PAGE
ועדת החינוך, התרבות והספורט
1
30/11/2005


הכנסת השש-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 512

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
‏יום רביעי, כ"ח בחשון התשס"ו (30 בנובמבר, 2005), שעה 09:00

1.

אי יישום חוק השילוב, של חה"כ גלעד ארדן

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר
גלעד ארדן


גילה פינקלשטיין

כרמלה איגל
-
מנהלת האגף לחינוך מיוחד, מפקחת ארצית – שילוב, משרד החינוך, התרבות והספורט

לאה שקד
-
ממונה על חינוך מיוחד, משרד החינוך, התרבות והספורט

עו"ד יבינה זכאי-בראונר
-
לשכה משפטית, מש' החינוך, התרבות והספורט

יואב אזולאי
-
מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך, התרבות והספורט

מוהנא פארס
-
מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך, התרבות והספורט

עטילה כמאל
-
דובר משרד החינוך, התרבות והספורט

יונתן רגב
-
רפרנט חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

נוגה קופולביץ
-
פסיכולוגית לגיל הרך, משרד הבריאות

עו"ד אדי ווייס
-
סגן היועמ"ש, משרד הרווחה

עופרה דונסקי
-
משנה למזכ"ל הסתדרות המורים

שלמה קרפ
-
סגן יו"ר ארגון ההורים הארצי

מלכי איציק
-
חברת הנהלת אלו"ט, ואם לילד משולב בחינוך הרגיל

עו"ד תרצה ליבוביץ
-
לשכה משפטית, ארגון בזכות

גדעון בן-דרור
-
יועץ לוועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

אירית שלהבת

אי יישום חוק השילוב

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר היום הצעתו של חבר הכנסת גלעד ארדן בשל אי-יישום חוק השילוב. בבקשה, אדוני המציע.

תודה אדוני היושב-ראש. חוק השילוב הוגש בזמנו על-ידי חבר הכנסת אורלב ועבר בכנסת. הוא נועד לאפשר לילדים עם לקויות למידה להשתלב במערכת החינוך הרגילה ולהמשיך לקבל אותם תנאים או עזרים שקיבלו במערכת החינוך המיוחד – אם זה סייעות או טיפולים פרה-רפואיים. זה מגדיל באופן משמעותי מאוד את הסיכוי של הילדים הללו לגדול ולהיות מבוגרים נורמליים המשתלבים בחברה.


לצערי הרב, משרד האוצר בתוכנית הכלכלית הראשונה רצה להקפיא את החוק הזה. הוקמה כאן ועדה, שאני ישבתי בראשה, שלא קיבלה את בקשת האוצר והחוק נכנס לתוקפו. דא עקא, האוצר חשב שיוכל לנצל סעיף כלשהו בחוק ולתקצב את החוק בשיעור נמוך ביותר. אני עתרתי לבג"ץ ביחד עם חבר הכנסת יצחק הרצוג, ובג"ץ פסק פסק-דין תקדימי למדי, שהאוצר חייב לתקצב את החוק הזה ב-120 מיליון שקלים בשנה לכל הפחות. זאת ההערכה המינימלית שמשרד החינוך הציג כסכום הנדרש ליישום החוק, לפחות לגבי התלמידים שמבחינתם זה הכרחי.


לצערי הרב, גם מתחקירים עיתונאיים וגם מטענות של הורים, אנחנו שומעים שהחוק הזה עדיין לא מיושם כפי שצריך.

באיזה שנה היתה פסיקת הבג"ץ?

בשנה שעברה, 2004.

גברת ליאה נתן-מרציאנו הגישה את הבג"ץ.

כפי שאמרתי, גם אני הגשתי אותו.

נדמה לי שהיא הגישה לפניכם, ואחר-כך אתם.

הגשנו ביחד איתה עתירה לבג"ץ.

כזכור לך, עמדתי בראשות הוועדה לפניך ואחר-כך התפטרתי.

רבותי, הזמן שלנו קצר ואני רוצה לשמוע גם את תגובת הגופים המבוקרים.

חשבתי שכיוון שמדובר באחת האוכלוסיות החלשות ביותר במדינה, חשוב שנברר היטב אם מערכת החינוך ומשרד האוצר מקיימים את החוק הזה כלשונו, לכן ביקשתי לקיים את הדיון.

לפני שחבר הכנסת גלעד ארדן עמד בראשות הוועדה, חבר הכנסת אילן שלגי מינה אותי לעמוד בראש הוועדה המשולבת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הכספים במטרה לטפל בחוק הזה.

והתפטרת.

באתי לכנסת לעזור לילדים ולא לפגוע בילדים. לרוקן את החוק הזה מתוכנו ולהוציא את נשמת החוק, לא לתת שירותים פרה-רפואיים, לא לתת תקציבים – משמע לפגוע בילדים, ולכן התפטרתי, ואז זה עבר לראשות חבר הכנסת גלעד ארדן.


כאשר עמדתי בראש הוועדה ישבתי במשך שעות עם משרד האוצר. המפקחת גברת רות פן אמרה שמשרד האוצר הבטיח לה להעביר 250 מיליון שקלים. הצעתי הצעה טובה, שלא התקבלה, שניישם את החוק על שכבה אחת או על שתי שכבות גיל ולא על כל השכבות, וכך יוכלו לעמוד בזה. אבל לא קיבלו את הצעתי ולא היה לי ברירה אלא להתפטר מהוועדה. כבר אז היו בעיות.

רבותי אנשי משרד החינוך המופקדים על העניין, מישהו רוצה לומר דבר מה?

אני ממונה על השתלבות תלמידים על הרצף באגף לחינוך מיוחד.

שמעת את המציע ואת חברת הכנסת פינקלשטיין.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. כפי שאנחנו תופסים את פרק השילוב, שהוא תוספת לחוק החינוך המיוחד, החוק מתייחס למגוון רחב של תלמידים עם צרכים מיוחדים, לאו דווקא תלמידים עם לקות למידה, וכך אנחנו עושים. היום במערכת החינוך הרגילה משולבים ילדים עם צרכים מיוחדים.

גם עם תסמונת דאון.

כ-73,000 תלמידים עם צרכים מיוחדים משולבים במערכת החינוך הרגילה, כשההתפלגות שלהם מבחינת אפיון התפקוד: ילדים עם מנת משכל גבולית, לקויי למידה, ילדים עם עיכוב התפתחותי או עיכוב שפתי, ילדים עם פיגור קל ובינוני, ילדים עם אוטיזם, ילדים עם שיתוק מוחין ונכויות פיזיות קשות, תלמידים עם חרשות וכבדות שמיעה, ילדים עם לקות חושית של עיוורון, תלמידים עם הפרעות נפשיות או עם הפרעות התנהגות. כולם מקבלים טיפולים במסגרת תוכנית לימודים יחידנית למערכת החינוך הרגילה. אנחנו מדברים עכשיו על פרק השילוב, כלומר על 73,000 התלמידים שהזכרתי הלומדים במערכת החינוך הרגילה.

כמה מהם שולבו מאז תחילת החוק, כמה נתווספו?

חבר הכנסת ארדן טוען שלא מספיק שמשלבים אותם, אלא הם צריכים לקבל תוספת שעות הוראה ולימוד ושירותים מיוחדים. השאלה אם הם מקבלים או לא.

בוודאי.

73,000 זה אלה שהגדרת עכשיו?

כן, דיברתי על 73,000 תלמידים המשולבים במערכת החינוך הרגילה, על הרצף של גילאי גן, יסודי וחטיבות ביניים.


לגבי שעות השילוב – אפשר לראות על-פי הנתונים שבתשס"ה התקבלה תוספת של 100 מיליון שקלים למטרה זו.

זה עדיין הפרה של החלטת בג"ץ. בג"ץ קבע שיש להעביר 120 מיליון שקל בשנה.

על ההפרות של בג"ץ, אם כן או לא, תדבר גברת יבינה זכאי-בראונר, היועצת המשפטית. יש יישום הדרגתי. לקראת תשס"ה התקבלה תוספת של 100 מיליון שקל, מתוך תכנון הדרגתי, ואז החלנו את תוכנית השילוב על אוכלוסיות נוספות, מגזרים נוספים שלא נכללו קודם לכן, כמו המוכר שאינו רשמי, השלמה של מסגרות בחינוך הרשמי וגני ילדים בגילאי 3-4, הוספנו משרות של פסיכולוגים ו-370 משרות של סייעות ועזרים מסייעים.


לקראת תשס"ו התקבלו עוד 30 מיליון שקלים ואז התחלנו במשהו מהפכני מעניין מאוד. כיוון שהבנו שהתפלגות התלמידים במערכת החינוך הרגילה לא שוויונית, כלומר יש מסגרות רגילות שמשלבות תלמידים עם לקויות משמעותיות יותר, החלנו בהקצאה דיפרנציאלית כמדיניות, כדי לתגבר תלמידים עם לקויות משמעותיות, קרי: ילדים עם אוטיזם, ילדים עם CP (שיתוק מוחין) ונכויות פיזיות קשות וילדים עם פיגור יקבלו תגבור של עוד כשעה מעבר לתגבור של ההקצאה הישירה במסגרת הרגילה. את המדיניות הזאת אנחנו מתכוונים להעמיק בשנים הבאות. כבר ב-2006 אנחנו מקווים להעמיק מאוד את ההיקף וגם להרחיב את זה על אוכלוסיות משמעותיות נוספות. עיוורים וחרשים גם בעבר תוקצבו דיפרנציאלית. השנה הצבנו את הרף שלהם כרף אליו אנחנו רוצים להוביל את הלקויות המשמעותיות.


ההחלטה על תוכנית השילוב מתקבלת על-ידי צוות מקצועי בתוך בית-ספר רגיל, כאשר הזכאות לשילוב מתקבלת בוועדת השילוב, בדיוק כפי שפרק השילוב הורה לנו. יושב-ראש ועדת השילוב הוא מנהל המסגרת בבתי-ספר ויש הרכב שנקבע על-פי חוק. אנחנו דואגים להטמיע את זה ועוסקים בזה באופן שוטף.


בחודש מאי 2005 פרסמנו חוזר מנכ"ל שמתייחס כבר לכל השינויים ופירטנו סוגי תמיכות. חלק מהתמיכות מתייחסות גם לסיוע מסוג סייעת, וכאן היו תוספות משמעותיות ביותר מבחינת היקף השעות. הגדרנו את ארבע רמות התפקוד של תלמידים כדי שיוכלו לקבל מה שמגיע להם.

אני מבקש שהיועצת המשפטית תאמר האם לדעתכם אתם עומדים בפסיקת בית-המשפט העליון.

יש טעות משפטית החוזרת ונשנית על-ידי ארגונים ואזרחים, ונדמה לי שחבר הכנסת ארדן קצת נתפס לטעות הזאת. היה דיון נוסף במסגרת אותו בג"ץ.

המדינה ביקשה דיון נוסף?

המדינה ביקשה דיון נוסף. במסגרת אותה החלטה אמר השופט מצא כמדומני - - -

בדעת מיעוט או בדעת הרוב?

השופטים האחרים – השופט ריבלין והשופטת פרוקצ'יה – אמרו: אני מסכים, אני מסכים.

היו שלושה שופטים בדיון נוסף?

כן, יש לי את ההחלטה, אני יכולה למסור אותה לוועדה.

הבקשה לדיון נוסף נדחתה.

המדינה סברה, כפי שסברו גם ארגונים, שפסק-הדין הראשון בבג"ץ קובע למעשה שהמדינה מחויבת להקצות סכום קונקרטי לתקצוב השילוב, של כ-120 מיליון שקל, כפי שנקב חבר הכנסת ארדן, הסכום שהיה נקוב במכתב השרה – דרך אגב, מכתב פנימי של שרת החינוך אל שר האוצר.


המדינה אמרה בבקשה לדיון נוסף שלא יתכן, וזה אכן תקדימי, שבג"ץ יחייב את המדינה להקצות סכום קונקרטי. מדובר בנושא שהוא בשיקול דעת. אמר השופט: "הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות". העתירה היא הבקשה לדיון נוסף. "אינני סבור כי נפסקו בפסק-הדין ההלכות להן טוענת המדינה. אין בידי לקבל את טענת המדינה" – שאגב, היתה גם טענה משותפת לעותרים – "כי פסק-הדין חייב אותה להקצות סכום כסף קונקרטי כתוספת לתקציב השילוב. בית-המשפט קבע, כזכור, כי על המדינה להקצות סכום שיהיה בו כדי להפעיל את החוק. לדעתי יש להבין דברים אלה כמתייחסים רק לסדר גודל מספרי ולאו דוקא לסכום מסוים. משמע שפסק-הדין התיר למדינה שיקול דעת".

האם בפסק-הדין המקורי שעליו ביקשו דיון נוסף לא נזכר שום סכום? למה נזעקה המדינה?

זו הפרשנות שלכם לדברי השופט מצא? 30 מיליון שקל זה סדר גודל של 120 מיליון שקל?

זה מזכיר את הבדיחה הידועה: אתה צודק, אתה צודק וגם אתה צודק. הם נתנו שתי החלטות סותרות.

לא. השופט מצא בסדר גמור. הוא אמר שזו מסגרת של סדר גודל תקציבי. שרת החינוך אמרה שכדי להפעיל את החוק נדרשת תוספת תקציבית של כ-120 מיליון שקלים בשנה לכל הפחות.

האם יש בידך פסק-הדין ותוכלי להתייחס לפסקה שבה מדברים על מספרים?

כן, אדוני, יש לי את פסק-הדין. אבל היה דיון נוסף.

השופט מצא החליט, שמה שהחליטו למעשה לא החליטו, ולכן דחה את הבקשה לדיון נוסף.

לא כך אני מבינה את החלטתו. השופטת דורנר דיברה בזמנו על סכום של 120 מיליון שקלים, שנלקח מתוך מכתב פנימי של שרת החינוך.

120 מיליון שקל בשנה.

לא בשנה.

600 מיליון שקלים בפריסה של 5 שנים, זה 120 מיליון שקל בשנה.

אצטט מדברי השופטת דורנר, האומרת: "על המדינה להקצות מייד בשנת הלימודים תשס"ד סכום אשר יהיה בו כדי להפעיל את החוק, ולו ברף מינימום, ברוח האמור בסיפה למכתבה של שרת החינוך".

"ברוח האמור" – זה לא אומר להיצמד בדיוק למספרים.

אנחנו לא מתווכחים על 10 מיליון.

לכאורה מתוך שמיעת הדברים עד כה אפשר היה להבין, אני לפחות הבנתי כמי שחדש במאטריה, שפסקו שיש לתת 120 מיליון שקל לכל הפחות, ולא היא. אמרו: "ברוח מכתב שרת החינוך".

הוויכוח אחר.

אני מבקשת להשלים את הטיעון שלנו. אנחנו נסמכים על פסק-הדין בדיון הנוסף.

את אומרת שזאת הפרשנות הכי מוסמכת של פסק-הדין.

זאת גם ההחלטה האחרונה, ההחלטה הסופית.

זאת לא החלטה סופית. את אומרת: מי לנו פרשן טוב יותר מאשר בית-המשפט עצמו, שמפרש את האמור ומבהיר מה נאמר.

דבר שני, לא נכון לומר שלא נתקבלה שום תוספת תקציבית לתקצוב חוק השילוב. המערכת הקצתה 400 מיליון שקלים עוד לפני שהוכנס פרק השילוב בחוק.

למה היה צריך את פסק-הדין? הרי פסק-הדין אומר שהמדינה לא בסדר. לכאורה אם הכול בסדר דין העתירה היה להידחות, וההערה של השופטת דורנר, שצריך להקצות ברוח מכתב שרת החינוך, היתה צריכה לא להיאמר.

אנחנו מעבר לשלב הזה. בג"ץ אמר את שאמר, ואכן האוצר הקצה כסף נוסף ליישום חוק השילוב.

כמה הוקצה?

נמצא כאן נציג משרד האוצר שיוכל לתת נתונים מדויקים.

בשנת הלימודים תשס"ה הוקצתה תוספת של 100 מיליון שקלים.

זה ברוח מה שאמר בג"ץ.

ועוד 30 מיליון שקל יוקצו מדי שנה בשנים תשס"ו-תש"ע. בסך הכול, ב-5 שנים יוקצו עוד 250 מיליון שקלים.

חבר הכנסת ארדן, אם אלה פני הדברים, שבית-המשפט העליון אמר "ברוח האמור במכתב שרת החינוך" ובדיון נוסף קבע שזה לא סכום קצוב אלא "ברוח" ויכול להיות על-יד, והמדינה מקצה 100 מיליון שקל, מה לך כי תלין?

יותר מ-100 מיליון שקל.

אני לא יודע מה זה "רוח האמור במכתב שרת החינוך". שרת החינוך הרי לא מומחית לשילוב, אלא לקחה את העמדה המקצועית של האגף שלה, כמה עולה ליישם את החוק הזה. דרך אגב, הנתונים האלה נמצאים במשרדי. הם אמרו שכדי ליישם את החוק נדרשים לכל הפחות כ-600 מיליון שקלים ב-5 שנים, אם נוסיף את שכבות הגיל שצריך להחיל גם עליהן. 600 מיליון שקלים לעומת מה שאומר משרד האוצר – 100 מיליון ועוד 5 כפול 30 מיליון, או 4 כפול 30 מיליון – זה פער משמעותי.

זה 250 מיליון שקל.

250 מיליון שקל בשנה?

לא.

אז דיברו על 250 מיליון שקל בשנה.

אולי בשנים הבאות ירווח לקופת המדינה ויהיה תקצוב נוסף.

לא, הוא אומר שהם מוכנים להוסיף רק 250 מיליון שקל ב-5 שנים.

האם אתם נעולים, ב-5 שנים לא תתנו אף גרוש יותר? יש החלטה כזאת? האם נתקבלה אצלכם החלטה שבעתיד לא תתגברו את הסעיף הזה, כלומר תינתן תוספת של 30 מיליון שקל מדי שנה וזהו?

30 מיליון בעוד שנה זה תוספת. בכל שנה יתווספו עוד 30 מיליון שקל, עד שנת תש"ע. בסך הכול לעומת תחילת התהליך, לעומת תחילת שנת תשס"ה תהיה תוספת של 250 מיליון שקל בסוף התהליך.

כמה היה קודם לכן?

כ-400 מיליון שקל.

בסך הכול זה 650 מיליון שקל.

בסך הכול, אבל הדיון היה על התוספת, לא על ההתחלה.

נאמר שייתנו 250 מיליון שקל בשנה.

אני עורכת-דין בארגון "בזכות". אנחנו יזמנו את חוק השילוב, וגם הגשנו בג"ץ משלנו, וגם עקבנו כמובן אחר הבג"ץ של גברת מרציאנו וחבר הכנסת ארדן.

אני לא נותנת שום תוספת תקציבית. זאת היתה עמדתה בהתחלה. במסגרת הבג"ץ אמרה המדינה: טוב, אני מוכנה לתת על פני 5 או 7 שנים סך של 250 מיליון שקלים. בית-המשפט דחה את העמדה הזאת, ובהסתמך על מכתב שרת החינוך, שמדבר על 600 מיליון שקל בפריסה על פני 5 שנים, קבע את שקבע. כלומר, עמדת המדינה, שאומרת שתתן עכשיו 250 מיליון פרוס על פני כמה שנים, נדחתה.


עכשיו המדינה אומרת שבשנה הראשונה תתן 100 מיליון שקל – זה ברוח האמור במכתב שרת החינוך לשנה אחת. אנחנו לא מתווכחים אם זה 100 או 120 מיליון שקל. אבל איך אפשר שאחר-כך מייד חוזרת המדינה לעמדתה המקורית שנדחתה על-ידי בג"ץ?

הבינותי.

השאלה אם יש לנו דוגמאות למקומות בהם יש פגיעה בשל היעדר תקצוב.

אין ספק שיש פגיעה.

אם אכן יש פגיעה אולי נחזור שוב לבג"ץ.

אני נציגת אלו"ט – ילדים אוטיסטים שמשולבים במערכת החינוך הרגילה. החוק בעיקרו נועד לסייע לילדים עם הלקויות הקשות להשתלב. כתוצאה מכך שאין תקציב הילדים האוטיסטים יכולים פחות להשתלב, ולהשתלב פחות טוב.


אני רוצה להגיד דבר נורא חשוב. יש כסף במערכת שלא משתמשים בו עבורנו וגוזלים אותו, הכסף שמועבר מדי חודש בחודשו לעיריות עבור סייעות. מעבירים 70% מתוך ה-37 שקלים לשעה עבור סייעות. הסייעות שלנו מקבלות בפועל 18 שקל בשעה. זה אומר או שיש סייעות גרועות שמכשילות את השילוב ואז השילוב לא מצליח, או שההורים מממנים מכיסם את הסייעות. אני דורשת ממשרד החינוך לקחת אחריות ולהעביר את הכסף לסייעות. אז חלק גדול מהבעיות שלנו ייפתר, משום שאז יהיו סייעות מקצועיות, מתאמות שילוב, שיבצעו את השילוב בצורה הנכונה. יש כסף במערכת.

אני מבקש לסכם את הדיון. חבר הכנסת ארדן, אילו היה פסק-דין החלטי ומוחלט הקובע סכום כסף מסוים והמדינה לא היתה עומדת בו, יכולת להגיש הליך של בזיון בית-משפט.

אני עדין חושב שזה בהחלט לא עומד בהחלטת בג"ץ.

נדמה לי – וזאת חוות-דעת משפטית בלתי מוסמכת, כי איש לא הסמיך אותי לתת חוות-דעת משפטיות – לאור מימוש ההצהרה, שזה צריך להיות בערך, ולאור ההבהרה של השופט מצא נדמה לי שלא נקבע סכום קצוב החלטי, כך שלא תוכל להיבנות על הליך של בזיון בית-משפט. לכן אתה צריך לפעול בדרכים הלגיטימיות הנתונות בידך כחבר כנסת כדי שתקציב משרד החינוך יוגדל בנושא הזה. הרי משרד החינוך היה מפעיל את זה בשמחה רבה אילו היו לו משאבים ממקורות אחרים. אנחנו עוסקים כאן בכל נושאי החינוך, התרבות והספורט ויודעים שהיכן שרק נוגעים אין כסף.

יש לי טענה גם כלפי משרד החינוך. היום אולי נוח להם לשבת בשקט בעניין הזה, אבל כאשר הציגו את העמדה המקצועית, בעקבותיה הגשנו עתירה לבג"ץ, לא דיברו על 30 מיליון שקלים בשנה, ודיברו על החלה בשכבות גיל רחבות בהרבה. נאמר שבפחות מ-600 מיליון שקל אין מה לדבר. לכן שרת החינוך, אמנם לא באופן מוצהר, תמכה מאוד בבג"ץ שלנו. כך הובנה החלטת בג"ץ גם על-ידי שרת החינוך. 250 מיליון שקל מול 600 מיליון שקל – זה אפילו לא רוח ההחלטה.

שר יכול להעביר תקציבים בין סעיפים בתוך משרדו, האוצר בדרך כלל לא עושה בעיות בקטע הזה. תנסה לשכנע את שרת החינוך, שניכם בכל זאת עדיין באותה מפלגה.

אולי שר החינוך הבא.

אין לי השפעה עליו, הוא כבר עזב אותנו. בכל מקרה, אם זה יהיה הוא אז תדבר אליו ... אבל אתה לא רוצה לחכות עד אחרי הבחירות. אם שרת החינוך בתוך תקציב משרדה יכולה למצוא מקור כלשהו ולהעביר כסף, אני מניח שהרפרנטים של משרד האוצר לא יעשו קשיים. בדרך כלל אומרים: אין לי מאין לקצץ, שהאוצר יעביר עוד כסף, ואז מתחילה הבעיה, וכרגע גם אין חוק תקציב ואין חוק הסדרים ואין כלום.


אם אנחנו רוצים להיות קונקרטיים ופרקטיים בשלב הזה, אל"ף, אנחנו יכולים לפנות בקריאה לשרת החינוך, לנסות למצוא בתוך סעיפי משרדה אם יש במקום כלשהו סכומים שתוכל להקצות למטרה חשובה זו.


בי"ת, אנחנו רושמים בפנינו שלקראת דיוני התקציב לשנת 2006 נעשה כולנו כחברי כנסת מאמץ למצוא מקורות נוספים כדי לעודד את הפעילות החשובה הזאת. אין לי פתרון אחר.

אני לא אומר שיש פתרון אחר.

אם אתה חושב שיש לך עילה לתבוע בשל בזיון בית-המשפט תיקח עורך-דין טוב ותתבע, אבל לדעתי אין לך "קייס".

אתם חושבים שאתם עומדים בהחלטת בג"ץ במלואה?

כן.

אם היו אומרים סכום קצוב היתה לך עילה. אבל הם אומרים: "ברוח מכתב השרה". "ברוח" זה לא בדיוק 'על הגְרוּש'.

יש כאן דבר מעניין מאוד. אולי בג"ץ לא יודע מה הוא פוסק, כי בג"ץ גם פסק להם 30,000 שקל הוצאות בעתירה, כשכל העתירה שלנו היתה בדיוק על הוויכוח הזה. אנחנו חוזרים לאותו ויכוח. גם אז רצו להקצות 30 מיליון שקלים במקום 120 מיליון, עתרנו לבג"ץ והם הפסידו.

לארגונים אין כלי אחר פרט לבית-המשפט, אבל לך כחבר כנסת יש עוד כלים, כחבר בסיעה חשובה וגדולה, לפחות כרגע. אתה יכול לנסות להפעיל כלים פרלמנטריים ופוליטיים כדי לשפר את התוצאה. אתה מוזמן לעשות כך.

תודה.

אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30