PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

28.11.2005


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 528

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ו בחשוון תשס"ו, 28.11.2005, שעה 10:35

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 22)(פעולה כנגד העם היהודי כפעולת איבה), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת משה גפני (פ/3255)

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

אריה אלדד

חה"כ משה גפני

שי סומך
- מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איה דביר
- מתמחה, משרד המשפטים

שגיא בלשה
- רכז ביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

שולמית בר
- מחלקת מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי

אסנת כהן
- מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

שלומי מור
- לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

רועי קרת
- לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

יהושע כהן
- יושב-ראש ארגון נפגעי פעולות איבה

רועי כהן
- לשכה משפטית, ארגון נפגעי פעולות איבה

גיל שבתאי



ירון סיני – מתמחה

וילמה מאור

טלי רם


הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 22)(פעולה כנגד העם היהודי כפעולת איבה), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת משה גפני (פ/3255)

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח ישיבה שלישית להיום של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בהצעת החוק של חבר הכנסת גפני: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 22)(פעולה כנגד העם היהודי כפעולת איבה), התשס"ה-2005.


בדיון האחרון שניהלנו בנושא, טען חבר הכנסת גפני שיש לו מחויבויות והתחייבויות כלפי הגורמים הממשלתיים, ולכן לא נערכו הצבעות. חלפו מאז עשרה ימים, והייתי רוצה לדעת לאן הגעת.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הטיפול האינטנסיבי בחוק הזה, כמו בחוקים אחרים. היתה התחייבות שלי שהיו בה שני חלקים. את החלק האחד אמרתי שאני לא אביא – אני, חבר הכנסת גפני, מציע החוק – אני לא אביא זאת אם הממשלה תאמר לי לא להביא את זה. החלק השני היה שאני אתאם את זה עם הממשלה. אלה שני חלקים שונים.


החלק הראשון מבחינתי היה קריטי, אמרתי זאת גם בישיבה הקודמת. אני רוצה לשמור על מוצא שפתי, אני התחייבתי, ולוּ הממשלה – במקרה זה, משרד האוצר – היתה אומרת לי לא להביא את זה, שלא משחררים אותי מן האמירה הזאת, הייתי מבקש לא לדון בכך.

והם שחררו אותך מהאמירה?

הם שחררו אותי ואמרו: המחויבות הזאת שלך לא קיימת, על אף שאנחנו ממשיכים להתנגד.


מי הכין את הנוסח?

בלשכה המשפטית, בהסתמך על מה שנאמר בדיון הקודם.

מה שהוכן כאן בעצם מביא באופן מדויק את מה שדובר עליו בישיבה הקודמת. לגבי בקשת הממשלה שזה יחול רק על מי שהוא תושב – אכן כתוב פה, והסכמתי. זה לא יחול על מי שהוא אזרח, דהיינו זה לא יחול על מי שהאזרחות שלו היא אזרחות ישראלית אבל הוא גר כבר הרבה שנים בחוץ-לארץ. החוק הזה יחול אך ורק על מי שהוא תושב ישראלי וגר כאן, והוא נפגע בחוץ-לארץ – נסע לשליחות, לטיול או לעסקים – אבל הוא גר בארץ. רק עליו יחול החוק – זאת היתה דרישת הממשלה, קיבלתי אותה והיא מופיעה כאן כפי שזה נוסח על-ידי הלשכה המשפטית.

הסייג הוא לגבי התוספת בעניין פעולה כנגד העם היהודי.

אני מדבר רק על החוק שלי. הממשלה מביאה חוק על נפגעי פעולות איבה, היא יכולה להוסיף מה שהיא רוצה – זוהי זכותה המלאה. הממשלה מביאה חוק נפגעי פעולות איבה לגבי האירוע בשפרעם.

זה כבר עבר קריאה ראשונה.

מדובר על חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, ואם הממשלה רוצה להרחיב בחוק שלה – הממשלה זה גוף חזק – ובפירוש לא בהרבה זמן אפשר להוסיף. ההצעה עברה קריאה ראשונה ביום רביעי, ואפשר לקדם את זה - על כתפיי הצרות אני לא מתכוון לתקן ולגרום נזקים לאנשים.


היתה דרישה נוספת – שהיתה חדשה לחלוטין, היא לא עלתה בישיבות שקיימנו טרום דיון בוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה ראשונה – וזה הקיזוז. אמרו נציגי האוצר – בעיקר נציגי האוצר, מכיוון שאין משרד אחר שיש לו השגות בעניין הזה – אמרו: קיזוז. אם אדם נפגע באיזושהי מדינה בעולם, ועל-פי החוקים הקיימים באותה מדינה הממשלה ההיא חייבת לשלם לו תגמולים כאלה או אחרים – זה יקוזז בחוק הזה. אם נניח מגיע לו אלף שקל, והמדינה ההיא נותנת לו 500 שקל – הוא יקבל רק 500 שקל. זה מנוסח פה במילים המודגשות בסעיף 2.

זה גם מקובל עליך.

זה מקובל עלי. האוצר דרש את זה, ואני קיבלתי.

אין כפל ביטוח.

כן, זה נשמע לי הגיוני, אף-על-פי שהיה מן הדין לומר זאת בישיבה שקיימנו. קיבלתי.


אני מדלג על כמה סעיפים שהם לא רלוונטיים, מכיוון שמה שנמצא בסופו של דבר בחוק זה נושא התחולה. לגבי התחולה, לאחר שבדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות התברר שאנחנו מדברים על מקרה אחד או שניים – התחולה אמורה להיות מתחילת האינתיפאדה. כך היה בחוק נוסף שנדון פה בוועדה, של חבר הכנסת שאול יהלום; כך קיים בחוק הממשלתי שאושר ביום רביעי.

גם הם אומרים רטרואקטיבית לכל התקופה?

ודאי.

על כמה מקרים של נפגעים שלא שולם להם אתה יודע?

במקרה הזה אני יודע על אחד.

לא בטוח.

לא בטוח, אז כמה יכול להיות? 20 מקרים?

נֹאמר.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו מדברים על חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. מדובר על פעולה אנטישמית.

אז יכול להיות 20, אתה אומר.

לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש.

לא ידוע.

אדוני חבר הכנסת גפני, תן לי לשער שיכולים להיות 20 מקרים. אתה אומר אולי מידיעה, שיש מקרה אחד.

אני מבקש להעיר לגבי ההשערה הזאת. אנחנו תושבי מדינת ישראל, אנחנו גם חברי כנסת. אתה מתאר לעצמך שאם היתה פעולה שבה נפגע יהודי באיזשהו מקום בעולם מפעולה אנטישמית, היינו יודעים עליה?

סביר להניח שהיינו יודעים, אלא אם הוא נפגע במחתרת.

אלא אם הוא נפגע במחתרת – ונדמה לי שהמחתרות כבר פסקו במדינת ישראל. זאת השערה אחת.


השערה שנייה – אם תושב ישראל נפגע בפעולה אנטישמית באיזשהו מקום בעולם – שאנחנו כמובן לא יודעים עליה – האם עולה בדעתך, אדוני היושב-ראש, שהוא אפילו לא היה מגיש בקשה שהמדינה תעזור לו?


אם אדם נהרג בפעולה אנטישמית, האם עולה בדעתך שאלמנתו, או יתומיו, לא היו מגישים בקשה לשום משרד ממשלתי – ולדעת המשרדים, והם אמרו זאת כאן בוועדה, לא היו בקשות.

כהן אסנת, מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, הביטוח הלאומי. אני יכולה להגיד לכם שכן היו בקשות כאלה.

של כמה אנשים?

אני לא יכולה לאמוד בדיוק.

לא בדיוק, אנחנו לא רוצים שתדייקי, אבל בערך.

לפחות עשרה. היה פיגוע בבית-הכנסת באיסטנבול, היו בעוד כמה מקומות פיגועים כנגד יהודים.

אנחנו מדברים על עשרה מקרים – ניתן 100% בונוס – נדבר על 20.

רק שאלה: שילמו או לא שילמו?

משרד האוצר מתנגד להצעת החוק – אני אומר זאת לפרוטוקול. לא הצלחנו להגיע להסכמות עם חבר הכנסת גפני, ומכיוון שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה שההצעה תתואם גם עם האוצר – ואין הסכמות – אזי הממשלה מתנגדת להצעת החוק.

למה? הם לא רוצים לשלם לנפגעי פעולות האיבה, בייחוד כשמדובר אולי בעשרה אנשים? אולי ב-20 אנשים?

המספר לא קשור, מדובר על העיקרון.

ויש הצעת חוק ממשלתית שהיא די דומה.

בכלל לא דומה, אין שום דמיון בינה לבין הצעת החוק הזאת.

זה לא דומה משום שזה רק לגבי ערבים.

שי סומך, משרד המשפטים. לא, זה לא רק על ערבים. קודם כל, זה בתחומי ישראל, אבל מדובר על כל פעולה - - -

ושם התשלום הוא רטרואקטיבי?

יש שני סוגים של רטרואקטיביות – ודיברנו על כך בדיון הקודם. יש רטרואקטיביות שמתייחסת לאירועים שהיו לפני יום התחילה, ובמובן זה הצעת החוק היא רטרואקטיבית. יש מובן שני של מתן תשלומים גם עבור תקופה שלפני יום התחילה. במובן הזה, הצעת החוק היא לא רטרואקטיבית, ובנוסח שמצוי כאן מדובר על רטרואקטיביות גם של תשלומים.


אני מציע למחוק את זה.

חזור שנית על דבריך.

בסעיף 4(א), בחלק השני כתוב: "גמלאות הצריכות להשתלם בגין התקופה שבין יום התחילה ועד ליום פרסומו של חוק זה, ישולמו _ ימים לאחר יום הפרסום". מדובר כאן על תשלומים רטרואקטיביים. על זה לא דובר בהצעת החוק הממשלתית.

ודאי שמת לב בתחילת הדיון שחבר הכנסת המציע מדבר על אדם אחד, והגברת מהמשרד זוכרת בערך עשרה מקרים. באתי ואמרתי: 20 מקרים. לשלם לנפגעים – כנראה שהכסף הזה גם הולך לתרופות...

אז זה גם בחוק הממשלתי. אם אתה מכניס כאן – זה יהיה בחוק הממשלתי.

אני לא יודע אם יהיה חוק ממשלתי בקדנציה הזאת.

אז בקדנציה הבאה.

ל א בטוח. אחרי הבחירות הנושאים מתחלפים.

מדובר בהטבות מאוד רחבות.

הטבות?

חוק נפגעי איבה זה חוק שנותן הטבות מאוד גדולות.

סליחה?

סלח לי, אני מנהל פה את הדיון והוא יגיד את מה שהוא רוצה להגיד, ואף אחד לא יסתום לו את הפה – גם אם הוא יגיד דברים שלא נראים לאף אחד.

חלילה, אבל לא לסלף דברים.

הוא יגיד ויסלף, ויגיד מה שהוא רוצה.

התשלומים שניתנים לפי חוק נפגעי פעולות איבה הם לא מבוטלים, כמובן ברמה של חוק הנכים. אני חושב שאפשר להסתפק בתשלומים מכאן ואילך, שנותנים מענה למצב הסוציאלי הקיים, ולא לתת איזשהו סכום חד-פעמי עבור תקופה בעבר – שזה נושא למשל שלא נמצא בהצעת החוק הממשלתית.

שלומי מור, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי. ראשית, התבקשנו לתת איזושהי הערכה, איזשהו אומדן כספי של עלות פיצוי לנפגע מדי שנה.

מדובר בסך של כ- 50,000 שקל לשנה. יכולים להיות מקרים גבוהים או נמוכים מזה, אבל הממוצע הוא כ- 50,000 שקל לשנה. בחישוב פשוט, אם מדובר על 20 מקרים – שלקחנו בהגזמה – מדובר על מיליון שקל, ואם מדובר על חוק שהתחולה היא רטרואקטיבית, אזי חצינו את קו חמישה מיליון השקל הידוע.

מעבר לכך, טוב מאיתנו יידעו אנשי משרד הביטחון כמה מקרים היו ונדחו מאחר שוועדה שמתכנסת במשרד הביטחון היא זו שמחליטה האם הפגיעה היתה פגיעת איבה או לא, על-פי סעיף חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

באשר לסעיף שנוסף כאן בעניין הדין הזר והפחתת תשלומים – הרי שהוא מצריך התקנת תקנות, ועד שלא יותקנו התקנות האלה – הרי שלא נוכל לקזז דבר, הגם שמדובר בעניין לא פשוט. איך המוסד לביטוח לאומי ידע אם במדינה זרה הוא קיבל או לא קיבל? הדברים לא פשוטים.

בדיון הקודם אמרתי שבביטוח הלאומי עובדים אנשים טובים. הם בדרך כלל יודעים, ומצליחים לדעת, וכאשר צריך לדעת – הם יודעים, אז הם יידעו גם פה.

נקודה אחרונה. אני מצדד בעמדתו של עורך-דין סומך ממשרד המשפטים לעניין התחולה הרטרואקטיבית. ככלל, גם אם התחולה היא רטרואקטיבית מבחינת מתי אירע המועד, התשלום הוא לא רטרואקטיבי. לא מחוקקים חוקים שנותנים קצבאות – הרי הקצבה הזאת נועדה לסייע לו מדי שנה בשנה.

בשוטף.

אז עכשיו אנחנו נותנים בונוס של חמש שנים אחורה? זה העיקרון.

כהן יהושע, יושב-ראש ארגון נפגעי פעולות איבה. אני רק שואל איך אתם מודדים את הסבל של האנשים האלה בכסף. זה מטריד אותי מאוד מאוד מצד המערכת.

אדם נפגע, מאבד את כל עולמו – מאבד את בנו, מאבדים בעל או אישה, יתומים – ואנחנו באים ומודדים את זה בכסף. ריבונו של עולם, האם ידוע לכם מה הסבל של האנשים האלה? אני לא מאחל לכם את זה, אני חי את זה יום-יום.

סלח לי, דבר אלי. הם שליחים של משרדים ממשלתיים. בוא לא נדבר עליהם אישית, הם מייצגים מדיניות.

אדוני, אני מתייחס לחברים הנפגעים. רבותי, אלה אזרחים, אלה לא חיילים בגילאי 18. מדובר על אנשים עם משפחות. אתם שוכחים את זה. כל נפגע – יש לו משפחה עם ילדים, והמערכת שוכחת מזה. זה לא צה"ל.

אני חושב שאתה טועה. לא לכל נפגע יש משפחה עם ילדים. יש גם ילדים שנפגעים.

99% מהנפגעים של פעולות איבה הם משפחות, וכאן אנחנו מודדים את הסבל של אנשים האלה בכסף.

שאלת הבהרה: גם בארץ יש לפעמים בעיה בהגדרה של מהי פעולת איבה. הגבול בין עברייני ללאומני הוא לא תמיד חד. איך אנחנו מגדירים פעולת איבה נגד העם היהודי בחוץ-לארץ?

אדם שהוכה על-ידי שיכור בבאר – זה סתם, אבל אם הוא אמר לו "יהודי מלוכלך" תוך כדי זה – אני מנסה להבין במה אנחנו עוסקים.

זה סבוך מאוד. כדי לסייע לנו, קבענו שהמטרה העיקרית של הפעולה היא פגיעה בעם היהודי.

אני בהצעת החוק צמצמתי את זה ככל הניתן, תמיד אפשר להביא את זה לכדי אבסורד, אבל ברור שמדובר על מקרה שבו אם שיכור אומר: "יהודי מלוכלך" – לא לזה כוונת המחוקק וזה לא החוק.

מדובר על מקרה שבו אנחנו יודעים בוודאות שאותו תושב ישראל נפגע בגלל פעולה שנעשתה על רקע אנטישמי – הפעולה נעשתה, לא שהוא התחיל לריב איתו וכתוצאה מכך הוא גם צעק לו: "יהודי מלוכלך". זה לא רלוונטי לחוק שלנו.

להיפך, אני רוצה לעזור לעניין. שאלה אם אנחנו לא צריכים איזשהו סעיף שיגדיר את זה.

מגדיר.

האם יש הגדרה מהי פעולה נגד העם היהודי?

כן.

כתוב: נפגע פעולת איבה נגד העם היהודי. השאלה אם אנחנו לא זקוקים להגדרת הפעולה הזאת כדי שלא יתחמקו ויגידו שזאת סך הכל היתה קטטת שיכורים.

בכל חוק לפעמים יש מקרים שהם על הגבול האפור, ואז יצטרכו להחליט – או המשרדים הרלוונטיים יצטרכו לדון בעניין הזה, או בית-המשפט. הרי בסופו של דבר, כאשר מדובר על מקרה מאוד ברור, שהוא נעשה על רקע אנטישמי – החוק חל עליו.

שגיא בלשה, משרד האוצר. אין ספק שבהגדרת החוק, כפי שמוצע – גם הדוגמה שאתה נתת, ואלה מקרים שקורים לצערנו הרבה פעמים – הם ייכנסו עקרונית לפי הגדרת החוק. לא יכול לבוא לדעתי בית-משפט –ותיכף יגידו עורכי הדין – ולהגיד: האדם הזה לא נפגע בפעולת איבה נגד העם היהודי.

אני מבקש. כל הגדרה משפטית – שאני לא יודע איך לנסח אותה – אבל כל הגדרה משפטית שאכן תאמר את הכוונה באופן האפשרי הכי ברור, שמדובר על פעולה אנטישמית ולא על פעולה אקראית שנעשתה על רקע אחר לחלוטין – סתם פעולה פלילית או סתם התפרצות בריונית של שיכור באיזו מדינה באסיה, באירופה, או באמריקה – ההגדרה הכי משפטית האפשרית, על מנת שהחוק הזה יהיה ברור.

אני מבין שהחוק הממשלתי מגיע לכאן לוועדה.

הגיע כבר.

אני רוצה לומר לגבי הנושא של לשלם או לא לשלם, מתי לשלם, וכו' – ככל שיוחלט בחוק הממשלתי, אני מקבל.

אני לא רוצה לחכות לחוק הממשלתי.

אבל אתה יכול לקרוא את החוק הממשלתי עכשיו כדי לראות שמה שהם אומרים לא אמת.

לעניין שהעלה משרד האוצר, להבנתנו – ולפי מה שאני מבין, גם משרד המשפטים מסכים בעניין הזה – המשפט: "ובלבד שמטרתה העיקרית של פעולה כאמור היתה פגיעה בעם היהודי", יאפשר לרשות המאשרת, למשרד הביטחון, לקבוע בוודאות לגבי פעולות שהן נספחות מבחינת האנטישמיות שלהן, כפעולות שלא יוכרו כפגיעות איבה בחוק הזה. לפי מה שאני מבין, גם הממשלה מסכימה בעניין הזה.

זה הניסוח הכי טוב שיכולנו למצוא.

אני יכול להריץ בדמיוני הרבה מקרים שיעמדו תחת ההגדרה הזאת. אתן לכם דוגמה אישית: אני הייתי בעבר שליח של הסוכנות ברוסיה. עצר אותי אדם באמצע הכיכר המרכזית בעיר וצעק עלי: ז'יד. אם הוא היה גם מרביץ לי – ומקרים כאלה קורים הרבה – יכולתי לבוא ולתבוע פיצויים.

אם היית הופך לנכה. אם היית מוגדר כנכה, לא אם הוא היה נותן לך סטירה והיה כואב לך למשך שתי דקות.

נכון, אבל אם הוא היה נותן לי פיצוץ בעין – והייתי שוכב בבית-חולים – גם יכולתי לקבל על כך פיצוי מסוים כנראה. לא ניכנס לדרגת החומרה, אבל זה בדיוק סוג המקרים שיכולים לקרות.

ישראלים מסתובבים בהרבה מקומות בעולם. גם תרמילאים שמסתובבים במקומות שונים, נתקלים בכל מיני תגובות של מקומיים, לפעמים זה גם גובל באלימות.

חבר הכנסת המציע, אמרו המשרדים הממשלתיים - - -

דברים שונים הם אמרו. משרד המשפטים אמר שהניסוח הוא מדויק.

הם דיברו על הצעת חוק דמיונית תקציבית. אמרו: בעניין הרטרואקטיביות אתה מביא את זה להצעת חוק תקציבית. אם יהיו 20 מקרים, והעלות היא 50,000 בממוצע לשנה – זאת אומרת מיליון שקל לשנה.

למען הסר ספק, בוא נקבע שהרטרואקטיביות תהיה החל מה-1 בינואר 2002. אם יש 20 מקרים, גם במקרה שלהם זה 4 מיליון שקל – אם מדובר על מיליון שקל לשנה – וזה לא יגיע לחמישה מיליון שקל, ואז הצעת החוק היא לא תקציבית.

מה אתה חושב, אדוני חבר הכנסת המציע?

מה שנקבע - - -

עזוב את מה שנקבע. הצעת החוק המונחת שם – אני לא רואה אותה מתקדמת יותר מדי. מאחר שלוח הזמנים של הוועדה הוא צפוף, בוא נתייחס למה שיש, ולא נדבר על מה שיהיה. אז לא תצא ומלוא תאוותך בידך.

המקרה שאתה יודע עליו, מתי הוא אירע?

אינני יודע.

אבל הוא ודאי לא אירע ב- 1943.

לא, הוא אירע עכשיו.

אז אם אנחנו הולכים רטרואקטיבית ל-1 בינואר 2002 - - -

וזה יספק את הממשלה?

לא יודע, אבל זה יספק את הוועדה, אני מקווה. ואז אנחנו מעלים את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית – גם על דעת הממשלה אין פה עלות תקציבית, זאת אומרת גם ברוב של אחד אתה מעביר את זה במליאה.

במליאה כולם יצביעו. מי לא רוצה את זה?

אבל אם זו תהיה הצעה תקציבית – אתה צריך 50 קולות, שלא יהיו לך.

אדוני המציע, נראה לי שאתה לא כל-כך רוצה שזה יעלה להצבעה היום.

אני כן רוצה.

אם אתה לא כל-כך רוצה שזה יעלה להצבעה היום – אתה יכול לבקש התייעצות סיעתית, ואנחנו נקבע דיון נוסף לעוד חודש מהיום.

לא, לא.

אני לא יכול לשנות את התאריך. תחילת האינתיפאדה זה המועד, אחרת זה סתם. אם זה תקציבי, אני אגייס 50 חברי כנסת.

אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?

כן.

אני לא מעלה את הצעת החוק להצבעה היום.

למה?

אני רוצה לשקול את העניין שאמרת. אני רוצה לשבת עם הגורמים הממשלתיים ולשקול את העניין.

מי צריך להוכיח שזה תקציבי?

הם יוכיחו – האוצר.

יש להם מקרים שתבעו?

כנראה.

יש להם עשרה מקרים.

זה לא מספיק. רק עם הפקטור של היושב-ראש, שהכפיל את זה פי-2, זה מגיע לתקציביות.

אני מבקש להגיד שהעלות שדיברנו עליה כאן היא רק עלות רטרואקטיבית. לא מדובר פה אפילו על העלות לעתיד – שאנחנו מקווים שאולי לא תהיה.

היא לא תהיה – אנחנו הולכים לשלום, ואל תבנה מגדלים באוויר...

אדוני חבר הכנסת, אני מציע לך ללכת לקיים התייעצות סיעתית.



נקיים הפסקה של שלוש דקות כדי להתייעץ.

בסדר.

להצעת החוק יש גם עלויות לעתיד – כל מקרה אנטישמי שיקרה. לכן, גם אם אתה מקטין את זה ל- 2002 – העלות היא מעל חמישה מיליון, כמעט ודאי.

אם זה כך, אתה יכול להיכנס, חבר הכנסת גפני. אנחנו קובעים את זה רטרואקטיבית מיום הביצוע, ותביא בבקשה את רשימת כל הנפגעים.

עתידית, אני לא יכול להביא.

אתה לא יכול, אז הצעת החוק הזאת היא לא תקציבית.

במידה ואכן הוועדה מחליטה להחיל את זה רטרואקטיבית, צריך לקבוע את מספר הימים לאחר יום פרסום החוק שבהם ישולם הסכום רטרואקטיבית.

אני מפנה את הוועדה לסעיף 4(א) שבו יש קו ריק. כתבנו בסיפה: "גמלאות הצריכות להשתלם בגין התקופה שבין יום התחילה ועד ליום פרסומו של חוק זה, ישולמו X ימים לאחר יום הפרסום".

הביטוח הלאומי, כמה זמן אתם צריכים כדי לשלם את זה? 60 יום? 90 יום?

לפני שאנחנו יכולים לשלם, המקרים צריכים להידון במשרד הביטחון.

לכמה זמן אתם זקוקים בשביל זה?

זה לא תלוי בנו.

לאחר שאושר במשרד הביטחון, כמה זמן אתם צריכים?

בוא נתחייב על 90 יום.

היועץ המשפטי, תרשום 90 יום.

הערה שנייה – רק כהבהרה – סעיפים 1 ו-4 אכן מדברים רק על המקרה של פגיעה אנטישמית. סעיף 2, לעומת זאת, מדבר – כרגע, בנוסחו הנוכחי – על כלל הפגיעות מכוח החוק. רציתי לוודא שזאת כוונת המציע.

לא. רק על החוק שלי.

אנחנו מתכוונים רק על פגיעה אנטישמית.

רק על זה. אני לא רוצה טרמפים על החוק הזה.

אדוני היושב-ראש, אני מסכים – וההחלטה היא בידיך – אני מסכים שהתשלומים לא יהיו רטרואקטיביים, אלא כפי שאתה הצעת בישיבה הקודמת. מכירים בנפגעים שהיו קודם, אבל התשלום – כפי שאמר שגיא בלשה – יהיה מכאן ואילך, ואז זה ודאי לא תקציבי.

כפי שאמר משרד המשפטים.

מאחר שהמציע רוצה את זה כך - - -

אני לא רוצה. אני מסכים.

מאחר שהמציע מסכים ורוצה, אנחנו עושים את התיקון הזה.

מי בעד הצעת החוק? מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 22)(פעולה כנגד העם היהודי כפעולת איבה), התשס"ה-2005, אושרה בקריאה שנייה ושלישית.

ברוב קולות, הוחלט לאשר את הצעת החוק.

מתי ההצעה עולה במליאה?

כנראה שזה יעלה ביום שני הקרוב – או ביום רביעי, אם נספיק לרשום את זה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:10.