כנסת פתוחה

PAGE
9
ועדת החינוך, התרבות והספורט

12.03.2006

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 534

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, י"ב באדר התשס"ו (12.03.2006), בשעה 11:30

איסור האכלת חתולי רחוב

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר





חה"כ אורי אריאל

עירית לבנה – הממונה על תחום לבריאות, משרד החינוך, התרבות והספורט


עו"ד אורית מלמד – הלשכה המשפטית, משרד הפנים


ד"ר משה חיימוביץ – משרד החקלאות ופיתוח הכפר


עו"ד מיכל סגן-כהן – סגנית היועץ המשפטי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר


ד"ר דגנית בן דב - ממונה על חוק צער בעלי חיים, משרד החקלאות ופיתוח


הכפר


דפנה יוריסטה - דוברת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר


ד"ר מישל בלאיש - עוזר מנהל שירותים וטרינריים, חבר במו' לניסויים


בבעלי חיים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר


ד"ר אמילה אניס - משרד הבריאות


פרופ' יונתן אבן צור – עיריית ראשון לציון


עו"ד עפרה יעקב – עיריית ראשון לציון


ד"ר רוני קינג – רשות הטבע והגנים


ד"ר זוהר דבורקין - ארגון הרופאים הוטרינרים ברשויות המקומיות


עו"ד אהוד פלג - לשכת עורכי הדין


עו"ד יוהנה מיכאלי - לשכת עורכי הדין


עופרה רוזנשטיין - עמותת נח (התאחדות ישראלית ארגונים להגנת בע"ח)


מיכל צויג - עמותת נח (התאחדות ישראלית ארגונים להגנת בע"ח)


אתי אלטמן - דוברת עמותת תנו לחיות לחיות


ניקול מדיוני

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

איסור האכלת חתולי רחוב

שלום, אני פותח את ישבת הוועדה. הבעיה העיקרית שחוק העזר הזה מעלה, היא האיסור הטוטאלי על האכלה, למעט בתחנת האכלה. אנו רוצים לדעת, מהי תחנת האכלה. האם כל אחד יכול לפתוח תחנת האכלה על יד ביתו? השאלה היא, עד כמה הציבור יכול לעמוד בדבר כזה. אחד הדברים שאף אחד מאיתנו לא מעוניין בו, הוא שאנשים שרוצים להאכיל חתולים יעשו זאת מחופשים במחתרת, כאילו הם מבריחי סמים המבצעים פשע חמור ביותר. השאלה היא, מהי המטרה ומהי היתרון של תחנת האכלה כזו. נניח שהעירייה לא יכולה לסרב לתת תחנת האכלה למישהו, האם יש יתרון לכך שבאיזשהו מקום יתרכזו מאות חתולים וכל מי שרוצה להאכיל יגיע לאותו מקום? נניח שחוק העזר הזה יתממש ויהיו 1,000 איש שירצו להאכיל חתולים, ולכל 10 מהם תינתן אפשרות להקים תחנה להאכלת חתולים, כך שתהיינה 100 תחנות האכלה. האם העירייה מעונינת שבתחנת האכלה כזו יהיה ריכוז של עשרות או מאות חתולים?

אנחנו מרגישים, כי אנחנו לא מקבלים את ההזדמנות המינימלית, להגיד את מה שיש לנו להגיד. מאכילי החתולים, הם בדרך כלל לא מאכילים מזדמנים, אלא אנשים קבועים שעושים זאת. המטרה של הצעת החוק, היא להסביר את האכלה שלהם. אני אבקש מד"ר אבן צור שיסביר, מהי תחנת האכלה.

חלק מהאנשים שמאכילים חתולים הם אנשים מבוגרים. האם את מצפה מאישה בת 80 שרוצה להאכיל חתולים שתצעד בכל יום קילומטר על מנת להאכיל חתולי רחוב? נניח שהיא עברה על החוק והאכילה חתולים על יד ביתה, מה תעשו לה? האם תעמידו אותה לדין? איך תראו אם תעמידו אותה לדין? תארי לך שהיא ניצולת שואה.

אני לא יודעת למה אתם מתייחסים אלינו כאל קלגסים. אנחנו בני אדם כמוכם, ואנחנו מעונינים להסדיר בעיה. באותה מידה שאני מצפה מגברת בת 80 לנהוג ברכב עם רשיון, כך אני מצפה שהיא תאכיל חתולים רק בתחנת האכלה.

אבל אם היא גמלאית ואין לה רשיון נהיגה, איך היא תלך 2-3 קילומטר לאותה תחנת האכלה?

אנחנו נמצא לה פתרון, באופן שלא יבוא על חשבון השכנים שלה. אני פוחדת מחתולים, ואני לא רוצה שיסתובבו לי חתולים בחדר המדרגות. אני מקווה, שאתה מסכים שזאת זכותי. אני לא רוצה שיהיו לי שיירי אוכל בחדר המדרגות.

אז תאמרו, שאסור להאכיל בחדר מדרגות. את זה אני מבין.

אני גם לא רוצה חתולים על הגב של המכונית שלי.

אולי את גם לא רוצה ציפורים שיעשו משהו על הגב של המכונית. מה נעשה, נהרוג את כל הציפורים?

היא צודקת.

בכל בוקר אני מוצא כל מיני דברים של ציפורים על המכונית שלי.

אתה מביא את זה לאבסורד.

אני חושב, שאין טעם לעשות חקיקה שהציבור לא יכול לעמוד בה. צריך לקבוע דברים שאפשר לעמוד בהם ויש בהם סבירות.

אתם החלטתם שאי אפשר לעמוד בחקיקה הזאת, כי אתם לא שמעתם אותנו עדיין.

תחנת האכלה היא מושג. אנחנו לא הולכים לקבוע מראש, איפה יהיה ניתן להאכיל ואיפה לא יהיה ניתן להאכיל. באופן עקרוני, אין לנו שום התנגדות שאנשים שמאכילים היום במקום שאינו גורם מפגע, ימשיכו להאכיל באותו מקום. בהצעת החוק, מי שמבקש להקים תחנת האכלה, צריך למלא בקשה, שבה יגיד בדיוק איפה הוא רוצה להאכיל.

למה שלא תעשו הפוך? למה לא תקבעו איפה אסור להאכיל? ההוראה תאמר היכן אסור להאכיל.

אנחנו לא רוצים לסנדל את עצמנו או את המאכילים. אם נקבע שאסור להאכיל חתולים בבית משותף, וישנו בית כזה בו יש 8 דיירים וכולם רוצים להאכיל חתולים, מדוע מראש נגיד לא?

למשל, נראה לי סביר ולגיטימי, להגיד שאסור להאכיל בחדר המדרגות.

אין לנו התנגדות לאשר האכלה בכל מקום, כל עוד זה לא גורם מפגע לשאר האנשים ובעלי חיים שחיים באותו מקום. זה לא אומר שמי שמאכיל חתולי רחוב, יודע מה הוא עושה. ישנם אנשים שמתחילים להאכיל חתולה אחת קטנה, ואחרי שנתיים מסתבר להם שהם כבר מאכילים 50 חתולים. הם לא התייעצו עם השירות הוטרינרי, כפי שהם חייבים היום לעשות. היום השירות הוטרינרי ייעץ להם ויעזור במידת האפשר.

האנשים האלה מתחילים להאכיל חתולה אחת ומתעוררים אחרי שנתיים כאשר הם מאכילים עשרות חתולים, ומתקשרים אלינו שנבוא מיד לקחת את החתולים. עשרות ומאות של אנשים שהתחילו להאכיל חתול אחד, מתקשרים אלינו שנבוא מיד ונפנה את החתולים, כי זאת חובתנו כרשות לאומית לדאוג לבריאות הציבור. נוצרים מצבים אבסורדיים. השכנים מתחילים להציק גם למאכיל וגם לחתולים עצמם. יש כל מיני מקרים של הרעלה והתעללות בחתולים. התושב התמים בא לרשויות ומבקש סעד. בשלב ראשון הוא מגיע לשירות הוטרינרי, ושם מתחילים לדבר איתו על בג"צ. הוא פונה למשטרה, ושם אומרים לו לפנות לשירות הוטרינרי. כאשר הוא פונה למשרד הבריאות, אומרים לו כי זה לא הם ומתחילים לסובב אותו. ישנם אנשים שמרוב ייאוש עושים דברים שאסור לעשות, ומי שנפגע אלה החתולים.

ישנם הרבה אנשים שמחליטים ביום בהיר אחד להתחיל להאכיל חתולים. היום, על פי החוק, הם חייבים לפנות, להתייעץ ולקבל סיוע לפני שהם מתחילים להאכיל.

למה שלא תאמרו, איפה אסור להאכיל חתולים?

אנחנו לא רוצים לסנדל אף אחד. אני לא יכול להגיד לאדם, לא להאכיל בחצר הבית שלו.

אפשר לומר, לא להאכיל בחדר מדרגות.

ומה קורה אם האדם גר בדו של וילה?

אני מדבר על בית משותף. בתוך בית פרטי אתה יכול להאכיל את החתול שלך איפה שתרצה, אפילו מהצלחת שאתה אוכל ממנה.

לפני כחודשיים, בית המשפט החליט אחרת. בית המשפט יצא לשטח וראה משפחה הגרה בדו משפחתי מאכילה 8 חתולים מסורסים, אך זה לא פתר את הבעיה של הצרכים בגינה והיעלמות העוף של השכן. כאשר נתנו הנחיה להזיז את תחנת האכלה למרחק של 50 מטר, נפתרה הבעיה. מדוע היינו צריכים להגיע לבית משפט? אנחנו היינו הנתבעים, כי באו אלינו בטענה, כי החובה של העירייה היא להסדיר את הנושא של החזקת בעלי החיים בתחום העיר.

האם אתם מעקרים חתולים בראשון?

בוודאי. אני מציע לך, לבוא ולבקר אותנו.

אני הקצבתי קצת כסף לעניין הזה.

אנחנו אחד המקומות שעשו עם זה משהו כמו שצריך. במקום לקחת את הכסף, לצאת למכרז ולתת אותו לרופאים פרטים שיעקרו את החתולים, השירות הוטרינרי של עיריית ראשון לציון לקח את כל הסכום, קנה ציוד למרפאה הקיימת ועיקר חתולים בסכומים מינימליים. מה שנשאר לנו היום, זה להשלים את הציוד המתכלה.

היות והייתי שר הפנים, אני יודע, שעיריית ראשון לציון היא עירייה מאוזנת מבחינת תקציב. זו עירייה נטולת מענק עם הרבה הכנסות. אני תמיד קיבלתי פניות מעיריית בת ים, כי אזור התעשייה הצמוד לבת ים, שייך לראשון לציון והעירייה גובה עליו ארנונה. בימי הטורקים היא גם קיבלה בעלות על הרבה קרקעות. לכן, זה לא נורא אם היא תעקר חתולים על חשבונה.

זה מה שהיא עושה. עצם העובדה שהכנסנו את זה לסעיף תקציבי עירוני, יצרנו עובדה בשטח. כיום יש סעיף שנקרא, עיקור חתולי רחוב. זה יהיה פרוייקט לאורך זמן. צריך לקחת בחשבון, שאנחנו מדברים פה על יותר מדי דברים וירטואליים. אם אנחנו נמשיך לעקר בכמויות גדולות, זה לא יפתור את כל הבעיות. עיקור וסירוס לא פותר את כל הבעיות. העובדה היא, שהיינו כבר בבית משפט ועכשיו אנחנו עומדים שוב בפני משפט, כאשר בשני המקרים היה מדובר בחתולים מעוקרים ומסורסים.

ישנן עילות מטרד. הפרט יכול להגיש תלונה נגד השכן שלו, ובית המשפט ייתן צו להוציא את החתולים. מי שמאכיל יש לו אחריות מסוימת, למרות שהוא לא הבעלים.

אני רוצה להזכיר נשכחות. בזמנו אתה ואני חלמנו, שתקום עירייה שתסדיר בחוק את הנושא של האכלת חתולים. לראש העיר מאוד איכפת מהנושא הזה. הוא גם הבטיח שהוא יתקצב את המחלקה הוטרינרית על מנת שתטפל בנושא. אנחנו צריכים לתמוך בזה ולמסד את העניין, כך שאותו איש שמאכיל אותם יידע בדיוק מה האחריות שלו. האנשים מתחלקים לאוהבי חתולים ושונאי חתולים. אני בטוח שבראשון, זה יתבצע על הצד הנכון. יש שם מחלקה שאיכפת לה מהנושא. אני חושב שצריך לעזור להם כדי למסד את זה, כדי שיהיה לחיות האלה מישהו שידאג להן.

אתה שאלת, מה יקרה אם החוק הזה ייכנס לתוקף ואנשים יחיו בטרור ובפחד. לצערי, זאת המציאות שקיימת כבר היום בראשון לציון. הסיבה לכך, היא שלוטרינר העירוני יש התנגדות עקרונית להימצאות של חתולים ברחוב וגם להאכלה של חתולים. יש בידי מכתבי עדות של מאכילי חתולים בראשון, שמספרים איזו מסכת הפחדות הם עברו באמצעות אלימות מילולית קשה. יש לו התנגדות עקרונית להאכלה של חתולים.

הוא לא אמר את זה.

הוא לא אמר את זה, אבל אני יודעת. אני נמצאת שם יום-יום כבר 4 שנים. אם זה לא נכון, שיכחיש.

אני מכחיש. אני לא חושב, שלהאכיל חתולים ברחוב זה רעיון כל כך מוצלח, אבל זו עובדה קיימת.

אנחנו נגיע למצב של הרעבה של בעלי חיים. בדיון הקודם הזכרנו, כי חובתו של אדם יהודי היא קודם כל להאכיל את בעל החיים לפני שהוא בעצמו אוכל.

הכוונה היא לבעל החיים שלו.

אנשים רואים בבעלי החיים האלה בעלי חיים שהם מאוד קשורים אליהם. הם יום-יום יורדים למטה ומאכילים אותם. המקור של תופעת האכלה, היא מתוך כך שאנשים מגלים הזדהות ואמפטיה עם יצור חלש וחסר אונים, שנמצא ברחוב ואין לו אבא ואמא. איך אנחנו יכולים לאסור על אדם לא לעסוק בפעילות הומניטרית? זה הרי דבר מוסרי בסיסי. אנחנו נמצאים פה בוועדת חינוך.

אין פה איסור אלא הסדרה.

מה יקרה, אם 3 אנשים באותו רחוב לא יקבלו אישור?

עוד לא הגענו לשלב הזה. עוד לא בחנו את הנושא הזה.

אני רוצה לחזק את הדברים של עופרה. בפסק דין של בית המשפט העליון מהשנה האחרונה, הביע חשש כי כל הנושא של המתת החתולים יבוא מתוך מטרה שלא לשמה הוא נועד. הוא מדבר על סמכות להמית חתולים רק במידה ויש סכנה לבריאות. כאשר הוא מדבר על הנוהל של השירותים הוטרינריים הוא אומר: "במתכונת הקיימת עלול הנוהל לאפשר נקיטת מדיניות של המתת חתולי רחוב בהיקף רחב ובאופן שרירותי. תוצאה זו אינה כדין ואין לקבלה. היא שקולה לנקיטת מדיניות שתוצאתה המעשית היא, למצער, דילול אוכלוסיית החתולים, וזאת בניגוד לטענת המשיב, כי זאת אינה מדיניותו". כך אני רואה גם את המקרה הנוכחי. לא שמענו כאן טענה, כי יש לדלל את אוכלוסיית החתולים, אבל התוצאה המעשית של חוק העזר הזה תהיה כזאת.

לעיתים כאשר מתגלחים מורחים קצף, ואז מגלחים את המקום בו יש קצף ולא במקום בו יש זקן. לכאורה, נותנים פה פתרון לבעיה כאשר הבעיה היא אחרת לגמרי. הפתרון הזה הוא פתרון של פיל בחנות חרסינה. הרצון לא לגרום מטרד לאנשים שלא רוצים בכך הוא לגיטימי, אבל השיטה היא לא לגיטימית. גם בדוגמאות שנתן הוטרינר העירוני, ראינו שהיה פתרון נקודתי מבלי שהיה חוק העזר הזה ובאו הדברים על פתרונם. יושבת איתנו כאן ניקול שפתרה 50 מקרים בהרצליה בשיטה אחרת, והיא לא דורשת אמצעים דרקונים כמו חוק העזר הזה.

המקרים שהעלה ד"ר אבן צור, הם של סכסוכי שכנים. כאשר יש חתולי רחוב, תמיד יהיו סכסוכי שכנים. הדרך הטובה לפתור את המקרים האלה, היא לא חוק עזר כזה או אחר אלא פנייה להליך של גישור. זה הליך מוצלח שמתקיים במקומות אחרים. זה ההליך הנכון ביותר, הוא כירורגי ומטפל באופן פרטני בכל סכסוך.


נניח שהחוק נחקק, מה יקרה אז? אנחנו יודעים מראש שלא כולם יבקשו היתרים מסיבות כאלה ואחרות. נניח שרק 30% יבקשו היתרים, מה יקרה עם כל שאר החתולים שהמאכילים שלהם לא יקבלו היתר? החתולים האלה נידונים להרעבה ברחוב, או שמישהו יעבור עבירה ויאכיל אותם, או שהרשות תצטרך לאסוף אותם, להמית אותם ולפנות את הגופות לאתר מיוחד.

מה הקנס למי שמאכיל חתול ברחוב?

660 שקלים.

יש פה מערך שלם עם הוצאות גדולות מאוד. יכול להיות שצריך לשקול, להשקיע את הכסף הזה בעיקור וסירוס. גם בתקופות שהרעילו חתולים וכלבים בצורה מסיבית, הבעיה לא נפתרה.

אני רוצה לומר, כי כבר היום יש לעירייה חוקים שיכולים להסדיר את הנושא הזה. יש חוק עזר שמדבר על ניקיון וסדר. יש פרק שלם שמדבר על מפגעים, ויש חוק שירות הניקיון. אני חושבת, כי לא רק שהתיקון הזה לא ראוי כי הוא הופך ערך מאוד חשוב לאיסור פלילי, אלא שהוא מיותר לגמרי. אפשר להסדיר תחנות האכלה במסגרת החקיקה הקיימת. זה לא ראוי שתהיה חקיקה כזו. חקיקה משקפת ערכים של החברה שלנו. אנחנו לא רוצים לעשות חקיקה חדשה ושהחברה תתרגל לערכים כאלה.

חוק העזר הקיים בעירית ראשון לציון קובע: "אסור להחזיק בעל חיים באופן הגורם למפגע".

אני ראיתי את מכתבה של עו"ד אדם ממשרד הפנים ושמעתי גם את עו"ד פלג. מפתיע אותי שלוקחים פסקי דין שדנו בנושא של המתה של חתולים, ומנסים להסתייע בהם לעניין חוק העזר. הדבר איננו רלוונטי. פסקי הדין עסקו בהמתת חתולים. עיריית ראשון לציון אומרת, כי היא רוצה להסדיר האכלה של חתולים ברחוב. הזכירו פה את חוק עזר למניעת מפגעים, הקובע שאסור לזהם את הרחוב. לכאורה, כל מתן מזון לחתול לרחוב עלול להיחשב כזיהום הרחוב. עיריית ראשון לציון אומרת כי היא רוצה להסדיר את הנושא. השופטת דורנר אומרת: "יש להתמודד עם הבעיות הנובעות מנוכחות חתולי רחוב בשכונות מגורים. בעיות אלה מגוונות, כוללות בין היתר גם סכנה לבריאותם של בני אדם וכו'. לכל אחת מבעיות אלה יש להתאים פתרון הראוי לה, כנגזר ממהות הבעיה, מן הנסיבות שבהן היא מתעוררת ומן המאזן האינטרסים בנסיבות המקרה".

עיריית ראשון מנסה להתמודד עם בעיה קיימת, לפי מה שהתוו בפסק הדין. היא לא אומרת לא להאכיל חתולי רחוב, אלא שהיא רוצה לדעת היכן מאכילים חתולי רחוב. היא אומרת כי היא רוצה להרשות את זה, כי היא רוצה שיהיה טיפול וטרינרי לאותם חתולי רחוב. כל הדברים האלה ניתנים להגשמה בדרך הזו, ולא בדרך של האכלה פרטנית, בה כל אחד עושה דין לעצמו.

אני הייתי חבר בוועדה שמינה מנכ"ל השירותים הוטרינרים לנושא החתולים. באותה ועדה נדון בהרחבה הנושא של תחנות האכלה, בהשתתפות נציג העמותות. אחד הדברים שביקשנו לדעת, הוא מה נציג כזה רואה כמטלה של מי שמאכיל חתולים. אנשים רוצים להאכיל חתולים, כאשר אף אחד לא לוקח אחריות, אפילו לא על האכלה סדירה. רבים מאוד קשורים לחתולים, ואחרים לא. כך, אם אותם אנשים ייסעו לשבוע שבועיים, החתולים יישארו ללא כל פתרון.

בדרך כלל לוקחים ממלא מקום שיעשה את זה.

אבל אין לאף אחד את החובה לעשות זאת. טיפול רפואי גם הוא אינו נדרש. אף אחד לא מחויב לזה או לעיקור או סירוס. בשל כך, אני הייתי מופתע שאנשים לא רואים בחוק מכשיר טוב להסדיר את הנושא, כך שיוסר האיום מאותם חתולים. אני סבור, כי אין מקום ליותר מדי חתולים ברחוב. אני בין אלה שחושבים שיש לדלל את אוכלוסיית חתולי הרחוב.

אם היה מתבצע עיקור מסיבי, האוכלוסייה של החתולים היתה מדללת לבד. אסור לשכוח גם, כי חלקם אף נדרסים.

זה הקטע הלא מוצלח מבחינת כולנו. נציג של ארגוני הרופאים דיבר על הנכונות שלהם לקחת חלק בזה. אם מישהו ינסה לקחת דף ועט וינסה לעשות חישוב, יראה כי זה לא יכול להיות פתרון ריאלי ליישובים העירוניים בישראל.

אנחנו ברשות הטבע והגנים אמונים על הגנה של חיות הבר. חיות הבר נפגעות, ישנה העברה של מחלות על ידי החתולים. יש לנו מן של חתול בר שאנחנו לא מוצאים אותו בכלל בבר. בכל מקום שקרוב ליישובי אדם, חתול החוצות יוצא החוצה ודוחק אותו מהמקום או מעביר לו מחלות. אין לנו כבר כמעט חתולי בר.

העמותה שלנו היא עמותה יחידה שקמה לבקשת העירייה שלנו. מדובר במקרה נדיר של שיתוף פעולה בין ראש עיר ושירותים וטרינריים עירוניים למתנדבים שביקשו להוכיח את עצמם בשטח. המטרה של העמותה, היא לשתף פעולה עם המחלקה הוטרינרית, על מנת לצמצם את האוכלוסייה של חתולי רחוב וחצר דרך עיקור.

העירייה אמרה שהיא תממן את זה, בתנאי שאנחנו נעשה את כל הפעולות, אנחנו נחפש את הרופאים וננהל את כל הפעילות הזאת. היא אמרה לנו, שננסה כמה חודשים ואם זה יילך נמשיך הלאה. אני מאמינה במספרים. לפני שיצאנו לדרך, רציתי לקבל הערכה לגבי מספר החתולים הקיימים. אנחנו לקחנו מפה וטיילנו ברחובות, וראינו כי החתולים לא גרים ברחוב אלא בבלוק של בתים. הגענו להערכה גסה, כי מדובר ב-5,000 חתולים בהרצליה. התחלנו לעבוד באפריל 2004. עד סוף 2004 עיקרנו 837 חתולים, ללא כל פרסום על כך. היתה לנו ערמה של פניות תושבים לעירייה. על כל פנייה של העירייה קיבלנו 3 פניות לא מהעירייה. בשנת 2005 הגענו למספר של 1,794 עיקורים, ובשנת 2006 עיקרנו בינתיים 467 חתולים, שזה בסך הכל 3,170 חתולים שעוקרו משנת 2004. הכל שולם על ידי עיריית הרצליה.

כמה משלמת העירייה עבור כל עיקור?

אני הפכתי עולמות כדי להגיע למחירים הכי זולים. עיקור של חתול עולה 100 שקלים לעירייה. היה לנו מזל, כי אנחנו קיבלנו תמיכה מהעירייה. דאגנו למחיר עלות כמה שיותר נמוך. עד חודש דצמבר 2004 עיקור חתול עלה 108 שקלים לעיריית הרצליה. 98% מהחתולים הגיעו לבית החולים הוטרינרי של אבן יהודה, שם עיקור עולה 100 שקלים. הם מעסיקים לוכדת, שהעירייה משלמת לה 120 שקלים לפעולת לכידה, כאשר מדובר בחתול אחד או ב-30 חתולים. כדי לחסוך בהוצאות, מייסדי העמותה קנו מלכודות וכלובים. הוטרינרים שהיו מעונינים לתת יד לכך, כי רצינו שחתולים יגיעו לרופאים בהרצליה שיהיו מוכנים לקבל רק 100 שקלים, קנו גם הם מלכודות. בזכות זה אנחנו שלחנו הרבה חתולים. אני ומתנדבים אחרים לכדנו חתולים, ובעיקר עודדנו לכידה עצמית. חתול שמגיע ללא לוכד, לא עולה כסף. כך, עד נובמבר עיקור חתול עלה מעל 100 שקלים. הגענו למצב שהגיעו אלינו כל כך הרבה פניות, ואבן יהודה לא הספיק לטפל בכולן. היינו חייבים לפנות ללוכדים פרטיים, וזה הקפיץ את העלות ל-120 שקלים לחתול. עד חודש דצמבר, בו הצלחנו להשיג לוכד מקצועי, העלות היתה 150 שקלים. בזמן בו התחלנו להעסיק לוכדים מקצועיים, הגענו למספר של 217 חתולים. היום אנחנו מגיעים למצב בו כמעט כל החתולים יהיו מעוקרים. מהרגע שבו העסקנו לוכדים מקצועיים, הגענו לשיא של 307 חתולים מעוקרים בחודש ינואר. אם לא היינו תופסים את החתולות, אותה חתולה שעלתה לעירייה 120 שקלים היתה עולה לעירייה פי 5 כי היא היתה ממליטה בינתיים. בפברואר זה ירד ל-160 חתולים ועכשיו אנחנו מדברים על 40 חתולים. אם המגמה של הירידה ממשיכה, זה אומר שאנחנו מתקרבים להצלחה.

אני רוצה לסכם את ישיבת הוועדה. אני רוצה לומר מילה לאנשי ראשון לציון. נדמה לי, כי החוק שלכם יהיה חוק לא מעשי. אנשים לא יפנו לקבל היתרים ואתם תצטרכו העמיד לדין. אני הייתי קובע, איפה כן ואיפה לא להאכיל חתולים. למשל, אפשר לקבוע שלא מאכילים חתולים בחדרי מדרגות, איי תנועה או גנים ציבוריים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30