PAGE
16
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

26.1.06

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 287

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, כ"ו טבת, התשס"ו (26 בינואר 2006), שעה: 12:00

היום הבינלאומי למאבק באנטישמיות ולציון זיכרון השואה



(לאור החלטת האו"ם)

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר

מיכאל מלכיאור

מיכאל נודלמן

סגנית שרת הקליטה, מרינה סולודקין

יורי שטרן

אילן שלגי

השר לענייני חברה ותפוצות, אברהם הירשזון

עקיבא תור, יועץ הנשיא לענייני תפוצות, משכן הנשיא

רוני אדם, אגף ארגונים בינלאומיים, משרד החוץ

ורדה אשכנזי, מדריכה בנושא היסטוריה, משרד החינוך, התרבות והספורט

ראובן שלום, יועץ בכיר ליו"ר, הסוכנות היהודית

ד"ר רוברט רוזט, מנהל הסיפריה, יד ושם

רוברט ויסטריך, ראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות

דנה פלר - אבידר, מנהלת בית ספר ללימודי העם היהודי, בית התפוצות

קרול נוריאל, חוקרת לענייני ערבים, הליגה נגד השמצה

סושון סרגיי, סגן ראש עמותת ניצולי מחנות הריכוז והגטאות, ארגוני ניצולי שואה

אלי ולק, סגן יו"ר, אגודה לחקר תפוצות ישראל

מרים אביעזר, יו"ר, התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר

נח פלוג, יו"ר, מרכז הארגונים לניצולי השואה

מארק נויגרשל, מנהל נוע"ם, ארגון יוצאי מרכז אירופה

לואיזה וליצקי, קרן נדי"ב – בראשות נבזלין

יעקב לוי

אריק פודר

זיו סקקובסקי

ד"ר יולי נודלמן, עיתונאי בכיר, האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

יצחק הילדסהיימר, עיתונאי, מקור ראשון

טטיאנה צירקסובה, עיתונאית – ראש מדור – האיגוד הישראלי לעיתונות

דנה גורדון

דרורה רשף

היום הבינלאומי למאבק באנטישמיות ולציון זיכרון השואה (לאור החלטת האו"ם)

צהרים טובים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבתה המיוחדת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שמתקיימת הפעם בפגרה, אבל יש סיבות טובות לכך. הסיבה היא שהכנסת מציינת היום את היום הבינלאומי למאבק באנטישמיות ולזכר השואה, ובשתיים תהיה מלאה. השר פנה אלינו וביקש שנקיים ישיבה של הוועדה, וגם אנחנו, בעצם – אני קוראת החלטה שלנו מה-24 במרץ, שבה אנחנו מתחייבים לקיים ישיבה כזו כדי לבדוק איך מתקדם הנושא ברמה של הממשלה, כי הממשלה התחייבה להקצות תקציבים מיוחדים למאבק באנטישמיות, ואנחנו נרצה לשמוע מהשר, שתכף יפתח את הדיון הזה, כיצד נערכת הממשלה.


אנחנו לא רוצים להיכנס לצד הטקסי. ציון היום הבינלאומי לזכר השואה הוא הישג מאד גדול בכל קנה מידה, ודאי שהוא הישג לדיפלומטיה הישראלית, אבל מעבר לכך הוא הישג ברמה, במהות ובזה שציון יום שואה בעצם הופך לפרדיגמה שיש בה מסר מאד חזק. היא מייחדת את השואה, ואנחנו בעצם אסירי תודה שהגענו ליום הזה, גם אם הוא בא מאוחר. יחד עם זאת, אנחנו רוצים היום לדבר, לא על החשיבות של מה שהושג כבר, אלא על השאלה איך אנחנו נערכים כדי שבאמת היום הזה, שיצוין בכל העולם, ובעיקר הפרק שחשוב לנו – הפרק החינוכי לדורות הבאים – יהיה משמעותי. מה עושה ממשלת ישראל, כיצד היא תעביר את אותן הערכות או אותם התכנים למי שיצטרך ללמד, אנחנו מבינים שמי שמונה מטעם האו"ם זה דיפלומט הודי שנולד בבריטניה, שבעצם אין לו רקע לנושא הזה, ואנחנו מבינים שדווקא במשרד החוץ שמחים על כך שזה לא ישראלי או יהודי, כי זה הופך את הנושא להרבה יותר – נקרא לזה – אובייקטיבי. יחד עם זאת, לנו חשוב שבדורות הבאים – ואם מדובר בסין, במנצ'וריה או במקום אחר – ההתייחסות לנושא תהיה התייחסות שגם אנחנו נוכל לחיות עם תכניה.


בבקשה, אדוני השר.

תודה רבה, גבירתי היושבת ראש, רבותיי חברי הכנסת, מכובדי. קודם כל, ביקשתי גם מוועדות אחרות של הכנסת לקיים דיון היום, וביקשתי גם מיושב ראש הכנסת לקיים את המליאה.


באתי לישיבה הזאת, גבירתי, מתוך הערכה עמוקה לפועלך במשך כל השנה, ולא רק ביום הזה. ואני יודע עד כמה חשובים לך ניצולי שואה, ואני גם מכיר ומוקיר את פועלך במשך כל ימות השנה בכנסת ומחוץ לכנסת, כי אני עוד מכיר אותך גם משהותך בארצות הברית.


אנחנו קיימנו היום ישיבת ממשלה מיוחדת, לציון היום הזה, ביד ושם, לאחר שערכנו סיור, ושם החלטנו ש- אל"ף, ממשלת ישראל לוקחת על עצמה לחדש את הביתן המיוחד, הביתן היהודי באושוויץ. אנחנו נקצה לכך משאבים, נבנה קונספציה משותפת, ואני חושב שהכנסת יכולה בהחלט להיות שותפה בעניין.


אנחנו גם קיבלנו המלצות שאני אעביר אלייך – הן אינן אתי היום. קודם כל, אנחנו בעד הקמת כוח משימה בינלאומי כדי שייאבק בנושא של האנטישמיות והשכחת השואה. משום שאנחנו יודעים שלפני שישים שנה העולם ידע והעולם שתק, ואנחנו לא בטוחים שהדברים היום השתנו לגמרי. צריך לזכור וצריך להזכיר, ואנטישמיות לובשת צורה ופושטת צורה. ולכן, אין ספק שממשלת ישראל, בשביל הדורות הבאים, חייבת להקים כוח משימה יהודי ולא-יהודי, כי זאת אולי השעה לחלק אחריות בין יהודים ובין לא-יהודים בעולם. משום שהשואה היא לא דבר יהודי, והיא דבר שצריך להטריד את כלל העולם.


אנחנו עמדנו ושמנו דגש – וחשוב לי להזכיר את זה, ונוח פלוג היה שם גם, אתנו – משווים את השואה היום, או משתמשים במילה "שואה" בכל מיני מובנים ובכל מיני אירועים. צריך להדגיש ולחזור להדגיש. השואה היא דבר ייחודי. שואת היהודים היא דבר ייחודי. לא היה לפניה ואנחנו מקווים שלא תהיה אחריה. משום שגם בזמן האינקוויזיציה – התנצרת – הצלת את נפשך. אם מדברים על השואה של העם הארמני – שהיא חמורה מאד. אין לנו ספק שאם ארמניה הייתה בדרום אמריקה, לתורכיה לא היה עניין להרוג את העם הארמני. הפעם היחידה שרצו להשמיד גזע באשר הוא גזע בכל מקום בעולם, זו הייתה שואת העם היהודי. ולכן, היא ייחודית, ולכן צריך לזכור ולהזכיר אותה.


אני מאד הייתי שמח, גבירתי, ואני אומר את זה גם ליושב ראש הכנסת, אם גבירתי תעמוד בראש כוח משימה – זה אם לא תיבחרי להיות שרה בקדנציה הבאה, אנחנו לא יודעים. אבל, אם תמשיכי בכהונתך בכנסת, הייתי חושב שאת צריכה לעמוד בראש צוות משימה פרלמנטרי עולמי, כי אני חושב שבנושא של החינוך, אנחנו צריכים להיות במוקדי העשייה, ופרלמנטרים בעולם צריכים להתייחס לזה. בכל המקומות שאת ציינת ובהרבה מקומות שלא ציינת. משום שאנחנו שמים היום לב שהאנטישמיות יש לה משאבים בלתי נדלים. אנחנו רואים מה קורה באיראן – אגב, באיראן עומד להתכנס עכשיו כנס עולמי של מכחישי שואה, אחרי שהיו מספר ניסיונות לעשות את זה באירופה, כפי שאת זוכרת, ואנחנו הצלחנו להזים את זה. באיראן לא נוכל לעשות את זה. יש הרבה כסף שמגיע למסגדים ולמוסלמים קיצוניים באירופה, שמלבים את האש. וגם אם יראו בדיאגרמות מסוימות שיש ירידה כזאת ואחרת, זה חשוב. אבל צריך להבחין בין שואה חבויה לשואה גלויה. ואם אנחנו היום רואים ברוסיה ובאוקראינה שהאנטישמיות הולכת וגואה, זה אומר שהיא הייתה חבויה הרבה מאד שנים, וזה אומר שרק במאמץ חינוכי ארוך טווח לדורות הבאים, כשמדינת ישראל נושאת תפקיד חשוב בו, נצליח להזים את הדבר הזה, ואני חושב שלך, גבירתי, יכולה להיות תרומה גדולה לנושא הזה. לא הרבה חברי כנסת עוסקים בכך כל השנה, ואי אפשר לעסוק בזה רק בימי הזיכרון. תודה.

תודה רבה. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לסגנית השרה, חברת הכנסת מרינה סולודקין.

אני אצטרך עוד מעט ללכת.

כן. דבר אחד רציתי לשאול את כבוד השר, או שני דברים: אחד, כוח המשימה הבינלאומי, הכולל, לא הפרלמנטרי. הכוונה היא לכוח משימה שאנחנו נוביל אותו? שאם לא כן, אולי כן קיים כוח משימה כזה שבזמנו קם בשבדיה.

אני יודע, אני יודע. כן. אבל יכול להיות שצריך להיות כוח משימה שאנחנו נוביל אותו. אנחנו צריכים לגבש את הקונספציה בנושא הזה. החשוב הוא קודם כל שממשלת ישראל שמה את זה על סדר היום, אמרה שהיא מוכנה לעשות את העניין, שהיא מוכנה לתת דגשים לנושא הזה – זאת החשיבות הראשונית. איך לבנות את זה, מה לבנות, זה באמת לא בישיבה הזאת.

תודה רבה. ואני גם רוצה לשאול אם יש בכל זאת איזשהו תקציב שהממשלה מוכנה להקצות? אנחנו כבר דיברנו וכבר פנינו לגבי תקציב לציון שנת השישים. הייתה אמורה להיות תשובה מהאוצר. כבוד השר אז לא היה בתפקיד הזה, אבל אני מניחה שהוא ירצה לעקוב אחרי העניין הזה ולחזור אלינו עם תשובות.

אל"ף, ממלא מקום ראש הממשלה אמר שזה דבר חשוב מאד – הוא גם שר האוצר – ואני אשמח אם תביאי לי דברים לשוחח אתו, לדבר אתו ולדאוג לכך שיוקצו לזה משאבים כפי שצריך. את יודעת – יש תמיד מאבקים בין מה שדחוף למה שחשוב. אז עוסקים במה שדחוף, אני חושב שאנחנו חייבים לעסוק גם במה שחשוב, וזה בהחלט נושא חשוב מאד.

תודה. בבקשה, מרינה.

תודה רבה ליושבת ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברתי הטובה, קולט אביטל. כבוד השר, אנחנו היום מציינים את זכר השואה ועכשיו זה יום בינלאומי, אבל אני אומרת לכם שלממשלת ישראל, למדינת ישראל ולחברה הישראלית, יש הרבה חובות לניצולי שואה. כאן אני רואה נציגים ומנהיגים של ארגונים של ניצולי שואה, ואני אומרת לכם שאנחנו, כל הכנסת הבאה, הכנסת ה-17, חייבים לסיים את החוקים בנושא של סטטוס ניצולי השואה, ודבר שני, יש לנו, קולט, מאבק משותף שעדיין לא סיימנו. באוצר של מדינת ישראל חושבים שזה נכון וצודק לעשות מיסוי של כסף מגרמניה. ואנחנו עדיין לא פתרנו את המקרה המיוחד של מיסוי כסף מגרמניה על ידי הנהלת ההוסטלים. ומכאן אני פונה לשר האוצר וממלא מקום ראש הממשלה, שאנחנו צריכים להפסיק לגמרי את התופעה הזאת, ואף פעם לא לראות כסף מגרמניה כהכנסות של אזרחי מדינת ישראל ניצולי שואה. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת יורי שטרן, ולאחריו נח פלוג.

אני שלחתי הבוקר מכתב באותו נושא לממלא מקום ראש הממשלה, שהוא במקרה או שלא במקרה גם שר האוצר, שזה דבר שהוא פשוט מזעזע. ובזמנו קיימנו ישיבה בוועדת העלייה והקליטה, ואני הוכחתי - - -

יותר מישיבה.

סדרת ישיבות.

אני מדבר – הישיבה עם השר הייתה, לדעתי, אחת, עם שר הבינוי והשיכון, דאז.

ועם המנכ"ל שלו, פעמיים.

כן. והראיתי את הנתונים שמראים שבעצם הפקידים פשוט משקרים לשרים. הם נותנים נתונים מנופחים לחלוטין, וכולי, בקשר לכמה זה עולה. אבל גם אם זה היה עולה כמה שהם אומרים, זה לא פותר אותנו מהקביעה שזה דבר בלתי סביר, במיוחד במדינה יהודית.

באף מקום בעולם, לא מחשיבים את ההכנסות האלה למיסוי.

כן. אנחנו פה נעשינו אכזריים ביותר לניצולי שואה, גם בנושא הזה וגם בכל נושא של המעמד. החוק עבר קריאה ראשונה, אני מקווה שהוא יעבור.

אני רק רוצה להשלים שמה שקורה הוא שמסתתרים מאחורי כל מיני טיעונים מלומדים של היועצים המשפטיים, שלא מדובר במיסוי.

אני מתבייש לצטט ממכתבה של שרת המשפטים, גברת ציפי לבני, שהיא מסבירה לי שהיות שגרמניה היא זאת שאחראית על סבל היהודים, למדינת ישראל אין שום אחריות למצבם של ניצולי השואה אצלנו. זה היה ערב הדיונים שלנו בחוק מעמד ניצולי השואה, העברנו אותו בקריאה הראשונה והחוק התייחס אך ורק ל- 22,000 מניצולי השואה שחיים מהבטחת הכנסה, שזו בושה וחרפה כשלעצמה.

אם הוא עבר קריאה ראשונה הוא גם יהיה בכנסת הבאה. נטפל בזה.

הוא גם יהיה בכנסת הבאה.

צריך לעשות מאמץ.

אם לכבוד האירוע תחליט הממשלה לתמוך בחוק, אנחנו יכולים לאשר אותו בקריאה שניה ושלישית עדיין בכנסת הזאת. יש עוד סוגיות מסוימות שחייבות להיפתר.

פה נפתח, באמת, כפי שקולט אמרה, "שוק" ענק של פעילות חינוכית, כשהממשלה חייבת לתת תקציב ליד ושם כדי להתעסק בזה. אנחנו חייבים לתפוס יוזמה, אחרת האחרים יבריחו – ודבר שלישי שהוא טכני, יחסית, זה הפיצול שנוצר פה. יש לנו יום השואה שלנו – אני לא הייתי מוותר עליו – ויש את יום השואה הבינלאומי. וצריכים פשוט לחשוב איך אנחנו מציינים את זה.

אם לאחד את זה? אני הייתי משאירה את זה ככה.

כן, אבל זה עדיין יוצר – גם במערכת החינוך – שני תאריכים.


ודבר אחרון – זאת פניה לארגוני ניצולי השואה – זה לא יתכן שהמסה הגדולה של ניצולי שואה יוצאי ברית המועצות, במיוחד אלו שהגיעו בשנות התשעים, כמעט ולא מיוצגים במסגרות של ה- Claims Conference . בכלל לא. וברוב הארגונים היהודיים שדנים עכשיו בנושא הרכוש היהודי לא מיוצגים, ולכן האינטרסים והבעיות הספציפיות שלהם לא מקבלים שום ביטוי – אבל ממש שום ביטוי – בפעילות של הארגונים האלה. וזה דבר שחייבים לתקן.

תודה רבה. נח פלוג, ולאחר מכן חבר הכנסת שלגי. פרופ' יולי נודלמן אחריו.

הוזמנתי לישיבת הממשלה שהתקיימה לאור יום השנה שהאו"ם קבע שזה יום הזיכרון לשואה, ואנחנו אמרנו שזה גם יום המלחמה באנטישמיות. וכל הממשלה קודם סיירה ביד ושם. לפי דעתי זה חשוב מאד.


יש לנו בעיה אחת. שיותר קל – ואני רוצה להגיד את זה – לזכור את אלה שנספו ולשכוח את אלה שנשארו בחיים. ואני מוכרח להגיד שאני שמח שהירשזון, שבדומה לקולט, פעל רבות לטובת ניצולי השואה, הוא עכשיו השר הממונה על הנושאים האלה, ואני מקווה שהוא יעשה, בתור שר התפוצות, דברים שנחוצים.


גם היום, אני מוכרח להגיד, שהוא דיבר בישיבת הממשלה, ואמר שחבל שאנחנו זוכרים את השואה וזוכרים אולי, הוא אומר, את ניצולי השואה, פעם בשנה ולא כל השנה. ואני חושב שחשוב מאד שהוועדה בנושא זה תקבל החלטה. החלטה שמחייבת לזכור לא רק את אלה שנספו – חשוב מאד לזכור – אבל לזכור את זה שיש פחות ופחות ניצולי שואה והבעיות שלהם הן יותר ויותר גדולות. ואם ציפי לבני כתבה לך שזה נושא שהגרמנים חייבים, זה נכון. הגרמנים חייבים. אבל מי שפועל לטובת הניצולים כלפי הגרמנים, לא מקבל עזרה מהממשלה, כדי שיוכל לפעול.


מרכז הארגונים, שהוא במסגרת ה- Claims Conference, פעל להשיג את הרנטות ולהשיג את עבודת הכפייה – לא מקבל שום תמיכה מהממשלה, מאותה שרת המשפטים. כך שמצד אחד אומרים: זו לא הממשלה, אלה הגרמנים. מצד שני, לא נותנים לנו לפעול נגד הגרמנים. תודה.

תודה, חבר הכנסת שלגי, בבקשה.

אני סבור שהחלטת האו"ם מלפני שנה, לקבוע את ה-27 בינואר כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היא הישג חשוב למדינת ישראל ולעם היהודי. ותפקידנו פה הוא קודם כל להיות הקטר שמושך את הפעילות הבינלאומית בנושא הזה. ואני מניח שהאו"ם יקבל, ברצון, הירתמות של ישראל והארגונים היהודיים לנושא הזה, ואנחנו פה מדברים על תהליך. אנחנו לא מדברים על השנים הקרובות, שהן חשובות מאד, כי בשנים הקרובות עדיין ניצולי השואה חיים בתוכנו. אבל, אנחנו צריכים לחשוב גם על העתיד הרחוק הרבה יותר, ומה תפקידם של מדינת ישראל והעם היהודי בהובלתו של היום הזה. ואנחנו לא צריכים להסתכל בנושא הזה בשום אופן דרך הפריזמה של הכסף. מדינת ישראל והעם היהודי יכולים להקצות משאבים לנושא הזה. ושוב, אני לא מדבר על השנים הקרובות או על השנים הקרובות בלבד, אני מדבר על דורות לבוא.


ובמדינת ישראל אנחנו נצטרך למצוא דרך לקיים את שני המועדים. את יום השואה שלנו – שאסור לשנות אותו ואת מהותו – ואת יום הזיכרון הבינלאומי, ה-27 בינואר, שאפשר לתת לו, למשל, אופי של יום עיון יותר היסטורי, מדעי, באנטישמיות בכלל, והשואה כאיזשהו שיא בתהליך האנטישמיות, שמאז לא נעלמה, לצערנו. ואנחנו יודעים שיש בה עליות ומורדות, ושוב עליות. יש לנו אחריות בנושא הזה, ומטבע הדברים, מי שמסוגל לחקור את האנטישמיות וללמד את האנטישמיות אלה אנחנו, היהודים. ויתכן שהכנסת לא צריכה להשאיר בידי הממשלה, או בידי הממשלה בלבד, את הובלת הנושא, ולחשוב בכנסת הבאה על חקיקה, שתיתן אופי ליום הזה – יום הזיכרון הבינלאומי לשואה במדינת ישראל. אני לא מדבר כרגע על הפעילות של ישראל והארגונים היהודיים של ישראל בזירה הבינלאומית. אני מדבר על האופי שצריך לתת לו במדינת ישראל, כולל במערכת החינוך ובצה"ל. שלא יהיו שני ימי שואה, אלא שיהיה יום אחד שהוא יום השואה, שלנו, ויום אחד שהוא יום לעיון, למחקר, לדיונים בנושאים כמו הכחשת השואה, האנטישמיות על צורותיה השונות בעבר ובהווה.

תודה רבה. ד"ר יולי נודלמן.

אצלנו, אצל היהודים, תמיד מישהו אשם. ככה גם אנחנו מדברים כל הזמן על תופעת האנטישמיות, שהיא תופעה עולמית, ועמים אחרים אשמים באנטישמיות. אנחנו צריכים לא לשכוח מה אנחנו - מדינת ישראל - תורמים לעליית האנטישמיות ברוסיה ובאוקראינה.

אני הבנתי אותך נכון? אנחנו תורמים לעליית האנטישמיות?

אנחנו גם צריכים לדעת מה אנחנו - מדינת ישראל - תורמים לעליית האנטישמיות ברוסיה ובאוקראינה. אנחנו מסתובבים עם כמה אנשים ברוסיה ובאוקראינה, ויש תופעה מאד מעניינת, כי מסתכלים על מדינת ישראל כמקלט לעבריינים שבורחים מרוסיה ומאוקראינה, מארצות אחרות, ושמדינת ישראל עוזרת להם לגנוב את הכסף, מיליארדים, מהעם הרוסי, העם האוקראיני, ולהעביר אותם למדינת ישראל. לכן, זו אחת מהסיבות של התפרצות האנטישמיות היום. ההתפרצות של החיים היומיומיים. זו לא התפרצות ממלכתית, זו לא התפרצות של פוטין. זו הרגשה של העם הרוסי, זו הרגשה של אוקראינים, ואני כבר אומר מראש – אני נכד של רב חסיד, ולכן אני מדבר לא בשם העם האוקראיני אלא בשם העם היהודי. אנחנו צריכים לא לשכוח, שאנחנו הפכנו למקלט של כל העבריינים של ברית המועצות לשעבר. רוצחים, אוליגרכים, אחרים, שמקבלים מיד – ופה אני מאשים את משרד הפנים, שמקבל מיד את העבריינים האלה, נותן אזרחות, דרכונים וכיסוי. דבר שני שכמובן צריכים לא לשכוח, ש-250,000 איש מרוסיה, אוקראינה ומקומות אחרים, הגיעו לארץ כבעלים, כנשים, ויש רדיפה אחרי זוגות מעורבים. יש רדיפה אחרי נשים ובעלים. לכן, משרד הפנים - - -

אני מבקשת לקצר, אדוני.

אני מבין שזה לא בדיוק הקו, כן? אבל מה שאני רוצה להגיד - - -

לא. אני שומעת אותך. כל אחד יכול להגיד פה מה שהוא רוצה, רק אנחנו מוגבלים בזמן.

אני מסיים. אני אומר ככה: יש לשים קץ לזה שמדינת ישראל, בקלות, מקבלת עבריינים ממדינות, כך שהם כולם יהודים, או שנותנים זיהוי יהודי, אבל למעשה הם לא יהודים. וכאשר אנחנו נפסיק את התופעה הזאת ונקיא אותה, העם הרוסי יהיה פחות אנטישמי. האנשטישמיות ברחובות תהיה פחותה.

עד אז לא יהיו אנטישמים.

תודה רבה. הדברים האלה יכולים לעורר - - -

אני לא מסכים אתך. העם הרוסי היה אנטישמי גדול, בלי מדינת ישראל.

· - -

אני מבקשת – זה נודלמן נגד נודלמן פה. יש לנו עד השעה אחת, ואני מאד מבקשת שכל אחד יקצר, לא יותר מחמש דקות. סדר הדוברים: חבר הכנסת הרב מלכיאור, יעקב לוי, ואחר כך אני ארצה לשמוע ממשרד החוץ מה ההיערכות. בבקשה.

קודם כל, אני מתנצל שבאתי באיחור, אני בא מסמינר ביד ושם בנושא של הוראת השואה, סמינר על נושא מאד חשוב שהתקיים הבוקר.


אני רוצה להתייחס לכמה דברים. קודם כל לשאלה שאני מבין שעלתה לגבי הניצולים. אני מבקש שנקבל החלטה, כבוד היושבת ראש. מה שקורה עכשיו עם הקיצוץ לניצולים – פשוט בושה וחרפה. עם כל הכבוד לזה שגרמניה צריכה לעשות וכולי. קודם כל, גרמניה עשתה לא מעט והיא עוד צריכה לעשות הרבה יותר. אבל לא זה העניין. העניין הוא שחיים בינינו אנשים שעכשיו, בעקבות קיצוצים שהיו, או בעקבות הגברת הצורך אצל ניצולי השואה, לא מקבלים היום את השירות הבסיסי שקיבלו לפני שלושה חודשים.


למשל, ניצול שואה שיוצא מבית החולים, לפני שלושה חודשים הייתה לו עזרה, קיבל - - -

אתה מדבר על ביטוח לאומי או על הקרן?

הקרן. אבל לקרן אין כסף, והקרן הפסיקה לגמרי, מהאחד בינואר, את התמיכה. הביטוח הלאומי עוד לא נותנים – זה עניין של תהליך ארוך, עד שמקבלים מהביטוח הלאומי. אני חושב שזה דבר שהוא פשוט בושה וחרפה. הייתה הבטחה של האוצר – אני זוכר בישיבה שהייתה לנו שם ב - - -

נכון. אבל הייתה הבטחה של האוצר קודם כל לגבי השנה שעברה – את זה הם פחות או יותר נתנו. אמנם הורידו לעצמם חמישה אחוז דמי טיפול, שזה כשלעצמו – אין מדינה כמו מדינת ישראל - - -

עמלה.

עמלה. הם לוקחים עמלות. אבל היה אמור, והייתה התחייבות של האוצר גם להקצות לנושא הזה כסף השנה.

לא. יותר. הבטיחו להקצות, על פי מה שזכור לי, 14 מיליון השנה, ופשוט לא עשו את זה. אני חושב שאחר כך אפשר להתווכח עם הגרמנים ועם כל העולם. צריכים לעשות את זה ואנחנו גם עושים את זה – די באפקטיביות, אני חושב. אבל מה זה קשור לעניין? יש לנו אזרחים, חיים בתוך מדינת ישראל, וזו קודם כל אחריות שלנו. אני מבקש שנקבל החלטה חד משמעית שדורשת מהאוצר לעמוד בהבטחות שלו. אם יקבלו את ה-14 מיליון האלה, אז לפחות אפשר יהיה לפתור את שני הקיצוצים הגדולים בנושא הזה, שעכשיו קיצצו בוועדה. אז אני מבקש מאד להציע את זה. זה דבר אחד.


דבר שני, לגבי הימים האלה. תראו: העניין של ה-27 בינואר, זה לא עניין שהתחיל עם החלטת האו"ם. זו החלטה שהעברנו כבר בשטוקהולם בינואר 2000, ושכמעט בכל מדינות אירופה כבר הייתה נהוגה. יש לנו בלוח העברי ארבעה ימי צום על חורבן הבית הראשון. ארבעה ימי צום שעוד הרבה מאד יהודים שומרים, וזה על משהו שקרה לפני 2500 שנה. העוצמה של השואה היא כל כך חזקה, שלהגיד שאנחנו לא יכולים יומיים בשנה וכולי – ברור, אנחנו צריכים למצוא, וזה צריך להיות, חבר הכנסת שלגי, תהליך של הבשלה. אסור לוותר על הכ"ז בניסן, זה היום הממלכתי, זה התקבל, יש לזה את הדרך שלו, את הטקסים שלו, את הכל.


צריכים למצוא את התכנים של ה-27 בינואר. גם הדברים שעלו פה. יש עוד הצעה שדנו בה עכשיו בכובד ראש ביד ושם, יש גישות שונות לזה, אבל למשל, שזה יהיה יום שיוקדש לנושא של חסידי אומות העולם, שלא מקבלים מקום באף יום בשנה. הצעה, אגב, שנתמכה מאד על ידי הרב לאו ואחרים שם, בדיון שהיה לנו ביד ושם. אני לא מקבע שזה ואין בלתו. הנושא של האנטישמיות ודאי שיש לו מקום. גם הלקחים האוניברסליים של השואה. תמיד אנחנו חייבים באיזון בין הייחודיות של השואה לבין הלקח האוניברסלי, שאנחנו שוכחים אותו פה, במדינת ישראל.

אני מבקשת לסיים.

אני אסיים, עוד שניה. בכל זאת, זה לא – בכל זאת, לא רק אני טיפלתי, אבל גם זה שאנחנו מציינים את זה היום בכנסת, גם זו הייתה הצעה שלי.


אני רק רוצה לסיים בזה: יש ויכוח גדול בעולם לגבי נושא ייחודיות השואה, וזה המאבק ברוב המדינות. אבל אני גם מאד מדגיש, שאם אין ייחודיות של השואה, אין גם זיכרון של השואה. חייבים להדגיש את זה. אבל יחד עם הייחודיות, גם את כל ההשלכות האוניברסליות שבלעדיהן, גם אין משמעות לציון היום הזה.

רב תודות. יעקב לוי, בבקשה.

רק לעדכונכם, הכנתי עבור יושב ראש הכנסת איגרת שיצאה ל-144 ראשי פרלמנטים ונשיאי סנט בכל העולם, לצורך חידוד הערנות שלהם בקביעת היום המיוחד הזה על ידי האומות המאוחדות, ובבקשה לציין אותו בדרך מתאימה בפרלמנטים או בסנאט. קיבלנו עד כה עשרות תגובות מיושבי ראש פרלמנטים, הן באגרות ישירות לתשובה, הן דרך שגרירויות ישראל בעולם. חלקם חשבו לציין את זה ממילא, חלקם אולי התעוררו בעקבות האיגרת הזאת, לתת איזה ציון, אחרים מציינים את זה במועדים אחרים, מתאימים למדינות שלהם. אופן הציון שונה ממקום למקום. טקסי, דקלרטיבי, לפעמים חינוכי. אם וכאשר תתממש ההצעה של השר הירשזון לנושא task force, יש לנו כבר תשתית שהיא שלב ראשוני בעצם, ואפשרות להרחיב ולהעמיק את הציון הזה ולתת לו את הכיוונים המלאים, לאור מה שנאמר כאן ולאור החלטת יושבת הראש.

לא, אבל יש גם בכל זאת – קם בינתיים בצורה רשמית הארגון של פרלמנטרים יהודיים בעולם, וגם אותו צריך להפעיל בעניין הזה, כתשתית. אז השנה זה כבר מאוחר, ולמרבה הצער אני כמעט לא השתתפתי בכנס שהיה בארץ, אבל זה בדיוק התחום שבו ניתן להפעיל את הארגון הזה.

ברשותך אוסיף שבמפגש הזה ניתנה להם האיגרת הזאת והנחייה.

תודה רבה. רוני, בבקשה.

אני מנהל מחלקת האו"ם במשרד החוץ. אני יוזם ההחלטה, עומד מאחוריה.

יוזם ההחלטה באו"ם?

כן.

יפה (מחיאות כפיים באולם). אמנם לא מוחאים כפיים בכנסת, אבל בכל זאת.

תודה רבה.


אז באמת זה היה מבצע דיפלומטי רב היקף. שישה חודשים עבדנו עליו מאז שהרעיון נהגה ועד שהתקבלה ההחלטה, בעצם. התחלנו בארבע מדינות שהן חברות שלנו, שקיבלו את ההחלטה בעולם, שהן אוסטרליה, קנדה, רוסיה וארצות הברית, פנינו למדינות האלה מכל מיני סיבות, אבל בעיקר בגלל שהן מדינות ידידותיות.

האחד, לקדם נרטיב יהודי וישראלי באו"ם, על חשבון הנרטיב הפלסטיני שמאד דומיננטי באו"ם, והשני, כמובן, הייחודיות של השואה, והגיע הזמן אחרי שישים שנה שתהיה החלטה כזאת.


כמובן שגל ההצלחה היה מושב מיוחד של העצרת הכללית, שהוא גם יוזמה של האגף שלנו במשרד החוץ, המושב של העצרת שהיה ב-27 בינואר 2005, לפני שנה, לציון שישים שנה לשחרור אושוויץ. המועד שנקבע בניסוח ההחלטה, כפי שהרב מלכיאור אמר, הוא גם בעקבות ההחלטות של ה- task force, אבל בעיקר בגלל משום שזה יום שחרור אושוויץ, ומדינות כבר ציינו את היום הזה.


לגבי יישום ההחלטה באו"ם – הזכרת את Shashi Tharoor. הוא קיבל על עצמו את האחריות, משום שהוא ראש האגף לקשרי חוץ של האו"ם. הוא מיישם ההחלטה לפי החלטת העצרת. יתכן שנכניס עובד ישראלי, אם זה יהיה אפשרי, לתוכניות הספציפיות שהאו"ם מארגן לגבי הנושא הזה.

סליחה, רוני. האם יד ושם יהיה שותף להכנת התכנים או ערכת הלימוד או משהו כזה?

בהחלט. אני קיבלתי פניה ראשונה ממשרד החינוך, מהממונה על החינוך העל-יסודי לפני כחודש, ששאלה אותי מה לדעתי צריך להיות היישום של ההחלטה במשרד החינוך. אמרתי שביום השואה יש כבר אירועים, ולכן אולי כדאי להתמקד בנושא הבינלאומי, בבינלאומיות של השואה, בנושא של הכחשת השואה, בנושא שלה האנטישמיות, במרכיבים המרכזיים של ההחלטה. את המרכיבים המרכזיים של ההחלטה תוכלו לראות בנוסח של ההחלטה, בחלק האופרטיבי.


נכון להיום אני רוצה לדווח, אל"ף, שהאו"ם הקים אתר אינטרנט מיוחד שנפתח אתמול, שנקרא: “Remembrance and beyond”, וזאת יוזמה של Shashi Tharoor, והיום זה היום הראשון שהוא פועל. ובאתר הזה יספר האו"ם על מה שהוא עושה בכל העולם – ואכן, משרדי או"ם בכל העולם, באמצעות הנציגויות שלנו, דיווחו לנו שהם מיישמים את ההחלטה ומאזכרים מחר את יום הזיכרון. בעצרת הכללית ייערך אירוע מאד מיוחד מחר, תערוכה על אושוויץ שנפתחה אתמול.

דבר נוסף שאנחנו רוצים להגיד לגבי פעולות שלנו, זה שיזמנו חותמת דואר שתצא מחר, חותמת דואר מיוחד ליום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה, החלטת האו"ם 60/7, שחולקה לכם, והחותמת הזאת מחר תהיה בבתי הדואר בישראל.

איך הצליחו לא להזכיר פה את המילה יהודים?

הנושא היה זיכרון השואה, ואם אתם רוצים, אני יכול לפתח את הנושא של המשא ומתן שהיה לנו עם מדינות אירופה, שכל כך היינו זקוקים להן, על מנת ליצור קואליציה של 104 מדינות שתמכו ו"שישבנו" בהחלטה.

למה? יש. הנה: "-that the Holocaust will resulted in the murder of one third of the Jewish people - -"

על מה אתה מדבר? צריך רק לדעת לקרוא. זה לא לוקח הרבה זמן. זה רק עניין של לקרוא.

ודאי שיש אזכור. כל הרעיון היה ליצור קואליציה של מדינות רבות ככל שניתן, ואכן 104 מדינות לבסוף הצטרפו. ההחלטה התקבלה בלי הצבעה, התקבלה בקונצנזוס. אפילו איראן הצטרפה לקונצנזוס. אף מדינה לא ביקשה הצבעה.

זה עוד היה הנשיא הקודם באיראן.

זה לא משנה.

לא. זה לא היה הנשיא הקודם, כי זה לא היה לפני שנה, זה היה לפני חודשיים. אמרת לפני שנה, אבל זה לא נכון.

תודה. פרופ' רוברט ויסטריך, בבקשה.

אני עומד בראש המרכז לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית, בירושלים. קודם כל, לשם האניפורמציה רציתי לומר, שבעוד שבועיים וחצי הוזמנתי ללונדון, להעיד בפני ועדה בין פרלמנטרית שהוקמה עכשיו, כדי לבדוק את עניין האנטישמיות בבריטניה, שהיא בעליה, וזה נושא שהפרלמנט הבריטי לוקח ברצינות. יש קורס בין פרלמנטרי שיוצג בפני הפרלמנט וגם בפני הממשלה הבריטית, זה סימן שאפשר באמת לפעול בכיוון הזה. הייתי בקשר הדוק עם האנשים שהקימו את הוועדה הזאת, גם מול הצרפתים, האיטלקים, האמריקאים, הייתי אומר מהניסיון האישי שלי, יש נכונות והיענות רבה, כאשר יודעים לפנות אל הגורמים שמוכנים לפעול, בעיקר בנושא של המאבק נגד האנטישמיות.


הערה אחת לגבי הקשר של השואה, הזיכרון של השואה והנושא של האנטישמיות, כפי שהוא נתפס היום בחוץ לארץ. קודם כל, זה לא כל כך חד וחלק, שהיום זיכרון השואה פועל לטובת המאבק הזה. המצב בפועל יותר מורכב. יש הרבה גורמים שמשתמשים בשואה – ולא רק מכחישי השואה – שמשתמשים בנושא הזה כדי להשמיץ את מדינת ישראל, כדי להשמיץ את הציונות. והמאבק הזה נעשה מרוכב יותר כאשר מניחים מראש שמספיק להזכיר את השואה, וכאילו עשית מעשה כנגד האנטישמיות. וצריך לחשוב על זה. וגם, הדבר שיצא מירושלים, מישראל, ביום הבינלאומי לשואה, צריך להדגיש – ופה אני ממשיך את הכיוון של כמה מהדוברים הקודמים – יותר את הכחשת השואה, את היהודים החיים היום, ומהי הצדקת הקיום של מדינת ישראל. כלומר, לציין את היום יפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון שזה לא תמיד משיג את התוצאה שהיינו מעוניינים בה. זה עיקר הדברים.

תודה רבה. הדובר הבא, בבקשה. אלי ולק.

אני מהאגודה לחקר תפוצות ישראל. בין הדברים שעשינו, זו אנציקלופדיה יהודית לשפה הרוסית. ואני מתייחס להערה של יושבת ראש הוועדה, על החשיבות של החינוך לצורך המאבק באנטישמיות והנצחת זיכרון קורבנות השואה.


הוזכר כאן עניין האנטישמיות באוקראינה וברוסיה. באנציקלופדיה שלנו הערכים האלה מעודכנים, ואפשר למצוא אותה באתר – כי עכשיו את כל האנציקלופדיה שמו באתר אינטרנט – ובארצות האלה האנטישמיות הולכת וגוברת, לצערנו. לכן, החשיבות של כל חומר שאפשר להעביר בשפה הרוסית, לאותם מיליונים שקוראים בשפה הרוסית, גם ברוסיה וגם מחוץ לה, בנושא אנטישמיות ושואה, רבה. אני הרשיתי לעצמי להכין דיסק תצוגתי, שיש בו 28 ערכים מהמדור אנטישמיות ושנאת יהודים, ו-76 ערכים מהמדור שואה. יש לציין שעזרה לנו בהכנה ועדת התביעות, שפועלת בנושא הנצחת השואה, ואני רוצה למסור אחר כך את הדיסקים, מאחר שהם בשפה הרוסית, לסגנית השר ולחברי הכנסת שנמצאים פה ששולטים ברוסית. ואולי גם - - -

אני מציעה שתמסור, פשוט, לוועדה. יש עקביות בוועדה הזאת, גם אם יושבי הראש לא מדברים רוסית.

אחד לוועדה למשמרת ולעותקים.

תודה רבה. הדוברת הבאה, דנה, בבקשה.

תודה רבה. אני מייצגת פה את בית התפוצות, ואני רוצה למחות על דבריך, ד"ר נודלמן. לא כל האוליגרכים הם פושעי מלחמה ולא בעטיים יש אנטישמיות באוקראינה. אחד מהאוליגרכים הציל עכשיו את בית התפוצות ואנחנו פותחים לו בית ספר – וכאן אני עוברת לנושא השני - - -

וזה אותו אוליגרך שאליו הוא התייחס, במקרה.

הוא הציל עכשיו את בית התפוצות מקריסה, מה שלא עשתה ועדת הכספים לפני חודש. ואנחנו פתחנו בית ספר שבו אנחנו מלמדים, גם סטיאוטיפים, גם דעות קדומות, גם שואות של עמים אחרים בהקשר הזה, וגם את הקשר בין העם היהודי, בין התפוצות השונות, ואת הנושא החדש שנקרא peoplehood, או בעברית: עמיות יהודית, שהוא נושא רב תחומי, שעכשיו אנחנו מקימים לו, בעצם, קוריקולום חדש בעזרת אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים. פתחנו בית ספר שהרב מלכיאור הולך לעזור לנו בו, והוא יופיע בעוד שבועיים בסמינר הראשון. אנחנו מקווים שנעסוק בנושאים האלה לעומק.

תודה רבה. רוברט רוזט מיד ושם, בבקשה.

יד ושם הוזכר כמה פעמים בדיון הזה. רק רציתי להדגיש שלקראת היום הזה, אנחנו ביד ושם חשבנו שצריך להיות לא יום הנצחה נוסף, אלא יום של תוכן. אי לכך עשינו מספר פעולות נוסף לפגישה של הממשלה. אנחנו פתחנו תערוכה מיוחדת מאד על אמנים, רובם יהודים, בפריס, במונפרנס, אמנים שרובם נשלחו למחנות הריכוז. בנוסף לכך, קיימנו דיון על ספר מאד חשוב של קארל דיאספרס, על האשמה הגרמנית. מפגש שהרב מלכיאור גם השתתף בו, עם ה- - - הבכירים, דנו גם על ענייני היום.


חשוב גם להדגיש שאנחנו, באתר האינטרנט שלנו, פרסמנו 18 עדויות של ניצולי שואה, שהם מהמוזיאון, מהתערוכה שלנו, שאפשר עכשיו לראות אותם בכל מקום בעולם. והדבר האחרון שעשינו, לפני זמן מה, הוצאנו לאור ספר של שאלות נפוצות על השואה, תמציתי מאד, שעשינו ביחד עם הכנסת.


אני גם רוצה להדגיש – אני לא חושב שאפשר להדגיש את זה מספיק, ואמרתי את זה כאן הרבה פעמים כשהשתתפתי כאן – את הצד החינוכי. היוזמה, כל יוזמה שמדגישה חינוך, היא בעצם הדבר הכי חשוב, ומבחינתנו, ביד ושם, זה הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לתרום. כי זה באמת מאבק לטווח ארוך.

נכון. תודה רבה.


מיכאל וייל, בבקשה.

אני מהמכון לתכנון מדיניות העם היהודי.


כבוד יושבת הראש, אני מבקש להביא לפני תשומת לב הוועדה, תופעה הולכת וגוברת, בעיקר במערב אירופה, שאני חושב שהיא מדאיגה אותנו, ואנחנו אולי צריכים לחשוב איך לפעול. אם בעבר מי שקם בבמה ציבורית ואמר דברים אנטישמיים או דברים נגד השואה, לא רק היו מבקרים אותו, אלא גם ישר מורידים אותו מהבמה – הדבר הזה כבר השתנה. הבמה זו במה שהולכת ומוקמת, וקיימת. ונותנים וממשיכים לתת לאנשים להתבטא בצורות שליליות ביותר.


מצד אחד, אנחנו רואים – ונתונים התפרסמו לפני שבוע – שיש כבר שנתיים ירידה בהתקפות אנטישמיות בצרפת ובמקומות אחרים באירופה. אבל בשיח הציבורי, המגמה היא הפוכה. אנשים ממשיכים לבטא ביטויים גזעניים אנטישמיים וביטויים של הכחשת השואה. דוגמה בולטת היא ראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון, שהולך כבר חודש אחרי חודש, כל פעם עם ביטוי אחר, התקשורת תמיד באה בעקבותיו, אוהבים לשמוע ולהשמיע אותו יותר ויותר, ואז מישהו אחרי זה תמיד מבקר אותו, כולל ראש הממשלה, אבל ממשיכים לתת לו את הבמה. לפני עשר שנים המצב היה הפוך. אנשים היו אומרים: לא רק שאסור לך להתבטא כך, אתה חייב להתפטר. ומה שהיום קורה זה שממשיכים לתת את הבמה הזאת. ואנשים צריכים לחשוב איך להתנהג בעניין. בשיח הציבורי הופך להיות מקובל לבטא ביטויים אנטישמיים וביטויים של הכחשת השואה. יש ביקורת, אבל יש המשך במה, המשך מתן המיקרופונים.

תודה. יש עוד מישהו, או שאנחנו יכולים להתקרב לסיום?


אני רוצה לבקש לסכם את הישיבה הזאת, כי עוד מעט יש לנו גם מליאה. בניגוד למה שקורה בדרך כלל בכנסת ובוועדה הזאת, אני רוצה קודם כל בשם הוועדה ובשם כולנו לשבח את משרד החוץ, את הפעולה המאד מאד מוצלחת, את ההישג שהוא גם הישג מדיני, גם דיפלומטי וגם מוסרי, שפותח לנו בכל זאת דלת וערוצים לפעולה לטווח ארוך.


ההישג הוא לא רק על מה שהיה בעבר, כפי שכולנו מבינים, שיש בכך הכרה לייחודיות של השואה, אלא ההישג הוא גם בכך שנוכל כולנו להירתם לפעילות לטווח ארוך, ואני שמחה לשמוע שהשר, שר התפוצות הנוכחי, מוכן להקדיש לזה את מירב ומיטב המרץ. אנחנו קוראים לממשלה לייחד לכך את התקציבים הדרושים.


דבר שני, אני רוצה להצטרף לכל אלה שדיברו כאן. אני חושבת שחשוב מאד שבתור נושא שני, או החלטה שניה, שנקבל כאן היום, למרות שלהחלטה הזאת כשלעצמה אין משקל, אלא אם יהיה לכך גם ביטוי של מבט ציבורי – אסור לנו בשום פנים ואופן להשלים עם מצב שבו ממשלת ישראל איננה נותנת את המענה הנכון לניצולי השואה, ואיננה נותנת את הכספים הדרושים כך שיוכלו לחיות חיי כבוד, ואנחנו מדברים על הסיוע המיוחד שהממשלה צריכה להעניק לניצולי השואה הנזקקים שמספרם רק הולך וגדל. אנחנו מקבלים על כך את ההחלטה, אבל אנחנו מקבלים החלטה גם להמשיך לפעול מול האוצר ומול ראש הממשלה שהוא גם שר האוצר, היום.

סליחה, רק לנושא הזה. אם עושים את זה כללית – הייתי עושה את זה מאד ספציפית. פשוט מחאה לגבי הכספים. שיעבירו את ה- 14 מיליון האלה, שהבטיחו, מיידית, כדי להמשיך את השירותים שהיו קיימים ועכשיו הפסיקו אותם מטעם הקרן. כי אם זה כללית, לא ייצא מזה כלום.

בסדר, אוקי, אבל גם כללית צריך להמשיך.

בסדר, כללית אני גם מסכים, אבל זה לא מספיק.

אני שמחה שאתה מסכים. אני, אגב, לא בטוחה שאני יודעת מה ההתחייבות, אם הייתה התחייבות בכתב או לא, צריך לבדוק את זה. כי בסך הכל יבואו ויגידו לך שעוד לא אישרו את התקציב. לכן, אני מאד לא בטוחה במה שאנחנו אומרים, בוא נבדוק בדיוק. אבל ספציפית, צריך להזרים מיד כסף לקרן לניצולי השואה, לקרן לרווחה, כי אינני רוצה להתבסס על דבר שלא התקבל במסגרת התקציב, כדי שלא יכשילו אותי. אז בוא נראה איך אנחנו מנסחים את זה כך שזה גם יחייב.


דבר נוסף, אנחנו מכאן מוציאים מחאה על עניין הכנס המתוכנן באיראן, גם אם אין כלים לאף אחד מאתנו להתמודד מול איראן שהולכת לקיים את הכנס של מכחישי השואה, אנחנו כן נפנה לפרלמנטים וכן נפנה לאישים בעולם, ואנחנו פונים גם למשרד החוץ בעניין הזה. איראן ומכחישי השואה ימשיכו להיפגש בכל מקרה, אבל אנחנו חייבים להביא לגינויים רבים ככל שניתן.

הם לא יזמינו את הכנסת?

למה? יש בכנסת מכחישי שואה?

יש לנו כמה.

לא חושבת. לא חושבת. בעניין הזה, חבר הכנסת יורי שטרן, אתה יודע שכל הכנסת – ולא חשוב מאיזה סיעות ומאיזה מוצא – אנשים מאוחדים בעניין הזה, ואני לא הייתי עושה זילות מהכנסת בעניין הזה.


דבר אחרון, אנחנו כן נרצה לעקוב בצורה רצינית, ונבקש עדכון, גם ממשרד החוץ וגם מהמשרד לתפוצות, משר התפוצות, וגם מיד ושם, כדי לדעת אילו תוכניות הולכים לערוך להוראת השואה. תודה רבה.

אני מבקש להוסיף לזה, קולט, את מה שהזכרנו, מרינה ואנוכי, וזו מחאה או דרישה להפסיק לגבות כספים מהרנטרים מגרמניה בהוסטלים.

בסדר גמור, זה יתווסף. בסדר גמור.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55.