p_tamars

2005-11-29Liraz



הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 13





מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוקה, חוק ומשפט

בנושא הארכת חיים

‏יום חמישי, כ"ב בחשון התשס"ו (‏24 בנובמבר, 2005), שעה 09:15

1. הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2004, מ/145

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

פרופ' אברהם-שטיינברג - יו"ר הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות

הרב ד"ר מרדכי הלפרין - ועדת משנה הלכתית, משרד הבריאות

עו"ד טליה אגמון - לשכה משפטית, משרד הבריאות

עו"ד טלי שטיין - ממונה בכירה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ד"ר מיכאל ויגודה - משרד המשפטים

עו"ד עינת גדעוני - משרד המשפטים

טלי שמואל - מתמחה, משרד המשפטים

יובל פרידמן - רפרנט בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר רות גסנר - מנהלת הוספיס הדסה הר הצופים

ד"ר דניאל אזולאי - מנהל רפואי, הוספיס הדסה הר הצופים

ד"ר מיכאלה ברקוביץ - רפואה פליאטיבית, ההסתדרות הרפואית

עו"ד ליאת יגאל - המחלקה המשפטית, ההסתדרות הרפואית

רות דבל - עמותת לילך (לחיות ולמות בכבוד)

ג'ודי וסרמן

גיל שבתאי

ירון סיני (מתמחה)

וילמה מאור

רשמה: אירית שלהבת





הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2004, מ/145

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

כפי שאתם רואים ושומעים, אנחנו נמצאים במירוץ נגד הזמן, כשמצד אחד, חס וחלילה שנעשה שגיאות בנושא כזה, ומצד שני, צריך למהר, משום שאנחנו לא יודעים מתי הכנסת תתפזר. נאמר לנו שזה יהיה כנראה בשבוע השלישי של חודש דצמבר, אבל זה תלוי ב"התפרעויות" של חברי הכנסת. הסיבה לקיצור המושב היא לא רק כי צריך להתכונן לבחירות, אלא כי מגיעים למסקנה שחברי הכנסת, כאשר רוצים להיבחר לקדנציה הבאה במרכז או בפריימריז, השיקולים שלהם לא לגופו של נושא אלא לגוף האופן בו יראה אותם הגוף הבוחר. זה יוצר יוזמות פופוליסטיות מאוד ומיותרות. לכן, למשל, כבר אתמול הופסקה כל התחלה של חקיקה פרטית בכנסת. בדרך כלל בימי רביעי מובאות עשרות הצעות חוק לקריאה טרומית, ואתמול אף לא אחת. אבל הצעות חוק שנמצאות בצנרת והצעות לסדר יום, מכיוון שאי אפשר להפסיק אותן נהוג להפסיק את עבודת הכנסת עצמה, את כולה. לכן אנחנו לא יודעים מה יהיו המועדים, ויתכן שעבודת הכנסת תסתיים כבר ב-15 בדצמבר. ברור שאנחנו צריכים להגיש את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית עד השבוע האחרון לעבודת הכנסת, ואנחנו לא יודעים כמה זמן נותר לנו. נשתדל לסיים את עבודת החקיקה בשעתיים שנקדיש היום ובשעתיים שנקדיש ביום ראשון. אני מקווה שנעמוד בכך.

אף-על-פי-כן, אחרי הישיבה הקודמת קיבלתי 3 מכתבים מרופא מבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא, ד"ר בר-אילן.

המכתב הוא מהחברה הפליאטיבית הרפואית. הוא כתב בשם שנינו.

אני אומר כבר שביום ראשון נקדיש רבע שעה או חצי שעה לנושא הזה ונדון בו פעם נוספת. אפשר להזמין לישיבה ביום ראשון גם את ד"ר בר-אילן. בכל מקרה, אני מציע שעד יום ראשון ד"ר שטיינברג ישוחח עם ד"ר ברקוביץ וד"ר בר-אילן. את זה נעשה בתחילת הישיבה הבאה.

הונחו על שולחן הוועדה שני מסמכים.

הראשון, נוסח הצעת החוק מתאריך 24.11.2005. הנוסח הזה עבר ברובו ניסוח עם נסחית החוק. הוא עוד לא סופי, אבל בגלל הזמן הקצר העומד לרשותנו העדפנו להפיץ את הנוסח כבר בשלב זה. תוכלו לראות בו כבר הרבה מאוד שינויים בנוסח. בכחול – אלה שינויים; המחיקות – אלה דברים שהיו ב'צריך עיון' וכבר נדונו, חלקם שולבו וחלקם הוחלט לא לשלב; המחיקות – אלה דברים שהיו לפני שהוכנסו שינויים. בשלב מסוים נוציא כמובן את המחיקות. בשלב זה רצינו להראות לכולם מה נמחק ומה תוקן, במידת האפשר. לא תמיד אפשר היה להראות מחיקות.

האם לדעתך נוכל לסיים את עבודת החקיקה בשתי ישיבות?

אני לא בטוחה שעד יום ראשון אסיים לנסח עם הנסחית את יתרת החוק ואת כל התיקונים שיוכנסו כאן היום וביום ראשון. לדעתי כמה ימים אחרי יום ראשון נצטרך לקבוע עוד דיון, דיון הצבעות, ואז נביא לוועדה כבר נוסח סופי עם כל התיקונים.

המסמך השני כולל 4 תוספות לחוק – הנחיות רפואיות מקדימות; ייפוי-כוח; הוראה להארכה; והוראה לביטול הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי-כוח. זה מבוסס על המסמך שפרופ' שטיינברג העביר אלינו, עם כל הפירוט הרפואי, ויש שם הרבה מאוד הנחיות מקדימות – לאיזה צורך ממלאים את זה, מתי ממלאים את זה, מה ידוע לאיש, הצהרות וכולי. הוועדה לא דנה בזה כלל ונצטרך לדון ולאשר את התוספות.

הנוסחים מונחים בפני כל הנוכחים. אם יש לכם הערות, אם אתם רואים שנפלה טעות, אם צריך לדון בעניין פעם נוספת או יש משהו לא ברור אני מבקש עד יום ראשון להתקשר לפרופ' שטיינברג. אם מישהו רואה בעיה משפטית הקשורה לאיזה ניסוח משפטי, לא רפואי-מקצועי, לא קשור לעקרונות, אלא קשור לאיזה משפט שאפשר להבין לא נכון או לאיזו טעות משפטית או מילה לא נכונה או משהו בניסוח הכתובת היא היועצת המשפטית.

קבענו מערכת בקרה על בתי-החולים והמרפאות הציבוריות, אולם שאלנו מה יקרה עם חולה הנוטה למות הנמצא בהוספיס פרטי לחלוטין בבית, אדם שיש לו כסף ושכר אחיות ורופאים. אדם כזה לא צריך להפסיד כי הוא לא נמצא בבית-חולים. שאלנו כיצד אפשר שתהיה עליו מערכת בקרה. מערכת הבקרה צריכה להינתן קרוב לוודאי על-ידי אחד הגופים שכבר עושה בקרה וכבר בקיא בעניין, נטיל עליו את המערכת הפרטית. ביקשנו לשמוע את עמדת משרד הבריאות. ביום שני יתקיים דיון במשרד הבריאות, בראשות המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר יצחק ברלוביץ. אם הם יחליטו בצורה שתיראה בעיני נכונה, אני מבקש שתסמיכו אותי כעת להכניס את זה לנוסח החוק, כאילו זה התקבל בוועדה. אם יהיה צורך, נעשה עוד ישיבת ניסוח בלבד והצבעה.

החלטנו שביום ראשון נדון שוב על ההאכלה של חולה סופני ועל הטיפול הפליאטיבי.

נמשיך בטבלת הנושאים הפתוחים שלא נדונו בוועדה.

נפתח בבקשה של גברת גדעוני ממשרד המשפטים, בבקשה.

לגבי השאלה מה היא ערכאת הערעור, מה היא הערכאה המשפטית אליה יש לפנות בערעור על החלטת הוועדה הארצית, העניין הזה נשקל במשרד המשפטים. העמדה שלנו, שזה אמור להיות עתירה לבג"ץ. מדובר כאן על החלטה של גוף ציבורי הממלא תפקיד על-פי דין ולכן העתירה צריכה להיות בבג"ץ.

היתה לנו התלבטות, האם לעשות את זה בבית-משפט לעניינים מנהליים, שהרי היום הפנייה למעשה לבית-משפט לעניינים מנהליים, אבל מכיוון שהנושא כל-כך מיוחד, כל-כך רגיש, בעל משמעויות כל-כך נרחבות רצוי שזה יהיה בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק. המגמה אכן להוריד עניינים לבית-משפט לעניינים מנהליים ולהשאיר בבג"ץ את העניינים החשובים, בעלי השלכה ארצית או בעלי רגישות מיוחדת או דחיפות מיוחדת, ולכן העמדה העקרונית שערכאת השיפוט תהיה בג"ץ.

מבחינת הביטוי בחוק, הצענו למחוק את סעיף 45. הסמכות של בג"ץ לדון בעתירות על החלטה של רשויות, על החלטה של גופים הממלאים תפקיד ציבורי על-פי דין היא בחוק-יסוד: השפיטה. לכן החוק שאנו דנים בו צריך בעצם לשתוק, לא לקבוע שום הוראה בעניין זה. במילא זה עובר לבג"ץ לפי חוק-יסוד: השפיטה, לכן כאן לא צריכה להיות כל הוראה. כל סדרי הדין וכל השאלות מוסדרים לפי ההליכים בבג"ץ.

קודם כול, יש לנו בעיה קשה עם בג"ץ – יש שם הרכב חסר, רק 12 שופטים מתוך 15. הם לא עומדים בעומס.

אני מניחה שבתיקים האלה לא תהיה בעיה. אלה דברים דחופים.

בג"ץ בהרכב של שופט אחד?

בג"ץ דן בהרכב של 3 שופטים, ובעניינים רגישים ומיוחדים יש סמכות להעביר להרכב מורחב.

תיכף נשמע את דעת היועצת המשפטית של הוועדה. אבל לפני זה, אני רוצה לומר בעיניים לא משפטיות. פסק-הדין האחרון בנושא זה ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי. מדוע אם אני פועל נגד בית-החולים אני פונה לבית-משפט מחוזי ואילו כאן עלי לפנות לבג"ץ?

לפני שיש חוק, בעצם מדובר בבקשה לפסק-דין הצהרתי. כאשר החוק יתקבל תהיה סמכות מעוגנת של רשות, של אותה ועדה שממלאת תפקיד על-פי דין. יהיה חוק שקובע את תפקיד הוועדה. לכן עתירה נגד אותו גוף, שיש לו תפקיד מוגדר וספציפי בחוק, תהיה לבג"ץ.

ניקח את המקרה שעלה לפני כמה שבועות של דינה לוי. האם אישה במצב כמו גברת לוי תפנה לבג"ץ?

לא, היא תעבור דרך הוועדה המוסדית והוועדה הארצית.

החוק מקים גוף פנימי של הרשות, הוועדה המוסדית, ואחר-כך יש ערר לוועדה הארצית. העתירה היא נגד ההחלטה של הוועדה הארצית, עתירה נגד רשות.

גם אם יגיע "צמח", שהחלטנו במפורש לא להחליט לגביו, והתשובה תהיה שאין לו מה לפנות אלינו כי אנחנו עוסקים רק בחולים בחצי השנה האחרונה לחייהם, גם הוא יפנה לבג"ץ?

לאחר שעבר את השלבים של שתי הוועדות, כן.

ובג"ץ כפוף לחוק ולפרשנויות שלו.

למעט אם החולה לא נכנס להגדרה של החוק, דהיינו החוק לא חל עליו, אם הוא לא מוגדר כחולה הנוטה למות.

אבל אם הוא רוצה לעתור כי הוא סבור שהוא כן נכנס לחוק, הוויכוח על השאלה הזאת יכול להידון בבג"ץ.

אבל יכול להידון גם בבית-המשפט המחוזי ולבקש פסק-דין הצהרתי כי החוק הזה לא חל עליו.

מה שלא חל עליו – לא חל עליו. זה יישאר כמו היום.

אם הוא טוען שהחוק חל עליו ויש החלטה של הוועדה הארצית, הוא יעתור לבג"ץ.

או יגיש תביעה לפסק-דין הצהרתי לבית-המשפט המחוזי כי החוק לא חל עליו.

יש שיקול דעת לבג"ץ.

אם יפנה לבג"ץ לכאורה יש לו זכות עמידה. לכאורה הוא יכול לפנות לבג"ץ.

השאלה המרכזית שמעניינת אותנו, מה יותר נגיש לאדם ולמשפחתו, לפנות לפסק-דין הצהרתי בבית-המשפט המחוזי או לפנות לבג"ץ?

אין ספק שיש נגישות גדולה יותר לבית-המשפט המחוזי ולבתי-משפט שיושבים כבית-משפט לעניינים מנהליים. זה היה הרעיון, להוריד את העומס מבית-המשפט העליון.

למה לדעתך זה יותר נגיש? יום ולילה אני רואה אנשים פונים לבג"ץ.

קודם כול, זה פרוס על פני כל המדינה, לא רק בית-משפט אחד עם מספר מצומצם מאוד של שופטים. על-פי סדר מסוים אני מניחה שמהר מאוד מגיעים לשופט.

גם מבחינה כספית – בדרך כלל גם לבית-המשפט המחוזי פונים על-ידי עורך-דין, אבל לבג"ץ אדם בוודאי לא יפנה בעצמו אלא ייעזר בעורך-דין. האגרות בבג"ץ יקרות הרבה יותר.

בית-המשפט העליון אמור להיות ערכאה עליונה ובג"ץ אמור לדון בדברים מיוחדים מאוד.

להגיש עתירה בבג"ץ עולה יותר מאשר להגיש עתירה בבית-המשפט המחוזי?

הרבה יותר.

מה האגרה על בקשה לפסק-דין הצהרתי בבית-משפט מחוזי?

לא רק האגרה. אם בג"ץ פוסק הוצאות זה עשרות אלפי שקלים.

לא יפסקו הוצאות.

אני מתארת לעצמי שהבעיה כאן לא תהיה כספית, אלא בעיה של נגישות לערכאה.

אני מניחה שבמקרים הללו, בגלל שהם כל-כך מיוחדים, גם מבחינת הדחיפות, כאשר תיק כזה יגיע לשופט תורן, גם בבית-המשפט העליון, ויש כזאת דחיפות זה יידון מייד. אני לא רואה שתהיה בעיה של עיכובים או של חוסר נגישות.

לא כל התיקים יהיו עקרוניים. יהיו תיקים שידברו על סמכות הוועדה, אם החולה כן נוטה למות או לא נוטה למות – שאלות עובדתיות רפואיות, ממש לא עקרוניות.

מאוד עקרוני אם הוא נוטה למות או לא.

אם האיש הספציפי נוטה למות או לא נוטה למות, אם הוא נכנס להגדרת החוק או לא נכנס להגדרת החוק – זאת שאלה עובדתית רפואית: איזו מחלה יש לו ומה תוחלת החיים שלו. בזה בג"ץ לא צריך לדון.

מעבר לכך, דברים שלא שייכים לחוק, החלטות על אנשים המוגדרים "צמח", שתוחלת החיים על-פי כל הרופאים הרבה יותר מחצי שנה, עדיין יידונו בבית-המשפט המחוזי. אנחנו יוצרים כאן פיצול מלאכותי, שמה שלא קשור לחוק יידון בבתי-משפט מחוזיים ומה שקשור לכאורה לחוק יידון בבג"ץ.

אני לא רואה בזה שום בעיה. לדעתי זה לא מלאכותי.

אני מתארת לעצמי שעניין ההוצאות שולי יחסית כאן.

נבדוק עכשיו את גובה האגרות.

אני מניחה שבמקרים האלה לא יפסקו הוצאות.

גם אני לא חושש מכך שיפסקו הוצאות לאדם גוסס, ואם הוא סתם מטריד אז מגיע לו. אם יחליטו בחיוב – לא יפסקו לו הוצאות; אם יחליטו בשלילה – אז עוד יפסקו לו הוצאות?

נראה לי שההוצאות לא יהיו הבעיה העיקרית.

יש כאן שאלה מהותית יותר מן ההוצאות או מן הנגישות, לגבי סוג הדיון שמתקיים בבג"ץ ומי הצדדים שמתדיינים. אם העתירה היא תקיפה של החלטת הוועדה, והוועדה משיבה לעתירה, אז אולי בג"ץ הוא הערכאה הנכונה והפרקליטות תייצג את הוועדה. אבל עדיין עולה השאלה האם הוועדה נזקקת להצדיק החלטתה, או זה כמו ערעור אזרחי לערכאה גבוהה יותר, בה הצדדים שהיו חלוקים בדעותיהם – שני הורי הקטין, או הרופא והמטופל וכולי – באים בפני בית-המשפט בסוג של ערעור ומנסים לקבל החלטה אחרת מזאת שקיבלו בערכאה הנמוכה יותר. אם אלה שאלות עובדתיות, לדעתי זה לא צריך להגיע לבג"ץ.

בג"ץ פועל לפי תצהירים. בבג"ץ אין עדויות, אין הבאת עדים.

יגישו לו חוות-דעת מומחה? אם הכוונה לתקוף החלטה של הוועדה, כי לא פעלה בסמכות, כי לא פירשה נכון את החוק בשאלה משפטית כלשהי, אני מסכימה שבג"ץ הוא הכתובת, אבל אם הכוונה להגיש ערעור על נכונות ההחלטה - - -

מי יהיה המשיב? הרופא?

מי שמשיב בוועדה יהיה המשיב בבית-המשפט.

האם ניתן למצוא בחוקים סמכות מקבילה, שאדם יכול לבחור לאיזה בית-משפט לפנות?

משתדלים לא ליצור דבר כזה.

ברגע שיהיה חוק ותהיה סמכות – זה אמנם שונה מאוד, כי זה עניין מיוחד מאוד, אבל בעצם כמו כל החלטה של רשות אחרת. השאלה כאן האם ללכת לבית-משפט לעניינים מנהליים, שהוא בית-המשפט המחוזי, או לבג"ץ בבית-המשפט העליון, זאת הברירה. זה מתנהל כהליך מנהלי, כי יש כאן החלטה של רשות שממלאת תפקיד על-פי דין.

תחשבי על הרשות הזאת כבית-משפט שלום, ועכשיו אני מערערת על ההחלטה שלה. אני לא הולכת לבית-הדין לעניינים מנהליים לתקיפה של החלטה. השאלה האם אני מערערת על הגוף המנהלי, או על תוכן ההחלטה שנתקבלה, כמו שאני מערערת על פסק-דין בערכאה נמוכה יותר.

אני תומך בגישתך שבשלב זה המקרים יובאו לבג"ץ, כי הנושא רגיש מאוד. אם במשך הזמן יצטבר ניסיון בפסיקות של בג"ץ יעבירו את זה לבית-משפט לעניינים מנהליים, כמו שמעבירים נושאים אחרים.

הנושא הזה כל-כך מיוחד וכל-כך רגיש. גם אם המגמה הכללית להעביר בהדרגה עניינים לבית-המשפט לעניינים מנהליים, עדיין הדברים הטעונים, הקשים והרגישים נשארים בבג"ץ. זה נושא שנראה בכל זאת מיוחד וההשלכות של ההחלטות כל-כך מרחיקות לכת וכל-כך עקרוניות וכל-כך מוסריות, לכן עדיף לעשות את זה בבג"ץ. אם אחר-כך נראה שאפשר להעביר את זה לבית-משפט לעניינים מנהליים, כך נעשה.

אבל הטיעונים בבג"ץ הם על סמך החומר הקיים.

אבל בג"ץ יקבע כאן דרך כלשהי. בית-משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע הרי יכול לפסוק באופן שונה מבית-משפט לעניינים מנהליים ברמת-אביב.

נושאים מאוד עקרוניים אולי יגיעו לבג"ץ בכל זאת.

אני תומך בגישה שזה צריך לבוא לבג"ץ ורוצה לתת הסבר ברמה מהותית יותר. הרעיון, לבנות כאן ועדות אתיות ולא ללכת ישר לבתי-משפט, לקוח מניסיון של מדינות אחרות. בארצות-הברית הלכו בכל נושא לבית-המשפט, בכל מקרה של חולה הנוטה למות הלכו לבית-המשפט. התברר שהפסיקות לא אחידות ולכל שופט יש גישה משלו. היה שם הרבה בלגן, וגם נוצר עומס על בתי-המשפט. כאשר זה הגיע לוועדות אתיקה, הן בעצם לא ועדות שיפוטיות במובן הרגיל של המונח. המטרה העיקרית של הוועדה האתית לפשר בין הצדדים, להגיע לכך שכולם יהיו מרוצים מן ההחלטה. הניסיון מראה שזה מצליח, שמספר הערעורים על החלטות ועדות האתיקה אפסי, מפני שבסופו של דבר זה הליך שמטרתו להגיע לפשרות ולהסכמות ולהבנות. לכן לדעתי אם כבר יהיה אי-פעם ערעור, ואני צופה שיהיה ערעור רק במקרים בודדים, הוא יהיה עקרוני. לכן לדעתי מראש צריך לפנות לבג"ץ, שידון בעניינים עקרוניים. מה גם שאנחנו מקימים ועדת אתיקה ארצית, ויישבו בה טובי האנשים בתחומים השונים. אחרי שהאנשים האלה הכריעו משהו, יבואו לשופט יחיד או 3 שופטים ברמה שלהם? זה נראה לי לא נכון מבחינה עניינית. לכן לדעתי אם אי-פעם יגיעו נושאים כאלה – יגיעו לבג"ץ, ואז נקבל הנחיות.

כלומר, המשיב בבג"ץ זאת הוועדה, שתצטרך לנמק ולהסביר למה החליטה כפי שהחליטה.

אם ההנחה שלי נכונה, שהמקרים שיגיעו לבג"ץ אכן יהיו עקרוניים, כי במקרים הפשוטים סביר להניח שהדברים יסתדרו.

נקבל את עמדת משרד המשפטים.

אנחנו דנים בטבלת הנושאים שלא נדונו בוועדה.

סעיף 14(א) – שמופיע בהערות כסעיף 12(א) – שמבחין בין טיפול רפואי רציף ובדיד. השאלה אם אנחנו רוצים לחזור לאל"ף-בי"ת, לדון על כל הנושא מהתחלה. אבל אולי צריך להסביר כאן משהו שיתכן ויניח דעתם של המסתייגים.

יש לי הערה בעניין הזה. שמעתי מנציגי "לילך" דברים שאני יודע גם ממקורות אחרים, שבעולם המערבי הלא יהודי יש תגובות נלהבות לרעיון של הטיימר. קיבלנו תגובות גם מאנגליה ומארצות-הברית. טוענים שהיהודים מצאו כאן דבר חכם שפותר את הבעיה האתית, את הבעיה המשפטית, את הבעיה הדתית וגם את הבעיה הפסיכולוגית של רופא שמתקשה לנתק חולה ממכשירים. הרעיון של הטיימר נולד בלונדון לפני 50 שנים, כאשר בשביל להפעיל גז היה צריך לשים מטבע של 6 פני.

דרך אגב, גברת ורדית רביצקי, שהיתה חברה בוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות, פרסמה ב-BMJ, אחד העיתונים הטובים, הסבר רעיוני פילוסופי כללי, בכלל לא יהודי, וזה התקבל יפה מאוד.

אתה אומר שכדאי לי להשקיע במפעל לשעוני שבת? ...

הטיימר הוא לא שעון שבת, אלא מערכת בקרה מורכבת הרבה יותר ויקרה הרבה יותר. צריך לבדוק גם שהטיימר לא יהרוג את החולה בטעות.

צריך לוודא שהטיימר יעבוד, כי הרי מכונות ההנשמה בנויות על מנגנון פנימי שמחדש אותן. אחרת, כל החולים ימותו כאשר תהיה הפסקת חשמל, ובכל זאת הם לא מתים.

זאת מערכת בקרה ייחודית, שפותחה באמצעות הוועדה, שהיו חברים בה פרופ' שטיינברג ופרופ' ספרונג ומהנדסים ורבנים. הגענו לפתרון שפותר את הבעיה האתית-משפטית-הלכתית-פסיכולוגית.

חולי ALS, לפחות חלק גדול מהם, לא רוצים למות, לא רוצים לסבול. ALS היא מחלת ניוון שרירים מתקדם, כאשר בהליך מתקדם של המחלה שרירי הנשימה מפסיקים לעבוד ואז אי אפשר לנשום, למרות שהאדם בהכרה מלאה ויכול לתפקד. כדי לחיות החולים מוכרחים להיות מונשמים, אחרת הם נחנקים. חולי ALS שמונשמים מפתחים עם הזמן כל מיני ייסורים קשים מאוד ולא רוצים להמשיך בזה. תמיד עלתה טענה נגד אי-הפסקת טיפול רציף, שהאנשים האלה ימותו לפני זמנם. אולי החולה רוצה לחיות עוד קצת, אבל בשל הפחד שיהיה תקוע לא רוצה להיות מחובר. עכשיו אנחנו נותנים להם פתרון, פתרון טוב לכולם. הם יכולים לא להתחבר מלכתחילה, זה בסדר, אבל יכולים גם לנסות את זה. אני לא מבין מה הבעיה המוצגת במכתבו של פרופ' שפירא. דווקא הדוגמה של חולי ALS היא דוגמה קלסית מדוע הטיימר הזה הוא פתרון טוב, מפני שהוא נותן להם זמן להסתגל למצב ולקבל החלטה מאוחר יותר כשלא ירצו להמשיך.

החולה יכול לבחור את הזמן בטיימר?

כן.

הוא יכול להגיד: 24 שעות?

יהיה לו מה לומר, בוודאי.

אז אנשים ירצו אולי לנסות.

משפחות של חולי ALS אמרו לי שהחולים מחכים לזה בכליון עיניים.

אולי לא כולם, אבל מי שלא רוצה לא יצטרך. זה לא בעייתי, אלא להיפך.

אלא אם כן יש עיקרון לא לעשות את זה.

גברת רות דבל, אולי תוכלי להסביר למה זה בעייתי. אני מבין שזה מכתב משותף של "לילך" ושל כמה אנשים, הקובע כי מוני זמן בעייתיים לצורך הפסקת טיפול בחולי ALS.

אני מחזיק בידי ספר שכתב אדם החולה ב-ALS, ד"ר רחמים כהן-מלמד, רעיונות על פרשת השבוע.

את הספר הזה כתב למרות שהוא מונשם כבר 10 שנים. הרופא שלו אמר שלא כדאי לו להתחבר למכונה כי עוד מעט ימות. הרופא בינתיים נפטר, אבל הוא עוד חי.

דיברתי עם בני משפחה של חולי ALS, שאמרו שזה פותר להם את הבעיה מכל הכיוונים – גם מאפשר להם לחיות, גם מקל על החשש שמא לא יאפשרו להם למות כאשר סבלם יגבר.

אני לא מבין את הכתוב במכתב הזה.

זה דיון אידיאולוגי עקרוני, בניגוד לסיכום של ועדת שטיינברג.

מצטערת, אני לא יודעת.

גם פרופ' שפירא ועוד כמה אנשים שהסתייגו בזמנו אמרו לי שהסיבה להסתייגותם, כי הם לא מאמינים שנצליח לבנות טיימר. בהנחה שייבנה טיימר – אין להם הסתייגות.

יש כבר הצעות לטיימר, תוכניות מבחינה טכנית, חברות כבר הגישו הצעות לנושא הזה.

השאלה איך ניצור חובה של בתי-החולים להצטייד בטיימרים, איך נכניס את זה כציוד חובה לבתי-חולים. מחר יהיה טיימר, אבל לא יכניסו אותו לבית-החולים "תל השומר".

על-פי סיכום בעל-פה עם שר הבריאות, זה ייכנס לסל.

זה ממש משכנע ...

העלות השנתית של זה לא גבוהה.

האם אנחנו יכולים לקבוע בחוק שבית-חולים חייב להצטייד בטיימרים?

אפשר להוסיף את זה לסל, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

זה מסובך. זה מחייב דיונים של ועדת הסל וכן הלאה. מדוע לא נוכל בחוק הזה לחייב כל בית-חולים או מרפאה, כל מי שיש פוטנציאל שיגיע אליו חולה הנוטה למות יהיה חייב להצטייד בציוד מעין זה?

בתי-החולים נותנים לחולים מה שמצוי בסל.

קודם כול, שמעת אתמול בדיון על תרופת הפלאים שעוצרת דימומים (נובוסבן), שבתי-החולים נותנים הכול כשצריך, גם מה שלא כלול בסל. הם אמרו שהם מצטיידים גם אם זה לא כלול בסל.

אנחנו רוצים להחיל את החוק הזה גם על בתי-חולים, גם על מרפאות של קופות-חולים, גם על מרפאות פרטיות וגם על אנשים בקהילה. אתה רוצה להגדיר איזה סוג מקומות יצטרכו להצטייד בטיימר?

זה יחול על כולם.

איך אפשר לקבוע חובה בחוק להצטייד במשהו שלא קיים עדיין בפועל?

זה כבר מופעל. בגלל ועדת הלסינקי הניסוי של המכשירים יהיה כעת בשני בתי-חולים, "איכילוב" בתל-אביב ו"שערי צדק" בירושלים. כאשר הניסוי יסתיים בשני בתי-החולים הללו זה ייכנס מייד למערכת. הספציפיקציות קיימות, יש כבר הצעות של חברות, ויהיו עוד כמה הצעות.

לדעתי קצת מצחיק להטיל חובה בחוק להצטייד במכשיר שעדיין לא קיים.

אפשר יהיה להוסיף את זה אחר-כך בתקנות רשות בתי-החולים. כאשר זה יהיה קיים, ויראו שזה עובד היטב, יוכלו לקבל אישור.

נכניס סעיף: "השר יתקין תקנות לשימוש במכשיר רציף-בדיד". אם זה לא יהיה בפועל, הוא לא יתקין תקנות.

לא צריך תקנות. אם החוק רוצה לחייב שיהיה מכשיר כזה, אז החוק יחייב.

לכן שר הבריאות יתקין תקנות.

השם של המכשיר הוא "מערכת בקרה להפיכת מנשם מטיפול רציף לטיפול בדיד".

זה צריך להיכנס לסעיף 52, להסמכת השר להתקין תקנות.

זה מכשיר יקר?

לא כל-כך. מכשיר היה יכול לעלות 10,000 שקל, אך יעלה כ-20,000-25,000 שקל, בשל הבירוקרטיה. זה ממש לא יקר. גם אם יעלה 30,000 שקל זה עדיין לא נורא.

כמו מכונת הנשמה, זה יכול להיכנס רק בבתי-חולים.

לעתים יש מכונת הנשמה בבית.

תוך כמה זמן אתם צופים זה ייכנס לשימוש?

הספציפיקציות קיימות כבר, יש חברות שהגישו הצעות. כרגע זה בוועדת מכרזים, על הפרטים האחרונים, כמו למי יש זכויות יוצרים. אני מקווה שזה יהיה נגיש תוך פחות משנה.

סעיף 19, על סמכות הורי קטין – השאלה האם רק אפוטרופוס של קטין שהוא אדם קרוב לקטין יהא רשאי להישמע, או גם אפוטרופוס שאיננו אדם קרוב.

סייגנו שזה יהיה אפוטרופוס שהוא גם אדם קרוב, ולא אפוטרופוס שנתמנה ולא מכיר את הילד בכלל ויחליט אם הילד יחיה או ימות. זה היה נראה לנו קצת בעייתי.

אבל אולי זה האפוטרופוס היחיד.

אז הוועדה המוסדית תחליט, לא האפוטרופוס. השאלה אם האפוטרופוס יחליט על חייו של קטין גם אם הוא סתם התמנה ולא מכיר אותו.

אפוטרופוס ממונה על סמך שיקולים מסוימים.

בתחילת עמוד 12 יש כמה שאלות הנוגעות להתייעצות עם אפוטרופוס באשר לקבלת ההחלטה. אנחנו שואלים האם מתייעצים עם האפוטרופוס רק כאשר אין לילד הורים, או גם כאשר יש לילד הורים; על איזה סוג אפוטרופוס מדובר – אפוטרופוס לרכוש או אפוטרופוס לגוף; ואם האפוטרופוס חייב להיות אדם קרוב. לדעתנו לכל אורך החוק צריך להיות אותו סוג אפוטרופוס שצריך להתייעץ אתו, שרשאי לערער וכולי. אלו השאלות שצריך לדון בהן.

"קרוב" יכול להיות לא רק קרוב משפחה, אלא גם אדם הקשור אליו רגשית. זאת הגדרה שצריך להוסיף.

נתחיל בשאלה השנייה: האם זה כולל אפוטרופוס גם כאשר לילד אין הורים וגם כאשר לילד יש הורים? אני חושב שזה נכון גם כאשר יש הורים. כאשר בית-המשפט קבע אפוטרופוס, כי ההורים משותקים או מפגרים או אכזריים, יש להתייעץ אתו.

כאשר התמנה אפוטרופוס סימן שההורים לא בסדר.

זה חייב להיות אפוטרופוס לגוף.

השאלה השלישית: האם האפוטרופוס חייב להיות "אדם קרוב"? לדעתי לא.

הוא חייב להיות "אדם קרוב".

"קרוב" זה לא רק בן משפחה, אלא גם אדם שנמצא אתו בקשר או בקרבה רגשית. לא איזה אדם זר שיושב בחיפה ויש לו במשרד תיק שהוא האפוטרופוס של הקטין.

אולי נחזור לשאלה הראשונה. האם אנחנו מדברים על אפוטרופוס לגוף ולא לרכוש?

בוודאי לגוף.

אנחנו מדברים על אדם שקיבל הסמכה מבית-המשפט לקבל החלטות על גוף הקטין – האם יעבור ניתוח או לא יעבור ניתוח, וכן הלאה. גם אם הוא לא אדם קרוב, אם הוא האדם המוסמך אולי צריך לתת לו גם סמכות. לולא כן, כאשר לילד אין הורים ייצא שאין מי שישמור על טובתו. תמיד יש ועדה מוסדית בעניין הזה. מדברים על הבעת דעה.

עדיף לדרוש שהאפוטרופוס יהיה במקרה הזה אדם קרוב.

אבל אם נמצאים במצב נתון, שלילד יש אפוטרופוס שהוא לא אדם קרוב?

בסעיף 4, בו מופיעה גם כן סמכות האפוטרופוס, האפוטרופוס הוא רק אדם קרוב. המשמעות של דברי האפוטרופוס היא: אל תטפלו.

אז זה יילך תמיד לוועדה המוסדית.

לא. אם ניתנת סמכות לפי סעיף 19 לאפוטרופוס להשמיע את דעתו, ניתנת גם סמכות לרופא לפעול בהתאם למה שאומר האפוטרופוס. האם את רוצה שאדם לא קרוב יוכל לקבוע בעניין כל-כך קשה?

הפרק של הקטין גובר על סעיף 4. יש כאן הוראות ספציפיות שמחייבות ללכת לוועדה המוסדית.

אפשר לכתוב: "רשאי להשמיע את עמדתו אך לא יקבל הכרעה בעניין זה"?

בסעיף 19 כתוב: "הורה של קטין מוסמך לייצגו בענין הטיפול הרפואי בו, בין לענין הארכת חייו ובין לענין הימנעות מהארכת חייו". משמע, הורה יכול לקבל החלטה לא לטפל בילד וזה מחייב את הרופא, הרופא חייב להימנע מטיפול. זאת המשמעות לגבי הורה. "אפוטרופוס של קטין" – ובמכוון כתבנו: "שהוא אדם קרוב," – "רשאי להשמיע את עמדתו לעניין זה". מה זאת אומרת: "רשאי להשמיע את עמדתו"? לא בפני הוועדה, אלא הוא רשאי להשמיע עמדתו, לומר: לדעתי לא צריך לטפל בו, אל תטפלו בו, ואם הוא רשאי להשמיע עמדתו זה נותן גם רשות לרופא להיענות ולקבל את העמדה.

מה ההבדל בין "רשאי להשמיע את עמדתו" ובין "מוסמך לייצגו"?

"מוסמך לייצגו" – דעתו מחייבת את הרופא, ואילו "רשאי להשמיע את עמדתו" – דעתו מסמיכה את הרופא לפעול. הרופא לא חייב לקבל את העמדה. האם אנחנו רוצים שהרופא יוכל לקבל גיבוי להימנעות מטיפול על סמך דבריו של אדם שהוא אפוטרופוס לגוף מבחינה פורמלית רשמית אבל אין לו יחס של קרבה לחולה ואולי התיק הזה מעיק עליו?

אם נקבע שכל אימת שיש אפוטרופוס הולכים לוועדה מוסדית אז הוא לא צריך להיות אדם קרוב, אז מה שהוא משמיע או לא משמיע לא מעלה ולא מוריד.

אבל גם לוועדה חשוב שישמעו מישהו שיכול לייצג את הקטין טוב יותר.

חשבנו שיש מעמד לאפוטרופוס שהוא אדם קרוב להשמיע את העמדה ואז יכולים לקבל החלטה מבלי ללכת לוועדה. אם זה המצב, הוא חייב להיות אדם קרוב. אבל אם לא רוצים שזה יקרה אז לא צריך, אז בכל מקרה העניין יבוא לוועדה.

הוועדה קובעת שכאשר האפוטרופוס אדם קרוב לא הולכים לוועדה המוסדית, אם אין מחלוקת.

אם הרופא מקבל את עמדת האפוטרופוס, ובלבד שהאפוטרופוס הוא אדם קרוב, אז לא הולכים לוועדה ומנסים לפעול על-פי עמדתו.

אם אין אפוטרופוס קרוב, אז ברור שהולכים לוועדה.

"למעט אם היה הקטין חסר הורים או שהאפוטרופוס עליו איננו קרוב".

כשקטין חסר הורים, או כשההורים לא יכולים לתפקד, בית-המשפט חייב למנות אפוטרופוס. לדעתי הוועדה לא יכולה להכריע כשאין אפוטרופוס. הוועדה לא תכריע במקום ההורים או במקום האפוטרופוס. בדיוק לשם כך נקבע הליך של מינוי אפוטרופוס על-ידי בית-המשפט. לדעתי הסיפה: "היה הקטין חסר הורים, תכריע בעניינו הוועדה המוסדית" – לא נכונה.

לגבי אנשים שהיו פעם קומפטנטיים והיום מחוסרי הכרה ומונה להם אפוטרופוס אמרנו שאם זה אפוטרופוס שהתמנה לאחר שהפכו להיות לא קומפטנטיים המשקל שלו נמוך מאוד, כי מה הוא יודע על רצון החולה?

היא אומרת שאתה עלול ליצור סתירה כי זה אפוטרופוס שמינה בית-המשפט. כאשר מינה בית-המשפט אפוטרופוס היו לו שיקולים משלו. אולי אז הקטין חי את חייו במוסד, הכול טוב ויפה, ועל-פי שיקול דעתו קבע בית-המשפט שהאפוטרופוס יהיה הסנגוריה הציבורית, וזה כשהכול בסדר עם הקטין. אבל אם פתאום יקרה דבר מה שמחייב התערבות של הורה – אם הוא עומד למשפט, או נפל עליו משהו – אז יהיה מישהו רציני שידאג לו. ומי זה? הסנגוריה הציבורית. עכשיו חס וחלילה הוא חולה נוטה למות. אתה אומר: מאחר והאפוטרופוס מהסנגוריה הציבורית ומעולם לא ראה את הילד, הוא לא יקבל החלטות בעניינו. אבל אומר לך בית-המשפט: בדיוק לצורך המקרה הזה קבעתי שהם ייכנסו לעובי הקורה ויבדקו הכול, אם יש כאן שיקולים נכונים או לא נכונים, והם אנשים ערכיים ורציניים וטובים, לא איזה אפוטרופוס מחוץ-לארץ שמזניח.

שיתכבד האפוטרופוס ויופיע בפני ועדה רחבה יותר.

אם הוא אומר עמדה, זה לא עמדת החולה אלא עמדתו שלו. באופן פילוסופי הוא חושב שהילד הזה לא צריך לחיות.

אז הוועדה תבחן את האפוטרופוס טוב יותר מאשר בית-המשפט שהחליט למנות אותו?

בית-המשפט לא יודע למה בהקשר הזה האפוטרופוס רוצה שהילד ימות. בית-המשפט מינה אותו באופן כללי. עכשיו יש לנו שאלה ספציפית, האם הילד הזה יחיה או ימות. בא האפוטרופוס ואומר: אני אומר לכם באופן פילוסופי שהילד הזה צריך למות, זאת עמדתי.

אם זה מקרה דרמטי זה חייב לבוא לוועדה.

אפוטרופוס לא קרוב – מגיע רק לוועדה.

אנחנו מדברים לא על קרבת משפחה אלא על קרבה אחרת, ומי שמחליט האם האפוטרופוס קרוב או לא זה הרופא. כאן אנחנו אומרים: אם הוא לא אדם קרוב הרופא לא רק ישמע את האפוטרופוס ויקבל החלטה אלא ילך לוועדה המוסדית. השאלה אם ראוי שהרופא יקבע האם האפוטרופוס קרוב או לא קרוב, שאם הוא כן קרוב הרופא מקבל את החלטתו ואם הוא לא קרוב ההחלטה תתקבל בוועדה המוסדית.

הרופא לא מחליט לבד. יש לו צוות שלם. אם הרופא לא יכול להחליט האם האפוטרופוס אכן אדם קרוב אז הוא יבקש עובדת סוציאלית או פסיכולוג או מישהו אחר שיבחן את השאלה הזאת. ברור שיש שיקול דעת בעניין הזה.

כך הכרענו.

אם הוא קרוב במקום ההורים – יאמר דעתו, והרופא יוכל להתחשב בה. אם הוא לא קרוב – זה צריך לבוא לוועדה.

שאלה נוספת בהקשר הזה, כשדיברנו על סמכות הפנייה לוועדה דיברנו גם על אפוטרופוס. אנחנו מדברים על כל אפוטרופוס?

כן. סמכות פנייה צריכה להיות רחבה לכולם.

כרופא גריאטר אני פוגש הרבה קשישים שממונה להם אפוטרופוס. כאשר בית-המשפט ממנה אפוטרופוס הוא בודק מראש מי הכי קרוב לחסוי. בית-המשפט חושב על קרבת האפוטרופוס לאדם.

לפעמים אין קרוב.

כן מתחשבים בו, אך הוא יבוא לערכאה רחבה יותר.

החוק מגן על חסוים ועל קטינים בענייני כסף. כאשר לילד יש אפוטרופוס חוקי, אם הוריו הטבעיים רוצים למכור דירה משותפת לילד עליהם ללכת לבית-המשפט. אבל לתת לו למות – כאן אומרים שאת זה יעשו לבד.

האפוטרופוס מונה על-ידי בית-המשפט כנראה בשל שיקולים נכונים, אבל במקרה הקונקרטי הזה יכולה להיות לו עמדה פילוסופית אישית. הוא לא מייצג את הילד אלא מביע את עמדתו. למה שמישהו לא יבדוק אם זאת עמדה ראויה או לא? זה בסך הכול עוד בקרה.

הוא כן מייצג את הילד.

יכול להיות שהאפוטרופוס הוא הדוד שלד הילד. הוא קרוב, אבל לא בהכרח מכיר את עמדת הילד.

גם בסעיפים 4(ב)(2) ו-7(ב)(2) מתייחסים לעמדת האפוטרופוס שהוא אדם קרוב. השאלה אם גם שם צריך לתת אפשרות לאפוטרופוס שאינו אדם קרוב לומר את עמדתו, אבל ההכרעה תהיה של הוועדה המוסדית.

הוא ישמיע דעתו בלי שיש להשמעת הדעה מעמד פורמלי, זה כל ההבדל. בכל מקרה, כל מי שירצה ידבר. השאלה אם יש לו מעמד פורמלי או לא. כאן לא רוצים לתת לו מעמד פורמלי.

בכל זאת הוא מונה על-ידי בית-המשפט.

אם החשבון שלי נכון, בסופו של דבר האפשרות הזאת קיימת דה-פקטו מכוח העובדה שאחד הגורמים שיכולים לפנות לוועדה ולהפעיל אותה זה האפוטרופוס, לאו דווקא אדם קרוב.

אז למה שרופא לא ישמע אותו קודם?

ישמע אותו, אבל לא יקבע רק על סמך דעתו.

כשהאפוטרופוס אמר: "ל תטפלו, תנו לחולה הזה למות", האם זה מספיק כדי שהרופא על סמך האמירה יימנע מטיפול וייתן לחולה למות?

הרופא מחליט להתחשב. השאלה אם כאן הוא שומע אותו ומחליט פחות להתחשב. עדיין הרופא הוא שמחליט. צריך לכתוב שהוא יכול לשמוע גם את האפוטרופוס.

בדיוק כך, זה תחושה. זה הפך להיות דבר מרחיק לכת למדי. האפוטרופוס לא אומר: אני מעיד על רצון החולה, אלא: זאת העמדה שלי, אל תטפלו – ואנחנו נותנים לרופא אפשרות לומר לאחר ששמע את עמדת האפוטרופוס: בסדר, לא נטפל. זה מרחיק לכת, תסכימו אתי.

זה לגבי אפוטרופוס קרוב. בואו נלך צעד קדימה.

לגבי אפוטרופוס קרוב אנחנו אומרים: אם הוא משמיע עמדתו מוסמך הרופא להתחשב בעמדתו.

ומה עם אפוטרופוס לא קרוב? אז הרופא לכאורה לא צריך להתחשב כל-כך בעמדתו של האפוטרופוס הלא קרוב?

הרופא לא יהיה רשאי לומר: מכיוון שהאפוטרופוס אומר לא לטפל אז אני מוסמך לא לטפל.

אתה מוציא את שיקול הדעת של הרופא. גם כאשר זה אפוטרופוס קרוב, הרופא רק שומע ומתחשב בדעת האפוטרופוס. הרופאים מחליטים.

נכון, מוסמכים להתחשב בעמדה הזאת.

לגבי אפוטרופוס לא קרוב, הרופא ישמע ויתחשב במידה פחותה, או לא ישמע בכלל? הוא לא יכול להישמע אצל הרופא שמחליט, אבל כן יוכל להישמע בוועדה המוסדית?

כן, כי הוועדה המוסדית היא גוף רחב יותר, שישקול האם העמדה שמשמיע האפוטרופוס מקובלת על הוועדה.

הוועדה המוסדית חייבת לשמוע את האפוטרופוס כי הוא רשאי לפנות אליה.

אבל אתה יוצר מצב עובדתי שונה. הרופא שומע אנשים שונים ומקבל את ההכרעה, ובפני הוועדה המוסדית מופיעים גופים אחרים.

ניסינו לאזן, מצד אחד להבטיח שאדם לא ימות לחינם, ומצד שני לאפשר הליך סביר. אם על כל דבר יפנו לוועדה אז הוועדה לא תוכל לעבוד. הרי כל יום יש מישהו אחר נוטה למות. צריך לאפשר למערכת לעבוד. אם יש הנחיות של החולה, אם יש עדות על מה שהחולה רצה – אנחנו נותנים לרופא לקבל החלטה. אבל אם בא מישהו ואומר: אני לא מכיר את הילד הזה, אני לא מכיר את הערכים שלו.

אני מוניתי כאפוטרופוס על גופו.

אני מוניתי כאפוטרופוס על גופו, אבל אני רוצה שהוא ימות כי אני חושב שחבל שבני אדם יסבלו.

אבל לעתים בית-המשפט לא יכול למנות אפוטרופוס קרוב. אם היה יכול, היה ממנה אדם קרוב.

אם אין אדם קרוב – אז הוועדה תבדוק.

הרופאים לא יוכלו להתערב ויעבירו הוראה - - -

הרופא יגיד שהוא לא רוצה להיכנס לזה. אם הוא לא רוצה – לא צריך. מאחר והאפוטרופוס לא קרוב אנחנו לא רוצים לתת לו מעמד מכריע. הרופא לא מסתמך עליו.

הוא לא מכריע בהכרח אצל הרופא.

אבל יכול להכריע. יש לרופא שיקול דעת.

קרוב לוודאי שאם ההורים יגידו לא, גם הרופא יגיד לא. אחרת יחשוש שההורים יאשימו אותו כל חייהם שהרג את הילד שלהם, אז קרוב למדי שהוא יתחשב ברצונם.

אם זה אפוטרופוס, קרוב לוודאי גם כן שהרופא יתחשב בעמדתו. יבוא האפוטרופוס והרופא יגיד לעצמו: אני לא רוצה שמחר יגידו שהלכתי נגדו.

אם האפוטרופוס לא קרוב לא ניתן לו מעמד כל-כך מכריע. קרוב לוודאי שעמדתו תהיה מכריעה אצל הרופא.

עד כמה קרוב? זה כתוב בהגדרות.

כשבית-המשפט ממנה אפוטרופוס הוא מחפש מבין כלל האפשרויות את האדם המתאים ביותר. אז למה שדווקא בסיטואציה הזאת פתאום הוועדה תהיה יותר מתאימה לקבל החלטות?

כי כאן זה שאלה של חיים ומוות.

זה טובתו של הקטין, לקצר את סבלו ולגרום לו למות.

עו"ד ליאת יגאל, מדוע את כל-כך מאמינה בבית-המשפט? בית-המשפט יכול לטעות, וגם יתכן שבית-המשפט לא מצא את האישיות הכי טובה.

אני מסכימה, אבל לדעתי הנוסח צריך להיות מעודן יותר, בהתחשב בכלל השיקולים.

שבית-המשפט הטוב שלך שמינה את האפוטרופוס יואיל וימצא אפוטרופוס קרוב ככל האפשר.

יתכן שמינו אותו כבר לפני 10 שנים אבל הוא לא מטפל בילד יום-יום, הוא לא קרוב. הוא מטפל בו 10 שנים לפי פקודת בית-המשפט. אין לו קשר רגשי עם הילד, אבל הוא מכיר אותו היטב.

לדעתי זה ייחשב כאדם קרוב.

אם הוא מטפל בו כבר 10 שנים, יש ביניהם קשר רגשי, אלא אם כן הוא לא בן אדם.

אם האפוטרופוס הוא ארגון, למעשה זה עובדת סוציאלית בתוך הארגון.

אבל היא מתחלפת.

לכן העובדת הסוציאלית החדשה שלא מכירה את הילד היא לא אפוטרופוס קרוב. נגביל אותה, ובצדק.

יש פתח של הוועדה. אנחנו רק קצת מכבידים על קבלת החלטה פזיזה שאדם לא יחיה. על מכירת הדירה שלו לא נעשה הבחנה בבית-המשפט אם האפוטרופוס קרוב או לא קרוב, אבל על החיים כן. אנחנו אומרים בסך הכול שיילך לוועדה, אפילו לא לבית-המשפט.

אני מסכימה אתך לחלוטין.

הרב הלפרין, זה יכול להיות גם הפוך. אדם לא קרוב לא ייקח על עצמו אחריות, זאת הבעיה – שהילד יסבול, מה אכפת לו. זה מטריד אותי יותר, ולא המצב ההפוך.

שני סוגי המקרים קיימים. אדם קרוב יכול לקבל החלטה באמת לטובת הקטין. אדם אחר יתכן ותמיד יהיה בעד הפסקת החיים או תמיד יהיה בעד אי-הפסקת החיים.

מספרים על אבי האסירים, הרב לוין, שבא לרופא ואמר: לאשתי ולי כואבות הרגליים. אם הוא קרוב אז הוא חושב על טובת הקרוב לו. הוא לא רוצה שהילד יסבול. אבל אם הוא לא קרוב, הוא אומר: לא אקח על מצפוני לקצר לילד את החיים. לדעתי סביר יותר שיגיד לא מאשר יגיד כן.

תלוי באישיות שלו.

הוא הרי לא קרוב אליו, אז צריך לקחת על מצפונו לקצר חיים? מה פתאום? בינינו ובין עצמנו, הרי מדובר על חולה הנוטה למות, בחצי שנה האחרונה לחייו, שימות בין כה. אם יחיה עוד 3 חודשים אף אחד לא יבוא בטענות, בסך הכול הוא סבל בגללך 3 חודשים, אבל אם קיצרת את החיים מחר ההורים יחזרו מחוץ-לארץ ויגידו: קיצרת את החיים ורצינו לראות את הילד. לכן סביר דווקא שאדם לא קרוב לא ייקח על עצמו אחריות.

סעיף 25(ג) – כאשר אין כמעט מידע על רצונו של חולה נוטה למות חסר כשרות, מה מעמדן של הנחיות רפואיות מקדימות שנעשו שלא לפי הוראות החוק? אם מישהו למשל החזיק פתק בכיס: אני לא רוצה שתטפלו בי, אבל לא הכיר את כל הטפסים שאנחנו מכינים.

אם למשל לא נבדקה הכשירות, או לא חתמו עדים.

הוא כתב הנחיות כלליות כלשהן. האם ניתן להתחשב בהן? האם חובה להתחשב בהן? האם יש לפעול על-פיהן?

או אם פג תוקפן של ההנחיות.

אמרנו שאף פעם לא פג תוקפן לגמרי.

בסעיף קטן 25(ה) כתוב במפורש שניתן להתחשב גם בהן.

השאלה אם ניתן להתחשב בהן, או חייבים להביא אותן בחשבון בלי שיקול?

ניתן להתחשב בהן, וניתן גם שלא להתחשב בהן.

למה זה לא יהיה שיקול? "ניתן", משמע: הוא רשאי לקחת אותן בחשבון, ורשאי שלא לקחת אותן בחשבון.

בהתאם לנסיבות.

את שיקול הדעת צריך להפעיל תמיד בסבירות כלשהי. זה תלוי בנסיבות. אי אפשר לקבוע עבורו מתי כן ומתי לא.

"ניתן להתחשב" – משמע: הרופא יחליט אם להתחשב או לא להתחשב. הוא יכול גם לא לקרוא אותן בכלל. עלינו לומר: "חובה להתחשב". הוא חייב לקרוא ולהתייחס. הוא יכול לתת לזה משקל אפס בסוף, אבל צריך להביא בחשבון.

"ניתן להתחשב" – הרי צריך להפעיל שיקול דעת, יש לו כבר כלי, זה לא שרירותי. בשביל להפעיל שיקול דעת הוא צריך לקרוא את ההנחיות ולבדוק באילו נסיבות הן נכתבו.

"רשאי להתחשב" – הוא יכול גם להגיד: האם זה לפי החוק? אם לא לפי החוק לא מעניין אותי.

הוא לא יידע במה להתחשב.

הוא שואל את עורך-הדין. עורך-הדין לא ישקר לו.

עורך-הדין יגיד לו: תפעיל שיקול דעת, תבדוק על מה מדובר.

הוא יגיד: על-פי החוק אני לא חייב.

החוק אומר שניתן להתחשב.

אבל לא חייב להתחשב.

החוק אומר: תפעיל שיקול דעת אם להתחשב. זה המשמעות של "ניתן להתחשב".

זה שאלה של סבירות.

אומרת לך עורכת-דין שאין זה כך.

הוועדה רוצה לומר: "ייתן להנחיות משקל על-פי שיקול דעת"?

חייב לתת להנחיות משקל, חייב לקרוא אותן ולשקול אותן.

זה כמו שאומרים שהשר יתקין תקנות. אנחנו לא מטילים חובה.

מה הבעיה? למה שלא יקרא את ההנחיות הללו? למה לא לחייב אותו לקרוא אותן?

"ניתן להתחשב" זה להפעיל שיקול דעת.

אמצא ניסוח מתאים, שהוא חייב לקרוא את ההנחיות ולתת להן משקל מתאים.

שלא תשתמע מזה חובה כלשהי.

חובה לתת להן משקל כלשהו, חובה לדעת שזה קיים.

המנגנון בחוק קובע שאדם יכול לתת הנחיות מקדימות, ויש להן תוקף משפטי למשך 5 שנים. אחרי 5 שנים אין להנחיות תוקף משפטי. הסעיף הזה בא לתת פתח מילוט למי שלא האריך. באים קרובי משפחה ואומרים: הוא שכח להאריך, אבל מראים לרופא את ההנחיות המקדימות שהשאיר.

סעיף קטן 25(ד) מתייחס להנחיות שפג תוקפן.

אם לא עמד בכל הקריטריונים. משפטית אכן זה לא מחייב, רופא לא חייב לקבוע על-פי ההנחיות.

הוועדה רוצה שהרופא יהיה חייב לראות את ההנחיות ולקרוא אותן ואז להחליט.

עמותת "לילך" מחתימה אנשים על מסמכים. לאחר שהחוק יתקבל תודיע עמותת "לילך" לכל האנשים: מאחר והתקבל חוק אתם חייבים להעביר את ההנחיות שהשארתם לטפסים שבנספח ג'. אם תרצו, אעמיד לרשותכם מישהו שייעץ לכם כיצד למלא את הטפסים. ישלחו 5,000 מכתבים. 4,500 כמו ילדים טובים ימלאו את הטפסים ו-500 אחרים לא ישיבו, או כי הם במצב לא טוב, שוהים במוסדות והמכתב כבר לא הגיע אליהם והם לא יכולים לקרוא, או סתם כי יש להם דברים חשובים יותר לעשות. עכשיו אנחנו עוסקים באותם 500 אנשים. לדעתי הרופא חייב לקרוא את הצוואה מחיים שהם כתבו. אני לא נכנס לשיקול דעתו של הרופא. אולי יגיד: לא חידשת את ההנחיות, לא נגעת בהן כבר 10 שנים, אין להן ערך רב – בסדר. אבל אני מחייב את הרופא לקרוא את זה.

איך הוא יידע שזה קיים? רק אם קרובי משפחה או אנשים אחרים יביאו את זה לידיעתו.

אני משאיר ליועצים המשפטיים לנסח את זה. אני אומר רק שחובת הרופא לקרוא את זה בכובד ראש ולהפעיל שיקול דעת.

צריך להוסיף חובת עיון. הוא חייב לעיין בהנחיות, ואז "ניתן להתחשב".

חייב לעיין ולהפעיל שיקול דעת. הוא לא יכול להגיד: זה לא מעניין אותי.

כתבנו בחוק במקום אחר שהוא חייב לאסוף את הראיות מכל הגורמים הרלוונטיים.

אם הובא לידיעתו הוא חייב לעיין ולשקול אם להתחשב או לא.

הרופא חייב להתחשב, ואני מסכימה שעליו להפעיל שיקול דעת. אבל אחר-כך בא קרוב משפחה אחר – זה קורה לנו פעמים רבות – ואומר: מה פתאום אתה מחליט כך? רגע, רגע, בוא נדבר. איפה הסעיף בחוק שנותן לרופא זכות להחליט?

יש סעיף הקובע שהוא שומע את כל הקרובים. קרוב אחד אומר א', קרוב אחר אומר ב' ואז הרופא מחליט.

מי שלא רוצה, הולך לוועדה.

כתוב שכאשר יש חולה הנוטה למות על הרופא לאסוף את כל החומר הרלוונטי לבירור רצונו של החולה.

יתכן שפג תוקפן של ההוראות המקדימות, עברו יומיים והן כבר לא בתוקף. מה הוא עושה עם זה?

נכתוב שהוא חייב לעיין ולהפעיל שיקול דעת, האם להתחשב או לא.

לכתוב בחוק שאסור לרופא לא לדבר עם הקרובים? יש דברים שלא צריך לכתוב.

זה מגן על המשפחה שמגיעה לחדר המיון ומביאה מסמך שלא חתום בדיוק לפי הכללים, אבל יש לו ערך, והרופא זורק את המסמך ואומר: אני לא רוצה לדבר על כך. זה נותן משקל כלשהו להוראות שהשאיר האיש.

סעיף 39 – מדבר על הפנייה לוועדה המוסדית ומי הגורמים שיכולים לפנות. הרשימה בהצעת החוק סגורה. השאלה אם צריך להוסיף: "בין השאר" ולפתוח את זה לגורמים נוספים שאנחנו לא חושבים עליהם.

חשבנו שהרשימה מספיק רחבה ומיצינו את כל מי שיש לו זכות עמידה.

שלא יבוא מחר איזה ארגון נגד מוות ויתחיל להטריד את הוועדה.

קודם כול, האם נכלול את (א)(5): "כל אדם שיש לו ענין במטופל"?

זה הוכנס בעקבות בקשה של משרד הרווחה, והבנתי שמשרד הבריאות הסכים לזה.

"כל אדם שהוא בעל עניין במטופל".

איזה סוג עניין? יכול אכן להיות איזה ארגון שטוען שיש לו עניין. מה זה "עניין"?

אולי הרב או הכומר אומרים: יש לי עניין בחולה כחלק מהקהילה שלי.

"מיופה-כוחו של חולה, וכן אדם קרוב או אפוטרופסו" – זה קיים כבר ב-(2). אז יש לנו כבר "אדם קרוב" ו"אפוטרופוס", יש לנו נציג של החולה. וכאן מכניסים מישהו שהוא לא זה ולא זה.

מה זה "כל אדם שיש לו ענין במטופל"?

משרד הרווחה התכוון ככל הנראה לפקידי סעד.

הפסיכיאטר שטיפל באותו אדם יכול לפנות? איפה זה כתוב?

כתוב בפסקה (4): "רופאו האישי של החולה".

פסיכיאטר זה רופא אישי? רופא אישי זה רופא המשפחה, הרופא בקופת-החולים שאדם בא אליו כשהוא בריא. הרב יכול לפנות לוועדה? אני לא יודע אם יפנה, אבל יתכן שרב אחד מתעניין במצב הקהילה שלו.

רופא אישי מוגדר כ"רופא שיש לו היכרות קרובה עם המטופל, רצונותיו ועמדותיו ביחס לטיפול הרפואי בו, בין אם הוא רופא משפחה של המטופל או רופא המרכז את הטיפול במטופל בקהילה או במוסד הרפואי". כלומר אין בעיה עם הרופא הפסיכיאטר.

אני שואל לא על רופא המשפחה אלא על העובד הסוציאלי.

או "שהיה קשור לטיפול בחולה".

לגבי רב הייתי עושה משהו מצומצם יותר: "ראש הקהילה הדתית של החולה".

אבל זה לא רק רב.

עובד סוציאלי שקשור לחולה הייתי כן כולל. הוא סוג של מטפל.

"כל אדם" נשמע רחב מדי, אבל לדעתי בכל זאת צריך להרחיב את הרשימה.

"מי שהיה קשור לטיפול בחולה".

למה לא להוריד את פסקה (5) ולהשאיר "בין השאר", ונראה מה יקרה?

זה משאיר פתח לכל מיני גורמים.

מה זה "בין השאר"? אני עורך-דין של "אדם, טבע ודין" או עורך-הדין של "לילך". עכשיו "לילך" תעמיד עורך-דין ובכל מקרה כזה תבוא לוועדה. כאשר אומרים "בין השאר" כל אחד יכול לפנות. להיפך, נוריד את "בין השאר" ונשאיר את פסקה (א)(5): "כל אדם שיש לו ענין במטופל".

גם זה יכלול כל אדם שירצה. ל"לילך" יש עניין, ל"אדם, טבע ודין" יש עניין. אולי נגיד: "כל אדם שיש לו עניין אישי", זה יצמצם.

"כל אדם שיש לו עניין ישיר".

מה זה "עניין ישיר"?

מה זה "עניין אישי"? שאני אזכה ברכוש בצוואה?

גם זה, כן, בהחלט. אז יביאו בחשבון שאתה רוצה לזכות בירושה.

אני לא יודעת אם רוצים שיוכל להופיע בוועדה כל אדם בעל עניין ממוני. כל אחד מאתנו בסופו של דבר הרי יגיע לידי סופו.

לכן אמרתי: "עניין אישי". לא בנושא העקרוני. יש לו עניין אישי במטופל.

נניח שרב אומר: תדעו לכם שבקהילה שלנו יש איסור חמור, ואראה לכם שהאדון הזה היה משתתף בפעילות שלנו ונהג לומר: אדם שיש לו ייסורים נגאל מייסוריו. אתה לא רוצה לאפשר לו להופיע בוועדה?

אני לא בטוח.

להופיע – אולי כן, אבל לא לפנות. הוועדה יכולה לשמוע מי שתרצה, אבל לא כל אחד יכול לפנות אליה.

זאת הכוונה. כיצד פונים לוועדה?

זה מחייב לפתוח הליך. השאלה מי יכול. אחר-כך הוועדה חייבת לאסוף נתונים על השקפת עולמו של החולה ולשמוע אנשים קרובים וכולי, בלי קשר.

מי שנכללו ברשימה הזאת הם אלה שדעתם רלוונטית על-פי החוק, שלעמדתם או לדעתם עשוי להיות כוח על-פי החוק. החוק נתן מעמד לקרוב משפחה, להורים, לאדם קרוב, לאפוטרופוס במידה מסוימת. אלה יכולים להפעיל את הוועדה.

לא צריך להכניס כאן רב או גורם נוסף.

אתם אומרים שהפנייה היא על מנת לכנס את הוועדה. בסדר, אני מקבל שזאת רשימת הפונים.

אחרת, הוועדות יתכנסו כל הזמן, בלי סוף.

תמיד יהיה מישהו שירצה.

יתכן מקרה שאנחנו לא חוזים עכשיו, שאף אחד לא יוכל לכנס את הוועדה, אף אחד לא ירצה לפנות, אינני יודע מה, ובכל זאת נחשוב שמישהו צריך לכנס את הוועדה. הייתי נותן סמכות.

לא יהיה מקרה כזה.

בסעיף 40(ג) נאמר מי רשאי לטעון בפני הוועדה המוסדית. לא ליזום את ההליך, אלא לטעון בפניה.

בסעיף קטן 39(ג) כתוב: "היועץ המשפטי או בא-כוחו רשאי לפנות לוועדה או להתייצב לפני הוועדה" – "לפנות או להתייצב".

אפשר להוסיף את זה בפסקה 39(א)(5), אם אתה רוצה.

נמחק את פסקה (5) – "כל אדם" – ונשאיר פתח דרך היועץ המשפטי לממשלה.

יש לי הסתייגות פורמלית. בחקיקה בכל מקום שמכניסים סמכות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה זה צריך להיעשות באישורו מראש. לכן אני מבקש להמתין עם החקיקה עד שיתקבל אישורו.

בפועל היועץ המשפטי לממשלה או באי-כוחו לא יופיעו כמעט, אלא במקרים נדירים מאוד.

אנחנו בודקים, עוד לא קיבלנו אישור פורמלי. יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן אי אפשר להכניס אותו לחקיקה אלא אם כן מקבלים את אישורו מראש.

השאלה מה עם פקידי הסעד. עד שיפנו ליועץ – והיועץ עסוק – תחלוף חצי שנה.

אז הוא מאציל סמכויות.

למה לא להוסיף כאן פקידי רווחה?

לדעתי הם צריכים להיות בין היוזמים.

הם יכולים לעמוד מול הרופא, אבל אחר-כך אם יש בעיה הם כבר לא יכולים להגיע לוועדה? זה תמוה.

אני מציע להוסיף את פקידי הרווחה לסעיף 39, שיוכלו לפתוח הליך. זה במקום פסקה (5). ונמחק את המילים "בין השאר".

בסעיף 40(ג), מי רשאי לטעון בפני הוועדה? לא ליזום הליך אלא לטעון. כל מי שמנוי בסעיף 39? האם אנחנו רוצים שעוד מישהו יוכל לטעון ולא ליזום הליך?

כן, גם ראש הקהילה, הרב.

"כל אדם שיש לו עניין במטופל"?

לגבי סמכות טיעון בפני הוועדה – כאן לדעתי אפשר להוסיף את פסקה (5), כל המנויים בסעיף וכן כל אדם.

מה שהצענו להוסיף עכשיו, האם זה לא כלול בסעיף 40(ב)?

לא. במקרה זה הוועדה יוזמת דיון ומישהו יכול להגיד לוועדה: אני רוצה לטעון טענה זו או אחרת. הם רשאים לטעון. למה לא? אנחנו לא רוצים לסתום פיות.

האם סעיף קטן 40(ג) צריך להופיע כסעיף בפני עצמו?

הוועדה יכולה ליזום לפנות לרב, אם זה חשוב לה, אבל מצד שני, הרב יכול לבוא בעצמו ולהגיד: אני רוצה לטעון.

הוא לא יכול ליזום את הדיון.

אבל אם יש דיון, למה שלא יוכל לטעון?

או עובד רווחה.

עובד רווחה יכול גם ליזום את הדיון.

אתה פותח אפשרות שהוועדה תהיה חייבת לשמוע כל גוף שיפנה.

בדרך כלל הדיונים הללו מתקיימים מהיום למחר. מי שיש לו עניין ורוצה לטעון, יטען.

מי שיש לו עניין במטופל. יושב-ראש הוועדה יהיה אדם רציני ויחליט שאם פונה אליו ארגון שסתם רוצה לעשות מזה כותרות לא יאפשר לו לטעון; ואם יפנה ארגון שהחולה היה חבר בו, נניח שהחולה היה חבר במסדר "בני ברית" וראש הלשכה רוצה להופיע ולהגיד משהו, יתן לו בוודאי.

ואם היושב-ראש לא נותן רשות לטעון?

אמרנו שכל אדם שיש לו עניין במטופל יכול לטעון בפני הוועדה.

אם עמותת "אדם, טבע ודין" תפנה, יש לה עניין במטופל? אם החולה היה חבר בארגון, כן. אבל אם לא היה חבר בארגון? האם הכול שפיט? אז לא.

סעיף 45 – מי יהיה המשיב בערעור על החלטת ועדה ארצית? ענינו על כך בתחילת הישיבה – פרקליטות המדינה, בשם הוועדה.

סעיף 47 – אני מבין שזה בעקבות מכתבו של פרופ' הרט, יושב-ראש איגוד מנהלי בתי-החולים.

בעקבות מכתבו של פרופ' הרט, וגם מכתב שאנחנו העברנו לוועדה.

בסעיף 47 שואלים האם נכון להסדיר את נושא הזכות לטיפול משלים בחקיקה, או עדיף להותירה לשיקול הנהלת בית-החולים ללא הכוונה בחקיקה.

אני לא מבין, מה רע בנוסח הקיים?

יש בעיה עקרונית עם קביעה כזו במסגרת החוק.

אקרא את מכתבו של פרופ' הרט: "טיפול לא קונבנציונלי לחולה הנוטה למות: בסעיף 47 נאמר כי חולה הנוטה למות זכאי לבקש את שיתוף הפעולה של מטפלים בו לקבלת טיפול שאינו קונבנציונלי, ביוזמתו ובמימונו, בכפוף לאישור מנהל המוסד. לצערי הרב חקיקה כזאת תעודד הכנסת מטפלים לא קונבנציונליים לבתי-החולים, דווקא בשעותיו הקשות ביותר של החולה והמשפחה. לא קיים שום קריטריון מי המטפל הלא קונבנציונלי שיש לו הכשרה ומי המטפל הלא קונבנציונלי שהוא שרלטן. לכן קיימת סכנה אמיתית שייכנסו לבתי-החולים לטיפול שרלטנים. את זה אסור לעודד בחקיקה. עלי לציין, כי בחולים הנוטים למות ובקרב בני משפחותיהם דווקא השעה הזאת היא שעה ששיקול דעתם לא מופעל במלואו וקל מאוד להשתכנע גם לטיפולים חסרי משמעות. יש כאן לא רק טיפול לא נכון, אלא גם עלות מיותרת לחולה. אשר על כן, אציע כי נושא זה לא יוכנס בחקיקה ויישאר המצב כמו היום, לשיקול מנהל המחלקה ומנהל בית-החולים".

"העובדה כי הצעת החוק ... עלולה ליצור אצל החולה תחושה כי בית-החולים מעודד ... נבקש לציין כי אנו ערים לרגישות ונבקש להקל. עם זאת, ודווקא בשל הרצון להגן על החולים, אנו סבורים כי בהיעדר עיגון מוסדר של תחום הרפואה המשלימה בחוק מוטב יהיה שלא לאמץ ...".

אני רוצה להוסיף עוד משהו, כמי שעובדת בשטח. בא רופא לא קונבנציונלי למחלקה ומציע לחולה טיפות ים המלח או טיפול עם כריש. האיש מתחיל לקבל את הכריש, אני מתחילה עם הטיפול שלי ולא יודעת שהכריש יושב לו מתחת לכרית. אולי הכריש שלו מתנגש עם הטיפול שאני נותנת, ואז גורמים נזק לאיש? יבואו ויגידו לי: גברת, את רופאה, את צריכה לדעת מה זה כריש. אז אני אומרת לכם שאני לא יודעת מה זה כריש, כי זה לא המקצוע שלי, אני לא לומדת את זה באף מקום. זה תחום חדש למדי ברפואה, ואני לא חייבת לדעת את הטיפול הלא קונבנציונלי, ואני לא חייבת לגרום נזק לחולים שלי כי אני לא יודעת שאיזה מטפל נתן את הכריש הזה ולא יודעת עד כמה הכריש מתנגש עם המורפינים ויתר הדברים שאני נותנת. לדעתי לא צריך להרשות דבר כזה, בפרט לא בחוק. בבתי-חולים מסוימים בארץ, כמו בבית-החולים "תל השומר", יש מרפאה לטיפול לא קונבנציונלי. אז בבקשה, אפשר לבקש ייעוץ מהמרפאה של בית-החולים, שתשב אתנו ותדריך אותנו אם כן אפשר לקבל טיפול א', ב', ג', ד' או לא. בתוך בית-החולים יש מרפאה מוסמכת, מוכרת, עם רופאים שעובדים על-פי קריטריונים.

קודם כול, אין כאן איסור. גם אם נוריד את הסעיף, אין איסור שייכנס כריש למחלקה. אלא אנחנו אומרים כאן: אתה חייב לשתף פעולה עם הטיפול בכריש. זה הסעיף שמרגיז את כולם.

זה מה שאנחנו לא רוצים.

בסעיף נכתב: "לא יימנע מחולה הנוטה למות שיתוף הפעולה של המטפלים בו בקבלת טיפול משלים, ביוזמתו ובמימונו, אלא אם קבע אחרת מנהל המוסד הרפואי שבו הוא שוהה, מנימוקים שיירשמו".

הסעיף קובע שאם אני מביא מרפא בכריש אתם חייבים לעשות אתו קונסוליום. כתוב: "לא יימנע שיתוף פעולה".

אם יש לכם ספקות שזה יזיק אז מנהל בית-החולים לא יאפשר.

הבעיה היא שניתן טיפול בהיעדר קריטריונים בדוקים.

השאלה איך לחייב רופאים שבאופן עקרוני, בשל אידיאולוגיה, לא רוצים בשטח מטפלים לא קונבנציונליים. היום אנחנו הרופאים הקונבנציונליים לא אוהבים את הרפואה המשלימה. החולה עומד למות ואומר: תעשו לי טובה, אני רוצה את הטיפול הזה.

זה לא נכון. אני מטפלת בעצמי ומכירה כיצד זה עובד בשטח.

מצד אחד, נכון שיש לנו נטייה לשלול דברים לא קונבנציונליים, וראיתי כמה וכמה מקרים שרופאים במחלקות, בנושאים שהם לא מבינים, אמרו: לא אצלנו, תעזבו אותנו, זה לא מעניין אותנו. מצד שני, יצא לי לטפל בחולים נוטים למות, וראיתי שהרצון שלהם להיאחז בדבר שלא תליתי בו שום תקווה, משהו פרוביוטי, אני לא יודע מה, עשה להם טוב כאשר נתנו להם את הטיפול. אז בגלל שהוא לא בבית אלא בבית-חולים נמנע ממנו? לדעתי זה לא נכון.

ואם הוא שרלטן?

אבל החולה רוצה את השרלטן, זה לא מעניין אותו.

את לא רוצה שהוא ייכנס ואת לא רוצה לשתף אתו פעולה.

קודם כול, אני לא רוצה להפוך את המחלקה לטיילת של שרלטנים. אני לא רוצה להפוך את מנהל בית-החולים לאיש משפט, שכל יום אתקשר אליו בטענה שהביאו עוד שרלטן ושעליו להחליט. זה התפקיד של מנהל בית-חולים?

אני הולך למות ואני רוצה שרלטן. השרלטן עושה לי טוב.

אבל זה לא אקדמי.

אם זה יזיק אז מנהל בית-החולים לא יאשר.

נעזוב לרגע את החולה הנוטה למות. נניח שאני חולה צהבת ורוצה שיבוא לבית-החולים אדם שיחנוק מעל הבטן שלי יונים ובכך יחנוק את הצהבת. אומרת ד"ר ברקוביץ: זה שרלטן, לא אתן לו להיכנס בכלל. אם עשית בסתר באמצע הלילה, אין לי שליטה, אבל עקרונית אל תחייב אותי בחוק להכניס את האיש עם סל היונים. על זה מתנהל הוויכוח, והוא מחמיר כשמדובר בחולה הנוטה למות. אם אנשים רוצים לעשות טיפול בקבלה, להעלות מתים מן האוב כדי שהאבא ז"ל ירפא את החולה. פרופ' הרט וההסתדרות הרפואית אומרים: לא נכתוב שאסור לעשות טיפול לא קונבנציונלי, אלא לא נתייחס לכך בחוק, לא נכתוב שום דבר.

ואז פרקטית אצלם מטפל לא קונבנציונלי לא ייכנס אף פעם. אני טוען שכאשר אדם הולך למות כן אפשר לחייב את זה. כאשר אדם חולה במחלה לא חשוכת מרפא, כמו צהבת – לא.

לא נכון.

זה הוויכוח בינינו.

ד"ר ברקוביץ אומרת: אני יודעת שבבית-החולים שלי זה נעשה, לא אוציא אנשים באוזן. אבל אם זה ייכתב בסעיף בחוק מחר בית-החולים יצטרך לפתוח מכון מיוחד, איזשהו חדר.

אי אפשר לחייב את בית-החולים לפתוח מכון. אבל כשאני עומד למות ורוצה את השרלטן, למה למנוע? כשאני בריא ויש לי צהבת, לבית-החולים יש את הסדרים שלו ולדעתי אסור לחולה להכתיב אותם. אבל כאשר חולה נוטה למות – בין אם מצהבת, מסרטן, מאי-ספיקת לב או מכל דבר אחר – והחולה מרגיש שמשהו יעשה לו טוב, ואין ראיה שזה יזיק לו - - -

אבל איך תדע?

כשאין ראיה, אז אין ראיה שזה יזיק ואין ראיה שזה לא יועיל, אולי זה כן מועיל. כשאת לא יודעת זה יכול או להועיל או להזיק או לא לעשות כלום, אז אל תתייחסי. אם יש סיכוי סביר, על סמך הידע הרפואי, שזה יזיק לחולה מנהל בית-החולים לא יאשר, ובצדק. אבל אם אין ידע, והשיקול הוא רק האם להכניס שרלטן למחלקה, לדעתי השיקול של החולה כמי שהולך למות גובר. אין לו ברירה, הוא לא יכול להיות בבית כיוון שהוא זקוק לאינפוזיה, למכשירים הדיגיטליים ולתרופות שהוא מקבל, הוא חייב להיות בבית-החולים. העובדה שהוא בבית-החולים לא תמנע ממנו את הזכות למות בכבוד עם השרלטן שהוא מאמין בו.

ד"ר ברקוביץ, אני מאפשר לך להשיג תגבורת. אני מציע שזה יהיה הנושא השני לדיון ביום ראשון. אני אומר לך ולעו"ד ליאת יגאל, תתקשרו עם הרופאים שרוצים להופיע בוועדה, כולל פרופ' הרט, שיציגו בפנינו את הטיעונים. תביאו תגבורת ביום ראשון. אני מקווה שגם פרופ' צ'רלס ספרונג יהיה כאן ויגיד מה נעשה בפועל.

נעבור לארבע התוספות. האם יש הערות? פרופ' שטיינברג יקרא את זה ויביא לנו הערות ביום ראשון.

ביום ראשון נדון בשני נושאים: הראשון, ערעור ד"ר בר-אילן וד"ר ברקוביץ על הנוזלים ועל הטיפול הפליאטיבי/המקל. השני, "הטיפול השרלטני" (סעיף 47).

נשתדל שיהיו כאן ד"ר בר-אילן, ד"ר ספרונג, פרופ' הרט וכל מי שההסתדרות הרפואית תרצה להוסיף.

דבר שני, פרופ' שטיינברג יקרא את התוספות ויציג אותן בפנינו, אם צריך לשנות דבר מה. גם אתם יכולים לקרוא את התוספות ולהעיר אם אתם רוצים לשנות בהן דבר מה.

דבר שלישי, יש 7 נושאים בנוסח העדכני שעלינו עדיין להכריע בהם. בחלק מהדברים נספיק לדון עכשיו ב-20 דקות ומה שלא נספיק יוכרע ביום ראשון.

יש עוד 6-7 נושאים שלא באו לידי ביטוי בטבלה.

בעמוד 1, סעיף 2 – עקרון יסוד: "בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, רצונו ומידת סבלו יהיו השיקולים המרכזיים".

האם צריך כאן את "מצבו הרפואי"?

כן, זה הדבר הכי חשוב כאן.

זה הגרעין של כל העניין.

כן.

שינית מ"השיקולים הבלעדיים" ל"השיקולים המרכזיים". זה נעשה בהסכמה?

לא, זה שינוי נוסח.

זה שינוי נוסח מהותי. עדיף לומר "השיקולים הבלעדיים".

אנחנו מבקשים מאוד שכולם יקראו את כל התיקונים, כי ההבדל בין נוסח ומהות דק מאוד.

דיברנו על טיפול פליאטיבי (מקל), אבל לא הגדרנו אותו.

הוא מופיע בהגדרה בסעיף הרלוונטי.

אבל לא בהגדרות הכלליות. אולי עדיף שזה יהיה גם בהגדרות הכלליות.

הוחלט, ברמה המשפטית, שאין צורך בכפילות.

בעיקרון היסוד לא יורדים לפרטים כאלה.

מעמוד 1 ועד עמוד 6 – זה הנוסח. כל אחד יכול בביתו לקרוא שוב הכול, אבל עליכם לדעת שאם לא יהיו הערות הסעיפים מאושרים.

תהליך הניסוח טרם הסתיים.

בסעיף 7(א), בעמוד 7: "חולה הנוטה למות, הרוצה שחייו יוארכו, ומבקש טיפול רפואי שלדעת" – עד עכשיו הופיע "המטפלים בו אין לו הצדקה". חשבנו שנכון לכתוב: "שלדעת הרופא האחראי אין לו הצדקה", כי "המטפלים בו" זה הרופא והאחות ועוד אנשי רפואה.

זה צריך להיות "הרופא האחראי". הוא מייצג את כל המטפלים.

בין סעיפים 7 ו-47 יש בכל זאת זיקה. כתוב: "הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי טיפול רפואי". "השרלטנים" (במרכאות) אומרים שהם נותנים טיפול רפואי.

כל עוד לא הוכח, הטיפול בכריש הוא לא טיפול רפואי. אם יום אחד יוכיחו את זה בניסוי מבוקר זה ייהפך להיות רפואי.

כרגע זה כריש לא רפואי.

בסעיף 14, בעמוד 10: "(א) אין בהוראות חוק זה כדי להתיר הפסקת טיפול רפואי רציף בחולה הנוטה למות, העלולה להביא למותו, בין שהוא בעל כשרות ובין אם לאו. (ב) ואולם מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, שנפסק שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין, וכן מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי מחזורי, והכל בכפוף להוראות סימן ג'."

למשל, אם היתה הפסקת חשמל.

לכן זה לא רק רפואי. הכוונה, שלא היה איזה טריק.

בוועדה היה על כך ויכוח גדול מאוד והוחלט לומר "שלא במזיד ולא בתחבולה".

אני מציע להוסיף לנוסח שלך: "שלא במכוון".

זה נוסח עדיף: "שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין"

שימי לב שהמילה "שלא" מופיעה פעמיים, פעם אחת לפני הסוגריים ופעם שנייה בתוכם.

בסעיף 21א, בעמוד 14.

האם דנו בכלל על החסוי?

עוד לא דנו בזה בכלל. קיבלנו נייר לגבי "חסוי" גם מעו"ד אדי ווייס וגם מפרופ' שטיינברג וחברים ממשרדי הממשלה. ביקשתם להוסיף פרק נוסף לגבי חסוי בגיר ולדון בזה. כתבנו את זה כאן ואני מציעה שנעבור על הסעיף.

"סימן ז'1: טיפול בחסוי נוטה למות

(א) בסימן זה, "חסוי" – אדם –

(1) שאינו יכול, דרך קבע, לדאוג לענייניו, בשל מוגבלות שכלית או נפשית;

(2) אשר מצב הדברים האמור בפסקה (1) התקיים אצלו לפני שנקבע לגביו כי הוא חולה נוטה למות;

(3) ואין לגביו הנחיות רפואיות מקדימות בתוקף, או ייפוי כוח בתוקף."

שלושת התנאים מצטברים.

נוסיף ברישה: "שמתקיימים בו כל אלה".

למה זה לא בסעיף ההגדרות?

לא משנה כרגע. בזה נדון אחר-כך. קודם כול נראה את העיקרון.

"(ב) הביע חסוי את רצונו שחייו יוארכו, יפעל הרופא האחראי בהתאם לרצונו של החסוי, בכפוף להוראות חוק זה; הביע החסוי את רצונו להימנע מהארכת חייו, תכריע בעניינו ועדה מוסדית; הוראות סעיף 20 יחולו בשינויים המחויבים, לפי הענין."

איך הוא יכול להביע? לא הבנתי.

מדובר על אדם שלא יכול לדאוג לענייניו בשל מוגבלות שכלית או נפשית, אדם שהיה במצב הזה גם לפני שהפך להיות חולה הנוטה למות. יתכן שאדם נולד כך, תמיד היה עם כושר שכלי או נפשי מוגבל, אבל יתכן שאדם היה בריא והפך למוגבל במהלך חייו.

כלומר, בסעיף קטן (ב) מדובר על אדם שהיה בריא ואז הביע רצונו.

אולי הוא חסוי ולא יודע לקנות במכולת, אבל אומר: אני רוצה לחיות. לא נשלול מחסוי את הזכות לומר שהוא רוצה לחיות. אם הוא רוצה למות – נבדוק אותו.

כמו שאמרנו לגבי קטין.

גם לגבי קטין, כשקטין אומר: אני רוצה לחיות – בכל מקרה מכבדים את רצונו; כשקטין אומר: אני רוצה למות – אז יש ועדה.

"(ג) לא נודע רצונו של החסוי, והסכימו הרופא האחראי והאפוטרופוס שיש להאריך את חייו – יפעל הרופא האחראי כאמור, בכפוף להוראות חוק זה; בכל מקרה אחר – תכריע הוועדה המוסדית בעניינו של החסוי.

(ד) הוועדה המוסדית תשקול גם את טובתו של החסוי, ותהיה רשאית לקבוע שיש להימנע מהארכת חייו של החסוי, אם שוכנעה כי אין זה לטובתו של החסוי שחייו יוארכו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).

(ה) הוועדה המוסדית תאפשר לאפוטרופוס ולכל גורם בעל ענין במטופל המבקש לטעון את טענותיו לפניה להישמע."

אני לא מבין למה סעיף קטן (ה) מופיע כאן בנפרד. זה הרי נכון בכל דיון של ועדה מוסדית. אם כותבים את זה ספציפית כאן זה כביכול שונה ממקרים אחרים.

אולי כדאי להפנות לסעיפים הרלוונטיים.

בסעיף קטן (ג) צריך לכתוב "אפוטרופוס שהוא אדם קרוב", על-פי הרעיון שהוועדה כבר קיבלה. זה מקביל לקטין.

משהסכימו שיש להאריך את חייו – כבר לא צריך להיות אדם קרוב. בכל מקרה אחר, תכריע הוועדה.

כאן לא נותנים מעמד לאפוטרופוס שהוא אדם קרוב שלא להאריך את חייו של החסוי, מה שנתנו לגבי קטין. כאן אנחנו נותנים יותר סמכות לוועדה המוסדית.

לדעתי צריך להגביל את זה כאן.

לדעתי הנוסח הזה טוב יותר, וצריך לאמץ אותו גם לגבי הקטין.

מה ההבדל הנורמטיבי בין טיפול בקטין ובין טיפול בחסוי? אם אין הבדל הלכה למעשה אפשר לכתוב פרק "הקטין והחסוי".

בכל זאת יש הבדל. לגבי הקטין אמרנו: תישמע דעתו. מעל גיל 15 יש לזה משקל, ומתחת לגיל 15 רק ישמעו. כאן יכולים להיות אנשים שלא שואלים את דעתם כי הם לא יכולים להביע דעה. בכל אופן, זה שונה. כאן מעבירים את זה לוועדה המוסדית. זה מאטריה שונה במקצת.

מאטריה שונה מאוד. אם היו כאן נציגים ממשרד הרווחה הם היו מדגישים את זה.

אנחנו מאשרים את זה.

כפוף לשינוי בסעיף קטן (ה) – במקום "רלוונטי" – "בעל עניין".

את סעיף קטן (ה) מוחקים בכלל, כי זה כלול בסעיף אחר.

מי נכלל בהגדרת "חסוי"? אחד התנאים בסעיף 21א(א)(2): "אשר מצב הדברים האמור בפסקה (1) התקיים אצלו לפני שנקבע לגביו כי הוא חולה נוטה למות".

לא מתכוונים לאדם שהיה בריא והפך להיות חולה הנוטה למות, אדם בקוֹמה למשל שאיבד כשרותו, אלא לאדם שיש לו מוגבלות שכלית או נפשית טרם חלה במחלה שהפכה אותו לנוטה למות.

אני לא בטוח שזה כל-כך נכון. נניח שהוא הופך להיות חסוי בגיל 30 בשל המוגבלות שלו.

זה בסדר, הוא עדיין כלול, כי זה היה לפני שהפך להיות חולה הנוטה למות. יתכן אדם שנולד בריא, בגיל 20 הפך להיות נכה ומוגבל בשל תאונת דרכים, ובגיל 60 הפך להיות חולה הנוטה למות. הסעיף הזה חל עליו, כי הפך להיות חסוי בגיל 20, לפני שהפך להיות חולה הנוטה למות.

אבל אין זה אומר שהוא נולד כך.

ההבדל הגדול בין החולה החסוי הזה ובין חולה רגיל שאיננו בעל כשרות, לגבי חולה חסר כשרות כרגע יש לנו אפשרויות להתחקות אחר רצונו כשהיה עדיין כשיר. אם האדם היה בשלב כלשהו בחייו אדם שפוי והיתה לו דעה - - -

אבל אם זה לפני למעלה מ-5 שנים, ההוראות שנתן כבר לא תקפות?

הוא לא נתן הוראות, אבל יכולים להתחקות אחר רצונו. יש אנשים קרובים שיודעים להעיד על רצונו.

צריך להכניס כאן הגבלה של 5 שנים. אם ב-5 השנים האחרונות לא היה חסוי ולפני חודש הפך לחסוי ועכשיו הוא חולה, אז יש ידיעה מוקדמת על רצונו.

שהוועדה המוסדית תשמע.

כמו לגבי קטין, הסעיף הזה צריך לחול על אדם שנולד ללא רצון ואף פעם לא היתה לנו אפשרות לדעת מה רצונו. זה אדם שלא היתה לו הזדמנות להביע רצון. לכן, זה לא שהמצב הזה היה לפני היות המחלה חשוכת המרפא, אלא הוא נולד כך. דרך קבע הוא לא יכול לדאוג לעצמו בשל מוגבלות שכלית או נפשית.

ואם זה קרה לו בגיל 5?

אולי בנסיבות שאנחנו מתארים הוא לא השאיר עדוּת לרצונו. בגיל 30 הפך להיות חסר כשרות ועכשיו הוא בן 60. אין לך שום אינדיקציה לרצונו.

הנפקא מינא היחידה, אם אכן היה בעל כשרות והשאיר הנחיות לפני שנה. אז הוועדה המוסדית תראה את ההנחיות.

ד"ר ויגודה, אתה צודק ברמה העקרונית, אבל זה יסרבל ונצטרך למצוא חריג, וחריג לחריג וכן הלאה. זה יהיה טוב לבחינות של לשכת עורכי-הדין.

מה מצבו של אדם לא חסוי שאין עליו כל ידיעה? אדם מגיע למחלקה ולא יודעים עליו שום דבר. מה עושים? איך מטפלים בו? אז מעמידים לו אפוטרופוס. אם האפוטרופוס קרוב הוא יוכל לומר, אם הוא לא קרוב הוועדה המוסדית תכריע. למה המנגנון הזה לא יכול לפעול על חסוי? למה צריך לבנות בשבילו מנגנון מיוחד?

אתה רוצה שהפרק של הקטין יחול עליו?

הוא אומר שזה יחול רק על מי שהיה חסוי כל חייו, כי אחרת הוא דומה למי שחלה והפך להיות חסוי.

מדובר על אדם שחסוי כבר 30 שנים. בעבר הרחוק היה כשיר אבל לא אמר שום דבר.

אז הוא כמו כל חולה נוטה למות שלא אמר שום דבר. זה רק מי שהיה חסוי מרגע היוולדו או הפך להיות חסוי בהיותו קטין. אם הוא כבר בגיר ולא חסוי הוא כמו כל אדם.

אני מוכן לכתוב: "אשר מצב הדברים האמור בפסקה (1) התקיים אצלו לפני היותו בגיר".

אין הבדל מהותי בין מישהו שבגיל 16 הפך להיות חסר כשרות.

גם הוא אומר לך שאין הבדל מהותי. הוא אומר שמגיע למחלקה חולה נוטה למות חסר הכרה ואתה לא יודע מה רצה. אז לא משנה לך עכשיו אם קודם היה מפגר או לא. אתה לא יודע מה רצה, לכן זה עובר להחלטת הוועדה ומכריעים לגביו. מה אתה מרוויח כשאתה אומר שהוא היה חסוי 10 שנים קודם לכן?

אגיד לכם מה המשמעות של הדבר הזה. לגבי אדם רגיל, כשאין לנו אפשרות לדעת יש חזקה שחייבים לנטות לטובת החיים. כאן יש חריג – לגבי קטינים ולגבי חסוים נותנים סמכות לוועדה לסטות מן החזקה הזאת. השאלה האם הוועדה כפופה לחזקה או לא. לגבי קטין ולגבי חסוי, מכיוון שאין לנו כל אפשרות לדעת ואנחנו מבינים שהמשמעות היא אולי לטפל בהם עד אין קץ באופן שאנחנו מבינים שהוא נגד רצונם ויאריך את סבלם, נותנים כאן פתח לאפשרות לכנס ועדה.

לגבי קטין יש אפשרות לבטל את החזקה?

בפירוש כן.

הכניסו שיקול של טובתו.

אילו הקטין היה מבוגר היה ברור שהוא לא רוצה לעבור את הסבל הזה. הוא צריך לסבול רק משום שהוא קטין?

אז לא ביטלנו את החזקה.

יש סמכות לוועדה לשקול לא רק את אומד רצונו אלא גם את טובתו.

בתנאי שהוא לא אומר ההיפך.

אם נגיד אותו דבר על חסוי, שהפך להיות חסוי שבוע לפני שנעשה נוטה למות, למה ניתן לוועדה סמכות להחליט דבר כזה? אז הוא כמו כל אדם הנוטה למות.

ההתייחסות החריגה צריכה להיות רק לאנשים שאף פעם לא הגיעו ליכולת להביע עמדתם.

בזה החסוי שונה מסתם אדם שהופך להיות נוטה למות.

הוא צריך להיות חסוי ספציפי, שאף פעם לא הגיע לשלב של כשרות לפי החוק הזה.

מהבחינה הזאת הוא דומה לקטין. אדם אחר דומה לחולה הרגיל.

נקבל את זה.

כלומר, בפסקה 21א(א)(2), במקום "התקיים אצלו לפני שנקבע לגביו כי הוא חולה נוטה למות", יבוא "התקיים אצלו לפני שהגיע לכשרות משפטית".

"לפני היותו בגיר".

עו"ד ג'ודי וסרמן תבדוק את זה, ואם תרצה תעיר על כך ביום ראשון.

בסעיף 25(ב)(1), בעמוד 17 – נאמר מה יכללו ההנחיות הרפואיות: תמצית המידע הרפואי, האובייקטיבי והסובייקטיבי. האם אנחנו רוצים לומר בסוף פסקה (1) שיסבירו את המונחים הרפואיים "בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה"? שם זה מפורט מאוד – צריך להסביר על האבחנה, תיאור המחלה, הסיכונים, הסיכויים וכולי. או אולי אנחנו רוצים משהו קצת יותר מקוצר? כי מדובר בתוספת ארוכה מאוד שמיועדת גם לאנשים בריאים, לא רק לאנשים חולים במחלות.

בהיעדר הבחנה בין מי שחולה ומי שבריא, איפה עובר הגבול?

מה מידת ההסבר שאנחנו מבקשים מהרופא או האחות לתת לאדם שממלא את ההנחיות?

באופן סביר, על-פי הסיטואציה. אם אין אבחנה ואין פרוגנוזה אז לא צריך לספר אותה.

אבל צריך להסביר את כל הסיכונים שבמכונת הנשמה.

נכון. אנחנו בעד.

לדעתי את המידע הזה יצטרך לתת רופא ולא אחות. אתם רוצים שהאדם המצווה יקבל החלטה מושכלת, לכן הוא צריך לקבל את המידע המלא.

מקובל שזה יהיה "בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק זכויות החולה"? כן.

סעיף 28, בעמוד 18, בסימן ייפוי-כוח: "אדם בעל כשרות רשאי למנות מיופה-כוח". האם לפני מילוי ייפוי-כוח חייב אדם לקבל אותו מידע רפואי ואותם הסברים כמו שהוא מקבל לפני שהוא ממלא הנחיות רפואיות מקדימות? לדעתי זה מתבקש, אבל זה לא נכלל בנוסח.

מה יגידו לו?

מיופה-הכוח חייב לקבל הסברים.

לא. מי שנותן את ייפוי-הכוח צריך לדעת מה הוא נותן, כי גם שם הוא נותן הנחיות לגבי מכונת ההחייאה, הצנרור וכולי. הוא יכול לתת הנחיה כללית מאוד, ויכול לתת הנחיה רק למצבים מסוימים.

אם הוא נותן הנחיה כללית הוא לא צריך הסבר. אני נותן לאשתי ייפוי-כוח לכל החיים שלי. אני לא יודע מה יקרה לי כאן בכנסת, אז אני נותן ייפוי-כוח לאשתי לכל דבר שיהיה ומבקש שהיא תחליט עבורי. אז היא לא צריכה לקבל הסבר. כאשר זה עולה לדיון בוועדה היא צריכה להבין מה המשמעות אם היא אומרת לנתק ממכשיר החייאה, כמו שאני הייתי מבקש לקבל מידע. אני סומך עליה במאה אחוז.

בייפוי-כוח אתה צריך לומר אם אתה רוצה להימנע בכל מקרה, לתת בכל מקרה, או לתת הוראות פרטניות.

במסגרת ייפוי-הכוח אתה יכול לתת למיופה-הכוח הנחיות מקדימות.

השאלה אם אנחנו רוצים לחייב אדם שממנה מיופה-כוח לתת לו הנחיות מקדימות בשלב הזה.

לא.

אם הוא צעיר ורוצה לתת ייפוי-כוח כללי, לא צריך לחייב אותו לפרט. זכותו לבחור כך.

הוא יכול לתת ייפוי-כוח כללי, ויכול לתת ייפוי-כוח להימנע מטיפול, או לתת כל טיפול.

אם הוא מכניס פרטים אז כמובן צריך להסביר.

"להימנע באופן כללי" – זה פרטים?

לדעתי אם הוא ממנה מיופה-כוח ולכן לא כתב הנחיה מקדימה, הוא העדיף לבחור במישהו שיחליט עבורו בבוא העת. זכותו לבחור באדם כזה ולתת לו "קארט בלאנש" לעשותו כרצונו.

השאלה אם רוצים לאפשר לו לתת "קארט בלאנש" כל-כך מהר. כשנעבור על התוספת תוכלו לראות שהמסלול של ייפוי-כוח כללי בלי להיכנס לעומק הוא בעצם הדרך הכי מהירה למלא את הטפסים. אולי לכן אנשים יבחרו לעשות את זה מבלי להפעיל שיקול דעת. השאלה אם רוצים לתת להם אפשרות כזאת.

זו זכותם.

זכותו להפקיד את חייו בידיו של מישהו אחר.

קשה לי לקבל שייתנו ייפוי-כוח כללי מבלי להבין מה המשמעות שלו.

אבל זה קורה לעתים קרובות.

על מה אתה מדבר? ואם אדם נפטר ומשאיר לך מיליארדים שייכנסו לחשבון שלך, או משאיר לך המון חובות ומחייב אותך באלף בעיות – זה כן?

צריך לתת אופציה כזאת, אם זאת ההכרעה שלו. למה לא?

זה מפריע לי בכל זאת.

אם מפריע לך, אז אל תתן לרעייתך ייפוי-כוח.

כי לא תמיד אני יודע על מה אני חותם.

למה אנשים בוחרים למנות מיופה-כוח ולא לכתוב הנחיות? הרי רבים לא מבינים את כל הדברים האלה, או לא רוצים להיכנס לכל הסיפור הזה. הם סומכים על אדם שיחליט עבורם.

נעצור כאן. אנחנו עומדים יפה בלוח הזמנים. ביום ראשון נשמע את ד"ר בר-אילן וד"ר ברקוביץ בעניין הטיפול המקל (הפליאטיבי) והשתייה לחולה נוטה למות; נדון בסעיף 47, על הזכות לטיפול משלים מסוגים שונים על-ידי מטפלים לא רפואיים – נא להביא את פרופ' הרט וכל מי שירצה להביא עמו; נדון בארבע התוספות; ונדון בשינוי נוסף בסעיף 33.

ד"ר בר-אילן יתייחס גם לשאלה מי צריך לתת מידע והסבר במסגרת ההנחיות, רופא או אחות.

בזה הכרענו – לא נפתח את זה שוב לדיון.

אבל עכשיו כשמפנים את זה לפי סעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה על אחת כמה וכמה רופא צריך לעשות את זה, ולא אחות. יש כאן אנומליה משמעותית.

בחוק זכויות החולה כתוב "מטפל". לא "רופא".

לא נפתח את זה שוב לדיון. בזה הכרענו. אני מעריך מאוד את האחיות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20

נוסח לדיון הועדה המשותפת לועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת חוקה, חוק ומשפט, ביום 24.11.2005:

הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2005

עקרונות יסוד

חוק זה בא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה שנקבע לגביו לפי העקרונות הקבועים בחוק זה, כי הוא נוטה למות, תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים.

(א)

1.

מטרה

חוק זה מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת. [בצ"ע: איזה עקרונות ינחו את ביהמ"ש בתחום המוסר, האתיקה והדת ? ואיזו דת ? ]

(ב)

בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, [מצבו הרפואי,] רצונו ומידת סבלו יהוו את השיקולים המרכזיים.
מצבו הרפואי של החולה הנוטה למות, רצונו ומידת סבלו הם השיקולים הבלעדיים לצורך קביעת הטיפול הרפואי שיינתן לו.

2.

עקרון יסוד

הגדרות

בחוק זה -

3.

הגדרות

"אדם קרוב" - אדם, שלדעת רופא אחראי, על פי הוראות שקבע השר לפי סעיף 52(א) (1), מתקיימים בו שניים אלה:

הוא בעל קרבה משפחתית או רגשית אל החולה הנוטה למות ומסור לו;

(1)

הוא מכיר היטב את החולה הנוטה למות, על יסוד קשר רצוף ומתמשך עמו בתקופה שלפני הטיפול הרפואי בו או במהלכו;

(2)

"בעל כשרות" - מי שמתקיימים בו כל אלה:

מלאו לו 17 שנים;

(1)

הוא מסוגל להביע את רצונו;

(2)

הוא לא הוכרז פסול דין;

(3)

הוא לא הוצא מחזקת הכשרות האמורה בסעיף 5;

(4)

"המנהל הכללי" - המנהל הכללי של משרד הבריאות;

"הנחיות רפואיות מקדימות" - הנחיות רפואיות שניתנו שנתן אדם לפי הוראות פרק ה';

"הסכמה מדעת" - כמשמעותה בפרק ד' לחוק זכויות החולה;

"הועדה הארצית" - הועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 41;

"ועדה מוסדית" - ועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 38;

"חולה הנוטה למות" - מטופל שנקבע לגביו לפי הוראות סעיף 6(א), כי הוא חולה הנוטה למות;

האם הצעת החוק מהווה חסר או הסדר שלילי בנוגע לחולים אחרים ? (דוגמת חולה הסובל ממחלה חשוכת מרפא שתוחלת חייו ארוכה משישה חודשים; חולה שהוא "צמח")]

"חולה בשלב סופי" - חולה הנוטה למות שנקבע לגביו לפי הוראות סעיף 6(ב), כי הוא חולה בשלב סופי;

"חוק זכויות החולה" - חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

;

"טיפול פליאטיבי-מקל מקל (פליאטיבי)" - טיפול כאמור בסימן ה' לפרק ד';

"טיפול רפואי", "מטופל", "מטפל", "מידע רפואי", "מצב חירום רפואי" ו"רשומה רפואית" - כהגדרתם בחוק זכויות החולה;

"טיפול רפואי מחזורי" – כל אחד מאלה -

טיפול רפואי הניתן באופן מחזורי ובהפסקות, ואפשר להבחין באופן מעשי וברור בין סיום מחזור אחד של טיפול לתחילת המחזור הבא;

(1)

טיפול שתוכנן מראש, באמצעים טכנולוגיים מתאימים, להינתן כטיפול רפואי מחזורי, למרות שעל פי טיבו הוא היה ניתן באופן מתמשך וללא הפסקות;

(2)

"טיפול רפואי רציף" - טיפול רפואי, שעל פי טיבו ניתן באופן מתמשך ובלא הפסקות, למעט טיפול רפואי מחזורי כאמור בפיסקה 2 להגדרה טיפול רפואי מחזורי טיפול כאמור שתוכנן מראש, באמצעים טכנולוגיים מתאימים, להינתן כטיפול רפואי מחזורי;

"ייפוי כוח" ו"מיופה כוח" - כמשמעותם בסעיף 28, לעניין מיופה כוח, לרבות מחליף;

"מאגר המידע" - מאגר המידע שהוקם לפי סימן ה' לפרק ה';

"מוסד רפואי" - בית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940

, מרפאה כמשמעותה בסעיף 34 לפקודה האמורה, וכן קופת חולים, כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994

;

"מטפל" - רופא, אח או אחות, עובד סוציאלי ופסיכולוג;

"סבל משמעותי" -

כפי שהגדיר נותן הנחיות רפואיות מקדימות בהנחיות, או נותן ייפוי כוח בייפוי הכוח;

(1)

בהעדר הגדרה כאמור בפיסקה (1), כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו;

(2)

"עובד סוציאלי" - כמשמעותו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996

;

"פסיכולוג" - מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977

;

"פקודת הרופאים" - פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976

;

"קטין" - מי שטרם מלאו לו 17 שנים;

"רופא" - רופא מורשה לפי פקודת הרופאים;

"רופא מומחה" - רופא בעל תואר מומחה לפי פקודת הרופאים;

"רופא אחראי" - מנהל מחלקה או מנהל יחידה, במוסד רפואי, האחראי על הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, או רופא מומחה שמינה מנהל המוסד הרפואי, מנהל מחלקה או מנהל יחידה, להיות אחראי כאמור;

"רופא אחראי" – אחד מאלה -

מנהל מחלקה או מנהל יחידה, במוסד רפואי, האחראי על הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, או רופא מומחה שמינה מנהל המוסד הרפואי, מנהל מחלקה או מנהל יחידה, להיות אחראי כאמור;

(1)

לענין חולים המטופלים בקהילה - רופא מחוזי של קופת חולים, או רופא שמונה על ידו.

(2)

לענין חולים המטופלים במרפאה פרטית - [ בצ"ע]

(3)

"רופא אישי" - רופא, המטפל במטופל, שיש לו היכרות קרובה עם המטופל, רצונותיו ועמדותיו ביחס לטיפול הרפואי בו, בין אם הוא רופא משפחה של המטופל או רופא המרכז את הטיפול במטופל בקהילה או במוסד הרפואי;

"השר" - שר הבריאות.

חזקות הרצון לחיות וכשרות - קביעות

חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות, אלא אם כן הוכח אחרת; לא הוכח מעבר לכל ספק סביר ובמקרה של ספק סביר - יש לנטות לטובת הרצון להוסיף לחיות.

(א)

4.

הרצון לחיות – חזקה וקביעה
חזקת הרצון לחיות

האם במקרה של ספק של הרופא האחראי, הוא מכריע לפי סעיף 4(א) או שחובה עליו לפנות לוועדה המוסדית והיא תכריע לפי סעיף 4(א) ?
(יש לתקן את סעיף 39(א)(3) בהתאמה)
מה היחס בין "ספק סביר" ל-"העדר נתונים עובדתיים" שבסעיפים 40(ב) ו-42(ב) ? ]

אין מוציאים חולה הנוטה למות מחזקת רצונו להוסיף לחיות ואין נמנעים, לפי הוראות חוק זה, מטיפול רפואי בו, אלא על פי המפורט להלן בסעיף קטן זה, לפי הענין:

(ב)

בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות - על פי הבעת רצונו המפורשת;

(1)

בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים לפחות, על פי אחת מאלה -

(2)

הנחיות רפואיות מקדימות של החולה שמתקיימות בהן הוראות סעיף 25(א)-(ד);

(א)

החלטה של מיופה כוחו שניתנה לפי ייפוי כוח שמתקיימות בו הוראות סעיף 29;

(ב)

החלטה של ועדה מוסדית שניתנה לפי הוראות פרק ה';

(ג)

ובהיעדר הנחיות או החלטות כאמור כמפורט בפסקאות (א) עד (ג) - על פי החלטת רופא אחראי ובלבד ובתנאי שהחלטה כאמור תתקבל בהתחשב -

בעדות בהצהרה מפורשת של אדם קרוב ולפיה החולה הנוטה למות אינו רוצה להוסיף לחיות;

(א)

ובהעדר עדות הצהרה כאמור - בהתחשב בעמדת אפוטרופסו של החולה הנוטה למות, שהוא אדם קרוב, ככל שישנו, ולפיה אין להאריך את חייו.

(ב)

לא היה החולה הנוטה למות בעל כשרות, על הרופא האחראי או על מי שהוסמך על ידו לענין זה, לפעול בהתאם להוראות סעיף 36 ולעשות מאמץ סביר כדי לקבל את כל הנתונים והמסמכים הנוגעים בדבר, לצורך בירור רצונו של החולה הנוטה למות לפי סעיף זה וכן ליידע את האנשים הקרובים לחולה הנוטה למות ואת אפוטרופסו, ככל שישנו, בדבר ההחלטה שקיבל, ובלבד שניתן לאתרם במאמץ סביר, והכל בהתאם לכללים שנקבעו לעניין זה בתקנות.

(ג)

[סעיף קטן (ג) הועבר לסעיף 5 בניסוח ]

חזקה על אדם שמלאו לו 17 שנים ושלא הוכרז פסול דין שהוא כשיר מבחינה הכרתית, שכלית ונפשית לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו מתוך הבנה, שיקול דעת ורצון חופשי.

(א)

5.

כשרות – חזקה וקביעה
חזקת כשרות

אין מוציאים חולה הנוטה למות מחזקת היותו כשיר כאמור בסעיף קטן (א) לצורך חוק זה, אלא בהחלטה רפואית מנומקת ומתועדת של הרופא האחראי לאחר שקיים התייעצות עם המטפלים בחולה הנוטה למות ועם רופאים רלוונטיים או מומחים, לפי העניין, ובמידת האפשר עם רופאו האישי.

(ב)

לא היה החולה הנוטה למות בעל כשרות, על הרופא האחראי או על מי שהוסמך על ידו לענין זה, לפעול בהתאם להוראות סעיף 36 ולעשות מאמץ סביר כדי לקבל את כל הנתונים והמסמכים הנוגעים בדבר, לצורך בירור רצונו של החולה הנוטה למות לפי סעיף 4(ב)(2) וכן ליידע את האנשים הקרובים לחולה הנוטה למות ואת אפוטרופסו, ככל שישנו, בדבר ההחלטה שקיבל, ובלבד שניתן לאתרם במאמץ סביר, והכל בהתאם לכללים שנקבעו לעניין זה בתקנות.

(ג)

על הרופא האחראי להעריך, מידי פעם, את כשרותו של החולה הנוטה למות; חל שינוי בכשרותו – עליו להחליט לענין רצונו, לפי הוראות חוק זה.

(ד)

[פרק ד' בנייר העבודה – שמיעת עמדתו של קטין – הועבר בנוסח זה לסעיפים 19-21 ]

הטיפול בחולה הנוטה למות

כללי

רופא אחראי מוסמך לקבוע כי מטופל הוא חולה הנוטה למות, אם נוכח כי המטופל סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שישה חודשים.

(א)

6.

קביעת מצבו הרפואי של מטופל

רופא אחראי מוסמך לקבוע כי חולה הנוטה למות הוא חולה בשלב סופי, אם נוכח כי הוא מצוי במצב רפואי שבו כשלו מספר מערכות חיוניות בגופו ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שבועיים.

(ב)

קביעת רופא אחראי לפי סעיף זה תיעשה לאחר התייעצות עם הרופאים המומחים המטפלים במטופל ובמידת האפשר הצורך האפשר גם עם רופאו האישי.

(ג)

קבע רופא אחראי, לפי הוראות סעיף 6, כי המטופל הוא חולה הנוטה למות, יקיים יחד עם המטפלים האחרים בו, בהקדם האפשרי, דיון מפורט על מצבו של המטופל ועל הטיפול הרפואי שיש לתת לו ויקבל החלטה בענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה.

(1)

(ד)

על הרופא האחראי לחזור ו להעריך, מידי פעם מזמן לזמן, את מצבו הרפואי של החולה הנוטה למות ואת רצונו לענין הטיפול הרפואי בו, ; ומשחל שינוי במצבו או ברצונו - עליו לחזור ולהחליט לענין דרך הטיפול הרפואי בו, לפי הוראות סעיף 6(ד) 16.

(2)

חולה נוטה למות המבקש טיפול חריג להארכת חייו

חולה הנוטה למות, הרוצה שחייו יוארכו, ומבקש טיפול רפואי שלדעת [בצ"ע: הרופא האחראי המטפלים בו ], [?] משיקולים ערכיים [?], אין לו הצדקה רפואית בנסיבות הענין, יש לכבד את רצונו ולתת לו את הטיפול המבוקש בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי טיפול רפואי שלדעת [בצ"ע: הרופא האחראי המטפלים ] בחולה הנוטה למות אינו צפוי להאריך את חייו, או עלול לגרום נזק משמעותי למטופל או לזולתו.

(א)

7.

זכותו של חולה הנוטה למות לקבלת טיפול רפואי חריג להארכת חייו

רצונו של חולה הנוטה למות לענין קבלת טיפול רפואי כאמור בסעיף קטן (א), ייקבע על פי המפורט להלן, לפי הענין:

(ב)

בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות - על פי הבעת רצונו המפורשת;

(1)

בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים לפחות, על פי אחת מאלה -

(2)

על פי הנחיות רפואיות מקדימות של החולה שמתקיימות בהן הוראות סעיף 25(א)-(ד);

(א)

על פי החלטה של מיופה כוחו שניתנה לפי ייפוי כוח שמתקיימות בו הוראות סעיף 29;

(ב)

על פי החלטה של ועדה מוסדית שניתנה לפי הוראות פרק ה'

(ג)

ובהעדר הנחיות או החלטות כאמור כמפורט בפסקאות (א) עד (ג), על פי -

על פי עדות הצהרה מפורשת של אדם קרוב לענין רצונו של החולה הנוטה למות;

(א)

ובהעדר עדות הצהרה כאמור ייקבע רצונו של החולה הנוטה למות על פי עמדת אפוטרופסו שהוא אדם קרוב, ככל שישנו.

(ב)

הוראות סעיף 5(ג) יחולו גם לענין סעיף זה, בשינויים המחויבים.

(ג)

חולה הנוטה למות אשר אינו רוצה שחייו יוארכו

חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, אשר אינו רוצה שחייו יוארכו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו.

(א)

8.

הימנעות ממתן טיפול רפואי לחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות

על המטפלים בחולה הנוטה למות כאמור בסעיף קטן (א) לעשות מאמץ סביר כדי לשכנעו לקבל חמצן, וכן מזון ושתיה, אף באמצעים מלאכותיים, וכן לקבל טיפולים שגרתיים הנחוצים לטיפול במחלות בו זמניות או במחלות רקע וטיפול פליאטיבי-מקל מקל (פליאטיבי).

(ב)

חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות הסובל סבל משמעותי, שנקבע לגביו לפי הוראות סעיף 4(ב)(2) כי אינו רוצה שחייו יוארכו, יש להימנע מטיפול רפואי בו, הקשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות בדיקות, ניתוחים, החייאה, חיבור למכשיר הנשמה, טיפולים כימותרפיים, הקרנות או דיאליזה, והכל בהתאם לרצונו כפי שנקבע על פי סעיף 4(ב)(2).

(א)

9.

הימנעות ממתן טיפול רפואי לחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות

אין להימנע מטיפול רפואי בחולה הנוטה למות כאמור בסעיף קטן (א), שאינו קשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות מטיפולים שגרתיים הנחוצים לטיפול במחלות בו-זמניות או במחלות רקע ומטיפול מקל (פליאטיבי), וכן ממתן מזון ושתיה אפילו באמצעים מלאכותיים, והכל אף אם רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סעיף 4(ב)(2) הוא להימנע מקבלת טיפול רפואי כאמור.

(ב)

בסעיף קטן זה, "טיפול נלווה" - טיפול רפואי בחולה הנוטה למות, שאינו קשור כלל לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות טיפולים שגרתיים הנחוצים לטיפול במחלות בו-זמניות או במחלות רקע וטיפול פליאטיבי-מקל מקל (פליאטיבי), וכן מתן מזון ושתיה אפילו באמצעים מלאכותיים.

(1)

(ב)

אין להימנע מטיפול רפואי נלווה בחולה הנוטה למות כאמור בסעיף קטן (א), והכל אף אם רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סעיף 4(ב)(2) הוא להימנע מקבלת טיפול רפואי כאמור.

ואולם, הובע רצונו של החולה הנוטה למות להימנע מקבלת טיפול רפואי כאמור במהלך ___ החודשים שקדמו למועד בו הפך להיות חסר כשרות / למועד בו ההחלטה על הטיפול נדרשת, יש להימנע ממתן טיפול רפואי נלווה בחולה הנוטה למות.]

(2)

על אף הוראות סעיף 9(ב), חולה בשלב סופי שאינו בעל כשרות, הסובל סבל משמעותי, שנקבע לגביו לפי הוראות סעיף 4(ב)(2) כי אינו רוצה שחייו יוארכו, יש להימנע מכל טיפול רפואי בו, לרבות טיפול רפואי נלווה כאמור בסעיף 9(ב)(1) שאינו קשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא כאמור בסעיף 9(ב), והכל בהתאם לרצונו כפי שנקבע לפי סעיף 4(ב)(2); על אף האמור בסעיף זה, אין להימנע ממתן שתיה לחולה כאמור, אפילו באמצעים מלאכותיים.

10.

חולה בשלב
סופי שאינו
בעל כשרות
במצב חירום רפואי של חולה הנוטה למות יחולו הוראות סעיף 15(3) לחוק זכויות החולה, אלא אם כן נקבע נודע למטפל כי נקבע לפי הוראות סעיף 4(ב) כי רצונו של החולה הנוטה למות להימנע מטיפול רפואי בעת מצב כאמור.

(א)

11.

מצב חירום רפואי

על אף האמור בסעיף קטן (א), לענין חולה בשלב סופי הנתון במצב חירום רפואי, על אף הוראות סעיף קטן (א) מותר להימנע מטיפול רפואי מציל חיים בו בחולה בשלב סופי הנתון במצב חירום רפואי כאמור באותו סעיף קטן, אלא אם כן נקבע נודע למטפל כי נקבע לפי הוראות סעיף 7 כי רצונו של החולה בשלב סופי לקבל טיפול רפואי בעת מצב כאמור.

(ב)

פעולות אסורות

אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, המכוונת להמית, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גם גרימת מוות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא.

12.

איסור המתה במעשה

אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, שיש בה סיוע להתאבדות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא.

13.

איסור סיוע להתאבדות

אין בהוראות חוק זה כדי להתיר הפסקת טיפול רפואי רציף בחולה הנוטה למות, העלולה להביא למותו, בין שהוא בעל כשרות ובין אם לאו.

(א)

14.

איסור הפסקת טיפול רפואי רציף

על אף הוראות סעיף קטן (א) ואולם מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, שנפסק רק בשל סיבות רפואיות שלא במזיד במכוון ולא בתחבולה [בצ"ע: שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין] , וכן מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי מחזורי, והכל בכפוף להוראות סימן ג'.

(ב)

נודע לרופא אחראי, כי קיימת מחלוקת בנוגע להחלטה או קביעה לגבי חולה הנוטה למות, וכי פנה אדם לוועדה מוסדית או כי בכוונת אדם לפנות לוועדה מוסדית לצורך הכרעה במחלוקת, יפעל הרופא האחראי באופן שיאפשר את המשך חייו של החולה הנוטה למות ובלבד שאם קיימת אפשרות לעשות כן באמצעות טיפול שאינו טיפול רציף, ייעשה הדבר כך.

15.

שמירת מצב בפנייה לוועדה מוסדית

מתן טיפול פליאטיבי-מקל מקל (פליאטיבי)

על הרופא האחראי לגרום לכך שייעשה כל שניתן כדי להקל על כאבו וסבלו של חולה הנוטה למות, אף אם הדבר כרוך בסיכון סביר לחייו של החולה, לרבות באמצעות תרופות, משככי כאבים או באמצעים פסיכולוגיים, סיעודיים וסביבתיים, והכל על פי העקרונות המקובלים של טיפול פליאטיבי-מקל, ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל, ובכפוף לרצון החולה הנוטה למות, בהתאם להוראות חוק זה בהתאם לסעיפים 8 ו-9 ובהתאם להוראות חוק זכויות החולה.

(א)

16.
15.

מתן טיפול
פליאטיבי-מקל
מקל (פליאטיבי)

על הרופא האחראי לגרום לכך שייעשה, במידת האפשר, כל שניתן כדי להקל על בני משפחתו של חולה הנוטה למות ולדאוג לרווחתם בעת שהותו של החולה במוסד הרפואי, והכל על פי העקרונות המקובלים של טיפול סוציאלי ופליאטיבי-מקל, ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל.

(ב)

דיון, תיעוד והערכה

קבע רופא אחראי, לפי הוראות סעיף 6, כי המטופל הוא חולה הנוטה למות, יקיים יחד עם המטפלים האחרים בו, בהקדם האפשרי, דיון מפורט על מצבו של המטופל ועל הטיפול הרפואי שיש לתת לו ויקבל החלטה בענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה.

(א)

17.
16.

חובת דיון ותיעוד
[סעיף קטן (א) הועבר לסעיף 6(ד) בניסוח ]

קיבל רופא אחראי החלטה לפי הוראות סעיף 6 קטן (א) על דרך הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, יתעד ברשומה הרפואית של החולה את מהלך הדיון, את ההחלטה שקיבל ואת הנימוקים לה; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות סעיף 17 לחוק זכויות החולה.

(ב)

על הרופא האחראי להעריך, מידי פעם, את כשרותו של החולה הנוטה למות; חל שינוי בכשרותו – עליו להחליט לענין רצונו, לפי הוראות חוק זה.

(א)

17.

חובת הערכה חוזרת
(ס"ק (א) עבר ל-5(ד) )

על הרופא האחראי לחזור ו להעריך, מידי פעם מזמן לזמן, את מצבו הרפואי של החולה הנוטה למות ואת רצונו לענין הטיפול הרפואי בו, ; ומשחל שינוי במצבו או ברצונו - עליו לחזור ולהחליט לענין דרך הטיפול הרפואי בו, לפי הוראות סעיף 6(ד) 16.

(ב)

(ס"ק (ב) עבר ל-6(ד)(2) )

רופא אחראי ימסור מידע רפואי הנוגע לחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות ויאפשר עיון ברשומה הרפואית שלו למי שדעתו נדרשת לשם קבלת החלטה על הטיפול שיינתן לו בהתאם להוראות חוק זה.

18.

זכות לקבלת מידע רפואי

טיפול בקטין הנוטה למות

1) אפוטרופוס – הכוונה לאפוטרופוס לגוף ולא אפוטרופוס לרכוש.
2) אפוטרופוס – האם כולל אפוטרופוס במצב בו לילד אין הורים
וכן אפוטרופוס במצב בו לילד יש הורים ?
3) האם אפוטרופוס חייב להיות "אדם קרוב" ? - הנקודות 1,3 רלוונטיות גם לסעיפים 4(ב)(2), 7(ב)(2), סימן ז'1,
ס' 37, פרק ו' (ועדה מוסדית) ]

מי ייחשב לקטין ]

הורה של קטין מוסמך לייצגו בענין הטיפול הרפואי בו, בין לענין הארכת חייו ובין לענין הימנעות מהארכת חייו; אפוטרופוס של קטין, שהוא אדם קרוב, רשאי להשמיע את עמדתו לעניין זה; היה הקטין חסר הורים, תכריע בעניינו הועדה המוסדית.

19.

סמכות הורי קטין

קטין שהוא חולה הנוטה למות, זכאי להשתתף בקבלת החלטה על הטיפול הרפואי בו, בהתקיים שניים אלה:

(א)

20.

שמיעת עמדתו של קטין

הקטין מודע למצבו, ומבקש להשתתף בקבלת ההחלטה בענינו;

(1)

הרופא האחראי, לאחר התייעצות עם מומחים הנוגעים בדבר, קבע שכושרו ובשלותו השכליים והנפשיים של הקטין מאפשרים שיתופו בקבלת ההחלטה בענינו.

(2)

אופן שיתופו של הקטין שהוא חולה הנוטה למות בקבלת ההחלטה ובמידע הדרוש לשם כך, ייקבע על ידי הרופא האחראי לאחר התייעצות עם [רופאים רלוונטיים לרבות הרופא האישי ו-[?] ] מומחים הנוגעים בדבר ועם הוריו של הקטין, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.

(ב)

רופא אחראי ימסור לקטין שטרם מלאו לו 17 שנים מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו, או לטיפול הרפואי בו, בהתקיים שני אלו:

[לעניין מסירת מידע לקטין –
חלופה שהוצעה ע"י פרופ' שטיינברג, (שאושרה בוועדה)

הרופא האחראי , בהתייעצות עם מומחים הנוגעים בדבר, השתכנע כי אין במסירת המידע, או חלק ממנו, כדי לגרום נזק לבריאותו הגופנית או הנפשית של הקטין, או לסכן את חייו;

(1)
(א)

הרופא האחראי, , בהתייעצות עם מומחים הנוגעים בדבר, קבע שכושרו ובשלותו השכליים והנפשיים של הקטין מאפשרים לו הבנה נאותה של המידע ומשמעותו.]

(2)
(ב)

החלטות כאמור בסעיפים (א)(2), (ב)(1) ו-(ב)(2) יתקבלו לאחר התייעצות עם הורי הקטין, אפוטרופסו, אם מונה לו, עם המטפלים בחולה הנוטה למות ועם רופאים רלוונטים או מומחים הנוגעים בדבר, לפי הענין, ובמידת האפשר עם רופאו האישי.

(ג)

[??] למרות האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), תובא בפני הוועדה המוסדית גם עמדתו של הקטין, אם הובעה. [??]

(ג)

נתגלעו חילוקי דעות בין הורי קטין שהוא חולה הנוטה למות, או בינם לבין הרופא האחראי, לענין הטיפול הרפואי בו, תכריע בדבר הועדה המוסדית.

(א)

21.

הכרעה במחלוקת בענין קטין

נתגלעו חילוקי דעות בין קטין שהוא חולה הנוטה למות, לבין הוריו, או בינו לבין הרופא האחראי, לענין הטיפול הרפואי בו, יחולו הוראות אלה:

(ב)

הביע הקטין את רצונו שחייו יוארכו, יפעל הרופא האחראי בהתאם לרצונו של הקטין, בכפוף להוראות חוק זה;

(1)

הביע הקטין את רצונו להימנע מהארכת חייו, יובא העניין להכרעת ועדה מוסדית -

(2)

מלאו לו 15 שנים – תישמע עמדתו, אם הובעה, כאילו לא היה קטין.

(א)

טרם מלאו לו 15 שנים – תישמע עמדתו, אם הובעה, וכן יימסר לוועדה פירוט היקף המידע שנמסר לו.

(ב)

הביע הקטין את רצונו להימנע מהארכת חייו ו- , ומלאו לו 15 שנים, תכריע במחלוקת ועדה מוסדית.

(2)

טרם מלאו לו 15 שנים – לא תישמע עמדתו לא יהיה לעמדתו תוקף; אף על פי כן, תובא עמדתו, אם הובעה, בפני הוועדה המוסדית, וכן פירוט היקף המידע שנמסר לו.

(א)

מלאו לו 15 שנים – תכריע במחלוקת ועדה מוסדית.

(ב)

באיזה גיל זכאי קטין להכרעת הוועדה ? ]

הועדה המוסדית תשקול גם את טובתו של הקטין, ותהיה רשאית לקבוע שיש להימנע מהארכת חייו של הקטין, אם שוכנעה כי אין זה לטובתו של הקטין שחייו יוארכו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)(1).

(ג)

הועדה המוסדית תאפשר לכל גורם רלוונטי המבקש לטעון את טענותיו לפניה להישמע.

(ד)

סימן ז'1: טיפול בחסוי נוטה למות

בסימן זה, "חסוי " – אדם -
אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית כמשמעותו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998

, שהוכרז פסול דין ומונה לו אפוטרופוס, בין אם הוא מסוגל להביע את רצונו ובין אם לאו, שלא השאיר הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח בתוקף.

(א)

21א.

שאינו יכול, דרך קבע, לדאוג לענייניו, בשל מוגבלות שכלית או נפשית;

(1)

אשר מצב הדברים האמור בפיסקה (1) התקיים אצלו לפני שנקבע לגביו כי הוא חולה נוטה למות;

(2)

ואין לגביו הנחיות רפואיות מקדימות בתוקף, או ייפוי כוח בתוקף.

(3)

הביע חסוי את רצונו שחייו יוארכו, יפעל הרופא האחראי בהתאם לרצונו של החסוי, בכפוף להוראות חוק זה; הביע החסוי את רצונו להימנע מהארכת חייו, תכריע בעניינו ועדה מוסדית; הוראות סעיף 20 יחולו בשינויים המחוייבים, לפי העניין.

(ב)

לא נודע רצונו של החסוי, והסכימו הרופא האחראי והאפוטרופוס שיש להאריך את חייו – יפעל הרופא האחראי כאמור, בכפוף להוראות חוק זה; בכל מקרה אחר – תכריע הוועדה המוסדית בעניינו של החסוי.

(ג)

הועדה המוסדית תשקול גם את טובתו של החסוי, ותהיה רשאית לקבוע שיש להימנע מהארכת חייו של החסוי, אם שוכנעה כי אין זה לטובתו של החסוי שחייו יוארכו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).

(ד)

הועדה המוסדית תאפשר לאפוטרופוס ולכל גורם רלוונטי המבקש לטעון את טענותיו לפניה להישמע.

(ה)

הבעת רצון מוקדמת

הדרכים להבעת רצון מוקדמת

אדם רשאי להביע את רצונו, מראש, בשאלת הטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, בין במתן הנחיות רפואיות מקדימות, בין בדרך של בייפוי כוח, ובין או בשילוב ביניהם, הכל בכפוף להוראות פרק זה ובלבד שעשה כן מתוך רצון חופשי ועצמאי. ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי או אחר.

22.

הבעת רצון מוקדמת

הנחיות רפואיות מקדימות

אדם בעל כשרות רשאי לתת הנחיות רפואיות מקדימות על גבי טופס, שנוסחו מובא בתוספת הראשונה, שבו יפרט את רצונו לגבי טיפול רפואי עתידי בו אם ייקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, הכל לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – טופס הנחיות רפואיות מקדימות).

23.

הנחיות רפואיות מקדימות

לא ייתן אדם הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו אלא לאחר שהנותן קיבל, מרופא או מאחות מוסמכת, מידע בדבר מצבו הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבו שהוא רלוונטי למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות.
[בצ"ע איזה סוג מידע רפואי; אישי לגבי המצווה או כללי ? ]

24.

קבלת מידע רפואי

הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו בכתב, על גבי טופס הנחיות רפואיות מקדימות כאמור בסעיף 23, בחתימת ידו של נותן ההנחיות בפני שני עדים; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על גבי טופס ההנחיות הרפואיות המקדימות שנותן ההנחיות חתם כאמור; הנחיות רפואיות מקדימות יכול שיינתנו בדרכים אחרות שיקבע השר באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, דרך כלל או לסוגי מקרים שיקבע.
ושל שני עדים או בדרך אחרת שיקבע השר; השר רשאי לקבוע יקבע טופס מוצע למתן הנחיות כאמור; השר רשאי לקבוע דרך אחרת למתן הנחיות רפואיות מקדימות.
השר רשאי, באישור וועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת -

(א)

25.

דרך מתן ההנחיות, תיעודן ותוקפן

לשנות את התוספת הראשונה;

(1)

לקבוע בתוספת הראשונה סוגי טפסים אחרים;

(2)

לקבוע דרך אחרת למתן הנחיות והכל דרך כלל או למקרים מסוימים.

(3)

טופס שייקבע בתוספת וסמכות השר לשנות התוספת בצו. ]

הנחיות רפואיות מקדימות יכללו גם את - תמצית המידע הרפואי שניתן לנותן ההנחיות כאמור בסעיף 24, שיירשם בידי מוסר המידע, והצהרה כי ההנחיות ניתנו מתוך רצון חופשי, על יסוד הבנה ושיקול דעת ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי או אחר.

האם המידע הרפואי ייכתב בטופס על ידי המצווה או הרופא/אחות]

(ב)

הנחיות רפואיות מקדימות יכללו גם את -

(ב)

תמצית המידע הרפואי שניתן לנותן ההנחיות כאמור בסעיף 24; התמצית תרשם בידי מוסר המידע אשר יאשר בחתימת ידו כי מסר לנותן ההנחיות מידע בדבר מצבו הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבו שהוא רלוונטי למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות וכי הסביר לנותן ההנחיות את כל המונחים הרפואיים [בצ"ע: , בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה].

(1)

הצהרה כי ההנחיות ניתנו מתוך רצון חופשי, על יסוד הבנה ושיקול דעת.

(2)

ויכול שיכללו הגדרה של נותן ההנחיות לסבל משמעותי.

תוקפן של הנחיות רפואיות מקדימות יהיה יעמדו בתוקפן חמש שנים מיום חתימת טופס ההנחיות הרפואיות המקדימות, אלא אם כן נקבעה בו תקופה קצרה מכך; ניתן להאריך את תוקפן לתקופות נוספות שלא יעלו על חמש שנים, כל אחת; ההארכה תעשה על גבי טופס ההארכה שבתוספת השלישית; לא נקבעה בהנחיות תקופת תוקף יעמדו ההנחיות בתוקפן חמש שנים מיום שניתנו.
לא חידש אדם הנחיה רפואית מקדימה שנתן ובהנחיה האמורה לא נקבעה תקופת תוקפה, תיחשב ההנחיה כמסמך שיש לשקול בבירור רצונו של החולה הנוטה למות
כעדות לרצונו, כאמור בסעיפים 4(ב)(2) סיפה ו-7(ב)(2) סיפה .

(ג)

לא נקבעה בהנחיות רפואיות מקדימות תקופת תוקפן, ופג תוקפן לפי הוראות סעיף קטן (ג), ונקבע לגבי אדם כי הוא חולה הנוטה למות בתוך תקופה של 5 שנים מיום שפג התוקף, ניתן להתחשב בהן במלוא שיקולי הרופא/יש להביאן בחשבון בעת שבאים לברר את רצונו של החולה הנוטה למות לענין סעיפים 4(ב)(2) סיפה ו-7(ב)(2) סיפה.

ניתן להתחשב /יש להביאן בחשבון]

(ד)

הנחיות רפואיות מקדימות שאינן מקיימות אחר כל הוראות סימן זה אינן מחייבות, אך ניתן להתחשב בהן/יש להביאן בחשבון לענין סעיפים 4(ב)(2) סיפה ו-7(ב)(2) סיפה.

ניתן להתחשב /יש להביאן בחשבון]
הנחיות רפואיות מקדימות שניתנו שלא לפי הוראות סעיף זה, אינן מחייבות, אך יש להביאן בחשבון במסגרת השיקולים בדבר הטיפול בחולה הנוטה למות, כמפורט בסעיפים 4(ב)(2) ו-7(ב)(2) .

(ה)

לא ניתן לקבוע בבירור את רצונו של החולה הנוטה למות מן מההנחיות הרפואיות המקדימות שנתן, או שההנחיות הרפואיות אינן מתאימות לנסיבות המקרה, או בהיעדר מיופה כוח או עדות ברורה של אדם קרוב - תכריע בדבר הועדה המוסדית.

סיטואציה שאין לגביה התייחסות מפורשת בהנחיות הרפואיות המקדימות, מבחינת מצבו של החולה או סוג הטיפול הרפואי – האם לוועדה המוסדית יש שיקול דעת ומה היקפו ? ]

26.

הנחיות לא ברורות או לא מתאימות

אי-מתן הנחיות רפואיות מקדימות אין בו כשלעצמו כדי להעיד על רצונו של החולה הנוטה למות באשר לטיפול הרפואי בו או לאי הטיפול הרפואי בו.

27.

העדר הנחיות רפואיות מקדימות

ייפוי כוח

אדם בעל כשרות רשאי למנות מיופה כוח על גבי טופס שנוסחו מובא בתוספת השניה ורשאי הוא למנות ביפוי הכוח מחליף למיופה הכוח.

האם לפני מילוי ייפוי הכוח חייב האדם לקבל מידע רפואי כמו בסעיף 23 ? (בצ"ע זה אינו מופיע בטבלאות)]

(א)

28.

מיופה כוח

מיופה הכוח יהיה שיהיה מוסמך להחליט במקומו על הטיפול הרפואי שינתן או שלא ינתן לו בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות; לא יוכל מיופה הכוח למלא במועד הנדרש את תפקידו , או יסרב לעשות כן, יהיה המחליף למיופה הכוח, מיופה הכוח.

(ב)

בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח לקבל החלטות כאמור.

(ג)

מינה אדם מיופה כוח רשאי הוא למנות לו מחליף בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), אדם רשאי למנות בייפוי הכוח מחליף למיופה הכוח, שימלא את תפקידו אם מיופה הכוח לא יוכל למלאו במועד הנדרש או יסרב לעשות כן.

(ב)

ייפוי כוח יינתן בכתב, מתוך רצון חופשי ועצמאי, על יסוד הבנה ושיקול דעת, בחתימת ידם של מייפה הכוח ושל שני עדים, [בצ"ע: וייערך בהתאם לאמור בסעיף 25(ב), בשינויים המחוייבים] . מתוך רצון חופשי ועצמאי, על יסוד הבנה ושיקול דעת; השר יקבע טופס למתן ייפוי כוח כאמור.

(א)

29.

דרכי המינוי, תיעודו ותוקפו

בייפוי הכוח יציין מייפה הכוח כי מיופה כוחו יהיה מוסמך לקבל במקומו החלטות בענין הטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, ויפרט את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח להחליט במקומו על הטיפולים הרפואיים בו, כולם או חלקם. [בצ"ע: האם נדרש סעיף קטן (ב) לאור סעיף 28(א) סיפא]

(ב)

תוקפו של ייפוי כוח לא יעלה על חמש שנים, וניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על חמש שנים, כל אחת ב על גבי טופס שנוסחו מובא בתוספת השלישית שקבע השר;

(1)

(ג)

לא נקבעה בייפוי הכוח תקופת תוקפו יעמוד ייפוי הכוח בתוקפו חמש שנים מיום שניתן; לא חידש אדם ייפוי כוח שנתן או שלא נקבעה בו תקופת תוקפו, ייחשב ייפוי הכוח כמסמך שיש לשקול בבירור רצונו של החולה הנוטה למות. כעדות לרצונו, כאמור בסעיפים 4(ב)(2) סיפה ו-7(ב)(2) סיפה.

(2)

אדם שיש לו יסוד סביר לחשש, כי מיופה כוח פועל שלא לפי רצונו של החולה הנוטה למות או שלא לטובתו או מתוך ניגוד ענינים, רשאי הוא לפנות לועדה המוסדית; השתכנעה הועדה המוסדית שמיופה הכוח פועל ממניעים שאינם מבטאים את רצונו של החולה הנוטה למות, או מתוך ניגוד עניינים, רשאית היא לקבוע מהו הטיפול הרפואי הראוי בחולה הנוטה למות או לבטל את ייפוי הכוח.

30.

השגה על החלטת מיופה כוח

הוראות כלליות

קבע רופא אחראי כי מטופל הוא חולה הנוטה למות, והוא בעל כשרות, יודיע לו הרופא האחראי על האפשרות לתת הנחיות רפואיות מקדימות או למנות מיופה כוח או יציע לו לשקול מחדש או לעדכן הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח שנתן; לשם כך, ימסרו ימסור ימסרו לו רופא או אחות מוסמכת או אחות מוסמכת בנוכחותו של רופא את המידע הרפואי הדרוש, והכל בכפוף להוראות סעיף 13(ד) לחוק זכויות החולה.

31.

חובת יידוע

אדם רשאי לשלב מתן הנחיות רפואיות מקדימות לפי הוראות סימן ב', עם מינוי מיופה כוח מטעמו לפי הוראות סימן ג'.

(א)

32.

אפשרות השילוב

בהנחיות הרפואיות המקדימות ובייפוי הכוח רשאי אדם לכלול הוראות למקרה שבו ייווצר ניגוד בין הנחיה רפואית מקדימה לבין הוראה של מיופה הכוח.

(ב)

בהיעדר הוראה כאמור בסעיף קטן (א) (ב) עדיפה ההנחיה המקדימה; ואולם אם ניתן ייפוי הכוח תקופה משמעותית לאחר מתן ההנחיה, יובא הנושא להכרעת הועדה המוסדית אשר תקבע אם ייפוי הכוח עדיף על פני ההנחיה הרפואית המקדימה.

(ג)

הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח ניתנים לשינוי על גבי טופס חדש או לביטול על גבי טופס שנוסחו מובא בתוספת השלישית, בכל עת, בדרך שבה ניתן לתיתם, בכתב בפני שני עדים או בדרך אחרת שקבע השר לפי סעיף 25(א); היה השינוי או הביטול לטובת הרצון להוסיף לחיות, ניתן להסתפק בעד אחד וניתן לתיתם שלא בכתב.

(א)

33.

שינוי וביטולביטול ושינוי

ניתנו הנחיות רפואיות מקדימות ולאחר מכן ניתנו שוב הנחיות רפואיות מקדימות, יגברו ההנחיות הרפואיות המקדימות שניתנו במועד המאוחר יותר; כן הדבר לענין מינוי מיופה כוח לפי חוק זה.

(1)

(א)

הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח ניתנים לביטול על גבי טופס שנוסחו מובא בתוספת השלישית, בכתב בפני שני עדים או בדרך אחרת שיקבע השר לפי סעיף 25(א).

(2)

שינוי או ביטול לטובת הרצון להוסיף לחיות, יכול שיהיה שלא בכתב ודי בעד אחד.

שלא בכתב רק בשעה שהחולה הנוטה למות רוצה החייאה, או גם תקופה ארוכה מראש ? כיצד יתועד ? ]

(ב)

על אף הוראות סעיף קטן סעיפים קטנים (א) ו-(ב), נבצר מאדם לשנות או לבטל הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח שנתן בדרך האמורה באותו סעיף קטן, בין לטובת הרצון לחיות ובין שלא לטובת הרצון לחיות, מחמת מחלה או מום שבשלם אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות הנדרשות לשם כך, רשאי הוא לתעד לתת את הוראותיו באמצעות אדם אחר.

1) האם ההנחיות ייכתבו על ידי האדם האחר ?
האם יינתנו בפני עדים ?
כיצד ההנחיות יכללו במאגר ?
2) לשקול מתן סמכות לשר לקבוע בתקנות אופנים
למתן הנחיות מסוג זה. ]

(ג)
(ב)

מאגר מידע

השר יקים מאגר מידע, שיירשמו בו הנחיות רפואיות מקדימות וייפויי כוח, וימנה אחראי על המאגר.

(א)

34.

מאגר מידע

כל אדם רשאי לבקש לרשום במאגר המידע הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח, שנתן, וכן ביטול או שינוי שלהם כאמור בסעיף 33, בהודעה לאחראי על המאגר.

(ב)

אחת לחמש שנים לפחות ישלח האחראי על המאגר הודעות תזכורת לאדם הרשום במאגר, למענו לפי מרשם האוכלוסין לפי כתובתו כפי שמסר או למען אחר שביקש בבקשת הרישום, לחידוש או לעדכון ההנחיות הרפואיות המקדימות או ייפוי הכוח.

(ג)

אדם רשאי לבקש שהנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי הכוח, שנתן, יתועדו ברשומה רפואית המתנהלת לגביו במוסד רפואי שבו הוא מטופל, ועל המוסד הרפואי לתעד זאת כמבוקש.

35.

תיעוד ברשומה הרפואית

קבע רופא אחראי כי מטופל הוא חולה הנוטה למות והוא אינו בעל כשרות, יברר הרופא האחראי במאגר המידע אם, על פי הרשום בו, נתן החולה הנחיות רפואיות מקדימות, או מינה מיופה כוח; מצא הרופא האחראי כי החולה נתן הנחיות או מינה מיופה כוח כאמור, לאחר בירור במאגר המידע או בדרך אחרת - יצרף הרופא האחראי מידע זה לרשומה הרפואית המתנהלת לגבי החולה.

36.

גילוי קיומן של הנחיות או מיופה כוח

קבע רופא אחראי כי מטופל הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, הרופא האחראי יודיע הרופא האחראי או מי שהוסמך על ידו לענין זה, למיופה הכוח, לאדם הקרוב לחולה הנוטה למות ולאפוטרופסו, ככל שישנם וניתן לאתרם במאמץ סביר, כי בכוונתו לפעול בהתאם להנחיות רפואיות מקדימות שנתן החולה הנוטה למות או לפי הוראות מיופה כוח, לפי הענין.

(א)

37.

חובת מתן הודעה

הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם אסר החולה הנוטה למות למסור מידע כאמור.

(ב)

הוראות כל דין לענין סודיות רפואית האוסרות העברת מידע רפואי לא יחולו על מסירת מידע לפי סעיף זה.

(ב)
(ג)

לבחון העברת הסעיף לתוך סעיף 4(ג) ]

הועדה הארצית וועדות מוסדיות

ועדה אתית מוסדית

מנהל מוסד רפואי ימנה על פי הוראת המנהל הכללי אם המנהל הכללי הורה על כך ובאישורו, ובהתייעצות עם ראש הועדה הארצית, ועדה מוסדית שאלה חבריה:

(א)

38.

מינוי ועדות מוסדיות

ארבעה שלושה רופאים, שאינם מטפלים ישירות בחולה, שהם רופאים מומחים באחד מתחומים אלה: רפואה פנימית, גריאטריה, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, אונקולוגיה, טיפול נמרץ, הרדמה, פסיכיאטריה, רפואת המשפחה; היה החולה קטין, יהיה אחד מבין החברים האמורים רופא מומחה ברפואת ילדים; היה החולה קטין שמלאו לו 15, הרוצה בהפסקת טיפול בניגוד לדעת הוריו, יהיה אחד מבין החברים פסיכולוג קליני המתמחה בילד ונוער; היה החולה יילוד, יהיה אחד מבין החברים האמורים רופא מומחה בנאונטולוגיה;

(1)

רופא שאינו מטפל ישירות בחולה, שהוא רופא מומחה בפסיכיאטריה;

(1א)

אחות מוסמכת;

(2)

עובד סוציאלי או פסיכולוג קליני;

(3)

איש אקדמיה המומחה בתחום הפילוסופיה או האתיקה;

(4)

משפטן הכשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי, מתוך רשימה שערך שר המשפטים;

(5)

נציג ציבור, או איש דת, לפי דתו של החולה, ככל האפשר.

(6)

לכל חבר ועדה מוסדית ימונה ממלא מקום בעל כישורים דומים.

(א1)

ועדה מוסדית תבחר את יושב ראש הועדה, מבין חבריה.

(ב)

ועדה מוסדית תתכנס סמוך ככל האפשר למועד הפנייה אליה, ובזמן שקביעתה תהיה רלוונטית.

(ב1)

ועדה מוסדית רשאית להסמיך הרכב חלקי מתוכה, שידון במקרים דחופים; ההרכב החלקי יכלול לפחות חברי ועדה אלה:

(ג)

רופא;

(1)

אחות מוסמכת, עובד סוציאלי או פסיכולוג קליני;

(2)

שניים אחד מבין חברי ועדה אלה: משפטן, איש אקדמיה, או נציג ציבור או איש דת. 

(3)

הפניה לועדה מוסדית יכול שתיעשה [בצ"ע: ,בין השאר,] בידי אחד מאלה:

(א)

39.

פניה לועדה

מטופל שנקבע לגביו לפי הוראות סעיף 6 כי אינו חולה הנוטה למות ומטופל שנקבע לגביו לפי הוראות הסעיף האמור כי הוא חולה הנוטה למות (בפרק זה - החולה), או שלוחו של חולה כאמור;

(1)

מיופה כוחו של חולה, וכן אדם קרוב או אפוטרופסו של חולה שאינו בעל כשרות;

(2)

מטפל מבין חברי הצוות הרפואי במוסד הרפואי שבו מטופל החולה;

(3)

רופאו האישי של החולה;

(4)

כל אדם שיש לו ענין במטופל. ]

(5)

פנה לועדה אתית מוסדית אדם שאינו החולה או שלוחו, תודיע הועדה על הפניה לחולה או לשלוחו; לא היה החולה בעל כשרות תודיע הועדה על הפניה גם למיופה כוחו ולאפוטרופסו, אם ישנם, וכן לאדם קרוב, לפי הענין.

(ב)

היועץ המשפטי או בא כוחו, רשאי לפנות לוועדה או להתייצב לפני הוועדה אם הוא סבור שיש בנדון ענין לציבור.

(ג)

ועדה מוסדית מוסמכת להכריע במקרים שבהם קיימת מחלוקת בין הנוגעים בדבר או מתעורר ספק כיצד לנהוג בחולה, ובין השאר במקרים אלה:

(א)

40.

סמכויות ועדה מוסדית והחלטותיה

השגה על החלטת רופא אחראי לענין חזקת הרצון להוסיף לחיות לפי סעיף 4 או חזקת הכשרות לפי סעיף 5;

(1)

קביעת רופא אחראי לענין היותו של מטופל חולה נוטה למות או חולה בשלב סופי, כאמור בסעיף 6;

(2)

קביעת רופא אחראי לענין היותו של אדם, אדם קרוב לחולה הנוטה למות;

(2א)

מחלוקת בין הורי קטין חולה, בינם לבין עצמם או בינם לבין הרופא האחראי, וכן מחלוקת בין קטין שהוא חולה הנוטה למות לבין הוריו או בינו לבין המטפלים בו, כאמור בסעיף 21;

(3)

מחלוקת בין אפוטרופוס לבין קטין חולה, הוריו או הרופא האחראי, לענין סעיף 19.

(3א)

בירור רצונו של חולה הנוטה למות מתוך הנחיות רפואיות מקדימות שנתן כאמור בסעיף 26;

(4)

השגה על החלטת מיופה כוח כאמור בסעיף 30;

(5)

קביעת עדיפות בין הנחיות רפואיות מקדימות לייפוי כוח כאמור בסעיף 32(ג).

(6)

בבואה להכריע במחלוקת כאמור בסעיף קטן (א) תברר ועדה מוסדית את רצונו של החולה ביחס לטיפול הרפואי בו ותיתן הוראות למימוש רצונו על פי נתונים עובדתיים שיובאו לפניה ובכפוף להוראות חוק זה; בהיעדר נתונים עובדתיים תחליט הועדה בהתאם לאומד רצונו של החולה על פי השקפת עולמו ואורח חייו, ובמידת הצורך תוך התייעצות עם אדם קרוב לחולה הנוטה למות ועם אנשים המייצגים השקפת עולם הדומה לזו של החולה.

(ב)

החולה ושלוחו המנויים בסעיף 39(א) רשאים לטעון בפני הועדה המוסדית; החלטות הועדה יתקבלו ברוב דעות.

(ג)

החלטת ועדה מוסדית, למעט בדיון בהרכב חלקי כאמור בסעיף 38(ג), תהיה תקפה רק אם השתתפו בדיון ובקבלת ההחלטה חמישה חברים לפחות, ובהם המשפטן, רופא אחד ושני חברים נוספים מבין החברים שאינם רופאים.

(ד)

ועדה מוסדית רשאית לקבוע שהחלטתה מחייבת, להעביר את המקרה להכרעתה של ועדה ארצית או להביא את הצדדים המעורבים במקרה להסכמה ולהימנע מהכרעה או שהיא בגדר המלצה למטפל כיצד לנהוג.

(ה)

ועדה מוסדית רשאית להכריע רק בענינו של חולה המטופל במוסד הרפואי שאליו היא שייכת, אלא אם כן הורה לה המנהל הכללי לדון ולהכריע בענינו של חולה אחר.

(ו)

יושב ראש הוועדה המוסדית רשאי לקבוע דיון חוזר לגבי חולה הנוטה למות, גם אם לא השתנו הנסיבות מהכרעתה הקודמת של הוועדה המוסדית בעניין החולה, בתשובה לפנייתו של כל אחד מהמנויים בסעיף 39(א).

(ז)

לא חל שינוי בנסיבות, רשאי יושב ראש הוועדה לקבוע כי פניה חוזרת בענין של חולה נוטה למות שכבר נדונה והוכרעה בוועדה לא תובא לפני הוועדה לדיון חוזר.

(א)

40א.

דיון חוזר בוועדה

על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי יושב ראש הוועדה לקבוע, לענין פניה כאמור, דיון בוועדה.

(ב)

לא ייזקק יושב ראש הוועדה לפניות בנושאים שעליהם הוגש ערעור לפי סעיפים 42(א)(4) או 45.

(ג)

הועדה הארצית

(א)

41.

מינוי ועדה ארצית ומותביה

ארבעה רופאים מומחים, בדרג של מנהל יחידה, מנהל מחלקה, או מנהל בית חולים;

(1)

ארבע אחיות מוסמכות, בדרגת ניהול בכירה;

(2)

ארבעה חברים שהם עובדים סוציאליים במוסד רפואי, בדרגת ניהול בכירה, או פסיכולוגים קליניים במוסד רפואי, בדרגת ניהול בכירה;

(3)

ארבעה אנשי אקדמיה המומחים בתחום הפילוסופיה או האתיקה, בדרגה אקדמית בכירה;

(4)

ארבעה משפטנים הכשירים להתמנות שופטי בית משפט מחוזי, או שהם בדרגה אקדמית בכירה;

(5)

ארבעה חברים שהם נציגי ציבור, או אנשי דת.

(6)

החברים שימונו יהיו בעלי ניסיון בתחומים שחוק זה דן בהם; איש דת יהודי ימונה בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל ואיש דת לא-יהודי ימונה בהתייעצות עם נשיא בית הדין לערעורים של אותה עדה דתית בישראל; המשפטן ימונה בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה.

(ב)

בועדה יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.

(ג)

המנהל הכללי ימנה את יושב ראש הועדה ואת ממלא מקומו, מבין חבריה.

(ג)
(ד)

יושב ראש הועדה ימנה, מבין חברי הועדה, את מותבי הועדה; לכל מותב ימונו שישה חברים, כל אחד מתחום עיסוק אחר המפורט בפסקאות (1) עד (6) של סעיף קטן (א), וכן ימנה ממלא מקום לכל אחד מהם; יושב ראש הועדה ימנה לכל מותב את יושב הראש שלו ואת ממלא מקומו.

(ד)
(ה)

חבר הועדה הארצית ימונה לתקופה של חמש שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופות נוספות.

(ה)
(ו)

הועדה הארצית מוסמכת לדון ולהכריע באחד מאלה:

(א)

42.

סמכויות הועדה הארצית

חילוקי דעות בין חברי ועדה מוסדית;

(1)

מקרים חריגים בעלי חשיבות עקרונית אשר ועדה מוסדית העבירה להכרעתה;

(2)

מקרים אשר ועדה מוסדית בחרה שלא להכריע בהם והעבירה להכרעתה של הועדה הארצית;

(3)

ערעור על החלטות ועדה מוסדית.

(4)
(3)

בבואה להכריע במחלוקת כאמור בסעיף קטן (א) תברר הועדה הארצית את רצונו של החולה ביחס לטיפול הרפואי בו ותיתן הוראות למימוש רצונו על פי נתונים עובדתיים שיובאו לפניה ובכפוף להוראות חוק זה; בהיעדר נתונים עובדתיים תחליט הועדה בהתאם לאומד רצונו של החולה על פי השקפת עולמו ואורח חייו, ובמידת הצורך תוך התייעצות עם אדם קרוב לחולה הנוטה למות ועם אנשים המייצגים השקפת עולם הדומה לזו של החולה.

(ב)

הפניה לועדה הארצית יכול שתיעשה על ידי מי שזכאי לפנות לפי הוראות סעיף 39 לועדה מוסדית, ובמקרים כאמור בסעיף 42(א)(1) או (2) - תיעשה הפניה על ידי חבר הועדה המוסדית או על ידי הועדה המוסדית, לפי הענין.

43.

פניה לועדה הארצית

החולה או שלוחו זכאים להופיע ולטעון לפני הועדה הארצית.

(א)

44.

החלטות הועדה הארצית

החלטות הועדה הארצית יתקבלו ברוב דעות חברי המותב; היו הדעות שקולות תכריע דעת יושב ראש המותב.

(ב)

תוקף החלטות הועדה הארצית מותנה בהשתתפות בדיון של נציג מכל אחד מתחומי העיסוק שמהם מורכבת הועדה, המפורטים בפסקאות (1) עד (6) של סעיף 41(א).

(ג)

להחלטות הועדה הארצית יהא תוקף מחייב.

(ד)

כל מי שזכאי לפנות לועדה הארצית זכאי לערער על החלטת הועדה לפני בית משפט מחוזי, שידון בערעור בשלושה שופטים.

45.

ערעור

מי המשיב ? (היועמ"ש לממשלה, הועדה או הרופא ?]

שונות

לא יישא אדם באחריות לפי כל דין על פעולתו לפי הוראות חוק זה, אלא אם כן פעל ברשלנות.

46.

פטור מאחריות

לא יימנע מחולה הנוטה למות זכאי לבקש את שיתוף הפעולה של המטפלים בו בקבלת טיפול משלים שאינו קונבנציונלי, ביוזמתו ובמימונו, בכפוף לאישור אלא אם קבע אחרת מנהל המוסד הרפואי שבו הוא שוהה, מנימוקים שיירשמו.

47.

הזכות לטיפול משלים

אין בהוראות חוק זה כדי לחייב מטפל לתת לחולה הנוטה למות טיפול רפואי מסוים, או להימנע ממתן טיפול רפואי מסוים, בניגוד לערכיו, למצפונו, או לשיקול דעתו הרפואי; במקרה כזה יעביר המטפל את הטיפול למטפל אחר, על פי הסדר שייקבע בתיאום מראש עם מנהל המוסד הרפואי.

48.

העברת הטיפול למטפל אחר

על אף הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962

, חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960

, חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991

, חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969

וחוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966

ובכפוף להוראות סעיפים 4(ב)(2) סיפה ו-7(ב)(2) סיפה, הוראות סימנים ז' ו-ז'1 בפרק ד', הוראות סעיף 37 והוראות פרק ו', אפוטרופוס שמונה לאדם לא יהיה מוסמך לייצגו בענינים שחוק זה חל עליהם.

49.

תחולת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

לא יגלה אדם מידע מזהה אודות מטופל שהגיע אליו תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו לפי חוק זה ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לצורך ביצוע הוראות חוק זה, הוראות כל דין או לפי צו של בית משפט; אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות חוק זכויות החולה, בכפוף להוראות סעיף 37(ב).

50.

סודיות

חוק זה יחול גם על המדינה.

51.

תחולה

השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע בכל הנוגע לביצועו ובכלל זה -

(א)

52.

ביצוע ותקנות

הוראות לשם קביעה מיהו אדם קרוב לענין חוק זה;

(1)

הוראות לענין מתן עדויות, איסופן ותיעודן, ולענין איסוף מסמכים ונתונים, לשם בירור רצון המטופל לפי סעיפים 4, 7 ו-26 לרבות דרישות ראייתיות ביחס לעדויות, מסמכים ונתונים כאמור;

(2)

דרכי המינוי וסדרי העבודה של הועדה הארצית והועדות המוסדיות;

(3)

הפרטים שיש לתעד ברשומה רפואית לפי סעיפים 5 ו- 16 17 , ו-35;

(4)

הוראות בדבר צורתם של ייפוי כוח והנחיות רפואיות מקדימות;

(5)

הוראות לניהול מאגר המידע, לרבות תנאים לענין מסירת מידע וקבלת מידע, וכן דרכי מינויו של האחראי על המאגר ותחומי סמכותו;

(6)

חובות דיווח על ביצוע הוראות חוק זה למי שיסמיך השר, לצורכי בקרה ומחקר, והוראות בדבר פרסום מידע כאמור, ובלבד שלא יפורסמו פרטים מזהים של מטופל. 

(6)
(7)

השר יתקין תקנות, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, הקובעות הוראות לניהול מאגר המידע, לרבות תנאים לענין מסירת מידע וקבלת מידע, וכן דרכי מינויו של האחראי על המאגר ותחומי סמכותו.

(ב)

השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

53.

ביצוע

השר רשאי, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לשנות את התוספות וכן לקבוע סוגי טפסים אחרים.

54.

שינוי התוספות

תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.

55.
53.

תחילה

נוסח לדיון הועדה המשותפת לועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת חוקה, חוק ומשפט, ביום 24.11.2005:

תוספת ראשונה

הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות

(סעיף 23)

טופס זה מיועד למילוי בידי אדם הרוצה ליתן הנחיות רפואיות מקדימות*–

בדבר הימנעות מטיפולים רפואיים הנהוגים בישראל (א');

או (2) בדבר קבלת טיפולים רפואיים להארכת חיים מעבר לנהוג בישראל, אף אם אין

לכך הצדקה רפואית (ב').

אני החתום מטה _____________ ת.ז ________________, שנת לידה _________,

מען ___________________________________________________________,

בעל כשרות כהגדרתו בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (להלן: חוק החולה הנוטה למות), נותן בזה, לפי הוראות חוק החולה הנוטה למות, הנחיות רפואיות מקדימות:

לצורך מתן ההנחיות הרפואיות המקדימות אני מצהיר כדלקמן:

קיבלתי מידע רפואי * מד"ר ___________ או מאחות מוסמכת גב'/מר _________.

__________________________________________________

____________________________________________________________

____________________________________________________________.

(בצ"ע חתימת הרופא/האחות אם יוחלט שהם כותבים את פירוט המידע ולא החולה)

* מידע רפואי - מידע בדבר מצבי הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבי שהוא רלוונטי

למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לי באופן סביר לשם מתן הנחיות

רפואיות מקדימות.

ידוע לי כי ההנחיות ייכנסו לתוקף, כלומר שהטיפול הרפואי שיינתן לי יהיה בהתאם להנחיות אלה רק אם יקבע לגבי שאני חולה הנוטה למות ולאחר הוצאתי מחזקת היותי כשר, ואני סובל סבל משמעותי, והכל לפי הוראות חוק החולה הנוטה למות.

ידוע לי שאם יקבע לגבי כי אני חולה הנוטה למות, אך לא הוצאתי מחזקת כשרותי, יגבר רצוני על האמור בהנחיות אלה.

ידוע לי כי אני רשאי לשנות או לבטל הנחיות רפואיות מקדימות אלה בכל עת, וכל עוד לא ייקבע לגבי שאיני בעל כשרות כאמור בחוק החולה הנוטה למות; אופן הביטול יהיה בהנחיות רפואיות חדשות, או בטופס ביטול בנוסח שבתוספת השלישית.

ידוע לי כי תוקף הנחיות אלה הוא חמש שנים או עד לתקופה שאינה עולה על חמש שנים, כמצויין להלן: ______________________ (ניתן למלא תאריך שאינו עולה על חמש שנים מתאריך החתימה על ההנחיות הרפואיות המקדימות).

א. הוראות רפואיות מקדימות להימנע מטיפול רפואי מאריך חיים

סבל משמעותי
ידוע לי כי רק אם אהיה במצב של סבל משמעותי, כפי שייקבע על ידי להלן, ואהיה חולה נוטה למות חסר כשרות, ימנעו מטיפול רפואי בי בהתאם להנחיות הרפואיות המקדימות שבמסמך זה; סבל משמעותי עבורי הוא (סמן ומלא את אחת האפשרויות) -

(1)

א1.

הזקקות לכל טיפול רפואי מהבאים - ___________________
__________________________________________________
_________________________________________________.

(

הזקקות למתן מזון או שתיה באמצעים מלאכותיים.

(

הזקקות לכל טיפול שהוא.

(

מצב בו אני סובל מכאב וסבל כלשהם.

(

מצב מהבאים - __________________________________
_________________________________________________
_________________________________________________

(

- __________________________________

(

- __________________________________

(

- __________________________________

(

ידוע לי כי אם לא מילאתי מהו סבל משמעותי עבורי בפיסקה (1) לעיל אחשב כסובל סבל משמעותי רק אם אסבול כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו, ורק במצב זה, אם אהיה חולה נוטה למות חסר כשרות, יפעלו בהתאם להנחיות רפואיות אלה.
(2)

מחק את המיותר

(כן=לא יינתן טיפול; לא=יינתן טיפול)
א2.

כן/לא

להימנע מביצוע החייאה, דוגמת עיסוי לב חיצוני,הנשמה על ידי צינרור הקנה, מתן תרופות החייאה [בצ"ע: הלם חשמלי]

(א)

כן/לא

להימנע מחיבור למנשם עם קוצב זמן
אם סימנת לא, יש לציין את משך הזמן ______ ימים/שבועות/ חודשים (מחק את המיותר)

(ב)

כן/לאכן/לא

להימנע מחיבור לדיאליזה
אם סימנת לא, האם להימנע מהמשך טיפול בדיאליזה אם יתברר שאין תוחלת לטיפול
(ג)

כן/לא

להימנע מניתוחים גדולים (כגון כריתת גפה נמקית, או כריתת איבר פנימי נמקי)

(ד)

כן/לא

להימנע מניתוחים קטנים (כגון כריתת אצבע נמקית)

(ה)

כן/לא

להימנע מהקרנות במחלה ממארת

(ו)

כן/לא

להימנע מכימותרפיה במחלה ממארת

(ז)

כן/לא

להימנע מאנטיביוטיקה במצב של אלח-דם חמור ועמיד לטיפולים אנטיביוטיים שגרתיים

(ח)

כן/לא

להימנע מבדיקות אבחוניות (דם, צילומי רנטגן, מוניטור)

(ט)

מחק את המיותר

א3.

כן/לא

להימנע מביצוע החייאה, היינו עיסוי לב חיצוני, הלם חשמלי, הנשמה על ידי צינרור הקנה, מתן תרופות החייאה

(א)

כן/לא

להימנע מחיבור למנשם עם קוצב זמן
אם סימנת לא, יש לציין את משך הזמן ______ ימים/שבועות/ חודשים (מחק את המיותר)

(ב)

כן/לאכן/לא
להימנע מחיבור לדיאליזה
אם סימנת לא, האם להימנע מהמשך טיפול בדיאליזה אם יתברר שאין תוחלת לטיפול

(ג)

כן/לא

להימנע מניתוחים גדולים (כגון כריתת גפה נמקית, או כריתת איבר פנימי נמקי)

(ד)

כן/לא

להימנע מניתוחים קטנים (כגון כריתת אצבע נמקית)

(ה)

כן/לא

להימנע מהקרנות במחלה ממארת

(ו)

כן/לא

להימנע מכימותרפיה במחלה ממארת

(ז)

כן/לא

להימנע מאנטיביוטיקה במצב של אלח-דם חמור ועמיד לטיפולים אנטיביוטיים שגרתיים

(ח)

כן/לא

להימנע מבדיקות אבחוניות (דם, צילומי רנטגן, מוניטור)

(ט)

כן/לא

להימנע מטיפולים שגרתיים, כגון מתן אנטיביוטיקה, דם ומוצריו

(י)

כן/לא

להימנע מטיפולים במחלות נלוות, כגון מתן אינסולין

(יא)

כן/לא

להימנע ממתן מזון ונוזלים בדרך מלאכותית

(יב)

כן/לא

להימנע ממתן תרופות וטיפולים מקלים (פליאטיביים)

(יג)

א4. הוראות למצב חירום ____________________________________________ _____________________________________________________________
_____________________________________________________________
(יש למלא סעיף זה רק אם ברצונך ליתן הנחיה לגבי מצב חירום שונה מהאמור לעיל)

א5. הוראות אישיות שאינן מנויות לעיל: __________________________________ _____________________________________________________________
_____________________________________________________________

ב. הוראות רפואיות מקדימות למתן טיפול רפואי חריג אף מעבר לעקרונות רפואיים מקובלים ואף אם אין הצדקה רפואית בנסיבות העניין

ב1. יש לנקוט בכל דרך רפואית אפשרית על מנת להאריך את חיי גם אם הפעולות הללו
יוסיפו סבל, וגם אם הרופאים המטפלים בי יחשבו שאין הצדקה לנקוט בפעולות כאלו.

לבצע החייאה מלאה, לצנרר את הקנה, לחבר למנשם, לתת טיפולים
בדיאליזה, בכימותרפיה, ברדיותרפיה, באנטיביוטיקה, בדם ובמוצריו, במזון ובנוזלים
בכל דרך אפשרית, ובכל טיפול רפואי רלוונטי שמטרתו היא הארכת חיי.

הוראות אלה יחולו בעת שאהיה ( חולה הנוטה למות
(כשתוחלת החיים עד 6 חודשים)
( חולה הנוטה למות במצב סופי
(כשתוחלת החיים פחות משבועיים)
ניתן למלא אחת משתי האפשרויות או את שתיהן.

הוראות אלה כוללות טיפולים ניסויים / לא כוללות טיפולים ניסויים
(מחק את המיותר)

ב2. הוראות למצב חירום __________________________________________ ____________________________________________________________
____________________________________________________________
(יש למלא סעיף זה רק אם ברצונך ליתן הנחיה לגבי מצב חירום שונה מהאמור לעיל)
ב3. הוראות אישיות שאינן מנויות לעיל: ________________________________ _____________________________________________________________
_____________________________________________________________

(

ג. במקביל להנחיות רפואיות מקדימות אלה, חל גם ייפוי כוח מקביל,

(סמן אם כן)

ואני מורה לפעול בהתאם לייפוי הכוח האמור ולהנחיות אלה במשולב.

הוראות נוספות (יש למלא בהתייחס למצב של ניגוד אפשרי בין ההנחיות לבין ייפוי הכוח , כדי להנחות מי מהשניים אמור לגבור ): __________________________________
______________________________________________________________
______________________________________________________________

הצהרה וחתימה

חתימת מוסר המידע הרפואי

אני __________________ רופא/ אחות מוסמכת (מחק את המיותר) מאשר בזאת כי רשמתי את תמצית המידע הרפואי ומסרתי למר /גב' __________________

בתאריך _________ הסבר בדבר מצבו הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבו שהוא רלוונטי למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות וכי הסברתי לו את המונחים הרפואיים שבטופס זה.

שם ____________ ת.ז ___________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

חתימת נותן ההנחיות הרפואיות המקדימות

אני מצהיר/ה בזה כי שוחחתי עם האנשים הרשומים מטה אודות מסמך זה,

וכי נתתי להם עותק מהמסמך הזה / לא נתתי להם עותק מהמסמך הזה (מחק את המיותר).

_____________________________________

בן זוג

(

_____________________________________

בן משפחה

(

_____________________________________

רופא

(

_____________________________________

עו"ד

(

_____________________________________

רב/כומר/קאדי

(

_____________________________________

אחר

(

הנני חותם על מסמך זה לאחר שיקול דעת מעמיק ומתוך רצון חופשי.

חתימה _________________ טלפון __________ טל. נייד _______________

תאריך _____________

חתימת עדים

אנו החתומים מטה מעידים שחותם/ת המסמך דלעיל עשה/תה כן בנוכחותי, וכי הוא/היא נראה בעיני שהוא/היא עירני/ת מדבר/ת לעניין, וללא סימנים להפעלת לחץ עליו/ה.

אני מצהיר שאינני מיופה כוחו/ה של החתום/ה ואינני מועמד להיות כזה, ואין לי כל אינטרסים כלכליים או אחרים מול חותם/ת המסמך.

( גם לבני משפחה, רופאים, עו"ד וכו' יכולים להיות אינטרסים כלכליים) ]

עד: שם ____________ ת.ז ____________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

עד: שם ____________ ת.ז ____________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

הנחיה רפואית מקדימה המשנה או באה לטובת הרצון להוסיף לחיות, במקום הנחיה רפואית מקדימה שניתנה במועד מוקדם יותר, יכול שתחתם בפני עד אחד בלבד ויכול שתינתן בידי מבטל ההנחיה שלא בכתב [בצ"ע: רק אם מצבו הרפואי אינו מאפשר מתן הנחיה בכתב ]

תוספת שניה

ייפוי כוח

למתן הנחיות רפואיות לטיפול בחולה הנוטה למות

(סעיפים 28 ו-32)

טופס זה מיועד למילוי בידי אדם המעונין למנות מיופה כוח, כדי שיהיה מוסמך להחליט במקומו על הטיפול הרפואי שיינתן או שלא יינתן לו, אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, או חולה הנוטה למות במצב סופי שאינו בעל כשרות.

אני החתום מטה _____________ ת.ז ________________, שנת לידה _________,

מען ___________________________________________________________,

בעל כשרות כהגדרתו בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (להלן: חוק החולה הנוטה למות), נותן בזה, לפי הוראות חוק החולה הנוטה למות, ייפוי כוח:

(א) קיבלתי מידע רפואי * מד"ר ___________ או מאחות מוסמכת גב'/מר_________.

_________________________________________________

____________________________________________________________

____________________________________________________________.

* מידע רפואי - מידע בדבר מצבי הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבי שהוא רלוונטי

למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לי באופן סביר לשם מתן הנחיות

רפואיות מקדימות.

מסירת מידע רפואי למי שמבקש ליתן ייפוי כוח;

חתימת הרופא/האחות אם יוחלט שהם כותבים את פירוט המידע ולא החולה)

(ב) ידוע לי כי ייפוי הכוח ייכנס לתוקפו, רק אם יקבע לגבי שאני חולה הנוטה למות ולאחר

הוצאתי מחזקת היותי כשר, ואני סובל סבל משמעותי, והכל לפי הוראות חוק החולה

הנוטה למות.

(ג) ידוע לי שאם יקבע לגבי כי אני חולה הנוטה למות, אך לא הוצאתי מחזקת כשרותי, לא

יכנס יפוי הכוח לתוקף ורצוני באותה העת יגבר.

(ד) ידוע לי כי אני רשאי לשנות או לבטל את ייפוי הכוח בכל עת, וכל עוד לא ייקבע לגבי

שאיני בעל כשרות כאמור בחוק החולה הנוטה למות; אופן הביטול יהיה במתן ייפוי

כוח חדש, או בטופס ביטול בנוסח שבתוספת השלישית.

(ה) ידוע לי כי תוקף ייפוי כוח זה הוא חמש שנים או עד לתקופה שאינה עולה על חמש

______________________ (ניתן למלא תאריך שאינו עולה

על חמש שנים מתאריך החתימה על ייפוי הכוח).

אני נותן בזה ייפוי כוח למנויים להלן, על מנת שיפעלו בשמי בעת שאהיה חולה הנוטה למות, או בעת שאהיה חולה הנוטה למות במצב סופי, ובאותה עת לא אוכל לתת הנחיות והסכמות לטיפולים רפואיים או להימנעות מטיפולים רפואיים בגלל היעדר יכולת שכלית, נפשית או גופנית לעשות זאת, ואסבול סבל משמעותי, וכדי שיפעלו בהתאם להנחיות בייפוי כוח זה, אני נותן את ייפוי הכוח ל-

1. מר/גב' ______________________________ ת.ז _____________________,

מען _______________________________________________________,

לא יוכל או יסרב האדם האמור לעיל להיות מיופה הכוח שלי, אני ממנה במקומו להיות מיופה כוח שלי את -

2. מר/גב' ______________________________ ת.ז _____________________,

מען _______________________________________________________,

מיופה כוח חלופי)

סבל משמעותי
ידוע לי כי רק אם אהיה במצב של סבל משמעותי, כפי שייקבע על ידי להלן, ואהיה חולה נוטה למות חסר כשרות, ימנעו מטיפול רפואי בי בהתאם להנחיות הרפואיות המקדימות שבמסמך זה; סבל משמעותי עבורי הוא (סמן ומלא את אחת האפשרויות) -

הזקקות לכל טיפול שהוא בהיותי חולה נוטה למות חסר כשרות;

(

הזקקות לכל טיפול רפואי מהבאים - ____________________________
______________________________________________________
_______________________________________________________
(

מצב בו אני סובל מכאב וסבל כלשהם.

(

מצב מהבאים - ___________________________________________
______________________________________________________
______________________________________________________

(

ידוע לי כי אם לא מילאתי מהו סבל משמעותי עבורי אחשב כסובל סבל משמעותי רק אם אסבול כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו, ורק במצב זה, אם אהיה חולה נוטה למות חסר כשרות, יפעלו בהתאם להנחיות רפואיות אלה.
(בחר את אחת החלופות הבאות)

מיופי כוחי יוכלו לקבל כל החלטה בדבר טיפול רפואי או אי-טיפול רפואי בי בכל הנוגע לכל הטיפולים הרפואיים מאריכי-החיים, בין אם מדובר בהסכמה למתן טיפול רפואי מאריך חיים, ובין אם מדובר בהימנעות מטיפול רפואי מאריך חיים.

א.

(

מיופי כוחי רשאים לפעול בשמי רק בהסכמה למתן טיפול רפואי מאריך חיים, אך אינם רשאים לקבל החלטה בדבר הימנעות מטיפול רפואי מאריך חיים.

ב.

(

מיופה הכוח רשאי להחליט לגבי הטיפולים המנויים להלן והמסומנים

ג.

(

לתת לי טיפול רפואי מאריך חיים או להימנע מלתת לי טיפול רפואי מאריך חיים -

סמן מה כלול בייפוי

ג1. במצב של חולה הנוטה למות:

(

להימנע מביצוע החייאה, דוגמת עיסוי לב חיצוני,הנשמה על ידי צינרור הקנה, מתן תרופות החייאה [בצ"ע: הלם חשמלי]

(א)

((

להימנע מחיבור למנשם עם קוצב זמן
אם סימנת לא, יש לציין את משך הזמן ______ ימים/שבועות/ חודשים (מחק את המיותר)

(ב)

((

להימנע מחיבור לדיאליזה
אם סימנת לא, האם להימנע מהמשך טיפול בדיאליזה אם יתברר שאין תוחלת לטיפול
(ג)

(

להימנע מניתוחים גדולים (כגון כריתת גפה נמקית, או כריתת איבר פנימי נמקי)

(ד)

(

להימנע מניתוחים קטנים (כגון כריתת אצבע נמקית)

(ה)

(

להימנע מהקרנות במחלה ממארת

(ו)

(

להימנע מכימותרפיה במחלה ממארת

(ז)

(

להימנע מאנטיביוטיקה במצב של אלח-דם חמור ועמיד לטיפולים אנטיביוטיים שגרתיים

(ח)

(

להימנע מבדיקות אבחוניות (דם, צילומי רנטגן, מוניטור)

(ט)

סמן מה כלול בייפוי

ג2. במצב של חולה הנוטה למות במצב סופי:

(

להימנע מביצוע החייאה, היינו עיסוי לב חיצוני, הלם חשמלי, הנשמה על ידי צינרור הקנה, מתן תרופות החייאה

(א)

((

להימנע מחיבור למנשם עם קוצב זמן
אם סימנת לא, יש לציין את משך הזמן ______ ימים/שבועות/ חודשים (מחק את המיותר)

(ב)

((

להימנע מחיבור לדיאליזה
אם סימנת לא, האם להימנע מהמשך טיפול בדיאליזה אם יתברר שאין תוחלת לטיפול

(ג)

(

להימנע מניתוחים גדולים (כגון כריתת גפה נמקית, או כריתת איבר פנימי נמקי)

(ד)

(

להימנע מניתוחים קטנים (כגון כריתת אצבע נמקית)

(ה)

(

להימנע מהקרנות במחלה ממארת

(ו)

(

להימנע מכימותרפיה במחלה ממארת

(ז)

(

להימנע מאנטיביוטיקה במצב של אלח-דם חמור ועמיד לטיפולים אנטיביוטיים שגרתיים

(ח)

(

להימנע מבדיקות אבחוניות (דם, צילומי רנטגן, מוניטור)

(ט)

(

להימנע מטיפולים שגרתיים, כגון מתן אנטיביוטיקה, דם ומוצריו

(י)

(

להימנע מטיפולים במחלות נלוות, כגון מתן אינסולין

(יא)

(

להימנע ממתן מזון ונוזלים בדרך מלאכותית

(יב)

(

להימנע ממתן תרופות וטיפולים מקלים (פליאטיביים)

(יג)

ג3. מצבי חירום אחרים _______________________________________

__________________________________________________________

__________________________________________________________

(יש למלא סעיף זה רק אם ברצונך שייפוי הכוח יחול גם לגבי מצב חירום שונה

מהאמור לעיל)

ג4. הוראות אישיות שאינן מנויות לעיל: ________________________________

___________________________________________________________

___________________________________________________________

ג5. בכל שאלה רפואית הנוגעת לטיפול בי בתנאים האמורים לעיל, אני מנחה את

המטפלים בי לפנות ראשית למיופה הכוח הראשון; לא ניתן להשיג את מיופה הכוח

במועד הדרוש, או שהוא אינו יכול או סירב למלא את תפקידו, אני מנחה את

המטפלים בי לפנות למיופה הכוח השני.

(

בנוסף לייפוי כוח זה, נתתי גם הנחיות רפואיות מקדימות

(1)

ד.

(סמן אם כן)

ואני מנחה את המטפלים בי לפעול הן בהתאם להנחיות האמורות והן בהתאם לייפוי כוח זה.

ידוע לי כי בהעדר הוראה לפי סעיף 2 בקשר לסתירה בין הנחיות רפואיות מקדימות לבין ייפוי הכוח, תהיה עדיפה ההנחיה הרפואית המקדימה, ואולם אם יפוי הכוח ניתן תקופה משמעותית לאחר מתן ההנחיה תכריע בדבר הוועדה המוסדית.

כן אני מנחה בזה כי במקרה של ניגוד בין הנחיה רפואית מקדימה לבין הוראה של מיופה כוח, תגבר הוראה של –
( הנחיה רפואית מקדימה ( הוראה של מיופה כוח
(בחר באחת החלופות)

(2)

הוראות נוספות בדבר סתירה בין הנחיות רפואיות מקדימות לבין ייפוי כוח –
______________________________________________________
______________________________________________________

(3)

הצהרה וחתימה

חתימת מוסר המידע הרפואי

אני __________________ רופא/ אחות מוסמכת (מחק את המיותר) מאשר בזאת כי רשמתי את תמצית המידע הרפואי ומסרתי למר __________________

בתאריך _________ הסבר בדבר מצבו הרפואי, לרבות מידע רפואי בדבר מצבו שהוא רלוונטי למתן ההנחיות וכן מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות וכי הסברתי לו את המונחים הרפואיים שבטופס זה.

שם ____________ ת.ז ___________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

חתימת נותן ייפוי הכוח

אני מצהיר/ה בזה כי שוחחתי עם האנשים הרשומים מטה אודות מסמך זה,

וכי נתתי להם עותק מהמסמך הזה / לא נתתי להם עותק מהמסמך הזה (מחק את המיותר).

______________________________________

בן זוג

(

______________________________________

בן משפחה

(

______________________________________

רופא

(

______________________________________

עו"ד

(

______________________________________

רב/כומר/קאדי

(

______________________________________

אחר

(

אני חותם על מסמך זה לאחר שיקול דעת מעמיק ומתוך רצון חופשי.

חתימה _________________ טלפון __________ טל. נייד _______________

תאריך _______________



חתימת עדים

אנו החתומים מטה מעידים שחותם/ת המסמך דלעיל עשה/תה כן בנוכחותי, וכי הוא/היא נראה בעיני שהוא/היא עירני/ת מדבר/ת לעניין, וללא סימנים להפעלת לחץ עליו/ה.

אני מצהיר שאינני מיופה כוחו/ה של החתום/ה ואינני מועמד להיות כזה, ואין לי כל אינטרסים כלכליים או אחרים מול חותם/ת המסמך.

גם לבני משפחה, רופאים, עו"ד וכו' יכולים להיות אינטרסים כלכליים)

עד: שם ____________ ת.ז ___________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

עד: שם ____________ ת.ז ____________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

תוספת שלישית

הוראה להארכת תוקפן של הוראות רפואיות מקדימות או להארכת תוקפו של ייפוי כוח

(סעיפים 25 ו- 29)

אני החתום מטה _____________ ת.ז ________________, שנת לידה _________,

מען ___________________________________________________________,

בעל כשרות כהגדרתו בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (להלן: חוק החולה הנוטה למות), מאריך בזה את (סמן חלופה אחת או יותר):

תוקפן של הנחיות רפואיות מקדימות שניתנו על ידי ביום _________________,

(

תוקפו של ייפוי כוח שניתן על ידי ביום _________________,

(

תוקפם של הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח משולבים שניתנו על ידי
ביום ____

(

לתקופה של חמש שנים נוספות

(

לתקופה שאינה עולה על חמש שנים כמצויין להלן ______________
(ניתן למלא תאריך שאינו עולה על 5 שנים מתאריך תום תוקפן של ההנחיות הרפואיות המקדימות/ייפוי הכוח הקודמים שניתנו).

(

אני חותם על מסמך זה לאחר שיקול דעת מעמיק ומתוך רצון חופשי.

חתימה _________________ טלפון ____________ טל. נייד _______________

תאריך _______________

חתימת עדים

אנו החתומים מטה מעידים שחותם/ת המסמך דלעיל עשה/תה כן בנוכחותי, וכי הוא/היא נראה בעיני שהוא/היא עירני/ת מדבר/ת לעניין, וללא סימנים להפעלת לחץ עליו/ה.

אני מצהיר שאינני מיופה כוחו/ה של החתום/ה ואינני מועמד להיות כזה, ואין לי כל אינטרסים כלכליים או אחרים מול חותם/ת המסמך.

גם לבני משפחה, רופאים, עו"ד וכו' יכולים להיות אינטרסים כלכליים)

עד: שם ____________ ת.ז ______________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

עד: שם ____________ ת.ז ______________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

תוספת רביעית

הוראה לביטול הנחיות רפואיות מקדימות או לביטול ייפוי כוח

(סעיפים 25 ו- 29)

אני החתום מטה _____________ ת.ז ________________, שנת לידה _________,

מען ___________________________________________________________,

בעל כשרות כהגדרתו בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (להלן: חוק החולה הנוטה למות), מבטל בזה את (סמן חלופה אחת או יותר)-

תוקפן של הנחיות רפואיות מקדימות שניתנו על ידי ביום _________________

(

תוקפו של ייפוי כוח שניתן על ידי ביום _________________

(

תוקפם של הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח משולבים שניתנו על ידי ביום ____

(

הנני חותם על מסמך זה לאחר שיקול דעת מעמיק ומתוך רצון חופשי.

חתימה _________________ טלפון ____________ טל. נייד _______________

תאריך _______________

חתימת עדים

אנו החתומים מטה מעידים שחותם/ת המסמך דלעיל עשה/תה כן בנוכחותי, וכי הוא/היא נראה בעיני שהוא/היא עירני/ת מדבר/ת לעניין, וללא סימנים להפעלת לחץ עליו/ה.

אני מצהיר שאינני מיופה כוחו/ה של החתום/ה ואינני מועמד להיות כזה, ואין לי כל אינטרסים כלכליים או אחרים מול חותם/ת המסמך.

גם לבני משפחה, רופאים, עו"ד וכו' יכולים להיות אינטרסים כלכליים)

עד: שם ____________ ת.ז ______________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

עד: שם ____________ ת.ז ______________ מען _____________________

טלפון _________________ טל. נייד ________________

חתימה ______________ תאריך _______________

ביטול ייפוי כוח או הנחיות רפואיות מקדימות לטובת הרצון להוסיף לחיות, יכול שייחתם בפני עד אחד בלבד, ויכול שיינתן בידי מבטל ההנחיה שלא בכתב [בצ"ע: רק אם מצבו הרפואי אינו מאפשר מתן הביטול בכתב]

[pic]

הלשכה המשפטית

101491005

ירושלים, י"ח בחשון התשס"ו

20 בנובמבר 2005

טבלת נושאים פתוחים בהצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 - שלא נדונו בוועדה

רוב הנושאים המפורטים בטבלה זו הם סוגיות שהועברו לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בכתב, אך שלא נדונו עד כה במסגרת דיוני הוועדה בהצעת החוק.

המשמעות

השאלה

מקור

סעיף

החוק נועד להסדיר המצב, ולכאורה סעיף 46 אכן נותן הגנה חוקית גם לרופא וגם לשאר המעורבים בקביעות ובהחלטות בנוגע לחולה הנוטה למות, כשהגנה כזו כיום ניתן כנראה להשיג רק באמצעות פניה מוקדמת לביהמ"ש.

בהשוואה למדיניות הנוהגת כיום כלפי רופאים המסייעים לחולה נוטה למות להימנע מהארכת חייו – מה תהיה השפעת הצעת החוק על רופא שיסטה מהוראותיה במידת-מה ? (האם מצבו יהיה גרוע יותר מהמצב כיום, בכל הנוגע להוראות סעיף 309 לחוק
העונשין ?
כללי

האם יש צורך לקבוע חובת דיון נוספת בכשרותו ? מי רשאי לדרוש דיון כזה ?

מה קורה כאשר חולה שנקבע לגביו שהוא חסר כשרות/היה חסר הכרה חוזר לכשרותו ?
מהסתייגות השופט משה טלגם

כללי

האם רופא שייתן טיפול רפואי מיידי במצב חירום, ולא יברר קודם לכן האם יש להחיות את החולה בהתאם להנחיות שהשאיר ייחשב כרשלן לעניין סעיף 46 לחוק ?

האם הוראות החוק גוברות על הוראות חוק זכויות החולה ?
האם במצב בו חולה נזקק לטיפול רפואי מיידי יגברו הוראות סעיף 15(3) לחוק זכויות החולה או הוראות חוק החולה הנוטה למות ?
כללי

מחד - ללא חובת המתנה להערכת וועדה מוסדית , יכול רופא ל"חסום" פניות.
מאידך – חובת המתנה כאמור עשויה למנוע כל הימנעות מהארכת חיים...
האם כאשר רופא אחראי יודע שעתידה להיות פניה לועדה עליו להמתין ולא לשנות מצב החולה לרעה ? (כלומר: שיהיה חייב לטפל באופן שאפשר יהיה להפסיק)

כללי

מהם עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת ?
איזו דת ?

ס' 1(ב) ו-2

המשמעות

השאלה

מקור

סעיף

פועלים לפי ההנחיות שנתן חולה נוטה למות שאינו בעל כשרות רק אם הוא סובל סבל משמעותי. למעשה, ההסדר שבהצעה חל רק לגבי לחולה נוטה למות חסר כשרות הסובל סבל משמעותי
"מידת הסבל",

- בצ"ע: האם התנאי
רצוי?
- אם יוחלט שהתנאי

מי קובע את
מידת הסבל של החולה ?

ס' 2,
9(א),
10

מינוי רופא אחראי במרפאה, לחולה הנוטה למות; מינוי ועדה אתית

בצ"ע: הסדר למרפאות פרטיות
ס' 3

כדי למנוע מצב בו החולה בשלב הסופי ימות מהתייבשות, ולא ממחלתו

בצ"ע: יש לסייג את ההיתר להימנע מכל טיפול נלווה בחולה בשלב סופי שאינו בעל כשרות - בכל הנוגע למתן נוזלים

ס' 10

להימנע מהבחנה בין טיפול רפואי רציף לבדיד ולהתיר גם הפסקה של טיפול רפואי רציף.
זאת כדי למנוע מצב שחולים יימנעו מקבלת טיפול מחשש להקלע למצב ללא מוצא (בגלל אפשרות חיבור חולה שביקש להימנע מלטפל בו למכונת הנשמה מכוח הוראות ס' 15(3) לחוק זכויות החולה) והפסקת טיפול בחולי ALS (לגביהם מוני זמן הם בעייתיים). כן מוצע לאפשר למוסדות רפואיים הפועלים לפי עקרונות המסורת הדתית, להימנע מלאפשר הפסקת טיפול רציף.
מכתב פרופ' ע. שפירא ;
הסתייגויות חברי הועדה הציבורי, (ע. שפירא,
מ. זמר,
י. חשן, כ. שלו, א. רכס);
מכתב עמותת "לילך"

ס' 12(א)

הסוגיה למעשה נדונה והוכרעה
(ההבחנה היא איזון עקרוני)
(יש הגנה מכוח ס' 6 לפקנ"ז – פעולה לפי דין)(ס' 29 לחוק זכויות החולה קובע כי החוק אינו גורע מהוראות דין אחר)

מוצע לבטל ההבחנה בין טיפול רפואי בבעיה הרפואית חשוכת המרפא לטיפולים רפואיים בבעיות אחרות שכן –
1. אין הגיון בהבחנה בין המצבים – וההימנעות בשני המקרים עלולה להחיש את מות החולה הנוטה למות.
2. מדובר בכפיית טיפול המהווה תקיפה. 3. מנוגד להוראות חוק זכויות החולה.
הסתייגות פרופ' ע. שפירא מ. זמר,
י. חשן, מ. טלגם, א. רכס

ס' 13(ב)
[נדון בעבר; טרם הוכרע סופית]

האם רק אפוטרופוס של קטין שהוא אדם קרוב לקטין יהא רשאי להישמע, או שגם אפוטרופוס שאיננו אדם קרוב ?

ס' 19

המשמעות

השאלה

מקור

סעיף

מדובר במצב בו מתקיימות הוראות
ס' 4(ב)(2) ו-7(ב)(2).

במצב שבו אין כמעט מידע לעניין רצונו של חולה נוטה למות חסר כשרות – מה מעמדן של הנחיות רפואיות מקדימות שנעשו שלא לפי הוראות החוק ? האם ניתן להתחשב בהן ?
האם חובה להתחשב בהן ?
האם יש לפעול לפיהן?
25(ג)

בצ"ע: האם רשימת הרשאים לפנות לועדה מוסדית היא רשימה
סגורה ?
39

מי יהיה המשיב בערעור על החלטת ועדה ארצית ?
(היועץ המשפטי לממשלה ?
הוועדה ?
הרופא האחראי ? )
45

האם נכון להסדיר את נושא הזכות לטיפול משלים בחקיקה, או שעדיף להותירה לשיקול הנהלת בית החולים, ללא הכוונה בחקיקה ?
לבקשת איגוד מנהלי בתי החולים
ומשרד האוצר

47