כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת הכלכלה

13/12/2005


הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 563

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב כסלו, תשס"ו (13/12/2005), שעה 11:30

תקנות הגנת הצרכן (אחריות ומתן שירות לטובין), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: אמנון כהן – היו"ר

עו"ד תמר פינקוס, התובעת הראשית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

עו"ד אורית שרפי, לשכה משפטית, משרד התעשיה המסחר והתעסוקה

יצחק קמחי, משרד התעשיה, המסחר והתעשיה

עו"ד נועה גבע, לשכה משפטית, משרד התקשורת

מאיר בן בסט, מנהל תחום הפיקוח על השירות לצרכן, משרד התקשורת

עו"ד זאב פרידמן, המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד ירון לוינסון, רשות ההסתדרות לצרכנות

אריה אינדיצקי, מנכ"ל הדר סוכנויות ואיגוד לשכות המסחר

עו"ד מתן מרידור, רשתות השיווק ואיגוד לשכות המסחר

מיכל פרג, מנהלת תחום, איגוד לשכות המסחר

עינת ברכה, מנהלת אגף משפטי, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי, מנהל אגף בלשכת המסחר, איגוד לשכות המסחר

ראובן קמחי, מנהל תמיכת מותג, קריסטל מוצרי חשמל

יעקב גורמן, מנהל שרות ארצי, ראלקו סוכניות בע"מ

אברהם בירנבאום, יו"ר ארגוני הסוחרים

עו"ד מאיה שגב, לשכה משפטית, חברת פלאפון

עו"ד דנה אלבוגן, יועמ"ש, סלקום

אתי בנדלר

לאה ורון

אתי אפלבוים

תקנות הגנת הצרכן (אחריות ומתן שירות לטובין), התשס"ג-2003

שלום לכולם. אני פותח את הדיון של ועדת הכלכלה. הנושא: הגנת הצרכן (אחריות ומתן שירות לטובין), התשס"ג-2003. עודכנתי על ידי מנהלת הוועדה שהוועדה כבר דנה בתקנות האלה ושלחה את המשרדים לשבת עם הגופים העסקיים כדי להגיע להבנות. הבנתי שהגיעו להבנות - - -

איתנו הסוחרים לא ישבו ולא הזמינו.

הנושא חשוב. רצינו שיגיעו להידברות. כמובן שאי אפשר לרצות את כולם. יכול להיות שישבו עם חלק מסוים ועם חלק לא. בואו נשמע ונצטרך להחליט. כנבחרי ציבור אנחנו בודקים שהתקנות יהיו מאוזנות לטובת הצרכן מחד, ומצד שני, שלא תהיה פגיעה אנושה ביצרנים או ביבואנים ובסוחרים.


משרד התמ"ת תציגו את התקנות. אנחנו ניתן לכל אחד רשות דיבור ונקבל החלטה לכאן ולכאן. לפני כן, אבקש לומר לנו, בגדול, מה הולכות להסדיר התקנות האלה ובאלה תחומים?

לדעתי תקנות הגנת הצרכן אחריות ושירות יחוללו מהפכה במסגרת השירות לצרכן. אנחנו נתקלים חדשות לבקרים בטענות שלעיתים תעודות האחריות שמקבלים הצרכנים, לא שוות את הנייר עליהן הן כתובות. התקנות באו להסדיר את הנושא ולחייב מתן תעודות אחריות לגבי מגוון גדול של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, מוצרים מכאניים וריהוט.

למה רק המוצרים האלה?

הטובין שכלולים כרגע הם: מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, גז לרבות מנגנונים מיכניים בריהוט. כל מה שאלקטרוני וחשמלי נכנס פנימה.

מנגנון מכאני וחשמלי בריהוט לדעתי זה מאוד מצומצם. אם מישהו קונה ריהוט יקר ערך, ספת עור, ומסתבר אחרי כמה זמן שהעור נשחק, האם זה לא צריך להיכלל. האם לא צריך להגדיל את התכולה?

שאלו אותנו למה אין אחריות על בגדים או על שחיקה של בד. ישנם דברים שהם תלויי שימוש לחלוטין ואנחנו לא יכולים לדעת. כמובן שהמוצר צריך לעמוד בסטנדרטים של איכות, אבל אם מישהו התגרד כל היום על הספה וקרע אותה, קשה לומר שהספה לא תקינה.

אני מדבר על מוצרים חדשים שצריכים כמובן לעמוד במטרה לשמה אנשים קנו אותם.

אפשר להתעלל גם במכשיר אלקטרוני.

זאת בדיוק ההחרגה של החוק. לגבי מוצר אלקטרוני, אם נהגתי בו בזדון או ברשלנות, אני פוטר את הסוחר מאחריות. כאשר זאת ספה, קשה יותר להראות שהיה פגם. תלוי אם האדם שמן או רזה.

מר קמחי, ספה צריכה להתאים גם לאדם שמן מאוד. אני חושבת שזה תמוה לשמוע עמדה כזאת ממשרד התמ"ת. האם לא ראוי שתהיה אחריות לעגלת ילדים שעולה כמה אלפי שקלים?

נתתם את הדעת לגבי סוג הדברים?

התקנות האלה מרחיבות בהרבה. התקנות במקור הוגשו לגבי רשמה מצומצמת של מוצרים, כ-20 מוצרים, והחלטנו להרחיב את זה לכל המוצרים – החשמליים, האלקטרוניים, מוצרי הגז החדשים, כאשר ההרחבה כאן היא רבה. יכול להיות שצריך לשקול הכנסה של דברים נוספים. בשלב הזה אלה המוצרים שהכנסנו. יכול להיות שיש פה פשרה. צריך לראות איך זה יעבוד. הנקודה שאין חובה סטטוטורית לתת את האחריות, אינה אומרת שאי אפשר לתת אותה באופן וולונטרי. אנחנו לא נכנסים פה לואקום מוחלט שבו אין במדינה תעודת אחריות ולא ניתנת אחריות. עסקים רבים נותנים אחריות למוצרים על אף שהם לא מחויבים לכך בהוראות החוק. התקנות אומרות על מי חלה האחריות, במקרה זה מדובר ביצרן וביבואן. אנחנו מדברים על שווי מוצרים שמעל ל-150 שקלים. אנחנו כוללים מגוון רב של מוצרים.

לגבי סוגי המוצרים נדבר על כך בהמשך, בואו נתקדם.

כפי שאמרתי, מעגל המוצרים הורחב למוצרים חשמליים, אלקטרוניים, מוצרי גז ומנגנונים חשמליים ומכאניים של ריהוט מעל 150 שקל. האחריות היא אחריות חובה לשנה. לגבי מספר מוצרים קבענו חובה של אחזקת חלקי חילוף של 7 שנים. קבענו חובה של תחנות שירות, שמשמשות כתחנות איסוף ליצרן או ליבואן שצריך לתקן את המוצר. מקומות שהצרכן יכול להביא את המוצרים על מנת שיתקנו.

זה לא קיים היום?

למשל, לגבי האיסוף. הוא יכול לכתוב בתעודת האחריות שהתיקון ייעשה על ידי מעבדה איקס שנמצאת באזור התעשייה הצפוני בחיפה. אם הצרכן, תושב ירושלים, לא יכול להגיע לשם, אותו יבואן חייב לתת לצרכן 4 נקודות איסוף לפחות.

זה קיים גם היום. אתם לא נותנים רישיון אם אתה לא מביא 4 כתובות ומוכיח שיש לך תחנת שירות.

נקבעו זמנים לתיקון. למשל, מוצרים חשובים כמו מקרר או מכונות כביסה, התיקון צריך להיעשות תוך 24 שעות. התקנות מתייחסות גם לזמן ההמתנה לטכנאי שיבוא לתקן את המוצר. הרי כולנו לא אוהבים לבזבז ימי עבודה שלמים בהמתנה לטכנאי. צריכה להיקבע שעה ספציפית. ניתן לחרוג ממנה בפלוס שעתיים. ניתן לשנות את הזמנים בתאום טלפוני. אלה דברים שלכאורה צריכים להיות מובנים לכל מי שעוסק בצרכנות. לצערי לא כל השוק עובד כך והכנסנו גם את זה לתקנות. אלה הדברים העיקריים.

אני מחברת הדר ואני בא מטעם לשכות המסחר. אני רוצה לדבר בנושא מצלמות. בעיקרון התקנות האלה מקובלות אלי, חוץ מנושא אחד. בסעיף 9(א) מדובר שצריך להקים 4 תחנות שירות או איסוף. מצלמות זה מוצר קטן ששוקלת בערך 200 גרם. היום אין במצלמות תחנות איסוף אבל בסעיף 9(ב) כתוב שאדם יכול להביא את המוצר לחנות שבו קנה. אני טוען שברגע שיש מעבדה מרכזית שמבצעת את התיקונים ולפי התקנה אדם שקנה רשאי להביא לחנות, אני חושב שזה מספק לגבי מוצר קטן ולא לדרוש תחנות איסוף.

כרגע אני רוצה תגובות לכלל התקנות. כשנגיע לסעיף הספציפי נדבר עליו.

בעקבות הדברים שלי בישיבת הוועדה הקודמת בנושא הזה, בתקנות שהובאו, הוחלט להחזיר למשרד התמ"ת את התקנות. מה היתה ההערה העיקרית שלי? שמטילים על הסוחר הקטן את החובות של היצרן. למשל, שהוא יתקן אם היצרן לא מתקן. ואיפה הסוחר הקטן יכול להחזיק חלקי חילוף, לטלוויזיה למשל? הסברתי שזה בלתי סביר לחלוטין. זה להטיל על מישהו חובה, שטכנית הוא לא יכול לבצע. אם היצרן לא מספק חלקי חילוף, מאיפה הוא יקבל את חלקי החילוף של יצרן בחוץ לארץ? בעקבות זאת הטילו עליהם לבוא איתנו בדברים. משרד התמ"ת לא הזמין אותנו, לא דן לא ישב, לא בטלפון ולא פנים אל פנים עם ארגוני הסוחרים בישראל שמייצגים את כלל הקמעונאים בישראל.

מר בידרמן, אתה בטוח שהיית בדיונים הקודמים? אני עוברת על שני הפרוטוקולים - - -

אני בטוח לחלוטין. תבדקי את כותבי הפרוטוקולים שלך.

מר בירנבאום, לא הסברתי לך את התקנות? לא היית אצלי במשרד?

פעם אחת בחיים הייתי אצלך בנושא אחר לחלוטין. זה היה לפני כשנתיים.

אני מחברת ראלקו סוכנויות יבואנים ומטעם לשכת המסחר. אני שמח שהאדון העלה את הנושא של האחריות. נכון שחנות לא יכולה למלא את החובות של יבואן או יצרן. אבל כשהיא מוכרת את המוצר לא מעניין אותה מי היבואן, והיום זה נפוץ שאתה קונה בחנויות סחורות של יבואנים שמשנים שם כל שנה ולצערי לא מעניין את משרד המסחר והתעשיה לכפות את התקנות הקיימות על המפרים אותם, וגם אין שום סיבה שהוא יכפה את התקנות החדשות. למעשה לכל הישיבה הזאת, לכל התקנות האלה, אין ערך אם אין גוף שכופה אותם. אנחנו פונים למשרד התעשיה, כולל למר קימחי ולמר גרישה דייטש עם כל מיני הפרות מהותיות של התקנות הישנות, ולא מעניין אותם מה קורה.

התקנות החדשות לא מסדירות את זה?

לא. אם לא יכפו אותן אז תכתוב איזה תקנה שאתה רוצה.

הטענה שלך היא נגד התקנות או נגד זה שלא אוכפים אותן?

אני מדבר על אכיפת התקנות. זה בהקשר לדבריו של מר בירנבאום. היום הסוחר מחפש מי יציל אותו כשהיבואן לא ממלא את ההתחייבות. שלא ימכור מוצרים של יבואן שאין לו מעמד יציב. אני מוציא מיליוני שקלים על מלאים ואדון בירנבאום מוכר מוצר שאני מייבא, ומישהו אחר מוכר כשהוא לא הביא חלק חילוף אחד ורוצה לבנות על המלאי שלי.

אין לזה שחר. קודם כל האדון בירנבאום איננו עוסק - - -

אני לא מתכוון אליך אישית.


צריך לשים סוף גם לדברים האלה. התקנות צריכות לחייב, בנוסף, יבוא חלקי חילוף. משום מה משרד המסחר והתעשיה הוריד את הסעיף הזה. יש להם את תקדים חסה שהם משחקים עליו כבר 15 שנה לא שינו את התקנות ואנשים ניזוקים מזה. צריכות להיות גם סנקציות מהותיות גם בדיקה של מי שמפר. כיוון שאם היום הבאת ומחר אתה איננו, כבר אין עם מי לדבר.

בעקבות הישיבה הקודמת בוועדה קיימנו מספר דיונים עם התמ"ת.

אז היו דיונים מר בירנבאום.

הם מייצגים את היבואנים הגדולים, לא את הסוחרים הקטנים. הם מייצגים את רשתות השיווק.

במסגרת הדיונים עם התמ"ת ישבנו גם במסגרת חטיבת האלקטרוניקה, שמייצגת את יבואני האלקטרוניקה, וגם במסגרת חטיבת רשתות השיווק שמייצגות את הסוחרים. באמת בתקנות יש מאזן שמתייחס ליחסים שבין היצואן או היבואן לבין הספק. הגענו להסכמות, לא על כל הדברים. בסופו של דבר הנוסח שהוגש לוועדה לא משקף את כל ההסכמות שהוגשו כי בתמ"ת עשו אחר כך עוד ורסיה של תיקונים. אנחנו העלינו שוב את הדברים שסוכמו, ובסופו של דבר לא הוכנסו לתקנות, וסוכם שהדברים יעלו כאן בוועדה.

כטענת מקרו, אני רוצה להגיד שבסופו של דבר רגולציה צרכנית צריכה להיעשות כאשר יש כשל שוק. צריך לזכור שהיום מוצרי אלקטרוניקה הם מוצרים זולים ובהרבה מקרים שווים לכל נפש. מאוד יכול להיות שצרכן יעדיף לקנות מוצר ב-150 שקלים ללא תעודת אחריות ולקחת את הסיכון מאשר עוד לשלם סכום מסוים וכן לקבל את תעודת האחריות. לטעמנו ההתערבות של המחוקק במוצרים שהם מאוד מאוד זולים, בסכום של 150, מוגזמת ולא נחוצה כי תנאי השוק יודעים לסדר את זה. גם ככה להרבה מוצרים ניתנת אחריות. יש היום שעונים ב-50 שקלים שנותנים עליהם אחריות. כך גם לגבי נושא אחזקת חלקי חילוף, שבו לא הגענו להסכמה עם התמ"ת: היום למוצרים של 150 שקלים אין מוצרי חילוף. אלה מוצרים זולים ואין כלכליות וכדאיות להתעסק עם חלקי חילוק, בעוד שבתקנות כן חלה החובה להחזיק חלקי חילוף למוצרים מהסוג הזה.

אנחנו גם רוצים לחזור להסכמות שהיו לנו עם התמ"ת, לפתור את הנושאים שלא היו בהסכמה. אין לנו התנגדות עקרונית לתקנות אבל באמת להתערב איפה שצריך ובמידה שצריך ולא ללכת מעבר לזה כדי לתת לשוק לעבוד ולפעול ולאפשר לכולם לקנות גם מוצרים זולים.

אנחנו מעלים את הנושא הזה לדיון בעקבות פנייתו של מ"מ ראש הממשלה, שר התעשיה המסחר והתעסוקה וגם שר האוצר. אני מצטט: "חרף התנגדותו של המגזר העסקי לחלק מן ההוראות החדשות, אני סבור כי התקנות מציעות את הנוסח המאוזן ביותר בין ההתערבות במשק והגבלת החרות של הסוחר לבין הצורך להקנות לצרכן הגנה נאותה." זאת בקשתו של שר שהוא גם מ"מ של ראש הממשלה, גם שר התעשייה והמסחר וגם שר האוצר.


אני מבקש לקרוא את התקנות ונתייחס תוך כדי.

"תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) התשס"ו-2005.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18א ו-37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וסעיף 5 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

פרק א' פרשנות

1. בתקנות אלה –

"טובין" – מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, לרבות מנגנונים מכאניים וחשמליים בריהוט ובלבד שמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 שקלים חדשים;

"תחנת שירות" – מקום האיסוף של טובין מקולקלים, לשם העברתם למעבדה לצורך תיקונים;

"תעודת אחריות" – מסמך המפרט את חיובי העוסק כלפי הצרכן, בדבר תקינות הטובין ומתן השירות לאחר מכירתם;

"תקופת האחריות" – תקופה של שנה מיום מסירת הטובין לצרכן, בכפוף להוראות תקנה 5;

"יצרן" – אדם העוסק בייצור טובין, בין בעצמו ובין על ידי אחרים או העוסק בעבודה מן העבודות הדרושות לתהליך הייצור או הדרושות לשם שינוי צורתם, טיבם או איכותם של הטובין."

אנחנו חוזרים עכשיו להגדרה של טובין. יש רשימה של הטובין.

זה כל מוצרי החשמל, אלקטרוניקה והגז החדשים. גם מחשב נחשב. מצלמות זה גם מוצר אלקטרוני.

אני ביקשתי להתייחס דווקא למוצרים שאינם מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז. למשל ריהוט או עגלות ילדים, במיוחד כאלה שהם מאוד יקרים.

רצינו להתחיל עם מוצרים שקיבלנו הרבה תלונות לגביהם, בעיקר מוצרי חשמל. רצינו להתחיל את הרפורמה בקטן. אפשר תמיד להרחיב בהמשך.

אומר לכם מה מטריד אותי: אמר מר קמחי, כשהציג את הנושא, שכמובן אין בעובדה שמוצרים מסוימים יהיו חייבים בתעודת אחריות כדי למנוע מתן תעודות אחריות למוצרים אחרים. עקרונית הדבר נכון, אבל משחובת מתן תעודת אחריות לא היתה מעוגנת בדין, היתה על זה תחרות. אני חוששת שכשהתקנות יתייחסו לרשימה מצומצמת או לסוג מסוים של טובין, שעליהם תחול החובה, זה אולי עלול לאותת לעוסקים למיניהם ליצרנים וליבואנים שעל מוצרים אחרים לא צריך לתת תעודת אחריות.

גם היום יש מוצרים שיש עליהם חובת אחריות. משום שהרשימה של חובת האחריות היא מאוד מצומצמת והתלונות שקיבלנו היו תלונות לגבי מוצרים שהכניסו בהם וולונטרית תעודת אחריות אבל לא קיימו אותה והיא היתה כלאחר יד. זאת טעות לחשוב שהיום אין חובת אחריות לגבי חלק מהמוצרים. הרשימה מצומצמת ועובדה שכל המוצרים במשק אכן מלווים בתעודת אחריות.


בתקנות האלה אנחנו רוצים לטפל באותם מוצרים שהם מכת המשק מבחינת התלונות. בשקלול הזה היה גם האיזון בין תלוי שימוש מוחלט לבין תלוי שימוש פלוס עוד משהו. כשנותנים אחריות לבגד, זה תלוי שימוש מוחלט. אם מישהו יגיד שהוא כיבס את הבגד לפי ההוראות והוא התכווץ, לי אין דרך להוכיח את זה. זה פשוט תלוי שימוש. כל המוצרים שהנטל הגדול של ההוכחה הוא בתלוי שימוש, בינתיים נשארו בחוץ. אנחנו מטפלים, בשלב זה, במה שהוא יותר קל לעיגון חוקי ושלגביו ישנן הרבה תלונות. זה מרחיב את הרשימה הקודמת.


לבגדים יש תו תקן והם נבדקים הרבה לפני. אנחנו מטפלים בתקנות האלה בהרחבה מהקיים למשהו שהוא לא ב-60% או 80% תלוי שימוש אלא בדברים אובייקטיבים.

מה לגבסי מכוניות?

למכוניות יש חקיקה ספציפית. גם דודי שמש לא הוכנסו מפני שגם להם יש הוראות ספציפיות.

אנחנו מבקשים לבחון כל נושא לגופו של עניין. למשל, כל נושא הטקסטיל והנעלה. היום מייבאים ממדינות שונות.

גם כשנותנים תעודת אחריות, תמיד יהיה ויכוח על השימוש. לכן אנחנו בינתיים לא מטפלים בזה. אין לנו על זה גם תלונות. בריהוט הכנסנו את כל המנגנונים האלקטרוניים והמכניים.

אנחנו סבורים שהאכסניה המתאימה ביותר להסדרת הנושא הזה הן ההוראות הספציפיות שקיימות בנוהל אישור סוג לציוד קצה שיצא רק ב-1.11.2005. הנוהל הזה מסדיר בדיוק את כל הנושא של "AFTER SALE" לגבי ציוד קצה. מוצרי הסלולאר הם מוצרים שונים במהותם מכלל המוצרים שמסדירות התקנות הללו ולכן מה שקיים זאת הסדרה ספציפית ביחס למוצרים הללו. אפשר כמובן לבחון רעיון שלפיו במידה והנוהל אישור הסוג לא ישיג את המטרות שלו, אזי בעוד שנה, או כאשר הנושא ייבדק, אז אנחנו נוסף. אבל נכון להיום, כל הנושא הזה מוסדר, ולמעשה הסדרה מקבילה כאן של הוראות שחלות גם ביחס אלינו, יכולה גם ליצור סתירה וגם להוות עקיפה של התקנות שקבע משרד התקשורת.


מהו הבדל? מוצר הסלולאר - - -

האם ההסדר עליו את מדברת הוא בנוהל בלבד?

הוא נוהל אישור סוג שמחייב כל יבואן.

את מדברת על נוהל, אנחנו מדברים על תקנות.

כן, אבל מדובר בנוהל אישור סוג של משרד התקשורת שאין אפשרות לייבא או למכור מוצרים - - -

ואם מחר המשרד ישנה את הנוהל? מי ידע על זה? התקנות מתפרסמות ומקבלות אישור פרלמנטרי, הן מפורסמות לציבור. מי יודע על הנוהל, עם כל הכבוד, חוץ מהיבואנים כמובן?


תסכימי איתי שמבחינה נורמטיבית שתקנות יש להן מקום קצת יותר גבוה מהנוהל.

זה נכון, אבל יש פה נושא שמצאו לנכון להסדיר בצורה נפרדת את עולם הסלולאר.

נוהל לא יאפשר לממונה על הגנת הצרכן אכיפה. כל הרעיון של התקנות האלה הוא שאנחנו לא נהיה תלויי משרדים והנהלים שלהם.

העובדה היא שנציגי משרד התקשורת שהוזמנו לדיון וידעו על התקנות לא ביקשו להחריג אתכם.

יושבת כאן נציגת הלשכה המשפטית.

אדוני, או שבמשרד התמ"ת לא ראו אף פעם תעודת אחריות בענפי החשמל או שפגישתם עם איגוד לשכות המסחר, נציגי היבואנים הגדולים, כל כך השפיעה עליהם שהם כתבו כאן שטויות. ומה השטויות?

אני מבקש ממך. אם אתה רוצה שנכבד אחד את השני אז תאמר את דעתך לעניין בלי מילים מיותרות.

אני מדבר לעניין. תעודות האחריות היא תמיד של היצרן, וגם הם מטילים את תעודת האחריות על - - -

מר בירנבאום אנחנו מדברים על הטובין בלבד. יש לך הערה?

לא.

אני רוצה להצטרף למה שנאמר כאן קודם. אני מייצג את רשתות השיווק. עשיתי בדיקה ונכנסתי לאינטרנט לראות איזה מוצרים אפשר לקנות ב-150 שקלים. מצאתי רק קומקום אחד במחיר שהוא מתחת ל-150 שקלים. כל היתר אלה מוצרי הבית הבסיסיים, שאתה לא מתקן כמו מגהץ, מאוורר, פן, קומקום, רדיאטור קטן. מה תהיה התוצאה אם נחייב את הספקים ואת החנויות להחזיק מלאי חלפים ולתקן כל מוצר?

אם אתם לא רוצים להחזיק חלפים אל תמכרו את זה במחיר הזה, תמכרו יותר בזול.

אני מדבר על גובה הסכום. לא נכון לתקן תקנה שמראש תהיה אות מתה. או לחילופין, שלא ימכרו. אם לא ימכרו אותם, התוצאה תהיה שרק הגדולים, אותם סקאל ואלקטריק וכל החברות הגדולות ימכרו את זה. כל הקטנים לא יטרחו למכור את המוצרים האלה כי לא שווה להם להחזיק את כל האופרציה הזאת כדי למכור קומקומים שעולים 200 שקלים. עם כל הכבוד, להוריד מחירים זאת אפשרות יפה, אני חושב שאנחנו חיים במדינה שבה הבנו שלא הממשלה צריכה להגיד מה צריך להיות מחיר המוצרים שיש לגביהם תחרות. לכן זה לא נכון להגיד: "תמכרו פן שעולה 400 שקלים ב- 150 שקלים כדי לא להיכנס לתקנות". לא זאת הדרך שבה צריך לפתור את הבעיה הזאת.

אתה מציע להקטין את הסכום?

להפך, להרים את הרף לרמה של מוצרים שבאמת כלפיהם אנחנו יודעים להגיד שיש משמעות לתיקון שלהם. הרי תיקון זה שעת מעבדה וחלקי חילוף. יש מחיר מינימלי שממנו מתחילים לתקן מוצרים ומתחתיו זורקים אותם לפח וקונים חדש. מתחת לרף הזה אין משמעות לשים סכום כזה. אני לא יודע אם הרף הוא 500 שקלים או 1,000 שקלים.

מה היה ההיגיון של 150 שקלים?

אנחנו במשרד התמ"ת מנסים לחשוב לא רק על אלה שהפרוטה מצוייה בכיסם אלא דווקא על כל האנשים שלא זורקים מוצרים שעלו 150 שקלים או 200 שקלים. אנשים לפעמים מוציאים 150 שקל לקומקום בשבילם הוא מוצר חד פעמי. הם לא רוצים לזרוק אותו אחרי שלושה חודשים כשהוא מתקלקל.

אבל התיקון עולה 500 שקלים.

יש להם אחריות והתיקון לא יעלה לו. למה אני צריכה לחייב אדם, שבשבילו קומקום חשמלי זה כמו לאחר מכונית, לזרוק אותו לאחר שהתקלקל משום שאין לזה חלקי חילוף? הוא לא קנה את זה כדי לזרוק אחרי 3 חודשים.

מתח הרווחים בענף החשמל והאלקטרוניקה מאוד נמוך. זה לא סביר לחלוטין להטיל מערך של תחנות שירות, חלקי חילוף על מוצרים שהם יומיומיים ושימושיים, זולים. אין להם בכלל שוק של חלקי חילוף.

העליתם את הטענה הזאת?

העלינו את הטענה הזאת. זאת אחת הנקודות שנשארו בחוסר הסכמה. המחוקק צריך להתערב ברשימה סגורה של מוצרים שיש עליהם אינטרס ציבורי או על מוצרים יותר יקרים באופן משמעותי.

נשאיר את נושא הטובין פתוח ונעבור לתחנת שירות.

הסתכלנו דווקא על מוצרים שמשתמשים בהם בעשירון התחתון ולא בעשירון העליון. במסגרת השיקולים שהינחו אותנו עד כמה לעשות את ההרחבה, לא בדקנו בכמה פלזמות משתמשים כי לטלוויזיית פלזמה אנחנו לא רוצים לתת אחריות שתהיה על חשבון היצרן, אלא בדקנו מה תפוצת המוצרים החשמליים שמשתמשים בהם דווקא אלה שמוגדרים בקו העוני או מתחת לקו העוני, כדי לתת להם אפשרות ליהנות מהמוצרים האלה.

אני לא מודאג משנת האחריות כי אין לי בעיה להביא את הרכיב. אבל מאלצים אותי להחזיק במשך 7 שנים חלפים עבור הקומקום שעלה 150 שקלים. ב -1973 יצא הצו האחרון בנושא ורק היום מעדכנים את התקנות. בעוד כמה שנים מכונת כביסה תעלה 150 שקלים ואנחנו לא רואים כמה צעדים קדימה. מן ההיגיון שניקח בחשבון את העלויות של החזקת מלאי והחזקת חלקי חילוף למוצרים האלה, שגם בחו"ל משתנים בתדירות אדירה. אנחנו לא יכולים לבוא להמציא את הגלגל.

סיימנו כרגע עם הטובין. נשאיר את זה פתוח ואני לא מביא את זה להצבעה. עכשיו אנחנו עוברים לתחנת שירות.

האם מדובר רק בטובין מקולקלים או גם בטובין פגומים? אני לא סתם שואלת, משום שבסעיף המסמיך בסעיף 18(א) נאמר בפירוש: "תקנות לעניין תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין". אם החוק היה מדבר רק על ליקויים אז הייתי חיה עם זה בשקט. אבל כיוון שסעיף 18(א) לחוק הגנת הצרכן הוא הסעיף המסמיך, וכיוון שהחוק משתמש בשתי מטבעות לשון, גם ליקויים וגם פגמים, אני חוששת שיגידו שהתקנות האלה מתייחסים רק לליקויים, לעומת פגמים שעליהם זה לא חל.

אנחנו מתכוונים רק למקולקלים מפני שלגבי מוצר פגום יש הוראות בחוק המכר ויש אפשרויות להחזיר את זה לפי חוק המכר. אנחנו מדברים על מוצר מקולקל שחלה עליו תעודת האחריות בגיל קלקול ולא מוצר פגום שאפשר להחזיר אותו לפי חוק המכר.

אם הוא פגום זה לפי חוק המכר, אבל אם יתגלה בו פגם, אז לפי תקנה 2 זה נחשב קלקול: "כל ליקוי, פגם או קלקול".

אז אני מציעה שתגידו: "קלקול לעניין זה הוא כל אחד מאלה: ליקוי פגם או קלקול" ואז אני אחיה עם זה מצוין. כי כשלאחר מכן תדברו על קלקול אנחנו נדע למה הכוונה.

בסדר.

קלקול יהיה כל ליקוי פגם או קלקול שנתגלה בטובין.

הערות נוספות לגבי תחנות שירות?

יש חנויות למוצרי חשמל, למשל קאליש במדרחוב בירושלים, שהשטח שלהן הוא 4 מ"ר בלבד. להפוך אותם למחסן של מוצרים מקולקלים זה סגירת העסק.

אנחנו יוצאים מתוך הנחה שקאליש מוכר מוצרים טובים.

הוא מוכר מוצרים מצוינים, אבל לא יעלה על הדעת שבמקום לנסוע לתחנת השירות הקבועה בירושלים של היצרן והיבואן, יביאו את זה לחנות הזאת ויסתמו אותה.

לצרכן ישנה אפשרות להעביר את המוצר המקולקל לתחנת השירות בירושלים או למקום בו הוא קנה את המוצר. אם הוא יביא את זה לקאליש, תקופת התיקון יכולה להגיע לשבועיים. אם הוא יביא את זה לתחנת השירות זה יהיה שבוע. אז הוא יוכל לשקול ולהחליט מה שהוא רוצה. זה יעלה לו בזמן.

אז נושא הגדרת תחנת שירות עם התוספת של היועצת המשפטית – אושרה.


נעבור לתעודת אחריות.

אני מציע שהגדרה של תעודת אחריות תהיה מסמך המפרט את חיובי העוסק והיצרן. התקנות כאן מרחיבות וקובעות את האחריות של היצרן ולא רק של העוסק.

מי שמוכר נכס או נותן שירות כדרך עיסוק, זה כולל יצרן.

זה גם מוכר וגם יצרן.

כאן התקנות מדברות מבחינות בין השניים. העוסק שם זה מי שנותן את השירות באופן ישיר מול הצרכן. כאן אנחנו מטילים נטל על מישהו שלא נמצא בקו ישיר מול הצרכן. ולכן אנחנו חייבים להגדיר - - -

אין מושג של עוסק בנפרד. יש עוסק שמכר את הטובין ויש יצרן.

היצרן שימכור את המוצר לצרכן, הוא הופך להיות עוסק בהגדרה. ואילו כאן אנחנו מדברים על שני גופים נפרדים ואנחנו רוצים אחריות על כל אחד בנפרד, איש איש לפי הנטל שמוטל עליו. אם נשאיר את ההגדרה של "עוסק", הרי שהיצרן, שאנחנו מטילים עליו החוק, לא יחולו מכוח אותה הגדרה.

זאת אומרת, אתה מוריד את האחריות מהיצרן, ומשאיר את זה על העוסק שמוכר לך בפועל.

אני מציעה שתבדקו את זה שוב עם משרד המשפטים. זה ברמה של נוסח.

אנחנו לא רואים בעיה עם ההגדרה.

תבדקו את זה. אני חושבת שהוועדה מסמיכה אתכם לכך.

הנושא של תעודת אחריות יישאר פתוח. כאשר תדונו בקשר לכך, אני מבקש גם לקיים דיון עם מר בירנבאום. תיראו אם יש לו עוד הערות.

אנחנו כבר קיימנו דיון. אנחנו נמשוך את זה ככה עוד שנתיים.

אתם לא קיימתם שום דיון איתנו.

כשהבאתם את התקנות חשבתי שהכל מתואם, שנקרא פעם אחת ונאשר. אבל לא כך הם פני הדברים. אני רואה שיש כאן קובץ גדול ובכוונתי לסיים אותו לפני פגרת הבחירות. לגבי הדברים שנשארים פתוחים, תבואו כמה שיותר מוכנים. לא אכפת לי שתשבו פה ותסכמו את הדברים ותבואו מוכנים לפעם הבאה. בגדול, כל מה שיש ויכוח עליו, אני כרגע לא יכול לאשר וזה נשאר פתוח.

למישהו יש בעיה עם תקופת האחריות? אישרנו.

מה עם "יצרן"? אישרנו את הגדרת היצרן.

אנחנו עוברים לפרק ב'.

"פרק ב' – חיובים לאחר מכירה

2.(א) יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל ליקוי, פגם או קלקול (להלן – הקלקול) שנתגלה בטובין, במהלך תקופת האחריות ללא תמורה; נדרשה החלפה של הטובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן ללא תמורה".

(ב) תיקן יצרן את הקלקול או ביצע החלפה, ימסור לצרכן אישור בכתב אשר יפרט את מהות התיקון, ולגבי החלפת חלקים מהטובין – את מהות ההחלפה.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק שנגרם בזדון, יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו."

אני מבין שלא התכוונתם, אבל כך זה רשום. אתם כותבים "נדרשה החלפה של הטובין" ואפשר להבין את זה כאילו זאת הדרישה של הצרכן. צריך להוסיף: "נדרשה החלפה במסגרת התיקון".

אפשר לומר: "דרש התיקון החלפה של טובין - - - "

אני חושבת שהנוסח שהצעתם הוא לא נוסח טוב, אני מציעה שתחשבו על זה פעם נוספת. הכוונה ברורה: "התיקון לא דורש החלפה".

לגבי סעיף ג' "נגרם בזדון". נפתח חלון ונתן מכה למקרר. הוא לא עשה את זה בכוונה ולא בזדון. חובה לכתוב שם שאם האירוע לא נגרם כתוצאה מפגם בייצור ולא כתוצאה מרשלנות שלי כנותן שירות, שאנחנו לא נישא בזה.

אני מחזיר את הוועדה לסעיף 1 של ההגדרות.

בדיון הבא.

בסעיף 8 יש רשימה נוספת של מקרים: כוח עליון, זדון, רשלנות, שינוי, שימוש לא נכון. את הסעיף הזה צריך להכפיף לסעיף 8. צריך להיות כתוב: "בכפוף לאמור בסעיף 8". במקביל נטפל אחר כך בסעיף 8.

זה בעייתי כי רשלנות של הצרכן זה עוד דבר שצריך לדון בו בתקנה 8.

בסדר, אבל כרגע צריך להבהיר שהחובה הזאת לא חלה על מקרים שחלים בסעיף 8. היא חלה בתיקונים.

יש תשובה בתקנה ג'.

חייב להיות קשר בין הסעיפים. גם מבחינתכם זה ברור, אז למה שזה לא יהיה ברור למי שקורא את התקנות?

בסעיף 8 נאמר: "על אף האמור בסעיף 2". הקישור נמצא.

מר קמחי דיבר על סעיף ג', יש לכם תשובה לזה?

תקנה 8 עונה על כך.

יש תשובה בתקנה 8.

בסעיף ב' "תיקן יצרן את הקלקול או ביצע החלפה ימסור לצרכן אישור בכתב" ואני מבקש להוסיף: "לפי דרישת הצרכן". שזה לא יהיה באופן אוטומטי כי זה יעכב ויסרבל את כל המערכת.

לא, הצרכן לא צריך לקרוא את התקנות, החובה היא שלכם.

כנראה אף פעם לא היית במקום שמקבלים שירות. הלקוח נותן את הכסף והולך. הלקוח לא רוצה אישור והוא לא רוצה לחכות.

הוא רוצה לדעת מה החלפת.

אז זה יהיה לפי הדרישה שלו.

אנחנו מבקשים מהוועדה להשאיר את זה.

פרק ב' - חיובים לאחר מכירה: אחריות היצרן לביצוע תיקונים. אנחנו מאשרים את תקנה 2. למי שיש הערות לגבי הסעיפים הפתוחים יגיד אותם בישיבה הבאה. אני מציע שתשבו ותעברו על כל הסעיפים ותגיעו להבנות. בכל מקרה אנחנו נצטרך לחתוך אחר כך, אז כמה שפחות יהיה לחתוך יותר טוב בשבילי. תתכוננו לשבוע הבא ותבואו מוכנים. בסעיף הגדרות נשארו שני סעיפים פתוחים. איפה שלא תגיעו להסכמות אנחנו נצטרך לקבל החלטה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30