PAGE
5
ועדת הכלכלה

29.5.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ב' בסיון התשס"ו (29 במאי 2006), שעה 11:00

סעיף 39 שבפרק י"ב: תקשורת, בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 – תיקון חוק רשות השידור.

חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר

רוברט אילטוב

אלי אפללו

גלעד ארדן

אליהו גבאי

אבשלום וילן

יצחק וקנין

יצחק זיו

ישראל חסון

שלי יחימוביץ

יעקב כהן

אלכס מילר

יעקב מרגי

רונית תירוש

השר הממונה על רשות השידור איתן כבל

רענן דינור – מנכ"ל משרד ראש הממשלה

חיים פרננדס – סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

ערן ניצן – רכז תקשורת, משרד האוצר

קרן רפלנסקי – יועמ"ש, משרד האוצר

דנה נויפלד – משרד המשפטים

יאיר אלוני – מנכ"ל

מודי בן-צבי – סמנכ"ל כספים

מוטי עדן – מנהל ערוץ 1

יעקב לוי

אבי טובול

מנשה כהן-שבתאי

משה אסולין

משה שגב

תמנה עורב

יצחק שבו

יהודית גיאת

רן אפרתי

איתן אלפסי

יואל מק

אהוד נבות – מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

שלום פוריס – יועמ"ש, איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה

ניר טויב – פורום היוצרים הדוקומנטריים

אריה שקד – יו"ר

אליעזר דר-דרזנר – יו"ר אגודת העיתונאים בת"א

ורד ברמן – יו"ר משותף אגודת העיתונאים בירושלים

ירון אנוש - יו"ר משותף אגודת העיתונאים בירושלים

אלישע שפיגלמן

אחיה גינוסר

יוסי בר-מוחא

יצחק שטיינר – מחזיק תיק הסקטור הציבורי, ההסתדרות החדשה

יהודה כהן

מיסאא אבו אלהיג'א – עמותת אעלאם

אתי בנדלר

לאה ורון

חנה כהן


סעיף 39 שבפרק י"ב: תקשורת, בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006 –

תיקון חוק רשות השידור.

שלום לכולם, אני פותח את ישיבת הוועדה. בישיבה הקודמת שהתקיימה בשבוע שעבר אמרנו שבפתח הישיבה הבאה אנחנו נשמע את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לשעבר מנכ"ל משרד התמ"ת, מר רענן דינור, מי שעמד בראשות ועדת דינור. חלק מחוק ההסדרים בנושא רשות השידור חולץ מהרפורמה שהוועדה שהוא עמד בראשותה הציעה. באותה ישיבה גם ביקשנו מהאוצר שתוצג בפנינו ההיתכנות של ביצוע החוק המוצע.


מר רענון דינור, בבקשה.

אני אציג בקצרה את הרפורמה ברשות השידור שאושרה על-ידי הממשלה. הממשלה אישרה את עיקרי ההמלצות ב-30 באוקטובר.

הוועדה, כדי לגבש את המלצות הרפורמה, קיימה כעשרים מפגשים, למדה היטב את 13 הדוחות של ועדות שקדמו לוועדה האחרונה בראשה עמדתי, כמובן נפגשה עם גופים שונים, ארגונים שונים, עם כל מי שיש לו תרומה לשידור הציבורי.

1. לבנות מבנה שהוא שונה ממליאת רשות השידור דהיום, בעצם לפצל את מליאת רשות השידור לשני גופים. הגוף האחד ישמש כדירקטוריון לכל דבר ועניין של רשות השידור. מי שיכהן בדירקטוריון ישא באחריות דירקטורים לכל דבר ועניין, משהו ממודל החברות הממשלתיות. הגוף השני הוא הגוף של רגולציה לשידור הציבורי ותכליתו להיות הרגולטור של רשות השידור ושל משדרים ציבוריים נוספים, כמו ערוץ הכנסת, כמו גלי צה"ל וכמו הטלוויזיה החינוכית.

באופן הזה סברה הוועדה תוגדר האחריות הברורה של הדירקטוריון ושל מועצת השידור הציבורי, עם הגדרות מאוד ברורות איך נבחרת מועצת השידור הציבורי, איך נבחרים חבריה ואיך נבחרים חברי הדירקטוריון ברשות השידור. הוועדה גם עסקה במינוי בעלי תפקידים אחרים, על כך אני אעמוד בהמשך.

הכוונה היא לשמור על מעמדה של רשות השידור כתאגיד כשר לכל חובה, זכות או פעולה משפטית. הרשות תפעל על-פי עקרונות מחוק החברות הממשלתיות, במיוחד בתחומי הפיקוח והבקרה התקציבית. אני מדגיש, אין כוונה לשנות את הסטטוס שלה כתאגיד סטטוטורי, אבל העקרונות יהיו מתוך חוק החברות הממשלתיות.

תקציב המסגרת של רשות השידור יאושר על-ידי הדירקטוריון של רשות השידור, כאמור דירקטוריון בו הדירקטורים נושאים באחריות. הם צריכים להעביר אותו לאישור השר הממונה ושר האוצר. אנחנו גם מתייחסים לאותו מודל של התפתחות באגרות, כפי שהכנסת כבר קבעה בעבר, לחמש שנים.

המלצה נוספת היא להתאים את מבנה רשות השידור באופן שיאפשר לה גמישות תפעולית ותפקודית כמתחייב בארגון יוצר. חברי הוועדה מעריכים שהמודל על-פיו עובדת היום הרשות יכול להתאים לסוגים שונים של ארגונים, הוא איננו יכול להתאים לארגון יוצר כמו רשות השידור.

לגבי תהליך המינויים – בסופו של דבר תהליך המינוי יהיה באמצעות שופט שייבחר על-ידי השר הממונה שיצרף אליו שני חברים. הם יגישו רשימה רחבה של מועמדים, כאשר מתוך המועמדים השר הממונה יבחר הן את הדירקטוריון והן את מועצת השידור הציבורי, קרי מועצת הרגולציה.

אנחנו רואים במנכ"ל עורך ראשי של רשות השידור ורוצים לתת כלים של ניהול ממשיים למנהלי המדיה, הן בתחום הרדיו והן בתחום הטלוויזיה. בהיותנו מדינה דו-לשונית, נתנו מעמד מיוחד גם למנהל הרדיו בערבית וגם למנהל הטלוויזיה בערבית, לא כישויות מנהליות עצמאיות, אלא כבעלי מעמד עורך ייחודי, כדי להבטיח מתן מענה ראוי למגזר המיעוטים בתחום שידורי הטלוויזיה ובתחום שידורי הרדיו.

לעניין השידורים – וזה נוגע לנושא שהובא היום בפניכם – המלצנו שלפחות 50% מזמן השידורים בטלוויזיה יוקצו להפקות מקומיות שישודרו בשידור ראשוני. ייקבעו מכסות מינימום בתחומי ההוצאה לשידורים, ובכלל זה בתחום ההפקה המקומית והסוגה העילית, כמתחייב מיעדי השידור הציבורי. מכסות אלה יעלו על המכסות שנקבעו בחוק הרשות השנייה.

המלצה נוספת, שגם היא מגיעה היום לדיון – הטלוויזיה תפעל כבית שידור במובחן מבית הפקה, למעט בנושא חדשות, אקטואליה וספורט, וכן תכניות ייחודיות מעת לעת שיופקו מבית. כל התכניות האחרות יופקו בהפקה חיצונית לרשות. החיסכון שיושג במבנה התפעולי המוצע יופנה להפקות המקור.

בהתאם לכך מצבת כוח האדם ברשות השידור תצומצם באופן משמעותי עד לשנת 2006 – נא זכרו את המועד שבו הוגשו ההמלצות – תוך עידוד פרישה מרצון. יעובדו הסכמי העסקה מיוחדים ואחידים לכלל עובדי רשות השידור.

דיברנו גם על הפעלה של ערוץ טלוויזיה בעברית וערוץ נפרד בערבית, עם אופציה עתידית לערוץ ייחוד נוסף. הזכרנו את צמצום מספר רשתות הרדיו, מבלי לפגוע ברשתות הדגל, קרי רשת ב' וג'. הצענו מודל של קביעת הרשתות ברשות השידור באמצעות ניתוח כשלי שוק, הכל מבלי לפגוע ברשתות הדגל, כפי שהזכרתי קודם.

המלצה נוספת עוסקת במערך שידורים משותף. נדמה לי שכרגע אנחנו לא נדרשים לסוגיה הזאת. עסקנו גם בסמכויות המנכ"ל. עסקנו בסמכויות של כל אחד ממנהלי המדיה, גם בתחום מינוי בעלי תפקידים וגם בתחומי סמכויות אחרים. הגדרנו כהונות של בעלי תפקידים שונים. כמובן גם הגדרת אחריות – הגדרת אחריות של הדירקטוריון.


עד כאן המלצות ועדת הרפורמה. כאן גם המקום לרשום קרדיטים – בוועדת הרפורמה השתתפו יצחק לבני, גיל סמסונוב, מיכאל שיזף, הנציגות הציבורית של שלושת השרים הממנים: השר אולמרט כשר הממונה על רשות השידור, שר המשפטים דאז, לפיד, ושר האוצר דאז, נתניהו. בנוסף לזה השתתפו שלושה בעלי תפקידים מהמשרדים השונים: חיים פרננדס, דידי לחמן-מסר ואנוכי.

מה שנשאר בחוק ההסדרים מכל הדברים שאמרת הוא נושא הפיטורים.

אני מבקש להתייחס לנושא הפיטורים מרצון.

זה או פיטורים או מרצון. יש פרישה מרצון.

כשמדברים על זה, הדבר הזה מאוד מטריד אותי. אם אנחנו מדברים על חוק עובדי מדינה שמדבר על יציאה לפנסיה, האם זה נכלל ברפורמה? מה שמעניין אותי הוא לדעת מה לגבי הפנסיה של אותם פורשים מרצון.

אני מניח שחבר הכנסת זיו התכוון לשאול על ההפרשות לפנסיה עד גיל 65, אם היוצא לפנסיה הוא בגיל פחות מזה. אני מניח שבפנסיה תקציבית הבעיה הזאת לא קיימת, אלא רק בפנסיה צוברת.

רוב עובדי רשות השידור היום אינם בפנסיה תקציבית, אלא בפנסיה צוברת. זה בעצם אומר שזורקים אותם לרחוב.

השאלה שלי מופנית גם למנכ"ל משרד ראש הממשלה וגם לשר הממונה. אני חושב שאין חולק שיש צורך לעשות רפורמה. אני מברך אותך, אדוני המנכ"ל, על העבודה היסודית והמקיפה שעשית. כולנו בעד שברשות השידור יהיו יותר הפקות מקומיות, לעודד את התעשייה המקומית, וכל הדברים היפים והטובים שרשות השידור צריכה לעשות וצריך לעודד אותה לעשות. בעצם מה שמובא בפנינו היום במסגרת חוק ההסדרים זה רק איזשהו חלק – גדול, קטן, כל אחד לפי ההשקפה שלו לגבי הדבר המהותי שצריך לשנות ברשות השידור – מההמלצות שלך. בעצם מבקשים מאתנו לתמוך ביישום שלו במסגרת חוק ההסדרים. מדוע לא מביאים את כל הרפורמה מתורגמת לחקיקה?

אם כבר לא עושים זאת, האם אתה לא חושב שבצורה הזאת של הבאה בשלבים, ההשלכות תהיינה לא טובות ואפשר היה לפתור זאת אחרת? כאשר הולכים לרפורמה כללית לפעמים מוסיפים תקציב כדי לסייע , כדי לשמור על זכויות של עובדים שנאלצים לפרוש. כאשר מבקשים מאתנו היום לתמוך בדבר כזה בלבד, אני חושש שאנחנו עושים דבר קצת מהר מדיי, בלי לוודא שהממשלה או משרד האוצר מקצים תקציב לסייע לעובדים שנאלצים לפרוש.

מהניסיון שיש לי בוועדה הזאת, מעשר השנים שאני יושב בה ברצף, הייתי שותף למספר רפורמות שהובאו בפני הוועדה. אחת מהרפורמות האלה היתה ברשות הדואר. רבותי, אני מאוד חושש מהרפורמה הזאת, משום שבמה שהיא עוסקת נכון לעכשיו זה בפיטורים של עובדים. כשעוסקים בפיטורי עובדים בתוך חוק ההסדרים, אני עוד יותר חושש.

אני חושש, כיוון שהתמזל מזלי וכשהייתי סגן שר התקשורת הייתי ממונה על רשות הדואר. משרד הדואר עבר להיות רשות הדואר, אבל עד לרגע זה עדיין לא גמרו עם התנאים הפנסיוניים של העובדים. כשהייתי סגן שר התקשורת הנושא הזה עלה וגם בחוק ההסדרים של השנה שעברה, כשדיברו על הפיכת רשות הדואר לחברה ממשלתית. לא הסכמנו להתקדם מילימטר אם לא פורטים בפנינו את כל הנושאים, כולל הפיטורים, כולל הפנסיה של העובדים וכו'.

אני מודיע לכם שאני, למרות שאני בקואליציה, אצביע נגד ההצעה הזאת אם לא ישימו על השולחן את כל הנושא של פנסיית העובדים ותנאיהם. אני חושב שכדאי שתביאו לאישורנו את כל החבילה מסודרת ואל תביאו קטעים מתוך רפורמה שלמה.

בכנסת הקודמת היינו צריכים טירונות של רובאי 07 כדי להפנים את נושא הרפורמות. אני חושב שפה לית מאן דפליג ואין סיבה לחיפזון. אם הממשלה הזאת רוצה לבוא בניקיון כפיים לרפורמה הזאת, היא לא צריכה לכלול את זה בחוק ההסדרים. יש זמן, מה קרה? מה קרה, זה קשור לתקציב? מה החיפזון? חורצים פה גורל של אנשים. יש ברשות עובדים - שכבר השלימו עם זה שהם יצטרכו לפרוש בכל רפורמה – שייזרקו לרחוב בגיל 45-46 ללא שום תנאים. אף אחד לא נותן מענה לזה. הסכומים שאומרים שיקצו לפיצויים לא מגרדים את הסכום הדרוש.


אדוני היושב-ראש, זכית שיש לך כאן בוועדה קואליציה מקיר לקיר בנושא הזה. אני חושב שהממשלה צריכה להודות שזה אולי אחד העזים שחייבים לצאת מחוק ההסדרים. הרפורמה הזאת צריכה להישקל בשיקול דעת, יש לנו זמן. ממילא חוק ההסדרים הזה מיועד לשישה חודשים וכבר בנובמבר יניחו על שולחננו חוק הסדרים חדש. אם רוצים ללכת לרפורמה ברשות השידור, אהלן וסהלן, אבל צריך לבחון איך לא פוגעים בעובדים, איך לא פוגעים בנכסים של המדינה בתחום התקשורת.

אני רוצה להתחיל בצילום מצב של רשות השידור דהיום. רשות השידור נמצאת כרגע במשבר חסר תקדים. להערכתי לא ניתן יהיה להמשיך לשדר מעבר לחודש יולי או אוגוסט אם לא ייעשו מספר צעדים שמאפשרים לרשות השידור לפעול. אם לא תיעשה פעילות נמרצת יש סיכוי רב שביולי-אוגוסט לא ניתן יהיה יותר להמשיך לשדר כתוצאה ממצוקה תקציבית חסרת תקדים ברשות השידור. הבעיה תהפוך להיות עוד מעט בעיה תזרימית שלא ניתן להתמודד איתה.

בהבחנה שלי יש פה איזה היפוך תפקידים מסוים. בעצם מי שאמור היה לבוא עם תזה של הכל או לא כלום, זה דווקא משרד האוצר. משום שאתה יכול לבצע את הרפורמה במלואה רק כאשר אתה מביא תהליך חקיקה שלם. בעקבות ועדת הרפורמה יש כוונה להביא תהליך חקיקה מלא ואז למסד את מעמד מועצת השידור הציבורי, ואז למסד את מעמד הדירקטוריון, ולהגדיר את מעמד בעלי התפקידים וכן הלאה.

סברו החברים באוצר, והסכמתי איתם, שחייב להתחיל מנוף מיידי לטיפול ברשות השידור. אני רוצה להניח את דעתכם, בשלב זה, כפי שמובא הסעיף במסגרת חוק ההסדרים, זה מאפשר לנו מודל של פרישה מרצון. הטלוויזיה ורשות השידור כבר הפעילו בעבר מודלים של פרישה מרצון. כדי שיפעל מודל של פרישה מרצון, אין לרשות השידור שום יכולת לעשות את זה לבד, היא חייבת את סיוע האוצר. כך היה בעבר, כך כנראה יקרה גם במודל בו אנו מדברים היום. כדי ליצור שינוי בגנטיקה של רשות השידור, כדי ליצור פיטורים יזומים, זה מחייב חקיקה כוללת או אם ייווצר מודל של משא ומתן.

האם אתם לוקחים בחשבון את כל העלויות התקציביות שעולות מתוך החקיקה הזאת? זה מה שמטריד אותי יותר מהכל.

התשובה היא כן.

זה לא מופיע בהצעת החוק. אין גרוש אחד פה.

אני מבקש לחדד – כדי להגיע לשינוי מדרגה שנייה או מדרגה שלישית ברשות השלישית, וגם ועדת הרפורמה ממליצה על שינוי מדרגה שנייה או שלישית, צריך שיהיה שינוי בגנטיקה של הגוף הזה. זה מחייב חקיקה כוללת. אנחנו מביאים היום לפניכם לא חקיקה כוללת, אלא מיקוד בנושא של מעבר רשות השידור מבית הפקה לבית שידור. זאת משום שאנחנו מאמינים ששינוי כזה בתחום הטלוויזיה יש לו את היכולת להתחיל להניע את המערכת לכיוון הנכון. אין שום בעיה, אפשר תיאורטית לחכות לגמר תהליך החקיקה הכולל. אני חושב שזה לא עולה לחלוטין בקנה אחד עם מצבה של רשות השידור דהיום. נדמה לי שכולנו חייבים לשידור הציבורי את הטיפול הרציני ביותר, בלוח הזמנים הזריז ביותר.


במודל הפרישה מרצון אינני נדרש לחקיקה הכוללת. במודל הפרישה מרצון אינני נדרש אפילו להבחנה בין בעלי פנסיה תקציבית לבין בעלי פנסיה צוברת. כל שאני נדרש זה לייצר את מודל הפרישה מרצון, או אז בוחרים עובדי רשות השידור – אני מניח שמרביתם עובדי טלוויזיה – אם התמריץ ראוי עבורם או שאינו ראוי.

אני מעריך בצורה מאוד ברורה שזה לא יוכל להיגמר בתהליך של פרישה מרצון, כי לתהליך של פרישה מרצון יש שלושה אילוצים שצריך לקחת בחשבון: 1. בדרך של פרישה מרצון מי שפורש הוא לא בהכרח מי שהנהלת רשות השידור מעוניינת שיפרוש, אלא מי שבוחר בכך. 2. מדובר בתהליך איטי. 3. ללא חקיקה כוללת, גם לא יהיה לנו את השינוי המבני שכל כך לחוץ במבנה רשות השידור, כדי להבטיח שיש הלימה בין כוח האדם המיומן מצד אחד לבין המבנה שדרוש לרשות השידור.

לכן הצעתי לחברי הכנסת וליושב-ראש הוועדה היא לאפשר ליצור את המנוף הראשון, כדי שיתחיל תהליך אמיתי של הוצאת העגלה הזאת מן הבוץ. בהיעדר המודל שמוצע כאן היום בחוק ההסדרים, כולנו נשקע באותה ביצה שבה אנחנו כבר נמצאים זמן ארוך.

אדוני המנכ"ל, אני לא רואה טעם להוציא את רשות השידור מביצה ולהכניס את העובדים לביצה.

אני חושב שזה לא מה שאמרתי. לא קיים אף מודל של פרישה מרצון שמכניס עובדים לבוץ. אם תאמר לי שבמועד שבו תעשה חקיקה כוללת יהיו עובדים שיפוטרו, אני מסכים אתך. אם יש חקיקה כוללת, יש סיכוי שעובדים פחות מוכשרים או פחות נחוצים לארגון ייפגעו. אנחנו לא מדברים על כך, לא בשלב הזה. לכן כדאי לראות את ההבחנה הזאת.


דרך אגב, אם לא ייווצר מומנטום בנושא של הבראת רשות השידור, ואני חושב שהמובא אליכם הוא בהחלט מנוף ראוי, אני חושש לעתיד השידור הציבורי. אני מכיר את הנתונים שמלמדים בעליל שיש סכנה של ממש לשידור הציבורי. נניח שמאן דהו יאמר שאפשר בישראל גם שנה בלי הערוץ הראשון, אני אתווכח על זה. אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות ללא שידורי הרדיו. לכן אני מציע לכולם לנהוג בזהירות המתחייבת, משום שאנחנו עלולים בתמונה הכוללת ליצור פגיעה שהיא לא רוורסבילית. אין לנו תחרות של ממש בתחום הרדיו ולכן יש חשיבות עצומה לשידור הציבורי ברדיו. שאף אחד לא יבין מדבריי שאני חושב שאין חשיבות לשידור ציבורי בטלוויזיה.

בגלל השידור ברדיו צריך לסגור את השידור בטלוויזיה?

המודל שמובא כאן הוא מודל התנעה ממדרגה ראשונה. כשאני מציג את ההשלכות, אני חרד מאוד לנושא של גורל הרדיו. אני אומר בגילוי לב, הוועדה ראתה כשלים מבניים בעבודת הטלוויזיה, עמוקים מאוד, היא ראתה פחות בעיות בתחום הרדיו. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה.

מאז הישיבה הקודמת חשבתי על העניין ונראה שמלווים כבר הרבה זמן את נושא הבראת רשות השידור. בכל פעם באות הצעות מצד הממשלה, אבל אף פעם לא הוצעה אלטרנטיבה מצד המנכ"ל או מצד הרשות עצמה. בכל פעם אומרים למה לא, מנסים להרוויח עוד יום ועוד יום, עוד חודש ועוד חודש, אבל בסופו של דבר רשות השידור מביאה את עצמה לסכנה אמיתית של היעלמות. כשהחברים פה ירצו לעזור לשידור הציבורי, כבר אי אפשר יהיה לעזור, כי בכל יום שעובר הוא מאבד את האמון של הציבור בישראל. זו נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה. הציבור בישראל לא מאמין יותר בערוץ 1. זאת עובדה. הוא לא צופה בו יותר. אלה נתונים שאף אחד לא יכול להתווכח איתם.

מתי ראית רייטינג בזמן האחרון? חבר הכנסת חסון, אנחנו לא יכולים לעלות תכנית ביום שישי, כיוון שיש לנו בעיה בתוכן וגם כספית, אבל תראה את היומן שלנו ביום שישי מול ערוץ 10 למשל – זה 10%-11% מול 3%. את הספורט לא רואים? את מורשת לא רואים? לפני שלושה שבועות אחוז הצפייה היה 8%. את חמש הסדרות הטובות שיש לנו לא רואים? על מה אתה מדבר? אתה החלטת שלא רואים.

אפשר לעשות השוואה בין תכנית לתכנית, אבל התמונה הכוללת היא כפי שתיארתי.

חבר הכנסת חסון מדבר מתוך חשש עם ראייה טובה ולא כדי להקניט או להשמיץ מישהו.

אני חייב לומר, כדי שלא יהיה ספק בכך, שאני בעד ערוץ 1, בעד ערוץ ציבורי, ואני בעד שהוא יהיה יותר טוב. אני גם חושב שהוא יכול להיות אלטרנטיבה מצוינת לאנשים שמשלמים הרבה על חבילות ועל טלוויזיה אחרת, שגם אותה הם לא רואים. אני בעד העניין הזה, אני רק חושב שצריך להתחיל בתהליך הבראה. אני רוצה שהממשלה תבוא ותשכנע ותסביר שהיא לא תיתן לעובדים כאן להיפגע באופן דרסטי ושיהיה תהליך של הוצאת אנשים בצורה נכונה. בכל מקרה חייבים להתחיל תהליך. לכן, אם זו ההצעה היחידה שתבוא היום להצבעה, אני אצביע בעדה.

אני רוצה להבהיר שנפגשתי עם הוועדים של הרדיו והטלוויזיה ועם חלק מחברי ההנהלה. כולם בעד רפורמה, כולם תמימי דעים שמשהו צריך להיעשות שם. למרות הגיבוי שהם מקבלים מחברי הכנסת שגילו רגישות בלתי רגילה לגורל העובדים והשידור הציבורי, הם לא מנצלים את זה. ההפך, הם אומרים אנחנו בעד רפורמה, אנחנו קשובים, אנחנו מוכנים לקחת חלק, אנחנו אתכם בעניין הזה. לכן חבל לחזור ולדרוש מהם בכל פעם לקחת חלק ברפורמה, כי הם מוכנים לזה.

אני בעד הרפורמה, גם אם היא באה בחלקים, פשוט מתוך ניסיון שלהביא רפורמות גדולות זה מאוד קשה ולעתים צריך להעביר אותן בחלקים. התנאי היחיד שלי להצבעה הוא שנדע מה קורה עם העובדים. אני חושבת שזה דבר שחוזר על עצמו מצד כולם. לצד כל הצבעה שלנו צריך להראות איך העובדים יוצאים בצורה מכובדת מהמערכת הזאת.

צריך להבטיח שהם לא נזרקים לשוק האבטלה.

אני עם חבריי מייצגים את עיתונאי רשות השידור. אני חושב שהנכונות שלנו היא לרפורמה מהירה, אבל אני רואה דבר אחד עיקרי במה שאתה מציג, מר דינור. אני פרשתי מרשות השידור לפני שנה וחצי במסגרת הפרישה שאתה ציינת. אני על פנסיה צוברת וכך נמצאים מרבית אנשי רשות השידור. סכום הכסף שקיבלתי אחרי 25 שנות עבודה לא הספיק לקניית רכב חדש. מלבד זה אני לא מקבל דבר עד גיל 67, כשאגש למבטחים. הריב בין האוצר ורשות השידור על העברת הכספים תמורת התכנית שאני פרשתי במסגרתה עדיין נמשך. 95% מהאנשים שפרשו אתי לא מוצאים את עצמם, לא עובדים בשום מקום. מדובר באנשים בני 45 ומעלה שיש להם עוד להציע. אתם מגישים היום חלק מתכנית שלמה שבה איני רואה אפילו סעיף קטן שאומר שהאוצר מתחייב על-פי החוק הזה שיהיה הסכום הנדרש לפרישה מרצון של 500 עובדים. מצד אחד אני אומר שאני מאוד בעד התכנית, אבל אתה לא נותן פתרון לדבר הבסיסי ביותר שקיים בתוך רשות השידור – האנשים. על סמך מה אנחנו יכולים לשבת ולדון? על סמך מה אני יכול לבוא לעובד אחד כיושב-ראש האגודה ולומר לו לפרוש? הרי את עצמי אני מקלל שעשיתי את זה אז.

כנציג עובדי הקולנוע והטלוויזיה אני מוכרח לומר שלבנו עם העובדים ועם מה שהולך להיות. יורם חטב שדיבר בישיבה הקודמת הביע את עמדתנו, כמו עמדת השחקנים ואחרים. חשוב לי גם לומר שיש חיים אחרי רשות השידור. עובדה היא שגם באיגוד שלנו נמצאים כל האחרים שאינם עובדי רשות השידור ושרשות השידור עד היום היתה חסומה בפניהם. הם לא היו יכולים להיכנס לשום הפקה ברשות השידור.

למה אתה משקר במצב נחושה?

אני לא רוצה לתקוף את הרשות, אבל יש חיים ויש עבודה אחרי רשות השידור. מעבר לכך, השוק הזה ייפתח ויעמוד לתחרות גם על ההפקות השונות. מי שיהיה טוב – יתקדם. מי שלא טוב – יקבל את הסיוע של המדינה כפי שדרשו חברי הכנסת.


כאיגוד עובדים שעושה את אותה עבודה שעושים ברשות השידור, אני מושיט יד ומציע לעזור לאנשים להיקלט בשוק הפרטי. אם הוועדה תעזור גם בזה, נוכל לקדם את הנושא הזה והנחיתה שלהם תהיה רכה.

היוצרים והמפיקים שאתה מדבר עליהם עבדו כל הזמן בטלוויזיה. כל ההפקות שלנו בשנים האחרונות היו הפקות חיצוניות, בין היתר גם יורם חטב – היושב-ראש שלכם - שיחק והופיע בהן. לכן, לומר שהטלוויזיה היתה חסומה בפני האנשים שלכם, זה הטעיה.

זה לא אותו איגוד.

על הדיבורים של מר דינור על כך שהסידור הזה יעשה שינוי גנטי ברשות השידור – בואו לא נעבור לזואולוגיה.

הבנת אותי לא נכון. אמרתי שהשינוי הגנטי יהיה בחקיקה הכוללת. בשום פנים ואופן לא דיברתי על הצעדים הנוכחיים כשינוי גנטי. אמרתי שהצעדים הנוכחיים יוצרים מנוף לפתרון משבר גדול.

רשות השידור צריכה ללכת לשינוי, למהפכה והעובדים ייתנו לזה יד. גם בשיחות אישיות עם חברי הכנסת אמרנו את זה. השאלה היא אם צריך קודם לזרוק את כל העובדים האלה לרחוב ואחר כך להתחיל לחשוב מה יהיה השינוי, או שצריך להביא את רפורמת דינור כמו שהיא, בחקיקה כוללת, שגם תדבר על סעיפים תקציביים ותדאג לעובדים. בהצעה שמונחת על השולחן אין אף מילה אחת, אין תקציב של פרוטה אחת לתכניות פרישה. גם לא נאמר שום דבר מאיפה יבוא הכסף שרשות השידור כן תשדר אחרי יולי. אומר מר דינור שאנחנו צפויים לעמוד בפני שיתוק של השידור הציבורי כבר בחודש יולי, כי אין לרשות השידור תקציב. האם פה יש תוספת תקציב לרשות השידור כדי שהיא תוכל לשדר אחרי יולי? אין כאן שום תוספת ואין שום אינפורמציה על זה.


לכן, לבוא ולהצביע היום במסגרת חוק ההסדרים על רגל אחת קצוצה של הרפורמה, זו תהיה שגיאה. תנו לעצמכם שלושה-ארבעה חודשים.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה אומר שאם לא יתקבל החוק, אי אפשר יהיה לשדר בחודש יולי. מזה אנחנו מבינים שגם אם יתקבל החוק, אי אפשר יהיה לשדר.

זו בדיוק הנקודה. גם אם יתקבל החוק, אין תקציב.

זה דבר מאוד חשוב. אדוני המנכ"ל, אני מבקש את התייחסותך לכך.

מה עמדת השר הממונה? הוא ממפלגה חברתית ועוד לא שמענו אותו בנושא.

אני רוצה להאיר את עיניכם לגבי שתי נקודות: 1. בדיון הקודם הוצגה כאן מצגת מסודרת. היה שם שקף שנשען על עבודה כלכלית שנעשתה על-ידי חברת ייעוץ. בשקף הוצג כיצד רשות השידור מתמודדת עם המודל שנמצא בהצעת החוק, מתווה ההכנסות המתוכנן והידוע היום וכיצד בתוך מתווה ההכנסות הזה היא יודעת להוציא כ-500 עובדים לפרישה. מי שרוצה יוכל לקבל מאתנו שוב את אותו שקף שהצגנו ויוכל לראות איך המספרים מתכנסים.

השקף אינו חלק מהצעת החוק והוא לא נוקב בסכומים.

מאחר שאני יושב גם בוועדת כספים, תראה לי את הסעיף התקציבי שמתייחס לכך.

זה סותר את דבריו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא אומר שאין כסף לשדר ואתה אומר שיש כסף להוציא 500 עובדים.

הרפורמה היא לא רק פיטורים של 500 עובדים, יש עוד כמה דברים.

מה שיכאב לי אחר כך זה פיטוריהם של 500 עובדים האלה שיזרקו.

אם אתה מבקש פתרונות ל-500 ויפוטרו 1,000, ל-500 הנותרים לא יהיו פתרונות. צריך לדבר על הכל.

הנקודה השנייה שאני רוצה להבהיר – עיון בהצעה מלמד שהמודל הזה לא מיושם ביום אחד ולא בשנה אחת, אלא על פני שלוש שנים. דבר אחר, המודל גם מציע ומאפשר לשר הממונה ליישם אותו בקצב איטי יותר ממה שמוצע כאן. רוצה לומר שגם אם רשות השידור נדרשת כרגע להתמודד עם מודל שהוא חשוב מאוד ברמה של הצרכן והיא תגלה קשיים בדרך זו, הרפורמה תיושם תוך שלוש שנים, אבל לשר הממונה יש סמכות לעכב או להאט את קצב היישום שלו בתמהיל הזה של שינוי תקורות ושכר לטובת הוצאה לשידורים.


הערה שלישית – כפי שתקציב המדינה
השתתף בעבר במימון הוצאות פרישת עובדים ברשות השידור, אנחנו נעשה זאת גם הפעם. התהליך התבצע בעבר ואנחנו נשמח אם הוא יקרה שוב. התהליך הוא כזה שמנהל רשות השידור או הגורמים המוסמכים ברשות פונים לממונה על השכר, מקבלים את תמריצי הפרישה, מייצרים משא ומתן ודיאלוג עם העובדים ומסכמים תכנית פרישה, פונים לאגף התקציבים ואנחנו משתתפים בעלויות הפרישה. זה התהליך, אין בלתו, כך הדברים עובדים.

במקרים קודמים של פיטורים כל כך גדולים בחברות ממשלתיות, הגיעו תכניות שלמות לוועדת הכספים וגם לוועדת הכלכלה, סומנו סכומים ונאמרו דברים ברורים. פה זה בשיטת ה"סמוך". אני מפנה אותך למה שאמר אתמול החשב הכללי על שיטת העבודה של האוצר, איך מגלגלים סכומים משנה לשנה, איך שלא מוציאים תקציב. כשעושים את זה בסעיפים מופשטים, אפשר להשלים, אבל כאן זה על גבם של עובדים. לכן התשובה של חיים פרננדס אינה תשובה ואתה אדוני היושב-ראש, כיושב-ראש אחראי לגורל של 500 איש, אתה לא יכול לקבל מאוצר מדינת ישראל סוג כזה של תשובה.

אני רוצה לחזק את דבריו של חבר הכנסת וילן. דווקא אחרי ששמעתי את דבריו של חיים פרננדס, אין לי ספק שאנחנו צריכים לפצל את הסעיף הזה מחוק ההסדרים. האם תמיכה שלנו בחוק הזה תצריך פרישה של עובדים? אם כן – כמה? במה זה שונה מכך שכשהולכים להפריט חברה ממשלתית, צריך את אישור ועדת הכספים, כי רוצים לראות שהעובדים יוצאים החוצה ויש להם ממה להתקיים ולא בשיטת ה"סמוך". למה אתה חושב שפה המודל צריך להיות הפוך – קודם תקבלו את התמיכה שלנו להתחיל בעצם בהפרטה ואחר כך אנחנו נסמוך עליכם שתקצו סכום הוגן לעובדים? אולי אחר יהיו לכם צרכים דחופים יותר?

אני לא אתן יד לקידום החקיקה עד שלא יימצא פתרון הולם לעובדים. אמרתי את זה אז ואני אומר את זה עכשיו ואגיד גם בהמשך. הוועדה הזאת לא תיתן יד להמשך חקיקה אם לא יהיה פתרון הולם לעובדים.

אני רוצה להשלים מידע לחבר הכנסת וילן, הוא לא היה בתחילת הדיון. מלכתחילה, אם לא היתה בהילות של זמן ולא היינו רואים את מצבה של רשות השידור ככזו שעומדת על עברי פי פחת, יכול להיות שהיה לכולנו זמן להמתין לחקיקה כוללת בנושא חוק רשות השידור. אתה בוודאי יודע שיישום המלצות הרפורמה מחייב חקיקה כוללת. חשבנו שאם נמתין לחקיקה כוללת, על כל המורכבות שיש בחוק השידור הציבורי, בהחלט תתקיים האמרה של הניתוח יצליח, אבל יש אפשרות שהחולה ימות. לכן חשבנו ליצור מומנטום שיבטיח התקדמות בקיום השידור הציבורי בווקטורים הנכונים, קרי הווקטורים שאושרו בממשלה על-פי המלצת ועדת הרפורמה.


חייבים להבין משהו אחד שהוא מאוד עקרוני בכל התהליך שאנחנו מדברים עליו. ההבנה העקרונית צריכה להיות מתוך ההשתלשלות של דברים עד כאן בין הממשלה לבין רשות השידור. ב-2003 היתה הזרמה כספית ובתמורה הנהלת רשות השידור דאז התחייבה למספר דברים.

וקיימה.

לא. לא רק שלא קיימה, אלא במספר היבטים נתנה גם מצג שווא של קיום התנאים. בהזדמנות אני מוכן לפרט אחד לאחד, מה גם שחלק מהדברים כבר פורטו בהקשר של סיום שירותו של מנכ"ל רשות השידור דאז, ולכן אני אפילו פטור מכך.

שאתם מיניתם אותו.

אני לא יודע מי זה "אתם". אני מציע להימנע מסוג כזה של אינטראקציות.


גם ב-2004 האוצר הגדיר סיוע מיוחד לרשות השידור וגם כאן לא עמדו בכל התנאים, לרבות גם עיכוב תשלומים שהרשות התחייבה לשלם אותם בגין אותו סיכום עם האוצר. גם זה חלק מהרקע ההיסטורי.


ייאמר לזכותו של יאיר אלוני שבצורה המיידית, מיום שהתמנה לממלא מקום, הוא אמר: חברים יקרים, את זה אני עושה ואת זה לא. אני מוכן להקשיב לכל סיכום קודם שהיה לפניי, אבל אני אומר לכם מראש, שתדעו, מה אני לוקח על עצמי ומה אינני לוקח על עצמי בתנאים של ממלא מקום. מבחינה זו, בקדנציה הנוכחית אין לי שום טענה אל יאיר אלוני, כולנו ידענו בדיוק, בשקיפות מלאה, מה הוא לוקח על עצמו כמנכ"ל הרשות ומה לא.


עכשיו מדובר בהזרמה כספית נוספת לרשות השידור. בלעדי התוספת הזאת אין היתכנות לקיום השידור הציבורי, גם אם מישהו יציג לכם להטוטים אחרים. עכשיו צריך ליצור פלטפורמה, שהסיכומים הם סיכומים והביצוע הוא ביצוע.


בואו נחזור לשאלת העובדים – אני מדגיש שוב שבסיבוב הזה אנחנו לא מדברים על פיטורים כפויים. אנחנו מדברים על פרישה מרצון. סובר ירון אנוש שהוא עשה מקח טעות כשהוא בחר לפרוש מרצון. לא בדקתי את זה איתו, אני בטוח שאם הוא אומר זה מה שהוא חושב.

בנסיבות אחרות זה היה גם בששון.

מר אנוש, אני מכיר את התמונה הכוללת ואני מניח שבעמודת ה-pro שלך היו יותר מאשר השיקולים הכספיים. זה מתוך ידע כללי וקריאת עיתונים. אני לא עושה את החשבון האישי לא של ירון אנוש ולא של אף אחד.

היתה לנו התלבטות לא פשוטה בינינו לבין עצמנו – שאלנו את עצמנו למה לנו להתחיל תהליך של פרישה מרצון, שהוא תהליך לא זול, ונגיע ישר לצמצום מצבת כוח האדם באמצעות הסדר כזה או אחר של פיטורים כפויים. אמרנו לא, כל ארגון שמכבד את עצמו קודם כל מי שרוצה ילך ורק אחרי זה נפעיל את השלב הבא. מדוע? כדי ליצור את המינימום של חיכוך בין אנשים לבין עתידם התעסוקתי. מבחינה כלכלית טוב יותר היה ללכת ישר לחקיקה שמסדירה פיטורים בין מרצון ובין לא מרצון, בדרך כלל לא מרצון. אמרנו שלא זו דרך האנוש להתמודד ולכן הלכנו על הרובד הראשון במתכונת שמוצעת לכם היום.

כשהנושא יגיע לחקיקה כוללת יינתן מענה לשאלה לגבי מבנה כוח האדם הראוי ברשות השידור ובהתאם לכך הצעדים החוקתיים המתבקשים. לצערי אנחנו לא בשלב הזה.

לכן אני חושב שאל לחברי הוועדה לחשוש מנושא שעניינו פרישה מרצון. עד היום כל המודלים של פרישה מרצון היו מודלים אפקטיביים. בסופו של דבר זו בחירתו החופשית של העובד. כאשר נעבור לשלב הבא של חקיקה כוללת, אז יש רלוונטיות לשאלות, כמו איך אתה שומר על העובדים שייצאו ממעגל העבודה, מה הפוטנציאל ההעסקה שלהם וכל היבט אחר.

אני חושב שה-issue
הוא במפורש לא זכויותיהם של העובדים, ה-issue הוא עתיד השירות הציבורי. אני מבקש שלא תתרשם ממני כמי שמהלך עליהם אימים. תבדקו את כל הנתונים ואין לי ספק שהשר הממונה יוכל לומר את אותם דברים ולגבות את זה גם בנתונים - עתיד השידור הציבורי בסכנה קיומית. אם לא יינקטו צעדים מיידיים שיש בהם גם שינוי מיידי וגם יצירת פלטפורמה של אמון עם האוצר, שלא נוצרה ונשחקה בשנים עברו, ויש בה גם שינוי במינון השידורים, קשה לי לראות את השידור הציבורי ממשיך להתקיים ואפילו נקבתי בתאריכים.

אבל במה שאתם מציעים אין תוספת תקציבית. אם נצביע בעד ההצעה, זה לא אומר שמחר יהיה כסף.

אני מבין שהמקור התקציבי הוא פרישה של עובדים.

לא בשלב המיידי, כי בשלב המיידי זה רק מגדיל את ההוצאות.

בשלב המיידי זה רק מגדיל את ההוצאות ולכן זה מצחיק. פרישת העובדים לא תבריא כלום.

בשלב המיידי זה הוצאה. רשות השידור לא מסוגלת לשאת בהוצאה הזאת לבד, כפי שהיא לא נשאה בהוצאה הזאת גם בעבר. אדוני היושב-ראש, בעבר – ויתקנו אותי אנשי רשות השידור אם טעיתי במילימטר – תקציב שנתן האוצר לעידוד פרישה מרצון תמיד היה גדול מהפרישה מרצון בפועל.

לא נכון. לפי מה שאנחנו יודעים חלק גדול מהתקציב לא הגיע.

נא להבחין בין תקציב לתזרים. אני מסכים לחלוטין – ואני מכיר אפילו מקרוב אירוע מסוים – שהיתה בעיה של תזרים שנבעה כתוצאה מפרשנויות שונות לגבי ההסכם. האמן לי, הצדק לא היה במיוחד בצד של רשות השידור. כרגע אני לא עוסק בשאלת התזרים. האוצר העמיד סכומים שאפשרו פרישה של יותר עובדים ממה שפרשו בפועל. אני אומר לך את זה באחריות לגבי שנת 2003, 2004 ו-2005.

מהו הסכום שהאוצר מעמיד לצורך פרישה של אנשים בני 55-60? למה הוועדה לא יכולה לקבל את הנתון הזה?

גם תכנית הפרישה הקודמת היתה ללא חקיקה.

כי זה היה פרישה מרצון.

אני מוכן, עם שאר ראשי האיגוד שאני מייצג, לשבת עם האוצר ולהגיע תוך שבוע להסכם פרישה ותוך שמונה ימים להציע אותו לעובדים. זה הרבה יותר מהיר מהתהליך שאתה מציע בחקיקה.

מר דינור, ישבנו אתך בזמנו וראינו שעבדת בצורה רצינית. זה לקח הרבה זמן והגעת לאיזה חוק שלם, שהיה צריך לנתק את המעורבות הפוליטית שגורמת לרשות השידור להגיע למצב שהיא נמצא בו היום. לא העובדים אשמים בכך, אלא בדרך כלל המעורבות וכל מה שקורה עם המנהלים שלנו. אתה רוצה עכשיו, במצב העלוב של רשות השידור, להגיע לתכנית פרישה. לפני שנה וחצי הובלנו מהלך שאנחנו יזמנו. הלכנו לאוצר וביקשנו פרישה. התחייבנו שיהיו לפחות 80 איש, בפועל היו 150. האוצר לא הזרים בזמן את מה שהוא התחייב, אנשים עזבו והיינו צריכים ללכת לבג"ץ כדי לקבל את הכסף, למרות שהיתה הסכמה על פרישה.

עד היום הגמלאים לא מקבלים.

ראיתי את המצגת של האוצר ואני אומרת באחריות שבפרישה הנוכחית לא יהיו לכם פורשים, משום שכל מי שעוד יכול היה לאפשר לעצמו משהו עם הפנסיה התקציבית שלו, עשה את זה. אכן פרשו אז 150 עובדים. עכשיו לא יהיו לכם פורשים מרצון, אולי מעט מאוד וזה לא ישפר את מצב רשות השידור. האוצר, כמו תמיד, בציניות רבה מציג מצגת, מורח את כולם עם איזשהו סכום שלא עוזר בכלום. אחוז גדול מהעובדים היום נמצא בפנסיה צוברת ואם אתם רוצים לגרום להם לפרוש, צריך סכומי עתק לכך.


הדבר הציני בכל העניין כאן הוא שאתם לא יכולים להוציא אנשים ועם החקיקה הזאת אתם מנסים להוציא החוצה, באופן מיידי, כסף להפקות בחוץ, כדי שאנשים בחוץ יעבדו, אבל 500 עלובים כאן ייזרקו כמו כלבים.

או שיישארו בפנים ולא יעבדו.

זה לא מוסרי. מר דינור, אתה היית צריך להיות הראשון שאומר לא לקצץ את התכנית היפה שלך. אתם עושים פה עוול, זה פשוט לא מוסרי.

אין ספק שזו מודה לחבוט בכל פעם בשירות הציבורי. גם אם יש רייטינג נמוך יותר, זה משום שלפעמים האיכות היא לא פופוליסטית. לא צריך להיבהל מזה. זה שהרייטינג לא גבוה, זה לא מינוס, לפעמים זה פלוס, כי זה אומר איכות.


אני מכיר את מר דינור, הוא אדם אמין, הוא עומד אחרי כל מה שהוא אומר. אני מכיר אותו מעיריית ירושלים, כסגן ראש העיר בתפקידי הקודם. בכל מקרה, צריך לזכור שהנושא אינו תמיד ביכולתו. יש הבטחות של משרד ראש הממשלה לחוד ומעשים לחוד. ראה את מפוני גוש קטיף זרוקים בקרווילות. אני אומר לאנשי רשות השידור שגם אם הדברים כתובים, זה לא מבטיח שהם יקוימו. בכל מקרה, חייבים שהכל חתום ומסודר – מה התקציב שיש לפורשים. חייבים לראות את התמונה הכללית – מה התקציבים, מה היעדים ומה התקציב שעומד לרשות העניין, כדי שהדברים ייצאו לפועל. גם אם מר דינור ירצה, זה עוד לא אומר שמשרד האוצר יקיים את הכל. אי אפשר לזרוק אנשים שעבדו ונתנו את חייהם לרשות השידור – חלק טובים, חלק פחות טובים – אלא צריך להסתכל על הצד האנושי.

אני בטוח ומקווה שיהיה שיתוף פעולה להבריא את רשות השידור, שבאמת זקוקה לטלטלה ולהבראה. אני בעד הבראה, אבל לא בכל מחיר ולא על חשבון אנשים.

מר דינור אמר שכבר בחודש אוגוסט הרשות לא תוכל להמשיך ולהתקיים. למה הגענו למצב הזה? כולם שכחו שבשלוש השנים האחרונות היה לנו קיצוץ של 40% . הקיצוץ הזה הביא לידי כך שכמעט ואין הפקה. היום לוקחים 36% מהתקציב הכולל של כל הרשות – 800 מיליון – ומוציאים החוצה. לאן הכסף הזה הולך? הכסף הולך לקבלנים חיצוניים שיעשו את ההון, שיגזרו את הקופון. בשבוע שעבר הם צעקו כאן בצעקות אימים, כי הם ראו 200 מיליון שקל שבאים אליהם. ועל חשבון מי זה? על חשבון העובדים. אל תשכחו ש-500 עובדים זה 500 משפחות. היום אדם מגיל 45 לא יכול כבר למצוא עבודה. אשתי מובטלת כבר שלוש שנים. היא שולחת קורות חיים לכל מיני מקומות, אבל אין לה סיכוי להתקבל בגלל שהיא מעל גיל 45.

לצערי אני חווה כאן בפעם השנייה ניסיון לכפות בחוק שינויים בהסכמים קיבוציים. אני מבקש מכם אל תתנו יד לחזור על שגיאות העבר. הסכמים קיבוציים אפשר לשנות רק על-ידי הסכמים חדשים ולא על-ידי חקיקה.


אני קורא בהצעת החוק על שינוי מבני מאוד רציני – דירקטוריון, רגולציה – וזה בסדר, אבל כל הדברים שנוגעים לעובדים לא מצוינים. אני אומר לכם שלא יגמרו בפיטוריהם של 500 איש, אלא יפטרו יותר מ-1,000, כי כל הכוונה היא לרסק את רשות השידור תחת אצטלה של שמירת השידור הציבורי. בחיים עוד לא ראיתי שמורים לאיזה גוף לקחת סכום כסף מהתקציב שלו ולהעביר לגוף אחר והגוף האחר עומד בצד ומוחה כפיים. מה, רשות השידור לא יכולה לעשות הפקות? למה צריך להוציא משם את הכסף ולהעבירו החוצה?


עברתי הרבה תכניות הבראה. לא קיים דבר כזה של פרישה מרצון. בדרך כלל הפרישה מרצון היא פרישה מששון, כי לוועד אין ברירה והוא רוצה לדחוף אנשים החוצה, כדי שייצאו אחר כך פחות בפיטורים. בכל מקרה, בסופו של דבר הכוונה היא להגיע לפיטורים. פרישה מרצון לא תהיה, כי האוצר לא ייתן שקל אחד לפרישה מרצון. עובדים על כולם בעיניים, הם עשו את זה בכל מקום ומקום. רק בנמלים, שם יש הרבה כסף, הצלחנו להוציא פרישה מרצון בצורה מכובדת. גם עכשיו אני מוכן לחתום על פרישה מרצון לפי מודל הנמלים.


אני מקווה שהנושא הזה לא יעבור בחוק ההסדרים. אנחנו, ההסתדרות, לא נגד שינויים מבניים. אנחנו בעד שינויים מבניים, אבל בתנאי שהכל יעבור תחת הסכמה בין העובדים לבין ההנהלה.

אני מעמותת אעלאם – מרכז תקשורתי לערבים-פלסטינים בישראל.

אין פלסטינים בישראל. פלסטינים הם בפלסטין.

אני רואה את עצמי כערביה-פלסטינית.


הדיון פה מתמקד רק בפרישת העובדים, אבל אני חושבת שגם בשידור עצמו – איכות השידורים, ענייני הפקות ושידורים לכלל האוכלוסיה, בין היתר לאוכלוסיה הערבית והעובדים הערבים שכמעט לא נמצאים ברשות השידור - - -

סליחה, רשות השידור מלאה בערבים.

זה לא נכון. כדי לתת גם לאוכלוסיה שמהווה 20% מהחברה הישראלית, מגיע גם לערבים להיות ברשות השידור. מגיע לאוכלוסיה הערבית לקבל שידורים באיכות שידורים טובה, בהפקה טובה. גם החברה הערבית היא צרכנית של השירות הזה והיא גם יכולה לייצר תוכניות ובכך לקדם את הדו-קיום בין החברה היהודית והחברה הערבית. אם נוכל ליצור עוד תכניות והפקות גם בעברית וגם בערבית, זה יועיל לכלל האוכלוסיה.

הדיון פה התמקד בפרישה של עובדי הרשות. כבר מההתחלה אני רוצה להבהיר שאנחנו לא רוצים להיות הרעים בסיפור הזה. אנחנו לא באים לכאן לגזול פרנסה של אף אחד, אבל למעשה רשות השידור גוזלת את הפרנסה שלנו כבר שנים רבות. אני לא צריך לספר לכם מה זה לעשות הפקה חיצונית לרשות השידור. אני חתום בין היתר על סרטים כמו "החווה הסינית". זה לא סרט שנעשה ברשות השידור, אלא סרט שנעשה ברשות השנייה עבור זכיינים מסחריים של ערוץ 2. הרצון שלנו, היוצרים, הוא לעשות הפקות איכות, קרי תעודה ודרמה, ולא לעשות שעשועונים או תכניות בידור, כפי שהזכיינים בערוץ 2 עושים. רשות השידור צריכה להיות בית טבעי, אבל היא לא בית טבעי עבורנו. צריך לשים את הקלפים על השולחן – רוב הכסף של רשות השידור הולך על משכורות. מה שרואים על המסך ערב-ערב הוא דבר עלוב. אנחנו בחוץ משוועים לעבודה, אנחנו מידרדרים ממעמד בינוני-נמוך וגם אנחנו בחוץ ממש על סף עוני. אין לנו עבודה ואנשים צריכים לעשות הסבה מקצועית, אבל מיליארד שקלים מוזרמים לרשות השידור שנה אחרי שנה והתוצאות העלובות נראות על המסך. אנחנו יכולים לפוצץ את רשות השידור בהפקות מופת, יש אנרגיה אדירה בחוץ שמחכה להיכנס פנימה ולהזרים למסך הזה תכניות.


אמר לי מישהו בכיר ברשות השידור שאם לא תהיה הרפורמה של רענן דינור, העסק לא יעבוד. היום יצא המרצע מהשק – זה או זה או זה. האוצר צריך לדאוג לפרישה נאותה של אותם עובדים ולשחרר את העבודה. אמר לי בכיר ברשות השידור שכבר פרש: בא מנכ"ל, בא יו"ר, אבל רשות השידור נראית כמו ספארי. אותם פיגורות שבאות לנהל אותה חושבים שהם באים לספארי. מה שאלה שבאים לנהל אותה לא מבינים שהם לא באים להסתכל על החיות, אלא החיות מסתכלות עליהם. עוברים ושבים ומתחלפים, אבל המקום נשאר פשוט ג'ונגל. הגיע הזמן לשנות את הדבר הזה.

אדוני השר, בבקשה.

אני לא רוצה לגעת בשאלה אם יש רייטינג או אין רייטינג. רשות השידור בצרות. לא יעזרו כל הדיבורים שפה מנסים לדבר, מה גם שהעובדים יודעים את זה. כלומר, לא צריך עכשיו לבוא ולהיות יותר צדיק מהעובדים, כי הם רוצים שמקום העבודה שלהם יישמר, ואם לא לכולם – לפחות לחלקם. הלוואי שהייתם צודקים והבעיה היתה רק הפקות מצוינות שאנשים לא יודעים מהן. השבר עמוק, גדול ואי אפשר לשחק עם זה, אני גם לא מוכן כשר הממונה לשחק עם זה. אלה דיונים שעסקנו בהם כבר בפעם הקודמת. השאלה היא לאן אנחנו הולכים מכאן, כדי להתמודד עם המצב.

הרבה פעמים יש תכניות זולות שרק מורידות את הרמה ואז יש רייטינג יותר טוב.

אמרתי שאין שום סתירה בין איכות לבין רייטינג. פעם אחת ולתמיד צריך לגמור עם הסיפור הזה - איכות היא איכות, ולא משנה איפה היא משודרת.


לגבי השינויים המבניים – אני מצהיר כאן שככל שזה תלוי בי, אני אהיה השר האחרון שממנה מנכ"ל, ממנה יושב-ראש מליאה. אני עושה את זה כמי שמאמין בזה. אצלי זו תפיסת עולם. אני אנטי רגולציה. אני לא אומר את זה בפעם הראשונה, אלא לאורך כל ישיבתי כחבר בוועדת הכלכלה. בכוונתי להתחיל להכין את החקיקה ולהניחה על שולחן הכנסת באופן מיידי. כשר הממונה אני מוכן לוותר על כל הנכסים הפוליטיים, כי אני מאמין שחייבת להיות הפרדה בין הפוליטיקה לבין הפעילות ברשות. אני אבחן על כך.


לגבי פרישת עובדים – הרי ברור שאי אפשר להמשיך ולנהל את המקום הזה שנקרא רשות השידור עם 1,800 עובדים, אבל אני נחוש באותה מידה גם לשמור על הזכויות. אף אחד לא ייזרק לרחוב. אין לי שום ספק שאי אפשר להגיע להסכמות והחלטות מבניות, בלי פיטורים. בסוף הרי זה פיטורים, ואני לא משתמש בשום מכבסה של מילים. אני מאמין שצריך לפטר עובדים, גם כדי להציל את הרשות וגם כדי שלעובדים יהיה מקום עבודה להמשיך ולעבוד בו. התפקיד שלי כשר הממונה הוא שהתהליך הזה יהיה מעוגן באופן ראוי, מסודר ומעוגן באופן ראוי, מסודר ומכובד.


הבוקר נפגשתי עם נציגי האוצר לגבי נושא התחולה והתנאים לפורשים, שיוכלו להקים חברת הפקה, ונושאים נוספים. יש פתיחות גדולה מאוד בעניין הזה. כפי שברור לכם, היום לא יהיו הצבעות, ואני אפגש עם נציגי האוצר – אני מקווה שגם יושב-ראש הוועדה יצטרף – מתוך רצון להגיע לכך שהעובדים שירצו לפרוש לא ירגישו שהם נזרקים לרחוב. אני לא אהיה מוכן להגיע למצב שבו עובדים יזרקו לרחוב, כי יש חיים אחריי ויש חיים אחרי כולנו. אני לא מתכוון להיזכר כמי שזרק עובדים וגם לא הצליח להבריא את הרשות.

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד המנכ"ל, במסגרת הדיון על רפורמה ברשות השידור אני חייב להעלות נושא אחר. במצב שאנחנו נמצאים בו היום יש אכזבה גדולה של מערכת החינוך, אם מדברים על רפורמה חייב גם להיות דיון מעמיק ויסודי, רפורמה כללית על כל מערכת השידור שיש לה חלק גדול בהשלכות על מערכת החינוך. אם מדברים היום שבמערכת החינוך יש אלימות, שתלמידים מפחדים ללכת לבתי הספר, מורים מפחדים ללכת לבתי הספר, זה הרי מתחיל מהנוער, מתחיל מהשידורים בהם הוא צופה. אם נותנים לילדים תכניות לא מסוננות ויש בהן אלימות, הרי את זה הילד רואה, ומה יעשה הבן ולא יחטא.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך ואת השר כבל. אם מדברים על רפורמה ברשות השידור, אני רוצה להתייחס לנושא גביית האגרה. אני חושב שזה נעשה לא טוב, כאשר רק מחלק מהאנשים גובים את האגרה ואל אחרים בכלל לא מגיעים. אני חושב שיש להפריט את הנושא הזה. המצב כפי שהוא היום בעצם מוכיח שגובים ממי שקל ולאחרים לא מצליחים להגיע.

יש כאלה שגובים מהם אפילו שאין להם מכשירי טלוויזיה.

אם כבר הולכים לרפורמה, אני חושב שצריך להתייחס גם לנושא הזה. אם מדברים על רפורמה צודקת, אז זה עד הסוף.

יש לי תיק עבה מאוד בנושא הזה, אדוני המנכ"ל, והייתי מאוד שמח להראות לכם.

בהזדמנות זו אפשר לברך את נתניהו שהוריד 30% מהאגרה לטובת אזרחי מדינת ישראל.

אני מבין מהדברים שלך, חבר הכנסת אפללו, מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, שאתה חושב שצריך לפצל את החוק.

אני לא יודע.

אי אפשר לא לפצל ולהכניס עוד משהו.

בכל הכנסה של סעיף נוסף אני אטען נושא חדש.

אני מבקש לסכם. אדוני השר, אני מברך אותך על ההשתתפות בישיבה. אדוני המנכ"ל, אני מאמין שלרפורמה יש מטרה אחת ויחידה – להציל את רשות השידור. יכולים להיות לנו חילוקי דעות בכמה סעיפים, אבל בגדול אני מאמין שזה נועד להציל את הרשות. מהשיחות שלי עם הגורמים השונים – הן העובדים והן ההנהלה – אני יודע שכולם חושבים כך ועל כך אתה ראוי לכל הערכה.


אדוני המנכ"ל, אני גם מציע שתזהיר גם את הממשלה, לא רק אותנו – את חברי הכנסת – מפני מה שיקרה. הרשות עומדת להיסגר, זו כותרת ענקית, וצריך להזהיר גם את הממשלה מזה. אני אומר את זה משום שביום-יומיים הקרובים אתם תצטרכו להביא לכאן פתרונות, כי ברגע שיהיו פתרונות הולמים לעובדים, נוכל להמשיך להתקדם עם הצעת החוק. אם לא – אני איאלץ להצביע על פיצול. אני מקווה לגייס פה רוב לפיצול הסעיף הזה ולאחר מכן זה עשוי להתעכב, אבל אני לא חושב שזו המטרה שלך.


כרגע אני מסיים את הישיבה ומבקש להגיע כמה שיותר מהר עם פתרונות, עם הצעות, לפתרון בעיית העובדים. ייתכן שלא תגיעו להסכמות ואנחנו נצטרך להכריע - אני מתנדב להכניס את הידיים לאש, אני לא מתכוון לעמוד בצד. אני מבקש לבוא לכאן עם פתרונות הולמים, יצירתיים עד כמה שאפשר.


אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

-
-
-
-
-
-


הישיבה ננעלה בשעה 12:45