא מקיימים דו"ח של משרד הקליטה. אני חושב אם הגישו את המסקנות, יישמו את המסקנות, אז אני בטוח בדבר אחד, גם העולים החדשים יהיו מבסוטים וגם חברי הכנסת יעשו מעשה וגם שר הקליטה, שבשבילו זה דף חדש, יעשה מהפך. זה לא מקובל שהיום עומדים בתור כל כך הרבה אנשים והיום כבר מתחילים לאבד את הזכאות שלהם בגלל חמש עשרה שנים שעמדו בתור ואין להם פתרון לדיור.

בוקר טוב, נשמעים דברים מאוד קשים לגבי התנאים הפיזיים של העולים, ולכן אני לא עוסק בשאלות של לחם ודיור, אבל אני רוצה בכל זאת, מכיוון שהוזמנתי ואני מייצג כאן נושא, להעלות את הנושא שאותו אני מייצג. המכון ללימודי יהדות הוקם בעקבות המלצות ועדת נאמן על ידי ממשלת ישראל והוא פועל בשיתוף פעולה בין ממשלת ישראל, משרד הקליטה והסוכנות היהודית.

אני חייב לומר שמושקעים מאמצים אדירים על ידי משרד הקליטה, גם בתקציבים, גם בכוח אדם, גם באנרגיות ותשומת לב, במיוחד על ידי מנכ"לית המשרד מירלה גל, שבאופן אישי מקדישה, אני יודע, אחוז ניכר מזמנה לנושא הזה, למרות כל הנושאים החשובים והכבדים שעומדים על סדר יומו של המשרד ועל סדר יומה של המנכ"לית. נושא הדיור, אני יודע מקרוב, תפס מקום מרכזי ביותר בסדר היום שלה.

יחד עם זאת לאורך השנים, ועוד לפני שהנושא הזה הועבר לאחריות משרד הקליטה, וגם אחרי שהוא עבר לאחריות משרד הקליטה, כבר כשש שנים המכון פועל ונתקל מדי שנה בשנה בקשיים עצומים של תפקוד, שנובעים, למרות החלטת הממשלה להקים אותו ולהפעיל אותו ולתקצב אותו, נתקל בקשיים של תפקוד בגלל גורמים שונים בתוך המערכת הממשלתית. הנושא האחרון שלמעשה משתק את פעולת המכון מאחד במאי שנה זו הוא החלטה של,

זה לא המקום והזמן כדי שאנחנו נפתור את הבעיות שלכם, תקצר בבקשה.

במשפט אחד אני אומר, שמאז האחד במאי הופסקה פתיחת כיתות חדשות של המכון שקולט עולים חדשים הזקוקים לגיור. אני יודע שגם המנכ"לית וגם השר מטפלים בדברים הללו בעצם הימים האלה ובעצם היום הזה, ובכל זאת מכיוון שהוזמנתי ומכיוון שאני מייצג את הנושא חשבתי שזה הפורום להעלות את הבעיה, בגלל דרישה של חשב משרד האוצר לפטור ממכרז. אז אני מעלה את הנושא ובבקשה התייחסות, אם יש עניין להתייחס.

אתמול קראתי בידיעות אחרונות על שאלות לשרים, שאתה אמרת שתנסה לחפש ותיקים כדי לקלוט את העולים, שזה פרוייקט מאוד יפה. אני מציע לאמץ ולתת חסות לארגוני עולים, תקבל מאות סניפים בכל רחבי הארץ, אלפי ותיקים שהם מתנדבים, בכל השפות, שיכולים לעזור בכל התחומים. אני רוצה באמת לברך על המספרים שראינו כאן, בגלל שבאמת לא הכרנו את המספרים האלו.

אנחנו יודעים שהעולים מגיעים להתאחדויות עולים מהמשרדים ומהמרכזים של משרד הקליטה, שולחים את העולים אלינו ואנחנו מטפלים בהם. אבל אם אתם תיקחו בחסות את ההתאחדויות עולים אני בטוח שבדו"ח הבא המספרים יהיו יותר מכפולים, אנשים שאתם תטפלו ושאתם תתנו פתרונות, ואנשים שאנחנו מקבלים, ושבשיתוף פעולה עם המשרד אנחנו יכולים לפתור אלפי בעיות של עולים שהיום לא נמצאים כאן ושאנחנו פותרים את זה לבד ובצורה מאוד קשה בגלל המצב של ההתאחדויות עולים.

זו לא רק בעיה של משרד קליטה, זו בעיה של סוכנות.

אנחנו לוחמים בשני כיוונים, גם עם הסוכנות וגם משרד הקליטה.

אדוני היושב ראש, אין בארץ אזרח ישראלי, שהוא לא עולה חדש. גם משפחתי היא עולה חדשה, רק שאנחנו עלינו לפני מאתיים שנה וזכינו יחד עם אחינו הספרדים שהיו פה ארבע מאות או חמש מאות שנה לפני כן לקלוט כמעט את כל העליות. אני רוצה לברך את השר, אני יודע כמה הוא אדם רציני, אני לא מדבר על הרמה הפוליטית, אני מדבר על הרמה האישית.

אני מוכרח רק לומר, שבאמת יושב ראש הכנסת השש עשרה ראובן ריבלין, בכל עת שהיתה לו הזדמנות, מבחינתו אני כבר הייתי שר.

אין לי כל ספק שאיזה תפקיד שלא יוטל עליך אתה תמלא אותו בצורה היותר מדוייקת ועם כל המרץ וכל הרצינות שאתה רגיל לעשות ואני בטוח שגם המשרד הזה יקבל את ההתייחסות המתאימה ממשרדי הממשלה.


רציתי רק לברך את כל האורחים, אני רואה את ההתעניינות הרבה של כל גורמי העלייה בחמישים השנים האחרונות, שותפים פעילים לכל הנושא, על כל הבעיות של קשיי קליטת עלייה. תאמינו לי, אני פה הייתי עשר שנים לפני שקמה המדינה וראיתי כמעט את כל העליות ואת כל הקשיים. אנחנו יותר ויותר מאבדים את ההבנה למה אנחנו צריכים להיות פה בכלל, אבל כל יהודי שבא, אם היו אומרים לי אדוני השר לפני חמישים שנה ושישים שנה שאני אהיה יושב ראש כנסת הייתי אומר בטוח, מה, אני ילד מוכשר. אבל אם היו אומרים לי ששישה מליון יהודים, איזה מספר נורא, יהיו פה בארץ עוד שישים שנה, אלה הם דברים נפלאים.


אני שמעתי אותך אומר באחת ההצהרות לעיתונות, שאתה מצפה כנראה יחד עם גורמי הסוכנות, לעלייה רצינית ביותר בשנה הקרובה ובשנים הקרובות. ושאלתי היא זו, האם ממשלת ישראל ערוכה לקליטת עלייה כזאת. האם ממשלת ישראל יודעת שהיא צריכה להתארגן לעניין זה? גם ברמה של המשאבים הכספיים, שבטוח יימצאו, בדיוק כמו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, ובהיפוך מוחלט, כמו שאם תקרה עלינו מלחמה נמצא את כל הדרך איך להגן על עצמנו, כך אם תבוא העלייה הנוספת, שהיא המשך צמיחת הגאולה, אנחנו נמצא את המשאבים. השאלה היא האם אנחנו לא התעייפנו מקליטת עלייה, ויש איזו שהיא התרופפות, כי אני כבר הייתי פה במספר ישיבות וראיתי שהציבור והממסד בישראל לא מתייחס ברצינות לדבר שנקרא קליטת עלייה. כל בנאדם שהוא בא לארץ חדשה, זה לא חשוב כמה אנחנו חזקים וכמה אנחנו כבר רגילים לכל מניסיון העבר, כל אדם זה עולם ומלואו. כל משפחה שלא נקלטת היא לא נקלטת.


אחינו הבוכרים, אני הייתי אצלכם, אבל אף אחד לא יודע כי אנחנו נסענו מהכנסת כדי להעביר אוהלים לניזוקי אפגניסטן, ואני לא רוצה לומר איפה אני עצרתי עם ההליקופטר, אבל שם פגשתי, בין יריות ליריות, את אנשי הפרלמנט של טג'יקיסטאן, והם סיפרו בצורה מעוררת התפעלות על הקהילה היהודית שעוד נשארה . אבל בסך הכל הזיקה של כל יהודי ויהודי, יהדות בוכרה היא יהדות ידועה בזיקה ובשורשים שלה, קהילה ציונית מיסטית. אנחנו עלינו לא בגלל שהרצל אמר לנו, כי הוא נולד רק מאה שנה אחרי שעלינו. אנחנו עלינו מתוך ציונות מיסטית ואמונה שלמה שזו הארץ שלנו.

לכן אני באמת שמח שיש לנו אדם בשיעור קומתך, שעומד בראש המערכת, שאם אכן באמת הבשורה של העלייה המתחדשת, כתוצאה מסיבות כאלה או אחרות, אנחנו יודעים, היו כל מיני זרמים בעלייה לארץ, אבל כתוצאה מרווחה או מקשיים להגיע לארץ, האם באמת אנחנו ערוכים לעניין הזה. אני מוכרח לומר שאנחנו בקלות בלתי נסבלת מתייחסים בשנים האחרונות לנושא העלייה, כמעט כאילו אנחנו עושים טובה. אני בטוח שאתה ער לעניין זה, כי פתאום יבואו ויאמרו באה אלינו עלייה ואנחנו לא יכולים להתארגן, זה דבר שהוא לא נכון, ונוכח ההצהרה שבאה מפי שר שאומר אני מצפה לעלייה הרבה יותר גדולה בשנים הבאות, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה, אני רוצה רק לשמוע אם אנחנו באמת ערוכים. תודה רבה.

תודה. חברים, אני לא יכול לתת לכולם זכות דיבור, אני רק אני רוצה לתת זכות שאלה לעולה.

ב- 9 במרץ, נפגשנו עם ממלא מקום ראש הממשלה מר אהוד אולמרט ודנו על סוגיית פנסיה לעולים שעלו ארצה בגיל ארבעים וחמש פלוס ועבדו פה כעשר, חמש עשרה שנים, וזרקו פנסיה קטנטנה, ועכשיו כשהם על סף גיל פרישה הם נמצאים תחת קו העוני. מר אהוד אולמרט הבטיח לנו להקים ועד משותף בו ישתתפו נציגי מוסדות לקליטת עלייה, משרד האוצר, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי ומטרתו העיקרית לפתור את הבעיה. והשאלה היא האם ידוע לך משהו על הקמת הוועד הזה והאם אתה מוכן לטפל בנושא כל כך חשוב, ואנחנו מוכנים להגיש לך כל הנתונים, כל המסמכים הקשורים לבעיה. תודה.

אני רוצה להגיד רק כמה מלים לקראת סיום. אני מסכים אתך בסדר העדיפות שאמרת, זה שפה, דיור ותעסוקה. אנחנו דיברנו עם צוות על שפה והחליטו שתהיה ישיבת ועדה על איך מלמדים שפה עברית. אנחנו החלטנו להזמין פה מומחים בשפה העברית, מהרדיו ומהטלוויזיה ואנחנו מקווים שגם המומחים של משרד הקליטה יבואו.


בעניין בעיית דיור, אני לא מסכים עם כל הפוליטיקה של דיור, מקבצי דיור, אנחנו צריכים לשבור את כל הבתים האלה, מי רוצה בית של עשר, שתים עשרה, עשרים מטר דירה. אף אחד לא רוצה. אני גם לא מבין, למה כל אזרח ישראלי צריך שיהיה לו בית. יש מדינות לא פחות עשירות מישראל, כמו שוויץ, רק ל- 40% יש בית פרטי, 60% גרים בשכר דירה. אני גם דיברתי עם שר השיכון על בניית דיור ציבורי, כי זה ימנע שכונות עוני. ביקרתי בבתים כאלה בגרמניה, בארצות הברית, בכל המדינות שהייתי בהן, וזו השיטה הכי טובה. גרים שם מכל השכבות, אין שם עוני ואין הרגשה שאתה נכנס לאיזו מדינה אחרת. אני דיברתי עם השר שטרית, הוא תומך בזה ואני חושב שזו השיטה הכי טובה. לא כתוב שכל יהודי צריך לקנות בית פרטי.

הוא תומך, אבל לא מבצע. אנחנו נעודד, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. אני מדבר כרגע, הרעיון הוא רעיון שנדמה לי מטאטא את הבעיה מתחת לשטיח כבוד היושב ראש. זה דבר חשוב, אבל זה צריך להיות בהחלטת ממשלה אמיתית, עם יכולת לגבות אותה.

אני מבין את זה שהשר שטרית לא יכול לבצע את זה לבד, אבל זו השיטה הכי טובה. בכל העולם יש את השיטה הזאת, רק בישראל יש שיטה אחרת.


יש לי עוד שאלה, עוד כמה זמן אנחנו נצטרך בכל שנה לבקש תוספת לתקציב מדענים עולים? האם אי אפשר להכניס את זה לתקציב הרגיל, כך שהם יהיו רגועים ואנחנו נהיה רגועים?

בעניין הדיור, אני רוצה לומר מספר מלים, שחביב קצב יאמר 'לא להיכנס לויכוחים', אבל יש כמה דברים ששמענו בעיקר מאלכס טנצר וכדאי שנאמר פה, ונקשר את זה גם עם תפיסה בכלל של דברים שנאמרו גם על ידי ח"כ ריבלין ויושב ראש הוועדה.

קודם כל מבחינת הנתונים, אנחנו במשרד היינו חברים בוועדה שאלכס מחזיק את הדו"ח שלה ביד שלו. אנחנו היינו חברים בוועדה, המשרד שלנו הוא זה שהקים את הוועדה. המטרה שלנו היתה לבחון בשנת 2000 סוגי פתרונות דיור להפקת לקחים על כל מה שהיה מתחילת העלייה בשנת 1990 ומה שקרה עד אז. בשנת 1996, התחלנו ברעיון של הקמת מקבצי דיור. היום יש לנו למעלה משבעים מקבצים פעילים, יש לנו שני מקבצים שהם ישנים, אחד בדירות קטנות, שני בירושלים. מתוך מאה עשרים וחמש יחידות דיור, יש שמונה עשרה יחידות דיור בגודל של עשרים מטר, זה הכל. יש את כל המכרזים שפרסמנו בתנאי המכרז, וזה מה שקורה בשטח, אנחנו מדברים על גודל דירה ליחיד עשרים וחמישה מטר לפחות, נטו, וגודל דירה לזוג זה שמונים ושישה מטר נטו.

חידוש מכרז?

אני לא מדבר על חידוש. תשמע מה שאני אמרתי, הוועדה הזאת הובלנו אנחנו במשרד על שני דברים: אחד איך לצמצם את העלויות במכרזים של מקבצי דיור, ובהתאם להמלצה שלנו אגף תקציבים באוצר אישר הגדלת חוזה המקבצים מחמש שנים לעשר שנים, דבר שאיפשר לנו גם לדבר על תקופה יותר ארוכה וגם להפחית את העלויות. דבר שני, בחוברת אנחנו התייחסנו לשכירות ארוכת טווח, זאת התכנית שגם אנחנו הפעלנו ומפעילים גם כרגע. היום בשלב זה בפעילות. אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו מפיקים את כל הלקחים.

יותר מזה, כל מה שאנחנו עובדים בנושא המקבצים אנחנו עובדים ביחד עם יועצים כלכליים, עם שמאים, בניהול משא ומתן, ואנחנו עובדים בתנאי מכרזים. אנחנו עברנו בתנאי מכרזים שבעה בג"צים, ובג"צים במכרזים הגוף שעומד בבג"צ הוא עומד, סליחה על הביטוי, עירום ועריה. מול הבג"צ, מול השופט. כל הפרוטוקולים חשופים. ושבעה בג"צים אנחנו עברנו אותם בהצלחה שבתי המשפט הכשירו לנו את כל המכרזים שאנחנו עשינו. זאת הגישה, אני מזמין כל מי שרוצה להסתובב ולראות במקבצים שאנחנו מאכלסים אותם.

אני רק רוצה להעיר שלמרבה האבסורד כשהיה לנו מקבץ דיור שבאמת הדירות גם לתפיסתנו לא היו ראויות בו, ורצינו לפנות את האנשים, הם הלכו לבג"צ כדי למנוע את ההוצאה שלהם.

עלה עניין הגיור פה ובעיית פטור ממכרז, זה בתהליך של סיכום העניין, לא יעצור שום דבר את הגיור. פעם אחת לא העניין הזה, אני מתנגד לעניין הזה של פתיחה למכרזים והפרטות וכל הדברים האלה, במקרה הזה. דברים אחרים זה מדיניות נכונה, ברוב המקרים. אבל לא במקרה הזה. זה מקרה מורכב, זה מקרה רגיש, הוא מבוסס על ועדת נאמן, מי שיודע, זה נס שהיתה ועדת נאמן שהצליחה לאגד ביחד את כל הזרמים ביהדות. כל פתיחה של העניין הזה מערערת את העסק ומסכמת אותו. אני ככה פניתי גם לראש הממשלה ולשר האוצר נגד עמדת החשב, העניין הזה לא ייפסק, והפטור יימשך.


יש גם חסמים אחרים, אני חושב שאתה מכיר אותם, לא פה, יכול להיות שצריך לעשות על זה דיון נפרד. גם פה הצורך לתת גיבוי ותמיכה למכון ללימודי היהדות, כל המערכת המיוחדת הזאת לגיור בתהליך יותר מהיר, זה באינטרס של מדינת ישראל. זה חובה עלינו לעשות את זה. ולכן ככה צריך לראות את זה. יש כל מיני, תקרא לזה שועלים קטנים שמחבלים בכרמים שאותם צריך ככה להזיז הצידה שלא יפריעו. זה דבר אחד. לא לפי סדר.


אין קליטה טובה, אנחנו אצלנו התהפכו היוצרות במדינה. פעם נניח אמרנו שעם קום המדינה 550 – 600 אלף יהודים, מדינה חדשה, לממשלה, סליחה על הביטוי, "אין גרוש על התחת", שני מיליון יהודים באים בטווח של שנתיים עד 1951, אוהלים, מעברות, מחנות בריטיים, הממשלה בחוסר אמצעים מוחלט. מי קלט את האנשים? האוכלוסייה הותיקה, כמה "ריבלינים" כאלה יש שיהיו בריאים? הרוב היו גם הם לא מזמן עולים חדשים, ובכל זאת החברה התגייסה.

זו לא נוסטלגיה, אני זוכר את זה בתור ילד איך ההורים שלי בבנימינה נסעו למעברה, כולם שם. ובחורף 1950 – 1951, כשהשלג גרם לקריסה של האוהלים בכל הארץ, הכניסו את הילדים לבתים והחזיקו אותם כל החורף. אני זוכר אצלנו, בחדר אחד שישה ילדים. מה קרה עכשיו? עכשיו יש מדינה מסודרת, אחרי חמישים ושמונה שנים, יש ממשלה, יש שר, יש משרדים, יש תקציבים, והמוסדות האלה הם הקולטים. ואז אם יש בעיות בקליטה כמובן הכל מופנה והמימסד צריך לטפל בעניין הזה. אבל אין ולא יהיה קליטה אמיתית אם החברה הותיקה לא תפתח לב וזרועות ותלווה ברמה של אחד על אחד.

אני, יש לי איזה חלום, ואני הולך לבדוק וליישם חלק ממנו לפחות, או כמה שאפשר ממנו. היה איזה מבצע יפה, שוב, מהניסיון שלי בתפקידי הקודם, אמץ לוחם, אני אומר לחברה הותיקה – אמץ עולה. וגם פה, אני לא רוצה להגיד על עצמי, אני מכיר גם הרבה אנשים אחרים, ויש בחברה הותיקה, שעושים את זה. זה לא האימוץ, זה עניין של ליווי. זה לא משהו שדבוק לך עשרים וארבע שעות, לא, זה עניין של יחס, זה עניין של נכונות להקדיש קצת, זה עניין של ללוות.

אני בהחלט איעזר גם בשושנה וגם במריו אני אחזק את זה. אצלכם יש בעיה אחרת, שאתם בעצם אומרים ארגונים ואתם רוצים תוספת תקציבים לארגונים. זה עניין בפני עצמו. אני לא מדבר על זה עכשיו. אם צריך תוספת לארגונים, אני חושב שגם קיבלו בתקציב הזה, אבל זה נראה. אני אבל כן מקבל שהחברה הותיקה אבל המאורגנת כמסגרת שהיתה פעם לעולים חדשים היא קיימת ועדיין זה בהחלט מכשיר מצויין, בגלל שפות, בגלל דברים אחרים, ובכלל מכיוון שהאנשים האלה המאורגנים הם בודאי יודעים איזה חבלי קליטה, איזה קשיים יש בעניין הזה.

באופן רחב ביותר, אני קורא לארגונים הכלכליים הגדולים במדינת ישראל. היום יותר ויותר נכנס שבארגונים כלכליים, חוץ מהדו"ח השנתי לדירקטוריון על המאזן הכספי הכלכלי צריך להביא דו"ח חברתי, מה החברה עשתה, מה עשה הארגון בתחום החברתי. אני אלך לבנקים ואני אלך ל"אינטל" ול"אמדוקס" ול"קונוורס" ו"לטבע" ו"לסטף ורטהיימר", לכל אלה שמחזיקים בארגונים שלהם עשרות אלפי עובדים, שכל ארגון כזה יטיל משימה חברתית של קליטת עלייה. זה הכרח. זה אולי הדבר הכי חשוב. אז זה כמה שאפשר בקיצור.

אני רוצה "לאחוז את השור בקרניו", חבר הכנסת ראובן ריבלין שאל שאלה נכונה. אנחנו מדברים על העלאת המספרים, אני הצגתי את העניין הזה של עלייה המונית, אבל שנדע את המספרים, אם היום 22,000 אנחנו רוצים להגיע בעוד שנתיים, בשישים שנה למדינה, ל- 60 אלף עולים, וזו צריכה להיות המטרה. האם הממשלה ערוכה? ברגע זה אני חושב שהיא לא ערוכה.

אם היו מגיעים חמש מאות אלף בטוח שהיא היתה נערכת, כי לא היתה לה ברירה. השאלה היא האם ב- 60,000 היא בכלל שמה לב?

אני הקדמתי את הצבת המטרה, כי אני חושב שזה נכון להציג את המטרה ולכנס סביב המטרה הזאת את האמצעים כדי ליישם אותה. אני אלך אל הממשלה, קודם כל אל ראש הממשלה, ואנחנו נצטרך להסכים, אני אשתדל לשכנע, אני מעריך כמו שאני מכיר את ראש הממשלה שהוא יקבל את הרעיון הזה, ואז אני אבוא ויחד אתו נכין תכנית איך באמת נערכים, עם התקציב של 2006, אני כבר עובר לעניין של קיצוצי תקציבים, אנחנו מהתקציב פלט מעשרים ושבעה וחצי מליון שקל שהיינו צריכים לקצץ עכשיו ב-2006 קיצצנו בסוף אחרי זה, מזערנו את הקיצוץ. הקיצוץ בפועל הוא שישה וחצי מליון שקל. בתוך זה גם נוספו תקציבים שחברי כנסת,

למה העלייה והקליטה לא נחשב למשרד רווחה מהמדרגה הראשונה?

אני לא מאושר מהתקציב הזה, ואני רוצה לברך חברי כנסת, חוצה מפלגות, שהשיגו, בדרך שחברי כנסת יודעים להשיג תקציבים שאיזנו מחדש בסעיפים, כולל למדענים, דרך אגב כולל גם לארגונים, ועוד כמה סעיפים מאוד חשובים.


אבל זה רק בשביל להתחיל לדבר על תקציב 2007. תקציב 2007 בעניין הזה זה יהיה מבחנה של הממשלה. של להתחיל להגיע תוך שנתיים למה שאנחנו רוצים.

בעניין הפלשמורה, הולך לפי דרישתי להיות נדון בשבוע הבא בוועדת שרים לענייני פלשמורה כדי שהממשלה החדשה בישראל תקבל החלטה. נכון, היו החלטות על שלוש מאות והיתה החלטה אחרונה להכפיל, ולא הוכפל. ולא חשוב עכשיו מה הנסיבות, חלקן אובייקטיביות, חלקן אחרות, חלקן בידי וחלקן גם לא בידינו. אבל אני באתי, על רקע הויכוח הזה, או העניין הזה של מדיניות שנקבעה ולא מיושמת, יש ממשלה חדשה בישראל, היא תצטרך להחליט החלטה. ובשבוע הבא, אם זכרוני אינו מטעה אותי, ועדת שרים לענייני פלשמורה, שראש הממשלה עומד בראשה, תדון בעניין הזה, והיא תצטרך לקבל החלטה.

את עיקרי הדברים אמרתי. אני מסכים עם אדוני היושב ראש בעניין מדיניות של שכר דירה, אני שמח ששר הבינוי והשיכון, הוא צריך להוביל את העניין, אבל הוא יקבל בהחלט תמיכה מאתנו.

אמר השר ואני גם בסיפא של דבריי דיברתי על החשיבות של הארגונים והעמותות. אבל חשוב לי מאוד להדגיש, אנחנו מדי פעם שומעים מתקפות עלינו בנושא של התקציב. כשאני מסתכלת על הנתונים של העברת התקציבים של משרד הקליטה לעמותות ולארגוני העולים, בהשוואה של 2005 ו- 2004, למעט ארגון אחד כל שאר הארגונים קיבלו הרבה יותר כסף ב- 2005 מאשר ב- 2004. אז לפחות במישור הזה אני מבקשת ליישר את ההדורים, משרד הקליטה תומך, וימשיך לתמוך ככל שניתן בארגוני העולים.


אני רוצה גם לומר משפט אחד בנוגע לארגונים. נכון שלארגונים יש חשיבות רבה, אבל אנא אל תקלו ראש בתפקיד של משרד הקליטה, יועצי הקליטה של משרד הקליטה. אנחנו עשינו רפורמה מאוד משמעותית מבחינת קליטת העולים במדינת ישראל, מבחינת היחס שהם מקבלים. הרפורמה שנקראת אחד על אחד, ועל פי כל סטטיסטיקה שאנחנו מסתכלים עלייה מספר עולים רב יותר מגיע ללשכות, יותר השמות, יותר קשר, כל עולה מקבל יועץ קליטה דובר השפה שלו. אז אנא, קצת קרדיט גם לעובדי משרד הקליטה הכל כך מסורים שעושים עבודתם נאמנה.


לגבי הנושא של העברת אברהם נגוסה, במענה לשאלה שלך למה משרד החינוך לא יודע, אז משרד החינוך יודע וגם הרשויות יודעות, אנחנו מעבירים מדי חודש ומדי רבעון את הנתונים על רכישת דירות של העולים, ולכן הטענה הזו פשוט איננה נכונה.

אני לא יכול לשמוע פשוט, אנחנו בענייני מונדיאל, להכניס גול בדקה השמונים ותשע, מירלה, עם כל הכבוד, תסתכלי בנתונים.

התאחדות עולי אמריקה הלטינית, שנדמה לי שאתה מייצג אותה, בשנת 2004 קיבלה חמישים אלף שמונה מאות ארבעים ושמונה ובשנת 2005 קיבלה ששים ושבע אלף חמש מאות שמונים ושש.

יפה, ואני אגיד לך משהו. הזאב הגדול שלנו, זאב ביילסקי, נתן לנו מיליון שקל, ועכשיו לא יהיה לנו כסף. אתם נתתם 50 אלף שקל כדי שנקנה מה שנקרא "תנור ושמיכה לעולה". ככה לא בונים מדינה, וככה לא בונים עלייה. אני מאחל הצלחה לזאב הגדול השני, זאב בוים, ואני מניח שהוא יעזור לנו כי הוא מזדהה בנושא קליטה, הכרנו אותו כראש עיריית קרית גת, אבל זה לא נכון מה שאת אומרת. הסכום שאני מקבל ממשרד הקליטה כהתאחדות עולים, זו בושה וחרפה. אני מודה לסוכנות היהודית מה שהם עשו, אין לי מלים לומר לסוכנות, שאני חי חמישים שנה לאור הסוכנות. אני לא רציתי לדבר, אבל אני לא יכול לשמוע מה שאת אומרת מבלי להתגונן. אני קיבלתי חמישים אלף שקל על מנת,

יותר טוב באמת שתבוא בכל פעם לכנסת ותאמר את הדברים שיש לך ביקורת, כי אני הייתי ב"בואנוס איירס", ובעיתון התפרסם איזשהו מאמר שלך והייתי מאוד נבוך, לא ידעתי מה לענות לעניין לאנשים.

זה נושא חשוב. יושבים פה נציגים מאוקראינה, מבלרוס, באותו מצב. אולי אחרי הדיון הזה יהיה עוד אחד. אני מברך שוב את השר החדש. תודה רבה, הישיבה הנעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00