כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

7.12.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 542

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, ו' כסלו התשס"ו (7 בדצמבר 2005), 09:00

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – השתתפות המדינה במימון התאמות. נוסח התקנות מצורף בסוף הישיבה.

חברי הוועדה: מ"מ היו"ר שאול יהלום

ד"ר דינה פלדמן – משרד המשפטים, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

דיאנה ברעם – משרד הרווחה, מפקחת ארצית באגף השיקום

בני פפרמן – משרד התמ"ת, מנהל מינהל מחקר תכנון וכלכלה

עו"ד סיגל מרד – משרד התמ"ת, לשכה משפטית

יואב קריים – דובר מטה מאבק הנכים

רוני שכטר – מטה מאבק הנכים

דוד מרקו – מנכ"ל אלוין ישראל

עמיחי בן דרור – מרכז השלטון המקומי, יועץ מוניציפלי

אחיה קמארה – מנכ"ל "בקול"

יהודית פארן – "בקול"

עו"ד גלעד קצב – התאחדות הקבלנים

עו"ד תרצה ליבוביץ – "בזכות", לשכה משפטית

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

אסתר מימון

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – השתתפות המדינה במימון התאמות

בוקר טוב לכל הנוכחים, הישיבה משודרת בערוץ הכנסת, לכן גם בוקר טוב לכל הצופים בנו, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שלנו הוא המשך דיון בתקנות שמותקנות לפי החובה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בפרק התעסוקה. לפי החוק הזה, חובה על המדינה להשתתף כאשר אדם עם מוגבלות מתקבל לשוק העבודה. הפרק הטיל חובה על המדינה להשתתף בעלויות מסוימות כדי להקל את השתלבותו של אדם עם מוגבלות בעבודה.


החוק חוקק בשנת 1998, והתקנות היו צריכות להיות מובאות על ידי הממשלה בתוך שנה. נתנו להם צ'אנס עד שנת 2000, ואנחנו היום כבר בסוף 2005. זאת אומרת, הממשלה מאחרת בחמש שנים. בין לבין היו תקנות, נדחו תקנות, היה בג"ץ נגד התקנות ההן, ועכשיו מונחות בפנינו התקנות.


היתה לי שיחה עם הממונה על הנושא במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר בני פפרמן, הוא אמר לי שאני מתעקש בתקנות על כמה דברים, אפילו שהם נכונים וצודקים, לכל התנגדות יש השלכה כספית ותקציבית, והאוצר מתנגד להן, ולא הצלחנו לפרוץ את חומת האוצר. ולכן, הוא אמר לי, שיכולות להיות שתי אפשרויות, האחת, שנתנגד ונתעקש והתקנות האלה לא יעברו בקדנציה הזאת ונחכה לקדנציה הבאה, וכמו שהיה איחור של חמש שנים, אולי נסבול עוד חמש שנים, ובשנת 2013-2014, נהיה בריאים ושלמים, הקדוש ברוך הוא יברך אותנו שכולנו ניפגש באיזה עצרת פנסיונרים או גמלאים וניזכר שהיו פעם תקנות שלא התקבלו. הוא מציע לי אפשרות שנייה, והיא, לקבל את התקנות, אנחנו נמצאים בסוף הקדנציה, לא להתווכח עם האוצר, לשפר תמיד אפשר, ויותר קל לשפר מאשר לקבל הכול בהתחלה. אמרתי לו שאני אביא את העניין בפני הוועדה ובפניכם, ובינתיים נמשיך. בסוף כשנרכז את המחלוקות ונראה מה המחלוקות נחליט יחד אם לקבל או לא.


כפי שכולם יודעים, הזמן קצר והמלאכה מרובה. הכנסת בשלהי עבודתה, נותרו עוד שבועיים לעבודת הכנסת, אם כי אין קשר לתקנות. התחייבתי לפחות את הקריאה הראשונה. אם נאשר אותה, נסיים אותה גם בפגרה. מבחינתי אין בעיה עם השבועיים האלה, ואף על פי כן קבענו שעה של דיון, נעסוק שעה שלמה בנושא הזה. נשים בצד את כל המחלוקות, בסופו של דבר נסכם אותן, ויחד נחליט. במקביל, אני אומר לאנשי התמ"ת ולאנשי האוצר, בינתיים דברים קטנים אפשר לגמור, תעשו את המקסימום שאתם יכולים.


אנחנו נמצאים, כידוע לכולם, בעמוד 3, בתקנה 3. סיגל מרד, תציגי בבקשה.

(קוראת תקנה 3(א), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

למרות שלנו החומר מובן, תגידי משפט או שניים על התקנות, כי יש צופים שפעם ראשונה שומעים את זה. תואילי להסביר כדי שהצופים לא יזפזפו ומיד יעברו ל"קול המוסיקה".

הכוונה שעומדת מאחורי הסעיף הזה היא, שגמלאות שמשולמות לפי חוק שיקום נכי נפש- - -

תתחילי הפוך. עד עכשיו דנו בהשתתפות המדינה, וסיכמנו שהמדינה מסייעת עד לסכום של- - -

19,000 שקלים.

במימון התאמות. בא הסעיף שאנחנו קוראים ומגביל את זה.

הנושא של ההתאמות ממומן כבר על ידי המדינה בהקשרים אחרים, גם בחוק שיקום נכי נפש בקהילה, במידה מסוימת, יש הדרכה של מעסיקים לעתים, וגם דרך הביטוח הלאומי באגף השיקום, שמממן התאמות פרסונליות לאנשים עם מוגבלויות, ולכן הרעיון היה כאן, שלא יהיה כפל מימון. באותו מקום שלאדם יש הזכאות האישית שלו, והוא מביא אותה אל תוך מקום העבודה, לא יקבל המעסיק תקציב נוסף שהוא יהיה כפל תשלומים. זה הרעיון.

יש כאן שני זרמים. הרי כאן מקבל המוגבל תקציב אישי, ובחוקים האחרים זה תקציב שניתן למעסיק.

זאת זכאות אישית, זה נכון. אבל, למשל, אם אדם עם מוגבלות ראייה זכאי בביטוח הלאומי לקבל מכשיר הגדלה של מחשב, כדי שהוא יוכל לעבוד, והוא הולך איתו אל המעסיק, אין מקום לפי הסייג הזה שהמעסיק- - -

השאלה אם המעסיק יבוא, לפי הסעיף הזה, ויגיד לו: תיקח את המחשב מהבית כל יום ותביא אותו. אם יש לו מחשב נייד, ניחא, ומי יודע מה יהיה בעוד כמה שנים, אולי ימציאו מחשב שגודלו כגודל מטבע. אם אנחנו מדברים באופן עקרוני על מחשב, מחשב שאדם קיבל מהביטוח הלאומי והוא לא נייד, הרי אי אפשר לחייב, בגלל הסעיף הזה, אדם, שיביא מה שיש לו בביתו למקום העבודה, בפרט שזה לא דבר קטן כמו עט שאפשר לשים בכיס.

בהחלט לא מדובר באותן זכאויות שאדם יקבל בגין עניינים אחרים, אלא מדובר באותן זכאויות שאדם מקבל על מנת שהוא ישתלב בעבודה. ולכן כשהוא מקבל מחשב או מסכים מוגדלים, הרעיון הוא שהוא יביא אותם למקום העבודה, כדי שהוא יוכל לעבוד ולהשתלב. זאת אומרת, מדובר רק באותן זכאויות שניתנות למען שילובו במקום העבודה.

אני רוצה לחדד את הנקודה. למשל, אני זכאי מהביטוח הלאומי בהתאמת מקום העבודה לסכום של עד 30,000 שקלים, 90%. לא כל כך ברור לי, האם אני אלך לביטוח הלאומי ואבקש עד 30,000 שקל להתאמת מקום העבודה, והמעביד שלי במקביל ילך לאוצר ויבקש התאמה של מקום העבודה? זה אישי לי מהביטוח הלאומי, ויש למעביד.

אפשר לסכם את מה שאמרה ד"ר פלדמן: לפי כל דין אחר ולצורך תעסוקתו. אז יש על מה לדבר.

נכתוב: לצורך השתלבותו בעבודה. בהחלט כן.

(קוראת תקנה 3(ב), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)


אני אזכיר שתקנה 2(ב) קבעה, שהשתתפות המדינה בעלות הדרכה למעביד לא תעלה על 1,500 שקלים חדשים. אנחנו לוקחים בחשבון שזה יהיה גם פחות מ-1,000 שקלים, ולכן הסייג לא יחול.

בואי נראה מה ההצדקה לגבי "חלפו 12 חודשים". אנחנו נתווכח, אבל אני מבין שאחת התקנות כאן היא, שצריכים לעבור 12 חודשים, אחרת לא מקבלים.

התקנה מדברת על זה שמעסיק יעסיק עובד 12 חודשים לפחות כדי להיות זכאי.

אני אתנגד לזה, אבל אני גם מאמץ את האפשרות של מר בני פפרמן, שאולי נמשיך למרות ההתנגדות. מה שקורה כאן, שהמדינה אומרת שהיא תיתן רק אם העובד יעבוד 12 חודשים.

זה יכול להיות מהחודש הראשון לעבודה שלו.

ברור, אבל המעסיק ייתן ערבות שהוא יעסיק אותו 12 חודשים. יבוא מעסיק ויגיד: אני לא רוצה להתחיל להתעסק עם המדינה ולתת ערבויות וידרשו ממני את הכסף וכל מיני דברים כאלה, אני אחכה את הזמן שהמדינה מבקשת, 12 חודשים, אם זה הולך, אז אני אבקש. זאת אומרת, הוא יכול אולי אפילו לקחת את הציוד בהשאלה. אם בתקנות אתם מורידים את הסעיף שרק אחרי 12 חודשים הוא זכאי, אין לי שאלות, ונקבע שלושה חודשים. אבל אם אתם אומרים שהוא זכאי רק אחרי 12 חודשים, מה יעשה מעביד?

הם לא אומרים כך. זאת זכאות מותנית.

אני מעביד שמקבל עובד, ואם אני לא אעסיק אדם שנה, אני אצטרך להחזיר. מה אני אעשה? או שאני אעשה דבר זמני שיעלה לי יותר בזול, ואם אני אראה שהעובד עובד 12 חודשים, אני אעשה דבר קבוע. אולי, למשל, במקום לעשות מעץ אני אשים פלסטיק, או שאני אקח בהשאלה. יהיו חברות שלצורך העניין ייתנו דברים בהשאלה, ואז המעביד ייקח את זה בשכירות חודשים, ואם העובד יישאר, הוא יקנה לו את זה. אי אפשר להתנות את העניין ב-12 חודש, כאשר הוא זכאי רק אחרי 12 חודש. תנו לו 18 חודש, תנו לו תקופה. אי אפשר להחזיק את שני הדברים בו זמנית.

ננסה להעביר ל-18 חודשים.

18 חודשים במקום 12 חודשים, כדי שבאמת המעסיק יראה שהעובד נשאר. אנחנו מוכנים לבדוק הסכמה בעניין.

תיקנו ל-18 חודשים.


בפסקה (3) כתוב "המעביד אינו מעסיק או חדל להעסיק". אם הוא מעסיק אותו שנה, הוא זכאי. מעסיק העסיק עובד שנה ויום, האם הוא זכאי למענק או לא?

הוא לא זכאי, כי ההתאמה היא במקום העבודה.

תסתכלו בסעיף 5.

סעיף 5(ב): "חדלה התאמה לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות בתוך חמש שנים מיום העברת סכום השתתפות המדינה, והיא אינה משמשת- - -." יש התייחסות למה שקורה במקרה כשעובד כבר לא נמצא וההתאמה כבר הותקנה, ומה החובות של המעביד בסיטואציה הזאת.

זה מדבר על מה הוא עושה עם ההתאמה. אני שואל, האם הוא זכאי לתשלום. אתם אומרים שהוא זכאי אם העובד עובד שנה. זאת אומרת, אם העובד עובד שנה ויום, הוא זכאי. אם הוא הגיש אחרי תשעה חודשים, עוד דנים בעניין. יהיה פיקוח של העניין, קרוב לוודאי שהביטוח הלאומי או מי שיהיה ממונה על זה ישלח מפקח לבדוק. אפילו לפני שהוספנו 18 חודש, הוא הגיש אחרי חצי שנה בקשה, עד שבא מפקח, עד שהוא בודק, המעסיק הגיש אחרי שנה הוראת תשלום. בינתיים העובד, אחרי 13 חודשים, התקדם למפעל אחר, אז מגיע לו. לכן סעיף 3 צריך להשתנות לפי הזכאות שקבעתם של שנה. אני מתנגד לשנה, אבל ההיגיון צריך להיות גם בגישת המגישים. המעסיק לא העסיק אותו לפי תנאי התקנות האלה.

ברור, כי הזכאות קמה רק אם הוא מעסיק לפי תנאי התקנות.

כתוב שהשתתפות המדינה לא תינתן בכל אחת מאלה.

לכן זה מיותר. זכאות רק אם מתקיימים התנאים של התקנות.

או שזה לפי התקנות או שזה מיותר. תקנו את זה, כי יש כאן בעיה.

(קוראת תקנה 3(ג), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

מה זה "ההתאמה הקיימת אינה עונה עוד על צורכי עבודתו של העובד"? לדוגמה, נניח שיש לו פנטיום 3, הכול במסגרת התקציב, והמציאו את פנטיום 4. אני עובד בבית על פנטיום 3, ולא קורה לי כלום, אי אפשר להגיד שזה לא משרת אותי, אבל כל העובדים לידו כבר עובדים על פנטיום 4, ורק הוא עובד על פנטיום 3. זאת אומרת, ההגדרה כאן "אינה עונה עוד על צורכי עבודתו של העובד", היא לא נכונה.

כתוב בפסקה (2) ש"ההתאמה הקיימת חדלה לשמש כראוי עובד עם מוגבלות".

פנטיום 3 זה כראוי. זה לא שאינה עונה על צורכי עבודתו, אינה עונה באופן עכשווי.

יש לי הצעה להשלמת הנוסח: שאינה עונה על צורכי עבודתו של העובד או שהיא מפלה אותו ביחס לתנאי העבודה של עובדים אחרים.

שהיא אינה הולמת את המקובל בשוק.

אינה הולמת את סביבת העבודה שהוא נמצא בה.

לא הבנתי את פסקה (2). השתתפות המדינה במימון ההתאמה- - -

היא תינתן. המדינה תיתן את זה.


(קוראת תקנה 4(א), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

סעיף 2 מדבר על העלויות וסעיף 6 מדבר על השתתפות בשיעור מוגדל, עוד נגיע אליו.


(קוראת תקנות 4(ב), (ג), (ד), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

בהיבט הזה צריך להוסיף לא רק הדרכה, אלא תמלול ומזכירות. סעיף קטן (א) מדבר על התאמות שהן לא פיזיות.

את מתכוונת לשירותי תרגום ותמלול? האם צריך?

השאלה היא אם צריך אישור מורשה נגישות להתאמה מסוג תמלול ותרגום בשפת סימנים.

באיזה מובן?

של תקינות, בטיחות, מה שמופיע בסעיף 4(ד).

אפשר לסייג גם את זה?

אני אכתוב: "לעניין הדרכה, וכן שירותי תרגום ותמלול".

האם ההגדרה של מורשה לנגישות כוללת את הוראת השעה שלנו? הרי קבענו בחוק גם הוראת שעה לגבי מי שבא עם תעודה מחוץ-לארץ. האם זה כולל?

כולל.

מדוע רק בפסקה (ב) יש הגבלה טובה של ימים. "לאחר התקנת ההתאמה, ימסור המעביד למנהל אישור של מורשה לנגישות- - -וכן קבלות- - -ראה המנהל- - -יעביר את סכום ההשתפות". למה כאן לא קבענו בתוך 45 יום?

הנחיות החשב הכללי מדברות עד 60 יום. זה יהיה כפי שיקבע החשב הכללי.

כמו שאתה קובע 45 יום, אתה רוצה 60 יום, שיהיו 60 יום. אתה מכניס מעבידים כאן לאיזה ספק. הם מוציאים, הם שוכרים, הם מסתכנים בערבות אם לא תהיה שנה, הם, על חשבונם, לוקחים מורשה נגישות, ודאי גם הוא לוקח כסף, ואת הכסף הם יקבלו, אם ירצה השם. 60 יום זה סביר.

זה רק מהמועד שבו ראה המנהל שהוא זכאי להשתתפות.

מאז האישור של המנהל.

מאז שיש אישור על הזכאות יהיו 60 יום.

המנהל יכול ללכת לישון. יעביר בתוך 60 יום מיום מסירת כל המסמכים הדרושים.

אישור המנהל, לא המסמכים.

לא, מיום מסירת כל המסמכים.

מישהו צריך לאשר. נניח שהמסמכים לא מלאים, יש בעיה, צריך להחזיר אותם.

יכול גם להיות שיש מסמך, אבל הוא לא מסמך כנדרש, לכן אני כן רוצה שיישמר שיקול הדעת מרגע שהמנהל קבע שהוא זכאי.

יבקשו מהמעביד לתת מסמך משלים. עד שהוא לא המציא את כל המסמכים, מרוץ הזמן לא מתחיל.

נקבע: העביר המעביד את כל המסמכים, לפי דרישת המנהל.

יש בעיה מה זה העביר את הכול. אם יסתבר אחרי בירור שחסרים דברים, השעון מתחיל לתקתק? זה יהיה באותה צורה שהיום אני קונה שירותים אחרים. אני מאשר, ואז בתוך 60 יום משלמים. מישהו צריך לאשר. אתה יכול לומר משהו אחר, שלמנהל לא ייקח לאשר יותר מחודש ימים, ואז מתחיל לתקתק העניין. זאת אפשרות.

מאיזה מועד?

ממועד הגשת המסמכים, בתוך חודש.

אני חייב להתייחס בתוך חודש, או שזה לא תקין, או שזה תקין, ואז מתחילה הספירה.

בתוך 30 יום יאשר המנהל את הבקשה ויעבירה לתשלום.

מיהו המנהל? זו החלטה דמוקרטית לגמרי?

המנהל זה עובד הציבור ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה הסמיך לעניין תקנות אלה.

(קוראת תקנה 5(א), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

הסעיף הזה בא להבטיח איזה החזר במידה ונמכרה או הושכרה ההתאמה. כשדנו בנושא הזה נראה לנו שבמידה והדבר הזה ייעשה, כי יש סעיפים קודמים שאומרים שצריך לבדוק בנסיבות העניין, כי מניסיוננו יכול להיות שזה דבר שלא ניתן לעשות, הוא גורם יותר הפסד מאשר רווח – במידה והדבר הזה נעשה, צריך לחלק אותו תקבול באופן יחסי בין מה שהמדינה השקיעה לבין מה שהמעסיק השקיע. בנסיבות העניין זה נראה לי סביר ביותר. מנקודת ראותנו, הסעיף הזה לא אמור לגרום לקשיים מיוחדים שיוערמו על המעסיק ולמנוע ממנו להיכנס לתוך העסקה הזאת. שוב, במידה וזה נמכר.

אני מציע שסעיף זה לא יחול על עסקאות טרייד אין. נניח שבאה החברה ומחליפה פנטיום 4 בתנאי שאתה נותן לה פנטיום 3. יכול להיות שעסקאות טרייד אין במשפט זה מוגדר כמכירה, אבל רק בגלל זה הוא קיבל את החדש. אם הוא ניצל את זה עכשיו והולך למכור את זה בשוק החופשי, תשתף את המדינה, היא נתנה, אבל אם אתה משדרג את הציוד שלך, לאיש הזה הוא לא ישדרג את הציוד, משום שהמדינה תגיד שהיא רוצה חלק מהכסף.

אתה חושש מהמילה "השכרה"? נמכרה זה ברור. אתה חושש מהמקרה שהוא ביטוי להשכרה.

אני לא רוצה שעסקאות של שדרוג ציוד ייכנסו לסעיף הזה, כי זה דבר שנעשה ביומיום.

נבדוק ניסוח.


(קוראת תקנה 5(ב), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

אני מסכים, אבל גם זה צריך להיות מוגבל בזמן. מחר המדינה תרצה להתלבש על איזה מעסיק, היא תחפש 100 שנה אחורה.

חמש שנים אחורה.

לא כתוב שההתאמה חדלה לשמש להעסקת עובד בתוך חמש שנים, אבל המדינה יכולה לדרוש את כל העניין ב-100 השנים הבאות. המדינה יכולה לעשות את זה בתוך שנה, בתוך זמן מוגבל היא יכולה לטפל בעניין, היא לא יכולה להיזכר במעביד מלפני 20 שנה.

אנחנו מדברים על מהלך חמש השנים.

זה יכול להיות גם בתוך חמש השנים, ויכול להיות גם לאחר חמש השנים.

אני מציע, בתוך שש שנים מיום העברת הסכום. אתה נותן חמש שנים, ועוד שנה, יחד זה יוצא שש שנים מיום העברת ההשתתפות.

(קוראת תקנה 5(ג), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

זה הסעיף הבעייתי. כאן עושים סעיפים שלא ירוויחו מהעניין. הסעיפים הקודמים נותנים למדינה את כל האפשרות, שאם יפסיק העובד הוא לא ירוויח – המדינה תיקח, אם הוא ימכור, הוא צריך להשיב למדינה. יש כל המכשירים שהמעסיק לא ירוויח מהעניין.


נניח שעובדת נכנסה לעבודה, קיבלה את ההתאמה, וכל כך היה לה טוב משום שהיא התקבלה למקום עבודה, שבתוך חודש היא התחתנה. היתה שמחה גדולה, הקדוש ברוך הוא עזר, היא גם נכנסה להריון ואחרי תשעה חודשים היא ילדה, ואז עברו עשרה חודשים, היא אישה עם מוגבלות, היא לא יודעת אם היא תחזור או לא תחזור, היא מחליטה לטפל בילד. אחרי עשרה חודשים היא הלכה לטפל בתינוק, בא המעביד, אחרי שגרם לחתונה, גרם ללידה, והשמחה גדולה ויפה, והוא צריך להחזיר את הכסף. הוא לא יקבל שום עובדת לעבודה במקרה כזה. זה סעיף בעייתי מאוד.


מצד שני, אתה אומר שנניח שהעובד היה עם מוגבלות, אף אחד לא רצה לקבל אותו לעבודה, בא החוק הזה ופתח אפשרויות, התחילו לקבל את העובד לעבודה כמרכזן למשל. זה מקום עבודה קטן, יש בו מרכזייה קטנה, ופתאום יש מכרז של מרכזייה גדולה, העובד יודע, הוא מדייק, הוא העובד הכי טוב במפעל, הוא ניגש למכרז במקום אחר, עולה בדרגה, אחרי עשרה חודשים אומרים למעביד הראשון: תחזיר את הכסף.


תראו לי מעביד אחד שיסכים להעסיק עובדים כאלה. מה הוא אשם אם העובד החליט להפסיק? נניח שהעובד החליט להפסיק אחרי חצי שנה, אומרים למעסיק: תחזיר את הכסף.

לא אומרים לו להחזיר את הכסף, אומרים לו שיעשה מאמץ לאייש אותה עמדה.

אנחנו עוסקים בתחום כל כך בעייתי. הוא לא הצליח. אם הוא הצליח, אין לי בעיה.

אתה מסכים שבאיזו צורה צריך להגביל את הזמן.

אבל לא שנה. יש כאן הסיפור של הביצה והתרנגולת. ניקח את המקרה שהחוק בא לקראת העובד. ההנחה אומרת שהעובד לא יכול לעבוד בלי התאמה, המעסיק מארגן התאמה. אם הוא מארגן התאמה, מהיום הראשון הוא צריך התאמה, והוא משקיע את הכסף. האם הוא יגיד לעובד ששנה הוא יסתובב ויסתכל עליו? העובד לא יהיה פרודוקטיבי, אי אפשר יהיה לעשות כלום.

ננסה להעביר ל-24 חודשים, לשנתיים.

מה שנתיים?

אם הוא לא יאייש את העמדה.

העניין של האיוש לאדם עם מוגבלות זו פגיעה מאוד בעייתית. העובד הראשון קיבלת, כי הוא מתאים, העובד השני תחפש, כי הוא נכה. זה הקריטריון. זה דבר מאוד בעייתי.

נניח לדוגמה שאתה מקבל את יואב קריים כמורה למתמטיקה בבית הספר בתחילת שנת הלימודים. כידוע לכם יואב קריים היה במקום 13 באחת הרשימות לכנסת, והוא ייבחר לכנסת. מה יעשה המעביד שלו? הוא צריך להחזיר את הכסף. הוא לקח את יואב קריים כמורה למתמטיקה, ועכשיו בא מורה למתמטיקה שלא צריך את ההתאמה. האם הוא יגיד לו שהוא לא מקבל אותו, עכשיו הוא מחפש רק אדם שיבוא עם כסא גלגלים. למה? כי המדינה תדרוש.


באה המדינה ואומרת שהיא לא רוצה לבזבז על עשרה ימים. המעביד יכין רמפות, יעשה כל מיני דברים יפים במפעל, הוא יגיד שהוא עשה נגישויות, בסוף הוא יקבל עובד לשבוע.


אני מקבל שצריך להיות איזה מינימום של התאמה, תעשה מבחן, תחקור, אל תקבל באופן חפיפי, אבל לא שנה. שנה זה נגד חופש הפעולה גם של העובד וגם של המעביד. זה לא הגיוני, ונתתי דוגמה על חופשת לידה בכלל.

ההיגיון שהיושב-ראש הציג רלוונטי לגבי כל תקופת זמן שנגיד למעביד, גם אם נגיד לו שיעסיק לפחות שלושה חודשים. התקנות האלה אמורות לתמרץ, אם הן לא תמרצו, הן לא עשו כלום. לא יתמרץ מעביד לקחת מחויבות כאשר אחרי חודשיים העובד מפסיק לעבוד, וזה קורה. למה שהוא ייקח את הסיכון הזה?

התקבלת לעבודה כיועצת משפטית של משרד האוצר באגף התקציבים. תסתכלי בעיניים שלהם, והם יגידו שיהיה מבול כדי לארגן רמפות, יקבלו עובד לשבוע, ואחרי שבוע יגידו לעובד שלום, העובד יגיד שלום. המדינה יכולה לא לקבל בכלל את החוק, באיזה מקום בא האוצר ואומר שיהיה בסיס, והבסיס אומר שהעובד מתקבל. אני מציע, אחרי תקופת ניסיון שיתקבל. צריכה להיות תקופת ניסיון מינימלית. את צודקת במיליון אחוז שאם לא תהיה רמפה הוא לא יוכל להגיע למקום עבודתו, אבל כבר ביום הראשון יש לו בעיה. באיזה מקום לוקחים סיכון – המדינה לוקחת סיכון, המעביד לוקח סיכון.


פה בכנסת, לבושתנו, ליד כניסת חברי הכנסת, עד שעשו רמפה תקנית לקח זמן. קודם עשו רמפה מעץ. יכול להיות שהמעביד אפילו ישקיע 1,000 שקלים מנגר, ו-19,000 שקלים אחרי חודש, אחרי הזמן המינימלי, כשהוא יודע שהעובד באמת בסדר, כי יכול להיות שהעובד לא בסדר. העובד מתחייב לבוא ב-08:00, ללכת ב-16:00, והוא בא ב-16:00 והולך ב-20:00. יש איזה תקופה קלה של ניסיון, אלא שכאן אומרים בלי הניסיון. כל אחד כאן לוקח סיכון.


אני אומר דבר דרקוני, אני לא בטוח בו, יכול להיות שהמעביד יגיד לעובד שאם אחרי חודש הוא לא יעבוד, יכול להיות שהוא ישתתף בחלק מהעלות. אני מקבל שצריכה להיות תקופה קצרה מאוד של ניסיון, אבל הניסיון לא יכול להיות יותר מחודש.

מאחר שדובר על שלושה חודשים כזמן להתארגנות, אני מציעה שבמקום 12 חודשים יהיו שלושה חודשים. יש לי הערה שקשורה למה שאמר יואב קריים קודם, זה מפריע לי שיתקבל אדם עם מוגבלות דומה, אלא יותר נראה לי שצריך עובד עם צורכי התאמות דומים. הדגש על ההתאמות ולא על המוגבלות.

אני מקבל שזה הישג גדול אם נוריד משנה לשלושה חודשים, אבל אני עדיין רוצה שתסבירי לי בנושא. יש מקומות שאפשר לעשות התאמות, ואני מוכן, למרות הבעייתיות של הדבר, בתקופת הניסיון שההתאמות יהיו זולות יותר ומאולתרות. לדוגמה, רמפה מעץ ולא רמפה בנויה; לדוגמה, מקלדת ברייל לאדם העיוור. אם לא תהיה לו מקלדת ברייל הוא לא מתפקד מהיום הראשון. אין כאן תקופת ניסיון, הוא חייב לקנות מקלדת ברייל. אחרי שלושה חודשים, לעובד נשבר מהמעביד, או הפוך, מה המעביד יעשה עם מקלדת ברייל? הוא צריך להחזיר 20,000 שקלים.

מה שאומר הסעיף הזה, שכבר קנית מקלדת ברייל ויש לך תשתיות, שאנחנו מצפים מהמעביד שיעשה את כל הניסיון למצוא עובד שייהנה מהדבר. אם בתוך שלושה חודשים לא עשית את זה- - -

המעביד בסדר גמור, הוא אומר לאדם שהוא יכול לעבוד שנה, אבל העובד אומר לו שלום, חשבתי שהעבודה יותר קלה, שההכנסה יותר טובה.

האם אתה רוצה להכניס סייג שסיום ההעסקה נעשה על ידי המעסיק?

אם בתום לב מעביד העסיק עובד לא בשביל לקבל כסף מהמדינה, קרה מה שקרה, ממצב כזה אנחנו פשוט חוששים. יהיו מקרים שבהם הוצא כסף על התאמה, המדינה נתנה כסף. נחשוב על איזה סכומים מדובר, זה לא יהיה תמיד 19,000 שקלים, זה יכול לפעמים להיות 2,000 שקלים. אנחנו חוששים ממצב שמעביד מעסיק סתם עובד כדי לקבל את ההחזר. זה רלוונטי לסוג מאוד מצומצם של התאמות, אולי למעלית. אני לא יכולה לחשוב שזה רלוונטי כשהוא רוצה כסא לאדם נמוך קומה. האם הוא יעסיק סתם עובד כדי לקבל החזר? זה לא רלוונטי. ההתאמה הקלאסית היא מסוג מעלית שמשמשת את כל מקום העבודה. מבחינתנו לא עשינו כלום עם התקנות, כי זה לא מתמרץ.

אני סבורה שיש בחוק מנגנון שאמור לתת תרופה לחשש שיהיה ניצול לרעה של ההתאמות, וזה מנגנון המכירה או ההשכרה.

את מי את מייצגת?

פורום פת – פיתוח תעסוקה – אלה מספר ארגונים שכולם מתעסקים בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות.


אנחנו סבורים שיש בחוק מנגנון, שכבר דיברנו עליו בסעיפים הראשונים, שמדבר על כך שהיה וההתאמה הזאת נשארת מיותמת, ללא עובד, יש חובה להשכיר או למכור, ואם המעסיק איננו עושה זאת ביוזמתו, יכולה המדינה לבוא ולעשות את זה. יש כאן כבר מנגנון שאמור לצמצם את החשש. הסעיף הזה הוא סעיף שיגרום נזק רב. מעסיק סביר לא ייכנס לנושא הזה.

תבואי לקראת תרצה ליבוביץ. תרצה ליבוביץ אומרת, שקבענו שהציוד הוא משהו מסוים, וימכרו אותו. היא אומרת שבא מעביד קצת לא ישר, והוא אומר שהוא יכול, בהזדמנות חגיגית זאת, לשים מעלית. המדינה לא יכולה למכור, לקנות, המעלית תקועה. הוא עשה מעלית וקיבל עובד לחודש, ואחרי חודש העובד אומר לו שלום. המעסיק נשאר עם מעלית או עם 20,000 שקלים השתתפות במעלית. המדינה אומרת: עשית מעלית, תעסיק את העובד שנה. אני אומר שזה צודק, אבל גם העובד יכול להגיד אחרי שלושה חודשים שהוא מצא משהו אחר. מה אני אעשה אם עובד נפטר? מרוב עבודה קשה הוא קיבל התקפת לב ונפטר. מה אשם המעביד?

צריך איזה סייג. צריך לנסות לבחון את רצינות המעסיק.

אם אתה מקבל על עצמך לחשוב על העניין, נדחה את העניין. תדברו עם האוצר, תחשבו. הסעיף הזה לא נראה לנו, הוא סעיף דרקוני.

אני רוצה להציע לנסות לבחון את רצינות המעסיק במובן שמישהו מטעם המדינה יאמר האם הוא עשה מאמץ סביר כדי לאייש את המשרה. אני, כמפעיל התקנות, אצטרך להתמודד עם הבעיה הזאת. אנחנו אמורים להיות מעורבים בהשמה, שילוב של אנשים. הפנינו אנשים, והיה נראה לנו שאלה אנשים סבירים, הם עברו איזה מבחני התאמה, ואנחנו רואים שהאדם הזה לא רוצה לקבל אותם, מנקודת ראותנו יש פה בעיה.

אתה יוצר מצב שהקישור היחיד לאותו תפקיד שהתפנה, לעובד הבא שיש לו נכות. אם זה תפקיד עם בסיס שצריך ידע מקצועי, זה לא נכון.

ברור שצריך ידע מקצועי.

זו פררוגטיבה של המעביד להגיד שהוא מתחבר יותר לבן אדם אחד מאשר לבן אדם אחר. אתה מבקש להיכנס לשיקולים שלו בבחירת העובדים.

אם מעסיק כבר עבר את המשוכה הזאת של העסקה של מישהו עם מוגבלות, אנחנו רוצים גם לאזן.

אני מציע שתנסו למצוא פתרון עד לישיבה הבאה. הפתרון שלי הוא להשאיר את הסעיף, אולי לקצר את הזמנים, ולכתוב, אלא אם כן התברר לדעת המנהל שהמעביד פעל בתום לב ובצורה סבירה, ואין אשמת הפסקת העבודה תלויה בו.


אנחנו רוצים כאן לתפוס את המעביד. את המעביד אנחנו פוטרים אם זה בצורה סבירה ובתום לב, ובכל מקרה הוא לא אשם אם העובד הפסיק את עבודתו. העובד נפטר, עובד הפסיק את עבודתו, עובד יצא לחופשת לידה, עובד הגיע לגיל פנסיה.

בכל מקרה, המעביד, ברוב המכריע של המקרים, יהיה חייב במעלית על פי פרק הנגישות. מעלית, בניגוד לדברים אחרים, שזה מכונת ברייל, שזה לאדם ספציפי, מעלית לא תביא אדם אחד לחדר אחד, ולא תשרת רק את העובד. על פי פרק הנגישות של אותו חוק, הוא ממילא חייב במעלית.

בדיוק מדובר על אותם מצבים שהוא לא חייב על פי הפרק ההוא, אלא הוא חייב לצורכי התאמתו האינדיבידואלית של אדם, כולל מעלית.

אני אענה בפשטות. התקנות ייכנסו לתוקף מיד, וחוק הנגישות, יכול להיות שחל על אותו מקום שאתה מדבר בטווח של עשר שנים. יכול להיות שאנחנו עוסקים בעשר השנים הבאות.

השאלה, אם אפשר יהיה לבקש ממר פפרמן לחשוב על פתרון לגבי הסיפור של מעלית, שנסכים לגבי התאמות אחרות, שהן כל כך אישיות, שנועדו עבור עובד, ומעידות על תום הלב של המעביד בכך שהוא לוקח עובד, שהוא צריך לשלם השתתפות עצמית, שזה יכול להיות בין 1,000 ל-5,000 שקלים, שנסכים על ההתאמות מהסוג הזה אנחנו לא מחילים את הסייג הזה, ולגבי מעלית – נחשוב על פתרון.

יותר מזה, על התאמות שמשמשות עובדים נוספים. אולי לא תצייני מעלית, אלא תגדירי את הקטגוריה של מעלית. הוא קיבל את הכסף, שיחזיר, וזה כולל מעלית. אבל זה יכול להיות עוד משהו שכל העובדים נהנים ממנו. נניח, הוא עשה שירותים מיוחדים, גם לנכים, אבל גם לאנשים רגילים.

הוא לא היה צריך. מעלית זה משהו שמעביד יכול לרצות שזה יהיה במקום העבודה שלו. שירותים ישנים או שירותים חדשים, זה לא משהו שהוא עשה בשבילו.

אולי אפשר לסייג בהתאמות שלא ניתן למכור.

שמענו את כל הרעיונות.

זה מצב גרוע מאוד שיהיו תקנות שאומרות לכאורה שנותנים, ובפועל זה לא מתמרץ מעביד. מבחינתנו, חבל על הזמן.

(קוראת תקנות משנה 5(ד), (ה), (ו), לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה-2005)

יכול להיות שאפשר להוסיף את תקנת משנה (ג), בהתאמה במקרקעין. תחשבו על זה.

לדעתי, מעלית זה חריג פה.

האם לא צריך להסיר את התחולה של ההתקנה הזאת גם על שירותי תמלול ותרגום? האם אנחנו באמת רוצים שמעביד יחזיר כסף?

ההפך, זה לא יחול.

הפוך, כתוב: "תקנה זו לא תחול על הדרכה ראשונית למעביד".

אנחנו נמשיך בפעם הבאה בתקנה 6, אולי יהיו לנו כבר תשובות. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה – 2005

בתוקף סמכויות שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (להלן – שר התמ"ת) ושר האוצר, לפי סעיף 17(ב) ו- (ד) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998
(להלן- החוק), בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, עם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ועם ארגונים שלדעת שר התמ"ת הם ארגוני עובדים יציגים וארגוני מעבידים יציגים, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

בתקנות אלה -
1.
הגדרות

כהגדרתו בסעיף 5 לחוק;


"גוף ציבורי"-



עובד הציבור ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה הסמיך לעניין תקנות אלה;


"המנהל"-



כהגדרתן בסעיף 8(ה) לחוק, לרבות התאמות פיסיות, בין במקרקעין ובין במיטלטלין, ולרבות מכשירים, עזרים, התקנים, אמצעי מחשוב של חומרה ותוכנה, שינויים או התקנות במקרקעין ובמבנים, וכל אבזר, או אמצעי הנדרש לעובד עם מוגבלות במקום עבודתו , עקב צרכיו המיוחדים, לשם ביצוע העבודה ולשם תפקוד יומיומי במקום העבודה ככלל העובדים; וכן שירותי תרגום ותמלול הנדרשים לעובד עם מוגבלות שיש לו ירידה בשמיעה של 50 דציבלים ויותר באוזן הטובה יותר וכן הדרכה הניתנת עבור המעביד או מי מטעם המעביד, של עובד עם מוגבלות שכלית, קוגניטיבית או נפשית, אליה יתלווה העובד במידת הצורך, שנותן גורם הדרכה מקצועי בתחום אותה המוגבלות (להלן – הדרכה למעביד);


"התאמה",

"התאמות"-





מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה כמשמעותו בסעיף 19מא לחוק, או מורשה לנגישות השירות כמשמעותו בסעיף 19מא1 לחוק, לפי הענין; ואולם, כל עוד לא מתקיים פנקס של מורשי נגישות, יהיה מורשה לנגישות לענין תקנות אלה, מרפא בעיסוק, או מהנדס או אדריכל כהגדרתם בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח – 1958
, שהוא בעל ידע בתחום הנגישות לאנשים עם מוגבלות, או בעל מקצוע שהתמחה בהתאמת מקום עבודה לאנשים עם מוגבלות, מתוך רשימה שהכין המנהל לענין זה בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;


"מורשה לנגישות" -



מעביד או מי שעומד להיות מעביד של עובד עם מוגבלות , למעט אם הוא גוף ציבורי או מפעל מוגן שאוצר המדינה משתתף בתקציבו כמשמעותו בסעיף 17 (א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987
, ובמקרה של העסקת עובד באמצעות קבלן כוח אדם - המעסיק בפועל.


"מעביד"-



לרבות עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד.


"עובד"-



אדם עם מוגבלות, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, שהוא עובד המועסק בהיקף של חצי משרה לפחות, למעט עובד כאמור המועסק לתקופה קצובה מראש הפחותה מ-12 חודשים (להלן- תקופה קצובה), אך לרבות עובד כאמור המועסק לתקופות קצובות רצופות שעולות ביחד על 12 חודשים; לעניין זה יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת העילות המנויות בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963
.


עובד עם מוגבלות"-



העלות הכוללת של רכישת ההתאמה או של שכירתה לשימושו של עובד עם מוגבלות במקום העבודה, שאישר המנהל, לרבות עלות הובלתה התקנתה ועלות אישור מורשה לנגישות לפי תקנה 4(ג), אך למעט תחזוקתה ותיקונה.


"עלות ההתאמה"-



כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו- 1996
.


"קבלן כוח אדם"-



המדינה תשתתף בעלות כל ההתאמות שנשא בהן מעביד בעד כל עובד עם מוגבלות בסכומים המרביים (להלן- סכום השתתפות המדינה) כמפורט להלן:


(א)

2.
השתתפות המדינה במימון התאמות



מעביד המעסיק עד 25 עובדים- 19,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 1,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות;
(1)




מעביד המעסיק יותר מ- 25 עובדים ולא יותר מ- 200 עובדים - 17,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 3,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות;
(2)




מעביד המעסיק יותר מ- 200 עובדים - 15,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 5,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות.


(3)




על אף האמור בתקנת משנה (א), לא תעלה השתתפות המדינה בעלות הדרכה למעביד, על 1,500 שקלים חדשים, ועל 95% מעלות ההתאמה, לפי הנמוך מביניהם.


(ב)



מעביד שהמדינה השתתפה בעלות ההתאמות שנשא בהן כאמור בתקנת משנה (א), תתחדש זכותו להשתתפות כאמור בתום חמש שנים מיום העברת סכום השתתפות המדינה לראשונה, ובלבד שנדרשת התאמה נוספת על אלה שכבר השתתפו במימונם והיא רלוונטית לתפקודו המשתנה של העובד ולביצוע עבודתו.


(ג)



קיבל עובד עם מוגבלות או מעביד השתתפות במימון התאמה או חלק ממנה לפי כל דין אחר, לרבות חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס – 2000
, או מגוף ציבורי או באמצעותו, יופחת הסכום שקיבל כאמור מסכום השתתפות המדינה לפי תקנות אלה.


(א)
3.
סייגים להשתתפות המדינה



השתתפות המדינה במימון התאמה לא תינתן בכל אחד מאלה:


(ב)



עלות ההתאמה אינה עולה על סכום של 1,000 שקלים חדשים; פסקה זו לא תחול על התאמה כאמור בתקנה 2(ב);
(1)




הבקשה להשתתפות המדינה לפי תקנות אלה הוגשה לאחר שחלפו 12 חודשים או יותר מיום רכישת ההתאמה או שכירתה;
(2)




המעביד אינו מעסיק או חדל להעסיק, עובד עם מוגבלות שההתאמה משרתת אותו.


(3)




השתתפות המדינה במימון ההתאמה, שהיא החלפה,שכלול או שדרוג של התאמה קיימת, תינתן בכפוף להוראות תקנות אלה, רק אם התקיים אחד מאלה:

(ג)



ההתאמה הקיימת אינה עונה עוד על צרכי עבודתו של העובד;
(1)




ההתאמה הקיימת חדלה לשמש כראוי עובד עם מוגבלות ואינה ניתנת לתיקון או שההשקעה בתיקונה אינה סבירה בנסיבות העניין.


(2)




מעביד או מי שעומד להיות מעביד של עובד עם מוגבלות, המעוניין בהשתתפות המדינה בעלות התאמה לפי תקנה 2 או 6, יגיש למנהל בקשה לפי הטופס שבתוספת.


(א)
4.
בקשה להשתתפות המדינה

השתתפות המדינה תינתן רק לגבי התאמה שאישר המנהל; המנהל לא יאשר התאמה אלא אם כן שוכנע כי היא דרושה לשילובו של עובד עם מוגבלות במקום העבודה; החלטה מנומקת של המנהל תימסר בכתב למעביד ולעובד עם מוגבלות , תוך 45 ימים מיום שהוגשה הבקשה; המנהל יודיע בהחלטתו על הזכות לערור על ההחלטה לבית הדין לעבודה.

(ב)



לאחר התקנת ההתאמה, ימסור המעביד למנהל אישור של מורשה לנגישות בתחום הנוגע בדבר על תקינות ההתאמה, בטיחותה והתאמתה לצורכי העובד, וכן קבלות או מסמכים אחרים לפי דרישת המנהל; ראה המנהל כי המעביד זכאי להשתתפות המדינה לפי תקנות אלה יעביר את סכום ההשתתפות לידי המעביד כנגד המצאת המסמכים והקבלות כנדרש.


(ג)



אישור מורשה לנגישות כאמור בתקנת משנה (ג) לא יידרש לענין הדרכה ראשונית למעביד או התאמה אחרת שהורה המנהל לענין זה.


(ד)



נמכרה או הושכרה התאמה, שהמדינה השתתפה במימונה לפי תקנה 2, והמכירה או ההשכרה בוצעה בתוך חמש שנים מיום העברת סכום השתתפות המדינה למעביד, יחזיר המעביד למדינה את החלק היחסי מתוך תמורת המכירה או ההשכרה, לפי היחס שבין סכום השתתפות המדינה לבין עלות ההתאמה, בניכוי חלק יחסי של סכום זה שיחושב לפי היחס של התקופה ששימשה בה ההתאמה להעסקת עובד עם מוגבלות אצל המעביד, לחמש שנים (להלן – החזר למדינה).


(א)
5.
מכירה או השכרה של התאמה

חדלה התאמה לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות בתוך חמש שנים מיום העברת סכום השתתפות המדינה, והיא אינה משמשת עובד עם מוגבלות במקום העבודה ולא נמכרה או הושכרה כאמור בתקנת משנה (א), יאפשר המעביד למדינה למכור את ההתאמה בעצמה או להעבירה לאחר; נמכרה ההתאמה או הועברה כאמור, יקבל המעביד את תמורת המכירה או את שווי ההתאמה, לפי הענין, בניכוי החזר למדינה.


(ב)



על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), חדלה התאמה שהמדינה השתתפה במימונה לפי תקנות אלה, לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות בטרם חלפו 12 חודשים ממועד רכישתה או שכירתה לשימושו של העובד, חייב המעביד להשיב למדינה את סכום ההשתתפות שקיבל, לרבות סכום המימון המוגדל שקיבל לפי תקנה 6, אלא אם כן התחייב להעסיק במקום העבודה עובד עם מוגבלות דומה לתקופה של שנים עשר חודשים לפחות, ועמד בהתחיבות זו.


(ג)



המעביד ידווח למנהל בכתב בתוך 21 ימים מיום שנודע לו על כל אחד מאלה, ובלבד שטרם חלפו חמש שנים מיום העברת סכום השתתפות המדינה במימון ההתאמה:
(ד)



ההתאמה הושכרה או נמכרה;
(1)




ההתאמה חדלה לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות.


(2)




תקנות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו על התאמות אלה:
(ה)



התאמה במקרקעין;
(1)




התאמה שחוברה למטלטלין עד שאין אפשרות להפרידם, או שהפרדתם כרוכה בנזק בלתי סביר או בהוצאות בלתי סבירות, ובלבד שההתאמה טפלה למטלטלין;
(2)




שירותי תרגום ותמלול.


(3)




תקנה זו לא תחול על הדרכה ראשונית למעביד.


(ו)



מעביד של עובד עם מוגבלות שנקבעו לו 75% מוגבלות בניידות לפי הסכם בדבר גמלת ניידות אשר נחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין ממשלת ישראל לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995
, רשאי לבקש השתתפות המדינה במימון עלות התאמות במקרקעין בעד אותו עובד בסכום נוסף על ההשתתפות האמורה בתקנה 2(א), ואולם לא יבקש מימון מוגדל לפי סעיף זה מעביד שחייב בביצוע ההתאמות האמורות לפי פרק ה1 לחוק.


(א)
6.
בקשה למימון מוגדל

מעביד של עובד עם מוגבלות המחזיק תעודת עיוור לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח – 1958
, רשאי לבקש השתתפות המדינה במימון עלות התאמות במחשוב מיוחד לעיוורים בעד אותו עובד בסכום העולה על הקבוע בתקנה 2(א).


(ב)



המנהל יאשר, בכפוף להוראות תקנות אלה, מימון סכום נוסף כאמור בתקנות משנה (א) ו- (ב), אם ראה כי צרכיו המיוחדים של העובד עם המוגבלות לשם ביצוע העבודה מצדיקים זאת, ובלבד שהתקיימו כל אלה:


(ג)



השתתפות המדינה במימון ההתאמות האמורות בעד העובד עם המוגבלות, לרבות המימון המוגדל, לא תעלה על 60,000 שקלים חדשים בסך הכל;


(1)




המעביד נשא בעלות של 5,000 שקלים לפחות בגין אותן התאמות;


(2)




המעביד נתן ערבות בנקאית בשיעור המימון המוגדל שבו השתתפה המדינה, להבטחת ההשבה של הסכום כאמור בתקנה 5(ג), אם לא יעמוד בהתחייבות להעסקת עובד אחר עם מוגבלות במקומו כאמור באותה תקנה.


(3)




תחילתן של תקנות אלה 120 ימים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה).


7.
תחילה

תקנות אלה, יחולו גם על התאמות שנרכשו או נשכרו לפני יום התחילה, ובלבד שנרכשו או נשכרו לאחר יום פרסומן.
8.
תחולה


תוספת

(תקנה 4(א))

בקשה להשתתפות המדינה בעלות התאמה לעובד עם מוגבלות

לכבוד

המנהל

משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

__________________

בהתאם לתקנה 4 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ה – 2005 (להלן – התקנות), אני מגיש/ה בזה בקשה להשתתפות המדינה בעלות התאמה לעובד עם מוגבלות שאני מעסיק / שבכוונתי להעסיק [מחק את המיותר].

1.
פרטי המעביד

_______________________________ מספר זיהוי: ________________

מספר עובדי המעביד (לרבות מועסקים באמצעות קבלן כוח אדם):____________________

____________________________________________________

2.
פרטי העובד

שם העובד* שעבורו מיועדת ההתאמה (להלן – העובד): _____________________________

_______________________________

_________________________________________________________

___________________________________________________ [יש לצרף מסמכים המאמתים את סוג המוגבלות ודרגתה, אם מצויים ברשות העובד].

________________________________[יש לציין אם העובד מועסק/יועסק במשרה מלאה/חצי משרה/אחרת].

_______________________________________________________

העובד מועסק/מיועד להיות מועסק [מחק את המיותר] אצלי מיום ______ ברציפות/שלא ברציפות [מחק את המיותר] לתקופה של 12 חודשים לפחות/ פחות מ- 12 חודשים [מחק את המיותר].

[לגבי אי רציפות בהעסקת העובד, יש לציין את משך ההפסקות, מועדיהן וסיבותיהן):

_________________________________________________________________

_________________________________________________________________

3.
ההתאמה המבוקשת, ועלותה

________________________________________

_________________________________________________________________

_________________________________________________________________

_________________________________________________________________

_________________________________________________________________

[יש לציין פרטים מלאים לגבי מהות ההתאמה, וכן סוג, דגם ומקום ייצור ומדוע היא דרושה לשם שילובו של העובד בעבודה].

___________________________ שקלים חדשים [יש לצרף הצעות מחיר או אסמכתאות אחרות; אם ההתאמה כבר נרכשה/נשכרה, יש לצרף קבלות ולציין תאריך הרכישה/השכירות].

ההתאמה מהווה/אינה מהווה החלפה/שכלול/שדרוג של התאמה קיימת [מחק את המיותר].

______________________________________

________________________________________________________________

_________________________________________________________________

[יש לציין מדוע ההתאמה הקיימת אינה עונה לצרכי עבודתו של העובד; אם ההתאמה הקיימת חדלה לשמש עובד עם מוגבלות כראוי, יש לציין זאת ולציין אם היא ניתנת לתיקון ואת עלותו].

השתתפות קודמת של המדינה בהתאמה לאותו עובד ניתנה ביום ___________/ לא ניתנה [מחק את המיותר].

אני מצהיר כי קיבלתי/לא קיבלתי [מחק את המיותר] השתתפות במימון ההתאמה מגוף ציבורי כאמור בתקנה 3(א) לתקנות, ולמיטב ידיעתי העובד שההתאמה מיועדת לו קיבל/לא קיבל [מחק את המיותר] השתתפות במימון ההתאמה כאמור; אני מתחייב שאם אקבל או העובד יקבל השתתפות כאמור, אודיעך מייד; סכום ההשתתפות שקיבלתי/שהעובד קיבל [מחק את המיותר]

מ _______________________________________________

הוא ________________ שקלים חדשים.

4.
התחייבויות המעביד [אין צורך למלא סעיף זה אם ההתאמה היא הדרכה ראשונית למעביד]
(א)
ידוע לי כי לאחר אישור בקשה זו יהיה עלי -

(1) לרכוש/לשכור את ההתאמה;

(2) לקבל אישור מורשה לנגישות לרכישה/שכירות ולהתאמתה לעובד;

(3) להעסיק את העובד למשך 12 חודשים לפחות;

(4) בבקשה למימון מוגדל - יהיה עלי, כתנאי להשתתפות, לתת ערבות בנקאית להבטחת החזר סכום ההשתתפות במקרה שלא אעסיק את העובד כאמור;

(5) להודיע לך בכתב על ביצוע הרכישה/השכירות בצירוף מסמכים המאמתים את הרכישה/השכירות ובצירוף אישור מומחה לנגישות, ומסמכים אחרים שתדרוש, כתנאי לקבלת השתתפות במימון.

(ב)
ידוע לי, ואני מתחייב, כי -

(1)
אם אחדל להעסיק את העובד עם המוגבלות בטרם חלפה שנה מיום רכישת/שכירת ההתאמה, עלי להשיב את סכום השתתפות המדינה, אלא אם כן אתחייב להעסיק במקומו עובד אחר עם מוגבלות דומה, למשך 12 חודשים לפחות;

(2)
אם ההתאמה חדלה לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות בטרם חלפו 5 שנים מיום רכישת/שכירת ההתאמה, ואמכור את ההתאמה או אשכיר אותה, אשיב למדינה את החלק היחסי מתוך תמורת המכירה או ההשכרה, לפי היחס שבין סכום השתתפות המדינה לבין עלות ההתאמה, בניכוי חלק יחסי של סכום זה שיחושב לפי היחס של התקופה ששימשה בה ההתאמה להעסקת עובד עם מוגבלות אצלי, לחמש שנים, ובנסיבות אלה, אם לא אמכור או אשכיר את ההתאמה, יהיה עלי לאפשר למדינה את מכירתה או השכרתה כאמור כדי שתקבל את ההחזר למדינה .

(3)
עלי להודיע לך בכתב, בתוך 21 ימים, אם יקרה אחד מאלה בתוך 5 השנים שממועד קבלת השתתפות המדינה:

(א) ההתאמה חדלה לשמש להעסקת עובד עם מוגבלות;

(ב) אמכור את ההתאמה או אשכיר אותה.

5.
אני מצהיר כי כל הפרטים שמסרתי לעיל נכונים, וכי אודיעך מייד על כל שינוי שיחול בהם.

_________________

___________

(אם המעביד תאגיד, תהיה הבקשה חתומה בחותמת התאגיד ובחתימת המורשים לחתום מטעמו).

___________________ התשס"ה

(__________________ 2005)

(חמ-3-3000)





______________________











אהוד אולמרט








שר התעשיה, המסחר והתעסוקה








וממלא מקום שר האוצר



� ס"ח התשנ"ח, עמ' 152; התשס"ד, עמ' 483; התשס"ה, עמ' 288.

� ס"ח התשי"ח, עמ' 103; י"פ התשס"ג, עמ' 2084.

� ס"ח התשמ"ז, עמ' 68.

� ס"ח התשכ"ג, עמ' 136.

� ס"ח התשנ"ו, עמ' 201.

� ס"ח התש"ס, עמ' 231.

� ס"ח התשנ"ה, עמ' 210.

� ס"ח התשי"ח, עמ' 103.