הכנסת השש-עשרה

PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט

29/11/2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 510

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

שהתקיימה ביום שלישי כ"ז בחשון התשס"ו (29 בנובמבר 2005), שעה 10:00

הצעת חוק הספורט התחרותי בנהיגה, התשס"ג-2003, חה"כ אהוד רצאבי ואח', פ/1227

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר

משולם נהרי

גילה פינקלשטיין

חה"כ מתן וילנאי

חה"כ אליעזר כהן

ד"ר שוקי דקל – מנהל רשות הספורט, משרד החינוך, התרבות והספורט

עו"ד רינת שפרן – הלשכה המשפטית, משרד החינוך, התרבות והספורט

עו"ד שירלי אבנר – משרד המשפטים

עו"ד תומר כרמי – משרד המשפטים

יונתן רגב – רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

יואב בן אור – סגן בכיר לממונה על שוק ההון, משרד האוצר

עו"ד חוה ראובני – הלשכה המשפטית, משרד התחבורה

חזי יהלומי – עוזר למנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים

פקד דנית גלעד – קצינת תביעות, אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

עו"ד יואל הדר – יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

נסים בנימין – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

בני לוי – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עוזי ברנר – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נעמן זוהר – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דני לוי – יו"ר עמותת נהגי המירוצים

אהוד לביא – מזכיר עמותת נהגי המירוצים

עו"ד אופיר מנצ'ל – יועץ משפטי, עמותת נהגי המירוצים

גיא אליתים – חבר ועד, עמותת "מוטוקרוס"

אמציה גזית – יועץ בטיחות תעבורה ומירוצים

אורן אמירה – ביטוח מירוצים, "מדנס" חברה לביטוח

עו"ד רון דרור

מרב ישראלי

דקלה אברבנאל

דקלה אברבנאל

הצעת חוק הספורט התחרותי בנהיגה, התשס"ג-2003, חה"כ אהוד רצאבי ואח', פ/1227

רבותי, בוקר טוב לכם, על סדר יומנו הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית. רק כדי להבהיר את העניינים הפרוצדורליים: ברגע שהכנסת מאשרת חוק בקריאה ראשונה, סימן שהכנסת רוצה שיהיה כזה חוק. לכן אין כאן ויכוח לגבי ספורט מוטורי או לא, זה לא מענייננו כרגע. ענייננו לקדם הצעת חוק, להביאה לקריאה שנייה ושלישית. מי שלא מרוצה מחוק כזה, יכול להפיל את החוק במליאה בהצבעה. אנחנו נקפוץ על סעיף ההגדרות, נתחיל מהסעיף הבא. נחזור אליו תוך כדי תנועה קדימה.

אפשר להגיד רק חצי מילה, וזאת הסיבה שבאתי, אף שעכשיו קשה למצוא חברי כנסת בוועדות: עד היום הספורט המוטורי לא היה חוקי, וזה עוול. אנחנו יודעים שנוסעים ליוון בשביל לנסוע למירוצים. מדוע? אין בזה הימורים, אנשים חושבים שיש בזה הימורים. הגיע הזמן. מפד"ל ושינוי רוצים חידוש.

אבל עוד מעט אתם נטמעים בגוף אחר. היועצת המשפטית, בבקשה. אם תוך כדי קריאת הסעיפים יש למישהו הערה, הוא מרים את היד ומדבר ברשות.

אנחנו קוראים את הצעת החוק הממשלתית, שאוחדה עם ההצעה הפרטית.

ההצעות כבר אוחדו?

איחדנו אותן אף-על-פי שזה היה נושא שעסקנו בו שנים, איחדנו עם החוק שלכם, כדי להניע זאת קדימה.

אני קוראת את סעיף 2. כלומר, יש צורך בשלושה סוגי רישיונות. אני קוראת את סעיף 3.

הרשות היא יחידת סמך, נכון?

כן. אני קוראת את סעיף 4. הכוונה לא להתאחדות אחת, אלא שיהיה אפשר להכיר בכמה התאחדויות, לפי הענף.

אני קוראת את סעיף 5(א)(1).

מה זה "תקנונים הנוהגים מזמן לזמן, בגופים הבין-לאומיים המוכרים בתחום מתחומי הנהיגה", מי מכיר, מה מכיר? זו בעיה משפטית. לדעתי צריך להיות "כפי שהחליטה עליהם הרשות".

בעיקרון זה כך, לפי הרישה.

שיהיה ברור שאין תקנון שמיובא באופן אוטומטי, אלא יש מבחן מקומי פה. אולי יש שני תקנונים סותרים?

שאלתי את השאלה, ואמרו לי שההליך הוא הליך של אישור. בסעיף 5(א) למעלה כתוב "כפי שאישרה". יהיה נוסח.

אני מבקש שיהיה ברור שהכללים זה התקנונים שאושרו על-ידי הרשות המוסמכת.

אפשר לנסח זאת טוב יותר.

שלא יהיה מצב שלא יבינו מה הדין. אולי במדינות שונות יש תקנונים שונים. מה שהיא תחליט, זה מה שיחייב.

בסדר. למטה, מייד נגיע לסעיף קטן (ג), ששם חובה להעמדה לעיון הציבור של הכללים המאושרים.

זו הפקדה לקבל הערות.

לא, זה סוג של פרסום.

כמו שאמרה עו"ד ישראלי, אלו הכללים שאישרה הרשות המוסמכת. הרשות המוסמכת היא רואה את המכלול והיא מחליטה.

רציתי לוודא שאין כללים שעוברים אוטומטית.

לא, כתוב "כפי שאישרה". זה בסדר.

שיהיה ברור מהנוסח שהכללים הבין-לאומיים עוברים אישור של הרשות המוסמכת בארץ. משאושרו, הם הכללים.

זאת הכוונה, אולי נבהיר זאת יותר. אני ממשיכה לקרוא את סעיף 5(א)(2).

זו אותה הערה שהערתי קודם, שיאושר על-ידי הרשות.

אני משלימה את קריאת סעיף 5.

הייתי מפרסם את זה באינטרנט. שכל מי שרוצה ייסע לירושלים ויעמוד בתור?

באתר של המשרד.

נכתוב פרסום אינטרנט. היתה הערה ניסוחית שלי, שמקובלת על משרדי הממשלה. יש בסעיף ההגדרות הגדרה "כלי תחרותי". אני קוראת את ההגדרה. זה לא סעיף שצריך להיות בהגדרות. לכן כאן מוסף סעיף שעניינו קביעת השר לכלי ספורטיבי:

"השר יקבע, בשים לב לכללי הנהיגה הספורטיבית, את הכלים המנועיים שניתן לנהוג בהם נהיגה ספורטיבית (בחוק זה – כלי תחרותי)". סעיף אופרטיבי.

בסדר.

אני עוברת לפרק ג'. אני קוראת את סעיף 6(א). הועברה בכתב הסתייגות של חד"ש-תע"ל בעניין סעיף זה.

זו עדיין הצעה, מה ההצעה?

הם מציעים להוסיף "לא ינהג אדם בכלי תחרותי ולא ירשה לאחר לנהוג בכלי תחרותי... אלא אם כן יש לאחר רישיון לנהיגה ספורטיבית". אבל כאן מדובר ברישיון לכלי. זה לא רלוונטי לכאן. אשאל אותם.

אני מניח שחברי הוועדה לא מקבלים את ההצעה. אם ירצו, שירשמו הסתייגות. אנחנו דוחים את ההצעה הזאת.

אני קוראת את סעיף 6(ב)-(ד).

שמים דגש על הספק המנוע, לא על כוח סוס.

מה ההבדל?

בסדר.

אני מניח שזה לפי הצהרת היצרן. לא יבדקו את זה במשרד התחבורה.

אחת החוכמות של החוק שהיועצת המשפטית של משרד הספורט לשעבר דאגה לו הוא שאימצנו את התקנים האירופיים והאמריקניים, והעדכון בנושא התקנים חשוב מאוד.

כן, אבל אנחנו קבענו שיש רשות בארץ. היא תעדכן פי השינויים שיחולו.

גם כדי שיהיה נוסח אחד שיחייב. אני קוראת את סעיף 6(ה)-(ו).

למה רק שנה?

בגלל הבלאי העצום שיש לכלי.

פעם היו עושים טיפול אחרי 1,500 ק"מ, עכשיו זה השתנה. אם השר יקבע כל שישה חודשים, או כל יומיים, אין בעיה. אני לא רוצה להגביל את השר. אם יגיע למסקנה שאפשר לתקופות ארוכות יותר? בואו נעשה את זה.

גם בכלי רכב רגיל יש טסט כל שנה.

גם את זה צריך לתקן.

העניין הבטיחותי חשוב, לכן עשינו את זה.

השחיתות שסביב זה, אלוהים ישמור. בואו נתקן גם את זה. בכל מקום שיש ביורוקרטיה יש שחיתות.

אני יודע שההנחה הסמויה היא שאי-אפשר לסמוך על השרים, כי אין להם שיקול דעת רציני.

לכן יש להם מנכ"לים רציניים.

הנושא הבטיחותי חשוב פה.

שנתיים, זה מקובל עלינו.

שנתיים. אנחנו מדברים כעת על רישיון לכלי. יש שלושה סוגי רישיונות.

אולי הוא יקבע בדיקה מיוחדת כל שלושה חודשים?

יש בעיה נוספת: הוא נוסע על הכביש לצד כלי רכב רגילים.

תסמכו על השר.

הערה קצרה: המתחרים עצמם רוצים להגיע עם הכלי לקצה המגבלות שלו, הם מקפידים על תקינות הכלי שעה שעה.

אז הגורמים המקצועיים מסכימים שזה שנה.

אני סומך על השר. אם הוא צריך, הוא יקבע כל שבוע, תנו לו שיקול דעת. אולי הוא יקבע שהרישיון לשנתיים ואחת לשלושה חודשים בודקים שתי מערכות, למשל. קדימה.

אל תגיד קדימה.

אני קוראת את סעיף 7(א)-ד(1).

אני שואל: "פורמולה 1" – אין כלים כאלה על הכביש, אז איזה רישיון צריך?

אני מבינה שהכוונה לסוג הרכב: אופנוע, מכונית וכו'.

אני חושש שמישהו יגיד שהואיל ואין רכב כזה, לא נותנים רישיון.

רשום: "ככל הנדרש".

צריך להוסיף סעיף שאם מדובר בכלי תחרותי שמשמש רק לתחרות, הסעיף לא יחול.

בקטעי קישור הוא צריך מספר רישוי.

היום אתה מקבל רישיון ב', וכתוב "נהג וחמישה נוסעים". ב"פורמולה 1" יש נוסע אחד. הכול אחר. זה רק עניין ניסוחי. תבדקי שלא ניפול למכשול, שאם אין פה כלי כזה אי-אפשר לקבל רישיון.

הכוונה לכלי שנוסע על הכביש וגם מתחרה.

במירוצי ראלי יש מכוניות רגילות עם חיזוקים וכו', ועושים מירוץ. אם יש לי רישיון ל"סובארו" אני יכול לנסוע ב"אימפרזה טורבו".

הכוונה היא שאם אין לך רישיון רכב רגיל לא תוכל לנהוג במכונית מירוץ.

אבל אני רוצה שיהיה ברור מהניסוח שאם זה סוג של מכונית שאי-אפשר לקבל עליה רישיון רגיל, זה לא יהווה מכשול.

נגיד שאתה נוהג ב"פורמולה 1", עדיין לא תוכל לנהוג אם אין לך רישיון נהיגה רגיל.

ברור שכל אדם שנוהג נהיגה ספורטיבית צריך רישיון נהיגה לכלי רכב כלשהו. אבל כאן כתוב "רכב מסוג הכלי התחרותי...".

למשל בקרטינג לא צריך רישיון נהיגה. ילדים נוהגים.

הבנת למה כוונתי, רשמי לך את ההערה. זה ניסוח.

בסדר. אני ממשיכה וקוראת את סעיף 7(א)(2)-(3). ראיתי בתיק הערות לגבי כל הנושאים שבהם לשר יש סמכות לקבוע כללים. יש דברים שלגביהם יש התייחסות בכללי הנהיגה הספורטיבית. יש מקומות בחוק שמתייחסים לכללי הנהיגה הספורטיבית ויש שלא. סיכמתי עם משרדי הממשלה שנעבור על החוק לכל אורכו, נוציא את כל המקומות שבהם לשר יש סמכות לקבוע כללים, תקנות וכו' – ונראה איפה צריך התייחסות לכללי הנהיגה הספורטיבית.

אבל ברור שאם קובעים כללים רפואיים, זה בהסכמת שר הבריאות.

כן, זה לא ישתנה. אבל יש מקומות בחוק שמתייחסים לכללי הנהיגה הספורטיבית ויש שלא. אז נעשה עבודת רוחב ונבדוק זאת.

אני קוראת את סעיף 7(ה) רישה.

האם לא נגיע למצב שנאסור קרטינג? זו לא נהיגה ספורטיבית.

זה כן.

גם ילדים עושים קרטינג.

בפסקה (ה)2 זה מכוסה. נקרא את זה. אני קוראת את 7(ה)(1).

מותר לקבל רישיון בגיל 17?

הגיל הוא 17. הורדנו ל-17.

ויש הגדרה לכוחות סוס? צריך לכתוב זאת במקום כלשהו. אנשי משרד התחבורה, איך אתם מגדירים את ה-VHP?

גם בדיני התעבורה זה רק כוח סוס.

בדיני התעבורה אנחנו תמיד מדברים על סמ"ק, לא על כוח סוס.

כוח סוס זה HP. זאת השיטה הבריטית, זה קצת נמוך מזה. לדעתי תיצמדו לתקן אירופי.

תכתבי HP, שזה כוח סוס, Horse Power לפי התקן האירופי. אני רוצה ודאות בחקיקה, זה הכול.

אני קוראת את סעיף 7(ה)(2), פסקאות (א)-(ג).

בקרטינג לא מבקשים שום רישיון, הילד יצטרך רישיון לפי זה? ילד לא יכול לנהוג.

זה יותר על אופנועים.

יש אפשרות לקבוע שלדברים מסוימים יהיה רישיון למסלול.

תרשמי לך, שיהיה ברור שתהיה אפשרות כזאת. למשל מסלול קרטינג לילדים במהירות מסוימת, שלא יגידו ששם צריך רישיונות נהיגה.

לשר יש אפשרות לפטור מסוגים מסוימים.

צריך לבדוק שזה קיים.

אם אני רוצה לנהוג בזה, ואני לא נהגת מירוצים.

זה כמו מכוניות מתנגשות בלונה-פארק, שלא יצטרכו שם רישיון. זה משחק. אה נוסה במהירות של 30 קמ"ש על הרצפה בקרטינג, ונדמה לך שאתה מעל למהירות הקול.

החוק צריך להתייחס לאזרח הפשוט כמוני, שאוהב מירוץ אופנועים.

נהיגה ספורטיבית זה דבר גדול ורציני. ש מגרש שבו ילדים ונערים, ואת, וגם מנהלת הוועדה, יכולים לנסוע בו.

אני חושבת שחסרה הסכמת הורים לעצם הוצאת הרישיון. זה מופיע בהמשך, בסעיף 14, לעניין השתתפות בתחרות. אולי כדאי שההורים יסכימו לפני שהוא יתחיל ללמוד לנהוג על הדבר הזה? אולי יש לימוד מעשי, וילד בן 8,

בסדר, בהסכמת ההורה או האפוטרופוס. הכוונה לקטין בנהיגה ספורטיבית רצינית. לא מי שבא ללונה-פארק, שם לא יבקשו שיביא את ההורים.

רישיון נהיגה, הרישיון הפורמלי, המסודר, שיאפשר לו אחר כך את הכול.

אם קטין הולך למשהו משמעותי, הוא צריך את הסכמת הוריו וצריך רישיון. לגבי נהיגה בלונה-פארק, כולנו יודעים מה זה. גם היום אין רישיון, לא נעשה את זה לעסק ברישוי.

במקרה הזה לא צריך רישיון נהיגה, אלא יהיו מקרים שבהם המסלול עצמו יקבל רישיון.

לשר יש סמכות לפטור דברים מסוימים מכל החובות של רישיון בחוק.

ואז כל מי שנוהג בתנאים ההם לא צריך רישיון.

אבל ילד בן 10, עצם הוצאת הרישיון,

אנחנו לא רוצים להחמיר את המצב היום. בסוף ייקבע שלמכוניות המתנגשות בלונה-פארק צריך להביא את שני ההורים.

ילדים מקבלים רישיון נהיגה ספורטיבי בגיל 10, ואני חושבת שראוי שההורים יתערבו.

זו לא נהיגה ספורטיבית. הוא משחק בלונה-פארק, הוא ילד, זה צעצועים. את רוצה רישיון לקורקינט? זה יותר מסוכן. אם נופלים מזה, שוברים את הראש. ואם קופצים לכביש? שלא לדבר על רולר-בליידס וכל האחרים. גם סקי מסוכן.

הסכמת הורים לקטין, זה חתימת הורים או נוכחות? צריך להסביר את זה.

אם זה רישיון permit, הקטין צריך את הסכמת ההורים. יש דברים שפטורים, ואז אף אחד לא צריך.

כעיקרון, בסעיף 14(ב) נאמר שבעל רישיון למסלול לא ייתן לקטין לנסוע אצלו במסלול אלא אם כן יש אישור הורים. זה כבר קיים. כאן רוצים להקדים את ההסכמה כבר למתן הרישיון.

לא צריך. רק שיהיה ברור שילד שבא למסלול במתקן שעשועים לא צריך רישיון.

כאן השר יכול לקבוע זאת. השר רשאי לפטור.

לא מדובר כאן רק על קרטינג. מדובר על בן 12-17 שיכול לנהוג ברכב של עד 30 כוח סוס.

גם זה קרטינג.

לא, זה יותר מהיר, זה לא 10 קמ"ש. היום מחייבים זאת לגבי אופנוע.

השר יקבע, עם הרשות, מתי כן ומתי לא.

יש דברים קיימים. עד גיל 17, ברשיונות של טרקטורון או של אופנוע עד 50 סמ"ק, אנחנו דורשים הסכמת הורים, חתימת הורים.

אבל זו לא נסיעה בכביש או בדרך ציבורית. זו נסיעה במסלול סגור, הדבר היחיד שצריך להבטיח הוא שהוא לא יסכן את עצמו. הוא לא מסכן את הזולת. בדרך ציבורית מסכנים גם את הזולת. אז לגבי הסכנה לעצמו יהיו תנאים: עד גיל מסוים לא. הרשות תהיה מוסמכת לקבוע מגבלות.

נותנים לילד להחליט אם הוא רוצה ללכת או לא. לא להורים.

זה יהיה קבוע. יגידו שלמקום מסוים ילד בן פחות מ-15 לא הולך. מכוניות מתנגשות בלונה-פארק, לזה לא צריך הסכמת הורים ולא רישיון נהיגה.

לא בכוונה נקבע שילד לא צריך לקבל רישיון. זו כנראה טעות.

בכלל לא התייחסנו לשאלה של הסכמת הורים.

מוזר שילד בן שמונה יבקש רישיון בעצמו, בלי הורים, במקרים שכן צריך רישיון.

אני מציע את הדבר הזה: עד גיל 17 לא נוהגים נהיגה ספורטיבית עם רישיונות ולא כלום. עד גיל 17 נוהגים רק במקומות שבהם זה מתאים לפי הגיל. למשל השר יכול לקבוע שבמסלול למכוניות מסוימות מותר לנהוג מגיל 15, ובמקום אחר מגיל נמוך יותר. זו לא נהיגה ספורטיבית, זה שעשועים לילדים.

לא נכון, זו יכולה להיות נהיגה ספורטיבית. אולי זה איננו היום, אבל מחר ייקחו את אצטדיון טדי.

השר יקבע שאסור.

רוצים שהם יוציאו רישיון כמו שצריך, שגם לקטין יהיה רישיון.

מחר מכשירים במקום כלשהו מסלול קרטינג, שלפי סוג המכוניות וכו' שר התחבורה חושב שגם ילדים מגיל 10 יכולים לנהוג בו. את רוצה שכל ילד יבקש אישור?

אם כבר, זה צריך להיות בשיקול דעת לכלים מסוימים וכו', אבל לא באופן גורף לומר שילדים עד גיל 17 לא צריכים.

השר קובע מתי מותר ומתי לא, נהיגת ילדים היא בכלל לא בסיפור שלנו.

נהיגה ספורטיבית, יכול להשתתף בה מישהו שהוא למטה מגיל 17 אבל היא לא עומדת בכללים של פטור מרישיון לנהיגה ספורטיבית. לא יעלה על הדעת שילד בן 10 ייכנס לרשות המוסמכת ויבקש אישור.

אז הוא לא ישתתף. ילדים לא משתתפים בתחרויות נהיגה ספורטיבית, חוץ משעשועים לילדים.

החוק לא אוסר זאת.

אני מציע דבר פשוט: שר התחבורה יקבע את הכללים, הוא גם יקבע אם צריך רישיון או לא.

אפשר להתנות את הרישיון בהסכמת הורים אם זה לא אחד מהתנאים?

נראה לי שבכל מקרה אפשר שהשר יקבע שצריך הסכמת הורים.

אני רוצה להסביר: השר יקבע מתי צריך הסכמת הורים ומתי לא. כדי שלא לכל לונה-פארק יהיה צורך בהסכמת הורים.

אם יש פטור מרישיון נהיגה לגבי מסלול מסוים, זה סעיף 7(ב).

זה לא רק המסלול, זה גם סוג כלי הרכב. המכלול.

כן. אבל ילד בן 15, מותר לו להשתתף במירוץ אופנועים, נניח. במקרה הזה הוא כן ירצה רישיון נהיגה, ואז אנחנו רוצים הסכמת הורים.

בסדר.

אני קוראת את סעיף 7(ו) – זה באישור ועדת הכלכלה?

לא, אנחנו מחוקקים, שיהיה ועדת החינוך, התרבות והספורט.

יש כאן גם הערת ניסוח חקיקה, שמקובלת על משרדי הממשלה: אי-אפשר שהשר ישנה את החוק בתקנות. נוריד את סעיף קטן (ה) לתוספת לחוק, והוא יוכל לשנות את התוספת, באישור הוועדה. בתקנות הוא ישנה וזה יישאר בחוק 30 כוחות סוס? אי-אפשר.

אני קוראת את סעיף 7(ז)-(ח). הניסוח הזה לא ברור. הצעתי כאן ניסוח אחר, שמקובל על משרדי הממשלה: אחרי לפי סעיף זה, יהיה: "רישיון לנהיגה ספורטיבית לקטין שטרם מלאו לו 17 שנים, יצוינו התנאים האמורים בסעיף 4(ב) ברישיון" – התנאים זה הסכמת הורים. כלומר, תהיה אפשרות לאנשים במסלול לראות זאת ברישיון עצמו.

צריך להיות ברור שזה הורים או אפוטרופוסים.

כן, זה כתוב. כלומר, התנאים יירשמו ברישיון בכל מקרה, וכן הוא רשאי לקבוע תנאים נוספים לגבי קטין. כך יהיה יותר קל לבעל המסלול לראות את הצורך.


אני קוראת את סעיף 7(ט).

למה רק לשנה? אם אחד מקבל רישיון ל"פורמולה 1", מה אכפת לי שזה יהיה לחמש שנים?

בגלל בדיקות רפואיות חייבים לחדש רישיון לנהיגה ספורטיבית בכל שנה, כך זה נהוג בעולם, לא נשנה.

אבל יכול להיות שנתנה זאת רק בבדיקה הרפואית. אתה מחדש אגרה פעם בחמש שנים, ובכל שנה אתה עובר בדיקות. בסדר, תכתבי "עד שנתיים", השתכנעתי.

זה מנוגד לתקנים בעולם.

השר יכול לקצר לתקופה שלא עולה על שנתיים.

למה לקצר, סליחה שאני מדקדקת בקטנות.

למה לקצר, כשאפשר להעמיס ביורוקרטיה? למה שיהיו חיים קלים. הסרט "ניחוח אישה" זה המקרה היחיד שראיתי בו נהג עיוור, לא ראיתי אחרים.

הגורם המקצועי מסכים לשנה, למה להתווכח.

הרישיון יהיה לשנתיים, אבל יהיה כתוב שבתום שנה צריך בדיקה אישור רפואי, והוא יצורף. פחות ביורוקרטיה.

יותר קשה לבדוק ולפקח.

אפשר. השר יקבע בתקנות. שנתיים, אולי צריך כל חצי שנה?

למה לא שנה, כמו שמקובל בעולם?

ביורוקרטיה. גם כך האזרחים מטורטרים, השר יכול לקבוע גם שלושה חודשים.

הוא יכול להיצמד לכללים הבין-לאומיים.

אני לא רוצה להגביל את השר.

יום אחד קיבלתי הודעה שלא צריך לחדש את רישיון האקדח כל שנה. הייתי בהלם. שנתיים הלכתי לא מאופס. לא מאשרים לי רישיון כל שנה. זאת גישה נכונה, מינימום ביורוקרטיה.

אני קוראת את סעיף 7(י) ואת סעיף 8(א). זה הרישיון השלישי: כלי, נהיגה ושטח. אני קוראת את סעיף קטן (ב)(1)-(2).

אם יהיה מסלול על קרקע חקלאית? נניח שרוצים לעשות מירוץ על דרך כורכר?

זה ארעי. כאן זה מסלול קבוע.

אם זה קבוע, אני מסכים.

אני קוראת את פסקאות (3)-(4) בסעיף 8(ב). בפסקה (4) נעשה תיקון: "ההתאחדות המרכזת והמייצגת תחום נהיגה ספורטיבית הנוגע לעניין", כי צריך להיות ברור שזו התאחדות מסוימת.

אנחנו לא נותנים פה מונופול?

גוף כלשהו צריך לאשר שכללי הנהיגה הספורטיביים.

ההתאחדות מוכרת על-ידי משרד החינוך.

אי-אפשר לתת לגוף פרטי זכות וטו. אולי הרשות, לאחר שהתייעצה?

הרשות מאשרת את כללי הנהיגה הספורטיבית ומפרסמת אותם. נכתוב "הרשות", אחרי התייעצות.

כך זה גם בספורט.

אז "הרשות לאחר התייעצות עם ההתאחדות", הספציפית. אני משלימה את הקריאה. גם בהמשך נכתוב התייעצות עם מועדון הנהיגה ולא אישור שלו.


אני קוראת את סעיף 8(ג)(1)-(2).

איך יבדקו את יכולתו הכספית? הוא צריך להביא הצהרת הון? ערבות בנקאית?

זה דבר מקובל לחקיקה.

אני יכולה להסביר? מעבר לחשיבות שבהקמה ובתפעול נאותים של העסק, המסלול, יש אחריות כלפי מי שמגיעים למקום. זה עוד פן שבו חשובה היכולת הכלכלית.

אז אולי צריך חובת ביטח? ראינו מקרים שמכונית מירוץ עפה לתוך הקהל.

אני קוראת את פסקאות (3)-(5) בסעיף 8(ג). אני קוראת את סעיף 8(ד)-(ה).

גם כאן – שנתיים.

אני משלימה את קריאת סעיף 8. אני קוראת את סעיף 9(א)-(ב)(1).

מה זה כל גורם אחר?

אולי רשות מקומית.

אולי המשטרה, אם מחליטים לסגור קטע דרך.

אני קוראת את פסקה (2) בסעיף 9(ב). גם כאן צריך תיקון לגבי החלטת הרשות עם התייעצות בהתאחדות הרלוונטית. אני קוראת את פסקה (4)(א) בסעיף 9(ב).

ברור שהכוונה בדבר משמעותי? כי כל אירוע שמביא המונים יוצר פקקים. אם עושים אירוע כזה, יש הכבדה. אולי לכתוב "בלתי סביר"?

אני משערת שהמשטרה נותנת דעתה על כך.

המשטרה כפופה למינהל ציבורי. אין כוונה למנוע אירוע משום פגיעה כזאת, אלא להבטיח שנעשו הסידורים המתאימים, כמו הכוונת תנועה, אם היא נדרשת.

ברור שזאת המגמה. זה נרשם בפרוטוקול. הרי כל אירוע שמביא המונים יוצר בעיות בתנועה.

זאת הכוונה בסעיף הזה לגבי סדרי התעבורה. כאן לא מדברים על סגירת כביש ציבורי.

אני מראה תמונה של פינוי דרך לצורך מירוץ. זה מסביר איך זה נעשה.

שלא יהיה מי שיעתור לבג"ץ ויגיד שזה פוגע בסדרי התנועה באזור והוא מתנגד לסגירת הכביש, ולא משנה שהמשטרה מסכימה לכך. הבעיה היא משפטית, לא מהותית. מה יקרה אם מישהו יעתור לבג"ץ?

אני רוצה להגיב. לא בכדי הדגשתי שמדובר בסדרי התעבורה. סגירת כבישים מוסדרת בסעיף אחר ונוגעת לקטעי קישור, זה עניין אחר, שגם הוסדר בתקנות.

אני חושב שצריך להוציא את העניין של "וכי אין בקיום אירוע הנהיגה הספורטיבית כדי לפגוע בסדרי התעבורה באזור". קצין משטרה יביא בחשבון את כל השיקולים. וגם על סדרי התעבורה. נכתוב: "ניתן אישור קצין משטרה כי נעשו הסידורים המתאימים והובטחו סדרי התעבורה". אני לא רוצה שמישהו יעתור ויגיד שאתם לא רשאים.

הכול מידתי, גם בבג"ץ.

יגידו שהמשטרה חרגה מסמכותה.

זה שיקול דעת של המשטרה.

זה לא כתוב. לכאורה, אם זה פוגע בסדרי התעבורה, אין פה שיקול דעת למשטרה. הייתי רוצה לומר: "ניתן אישור של קצין משטרה שנעשו הסידורים המתאימים", וקצין המשטרה ישכנע.

צריך לדאוג לביטחון הציבור גם כשיהיה מירוץ.

אני רוצה שיהיה ברור, שלא יהיה עותר נודניק שעותר לבג"ץ ואומר שסגירת הרחובות פוגעת בסדרי התעבורה.

בכל מקרה הוא יוכל לעתור, עתירות לבג"ץ תמיד יהיו, והוא יבדוק אם זה מידתי.

לא צריך לנסח את זה כך שנותנים להם בסיס.

סגירת הכבישים לא מוסדרת בסעיף הזה. מן הסתם כשמקיימים אירוע גדול מגיע ציבור גדול מאוד, ויש להסדיר את התנועה – פקקים. גם לגבי חנייה יש לעשות זאת.

תוסיפי: "וכי לדעת קצין המשטרה האמור אין בקיום האירוע...".

"לדעת קצין המשטרה נעשו הסידורים המתאימים".

אין בעיה לדעתי, בענפי ספורט אחרים סוגרים אזורים.

יהיו אנשים שירצו למנוע את האירועים האלה, מאלף ואחת סיבות. אני לא רוצה לתת להם סעיף בחוק. הם יגידו: סתם סוגרים כבישים? כדי שאנשים ישתעשעו עם מכוניות?

מה עם סגירה לתחרות אופניים, ענפי ספורט אחרים?

אולי: "נעשו הסידורים המתאימים כדי למנוע פגיעה...".

הבעיה היא זאת: יכול להיות שתמיד תהיה פגיעה כלשהי בסדרי התעבורה. קביעה קטגורית שקצין המשטרה אומר שאין פגיעה, כשיהיו קצת פקקים – ברור שזה בלתי אפשרי. לכן צריך לנסח בצורה מתונה יותר.

מקובל. אגב, למה על דרך השלילה?

נכתוב "בלתי סבירה". גמרנו. פגיעה בלתי סבירה היא אם מחדרה עד גדרה אף אחד לא נוסע.

שוב, זה לא הסעיף של החסימה.

אבל אלה הפקקים שדיברת עליהם, זה כן רלוונטי.

אני קוראת את סעיף 9(ב)(4)(ב). אני קוראת את פסקה (5) בסעיף זה. אני קוראת את סעיף 9(ג)(1)-(4).

צריך לכתוב כאן "תהיה סבירה". "מזערית בלבד" – זה כאילו זניח.

אני קוראת את פסקאות (5)-(6). אני קוראת את סעיף 9(ד)-(ה). כאן הוצעה תוספת, שמקובלת על משרדי הממשלה: "היה הרישיון לקיומם של כמה אירועי של נהיגה ספורטיבית באותו מסלול מירוץ ארעי, יצוינו ברישיון המועדים שבהם התקיימו האירועים האמורים". אם לא כן, לא יודעים מהם המועדים.


אני קוראת את סעיף 9(ו).

שנתיים.

בסדר.

אני מבקשת להזכיר שזה מסלול ארעי.

הוא יכול להחליט שבכל פסח, בתנאים מסוימים, הוא יכול לחדש. בסדר, שנה אחת. אני יודע שאתם לא סומכים על השרים. המערכת הממשלתית חושבת שהשרים מושחתים או אידיוטים.

וזה עוד יותר חמור לגבי חברי הכנסת. רק העיתונאים חכמי הדור.

אני קוראת את סעיף 9(ז). אני קוראת את סעיפים 10-11. כאן יש תיקון שהוכנס על-ידי ועדת הכלכלה: "ואולם רישיון הנהיגה הספורטיבית, לפי הוראות סעיף 7, אינו ניתן כלל להעברה".

ברור.

לגבי סעיף 12, כאן יש נוסח חלופי. היה ויכוח גדול על נוסח הסעיף הזה בוועדת הכלכלה. כתוצאה מזה יש נוסח חלופי, שמוסכם על כל משרדי הממשלה, כך אני מבינה. הוא צריך לעבור עיבוד, אבל לפחות הכוונה תהיה ברורה:

12. (א) כלי תחרותי שניתן עליו לראשונה רישיון לכלי תחרותי וקודם למתן הרישיון כאמור לא רשם ולא ניתן עליו רישיון לפי הוראות פקודת התעבורה, לא יירשם ולא יינתן עליו רישיון לפי הוראות הפקודה האמורה".

כשרכב הוא רכב תחרותי, הוא רק רכב תחרותי. לא יהיה לו רישוי גם לפי פקודת התעבורה.

אם הוא צריך להגיע עד המסלול, הוא צריך נגרר? אין אפשרות לתת לו רישיון ארעי לנוע בכביש, גם אם זה לא מהווה סכנה?

זה מהווה סכנה.

יש היום רכב אספנות שבוודאי אינו עובר שום תקינה של היום. הוא לא עובר תקינה מודרנית של היום. אולי אפילו אין לו איתות. ובכל זאת נותנים לו לנוע בשעות מסוימות. צריך למנוע מצב שאם כלי רכב כזה צריך להגיע למסלול, וקובעים לו כמה כללים בסיסיים, שזה לא יהיה דווקא על-ידי נגרר. זה מייקר. אם יש תנאים שמאפשרים לו לנוע בלי גרירה? נניח כלי רכב שהוא מהסוג שמקובל במכוניות רגילות – "סובארו אימפרזה טורבו", יש גם גרסה שנעה בכבישים. יש לו חיזוקים, רק מושב אחד וכו'. למה שלא יגיע למסלול על הגלגלים שלו?

הוא גם נוסע על הגלגלים במסגרת מירוץ, בקטע הקישור, עם כל הציבור. אין בעיית בטיחות.

הוא יחייב בביטוח חובה גם בקטעים האלה.

שר התחבורה קבע שהוא לא רוצה שהכלי הזה יהיה על הכביש, זה משנה את כל נושא הביטוח.

שר התחבורה יכול לקבוע כללים. אני לא רוצה לסגור את האזיקים ולזרוק את המפתח למים. אולי השר יקבע שכלי כזה, בשעות מסוימות, עד למסלול, יכול להגיע על גלגלים. הגרירה הזאת עולה כסף.

נכון שיש עניין התקינה, ולעניין הזה משרד התחבורה מתנגד, כי יכול להיות שיש שינויים ברכב הזה. מעבר לכך, יש העניין של הפרעה לציבור. זו קבוצה של כלי רכב שמושכת תשומת לב.

גם בחורה שלובשת חצאית מיני מושכת תשומת לב.

לא באמצע הכביש.

גם עגלה עם סוס נוסעת בכביש.

לא בכביש מהיר.

לא אמרתי שהוא יכול לנסוע תמיד. צריך לתת לשר את האפשרות. אם הוא ישתכנע,

עמדת שר התחבורה היא שאי-אפשר. זה עבר המון נוסחים.

אז הוא לא ייתן.

יפסלו את העמדה הזאת שהוא יכול לאסור, כי יגידו שמרגע שהחוק אושר...

שר התחבורה, לגבי סעיף כזה, יכול לתת רישיון לנוע בדרכים אל ומעבר, בתנאים שיקבע.

אנחנו מבקשים להסתייג.

אני יודע שאתם לא סומכים על השרים ועל עצמכם.

גם המשטרה מבקשת להסתייג.

גם משרד המשפטים מבקש להסתייג.

גם משרד החינוך, זה משנה את כל החוק. גם מבחינת ביטוח, גם מבחינות אחרות.

רכב אספנות, נניח "פורד טי", התחילו לייצר אותו ב-1914.

כלי תחרותי הוא רכב מסוכן, לא כמו רכב אספנות.

מעבר לזה, זה כלי רכב שניתן עליו לראשונה רישיון לכלי תחרותי, זה מה שניתן עליו.

אני מציע שלשר התחבורה תהיה סמכות, זה הכול.

צריך לזכור שיש כאן פקודת ביטוח רכב מנועי. בזירה הזאת יש גם הפלת"מ.

יכול להיות שתצטרכו לקבוע הוראות מיוחדות שזה כן צריך להיות מבוטח. אני לא אומר איך. אסור ליצור איסור טוטלי, כי זה אבסורד.

ההיגיון שביסוד החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא להפריד בין תחבורה לספורט מוטורי. ספורט מוטורי הוא לא תחבורה, הוא ענף ספורט. הכלים שמשמשים בו הם כלי ספורט, לא כלי תחבורה.

נכון, אבל מה לעשות שאנחנו לא עיוורים.

הוא מדבר על נסיעת כלי הספורט בכבישים. הוא מדבר על העברת כלי מסוים במצב מסוים במעבר מסוים.

אין דרך להשגיח ולפקח.

נציגי שר התחבורה אומרים שהשר לא ייתן את זה.

רק כדי להראות כמה היושב-ראש צודק אני מזכיר לנציגת משרד התחבורה שב-1970 שר התחבורה עשה תקנות, לפי פקודת התחבורה, שאישרו מירוץ "פורמולה 1" בארץ.

השתנה משהו מאז.

זה היה חד-פעמי.

אני לא אומר שהשר יתיר, אבל לדעתי צריך ליצור מצבים. נניח שיש התכנסות של כל כלי הרכב במקום כלשהו, והמסלול מתחיל שני קילומטר משם. אז יצטרכו להביא את כל הגררים שוב?

כל משרדי הממשלה מתנגדים, זה יעכב את החוק.

תגידו שאתם לא סומכים על השרים.

לא סביר שלקטעי קישור יהיו כל כך הרבה מגבלות, אף שזה קטע קטן, וגם השר לביטחון פנים נדרש לכך, ואילו כאן, בקטעי דרך ארוכים,

אם עושים את זה, אז לפחות שיהיו כאן אותן המגבלות של קטע קישור.

בטח.

בטח לענייני ביטוח.

אם המירוץ הוא באור, במקום כלשהו, אז אפשר לנסוע ב"סובארו אימפרזה", שיכולה לנסוע 250 קמ"ש, ויש לה בלמים וכו'. העובדה שהוציאו לה את הכיסאות וחיזקו לה את הדפנות לא עושה אותה למסוכנת בכביש, ביום, יותר מכל כלי רכב אחר. אבל אתם רוצים שיסחבו אותה בגרר, שזה יעלה אלפי שקלים.

אז אתה מאפשר לו לנסוע בכביש מס' 1.

כלי הרכב יגיעו מכל הארץ. הביטוח יעלה יותר מהגרר.

זה סיכון לציבור.

איזה סיכון לציבור? מכונית כזאת מסוכנת יותר מכל מכונית אחרת? את לא יודעת במה מדובר ואת אומרת דבר שאין לו טעם. מכונית כזאת היא מכונית שהוציאו ממנה את המושבים, חיזקו אותה כדי שלא תתרסק. אגב, יש מכוניות כאלה שנעות בכבישים. "סובארו אימפרזה טורבו" אפשר לקנות כזאת בכסף. רק היא לא מחוזקת מבפנים, אז מה?

אני רוצה לומר את עמדת הספורטאים. אנחנו בדעה של המשרדים. הבלאי בנסיעה על הכביש יגמור אותנו.

מבחינתי, תביא אותה בגרר. אני רוצה ליצור מצב שאם פעם צריך משהו, לא נהיה במצב שזה בלתי אפשרי.

אני מהפיקוח על הביטוח במשרד האוצר. אנחנו תומכים בהצעה, בתנאי שיחולו עליה הכללים של הביטוח. ולא רק זה, כל התנאים של קטע קישור.

אנחנו מסתייגים בכל מקרה.

גם אנחנו.

גם אנחנו.

שלא תהיה אי-הבנה: רק חתימת השר לביטחון פנים תירשם כהסתייגות, או חתימת כל שר אחר. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. כל שר שרוצה להסתייג, אני רוצה לקבל מכתב בחתימתו. ואם אין שר, ראש הממשלה.

אני קוראת שוב את סעיף 12(א) בנוסח המוצע על-ידי הממשלה.

סעיף קטן (ב): "לא ינהג אדם בכלי תחרותי שניתן עליו רישיון כלי תחרותי אלא בנהיגה ספורטיבית, ואין ברישיון הכלי התחרותי כדי להוות אישור לכל שימוש בו שלא לצורך נהיגה כאמור". אנחנו נוסיף בסעיף קטן (ד) אפשרות של "למעט".

סעיף קטן (ג): "(1) על אף הוראות סעיף קטן (ב), כלי תחרותי שניתן עליו רישיון כלי תחרותי וקודם למתן הרישיון כאמור נרשם וניתן עליו רישיון לפי הוראות פקודת התעבורה" – זה המצב שקיים היום – "יותלה הרישיון אשר ניתן לפי הוראות הפקודה כאמור, ושר התחבורה, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע תנאים לביטול התליית הרישיון, ובלבד שהרישיון התחרותי...". זאת אומרת, בכל זמן נתון יכול להיות או כלי תחרותי או כלי נהיגה.

"(2) שר התחבורה רשאי לקבוע סוגי כלים תחרותיים לגביהם תחול הוראת פסקה (1) וכן סוגי כלים תחרותיים לגביהם יבוטל הרישיון שניתן לפי פקודת התעבורה" – לא יותלה אלא יבוטל – "משניתן לכלי התחרותי רישיון כלי תחרותי, משבוטל הרישיון כאמור לא ניתן יהיה לחדשו". כלומר, בסוגים מסוימים שהוא יקבע.

כעת, לפי החלטת הוועדה, מוסיפים סעיף נוסף, שבו ניתן סמכות לשר התחבורה, בהתייעצות?

לא, אני סומך עליו.

קטעי בקישור זה בהסכמת המשרד לביטחון הפנים.

אני מדבר על רישוי הרכב. זה שר התחבורה, אני סומך עליו, הוא קובע אם למכוניות יהיו בלמים או לא.

נקבע סמכות לשר התחבורה, בתנאים שיקבע, לאפשר תנועה של רכב בכביש רגיל, לא של נהיגה ספורטיבית. היושב-ראש רצה לכתוב: "ובלבד שישתכנע שלא ייגרם סיכון כלשהו לציבור". אנחנו מוסיפים את המגבלות של קטעי קישור, כבקשתכם. רשמתי את הבקשה שלכם להסתייגות.

שיהיה ברור שגם עניין הביטוח מוסדר.

כן. שר שמעוניין להסתייג, שיעביר הסתייגות בכתב, חתומה על-ידי השר.

אני חוזרת לנוסח הרגיל, וקוראת את סעיף 13. אני קוראת את סעיף 14(א)-(ב).

נדרשים שני התנאים במצטבר? למה? אם ההורה הסכים, זה מספיק, למה שיהיה נוכח? נרתק את ההורה למסלול?

למחוק את חובת הנוכחות?

אם ההורה לא יכול להגיע, הילד לא משתתף במירוץ?

אולי נעשה הבחנה בין גילים?

אם ההורה חתם, נגמר העניין.

השאלה היא אם אפשר לאמת את החתימה של ההורה?

שיביאו תצהיר מעורך דין, אבל למה ההורה צריך להיות שם?

אם ההורה נמצא, הילד מתנהג אחרת. כתוב: "או בוגר אחר שהוסמך על ידו". בכל זאת זה ספורט עם סיכון מסוים. כשיש דמות של הורה, זה אחרת. כתבנו גם "בוגר אחר שהוסמך על ידו". ברור שמישהו יביא את הילד.

אולי זה לא סביר לגבי נוער, אבל ילדים בני 8-10?

גם בגיל נוער, הרי עכשיו אמרו שצריך נהג מלווה בנהיגה רגילה, וזה מוכיח את עצמו.

זה סיפור אחר לחלוטין. אני מציע למחוק את הסעיף הזה, הוא מיותר לגמרי. זה לא בייבי-סיטינג. הוא כבר די מבוגר.

גם לגבי ילדים צעירים?

כן, ממילא ההורים יבואו אם זה ילד קטן. הילד יגיע ולא יוכל להשתתף כי לא הביא את ההורים? לא צריך.

אני קוראת את סעיף 14(ג)-(ד). אני קוראת את סעיף 15(א). הצעתי הצעה, וזה מקובל על הממשלה: יש בפוליסות ביטוח כל מיני דברים שיכולים לאיין את הדברים האלה – החרגות, התיישנות. לכן נוסיף סמכות לשר. נקבע שזה יהיה בהתאם לתנאים שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים, ובהתייעצות,

לא צריך, מספיק שר התחבורה.

זה שר החינוך, הממונה על החוק. לפחות נקבע התייעצות עם המפקח על הביטוח.

בסדר.

ועם משרד המשפטים?

לא צריך. בכל משרד ממשלתי יש יועץ משפטי, והוא כפוף למשרד המשפטים.

לגבי סעיף 14(א)(3), צריך שיהיה ברור שחובת הביטוח לפי ביטוח רכב מנועי היא רק לקטע הקישור. כרגע זה לא ברור. כתוב שאם הוא כולל קטע קישור הוא חייב פוליסת ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. אבל הפוליסה צריכה להיות רק לקישור. אחרת זה יעלה הרבה.

עכשיו התרתם לרכב גם להגיע לתחרות.

אבל היושב-ראש אמר שבקטע קישור יהיו אותם תנאים.

כולנו מבינים.

ננסח את זה, אל תדאגו.

הואיל ואלו אירועים מיוחדים, שאולי הפוליסות הסטנדרטיות לא מכסות כי יש החרגות, שיהיה ברור שהפוליסה היא כזאת שהיא מכסה את כל האפשרויות.

אז בסעיף 15 אנחנו נותנים לשר אפשרות לקבוע תנאים. אני קוראת את סעיף 15(ב)-(ג). אני קוראת את סעיף 16. כאמור, נעשה האחדה לגבי התאמה. נעבור על כל הסעיפים. אני קוראת את סעיף 17. נוסיף לכאן גם את סעיף 12.

אני קוראת את סעיף 18. האם להוריד את המילים "ככל שקבע השר"?

משאירים.

יש אי-אחידות בניסוח. גם זה מתייחס לכללי הנהיגה הספורטיבית, אם צריך.

לגבי סעיף 19, זה נראה לי אבסורד מוחלט. מותר לנהוג בשכרות בכלי רגיל?

הבעיה היא שפקודת התעבורה לא חלה. לכן צריך לכתוב זאת.

אז תכתבי שכל הסעיפים של פקודת התעבורה הנוגעים לכשירות של נהג יחולו.

לא, צריך לעבור סעיף-סעיף.

וצריך להוסיף השפעת סמים, סטרואידים.

אני קוראת את סעיף 19.

אני מציע לכתוב שהשר יקבע בתקנות כשירות לנהיגה ספורטיבית.

לא, זו הוראה,

אם היה לי זמן, הייתי מתווכח אתכם, אבל אין לי זמן.

אני משלימה את קריאת הסעיף. כפי שאמר חבר הכנסת כהן, חסרה כאן הוראה לגבי סמים. בחוק הספורט יש הוראה שאוסרת על ספורטאי להשתמש בתכשירים ממריצים, שזה לא לפי פקודת הסמים. יש הסכמה להכניס כאן סעיף שדומה לסעיף 6 לחוק הספורט, איסור שימוש.

שימוש לרעה בסמים אסורים.

אז אנחנו מוסיפים סעיף: אני מבהירה שאיסור על סמים הוא לפי פקודת הסמים הכללית. שכרות היא לפי פקודת התעבורה.

אני קוראת את סעיף 20. אני קוראת את סעיף 21(א).

זה קצת דרקוני, אבל זה למען בטיחות הציבור.

אני מתחילה בקריאת סעיף 21(ב).

באיזו עבירה מדובר בפסקה (1)?

זאת אחת ההערות. מייד אגיד את כל ההערות לסעיף הזה. אני משלימה את קריאת סעיף 21(ב)-(ג).

אני יוצא לכמה דקות וחבר הכנסת כהן ימשיך במקומי. תקבעו בית משפט. יש פה עבירה שהיא פשע?

כן, בסעיף 23 זה מפורט. זה הנוסח המקובל בצווי הפסקה מינהליים.

אני מבינה שזה מוסכם עליכם: לא ניתנה אפשרות למוציא הצו המינהלי לבטל אותו אם השתכנע שהבעיות הוסרו. אין סיבה שהאדם ילך לבית משפט אם מוציא הצו השתכנע. לכן מוצע להוסיף סמכות למוציא צו ההפסקה המינהלי, שהוא רשאי לבטל הצו בתנאים או בלי תנאים, אם הוכח שהסיבה להוצאת הצו הוסרה, ואם היה סיכון, שגם נעשה הכול למניעתו.

נרצה להתייעץ בעניין זה.

בסדר, אבל זה הרעיון הכללי.

לטעמי זה קצת דרקוני, אבל זה מחפש את טובת הציבור, אז נשאיר את זה כמו שזה.

לגבי "בשל מעשה המהווה עבירה לפי הוראות חוק זה": יש מצבים שנכנסים בסעיף קטן (א) שאינם עבירה לפי הוראות חוק זה, אלא לפי הוראות חוק אחר – למשל סיכון הציבור וכו'. במקרה כזה אי-אפשר לפנות לבית המשפט כדי לבטל את הצו? לא זאת הכוונה. צריך לנסח זאת קצת אחרת.

אפשר "עבירה לפי חוק".

הכוונה שלהם היתה שרק בית משפט יוכל לבטל את הצו. לכן אני שואלת.

אז להוסיף. כמו שאומר חברי עו"ד מנצ'ל זה קבוע בחוק הפרשנות, אז שלא יעלה שזה כאילו מסייג את חוק הפרשנות.

אמרו שזאת היתה הכוונה.

ייתכן שזאת היתה הכוונה, צריך לבדוק את זה.

גם לגבי התנאים: הוא יכול להסיר בתנאים, הוא יכול לקבוע לגבי הסיכון,

אם הוא לא ידע עובדה מסוימת והיא התגלתה לו, אז הוא משנה את הצו.

בסדר, הוסכם. אני קוראת את סעיף 22. במקום "רשאית למנות" יהיה "תמנה". בסעיף קטן (ב)(1) הצעתי לכתוב "שיש לו יסוד סביר להניח", אמרתם שתבדקו. אני משלימה את קריאת הסעיף.

בסעיפים האלה גם יש זמן מוגבל לעיכוב, יש הסדר.

לפי כל כללי המפקחים של משרד התחבורה.

זה לא בשטח שלנו. אלו מפקחים של משרד החינוך.

זה הסדר מיוחד לעניין הזה. אני קוראת את סעיף 23(א)-(ב).

בפסקה (9)...

אני מסבירה ליושב-ראש שהגענו לסעיף העונשין.

זה בסדר שזה בית המשפט המוסמך לדון בעבירה?

כתבנו שגם מי שהוציא את הצו מוסמך לבטל אותו אם התבטלו התנאים.

אתם לא הולכים לבתי משפט לעניינים מינהליים?

לא, צו הפסקה מינהלי זה משהו ספציפי.

אם מסכימים, בסדר. אני משפטן מהדור הישן.

בסעיף 23(ב), בפסקה (9) מוסיפים גם סמים. אבל צריך לבדוק מדרג ענישה. אני קוראת את סעיף 23(ג).

מה קורה למי שאין לו חגורת בטיחות, אין מאסר?

זו נהיגה בניגוד לכללי הנהיגה הספורטיבית.

אין לו סיכוי לשרוד.

אני קוראת את סעיף 23(ד). סברתי שזה עונש קל מדי לגבי חובת הביטוח, אם מישהו נוהג בלי חובת ביטוח,

תגדילי. נקבע שנה, או הקנס הגבוה. זה חמור.

אני רוצה שתשמעו את כל הצדדים לפני כן.

אסביר למה אנחנו חושבים אחרת. זו הענישה בפקודת ביטוח רכב מנועי. חששנו שאם נקבע מדרג ענישה גבוה יותר נאותת שמי שלא דואג לביטוח ברכב רגיל, זה פחות חמור ממי שלא דואג לפוליסה בכלי תחרותי.

אני עדיין חושבת שיש פה הבחנה נכונה. פקודת ביטוח רכב מנועי וחוק הפיצויים,

את צודקת.

בכל זאת אני רוצה להגיד את זה, לפרוטוקול. זה הסדר אחד עם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ושם יש "קרנית" ויש הסדרים,

חמור מאוד לתת לאדם לנסוע ברכב ספורטיבי בלי רישון, זה חמור בהרבה מסתם נהיגה. שנה מאסר. קנס גבוה.

בלי רישיון תקף זה שנתיים או סעיף 61(א)(3).

אז כך נקבע. זה מכוניות עם הספקים חדשים מאוד. אם לא יודעים לנהוג בהם מגיעים מייד ל-100 קמ"ש.

אבדוק את זה עם המחלקה.

לגבי הענישה, אני חושבת שזה צריך להיות כמו נהיגה בלי רישיון.

זה אפילו עוד יותר חמור. נהג שרגיל לנהיגה רגילה והוא נוהג ברכב כזה בלי אימון, יכול לעשות תאונה מייד. זה לא רק לגבי תאוצה.

זה לא הסעיף.

היושב-ראש אומר שזה משליך על חובת הביטוח.

המפעילים מחמירים מאוד בדברים האלה. בשטח אין הקלות.

אני קוראת את סעיף 23(ה). יש שלושה דברים שהצעתי להוסיף, ואני מבינה שזה מקובל: עוד עבירות על מי שלא מקיים צו הפסקה מינהלי ומי שלא משתף פעולה עם פקח.

אי-קיום צו מינהלי זו עבירה חמורה, הפקח פחות חמור.

עוד דבר...

אני קוראת את סעיף 24. אם זו עבירה חמורה, אפשר גם לצמיתות.

זה חמור מאוד. לא מספיק לתקופה שיקבע בית המשפט?

אם לא נותנים אפשרות לצמיתות, אין לבית המשפט סמכות לקבוע צמיתות.

זה חמור מאוד. זה נהוג בעולם? אני פוחד שזה חריף מדי.

לבית המשפט יש שיקול דעת. שיערער.

אני לא יודע, ברישיון נהיגה רגיל יש קביעה לצמיתות?

נשאיר לבית המשפט את שיקול הדעת, שיוכל גם לקבוע גם לצמיתות.

אפשר לקבוע 50 שנה, והסיכוי לחזור קטן.

כבר אחרי חמש שנים הוא לא חוזר.

בסדר, נוריד "לצמיתות". אפשר לקבוע תקופה כל כך ארוכה שהוא כבר לא יחזור. כשהוא ירצה לנהוג הוא יהיה עם פרקינסון.

לגבי סעיף 25, מוסכם כאן על כמה שינויים ניסוחיים: במקום "נציג השר" יהיה "עובד משרד החינוך, התרבות והספורט". וגם "עובד משרד התחבורה, לפי המלצת התחבורה" וגם "עובד משרד התעשייה המסחר והתעסוקה לפי המלצת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה". כך גם לגבי השר לביטחון הפנים.

נציג השר לביטחון פנים – זה לא חייב להיות עובד המשרד. זה יכול להיות קצין משטרה.

נוסיף: "לרבות קצין משטרה".

בסדר, נכתוב כאן "נציג שהוא עובד המשרד או קצין משטרה".

מספיק "נציג".

אבל לא רוצים שהשר ישלח מישהו מהתאחדות כלשהי, אלא מישהו שהוא עובד המשרד, שנוגע לעניין. לכן מנסחים זאת כך. אוסיף אפשרות שזה יהיה נציג המשטרה.

לגבי פסקה (6), נכתוב: "נציגי כל אחת מההתאחדויות שהוכרו לפי סעיף 4". את סעיף קטן (ב) נכתוב בתוך פסקה 2. יהיה סעיף קטן (ב) חדש, תיקון של ועדת הכלכלה: "חברי הוועדה המייעצת כאמור בסעיף קטן (א) שהם עובדי משרד ממשלתי או נציגי גופים יהיו בעלי מומחיות בתחום עליו מופקד אותו משרד ממשלתי". זה תיקון של ועדת הכלכלה.

חשבנו להוסיף סעיף שמדבר על ניגוד עניינים לוועדה המייעצת, שלא יהיה ניגוד עניינים.

לא מפריע לי, שיהיה סעיף ניגוד עניינים.

אז נוסיף סעיף ניגוד עניינים, הנוסח המקובל. אני קוראת את סעיף 26.

צריך להיות "ההוראות האמורות בשינויים המתחייבים". ומה אם למכונית אין איתות? אין ברירה, צריך "בשינויים המתחייבים".

צריך לחשוב על זה. מה לגבי קטעי קישור, למשל?

ומה אם אין אורות בלימה?

במקרה כזה צריך לבקש את אישור קצין המשטרה.

זה שאין איתות, זה יכול לגרום לתאונה.

זה קטע קישור.

לא קצין משטרה. מי שקובע איך נוסעים בקטעי הקישור הוא שר התחבורה. כשירות הרכב – במשטרה לא קובעים את זה. אתם לא גוף תקינה.

חוץ מהתקינה של הרכב יש העניין של הבטיחות ואת זה המשטרה קובעת.

אני מדבר על תקינת הרכב. היום יש תקנה שכל כלי רכב צריך אור בלם, או פסים זוהרים. נניח שלכלי הרכב הזה אין אורות כאלה, ולא פסים, אפילו אין לו איתות.

אז לא תאושר הנהיגה שלו בקטע קישור.

באמת? אז אף פעם הוא לא ייסע בקטעי קישור.

מלכתחילה הרעיון היה שהנהיגה בקטעי קישור תהיה לרכב שיכול להיות דו-שימושי.

ממש לא. אני לא מסכים.

אתה רוצה לקחת אחריות על כלי רכב כאלה?

יכול להיות שבמסגרת מירוץ יהיה קטע של כביש רגיל בין שני קטעי מירוץ. מה יעשו ב-2 קילומטרים כאלה? לשיטתכם נתקין לו את כל האבזור? זה לא הגיוני.

צריך להתחשב בשאר האוכלוסייה שנוסעת בכביש.

שר התחבורה יקבע את הדרישות. אולי הכביש ייסגר?

זה לא משרד התחבורה, זה המשטרה.

אנחנו מדברים רק על דרישות מכלי הרכב.

בקטע קישור, לגבי דרישות מהרכב זה שר התחבורה; לגבי הכביש – זו המשטרה.

אלו דברים משולבים, אי-אפשר לעשות הבחנה.

ואם המשטרה מחליטה שסוגרים את הכביש בקטע הקישור?

זה לא קטע קישור. קטע קישור זה רק כשהם נוסעים יחד.

ואם המשטרה מחליטה שאין סכנה שהם ייסעו עם המכוניות הרגילות?

יש סכנה בזאת. עמדת המשטרה היא שיש סכנה, לכן הם לא מאושרים היום.

באיזו מהירות הם ייסעו בקטע הזה? הם רוצים להגיע למקסימום.

המשטרה תקבע.

את טועה. בקטע קישור נוהגים כחוק.

אי-אפשר לנהוג כחוק אם כלי הרכב לא עומד בדרישות.

אם הוא נוהג כחוק בקטע קישור, גם הרכב צריך להיות כחוק. מהירות כחוק.

הוא לא יכול להיות כחוק.

לא רק המהירות, יש משמעות גם לאיתות. בכביש מס' אם 1, אם הנהג לפניך לא מאותת זה לא משמעותי?

רכב המירוץ שאנחנו מדברים עליו, שנוסע בקטע קישור, נראה לחלוטין כמו מכונית.

אז אין בעיה, הכול יחול עליו.

רכב שנוסע למצפה רמון לתחרות, מה אתו?

זה יסוד החוק. אנחנו חייבים להסתייג מכל החוק.

אלו הנקודות הקריטיות של החוק.

שאלוהים ישמור אותי מהביורוקרטיה של הפקידות הממשלתית.

בארצות-הברית המשטרה מאפשרת את כל המירוצים בלי חוק. מה אתם מסתייגים מכל החוק?

תנו לי אפשרות להחליט, זה הכול. כאשר רכב כזה עולה על הביש שר התחבורה יכול לקבוע באילו תנאים הוא יכול לעלות על הכביש. לגבי השימוש בקטע דרך, קצין משטרה יקבע. הוא יקבע שהם ייסעו רק בצד ימין, במהירות, לפניהם אחד מאותת ואחריהם אחד שצופר.

לא צריך לקבוע הכול. אפשר לקבוע שדרישות פקודת התעבורה יחולו,

למעט קטעי קישור.

למעט הדברים שיהיו שינוי.

ומה אם למכונית אין מגבים או פסים זוהרים? היא לא תיסע?

אז שייסע בגשם?

אולי זה אוגוסט? נניח שאין אור בלם.

לגבי קטעי קישור, עדיין לא גובשו כל הכללים שיכולים לחול, ויש הסדר בחוק שמפנה לתקנות שייקבעו. אני מציעה שיחשבו על זה קצת יותר משתי דקות בוועדה.

את סומכת על קציני משטרה?

סעיף 32(א)(6) מדבר על תקנות שיותקנו לעניין נהיגה בקטע קישור.

בסדר גמור, אבל את כותבת בסעיף 26.... "יחולו הוראות התעבורה"...

זה יהיה נפלא. אבל לא לפטור באופן כללי. מדובר כאן בחיי אדם.

תתקדמי.

מה שנאמר עכשיו הוא שלכאורה בסעיף התקנות יש לשר סמכות להתקין, אבל אם אומרים בסעיף 26 שהכללים של פקודת התעבורה יחולו, לכאורה לא נותנים לשר אפשרות להקל.

אז לסייג בכפוף לתנאים בתקנות.

זה מה שהיושב-ראש אומר.

הוא השאיר כל הסמכות לשר התחבורה. אני מציעה שזה יפנה לסעיף המסייג בכפוף לשינויים שייקבעו.

אני מסביר: בקטע כביש בדרך כלל חלות כל הוראות פקודת התעבורה, למעט אם השר ייתן פטור מדברים מסוימים, המתחייבים מנסיבות העניין. הוא יקבע תקנות.

אז נקבע שר אחד.

שר התחבורה, ברור. אם אין אור בלם, אז כלי הרכב ייסע רק ביום.

אבל אולי שר התחבורה יסכים לאשר נסיעה בלי אור בלם, בתנאי שהמשטרה תציב חלופה אחרת – רכב מלווה, למשל? לכן זה לא יכול להיות שר התחבורה בלבד.

אז שני שרים, תגידו מי.

קודם כול, יש כאן שני נושאים שונים: ראשית, התקינה של כלי הרכב. שר התחבורה יכול לומר שכלי רכב כזה, בשעות ובמקומות שבהם זה יותר, יכול לנסוע בלי אור בלם ובלי פסים זוהרים או מחוונים. לעומת זאת המשטרה צריכה לקבוע אם קטע הכביש המבוקש מתאים לנסיעה כזאת באותה עת.

לכן שני שרים.

אנחנו מסמיכים את שר הספורט. אז נכתוב ששר הספורט, בהתאם לסעיף 6, יכול לקבוע,

לא, זו תקינה של כלי רכב.

זו המשטרה.

אני מבקש לא לדבר. אם אנחנו קובעים את הסעיף כמות שהוא כל המכוניות חייבות להיות מצוידות בכל האביזרים, כולל ABS, למשל, שיכול להיות חובה, או חגורות בטיחות, כריות אוויר – אלף דברים של פקודת התעבורה. אלו כלי רכב מיוחדים, שאין להם האבזור הזה. לכן, לכאורה, בלי אפשרות להקלה הם לעולם לא יעלו על הכביש.
קודם כול צריך לקבוע הקלות בתקינה. אחר כך אפשר לומר שזכות המשטרה לקבוע סייג נוסף לגבי המיקום והתוואי של הנסיעה, בתנאים מסוימים. אלו שני דברים שונים.

לגבי כלי הרכב, מי יקבע את ההקלות?

רק שר התחבורה. שר הספורט לא מבין בזה. שר התחבורה מבין בתקינת כלי רכב. הוא יודע מה צריך כלי רכב.

צריך שיתוף פעולה, אחרת המשטרה לא תוכל לבצע.

שר התחבורה, בהתאם להוראות הקיימות היום.

אז שר התחבורה, בהתייעצות עם השר לביטחון פנים.

ולגבי הכביש? אגיד לפרוטוקול מה סוכם.

סוכם על-ידי מי?

על-ידי הוועדה, הוועדה קובעת.

את יכולה רק לייעץ, אנחנו צריכים להחליט.

רציתי לוודא שאתם לא חושבים שאנחנו מסכימים, כי אנחנו לא מסכימים.

לא עלה על דעתנו שתסכימו. הרי אתם תציבו כל כך הרבה תנאים שזה יהיה בלתי אפשרי.

ואז יגידו שזה לא בסדר, שהתקנות שלנו בלתי סבירות, בבג"ץ. אני מעדיפה שהחוק יגיד. אם זה לא סביר, שיגידו בחוק.

למשל, דיברת על פנס. יושב כאן נציג של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דיברת על אור בלם כלאחר יד. אני רוצה לראות נהג בלי זה.

כשמובילים דוברה ששוקלת 100 טון, יש לה איתות?

המשטרה נוסעת לידה.

יש לה רכב ליווי מלפנים ומאחור.

אז אולי גם פה תתנו את האישור בזה. אמרתי שלא?

כתוב רק "התייעצות".

לשיטתכם, גם עם רכב ליווי וגם אם אדם ילך עם דגל לפני המכונית, והמכונית תיסע קמ"ש יהיה אסור, כי אין איתות ואין פס זוהר ומגבים.

זה לא סביר, אדוני. דוברה כזאת נעה לעתים רחוקות, עם כל הפקקים. כאן מדובר על כמה כלי רכב.

רבותי, אני מבקש שקט. היום ב-15:00 הישיבה תימשך. מי שרוצה יבוא, מי שלא רוצה לא יבוא.

אין באפשרותנו להשתתף.

אין נוכחות חובה. הכנסת עומדת להתפזר בעוד שבועיים. אם לא היינו בלחץ הייתי קובע את זה לשבוע הבא. אין לנו זמן. החוק צריך להיגמר. מי שיכול יבוא ומי שלא יכול לא יבוא. אני מניח שבמחלקה המשפטית יש יותר מעובד אחד. מה לעשות, אנחנו עובדים בלחץ. כולנו בלחץ.

אני רוצה להדגיש שעד השעה 15:00 לא יהיו תשובות למרבית הדברים שאנחנו צריכים לבדוק ולנסח.

על ניסוח תוכלו לשבת גם אחרי השעה 15:00. לגבי דברים אחרים, תעשו מה שאתם רוצים. היום ב-15:00 תימשך הישיבה בנושא הספורט המוטורי, עד אז אתם פנויים כל אחד לעיסוקיו, כל מי שיבוא ברוך הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.