מנהלת ביה"ס התיכון רבין באילת אסרה הנחת תפילין

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
31.1.2007
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 131
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום רביעי, י"ב בשבט התשס"ז – 31 בינואר 2007 – בשעה 10:00

הצעה לסדר היום, של חבר הכנסת שלמה בניזרי, בנושא: מנהלת בית הספר התיכון רבין באילת אסרה על תלמידיה להניח תפילין

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
שלמה בניזרי
יצחק גלנטי
משה גפני
שמואל הלפרט
אלכס מילר
סילבן שלום
רונית תירוש

אילנה בן-זקן, מפקחת על בית הספר מחוז דרום, משרד החינוך
מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת
איציק מימון, יו"ר ועדת ביטחון ובטיחות, ארגון ההורים הארצי
יהודה סקר, חבר ועד הורים בבית הספר יהודה הלוי, ירושלים
בני מזגיני, ועד עירוני אילת
מיכל כץ, יו"ר הסתדרות המורים, אילת

יהודית גידלי

הדס דויטש





הצעה לסדר היום של חבר הכנסת שלמה בניזרי, בנושא: מנהלת בית הספר התיכון רבין באילת אסרה על תלמידיה להניח תפילין

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

חבר הכנסת בניזרי, בבקשה, תציג את הנושא.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, לפני כשלושה שבועות קיבלתי פנייה ממספר תלמידים בבית ספר באילת שטענה אחת בפיהם, שבהפסקה מספר תלמידים הניחו תפילין בחצר בית הספר, ניגשו כמה תלמידים נוספים שרצו להניח, והיתה שם מורה תורנית שראתה אותם, הזעיקה את מנהלת בית הספר שאסרה, ציוותה, פקדה להפסיק את הנחת התפילין. לאסור במדינת היהודים על תלמידים להניח תפילין?

העלו אותי לשידור ברדיו אילת, וכמובן, הבעתי את זעזועי הרב. יהודי במדינה יהודית רוצה להניח תפילין. אמנם בית הספר חילוני, אך איך אפשר לאסור דבר כזה? הדבר עורר הדים באילת, וקיבלנו תגובה של הנהלת בית הספר, שמשבחת – "איש באמונתו יחיה" – אגב, אין כזה פסוק אלא "צדיק באמונתו יחיה", והופתעתי ממספר דברים בתגובת הנהלת בית הספר שמוכנים שהדבר ייעשה בחדר שיוקצה לשם כך ולא בפרהסיה. לומר משפט כזה, אנו הולכים בדרכו של מנדלסון – היה יהודי בביתך ואדם בצאתך, מה יקרה אם זה יהיה בפרהסיה, בחצר בית הספר? האם יש בכך פגיעה באושיות בית הספר? בתפקוד בית הספר? למה שזה לא ייעשה בפרהסיה? האם זה מפריע לניהול התקין של בית הספר, אם יניחו תפילין?

עוד דבר שהפתיע אותי, שפתאום צריך את אישור ההורים להניח תפילין. מדובר בנערים בתיכון, כלומר לא ילדים קטנים. על כל דבר שם מבקשים אישור מההורים? זה לקיחת אקסטזי, שמבקשים אישור הורים? מה, חוששת מנהלת בית הספר, שההורים יעשו סקנדל – איך הנחתם לילדינו הבוגרים שמחליטים לעצמם להניח תפילין? איפה נשמע כזה דבר?

יש פה בעיה נוספת - באילת אין תיכון דתי, יש תלמודי תורה עד התיכון. אין הרבה אפשרויות לילדים הדתיים שם.

אגב, יש המשך לדבר - בהתחלה אמרו: נאפשר להם, ובשבוע שעבר שוב שמעתי שהמנהלת איימה על אחד התלמידים, שאם יניח תפילין שוב, היא תעיף אותו מבית הספר – ושוב, זה עדות שמיעה.

כל הדיון פה היום הוא לא לקנטר, לא הזמנתי תקשורת כדי שיעשו פה סקנדל, חלילה וחס. המטרה היא להקצות מקום לאותם בחורים שרוצים להניח תפילין, וגם אם ירצו לעשות זאת בחצר בית הספר, לא מתוך פרובוקציה – יהדות היא נגד מיסיונריות, ואם מישהו רוצה להניח תפילין – יבושם לו. המטרה של הדיון פה היא להגיע לפתרון הבעיה ולא להוציא כותרות.

מנהלת בית ספר אחר, אני חושב, הביאה לא מזמן שלושה כמרים ועשתה להם סיור בכותלי בית הספר.

לא היה דבר כזה.

הנקודה היא שהילדים באותו בית ספר שאנו מדברים עליו עכשיו חששו כל כך עד שנכנסו לחדר, סגרו את הווילונות – "במסתרים תבכה נפשי". אסור להגיע למצב כזה שילד במדינה יהודית לא יוכל להניח תפילין. אני למדתי בבית ספר חילוני, ואיני זוכר תופעות כאלה.

השבוע התפרסם בעיתונות על התגברות האנטישמיות בעולם בעשרות אחוזים בשנה האחרונה. אנו לא צריכים לחפש אנטישמיות בחו"ל, יש אנטישמיות במדינת ישראל. אם לא מאפשרים לתלמיד להניח תפילין בבית ספר יהודי במדינת ישראל, אם זה לא אנטישמיות, מה זה אנטישמיות? אם דבר כזה היה קורה בחו"ל, שלא היו מאפשרים לתלמיד להניח תפילין, מה היינו אומרים פה בכנסת?

היושב ראש ואני נולדנו בחו"ל, והתקוממנו על כל דבר שהיה בו סממן של אנטישמיות. אם מנהלת בית הספר מאיימת על תלמיד שאם יניח תפילין עוד פעם אחת, כמו שאומר הרב בניזרי, היא תעיף אותו מבית הספר, זה לא אנטישמיות?

דובר על להתקין מתקן להנחת תפילין. כל הדברים השליליים שיש בבתי ספר – איומים ברצח, מכות, צריכים להעמיד שמירה בבתי ספר כדי שלא יכניסו אולרים – הכל בסדר, והסכנה הכי גדולה היא תלמיד שרוצה להניח תפילין?

אני מציע שהוועדה תגנה תופעה כזו, בבית ספר יהודי במדינת ישראל מנהלת יכולה לאיים על תלמיד בגלל שהעיז להניח תפילין? אני העברתי חוק שחייבים ללמד בכל בית ספר תורת ישראל. לצערי, לא אוכפים את זה, כי במדינת ישראל לא אוכפים חוקים דתיים. בתורת ישראל כתוב הרי שחייבים להניח תפילין. אני מציע שהוועדה תגנה בכל לשון של גינוי את התופעה הזו, כדי שדברים כאלה לא יישנו בבתי ספר אחרים.

אני יכול להצטער צער רב מאוד על אווירת הדברים שיוצאת מהנושא, למרות שכוונת המשורר טובה. אני בוגר ישיבת פונוביש, בן לשושלת של רבנים בני רבנים בעדה התימנית, שומר מסורת, וחמי, שהוא אחד הפייטנים הגדולים של יהדות מרוקו, שומע את דברי התורה של הרב בניזרי.

אני יודע שלאילת יש פוזה סקסית כזו. ביחס למספר התושבים, באילת יש יותר בתי כנסת מאשר בבני ברק. יש שלושה זרמים של הזרם הדתי. מה שאנו עושים פה, לא בטוח שיביא תועלת לאווירה שחשובה לי.

לפני שבועיים הייתי באילת, ולא עברו עשר דקות עד שצירפו אותי למניין.

שלושה זרמים בחינוך הדתי – חב"ד, הממלכתי והזרם של איילת השחר. יש ישיבת הסדר משובחת, נתתי מקום לאולפנה, תלמידי ישיבת ההסדר, סגרנו עם הות"ת והמל"ג, קיבלו אישור להיכנס למסלול האקדמי באוניברסיטת בן-גוריון באילת, תוך כדי זה שהאוניברסיטה תלמד לימודי יהדות, ואולי זה ישפיע גם על הסביבה.

לגבי כך שאין תיכון דתי, אני הקמתי בראשותי ועדת היגוי לנושא החינוך הדתי מתוך חשיבותו, והמסקנות המצערות אומרות שמשום שהמספרים קטנים ולטובת הילדים, לא ראוי שילדים יקבלו שירותי חינוך שהם לא איכותיים. אתה לא יכול לבנות כיתות עשירות עם ארבעה חמישה ילדים. רעיון שעלה אצלי במשרד – שנפתח כיתה דתית בתוך בית ספר תיכון, זה רעיון מקורי, אמרנו: ניקח תלמידי כיתות ט' שאינם באילת, ונבנה כיתה דתית ונאפשר להם חיים דתיים בבית הספר. לצערי, הרעיון נדחה על ידי ההורים.

עם כל הערכתי לתלמידים, אמליץ גם לא לקחת את דברי התלמידים כתורה מסיני. הייתי בשטח, בדקתי, ואני האחרון שאמנע מילדים להניח תפילין, אני מעודד אותם לעשות זאת. יש פה עיר עם רמת סובלנות בכל כיוון, אדירה. אני גאה במה שנעשה בתחום זה בעיר אילת.

לא אמרתי מילה אחת רעה על אילת. דיברתי על בעיה נקודתית בבית הספר בעניין התפילין. אני מגיע לאילת כל חודש חודשיים להרצאות של מאות אנשים.

אני אומר את זה בגלל דברי הרב הלפרט. ככל שנראה את המרחב, נבין כמה הנקודה קטנה וצריכה להיות מטופלת בטיפול נקודתי.

אגיד מה ההנחיה שנתתי; ביקשתי שילד שרוצה להניח תפילין, אם בבית הכנסת, בבית – מצוין, גם בבית הספר יוכל להניח תפילין, יוקצה לו מקום לעשות זאת בצורה מכובדת, מבלי שעושים דבר מוסתר. אני לא מוצא טעם – ואיני אומר שזה מה שהיה - שכשהשיעור מתחיל ב-08:00, תהיה התגודדות של ילדים להניח תפילין. ילד רוצה - יקבל מקום, יניח תפילין בצורה מסודרת. אין בעיה עם זה. כל בית ספר בכל מקום – זאת ההנחיה.

מה שהיה שם זה שנגמרה ההפסקה והילדים לא נכנסו לכיתות. עד היום הם הניחו תפילין, אבל באותו רגע היתה פרובוקציה לשמה.

אם צעקו "יאללה ביתר" כששיחקו, זה פרובוקציה? מה קרה, אם הניחו תפילין?

ההנחיות שלי, שכל תלמיד שרוצה להניח תפילין, אם איחר להניח בבית הכנסת, שם זה נראה לי המקום הטבעי, בית הספר יאפשר לו להניח תפילין באהבה גדולה. נקצה מקום – לא בהיחבא – וגם למען מניח התפילין נגדיר מקום, גם אם רוצים לעשות מניין.

בהמשך למה שאמר ראש העיר, אני רוצה להתייחס לשלושת בתי הספר התיכונים באילת. לשלותם יש תוכנית יפהפייה בנושא מורשת ישראל, זה עשר שנים ו-15 שנה של שיתופי פעולה, הגברת תגבור לימודי יהדות, מורים מישיבת ההסדר נפגשים עם מורים מבתי הספר ויחד מפעילים תוכניות להעמקת המורשת היהודית. צריך לצאת מכן אות שבח למנהלות שמובילות בימים כאלה קשים, מובילות עשר שנים סובלנות ומתן במה לחיים במשותף.

למה אלה ימים קשים?

כי אין סובלנות, לא בין דתיים לחילוניים ולא בין עולים חדשים לוותיקים וכו'. מנהלות מקצועיות, ערכיות שמובילות תוכניות כאלה לאורך זמן – יישר כוח.

לא היה ולא נברא שמנהלת אמרה לילד: אסלק אותך בגלל דבר כזה. שלוש המנהלות שוחחו עם התלמידים, נפגשתי עם תלמידים, עם מורים, עם מורים חילוניים ודתיים בבתי הספר, עם הורים ועם כל המנהלות לשתי שיחות מעמיקות בנושא הזה. גישה כל כך תומכת לא ראיתי, ואני 35 שנה במערכת.

שלוש המנהלות דיברו עם התלמידים על הנושא הזה?

ודאי. ישבנו לשיחה לגבי למה חשוב להם שהנחת תפילין תהיה בחדר שיוקצה לכך ולא בחצרות או במסדרונות. הם הסבירו שמתוך כבוד להנחת התפילין, כי יש ילדים שלא מניחים תפילין ואין טעם להפוך את זה לפרובוקציה או להקצין עמדות, אין טעם לפרובוקציה.

איזה פרובוקציה יש בהנחת תפילין בחצר?

אתן דוגמה לפרובוקציה; כאשר בחור אילתי, לא תלמיד בית הספר, אלא זה שעומד מאחוריהם, מניח שולחן ברחבה בכניסה של בית הספר, זה מעורר פרובוקציה. היתה שיחה כל כך מכבדת עם התלמידים, הם קיבלו את זה בעצמם. מצטיירת פה תמונה של מנהלות גסות רוח עם תלמידים שמתחננים. יש שיח יפה בין המנהלות לתלמידים.

אני אייצג את הצד של אנשי ההוראה, אני מורה 33 שנים באילת ומכירה את כל המערכת. המורים בכלל זה עם מיוחד, מאוד סובלני וסבלני, יש פה ציור מוקצן של הדבר הזה וזה לא כך. מי שלא נמצא באילת, בשטח, קשה לו להבין איפה אנו חיים. יש פתיחות גדולה, על כל שלושה ילדים יש בית כנסת, אף אחד לא מצר את צעדיהם.

לגבי הפרובוקציה, מאחורי הסיפור של הקבוצה הזו, ואני מכבדת אותם, מאחוריהם עומד אדם שמעמיד את השולחן בכניסה לבית הספר, יש לו השפעה על התלמידים, ואקרא לזה מיסיונרית.

מה זה השפעה מיסיונרית?

אם אדם משפיע על הילדים האלה באופן יוצא דופן- -

שישמרו שבת?

הם מתעניינים בתחום הזה וזה בסדר גמור. יש השפעה מאוד חזקה על קבוצה מסוימת. זה מעודד אותם לחזור בתשובה.

זה מיסיונריות?

אף אחד לא מונע את זה מהם, הם יכולים להניח תפילין. למה אתם לא מניחים תפילין בחצר בית הכנסת? יש חדר מסוים, יש בית כנסת.

אנו פה יוצרים סערה בכוס מים, וצר לי שהדיון הלך לשוליים.

כפי שהבינותי מחבר הכנסת בניזרי, היתה תקרית, ואני רוצה להתמקד בה, שתלמידים מסוימים הניחו תפילין בחצר בית הספר. היה מנהל או מורה שניגש וביקש, כנראה, לעשות אותה פעולה בפינה, בתוך כיתה. לו הייתי צריך להיות המנהל או המורה באותו מעמד, הייתי אומר: לטובת מניחי התפילין, זה חצר פתוחה, יש ילדים שמשתוללים בחצר ומשחקים שם, ולא נעים להניח תפילין ולהתפלל ולקבל כדור בראש.

אתה יוצא מנקודת הנחה שיש מקום אחר.

על אחת כמה וכמה שאין מניעה להיכנס לבית הספר ולהניח תפילין שם. לו הייתי המורה או המנהל, הייתי עושה את זה בדיוק באותה דרך שבה זה נעשה. בואו נחזור לפרופורציות הנכונות.

הבנתי מכבוד ראש העיר שיש בתי ספר דתיים ומורים בכל מערכת החינוך באילת- -

אין תיכון דתי.

שמענו שיש בעיה ויש לכבוד ראש העיר הצעה לפתרון.

אמרתי שאם תהיה הבטחה שיוכלו להניח תפילין ויוקצה להם חדר- -

אז אין דיון.

יש אנשים שמבקשים זכות דיבור, אז יש דיון.

היום זה תפילין, מחר זה משהו אחר. אני לא רואה בעיה עם אותו ילד בבית ספר שרוצה להניח תפילין, וזכותו לעשות את זה איפה שהוא רוצה, אך כשהדברים נכנסים על חשבון השיעורים, ועל חשבון דברים אחרים מפסידים שיעורים – זה לא נכון. בהפסקה אפשר לעשות מה שהילד רוצה, במסגרת החוקית.

לגבי משמעת, באילו כלים יכולים להשתמש מנהלים ומורים; האם יש למשרד החינוך מערך מסודר שהועבר למורים ולמנהלים, באילו מילים הם יכולים להשתמש לשם משמעת – כי היום זה תפילין, מחר משהו אחר. האם יש כלים חד משמעיים ומשפטים שמורים ומנהלים יכולים לומר כדי להשיג משמעת? הילדים האלה צריכים ללמוד גם נימוס, הם הרי יוצאים החוצה ומשתמשים בכלים שקיבלו בבית הספר. אם בית הספר לא מעביר ערכי משמעת ואיך יש להתנהל בסביבה שלא תמיד מתאימה לדעות אותם ילדים - אלה דברים שמקבלים בבית הספר.

אין מניעה מילדים להניח תפילין איפה שהם רוצים. אם הניח תפילין במגרש כדורגל וקיבל כדור בראש, בפעם הבאה הוא יעשה את זה במקום אחר. אם יש בעיה עם אדם ששם דוכן לפני כניסת בית הספר, זכותו. אם ילד לא יכול להיכנס לשיעור כי אדם מעכב אותו, זכותכם להתלונן.

אפתח ואומר שהסיפא שאומרת להקצות חדר זה מחווה ראויה, ואיני חושבת אפילו שבית הספר חייב היה לעשות את זה. ניהלתי בית ספר – אגב, אני באה מבית מסורתי, ילדיי מניחים תפילין, אני מעריכה ומכבדת וחושבת שזה נכון וחשוב. יחד עם זאת, לפעמים ההתנהגות הפרובוקטיבית של אנשים קיצוניים, וחוויתי את זה כמנהלת בית ספר בעירוני ט', שבסופו של דבר היה סחף של ילדים שנסחפו והתחזקו עד קיצוניות – ואני לא אוהבת קיצוניות ונתק מהבית. אני מדברת על השיטות, לא הייתי שם באילת ואיני יודעת איך זה התנהל. מאחר שיש לי כבוד רב למנהלים, למורים, אני מעריכה שאין פה התנגדות לסממן דתי. כנראה, היתה התנהלות פרובוקטיבית שאינה מכובדת בשערינו. לכן אני מבינה את המשבר שנוצר שם.

כמו שילדיי קמים שעה קודם ומניחים תפילין, והם לא עושים זאת במקום העבודה או בבית הספר בזמנו, והם עושים זאת מגיל 13, איני רואה סיבה לעשות את זה בבית הספר. אני רוצה להציע שלא יתפרש מההסדר הזה שזאת השיטה – נעשה פרובוקציות, ייוצר משבר ונגיע לפה להסדר.

אני מציעה חשבון נפש לכל הצדדים, ואני מברכת את ראש העיר ואת כל מי שלקח חלק בהחלטה המבורכת.

אני הקמתי שני בתי כנסת וכולל, על שם אבי ז"ל. ברגע שראש העיר אמר את שלו, נגמר העניין. לא נכון לעשות כל דבר בצורה צעקנית. אם היו חמישה ערבים שלומדים בבית הספר ופורסים שטיחים וצועקים "אללה הוא אכבר", זאת היתה פרובוקציה.

הנחת תפילין היא לא פרובוקציה ובטח לא פעולה מיסיונרית, אך העובדה שהוא הקצה חדר או מתכוון לעשות זאת – לא שמעתי, אגב, שמניחים תפילין בבית ספר, אלא אם זה בית ספר דתי, אך אם תלמיד לא הניח בבית, צריך לאפשר לו לעשות זאת בבית הספר.

יש פה הרבה הסכמה מסביב לשולחן, יכול להיות שיש גם נקודת מחלוקת. ברוח הדברים של הרב בניזרי ושל ראש העיר, אני חושב שהדבר טופל בצורה נכונה, המסקנה נכונה ובקשת ראש העיר שנענתה בשמחה על ידי שלושת המנהלים, שיוקצה חדר בצורה מכובדת, שכל תלמיד שלא הספיק להגיע למניין בבוקר ולא התפלל בבית, יוכל בצורה מסודרת לעשות זאת. זה גם לכבוד התפילה, שראוי יותר לעשותה בתוך חדר ולא בחצר. ברוח הדברים של כל חברי הכנסת, שזה גם לתת בכל בית ספר, גם בבית ספר ממלכתי ולא דתי, יש מקום לתת כבוד לכל מי שמחליט לקבל על עצמו עול מצוות ולנהוג כמו שראוי וטוב לנהוג למי שמאמין שכך ראוי, ולכן הפתרון הוא מקובל.

אני מציע שנקבל את זה כהחלטה אחרי שנשמע דברי סיכום של הרב בניזרי.

בימים אלה פורסם ששרת החינוך הקימה ועדה של 39 חברים כדי להגביר את המודעות לתנ"ך.

אני הקמתי, היא הפעילה.

למרות שבוועדה להגברה ואהבת התנ"ך, ראיתי שחברים שם דב אלבוים וישראל סגל. כשאנו רוצים לקרב את הילדים ליהדות - אנו יהודים, אנו עם הספר, ובאנו הנה כי יש בעיה שחייבים להעלותה כי היא זעקה. הרי התלמידים עלו לשידור, סיפרו שהמנהלת מנעה, והתלוננו בפניי, לכן לא היתה בררה. יכול להיות שהקצינו, אך עובדתית זאת היתה הבעיה.

אני מברך את ראש העיר והייתי שמח אם היית מוציא קריאה למשרד החינוך, שבכל מקום שיש יהודי במדינת היהודים, ירצה להניח תפילין, יאפשרו לו – לא דרך פרובוקציה, לא דרך מיסיונרים מבחוץ, אני לא רוצה שגורמים זרים יתערבו במערכת החינוך, אך אם ילדים בתוך בית הספר רוצים להניח תפילין בינם לבין עצמם, יש מציאות שילד לא הספיק להניח בבית תפילין – אז לא למנוע.

אני מברך על הדיון וההחלטה וירבו כמותכם בהסדרים הללו.

אם זה מקובל על כל חברי הכנסת פה, נקבל את דבריי כהחלטה ונקרא לכל עיר בישראל למצוא פתרונות כמו שראש עיריית אילת טיפל בעניין.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05