כנסת פתוחה

PAGE
7
ועדת החוקה, חוק ומשפט

02/03/2006

הכנסת השש-עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 668
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
שהתקיימה ביום חמישי, ב' באדר התשס"ו (2 במרס 2006), שעה 10:10

תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר

חה"כ דני קורן

עו"ד תמר קלהורה – משרד המשפטים

מרב ישראלי

דורית ואג

דקלה אברבנאל

תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006

בוקר טוב, נעבור על התקנות.

יש הערות שהעברתי אתמול למשרד המשפטים, וכולן התקבלו. אעיר אותן בהמשך.

אני מתחיל לקרוא את התקנות, סעיפים 1-2(א).

בסעיף 2(א) במקום "פרקליטות המחוז" יהיה "משרד פרקליט המחוז", זה הנוסח הנכון. עוד תיקון כאן: אחרי "מקום מושבו של בית המשפט" יש להוסיף "או ליועץ המשפטי לכנסת, לפי העניין". כי אם מדובר בעובד כנסת, פונים ליועץ המשפטי לכנסת.

אני משלים את קריאת סעיף 2.

אני מזכירה את ההבחנה בין המדינה לבין רשויות מקומיות ותאגידים סטטוטוריים.

מה לגבי חברות ממשלתיות?

לא.

להן אין חסינות בכלל. הכוונה רק לתאגידים סטטוטוריים המופיעים בתוספת לחוק. כרגע אלו שלושה: המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל ושירות התעסוקה. משרד המשפטים מתכוון להרחיב זאת בצו.

כל הרשויות שהופכות לחברות כעת יוצאות מזה: רכבת ישראל, מע"צ החדשה, הנמלים.

ברפורמה שעשו בנמלים עדיין יש רשות נמלים, וגם חברות.

אני קורא את סעיף 3.

החלטנו שזה קצת כללי מדי, ולכן ייכתב: "יחולו הוראות פרק לב לתקנות סדר הדין" – אלו התקנות לגבי אופן המצאה – "בשינויים המחויבים וכפוף להוראות תקנות אלו", במקרה שיש הוראות סותרות לתקנות אלו.

אני עובר לפרק ג. אני קורא את סעיף 4.

במקום "במסגרת" בסעיף קטן (א) צריך לכתוב "תוך כדי". זה המונח המשפטי לאחריות השילוחית של המדינה.

מה אומר הסעיף בפקודה?

אני קוראת את סעיף 7ב(א). עכשיו אנחנו מסדירים את הצטרפות המדינה – מתי היא מוסרת הודעות, באיזה זמן וכו'.

סעיף 7א(א), זו החסינות: "הוראה זו לא תחול על מעשה שנעשה ביודעין".

יש לתקן הניסוח בתקנה, בסעיף 4(א).

בחוק כתוב: "מעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". צריך לנסח כאן כמו בחוק.

אני קורא את סעיפים 5-7 לתקנות.

סעיף 7 לא טוב, כי הודעת הכרה לא מחליפה כתב הגנה. אפשר לראות בסוף התקנות שיש טופס להודעת הכרה, וזה דבר מאוד מינימלי.

לא הייתה כוונה שזה יהיה מינימלי, אבל זאת הערה שקיבלנו מהפרקליטות וגם ממרב. בכתב הגנה יש גם הכחשות, זה חלק ממנו. הכוונה לא הייתה להגיש משהו לקוני אלא לפרט, אבל הפנו את תשומת לבנו לכך שהפירוט לא מספיק וגם צריך הכחשות ואת כל שאר הדברים. לכן קבענו שתהיה הודעת הכרה, ששם יובהר למה חושבים שהמעשה בחסינות, ונוסף על כך יהיה כתב הגנה.

יש מצב שבו המדינה נתבעת, היא בתוך התיק, היא נתבעה עם העובד, והמטרה להוציא את העובד. אם זה המצב, נכתוב שהיא תגיש את ההודעה עם כתב ההגנה. אם היא לא בתוך התיק, נכתוב שהיא תגיש את ההודעה בתקופה המיועדת לכתב ההגנה, תבקש להצטרף לתיק, ובית המשפט ידחה התביעה נגד העובד ויורה למדינה על הגשת כתב הגנה במועד מסוים.

בית המשפט יקבע מועד להגשת כתב הגנה?

אני חושבת שכן. לגבי המועד להגשת כתב הגנה, בתקנות סדר הדין כתוב שזה המועד שכתוב בהזמנה לדין. ממילא זה לא כל כך רלוונטי אם המדינה רוצה להצטרף.

בדרך כלל, כשיש צירוף נתבעים, כותבים שהיא תגיש כתב הגנה בתקופה הקבועה להגשת כתב הגנה.

אז נעשה את זה אחיד עם התקנות שבהמשך. בסדר.

אם המדינה נתבעת היא תגיש את זה עם כתב ההגנה. אם היא לא נתבעת, היא תגיש הודעה בתקופה הקבועה להגשת כתב הגנה. לאחר הצירוף להליך, היא תגיש כתב הגנה במועד הקבוע על כך – ממועד הצירוף. אישרנו את העיקרון.

אני קורא את סעיף 8(א).

אני מזכירה שהיו שתי סיטואציות לגבי עובד מדינה. ראשונה, שהוא נתבע והמדינה מבקשת להוציאו. שנייה, שהמדינה ביקשה להוציאו והתובע מבקש להחזירו.

בסדר. אני עובר לסעיף קטן (ב). 14 יום זה מספיק?

הרעיון הוא שזה יהיה מהיר. לדעתי פרק הזמן הזה לקוח מסדר דין מהיר. אנחנו רוצים שהעניין יתקדם מה שיותר מהר.

להכין בקשה כזאת ב-14 יום, זה לחוץ. אחר כך מבקשים הארכות. אני שואל אתכן. לי לא מפריע שיישאר 14 יום, אבל תבדקו את עצמכן, ומה שתחליטו תחליטו.

בסך הכול, מוגש כתב תביעה, ובמדינה יתרחש תהליך: יבדקו את העניין, יהיו בקשר עם העובד. הוא ידע אם עומדים להגיש הכרה או לא. זה לא נוחת עליו פתאום שהמדינה לא רוצה לתת לו חסינות. אנחנו גם מכינים הנחיית יועץ מפורטת מאוד בעניין הזה. זה לא שפתאום זה ינחת עליו. לכן נראה לי שהמועד מספיק.

בסדר. אני קורא את פרק ד', סעיפים 9-10. אני עובר לפרק ה', סעיף 11.

הפרק הזה מסדיר את הגשת בקשות הביניים, מה מצרפים, למי ממציאים וכו'. השלב הבא הוא שלב הדיון בבקשה, ואלו הסעיפים הבאים.

אני קורא את סעיף 12.

לגבי סעיף קטן (ד): כל מטרת החוק היא לברר את סוגיית החסינות ולהסירה מעל סדר היום. הרבה פעמים בתביעות נזיקין יש טענות סף למיניהן, ובית המשפט קובע שהוא יחליט עליהן בסוף התיק. אם נאפשר לבית המשפט לעשות זאת, זה יעקר את כל העניין, כי אנחנו לא רוצים שהתביעה תתנהל נגד העובד. לכן כתבנו שעל בית המשפט להחליט קודם בעניין החסינות.

שוב, 14 יום זה מספיק?

גם זה מסדר דין מהיר. אנחנו לא רוצים שזה יעכב את ההליך. קיבלנו הערות, שקלנו, אבל אנחנו לא רוצים לקבוע זמן ארוך יותר.

כאן זה מוטל על בית המשפט.

בתקנה 11 מפנים לתקנות סדר הדין האזרחי בנושא של בקשה בכתב. הכלל בבקשה בכתב הוא שדנים לפי המסמכים בכתב ולא שומעים עדויות. בסעיף 12 נקבע משהו הפוך: שמיעת המצהירים אלא אם בית המשפט יקבע אחרת. הייתי מבהירה את זה, בגלל הסתירה.

נכתוב "יתייצבו המצהירים לחקירה על תצהיריהם".

אני קורא את סעיפים 13-14.

לגבי הגשת כתב הגנה על ידי המדינה, צריך אולי לכתוב "אם לא הגישה קודם לכן". יכול להיות שהיא נתבעת והיא לא הגישה בקשת הכרה.

אני משלים את קריאת סעיף 14. אני קורא את סעיף 15.

זה צריך להיות "ערעור או בקשת רשות ערעור". בחלק מהמקרים זה כך.

אני קורא את סעיף 16. בסדר.

התחילה רטרואקטיבית, אני מבינה שזה בסדר מבחינתכם.

כן. אפשר גם "ביום פרסומן", זה לא משנה.

צריך אישור על תקנות רטרואקטיביות, תבדקי.

בתוספת השנייה כתוב "בית המשפט הנכבד מתבקש לדחות את התביעה" – כמובן, זה במקרה שזה מתבקש, כי לפעמים העובד נמחק אוטומטית. צריך להוסיף כוכבית להסביר באילו מצבים זה נעשה.

בעיקרון, אם המדינה מודיעה הודעת הכרה, התביעה נגד העובד נדחית אוטומטית, ולא צריך לבקש זאת. זה לא בשיקול דעת, ולא צריך לבקש מבית המשפט לדחות. אם זה עובד רשות ציבורית אחרת, יש צורך לבקש לדחות.

יש מצבים שבהם המדינה אומרת שהיא לא מבקשת להוציא את העובד.

במצב כזה אולי צריך להוסיף משפט אחר: בית "המשפט מתבקש שלא לדחות", וָלא הוא יוּצא אוטומטית. לדעתי זו בקשה אקטיבית שהוא לא יוּצא מהתביעה.

אם המדינה מבקשת, בית המשפט צריך לדחות ואין לו שיקול דעת. אבל היא יכולה להחליט שהיא לא מבקשת.

אז נשאיר את זה כך, ורק נוסיף כוכבית מסבירה.

בסדר. התקנות אושרו. תודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35.