PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

5.12.2005


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 515

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ד' בכסלו תשס"ו, 5.12.2005, שעה 10:45

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ה-2005, של חה"כ יוסי שריד, חה"כ יולי-יואל אדלשטיין, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ איתן כבל, חה"כ עוזי לנדאו, חה"כ אברהם פורז (פ/3526)

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר

יוסי שריד

ד"ר דגנית בן דב

- שירותים וטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דפנה יוריסטה

- דוברת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ניר וילנר

- מתמחה, לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

זהר שקלים

- ראש אגף אכיפה, המשרד לאיכות הסביבה

אילנה מישר

- לשכה משפטית, משרד הבריאות

ד"ר אמיליה אניס
- משרד הבריאות

ד"ר לאה מור שמשי
- משרד הבריאות

ד"ר זוהר דבורקין
- הסתדרות הווטרינרים, מרכז השלטון המקומי

הילדה פרידשטיין
- יו"ר אגודת צער בעלי חיים

ד"ר צחי נבו

- מנהל אגודת צער בעלי חיים

ד"ר ראובן קמינסקי
- וטרינר, אגודת צער בעלי חיים

גדי ויטנר

- אגודת צער בעלי חיים

ד"ר טומי שדה

- הסתדרות רופאים וטרינרים

ד"ר עדן פוגל

- הסתדרות רופאים וטרינרים

ד"ר דורון יקיר

- הסתדרות רופאים וטרינרים

ד"ר יהונתן ליטווין
- הסתדרות רופאים וטרינרים

יובל וורגן

- מ.מ.מ

יהודית גידלי

טלי רם

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ה-‏2005,

של חה"כ יוסי שריד, חה"כ יולי-יואל אדלשטיין, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ איתן כבל,

חה"כ עוזי לנדאו, חה"כ אברהם פורז (פ/3526)

בוקר טוב. אנחנו מחדשים את הישיבה - הפעם על סדר-יומנו הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), של חבר הכנסת יוסי שריד.


אדוני המציע, בבקשה.

הצעת החוק הזאת עברה במליאה - אינני זוכר אם עברה פה אחד או כמעט פה אחד.

פה אחד - 24 בעד, בתמיכת ממשלה.

זה עבר פה אחד, ואני מניח שאפשר לשער על-פי זה שזה רצונה של הכנסת.

הצעת החוק באה לומר שהסגר לכלב נושך לא יהיה מיום תחילת המעצר, אלא מיום אירוע הנשיכה - דבר שאפילו נראה הגיוני, כי מי יודע מתי מביאים אותו למעצר, וזה לא רלוונטי בכלל לענייננו. אנשי מקצוע, שעל בסיס המלצתם הצעת החוק הזאת הוגשה על-ידי שישה חברי כנסת, טוענים שמה שנחשב ומה שצריך להיחשב זו התקופה מיום הנשיכה.

מכיוון שהסגר של בעלי חיים הוא עניין מצער ואפילו מכאיב - בוודאי בראש ובראשונה לבעל החיים, אבל גם לבעליו - חשבנו שמן הנכון לקצר את תקופת הסבל הזאת ככל שרק ניתן.

זו הצעת החוק וזה פשרה.

זה עבר בתמיכת ממשלה, נכון?

כן.

האם יש מישהו שרוצה להתנגד? ד"ר שדה, את מי אדוני מייצג?

הסתדרות הרופאים הווטרינריים.

חלק מהם.

אתה מבטא את השקפת ההסתדרות, או חלקה?

סקציית הרופאים הווטרינריים הרשותית.

לא. אתה לא מייצג אותם, אגיד לך למה. אני רואה למשל חוות דעת של הווטרינר הראשי של עיריית תל-אביב - שזו גם כן רשות, ככל שידוע לי, אפילו אומרים די גדולה.

הוא לא חבר בהסתדרות.

אלה עניינים פנימיים שלכם.

חבר הכנסת שריד, תן לו לומר את דבריו, אנחנו לא חייבים הרי להסכים, אבל לשמוע אותו אנחנו צריכים.

ולהקשיב גם. ההצעה שלכם היא למעשה חזרה למה שהיה עד לפני 15-18 שנה, והתוצאות אז היו שאנשים לא הסגירו את כלביהם, אלא החביאו אותם, ובאו ביום העשירי ואמרו: הנה הכלב, עברו עשרה ימים מיום הנשיכה, שחררו אותו.

פרופ' שמשוני, שהיה אז מנהל השירותים הווטרינריים, יזם את השינוי - שאתם רוצים כעת לעשות לו רוורס - מאחר שהיו מצבים ש- 80% מהכלבים לא הוסגרו, אלא כפי שתיארתי הבעלים באו, אם בכלל טרחו, ביום העשירי ואמרו: תסתכלו על הכלב ושחררו אותו.

לעניין הזה יש השלכות חמורות מבחינת משרד הבריאות - משרד הבריאות ייצגו את עצמם, אם ימצאו לנכון - מבחינת חיסונים מיותרים לבני אדם נשוכים.

מבחינת העבודה של הרופא הווטרינר הרשותי, זה היה אבסורד טוטלי. אפשר היה לבטל את ההסגר במתכונת הזאת - שאתם רוצים לחזור אליה.

האם השיטה הנכונה לא תהיה להטיל עונש על מי שלא מביא את הכלב בזמן? הרי בשיטה שלך, אתה מחזיק את הכלב רק כדי כביכול לחנך את הבעלים. זוהי פעולת עונשין, זו לא פעולה הכרחית.

התיקון גרם לכך שאנשים - רובם - מסגירים היום את הכלב בזמן, אבל נכון - רציתי להתייחס לנקודה הזאת. אני לא משפטן, אתם כן. אם יש סיבה משפטית להחזיר את המצב לקדמותו - לפחות אי-אפשר להשאיר את זה כך, כי התנסינו בזה, כאמור.

אבל אם אנחנו נקבע שיש עונש על מי שלא מסגיר - אז תעניש את מי שלא מסגיר, אבל לא יכול להיות שאם הוא לא הסגיר בזמן - הנקמה היא על-ידי כך שהכלב יהיה זמן מיותר.

בזמנים ההם, שאתם רוצים לחזור אליהם - ניסינו במערכת המשפטית, העניין לא הרתיע, והיו סחבות אדמיניסטרטיביות בבתי-המשפט. זה לא הרתיע.

אם הוועדה תחליט כן ללכת על מה שאתם רוצים ללכת - חייבים לאזן את זה עם שיניים מרתיעות - כספיות, מן הסתם.

איזה קנס קבוע היום על אי-הסגרה?

היום, כל עבירה על הפקודה, "כל שאינו מקיים את הוראות הפקודה" - יש גם תקנות שמחייבות - "או כל תקנה, יהא צפוי בצאתו חייב בדינו לעונש מאסר לתקופה של לא יותר משישה חודשים או לקנס שלא יעלה על 100 לירות", אינני יודעת כמה זה היום.

בערך 13,000 שקל היום - שזה קנס מאוד נמוך.

13,000 שקל זה קנס נמוך? זה המון כסף.

זה המקסימום שבית-משפט יכול לתת. זה נמוך.

לא חייבים להטיל את המקסימום. אני חושב שצריך להגדיל את הקנס כדי למנוע את התופעה שד"ר שדה מדבר עליה, אבל השיטה היא לא להעניש את הכלב. הכלב לא אשם בכך שלא הסגירו אותו.

כן, אבל גם לא את הנשוך, שמקבל זריקות מיותרות.

יש גם אנשים שהם חולים, הם לא יכולים לקבל את הזריקות האלה, ומסכנים את החיים שלהם.

שלום. אני ד"ר צחי נבו, מנהל אגודת צער בעלי חיים בישראל, אני גם וטרינר.

צער בעלי חיים בתל-אביב.

צער בעלי חיים בישראל. בנוסף למה שד"ר שדה אמר, יש אנשים שהם חולים במחלות שלא מאפשרות להם להתחסן בחיסון נגד כלבת, והם ננשכים. אני ראיתי מקרה כזה ברעננה.

כשנותנים את הפריבילגיה הזאת לבעלי כלבים לא אחראים, בעצם מסכנים את האנשים האלה על אחת כמה וכמה.

שנית, דיברנו כאן על סנקציות. יש אנשים שגם סנקציה של 13,000 שקל לא תרתיע אותם. הם קנאים, ואז הסנקציה שאולי צריכה להיות היא שאדם כזה שמסכן חיים במודע, ולא מסגיר את הכלב - צריך לבטל לו, ושזה יהיה בחוק, שיבוטל לו הרשיון להחזיק כלב, ואסור יהיה לו להחזיק כלב. אני יודע שזה נשמע מוזר - אני מנהל צער בעלי חיים - אבל אנחנו רוצים איזשהו ממשק או איזושהי מערכת יחסים שבה גם לאנשים וגם לכלבים או לבעלי חיים, יהיה טוב לחיות ביחד.

אנחנו לא הולכים בשיטות האלה כי לא צריך היום רשיון להחזיק כלב. הרשיון הוא טכני, הוא לא בודק כשירות. זה לא כמו אימוץ ילדים.

הרשה לי לתקן את אדוני היושב-ראש. לבעלים שמחזיקים כלב מסוג אמסטף - שלדעת רוב בעלי המקצוע, רוב הווטרינרים ורוב המאלפים, הוא לא מסוכן יותר מאשר כל כלב אחר - לוקחים את הכלב אם הוא רק לא מסרס אותו.

אתם צריכים לקבוע בחוק גם סנקציה על אדם שהוא בעמדה ציבורית - אני לא מדבר דווקא על עובד ציבור, אבל בעמדה ציבורית - שקורא ומסית לעבור על החוק ולא להסגיר את בעל החיים. יש לי כאן דוגמאות של אנשים כאלה.

העמדה שאתם מציגים - ברור שהיא עמדה לגיטימית, אבל אני מאוד רגיש לכך שאנשים מציגים את עצמם באורח לא מדויק. אתה אומר שאתה דובר מטעם צער בעלי חיים ישראל. חיפה זה בישראל?

אדוני, אנחנו רשומים כך על-ידי רשם העמותות, אז אם אתה רוצה לדקדק בסמנטיקה - - -

חבר הכנסת שריד, זו האגודה של תל-אביב.

אני לא מדקדק בסמנטיקה. להיפך. אני מדקדק במציאות, לא בסמנטיקה. אני קורא כאן חוות דעת של מנהל אגודת צער בעלי חיים חיפה - שהיא בישראל - והוא טוען שאין צורך מקצועי בבידוד של בעל חיים שנשך, מעבר לתקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה.

אם אתה רוצה לשמוע, בתור וטרינר - יש באופן מקצועי בעלי חיים שנושכים, והם חולי כלבת, וממשיכים לחיות אחרי כן 14 יום.

ד"ר יוני ליטווין, יושב-ראש עמותת הרופאים הווטרינריים וחיות מחמד.

זאת הסקציה השנייה של הרופאים הווטרינריים.

כיום אחת, אין כבר שתיים.

אתם מהווים ארגון נפרד מהארגון שד"ר שדה מייצג?

לא. הם רשותיים. אנחנו חיות מחמד.

האם זה ארגון שונה?

כן. בדרך כלל אתה רגיל לראות אותנו עומדים כנגד הרשותיים. אני כאן חייב לחזק את ידיו של ד"ר טומי שדה. אני יכול להגיד שרבים מהלקוחות שלי - אם הם יידעו שהם יוכלו על-ידי התמהמהות למשוך ולבטל - - -

ואם יהיה להם שנה מאסר עונש על כך?

אני חושב שעונש שהוא בלתי פרופורציונאלי לא יוטל על-ידי בתי-המשפט, ואנחנו נעמוד במצב שבו לא יוסגרו הכלבים, ולכן זה לדעתי פתרון לא נכון.


הפתרון הנכון היה נניח קנס על כל יום איחור מיום קבלת צו ההסגר, או דברים כגון אלה. עונש לא פרופורציונאלי של שנה מאסר - בתי-משפט לא יטילו אותו, ואנשים לא יסגירו את הכלבים.

למה שבית-משפט לא יטיל עונש אם אדם מסכן את בריאות הציבור? זוהי עבירה חמורה מאוד.

כי שנינו חיים במדינת ישראל ויודעים שאדם יגיד: איחרתי בתשעה ימים בהסגרת הכלב.

הבינותי את העמדה.

אבל הטיעון הזה הוא נכון לגבי כל מי שעובר על החוק.

לכן אני מציע שהעונש יהיה על יום. מה שאדם יעשה - הוא יחכה עד ליום התשיעי, יסגיר ליום אחד את הכלב, או לשעתיים.

ד"ר אמיליה אניס, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.

כלבת היא בתחום שלך.

כלבת היא בתחום שלנו. אני רוצה להצטרף לכל קודמיי ולומר שההצעה כפי שהיא היום, היא איננה מאוזנת מבחינת בריאות הציבור. הכוונה היא לכך שהיום כשאדם בא להסגיר כלב - הוא יודע שלא משנה מתי הכלב יוסגר, הוא יישאר בהסגר עשרה ימים.


אם הפקודה תשונה על-פי ההצעה, ואדם מביא את הכלב ביום השמיני, התשיעי או העשירי - הוא מקבל על כך פרס. הוא יודע שאם הוא יביא את הכלב לקראת הסוף - הוא או בכלל לא יהיה בהסגר, או יהיה יום-יומיים. בינתיים, הנשוך ממשיך לקבל עוד ועוד זריקות כי מדובר על סדרה של זריקות, לא רק זריקה אחת. מדובר גם על שני סוגים של חיסונים - חיסון פעיל וחיסון סביל.

השאלה היא אחרת. כשכלב נשך אדם, ואדם הולך ללשכת הבריאות המחוזית ומתלונן, איך הפרוצדורה שהכלב הולך להסגר? מי נותן צו? מישהו בא לבעל הכלב ואומר לו: תביא אותו להסגר?

הלשכה מודיעה לווטרינר הרשותי; הווטרינר הרשותי הוא זה שאחראי על אכיפת ההסגר.

והאיש מקבל צו: נא להביא את הכלב להסגר.

חתום על-ידי הרופא המחוזי.

ואומרים לו: מיידית.

מרגע שאתה מקבל את הצו - תביא אותו. ככל שהאיש מתמהמה יותר - הנזק שנגרם הולך ועולה.

בוועדת שרים לחקיקה אתם השמעתם את דעתכם?

כן. השמענו, זה לא התקבל.

זה מסוג הדברים האבסורדיים שהממשלה תומכת בכנסת, ובאים כל הפקידים של הממשלה ואומרים שהשרים בעצם השתגעו... אבל ראינו דברים כאלה, אנחנו לא מופתעים.

השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות לא מתנגדים להצעת החקיקה, אבל יש שתי נקודות שברצוני לציין. ראשית, כרגע ברוב המקומות בעולם מדובר אכן על עשרה ימים. ארגון ה- OIE - שהוא המקבילה הווטרינרית לארגון הבריאות הבין-לאומי - כבר כמה שנים מציין, כפי שד"ר נבו הזכיר קודם, שהיו מקרים של כלבים שהתחילו להפריש את הנגיף ברוק 14 ימים לפני תחילת הופעת הסימנים הקליניים.


לכן, אנחנו רוצים לציין לפרוטוקול, שברגע שתהיה המלצה להאריך את תקופת ההסגר בהתאם - אנחנו נבקש לשנות את זה.

שיקול דעתו של הרופא הווטרינר הרשותי.

לא הבנתי את העמדה.

שתקופה של עשרה ימים היא לא תמיד מספיקה.

אם תהיה איזושהי החלטה בין-לאומית שתקופת ההסגר תוארך מ-10 ימים מיום הנשיכה לעד 15 יום - אנחנו נבקש אותו דבר.

אני מניח שיש גם תמיד עניין של הסתברות. כל אחד מאתנו שנכנס למכונית ונוסע - לוקח סיכון שהוא ייהרג בתאונת דרכים. בכל זאת, אנחנו לא יושבים בבית כל הזמן עטופים בצמר-גפן, כי יש הסתברות. אם ההסתברות היא שב-1 למיליון מקרים זה קורה, אזי לא עושים משהו בשביל 1 למיליון.

ובכל זאת מכריחים לחגור חגורת בטיחות, למרות שאתה פוגע רק בעצמך.

לגבי חגורת הבטיחות כן קבעו, ופה אנחנו מדברים על עוד חמישה ימי הסגר כדי לחסוך חיים.

יש פרופורציה באמצעים.

אם תהיה החלטה בין-לאומית - בהחלט מן הראוי להקדיש לה תשומת-לב ועיון מחודש.

נקודה שנייה שאני רוצה לציין - בהמשך לדבריו של ד"ר ליטווין - גם אנחנו חושבים שצריכה להיות ענישה מדורגת, והתחילה עבודה לגבי כמה דברי חקיקה שקשורים לשירותים הווטרינריים, לקבוע קנס מינהלי. במקרה של פקודת הכלבת - לקבוע קנס מינהלי לפי מספר ימים, שיהיה מדורג.

ניר וילנר, לשכה משפטית, משרד החקלאות. אנחנו העברנו בקשה שהדיון הזה יעבור מהוועדה הזאת לוועדת הכלכלה. זה הועבר אתמול, קיבלנו את זה רק ביום חמישי - כמו שכל שאר ענייני הכלבת ושאר ענייני בעלי חיים, למעט צער בעלי חיים, נדונים בוועדת הכלכלה.

נכון לרגע זה, זה באופן תקנוני אצלנו?

כן.

שנית, אנחנו כמובן לא התנגדנו להצעת החוק בוועדת שרים. מה שכן אנחנו מציעים על מנת שהאכיפה תהיה יותר אפקטיבית - לשנות את סעיף 4. "לאחר שנודע דבר המקרה", ואז צריך להוכיח מודעות בעניין העונש. כדי שזה יהיה מאוזן, אם משנים את "אירוע הנשיכה" בסעיף 4(2), צריך לשנות "אירוע נשיכה" גם בסעיף 4(1) - שלא יצטרך להוכיח מודעות.

הבעיה היא שאם הוא לא יודע על הנשיכה – הוא לא יכול לעשות זאת כעבור 24 שעות.

שיגיע לבית-המשפט ויטען שהוא לא ידע.

חובת ההוכחה תהיה עליו.

איך חובת ההוכחה עליו? אתה מכיר כלב שמספר לבעליו: נשכתי עכשיו? אדם שראה שכלבו נשך – הרי זה חל פה, נכון?

הוא רוצה להפוך את נטל הראיה. הם באים ואומרים שנודע לו רק עשרה ימים לאחר מכן שהוא נשך.

מה שנקרא, היסוד הנפשי.

מה יקרה אם נוריד את המילים "שנודע לו"? אז יחולו ההוראות הכלליות של דיני העונשין לגבי ידיעה.


ההנחה המנדטורית פה היתה שיכול להיות שהכלב מסתובב חופשי באיזשהו מקום, ואז לכאורה מה הוא אשם, אבל הואיל וזה לא אמור לקרות – אם אנחנו מדברים על כלב, הכלב אמור להיות כל הזמן בפיקוח – לא יכול להיות מצב לאחר שנודע לו.

אני רוצה שננסח את זה בצורה נכונה מבחינת דיני העונשין.

ואז יחולו ההוראות הכלליות של דיני העונשין.

יכול להיות שנצטרך בכל זאת לכתוב כאן משהו לגבי העניין של המודעות – אולי זה באמת נטל ההוכחה.

הערה לעניין הפרוצדורה. אין פרוצדורה כזאת שמישהו מבקש להעביר את הנושא לוועדה. הפרוצדורה הזאת היא כל-כולה בידי הכנסת; הכנסת החליטה בעניין הזה, ואין יכולת בכלל לבקש העברה לוועדה אחרת. לא קיימת פרוצדורה כזאת.

רציתי לציין שמדובר במחלה חשוכת מרפא לחלוטין, במאה אחוז, כך שבאיזון צריך לקחת זאת בחשבון. כפי שאמרה ד"ר אניס – אם הכלב לא מוסגר עד אחרי חמישה ימים, חייבים להתחיל לתת את החיסונים – שהם חיסונים עם תופעות לוואי ועם כאבים – וזהו הליך מאוד קשה. לכן, מאוד חשוב שהעונש יהיה מרתיע, ואנחנו מבקשים שיהיה תיקון בעונש.

מה ההצעה שלכם?

לפי סעיף 61(א)(4) – היום זה בערך 200,000 שקל. מדובר על חיים של בן אדם, במאזן.

אני רוצה להציע למציע ולמציעים את ההצעות הבאות. אל"ף, לאמץ את העיקרון שאתה מציע, חבר הכנסת שריד.

במקביל, צריך להחמיר עם הבעלים של כלב שאיננו מסגירו, וגורם כתוצאה מכך לאדם אחר לסבול זריקות וכאבים מיותרים.

מסכים.

לכן, צריך קודם כל להעלות את העונש.

רק לגבי העניין הספציפי הזה.

לגבי שני דברים. ראשית, להעלות את זה לרמה הרבה יותר גבוהה. אני הייתי קובע אפילו עבירה של שנתיים מאסר, והייתי גם קובע עבירה לגבי כל יום לאחר שקיבלת הודעה ולא הסגרת את הכלב. יש עוד דינים כאלה.

כן, יש קנס נמשך.

צריך לקבוע קנס נמשך. נניח אם יהיה קנס על כל יום שלא הסגרת – סכום משמעותי כמו 2,000-3,000 שקל – אדם יחשוב טוב טוב אם שווה לו להתחכם ולגרום סבל לזולת.

העניין הוא שאם רוצים ליצור מצב שבו מרתיעים את בעל הכלב – זאת לא חוכמה להעניש את הכלב. לכן, האיזון צריך להיות על-ידי החמרה רצינית של הענישה על מי שלא מסגיר את הכלב – על-ידי עונש של מאסר, הייתי קובע עד שנתיים, וכן אפשרות להטיל קנס על כל יום מיום שבו הוא קיבל את הצו.

כמה הקנס הבסיסי, האם יש הצעה?

כמה אפשר להטיל באופן מנהלי?

בהתאמה לקנס המרבי בחוק.

נקבע גם שזאת עבירה מנהלית.

לא, אני מציעה שלא ניכנס לכך כרגע. אני מבינה שהנושא של הקנסות המנהליים הוא נושא שאתם בוחנים באופן כללי לגבי בעלי חיים.

כרגע אנחנו נכניס את זה פנימה.

קנסות מנהליים זה הסדר שלם.

האם אני טועה בכך שיש רשימה של עבירות?

צריך לצרף את זה לחוק העבירות המנהליות.

צריך לצרף את זה לחוק העבירות המנהליות בתיקון עקיף, ולהכניס שזאת עבירה מנהלית. כרגע זה רק לקריאה ראשונה.

כאן הכל בנוי על הסדרה פלילית.

כרגע תקבעי את זה כעבירה פלילית רגילה, אבל נקבע שעל כל יום שבו נמשכת העבירה – זה קנס נמשך. בחוק התכנון והבנייה יש עבירה על כל יום לאחר שקיבלת צו להפסקת בנייה. תעתיקי משם.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שצד ההחמרה בעונש הוא נכון, וגם שכל יום של השתהות צריך להיות כרוך בקנס.

אני רק ממליץ שלא נעבור על המידות הראויות. כדי שיהיה ברור – לא מדובר בעונש מינימום, אלא מדובר עד – ואפשר להשאיר זאת לשיקול דעת של בית-המשפט.

סך הכל, הזריקות של כלבת הן מאוד מכאיבות, ומי שעושה את זה – גורם לכך שמתעללים באדם אחר. זה לא צודק.

אני מסכים, אני לא רוצה לקבל זריקות נגד כלבת, ואפילו לא כלבת, אבל בכל זאת צריך לשמור על איזושהי מידתיות.

לכן, העניין של עד שנתיים יחייב שיקול דעת נוסף.

חבר הכנסת שריד, מי שגונב חבילת מסטיקים בסופרמרקט – לפי דעתי העונש לגביו בחוק הוא חמור יותר – אפילו שלוש שנים. האמת היא שמי שעושה את זה – זוהי עבירת תקיפה מול אדם אחר כי הוא גורם לכך שאדם אחר יסבול פיזית.

אין לי שום בעיה עקרונית עם זה. רק רציתי להבהיר שמדובר על "עד", ולא כעונש מינימום.

כבוד היושב-ראש, אני חושב שראוי להדגיש שוב ולבקש מכם להוסיף שתהיה סנקציה. האמת היא שאמורה להיות סנקציה בחוק, נדמה לי בסעיף 17 – למוכתרים, לראשי עיריות- שמונעים את ביצוע פקודת הכלבת.

ראוי לכלול בזה גם ראשי עמותות, יועצים באינטרנט, וכו' – כל מי שקורא לבן אדם אחר שלא להסגיר את כלבו או את בעל החיים שלו – צריך שייחשף גם לסנקציות שקבועות בחוק.

אני הייתי משאירה זאת לחוק העונשין.

בעניין הזה, עבירת ההסתה, סכנה קרובה או סכנה ודאית – ועדת חוקה ישבה חודשים על כך – הסתה לאי-הסגרת כלב.

זאת כבר, בתקדים ראשון, צנזורת אינטרנט.

לא. זה פשע כנגד האדם. הוא יכול למות ממחלה חשוכת מרפא, חבר הכנסת שריד.

אבל את זה אנחנו לא נכניס.

אדוני הווטרינר, יש בחוק העונשין עבירות כלליות לגבי מי שמשדל אחר לבצע עבירה, קושר קשר.

מאחר שפקודת הכלבת מראש התייחסה לנושא הזה בסעיף 17, אני חושב שראוי לחדד את זה שוב, כי לא מתייחסים לזה ולא מפעילים את זה.

זה לא אותו דבר.

אדוני בוודאי ימשיך להיות בארגון, וכאשר החוק יעבור בקריאה ראשונה ובכנסת הבאה יבואו לבקש דין רציפות - תבוא לכאן, תזכיר זאת לכולם – ואני מניח שמי שיהיה פה באותה עת, יעשה דברים טובים למען העם, המדינה והכלבים.

הממשלה מסכימה, כך שאין כלל בעיה.

אני מבקשת למקד. לא אמרנו מה העונש מבחינת מקסימום הקנס.

תגדילי את הקנס.

כפי שהוצע פה – 61(א)(4)?

200,000 שקל בערך.

זה המקסימום.

אם כך – שנתיים, סעיף 61(א)(4), קנס נמשך, וכן תיקנו את הרישה של סעיף 4(1)- כשאנחנו נבדוק איך צריך לעשות זאת.

מי בעד להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה?

ה צ ב ע ה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (תיקון – בידוד בעל חיים), התשס"ה-2005

אושרה לקריאה ראשונה.

2 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה לקריאה ראשונה.

לגבי הקנס הנמשך, אני מבקשת שכל יום הקנס יהיה כבד בעוד אלף שקל.

יהיה סכום משמעותי. יש אנשים שבעבורם אלף שקל זה חצי משכורת חודשית. אני בעד סכום משמעותי כי בעיני זוהי עבירת תקיפה. מי שלא מסגיר את כלבו – הוא כאילו תקף אדם אחר. הוא מכריח אותו לקבל זריקות, ומה אשם הנשוך?

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:25.