כנסת פתוחה

PAGE
20
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

29.11.2005

הכנסת השש- עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מספר 282

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ז בחשון התשס"ו (29 בנובמבר 2005), שעה 9:00

הגברת המודעות לאיידס בקרב עולים חדשים- לציון יום האיידס הבינלאומי

חברי הוועדה: קולט אביטל- יו"ר

אילן ליבוביץ

אילת אנברם, מתאמת, הוועד למלחמה באיידס

ורד בן- חרות, הוועד למלחמה באיידס

שמואל בן- צבי, מנהל השידורים לחו"ל ולעולים, רשות השידור

ד"ר זהבה גרוסמן, אחראית על בדיקות האיידס במעבדה המרכזית לנגיפים, מרכז רפואי תל- השומר

טלדה גרמאי, המחלקה לבריאות הציבור, משרד הבריאות

דוד יאסו, מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

אבי לוי, עובד סוציאלי, המחלקה לשחפת ואיידס, משרד הבריאות

מרגלית לורבר, סגנית מנהלת לאימונולוגיה, אלרגיה ואיידס, ביה"ח רמב"ם

עידו מלאכי, מתנדב, הוועד למלחמה באיידס

ניבה מנור- בסודו, המחלקה לשחפת ואיידס, משרד הבריאות

בני פיקדו, רכז הסברה דרום, משרד הבריאות

שוש צימרמן, מפקחת מ"מ על חינוך מיני וחיי משפחה, משרד החינוך, התרבות והספורט

מירה קידר, מנהלת אגף רווחה באגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית

וונדה קסהון, רכזת פרויקטים מיוחדים, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

משה רחמים, רכז אזור המרכז להסברה באיידס, משרד הבריאות

ציפי רחמני, רכזת ארצית להסברה באיידס, משרד הבריאות

ד"ר דניאל שם- טוב, מנהל המחלקה לשחפת ואיידס, משרד הבריאות

סרן אפרת שרייר, רמ"ד קידום בריאות הצבא, משרד הביטחון

דנה גורדון

הלית מגידו

חבר המתרגמים בע"מ

הגברת המודעות לאיידס בקרב עולים חדשים- לציון יום האיידס הבינלאומי

אני מתכבדת לפתוח היום את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שאנחנו משתתפים ביוזמה רחבה הרבה יותר בכל הכנסת, נדון בנושא האיידס. הייתה לנו ישיבה בוועדה הזאת, חבר הכנסת אילן ליבוביץ לפני שנתיים בדיוק באותו הנושא, זאת הייתה ישיבה קצת קשה, קצת טעונה בגלל שתמיד קיימת רגישות מאוד גדולה ואנחנו השתדלנו אז גם לקיים אותה כישיבה סגורה, משום שיש תמיד רגישות בעיקר בקרב ציבורי העולים ואני רוצה להדגיש את זה כבר מראש לכך שאם אנחנו דנים ומייחדים את הציבור הזה זה יוצא כאילו שאנחנו מטילים עליהם סטיגמה ולא זאת הכוונה. אנחנו חושבים שבקרב ציבור העולים יש לפעמים יותר פגיעות ולפעמים פחות מודעות ושיכול להיות שבקרב הציבור הזה, ולכן אין שום כוונה פה להטיל שום סטיגמה או שום דופי בציבור זה או אחר, יש כוונה לנסות להתמודד עם התופעה, לדון בתופעה, לדון בבעיה ולנסות לראות אם יש לנו כלים להתמודד איתה גם ברמת משרד הבריאות וגם ברמת ההסברה בקרב הציבורים האלה, כמובן גם עם משרד הקליטה. אולי, אני אעביר לך את רשות הדיבור.

גברתי היושבת ראש תודה רבה קודם כל על קיום הדיון, אני חושב שבעיקר בגלל שלפני שנתיים קיימנו דיון, אז עצם קיום דיון של המשך אחרי פרק זמן כזה מאפשר לראות איפה אנחנו נמצאים ומה הסטאטוס שאנחנו נמצאים בו היום. מתוך "הכרות קלה" עם הנושא, אני רוצה לומר שהבעיה היא לא בקבוצה כזו או אחרת, אין פה כוונה ליצור פה איזה סטיגמה כזו או אחרת כי מי שמסתכל בהוספיס אז רואה שיש שם עולים מכל המינים והסוגים ומכל העדות שמצויים בהוספיס וגם ישראלים. אבל מכיוון שאנחנו יכולים לפלח את זה לקבוצות, כמו שאנחנו מקיימים דיון מאוחר יותר בוועדת החינוך להתמקד בקבוצה של תלמידים איך אנחנו מקיימים הסברה ומניעה בקרב תלמידים, גם בקרב עולים שהם קבוצות מאוד ממוקדות שאפשר להגיע אליהם, איך מדינת ישראל, משרד הבריאות, משרד הקליטה, מקיים את ההסברה ופעילות המניעה בקרב הקבוצה הממוקדות האלה. ואני חושב שכאן אנחנו צריכים לבדוק מה נעשה בשנתיים האחרונות, מה השתנה בשנתיים האחרונות, איפה אנחנו עומדים היום ומה הכיוונים הלאה בעניין הזה.

אני רוצה להזכיר לאלה מבניכם שהשתתפו פה בדיון מלפני שנתיים שהוצגה לנו מצגת וקיבלנו מידע אז שבמדינות חבר העמים יש גידול בתוך מדינות חבר העמים ולכן קיים סיכוי סביר שאלה מבין העולים שמגיעים משם יכולים להגיע כנשאי המחלה. ומאחר והדיון אז התקיים עם רופאה שבאה מחיפה, ד"ר מרגלית לורבר, ברוכה באה. אני אחר כך קיבלתי הסתייגויות של בית החולים שזה לא מייצג את עמדת בית החולים, אני גם מיהרתי להשיב לבית החולים שזה מאוד חבל שלבית החולים אין עמדה כי בדבר הזה צריך שלכולנו תהיה עמדה והעמדה בסך הכול יכולה לעזור למלחמה. אנחנו אולי נבקש מדוקטור דניאל שם טוב, מנהל המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות להציג לנו את הנתונים שבידיו. אני מבינה שאתה גם צריך אחר כך לעזוב לטובת ועדה אחרת.

בוקר טוב, קודם כל אני מברך על היוזמה של חבר הכנסת אילן ליבוביץ ועל ההתחייבות של הכנסת בתחום המאבק למניעה וטיפול באיידס, זה מאוד חשוב. ואני אציג את זה בקצרה, ואנשים נוספים ממשרד הבריאות יציגו בפרטים את ההתערבויות.

קודם כל כמה מילות רקע, בעולם הנתונים על 2005 הם רק פרלימינאריים, הנתונים שיש באמת בכל המדינות בעולם זה עד סוף 2004. אבל ההערכה של ארגון הבריאות העולמי היא שכ- 40 מיליון איש היום חיים עם הנגיף ורק בשנה האחרונה, החולפת כחמישה מיליון איש נבדקו ושלושה מיליון איש נפטרו. אני רוצה להזכיר פה שהסיבה העיקרית לפטירת אותם אנשים זה שילוב של מחלת השחפת.

מה קורה בארץ, בארץ יש לנו 20 שנים של תחילת המגפה, 4230 נשאים וחולים חדשים רק עד סוף 2004, מתוכם חיים עם הנגיף וזה מספר שונה כי זה המספר הראשון שמדווח, אלה החיים עם הנגיף היום בארץ שלא נפטרו, הם 344 חולים וכ-3000 נשאים.

זה לא מה שכתוב שמה.

2999 נשאים, הערכתנו שבנוסף לזה יש אנשים שלא יודעים על עצמם כי לא נבדקו ולא חושבים על עצמם כנשאים. בהערכת משרד הבריאות בתאום עם ארגון הבריאות העולמי זה שכ- 4230 נשאים חיים בסוף 2004, מדובר, יודעים על 3300. רק בשנת 2004 היו 315 מקרים חדשים ובכנסת בלבד אנחנו מציגים נתונים ראשוניים עד סוף אוקטובר 2005 של 295 אנשים.

עכשיו, איך ההתפלגות במשך השנים? אנחנו יכולים לראות שיש פה שלוש תקופות, יש את התקופה לפני שנות התשעים, משנות התשעים עד 2000. לפני שנות התשעים זה היה לפני הגירה מארצות אנדמיות ואז זה היה בעיקר בקבוצות סיכון, משתמשים סמים תוך ורדים והקהילה ההומוסקסואלית בארץ. מאז שנות התשעים זה קפץ גם מספרית וזה גם שינה את הפנים של האפידמיה בארץ ואנחנו רואים שבשנים האחרונות המספר נע מסביב ל- 300- 320, בגלל זה, זה לא רציני ולא מקצועי להתייחס רק לשנה הקודמת, יש פה תנועתיות, תנועתיות שהיא לצערי מאוד קשורה לנושא של הוועדה שלנו.

אתה יכול להסביר מה זה התנועתיות הזאת?

תנועתיות בעיקר, הנה אנחנו רואים את הנתונים, בואו נראה את השלוש שנים האחרונות 2002, 2003, 2004, וגם עד סוף אוקטובר 2005, אנחנו רואים שבשנים האלה זה מסביב 300-320, מה שמשפיע פה הוא בגדול מה שקורה מאלף, מהגרים מארצות אנדמיות ואיידס, זאת הגדרה שארגון הבריאות העולמי החליט כדי לסמן, לתאר את המצב של מדינות רבות בעולם שההעברה היא הטרוסקסואלית נטו ושם זה אפידמיה של לפחות אחוז אחד מהנשים בגיל הפוריות הן נשאיות, זאת ההגדרה. לפי ההגדרה הזאת יש הרבה מהעולם השלישי, גם דרומית הסהרה, גם מזרח אסיה וחלק מהמדינות בקריביים וגם חלק מהמדינות בדרום אמריקה. פר הגדרה, אנחנו מקבלים פה בארץ תושבים או תיירים שבאים מאותם אזורים אנדמיים, וזה משפיע, אתם רואים, תלוי בכל שנה, ויש דווקא בשנה האחרונה לשמחתנו ירידה. עכשיו, יש פה יחידה קטנה של 110 במקום 160 מספר אבסולוטי. עכשיו, ואז יש פה נושאים אחרים כמו גברים הומוסקסואליים ופה יש עלייה ומשתמשי סמים תוך ורידי אני גם אפרט את זה עכשיו.

קודם כל מבחינת לפחות משרד הבריאות, מה שקרה בשנים האחרונות, היה קיצוץ תקציבי שפגע בשירותי בריאות הציבור ושפגע גם בתוכניות הסברה, גם בתוכניות התערבויות ורותי ויינשטיין תדבר על זה הרבה יותר בהרחבה. לאחרונה ולשמחתנו הודות הפעילות הרבה של אילן ליבוביץ קיבלנו בשבועות האחרונות תוספת תקציבית בינתיים חד פעמים שאנחנו מתכוונים לנצל את זה בצורה מהירה וכבר כל הדברים מוכנים ואנחנו בשיחה חבר הכנסת ליבוביץ. אבל מה, כן חלה תוספת תקציבית משמעותית בתחום הטיפול הרפואי דרך סל השירותים. בשנת 2005 הוספו שישה טכנולוגיות חדשות ובשנת 2006 אני כבר לא יודע מה יקרה עכשיו עם הבחירות וכולי, אבל לפחות הוגשו בתאום גם עם מנהלי מרכזי האיידס, עוד שישה טכנולוגיות חדשות נוספות.

מה זה אומר טכנולוגיות?

זה או תרופות, למשל ב- 2005 נכנסו ארבע תרופות ונכנסו הטכנולוגיה הזאת שמבחינתנו היא מאוד רלוונטית לוועדה הספציפית. כל ילוד מאישה נשאית יקבל במשך שנה ראשונה תחליפי מזון, זאת אומרת החלב, על מנת למנוע הדבקה מאם לילד, זאת תוספת שנכנסת בסל השירותים. מבחינתנו זה טכנולוגיה וזה חשוב כי אנחנו מקווים גם למנוע, יש את ההעברה, העברת דם, העברת יחסי מין, אבל יש גם העברה מהאם לילוד, ולאחר הלידה העברה נוספת פוטנציאלית היא העברה מהנקה ואנחנו חייבים פה ללכת בניגוד למה שבדרך כלל אומרים, חייבים להגיד אל תניקי את הילד, והנה פה חינם החלב.

מבחינת עולים מאתיופיה אני חושב שרותי תסבירי בקצרה את התוכניות, היא האחראית.

יש לנו תוכנית החלק הראשון זה הסברה ומניעה, הסברה בתפוצות, והסברה לבודדים. אז יש לנו כמה דרכים והייתי רוצה שירחיבו על זה המסבירים שהם אחראים על התוכנית. זה חלק, הם נושאים גם במרכזי קליטה, גם בבתי ספר, גם בצה"ל, בכל מקום שיש ריכוז אז עושים גם לנוער, גם בכיתות מעורבות, אבל אם יש הרבה יוצאי אתיופיה אז אנחנו מסבירים שם. אנחנו עושים את זה בעיקר באמהרית אבל גם בתקרית וגם בעברית, תלוי מי הקבוצה. ויש את החלק השני שזה מתקני טיפול, עובדים סוציאליים ואחיות שעובדים עם נשאים. וגם שם הם גם מתמקדים בגישור בין המערכת ובין אותו נשא וגם בהסברה למניעה להדבקה נוספת.

מה נעשה, כי בפעם שעברה אני חושבת שאנחנו דיברנו כאן בוועדה על כך שאי אפשר לחייב אנשים לעשות בדיקות, מה נעשה כדי להגביר את המודעות בצורך לעבור בדיקות?

מבחינת הסברה והבדיקות, אנחנו עושים את הדבר הבא, אלף יצא חוזר מנכ"ל, או יוצא חוזר מנכ"ל, הוא כבר הופץ לכל מרכזי האיידס, שמסביר בדיוק לרופא המטפל ולמרכזי האיידס איך מסבירים לבן/ בת זוג, איך מודיעים לבן/ בת זוג ואיך מישהו שנמצא במצב שמוכר כנשא, איך הוא יכול להעביר את המידע הזה, כי על פי חוק אסור לשבור את הסודיות הרפואית.

עכשיו, הגישה היא לעודד, לעודד, לעודד, אם כעבור, למרות הניסיונות לעודד את הבדיקה היותר רחבה מסביב למשפחה וכולי, אנחנו הולכים על פי חוק זכויות החולה ויצאו תקנות, ועדת אתיקה ייחודית לנושא האיידס, שהוקמה וכבר התחילה לפעול, השופט לפי החוק עומד בראשותו, עם ארבעה חברים נוספים בתוך הוועדה ואנחנו בודקים אחד, אחד פרטני ומעודדים לדווח לבן/ בת זוג. בצורה זו, אנחנו לא הולכים לפיזור כללי, אלא לפיזור פרטני, אנשים מוכרים, אנשים אנחנו יודעים שהם נשאים, אלא יש קושי מובן למסירת סוד כה קשה ואנחנו הולכים על פי החוק.

לא זאת הייתה השאלה שלי, לגבי מקרים שאנחנו יודעים שנתגלו, אנחנו מדברים על כך שטוב היה, שכל אדם שהוא פוטנציאל ירצה מרצונו הטוב והחופשי ללכת להיבדק---

אז התשובה היא פשוטה, 40% היום מהאנשים מגיל 15- 44 הלכו אי פעם להיבדק, אלה שיעורים מאוד, מרצון, אנחנו במקום באירופה טוב באמצע---

השאלה היא בציבור העולים.

בציבור העולים זה חלק מהסברה וגם בסדנאות נוכח עליה וסדנאות משמונה, לפעמים עשרה מפגשים וזה חלק מהמערך של השיעורים שעושים שם, זה החשיבות של הבדיקה, מה זה אומר, איך לעשות את זה, איפה לעשות את זה. גם המתאמות קורס שיושבות פה, גם מדברות בתוך המשפחות בנושא הזה והחשיבות להיבדק.

זה התשובה לשאלה שלך גברתי, עולי אתיופיה, לפני שהם מגיעים לפה, הם עוברים גם בנושא של האיידס---

אתה תקבל רשות דיבור, אני מאוד אשמח לשמוע אותך.

בזמן ההגעה ארצה, כל עולה מגיל תשע והלאה נבדק בצורה אוטומטית---

לפני שהם עולים?

לא, בזמן הגעתם ארצה, לא בעליה, בנוסף לזה יש חוזר כבר שלוש ארבע שנים שמנחה את הגופים המקצועיים, לעודד את אישה בגיל הפוריות להיבדק לפני כניסתה להריון, גם בשלב ההיריון, החוזר הזה מופץ בכל טיפת חלב.

עכשיו, בנושא ובצדק את אמרת שיש היום התפרצות בברית המועצות לשעבר, פשוט איידס זה משהו מוכר וידוע שהתחיל באוקראינה וממשיך ברוסיה והיום זה אחד המוקדים שהוא מוקד ממוקד, ההתפרצות בברית המועצות לשעבר ממוקדת בקבוצות המשתמשים בסמים בלבד. אנחנו, הנה פה התחלואה בשנים האחרונות כמספר האנשים הנשאים שדווחו על שימוש בסמים. ואנחנו פה עשינו את ההבדל בירוק, מי שלערכתנו, אפילו מקסימאלית שזה הדבקה בארץ, אנחנו לא יודעים אנחנו אומרים שזה בישראל, אבל אם אנחנו יודעים שזה הדבקה בחו"ל, אנחנו רואים שבשנים האחרונות שרוב התוספת הזאת הייתה תוספת מאנשים שנדבקו בחו"ל.

זאת אומרת שהרוב הגדול, אם אני מבינה אותך ואני מתרגמת אותך לשפת אנוש, הגיעו כבר מודבקים.

אכן. ואני רוצה לחזור ולהתמקד במה גורם הסיכון פה? זה לא עליה מארץ אלף או בית או גימל, הגורם הוא העברה בהזרקה. מה עשה עם זה בשלוש ארבע שנים משרד הבריאות, בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים וברשות מספר מחלקות, אנחנו הולכים על פי המלצות בינלאומיות, אנחנו צריכים לתת לאותם אנשים שמשתמשים בסמים תוך ורידים כמה דברים, אלף, מרכזי מתדון להחלפה, לעודד אותם לגמילה, אבל אם הם לא רוצים, אז לפחות אנחנו נותנים להם מזרקים סטריליים נקיים. והנה המספרים, אנחנו בשיתוף הרשות למלחמה בסמים שזה גוף סטטוטורי, תחת ראש הממשלה, יחד עם גורמים נוספים, אנחנו התחלנו בירושלים, הרחבנו את זה לעיר אשדוד, אנחנו בחודשים האחרונים הרחבנו את זה לתל אביב, ובזכות הכסף שחבר הכנסת ליבוביץ השיג, אנחנו מקווים שנוכל גם להרחיב את זה עוד יותר בתל אביב ואחר כך אולי בחיפה.

מה היו העובדות מבחינת שנת הפעילות 2004 ורק שישה חודשים הראשונים של 2005? פי ארבע יותר מטופלים באו לטיפול ורק עד שישה חודשים, זה פי שמונה ופי 11 כמות המזרקים, זאת הטכנולוגיה וזה המלצות בינלאומיות, אנחנו הולכים לפי זה, כי זה הדרך למנוע שלפחות לא יעבירו למישהו אחר.

האם נעשית איזה שהיא הסברה דניאל לאותה קבוצת עולים ממוקדת שאתה יודע שהיא באה ממדינות מסוימות?

אנחנו עושים הסברה מאוד ממוקדת עם אנשי מקצוע, כל אנשי מקצוע במרכזי מתדון מקיימים הרצאות איתם והם עושים את זה אחד על אחד. זה דבר מאוד קשה להשגה ואנחנו ערוכים קודם כל לאנשי מקצוע שהם יפנו, העבודה קשה אבל זה הכיוון.

לסיכום רק, אני חושב שאכן יש פה, מדינת ישראל היא ארץ קולטת עליה והיו בשנים האחרונות גם הגירות מכל רחבי העולם, אנחנו קצת התרגום של מה שיש בעולם. יחד עם זאת מדינת ישראל, לפחות משרד הבריאות נתן לעצמו כלים להתמודד בצורה ממוקדת לאותם גורמי סיכון ולעבוד בצורה פרטנית ולא בצורה ציבורית רחבה, אלא בצורה פרטנית מקצועית מול אותם גורמים.

סמנכ"ל בוועד למלחמה באיידס, אני גם רכזת תמיכה ישירה, זאת אומרת שאני בקשר ישיר עם האנשים שחיים עם HIV, אני נמצאת בוועד כבר שבע שנים ולפני כן צברתי איזה שהוא ניסיון. לנו אין מספרים מדויקים מפני שאין לנו אפשרות לעשות מספרים מדויקים, אבל רציתי להתייחס לשתי הקבוצות, לבני העדה וליוצאי ברית המועצות לשעבר, אני אתחיל דווקא מיוצאי ברית המועצות לשעבר. רציתי לומר שחלוקת מזרקים זה דבר מאוד חשוב בכל הסיפור הזה וזה יכול להוריד במעט את ההדבקה, אבל לעניות דעתי, זה קבוצה שדורשת טיפול רב מערכתי. זאת אומרת הרבה פעמים אנחנו נתקלים בבעיות של דיור, זאת אומרת החבר'ה מסתובבים ברחוב---

אנחנו מדברים, זה פשוט מתבקש, אם אנחנו מדברים על אותה קבוצה של הומלסים אלה בתל אביב, אלה בירושלים וכולי, שהם גם מכורים לסמים וכולי?

כן, אני מדברת על אותה קבוצה שהיא קבוצה עם בעיות מאוד מורכבות, אנחנו כאן בגלל ה- HIV, אבל ה- HIV הוא באמת חלק מאוד קטן בכל המכלול ולדעתי אם לא נטפל בכל המכלול אז אנחנו נפסיד אותם בכל מישור.

האם חל איזה שהוא גידול בקבוצה הזאת?

אצלנו כן, אני בהחלט רואה גידול, אני גם בארבע חמש שנים האחרונות פגשתי תופעה שאני לא ראיתי אותה מימיי של אנשים רעבים שבאו ואנחנו פשוט הוצאנו מהמטבח שלנו כל מה שהיה. אז הבעיה היא בעיה רב מערכתית, אני חושבת שכמובן המצב האופטימאלי היה שהיה איזה שהוא הוסטל שהיו שם אנשי טיפול בתחום ההתערבות---

הבעיה היא שהאנשים האלה מידי פעם, עד כמה שאנחנו שמענו בישיבות האחרונות, נלקחו להוסטלים ונלקחו לטיפול וכעבור כמה ימים נשרו משם, לא רצו.

אז לא, אין הוסטלים לאנשים שחיים עם HIV זה מתחיל מזה. יש מוסדות גמילה ויש את הקהילות, לא כל מתמכר מתאים לקהילה, מעט מאוד יכולים להיות בקהילה סגורה, אז החבר'ה מסתובבים ברחובות. עכשיו, אני גם שומעת הסיפורים, הם יושבים במעגלים בתחנה מרכזית, אנשים עם HIV ומעבירים את המחטים, לא תמיד הם מוצאים המוטיבציה ואת הכוחות להגיע לתחנות החלוקה, מה גם שיש גם כרגע מעט מאוד, זאת אומרת, עוד פעם, היוזמה מבורכת, אבל היא עונה על מרכיב מאוד קטן.

מה לכם היה דרוש כדי לעמוד בצרכים האלה, כמה יותר כסף, או כמה יותר מתנדבים? אנחנו גם רוצים לנסות לצאת מפה עם איזה שהוא משהו.

עוד פעם, אני חושבת על איזה שהוא דגם אופטימאלי שקראתי עליו ממקומות אחרים בעולם, שזה הוסטל עם צוות רב מערכתי שיטפל באנשים האלה---

זה לא יקרה בעתיד הקרוב.

דוקטור גדעון הירש יתייחס ברשותכם לתקציב, אני רק רוצה עוד נקודה אחת בנושא של בני העדה האתיופית, הם אנשים שחיים עם HIV בקרב בני העדה. לעצרי הרב אני פוגשת את החבר'ה האלה הרבה מאוד בהוספיס איידס, במחלקה לשיקום ו' בשיבא תל השומר וזה אומר לי, ומבחינתי המשמעות היא שלבני העדה קשה מאוד להיענות לטיפול הרפואי ומי שלא לוקח את הקוקטייל בסופו של דבר מפתח מחלות וחבל. עכשיו, חשבתי, אין לנו את האמצעים, זאת אומרת השירותים שלנו הם בתחום הפסיכו-סוציאלי, קבוצות תמיכה, טיפול פסיכולוגי, טיפול אלטרנטיבי למערך התמיכה. אני חושבת שכדאי היה לחשוב על איזה שהיא תוכנית להגברת ההיענות לטיפול רפואי בקרב בני העדה האתיופית כי לדעתי לא חל כל שינוי בתחום הזה במשך השנים.

יש את המערך הזה, את לא יכולה לחייב את האנשים, אבל כל מי שהוא ידע שהוא מוכן לקבל מתאם טיפול הוא מקבל מתאם טיפול, לא כולם מוכנים, לא כולם מוכנים להתגלות ולקחת טיפול, זה באמת בעיה---

כמה אנשים מקרב הקהילה האתיופית שמטפלים באישור משרד הבריאות?

והאם זה דבר שהוא תקן שהוא על חשבון משרד הקליטה?

אז מה שקרה, בשנים האחרונות כן קיצצו בתקציב, זה תקציב של משרד הבריאות, משרד הקליטה ומשרד החינוך, זה שלושת משרדי הממשלה. היה קיצוץ לפני שנה, קיצוץ יותר רציני, אבל הקיצוץ הרוחבי בכל המקומות. השנה מבחינת שירותי בריאות הציבור, שאנחנו יודעים את הקיצוץ שהם עברו, עם כל זה היו מוכנים לתת חלק יותר ממה שנתנו בשנים הקודמות, לפני שנה כן היינו צריכים לפטר אנשים, היום אנחנו במצב קצת יותר קל מבחינת התקציב, לא הרבה יותר, הבעיה שלנו זה הקליטה החדשה ועכשיו שמכפלים מהשבוע את כמות העולים תהיה לנו בעיה מאוד רצינית. כל מתאמת טיפול והן יושבות פה, יש לנו 17 בחלקיות כאלה וכאלה של טיפול, יש לנו עובדים סוציאליים כשמונה בחלקיות משרה, יש לנו מסבירים, שלושה רכזים, היתר עובדים לפי שעות העבודה שהם עושים.

אחת המתאמות אני רוצה שתדברו.

אני נמצאת בהוספיס וגם במרפאות אחרות---

איזה הוספיס.

בתל השומר. זה מערך שנמצא וישנו וקיים וזה עובד ומשהו כמו שרותי אמרה, קרה לנו שעברה ואז העומס במטופלים גבר ולא יכולנו להשתלט על המטופלים, להגיע לאחד אחד באמת לטפל כמו שצריך ולשכנע אותם להגיע לבדיקות ולטיפולים וזה התוצאה שעכשיו ההוספיס מלא.

את יכולה לתת לנו איזה שהוא אומדן בכמה אנשים מדובר?

עכשיו יש לנו מהאוכלוסייה שלנו חמישה מטופלים מאושפזים, חולים, זה לא נשאים, חולי איידס שהם מאושפזים בגלל שפחות מתאמים יש, פחות אנחנו מגיעים עליהם, כי המתאמים שהורידו אותם בגלל התקציב, אז מה שנשאר זה שאנחנו צריכים להשתלט, מתאמת אחת צריכה להתחלק לשבעים אנשים שהיא לא יכולה בעצם לטפל בשבעים אנשים להגיע פעם בחודש, וזה התוצאה ואז החולים שאין להם תמיכה. כשאני התחלתי לעבוד היו לי 39 מטופלים בלבד ועכשיו אני עומדת על שבעים אנשים.

כשהם כבר מגיעים לשלב הזה שהם מטופלים שלכם, זה כבר שלב מתקדם, זאת אומרת שאם הייתי, השבעים כוללים גם נשאים?

נכון.

אבל אנחנו מעריכים שיש יותר אנשים שאילו היו לוקחים את התרופות מבעוד מועד אפשר היה לעצור את זה, מה אנחנו עושים כדי להגיע אליהם?

אילו היה תקציב והיו עוד מתאמים והיו מגיעים לעיתים קרובות לבתים, היו נותנים להם את היכולת את הדחיפה ולהרים אותם ולהגיע לטיפול ולעקוב אחרי המעקב שלהם כמו שצריך.

עוד שאלה, את מעריכה שכשאת כבר מגיעה לבית, שאת יודעת באיזה שהיא סבירות שיש שם מקרה של אדם חולה, יש פתיחות, סוגרים לך את הדלת, את מצליחה לשכנע?

בהתחלה הם לא מכירים אותנו כאנשים מי אנחנו בכלל, וקשה להם ליצור איתנו קשר, אבל במשך הזמן זה מתפתח ממש מגיע לקשר אישי, ככה שאנחנו מגיעים למצב הכי טוב שיכול להיות ומביאים אותם לטיפולים בעצם, זה הקשר שנוצר, הקשר החזק שגורם להם להגיע ולקחת טיפול, האמון שנוצר בנינו בין המטפל למטופל.

יש הסברה שנעשית באמצעות הרדיו?

אני מכירה את הנושא לעומק מההסברה גם אני התנדבתי שבע שנים בנושא מה שעולה זה שאין מספיק הסברה בקרב הקהילה, זה אני יכולה להגיד. בתחילת פרשת הדם שהיה ב- 95'-97' הייתה הענות במשרדים שונים, תקציבים, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הקליטה והיו תוכניות, הרבה תוכניות ברדיו וגם בטלוויזיה, אבל לאחרונה ירד. ואני נותנת פעם בתוכנית הבריאות, הכול ביוזמתי, נגיד פעם בשבועיים על אסטמה ופעם על איידס.

את מי את מזמינה?

אני מזמינה מתאמות ומשתדלת גם שלא לחשוף אותם כי בקרב הקהילה, למרות שאני אומרת במשך עשור התגברנו על הכחשה והדחקה, הבאנו למודעות, פעם הייתה מירה אומרת, זה בא מאלוהים ולא עובר ולא נדבקים, אבל עדיין מאוד קשה עם זה. אז לכן מבחינת הסברה אין מספיק הסברה. אני זוכרת שבעקבות זה עשו סקר איך להעביר את הנושא בקרב הציבור שלנו, הכלי היחידי היה 90% האזנה גבוהה רק ברדיו.

היינו רוצים שאנחנו נגמור את הישיבה הזאת, נקבל איזה מושג של מה דרוש ולנסות לראות אם יש דרך להיאבק על מה שדרוש עוד, דוקטור זהבה גרוסמן, בבקשה.

אני מנהלת המרכז הארצי לאימות בדיקות איידס, אני איש מעבדה, ואני אחד מהמספקים של הנתונים הגולמיים שעליהם מתבסס דניאל. אני רוצה פה להעיר, כמו שדניאל יודע ורותי יודעת, בשנים האחרונות כמעט ואין עליה, למרות זאת מספר הנדבקים החדשים מידי שנה נשאר קבוע והסיבה היא מפני שקרוב למחצית ובשנים מסוימות אפילו יותר ממחצית מהנדבקים החדשים שמתגלים הם אנשים בני העדה, אני מדברת רק על העדה כרגע שנמצאים בארץ יותר משלוש שנים ואפילו חמש שנים ועשר שנים. לדעתי זה מראה שלא מגיעים אל האוכלוסייה הזאת, לא מגיעים מספיק. ואני חושבת שהוועדה, אני לא מתמצת במספרים של כסף וכמה מקדישים להסברה, אבל אני חושבת שהעובדות מבחינת מבחן התוצאה---

יש לנו גם מצב גיל שאנחנו יודעים?

20, 45,50. או אפילו 25- 45.

זאת אומרת אתה חושב שאפשר לעשות גם בצבא?

אנחנו עושים בצבא. מבחינת התקציב הערה קטנה, חודשים רבים בקשה תקציבית כי הולך להיות פי שתיים יותר עולים ואז יהיה הרבה יותר, אנחנו עשינו הערכה תקציבית כדי להתמודד, למיטב ידיעתי עוד לא קיבלנו שום אישור מהאוצר.

כמה כסף צריך לפי ההערכה התקציבית שאכן אתם צריכים להתמודד עכשיו עם גל עליה עכשיו של הכפלה מבחינת הסברה ומבחינת מתאמים?

אנחנו הפסקנו את דוקטור גרוסמן באמצע.

בדיקה נוספת שהמעבדה שלנו אחראית עליה בקנה מידה ארצי זה הבדיקה של העמידות שנשאי האיידס מקבלים טיפול לעמידות לתרופות וגם שם אני רוצה אחוז גבוה מאוד של חולים מבני העדה שמגיעים למצב של עמידות לתרופות ושוב נדמה לי שבין היתר זו הסברה שלא מגיעים מספיק לצורה של להסביר איך מקבלים את הטיפול, לעמוד על הצורך בהמשכיות בטיפול וכולי. זאת אומרת גם פה אני רואה איזה שהוא חוסר גדול בהסברה ובלהגיע לעדה.

דוקטור גדעון הירש בבקשה.

אני רוצה להתחיל בסטיגמה, הסטיגמה וניסיון כאילו למגר אותה, אנחנו צריכים להוציא את הנתונים לאוויר שתשתזפו באור השמש, מפני שנתונים שהם מוצנעים ומוסתרים בתוך כוונה פטרנליסטית יש בה הרבה התנשאות להצניע את הנתונים לפי העדות, זה דבר אני חושב שלא מגן על העדה אלא פוגע בה---

למה אתה חושב שזה פטרנליסטי?

כי אני חושב שאנחנו כאילו מנסים להגן, שלא תהיה סטיגמה בעדה, אנחנו לא נגיד בדיוק כמה אנשים יש שם ואני חושב שצריך להגיד כמה אתיופים היום מסתובבים עם HIV להערכתנו ורק באמצעות זאת יהיה אפשר קצת להתחיל לפתור את הבעיה.

הבעיה של האתיופים אנחנו חושבים זה בין היתר בעיה של נגישות הבדיקות מפני שהאנשים האלו לא באים להיבדק ולכן רבים מהם מתגלים במצב שהם כבר חולים, זה היום 25 שנה לתוך המגפה, אנשים מתגלים חולים באיידס ולכן מוצאים אותם בהוספיס כי הם יודעים שהם נשאים רק שהם נהיים חולים. אנחנו צריכים לעודד את הבדיקות ולשם כך צריך בדיקות מהירות, אנונימיות, כי האנשים האלה חשדנית מאוד למשרד, לוועד למלחמה באיידס מגיעים נבדקים אתיופים שמקבלים תשובה בבית חולים, אבל הם לא מאמינים לה, הם באים אלינו כי אנחנו לא מזוהים עם המשרד ואז שאנחנו נותנים להם תשובה חיובים הם מתחילים להאמין ואולי לטפל בעצמם.

אנחנו חושבים שיש לעסוק בהעצמת נשים וחינוכן, הגשנו פרויקט למשרד הבריאות בנושא זה, לא קיבלנו תשובה לפרויקט הזה שהוגש לפני למעלה משלושה חודשים למנכ"ל משרד הבריאות ולדוקטור שם טוב. אנחנו חושבים שיש להשקיע בדור ההמשך, בצעירים, שלצערנו חלקם נמצאים במוסדות חינוך דתיים ממלכתיים שלשם קשה מאוד להגיע עם הסברה מינית, צריך לפרוץ את המחסום הזה באיזה שהוא אופן.

לגבי העלייה מרוסיה, אנחנו יודעים, הסוציו אקונומיקה של העלייה הזאת היא שונה ממה שאנחנו אומרים, נרקומנים בישראל, אנחנו רואים בדמיוננו, מי שהיו המשתמשים בסמים בשנות השישים והשבעים זה בעיקר אנשים מובטלים יוצאי מעברות שהגיעו למצב כזה בגלל חיים קשים, האנשים האלה כבר לא נדבקים היום, הם יודעים להיזהר. מי שנדבק מהם, היום רוב ההדבקות החדשות שאנחנו יודעים עליהם זה באמת בחורים צעירים, בעיקר גברים, יוצאי חבר העמים לשעבר.

אני לא יודע אם נציג משרד הבריאות, אבל אני ישבתי בתחנה להחלפת מזרקים בתל אביב, היא עובדת פעם בשבוע למשך שעתיים שלוש, זה לא מספיק על הצורך. אם אנחנו נסתכל על הגרפים נזכור, ההתחלה של העלייה מרוסיה הייתה כבר לפני עשר שנים, אנחנו מתחילים לחלק מזרקים, היום מחלקים מזרקים בשלושה מרכזים פעם בשבוע---

ההומלסים התחיל בשנים האחרונות וכל אותם אנשים שאנחנו רואים מסתובבים עם הכוס פלסטיק---

חשוב שגם הוועדה תחשוב אולי לפניה שבכל העולם התוכניות האלה מתבצעות בהצלחה רבה לא על ידי משרדי הבריאות הממלכתיים אלא על ידי ארגונים לא ממשלתיים הקרובים, הרי היעד שלהם, הם מדברים בשפתם, בגובה העניים שלהם. המדינות הנאורות, המפותחות מקבלות את התקציב, מקצות אותו לארגונים דוגמת הארגון שלנו אך לא רק, כדי לבצע את העבודה הזאת. העבודה הזאת תתבצע ביתר יעילות באמצעות גורמים לא ממסדיים, אני חושב שההתעקשות בארץ לעשות את זה באמצעות שלוחות של משרד הבריאות זה קצת יורה ליוזמה הזאת ברגל.

אותו הדבר בנושא של המניעה באתיופים. שמענו הרבה על העברה לטיפול על המתאמות שמדברות על טיפול, לא שמענו אף מילה על מה התקציב של המניעה בסיפור הזה, כי יש 19 מתאמות בחצי משרה, אבל רק שלושה מסבירים בשכר לקהילה, אני אשמח לשמוע את המספרים המדויקים. יש קושי להסביר לקהל הזה, אני חושב שוב שהמפתח הוא בהעצמת נשים, בבניית רשת של נשים שיעצימו נשים, שאנחנו הגשנו תוכנית כזאת וגם היא נענתה באצבע משולשת וצריך להשקיע בדור ההמשך.

ולכן צריך לפרוץ, אני חוזר, את הכניסה לבתי הספר, להעביר סדנאות הסברה כמו הסדנאות שלנו שהם לא מצגות שקצת משעממות, אלא בנאדם חי שבא ומדבר, שמראה בנאדם שחי עם הנגיף, שמראה למה לא כדאי להידבק ב- HIV, ליצור קשר בין אישי עם אנשים. אם ניכנס לשם בברכת הוועדה הזאת שאולי תיצור קשר עם ועדת החינוך, כי לשם גם צריך לשלב ידיים במאמץ הזה, אולי נצליח להגן על הדור הבא כי אני חושב שבדור האנשים היום הם בני שלושים ארבעים.

אני אסיים באנקדוטה שסיפרה הרופאה, שסיפרה סיפור על אישה אתיופית שהגיע בהריון, נבדקה, נמצאה כ- HIV חיובי, כעבור שנתיים הגיעה עוד פעם בהריון מגבר אחר וכעבור עוד שנתיים הגיעה עוד פעם בהריון מגבר שלישי, זאת אומרת היה שם הרבה קיום של יחסי מין לא מוגנים של אותה אישה עם שלושה גברים שונים. זאת אומרת משהו שם צריך להשתנות וזה קשה מאוד לשנות את זה, אולי צריך להתמקד באמת יותר בדור הבא, להתמקד בצעירים ולהשקיע שם את הכסף.

לגבי נושא של תקציבים, כמה היום, שמענו על 19 מתאמות שאני מבין שזה ירידה בחמישים אחוז לעומת מה שהיה?

לא חמישים היום, אבל כי יש יותר נשאים היום.

ושמענו על שלושה מרכזי הסברה, אבל כמה משקיע משרד הבריאות בנושא של מניעה והסברה בקהילה האתיופית?

סך הכול התקציב זה שלושה מיליון 800 אלף שקל לשנה, שזה משלושת משרדי הממשלה, בעיקר זה משרד הבריאות, מזה אנחנו לוקחים יותר ממיליון לנושא של הסברה, היתר לטיפול. במסבירים יש שלושה במשרה מלאה, הם הרכזים, המסבירים האחרים מקבלים שכר לפי---

התאום הוא של משרד החינוך?

משרד הקליטה נותן 700---

750 היה ושנה לפני אנחנו נתנו 650 בערך.

ומשרד החינוך 400 אלף.

זאת אומרת בסך הכול אנחנו מדברים על סדר גודל של חמישה וחצי---

ב- 96' התקציב עמד על חמש מיליון.

אמר דוקטור שם טוב לפני שהוא יצא שאתם הכנתם תוכנית לטיפול בעלייה, כמה אתם צריכים היום אם הממשלה מממשת את החלטתה לגבי להעלות פי שתיים להגדיל את קצב העלאת העולים.

התקציב זה סביב שישה מיליון.

סביב השישה מיליון שקלים.

אני חושב שאני יכול לתת את הנתונים שלא על הנייר, אני נמצא בשטח, אני נמצא עם העדה. אני חושב, אני יכול להסכים איתו , כי יש מצבים שלא לדעת על הסטיגמה, אם היינו מוציאים את אותה קבוצה זה היה אחרת לחלוטין. העדה לא תתקיים הרבה זמן, היא תיגמר, בשטח, רק עליה יש. מדינת ישראל מקציבה תקציב, שלוש מיליון, אני חושב אפילו מוסד קטן אפילו לא יכול להתנהל בדבר כזה. אנחנו לא מתחייבים להציב, יום יום, לא משנה איזה דיל, הנתונים מדברים, חמישים שישים, איפה הילדים, התינוקות. היום בני העדה יכולים למנוע את הנזק הזה, אבל הכסף, להגיע לעובד סוציאלי, ממנו אנחנו מבקשים שייתן לנו כמה הסברה, זה השיטה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים להגיע לבית, אבל בלי כסף אנחנו לא יכולים להתנהל, איך עושים את זה? בסך הכול בעדה הזאת בין שלושה מדביקים יש רק נושא הכי חזק שעולה, זה לא רק עלייה,45% זה אלו שחיים. אני 33 שנה פה, אני חושב שאותם אנשים נדבקים היום, ההדבקה משתוללת, אין חוק למדינת ישראל לאלו שמדביקים להעמיד אותם בפינה, כי יש במתכוון, לא את כולם, אבל יש אנשים שמשתוללים. אף אחד לא מוכן לגעת בדבר הזה כי סטיגמה זה נורא.

אני מרכז את תוכנית ההסברה במחוז דרום. הייתי חייב להעיר כמה דברים לבחור שיושב כאן, בהתחלת הדברים שלך דיברת על לחשוף נתונים של הקהילה, של אנשים שהם נשאים, אני לא מבין מה זה תורם ואם כן אתה רוצה, אני שמעתי ככה, לחשוף את הנתונים כי זה עוזר. אני רוצה להגיד לך שהחברה בישראל היא חברה שהיא בורה בכל מה שקשור באיידס, לך אין שום בעיה ללכת באוטובוס ושאף אחד לא ישב לידך כי חברה מטומטמת כזאת שחושבת שאם אני בצבע העור שלי ונתונים סטטיסטיים שאתה מוסיף לזה, אז אני בחזקת נשא כי אני אתיופי. אז תחשוב על זה קצת.

הוועד למלחמה באיידס, אני בקשר עם הוועד למלחמה באיידס בבאר שבע וגם בתל אביב, בזמנו יצרתי קשר, הם אחד הבקשות שלהם זה היה לנסות לעבוד עם הקהילה האתיופית כי הם לא מצליחים שאף אחד יבוא אליהם, הם לא מצליחים להביא אנשים לוועד. אנשים נשאים, יש להם תוכניות שאף אחד לא מגיע אליהם. שאני הצעתי להם שיעסיקו שם רכז בחצי משרה או ברבע משרה מבן הקהילה שידבר איתם בשפה שהם מבינים וינסה להביא אותם, התשובה הייתה לא חד משמעית. אז אני לא יודע כמה באים אליכם, לי לא נראה שבאים לשם אנשים, לפחות מהניסיון שלי.

אני לא יודע למה התכוונת לאישה שבאה לבית החולים מאיר הגיעה נשאית ועוד פעם היא הגיעה נשאית. אני לא יודע אם אתה מודע למדיניות, אבל אני מקווה שאתה כן מודע לה, משרד הבריאות לאישה הרה בטיפת חלב, לפיה לעשות בדיקת דם לגילוי נגיף האיידס, אבל הוא לא מכריח אותה, הוא לא יכול להכריח אותה.

בקשר לתוכנית הרדיו, נכון, יש לנו בעיה בהסברה אנחנו רוצים לשפר אותה, אנחנו רוצים להתקדם, הסברה זה לא רק לקבוצה פרונטאלית, הסברה מתבטאת בכמה צורות. אנחנו היינו מאוד רוצים ואם הדברים שלך, אם הקריאה שלך היא באמת לבוא לעשות הסברה, מה שאנחנו כל כך הרבה מבקשים דרך הרדיו, 90% של האזנה של הקהילה זה המון ואפשר לעשות קצת יותר ממה שאתם עושים דרך ההסברה ברדיו.

אני רוצה להתייחס, הנקודה האחרונה שהזכרת לגבי טיפול חלב, אין באופן ודאי המלצה גורפת לבדוק או להמליץ לכל אישה בטיפת חלב להיבדק ואני רק רוצה לציין ב- 2005, ארבע נשים שלא שייכות לאף אחת מקבוצות הסיכון האלה שהוזכרו פה ילדו ילדים חולים, ארבע נשים שאנחנו יודעים ילדו ילדים חולים, ובאו בטענות בצדק ואמרו למה אף אחד לא הציע לנו בטיפת החלב להיבדק, היינו יכולים למנוע את זה. אלה נשים של נשאים, או נשים שעלו מרוסיה, שתיהן נשים אקדמיות, לא משתמשות סמים ואני רוצה לחלוק פה על הסטיגמה הזאת שרוסים זה סימנים למשתמשים סמים, לא לשכוח שיש להם בנות זוג ואף אחד לא המליץ לנשים האלה להיבדק. אז ארבעה ילדים האלה שנולדו, אם נעשה תחשיב של הערכה תקציבית היא שילד מיום הולדתו עד יום מותו יצטרך לקבל טיפול שזה בערך שלושה מיליון שקל או דולר, אנחנו בוודאות יכולים בעלות של דולר אחד לבדיקת להמליץ באופן גורף להיבדק לכל הנשים בטיפת חלב.

התחשיב של ארגון הבריאות העולמי הוא מיליון דולר לבוגר לטיפול עד סוף חייו.

יש חוזר מנכ"ל מי שנבדק.

אני לא יודעת איפה, לא נעשית פעולה בשטח, אולי זה מתויק באיזה קלסר אבל זה לא נעשה בשטח ואין המלצה גורפת. ב- 2005 לא לפני עשר שנים, נולדו ארבעה ילדים חולים לשווא.

הנושא של הרוסים אני רוצה עוד פעם לחדד את זה, זה לא רק הומלסים, אנחנו כרגע כותבים איזה שהיא עבודה אפידמיולוגית שאנחנו בודקים מיהם האוכלוסייה ואיך בעצם מגיעים אליהם. ומאחר ואין בדיקות להגיע לחבר המדינות, הם כולם מתגלים באקראי וחלקם הגדול אכן אולי השתמשו פעם בסמים, אבל הם אנשים נורמטיביים כמוני וכמו כל היושבים באולם הזה ואין שום דרך להגיע אליהם ולכן רובם הגדול, בסביבות 30% מגיעים כבר כחולים, מתגלים כחולי שחפת, חולי סרטן וכן הלאה. ואני חושבת שגם לגבי העלייה הזאת צריך להרחיב באופן גורף את ההסברה.

אני רוצה לציין, ההסברה שנעשית כרגע בתקשורת ובמימון חברת תרופות פרטית שמסבירה את נושא הפטיטיס סי לעלייה הרוסית, קמפיין ענק שהעלה את מספר הבדיקות בצורה מרשימה, זה מופיע ברדיו ובטלוויזיה הרוסית, תלכו להיבדק, שווה לכם. אם היו תופסים טרמפ על זה ומחברים לזה קמפיין דומה לגבי HIV, שווה להיבדק, בדיקה שווה חיים, אני רק רואה לגבי הפטיטיס סי, איזה שיעור הענות קיים.

נקודה אחרונה שרציתי לציין זה לגבי ההסברה, אני רוצה לחלוק קצת על מה שאמר דוקטור הירש. בכל זאת אני בעבודה ההתנדבותית שלי, מעבר לרפואה אני עוסקת בהסברה ובחינוך ויש בהחלט פעילות הסברה, יש תוכנית שאין פה נציג שלה לטעמי, ועליית הנוער בחינוך, תוכנית שמנהלת אניטה נודלמן, משתתפים בה אנשים בני העדה האתיופית והעדה הרוסי. אני מוכרחה להגיד שאני מזה עשר שנים פעילה בתוכנית הזאת, היא מצוינת והצלחנו להגיע כמעט לכל הפעולים, כולל הדתיות וחסידיים ואחרות, כך שמבחינה זאת יש פה יוזמה שהיא של המחלקה להתיישבות והיא חשובה מאוד.

רציתי להגיד כמו שאילת אמרה זה שאנחנו כקהילה, קשה מאוד מבחינה חברתית קשה מאוד למצוא מימון ומשרד הבריאות מעסיק מלווים, מגשרים או מסבירים, צריך ליצור איזה שהוא עימות, אז מבחינת תקציב, אני לא יודע מה השיקולים, מה שנותנים בחצי משרה, הבנאדם הזה מציעים לו עבודה אחרת עוזב, אז היום הוא מתנתק, להגיע שוב לאותם אנשים זה מאוד קשה. ועוד נקודה שהאוכלוסיית יעד שבאמת צריך, אני אחד מהקהילה שאני רואה אותם, יש הרבה גילוי שבקרב הקהילה ומוקד הסיכון זה החד הוריות שבאמת משרד הבריאות צריך להשים דגש שם, אני מתחבר למה שאמר הדוקטור, שם צריך לעשות הרבה עבודה, יש הרבה חד הוריות בקהילה.

אני רציתי להגיד, אני הייתי רוצה להגיד מה גורם לאיידס לפי דעתי, זה ההתיישנות, שלא מעלים אותם מאדיס ששם כל הבעיות, כי אנחנו היינו גרים בכפרים ויוצאים לשטח באדיס אז הרבה זמן מחכים שם וההדבקה מתחילה שם. פה באים למרכז קליטה, שמים אותם באיזה מקום כלשהו שאין לו מקומות עבודה, אין לו תעסוקה, מה שנשאר להם לנשים, להכניס גברים, זה לפעמים זה אולי תעסוקה, לפעמים אולי סתם משעמום. הגברים יוצאים מבית אחד ונכנסים לבית אחר.

שאני מוצאת אישה שלפני שעתיים הייתה עם מישהו, עכשיו נדבקה ואנחנו מוצאים אותם בטיפת חלב. במקרה שיש באזור טיפת חלב שכן מציעה טיפול לנשים הרות ואנחנו נכנסנו לשם והצלנו ילד במקרה שלא נדבק, אבל חרב עולמם של כל המשפחה, החיים של הילדים נהרסים, הרס טוטאלי. אני מטפלת בחמישים אנשים 24 שעות, היה לי ילד בן 14 שנדבק, היה לי מתאבד, והיו לי ממש עד עשר בלילה טלפונים מעובדים סוציאליים, ממשטרה והכול.

מה את מציעה?

אני מציעה למשרד הקליטה לקלוט אותם בתנאים יותר טובים, תעסוקה, הכשרת מקצוע, חינוך. באמת התעסוקה.

רציתי להגיד כמה דברים, קודם כל אולי אני אתחיל מהמשפט האחרון, לא שמשרד הקליטה לא רוצה לקלוט אותם באזורים מאוד יוקרתיים, רק לאחרונה פרסמנו מכרזים במשרד החינוך וגם משרד הבריאות שהמרכזי הקליטה החדשים שאנחנו רוצים אותם יהיו באזור רעננה, כפר סבא ופתח תקווה ולצערי הרב שום הצעה לא קיבלנו. זאת אומרת גם באופן כללי, גם דווח בעבר ועל כן אנחנו רוצים שזה יהיה באזור המרכז---

הבעיה היא לא רק המקום.

אוקיי. עכשיו לגבי ההסברה, גם דוקטור רותי אמרה בעניין הזה שאנחנו שותפים לה, אבל ישנה גם עכשיו עוד יוזמה חדשה של המשנה למנכ"ל יחד עם דוקטור לבנטל וקרן סבתה שעכשיו הולכים להיכנס בנושא של הסברה שהם מוכנים להשים כסף לא מבוטל יחד עם הקהילה ומשרד הבריאות. אנחנו כרגע נמצאים באיזה שהיא הערכות, זה התחיל לפני חודשיים בדיון הזה, דוקטור לבנטל שותף לדבר הזה ואולי זה יהיה עוד כוח עזר לאנשים שנמצאים בשטח, שוב על מנת לסייע. אבל ללא התקציבים שדובר כאן של משרד הבריאות או של המדינה, מבחינת הדברים האלה, ויהיו יותר עובדים בשטח, לא יהיה פתרון לצערי הרב. אני אולי אגיד לך, אני חזרתי מאתיופיה, אני עשיתי טיול בכל אתיופיה, ראיתי אם לא להגזים, כל שני קילומטר, שלט שני בזנטים, איזה בריסטול, שמור על חייך, עם הסמל הזה, פשוט מהצפון עד הדרום. אז גם פה, אני חושב שגם התקשורת צריכה להתגייס לזה.

כשיש מבצע הסברה כזה זאת החלטת ממשלה ומישהו משקיע בזה, אני חייתי במדינות אירופה כבר בשנות התשעים, בשנות התשעים בכל רחוב בליסבון היה שלט ענק, מואר, אם אתה רוצה לשמור על החיים שלך, תיזהר, שם קוראים לזה סידה. אוקיי, זה דבר שממשלה, שמשרד קליטה, שמשרד בריאות, זאת מדיניות ממשלה. אם הממשלה לא תחליט ללכת בכיוון הזה, כל מה שאנחנו עושים פה, ניפגש בעוד שנתיים אולי, ישמור על המכפלת.

רציתי להוסיף משהו שכבר נאמר פה אבל זאת בעיה שהיא מאוד כאובה. אנחנו מצד אחד בהסברה מנסים להתמודד ולהגיע למרב האוכלוסייה אבל מצד שני יש לנו, אני מעלה היבט פה באמת מתוך תסכול, יש לנו תופעה של אנשים שמדביקים בכוונה, תופעה של אנשים שנדבקו שיוצאים במסע נקמה וזה נורא ואיום. אני אישית מכיר בחור בבאר שבע שהדביק מעל עשר נשים, בן קהילה, אנחנו גם שמענו על עובד זר שהוכנס לכלא בעקבות זה. אני מאוד רוצה, אם היה לנו מקרה אחד של מישהו שהגענו איתו למשפט והוא נזרק למקום ששם הוא ראוי לו, אז היה זה בבחינת---

אני רכזת תוכנית ההסברה בקהילה האתיופית מטעם משרד הבריאות, הערה, וחבל שדוקטור הירש איננו, הוא אמר קודם שרצוי ש- MGO יעשו את הפעילות ולא משרדי ממשלה עם, איך הוא הגדיר את זה, המצגות המשעממות שלהם. אז קודם כל מי שמגיע לקהילה, צוות האנשים שמסבירים, זה אנשים שהם כולם יוצאי העדה האתיופית, לא אני ולא רותי הולכות לעשות סדנאות, בני, שבי וטדי ועוד חמישים אנשים שעברו את הקורסים שלנו והוכשרו לעשות הסברה בנושא מניעת איידס. מוזמנים לבוא ולראות את התוכנית, אין מצגות משעממות, יש פוסטרים מלאי חיים, יש דיון מלא חיים, יש תיאטרון שהוא חלק מהסדנה, אז ככה לזרוק דברים.

אני רוצה להגיד משהו כאן, אנחנו לא נמצאים פה כדי לעשות רשימה ולהשים לידה ווי של מינינו עוד ועדה ויש לנו עוד כזה וזה נחמד וזה משעמם או לא משעמם, זה באמת לא הכוונה. אם לא הייתה תופעה ואם לא היינו רוצים להסתכל לה בפנים ואם לא היינו אומרים כאן, אוקיי, עשיתי, אבל זה לא מספיק, מה אני צריך לעשות עוד כדי באמת להגיע למודעות, כי אתם עושים כל מיני סדנאות מאוד נחמדות שאני לא יודעת עליהן. זה לא הגיע לידיעתי, נכון שאני לא שייכת לקבוצה שיש לה HIV אז אני אולי גם לא מתעניינת, אבל אני לא חושבת שהציבור הרחב יודע, זה טיפה בים של מה שצריך לעשות. או שיוצאים למבצע אמיתי או שממשיכים פה לטפטף קצת, שם לטפטף קצת.

אני רוצה אולי ברשותך להוסיף שהיו כנסים בכמה ערים בנושא המודעות---

כל הנושא זה תוצאה שהם רוצים בעצמם סדנה שהם יוכלו להסביר בעצמם ולדבר עם הקהילה ויש קלטת איתם שאנחנו רוצים להוציא. מה אנחנו צריכים כדי לקבל יותר שעות פה? דקות שידור?

אני לא הייתי מודעת לזה שהישיבה הבאה שלנו בעוד חמש דקות משודרת, אז תוך חמש דקות אנחנו חייבים לסיים פה, ללכת לאולם ההרצאות כי אנחנו שם בשידור חי, אז רק מה שחיוני, תגידי עכשיו בדקה.

מה שאני רוצה להגיד, לגבי הסברה או מה שנעשה, גברתי יושבת הראש, מה שקורה, אלה שמסבירים או מתאמים שעובדים המון שנים, אבל יש דבר אחד, או מועסקים בחצי משרה או לפי שעות וזה מעיד לך את כל מה שרשמנו פה, אפילו בנציבות שירות המדינה מספר העובדים 490. אז גם זה מעיד על משהו לקוי, במשך עשר שנים העניין הזה קיים, אבל העניין של התעסוקה שלהם, התנאים שלהם, לפי שעות ההסברה, לפי שיאספו אנשים במתנ"ס זה לא פתרון. חייבים להיות בצורה מסודרת, מאורגנת, אדם ישקיע במשרה מלאה, אנשי מקצוע, ברוך השם, לא חסר, אחיות.

תודה רבה, אני צריכה לסכם את הישיבה וגם להודיע מה ההמלצות שלנו. ההחלטות שאנחנו הולכים להוציא כאן היום זה ככה, אלף, שלאור העובדה שיש גידול משמעותי במקרי נשאי האיידס בקרב העולים ולאור העובדה שלפחות לגבי אחת מהעדות שבהן מדובר הולכת להיות הכפלה של העלייה, אנחנו פונים לראש הממשלה עצמו וכמובן גם לשרת הקליטה, או לראש הממשלה כדי שימצא את הפתרון לעניין הזה מול משרד הקליטה ומול משרד הבריאות, להכפיל את התקציבים בתקציב שנת 2006 וגם זה לא בדיוק מספיק, אבל אנחנו דורשים לפחות הכפלה כדי לאפשר את הגדלת התקנים, כדי לאפשר תוכנית הסברה ומנע משמעותית.

דבר שני, אנחנו פונים לממשלה, אני גם אדאג לזה שזה יהיה ביתר הוועדות שתתקבל החלטה שיוצאים למבצע הסברה אמיתי בכל כל התקשורת ובשלטי חוצות. אם לא נעשה את הדבר הזה, זה תמיד יהיה איזה שהוא דבר שמסתירים לפני השטיח, צריך להשים את זה בשלטים מוארים בכל מקום ואז לאט נוריד את ההתנגדויות לדבר שמסתירים אותו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30