כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

20.02.2006

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 551
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ב בשבט התשס"ו (20.02.2006), בשעה 09:30

התנהלות משטרת ישראל בעת הגשת תלונה בגין אלימות על ידי נשים נגד בעליהן

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

דבורה איציק – מרכזת תכנית ארצית לאיתור וטיפול בנשים מוכות במערכת


משרד הבריאות




סנ"צ נורית זיו – רמ"ד אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים




דודו וולף – יועץ השר ומרכז ועדת שרים לאלימות, המשרד לביטחון פנים




ציפי נחשון-גליק – מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה




רונית לב ארי – מנכ"לית המועצה לילד החוסה




רז משגב – יו"ר מטה המאבק למען האב הגרוש




יעקב בן יששכר – מטה המאבק למען אב הגרוש




יאיר תיבון – מטה המאבק למען האב הגרוש




יעקב בן יששכר – מטה המאבק למען האב הגרוש




פנחס זוהר – מטה המאבק למען האב הגרוש




שמעון טג'ורי – מטה המאבק למען האב הגרוש




גיל רונן – יו"ר תנועת "הקול הגברי"

וילמה מאור

מיטל בר שלום

התנהלות משטרת ישראל בעת הגשת תלונה בגין אלימות על ידי נשים נגד בעליהן

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הישיבה הזאת נתכנסה בעקבות פנייה של פורום מטה המאבק למען האב הגרוש. שאלו אותי אם אני גרוש. אני רוצה לומר שאני נשוי עם שלושה בנים ונכדה, ואני חי באושר. שאלו מה פתאום אני מקיים את הישיבה, ולכן רציתי לציין זאת. אני נשוי 34 שנה, ואני מקווה שעד סוף הדרך כך זה יהיה. אני רוצה לתת את זכות הדיבור למגיש הבקשה.

אני רוצה להתחיל ולומר, כי המדיניות והמשנה של רשויות הרווחה והמשטרה בטיפול, בתלונות על אלימות במשפחה, הן שגויות. המשנה של המשטרה מבוססת על נתונים שגויים. את זאת אנחנו למדים ממכתבו של תנ"צ טוביה ינקילביץ. הטענה של המשטרה ושל רשויות הרווחה כאילו יש בישראל למעלה מ-200,000 נשים מוכות, היא טענה שהוכחה ככוזבת. אני שמח לומר, כי שדולת הנשים הורידה את הנתון השקרי הזה מהדו"ח שלה בשנת 2004.


הנתונים האלה מבוססים על המצאה שהופצה בציבור. אין לה שום בסיס מדעי או מחקרי. הנתונים האלה מובאים מתוך מובאה שנמצאת באתר של ויצ"ו, שמפנה לאתרים אחרים. כך הפכו משהו שהוא פחות ממאמר עיתונאי לעובדה קיימת. כתוצאה מכך המשטרה בנתה משנה שהמשמעות העיקרית שלה, היא הפרה בוטה של חזקת החפות, ענישה ללא כל ברור עובדות של האבות הגרושים תוך כדי זריקת מהבית, מעצרם והפרה של זכויות רבות של האבות הגרושים ברגע שמוגשת נגדם תלונה.


אחת התוצאות הקשות ביותר של המצב הקיים, הוא שאבות רבים מתאבדים. לפי הנתונים שחילצנו מתוך נתוני משרד הבריאות על אובדנות, עולה שלמעלה מ-200 אבות גרושים מתאבדים כל שנה. לצערנו, המומחים אומרים שהמספר האמיתי הוא גבוה יותר.


התפיסה ששוררת היום בציבור, במשטרה ובמערכת הרווחה, אומרת שהנשים אינן אלימות וכי האלימות היא נחלת הגברים בלבד. האמירה הזאת עומדת בסתירה לכל מה שאנחנו יודעים ממחקרים שנערכו בעולם, בהם הוכח כי בנושא אחד יש שוויון בין המינים, באלימות בין בני זוג בתוך המשפחה. יש לנו אסופה של 174 מחקרים מכל העולם, שנערכו ב-30 השנה האחרונות. המחקרים האלה מוכיחים, כי לפחות 50% מהתקריות האלימות במשפחה יזומות על ידי נשים.


כתוצאה מהסתה ודמוניזציה של דמות הגבר והאב הגרוש, מתעלמים מן האבות הגרושים. כל תלונה של אישה מתקבלת. ההנחיות של המשטרה אומרות, כי ברגע שמתקבלת תלונה להוציא מיד את הגבר מהבית ולהרחיקו. הדברים אלה הם מתוך ניסיון אישי של רבים מחברי מטה המאבק, ומתוך מחקר שערכנו בקרב קציני משטרה, קציני סיור. ההנחיה שלהם, היא שכאשר מוגשת תלונה לוקחים את הגבר לתחנת המשטרה, אפילו אם מתרשמים בשטח כי אין שום בסיס לתלונה של האישה.

מה היית מצפה שיהיה המצב?

הייתי מצפה שהדברים קודם ייבחנו לגופו של עניין. תנ"צ פיני יחזקאלי מודה, כי למעלה מ-50% מהתלונות כוזבות. אנחנו טוענים, כי האחוז הוא גבוה יותר ומתקרב ל-90%. מחקר נוסף שהתפרסם בביטאון המשטרה אומר, כי בגלל הלחץ הציבורי המופעל על המשטרה היא איננה לוקחת סיכונים ומרחיקה את הגבר מבלי לבדוק קודם. חזקת החפות, שהיא הבסיס לזכויותיו של כל אזרח, איננה מתקיימת ברגע שמוגשת תלונה של אישה. יתרה מזאת, המשטרה מסרבת לקבל תלונות של גברים על אלימות. אנחנו נתקלנו בדיווחים רבים, בהם בתחנות משטרה רבות סרבו לקבל תלונות של גברים על אלימות. סרבו גם לקבל תלונות של גברים על כך שהוגשו נגדם תלונות כוזבות. המשטרה איננה מעמידה לדין ואיננה פותחת חקירה פלילית כנגד נשים שהגישו תלונות כוזבות, בטענה המצחיקה שפעולה כזו תמנע מנשים אחרות להגיש תלונות. עורכי דין מספרים, כי נשים רבות משתמשות בכלי של הגשת תלונות כוזבות במשטרה ככלי לחץ כנגד הגברים.

אתה חוזר ומתאר את המצב. אני רוצה לדעת, לאן אתה שואף להגיע.

אני רוצה להגיע למצב שבו לא תהיה הרחקה אוטומטית של אבות מהבית, וכי כל מקרה ייבדק לגופו של עניין.

לצערי, בארץ שלנו קורה שלפעמים בודקים את זה לגופה של אישה, וזה כבר מאוחר.

זה דגל שמשתמשים בו הרבה.

בארץ הזאת לא שמעתי כמעט על מקרים בהם אישה רצחה גבר.

יש דבר כזה.

אני התחלתי את דבריי ואמרתי, כי מתקיים מסע הסתה כנגד הגברים והאבות בכלל. זה נכון שיש גם רציחות של נשים, ואנחנו נגד התופעה הזאת. אנחנו נגד אלימות בכלל, מכל אדם לגבי כל אדם.

מה היא המטרה שלך?

אנחנו רוצים שלא תהיה הרחקה אוטומטית ושתהיה בדיקה אמיתית של המקרים. אנחנו רוצים שכנגד נשים שמגישות תלונות כוזבות תוגשנה תלונות על יד המשטרה והן תעמודנה לדין. אנחנו רוצים, שלא יהיה מצב שבו אבות יורחקו באופן אוטומטי מילדיהם. במקרה שבו האישה היא זו שמגישה את התלונה הכוזבת, היא זו שתורחק מהבית. אנחנו רוצים, שהמשטרה תקבל את התלונות של הגברים ותחקור אותן. אחוז פתיחת תיקים לאחר תלונות שמגישים הגברים על ידי המשטרה שהופכים ל-א.ת הוא גבוה מאוד. את רוב התלונות שהגברים מגישים המשטרה אינה חוקרת.

לפני רגע אמרת כי המשטרה לא מקבלת כלל את התלונות האלה.

אני מתייחס לאלה שהם מקבלים. יש פה אנשים שניסו להגיש תלונות, ופשוט זרקו אותם ולא אפשרו להם להגיש תלונות. במקרים בהם אפשרו להם להגיש תלונות, סגרו את התיק אחרי שבועיים, כאשר אחר כך הוגש נגדם כתב תביעה.

המשטרה היום נוהגת לסגור את התיקים של התלונות שהתבררו כלא נכונות תחת כותרת שמשאירה את התלונה פתוחה ברישומי המשטרה. התלונות האלה אינן נמחקות. כלומר, אם אישה היום הולכת ומגישה 10 תלונות כוזבות והתיקים נסגרים בסופו של דבר, עדיין כאשר מזינים את תעודת הזהות של האדם קופצת רשימת תלונות. ברגע שהחקירה הסתיימה ללא כתב אישום, המשטרה צריכה למחוק את התלונות האלה מרישומיה.

האם יש מישהו מהצד השני שרוצה להגיב?

זה נכון, שהמשטרה היא לא אורגן יחיד בחברה שמטפל בנושא הזה. אני רוצה להזכיר, כי בעבר ישבה ועדה בין- משרדית מאוד גדולה, בראשות יגאל בן שלום.

אבל פה הטענות הן כלפי אלימות נגד גברים, ואת שולחת את זה לתחום של אלימות כלפי נשים.

במסגרת הוועדה הזאת, שבה ישבו נציגים מכל המשרדים ולא רק מעמותות, הוצגו סטטיסטיקות מדויקות. הסטטיסטיקות האלה הצביעו על התופעה של אלימות במשפחה, מה קורה לילדים לגבר ולאישה בתוך מעגל המשפחה. בוועדה הזאת לא היה אינטרס של גורם זה או אחר. על סמך העבודה הרצינית של אותה ועדה גובשה מדיניות כללית, ששלחה את כל המשרדים ליישם ולבצע מדיניות בנושא של תופעת האלימות במשפחה. הבסיס לעבודה שלנו, היה הבסיס הזה.


אני מדברת ברמה של עובדות ולא ברמה של אוירה. חלק מהדברים שנאמרו כאן הם נושאים התלויים באווירה כלשהי והם לא מדויקים. חלק מהעבירות בן בני זוג, הן עבירות שנעשות בדלת אמות. אנחנו לא יכולים לשים מצלמה בכל בית, ובשל כך המטריה הזאת היא מטריה בעייתית. אנחנו בוחנים את הדברים לא לפי גחמות או לפי רצון כזה או אחר של שוטר. בכל תיק ותיק אנחנו עושים הערכת מסוכנות מסודרת, לפי פרמטרים שמקובלים בעולם.


בכל התיקים, באופן שאינו יוצא מן הכלל, החבלות הפיזיות שנשים סובלות מהן כתוצאה מהתקיפה, הן חבלות פיזיות קשות לעין ערוך.

אנחנו בכלל לא מדברים על חבלות פיזיות.

אנחנו מדברים על הרחקות מהבית ותלונות כוזבות.

מדובר ב-20,000 תיקים שנפתחים בשנה, כאשר 73% הן עבירות תקיפה, עבירות כנגד הגוף ועבירות איומים. הרוב המוחלט הוא של עבירות תקיפה ותקיפה חבלנית. על פניו, הנתונים שנאמרו כאן הם לא נכונים.


אני אנסה לענות לשאלות אחד לאחד, על מנת שהדיון יהיה מסודר. לגבי הנושא של קבלת תלונות כוזבות המוגשות על ידי נשים ושימוש במערכת אני רוצה לומר, כי גם גברים עושים את זה.

זה בכלל לא חשוב. נשאלת השאלה, האם תלונות כוזבות של נשים מטופלות או לא. לא מעניין אותי אם הגברים גונבים. נשאלת השאלה, האם המשטרה מרשה לנשים לגנוב.

יש פה טענה, כי יש סגירה אוטומטית של תלונות של אבות וכי יש פער של 400% לרעת הגברים. אני רוצה להציג את העובדות. בשנת 2005 נפתחו 4,229 תיקים כנגד נשים ו-15,865 תיקים כנגד גברים. מתוך חוסר ראיות נסגרו 15.4% מהתיקים שהוגשו כנגד גברים ו-15.5% מהתיקים שהוגשו כנגד נשים. הטענה, כי כל התלונות של הגברים מסתיימים באי תביעה איננה נכונה. 90% מכלל התיקים הם תיקי פ.א ו-8%-10% מכלל התיקים הם תיקי א.ת. לכן, הטענה היא לא נכונה.

אבל את לא עונה על השאלה. נשאלת השאלה, האם יש טיפול בנשים שהגישו תלונות שנמצאו ככוזבות. האם תלונה שמגישים כנגד גבר, שמתבררת כתלונה כוזבת והמשטרה סוגרת את התיק, האם נמחק או לא.

זה קשור לרישום הפלילי ולא לגבר או אישה. אני מנסה להסביר, כי אנחנו לא הולכים לפי ג'נדר אלא לפי חוק וכלל. אני מראה, כי המדיניות שאנחנו פועלים לפיה היא אחידה כלפי נשים וגברים. גם לגבי הנשים וגם לגבי הגברים, הרישום נשאר.

את מספרת לי את מה שאת רוצה, ואני שואל אותך שאלות כדי להבין את העניין. אני שואל אותך שאלות קצרות, שאת יכולה לענות עליהן ב"כן" או "לא". האם המשטרה עושה משהו כנגד אישה שהגישה תלונה כוזבת?

אני מנסה להסביר את הדברים מהאספקט של ראיות.

את לא צריכה להסביר לי את זה. גם אם תגידי לי כי אסור להגיש תלונה כוזבת, אני אקבל את זה. את לא אומרת לי את זה.

כי הם לא עושים.

במידה ומתגבשות ראיות להודעה כוזבת, מוגש כתב אישום. יש הבדל בין מקרה שהוכח כהודעה כוזבת, לבין מקרה בו יש חוסר ראיות. הנושא של חוסר ראיות הוא לא הודעה כוזבת. הודעה כוזבת היא כאשר אנחנו משוכנעים באופן חד משמעי ואנחנו יכולים לשכנע מעבר לכל ספק את בית המשפט. כאשר התביעה מגיעה לבית המשפט, היא צריכה לשכנע מעבר לכל ספק סביר כי אכן אפשר להרשיע בהודעה כוזבת. לכן, הפער בין מקרים שנסגרים מתוך חוסר ראיות לבין מקרים של הודעה כוזבת, הוא פער שהוא בהכרח גדול. זה לא מספיק שגבר יגיד כי לא היה כזה דבר. אנחנו צריכים ראיות להודעה כוזבת. במידה ואנחנו מגבשים ראיות, אנחנו הולכים לבית המשפט. מי שמתמצא בנושא של תלונות נשים, יגיד לך כי חלק מהנשים שהגישו תלונה חוזרות לבית המשפט או למשטרה ואומרות, כי הן אינן רוצות להמשיך את הטיפול בתלונה. הן לא אומרות כי לא קרה הדבר, אלא כי הן אינן רוצות להמשיך את הטיפול בתלונה.

אבל יש כאלה שמשקרות.

אלה שמשקרות זה כמו אלה שמשקרים. מי שעורך דין יודע, כי הבסיס הראיתי להודעה כוזבת הוא בסיס שאנחנו צריכים אחר כך להוכיח אותו בבית משפט.

אבל ידוע לכם שאלה נשים.

לא ידוע לנו שזה של נשים. אין פה מלחמה נגד אבות גרושים. אתם אומרים, כי המשטרה גמרה אומר להילחם בגברים הגרושים. במאבק הזה של הגירושין יש גברים ונשים. אם קיים שימוש במערכת, הוא גם של גברים וגם של נשים.

אם אתם מוצאים שהתלונה היא כוזבת, אתם מוחקים את התלונה מיומן התלונות שהוגש נגד הבעל?

אם זה כוזב, כן. אם התלונה היא כוזבת, זה אומר שמהצד השני נגנז תיק חוסר אשמה. כאשר התיק נגנז מחוסר אשמה, הוא נעלם מהרישום הפלילי. כל סיבה אחרת לגניזה, כמו חוסר עניין לציבור או חוסר ראיות, לפי חוק הרישום הפלילי, משאירה את הרישום הפלילי למשך כמה שנים. אדם שתיקו נגנז מתוך חוסר עניין לציבור או חוסר ראיות, הרישום הפלילי לגביו נשאר. אין לזה שום קשר למדיניות שלנו בנוגע לאלימות בין בני זוג.


נטען פה, כי ישנה הרחקה אוטומטית. אני רוצה לומר, כי אין הרחקה אוטומטית. ישנן 20,000 תלונות ורק 4,000 מעצרים.

כמה תלונות חוזרות ישנן היום?

אין הרבה תלונות חוזרות. אני מסתכלת על הכל בצורה אובייקטיבית. ייתכן שקיימות כמה נשים שחוזרות שוב ושוב ומגישות תלונה. עם זאת, זה לא קיים כתופעה. ההגדרה שלי לרצדיביסט, זה אדם שיש לו כבר תיק שני. בוודאי שיש נשים שמגישות 4-5 תלונות, אבל לא ניתן לומר שזאת תופעה.


אני רוצה להראות את הדברים בתחום של הפרת הוראה חוקית. בתחום הזה ניתן לומר כי אפשר להעליל על הגבר, כי לא מדובר בחבלות. בדקתי את הנתונים ומצאתי, כי יש 966 תיקים כנגד נשים ו-1,438 תיקים כנגד גברים. הפרת הוראה חוקית מתחלקת לשניים: הפרה הקשורה להסדרי ראיית ילדים, הפרת הוראה חוקית שנועדה להגן, כמו צו הגנה או הרחקה. מתוך 766 תיקים, 61 תיקים הם נגד הגברים. יש 490 תיקים על הפרת צווי הגנה של גברים. כך אנו מוצאים שיש 1,000 מול 966. סגירת התיקים היא זהה. אני מדברת על מדיניות, ולא על הרגש. טוענים פה כי אנחנו סוגרים את כל התלונות של הגברים ומטפלים רק בתלונות הנשים. העובדות מראות כי המדיניות שלנו בשני המקרים זהה. אנחנו לא עושים אפליה לגבי ציבור זה או אחר.

לפי התיאור של הגברת, מדובר במשטרת שוויצריה ולא במשטרת ישראל. הנתונים הם לא כאלה.

מהיכן היא הביאה את הנתונים?

אין קשר בין הנתונים שהיא הציגה למה שקורה במציאות. אני יכול לספר על המקרה שלי.

המקרה שלך הוא לא סטטיסטיקה.

המקרה שלי הוא מקרה מייצג. אני אדם נורמטיבי. אני הייתי קצין בצבא עם רשיון לנשק. לאחר שהתחתנתי התחלתי לסבול מאלימות מצד אשתי. אני לא מדבר על דברים רציניים, אלא על סטירות ודחיפות. לא הגשתי תלונות במשטרה וככה חיינו. כאשר אשתי החליטה כי היא רוצה להיפרד ממני, היא הלכה והגישה מסמכים לבית המשפט מבלי שידעתי בכלל. באותו היום שהיא הגישה את המסמכים לבית המשפט, היא עשתה לי פרובוקציה והתעקשה שאני אחזור הביתה, בעוד שאני הייתי אמור לנסוע להוריי לטפל באמי החולה. היא הזמינה לי משטרה, והם באופן אוטומטי לקחו ממני את האקדח והרחיקו אותי מהבית ל-15 ימים. במקרה הזה לא היו שום סימני חבלה ושום היסטוריה. היא הגישה גם בקשה לצו הרחקה מהבית, ובדיון שנערך בבית דין לענייני משפחה השופט קבע בצורה מפורשת, כי הגרסה שלה לא אמינה והחזיר אותי הביתה. המשטרה לעומת זאת התעקשה והעמידה אותי לדין. אני הייתי צריך לשכור עו"ד ב-4,000 דולר, ולבסוף סגרו את התיק מחוסר עניין לציבור ולקחו לי את הרשיון לאקדח.

לא סגרו את התיק בגלל שיצאת זכאי או מחוסר ראיות, אלא מחוסר עניין לציבור. יכול להיות שעשית את מה שעליו האישה התלוננה.

לא. זאת שיטה.

המשטרה התעקשה להעמיד אותי לדין. כתוצאה מהמכתב של עו"ד שלי, המשטרה נאותה לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. עו"ד המליצה לי לא להסתבך ולהסכים לכך, כי זה יכול להזיק לי במשפט הגירושין בתביעת המשמורת. אני הסכמתי לכך ונשארתי עם הכתם הזה. הדברים שהשוטרת אמרה כאן, אינם נכונים. אני הורחקתי באופן אוטומטי ל-15 יום מהבית. למרות הקביעה של השופט של בית הדין לענייני משפחה, כי הגרסה של אשתי לא אמינה, המשטרה התעקשה להעמיד אותי לדין. אני לא יודע אם היא בכלל נציגה של משטרת ישראל.

אם האישה לא רוצה לתת את הילד לבעל, למרות שיש צו של בית משפט, היא מרימה טלפון למשטרה ואומרת כי הבעל מאיים עליה. מגיעים שני שוטרים שלא מבינים במשפטים ולא יודעים איך להתייחס לכך. ההוראה שלהם היא לקחת את האב. הם אומרים לאב: אל תתקרב כדי לא להסתבך. לך לבית משפט, כי אנחנו לא מתערבים. הוא מורחק 15 יום מהבית, כאשר 30 יום אסור לו לדבר עם האישה. הוא לא רואה את הילדים. אלה משדולת הנשים אומרות כי זה חלק מההליך כדי להרוויח צד כלשהו במאבק הגירושין. גם אם אתה לא אלים, אתה לא רואה את הילדים שלך במשך 30 יום. גם אם יש אמת בטענות, יכולים לבנות פלטפורמה בה הילד ייפגש עם האב.


אני נגד אלימות כלפי נשים. לי יש חבר שנרצח על ידי אישה, יחיאל אוחנה שמו. אני יודע שהיא קיבלה במשטרה העדפה. עד למשפט היא היתה משוחררת. אם אני הייתי מבצע משהו, הייתי נעצר עד תום ההליכים. היא שוחררה עד למשפט, ובמשפט היא באה בטענות למערכת ולכן היא הואשמה בהריגה. מי שמבצע רצח, צריך למצות איתו את הדין. לא יכול להיות מצב שבו אני מרים טלפון למשטרה ואומר כי האישה מאיימת עליי, ולא מטפלים בזה. 7 שנים האישה לא הועמדה לדין, וזה למרות שיש קלטות ותמלול. אני מגיש בקשה להעמיד אותה לדין, כולל ליועץ המשפטי לממשלה, ואז המשטרה אומרת שהדבר הוא בהשלמת ראיות. כאשר הגשתי תלונה על תלונת שווא, אמרו לי כי אני מבזבז את הזמן שלי וכי הם לא יעמידו אותה לדין.

מי אמר זאת? אנחנו רוצים לשמוע את השם, על מנת שנפנה לשר.

אני פניתי לרפ"ק גיא ישראלי.

האם הוא אמר לך, כי חבל לך על הזמן וכי משטרת ישראל לא מגינה על גברים אלא רק על נשים?

זה מה שהוא אמר לי, ואף יותר מזה. כאשר אני הגעתי לתחנה בעקבות התלונה של האישה, אני ישר נעצרתי. אני התלוננתי גם על פקידת הסעד שנתנה יד לדבר הזה. רפ"ק גיא ישראלי וראש מחלקת הנוער הרימו טלפון לפקידת הסעד כדי לבקש את האישור שלה לפעול. זה דבר מטורף. אני לא הפרתי שום צו של הסדרי ראייה. אני יכול להציג בפניכם מקרה נוסף של הגשת תלונה על התעללות מינית בילדה. האדם הזה נחקר והורחק מהילדה. הובהר שלאישה יש הפרעת אישיות ושהתלונה היא תלונת שווא. לקחו לו את הנשק מיידית. הוא פנה וביקש שהמשטרה תפעל ותגיש כתב אישום נגד האישה, ועד היום המשטרה לא פעלה כנגד האישה. אני יכול לומר לכם כי 50% מהתלונות הן תלונות שווא, וזה כדי ליצור עדיפות בהליכי הגירושין. עד היום היינו נורמטיביים, ואיך שאנחנו נכנסנו להליך של הגירושים לכל אחד מאיתנו נפתחו כמה תלונות במשטרה. אם אני אלים, תשימו אותי בבית סוהר. מצד שני, אם אתם מזהים כי מדובר בתלונת שווא שנועדה להביא הישג משפטי בהליך הגירושין, תעמידו את האישה למשפט. אם הייתם עושים את זה, למשטרה היה פחות עבודה, והילדים לא היו מורחקים מהוריהם. את, סנ"צ נורית זיו, אמרת קודם, כי אפשר לשאול את נשות הארגונים. הן מייצגות את העניין הנשי. יש לי בת ויש לי גם אמא. גם לנו יש נשים בתוך כל העניין הזה.

אני עוסקת בתחום הזה מאז שנת 1977. אני עשיתי את המחקר הראשון שעסק באלימות כנגד נשים. בשנת 1983 אני רציתי להמשיך את המחקר, והצעתי להקים מרכז לייעוץ בנושא של אלימות במשפחה, וזה המרכז הראשון שקם בארץ. לא במקרה קראנו לו, המרכז לייעוץ והכוון ואלימות במשפחה, שהפך למרכז לטיפול ולמניעה כי לא היה לאן לכוון. למרות ששאלו אותי, למה את לא מדברת רק על אלימות כנגד נשים, אני אמרתי כי אני רוצה לדבר על אלימות במשפחה, אלימות של נשים כלפי גברים, אלימות של גברים כלפי נשים, אלימות של ילדים כלפי הורים ואלימות בין אחים.


המציאות בארץ ובעולם מראה כי רוב האלימות שמתרחשת בתוך המשפחה, שהיא תא אינטימי, סגור ורחוק מעין הציבור, היא אלימות של גברים כנגד נשים. 90% זו אלימות של גברים כנגד נשים, ורק 10% זאת אלימות של נשים כנגד גברים.

מחקרים בכל העולם אומרים דברים אחרים לגמרי.

היא משקרת במצח נחושה. אתן עובדות על כל המערכת. יש מאות מחקרים שמראים את ההפך.

אני הייתי מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, וגם בתפקיד הזה עסקתי בנושא. משרד הרווחה גם הוא מדבר על אלימות במשפחה ולא על אלימות כנגד נשים, למרות שיש במדינת ישראל 8,000 אסירים ו-200 אסירות, ולמרות שרוב הפציעות שמגיעות לחדרי מיון הן פציעות של נשים. עם זאת, אני חושבת שצריך להתייחס במלוא כובד הראש, הרצינות, החשיבות והמקצועיות לגברים שסובלים מאלימות. משטרת ישראל היא אחת המשטרות המתקדמות והמפותחות ביותר בתחום. היא מהווה דוגמא לעולם בכנסים בינלאומיים. למרות זאת, יש מקום לשיפור. אני הייתי הראשונה שהתחילה להדריך שוטרים בתחילת שנות ה-80, והמשטרה היתה פתוחה מאוד להדרכות. אני חושבת שצריך כל הזמן ללמוד מחדש ולקחת לתשומת הלב את הדברים שאתם מעלים כאן.

כאן הועלה הנושא של אפליה מתקנת. הגברים מרגישים מקופחים. יכול להיות שמשטרת ישראל צודקת ב-90% מהפעמים, אבל מה קורה ב-10% הנוספים? אני רוצה לדעת, מה נעשה בפועל למען ה-10% של הגברים שנפגעים? מה המשטרה והחברה עושות על מנת ש-10% או 5% של הגברים לא יהיו מקופחים?

בקריירה שלי נתקלתי בהרבה מאוד מקרים של מעצרים של נשים ושל פתיחת תיקים לנשים על שריטה של אישה. העבודה היא עבודה מקצועית. גברים מתאבדים יותר מנשים, אבות שקולים מתאבדים יותר מאמהות שקולות. התאבדות זאת סוג של אלימות.

מפעילים על הגברים טרור, ואחר כך אתם אומרים שזאת התעללות.

אני מבקשת שיובאו הנתונים מידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה, על מנת שנראה את התמונה הכללית של הנושא הזה.

אני רוצה להביא נתונים מבתי החולים, נתונים שיהיה קשה לומר עליהם כי הם מזויפים.

זה לא העניין.

אתה מדבר על נתונים מזויפים.

את צודקת, הנשים נפגעות יותר. השאלה היא, מה עושים לנשים הפוגעות. אני לא רוצה עכשיו לשמוע כמה נפגעו. את צודקת. הנשים נפגעות פי 200 מגברים. השאלה היא, האם משטרת ישראל לא מטפלת בגברים שנפגעים.

אתה רואה את היחס. גם שגבר שמתאבד הוא לא בסדר. אלה אנשים אטומים לחלוטין.

אני לא מרגיש טוב עם הצד של המשטרה. כנראה שיש לכם מה להסתיר.

אני עונה בנתונים מול הדברים שנאמרים פה.

את מדברת אלי ולא אליהם. כשמישהו מגיע לחקירה במשטרה, הוא עונה לשאלות. פה את באה לוועדה, אני שואל ואת עונה להם.

אני מציגה עובדות שיש בידי.

היא מוליכה אותך שולל.

אתם אומרים מה שאתם רוצים והן את מה שהן רוצות. שום דבר לא נאמר פה לגופו של עניין. אני שואל, האם אתם באמת נותנים כיסויי לאותם 2% גברים חריגים. אני שואל, האם אתם נותנים העדפה לנשים שפוגעות?

לא.

אדוני היו"ר, אני רוצה להודיע לך, כי קצינת המשטרה, נורית זיו, מוליכה אותך שולל בנתונים שלה. הנתונים שהיא מוסרת הם שקריים. היא מוליכה שולל את כל הוועדה הזאת. את האדם שהיו צריכים להביא לכאן, לא הביאו.אני מדבר על נצ"מ פיני יחזקאלי. הוא כתב בפירוש, כי מעל 50% הן תלונות סרק. לא טופלה אף תלונת סרק עד היום, ולכן גברת נורית זיו מתפתלת. היום מיד נטפלים לגבר ומוציאים אותו מהבית. במשטרת ישראל יש ליקוי מאורות. מדובר במשטרה מושחתת ביסודה. אני אחלק לכם נתונים ששערותיכם יסמרו. בכל תלונה נטפלים לגברים ומוציאים אותם אוטומטית מהבית. אשתי פגעה בי פעמיים באופן פיזי, והתיקים נסגרו כאשר לא היתה תשתית ראייתית.


אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה, שיקום צוות לבדיקת הנושא, כולל נציגים שלנו, נציגי הנשים ומשטרת ישראל. צריך לקבוע שלא יהיו מעצרים אוטומטיים, לא יהיה הרחקה מהבית כאשר אין תשתית ראייתית. רבע מחברי הכנסת ופנו לשר המשטרה, על מנת לשנות את המצב. במשטרת ישראל יש תיק על שמי אצל ניצב דנינו, שצריך להיפגש איתנו על מנת לשנות את המצב הקיים.

זה לא נכון.

אני מבקש, שמכאן תצא החלטה להקים צוות בדיקה שיכלול את נציגי הגברים ונציגי הנשים ונציגי משטרת ישראל, על מנת לחשוב על דרכי פעולה. ההשלכות של הוצאת גברים מביתם, הן הרסניות. הילדים גדלים לפשע, לסמים וזנות. אני מבקש שתצא מכאן קריאה למשטרת ישראל, שתגיד שהיא טעתה. גברים אלימים צריכים טיפול, אבל גם נשים. הנתונים מראים, כי לאורך השנים 100,000 איש נזרקו מביתם. רונית, אנחנו מכירים מהעבר הרחוק. יש מקום לשיתוף פעולה, ואני קורא לשיתוף פעולה. צריך לקום צוות, שישנה את המצב הקיים. אני מוקיע את תלונות השווא שמוגשות למשטרה. צריך להפסיק את המצב הזה. זכות הזכאות לאדם, שאין תשתית ראייתית נגדו, עומדת ברומו של עולם. אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. היום אדם מורחק מהבית מייד כאשר האישה אומרת שהוא תקף אותה. המצב הזה חייב להיפסק לאלתר, מייד.

את הקטע של השחיתות, אני משאירה לפרוטוקול. הנתונים נלקחו מנתוני המשטרה. תוך כדי דיבורים הועברו לאדוני דברים כתובים בנוגע להתעללות של קטינים בתוך המשפחה. אני מבינה שהאנשים כאן עברו חוויות כאלה ועל כן הם מעורבים כל כך. אני משתדלת להסתכל על עובדות ארציות. בנוגע להתעללות בקטינים בתוך המשפחה, אני יכולה לומר כי יש 1,455 תיקים נגד אבות ו-824 תיקים נגד אמהות.

הוועדה תפנה למשטרת ישראל, ותבקש לקבל נתונים שמעניינים את הוועדה, ולא את מה שאתם רוצים לספר. אנחנו רוצים לבקש נתונים על אותו אחוז אחד של הנשים הפוגעות ולא על 99% של הנשים הנפגעות. אני מאמין, שמשטרת ישראל עושה עבודה טובה בקשר ל-99% הנשים הנפגעות, ולא עושה עבודה טובה מספיק בנוגע לאחוז האחד של הנשים הפוגעות.

על סמך מה אדוני קבע זאת?

אנחנו נבקש נתונים, והוועדה תתכנס פעם נוספת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45