כנסת פתוחה

קידום נשים לפוליטיקה ולמוקדי כוח

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
13 בדצמבר 2005

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 223
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום שלישי, י"ב כסלו התשס"ו, 13 בדצמבר 2005

קידום נשים לפוליטיקה ולמוקדי כוח.

חברי הוועדה: אתי לבני - מ"מ היו"ר
אראלה גולן
גילה פינקלשטיין

אורית מלול - ממונה על מעמד האישה, נציבות שירות המדינה
בתיה שטנר - ממונה על מעמד האישה, נציבות שירות המדינה
מרים גרייבר - נשיאת הדסה ישראל
עדנה פרידמן - אמונה
אסנת קמחי - ממונה על מעמד האישה, משרד הבינוי והשיכון
נדיה חילו - מרכז השלטון המקומי
מיכל יודין - יו"ר עמותת כ"ן - כח נשי לישראל
אורית רישפי לביא - חברת הנהלה, עמותת כ"ן

סוואני האנט
ברברה רושה
קרוליין אנסבכר
פרן פורטנוי
שרי דניאלס
לינדה סלוצקי
פליסיטי עזיז

דלית אזולאי

פרוטוקול








קידום נשים לפוליטיקה ולמוקדי כוח

בוקר טוב, אומר רק מספר מלים בעברית ואחר כך נעבור לאנגלית. יושבת הראש תתרגם. אני שמחה ומתכבדת לארח כאן בוועדה שלנו, בה אני מחליפה את חברת הכנסת ענבל גבריאלי, את סוואני האנט, שגרירה לשעבר לווינה. אני מבקשת להציג אותה ולומר מספר מלים עליה. עותק של קורות החיים שלה נמצא לפניכם. אני מכירה אותה מזה מספר שנים. פגשתי אותה בהרווארד כשהייתה מעורבת מאד אז במשא ומתן בין נשים ישראליות ופלשתיניות, והיא עדיין מעורבת בכך. היא הגיעה לישראל למטרה זו.

סוואני בבקשה. רצית לדבר על ארגונים לא ממשלתיים, נשים בארגונים לא ממשלתיים, פוליטיקה, הכל. בחרי. הבמה לרשותך.

תודה. אני חושבת שבהתחשב במצב בו אתן חיות, שתמיד מעסיק אתכן, אתן מעורבות לחלוטין בעניין הביטחון. אני חושבת שהדבר המועיל ביותר שיכולתי לעשות הבוקר הוא לספר לכן על המסע האינטלקטואלי שביצעתי בנושא נשים וביטחון, ולהציג בפניכן את תגובת עושי המדיניות בארצות הברית ובעולם כולו. ולכן, אם אתן מסכימות, אעשה זאת. אנא הרגישו חופשיות להפסיק אותי ולשאול אותי על דברים אחרים. כפי שאתי אמרה, עבדתי רבות בהכנסת נשים לתהליך המדיני. אולם נושא הביטחון חשוב כל כך לחייכן, שאני מעדיפה להתמקד בו כרגע. הייתי בווינה כשגרירה, כפי שאתן יודעות, בין השנים 1993 ו-1997. בפעמים הראשונות התבקשתי לארח אירוע עבור האנשים בשגרירות - היו לנו מאות אירועים בשנה. וכך קרה שחקלאים ביקשו לעשות דבר מה הנוגע לפולי סויה ששונו מבחינה גנטית, או שהיו אלה אנשי אומנות שאמרו שמתקיימת תערוכה, וביקשו ממני לארח אירוע הנוגע לה.

בפעמים הראשונות הבנתי שבעיקרון הזמנתי בעיקר גברים. ולכן שלחתי מזכר אל בערך חמש מאות אנשים שעבדו בשגרירות. אמרתי בו - אני שמחה להשתמש בתפקידי כשגרירה כדי לתמוך בעבודתכם. בכל פעם שאתם מבקשים שאשתמש בתפקידי כשגרירה כדי לארח אירוע במגורי השגרירה או בשגרירות. אולם שליש מרשימת ההזמנות חייב להיות שמותיהן של נשים. לא רק רשימת האורחים, אלא רשימת ההזמנות. זה דבר מה שניתן לשלוט בו. הבקשה הבאה שקיבלתי, וזה קרה ביום שאחר כך, הייתה בקשה מהנספח לענייני ביטחון, והיא נגעה לאירוע שעסק בהרחבת נאט"ו. הרשימה הייתה של גברים בלבד. הזמנתי אותו אלי. אמרתי לו - קולונל מילר, מסתבר שהמסרים שלנו התנגשו זה בזה בדואר . משום שאנשי צבא, הם מצייתים לפקודות, אתה יודע, ודרגתם של שגרירים גבוהה מאד. כאילו הם גנרלים עם ארבעה כוכבים. ולכן אני יודעת שהייתי רוצה שתציית לפקודות, ולכן מה הבעיה כאן? הוא אמר, אה, גברת שגרירה, קיבלתי את המזכר שלך, אולם אין נשים שמגלות עניין בהרחבת נאט"ו. אמרתי לו, קולונל מילר, אתה יכול למצוא את הנשים, או שאני אמצא את הנשים. הברירה בידיך. אומר לך כיצד אמצא את הנשים. אתחיל באקדמיה הדיפלומטית, שם מכשירים שגרירים. אלך אל המערך הדיפלומטי, השגרירים של היום. ואז אלך אל הקהילה של ארגונים שאינם ממשלתיים ואז אלך לעיתונות, לתקשורת כדי למצוא כתבות ועיתונאיות המעוניינות בנושא זה. ואם זה לא ימלא את השליש, אני אלך אל הגברים שרציתי להזמין ואשל אותם מי האישה שמתאימה כדי שאוסיף אותה לקבוצה זו. משום שלא נערוך את האירוע עד ששליש מהמוזמנים יהיו נשים. זהו הסיפור השמח שלי. הפעם בה פעלתי נכונה.

אחרי כשנה וחצי התבקשתי לארח משא ומתן בין צדדים לוחמים בבוסניה. משרד החוץ השקיע מאמצים רבים בסיוע בסיום המלחמה משום שיוגוסלביה התפרקה ו-250,000 איש מתו במהלך המלחמה. התקיימו שני מסלולי משא ומתן. האחד נמשך ארבעה עשר יום והשני נמשך תשעה ימים. אכלתי ארוחות ערב עם האנשים שהשתתפו. הכנתי את החדרים. הייתי בקרבתם ואתם כל הזמן. אולם רק כשהגענו לוושינגטון לבית הלבן, לקראת החתימה על ההסכמים, הסתכלתי סביבי באולם והבנתי שכולם היו גברים. והנה אני, פמיניסטית רגישה מאד, פעילה ומקימה של ארגוני נשים, פעילה בהכנסת נשים לפעילות מדינית. אפילו אני, כשהמדובר היה בביטחון, אפילו אני לא הבחנתי שנשים לא נכללו. אני חושבת שזה היה כישלון גדול. והדבר דחף אותי לנסות ולהבין את העניין.

תחילה אמרתי ובכן, אנסה להיות יותר רגישה מבחינה תרבותית. יתכן שאין נשים מתאימות ביוגוסלביה. לכי וחפשי. ביוגוסלביה היה השיעור הגבוה ביותר של נשים בעלות תואר דוקטור, מכל המדינות באירופה. אז איך יתכן שמגיעים משם חמישה עשר נציגים לתהליך השלום ללא אישה ביניהם. אין ספק שקיימת כאן מחיצה מודעת או בלתי מודעת אשר מרחיקה נשים מהתהליך. אחר כך ג'ו, שהוא תאורטיקן בינלאומי גדול, הדיקן של האוניברסיטה על שם קנדי, ביקש ממני לבוא ולהקים שם תוכנית לנשים במדיניות ציבורית. סיפרתי לו על חוויה זו. הוא אמר שדברים אלה מעניינים מאד. משום שהוא לא מסוגל לחשוב על נשים המעורבות במשא ומתן. והן כן יכולות להיות חלק ממנו. ולכן הוא אמר – המשיכי לבדוק שאלה זו.

ולכן הלכתי לאו"ם ואמרתי הי, איך יתכן שלא קיימות כלל נשים באפריקה שמשתתפות במשא ומתן שמתקיים בכל המלחמות האלה? נציג האו"ם אמר , נכון, אבל מנהלי המלחמות מסרבים לשתף נשים. שאלתי למה? והוא אמר שזה משום שהם מפחדים שנשים תגענה לידי פשרה. חשבתי שזה משהו מדהים. בינגו. מה הטעם בקיום משא ומתן אלא אם הוא מתקיים כדי להגיע לפשרה? ולכן אמרתי, ומה אם זה נכון. מה אם נשים עלולות להגיע לידי פשרה. אולי יהיה לנו אז עולם שונה. ולכן התחלתי בפיתוח רעיון זה והתחלנו לרכז נשים באזורי עימות. וריכזנו אותן - תוכלו לחשוב עליהן כעל נשים לדוגמה. אין אנו מנסות ליצור את הרשת הגדולה ביותר האפשרית. רק להשיג דוגמאות לדרכים בהן נשים אלה מנסות להפסיק סכסוכים . ולכן ריכזנו חמש מאות נשים מארבעים סכסוכים . כמה מהן חברות בפרלמנט. כמה הן מארגנות ומקימות ארגוני יסוד. ביניהן כתבות ועיתונאיות חוקרות. כמה מהן קצינות בצבא. הן עובדות בכל מיני דרכים בקולומביה או קוריאה או קמבודיה כדי למנוע עימות או לייצב את המצב. ודרך אגב, כשהתחלנו בכך רצינו אנשים מכל שלבי הסכסוך. זה היה בשנת 1999. פלשתינה, בישראל הייתה מקום של עימות לשעבר. בשנת 1999 כולכם נחשבתם כאזור של סכסוך לשעבר, ואחד הלקחים החשובים ממצב זה הוא שסכסוך לשעבר הוא לעתים קרובות עימות במהותו משום שעימות מתרחש במחזורים. חמישים אחוז מהסכמי השלום נכשלים. אם זה נכון, אז מה שאנו יודעים עליו הוא המאמץ שמושקע בהשגת הסכם שלום. אולם בסופו של דבר ובסופו של יום אתה נשאר עם פיסת נייר. זה כל מה שיש ברשותך – פיסת נייר. יישום הדברים קשה הרבה יותר מאשר השגת החתימה על הנייר עצמו. ולכן חיוני שצדדים בעלי עניין יהיו מעורבים בתהליך.

... פורטנוי יושבת כאן. היא ואני עבדנו יחדיו בדנוור. בכל פעם אנו עושות דבר מה – לדוגמה משהו בנושא חינוך ציבורי. את מי הזמנו מבין המשתתפים בדיון כדי להציג תוכנית לחינוך ציבורי? מובן שהזמנו מורים. הזמנו גם מנהיגי דת. הזמנו גם מדינאים ופוליטיקאים. אנו יודעים איך לעשות זאת כשהמדובר במדיניות מקומית ופנימית. הבה נוודא שישתתפו אתנו כל בעלי העניין, האנשים שבאמת מסוגלים לגרום לדבר להתרחש, שאכפת להם על הנושא או שרצוי שיהיה אכפת להם על כך. יש תמיד להכניס אנשים שלא אכפת להם אבל כדאי שיהיה להם אכפת. בדרך זו אנו משיגים בסיס מוצק מאד עם חמש עשרה רגלים שונות. אולם אין אנו עושים זאת במדיניות חוץ. במדיניות חוץ אנו אומרים - הי, האם אתה מפקד צבאי או מנהל מלחמה והאם אתה והאם אתה. האם אתה תכננת את כל המלחמות האלה? האם אתה עשית זאת? ובכן אתם צריכים להתאסף יחדיו. משום שאתם מוסמכים וזכיתם בלגיטימיות כמומחים בעשיית שלום. ובכן, זה טיפשי. זה פשוט טיפשי. זה פשוט ולגמרי לא הגיוני. מובן שחייבים להיות מפקדי צבא כחלק מהקבוצה סביב השולחן, אולם יש להוסיף עוד שולחנות. יש להוסיף אנשים בעלי מומחיות אמיתית, לא רק בהפסקת המלחמה והלחימה, אלא גם ביצירת שלום. וזו הסיבה בגללה בחרנו ברעיון זה אותו אנו מקדמות ואשר אותו אני מלמדת באוניברסיטה על שם קנדי – רעיון אותו אנו מכנות "ביטחון כולל". הוא מכונה ביטחון כולל לא רק משום שעלינו לחשוב בצורה רחבה יותר על משמעות הביטחון, אלא משום שיש לכלול את הצדדים בעלי העניין בכל שלב של תהליך השלום. אם כוללים אנשים אלה בתהליך השלום, בסופו של דבר מגיעים לפיסת נייר שונה. התוכן שלה יהיה שונה ותפיסת השלום תהיה רחבה הרבה יותר.

זהו רעיון שהולך ופושט ברבים. הקנדים קידמו מאד רעיון זה כאשר דיברו על ביטחון אנושי. אולם גם עמים אחרים באו"ם קולטים רעיון זה – עכשיו גם היפנים – סקאדו אוגטה עומד עתה בראש הועדה למען ביטחון אנושי. בהרווארד כבר עבדנו שש שנים על נושא זה. פרופסורים רבים לימדו עם הקבוצה שלנו, שאותה אנו מביאים מידי שנה – למעשה מספר קבוצות – קבוצה של נשים שמעורבות בתהליכי שלום. כמה מהפרופסורים הם עתה חברים בממשלה משום זהו חלק מאופייה של האוניברסיטה על שם קנדי.

לדוגמה – גנדה פרזור (Genda Frazure ) הייתה פרופסורית. מסתבר שהיא הייתה סטודנטית של קונדי רייס. ואז היא מונתה שגרירה לדרום אפריקה. ועכשיו היא עוזרת השר לענייני אפריקה עבור משרד החוץ האמריקאי. היא מבינה את כל הדברים האלה משום שהיא לימדה בקורס שלנו.

יש לנו בקורס קלטות של עבודה, קלטות וידאו עם נשים שונות. יש לנו ארכיון של יותר מחמש מאות שעות של הקלטות ואנו מנתחים מה שהנשים האלה אומרות. אנו מנסים להבין מהם המכשולים שהן עומדות בפניהם, איך הן מתגברות עליהם וכיצד הן מתארות את העבודה שלהן, האם בדומה לגברים או בשונה מהם. כפי שאמרתי, אני מכנה עצמי פמיניסטית, משום שאני מקדישה את חיי לעבודה בה אוכל לוודא שנשים תקבלנה הזדמנות שווה לזו של גברים. זה כל מה שחשוב לי. אולם אני רוצה לומר לכן שכאשר אני מדברת על השאלה האם תהיה לנשים דרך מסוימת לפעול כאן או כאן, כמה מחברותי האחרות, שהן פמיניסטיות קיצוניות, אומרות חכי רגע, חכי רגע. הבה לא ניכנס לטיעון המהותי והבסיסי שנשים שונות במידה מסוימת מגברים. ואני מבינה זאת, משום שאין אנו אוהבות ריכוז והדגשת הבדלים, משום שזו הדרך בה נשים הוצאו מכל דבר. כאשר הייתי רק בת עשרה , ידענו שאישה לעולם לא תוכל להיות נשיאת ארצות הברית של אמריקה, משום שכל חודש יהיה לה המחזור ובמשך יומיים או שלושה לפני המחזור היא לא תוכל לפעול – היא תהייה רגשנית והיא עלולה ללחוץ על הכפתור האדום ואז תהיה לנו מלחמה גרעינית. ולכן כאשר אתן מדברות על ההבדלים בין נשים וגברים, זו אחת הדרכים בהן מתעללים בהן. ולכן אנשים מתעצבנים מאד כאשר מדברים על הבדלים. ואחרי שאמרתי זאת, על בסיס כל המחקר והעבודה – יש הבדלים. איני מדברת על כל אישה שהיא כשלעצמה שונה מכל גבר. אנחנו בהחלט יכולות למצוא נשים לוחמות ואנחנו יכולות בהחלט למצוא גברים נהדרים בוני שלום, נהדרים. ואיני רוצה לאבד זאת.

אולם מה שמצאנו מבחינת הדרך בה נשים פועלות – מצאנו חמש דרכים קלות בהן ניתן לראות שהדרך בה הן פועלות שונה בדרך כלל מדרכם של גברים. דרך אחת היא – הן מוכשרות מאד לעבוד תוך כדי חציית קווים. אני חושבת שאנו עושות זאת עבור המשפחות שלנו. אני חושבת שהדבר קשור ברגשות, מה שאנו מכנות מנת משכל – מנת רגישות (EQ – IQ). במלים אחרות – היכולת שלי להרגיש מי נמצא אתי באמת בחדר זה, ומי מרחף, מתעלם. גברים רבים שאני מכירה פשוט אינם מסוגלים לקלוט זאת. אני נשואה באושר, דרך אגב, ויש לי שני בנים והיו לי שני בעלים, שני בעלים טובים. כך שאני מקדימה כמה מכן שהיה להן רק בעל אחד טוב. ולכן אין המדובר כאן שאיני מסוגלת להסתדר עם גברים, אולם לנשים דרך מיוחדת לעבוד תוך כדי חציית הקווים. ראיתי זאת אלפי פעמים. מוניקה מק'וויליאמס בצפון אירלנד – הן הקימו קואליציה של נשים בצפון אירלנד. הקימו אותה משום שכאשר השיחות של "יום שישי הטוב" תוכננו ואורגנו כדי לנסות וליישב את העימות, כולם היו גברים, ומוניקה ואישה נוספת אמרו – איך יתכן שאינכם כוללים נשים. הם אמרו – אנחנו לא מונעים הכללת נשים, אנחנו פשוט מכנסים את ראשי המפלגות.

הלקח כאן הוא קודם כל – לוודא שנשים תיבחרנה כראשי מפלגות פוליטיות משום שקיימים -

האם תוכלי להגדיר מה משמעות הדבר חציית הקווים. למה את מתכוונת כשאת אומרת לחצות את הקווים.

אתן לכן דוגמה מצפון אירלנד, הקבוצה הקתולית והקבוצה הפרוטסטנטית. כל מפלגה פוליטית היא קבוצה קתולית או קבוצה פרוטסטנטית. הנשים בצפון אירלנד הקימו את הקואליציה של הנשים בצפון אירלנד, שהורכבה משתי קבוצות, אחת פרוטסטנטית והאחת קתולית, והסיבה להקמת הקואליציה הייתה לעבוד ולפעול מעל ומעבר למחלוקות. אחד הדברים הראשונים שעשו נשים אלה היה להבטיח שחרורם של אסירים פוליטיים רבים. הן קיבלו אחריות אישית שאותם אסירים פוליטיים לא יגרמו לצרות. הן עבדו עם האסירים הפוליטיים כפי שנשים מסוגלות לעשות, והן יצרו קשר ביניהם לבין המשטרה והן ערכו פגישות קבוצתיות כדי שהאסירים והמשטרה יוכלו לעבוד יחדיו. המנחות במפגשים אלה היו הנשים אשר היו חברות בקואליציה, מפלגה פוליטית. הן הגיעו למצב בו האסירים הפוליטיים, אחרי שכבר שוחררו, הם שאמרו למשטרה יש בעיות או צרות בשכונה שלי, אני חושב שהגיע הזמן להציב עוד כמה שוטרים בפינות הרחובות. זה דבר רב עוצמה. קיימות עוד דוגמאות רבות, רבות מאד לדרך בה הן עבדו. ומאחר שהן היו קיימות, מפלגות פוליטיות אחרות התחילו להציב נשים ברשימות ולהעלות אותן בדרגה. הקואליציה של הנשים בצפון אירלנד לא קיימת יותר, משום שמפלגות של נשים בלבד הן דבר מאד פגיע ושביר. אולם בכל המפלגות האחרות יש הרבה יותר נשים.

את מדברת על חציית הקווים; ועדה זו היא דוגמה טובה מאד לחציית הקווים, נשים פוליטיקאיות ומדינאיות שעוסקות בצורה מעולה בנושאים. אנחנו יזמנו חוקים טובים מאד כאן, תוך כדי חציית קווים.

הנשים הרפובליקניות והדמוקרטיות בסנאט של ארצות הברית –

אני חייבת לספר לכן על צפון אירלנד. הוזמנו, ארבעה אנשים, שני גברים ושתי נשים ממפלגת "שינוי" שלנו לכנס, למפגש עם פלשתינאים בבלפסט, מפגש שהיה מוצלח מאד, ושקט מאד.

הנשים בצפון אירלנד הן דוגמה נהדרת, אולם אני יכולה לדבר גם על נשי הטוטו וההוטסי באפריקה, שהתקבצו יחדיו. נשים בסרי לנקה אשר נפגשו עם הטאמיל טייגרס או הממשלה. והדבר מביא אותי לסיבה השנייה לכך שנשים טובות במיוחד בכך. יש להן עניין מיוחד בגלל הילדים, בעיקר. אישה אחת, אשר עבדה בסודן אמרה לי, את יודעת שמה שגברים רוצים ומה שנשים רוצות שונה לגמרי. ושוב, היא אינה מדברת על כל הגברים וכל הנשים, אלא רק באופן כללי. היא אמרה שגברים רוצים את המדינה כולה. אכפת להם מאד איפה יהיו הגבולות. נשים רוצות מקום בטוח עבור הילדים שלהן, שם יוכלו ללכת לבית הספר ובחזרה מבלי שיירו בהם. כאשר אתה מתייחס לנקודת מוצא שונה זו אתה מגיע למקום שונה. ולכן הנשים האלה שאתן דיברתי, שעושות עבודה זו - לרבות מהן יש ילדים שנהרגו. אני יודעת שאתן עושות עבודה דומה כאן. איני אומרת שלאבות לא אכפת מהילדים שלהם. אני רק אומרת שקיימת תחושה זו של הלביאה, בדרך בה הנשים פועלות בסכסוכים רבים. הן מגנות על הגורים שלהן. אני חושבת שקרוב לוודאי שזה עניין ביולוגי, דרך אגב.

יהיה מעניין מאד לשמוע כיצד הנשים של ההוטו והטוטסי – כיצד הן נפגשות? ההריגות שם הן דבר נורא ואיום. מה קורה שם?

אספר לכן סיפור על ההוטו והטוטסי כדוגמה לדרך בה נשים פועלות – אלויזי איניומבה. אחרי רצח העם, אשר בו עשירית מהאוכלוסייה נרצחה שם תוך שלושה חודשים – זו הייתה ההשמדה המהירה ביותר - היא הייתה יותר מהירה מההשמדה שביצע היטלר בשיא ההשמדה שלו. אלויזי איניומבה מופיעה על הבמה. היא ממונה שרה למין ומשפחות ועניינים חברתיים. הדבר הראשון שהיא עושה הוא קבורת שמונה מאות אלף גופות. אין בכלל ציוד כבד. כל מה שיש לה זה מעדרים וגרזנים. ולכן היא צריכה למצוא דרך כיצד לעשות זאת. ואחר כך היא צריכה למצוא מה לעשות עם חצי מיליון יתומים. זוהי מדינה של עשרה מליון תושבים. ולכן היא התחילה לשוטט. היא אמרה – האם יש לכם ילד? יש לכם ילד אחד, הנה יש לכם עוד ילד. יש לכם שלושה ילדים – הנה יש לכם עוד ילד. נפתח מסע פרסום שכותרתו הייתה "כל אחד לוקח אחד". היא הכניסה ילדי הוטו למשפחות של הטוטסי. וילדים של הטוטסי למשפחות של ההוטו.

היא אמרה – לא היה לי זמן לחשוב ולגבש את הנושא. היא אמרה – נהגתי לשכב כל לילה במיטה ולחשוב – מה אני עושה, מה אני עושה כאן כשאני עושה ערבוב כזה? דרך אגב – היא הייתה בת עשרים ושש. ואחר כך היא עברה מעיירה לעיירה ומכפר לכפר. היא מונתה מזכירה כללית של הועדה למען אחדות והתפייסות. היא עברה מעיירה לעיירה ומכפר לכפר. בעיירות, אם הייתה אסיפת מועצה, תמיד היו אלה הגברים שהשתתפו ונשים לא הורשו לדבר. אין אנו מדברות על הסוג המתקדם של קהילה חברתית. היא הקימה מועצות נשים וכך היא עקפה זאת, על ידי כך שהקימה מועצות לנשים בלבד. וכך העיירה בחרה שש נשים כחברות במועצה והן היו מדברות על מה שצריך. ואחר כך כל המועצות האלה בעיירות בחרו נשים כמנהיגות מקומיות ומנהיגות מקומיות אלה בחרו נשים לאסיפות הלאומיות.

ואז בא פולקה גאמי, דיקטטור, גנרל, שקיבל 93 אחוז מהקולות בבחירות. אמרתי לו שהלוואי והיה מקבל רק 63 אחוז מהקולות. אני חושבת שאז היה זוכה יותר לכבוד בעולם, אבל זה בסדר. הוא אמר – בסדר, אני רוצה שיכבדו אותי ולכן אנחנו נקצה שלושים אחוז מהמקומות בפרלמנט לנשים. אז תארו לעצמכן, כל הנשים האלה אשר מתפתחות ומתקדמות במועצות האלה. הן נכנסות לפרלמנט, פרט לנשים ברואנדה, שלא שלחו את המועמדות החזקות ביותר שלהן. הן לא הכניסו אותן לתוך שלושים האחוז. הן הריצו אותן נגד הגברים במסגרת שבעים האחוז. וכך הן השיגו בסופו של דבר ארבעים ותשעה אחוז מהמושבים בפרלמנט. הן באמת חכמות. הן חכמות מאד. הן קשות כמו מסמרים. הן עברו הרבה מאד והן נחושות מאד שלא להניח לארצן לחזור להרס הקודם.

ולכן זהו סוג המנהיגות – הנקודה השלישית שלי בנוסף לנשים החוצות את הקווים והנשים בעלות מניעים חזקים מאד. יש להן חוש מנהיגות טבעי. לא לכולן. אני פשוט אומרת שהן מסוגלות למצוא נשים שרגילות מאד לעבוד, לא בדרך בה נבנה מבנה הכוח משום שהן לא היו אף פעם במבנה הכוח. אולם הן מוצאות דרכים כמו אלויזי איניומבה. הבה פשוט נגרום לדבר הזה לקרות. אנו פשוט נגרום לדבר הזה לקרות בדרך כלשהי.

דוגמה רביעית שמסבירה מדוע נשים כל כך יעילות בכך היא, שהן אזרחיות מדרגה שנייה. זוהי אירוניה מדהימה. משום שכל אחת מתלוננת על העובדה שנשים הן אזרחיות מדרגה שנייה. נשים הן אזרחיות מדרגה שנייה בכל מקום בעולם. אין המדובר בישראל, אין המדובר בארצות הברית, בכל מקום. לפעמים דבר זה מהווה יתרון ולכן אנה פוליטקובסקי, רוסייה, יכולה להיכנס לתוך צ'צניה. היא עיתונאית חוקרת. היא יכולה לעבור את נקודות הבדיקה. היא לובשת חצאית ארוכה וצעיף. היא מסירה את המשקפיים המודרניים שלה. היא עולה על עגלה עם חציר והיא עוברת את המחסומים. נשים רבות מאד יכולות להיכנס למקומות בהם גברים יהרגו אם ינסו להיכנס לתוכם או לעבור דרכם. בסודן הם מדברים על כל הנשים האלה שמדברות ומקשקשות מתחת לעצים. נשים אלה, שמדברות ומקשקשות מתחת לעצים, מתכננות את הממשלה הבאה. אבל אלה רק נשים מקשקשות ומפטפטות. דרך אגב, כשאני מספרת לכן על כל הדברים האלה, אני מספרת לכן סיפורים שנשים סיפרו לי. אני לא ממציאה את זה. כל זה בא מכל הריאיונות שערכנו.

הסיבה האחרונה שאותה אזכיר היא שנשים נוטות להחזיק את האצבעות שלהן על הדופק של הקהילה, ולכן חשוב כל כך עבורן להיות מעורבות בתכנון תהליך השלום. וזו גם הסיבה לכך שהן כל כך יעילות אחר כך. הן יודעות מה הקהילה מסוגלת לסבול, או שהן יודעות כיצד להשפיע על הקהילה. ויוסו דנברונה היא רופאה בקוסובו. היא האישה אשר המציאה את הביטוי "אצבעות על הדופק", הפעלת הדופק והמעקב אחריו. היא אמרה שאולי זה משום שהיא רופאה. אולם היא ננעלה מחוץ למשרד שלה כמו כל האלבנים האתניים שננעלו מחוץ לעסקים שלהם על ידי סלובודן מילוסוביץ'. זה היה המאמץ לגרום להם לכולם לעזוב את קוסובו, בערך 90 אחוז אלבנים אתניים. אולם ויוסו לא עזבה. היא יצרה דואר של נשים. היא גרמה לנשים להקים רשת דואר אלקטרוני של נשים והן נהגו להודיע שיש בעיה כאן ויש צרה שם. ו-ויוסו נהגה למהר, לקחת את התיק הרפואי שלה וללכת למקומות שבהם היה טבח. היא הייתה תופרת נשים שעברו אונס קבוצתי. היא הייתה מנסה להוציא כדורים מתוך אנשים. היא התחילה לקחת את המצלמה שלה ואת מכשיר ההקלטה שלה, והיא אספה עדויות על מעשי זוועה אלה. באותו הלילה לפני שהתחילו ההפצצות של נאט"ו – זכרו שבשנת 1999 נאט"ו הפציץ כדי לעצור את מילוסוביץ' כדי למנוע ממנו לשטוף לגמרי את קוסובו - הכוחות המיוחדים הסרבים הקיפו את הבית שלה. היא קפצה מחלון מהקומה השנייה והיא רצה. הם תפסו את כל העדויות וההוכחות. הם הרסו הכל והשמידו הכל. היא מצאה עצמה בתוך המון רב של פליטים שיצאו מהעיר. היא הקימה יחידת טראומה ממש מעבר לגבול עבור הפליטים, למרות שהיא עצמה הייתה פליטה. האו"ם אמר – חזרי פנימה ועזרי לנו לנהל מקום זה עם ממשלה זמנית. את אחראית לחברה האזרחית ולדמוקרטיה. היא רופאה ! הם לא נתנו לה שולחן. הם לא נתנו לה כסא. מספר חודשים אפילו לא נתנו לה קו טלפון מקומי. אמרתי לה – ויוסו, זה בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי. מה עשית ? היא אמרה – לא, למעשה זה הרבה יותר טוב. זה נשמע בדיוק כמו משהו שאת היית אומרת. אה, לא – זה היה הרבה יותר בסדר. ישבתי בבית קפה והיה לי הטלפון הנייד שלי, ומשום שישבתי בבית קפה כולם באו אלי, והם נהגו לומר לי כל מיני דברים ולא היו צריכים לעבור בדיקה ביטחונית. נהגתי כל שבוע לקיים פורומים בכל רחבי קוסובו, ונהגתי להקשיב לאנשים שספרו מה מתרחש. וכך הצלחנו לארגן את בחירות בדרך סבירה. היא אמרה – אני החזקתי את האצבעות שלי על הדופק. ועכשיו אני המומה !

אני רוצה להאזין. אני מקווה שההאזנה מועילה גם לכן. אני אעביר ביניכן חוברות . הענקנו חסות גם לצוותי מחקר כדי שילכו ויראו מה באמת קורה ברואנדה או בבוסניה – התפקידים שמילאו נשים. הקמנו חמישה עשר צוותי מחקר. ולכן אני עומדת להעביר את החוברות ביניכן. קחו מה שאתן רוצות. קמבודיה – איך הם התמודדו שם עם שחיתות. למעשה – אחת הנשים בקבוצה שלנו הכשירה יותר מחמשת אלפים נשים לרוץ למשרות שונות. ויותר משלושת אלפים מהן נבחרו.

בעברית – אנחנו מחלקים עכשיו חומר של מחקרים שנעשו על ידי צוותים בכל מיני ארצות, על הדרך בה נשים באמת גרמו לשינוי והיו מעורבות.

מה את עושה עכשיו בדרום אפריקה?

הנשים יצרו רפורמה במגזר הביטחוני. וכך הן עברו מממשלה שאכפה אפליה גזעית להקמת כוחות ביטחון מתקדמים עבור כל אפריקה. הן הפכו לכוח בינלאומי, והן שהשתלטו על העניין.

הבה נפתח בדיון. אני מבקשת להציג את חברתי גילה פינקלשטיין, חברת כנסת מהמפלגה הדתית לאומית (מפד"ל), חברת כנסת ידועה מאד.

איך יכול מישהו להיות מעורב בדבר זה?

הייתי שמחה מאד לחזור הנה ולהביא נשים ממדינות אחרות , אשר יוכלו להיפגש עם נשים שלכן כאן. לדוגמה - עבדנו עם נשים עיראקיות אולם הבאנו את לוז מ.... מגוואטמאלה ואת מוניקה מ...... מצפון אירלנד. ודיברתי על נשים אחרות. יעיל מאד מאד להביא נשים ממש אשר עשו עבודה זו במקומות אחרים. כולכן יכולות לערוך ישיבות בחסות הכנסת. דיברתי עם קולט מיד לפני מפגש זה והיא אמרה – סיפרתי לה על כנס נשים שערכנו עם הילארי, נושאים רציניים, נשים רציניות. במקרה זה הנושא היה גיוס כספים, ולכן אמרנו – כסף רציני. כדי להדגיש את הנקודה שהיו נושאי ביטחון רציניים מאד. אתן יכולות לערוך כנס ביטחוני כולל בחסות הכנסת, ואני מתחייבת למצוא נשים מכל העולם שאביא הנה כדי ליצור מפגש מלא חיים ומהות.

כאן בישראל יש לנו כל כך הרבה קבוצות של נשים על פי הרקע, התרבות. נוכל ללמוד הרבה מאד.

אין לי עדיין מידע, אולם משלחת נשות קונגרס מהמפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית עומדת להגיע בחודש הבא.

האם בדקת מה היו התוצאות? אני מבינה שהן משפיעות מאד בפעולות קטנות.

זהו מחקר רציני שאנחנו עורכים. חלק ממנו מגיע לידינו רק עכשיו. אולם אם תיכנסו לאינטרנט לאתר women waging peace.net תוכלו להוריד משם חומר. הרשו לי לספר לכן סיפור נחמד. לפני כשנתיים הייתי עם ...... מיד אחרי שמונתה כשרה לענייני נשים. הייתי ברמאללה. סיפרתי לה על הנשים ברואנדה. היא קמה מהשולחן שלה והלכה אל ארון הספרים שלה. והיא אמרה – את מתכוונת לזה. היה לה חומר שהורידה מהמחשב על מחקר זה והוא עמד בארון הספרים שלה, כרוך. ולכן מחקר זה הוא בשבילכן. אבל הבה נביא ממש נשים אליכן כך שניתן יהיה לעשות חילופין אמיתיים. נשמח לעשות זאת.

אני שמחה מאד על מפגש זה משום שלמדנו הרבה מאד ממך. אשמח מאד לשוב ולהיפגש אתך. אני רוצה שתשמעי על המפלגה שלנו. היא הוקמה בשנת 1920. הרב הראשי לישראל, הרב קוק אמר שאסור לבחור נשים, אסור לנשים לבחור. לפני כעשרים שנה נלחמנו נגד הרעיון. נלחמנו נגד הרעיון ובשנת 1940 תנועת המזרחי הכריזה שיש לבחור בנשים ושנשים צריכות לבחור. ואז הכנסנו אישה לכנסת, חברת הכנסת טובה סנהדראי ז"ל. היא הייתה חברת כנסת נהדרת. לרוע המזל היא הלכה לעולמה. ואז חלה הפסקה של יותר מעשרים שנה. לא היו לנו נציגות, לא היו כלל נשים בכנסת. זה היה קשה מאד. הגברים הציבו הרבה מאד מכשולים. אחרי הפסקה של יותר מעשרים שנה אני נבחרתי, אחרי שהתאכזבתי כבר פעם אחד כשניסיתי להיכנס לכנסת ולא יכולתי משום שהייתי במקום השמיני ברשימה, והיו לנו רק חמישה חברים בכנסת. הייתי מנהלת של בית ספר תיכון גדול מאד בתל אביב ועזבתי את בית הספר לחודשיים ונסעתי בכל רחבי הארץ. יכולתן לפגוש אותי באמצע הלילה בנתיבות ואופקים. עבדתי קשה מאד, ואחרי חודשיים של עבודה קשה מאד הבנתי שעזרתי לחמישה גברים להיכנס לפרלמנט הישראלי ואני נשארתי בחוץ.

ביום הבא חזרתי אל בית הספר ונשארתי עוד מספר שנים כמנהלת של בית הספר התיכון, אותו אהבתי מאד. ואז אנשים אמרו לי – אנחנו מבטיחים לך שתקבלי את המקום החמישי ברשימה. נסי שוב. התחולל אז מאבק רציני מאד כדי להקצות את המקום החמישי לאישה. נכנסנו לישיבה כשכולם שורקים מסביב. ניתקנו את כל המיקרופונים ולא הנחנו לגברים לדבר. היינו תוקפניות מאד, עד שהגברים שישבו על הבמה אמרו שהאישה הבאה שתנסה להיכנס לכנסת תקבל את המקום החמישי ברשימה. מובן שהיו גם הרבה נשים אחרות ואני הייתי בת מזל וקיבלתי את המקום החמישי ונכנסתי לפרלמנט הישראלי. עכשיו שוב, תוך שבועיים שוב יהיו בחירות – המקדימות. בחירות במפלגה. המפלגה שלי, המפלגה האורתודוכסית עומדת לבחור את החברים לפרלמנט הישראלי, חברי הכנסת. ושוב, הגברים והנשים החליטו שהאישה שעומדת להיבחר תקבל את המקום החמישי ברשימה, שאינו מקום ריאלי, משום שהמפלגה שלנו קטנה מאד ואין אנו יודעים אם יהיו לנו חמישה מושבים. אנחנו לא בטוחים. התחלתי לדבר עם אנשים ואמרתי – בבקשה, אני עובדת קשה מאד ואני מבקשת שאתם תנסו ותדאגו לכך שאני אבחר במקום הראשון, השני, ולא במקום החמישי. אולם הגברים אמרו שאני במקום החמישי. ואם אני אשאר במקום החמישי אני אשאר בחוץ. ועכשיו עומדים בפני שבועיים של מאבק ומי יודע מה יהיה.

אנו נתמוך בך.

מיכל יודין נמצאת כאן ומיכל עזרה לי רבות והיא עדיין עוזרת לי. אני חושבת שהיא אישה נהדרת והגיע הזמן להודות לה. יש לנו את עדנה פרידמן שגם היא אחד האנשים שיש לה הזכות להצביע תוך שבועיים, ואני בטוחה שהיא תעזור לי משום שהיא צעירה מאד. בסופו של דבר הרי איני עומדת להישאר בכנסת לתמיד משום שאני אם וסבתא לחמישה ילדים. אני רוצה גם ליהנות מהמשפחה שלי, משום שבזמן שאני חברת כנסת אני נשארת כאן בכנסת בדומה לדרך בה נהגתי כשהייתי מנהלת של בית הספר התיכון, ונשארתי בבית הספר מהבוקר עד הלילה. עכשיו אני נשארת כאן בכנסת מהבוקר עד הלילה. אני מבינה ואני אוהבת את הרעיון שאדם הוא חבר כנסת לתקופה מסוימת, ואז הוא תומך באנשים צעירים אחרים כשהם רוצים להיכנס לכנסת.

תודה לך גילה. הייתי רוצה שנדיה צ'ילו, מועמדת עבור מפלגת העבודה, תדבר. יש לה סיכוי טוב להיכנס לרשימה. היא ממוצא ערבי. ערביה נוצרית – מיפו.

כאשר גילה דיברה הבנתי אותה ואני מרגישה מה היא עברה, ובשבילי יש עוד יותר מכשולים. זה לא קל לומר לכל האנשים בישראל ובמפלגה שאני רוצה להיבחר לא רק מהצד הערבי. עבורי זהו גם יעד, משום כשאני אומרת שאני רוצה להיבחר משני הצדדים, הדבר משקף גם את הערכים שלי שעבורם עבדתי משך שלושים שנה בשותפות עם ערבים ויהודים, עם תוכנית חברתית, ביטחון חברתי - וכל זה לקידום הנשים כולן, ואפילו הנשים הערביות. מישהו פעם אמר לי – יש לך כל המינוסים. אמרתי – מינוס ומינוס הם פלוס. אני רוצה לומר זאת. משום שהאישה הערבית, גם בישראל - אנחנו רואים שהן מתקדמות היטב, מתקדמות בשני הצדדים. אפילו החברות שלי שמגיעות מהדרום, הנשים הבדואיות, אפילו שם ניתן לראות יותר מחמש עשרה נשים הן בעלות השכלה, הן לומדות באוניברסיטה. אנו עובדות ואנחנו מעורבות בחברה האזרחית. גם בחברה שלנו, עם המנהיגים שלנו שגם הם מציבים יותר ויותר מכשולים, אפילו מכשולים שעומדים בפנינו כנשים. אבל עלינו להילחם עוד יותר כנשים בכלל, עם קבוצה זו של נשים, ולהלחם פי שניים בתוך החברה שלנו, אפילו פי שלושה, משום שאנחנו גם מיעוט. גם זה מין סוג של מכשול. לא קל, אבל אנחנו מקוות שבבחירות אלה לא רק אני אבחר משום שאני רואה הרבה דינמיקה – אפילו במפלגה הערבית הם עובדים ונאבקים. אני מרגישה שבבחירות אלה תהיה לנו לא רק אישה אחת, אולי אפילו שתיים או שלוש, כך אנחנו מקוות.

מיכל יודין, שזכתה לכל השבחים האלה מאתנו.

אני רוצה להוסיף רק עוד משפט אחד. אנחנו אפילו מקיימות תוכנית בדרום, ואפילו במקומות בהם נשים מעולם לא היו מעורבות בפוליטיקה. הייתה גם תוכנית שאני הייתי מעורבת בה אתה, ואני מבקשת שהיא תהיה מעורבת יותר ויותר בחברה שלנו משום שזה חשוב מאד.

ראשית תודה לכולן, תודה על שבאתן. אני מקווה שזו ההתחלה לידידות נהדרת, כך שנוכל באמת לשנות את פני המפה הפוליטית בישראל. אני רואה את ישראל בהקשר של מעבדה. אנחנו קטנים כל כך ועם הגישה הנכונה נוכל באמת לשנות את התמונה הפוליטית בישראל ולהגיע לייצוג רב הרבה יותר של נשים בפרלמנט, בעיריות, בחוג מקבלי ההחלטות. הנה החברה שלנו ..... שעומדת לרוץ למשרת ראש עיר. זוהי התפיסה שמקבלת את העובדה שנשים יכולות להיות בכל מקום - עושות שלום, ראשי עיר, תשתית. נשים היום משכילות בכל מסלולי ותחומי החיים והן אינן נכנסות פנימה. אולם המקום החשוב ביותר להיות בו הוא הזירה הפוליטית – שיהיו לפחות ששים נשים בכנסת. ניתן להשיג זאת אם נעבוד בצורה הנכונה ואם נקבל את התמיכה, ואם נגרום לנשים להצביע למען נשים. אם נגרום לנשים לתרום לנשים. זהו דבר מה שעלינו לחנך בו את הציבור הישראלי, דבר שהוא נפוץ מאד באמריקה. נשים יודעות כיצד לתרום למועמדות נשים. בישראל עדיין עלינו לחנך. זהו חלק מהעבודה שאנו מנסות לעשות בארגון שלנו, אולם גם כפי שנדיה אומרת, יש נשים בכל חלקי החברה הישראלית ואני שמחה לפגוש אותך, משום שבשבוע הבא אנו פותחות קורס למנהיגות נשים בקהילה הבדואית, שם – כך אני מקווה – יהיו לנו נשים שתהיינה מוכנות לקראת הבחירות המוניציפליות הבאות – בשנת 2008, ויש לנו שנתיים לעבוד לקראת זה, כבר עתה.

הקשבתי לך ואני יכולה להזדהות עם כל מילה שאמרת, משום שאנחנו חושבות אותו הדבר, ודיברתי גם עם פרן. אני אופטימית מאד משום שאני רואה מגמה, שינוי, הרבה יותר. יותר נשים פתוחות למעורבות בפוליטיקה, יותר נשים מועמדות, למרות שהן אינן נבחרות בפעם הראשונה. אולם כפי שגילה אמרה, בפעם השנייה היא נכנסה וכך גם נשים אחרות. ולכן אני אופטימית, ובעיקר בישראל. למרות העובדה שאנחנו מדינה שמנוהלת על ידי רבנים וגנרלים, אנו הנשים, אנו הרוב ואנו יכולות להיעשות כוח אלקטורלי. אולם העבודה ..... העבודה צריכה להיעשות מהבית, מבית אל בית, אל נשים, אל גברים, ויש כאן רק מליון בתים שיש לדפוק על הדלת שלהם. זה כמו שכונה אחת בניו יורק. אנחנו פועלות עכשיו עם נשים שעוזרות לנו מהאזור הצפוני, קריית שמונה ורמת הגולן, עמק יזרעאל, נצרת, מגדל העמק - שם אנחנו פותחות גם קורס למנהיגות נשים. חיפה והאזור והשרון ותל אביב וכל האזור המרכזי והדרום עד אילת. הגישה שלי, הגישה של העמיתות שלי היא ליצור חוגים קטנים כאלה, לגרום להם לגדול ובסופו של דבר חוג אחד מתחבר לשני. זה מה שקורה לנו. אם יש לנו את אשדוד הרי זה משום שהיה לנו חוג קטן באשקלון ויבנה וגדרה, והיום כל החוגים האלה מתחברים יחדיו ועובדים יחדיו. תודה.

שמי מרים גרייבר. נפגשנו ואני הנשיאה של הדסה ישראל. כנשיאת הדסה ישראל אני מבקשת לומר לכן שאנחנו ארגון של נשים. מובן שאנו מחזקות נשים. בדרך מסוימת אני מזדהה אתכן, אבל העיקר הוא שאנחנו מחזקות נשים. הרשו לי לספר לכן סיפור חמוד. שהיתי בוושינגטון במחצית השנה האחרונה. היינו בערך אלפיים נשות הדסה. צעדנו אל הקפיטול. הרשו לי לומר לכן, חברי קונגרס וסנטורים אלה באמת שמו לב למה שאנחנו רוצות. אני חושבת שנוכל לעשות זאת באותה הדרך כאן בכנסת. אם אנו הנשים נתאסף ונתלכד יחדיו ונצעד אל הכנסת ונאמר – זה מה שאנחנו רוצות ויש לנו סדר יום מסוים – אני חושבת שהכנסת תקשיב לנו בתשומת לב רבה. משום שאני יודעת שהקונגרס הקשיב לנו בתשומת לב רבה. דברנו על מחקר בתאי גזע. אולם אני חושבת שאפשר ליישם את הרעיון הזה כאן בישראל. אני חושבת שאפשר לעשות זאת.

יש אמרה נהדרת שנשים הן כמו פתיתי שלג. כל אחד לחוד – הם נמסים. אבל ביחד – הם מסוגלים לעצור את התנועה.

אני יכולה רק להעיר דבר אחד. אני חושבת שמכשול גדול, גדול מאד שעומד בפנינו כאן הוא מערכת הבחירות המקדימות. אפילו אם נשים רבות זוכות לחיזוק והן עוברות את כל הדרך ונעשות מועמדות. כאשר אנו מגיעות לנקודה הקריטית, כשאנו רוצות להיבחר – הכסף הוא המכשול – אנו זקוקות להרבה מאד כסף כדי לעשות זאת. אפילו אם יש הרבה מאד נשים שרוצות בכך ולכולן יש המאפיינים המתאימים לכנסת, אין להן כל האפשרויות, הכסף במערכת זו. זוהי אחת הבעיות החמורות, הגדולות ביותר.

אנו מסיימות את המפגש שלנו שהיה מאד מעניין. סוואני, שמעתי עכשיו שאת עומדת להיפגש עם גדעון סער. הוא אחד מחברי הכנסת הצעירים והחשובים ביותר ממפלגת הליכוד. הוא ואני וחברת כנסת אחרת – זהבה גלאון – יזמנו הצעת חוק – מעין אפליה מתקנת. אם יש במפלגה יותר משלושים אחוז נשים, המפלגה מקבלת הקצבה כפולה עבור כל אחת מהנשים. זוהי דרך עדינה שבה אנו יכולים לנקוט בישראל, כאשר יש לנו פה את החרדים ואת הערבים שאינם מקצים מקומות לנשים. זהו החוק, זוהי הצעת החוק שמיכל יודין יזמה והצלחנו להכניס אותה לקריאה ראשונה כאן. אבל עכשיו עליך לשכנע אותו שעלינו לבקש משישים ואחד חברי כנסת להצביע עבור הצעת חוק זה בקריאה ראשונה, כדי לעזור לנו להעביר את החוק בשבועיים האחרונים של כנסת זו. זוהי משימתך להיום.

מה שאני אומר לו הוא שהעולם כולו, חלק גדול מהעולם צופה בישראל ובארצות הברית בעיקר. אם אתם תצליחו עם הצעת החוק הזאת שלכם - זה יהיה משהו כמו רואנדה. כל אחד יודע עכשיו על רואנדה משום שהיא – זו תהיה כנסת ישראלית מתקדמת על המפה.

עכשיו את חלק מאתנו. יש לך משימה. אני עומדת לגרום לחברי כנסת לחתום ביומיים הבאים – אני צריכה לאסוף שישים ואחת חתימות. קשה מאד לאסוף ששים ואחת חתימות בגלל השינוי בחוק. אם יש מישהי שרוצה לעזור לי עם חברי הכנסת בכנסת, אנא עשו זאת. אם נעשה זאת – זה באמת יהיה שינוי.

תודה לכן, תודה סוואני, תודה. אני מקווה שנראה אותך בקרוב אחרי הבחירות. את חלק מאתנו.

הישיבה נעולה.

5