כנסת פתוחה

מסקנות ועדת הגבולות

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
21.12.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 559
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, כ' בכסלו התשס"ו, (21 בדצמבר, 2005), שעה: 09:45

מסקנות ועדת הגבולות של העיר סכנין

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר
עבד אלמאלכ דהאמשה
מוחמד ברכה
ג'מאל זחאלקה
ואסל טאהא

פרופ' גדעון ביגר – יו"ר הוועדה, משרד הפנים
יהונתן בורוביץ – מתאם, משרד הפנים
דניאלה במברגר-אנוש – האגודה לזכויות האזרח
ח'אלד חלאילה – חבר עירית סכנין
אחמד בהארנה – סגן ראש העיריה, עירית סכנין
פדיל זבידאת – מ"מ ראש העיריה, עירית סכנין
איברהים חלאילה – סגן ראש העיריה, עירית סכנין
עיסמאן סולימאן – מהנדס העיר, עירית סכנין
מוחמד בשיר – ראש עירית סכנין
סאלח חורי
יחזקאל לביא – יועץ הוועדה
דני גרא – יועץ לוועדת הפנים

יפה שפירא

רשמה: שושנה מקובר


מסקנות ועדת הגבולות של העיר סכנין

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת לדיון בנושא: מסקנות ועדת הגבולות של עיר סכנין.

בראשית הדיון, אני מבקש לוודא שמשרד הפנים מיוצג – מר בורוביץ נמצא. פרופ' ביגר, יושב ראש הוועדה, מכבד אותנו בהשתתפותו. ראש עירית סכנין בשיר, צוות העיריה ונציגי התושבים, חבר הכנסת ברכה, יועץ הוועדה יחזקאל לביא, מנהלת הוועדה יפה שפירא.

לא שכחת אף אחד, אדוני?

חבר הכנסת דהאמשה.

חברי הכנסת – אמרתי.

לא אמרת.

חבר הכנסת ברכה היה שותף שלי להצעה לסדר. אבל אמרתי "חברי הכנסת". בכבוד הראוי. אני רק חייב לציין למען ההגינות שחבר הכנסת ברכה ואנוכי מקיימים את הדיון הזה היום לפי בקשתו ובקשתי. אם יצטרפו חברי כנסת נוספים, אני אשמח מאוד. זה כבוד לנו, חבר הכנסת דהאמשה.

אני רוצה להקדים ולומר שאני לא אחראי לתקשורת או לדוברים; כל אחד יוכל לומר את דעתו. אני רק לא מקבל חלק מהמתקפה על יושב ראש הוועדה לפסים פוליטיים. אנחנו מתייחסים למסקנות ולהמלצות של ועדת הגבולות באופן ענייני.

מי תקף את יושב ראש הוועדה?

היה בתקשורת.

בענין הזה?

הכוונה היא ליושב ראש ועדת הגבולות.

חשבתי שתקפו אותך.

הלוואי שיתקפו אותי – הייתי מתגלגל בעיתונות. הבעיה היא שלא תוקפים אותי; כל הזמן מסכימים אתי.

חברים יקרים, הנושא חשוב מאוד. הנושא הוא אחד מסדרה גדולה של ועדות גבולות שמונו ליישוב הערבי. חלקם נגנז, חלקם לא יושם מזה 14 שנה. זאת מדיניות, ואני מבקש להתייחס לנושא הזה ברצינות.

יש לנו ענין לדון במהות המסקנות וההמלצות; אנחנו לא נכנסים לגופם של האנשים. אם יש לנו טענה בנושא ההרכב הפרסונלי – הטענה היא למי שמינה את הוועדה וקבע את ההרכב. לכן, פרופ' ביגר, אני רוצה שתבין דבר אחד: כאן אתה מוזמן בכבוד לומר את מה שיש לך לומר לוועדה.

אני מרחיב כעת את הדברים: יש ועדת גבולות לדרום השרון מ-1990, שלא יושמו מסקנותיה ונגנזו, כיוון שהם באו להחזיר זכויות של אזרחים ערבים – להעביר שטחים בנויים של ג'לג'וליה בדרום השרון, שמשלמים ארנונה, למועצה האזורית דרום השרון. כך זה גם ביחס לכפר ברא וביישובים אחרים כמו בקעה ומועצה אזורית מנשה. אנחנו לא נשלים עם המצב הזה. אנחנו ניאבק בכל הדרכים הלגיטימיות, הנכונות והחוקיות כדי שבעלות של קרקע של יישוב ערבי תהיה במסגרת הקו הכחול ובאחריות של אותו יישוב ערבי. להיפך: צריך להפשיר קרקעות ממועצות אזוריות, מהמדינה, ממינהל מקרקעי ישראל ומהקרן הקיימת לטובת היישובים הערביים, כדי לתכנן אותם תכנון נכון לטווח ארוך לטובת האוכלוסיה, על פי צרכיה.

את זה המדינה לא עושה. היא תעשה את זה במוקדם או במאוחר – לא תהיה לה ברירה. כי אי אפשר לעצור את תהליך הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית. מה שקרה כאן בוועדת הגבולות סכנין הוא רק התחלה. אני רוצה שאתה תדע ושכולם יידעו שכבר בחודש אוגוסט פניתי לשר הפנים, ואמרתי לו שאני מבקש לדעת מה קורה בוועדת הגבולות של סכנין, כי אני שומע דברים שמתנהלים שלא כשורה ושהוועדה הזאת נמשכת זמן רב.

על המכתב ששלחתי, שאקרא עוד מעט כי אני לא רוצה לבזבז את הזמן, השיב לי עו"ד לירון גולדברג, יועץ השר, ב-28 בספטמבר. אני מניח שמכתבי נשלח חודש לפני המועד הזה, כי לשר לקח יותר זמן להשיב למכתבים. הוא משיב לי: הנדון: ועדת גבולות סכנין-משגב. "בהמשך לפנייתך לשר הפנים והנושא שבנדון, ברצוני לעדכנך כי הנושא טרם הגיע לשולחנו של השר. למיטב ידיעתי, נקבעה ישיבה בנושא הנ"ל אצל המנכ"ל. לאחר המלצת המנכ"ל בנושא, יועבר לשר."

לאחר מכן כתבתי למנכ"ל בנושא ועדת הגבולות סכנין ב-22 בנובמבר. מכתבים אלה הם בנוסף לשיחות רבות שקיימתי עם השר מדי שבוע. כתבתי לאוסקר אבו-רזק המנכ"ל: "על פי מכתבו מיום 28 בספטמבר 2005 של עו"ד לירון גולדברג, יועץ שר הפנים, הנושא שבנדון נמצא בטיפולך. אבקש לעדכני כיצד טופל הענין." העתק נשלח לבשיר מוחמד, ראש העיר סכנין, ולאזרח נוסף בשם מר חאלד חלאילה, שפנה אליי.

כתבתי מכתב נוסף ב-4 בדצמבר לסגנית השר רוחמה אברהם בנוגע להמלצות הוועדה שדנה בגבולות העיר סכנין. כתבתי לה: "כבר בעבר התרעתי על תפקודה של ועדת הגבולות, וכעת מסתבר... בדעתי לכנס בימים הקרובים את הוועדה שבראשותי לדון בנושא." גם כאן שלחתי העתק של המכתב למנכ"ל ולראש העיר סכנין.

אני שמח על כך שהיתה גם פניה של חבר הכנסת ברכה בנושא, ואנחנו מקיימים היום את הדיון.

ברשותך, אדוני יושב ראש הוועדה, אנחנו רוצים לשמוע סקירה על מה שקרה. תשכיל אותנו ותאיר את עיננו כדי שנוכל לקדם את המאבק בדרך הנכונה והראויה לטובת כלל האזרחים בסכנין והאזור.

חן-חן ליושב ראש ועדת הפנים. אני מודה על כך שניתנה לי האפשרות להציג בפני החברים הנכבדים שנמצאים כאן מה קרה בוועדה . הדבר מתומצת בדוח, אבל כפי שכולנו יודעים, קשה לתמצת בכמה עמודים את הדיונים שנערכו במשך כשנה וחצי ויותר. אני אתייחס לנקודה האחת שהעלית – הזמן הרב שלקח לעשות את עבודת הוועדה. נמצא כאן כבוד ראש העיר, שיכול להעיד באופן אישי מדוע הדבר הזה לקח כל כך הרבה זמן. העבודה הזאת ארכה זמן לא-רב יחסית בדרך הרגילה--

אולי אדוני יוכל לומר לנו תחילה מי היו חברי הוועדה.

כן. אני חושב שזה כתוב: פרט לי, כיושב ראש, חברי הוועדה היו: גב' אסתר מנקיטה ממחוז הצפון; מר אבי קרמפה, שהוא יו"ר המועצה האזורית מעלה יוסף; מר חסיין אלהייב, יו"ר המועצה המקומית טובה-זנגריה; ואבי שומראי, שהיה יועץ שר הפנים לענייני רשויות מקומיות.

הוועדה בקשה לקיים דיון מקיף בשל הנושא הטעון-מאוד שנוגע לסכנין. סכנין היא ספינת הדגל בנושא, ויעידו כל האנשים שהיו שהוועדה ישבה שמונה פעמים כדי לשמוע כל אדם שהיה לו איזשהו ענין בנושא. בהתאם לבקשות המקומיות, סיירנו בשטח פעם ופעמיים - סיור מטעם עירית סכנין וסיור מטעם משגב. בהתאם לבקשת סכנין, קיימנו גם דיונים מחוץ לסכנין ומחוץ למשגב. חלק מהדיונים התקיימו במשגב, במכון לחקר החברה הערבית והתכנון הערבי. קיימנו שם ישיבה. הישיבות היו ישיבות ארוכות ומעניינות, לטעמי, כאשר עשרות אנשים הופיעו בפני הוועדה, והדבר ארך זמן רב.

לאחר מכן – ויודע זאת כבוד ראש העיר, ואשמח אם יאשר זאת – כוונתי היתה לנסות ולהגיע למצב שבו סכנין והמועצה האזורית משגב יסכימו ביניהן על שינוי הקו והעברת השטחים. הוועדה נאותה לתת לי את המנדט לנהל שיחות אישיות עם מר ארז קרייזלר ועם כבוד ראש העיר. שש פעמים נסעתי בזמני ועל חשבוני להפגש אישית עם ראש העיר ועם מהנדס העיר בפגישות אישיות, והיה צריך זמן עד שהם תיאמו את זמנם. נתתי את כל הזמן האפשרי כדי להפגש פעם, פעמיים ושלוש – מעבר לזמן של הוועדה. הפגשתי את הנוגעים בדבר לשיחות פנימיות פעם, פעמיים ושלוש – גם בסכנין וגם במשגב – כדי לנסות ולהגיע לאיזושהי הסכמה על ההעברה. חשבתי שאם נגיע לנוסחה, לפיה גם המועצה האזורית וגם עירית סכנין יחתמו על הסכם משותף לשתיהן, זה יהווה אות ומופת לשיתוף הפעולה בין יהודים לערבים במדינת ישראל, ויראה את הדרך לפתרון אותן בעיות שהעלית בדבריך.

על אף המאמצים הסיזיפיים שעשיתי – ויעידו כל הנוגעים בענין עד כמה הדבר נעשה – לא הצלחנו להגיע להסכמה, וזו נמנעה בשל אי-הסכמה על 400 דונם. 400 דונם מנעו השגה של הסכם משותף בין הצדדים. אם תרצו, נפרט את הקטע בדיוק: הם נגעו ל-150 דונם באזור התעשיה, שאמור היה אזור תעשיה משותף, וכ-300 דונם נוספים בפינה הצפון-מערבית של סכנין. פרט לקטע הזה, אפשר היה להגיע להסכם.

מה היה סדר גודל של השטח אליו התייחס ההסכם?

הסכם, לפיו שני הצדדים יסכימו על הדברים. אני שב ואומר: 400 דונם שלא הצליחו להסכים עליהם מנעו השגה של הסכם משותף בין שני הצדדים, כאשר שני הצצדים הראו רצון טוב מאוד והשתתפו בדיונים. לכן הדבר נמשך כל כך הרבה זמן. אני שב ואומר: שש פעמים לאחר שהוועדה דנה, נסעתי באופן אישי להפגש.

לא הבנתי: מה היה מוסכם?

כל השאר היה מוסכם – ההמלצות שמופיעות כאן בדוח. זאת בנוסף ל-400 דונם נוספים. אם המועצה האזורית היתה מסכימה לתת את אותם 400 דונם, היינו יכולים לפתור את כל הבעיה; לא רק לפתור את הבעיה, אלא לראשונה בתולדות מדינת ישראל היינו מגיעים להסכמה משותפת של שני הצדדים. כפי שאמרתי, זה היה יכול להיות מודל לכך שאפשר להגיע לשיתוף פעולה.

הדברים בסופו של דבר לא הסתדרו, ואז נאלצתי לחזור לוועדה ולדווח על כך שהמאמצים שלי לא הצליחו. הוועדה ישבה לאחר מכן ודנה בנושא. בוועדה היו דעות לכאן ולכאן – זו היתה ועדה דמוקרטית. ישבו שם חמישה אנשים. היו מי שתמכו במתן שטח גדול יותר – והיום אני יכול לבוא ולומר שהייתי אחד מהם. היו מי שטענו שיש לתת שטח קטן הרבה יותר, ובסופו של דבר הוועדה הגיעה לאותה המלצה, שהיא המלצת פשרה בין חברי הוועדה, שבאה ואמרה: זה מה שאנחנו מציעים לעשות.

אני חושב שאחד הדברים המאוד-מיוחדים שהיו כאן - וגם זה היה בתאום עם האנשים, ואתם יודעים זאת – אחד הטיעונים המרכזיים הוא ששטחים ירוקים צריכים להשאר בידי המועצה האזורית, כי רק הם יכולים לשמור על יערות. אני לחצתי על הוועדה, בניגוד לעמדת מתכנן המחוז, בניגוד לעמדה של הממונה על המחוז ובניגוד לעמדה של כל הגופים הירוקים והגופים האחרים, ואמרתי שיש להעביר לסכנין את אותו תל-מורסאן, שהוא עמדת המפתח שמשקיפה על סכנין מלמעלה, על מנת שסכנין תראה לציבור שהיא יכולה לשמור על שטחים ירוקים. עמידה בכך תאפשר בעתיד להעביר שטחים ירוקים נוספים לעיריות הערביות ולמועצות המקומיות הערביות כדי שיוכלו לטפל בכך. אני חושב שנעשו כאן דברים נוספים מן הסוג הזה, בכיוון של לתת יותר ויותר לסכנין.

אני חושב שהדברים שנעשו כאן – ואשמח אם האנשים שהיו כאן יעידו גם על מהלך הוועדה. שמעתי לצערי גם ממך על "בעיות בניהול הוועדה". אני מוחה על כך בתוקף. אני לא מכיר ועדות רבות אחרות, אבל זו היתה ועדה שהיתה פתוחה לכל האנשים. לא היה אדם שרצה להשמיע את דברו ולא שמענו. לא היה מצב שבו בקשו ישיבה נוספת והיא לא נעשתה. יעידו כאן שיצאתי אישית לסיור עם ראש העיר ועם מהנדס העיר לאותו תל-מורסאן ולמקומות אחרים. זהו סיור שנעשה אך ורק מטעמי בתוך הנושא הזה. לצערי, זהו הנושא היחידי שיש לי אתו בעיה. ההגדרה לפיה כבר במהלך עבודת הוועדה היו דברים לא-טובים בעבודת הוועדה – זה דבר שאין לו שום שחר.

לכל אחד יש כמובן את העמדה שלו. יודעים – ובהם גם כבוד ראש העיר – מה היתה משגב מוכנה לתת בתחילת הדרך. ברור היה מה סכנין מבקשת לקבל, ואני חושב שמה שניתן כאן הוא הרבה מעבר למה שהיתה משגב מוכנה לתת. ניתן כאן הרבה יותר. לא ניתנו אותם 400 דונם, שהפרידו בין הסכם משותף ראשון יהודי-ערבי במדינת ישראל בנוגע להעברת השטחים.

אם יש שאלות לגבי פרטים מסוימים, אשמח להשמיע כל דבר. אני יכול לומר – ונראה לי שזה גם כתוב בדוח – שעמדת כל האנשים המקצועיים ממשרד הפנים, ומכל מערכת אחרת כעמדה מוסדית, היתה שלסכנין יש היום מספיק שטח להוציא כמה מאות דונמים להתפתחות עד לשנת 2020. יש כיום מספיק שטח להוציא כמה מאות דונמים להתפתחות עד לשנת 2020. אני כבר לא מדבר על כל השטח הרחב שנמצא בין סכנין לבין ערבה, לגביו סוכם בכל התוכניות שהוא יישאר שטח ירוק. יש שם שטח זיתים גדול מאוד של אלפי דונמים, שנמצאים בגבול המוניציפלי של העיריה. קיבלנו את עמדת העיריה, לפיה בשטח הזה לא מתוכננת בניה. על אף שהיתה התנגדות רבה – ויודעים זאת אנשים שיושבים כאן, שהשתתפו בכל הדיונים ושמעו את כל חוות הדעת של האנשים – קבלנו את עמדת העיריה, ולא קבלנו את העמדה של כל מי שאמרו שסכנין תלך מזרחה לכיוון ערבה, ותתאחד באיזושהי צורה עם השטח הגדול מאוד – אלפי דונמים שנמצאים שם, שיכולים להיות שטחים לבניה. הסתפקנו במה שנתנו כאן.

ברור לחלוטין שכאשר מישהו מבקש כ-9,000 דונם, ומקבל 1,700 דונם – הדבר נראה הרבה פחות מכפי שהוא יכול, אבל אני מזכיר שהכוונה המקורית של משגב ושל הממונה על מחוז הצפון, מתכנן מחוז הצפון וכל האחרים, היתה לתת 350 דונם. יודעים את זה כאן. אם תסתכלו – 9,000 דונם בהשוואה ל-1,700 זו עמדה אחת; 300 דונם בהשוואה ל-1,700 זה הצד השני.

תודה רבה לאדוני, פרופ' גדעון ביגר. משרד הפנים, בבקשה.

אדוני ירשה לי לשאול את יושב ראש הוועדה שאלה, רק כדי להבהיר את נושא הדונמים?

נאפשר למשרד הפנים, ולאחר מכן נשאל את שניהם יחד. אבקש מנציג משרד הפנים להודיע לוועדה מהי התשובה שקבלת מראש המועצה האזורית משגב כאשר הוא הוזמן להופיע לכאן בפני הוועדה.

ראשית, אני רוצה לגעת בפניה שלך לשר, כי זה התפקיד שלי. לאחר מכן אני אגע בנושא של ראש המועצה המקומית משגב.

פנייתך לשר נעשתה בחודש אוגוסט, כפי שציינת, ומסקנות הוועדה כפי שאני רואה כאן הגיעו למשרד בחודש אוקטובר בלבד. אם כן, בוודאי שהן עדיין לא הגיעו לשולחן השר.

לא התכוונתי לכך. במכתבים שלי התכוונתי לומר שאני כבר שומע, ושמגיעות אליי ידיעות על כך שיש בעיה עם הוועדה.

אני מקווה שהדברים האלה הובהרו – איפה היתה הבעיה.

הבעיה היתה שזה התנהל יותר מדיי זמן. יש בכך סחבת. משגב שמה מקלות בגלגלים של תפקוד הוועדה.

במפורש - - -

לא שפרופ' ביגר לא בסדר.

אני מתנצל על כך שאני מתערב--

מהי ההתערבות, פרופ' ביגר? אני אומר את דעתי, לא את דעתך. אני אומר את דעתי, לפיה יש סחבת.

על סמך מה?

על סמך העובדה שעבודת הוועדה נמשכה זמן רב, ועל סמך העובדה שמשגב תוקעים מקלות בגלגלים של תפקוד הוועדה.

על סמך מה הדבר הזה נאמר?

על סמך ידיעות שלי.

משגב תקעה מקלות? אולי כבוד ראש העיר יכול להבהיר לי?

אני לא מבקש הבהרות. עם כל הכבוד, אני לא מבקש הבהרות. אתה בעצמך אומר שזה התארך ימים, לילות ושבועות.

באחריותי האישית שלי.

בסדר גמור. אני מצפה מוועדה שתקיים מספר ישיבות בתוך חודשיים, תקיים סיורים ותביא המלצות. מי שרוצה לקבל עליו תפקיד, חייב למלא אותו בקצב ובלוח זמנים סביר; אחרת, יאמר למי שממנה אותו: סליחה, אינני יכול למלא את המשימה הזאת. אני אדם עסוק מאוד וחשוב מאוד. כי יישוב שלם – אלפי אזרחים – מחכים כל יום. מאשימים אותם על כך שהם בונים בניה בלתי חוקית; לא מפני שהיא בניה בלתי - - - אלא מפני שהמערכות שלנו לא נותנות להם את הכלים, כי תוקעים אותם בכל פעם. עכשיו יש תקיעה אחר תקיעה.

אני מאוד מתנצל, ומאוד מבקש סליחה. לא היתה שום דחיה, אלא הדבר היה תלוי בלוח הזמנים של כבוד ראש העיר וכבוד ראש המועצה האזורית. אני, כיושב ראש הוועדה, העמדתי את עצמי, והייתי מוכן לבוא יום אחרי יום ושבוע אחרי שבוע כדי לקיים את הישיבה. ההאשמות שמוטלות כאן ביושב ראש הוועדה, על כך שלא היה לו זמן--

לא, לא, סליחה.

זה מה שאני שמעתי. אני מתנצל.

אז אתה שומע שמיעה סלקטיבית.

רגע, זה לא נאמר?

אני אמרתי – משגב. לא אמרתי – יושב ראש הוועדה. אמרתי משגב.

לא משגב. לא נכון.

אז אני אומר לך את דעתי, לא את דעתך. עם כל הכבוד, אתה תגיד את דעתך. אני לא בקשתי ממך שתשמיע את דעתי.

אני שמעתי האשמות, לפיהן אם יושב ראש הוועדה - - -

סליחה, מתי מוניתם?

מונינו לפני שנה וחצי.

שנה וחצי הם זמן ארוך מדיי כדי להגיש המלצות.

שאל בבקשה את כבוד ראש העיר.

אני אשאל גם את משגב. למה אתה אומר צד אחד?

לא צד אחד – שני הצדדים, אבל לא אני.

למה אתה רוצה שאני אשאל את ראש העיר סכנין ולא את ראש המועצה האזורית משגב?

כי הוא נמצא כאן.

אין דבר כזה – מי שנמצא אשם? מי שלא בא לוועדה ומבזה את הכנסת הוא מי שצריך להאשים אותו, עם כל הכבוד.

אמת, אני מסכים אתך.

מי שמופיע בפני הוועדה בכבוד הראוי, ולא מחרים את הוועדה – מי שצודק ומי שצריך לתת לו את כל המחמאה; לא מי שמחרים את הוועדה כי הוא מתנהג בהתנהגות שלא ראויה לאיש ציבור. גם זה יטופל.

אני מבקש להגן על עצמי.

אני לא ביקשתי ממך להגן עליו. על עצמך הגנת, וזה נרשם. שנה וחצי זה לא פרק זמן סביר, עם כל הכבוד, ולא מענינות אותי הסיבות. אבל אחת הסיבות היא מועצת משגב, וזה ברור כשמש.

בנוגע לעבודת הוועדה: הדרג המקצועי במשרד סבור שהוועדה עשתה עבודה רצינית ויסודית. אם יורשה לי להוסיף, אנחנו מעדיפים ועדה שתעבוד קצת יותר זמן ובאמת תשמע את כל הצדדים על פני ועדה שתעבוד באופן בלתי יסודי, ותגיש את המסקנות שלה כעבור חודשיים וחצי.

יש גם שביל הזהב. אין שחור ולבן. יש גם שביל זהב, ואל תמרחו כאן שום דבר. לא יעזור לכם כלום. אני לא נביא מגלה עתידות. אם כתבתי לשר חמישה חודשים לפני כן, סימן שיושב ראש הוועדה נזון מאינפורמציה נכונה – תודו על האמת.

אני מודה על האמת. אני חושב שהעובדה שפרופ' ביגר בא להציג את עמדתו היא הוכחה לניקיון כפיו.

כל הכבוד לפרופסור. אני מכבד את הפרופסור. יש ועדה אחרת, שאתם מיניתם, ו-14 שנה אתם לא נותנים ליישם את המלצותיה. זה מחדל נוראי שאתם צריכים להתבייש בו. 14 שנה. לא ניתן לכם הנחות היום. תמשיך, בבקשה.

זה מביא אותי לנקודה הבאה: ההמלצות של פרופ' ביגר – טובות או רעות ככל שיהיו – הן בגדר המלצות. הן צריכות להיות מאומצות על ידי הדרג הפוליטי. כרגע, כפי שאתה יודע, אין במשרד דרג פוליטי שיאמץ את ההמלצות האלה או ישלול אותן. הן ימשיכו לשבת עד כינון הממשלה הבאה. אם אתם רוצים לדון לגופו של ענין בהמלצות הוועדה – בבקשה; פרופ' ביגר נמצא כאן, וכפי שהוא הציע קודם – שטחו את טענותיכם לפניו.

כעת, לגבי ההודעה השניה: אתם נתבקשתם כמשרד להזמין את ראש המועצה האזורית משגב.

דברתי אתו.

קיבלתם תשובה ממנו, והיא נרשמה כאן לפניי. מה היתה התשובה?

הוא דיבר גם אתך, כבוד היושב ראש?

הוא לא דיבר אתי. אל תקבע עובדות שאתה לא מכיר.

ראש המועצה המקומית משגב מר ארז קרייזלר לא דיבר אתך?

הוא אמר לך שהוא דיבר אתי?

כן, בטלפון.

מה הוא הודיע לך?

שהוא לא מתכוון להגיע לישיבת הוועדה.

יפה. זה נרשם בפרוטוקול. הוא אמר לך סיבה?

לא.

אתה בטוח?

אני לא הבוס שלו.

הוא לא אמר לך שהוא לא מתכוון להגיע לוועדת הפנים ואיכות הסביבה כי הוא מסוכסך עם יושב ראש הוועדה?

לא. אני מסרב - - -

עכשיו אני מודיע לך: הוא לא דיבר אתי, לא פנה אליי ולא החליף אתי מילה. אני רוצה שיירשם בפרוטוקול: היה לי עימות אתו ביום חמישי האחרון בבוקר בנושא בית הקברות של ערבה.

אז הוא כן דיבר אתך.

ביום חמישי האחרון, ולא בנושא הוועדה. הוא דיבר בנושא בית הקברות ערבה. הודעתי לו בפורום של 17 אנשים – של כל נציגי הממשלה של כל המשרדים – שלא הוא ייקבע לערבה היכן יהיה בית הקברות שלה. ערבה תתכנן ותקבע היכן יהיה בית הקברות שלה. כי בתכנון צריך לשתף קהילה ונציגי ציבור. מדובר בבית הקברות של ערבה, ורק ערבה ונציגי הציבור שלה ייקבעו היכן יהיה בית הקברות – לא בהר אלא במישור. על כך היה הוויכוח ועל כך היה העימות. זה לא שייך לנושא של גבולות סכנין.

על כן אנחנו נטפל בדרכים הראויות, על פי הנוהלים והתקנות של הכנסת, באיש ציבור שאינו מוכן להופיע בפני ועדת הפנים של הכנסת בנושא שנוגע ליישוב שלו – במקרה זה, ראש המועצה המקומית משגב. תודה רבה.

לאחר ששמענו את נציגי הממשלה – נציג משרד הפנים ונציגי הוועדה שהיא מינתה – אני מעביר את זכות הדיבור תחילה לחבר הכנסת ברכה, כמי שהצטרף אליי להצעה לדיון.

אדוני היושב ראש, אני חושב שבענין הזה לא צריך לטפל בכלים פורמליים ואדמינסטרטיביים; צריך לבחון את הדבר במבחן הסבירות. זה לא נושא של פערים סטטיסטיים – העיריה ביקשה 8,000 דונם, הוועדה אישרה 1,700 דונם ומשגב היתה מוכנה לתת 300 דונם. זה פשוט נשמע הזוי ומגוחך. ועדת הגבולות צריכה לבחון על פי הצרכים ועל פי עקרונות הצדק הטבעי והתפתחות היישוב. כשהעליתי את הנושא הזה במליאת הכנסת, אמר יושב-ראש הכנסת בבדיחות הדעת: אולי התכוונו לכך ש-1,700 הדונמים שנוספו לסכנין נועדו להרחבת חניון האיצטדיון. יכול להיות שענין כזה נשמע סביר.

מדובר ביישוב של 26 אלף איש. עם קום המדינה היו לו 70 אלף דונם. ראש המועצה האזורית משגב, שמוכן לתת או לא לתת, למעשה לא נותן אלא מחזיר. אני חושב שהצדק הטבעי צריך לחול גם על מועצות אזוריות, על אף שהן הוקמו לדעתי על מנת להשתלט על קרקע. הרי לא ייתכן שהמועצה האזורית משגב, שמספר תושביה הוא 8,000, משתרעת על פני 183 אלף דונם, ואילו שטח השיפוט של העיר סכנין, שמונה 26 אלף תושבים, הוא כפי שהוא.

ועוד 422 - - -

183,422 - - -

אני חושב שזה פשוט לעג לרש. כפי הנראה, המועצה האזורית משגב מחליפה פונקציות של הממשל הצבאי. זאת לא הפעם הראשונה שבה יש עימות עם המועצה הזאת – גם בנושאים של - - - גם בעניינים של - - - ההתנהגות של ראש המועצה היא לא התנהגות של נבחר ציבור ושל שכן, שנפל בחלקו להשתלט על הקרקע שהופקעה מתושבים ערביים. הוא נוהג כאילו הוא הקאובויי של הרי הגליל. זה דבר חמור. גם במצב רגיל, אני חושב שראש מועצה היה צריך לבחון את הדברים בצורה אחרת. עצם העובדה שהאיש הזה לא טורח לבוא לוועדת הפנים של הכנסת – ואגב, עובד ציבור ונבחר ציבור חייב על פי החוק להופיע בפני הוועדה. אני מבקש שהוועדה תשתמש בכל הכלים העומדים לרשותה כדי לבוא אתו בדין ודברים, וליידע בנוסף את יושב ראש הכנסת על כך שיש כאן זילות של ועדת הכנסת.

סכנין הפכה לא רק לסמל בכדורגל; גם לפני הכדורגל היא היתה סמל בנושא המאבק על הקרקעות. ביום האדמה ב-1976 כל מה שקרה אז היה סביב שטח 9. בסופו של דבר, השטח הזה הוחזר לתושבים. אז למה מתכוונות הרשויות כאשר הן מחפות על ראש המועצה האזורית? הן מצפות לכך שיהיה יום אדמה נוסף על מנת להתעשת ולתת לעיר סכנין ולתושבים הערביים את הצרכים שלהם? לאן הם רוצים לדחוף את הציבור הזה? לדחוף אותו לעימות, ולאחר מכן להתחיל לתקן את הדברים? רוצים את המהדורה השניה של מה שקרה ברוחה? לאחר שהיו עימותים קשים והפגנות סוערות, הצדק והמשא ומתן ההגיוני והסביר הוביל לכך שהיו הרחבות של שטח השיפוט של הכפרים בוואדי ערה.

למה צריך לעשות את הדברים בדרך הקשה? הוועדה יכלה לחסוך את עוגמת הנפש, להרחיב את יריעת החשיבה שלה מעבר לנושאים הפרוצדורליים והפורמליים, וללכת לכיוון של קריאה נכונה של צרכי העיר סכנין במקרה שיושב ראש הוועדה נכשל בניסיונות הגישור בין הצדדים – כפי שהוא אמר, ואני מאמין לו. לכן הדברים מקוממים ובלתי סבירים. אני חושב שיש מקום לכך שמשרד הפנים ייתן ייפוי כוח נוסף לוועדה הזאת – או בהרכב אחר – על מנת לבחון מחדש את המסקנות של הוועדה בנושא של הרחבת שטח השיפוט, וללכת לקראת הבקשה של עירית סכנין. בסופו של דבר, עירית סכנין מבקשת להחזיר לה מה שהיה לה. לא עושים אתה טובות או חסד, ולא מחלקים לה נדבות. תודה רבה, אדוני.

אחמד בהרנה

אני רוצה לציין גם דברים מהצד החוקי והצד המשפטי. אמנם אני לא משפטן, אבל אני מוצא לנכון לציין, אדוני היושב ראש, שמלכתחילה פרופ' ביגר היה צריך לפסול את עצמו. מדוע? נוהל תקין במדינת ישראל הוא שכשאדם שבא לשופט והוא מוכר לשופט, הוא אומר לו: אדוני, אני מעביר את הטיפול למישהו אחר. זהו היושר האמיתי. זהו הצדק. הצדק צריך גם להיעשות, ולא רק להיראות. לא יעלה על הדעת שאדם עם דעות קדומות, שכבר הוכנס לו לראש באיזה מצב הוא נמצא, והוא צריך להעביר אום אל פחם למקום אחר, יהיה הבורר לגבי השטח שאבא, סבא וסבתא נולדו בו.

בשטח תרדיון יש לאבא שלי 67 דונם, שהיו. אבא שלי נולד שם. כשבאתי עם אבא וסבא לשם – ואני היום בן 64 – אמר לי סבא: אחמד, אבא שלך נולד כאן תחת העץ. סבתא היתה בהיריון, ובזמן הזה לא היו בתי חולים, היא היתה קוצרת חיטה, ונולד באותו שטח. אני היום עובר, ורואה את השטח שבו נולד אבא, תחת העץ הזה – איך זה לא שייך לסכנין? זה נותן נורה אדומה.

האל ברא אותנו כדי שנחיה ביחד. אני לא קיצוני, ואני לא אוהב את הקיצוניות. אני אוהב את היושר ואת הוויתור. הא-ל ברא אותנו כדי שנחיה ביחד, יהודים וערבים ביחד בשלום. כך אמרו הרבה חכמים – גם מהמגזר הערבי וגם מהמגזר היהודי. לא יעלה על הדעת להגשים חלום של אחווה, דו קיום ושכנות טובה מבלי להתייחס לכל העובדות. אני אתייחס כאן לארבע נקודות בלבד, שהן אמת ממש:

(א) הוועדה לא התייחסה כלל לצרכים של הציבור – עובדה שבאותם 1,700 דונם יש 1,200 דונם שאסור לבנות בהם. אני הייתי בוועדת התכנון והבניה בסכנין, ואני יודע מה מתרחש. זהו שטח ירוק, ולא ניתן לבנות בדונמים האלה שום דבר; (ב) הוועדה לא התייחסה באופן מעמיק לכל הבדיקות בשטח שהיה; (ג) בצרכים שאותם אנחנו צריכים, אנחנו לא נוכל להביא יזמים ולא נוכל להקים מפעלים, לפתח את האזור ולהכשירו. זהו דבר שיוצר אבטלה, שנאה ומצב שאנחנו לא רוצים בו. אני חוזר ואומר: אנחנו רוצים לייצר אחווה והבנה. אני גדלתי בקיבוץ והתחתנתי בקיבוץ, ואני יודע מהם חיים משותפים. חיים משותפים הם חיים שבהם אחד מתחשב בשני.

לכן, לגבי הדרך שבה נקטה הוועדה, הייתי מבקש מאדוני הפרופסור: אם הוא מפקד טוב וחייל טוב, שיודע להתנצל ולהודות בטעות – גם אני מעסיק עובדים רבים, וכשאני טועה בדבר-מה, אני קם ואומר: אני מתנצל. אני מבקש לרדת מזה – אם אדוני יודיע בפורום הזה שכבודו לא התייחס לכל הצרכים של הציבור, לא התייחס לכל האיכפתיות של הציבור הזה של התושבים, יקום ויגיד שהוא מוכן להודות בכך שהוא טעה, שלא היתה בדיקה לעומק. הוא יביא לכך שתהיה אווירה טובה, ואנחנו נגיד: הנה היושר, הנה האמת, הנה הצדק יוצא לאור.

תודה רבה לאדוני. אבקש להעביר את רשות הדיבור לראש העיר סכנין, בבקשה.

אני מסכים עם דבריו של חבר הכנסת ברכה. אני חושב שהענין כולו הוא ענין פוליטי, ולא מקצועי. אבל למען ההגינות, אתייחס לנקודה שצריך להבהירה לגבי יושב ראש הוועדה פרופ' גדעון ביגר: אני חושב שהוא ניהל את ישיבות הוועדה בצורה יפה. הוא השקיע הרבה זמן – גם סיורים וגם ישיבות בעירית סכנין, במועצה המקומית משגב ובעילבון – כך שמבחינת לוח הזמנים, מאז שהתחילה הוועדה לתפקד ועד שהיא סיימה, אין לנו שום טענות מבחינתנו.

אבל זה לא כל כך חשוב מבחינתנו. מה שחשוב יותר הן ההמלצות, והמלצותיה של הוועדה ידועות מראש. מדוע? כי הרכב הוועדה מלכתחילה לא היה מאוזן ולא הגון. ידענו מראש, שהרכב הוועדה יחייב המלצות של שלושה מול שניים, והרושם שלנו וההרגשה שלנו היו שיושב ראש הוועדה היה אמין ומשוכנע בבקשת עירית סכנין להרחבת תחום השיפוט. אבל עצם חברותה בוועדה של מזכירת הוועדה המחוזית של המחוז בנצרת – אנחנו לא הסכמנו למינוי הזה, ובאחת הישיבות היא אפילו התנהגה בצורה גלויה ביותר, אמצה את עמדת המועצה האזורית משגב, והתחילה להגן על העמדה הזאת.

מי זו?

אסתר מנקיטה.

כבוד יושב ראש הוועדה יודע שהתנהל ויכוח אתה, ואמרנו שהיא לא ראויה להיות בהרכב הוועדה. אבל מה לעשות, אנחנו חיים במדינה שבה מי שקובע הוא מי שיושב למעלה, והתושבים חסרי אונים.

הבקשה שלנו מתייחסת ל-8,400 דונם, וזו בקשה הוגנת, המתבססת על נימוקים תכנוניים ועל הצרכים של עירית סכנין לשנת 2020. זוהי בקשה הוגנת וצודקת, שאיננה מופרכת או מוגזמת. אני מעיר שהיתה בקשה בעבר, שהתייחסה לעשרות אלפי דונמים. אמרנו שאנחנו לא נשחק את המשחק הזה, כפי שעושים בבתי המשפט כאשר דורשים הרבה ומקבלים פחות-או-יותר את מה שרוצים. אמרנו: בואו נהיה הגונים; נגיש בקשה מנומקת והגיונית, וכך עשינו. הסברנו את עמדתנו – הן לגבי הצורך באזור תעשיה ובהרחבתו, הן לגבי בניה עצמית ואפילו לפרוייקטים של משרד השיכון, לבנית מוסדות ציבור. בנוסף, בקשנו שטח פתוח, כי אם יש לתושב סכנין שעה פנויה, אני לא יכול לעשות נופש ב - - - זה לא יכול להיות. דבר כזה לא יימשך.

אדוני היושב ראש, כפי שציין חבר הכנסת ברכה, לסכנין היה בשנת 1948 תחום שיפוט של יותר מ-70 אלף דונם. שיטת הסלאמי נכונה גם ביחס לסכנין: בואו ניקח עשרת אלפים דונם מכאן; בואו נפקיע 200 אלף דונם נוספים מכאן. הרי מפעל רפא"ל מוקם רובו ככולו על אדמת סכנין. המחנה הצבאי ממוקם במרחק של כ-100 מטר מבית הספר. הרי מטרת קיומן של המועצות האזוריות בכל רחבי הארץ היא לשמור על קרקע פתוחה – זה כתוב. זו המטרה העיקרית. אבל מאחורי הקלעים יש מדיניות. אם המועצה האזורית באמת הוקמה בשנת 1982 כדי להגן על אזורים פתוחים, למה מקימים אזורי תעשיה ליד הבתים של היישוב סכנין? למה מקימים מחנה צבאי ליד הבתים? למה מקימים מפעל צבאי מסוכן ליד סכנין? סוגרים אותנו מכל הבחינות, למעט הצד המזרחי. אנחנו גאים בכך שיש לנו עצי זית, שמהווים עבורנו מקור לגאווה. אנחנו רוצים שכל המשפחה תהיה תחת עץ הזית בעונת הקטיף. למה לא? אנחנו רוצים לשמור על הדברים האלה.

אנחנו רוצים להיות שווים, ולא לקבל נדבה מאף אחד. לא מארז קרייזלר. אנחנו תושבי מדינת ישראל. סכנין היא חלק בלתי נפרד מהגליל ומהמדינה. אנחנו רוצים את הזכות שלנו, את העתיד של הילדים שלנו. כפי שאמר אלכס, מתכנן המחוז: למה לא תסכים להעביר לסכנין את השטח שעליו הוקם הימ"ח? אתה רוצה שהזבל יהיה על סכנין, ושאתה תקבל את הארנונה? איזה צדק זה?

עקרונית אנחנו לא נתנגד, למרות שהיה ויכוח רציני בשנת 2000. יש בנוסף הבטחה של ד"ר סנה, שהיה בזמנו סגן שר הבטחון. הוא הגיע להסכם עם ראש העיר דאז מוסטפה אבורייא, והתחייב בפניו להעביר 3,500 דונם לצורכי בניה. אבל מה אנחנו עושים כשבוועדה יש הרכב של שלושה מול שניים לפחות? מה נעשה? המלצות הוועדה לא רק שלא פותרות את הבעיה של סכנין לשנת 2020 אלא זאת הכרזת מלחמה על היישוב סכנין. אני אומר את זה בכל האחריות. בשנת 1976 יצאנו לרחובות נגד הפקעה וסגירת שטחים חקלאיים בפני פלאחים. המדיניות הזאת לא תמשך. אנחנו אומרים שהגיע הזמן לעשות העדפה מתקנת, וכך הפוליטיקאים אומרים – מגיע לסקטור הערבי העדפה מתקנת. נחיה על זה עוד 40 שנה? הסיסמאות האלה יקדמו משהו? זה לא יקדם.

מבחינה מקצועית ועניינית, אבקש מהמנדס להסביר לכבודו ולחברי הוועדה מהי ההגינות שעומדת מאחורי הבקשה שלנו, ואת הנימוקים לבקשה.

אני רוצה להודות לכבוד ראש העיר על הדברים שאמר ביחס לתפקוד הוועדה. אני חושב שהדברים הללו הם אכן נכונים ואמיתיים. תודה, אדוני ראש העיר.

התבקשתי להציג את הדברים בקצרה – אני אשתדל ככל האפשר, אבל אני מבקש שתהיו קצת סבלניים לגביי, כי זו הפעם הראשונה שבה ניתנת לי הזדמנות להציג את הדברים בפני פורום כזה, ולהסביר את עמדתנו ואת הרגשתנו ביחס לכל מה שקורה כאן. למען האמת, לאחר 15 שנים של עבודה כמהנדס עיר, איבדתי באופן אישי אמון בממסד הקיים. זה לא קרה עכשיו, אלא תקופה ארוכה של מספר שנים, בזמן הכנת תוכנית אב לסכנין.

סכנין הגישה בקשות להרחבת תחום השיפוט שלה לפני כ-20 שנה. לאחר כינון המועצה האזורית משגב בשנת 1982, סכנין כל הזמן הגישה בקשות להרחבת תחום השיפוט, וכל הזמן הבקשות נדחו – אפילו ללא דיון. לפני 5 שנים הגשנו בקשה. הבקשה שהגשנו הוקפאה כל הזמן, ולפני שנה וחצי מינו ועדת חקירה. לפני כן מינו ועדות חקירה אחרות לפני בחירות, והן בוטלו לאחר הבחירות. אני אומר את הדברים האלה כדי שתתרשמו בנוגע להתייחסות.

ועדת החקירה מונתה, והבקשה להרחבת תחום השיפוט נדונה לאחר הכנת תוכנית אב לסכנין. במסגרת התוכנית הזאת נבדקו כל צרכי היישוב. במסגרת התוכנית הזאת נקבע בצורה מפורשת שיש צרכים גדולים. הדיון היה דיון תכנוני ולא פוליטי, וכל היועצים קבעו שסכנין צריכה להתרחב צפונה עד לכביש העוקף. הכביש העוקף הוא הכביש שנמצא צפונית לסכנין.

יש צורך בתוספת של 2,500 דונם למגורים ושטח ציבורי. אני רוצה להצהיר כאן אחת ולתמיד, כדי שכולם יידעו: בתוך ה-9,680 הדונמים של סכנין, יש רק כ-130 דונם שטחי ציבור, שהם בתי ספר, שבחלקם קיימים מזמן המנדט. אני מציין את הדברים כדי שתדעו על אלו צרכים אנחנו מדברים – מהם הפרמטרים לגבי שטחים ירוקים ושטחים ציבוריים, ומה יש בסכנין. נקבע במפורש שהשטח שיענה על כל הצרכים האלה נמצא בצד צפון. מדוע בצד צפון? כי סכנין סגורה מכל צדיה האחרים, וזה לא במקרה. שם נמצאות אדמות מינהל, ובאמצעותן ניתן לפתור את הבעיות של זוגות צעירים וגם את הבעיה של שטחים ציבוריים. אמרו כבר לפניי, שכשרצינו להקים מגרש כדורגל, לא מצאנו שטח של 50 דונם, שאפשר להקים עליו מגרש כדורגל.

אני אומר בצורה המופרשת והברורה, ויעיד יושב ראש הוועדה: לאורך כל הזמן האמנו שיושב ראש הוועדה יעשה צדק. למען האמת, התאכזבתי. כל הזמן שמעתי מפיו בישיבות שהתקיימו ביננו בארבע עיניים ובישיבות בפורום, שמבחינתו כל מה שכתבנו וביקשנו צודק, ושאם זה היה תלוי בו, מגיעים לנו 8,400 הדונמים שבקשתנו. הוא אמר את זה בחצי - - - כי אנחנו לא הגזמנו. הרי מה ביקשנו? ביקשנו עד לכביש העוקף – פחות-או-יותר, מה שהומלץ על ידי המתכננים שהכינו את תוכנית האב. כדי שתדעו: כשהגענו לוועדה המחוזית עם תוכנית האב הזאת, מתכנן המחוז והממונה על המחוז לא אישרו את התוכנית שהומלצה על ידי המתכננים. כשלחצנו כדי לבדוק למה הם לא מאשרים, קבלנו את התשובה: זה הונחת עלינו מלמעלה. זה נאמר בצורה מפורשת.

למה אני אומר שאין אמון בממסד הקיים? כי זה הונחת. מי הנחית? מה מנחית? מי מקבל את ההנחתות האלה? אף אחד כאן לא יודע. כשבאנו לפשרה – כי אני רוצה להבהיר את הפשרה שדיבר עליה פרופ' גדעון ביגר: אנחנו הסכמנו לפשרה, אך לא לפשרה המדוברת. פרופ' ביגר הציג רק את חצי הכוס המלאה, ולא הסתכל על הצד השני. משגב טענו מלכתחילה שהם מוכנים לתת 370 דונם בלבד מצד צפון. זה מה שהיה בהמלצות. הוועדה קבלה את מה שמשגב הסכימה לו. למה להסתיר את זה, ולמה לומר שנתנו לנו 1,200 דונם נוספים? זה תל-מורסאן, וזה נכלל בתמ"ע 22, וזה יער. זה טוב, אנחנו בקשנו את זה, ואני נלחמתי שזה יהיה גם כן, ואנחנו רוצים שזה יהיה. אבל אנחנו בקשנו בצד דרום 4,000 דונם, ובצד צפון 3,000 דונם. באתי ואמרתי ליושב ראש הוועדה: אנחנו מוכנים לוותר כפשרה על היישוב אשבל – זה כבר היה בדיון בבג"ץ, ונקבע שם שזהו יישוב למרות ההתנגדות שלנו. רק שתדעו: אנשי משגב טענו כל הזמן שהם לא רוצים שנתקרב לכביש העוקף, כי אנחנו מסוכנים. פתאום נזכרו שיש לנו גם אקדחים, מה שאין לנו, ואנחנו יכולים לירות על הבתים. יש מי שאמרו את זה במפורש בוועדה. לא הסתירו.

זה נכון, אדוני היושב ראש?

כל שנאמר כאן, להוציא תיקון קטן, אמת.

כלומר, שהתקרבות האוכלוסיה הערבית לאוכלוסיה היהודית הוא סיכון בטחוני?

זה מה שטענו אנשים.

זאת השכנות הטובה.

עכשיו הם מבינים מה קורה לראש מועצת משגב.

הם בעצמם מתייחסים לעצמם כאל פרוייקט קולוניאלי, ולא כאל פרוייקט אזרחי.

הפשרה שרצינו לדבר עליה היא זו: כדי ששכנינו ירגישו בנחת וכדי שישנו בשקט וכדי שיהיה להם את הביטחון המלא, אמרנו שאנחנו מוכנים להשאיר רצועה ירוקה ליד הכביש העוקף, ברוחב של 60-70 מטר.

למה? למה אתה מוותר?

תשמעו אותי עד הסוף: התנאי היה שראש המועצה האזורית משגב יפקיד מכתב שבו ייאמר שבשטח הזה לא יהיה בעתיד שום מבנה - - - למשגב, אלא זה שטח בינלאומי כביכול, שטח הפקר.

- - -

הוצע שטח ירוק.

אנחנו רצינו כל הזמן לעשות שקט באזור. באמת – באנו בשקיפות, בתמימות ובידיים נקיות לענין הזה. אמרנו: אתם רוצים שהימ"ח יהיה בתחום השיפוט שלכם, כי אנחנו ערבים ולא יכולים להכנס לימ"ח? בסדר. אבל בואו נתחלק בארנונה חצי-חצי. היתה הסכמה.

הוסכם. אכן הוסכם.

את אשבל מורידים. אבל את שאר השטח אנחנו רוצים כהרחבת אזור תעשיה. אם רוצים לעשות הרחבה ורוצים להקים אזור תעשיה אזורי, למה שזה לא יהיה בתחום השיפוט של סכנין, בהנהלה משותפת וברווחים משותפים לסכנין, משגב, ערבה ודיר-חנא? הבענו נכונות, אבל אמרנו שזה חייב להיות בתחום השיפוט של סכנין, כי תרדיון ובר-לב נמצאים במשגב, ולכן מגיע לסכנין אזור תעשיה בתחום השיפוט שלה. לכך התנגדו, ואנחנו לא הסכמנו. זאת היתה הבעיה. אם אתה זוכר אדוני היושב ראש, בתל-מוראסן באתי ואמרתי שאנחנו רוצים את תל-מורסאן וחלק נוסף עד הוואדי מהאזור הדרומי, מה שנקרא אצלנו שקייר.

כ-2,500 דונם.

היינו מוכנים להתפשר עד לוואדי, ובתמורה ויתרנו כרגע ואנחנו מקבלים גם את הצד הזה של רפא"ל, שהיו מוכנים להיות נדיבים אתנו, בסוגריים. השטח בפשרה הוא לא 400 דונם נוספים אלא 1,500 דונם נוספים, אם זה מה שרצינו. נכון, אדוני היושב ראש, ישבת ובאת 5-6 פעמים כדי לגשר על הפערים, ובסוף זה לא הצליח. זה לא הצליח לא משום שלא רצינו. אני אומר את זה כאן. הוא אמר לי: חבל שמשגב מתעקשת על דברים כאלה.

אדוני יושב ראש הוועדה, הגיע הזמן שייעשה פעם צדק – צדק אנושי, צדק חברתי, צדק סביבתי, צדק כלכלי. לא יעלה על הדעת שסכנין תמשיך לסבול מהזיהום של רפא"ל, מהזיהום של המחנה הצבאי, מהזיהום של אזור התעשיה תרדיון, שצמודים לסכנין, ואנחנו לא נהנים אפילו כלכלית מהארנונה שלהם. הגיע הזמן שיהיה פעם אחת צדק, למרות שאמרתי מלכתחילה שאיבדתי אמון. ההמלצות הן מה שמשגב נתנה.

תודה רבה. אבקש מאדוני ראש העיר ומהמהנס להכין מסמך מסודר של סכנין – למרות שהדברים נרשמו גם בפרוטוקול – שכולל את כל הדברים שאמרתם כאן, כדי שיהיה לנו כאן כנגד המסמך של הוועדה.

ברשותך, דבר קטן נוסף לענין ההמלצות: אני מוחה על העברת ההמלצות ממשרד הפנים למועצה האזורית משגב. ההמלצות מונחות על שולחן שר הפנים, ואני חושב שכל עוד לא נתנה החלטה בענין הזה אסור שההמלצות האלה יועברו לצד כלשהו. אם החוק מאפשר את העברת ההמלצות למועצה האזורית משגב, גם לסכנין יש את הזכות, והדבר לא נעשה.

אני ביקשתי לקבל את ההמלצות ממשרד הפנים לפני חודש וחצי מיועץ השר שקד, והוא אמר שזה סודי. ביקשתי מיושב ראש הוועדה, והוא אמר לי שזה סודי. לעומת זאת, הן הועברו למשגב.

אנחנו לא קבלנו – קבלנו את זה ממשגב.

אנחנו קבלנו את זה ממשרד הפנים. בקשנו לקבל את זה לפני הדיון כדי לעיין בהן ולקבל ייעוץ מקצועי.

פרופ' ביגר ביקש לשחרר אותו, כיוון שיש לו התחייבויות ללמד באוניברסיטה. אני מאוד מתנצל על כך שזה הדיון התארך.

אני אודיע שאני לא מגיע, אני רק רוצה לדעת עד מתי תימשך הישיבה.

אני מכבד מאוד את רצונך למלא את חובתך כלפי הסטודנטים שלך. נמצאים כאן שלושה חברי כנסת – חבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה, חבר הכנסת ואסל טאהא וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני רוצה לאפשר לכל אחד מהם לדבר כ-3 דקות, תוכל להגיב על הדברים אם תרצה, ולאחר מכן נשחרר אותך. אני רוצה לאפשר התבטאות גם לנציגת האגודה לזכויות האזרח, ליועצים ולאנשי סכנין, לכבוד הכומר, לראש מועצת טורען – לכל מי שרוצה. זאת למרות שאנחנו כבר באיחור לישיבה הבאה.

אדוני היושב ראש, רציתי להגיב בתחילה לאחר הדברים ששמעתי מיושב ראש הוועדה. אני חושב שהבנתי נכון, וכעת הדברים התבררו עוד יותר: לוועדה הזאת לא היה סיכוי מראש לעשות משהו נכון, וזאת משתי סיבות: (א) העוינות, הסביבה וכל מה שמסביב, והמדיניות הכללית הגלובלית; (ב ) יושב ראש הוועדה – מרצון או מחוסר דעת – הגביל את עצמו למשגב. הוא לא יכול היה לשמש בתפקידו כאדם עצמאי. הוא לא נגש לעבודתו כאדם שמונה בדרג של מינסטריון בכדי לעשות צדק. הוא לא בחן את הדברים. הוא כל הזמן חיפש פשרות וגישור – התחננתי, הלכתי באתי. זה לא תפקידך, אדוני; תפקידך לשבת, להזמין את הנוגעים בדבר, להסתכל על המפות, לראות את הצרכים – ולהחליט. אתה, כוועדה, יכולת להחליט לעביר 5,000 דונם, 7,000 דונם או 20 אלף דונם – מה שאתה רוצה. מי הגביל אותך? למה שמת את עצמך בכיס של משגב ובכיס של האויבים האלה, שמפחדים לראות את סכנין מתקרבת מבחינה תכנונית לגביהם? מה מנע ממך להעביר את תרדיון לסכנין? הוא בנוי על אדמת סכנין, נושק לבתיה. הוא נמצא במקום שבו אבא שלו וסבא שלו נולדו. למה לא להעביר את זה לסכנין? מה מונע? יש חוק שמגביל? אתה מונית לחקור את הגבולות. יש לך את כל הסמכות – אני מחפש את הצו כדי שלא יטען מישהו שהצו מגביל. הצו לא הגביל אותך – אני יודע את זה מראש. למה לא העברת את השטחים הללו לסכנין? מי מנע ממך? אתה פרופסור, אתם נבון, מחפש צדק – איך אתה שם את עצמך מראש בכיס של משגב?

היית יכול לעשות כאן עבודה. שנה וחצי בזבזת, עם כל הכבוד. הלכת בכיוון הלא-נכון- מרצון או שלא מרצון, אינני יודע. אני לא רוצה להאשים אותך בכך שמרצון רצית להגיע לכאן. אבל אולי זה נבע מחוסר דעת, חוסר תבונה או חוסר הבנה לתפקידך. אבל זאת התוצאה. אדוני, בזבזת את הזמן שלך, של הוועדה ושל כולנו.

הוועדה הזאת כאילו לא היתה. אנחנו מבקשים שוועדת הפנים ואיכות הסביבה תמליץ על מינוי ועדה חדשה או ועדה אחרת, או על דרך אחרת להמשך הטיפול בענין הזה, ולא לראות בכך שום סוף פסוק.

אדוני היושב ראש, חבריי בוועדה, אורחים נכבדים. רק משמה של הוועדה – ועדת גבולות – אנחנו רואים - - - הוועדה היתה צריכה להקרא "הוועדה להרחבת תחום שיפוט סכנין", כך שתהיה לך מטרה מראש ללמוד את הצרכים של סכנין ולדעת מה היא צריכה, מהם הנתונים לגבי השטח והצפיפות, לגבי הזוגות הצעירים, שלא מוצאים מגרש לבניית בית. ההגדרה של ועדת גבולות – מראש – זה לאור הניסיון שלנו. אני כיהנתי במשך 10 שנים כראש רשות, ואני יודע מהי ועדת גבולות: מתקנים פה-ושם, מתחננים למועצה אזורית פלונית, שתוותר על בית קברות לערבה, שתוותר על בית קברות לכפר כנא, שתוותר על כמה מגרשים לסכנין. זה לא ייתכן. לא ייתכן שהמדיניות הזאת תמשך.

אני יודע שזאת ועדה לא-עצמאית. אני יודע שהיא נתונה לכל מני השפעות – להשפעות מדיניות, למדיניות אפליה מוסדית, שהיא שיטתית ומתייחסת ליישובים הערביים כאל מכשולים בפני התכנון של היישובים היהודיים באזור. באים לתכנן יישוב במועצה האזורית משגב, ומייד מתכננים ומסתכלים: אם ערבה מזיקה, דוהרים לערבה ודוהרים לסכנין. זה מה שקרה: דהרו לכל היישובים הערביים, וכיתרו אותם. היום לא ניתן לפתח את סכנין: בלתי אפשרי לבנות אזור תעשיה; בלתי אפשרי להתפתח מערבה; בלתי אפשרי להתפתח מזרחה. ניתן להתפתח דרומה וצפונה, ואנחנו רואים שוועדת הגבולות לא העזה לומר את דברה, אם היא מקצועית אמיתית.

לא פלא שמאז קום המדינה לא ראינו שהוקם יישוב ערבי אחד. לכן יש צפיפות בכל הערים שלנו ובכל היישובים שלנו. עומדים להתפוצץ, ואם נתפוצץ פעם, זה לא לטובתך ולא לטובת אף אחד במדינה הזאת.

אדוני היושב ראש, אני חושב שכל אחד שהוא בעל תאים אפורים מעל הצוואר יודע שהמצב הנוכחי בסכנין ובשאר היישובים הוא מצב שמבחינת הקצאת קרקעות לבניה ופיתוח אינו עונה על צרכי התושבים הנוכחיים והעתידיים. לכן, כשבאה הוועדה, היא צריכה לפתור את הבעיה, ולא לשים טלאי על טלאי – עוד תיקון ועוד כיבוי שריפה. אני חושב שלא נעשתה כאן עבודה כזאת. בקצב הנוכחי של ההתפתחות בסכנין ועם השטח המצומצם שישנו, ייאלצו תושבי סכנין בעוד 10-15 שנים לבנות את בתיהם על הדשא של האיצטדיון החדש. לא יהיה מקום.

מה עם הגובה?

שיתחילו לבנות לגובה במושבים ובקיבוצים, ולשנות את האופי החברתי והמסורתי, ואז אולי נחשוב על זה. רוצים שירותים של כפר ובניה של עיר?

אדוני היושב ראש, סכנין תמיד היתה חלוצה בתחומים רבים, ולפעמים היא נקלעה לבעיה לפני היישובים הערביים האחרים בארץ. מה שקורה בוועדת הגבולות של סכנין הוא לא הענין של סכנין במובן הזה שזהו המבחן למה שיקרה ביישובים ערביים אחרים. יישובים רבים מחכים לראות מה יקרה כאן. לכן הכללים, הפרמטרים, שיטות העבודה והתוצאות שיהיו בסכנין הם בעלי השלכות רבות על היישובים האחרים. לכן ההתעקשות על כל ענין בסכנין היא בעלת השלכות רבות על האוכלוסיה הערבית.

אני נמצאים כעת במצב שבו יש המלצות של ועדה, והן בגדר המלצות. המלצות הן לא קדושות. לשר יש הרבה סמכויות, ולא נכון לומר שאין היום סמכות פוליטית, כפי שאמר נציג משרד הפנים. הסמכות הפוליטית הוא ראש הממשלה, והוא יכול לקבל החלטות הרבה יותר מהר משר – בקיצורי דרך. ידוע שכאשר ראש הממשלה רוצה, הוא יכול לפתור בעיות תוך שבועיים.

ככל הידוע לי, הוא לא מתכוון לגעת בנושא.

אז הוא לא מתכוון – אז זאת החלטה פוליטית.

אמרתי: אין מי שיקבל את ההחלטה.

יש מי שיכול לקבל את ההחלטה, אבל הוא לא רוצה.

אני ותושבי סכנין זוכרים שהיתה חגיגה גדולה – בא שר בממשלת ישראל, והבטיח לתושבי סכנין 3,500 דונם. איפה הם? היתה הבטחה. אני זוכר שהיה סוג של פשרה בענין בית הספר והמחנה הצבאי, לפיה בתמורה להפסקת המחאה הם היו אמורים לקבל--

חבר הכנסת זחאלקה, אני מציע להצמד כרגע להמלצות. היו הרבה הבטחות והרבה פשרות.

זאת לא היתה הבטחה מצד אחד. היה הסכם דו-צדדי: הבטחה של תושבי סכנין מצד אחד להפסיק את המאבק בענין המחנה, ומצד שני – לקבל 3,500 דונם. מה יעשו אנשים עם הסכמים כאלה? בסוף אנחנו לא נגיע להסכמים כאלה. לא נהיה מוכנים. בזמנו, התנגדתי להסכם כזה, אבל אני חושב שעכשיו הם צריכים למלא אותו.

כבוד יושב ראש הוועדה, חברים נכבדים. בוקר טוב לכולם. אני מייצג כאן את הצד הרוחני הדתי. לכן אני אומר: כולנו בני אדם, וכולנו נבראנו בצלם הא-ל. בשם התושבים בסכנין, אנו מעונינים בדו-קיום, אבל בדו-קיום אמיתי, ולא על הנייר. אני מבקש שיוויון, ככל האפשר. אני מבקש דמוקרטיה צודקת. אני מבקש לאשר לסכנין את בקשותיה, כי הן צודקות. המצב לא נסבל, כבוד היושב ראש. אנחנו במצוקה בסכנין. אנחנו בכלוב בסכנין. אנחנו רוצים לבנות לילדינו ולצאצאינו – אין מקומות. אנחנו לא מעונינים באלימות ולא בדרכים קשות. אנחנו לא מעונינים בהפגנות ולא באלימות. אנחנו לא רוצים לוותר על שום דבר מהבקשות שלנו, אם אפשר. ככל האפשר, אנחנו רוצים שכל הבקשות שלנו יתמלאו. למה יש לנו יותר משלטון אחד? די לנו בשלטון המרכזי האחד. אבל שיהיה שלטון נוסף במשגב? זה קשה לנו. תודה רבה.

האמת היא שהשלטון האמיתי הוא משגב, ולא המדינה.

הונח כאן נייר של עו"ד באנה, שהוגש לוועדת הגבולות של סכנין. אומנם לא כתוב עליו שהוא מטעם האגודה לזכויות האזרח--

בטרם המליצה את המלצותיה?

כן, כאחד הגופים היינו מעורבים בוועדה הזאת, ואנחנו בהחלט רואים בכך חלק מהאפליה הנמשכת – אני לא יודעת מי ראה את הכתבה של דני רבינוביץ' ב"הארץ". זה חלק מהענין של המצוקה ביישובים ושל חוסר הייצוג של התושבים במוסדות התכנון. נזרק כאן הענין של בניה לגובה: זה חלק מחוסר החשיבה הכללי לגבי הצרכים של האוכלוסיה הערבית במקומות השונים. אנחנו רואים את הבעיות בתכנון בנגב, בחוסר שיתוף התושבים ובחוסר ההתייעצות מראש. סכנין היא אחת הדוגמאות.

אנחנו יודעים שבהחלט היו נסיונות של פשרה מצד סכנין, והם עלו כאן – צעק חבר הכנסת טאהא: למה אתם מוותרים. בהרבה מאוד מהמקרים, חשבנו שאפשר היה אולי לדרוש יותר. אבל דווקא על רקע הפשרה – והודה פרופ' ביגר לראש העיר על כך שהוא אמר שהדברים נעשו כהלכה – התדהמה מהמסקנות על רקע הנתונים שנלקחו היא הרבה יותר גדולה, כי היתה ציפיה לאור הדברים שהועברו גם על ידי יושב ראש הוועדה, שהמסקנות בסופו של דבר יהיו שונות מאוד.

כיוון שכל הדברים כבר נלקחו בחשבון וכל הגופים נתנו את דעתם, חבל להתחיל את כל ההליך מההתחלה, אבל בהחלט יש מקום לעשות חשיבה נוספת ביחס לאותם חומרים שכבר נלקחו – או להחליף את חברי הוועדה – ולהסתכל על כך אחרת. כי התוצאה היא בפירוש לא סבירה.

אנחנו רוצים להבהיר במפורש לראש העיר ולאנשי העיריה שבמידה והדברים לא ייעשו כהלכה, ואם ירצו ללכת לפניה משפטית, נשמח לייצצג.

יש לי שתי הערות ביחס לדברים שנאמרו כאן. תחילה ביחס לדברים שאמר מהנדס עירית סכנין לגבי הסודיות של מסקנות הוועדה: אם מישהו טען דבר כזה, אין לו מקום. זאת משום שבנושאי תכנון, אפשר מבחינת חוק חופש המידע למנוע מסירת מידע לגבי תוכניות מתאר, שינוי תוכניות עיר או שינוי תוכניות מקומיות וכן הלאה – כל עוד הן לא הופקדו. ברגע שבו הופקדו תוכניות, הדבר הזה גלוי. לא נאמר בשום מקום שהמסקנות של ועדת חקירה או ועדת גבולות הן סודיות. זה מוזר בעייני. אם מישהו טען את הטענה הזאת, לא היה בסיס חוקי לטענה.

נקודה שניה, ביחס לדבריו של חבר הכנסת ואסל טאהא: עם כל הכבוד, מינוי ועדה כזאת יכול להיעשות רק ב - - - של ועדת גבולות--

אני יודע, אבל אני מחה על המדיניות, שקבעה שכך יהיה השם, למרות שיש צרכים בצד השני. ועדת גבולות, פירושו: ועדת גבולות בין מדינות, אז מתקנים פה-ושם. זה ענין של תיקון, אז הולכים על תיקון ולא על צרכים. עובדה שראינו את המלצות הדוח.

אתה מחליש את הטיעון שלך.

אני מבין היטב למה קוראים לזה כך, אבל אני מוחה על השם עצמו: זאת ועדת גבולות לתיקון.

ההערה נרשמה.

לפני שלושה חודשים התנהל כאן דיון עם גב' חזן, הממונה על ועדות הגבולות במשרד הפנים. היא אמרה שהוועדות עצמן קובעות את הקריטריונים לשינוי הגבולות. ועדות החקירה אינן פורום מגשר. זה לא תפקידן. פרופ' ביגר הוא פרופסור לגיאוגרפיה – הוא בוודאי איש מקצוע, ולכן הוא היה צריך להציב את הקריטריונים, וייתכן אפילו שהבקשה של סכנין היתה קטנה או גדולה. אים שום קשר. את זאת אני רוצה לומר לוועדה. קראתי את המסקנות כאן, ואכן נראה מהמסקנות של ועדת החקירה, שהיה כאן ניסיון לגישור ולפישור. זה לא תפקידה של ועדת חקירה. לא נראה שיש כאן קריטריונים כלשהם.

גם ההערה של יושב ראש ועדת החקירה לפני שלוש דקות בדבר בניה לגובה מוכיחה שהקריטריונים אינם מבוססים על המצב של סכנין היום, שאין בה בניה לגובה. אגב, בזמנו מינהל מקרקעי ישראל חשב לבנות בשכונת - - - לגובה, וביקש את חוות דעתי. התנגדתי לכך מסיבות שונות. אבל אני רוצה לומר שהיא מוכיחה את זאת, משום שהמצב היום הוא שאין בניה לגובה. אם אכן רוצים שתהיה בניה לגובה, צריך לשנות את המבנה החברתי. איך משנים את המבנה החברתי? קובעים קריטריונים אחרים. זה תפקידה של ועדת חקירה, ואת זאת הייתי מצפה מאיש מקצוע.

תבנה עיר ערבית חדשה.

כשאני מסתכל על צפיפות האוכלוסין בערים אחרות במגזר היהודי בצפון – הצפיפות לנפש של שטח פר קילומטר בנצרת עלית היא מחצית בהשוואה בסכנין. אני לא הולך לבנימינה או לזכרון, שם זה שביעית או שמינית. אבל נהריה, עפולה וצפת - בכולן הצפיפות פר נפש היא בסדר גודל של 50% בהשוואה לסכנין. האם גם להם עודפי שטחים גדולים מדיי? אולי ניקח מהן את השטחים, לשיטתך, מאחר ויש להן יותר מדיי שטח? אם כן, ניקח מהן את השטחים, ונעביר אותם ליישובים אחרים, כי יש להן יותר מדיי שטח. אם לסכנין, שיש לה מחצית השטח, יש מספיק שטח, בואו ניקח מצפת ומעפולה. לא נשמע הגיוני, נכון?

לכן הייתי ממליץ לוועדה לקבל החלטה, לפיה תוקם ועדה אשר תפסוק את זאת לפי קריטריונים מקצועיים. ההחלטה לאחר מכן – אם לקבל או לא – יכולה להיות פישור פוליטי.

אשיב בקצרה. אני שב ומודה על הדברים שנשמעו כאן.

שלושה דברים, שנאמרו כאן נכון לגבי ועדת גבולות: זה תפקידה של הוועדה. הוועדה היא לא עוסקת בהמלצות לתכנון. תפקידה של הוועדה, כפי שהיא ממונה על ידי משרד הפנים, הוא אך ורק להמליץ על הזזת הקווים.

לא לפי קריטריונים. לפי שיקולים אחרים, מוזרים.

האם כבודו רוצה לדבר במקומי?

פרופ' ביגר מדבר כעת בשם עצמו, ולא בשם אחרים.

הפררוגטיבה של הוועדה היא להמליץ על שינוי הקו. זה לא ענין של תכנון, זה לא ענין של בניה, זה לא להחליט מה לבנות, היכן לבנות ומה לעשות. לשם כך יש ועדות אחרות, מחוזיות. כל תפקידה של הוועדה הוא לעסוק בשאלה היכן צריך להיות הקו.

לפי אלו קריטריונים?

כפי שנאמר כאן, לפי קריטריונים תכנוניים.

ולפי הצרכים.

על פי הצרכים. לא קריטריונים היסטוריים, לא קריטריונים תרבותיים, לא קריטריונים כלכליים – אך ורק על פי עקרונות התכנון, כפי שמוצג על ידי אנשי התכנון.

- - -

האם אתה מטיל דופי במקצועיותם של האנשים שהכינו את תוכנית האב של סכנין?

אתה עדיין לא שומע אותי.

צרכים תכנוניים נגזרים מצרכים חברתיים. אין צרכים תכנוניים שקיימים בפני עצמם.

יש תוכנית אב של סכנין, שמדברת על צרכים. זאת השאלה.

חבר הכנסת זחאלקה, עם כל הכבוד לך – הוא אומר את דעתו, ולא את דעתך.

יודע כבוד ראש העיר, ויודעים האנשים שעוסקים בנושא הזה, שלסכנין יש תוכנית לפיתוח מאושרת, והיא שונה. נאמר כאן נכון: סכנין הגישה בזמנו תוכנית, וערכו אותה מומחים. זה הוגש למשרד הפנים, ומשרד הפנים קבע את תוכנית הפיתוח של סכנין.

לא סכנין; המתכננים שמונו על ידי משרד הפנים הגישו תוכנית אב, ומשרד הפנים אחר כך - - -

כרגע יש תוכנית מאושרת להתפתחות סכנין, שנקבעה על ידי המערכת של מדינת ישראל בהתאם לראיה מקצועית של נושא התכנון. נקבע מה שנקבע על פי זה – לא לפי דעת סכנין, אבל יש קביעה שעברה את כל המערכות של ערעורים, ועדה מקומית וכל הדברים הללו. ההמלצות של כל האנשים שעוסקים בנושא הזה באו ואמרו: לסכנין יש מספיק שטח להתפתחות עד שנת 2020. אני מחזיק כאן מכתב של הממונה על מחוז הצפון. נאמר כאן שהמתכננים האחרים אמרו בצורה ברורה שלסכנין אין צורך כרגע לצרף שטח.

הוועדה שמעה את כל אנשי סכנין. אני מחזיק בידי תיק ביד, וכולם מכירים אותו – יש בו מאות פניות של אנשי סכנין ואנשי משגב. הבה נזכור שיש כאן שני צדדים. על אף מה שנרמז כאן, הוועדה לא היתה בכיסו של אף אדם ולא היתה בכיסו של אף גורם – לא משרד הפנים, שלא הנחה ולא נתן שום המלצה לעשות כך או אחרת. אף גורם במשרד הפנים, להוציא הגורמים המקצועיים – הממונה על המחוז נתן את דעתו; מתכנן המחוז נתן את דעתו; אנשי מקורות נתנו את דעתם בנוגע לקידוח מים שנמצא שם; אנשי הקרן הקיימת נתנו את דעתם; אנשי רשות שמורות הטבע נתנו את דעתם בקשר לשטחים.

משרד הבטחון - - -

משרד הבטחון נתן את עמדתו; רפא"ל נתן את עמדתו. נעשתה כאן עבודה, ושאלו את כל הגורמים. אני אומר שוב שקיימים שני צדדים.

הוועדה בדקה את הדברים. אני שב ואומר: אני לא איש משרד הפנים. אני מוניתי לתפקידי בתוקף מקצועיותי. היו שם אנשי משרד הפנים, כפי שנאמר כאן, היו גב' אסתי מנקיטה שהזכירו, ראש מועצה אזורית פה וראש מועצה אזורית שם. לדעתנו, ההחלטה היתה החלטה מקצועית, שבאה וטענה: סכנין היא עיר ואם בישראל. הבה נזכור את זה: היא עיר, ולא כפר. זאת עיר ולא כפר – אני אומר זאת פעם שלישית. אם היא עיר, היא אמורה להתנהל כעיר.

- - -

אבל מבחינה סוציו-אקונומית היא לא עיר.

היה יישוב חקלאי שנקרא חדרה, שהפך לעיר. כתוצאה מכך הייתה בניה לגובה.

תתייחסו לסכנין כפי שהתייחסתם לחדרה. אנחנו מקבלים בלי לראות - - -

פרופ' ביגר, אנא המשך את דבריך.

אני שב ואומר: ועדת הגבולות לא היתה אמורה לפתור את בעיות האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל. ראש העיר וסולימאן יודעים את עמדתי האישית. כל מה שנאמר כאן – אכן כך חשבתי וכך הייתי, אבל אנחנו נמצאים כאן בוועדה. ברגע שזו החלטה של אדם אחד זה דבר אחד; ברגע שמדובר בהחלטה של ועדה זה משהו אחר.

האם ידוע לכבודו מהו ההבדל בין הצפיפות בחדרה לבין הצפיפות בסכנין?

ידוע - - -

דעתו של האיש המקצועי היחידי הוא להרחיב את תחום השיפוט, וארבעת הפוליטיקאים האחרים מתנגדים. זה מה שחשוב.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעיר, ואני מצטרף לדברים שנאמרו כאן: דרך הפרסום של הדוח הזה היתה מאוד מוזרה בעיניי. בכל הנוגע לסודיות, נאמר כאן שאין שום סודיות. הדוח הוגש למנכ"ל משרד הפנים. מנכ"ל משרד הפנים אמור להעביר את זה לשר בעיתוי שבו הוא רוצה. לכל מי שפנה אליי אמרתי שהדוח הוגש למשרד הפנים, ושכל מי שרוצה פרטים על הדוח יגיע למשרד הפנים. אף פעם לא נאמר כאן סודיות וכיוצא בזה. לכן לא מסרתי לאף אחד מהצדדים את דוח הוועדה.

אני מאוד מודה – גם על השמיעה וגם על ההתנהגות של האנשים. אני מאוד מקווה שהיחסים הטובים שנקשרו ביני לבין אנשי סכנין יימשכו. תודה רבה לוועדה.

תודה. ברשותכם, דקה לסיכום הדיון: (א) הרכב הוועדה לא נראה לנו הרכב מקצועי, טהור, אובייקטיבי וענייני. לכן, ההרכב פסול, לדעתנו; (ב) אנחנו מוחים קשות על פרסום הדוח בדרך לא נכונה ולא יאה. הדוח הוגש למנכ"ל משרד הפנים, וצריך לבדוק מדוע ואיך הדוח הגיע לצד אחד ולא לכל הצדדים; (ג) היות שהוועדה בהמלצותיה לא התחשבה בצרכיה הנוכחיים והעתידיים של סכנין ולא לקחה אותם בחשבון, ומילאה תפקיד של גישור ברוב תפקודה – ואנחנו מעריכים מאוד את הניסיון של הגישור ושל ההבנות וההסכמות אליהן רצה להגיע יושב ראש הוועדה מתוך רצון טוב – אנחנו מבקשים לדחות את ההמלצות ואת מסקנות הוועדה, ולהקים ועדת חקירה חדשה תחתה, כדי שהיא תמלא את תפקידה על פי הייעוד למענו היא קמה.

ברשותכם, אני רוצה להפרד היום מיהונתן בורוביץ, שמסיים היום את תפקידו ואת עבודתו במשרד הפנים. אנחנו יכולים רק להתצטער על כך, כי למדנו להכיר את עבודתו הברוכה ואת תרומתו וניסיונו לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. אני רוצה להודות לפרופ' ביגר, ואנחנו מצטערים על כך שעיכבנו אותך. אנחנו מאחלים לך בריאות טובה. אני מודה לעירית סכנין, לחבר הכנסת ברכה, לכל חברי הכנסת הנוכחים ולכל תושבי סכנין שנמצאים כאן.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

11:30