כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך התרבות והספורט

19.12.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 524

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום שני, י"ח בכסלו התשס"ו (19 בדצמבר 2005), שעה 11:00

פתרונות חינוכיים לילדי גוש קטיף.

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז

אריה אלדד

אורי אריאל

אראלה גולן

משולם נהרי

נסים זאב

יצחק כהן

גילה פינקלשטיין

משרד החינוך התרבות והספורט: ריקי לוין

- מנהלת האגף לפניות ותלונות הציבור

ציון שבת

- מנהל אגף בכיר לכ"א, משרד החינוך

דוד ביטרס

- מפקח בנושא ההתנתקות, מינהל חברה ונוער

אלי שטרית

- מנהל מינהל חברה ונוער, מחוז דרום

זאב אלון

- מנהל מינהל חברה ונוער, מחוז ירושלים

יוכי סימן-טוב
- שפ"י

מאיר סבג

- מפקח חינוך ממלכתי דתי, מחוז דרום

זאב אלדר

- מפקח במחוז דרום

ציפי חורי

- משרד החינוך, מחוז דרום

נוח שלו

אשר רביב

- סמנכ"ל למינהל מכללה אקדמית דתית ליפשיץ, הסתדרות המורים

איציק כהן

- ועד המתיישבים

יהודית גידלי

סיגל גורדון

פתרונות חינוכיים לילדי גוש קטיף

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט, הנושא על סדר היום: פתרונות חינוכיים לילדי גוש קטיף, נושא של השתלבות ילדי המפונים מגוש קטיף במערכת החינוך, הצעה של חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.

עברו כ-120 יום מאז הפינוי, מי שיירצה יקרא לזה "גירוש", אנחנו עוסקים עכשיו בצד שאחרי, לא מה שהיה. יש קשר רצוף עם המחוזות ועם משרד החינוך, על אגפיו השונים, כולל עד השרה, אני לפחות נכחתי בפגישה אחת שהיתה עם השרה. המצב היום, לאחר 120 יום, שיש משפחות רבות בבתי מלון, כפר נופש או בתי מלון, שזאת מציאות בלתי נסבלת.

כמה ילדים עדיין נמצאים במסגרות של בתי מלון?

3,407.

לא, זה סך הכל. בשום פנים ולא. יש עדיין מאות משפחות ללא בית – בית מלון זה ודאי לא בית – ודאי שזה לא תנאים סבירים לנהל שם חיי חינוך לילדים ולבוגרים. יתרה מכך, צריך לומר, שבשני מקומות שבהם נמצאים חלק מהמפונים, מה שקרוי "עיר האמונה", זה באזור תעשייה נועם שליד נתיבות, וליד תחנת הדלק של "יד-מרדכי", שם נמצאות משפחות מ"אלי סיני", בהנחיית משרד ראש הממשלה. משרד החינוך מנוע מלסייע להוציא דברים, אולי בשוליים. יש רצון לסייע, יש נכונות לסייע, נדמה שאפילו יש תקציב כדי לסייע, אפילו הבעיה התקציבית לא מפריעה פה, אלא שיש הנחיית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, על דעת ראש הממשלה, לא לסייע לילדים.


הייתי שם בסיור עם יושב ראש הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת רן כהן – אני מספר זאת כי זה משיק לעניין - אני לא יכול להגיד שנדהמתי כי עשרים פעם ראיתי את זה, אבל חבר הכנסת רן כהן ראה את זה בצורה מאוד חריפה, הוציא מכתבים לראש הממשלה, התשובות כרגיל די פורמליות: העניין בטיפול.

מי שחושב שיכול להעניש ילדים על שום התנהגות הוריהם, נניח שהיא לא בסדר, נניח שמישהו חושב שההתנהגות לא בסדר - כך אומר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא אומר, זאת הפגנה, לא התיישבות, להפגנות לא צריך לתת חינוך לילדים - זה לא צודק, הילדים האלה סבלו דיים.


קיבלתי מידע מראש המועצה האזורית חוף אשקלון, שהילדים בניצן, שזה היישוב היותר גדול של המפונים, יש שם כ-450 משפחות, בבדיקה שנעשתה, יש פער של שנת לימודים בינם לבין ילדי המועצה האזורית. הם הפסידו שנת לימודים בשנה של ההחלטה על הפינוי, היה גם מתח ביטחוני גדול מאוד, היה שילוב קטלני בין חוק הפינוי לבין המתח הביטחוני, והם נמצאים בפיגור של שנה.

גם הצד הפיזי, שנעשה בו מאמץ גדול, כולל מאמץ כספי, הוא מתקדם ועדיין לא גמור. הייתי אתמול באשקלון, ראיתי את בית הספר המיועד לילדי כפר דרום, הוא נמצא בשיפוצים 120 יום אחרי. אי אפשר להגיד שאנשי כפר דרום לא שיתפו פעולה. יש טענות, אומרים, אלה ואלה לא אמרו לאן הולכים. אבל אנשי כפר דרום אמרו, הם אמרו ביום הראשון, אנחנו הולכים לאשקלון, למה שהמדינה מציעה לנו, המגדלים. מישהו חושב שאיזה שהיא משפחה עברה למגדלים האלה? לא. כי המדינה עסוקה עם הקבלן, ב"בוקי סרוקי", עכשיו מדברים על הסורגים, הגיעו לשלב הסורגים, יהיו סורגים, מי ישלם את הסורגים. אז הם לא עברו, הילדים עדיין במלון בבאר שבע, קוראים למלון הזה "גן עדן" בשם האירוניה. ממש גן-עדן. גיהנום בהתגלמותו. מי שמכיר את זה - אנחנו חוזרים כל ערב הבית, אבל הם, אימא אחת אמרה לי, אני באחת עשרה הולכת לישון, הילדים בחדר השני, היא אומרת, אחרי הרבה זמן הבנתי שהם בעצם לא בחדר, כשאני הולכת לישון הם יוצאים החוצה. לאן יוצאים החוצה ב-11:00 בלילה? יש פה תופעות קשות מאות.

משרד החינוך - אני אומר עוד פעם, הוא סייע, מסייע ויש קשר איתו - צריך לעשות עוד מאמץ, כולל ב"אלי סיני" ו"עצמונה", מה שנקרא עיר האמונה. ההפקרות הזאת, שראש הממשלה לא מאפשר לילדים לקבל את מה שמגיע להם - הוועדה צריכה לשים לזה קץ. לעשות מאמץ, לקבל לוח זמנים, שמשרד החינוך יציג מה הדברים שבהם הוא מטפל ומתי הם יסתיימו.

אני מציע שהוועדה תעקוב אחר העניין, למרות עונת הדמדומים, כי יש כאן אלפי ילדים שנמצאים בבעיות קשות. תודה.

מסתבר שבבית הספר שהוקם "נאות קטיף", היות ויש מספר קטן של תלמידים, רוצים לצרף גילאים שונים ביחד. זה ישפיע על הישגי התלמידים. מה בעצם קורה? ב"נאות קטיף" היו להם - - -

היה בית ספר בגוש קטיף, שהחיל את רוב הילדים באזור.

היו להם שלושה סמלים של מוסד, בית ספר לבנים, בית ספר לבנות וחטיבת ביניים. עכשיו הפכו את זה לסמל אחד ולכן התקציב שלהם נמוך יותר. צריך לקחת את זה בחשבון, בשום פנים ואופן לא לאפשר חיבור של גילאים שונים. ודאי שההישגים יהיו נמוכים מאוד, אם נותנים לתלמידים בגילאים שונים ללמוד בכיתה אחת.


יש סיפור אחר, מורים שעברו את המשבר הנפשי, הם רוצים לפרוש מההוראה. אז לאפשר למורים שלא הגיעו לגיל פרישה, לאפשר להם לפרוש.

שמעתי על תוכנית להקמת ועדה משותפת של הרווחה, ועדה שתבוא לעזור, שתלך לקראת התושבים שעוברים גיהנום. אנחנו יודעים שמשפחות רבות נמצאות בפני גירושין, במצוקה, יש נוער בסיכון. לגבי אותו נוער בסיכון, שמעתי שמשרד הרווחה רוצה להקים ועדה משותפת של הרווחה, של תושבי המקום, גם בליווי רבנים מהמקום, פרט לכלי התקשורת, אני לא שומעת על הוועדה הזאת שאכן מיישמים את התכנון של הקמת ועדה שטפל בנוער בסיכון.

זה לא בבית ספרנו כבר. זה משרד הרווחה.

התושבים האלה איבדו את האמון בממסד. במשרד החינוך, היות ודברים כן מתבצעים, יש אמון, רואים שדברים זזים. אני רוצה לציין את ציון שבת, מנכ"ל, כוח אדם בהוראה, טיפל בחברות שלי, מורות וגננות, שלא קיבלו שכר, פנו אליו וקיבלו את המשכורת. אז רציתי להגיד מילה טובה לציון שבת, על הטיפול האישי בבעיית השכר של המורים.

ואני מעלה שוב את הבקשה, מורות ומורים שרוצים לפרוש, לאפשר להם לפרוש עם התנאים הנלווים, הפנסיה והגמלאות, כי הם עבדו שנים ולא יכולים יותר.

אמירה חיים, שהיום היא מנכ"לית משרד החינוך, בתקופת הפינוי היא היתה מנהלת המחוז, היא הקימה ועדה מחוזית מאז ההכרזה על ההתנקות. הוועדה הזאת ישבה באופן תכוף כמעט אחת לשבוע עם אנשים בכירים במחוז, ציפי חורי, היועצת הבכירה, עם המפקח על היישוב, עם אלי שטרית, שהוא מנהל מינהל חברה ונוער, למעשה אז טיפלנו בבית הספר, גם בהיבט הפורמלי וגם בהיבט הבלתי פורמלי. אבל גם בהכנות להכנת מקומות קליטה למורים ולתלמידים.


המצב כיום, מדובר בבית ספר "שפיר" עם 128 תלמידים, אנחנו מתקצבים אותו ב-47 שעות לכיתה, כאשר הכיתה הגדולה ביותר היא שמונה תלמידים בכיתה. כלומר, נתנו אפשרות להפרדה בין בנות לבנים מכיתה א' עד כיתה ח', אפשרנו ל-26 מורים לטפל ב-128 תלמידים בלבד. זאת אומרת, שהממשלה מתקננת את בית הספר שפיר, שהוא מחצית מבית הספר שהיה קיים בנווה דקלים, ב-47 שעות לכיתה.

כמה היה קודם?

קודם הכיתות היו מאוכלסות ב-30 ילדים.

אתה אומר מחצית, כמה היה קודם?

500 תלמידים, כאשר חלקם שולבו בבית הספר "ברכיה", 135 תלמידים. בית ספר ברכיה, שלשלם משרד החינוך הכין תשתית לכיתות, הוביל לשם 12 מבנים יבילים, נעשה שינוי מבני יחד עם הרשות המקומית, כאשר אמירה הובילה את ההיערכות. גם ההורים היו נכונים לעשות שינוי מבני מכיתות מעורבות למצב של כיתת בנים, כיתת בנות וכיתה מעורבת. אפשרנו לכל הילדים בברכיה וכל הילדים שהצטרפו - 135 ילדים - שגרו בניצן ובחרו להיות בברכיה, נפגשנו איתם בקיץ, הם בחרו להיות בברכיה, והשתלבו. היום הם משתלבים עם תוספת אדירה של פסיכולוגים ושעות ייעוץ, אין בכלל בעיה של שעות.

אין בעיה?

אין בכלל בעיה.

אם לא היתה בעיה, לא היו מקרים של סמים וניסיונות התאבדות.

אמרת שכרגע יש 47 שעות, כמה היה קודם?

במסגרת יוח"א גם היו 47, אבל הכיתות היו מאוכלסות. היום לתת ל-128 ילדים למעלה מ-600 שעות, שזה בדרך כלל ניתן לבית ספר של 500 תלמידים, עינינו לא צרה, להפך, נותנים אפשרות להפרדה מינית מכיתה א' עד ח', כאשר הכיתה הקטנה ביותר מונה שלוש בנות והכיתה הגדולה ביותר מונה שמונה תלמידים. לא רק שאפשרנו זאת, אלא נתנו הזדמנות להגיע לכל המורים שעבדו בנאות קטיף, שיבצנו עשרה מורים בברכיה, 26 מורים בנאות קטיף שב"שפיר". יש לנו בית ספר נוסף ב"פרדייס" - 114 תלמידים שלו, עם צוות המורים שלו, חולקו לשני מקומות על פי רצונם והסכמתם. הבנים לומדים בישיבת וולפסון, הבנות לומדות בבית ספר "קארו", על פי רצונן, עם המנהלת שלהן, רחל כהן, עם התקציב שמגיע להן מבחינת השעות, עד שיעברו לאשקלון.

חבר הכנסת אריאל, גם אמירה חיים, גם מנכ"ל משרד השיכון, יחד עם רוני מהצרי, ראש העיר של אשקלון, העירייה באשקלון עשתה צעדים רבים כדי שהגנים ישופצו בצורה טובה. המפקח שאני ממונה עליה, ביקרה שם לפני שבוע, הגנים משופצים בצורה מקסימלית, אני לא רוצה לייפות את התמונה, אבל התמונה מסודרת.

יש קושי, שאני מדבר על בית ספר ואתה מדבר על הגנים. אמרתי משהו על הגנים שהם לא בסדר? לא אמרתי משהו על הגנים. יש כאן איזה שהיא אי הבנה.

אנחנו דואגים לכך, יחד עם כפר דרום, שהגנים יהיו בתוך בית הספר, לטובת ההורים. הבית הספר הרביעי "יבול", ליד נצרים, נמצא בקיבוץ חולית, 17 יחידות דיור, כאשר פיקוד העורף כבר מעביר את כל בית הספר "נצרים" שהיה בנצרים, אל יבול ושם השתכנו 96 ילדים של נצרים. 15 משפחות מנצרים נשארו באריאל, 45 משפחות ירדו ליבול.


כיום, הבטחת המשרד עד סוף שנת הלימודים, 30 ביוני, שום דבר מהטיפול בשפ"י – שירות הפסיכולוגים הייעוצים – גם תוספת הפסיכולוגים וגם תוספת שעות הייעוץ, לא תיפסק עד ה-30 ביוני, כולל התקציב של מינהל חברה ונוער, שמר אלי שטרית טיפל בו בצורה בלתי רגילה, נמצא כאן נוח שלו, שהוא ראש המינהל, הוא ודאי יפרט איזה פעילות בלתי פורמלית נעשה בגוש ומחוץ לגוש.


דמי החזקה של ילדים בפנימיות תישמר עד סוף יוני, כולל שיעורי עזר לילדים.

מה שאני יכול להבין ממך, שלדעתך אין שום בעיה?

יש בעיה, בוודאי שיש בעיות.

מה הבעיות? מה לא תקין? כולם לומדים?

לפי הדוח הזה, תסתכל בעמוד הראשון, בסך הכל לומדים 2005 ילדים. כלומר, חסרים כ-1,400, הנתונים לא ברורים לי.

3,503 ילדים . כל התלמידים משובצים, רוב תלמידי התיכון למדו מחוץ למסגרת. פרט ל-243 בנות של האולפנא, שברובה עברה לגבעת וושינגטון, שייכת לחינוך ההתיישבותי, הישיבה שמנתה 64 תלמידים, רוב רובה הגיעה ליבנה. רוב התלמידים בבית הספר העל-יסודי פוזרו - - -

שאלה פשוטה, האם יש היום תלמידים שלא לומדים?

לפי הדיווח של הקב"סים, יש עדיין קבוצה קטנה של תלמידים, תלמידים שעולים לכיתות י"ב - - -

מה זה אומר קבוצה קטנה? כמה זה?

30-40.

לדעת משרד החינוך, כ-30-40 תלמידים לא לומדים.

לפי הידוע לנו, זה בערך פי שלוש, קרוב ל-100 תלמידים אינם לומדים באופן סדיר.

יש לנו מצבת תלמידים.

אלה שלא לומדים הם בכיתות הנמוכות?

לא, דווקא בכיתות הגבוהות, והם מטופלים על ידי הקב"סים.

אבל קודם הם למדו ממילא מחוץ לגוש קטיף, ההורים עברו רחוק והם לא יכולים להגיע?

גם מקרים כאלה, גם בעיות של הסתגלות, בעיות חרדה, בעיות חברתיות, בעיות רגשיות, כל הדברים האלה יחד השפיעו.

אז מה, הילד נשאר בבית או במלון?

הילדים האלה יצאו מהמסגרת, אפשר להגדיר אותם כמן פורקי עול. זה מן מצב של לנצל סיטואציה.

מבחינת משרד החינוך, לכל אחד מהם יש מסגרת ליד הבית שהוא יכול להיקלט בה וזה רק תלוי בתלמיד?

כל תלמיד שרוצה - יכול להיכנס למסגרת.

אני מבין שמי שיש לו בעיה נפשית, הוא לא הולך ללימודים והוא מסתובב ברחוב. השאלה היא אחרת, האם יש מצב שאחד רוצה ללמוד והוא לא יכול, אין לו איפה?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה, אין מצב כזה.

יכול להיות כיתה מלאה או משהו כזה.

לא, אין דבר כזה.

לשיטתכם, אין תלמיד שרוצה ללמוד ואין לו היכן.

אין דבר כזה.

התחלתי לומר שיש במשרד מה שנקרא "מצבת תלמידים".
מצבת תלמידים זה אומר רשימה שמית של תלמידים בכל הגילאים, אתה רואה שם גם את שמו של הילד, את מספר הזהות שלו, את היישוב ממנו הוא בא, היישוב בו הוא נמצא ובית הספר שאליו הוא משובץ. יש לנו רשימה כזאת שמונה היום 3,568 תלמידים, הבאתי לדוגמה ארבעה עמודים מתוך הרשימה כי זאת רשימה של 570 עמודים.

אני רוצה להבין, הרשימה אומרת שכל אחד משובץ באיזה מקום. האם יש תלמיד שלא משובץ בשום מקום? יש דבר כזה?

כל הילדים משובצים, יש כאלה שלא מגיעים למסגרת שאליה הם שובצו.

שובצו ולא מופיעים.

בדיוק. שאלת כמה הם, אמרתי, בסביבות 30-40.

יכול להיות שהם משובצים במקום שלא ניתן להגיע אליו פיזית? כלומר, רחוק, או שהכל תלוי בהם?

אם הם משובצים במקומות רחוקים, זה על פי רצונם. יתרה מזאת, הם פנו למשרד החינוך כדי לבקש הסעות, לפעמים ילד גר במקום איקס ורוצה להגיע למקום ווי כי ההורה סבור שזה המקום שמתאים לו, משרד החינוך מתקצב את ההסעות האלה.

אז מה שאתם אומרים, אם הילדים לא מגיעים, זה בגלל בעיה שלהם, לא בגלל המשרד, לכם יש פתרונות לכולם.

בהחלט.

יש מעקב אחר התלמידים?

יש לנו מצבת שמתעדכנת מדי יום.

בית הספר שאליו אותו תלמיד היה צריך להגיע, הוא מקיים קשר רצוף עם המשפחה ויודע מה הבעיות?

בוודאי, גם הקב"סים מעורבים.

קב"ס כזה מקבל דיווח שהילד לא מגיע, בא למשפחה, מה השלב הבא, צריך לשכנע אותו לבוא?

כן.

האם הקב"ס מדבר עם הילד, מברר מה הבעיה, מנסה לפתור אותה?

בוודאי, זאת המטרה.

מבין שמדובר בין 30-90 ילדים, זה לפי משרד החינוך, מה הסיבה שהילדים האלה לא מגיעים, זה ילדים שהיו בעייתיים גם קודם או שכתוצאה מהפינוי, הילדים נכנסו למשבר נפשי? זאת השאלה המרכזית.

רוב הילדים היו לפני כן במסגרות, לקראת הפינוי היו יותר ילדים שנשרו ממסגרות, גם כשהיו עדיין בגוש קטיף. לא במספר הזה. קיבלנו דיווחים על יותר ילדים שקשה להחזיר אותם למסגרת, היה לנו קשר רציף עם רכזי הנוער בגוש קטיף, הם דיווחו לנו על ריבוי ילדים שמסרבים לחזור ללימודים. כרגע, אני מעריכה שהמשבר של המעבר הוא גורם נוסף לילדים שממילא היו בשוליים ומתקשים יותר מאשר האחרים.

אלה ילדים שהיו תלמידים רגילים לפני שהתחיל הפינוי בגוש-קטיף?

חלק קטן מהם היו לגמרי רגילים.

והחלק הגדול?

החלק הגדול יותר, ילדים שהיו להם קשיים לפני כן, תמיד שיש קושי שנופל על קושי נוסף, הוא מתגבר.

חבר הכנסת גפני, בלימודי משפטים לומדים מה שנקרא "מבחן הגולגולת הדקה", שאומר, שמישהו רגיל היה עומד בזה, קיבל מכה בראש - - -

אני לא יודע מה מלמדים אצלכם, אבל אצלנו מלמדים אחרת. זאת אומרת, אם אנחנו מסכמים את החלק הזה, המשמעות של העניין, שהפינוי מגוש קטיף פגע בין 30-90 ילדים.

לא, החמיר לחלק.

נגדיר את זה כך, לא שיפר את מצבם.

אני לא מביע עמדה, אני רק אומר - - -

העשרות האלה הם המקרים הקשים ביותר.

חבר הכנסת אריאל, כמי שיזם את הדיון הזה, הואיל והכנסת מפקחת על פעולות הממשל, מה אתה מצפה שנעשה? מה עושים, מה אתה מצפה מאתנו?

אני מודה לך על השאלה שמופנית כרגע אליי. יש לי הרושם שחלק מאנשי משרד החינוך מרגישים כאן מאוימים.

לא.

לא, אנחנו צריכים להיות גאים ולא מאוימים.

אני שמח על התגובה. אפשר לטפוח אחד לשני על השכם. עיקר הדיון הוא לדבר על הבעיות ויש בעיות.

חשוב גם, שעובדי המשרד ישמעו פרגון.

אמרתי זאת בתחילת הדברים, אחזור על כך פעם שלישית, יש קשר רציף עם אנשי המשרד, מלמטה דרך המחוז ועד השרה, הקשר הזה מניב פירות, ברוך השם יש הרבה פתרונות. יחד עם זאת, נשארו מספר בעיות שאני מציע לשים אותן על השולחן ולבקש מהמשרד לומר איך נערכים לפתרון הבעיות שעדיין נשארו. נכון, אחרי כל הטיפול הטוב שנעשה על ידי עובדי המשרד, נשארו עדיין מספר בעיות. אני חוזר על הצעתי, שהמשרד יגיד מה הבעיות, מה שיטת הטיפול ומה לוח הזמנים. אנחנו לא ביום הראשון, אנחנו נמצאים אחרי 120 יום.

אני מבקש, אם אפשר לפרט, מה נעשה ב-47 מיליון שקלים שניתנו לטובת הטיפול בכל הנושאים, כולל הבינוי, מישהו יכול לפרט מה נעשה בינתיים עם הכספים?

אני רוצה לומר בעניין התקציב, מה שעשינו במטה התיאום הארצי, פנינו ליחידות הנוגעות בדבר במשרד, זה אומר, בעיה של בינוי, הסעות, כוח אדם, שפ"י – שירות פסיכולוגי ייעוצי, כל הנושאים של היועצים וכו', ביקשנו מהיחידות להעביר אלינו את מיפוי הצרכים עבור ילדי גוש קטיף ועבור מורי גוש קטיף. ביקשנו שימפו לנו את הבעיות ויתקצבו אותן. אני מדברת על דבר שכבר היה וכבר קיבלנו עליו תקציב. אותם 47 מיליון שקלים - שדיבר עליהם חבר הכנסת אורי אריאל – תוקצבו לצרכים מסוימים.

את יודעת את החלוקה?

אין לי כאן את החלוקה.

אז תעבירו רשימה לוועדה.

אנחנו
נעביר רשימה כוללת.

מאחר והתקצוב הזה היה לשנת 2005, בחלקו גם נכנס לשנת 2006, מה שאנחנו עושים בימים אלה, אנחנו מקבלים מאותן יחידות את צורכי ההמשך של אותם ילדים ומורים, אנחנו מתכוונים להגיע למשרד האוצר
על מנת לקבל תקצוב נוסף לצרכים המשתנים או הצרכים החדשים שנוספו. זה לעניין התקצוב.

דבר נוסף שרציתי לומר לעניין הבעיות. במטה התיאום הארצי אנחנו מקבלים פניות לא מעטות, גם של חברי הכנסת, גם של התושבים, גם של גופים כאלה ואחרים, כל בעיה שמגיעה אלינו - - -

איך אתם פותרים את הבעיה של אלה שלא משתלבים, חוץ מזה שקצין ביקור סדיר מגיע אליהם?

מעבר לטיפול של הקב"ס, בכל רשות יש תקציבים מיוחדים שהקצנו לאלה שאנחנו קוראים להם "מנותקים". גם כאן קיימים נתונים שלא קיימים בידיי כרגע, של בעלי מקצוע שמקיימים את הפעילות הזאת - - -

האם יש טיפול פרטני?

בהחלט.

כלומר, לא משלימים עם התופעה.

בהחלט, עד לאותה נקודה שבה לא ניתן לעשות אתו כלום.
גם אז, אולי יוכי סימן טוב, שמגיעה מהשירות הפסיכולוגי, תשלים את אותם היבטים רגשיים שהם קריטיים.

אולי הם לא יודעים מה לעשות אתו "נשלח אותו לעזה"?

ממש לא.

עד עכשיו נראה לי שהכל בסדר, במובן הזה, שאלה שלא נמצאים, מטפלים בהם כדי שיחזרו.

ממש לא. אין ספק שנעשתה פעולה מדהימה של משרד החינוך, עם כל הקשיים, יש בעיות שלא מסתיימות בבית הספר, להערכתי הן משליחות אחר כך גם על בית הספר, הן גם משליחות על התפקוד שלנו כהורים וקהילה.

שים לב, שכאן זאת ועדת החינוך שעוסקת רק בנושא החינוך. אני לא עוסק בבעיות של שיכון, תעסוקה וכו'.

אני מדבר רק על חינוך. יש עניין של תגבור לימודי לאחר שעות בית הספר. לא ראיתי שזה עלה כאן. בפועל, אין התייחסות מקצועית. אנשים מנסים להתנדב, אבל עדיין לא ראינו משהו מסודר שאפשר להתייחס אליו,
דוגמת פר"ח. יש עם זה בעיות, אין רכזים, יש אולי סטודנטים יש בעיה של תגבורים, הכנה לבגרויות, חלק נמצאים בפנימייה, בבית ספר תיכון, אין להם חשק ללמוד לאחר מה שעבר עליהם, צריך לראות איך מטפלים בהם, לא בצורה הרגילה.


יש עניין נוסף, קליטה מבית ספר יסודי לפנימיות בשנת הלימודים הבאה. לדוגמה, למשל, הבת שלי לא רוצה ללמוד.

הבת שלך בפנימייה?

השנה היא לומדת בבית ספר יסודי, בשנה הבאה היא אמורה להיקלט בפנימייה, אולפנא, היא לא רוצה. אנחנו יודעים שיש לה פער של שנה אחורה.

בת כמה הבת שלך?

בת 13.

את בעד שהיא תהיה מחוץ לבית, תלמד רחוק, בפנימייה?

פנימייה זה לא בהכרח רחוק.

אבל היא ישנה בפנימייה, היא מגיעה הביתה רק בסופי שבוע.

כן, סופי שבוע, יש כאלה שבאות באמצע שבוע, כל מיני מסלולים. יש עניין של תרפיה, במסגרת החינוך, הילדים, פרט למסגרת הלימודים שבה הם נמצאים, בישיבה יחד עם יוכי, היו לנו פעולות תרפיה, זה דבר מומלץ, אבל אני לא נתקל בזה. היום אני עובד בישיבת דימונה, יש שם 25 תלמידים מפוני גוש קטיף, עדיין לא נתקלתי בפעולת תרפיה אחת. נתקלתי בייעוץ, בפעולות פסיכו-סוציאליות, התלמידים לא רוצים יועץ, הם רוצים פעולות תרפיה וזה חשוב. הנושא הזה חייב להיות בכל בית ספר או מתחם, שתהיה אפשרות להפעיל את הילדים בצורה הזאת.


נושא חשוב של תשלום שכר לימוד למוסדות, יש מי שנמצא במוסד של "עליית הנוער", עם זה אין בעיה, יישר כוח. יש מלגות, אם זה ייפסק, להורים תהיה בעיה קשה של שכר לימוד. אני יודע על בעיות שילדים מתביישים ללכת לבית הספר בגלל אל"ף, בי"ת, גימ"ל.


נושא של פנימיות יום, הבנתי שהנושא הזה מתחיל לרוץ ביד בנימין.


לגבי סטודנטים, יש לנו מעל 300 סטודנטים, התחלנו ליצור קשר עם האוניברסיטאות והמכללות, אנחנו לא יודעים מה קורה עם מלגות. להם אין כסף - - -

גם קודם לא היה להם כסף.

לא בהכרח, לפני כן היתה להם מסגרת פיננסית שעמדו בה.

אנשים עבדו, התפרנסו וניהלו את חייהם. היום הם הפכו להיות מובטלים, הם לא קיבלו פיצויים.

אני יכול לומר לך, ניהלתי את ישיבת "קטיף", שכר הלימוד השנתי היה 14,000 שקלים, לא היה תלמיד אחד שלא שילם. גם למי שהיה קשה, הוא הסתדר.

עיקר הטענות, אל"ף, תמיכה אישית לכל אחד. בי"ת, אלה שנכנסו למצוקה כספית הם סטודנטים.

אני נציג הסתדרות המורים בירושלים. בירושלים יש עשרות תלמידים שמשויכים לבתי הספר, בפועל הם לא לומדים. בכל שבועיים אומרים להם, בעוד שבועיים אתם עוברים.

בינתיים הם לא מגיעים, נשארים במלון?

התלמידים נמצאים אבל הם לא לומדים בעצם.

הם מגיעים לבית הספר?

חלקם לא מגיעים בגלל שאו-טו-טו הם עוברים בית ספר. חלקם מגיע ולא לומד. בעיה אקוטית נוספת, אין פעילות לילדים האלה אחר הצהרים.

על איזה בסיס אתה אומר את הדברים?

זה התחיל לפני חודש וחצי, אני דיברתי הבוקר עם המפקח - - -

איזה מפקח?

אני מוכן לומר את השם.

רבותיי, הוא לא בחקירה נגדית.

דבר נוסף, נאמר לי שבחנוכה היתה מתוכנתת פעילות לילדים האלה, בוגרי כיתות ח'-ט', ביטלו אותה.

למה, בגלל תקציב?

כנראה בעיית תקציב, אני לא יודע. זה חבל מאוד, לילדים האלה אין פינת עבודה, אין להם תמיכה פסיכולוגית. חשוב לצייר תמונה מאוזנת ולא לומר, הכל ורוד, כאילו משרד החינוך פנה את כל הבעיות של המפונים, זה לא נכון.

אין כאן נציג של הרווחה?

זה לא ועדת הרווחה, אנחנו עוסקים כאן רק בחינוך.

אני מציע שלא נעביר את זירת המאבק של המורים לכאן מכיוון שהנושא רציני.

עד מתי צריך להסתיים מאבק המורים?

עד 10 במרץ.

מעבר לפתרונות העניינים שאנחנו מציגים כאן, מדובר בעבודה של לילות כימים, הבעיה הבסיסית קיימת, אני מציע שלא לטאטא אותה מתחת לשטיח. למרות שהילדים ובני הנוער משובצים, למרות שיש מחויבת של המנכ"לית הנוכחית שמובילה את הנושא, יש כמה בעיות בסיסיות שאנחנו מסמנים אותן, מגדירים אותן, וכל ההתאמות שנקיים בזמן הקרוב, גם ברמה הארגונית, גם ברמה התקציבית, בעיקר ברמה הפדגוגית, תותאמנה לכיוון הזה.


רשמנו בפנינו כמה בעיות שמאפיינות חלק גדול מציבור הילדים ובני הנוער, אנחנו לא מתעלמים מהדברים הללו. יש כאן משבר אמון עמוק במערכות הרשמיות של המדינה, אף אחד לא יכול לומר שזה לא קיים, זה בהחלט דורש התייחסות חינוכית. יש קרע, לפחות בחלק מהמקרים, בין דתיים לחילונים, על רקע כל מה שקרה. חלק מהמבוגרים שאחראים על חינוך הילדים שלהם, עברו משברים נפשיים. כאשר מדובר במשבר נפשי, זה לא רק יציאה ממקום המגורים, אלא גם המציאות שהם חיים בה בחודשים האחרונים. זאת עובדה אובייקטיבית. כרגע, פועלים עשרה בתי מלון.

את הבעיות אנחנו יודעים, השאלה, מה אתם עושים לפתרונן?

יש עוד עשרה יישובים קולטים - - -

איך אתם מטפלים בילד כזה, שמחמת מה שעבר עליו לא מגיע לבית הספר?

אני מבקש להתייחס לרגע למציאות שאחרי בית הספר, זה תפקידנו, זה תפקיד מינהל חברה ונוער.

נכון, אתם טובים בפעילות בלתי פורמלית, מה קורה עם הפעילות הבלתי פורמלית אחר הצהרים?

בינתיים יש לנו פעילות פורמלית שלא מתקיימת. לפני שאנחנו מגיעים למה הוא עושה אחר הצהרים, אני רוצה להיות בטוח שהוא מגיע לבית הספר בבוקר.

אם הוא לא מגיע בבוקר לפעילות הפורמלית, הוא בטוח לא מגיע לפעילות הבלתי פורמלית.

יש נושא של שוטטות, נוער בסיכון, אם תהיה פעילות בלתי פורמלית אחר הצהרים - - -

זה לא בסדר, מה אנחנו רוצים שתהיה קייטנה בבוקר?

אני מציע, שלא להקל ראש במה שמתרחש אחרי שעות הלימודים מפני ששם הם חוזרים למציאות האמיתית שלהם.

מי אחראי על בתי הספר?

לפני שאני מגיע לחינוך הבלתי פורמלי, אותי מעניין לדעת, שכל ילד בישראל מגיע לבית הספר, ללימודים הרגילים, היום יומיים. אם יש לו משבר נפשי, שמישהו יבוא אליו ואולי יפתור אותו.

הם מטופלים בתוך בתי הספר, לאחר מכן, הם מטופלים באמצעות אלה שמתווכים בין בית הספר לקהילה.

אבל אומרים שהם לא מגיעים לבית הספר. מה קורה עם אלה שלא מגיעים?

רגע. הגורם השלישי זה יחידות קידום נוער, שמופעלות על-ידינו, הם מופקדים על הנוער המנותק. בכל אחד מהמקומות האלה פועלים רכזים חינוכיים. אני מדבר על בתי המלון והיישובים הקולטים, שם פועלים רכזים חינוכיים ובעלי תפקידים נוספים שמאפשרים להם לקחת חלק בפעולות מאוד חשובות, לא רק של הפגה ולא רק של חוויה, אלא גם כדי לקדם צרכים מיוחדים של הילדים ובני הנוער האלה.

יש כנראה פער אמיתי בין הנייר והחיים. על הנייר הכל נראה כמעט בסדר, בחיים הכל נראה כמעט לא בסדר. משום שכאשר מסתובבים ביישובים, מסתובבים בבתי המלון, מתקבלת תמונה קודרת מאוד. יש דברים שאפשר למדוד, נדמה לי שראוי שהוועדה תקבל דוח מספרי, כמותי, הישגים בשנת הלימודים הקודמת, הישגים בשנת הלימודים הנוכחית, מה מתכוון לעשות משרד החינוך כדי לפחות להחזיר את המצב לקדמותו, בדברים מדידים, לא בתחושות בטן. נדמה לי שאפשר לעשות עוד הרבה מאוד, גם אם הנייר נראה בסדר, ונדמה לי שהחיים שונים מזה לחלוטין.

לגבי תגבור לימודי - לאחר שקיבלנו מיפוי של מספרי התלמידים שנמצאים במוסדות השונים, יסודי ועל-יסודי, תקצבנו אותם בשעות אפקטיביות. לדוגמה בדימונה, בישיבה שעובד בה איציק כהן, יש 24 תלמידים מפונים, הם תוקצבו ב-80 שעות אפקטיביות לחודש אחד בלבד.

מה זה שעות אפקטיביות?

לוקחים תלמיד, בגלל הבעיות שלו - - -

נותנים לו תגבור?

בדיוק, נותנים לו שיעור פרטני במתמטיקה, באנגלית.

הוא מקבל יותר מתלמיד רגיל מדימונה באותו בית הספר.

בוודאי. כל תלמיד מפונה, בבית ספר יסודי ועל-יסודי מקבל טיפול פרטני בעזרת שעות אפקטיביות.


רוב בתי הספר הקולטים טיפלו בחוברת של "מתחברים מתנתקים" וגם בחוברת של "עם ישראל חי", שטיפלה בדילמות וסימולציות של אירועים - - -

טיפלנו בחוברת הזאת בגלל כמה דברים שהיו בה.

אמירה חיים, מנכ"לית משרד החינוך היום, הטיפול שלה היה בראייה קדימה, איך מתמודדים עם הבעיות.

שתי הערות, כל הפעילות של המשרד, עוד לפני הפינוי, החל מחודש יוני ועד היום אנחנו נמצאים ומבצעים פעילות בלתי פורמלית בכל בתי המלון. בכל בית מלון יש צוות חינוכי שמקבל את הילדים בשעה שתיים וחצי כאשר הם חוזרים מבית הספר ומקיים אתם פעילות עד הערב. אנחנו הוצאנו אותם לסמינרים בני שלושה ימים – דובר כאן על כך שאין טיולים, אין פעילויות - יש פעילות מסביב לשעון גם במערכת הפורמלית. דובר על 30-90 ילדים – במקרה הגרוע – שצריך לטפל בהם, אני מסכים שצריך לטפל בבעיות אבל חשוב שסיסמאות לא ייזרקו סתם.

אדוני היושב ראש, אני מאמין שכל היושבים סביב השולחן הזה מתכוונים לפתור את הבעיות, אבל המציאות בשטח עגומה מאוד. ילדים שהיו מצטיינים לפני שגורשו מבתיהם, התדרדרו. נוצרו בעיות רגשיות וחברתיות קשות מאוד. אני לא יודע מי אשם, העקירה ודאי אשמה. אדוני היושב ראש, נוצרו בעיות מחרידות, תלמידים מצטיינים הפכו לתלמידים גרועים. המצב הוא בכי רע.
אדוני היושב ראש, כדאי שהוועדה תדע, המצב בכי רע.

כפי שאמר חבר הכנסת אלדד, הכל כל כך יפה אבל כנראה לא באמת יפה. לפני שבוע דווח על שלוש שמאושפזות בבית חולים לטיפול נפשי, מה נעשה עם זה, למה הן הגיעו למצב כזה? לפחות במשך חצי שנה דיברנו הרבה זמן על שיטה של להגיע לתלמידים האלה, לדבר אתם - - -

אנחנו עושים את זה.

עובדה.

אף פעם אין 100% הצלחה.

יש נטייה גבוהה יותר לשימוש בסמים, אני יודע שהוועדה לזכויות הילד דנה בנושאים האלה, יש נטייה להתאבדויות. זה חלק מאותם אנשים שצריכים שיגיעו אליהם, כנראה לא מגיעים לכולם, אנחנו צריכים לתת את הדעת על כך.

רבותיי, המצב הוא כלהלן, ראשית, קיימנו דיון בנושא פתרונות חינוכיים לילדי גוש קטיף. שמענו שמשרד החינוך עושה מאמץ גדול כדי לנסות לפתור את הבעיות. אם מדברים על מספר התלמידים – יש גרסאות שונות על המספרים - לפי נתוני הכנסת מדובר ב-3,400. אם 30-60 מתוך 3,400 לא מגיעים לבית הספר, אני חושב שהתמונה הזאת מעודדת. זה לא אומר שאותם אלה שלא מגיעים, שלא יגיעו. לכן אנחנו נבקש ממשרד החינוך להכין דיווח פרטני לגבי אלה שלא מגיעים, אופן הטיפול בהם וגם דברים אחרים שנוצרו בקרב הילדים האלה. המגמה של כולנו, לסייע לאוכלוסייה הזאת ככל הניתן.

אני אומר לחברי הכנסת, הבחירות הן בסוף מרץ, הוועדה יכולה להתכנס מעת לעת גם בתקופת הפגרה. אני חושב שתפקידנו לעקוב אחר העניין הזה. אנחנו נקיים ישיבה נוספת בעניין.

אדוני היושב ראש, הערה נוספת.
אני מבקש שבדברי הסיכום שלך תבקש לקבל פירוט בשני דברים. האחד, התקציב - איך נוצל התקציב עד היום והלאה. השני, איך עומדת ההיערכות ל-2006 לפתחנו.


דבר נוסף, יש כאן נייר שהכינה הכנסת – הממ"מ – יש בו אי דיוקים, אל תתרגשו, אבל אני מבקש שמישהו מכם ייתן להערות המצוינות בו.

תודה רבה לכולם, אני מודה למציע, מודה למשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.