PAGE
1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

06.03.2006

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס'289

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, ו' באדר התשס"ו (06.03.2006), בשעה 11:00

עיכוב בהעלאת הפלשמורה

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר

מרינה סולודרין – סגנית השרה לקליטת עלייה


יורם אלרון – מ"מ סמנכ"ל אפריקה, משרד החוץ


משה ויגדור – מנכ"ל הסוכנות היהודית


אלי יצחקי – מנהל חטיבה לפעילויות הקליטה, הסוכנות היהודית


דוד יאסו – מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה


חנוך צמיר – משנכ"ל, המשרד לקליטת עלייה


אסמרה אסדינק – יועצת לענייני אתיופים, המשרד לקליטת עלייה


עו"ד דסי צנגן – לשכה משפטית, משרד הפנים


ברוך דדון – מינהל אוכלוסין, משרד הפנים


שגיא בלשה – רכז עלייה וקליטה, משרד האוצר


צגה מלקו – מנהלת השידורים בשפה האמהרית בירושלים, רשות השידור


אברהם נגוסה – מזכיר ארגון מכנף דרום לציון


יצחק הילדסהיימר – עתונאי מקור ראשון


באטה משה – מנהל מרכז קליטה, עיריית באר שבע

דנה גורדון

מיטל בר שלום
עיכוב בהעלאת הפלשמורה

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. אנחנו מקדמים בברכה את מנכ"ל הסוכנות היהודית ואת דני קורן, חבר חדש בוועדה, נציג מפלגת העבודה. אנחנו מנצלים את העובדה שיותר מאוחר נקיים ישיבה בנושא דומה, עיכוב עלייתם ארצה של עולים פוטנציאלים מאוקראינה. אנחנו החלטנו לקיים את הדיון הזה בדחיפות לאור דיווחים שקיבלנו, שההחלטה שקיבלה הממשלה בפברואר 2005 איננה מקוימת. התקבלה החלטה בממשלה בראשותו של אריאל שרון, שמספר העולים שיגיע מאתיופיה יוכפל החל מחודש יוני. בעקבות הבחירות באתיופיה היו עיכובים. נאמר לנו, כי ברגע שתהייה ממשלה חדשה ממשלת ישראל תחתום עם אתיופיה הסכם. אנחנו התבשרנו כי אכן הדבר הזה הוסדר, וכי ממשלת אתיופיה אינה רואה כל בעיה להכפיל את מספר העולים בתנאים מסוימים, שהדבר לא ייעשה כמבצע שיגרור אחריו קבוצות נוספות. לכן, אנחנו חשבנו שלאחר ההסכם עם ממשלת אתיופיה ולאחר שהדבר הזה התקבל בממשלה, גם הביצוע יחל. אתמול התבשרנו, כי ההחלטה לא מבוצעת כי לממשלה אין כסף. אני מוכרחה לומר, כי זו לא הפעם הראשונה שהממשלה מקבלת החלטות ולא נותנת להן ביטוי בתקציב. אני יודעת כי תקציב 2006 עוד לא הונח וכי אנחנו חיים מן היד לפה. כל זה טוב ונכון, אבל כאשר התקבלה ההחלטה בשנת 2005, אפשר היה לתת לזה ביטוי תקציבי בתקציב של 2005. לפי מה שאני יודעת, גם זה לא קרה.

אני ארצה לשמוע מהגורמים השונים, על המצב הקיים היום. אני הבנתי שאנשים חזרו מאתיופיה וקיבלו רושם מהסבל המיותר שעוברים שם היהודים. אני אבקש מנציג הסוכנות שידווח לנו על כך, ואחר כך נשמע את נציג הקליטה.

בעבר, הסוכנות היתה מעורבת בהעלאת שארית יהודי אתיופיה. נערכו דיונים בנושא, כאשר בסוף ינואר 2005 התקבלה החלטה, כי צריך להכפיל את כמות העולים בחודש מ-300 עולים ל-600 עולים. בעקבות כך מונו כמה ועדות. מונתה ועדת שרים בראשותו של אופיר פינס, שר הפנים לשעבר, וועדה מקצועית בראשות מנכ"לית משרד הקליטה, ועדה בין משרדית. העבודה של הוועדה הזאת הסתיימה בהערכה תקציבית וסדרת הערות לדרך בה תתבצע המשימה. במקביל קוים משא ומתן, שהתעכב בגלל הבחירות. ההסכם קיים, אבל חסר בו פרט שמשרד הפנים אמור להשלים, מספר האנשים שיגיעו ארצה בפרק זמן נתון. רק אז אפשר יהיה לבצע את המשימה.

אפשר להשלים את הכמות, שעליה אנחנו מדברים, בטווח הארוך. זה לא צריך למנוע מאיתנו לאפשר לאנשים שהם זכאי עלייה לבוא לכאן בינתיים. משרד הפנים רגיל לסחבת של כמה שנים.

אני מוכרח לציין, שמשרד הפנים משתף פעולה. אנו מקיימים איתו דיונים מקצועיים ואינטנסיביים. אנחנו בקשר שוטף איתם. בהתאם להסכם, יש צורך להוסיף מספר ולקצוב זמן בו התהליך ייגמר, כיוון שאלה היו הדרישות של ממשלת אתיופיה.

התהליך לא התחיל עדיין, בגלל שהועלו הנושאים התקציביים. התקציב שדובר עליו היה מיליארד דולר לשלוש שנים, לאותה דלתה של האצת העלייה מ-300 ל-600. בתוך התקציב הזה היה גלום 100,000,000 דולר, שהקהילות היהודיות התחייבו לגייס. בתוך התקציב הזה יש סכום המיועד להמשך תחזוקת הקומפאונד, המחנות בגונדר ואדיס, כולל הכשרה מקצועית, לימוד עברית, פעולות רפואיות והכנה לעלייה. בתוכו יש בו גם אלמנט של מרכזי קליטה, וסכום כספי לפרוייקט הלאומי האתיופי ולפקט, פרוייקט מיוחד של הג'וינט להכשרה והעשרת יהודים.

כלומר, הסכום שעליו אתה מדבר כבר כולל את כל נושא הקליטה כאן למשך 3 שנים.

זה 100,000,000 דולר מתוך המיליארד דולר.

כאשר אתם הגעתם לסכום הזה, אתם ודאי לקחתם מספר משוער.

דובר על כ-13,000 עולים במשך 3 שנים. הסיפור של מרכזי הקליטה הוא לב העניין. אנחנו מאמינים שהעולים לא צריכים להיות יותר מ-12 עד 14 חודשים במרכזי קליטה. זו תקופה שבה צריך להאיץ את התהליך של הגיור, על מנת שתוך 14 חודש יהיה תהליך גיור כהלכה. לאחר מכן מצפים שיהיה תקציב למתן מענקים למשכנתאות או לרכישת דיור בצורה של מענק, 50,000 דולר למשפחה.

קודם זה היה יותר. אתם עדכנתם את זה.

להפך. היתה בקשה להגדיל את הסכום ל-65,000 שקלים, מתוך טענה שסכום כזה מאלץ את האוכלוסייה לקנות דירה במקומות מסוימים בלבד.

בסכום של 60,000 שקלים לא ניתן לקנות דירה בשום מקום נורמלי בארץ.

המחשבה היתה להגדיל את המענק לסכום של 60,000 שקלים. זה נכון, שככל שהתהליך התקדם התברר שהתקציב לא הוכנס לתקציב המדינה. לתקציב המדינה לשנת 2006, התקצוב לעניין הזה לא יכול להיכנס. התקציב של שנת 2005 הוא תקציב המאפשר קליטה של 300 עולים בחודש. התקציב הזה כולל את כניסתם למרכזי הקליטה, כולל את היציאה להכשרות מקצועיות והכשרות לגיור, כולל את כל העניין של החינוך ושל הבריאות, וכל האלמנטים של הדיור. ברגע שזה לא נמצא בתקציב של 2006, לא ניתן להתחיל את התהליך.

הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, שמאוד מעורבות בכל התהליך, היו מאוד מוטרדות מהתהליך. הן מבינות שאין תקציב בשנת 2006 וצריך להמתין עד יוני, אז ישתחרר התקציב. הן מאוד מעורבות גם במה שקורה באתיופיה. היתה משלחת של ה-U.J.C וגם משלחת ה-U.I.A קנדה, שחזרו לאחרונה מאתיופיה. הם הגיעו לפה וראו את שלבי הקליטה, הם ליוו את העולים בהגיעם לישראל. הם מאוד מעורבים בכל ההליך. הם כל הזמן מבקשים עדכונים. לפני כשבועיים הם היו אצל ממלא מקום ראש הממשלה ודנו בנושא הזה. הם מבינים את המצב המיוחד הקיים, שבעקבותיו מדברים על כך שתהליך העלייה המואץ יחל בסביבות יוני. בינתיים ממשיך ההליך של הבאת 300 עולים בחודש.


אני מוכרח לציין, כי הליך בדיקת הזכאויות נעשה על ידי משרד הפנים והסוכנות. הסוכנות העמידה לכך 3 אנשים, שנמצאים שם ומבצעים את התהליך. התהליך הוא תהליך איטי. נכון להיום הרשימה של זכאי העלייה איננה כוללת יותר מ- 1,500 איש.

אני הבנתי, שמדובר ב-2,400 איש.

התהליך הוא תהליך איטי, והוא דורש בדיקות אימות שם וכאן. הסוכנות מקיימת דיונים עם נקוט, הארגון שמחזיק את המחנות. לפני יומיים קיימנו שיחה לגבי המשך תחזוקת המחנות, תוך שמירה על יום הלימודים הארוך ופרוייקט ההזנה של אמהות וילדים. בנוסף, אנחנו נערכנו להיכנס לאזור. אנחנו הצהרנו, כי הסוכנות יכולה להיכנס לאדיס ולגונדר תוך 48 שעות, ולהפעיל תוכנית שלמה בעזרת בנות שירות לאומי, כוח הוראה שיגיע מפה, הג'וינט, שיסייע בתחום הבריאות והרווחה, "אורט", שיסייע בהכשרה המקצועית. מבחינתנו, תוך 48 שעות אנחנו יכולים להיות שם. כרגע, יש הבנה שאנחנו נתחיל את הפרוייקט הזה ביוני 2006.

אני רוצה להביא לפניכם שני מסמכים. בהודעה לעיתונות מה-17 בינואר 2005 נאמר: "ראש הממשלה אריאל שרון החליט להעלות את כל בני הפלשמורה עד שנת 2007. כפועל יוצא מהחלטה זאת החליט ראש הממשלה כי החל מיוני 2005 יוכפל מספר העולים. זאת הודעה של ראש הממשלה מה-17 בינואר. זה נכון שזה לא היה בידנו, כי עדיין לא היה הסכם עם ממשלת אתיופיה. מנובמבר היה אפשר לעשות משהו, כיוון שההסכם היה כבר קיים.

בהחלטת הממשלה מה-10 במרץ 2005 נאמר: "בהמשך להחלטת אתפ 2 של ועדת השרים לעניין שארית יהודי אתיופיה, הוחלט להביא עד סוף שנת 2007 לישראל כ-13,000 בני פלשמורה".

אנו רואים, כי ישנה הודעה של ראש ממשלה שמגובה עם החלטת ממשלה, ושום דבר לא קרה.
אני אבקש מחנוך צמיר, לומר לנו למי הם פנו, ומי סרב לתת את התקציב הנדרש. הבוקר דיברתי עם שרת החוץ שהיא גם שרת המשפטים, וכאשר דיברתי איתה היא נזכרה שהיא גם שרת הקליטה, והיא אמרה לי: "לא נתנו לי כסף. יתנו לי כסף-אני אקלוט. לא נותנים לי- אני לא אקלוט".

אני האחרון שאסתור את דברי השרה שלי. הוועדה הבין משרדית, שעמדה בראשה מנכ"לית משרד הקליטה, ריכזה תוכנית כוללת תלת שנתית לקליטת בני הפלשמורה, שהוצגה כאן באוקטובר. לאחר מכן, אמורה היתה להתכנס ועדת השרים בראשות ראש הממשלה, כדי לתת את האר הירוק לצאת לדרך. אנחנו תכננו להציג באותה ישיבה נושאים מהותיים ולא פתורים. בדברי המנכ"ל הוזכרו דברים שונים, כמו נפח המשכנתאות וגודלן. אנחנו צריכים לראות את הדברים לאורך זמן. אנחנו צריכים לדאוג לכך שאנשים ייצאו ממרכזי הקליטה ויגיעו למקומות לא חלשים, אליהם הם מגיעים היום. זו הסוגיה המרכזית שהיתה אמורה להיות מוצגת בפני ועדת השרים.

האם התוכנית גם כללה הכשרה מקצועית, או רק לימודי יהדות?

התוכנית הכוללת נגעה בהרבה מאוד תחומים: תעסוקה, בריאות, חינוך ודיור, ולכן כל משרדי הממשלה הרלוונטיים היו חלק מהתוכנית הזאת. היא לא התקיימה מהסיבות המובנות. הישיבה היתה אמורה להתבצע בסוף שנת 2005, והיא נדחתה פעמיים מסיבות הקשורות ללשכת ראש הממשלה. בסופו של דבר נקבע מועד ב-2006, והיא לא התקיימה.

נאמר לי, כי מסרו לך את הדברים מלשכת ראש הממשלה. נמסר לי מלשכת ראש הממשלה, כי הם מתכוונים לזמן את ועדת השרים הזאת בראשות ממלא ראש הממשלה, במהירות האפשרית, כדי להתייחס לנקודות הדורשות פתרון, וכדי להפעיל את התוכנית.

זאת אומרת, שאני הייתי אמורה לקבל מסר על מועד בלתי ידוע. מזל שהמסר הזה לא הגיע אלי במישרין. יש פה סחבת בלתי מובנת.

זה מאוד מצער. זה לא בסדר לשים החלטות בתוך מגירה ולשחק בחיי בני אדם. בזמן הזה ילדים יהודים מתים באתיופיה. זה באחריות כולם, בעיקר באחריותו של משרד הקליטה. ההחלטה הראשונה של הממשלה התקבלה ב-16 לפברואר 2003. ההחלטה השנייה התקבלה בינואר 2005.

ההחלטה שהתקבלה בינואר 2003 לא דיברה על הכפלת המספר.

נכון.

ההחלטה על הכפלת מספר העולים התקבלה לאחר לחץ של מספר חברי כנסת. מספר חברי כנסת העבירו מכתב לראש הממשלה, ואז ראש הממשלה קיבל החלטה וגיבה אותה בהחלטת ממשלה.

ההחלטה התקבלה בפברואר 2005. ביוני 2005 היה צורך להתחיל ביישום התוכנית הזאת. מאז עברה יותר משנה. הסוכנות היהודית וג'וינט יכולים לתת לפחות סיוע לאנשים שם, אוכל וחינוך.

זה נעשה.

זה לא נעשה. הסוכנות לא נותנת גרוש לאנשים האלה. הג'וינט נותן את מה שהיה נותן כל הזמן, טיפול רפואי מינימלי. אין שום שינוי. באדיס אין מערכת סיוע. בגונדר יש רק את מה שנאקוג' נותנת. הסוכנות הולכת, מבקרת וחוזרת. הפדרציות, הולכות, מצלמות וחוזרת. האנשים האלה זקוקים שיעלו אותם לפה. אם זה עדיין לא אפשרי, צריך לתת להם סיוע. הסוכנות, הג'וינט והממשלה לא יכולים לברוח מהאחריות הזאת. משרד הקליטה עוצרת את הדבר הזה. מה זאת אומרת אין תקציבים? רק לעניין של העלייה מאתיופיה פתאום אין תקציבים. היום ממשלת אולמרט מפעילה את תוכנית "הספר השחור" לעולי אתיופיה.

מר אלרון, מה אתה יכול לומר לנו על תחולתו של ההסכם? האם מבחינת ממשלת אתיופיה יש מניעה להביא כרגע 600 עולים בחודש?

אין שום מניעה. בחודש נובמבר ניתן אור ירוק להתחיל באופן מידי בהעלאת יהודי אתיופיה.

מה אנחנו שומעים מהשגרירות באתיופיה? האם המצב כל כך קשה במחנות? אומרים לנו שיש החמרה במצב ואנשים מתים. אנחנו קיבלנו דיווח מהג'וינט, כי רופאים שלהם נמצאים שם ואין מקרים כאלה. אני רוצה לדעת מה המצב, לפי הדיווחים שאתם מקבלים.

המצב לא פשוט, אבל מהדיווחים שאנחנו מקבלים לא עולה שישנה החמרה. הדרישה של ממשלת אתיופיה, לקבל את המספר הסופי של הזכאים, אינה תנאי להתחיל ביישום החלטת הממשלה.

אני מודה לך על ההבהרה הזאת. אני לא הייתי רוצה שמישהו יאחז בזה כתירוץ, למה אי אפשר להתחיל בביצוע התוכנית. אפשר להתחיל בביצוע התוכנית, ובמקביל להשלים את העבודה.

אני מאוד מעורב במה שקורה בשטח. אני רוצה להגיד, כי הטיפול של הג'וינט הוא מאוד טוב, גם מבחינה רפואית וגם מבחינת העזרה שניתנת לאנשים שהם במצב של תת תזונה. הג'וינט דיווח למשלחת האחרונה, כי התמותה ירדה בעשרות אחוזים. בעצם אין תמותה ממחלות.

אלי, תגיד את האמת.

זה לא אומר שהמצב איננו קשה. באדיס הקומפאונד איננו פועל. אנשים נמצאים ברשות עצמם ומקבלים רק טיפול רפואי מהג'וינט. באדיס ובגונדר היו שני מחנות יום, שבהם הילדים לומדים ומקבלים הזנה, והמבוגרים לומדים יהדות ומקבלים סיוע. המצב הזה ממשיך להתקיים בגונדר, ומצבם של אלה המועמדים לעלייה בגונדר הוא הרבה יותר טוב. באדיס, מאז שהתחילו הבעיות בין הממשלה לבין נאקוג', הקומפאונד נסגר.

אם כך, איפה נמצאים כל האנשים שמחכים?

הם נמצאים בבתים שלהם. הסיוע היחידי שהם מקבלים, זה סיוע של הג'וינט בתחום הרפואי ומעט מאוד אוכל. בגונדר המצב שונה לחלוטין.

מטעם מי אתה נסעת לשם?

מטעם הסוכנות היהודית.

כלומר, אתה אומר כי הג'וינט משלם והסוכנות לא.

גם הסוכנות משלמת.

אני לא אמרתי מי משלם את הכסף. אני מדבר על כך, שבפועל יש שתי מרפאות של הג'וינט, באדיס ובגונדר. בגונדר עדיין פועל מחנה מטעם הנאקוג'.

את זה שמענו. אני שואלת, מי מחזיק את האנשים באדיס, ומה תרומתה של הסוכנות היהודית לכך.

אין תרומה של הסוכנות היהודית לאדיס, כמו שאין תרומה בגונדר, עד שלא תהיה החלטה אחרת.

במי תלויה ההחלטה הזאת? למה אתם מחכים?

צריך לראות את התמונה בשלמותה. הסוכנות מעורבת שם באופן שוטף. הסוכנות מחזיקה שם משלחת, כאשר כל חודש עולים משם 300 איש. הסוכנות מטפלת באנשים ומכינה אותם.

אתם דואגים רק לכרטיס טיסה.

זה לא רק כרטיס טיסה. אנחנו מדברים על בדיקות רפואיות, חיסונים, הכשרה והכנה. בנוסף, הם יושבים שבוע בשגרירות שהסוכנות מתפעלת. מדובר על פעילות כוללת, ולא רק טיסות. הסוכנות מעורבת בפעילות שם. הסוכנות היא הגוף הישראלי הבולט ביותר, מלבד השגרירות שעושה את עבודתה הדיפלומטית, שנמצא בשטח, מסתובב במחנות, מחזיק 3 קונסולים שבודקים זכאויות על חשבונו ומשקיע שם כסף רב.

צריך לזכור, כי נאקוג' לא נתנה לאף אחד דריסת רגל למחנו. הסיבה שהקומפאונד באדיס נסגר, זה משום שהיתה החלטה של הממשלה באתיופיה שהיא לא מעונינת שנאקוג’ תמשיך להחזיק את הקומפאונד באדיס.

היה הסכם שכאשר הנאקוג’ יוצא, אתם נכנסים במקומם.

רק כאשר נוכל להביא את האנשים לארץ.

אתה בעצמך חתמת על ההסכם.

לפני יומיים אנחנו שוחחנו עם אנשי נאקוג’. אנחנו ביחד עם הu.J.C אנחנו מסייעים להם במימון כספי, על מנת להמשיך להפעיל את המחנות. זו טעות לומר שאנחנו לא מסייעים. עכשיו מגיע כסף מהפדרציות, בתיאום עם ה-U.J.C, על מנת להמשיך ולהפעיל את המחנות בגונדר, וגם באדיס יש עזרה קטנה. באדיס רוב האנשים גרים בבתים. זו מערכת שחיה, ולא מערכת של אנשים אשר ממתינים לעלייה. באדיס יש 3,000-4,000 אנשים, כאשר במחנה בגונדר יש 8,000 איש. זו אוכלוסייה שונה ומערכת חיים שונה.

בשיחה שניהלנו עם סגן מנהל ה-U.J.C, הג'וינט ואנשי הנאקוג’, הסוכנות הסכימה להפנות כספים מהמערכת שאמורה להגיע לסוכנות, לטובת נאקוג’. זה לא נכון להגיד שהסוכנות לא מעורבת. אם קורה משהו ברחוב, הסוכנות היא הראשונה שמקבלת דיווח. אם יש בעיה בקומפאונד, חדר המצב שלנו הוא הראשון לדעת.

אנחנו גם שומרים על קשר עם אנשי נאקוג’. לפני יומיים דיברנו על הבעיות שצצו בגונדר, כיוון שהמשטרה נכנסה לשם. בדקנו מה הסיבה לכך, ומה אפשר לעשות. הם העלו כמה בעיות, ואנחנו אמרנו שנעזור בפתרון. אנחנו ערים לחלוטין למצב הזה. בכינוס של חבר הנאמנים של ה-U.J.C שאלו, האם נכון שהסוכנות תיכנס היום למחנות. היה קונצנזוס שזה לא נכון. מומחיות הסוכנות, היא לא בניהול מחנות. הסוכנות צריכה להיכנס, להפעיל מחנות, להכשיר את האנשים ולהביא אותם ארצה. ההסכם עם נאקוג’ ועם ממשלת ישראל היה, שהסוכנות תיכנס רק כאשר נאקוג’ ייצא ואפשר יהיה להביא 600 עולים בכל חודש. לא דובר על כך שהסוכנות תיכנס ותנהל את המחנות במצב בו ישנה עלייה של 300 עולים כל חודש. בינתיים אנחנו מעורבים, יש מערכת שמטפלת ומתחזקת.

אנחנו לא שמענו על החמרה. נציגי ה-U.J.C שהיו שם, חזרו לפה והתרשמו מאוד מהמערכת. הם לא חשו שיש שם קטסטרופה, שמחייבת טיפול מיידי. אנשי U.J.C שאינם אינטרסנטים, הלכו לראות מה המצב שם, ראו איך קולטים את האנשים פה, וראו את המערכת בצורה מאוזנת. במערכת עצמה יש המון מעורבים, וצריך לראות את התמונה המאוזנת.

אני לא מבינה, מה הסוכנות עושה או מתכוונת לעשות. אנחנו הבנו, שיש פה תהליך עם כמה צלעות. הוחלט להכפיל את מספר העולים, וגם הוחלט על מספר כולל. דובר גם על כך שנאקוג’ תצא מהמחנות, והסוכנות תקבל את האחריות על המחנות. הסיבה לכך לא היתה רק ממשלת אתיופיה, אלא טענות שהיו לאנשים פה ובמשרד הקליטה לגבי ההתנהלות של נאקוג’. אנחנו הבנו, שברגע שכל זה יוצא לפועל, האחריות על המחנות עוברת אליכם.

ההסכם שלנו עם נאקוג’, הוא שאנחנו מקבלים את האחריות על המחנות רק כאשר יש אישור להביא 600 עולים כל חודש לישראל.

אבל יש אישור.

אנחנו לא יכולים להביא 600 עולים בכל חודש לישראל. נאקוג’ אמרו כי גם בהתחלה הם יהיו מעורבים, כי הם רוצים להיות בטוחים שאכן מגיעים 600 איש כל חודש. ההסכמה שלנו עם נאקוג’, היא שאנחנו ניכנס למחנות רק כאשר אפשר יהיה להביא 600 עולים כל חודש.

זאת אומרת, שעד שלא תוכלו להביא בכל חודש 600 איש, הדברים ימשיכו להתנהל כך. נאקוג’ ידחוף בכל יום עוד אנשים למחנות.

הוא לא דוחף כל יום עוד אנשים. המערכת די יציבה כבר תקופה ארוכה. יש אנשים שמחכים בכפרים. אין תנועה בין גונדר ואדיס. אני הייתי שם וראיתי כי יש אנשים שנמצאים בכפרים. אנשים פונים, פותחים תיקים ומגישים בקשות. זה לא מצב אידיאלי, אבל המערכת היא מאוזנת.

להחלטה שאתם נכנסים במקום נאקוג’ לנהל את המחנות, היו כל מיני סיבות. מה מונע מכם לקחת פיקוד ואחריות על הנושא הזה גם כאשר מביאים רק 300 עולים כל חודש?

ההבנה אליה הגענו עם הממשלה ועם נאקוג’, היא שאנחנו נכנסים למחנות רק כאשר ניתן להביא 600 איש בחודש. לא דובר אף פעם שהסוכנות תיכנס למחנות, אלא רק כאשר תהיה יכולת להביא בכל חודש 600 איש לארץ.

כמה אנשים יושבים במחנות האלה?

בגונדר יש 8,000 איש. באדיס יש קבוצה קטנה ששומרת על המחנה. יש שם גם שני ספרי תורה. נאקוג’ שוקל לסגור אותו ולהוציא את שני ספרי התורה. הוא גם מבין שאין טעם להשקיע שם כסף על חודש. המחנה היחיד הוא בגונדר, כאשר כל חודש עולים ממנו אנשים לארץ. יש לנו שם משלחת שעוכבת אחרי הדברים. ישנה חלוקה בין הארגונים השונים. ההבנה של כולם, היא שאנחנו נכנסים למחנות כאשר מתחילים להביא לפה 600 איש בכל חודש. נאקוג’ לא מוכן שניכנס למחנות מבלי שאפשר להעלות לארץ 600 איש בכל חודש. הדברים קשורים אחד לשני.

אני לא מבינה מה זה קשור. אני לא מבינה מה זה קשור למספר האנשים שנשלחים לארץ. מה פירוש, שאתם נכנסים ולא מנהלים כי אין לכם ניסיון? מי ינהל את המחנות?

המחנות מנוהלים על ידי נאקוג’, שמקבל כספים מפדרציות אמריקניות.

נניח שביוני 2006 אתם תיכנסו למחנות, מה תעשו אז? האם לא תנהלו אותם?

כאשר יהיה אישור להביא 600 איש לישראל, אנחנו ניכנס למחנות. היתה סדרה של הסכמים עם נאקוג’, הממשלה והפדרציות. היה ברור כי החבילה היא חבילה שלמה. לא דובר אף פעם על כך שהסוכנות תיכנס, תנהל מחנות ולא תהיה עלייה. כרגע המצב יישאר כפי שהוא, עד אשר יהיה אישור להביא 600 איש כל חודש. כאשר הסוכנות תיכנס למחנות, הניהול לא יהיה ברמה של היום. כל התהליך, הוא תהליך של הכנת עלייה. לא מדובר על ניהול מחנות כפי שנאקוג’ עושה. מדובר על הכנת עלייה. הכוונה היא, ללימוד עברית ויהדות, תהליך שלם הקשור לקליטתם לארץ.

אם אתם לא תנהלו את המחנות, ותפקידכם העיקרי יהיה להכין את 600 האנשים האלה לעלייה, מי ינהל את המחנות ומי יהיה אחראי להזרמתם של אנשים למחנות במקום אלה שיצאו?

אין שאלה, מי אחראי. ישנם 8,000 איש שמחכים, ועוד מספר אנשים בכפרים שמחכים לדעת אם הם זכאים או לא. ברגע שהם ידעו שהם זכאים, הם יגיעו למחנה. כרגע יש 8,000 עולים בגונדר ו-4,000 באדיס. אין פה מה להזרים. יש מחנות שבהם יש לימודים ומזון. שם אנשים ממתינים לעלייה.

האם אין מישהו שאחראי לניהול של מחנה כזה?

נאקוג’ יושב שם, נותן לאנשים אוכל ועושה להם בית ספר יום. זה לא מחנה שמנוהל. באים תלמידים ולומדים מפי מורים מקומיים, שמקבלים כסף מהאמריקנים. יש חדר אוכל שמבשל לכולם אוכל, ויש גם אמהות שבאות עם תעודות ונותנות לילדם אוכל במקום. זה המהות של המחנה.

הסוכנות קשרה את כל זה לעלייה ונאקוג’ הסכים שהסוכנות תיכנס למחנות בהקשר לעלייה, כי הסוכנות מכינה את האנשים שם לעלייה. הרעיון היה, להרוויח את הזמן. אפשר היה להחליט כי גם במצב הזה מכפילים את המספר ל-600 עולים כל חודש. הרעיון היה להכין אותם ולהרוויח את הזמן. כיוון שיש כבר מועד של עלייה ורשימות של זכאים, אפשר כבר להתחיל ללמד אותם עברית ויהדות, ואף להכין אותם לגיור. כאשר הם באים לפה, הם נמצאים במרכזי קליטה לא יותר מ-12-14 חודשים, ואז הם מקבלים את המשכנתאות ויכולים לצאת החוצה. זו המסגרת של הפעילות כפי שסוכמה.

לפי התמונה שאתה מצייר, אני חשה, שאין לקיחת אחריות על המחנות עצמם. המחנות בעצם יישארו. כשנאקוג’ ניהל את המחנות, ידענו שיש כתובת אחת.

אבל נאקוג’ שם.

אבל דובר על כך שנאקוג’ יוצא. החלטת הממשלה היתה, כי נאקוג’ יוצא משם.

נאקוג’ לא יצא. נאקוג’ עדיין נמצא שם ומעורב. אני דיברתי לפני יומיים עם המנהלים של נאקוג’. הם קיבלו עכשיו עוד כסף , והם מעורבים בכל ההתנהלות שם. נאקוג’ מבינים, כי הסוכנות תיכנס למחנות כאשר יתחילו לזרום 600 איש כל חודש. זאת היתה ההבנה איתם. נאקוג’ עדיין מעורב. הוא אומר כבר חודשים ארוכים, כי הממשלה האתיופית רוצה לגרש אותו, ובינתיים הוא יושב שם ומנהל את המחנות. צריך להבין גם את גודל המחנה ואת מהות ניהולו. לא מדובר במשהו ענק. מדובר במשהו מוגבל, שבו יש בית ספר, מטבח והזנה, בית כנסת, חדר משחקים ומגרש משחקים. אנחנו שואלים פה, למה לא עולים 600 איש כל חודש. את זה ליבנו.

לא ליבנו את העניין, אלא רק שמענו את התירוצים.

ברגע שיתקיימו כל התנאים לעלייתם של 600 איש בחודש, הסוכנות תיכנס ותדאג לעלייתם של 600 איש. היא תכין את המערכת לעלייתם של 600 איש בכל חודש.

הסוכנות היהודית לא רוצה להיכנס ולקחת את האחריות בקומפאונד, כיוון שיש החלטה שאם הממשלה לא תתחיל בהבאת 600 איש כל חודש היא לא תתחיל בביצוע, כיוון שהיא לא רוצה להישאר הרבה זמן באתיופיה.

אתה לא יכול לדבר בשם הסוכנות.

זה לא תלוי בנאקוג’. הם מזמן אמר: "תיקחו את הקומפאונד". זאת האמת.

זה לא נכון. יש נייר שנחתם עם נאקוג’.

זאת האמת. נאקוג’ לא נמצא באתיופיה. נאקוג’ לא קיים בכלל באדיס ובגונדר, כיוון שיש עמותה אחרת שעושה זאת. על פי החוק באתיופיה, נאקוג’ רק מעביר כסף לעמותה הזאת. הקהילה בעצמה מנהלת את ענייניה. אין אפילו נציג אחד של נאקוג’, שנמצא באתיופיה.

נציג האוצר, האם אתם עשיתם עבודת הכנה להביא לידי החלטה תקציבית את הנושא של העלאת המספר ל-600 עולים כל חודש?

לא רק עשינו, אלא גם תקצבנו. הפעם אנחנו לא אשמים. משרד האוצר היה בסדר ופעל לפי ההחלטות. בשנת 2005 הכנו 3 תוכניות מגירה. העלות נגזרת ממועד ההתחלה, ואתה לא יודע איך לתקצב עד שלא יוחלט מאיזה יום מתחילה העלייה. לכן הכנו 3 תוכניות מגירה, מיוני, מאוקטובר ומינואר 2006. בסופו של דבר, בגלל המשא ומתן עם ממשלת אתיופיה, העלייה לא התחילה בשנת 2005 ולכן גם לא תקצבנו.

ממשלת אתיופיה נתנה אישור כבר בחודש אוקטובר.

אבל הממשלה שלנו לא החליטה שמתחילים. אם היו מחליטים, היינו מוצאים את תוכנית המגירה ומתקצבים זאת. זה לא קרה, ולכן לא תקצבנו זאת. בדיוני התקציב של שנת 2006, הוחלט לשים בבסיס התקציב 200,000,000 שקלים לנושא. אנחנו מחויבים מאוגוסט 2005 לשבת עם משרדי הממשלה ולראות מה הצרכים, וגם את זה התחלנו לעשות. לא סיימנו את המלאכה, כיוון שנדחה אותו דיון שחנוך הזכיר.

נאמר פה, כי יש פרוייקטים שאסור להפעיל בזמן מערכת בחירות, אבל זה נאמר בהומור.

מעבר להומור, יכול להיות שיש בזה שמץ של אמת וכדאי לבדוק את זה.

אני רוצה להגיב לדבריו של מר נגוסה. אפשר היה לקבל את הרושם, שההחלטה להעלות את המספר מ-300 ל-600 תלויה במשרד הקליטה, שצריך להתעורר בבוקר ולעשות זאת.

הוא צריך להמריץ את העניין. אנחנו במערכת בחירות, ואנחנו כל יום מדברים על המרצות.

אני לא רץ במערכת בחירות, בעוד שמר נגוסה כן.

אין לזה כל שייכות.

ההחלטה להעלות את מספר העולים מ-300 ל-600 היא החלטת ממשלה, ואנחנו נבצע כל החלטת ממשלה.

אתם מחכים שיתקיים הדיון. אתם צריכים ליזום את ההתכנסות הזאת.

אנחנו יוזמים ללא הרף. אותן שיחות טלפון שהזכרתי קודם, מקורן אצלי. אנחנו לא נהסס להציג בפני הממשלה את חילוקי הדעות לגבי המשכנתאות, אבל אנחנו נבצע כל החלטה שתתקבל.

אנחנו תגברנו את הצוותים שנמצאים באתיופיה באמצעות שני עובדים שהסוכנות מאמנת, עובדים לשעבר של משרד הפנים שמתמחים בבדיקת זכאות. הנציבות ביחד עם משרד האוצר אישרו בינואר גיוס של 10 עובדים מהעדה האתיופית, ובמהלך החודשים האחרונים גייסנו את העובדים האלה. הם כרגע נמצאים בלשכות האזוריות מהדרום עד הצפון.

למה הם לא נמצאים באתיופיה?

הבדיקה נערכת כאן ולא באתיופיה.

למה?

התחקירים נעשים על ידי נציגים שקיימים באתיופיה.

ואתם בודקים פה את ענייני המשפחות.

אנחנו בודקים ענייני המשפחות, השלמת חומר מתוך תיקים קיימים מהמפקד של 1999, בקשות שקיימות אצלנו במהלך כל השנים, ועושים הצלבות. אין תיעוד, הכל מתבסס על תחקירים והצלבות של חומר כתוב. אנחנו לא נהיה הגורם המעכב בעלייתם של 600 איש בחודש. אנחנו ערוכים להגביר את התפוקה של הזכאות. נכון להיום יש יותר מ- 1,850 זכאים לעלייה, כאשר רובם נמצאים בגונדר וכ-250 באדיס. אחוז הבלתי זכאים באדיס הוא פי שניים מאשר בגונדר.

אני שלחתי אלייך מכתב ששלחתי גם לראש הממשלה. באתיופיה יש קבוצה מסוימת שאף אחד לא מתייחס אליה, דוברי הטיגרית. חלקם נמצאים באדיס מעל 10 שנים. לא יכולה להיות אטימות כזאת. יש לי קירבה משפחתית לאנשים האלה. לא יכול להיות שאף אחד לא יתייחס אליהם. האנשים האלה סובלים באדיס מעל 12 שנים. זו קבוצה קטנה, שצריכים להתייחס אליה.

אני הבנתי שהם יהודים.

יש משפחה שבה 4 אחים נמצאים בארץ ו-4 אחים נמצאים באדיס ולא מוכנים להעלות אותם לארץ. לא יכול להיות מצב כזה. מדובר בקבוצה של 2,000 איש בערך. האנשים האלה פונים במשך שנים, ואף אחד לא מתייחס אליהם.

שמעתי על הקבוצה הזאת. בהתחלה היתה בעיה, כי כל השליחים שהגיעו לשם דיברו רק אמהרית.

אפילו ברדיו שלנו אנחנו משדרים 10 דקות בטיגרית.

השאלה היא לא מה יש ברדיו. השאלה היא, האם יש שם אנשים שיכולים לדבר איתם.

לא מתייחסים אליהם בכלל.

היתה פגישה עם סגנית שרת הקליטה וסגנית שר הפנים, ושם קיבלנו תמיכה רבה וסיוע, וסגנית שר הפנים לקחה על עצמה לבדוק אפשרות לזרז את העלייה על ידי יצירת תקציב חריג לעניין הזה. משם אולי תבוא ישועה וסיוע.

אני מבינה, שלא היתה פנייה לוועדת החריגים.

בפגישה שערכנו עם סגנית השר, נאמר לנו כי היא תבדוק את הנושא הזה.

האם ייתכן שהעלייה תתבצע לפני יוני?

יכול להיות. זה תלוי בתוצאות הבדיקות. מוכרחים לומר, שיו"ר הסוכנות דאז, סלי מרידור, היה הראשון שהעלה את העניין הזה בפני ראש הממשלה. לכן, זה לא נכון לבוא היום ולומר לסוכנות שהיא לא עושה, לא נותנת ולא תורמת.

אחרי שהוא עזב הדברים השתנו.

אנחנו עדיין לא צריכים לתת קרדיט, כי אין עדיין כיסוי לקרדיט הזה. אני רוצה להודות למר הילדסהיימר, שהעלה את הנושא. אני רואה שהמזכיר הגיע. אדוני, אנחנו מסיימים דיון על יהודי הפלשמורה. בפברואר 2003 ובמרץ 2005 התקבלו החלטות להכפיל את מספר העולים, והדבר מתעכב ללא סיבה. אני רוצה לפנות לדני קורן ולראות אם אנחנו יכולים לקבל את ההחלטות הבאות:

אנו קוראים לממשלה, לא לדחות יותר את הנושא. היום הסתבר לנו שההחלטות קיימות, התקציבים קיימים בבסיס התקציב, וכי כל מה שחסר זאת התכנסות הממשלה על מנת לתת אור ירוק לפרוייקט הזה. אין שום סיבה לדחות את הביצוע, גם לא הבחירות. מסתבר שקיימים תקציבים בבסיס התקציב, כולל אפשרות להפעיל את זה מהרגע שהממשלה מקבלת החלטה.

לא מהרגע, אלה מהרגע שבו תקציב 2006 יעבור.

אני פונה לממלא מקום ראש הממשלה, ואומרת כי אנחנו רואים בחומרה את כל העיכובים האלה, שאין להם אח רע או סיבה. אנחנו שועדת השרים תתכנס ותיתן אור ירוק, כדי שהדבר הזה יוחל. כרגע העניין נשאר באוויר, משום שנאקוג’ יוצא והסוכנות היהודית לא נכנסה. חבל על כל דחייה. אנחנו נצפה לשמוע, מתי הממשלה מתכנסת כדי לסכם את הנושא הזה. אין שום סיבה לחכות ליוני 2006, כיוון שכל התשתית כבר מוכנה.

אולי גברתי תסייע לנו להעביר את התקציב של שנת 2006. כרגע זאת הבעיה.

אני הבנתי שגם בבסיס התקציב של שנת 2005 אפשר היה להוסיף דברים.

לא.

האם לא קיימת ועדת חריגים?

היא קיימת במגבלות מסוימות. לצערי, יש הרבה פרוייקטים שתקועים, כמו ההחלטה להעלות את מספר העולים מ-300 ל-600. הבעיה היחידה, היא תקציב 2006. ההחלטה התקבלה במרץ 2005, כאשר דיברנו אז על צורך בהסכם עם נאקוג’, הסוכנות וממשלת אתיופיה.

כל זה נחתם.

לשמחתנו, נעשתה עבודה טובה מאוד על ידי משרד החוץ מול ממשלת אתיופיה, ובסוף השנה שעברה זה הוחלט. כרגע אנחנו נמצאים בתקופת בחירות ואין לנו כרגע את התוספת הנדרשת. זו הסיבה היחידה לכך שהעניין מתעכב.

האם אין שום אפשרות להגביר את קצב העלייה של 1,800 הזכאים?

לפי מיטב ידיעתי, אנחנו יכולים להעלות 300 בחודש. אנחנו לא יכולים להתחייב לתוספת משמעותית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00