הכנסת השבע-עשרה

PAGE
1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה

23.5.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום שלישי כ"ה באייר התשס"ו (23 במאי 2006) בשעה 13:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת זהבה גלאון: נשים זרות מוכות

מגורשות מישראל.

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר

יצחק אהרונוביץ'

זהבה גלאון

דב חנין

מרינה סולודקין

מזל כהן – סגנית ממונה אשרות, מנהל אוכלוסין, משרד הפנים

עו"ד שרה ליפשיץ-שאול – לשכה משפטית

נצ"מ זיוה אגמי-כהן – ראש היחידה ללחימה בפשיעה, מנהלת ההגירה, המשרד לביטחון פנים

מפקח שלומי נמיר – קצין מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

ניקול מאור – המרכז לפלורליזם יהודי

עו"ד עודד פלר – האגודה לזכויות האזרח

תמר פלדמן – האגודה לזכויות האזרח

סימי מור – יו"ר ויצ"ו ירושלים

לורן פוריס – המרכז לפלורליזם יהודי

יפה שפירא

שרון רפאלי

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת זהבה גלאון: נשים זרות מוכות

מגורשות מישראל

שלום לכולם. הצעה לסדר לדיון מהיר שנתבקשנו על-ידי נשיאות הכנסת בנושא נשים זרות מוכות ומגורשות מישראל – של חברת הכנסת זהבה גלאון. כיבדנו את רצונה של חברת הכנסת גלאון, כפי שאנחנו נוהגים לעשות. זה הדיון הראשון שאנחנו מקיימים באופן פורמלי. הנושא ידוע לכולם, טעון ומורכב. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, נא להציג את הנושא.

תודה. אני מודה לוועדה שהתכנסה בנושא הזה. המידע והנתונים שלי מתבססים על מידע של המרכז לפלורליזם יהודי. נמצאת כאן עורכת הדין ניקול מאור, ואני מניחה שהיא תוכל להרחיב ולהשלים.

חשבתי שמן הראוי שהכנסת תדון בתופעה איומה. המסמך המקיף מדבר בעד עצמו. מדובר בנשים זרות שנישאו לישראלים ונמצאות בשלב זה או אחר בתהליכי ההתאזרחות שלהן. זהו תהליך מדורג שאורך כ- 5 שנים, שבו נשים צריכות להיות קשורות לבני זוגן או להוכיח שהן קשורות לבני זוגן. חלק מן הנשים סובלות מאלימות קשה ונאלצות לברוח למקלט לנשים מוכות. אני מאלה שחושבים שנשים שסובלות מאלימות קשה צריכות לברוח – הייתי מעדיפה שיוציאו את הגברים מהבית, אבל זה עדיין לא עובד כאן עדיין. נשים נאלצות לברוח, ואנחנו מעודדים נשים לברוח ממעגל האלימות ולא להישאר שם רק מכיוון שהן תחשושנה שאם הן תברחנה מן הבית ותהיינה במקלט לנשים מוכות, הן עלולות להיות מגורשות כי יש מדיניות שלא לוקחת בחשבון שכשאישה מוכה תהליך ההתאזרחות שלה צריך לקבל הנחות או להתייחס אליה לא באופן דומה של יחס לאנשים שנפרדים מרצון. אין כאן פירוד מרצון מבן הזוג המכה, יש כאן פירוד מאונס מכורח הנסיבות.

נשים רבות מצאו עצמן בורחות למקלט לנשים מוכות, ומסתבר להן שכשמשרד הפנים מגלה שהאישה במקלט, והיא עזבה את הבית הוא דורש ממנה לעזוב את מדינת ישראל די מהר. הן יודעות שאם הן מתלוננות במשטרה. נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת, שמדיניות משרד הפנים מחייבת את הנשים להסס אם להתלונן במשטרה, כי הן יודעות שאם הן מתלוננות במשטרה הן מועדות או צפויות לגירוש, ואם הן לא תתלוננה הן תהיינה צפויות להיות נידונות לאלימות ולהשפלה, וזה מצב בלתי מתקבל על הדעת. לכן חשבתי שיהיה נכון שהוועדה תתכנס ותפנה לשר הפנים.

אני קראתי בסוף החוברת בסעיף 5 על המצב החוקי באוסטרליה, ראיתי שאחת העילות שמוצעות להענקת מעמד קבע במדינה למרות הפירוד מבן הזוג באותה תקופת מבחן של 4 שנים, היא נושא האלימות שמובא בחשבון. כמובן, יש כאן תנאים נוספים, אבל זה בהחלט משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת ולהגיד שאנחנו מתייחסים בחוסר סובלנות מוחלט לאלימות, אבל גם בחוסר סובלנות למדיניות שמגרשת נשים שבעצם מוכות פעמיים: פעם אחת בידי בן הזוג המכה ובפעם השנייה בידי המדינה. תודה.

תודה רבה. חברי הכנסת רוצים להתייחס? חברי הכנסת חנין, בבקשה.

אני מודה לוועדה שמתכנסת בנושא, ואני מודה לחברת הכנסת גלאון שיזמה את הדיון. אני חייב לומר לכם שזה פשוט דבר מזעזע. יש מקום לפנייה של הוועדה לשר הפנים לשנות את צורת ההתייחסות לסוגיה הזאת. אין ספק שאי-אפשר להתעלם מכך שהמשמעות של העניין הוא לא רק התאזרחות – כל הזמן עושים את השגיאה הזאת – אלא קודם כל היתר השהיה שלה בארץ. אולי צריך להפריד בין שתי הסוגיות. כשאישה מוכה שנמצאת בארץ מכוח יחסי משפחה – ויכול להיות שיש גם ילדים שמעורבים בעניין – היא עדיין שייכת למשפחה שיש בה בעיות, ולצערנו הגדול, אלה בעיות שרווחות יותר ויותר; אבל המדינה נכנסת לכאן בתפקיד מוטעה לחלוטין ובעצם מעודדת את הנשים להימנע מלנקוט צעדים מינימליים כדי להגן על עצמן כאשר יש אלימות כלפיהן, והיא גם יוצרת התערבות מאוד דרמטית ומחסלת את המשפחה הזאת. אולי זאת משפחה שאפשר לשקם אותה באיזשהו אופן. לא כל מצב של אלימות במשפחה הוא מצב טרמינלי. לפעמים אפשר לטפל בהם, אפשר להעניש, ואפשר למנוע את הרס המשפחה.

דבר שמאוד מטריד אותי הוא שלמשטרת ישראל אין נתונים. אני לא כל-כך מבין איך זה קורה. מצד אחד יש נשים מגורשות שאתם יודעים מיהן, ומצד שני הליכי התאזרחות שאתם גם אמורים לדעת מי עובר אותם, כי כל החומרים האלה נמצאים בידי משרד הפנים. לכן אני מציע שהוועדה תפנה למשטרה כדי שתספק לנו תוך זמן קצר, אבל קצוב נתונים על העניין הזה; לפי הבנתי, זה בסך-הכול מהלך מאוד פשוט של הצלבה בין שתי רשימות כדי שנדע כמה נשים שנמצאות בתהליכי התאזרחות גם גורשו מן הארץ, ובמקביל רשימה שנמצאת בידי משטרת ישראל. זה דבר מינימלי שצריך לדרוש אותו וצריך לבצע אותו. תודה רבה.

תודה רבה. נציגי הממשלה, בבקשה.

אני ראש היחידה ללוחמה בפשיעת ישראלים כלפי זרים במנהלת ההגירה.

גם אלה שהפסיקו את הליך התאזרחות וגם אלה שהורחקו נמצאים בידי משרד הפנים. חד וחלק.

אז הכול בסדר, אם כך. אז גם אנחנו יכולים לקבל אותם.

אין בעיה.

איפה נמצאים הנתונים?

בידי משרד הפנים.

אז למה אנחנו לא מקבלים אותם?

תכף נשמע מהם. ככל שזה קשור לשליפת נתונים, נשים שהופסק תהליך התאזרחותן זה במגרש של משרד הפנים, ואם אותן נשים מסוימות גם הורחקו, גם הנתון הזה נמצא ברשותו של משרד הפנים. באשר לסעד שניתנת לנשים שרוצות להתלונן על אלימות, בין אם הן זרות שמתלוננות על בעלים ישראליים ובין אם הן זרות שמתלוננות על גברים זרים, יש סעד, והוא ניתן כבר ניתן מהיום שבו הוקמה מנהלת הגירה. כל מי שמגיע למשטרה רשאי להתלונן נגד מי שתוקף אותו ולא יורחק עד שלא יסתיימו כל ההליכים הפליליים. אני לא מטפלת באופן אישי באנשים שהגישו תלונה על אלימות, כי מי שמטפל זאת משטרת ישראל- -

אם כך, אין בעיה.

לא, הם מעלים כאן בעיה נוספת, ותכף אני אתייחס אליה. על עבירות אחרות לא על אלימות שבגינן התלוננו זרים במנהלת ההגירה: על זיוף, מרמה, עושק, מאיתנו קיבלו לפחות 250 זרים ששוהים כאן שלא כדין אישור שהם עדים בהליכי החקירה ולא הורחקו. כך שכשמדובר בהפסקת האלימות לאלתר וסטטוס של נוכחות כאן עד שיטופל האירוע של האלימות במעצר, בהליכי חקירה והגשת כתב אישום, לסיפור הזה יש סעד.

מה קורה אם היא לא מגישה תלונה במשטרה; מניסיוני אנחנו יודעים שהרבה מאוד נשים לא מגישות תלונה למשטרה. ובי"ת, אם מסתיים ההליך הפלילי- -

זה לא רק שהן מפחדות, הבעלים שלהן מפחידים אותן שאם הן יגידו, יזרקו אותן.

זיוה, אנחנו מדברים על התקופה שלפני סיום ההליך הפלילי. בזמן השהייה שלהן במקלט הן מקבלות הודעה שהן מועדות לגירוש.

חברת הכנסת מרינה, זה התפקיד שלנו להסביר, לא של המשטרה. אנחנו נסביר להן שלא יפחדו.

לעניין הטענה שאותו אדם מפחיד אותה או מאיים עליה שהיא תורחק, היא כמובן יכולה להגיש תלונה. בתי המשפט בעבירות של אלימות בין בני זוג, אין להם קושי לעצור עד תום ההליכים אם יש איום מהסוג הזה: איום באלימות, איום בהדחה, איום בשיבוש חקירה וכולי, וזה קורה הרבה מאוד. חשוב לי להגיד שכל זר – לא רק אישה זרה ששוהה כאן שלא כדין – שהגיש תלונה במשטרת ישראל, ולא רק במנהלת ההגירה, לא נעצר גם אם הוא שוהה שלא כדין בעת - - - והוא גם לא נעצר כל עוד ההליך נמשך. אם הוא נעצר לבדיקה וטוען שיש בידו אישור שהוא הגיש תלונה למשטרה הנושא הזה נבדק. אם זה אכן נכון הוא משוחרר לאלתר.

אבל יש עוד קטגוריה שאת לא מתייחסת אליה. כל הקטגוריות שדיברת עליהן הן בסדר; אני מדברת על קטגוריה של נשים שבורחות מבן הזוג למקלט, לא בהכרח מגישות תלונה, הן נמצאות במקלט, אין הליך נגד בן הזוג; וברגע שהמדינה יודעת שהן נשארות במקלט, והן לא בחיים משותפים עם בן הזוג הן מועדות לגירוש. זאת קטגוריה נפרדת. את לא נותנת לזה מענה.

אני מסכימה עם זה. את צודקת בזה- -

כדי שהיא לא תגורש, והיא תשיג את מטרתו של בעלה היא צריכה להתלונן. כדי שהמשטרה תדע שהיא בהליך מסוים.

אבל אנחנו בכלל לא שם. מגרשים אותה לפני שהיא שם.

הקטגוריה הראשונה היא באמת של נשים שמתלוננות, אבל אמרתי גם שיש קטגוריה של נשים שלא מתלוננות. עליהן אנחנו באמת לא יודעים. עכשיו אני שומעת ממך שהן מגיעות באופן עצמאי למקלטים, ואנחנו לא יכולים לדעת עליהן.

אבל המדינה יודעת עליהן כי היא פוגשת אותן.

בסדר גמור. את מעלה כאן נושא נפרד, ולזה צריך התייחסות. לדעתי, הישארותן למשך הליך של טיפול – רפואי או אחר - זה באמת ברמה של החלטה ושל מדיניות מה עושים: לאפשר להן להישאר כאן או לא. זה לא במגרש של מנהלת ההגירה.

נציג משרד הפנים כאן?

כן. אני מבקשת לתקן. אני רוצה להבהיר להגנתו של משרד הפנים, שכפי שאתם יודעים, בדרך כלל אני לא מגנה עליו. משרד הפנים לא מתנהג כך שמקבלים מידע ממקלט ואז מגרשים מן הארץ. הוא בפירוש לא פועל ככה. אבל כשאישה נמצאת במעון ומתברר למשרד הפנים שהיא לא חיה יותר עם בעלה, לא מאריכים את האשרה. זה לא שיש צו הרחקה, אבל התוצאה היא אותה תוצאה כי אין לה אשרה חוקית בארץ, ולכן היא מיועדת למעצר אם היא תצא מהמקלט.

לכאורה, הפתרון הוא לא מסובך; אין לנו מאות-אלפי נשים כאלה שנמצאות במעונות לנשים מוכות, אנחנו מדברים על עשרות נשים. יש למשטרת ישראל מדיניות שאני מברך עליה, שברגע שמגישות תלונה רואים אותן כמי שנשארות בארץ לצורך הבירור. נצא מהנחה שמי שבורחת ממקלט לנשים מוכות, גם אם היא לא התלוננה היא סבלה ממשהו שבגללו היא ברחה, זה ברור לחלוטין. אם מדיניות המשטרה ומשרד הפנים תהיה שאנחנו רואים לצורך העניין אישה שבורחת למקלט לנשים מוכות, מישהי שככל הנראה הוכתה, ולצורך העניין אנחנו מתייחסים אליה כאילו היא התלוננה עד שהעניין יתברר, זה יכול להיות פתרון לא מסובך.

עורך דין סלומון.

עורך דין סלומון לא הגיע.

למה כבודו לא הגיע?

הוא שלח אותי במקומו.

גם הוא מופיע ברשימה.

אני יודעת. אני לא חושבת שהוא ידע שגם הוא מופיע. ביקשו נציג משרד הפנים, וכיוון שהוא אחראי על שליחתנו הוא שלח אותי.

קיבלנו כאן שלושה: עורך דין דניאל סלומון, מזל כהן ועורכת הדין שרה ליפשיץ-שאול. להבא תעדכנו אותנו מי מגיע.

אין לנו נתונים על נשים זרות שהתלוננו על אלימות והורחקו - -

למה את מדברת על זרות? אתם עושים סילוף. אנחנו מדברים על נשים נשואות מחו"ל, שהן בתהליך של התאזרחות.

לכן זה "זרות" – זאת הבחנה בין אזרח לבין תושב.

זה רק לצורך ההבחנה.

מבחינה סמנטית הן "זרות". אין לנו פילוח של הפסקת הליך מדורג, בסוגריים – אלימות. זה לא קיים, וממה שידוע לי משיחות היקף התופעה הוא לא כל-כך רחב וגם לא ידוע לי על המונים שגורשו.

אני אסביר את התהליך. כשהאישה נכנסת למקלט אנחנו מקבלים הרבה פעמים הודעה מהבעל או ממנה שהיא כבר לא חיה עם בעלה. לא תמיד היא אומרת שהיא במקלט. מבחינת משרד הפנים ברגע שהיא בנוהל המדורג והיא לא חיה עם בעלה, אין עוד מקום להמשך ההליך המדורג כי היא לא נשואה איתו, ולכן זה עובר להליך אחר. בהפסקת הליך מדורג לאו דווקא בנסיבות של אלימות, כאשר בן הזוג עבר למעלה ממחצית ההליך המדורג ויש ילדים משותפים, המקרה שלו עולה לבחינת הוועדה המשרדית לעניינים הומניטריים. זה קריטריון שהוצהר עליו בבית המשפט, ונכתב בפסק דין. אלה הנהלים שלנו.

בסיטואציה הזאת של העלאה לוועדה, כל נסיבה שיש בה טעם הומניטרי, ובכלל כל נסיבה כלשהי מועלה לפני חברי הוועדה. הנסיבה הזאת של אלימות היא עוד היא עוד קריטריון שאנחנו שוקלים. אנחנו לא רואים את הצורך בקריטריון גדולים לנשים שסבלו מאלימות משלוש סיבות: קודם כל מכיוון שהיקף התופעה הוא לא כל-כך רחב; בי"ת, מכיוון שאם יהיו קריטריונים כאלה היקף התופעה יגדל- -

את באמת רוצה לשכנע אותי שאישה תברח מבעלה למקלט לנשים מוכות - -

אני לא מדברת על כאלה שבורחות למקלט- -

אבל אני מדבר- -

אני מדברת על כאלה שאומרות שהן לא גרות יותר עם בעליהן כי הוא הרביץ להן. אם היא לא מגישה תלונה, והתלונה לא נבדקת – וזה המקרה השלישי שאתם מדברים עליו – לי אין כל דרך לבדוק. זאת טענה שיכולה להתעורר- -

אני עוד מודאגת מהשלב הראשון שאת מציינת, שבדרך-כלל המידע שמגיע אליכם זה מהנשים עצמן. אני מודה שזה נראה לי תמוה; בדרך-כלל מידע כזה מגיע מבן הזוג שרוצה להרחיק אותה, וזאת הדרך שלו. נשים באות מיוזמתן אליכן ואומרות - -?

כן. כשהן מגיעות להאריך אשרה, זה הרבה פעמים נסב על הקשיים האלה, כי אלה נשים שאין להן מעמד קבוע, והן צריכות להאריך את האשרה שלהן מעת לעת במסגרת ההליך, ואז במסגרת התשאול והבירור פתאום רואים כתובת אחרת או שהן אומרות שהן לא חיות איתו כי-. זה כן נובע מהן; הן לא באות ללשכה כדי להגיד שהן לא חיות עם בעליהן, אלא כדי להאריך את האשרה שבידיהן.

אז אם הן אומרות את הסיבה שבגינה הן לא חיות איתו יותר- -

אז זה נופל בקריטריונים ההומניטריים הקבועים הרגילים, וכל מקרה מובחן לגופו.

עו"ד ליפשיץ אומרת שהם לא מתנדבים לסייע להתמודד עם המצוקה, הם רוצים שהיא תתמודד עם המצוקה.

לא, חס וחלילה. אנחנו לא נדע על מצוקה- -

זה פועל יוצא.

כאשר בתשאול מתברר שהאישה במצוקה - -

אבל הרבה פעמים המצוקה היא בעקבות גירושים. כשהיא מגיעה זה בדרך כלל אחרי גירושים, ואז אין כל ספק שהם כבר לא חיים ביחד. אלה רוב המקרים שאני יודעת עליהם.

אני לא בקי בתחום, אבל נדמה לי שגירושים לא נעשים כל-כך מהר. זה לוקח הרבה זמן. אצלנו זה הולך הרבה יותר מהר – שתי ישיבות בבית הדין א-שרעי ונגמר הסיפור.

מדובר בתופעה של עשרות בודדות.

אני מציע שבמקרה הזה תהיו יותר סובלניים למציאות הקשה של האישה.

אנחנו מאוד סובלנים, אבל זה נכנס במסגרת הקריטריונים ההומניטריים האחרים.

הדוגמות שלנו הם של מקרים של אישה שנמצאת במקלט או הייתה צריכה להגיע לברוח, אבל לא הגיעה למעון, וידוע לרשויות הרווחה. בדיוק כפי שעורכת הדין ליפשיץ אמרה, שכשמגיעים להאריך אשרה חייבים להגיע עם בן הזוג שלך. אם מגיעים בלי בן הזוג ההליך מופסק. אם זה מגיע לוועדה, ואם וכאשר הוועדה תחליט לטובתך, זה הליך מאוד ארוך ובדרך-כלל לא מתבצע - -

הן נשארות - -

הן נשארות שוהות בלתי חוקיות.

הן לא שוהות בלתי חוקיות, הן נשארות - - -

הניסיון שלנו הוא שעד שאנחנו לא מתערבים השוהות נאלצות להישאר פה בלי אשרה. זאת אומרת שהן עלולות להיעצר. אנחנו מצליחים למנוע את זה בדרך-כלל, אבל צריך להגיע להסדר משפטי.

אני מציע לכם להיעזר גם בוועדה ובחברי כנסת שיש להם עניין לסייע במצוקות כאלה.

אני רק משלימה את מה שעורכת הדין מאור אמרה: אין גירוש מיידי. זה בדרך כלל אחרי שעבר חצי מההליך המדורג, ולא אחרי חודשיים - -

ואם לא? ואם היא חוטפת מכות שנה אחרי הנישואים, ולא עברה מחצית הזמן של ההליך?

אז נשאלת השאלה אם יש ילדים, אם אין ילדים

אז היא שוהה בלתי חוקית, ואז היא מועדת להיעצר ולהגיע למצב של עזיבה.

עורך הדין פלר, בבקשה.

אני רוצה להבהיר לוועדה וגם למשרד הפנים איך הדברים נראים לעיניה של אישה שנמצאת בפרוצדורה הזאת. האגודה לזכויות האזרח פנתה - -

זה מאוד מעניין שאתה מעמיד את עצמך במצבה של אישה- -

אני מבקש לדבר בשמה של אישה שאנחנו מטפלים בה, שפנינו בשמה אתמול למשרד הפנים, ולהסביר את הקושי. אני מטפל כמעט באופן בלעדי אך ורק בעניינים שקשורים בהסדרת מעמד כבר כמה שנים. אני מודה שבכל פעם שאני מנסח בקשה עבור אדם למשרד הפנים יש לי קושי גדול: אני תוהה איך לנסח את הבקשה, מה צריך לצרף לה, איזה סטטוס אני אבקש עבור אותו אדם. השאלות הן לא פשוטות, וודאי שהן לא פשוטות לאדם שניגש למשרד הפנים.

יש הליך מדורג לבני זוג של אזרחים ישראליים. ההליך הזה ידוע ובני זוג יודעים לעמוד בו.להגשת הליך. אבל משעה שאדם יוצא מהמסגרת הזאת, ואמור לבקש להגיש בקשה אחרת להסדרת מעמדו זאת כבר פרוצדורה שונה לחלוטין, וההליך הוא הרבה יותר סבוך ולא פשוט.

התופעה הזאת אינה ייחודית לישראל, ולא בכדי הוצגה הדוגמה של אוסטרליה. אגב, גם בארצות-הברית יש פרוצדורה מיוחדת לנשים כאלה; בראשית שנות ה- 2000 המחוקק האמריקני חוקק חוק מיוחד שעוסק באלימות במשפחה, ובין היתר תיקן את חקיקת ההגירה. הוא קבע באופן חד משמעי שהוא מבקש לתמרץ נשים במצב כזה – אישה שחוותה אלימות או התעללות תעזוב את הבית, תדווח, ויש לה אפשרות לרכוש מעמד באופן עצמאי. אצלנו אין אפשרות כזאת. כפי שאומרת עורכת הדין ליפשיץ-שאול משרד הפנים מנהל את מדיניותו לפי תחושות בטן: אם אנחנו נקבע מדיניות כזאת יהיו הרבה כאלה, ואז אנחנו נפתח את השער, ומי-יודע מה יקרה.

לא.

אין נתונים באמת. חבר הכנסת חנין ביקש לקבל נתונים ממשרד הפנים, אבל אין למשרד הפנים נתונים. גם אם משרד הפנים היה מבקש הוא לא היה יכול למצוא את הנתונים האלה משום שפסק דין מעולם לא ערך רישום של מספר הבקשות שהוגשו לו בכל תחום ותחום ובכל עניין ועניין. הדברים האלה הופיעו בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין סטנקה; הם הופיעו בדוח מבקרת הפנים של משרד הפנים לפני כשנה; והם הופיעו שוב בדוח ועדת רובינשטיין בעניין מדיניות ההגירה. פרופ' רובינשטיין אומר, אני מנסח פה עקרונות על דרך הכלל כי נתונים אין לי, ואני לא יודע להגיד על סמך נתונים מהי מדיניות ההגירה הראויה.


אישה שמהגרת לישראל היא אישה שאינה דוברת השפה, אינה מכירה את חוקי המקום; היא תלויה כמעט באופן מוחלט בבן הזוג שלה שהופך להיות הספונסר שלה לקבלת מעמד בישראל. לספונסר הזה יש כוח עצום בידיים, ואנשים נוטים לנצל את הכוח הנורא שיש בידיהם.

ההחלטה היא מאוד קשה, על אחת כמה וכמה כשהיא אישה מהגרת. לפני כמה שנים נוספה חובת היידוע - ליידע נשים על זכותן להתלונן. הבעיה הקשה היא של נשים מהגרות.

הוא משתמש בה.

הוא משתמש בה. הוא יודע שבלעדיו היא לא זכאית למעמד. אנחנו יודעים גם ללא שום קשר למקרים של אלימות במשפחה, דווקא, אלא במצבים שבהם לבן הזוג פשוט נמאס מבת זוגו, והוא מודיע לה שהיא עוזבת את הבית, והוא שולח מכתב למשרד הפנים שבו הוא מודיע שהם נפרדו, ואומר: טפלו בה, תגמרו את העניין אתם. על אחת כמה וכמה כאשר בן הזוג הוא גם אלים. אנחנו מוצאים פה אישה שנמצאת לבדה בארץ זרה לה, אינה דוברת השפה כמו שצריך, אין לה פרנסה כמו שצריך כי מעמדה ארעי, היא לא יודעת מהי הפרוצדורה להסדיר את מעמדה, והיא צריכה להתמודד עם משרד הפנים.

המצבים הם מורכבים. ההחלטה של אישה – אני כבר לא מדבר על אישה מהגרת, אלא אפילו על ישראלית – לקום ולהתלונן, לקום ולעזוב את הבית היא החלטה מאוד קשה – על אחת כמה וכמה כשהאישה הזאת נמצאת במצב שאני מדבר עליו, אישה מהגרת.

לפני כמה שנים הכנסת תיקנה את חוק למניעת אלימות במשפחה והוסיפה את חובת היידוע – ליידע נשים בדבר זכותן להתלונן והאופן שהן צריכות לעשות את זה. בין הנימוקים שהיו דובר על כך שהבעיה הקשה היא במיוחד אצל נשים מהגרות. נשים עולות חדשות, שלא יודעות בדיוק מה לעשות, שמאוד פוחדות מנקיטת הליכים- -

הן לא עולות חדשות.

אני מדבר גם על עולות חדשות.

הכנסת תיקנה את החוק בין היתר משום שעולות חדשות מאתיופיה וממדינות חבר העמים לא תמיד יודעות איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת, וחשוב ליידע אותן ולומר להן מה צריך לעשות.

האישה שאנחנו מטפלים בה והגשנו בקשה בשמה למשרד הפנים, סיפרה לנו שלב אחר שלב עד כמה קשה הייתה ההחלטה לקום וללכת. האלימות אצלה בבית התחילה ב- 2002 והיא עזבה ב- 2004. היא אמרה, אני פה שום דבר, אני אפס מאופס, אם אני אקום ואעזוב את הבית, מה אני אעשה פה? היא נמצאת פה עם ילדים שלה מנישואים קודמים – לאן אנחנו נלך, מי יעזור ומי יפרנס? היא עברה התעללות אחרי התעללות, מעשים של אלימות פיזית ומילולית ואיומים, כמו: "אני אמכור את הבית, ואת לא תקבלי שום דבר", ו"אני אזרוק את הבת שלך מהבית ואת תלכי לחפש אותה ברחוב"; מעשים של כפייה מינית ודברים איומים ונוראים. עד שיום אחד אזרה עוז ובעזרת שכנה הלכה למשטרה והתלוננה. אבל עוד קודם היא פנתה פעמיים למקלטים לנשים מוכות. בבקשה שהגשנו למשרד הפנים צירפנו מסמך מטעם עובדת סוציאלית של מרכז סיוע לנפגעות אלימות, והיא סיפרה שהאישה הגיעה פעמיים וסיפרה סיפורים, אבל היא חששה להיכנס למקלט. היא אמרה שהיא יודעת שלהיכנס למקלט זה אומר שהיא נפרדה ממנו, והיא תאבד את מעמדה, והיא לא מוכנה לעשות את זה.

העניין עם משרד הפנים בסיטואציה הזאת היא שלאורך שנים האריכו לאישה הזאת את הרישיון, לאחר שהם נפרדו. הם התחילו בהליכי גירושין, והיא הגיעה למשרד הפנים, והוא שלל את מעמדה. זאת אומרת, במועד שבו היא הייתה אמורה להאריך את האשרה, לא חידשו לה את האשרה. כל פעם שהיא ניגשת למשרד הפנים אומרים לה שעניינה בטיפול. היא מסתובבת עם פתק שהיא שילמה אגרה עבור קבלת רישיון. משמעות הפתק הזה היא שהיא צריכה להציג את הפתק הזה במקרה ששוטרי משטרת ההגירה עוצרים אותה, והוא ההוכחה שהיא פנתה למשרד הפנים ויש לה אישור על זה. אני לא בטוח שכל שוטרי משטרת ההגירה יודעים מה לעשות עם הקבלה הזאת; זה בטח לא אשרה בישראל- -

אני מודיעה לך שהם לא יודעים מה לעשות. אני מטפלת בהרבה מקרים שבהם אני נותנת להן פתק נוסף שלי שגם לי יש העתק של האשרה הזאת, ועוצרים אותן.

לא פעם קורה שאנשים מסתובבים עם הפתק הזה, וכיוון שמשרד הפנים לא תמיד משיב לאנשים, אנשים נעצרים בידי משטרת ההגירה, ומשטרת ההגירה מתחילה לערוך בירור במשרד הפנים, ואז הפקידה במשרד הפנים מודיעה למשטרת ההגירה שהוגשה בקשה, והיא נדחתה. ואז מודיעים לאישה הזאת שבקשתה נדחתה, והיא עצורה. זה קורה שוב ושוב.

אנחנו מכירים את הבעיה, כי למדנו אותה מהחומר. מה כבודו מציע?

מה שאני מציע הוא בטח לא מה שמשרד הפנים מציע. אני מציע לאדוני לקיים דיון על אופן רכישת מעמד בישראל, ואיך פועלת הוועדה הבין-משרדית שאליה מגיע המקרה של האישה. עורכת הדין ליפשיץ יודעת: אנחנו מדברים כבר שנתיים על אישה שהיא אימא לילד ישראלי שמנסה לרכוש מעמד בישראל. לפי הפרוצדורה שהוצעה בבית המשפט. זה אמור להיות באמצעות הוועדה הבין-משרדית. שנתיים אנחנו מחכים. כבר יש האישור של הוועדה הבין-משרדית שהיא תקבל אשרה כבר לפני חודשיים, והיא עדיין לא קיבל אותה. שנתיים אנחנו מחכים. בתקופה הזאת היא שוהה בישראל ברישיון, אבל אין זכויות סוציאליות, אין ביטוח בריאות. אנחנו טיפלנו בזמנו באחת מן הנשים המוכות שסבלה מאלימות קשה מאוד, והייתה פצועה ונזקקה לטיפולים רפואיים. ברגע ששללו לה את הוויזה, אין טיפולים רפואיים.

דווקא במקרה הזה הייתה לה אשרה.

הייתה לה אשרה משום שבית המשפט הורה לתת אשרה. הייתה לה אשרת עבודה זמנית.

אבל למה צריך להגיע לבית המשפט שייתן אשרה?

עוד הרבה לפני הקריטריון זה הגיע לבית המשפט.

מה מגישים לוועדה בין-משרדית בעניין הזה? אני לא יודע מה עושים. אתמול אני הגשתי בקשה, ואני מתעסק בדברים האלה, אז חשבתי שראוי לצרף לזה תלונה למשטרה והגשתי גם חוות דעת של עובדת סוציאלית ושל עובדת סוציאלית ממרכז לנפגעות אלימות. חשבתי מה ראוי לעשות – אני יודע אם אלה הקריטריונים של משרד הפנים, אם זה מה שהם רוצים? ואם אני לא ידוע, האישה הזאת יודעת מה היא צריכה להגיש? היא יודעת מה מספיק כדי לשכנע את משרד הפנים?

עודד, יש לנו נוהל לגבי הגשת בקשה לוועדה בין-משרדית. אפשר לעיין בנוהל- -

על זה עניתם, לדעתי, בצורה לא מדויקת. בתקופה הזאת שאנחנו ממתינים להחלטת הוועדה הבין-משרדית – שאגב יכולה להתכנס גם בעוד שנה או בעוד שנתיים – מה מעמדה פה בינתיים?

הוועדה הבין-משרדית מתכנסת בערך אחת לחודש. היא מטפלת בסביבות 20 תיקים- -

מתי בקשה שהוגשה אתמול תידון בוועדה הבין-משרדית?

זה מאוד תלוי בלחץ התיקים.

זה יכול להיות גם בעוד שנה. ובשנה הזאת היא שוהה פה ללא רישיון, היא יכולה להיעצר אם היא קטינה.

עורך דין פלר, אנחנו לא בדיון הקודם. אנחנו מתכוונים לזמן את מנהל האוכלוסין לדון בהתנהלות שלהם. אנחנו נזמין אותך לדיון הזה. כרגע תגיד לי מה אתה ממליץ בנושא שעל סדר יומנו כדי שנתחיל לסכם את הדיון.

אני הייתי מצפה שמשרד הפנים יכניס לנוהל שעוסק בהליך מדורג לבני זוג, סעיף מיוחד שאומר שאם מתעוררת בעיה של אלימות במשפחה האישה מוזמנת לדווח למשרד הפנים על כך. במקרים האלה בהתאם לקריטריונים מסוימים, מהם האישורים שאנחנו צריכים להגיש, ויאמרו שכך יוכלו להעביר אותה למסלול מקביל שבו היא לא תלויה בבן הזוג שלה. זה מה שצריך להיות; לא ועדה בין-משרדית שתדון בעוד שנתיים על סמך נתונים - - -

אתה אומר בשפת העם שברגע שדבר כזה קורה מנהל האוכלוסין ינחה את האזרח מה לעשות.

יקבע קריטריון להסדיר את מעמדו בהמשך.

יש קריטריון.

לא.

אדוני היושב ראש, יש קריטריון כולל איך מתאזרחים. עורך דין פלר אומר שצריך קריטריון מקביל בנושא ייחודי נקודתי. במקום לבוא לוועדה בין-משרדית, שזה סיפור כזה גדול, שבמקביל לתהליך המדורג הזה, אם היא סובלת מאלימות, יש מסלול שמתעל אותה לדבר הזה: איך היא מודיעה, איך היא צריכה להתלונן. היא עוברת למסלול מקביל שמאפשר לה את אשרת השהייה.

וגם מה סוף ההליך.

נכון, זאת נקודה טובה.

לפשט את ההתייחסות, ולומר מהו ההליך.

אנחנו מטפלים באישה כבר שנתיים, שנתיים מחכים לאשרה, ומה הוועדה בין-משרדית אישרה לה בסוף? אשרה לשנה, ובעוד שנה נדון שוב. יש איזושהי תחזית מה יקרה בעוד שנה, מה נבדוק שוב בעוד שנה? ואז נחכה עוד שנתיים?

תודה רבה. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.

כאן אומרים שאין נתונים, ולכל חבר כנסת יש נתונים. לי יש 2-3 מקרים כאלה בשנה על אלימות במשפחה שבה הגבר הוא אזרח ישראלי, והאישה היא לא עולה חדשה, אלא זרה שהוא התחתן איתה. היא עוברת תהליך התאזרחות, ובזמן שמתחילה האלימות הגבר אומר לה שהיא צריכה לשתוק כי הוא יכול להתלונן, והיא תעוף. מאיים עליה כל הזמן. אני מקבלת הרבה פעמים טלפונים לבית, והן מסבירות לי שהן במעגל סגור וקסום, והן לא יודעות מה לעשות. מצד אחד יש איומים שאם היא מתלוננת למשטרה הוא מיד יפעל; ודבר שני, אם יש אלימות כזאת שהיא לא סובלת הוא יכול להתלונן במשרד הפנים שהם לא חיים יחד. אנחנו רוצים ממשרד הפנים שיהיה קריטריון אלימות במשפחה בתהליך ההתאזרחות. צריכים לחשוב על זה כי אם יש לי 2-3 מקרים, אז יש עשרות מקרים במדינה.

תודה רבה. למכון המחקר יש מה לומר? אורי טל הכין לנו את החוברת החשובה הזאת.

רוב הנקודות לדיון מוצו. דיברתי עם מי שאחראית בארץ על מעונות לנשים מוכות, וכדאי שיהיה גם שם נוהל לדווח על כל זרה שמגיעה.

זאת בעיה, כי זאת פגיעה במנדט שלהם. המחויבות שלהן היא לנשים. הן צריכות להגן על הנשים, הן לא עובדות אצל המדינה. אנחנו לא רוצים שהן אלה שיהפכו למודיעות לרשויות מה קורה לנשים. הן צריכות להגן על הנשים על-פי קריטריונים של רווחה.

לפי דברי המפקחת על המעונות במשרד הרווחה, הם ינהלו מעקב כזה או אחר משנה הבאה.

יש לי רעיון. אולי אפשר להציע התקנת תקנה במקום לעשות פרוצדורות גדולות. שתהיה תקנה ברוחה ההמלצה של עורך דין פלר; שיהיה קריטריון של אלימות לאשרת שהיה בתהליך המדורג.

סעיף אלימות במשפחה?

לנשים זרות שנמצאות בתהליך המדורג הזה.

במסגרת הקריטריונים של ההתאזרחות.

כמו שעושים באוסטרליה: התקנת חריג להפסקת המבחן המדורג בגלל אלימות. במקרה של אלימות במשפחה פועלים בדרך א, ב, ג. זאת דרך ייחודית להפסקת ההליך המדורג.

אנחנו נוציא את זה כסיכום. מזל כהן, בבקשה.

כשאותה אישה מגיעה לאחת הפקידות שלנו ואומרת שהיא הוכתה, אותה פקידה היא צריכה להביא איזשהו אישור מהמשטרה שהוגשה תלונה. איך פקידה שלנו תדע להבחין בין אישה שאומרת את האמת לבין אישה שאינה אומרת את האמת?

צריך לקבוע קריטריונים.

היא תצהיר את ההצהרה שלה, וזה יתאים לקריטריון שאנחנו מבקשים. אז את מכניסה אותה למסלול הקריטריון. כולנו בסדר.

יכול להיות שיהיו כמה שלבים: אישור מהמשטרה, אישור מהמקלט.

אי אפשר לקבוע קריטריון כזה של אלימות במשפחה.

אני מציע שלא תיתני תשובה כי יש כמה היררכיות מעלייך. נסכם, נעביר אליכם את הסיכום ונתקדם צעד אחר צעד. למה לך להיות עכשיו הרעה? יבוא ראש מנהל האוכלוסין ששי קציר ויהיה טוב לב ויבוא לקראתנו?

צודק.

גם במקרים שהאישה חוששת לפנות למשטרה ואין הוכחה חותכת, יש אפשרות להציב אותה בפני עובדת סוציאלית מטעם משרד העבודה והרווחה שתאשר את המצב.

זה סוג של קריטריון. כשגמישים ופתוחים ומוכנים, אז לכול יש פתרון.

מנהלת הוועדה הגברת יפה שפירא תוציא את הסיכום, ואנחנו נעביר אותו לששי קציר עם העתק לשר, ונקדם אותו. נבקש התייחסות שלכם. כדאי שתרשמו לכם את החידוש בוועדה: מעכשיו יהיה מעקב על כל המלצה והחלטה שאנחנו מוציאים – איך היא מתקדמת. אחת לחודש יהיה עדכון מה נעשה בהחלטה כלשהי שנדונה ביום מסוים. תיידעי את חברותייך, שייקחו את זה בחשבון. אני רוצה להודות לכולם, לצוות הוועדה ולצוות המ.מ.מ. ולחברי הכנסת, וכמובן, לחברת הכנסת זהבה גלאון שהעלתה את הנושא.

הישיבה ננעלה ב- 13:50