PAGE
1
ועדת הכלכלה

21.11.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 527

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"ט בחשוון התשס"ו (21 בנובמבר, 2005), שעה: 13:00

1. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אמנון כהן (פ/3493)

2. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת משה כחלון (פ/2926)

חברי הוועדה: אמנון כהן – היו"ר

עו"ד שירלי אבנר – מנהלת מדור, משרד המשפטים

בת שבע דן – מנהלת המחלקה למורשת, משרד החינוך, התרבות והספורט

משה זעפרני – מפקח ארצי מורשת יהדות המזרח, משרד החינוך, התרבות והספורט

עו"ד שנית הראל – לשכה משפטית, משרד החינוך, התרבות והספורט

יונתן רגב – רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

שמואל בן-צבי – מנהל חטיבה (שפות, רשות השידור

שלומי גולדברג – מנהל המחלקה למורשת ישראל,ערוץ 1, רשות השידור

מיכאל גלצר – המזכיר האקדמי, יד בן צבי

דוד תעשה – מזכיר ארגון יוצאי תימן-המרכז

ישראל לושי –מנכ"ל מורשת יהדות בבל, מוזיאון יהדות בבל

פרופ' אריה שלוסברג – יו"ר מרכז לחקר מורשת יהודי מצרים

יחיאל קיסר – מנהל משרד האגודה לטיפוח חברה ותרבות

מאיר כחלון – מ"מ יו"ר ומנכ"ל הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב

רמי כחלון – יו"ר הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב

עו"ד אתי בנדלר; עו"ד שמרית שקד (מתמחה)

לאה ורון
רשמה: שושנה מקובר

1. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אמנון כהן (פ/3493)

2. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005, של חבר הכנסת משה כחלון (פ/2926)

שלום לכולם, אני פותח את הדיון בנושא: הצעות חוק של הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה ומורשת יהדות לוב. התדיינו והכנו אותם לקריאות, נשארה רק הצבעה, ולאחר מכן זה עובר לקריאה שניה ושלישית.

חבר הכנסת כחלון ואנוכי, מובילים את החקיקות בנושא – חבר הכנסת כחלון ביחס ליהדות לוב ואני ביחס ליהדות בוכרה. כבר קיבלנו הסכמת ממשלה, וכבר יכולנו להעביר אותן במליאה וזה היה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אך הממשלה בקשה מאתנו, כיוון שיש ריבוי של עדות שהגיעו לישראל מכל העולם – ברוך השם, מדינת ישראל קולטת עליה, וישנן הצעות חוק נוספות בוועדת שרים לעניני חקיקה, בקריאות שונות, חלקן בטרומית וחלקן בקריאה ראשונה – אמרו שאולי אנחנו נהיה הקטליזטור, ושבזכותנו יוכלו להקים ולתת ביטוי גם לעדות אחרות.

אנחנו נקריא את הרשימה כדי שהמוזמנים יידעו במי מדובר, וחלקם בוודאי מייצגים את העדות הללו. המטרה היא שלאחר 55 שנות קיומה, מדינת ישראל מכירה בצורך לטפח את המורשות ולתת להן ביטוי. יש לעשות איזושהי עבודה מחקרית על כל מה שעבר, כל המשוררים, כל הרבנים, אנשי התרבות והרוח. כך שגם דור ההמשך שלנו – ואולי יש אנשים שנמצאים בארץ כבר 2-3 דורות, וייתכן שכמעט שלא נשארו שרידים למורשות; אבל את כל מה שאפשר לשמור – גם בבתי הספר, וגם שכל אחד בייחודיות שלו יקים את המוזיאון שלו, יבצע את המחקרים שלו ויוציא את הספרים שלו. המטרה היא שכל תרבות תכיר את התרבות האחרת – יהודי לוב יכירו את מורשת יהודי בוכרה, יהודי בוכרה יכירו את מורשת יהודי תוניסיה, ויהודי תוניסיה יכירו את מורשת תרבות האידיש. המטרה היא שנכיר האחד את השני, ולדעתי זה גם ישכין שלום בין העדות.

כמובן, מדינת ישראל שואפת לכך שנחיה כעם אחד עם מורשת אחת, אבל אסור לשכוח מהיכן הגיעו, מה שמרו בגלות ואת הדברים היפים שהביאו לכאן. לכן, בהסכמה, הממשלה הביאה לנו הצעת נוסח מטעמה. את הצעת החוק הממשלתית נשתדל להכניס היום להצעות החוק שלי ושל חבר הכנסת כחלון, על מנת שלא נתחיל את הפרוצדורה מחדש. כל מה שנחליט היום יעבור לקריאה שניה ושלישית, ובעזרת השם נעביר את זה גם במליאת הכנסת.

כדי לקדם את הנושא הזה, נשמע מיהם נציגי העדות שהגיעו לכאן, כך שנדע אם הם נמצאים ברשימה. באופן הזה, כל מה שמשליך עליכם משליך על כולנו – כולל בוכרה ולוב, כל מי שיושב כאן וכל מי שלא יושב כאן. יש כאן רשימה ארוכה למדיי של עדות ישראל, שהוכנה על ידי משרדי הממשלה על פי הצעות חוק שמוכנות ומונחות. בנוסף, הם קיבלו רשימות ממשרד הקליטה, שראה מאלו מדינות עלו לארץ ישראל. כמובן, יהיו תקנות שיקבעו את האופן שבו אפשר יהיה לקבל תקצוב כזה או אחר, לפי פרמטר מסוים. ייתכן שייקבע שהתקצוב יהיה בהתאם למספר האנשים שעלו לארץ, כך שהתקצוב ליוצאי עיר מסוימת, שמונים כ-100 איש, יהיה שונה מהתקצוב של עדה מסוימת, שמספר העולים שלה עמד על כמיליון איש.

לא בטוח - - -

אני לא יודע – איזשהו מנגנון שייקבע לפי פעילות, לפי נושא או לפי עדה. צריך לראות אם הגיעו 200 אלף עולים בני עדה מסוימת או 10,000 עולים בני עדה מסוימת, כך שנדע איכשהו לעדכן, כי זה גם יתבטא בתקציב. את זה תגידו לנו אחר כך איך זה בנוי בתקנות.

בגדול, אנחנו צריכים ללמוד עכשיו את החוק של הממשלה, ולראות איך אנחנו משלבים אותו בהצעות החוק שלנו.

אם נמצא כאן נציג אחת העדות, שלא היה כאן, ורוצה להתבטא בקצרה או לברר אם הוא נמצא ברשימה – נאפשר בשמחה רבה. לאחר מכן נכנס מיד לדיון בחוק, כי חבל על הזמן, אנחנו רוצים לקדם את החקיקה מהר ככל האפשר.

אני לא הייתי כאן.

מאיזו עדה?

מנכ"ל יהדות בבל.

יהדות בבל ועירק – יש.

הן בית הספר של יוצאי מקומות אחרים – הם באים אלינו ללמוד, כי מזמן הקמנו את זה. יהדות לוב ובוכרה באים ללמוד אצלנו.

זכיתם להקים את זה – באתם ראשונים, ועשיתם ברוך השם. כל מה שיקבלו עדות אחרות, גם אתם תקבלו לפי הפרמטרים. נכנס כעת להצעת החוק. עו"ד שמרית שקד, העוזרת של היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, הכינה את הדברים ועשתה עבודה נפלאה מול משרדי הממשלה השונים. בקשתי מהם להגיע לתיאומים מראש ולכמה-שיותר הסכמות, כדי שלא נתחיל להתדיין כאן שוב, כך שנוכל לקדם את זה על הצד הטוב ביותר למען עם ישראל.

הצעת החוק הזו דומה מאוד להצעות החוק שהוכנו כאן בוועדה לקריאה ראשונה. מדובר בתאגיד סטטוטורי, שירכז את כל מורשות עדות ישראל, כפי שהן מוגדרות בתוספת לחוק. לפי החוק, תוקם רשות לאומית. מנהל הרשות יהיה הגוף הביצועי של הרשות. בנוסף, תהיה מועצה, שהיא הגוף העליון שמקבל החלטות וקובע את מדיניות הרשות. מתחת למועצה יהיו ועדות משנה לכל אחת מהעדות המפורטות כאן בתוספת, אותן נקרא אחר כך. לדעתי, אפשר להתחיל בקריאת הנוסח.

חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ו-2005

סעיף 1 – הגדרות

"בחוק זה –

"המועצה" – מועצת הרשות שמונתה לפי הוראות סעיף 6;

"המנהל" – המנהל הכללי של הרשות שמונה לפי הוראות סעיף 13;

"הרשות" – הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, שהוקמה לפי הוראות חוק זה;

"ועדת משנה" – ועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 15;

"מורשת עדות ישראל" – המורשות הייחודיות של העדות השונות בעם ישראל כפי שהתגבשו בארצות גלותו, המנויות בתוספת לחוק זה;

"השר" – שר החינוך, התרבות והספורט.

אני רוצה להבין האם כל המועצה - המנהל והרשות – זה באותה מתכונת שקבענו.

זה דומה מאוד.

במה שדומה, נתקדם. בכל מה שיש שוני, אבקש להעיר את תשומת לבי לכך כדי שנוכל לבחון את הדבר האם מדובר בשוני מהותי או לא. כי כבר דנו במועצה ובחברי המועצה – דיברנו על כך רבות. בוועדות המשנה זה יהיה למעשה אותה מועצה שישבה אז?

כן. ההרכב של המועצה קצת שונה – יש הבדל בין הנוסח שאנחנו כתבנו בהכנה לקריאה ראשונה. בהכנה לקריאה ראשונה קבענו שיהיו שני נציגים של משרד החינוך, נציג משרד האוצר, שלושה אנשי הסגל האקדמי, ועד כאן זה דומה רק קטן יותר במספר: אצלם יש שני נציגים בהשוואה לנציג אחד שקיים אצלנו; נציג משרד האוצר קיים גם אצלם; כאן היו שלושה אנשי הסגל האקדמי ואצלנו יהיה נציג אחד; אנחנו הוספנו את נציג מרכז השלטון המקומי, שני סופרים ויוצרים העוסקים בתחום המורשת, שני אומנים--

שינינו את זה אחר כך. את השלטון המקומי גם שינינו – בהכנה לקריאה שניה ושלישית. אני בטוח שהורדנו את השלטון המקומי, והיו אחרים.

בכל אופן, ההצעה כאן היא שונה.

מי יהיה עכשיו?

נציג משרד החינוך, נציג משרד האוצר--

נגיע לכך יותר מאוחר. כרגע נמשיך בסעיף 2.

לפני שאקריא את נוסח החוק, אציין את ההבדל: אצלנו בקריאה הראשונה היו מועצה וועד מנהל. בהצעת החוק תהיה רק מועצה ומנהל של הרשות. לא יהיה ועד מנהל. בנוסח שמונח לפנינו יהיו ועדות משנה, מה שלא היה קיים בהצעות החוק האמורות. לכל עדה תהיה ועדת משנה משלה.

סליחה, אבל הם לא כלולים במועצה. דיברנו קודם על כך - - -

אבל לא יכולות להיות 50 עדות במועצה. כל עדה תקים ועדת משנה, שתתמחה בעדה שלה. בתוך הוועדה שלה רוב האנשים יהיו אנשים שמבינים ומכירים את העדה המסוימת ואת תרבותה, שפתה והווייתה.

אבל היא גוף מסייע, היא לא יכולה לקבל החלטות ולא להציע החלטות.

היא יכולה להציע – זה התפקיד של ועדת המשנה: להציע תוכניות ל--

כל עבודה של המועצה העליונה תהיה על פי ועדות המשנה.

ועדת המשנה תציע הצעות, הן יוגשו למועצה והיא תאשר את ההצעות.

אני מציעה שנגיע לסעיף שדן בוועדת המשנה ואז נדון בכך.

סעיף 2 – הקמת הרשות

"מוקמת בזה הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל".

סעיף 3 – תפקידי הרשות

"הרשות תפעל לקידום מטרות אלה –

(א) הנצחת מורשת עדות ישראל והנחלתה לדורות הבאים;

(ב) מחקר ותיעוד של מורשת עדות ישראל."

סעיף 4 – הרשות תאגיד

"הרשות היא תאגיד כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית."

למעשה, אנחנו מקימים תאגיד סטטוטורי נפרד.

סעיף 5 – הרשות גוף מבוקר

"הרשות היא גוף מבוקר כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]

סעיף 6 – המועצה

"לרשות תהיה מועצה של 11 חברים שימנה השר, ואלה חבריה –

(1) נציג משרד החינוך;

(2) נציג משרד האוצר לפי המלצת שר האוצר";

אז לפי מי הוא יכול למנות? לא לפי המלצת שר הרווחה.

נכון, אבל חייבים להשלים את זה, כדי שיהיה ברור. שר החינוך, התרבות והספורט ממנה, אבל לפי המלצת שר האוצר.

"(3) שני אנשי הסגל האקדמאי במוסדות מוכרים בארץ, שמומחיותם בתחום מורשת עדות ישראל; בפסקה זו, "מוסד מוכר" - כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958;

(4) שני רבנים העוסקים בתחום מורשת עדות ישראל";

אני מצטערת שאני קוטעת אותך, אבל רק עכשיו שמתי לב: אנחנו הצענו רב אשכנזי ורב ספרדי. אין לנו עדיפות, ואני משאירה את זה לשיקול דעת הוועדה.

אני לא חושב שיש צורך בכך – אני צריך שני רבנים שעוסקים בתחום. אם הם שני רבנים אשכנזים או שניים ספרדים – לא צריך.

"(5) חמישה נציגי ציבור בעלי ידע או בעלי ניסיון בעשיה בתחום מורשת עדות ישראל".

מי קובע אותם?

שר החינוך.

סעיף 7 – יושב ראש המועצה

"המועצה, באישור השר, תמנה את יושב ראש המועצה ואת ממלא מקומו הקבוע, מבין חברי המועצה שמונו לפי הוראות פסקאות (3) עד (5) של סעיף 6."

הכוונה היא שנציגי הממשלה לא יכהנו כיו"ר המועצה, אלא יו"ר המועצה ימונה מבין אנשי הסגל האקדמי, או מבין הרבנים או מבין חמשת נציגי הציבור.

משרד המשפטים מתנגד להקמתו של ועד מנהל בנוסף למועצה, כי אלה שני גופים שאמורים לעשות את אותו הדבר.

בנוגע לנציגי ציבור: אנחנו מדברים על חמישה נציגי ציבור, והשאלה היא אם אנחנו יכולים לקבוע מראש שנציגי הציבור יהיו נציגים בני העדות, בני המורשות בהם מדובר. כי אם יבואו נציגי ציבור חיצוניים - - -

מדברים כאן על כלל עדות ישראל – כולם מגיעים מאיזושהי מורשת.

אבל נציגי המורשת באים לידי ביטוי בוועדות המשנה, ולא במועצה.

אבל אם את בוחרת שלושה מאותה מורשת, לא עשינו שום דבר.

המועצה היא לא הייחוד של המורשת; הייחוד של כל מורשת בא לידי ביטוי בוועדות המשנה. צריך לבצע את האבחנה: יש את המועצה, שהיא הגוף שמנהל את כל האופרציה. לא נתחיל עכשיו לומר שכל אחד מהם יהיה מתחומו--

אבל את נותנת את כל הכוח בידי שר החינוך בעצם. הוא ממנה, הוא עושה. מה הקימונו – שמישהו יהיה קומיסר עלינו? מה קרה כאן?

אבל זה המקרה של תאגיד סטטוטורי. זה מה שרצו חברי הכנסת.

אבקש לציין שמספר חברי הוועדה נקבע לפי דירקטוריון בחוק החברות הממשלתיות.

אבל זו רשות.

במשרד המשפטים רואים את המועצה כמקבילה לדירקטוריון.

עדיין היו"ר יכול לקבוע מספר גבוה יותר. זה לא עניין שמחייב – מועצות מקבילות נקבעו גם עם מספר חברים גדול יותר.

היום מעדיפים להצמד למספר הזה.

מה לגבי יד בן צבי?

נכון, לא חייבנו אותם לקבל נציג מיד בן צבי לפי הנוסח הזה. אפשר לקבוע.

אז אני מבקש להוסיף.

הבעיה היא שיכול להווצר ניגוד ענינים בין הנציג של יד בן צבי לבין הפעילות של המועצה. אנחנו חששנו מכך – כי הם פועלים באותם תחומים, ותהיה מעין תחרות, שהיא גם לגיטימית כי אנחנו רוצים לעודד כמה שיותר פעילות בתחום הזה.

מצד שני, יש לו את המומחיות ואת הידע, וזה יכול להועיל.

הם יכולים לשתף פעולה, והוא יכול להיות מוזמן לישיבות, אבל לא להיות חבר במועצה. בנוסף, יש לנו סעיף של ניגוד ענינים, ובאופן מובהק יש ניגוד ענינים. האם יש כאן נציג של יד בן צבי?

כן. אני מבין את מה שאת אומרת. אני חושב שיש בזה היגיון מסוים. אולי אפשר להוסיף שיוזמן נציג יד בן צבי לדיונים, אבל לא כחבר מועצה.

בחוק שלנו נכלל נציג של בן צבי. הבנתי שיש היגיון בדרישה של משרד המשפטים, והם מסכימים לכך. היה גם את נציג רשות השידור, שמפעילה שפות לכל מני עדות.

אני חושבת שזה מיותר.

אנחנו רוצים - - - להוסיף את זה לחוק. כיוון שזה ייצור מספר אי זוגי, אני רוצה להגדיל את מספר הנציגים לששה. אני רוצה להוסיף את נציג רשות השידור ואת נציגי הציבור. כך מספר החברים יגיע ל-13.

האם לרשות השידור אין את אותו ניגוד ענינים כמו ליד בן צבי? זה בדיוק אותו הדבר. - - - יכול לקבל כסף מהמועצה--

לא דובר על כסף.

המטרה של תאגיד סטטוטורי היא לא לחלק כסף.

אבל היא תעביר סכומי כסף.

לא מדובר בסכומי כסף.

מי יעביר להם את הכסף להפעלת התוכניות הללו?

יש להם את התקציב של רשות השידור. הם לא צריכים את התקציב הזה. המטרה היא שזה יבוא לידי ביטוי. רבותיי, זה היה בחוק שלי, אתם הורדתם ואני רוצה להכניס את זה. נתקדם.

אדוני היושב ראש, אני רק חוזרת על ההחלטה: מוסיפים נציג אחד של רשות השידור, ומגדילים את מספר נציגי הציבור ל-6 במקום 5, כך יהיו 13.

סעיף 7 – יושב ראש המועצה

"המועצה, באישור השר, תמנה את יושב ראש המועצה ואת ממלא מקומו הקבוע, מבין חברי המועצה שמונו לפי הוראות פסקאות (3) עד (5) של סעיף 6.

סעיף 8 – תפקידי המועצה

"תפקידי המועצה יהיו –

(א) לקבוע את מדיניות הרשות, ולהתוות את קווי פעולתה;

(ב) לפקח על פעילות הרשות, המנהל וועדות המשנה."

סעיף 9 – סדרי עבודה

"(א) המועצה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שאלה לא נקבעו בחוק זה;"

"השר רשאי לקבוע את סדרי עבודתה ונהלי של המועצה, וככל שאלה לא נקבעו כאלה תקבע אותם המועצה".

לא, השר לא קובע. המועצה קובעת את העבודה שלה. מה פתאום השר? לשר יש הרבה עבודה – לטפל בחינוך ילדי ישראל. הוא צריך לטפל בעדות? יש לנו כאן מועצה, שתטפל.

יש להם כבר ניסיון בקטע הזה.

"(ב) רוב חברי המועצה, וביניהם יושב ראש המועצה או ממלא מקומו הקבוע, יהיו מנין חוקי בישיבות המועצה";

(ג) החלטות המועצה יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יכריע בינהם היושב ראש".

זה כמו ברשות החברות, בכל דירקטוריון – הרוב קובע.

סעיף 10 – תקופת כהונה

"חברי המועצה יתמנו לתקופה של ארבע שנים, ואפשר לשוב ולמנותם לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים".

זה בעקבות ההחלטה שלנו בהכנה לקריאה הראשונה.

סעיף 11 – פקיעת כהונה

"חבר המועצה יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה –

(1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר וליושב ראש המועצה;

(2) הוא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר המועצה;

(3) הוא חדל להיות עובד המשרד הממשלתי או עובד או חבר בגוף שאותו הוא מייצג במועצה;

(4) לגבי נציג ציבור – אם הוא נתמנה להיות עובד מדינה;

(5) הוא נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;"

עד כאן אלו דברים שהיו אצלנו בהצעת החוק. הממשלה מציעה כאן להוסיף: "נתקיימו בו נסיבות הפוסלות אדם מהיות חבר מועצה".

לשם מה? יש כאן כבר את הכל.

אני סברתי שזה סעיף כללי מדיי, סעיף סל שמאפשר לשר יותר מדיי--

ישנן נסיבות נוספות, שלא תמיד חושבים עליהן: כאשר אותו אדם שמונה לתפקיד אינו יכול למלא עוד את תפקידו, למשל. זה לא סתם שרירות לבו של השר; השר צריך באמת להשתמש--

גברתי היועצת המשפטית, האם את חושבת שיש בכך צורך?

אם חס וחלילה מישהו חולה ומרותק למיטת חוליו תקופה ארוכה מאוד, ונבצר ממנו בפועל למלא את התפקיד, למשל.

כתוב: "נפטר או נבצר ממנו דרך קבע"

דווקא כדרך קבע – יכול להיות שהוא באמת חולה--

תני לי דוגמה שיש בה היגיון. אם יש היגיון – בשמחה, אבל סתם לכתוב משהו לא צריך; זה חוק.

צריך להבטיח שמי - - - מישהו שיכול לשמש כחבר מועצה. זה לא סתם בגלל שרירות לב של השר. כל אחד מהחברים חשוב, לדעתנו. אנחנו לא רוצים שיהיה שם מישהו שלא יכול לכהן כחבר מועצה.

האם אפשר להתנות את זה באישור היועץ המשפטי לממשלה, כדי לוודא שלא תהיה העברה - - - מטעמים - - -

זה מוזר שהיועץ המשפטי לממשלה יתערב בדברים האלה.

אני יודעת, אבל בזמנו גם קלון היה לדעת היועץ המשפטי לממשלה, וזה שונה. לפסקה הזאת יש תקדים? אני לא מכירה אותה.

בחקיקה לא מצאנו תקדים. ראינו רק - - -

- - - עובדים על זה בהצעות חוק.

עובדים, אבל עדיין אין. כשתהיה חקיקה כללית, תתקנו ותוסיפו.

סעיף 12 – העברה מכהונה

"השר רשאי להעביר חבר מועצה מכהונתו לפני תום תקופת כהונתו אם הוא נעדר בלא סיבה מוצדקת מארבע ישיבות רצופות של המועצה או מיותר משליש מהישיבות שקיימה המועצה בשנה אחת."

גם זה היה קיים.

סעיף 13 – מנהל הרשות

"(א) המועצה, באישור השר, תמנה מנהל כללי לרשות.

(ב) המנהל ממונה ע ביצוע תפקידי הרשות ויישום החלטות המועצה."

כפי שאמרתי בפתח הדברים, אצלנו היה ועד מנהל, ואצלנו זה מנהל הרשות. לדעתי, זו החלטה טובה.

סעיף 14 – כהונת המנהל

"(א) תקופת כהונתו של המנהל תהיה ארבע שנים; המועצה, באישור השר, רשאית לשוב ולמנותו לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים.

(ב) המנהל יחד לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה –

(1) הוא יתפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש המועצה והעתקו לשר;

(2) המועצה, באישור השר, החליטה על הפסקת כהונתו ברוב של שבעה חברים לפחות;

(3) הוא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמנהל הרשות;

(4) הוא נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;"

כאן יש את הערת הממשלה שוב: "נתקיימו בו הנסיבות הפוסלות אדם מלהיות מנהל הרשות".

אני מניחה שאם הורדנו את זה שם, אנחנו מורידים את זה גם כאן.

זה כתוב כאן – הורדנו. למה להיות רעים כל כך? לא צריך. אנחנו בסדר – זה חוק מצוין.

סעיף 15 – ועדות משנה

"(א) המועצה תמנה ועדת משנה לכל אחת מהמורשות המנויות בתוספת לחוק זה". כאן השארתי לוועדה להחליט האם המועצה "רשאית למנות ועדת משנה לכל אחת", כלומר להשאיר את זה לשיקול דעתו של השר, או האם הוא מחויב למנות ועדות משנה.

מחוייב. "המועצה תמנה" – לכל עדה תהיה ועדת משנה ספציפית משלה.

אופרטיבית יש כאן בעיה עם זה, לדעתי. זה גם מתחבר לכך שאנחנו מתנגדים לכל התוספת הזאת.

אם אתם מתנגדים, אין בעיה – יש לי את הצעת החוק שלי, ואני מעביר אותה במהירות. תאמין לי, רק בגלל הממשלה אני עושה את זה ובגלל האחריות למען כל עדות ישראל.

אנחנו מאוד בעד הכיוון של הצעת החוק. אנחנו בעד הרוב המוחלט של הנושאים, ותיאמנו את זה עם משרד המשפטים. הם הראו לנו את הכל, וזה לא שאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים את הנושא הזה. אופרטיבית, אם יש לנו כאן יותר מ-30 מורשות, וברשימה שהגיש משרד הקליטה מופיעות יותר מ- 70 מורשות--

לא נקים עכשיו מורשת לכל שני עולים שהגיעו מסין.

בדיוק לכך אני מתכוון בדבריי.

אתה איחרת, אבל בפתח דבריי אמרתי שאין לי בעיה להסדיר בתקנות איזשהו מנגנון שיבנה תקציבית ועניינית את ההגדרה של "מורשת" – כמה עולים, כמה אנשים, כמותית, עניינית, מספרית או לפי ארגונים. אני מציע שתבנו – אני באמת רוצה לדעת שלא כל ארבעה עולים שיגיעו ידרשו עבור המורשת שלהם. מצד שני, אנחנו צריכים לתת ביטוי לכל מי שהגיעו. מה אתה מציע?

לדעתי, התוספת לא צריכה להיות, והמועצה תחליט לפי הקריטריונים. לכל מורשת שעומדת בהם היא תמנה. כלומר, שלא ייקבע היום בחוק להקים ועדות משנה לכמות אדירה של כ-30 מורשות, כאשר ייתכן שבכלל לא יתארגנו ולא ירצו.

אם לא ירצו – אין. לא דוחפים בכוח.

בחוק אתה קובע שכן. לכן אני מציע כן לתת את האופציה לכולם, אבל לא לשים את הרשימה של הכל.

מה אתה מציע?

אני חוזר ואומר: אני לא אומר שלא צריך לתת אופציה לכולם. מבחינה טכנית, אני מציע להוריד את התוספת, ולכתוב שהמועצה יכולה להקים ועדת משנה לכל מורשת, לפי קריטריונים מסוימים.

מה זה "יכולה"? היא לא תקים. יבואו אליו הלובים--

מחויבת להקים לפי קריטריונים. אני רוצה למנוע מצב שבו יקומו עשרות ועדות משנה, שלפי החוק יחייבו סרבול לכל הנושא – גם בלי התקציבים. יבואו למועצה 50 ועדות משנה, כאשר חלקם אפילו לא יודעים מה הם רוצים, וידרשו, ואז אף אחד לא יוכל להוביל שום תהליך. בענין התקציב אתחבר לכך, כי רשום גם שלכל אחד צריך להיות תקציב משלו. לדעתי, אם היום יש לבבל או לבוכרה – עליה דיברנו בדיונים הקודמים – פרוייקט גדול מאוד של שיקום אתרים, שעולה כסף רב, אני חושב שלמועצה צריך להיות הכוח לקבוע שהשנה הכסף ירוכז במקום מסוים, לאחר בחינת כל הבקשות שהוגשו.

את זה יש לה.

כאן רשום שהיא תתן כסף לכל אחת מהמועצות.

לפי פעילות.

זה כבר משהו אחר לגמרי. עוד נגיע לסעיף הזה. נכון לכרגע, אני חושב שזה יוצר סרבול – עזוב כסף.

אנחנו לומדים את הנושא. אני לא רוצה לגרום לסרבול. יש היגיון בדברים שאתה אומר, וגם אני חושב שצריך להיות פרמטר מסוים, ולא להגיע למצב שבו כל אחד ירים את היד שלו. צריך לחשוב – אנחנו גם אחראים. אחרת, בסוף יהיה סכום מסוים, כל אחד יקבל פירורים, ולא יהיה שום דבר. יכול להיות שייתנו קצת פירורים, ויקבעו שהמועצה מחליטה שבשנה זו הטיפול יתמקד בלוב, למשל, ובכל פעם בתורנות מורשת אחרת תקבל. זה יכול להיות. אני רוצה להשאיר את שיקול הדעת שם. לא יכול להיות שכולם יקבלו – קחו לכם את התקציב לכל השנה ואני אשב עכשיו בשקט. צריך לחשוב על המנגנון הזה. זה חשוב.

ההצעה של היועצת המשפטית של הוועדה היא שהמועצה תהיה רשאית למנות ועדת משנה אחת ליותר ממורשת אחת. כלומר, היא תהיה רשאית למנות ועדת משנה לשתי מורשות שונות או לשלוש מורשות ביחד.

אבל לפי מה הם יעשו את זה?

לפי קריטריונים שהם יקבעו.

מחבר המדינות למשל אפשר לרכז יחד שלוש-ארבע מורשות.

או צפון אפריקה, למשל.

זה יכול להיות. נשאיר את זה פתוח.

שמי משה זעפרני, ממשרד החינוך.

אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה לכך שבהסכמה הזאת שמציע האוצר יש סכנה. הסכנה היא שקהילות חזקות, שלאורך השנים השכילו ליצור את המורשת שלהן ימשיכו ליצור את המורשת. לעומת זאת, קהילות חלשות שאנחנו מעונינים שהמורשת שלהן לא תלך לאיבוד, תלך לאיבוד.

אני חושב שנציגי המועצה חייבים להתמנות על ידי המורשת עצמה, ובתנאי שהיא ארגון פעיל וקיים לפי חוק.

לא יהיה ארגון; הם יהיו אנשי רוח שייבחרו מתוך העדה.

כן, אבל שהקהילה תציע את מועמדיה למועצה, ולא שהמועצה תמנה לעצמה נציגים.

אתה יכול לחזור על השאלה?

הוא אומר: כאשר רוצים למנות נציגים ליהדות לוב, למשל, יהדות לוב תבוא ותציג את המועמדים שלה. אולי אפשר לכתוב שהם יציגו 20 מועמדים--

בתנאי שיהדות לוב או כל יהדות אחרת היא עמותה קיימת על פי דין ופועלת, ולא שכל אחד יבוא פתאום--

הוא מדבר על עמותה – לא תהיה עמותה. יהיה נציג – יכול להיות שהוא יהיה מהעמותה שלך, אבל הוא יהיה נציג מהקהילה.

אבל שאנחנו נציע אותו.

מה עם ניגוד האינטרסים?

בהצעת החוק קבענו שחברי ועדת המשנה יהיו בעלי ידע או בעלי ניסיון מוכח בעשיה בתחום המורשת הרלוונטית. אנחנו מניחים שניסיון מוכח בעשיה הוא אנשים שהיו פעילים בכל מני גופים וארגונים שעסקו בהנצחת המורשת וכדומה.

אז למה שהמורשת לא תתן את הנציגים שלה?

נתקדם הלאה. בסעיף 15 הורדנו את "לחלופין רשאית למנות", ואנחנו ממשיכים הלאה.

"(ב) חברי ועדת המשנה יכול שיהיו מבין חברי המועצה ושלא מבין חבריה, ובלבד שהם יהיו בעלי ידע או בעלי ניסיון מוכח בעשיה בתחום המורשת הרלוונטית; בכל ועדת משנה יהיה חבר אחד לפחות שהוא חבר המועצה.

(ג) ועדת משנה תכין הצעה לתוכנית שנתית, לפעולות לקידום החינוך וההסברה ולקידום המחקר והתיעוד של המורשת שבתחום סמכותה, בהתאם לתקציב המיועד למורשת זו בתקציב הרשות; ההצעה תובא לאישור המועצה."

בסעיף קטן (ב), מתוך 13 חברי המועצה, יהיה אדם אחד לפחות בכל ועדת משנה?

כן.

כולם יהיו פעילים מאוד.

שיהיה איזשהו קשר בין המועצה לוועדת המשנה.

אני רוצה להעיר לגבי השכר של כל חברי המועצה: אין שכר, ולא לוועדות המשנה, כשם שאין לנו במועצה לתרבות ואומנות.

עדיין לא הגענו לסעיף הרלוונטי.

זה מופיע.

שימי לב בינתיים לסעיף 21, ונגיע אליו בהמשך.

בהתאם להצעת החוק הזאת לכל מורשת יהיה תקציב נפרד משלה, ואותה ועדת משנה תכין הצעה מה לעשות עם אותו תקציב.

אם התקציב של מורשת מסוימת לא נוצל – של קהילה קטנה, יחסית, כאשר מצד אחד אנחנו לא רוצים למחוק אותה כי היא לא חזקה, אבל אם לכל העדות מגיע סכום מסוים והיא לא נצלה אותו – האם זה יחזור למועצה כדי שהיא תוכל לתת את הסכום הזה לקהילה אחרת?

יש הוראות כלליות בחוק ביחס למה שעושים בתקציב שנשאר.

אני רוצה לשאול לגבי סעיף קטן (ב), שבו כתוב "בכל ועדת משנה יהיה חבר אחד לפחות שהוא חבר מועצה": כפי שאמר היושב ראש, נציג אחד יצטרך להיות חבר בחמש ועדות משנה לפחות. האם הוא לא יכול למנות נציג מטעמו?

לא.

לא, כי על פי ההיגיון צריך להיות קשר. אם מדובר בנציג מטעמו, אין צורך בו; הוועדה תשב ותעשה את העבודה שלה לבד. צריך קשר, משום שכאשר 13 חברים יושבים במועצה, והוא כבר יודע שהוא ישב בארבע ועדות משנה, הוא הנציג שלהן במועצה. אני צריך שבתהליך קבלת ההחלטות, לאחר שהוא ישב עם ועדות המשנה, הוא יודע מהי הייחודיות של כל אחת, מהן הבעיות, הרציונל והצרכים. לכן יש כאן היגיון ואני חושב שזה חשוב מאוד.

(ד) "לא יכהן בוועדת משנה מי שאינו כשיר לכהן כחבר מועצה.

(ה) השר רשאי לקבוע בכללים את מספר חברי ועדות המשנה, תקופת כהונתם, תנאי כשירותם ואת דרכי בחירתם; המועצה רשאית לקבוע כללים לעבודת ועדות המשנה, וכן את סדרי הדיון של ועדות המשנה ונהלי עבודתן, ככל שאלה לא נקבעו על ידי השר, להורות על כינוס הוועדות לדון בכל ענין, ולדרוש ממנה דיווחים והצעות, והיא רשאית לזמן את יושבי ראש ועדות המשנה לדיוניה."

סעיף 16 – תוקף פעולות

"קיום המועצה או ועדה מוועדות המשנה, סמכויותיהם, תוקף החלטותיהם ופעולותיהם לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקום של חבר בהם, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו."

סעיף 17 – ניגוד ענינים

"(א) לא יתמנה ולא יכהן כחבר המועצה, כחבר ועדת משנה או כמנהל מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד ענינים, בין תפקידו כחבר המועצה, כחבר ועדתה משנה או כמנהל לבין ענין אישי שלו או של קרובו או לבין תפקיד אחר שלו.

(ב) חבר המועצה, חבר ועדת המשנה או המנהל יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות המועצה או בישיבות ועדות המשנה אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להמצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד ענינים בין תפקידו כחבר המועצה, כחבר ועדת המשנה או כמנהל, לפי הענין, לבין ענין אישי שלו או של קרובו או לבין תפקיד אחר שלו."

אנחנו דיברנו על מינוי של המועצה – איך הם מתמנים, ומה עושים כאשר צריך להחליף אותה מכל מני סיבות. מה קורה לגבי ועדת משנה מסוימת? אותו הדבר?

כן, יש לך כאן גם את ועדת המשנה.

לגבי סעיף 17(א): כתוב שלא יוכל להתמנות מי שיש לו ניגוד ענינים. האם יו"ר מרכז יהדות בבל באור יהודה לא יכול להיות חבר בועדת משנה, וגם לא חבר מועצה?

אם יש ניגוד ענינים הוא לא יכול.

אם יש דיון מסוים שבו הוא רוצה לדאוג למקום שבו הוא עובד – נניח שהוא רוצה לקבל תקציב מסוים – הוא יגיד שהוא מנוע מלהשתתף בדיון המסוים הזה, וייצא החוצה. זה קיים גם ביחס לחברי מועצה.

לגבי השתתפות בדיון: האם הוא יכול להיות נוכח או שהוא חייב לצאת? זה צריך להיות כתוב, כי יש הרבה מקומות--

הוא לא חייב לצאת – הוא צריך להמנע מלהשתתף, מלהביע את דעתו באופן אקטיבי וכולי.

לפעמים ההשתתפות יכולה להפעיל לחץ פסיכולוגי על יתר החברים.

זה חוק קיים – כמו חבר מועצה בעיריה מסוימת.

"יימנע מהשתתפות" פירושו ייצא מהחדר. זו המשמעות.

סעיף 18 – תקציב הרשות

"המועצה תכין בכל שנה הצעת תקציב שנתי; הצעת התקציב תוגש לאישורם של השר ושל שר האוצר חודשיים לפחות לפני תחילת שנת הכספים."

זה לא ענין כספי לחלוטין, אבל היום בתאגידים על פי חוק מי שמאשר הוא שר האוצר. אין לי בעיה שזה יהיה גם שר החינוך, אבל יעידו כאן הנוכחים – כמו יד בן צבי – שגם כך מדובר בתהליך מסורבל, שתוקע להם זמן רב את התקציב.

משרד החינוך, זה בסדר מבחינתכם?

אין לנו התנגדות.

שאלה נוספת לגבי הסעיף הזה: יגידו היועצים המשפטיים – איך זה היום בתאגידים על פי חוק בנושא של לפחות חודשיים לפני תחילת שנת הכספים?

זאת לא הוראה שקיימת בכל החוקים; מצינו את זה רק במספר חוקים נוספים.

אני יודע שהיום הם לא מגישים עד לאישור תקציב המדינה, כי עד אז הם לא יודעים מה מוקצה להם. לדעתי, אין כאן מקום לבוא ולכתוב "לפני שנת כספים", כאשר ניקח למשל את השנה הזאת – אם לא יאושר התקציב עד סוף השנה הם לא יידעו מה תקציבם.

אבל הוא מגיש חודשיים לפני התקציב. אני רוצה שהוא יגיש.

אבהיר: אין לי עם זה בעיה. אני אומר שטכנית, מבחינת גוף כלשהו, מהרגע שבו התקציב לשנת 2006 מונח על שולחן הכנסת ועד אישורו, יש שינויים ברוב המקרים.

מה אתה מציע?

לכן אני שואל את היועצים המשפטיים איך זה היום.

מצאנו את זה בכמה חוקים.

אין לי בעיה עם זה – פשוט הם ישנו את זה כל הזמן, לא מבחינת ביצוע.

מה אתה מציע? איך יהיה כתוב?

שלא יהיה כתוב "חודשיים לפני התקציב".

לא, זה יישאר חודשיים.

זה פשוט דבר שיוצר סדר – הם יודעים שבאופן קבוע מדי שנה הם צריכים להגיש.

אין לי עם זה בעיה. אני אומר כמי שמאשר היום – השנה למשל קיבלתי את התקציבים לאישור של כל התאגידים בסביבות חודש אפריל. לכאורה, הם לא יעמדו בחוק, אבל הם לא יכלו להגיש לי את זה קודם, כי עד שלא אושר תקציב המדינה הם לא ידעו מה לרשום בתקציבם. אין לי עם זה בעיה.

תשאירי את זה כך. נמשיך לסעיף 19.

זה בדיוק מלהפך – קודם הם מגישים ואז האוצר בונה את הצעת התקציב שלו על סמך מה - - -

סעיף 19 – מבנה התקציב

"תקציב המועצה ייעד סכומים נפרדים לכל מורשת, וסכום נפרד כללי למועצה".

כאן נציג האוצר רוצה להגיב.

לאוצר יש התנגדות כאן. אם סעיף כזה יהיה בחוק, יגרום לדעתנו--

מה סיכמה שרת המשפטים עם שר האוצר?

ככל הידוע לי, היא לא אתו בכך.

למה התעכבתם? אמרתי שבשבוע השני אני מביא את הצעת החוק שלי. היא ראתה אותי, ואמרתי: מה קורה עם זה? אני עומד להעלות את זה. היא אמרה לי: אני רק צריכה לסגור כמה דברים עם שר האוצר.

לא קיבלתי עדכון מלשכת השרה על כך שהיא באה בדברים או על הסכמה כלשהי עם שר האוצר.

יושב ראש הוועדה, אם רק תאפשר לי לדבר אולי אצליח לשכנע: אני מדבר על ההבט האופרטיבי בעיקר. ברגע שאתה כותב שהסכומים ייועדו לכל אחת מהמורשות, זה גורם לפיזור עצום של התקציב. ברור לכולם שלא יהיה כאן תקציב של 500 מיליוני ש"ח, ואני מגזים. כלומר, אם אתה רוצה שהמועצה באמת תפעל, צריך לאפשר לה את הכוח להחליט שהיא ממקדת את המשאבים שלה בשנה מסוימת כאן, ובשנה אחרת שם – לפי היוועצות. לכן אני חושב שזה לא צריך להיות בחוק. אפשר לכתוב שורה דומה בתקנון של המועצה, כך שלא יהיה קיפוח וכולי. אבל לא צריך לחייב אותם בחוק לחלק לכל אחד, כי זה יגרום לכך שכל אחד יקבל מעט מאוד כסף, כפי שאמרת קודם.

שמעתי אותך. הסעיף יישאר כמות שהוא.

אולי אפשר לקבוע קריטריונים.

סעיף התרומות הוא סעיף שלא היה בנוסח שלנו בקריאה ראשונה:

סעיף 20 – תרומות

"הרשות רשאית לפעול לגיוס תרומות אשר ישמשו לצורך מילוי תפקידיה, בהתאם לכללים שיקבע השר בתקנות". זו היתה הצעה של משרד המשפטים.

אפשר - - - שיקבע השר.

מהי המשמעות? האם הרשות תוכל לגייס לעצמה תרומות עבור פעילויות ופרוייקטים מסוימים? אם היא רוצה להקים כאן מוזיאון למען עדה כלשהו, ומדובר בעדה חלשה, היא רוצה להתרים – האם לכך הכוונה?

גם לפעילות השוטפת גרידא. הכנסנו את הסעיף הזה כיוון שבעיקרון, תאגיד סטטוטורי יכול לבצע רק את מה שניתן לו בחוק. אם לא נוסיף סעיף כזה, תיווצר בעיה לגבי האפשרות שלהם לגייס תרומות.

מפעל הפיס יכול להשתתף כאן בבניה מסוימת לטובת צורכי ציבור?

אנחנו לא פוגעים בפעילות של גופים כאלה ואחרים. אנחנו לא אומרים שלגוף כזה או אחר - - -

הסעיף הזה ייתן להם גם את הפטור ממס הכנסה?

באמת. זה ממש לא קשור.

סעיף 21 – גמול והחזר הוצאות

"(א) חבר המועצה שאינו עובד המדינה, שאינו עובד גוף מתוקצב ושאינו עובד בגוף שאותו הוא מייצג במועצה או בוועדה, זכאי לקבל גמול בעבור השתתפות בישיבות המועצה או בישיבות ועדות המשנה, ובלבד שאינו זכאי לקבל ממקור אחר גמול בעבור ההשתתפות."

אדם שהוא חבר מועצה, ולא עובד מדינה – כלומר, אני לא נציגת משרד האוצר שמגיעה לכאן בתוקף תפקידי--

מדובר בנציגי ציבור.

מדובר בנציגי ציבור, שמקבלים משכורת עבור העבודה שלהם, ומייצגים את המשרד הממשלתי או את הגוף הרלוונטי--

כשאני אומר נציגי ציבור, אני מתכוון לסופרים או לאנשי אקדמיה שיבואו לדיון בדירקטוריון, ויקבלו איזשהו גמול--

אנשי אקדמיה – לא חייב להיות.

הם מקבלים שכר בכל מקרה.

אז מי?

נציגי הציבור.

יש הגדרה בחוק יסודות התקציב.

אבל אנשי אקדמיה שמגיעים - - - מקבלים גמול.

כל מה שמקובל בגופים אחרים, יקבלו גם כאן. אני לא רוצה לקפח אף אחד ולא להוריד מאף אחד. נתקדם.

"(ב) חבר המועצה שאינו זכאי לגמול לפי הוראות סעיף קטן (א), זכאי לקבל החזר הוצאות שהוציא לצורך השתתפות בישיבות המועצה או בישיבות ועדות המשנה, ובלבד שאינו זכאי לקבל ממקור אחר החזר הוצאות.

(ג) השר, באישור שר האוצר, יקבע כללים ותנאים שלפיהם ישולם גמול והחזר הוצאות לחבר המועצה בהתאם להוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) ואת שיעוריהם.

(ד) בסעיף זה – "עובד מדינה" ו"עובד גוף מתוקצב" – כהגדרתם בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985."

סעיף 22 – איסור העברת נכסים – היה קיים, ושינינו אותו במעט.

סעיף 22 – איסור העברת נכסים

"(א) הרשות לא תהא רשאית למכור או להעביר בדרך אחרת נכס שבבעלותה, למעט נכסים שפרטים לגביהם, לרבות סוגם ושוויים, נקבעו בתקנות, אלא באישור השר.

(ב) הרשות לא תיטול הלוואה עולה על סכום שקבע השר בתקנות, אלא באישור השר ושר האוצר.

(ג) הרשות לא תהא רשאית למשכן נכס שברשותה או להשכירו".

סעיף 23 – דין וחשבון שנתי

"המנהל יכין דין וחשבון שנתי על פעולות הרשות ויגישו לאישור המועצה; לאחר אישור המועצה יוגש הדין והחשבון לשר."

למה בסעיף קטן (ג) אתם לא פותחים פתח מילוט לאישורי השרים? נניח שיש לה משכן מסוים, והם רוצים לעבור כתובת – באישור השרים להשכיר את הנכס הזה ולשכור מקום אחר?

שימכרו את הנכס. הם לא גוף למטרות רווח.

הם לא גוף למטרות רווח – זה לצורך מימון מעון אחר. אני לא אומרת להשאיר את זה פתוח, אבל למה לא לעשות את אותו מנגנון – באישור השרים.

אנחנו התלבטנו קשות בענין הזה.

אני חושבת שאין שום סיבה לעשות איסור סטטוטורי.

זה הנוסח שהיה קיים בקריאה הראשונה, והם ביקשו להוריד. דיברנו על כך ביננו, והם התעקשו שזה לא המקום. אבל זה נתון להחלטת הוועדה.

"אלא באישור השר".

"השר ושר האוצר".

סעיף 24 – שמירת סמכויות

"אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכות יד בן צבי לפי חוק יד בן צבי, התשכ"ט-1969, או מסמכות המועצה הישראלית לתרבות והאומנות, לפי חוק התרבות והאומנות, התשס"ג-2002." את זה הכנסנו בעקבות הערה שלהם בישיבה הקודמת.

בסעיף הבא אנחנו מבטלים את המועצה להנצחת מורשת יהדות ספרד והמזרח. המועצה הזאת למעשה לא הוקמה מעולם, ואנחנו לא פוגעים כאן בסמכויות של אף אחד.

סעיף 25 – ביטול חוק המועצה להנצחת מורשת יהדות ספרד והמזרח, התשס"ג-2002

"חוק המועצה להנצחת מורשת יהדות ספרד והמזרח, התשס"ג-2002 – בטל."

אבל כולם קיבלו ביטוי בחוק שלנו?

אין לה תוספת בחוק הקיים.

דיברו על יהדות ספרד ודיברו על יהדות המזרח. בחוק כאן הכנסנו את מורשת יהדות ספרד--

הכנסנו כאן לפי העדות. נתקדם לסעיף 25.

מה עם דוברי הלדינו והאידיש?

לא בטלנו אותם. זה ענין שונה, זה יותר ענין של שפה.

צריך להכניס את זה כאן – כמו הענין של יד בן צבי.

הם לא נכנסים – זה לא כמו יד בן צבי.

סעיף 25 – שינוי התוספת

"השר, לאחר התייעצותב מועצה, רשאי לשנות בצו את התוספת."

סעיף 26 – ביצוע ותקנות

"השר ממונה על ביצועו של חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו".

סעיף 27 – תחילה

"תחילתו של חוק זה ששה חודשים מיום פרסומו."

כמה זמן התקנות? גם את התקנות אני רוצה לתחום בזמן.

אין כאן חובה להתקין תקנות.

במיוחד עכשיו, לאחר שהורדנו חלק מהדברים.

תוספת להגדרת "מורשת עדות ישראל" בסעיף 1

"מורשת יהדות איראן; מורשת יהדות אפריקה;"

מה זה "יהדות אפריקה"?

נציגת משרד החינוך הביאה לנו את הרשימה.

"יהדות אפריקה" זה ברית יוצאי מרוקו, המרכז למורשת יהודי צפון אפריקה בירושלים--

מה זה?

- - - תוניסיה ואלג'יריה, וגם לוב.

כיוון שרצינו לתת לכל עדה את הביטוי שלה, כתבנו בנפרד את לוב ואת מרוקו בנפרד, וכן הלאה. לכן אני חושב שזה כולל. נמחוק את זה.

מה זה "דרום אפריקה"?

מי זה "דרום אפריקה"?

יהודי שבא מדרום אפריקה.

מאיזה מקום? איך הם נקראים, מרוקאים?

לא ברור אם יש ליהודי דרום אפריקה מורשת. אם כן, השר יוסיף אותם בתוספת. כרגע אין צורך.

כרגע להוריד את יהדות אפריקה או להשאיר?

להוריד – זה כללי.

אני לא רוצה כרגע לפתוח – אני רוצה את מה שסוכם. בעזרת השם, מדינת ישראל תקלוט עולים ממדינות שונות, ויכניסו.

אבל זאת לא בעיה של העתיד, אלא בעיה בהווה – אם אתה קובע רשימה כל כך מצומצמת, מחר בבוקר יבואו בטענה מי ש--

אבל אני הולך לפי מה שהכנסתם.

אבל אולי גם אנחנו שכחנו. השאלה היא אם לא עדיף לקבוע--

לא עדיף – את מה שכתבתם אני מקבל, אלא אם כן תגידו שיהדות אפריקה כוללת ארבע עדות, ולכן ארבעת העדות מופיעות כאן בנפרד וזה מייתר את זה. אם תגידי לי כך אני אמשיך.

אולי שכחנו אנחנו--

יהדות אפריקה נשארת. נמשיך.

זה לא ברור, אדוני היושב ראש. זה כמו שתאמר "יהדות אסיה". מה זה "יהדות אסיה"? יש לך את קוצ'ין, ואני לא יודעת אלו מדינות נוספות יש לך באסיה. אתה הולך לפי יבשות או שאתה הולך לפי מקומות.

מישהו מאנשי המקצוע יכול לומר לי אלו עדות נכנסות בהגדרה של "יהדות אפריקה"?

אני חושב שהטעות כאן עם אפריקה היא שצריך היה לרשום "אלג'יריה". כי אם יש מרוקו, תוניס, לוב ומצרים, אלג'יריה חסרה ואפריקה מיותרת.

איטליה חסרה.

מה עם דרום אפריקה?

נציגת משרד המשפטים מציעה למחוק את "מורשת יהדות אפריקה". גם אני סבורה – זה משהו לא מוגדר. נוסיף אלג'יריה.

בסדר.

"מורשת ארם צובא"; מורשת יהדות ארצות הברית; מורשת יהדות אתיופיה".

לגבי "ארם צובא" – צריך להיות סוריה, כדי שזה יכלול גם את ארם צובא וגם את דמשק.

יש כאן את סוריה?

אין סוריה.

להוסיף את סוריה במקום ארם צובא. במקום "ארם צובא" שכולל רק את חלב, צריך לכתוב "סוריה" כדי שזה יכלול גם מקומות נוספים.

בסדר – נכתוב "מורשת יהדות סוריה".

מי נכלל ביהדות ארצות הברית?

כל ארצות הברית.

גם שם יש אלף עדות.

אני באמת לא יודעת אם יש להם מורשת.

אין מורשת.

אבל לא אנחנו נקבע כאן ועכשיו אם יש להם מורשת.

"מורשת יהדות בבל ועיראק; מורשת יהדות בוכרה; מורשת יהדות בולגריה; מורשת יהדות גליציה;"

זה צריך להיות "פולין".

במקום "גליציה" – "פולין".

"מורשת יהדות גרוזיה; מורשת יהדות גרמניה; מורשת יהדות הודו"

יהדות הודו היא לא "קוצ'ין"?

הודו זה גם קוצ'ין.

אז את קוצ'ין צריך למחוק.

"מורשת יהדות הולנד; מורשת יהדות הונגריה; מורשת יהדות טורקיה; מורשת יהדות יוון; מורשת יהדות כורדיסטאן האירנית"

מה זה "כורדיסטאן האירנית"?

יש כורדיסטאן האירנית ויש כורדיסטאן הטורקית.

כורדיסטן – הכל ביחד.

"מורשת יהדות לבנון; מורשת יהדות לוב; מורשת יהדות מצרים; מורשת יהדות מרוקו; מורשת יהדות סוריה" – אותה הוספנו. "מורשת יהדות ספרד".

יש ספרד?

בוודאי.

"מורשת יהדות פולין".

את פולין הזכרנו קודם.

להפך – מחקנו את גליציה והשארנו את פולין.

"מורשת יהדות צ'כסלובקיה"

אתם משאירים את זה "צ'כסלובקיה" או "צ'כיה וסלובקיה"?

הם ביחד.

פעם זה היה – היום אלו שתי מדינות שונות. אני מציעה: "צכיה/סלובקיה"

מה זה "קו נטוי"? זו מדינה אחרת.

תכתבו "צ'כיה וסלובקיה".

"מורשת יהדות צרפת; מורשת יהדות קנדה; מורשת יהדות קווקז; מורשת יהדות רומניה; מורשת יהדות רוסיה; מורשת יהדות שבזי; מורשת יהדות תוניסיה; מורשת יהדות תימן"

מה זה "שבזי"?

"שבזי" זה חלק מתימן.

את "שבזי" צריך למחוק כי זו תימן.

חסר את מורשת יהדות איטליה ואת מורשת יהדות יגוסלביה – את כל שבע הארצות יחד.

הגיעו משם יהודים?

בוודאי.

באלו שנים?

עוד לפני שהגיעו הבוכרים לארץ.

הגיעו אלינו יהדות אירופה – יש מורשת יהדות אירופה, שבאה לבקר אצלנו.

השאלה היא מה זה "יהדות אירופה" – איזה חלק באירופה.

יש שתיים נוספות שחסרות: בריטניה, שכוללת את אנגליה, ווילס, סקוטלנד ואירלנד, ואת סקנדינביה, שכוללת את דנמרק, שבדיה ונורווגיה – יש להם מסורת.

דרום אמריקה.

במקום "מורשת יהדות רוסיה" – "מורשת יהדות חבר המדינות".

אבל "חבר המדינות" יכלול את כל יוצאי הרפובליקות.

יש את אוקראינה, וזה לא נופל כמעט מרוסיה.

היכן נמצאת דיינפרו-פטרובסק?

באוקראינה. קייב זו אוקראינה. אם אתה לוקח מדינות בלטיות – זה ליטא, לטוויה ואסטוניה.

אם יש את ההגדרה של "חבר המדינות", גרוזיה תהיה בפנים?

בוודאי.

את זה אני לא רוצה. אני רוצה שזה יהיה לכל עדה.

אז יש לך 14-15 עדות שנופלות – אם אתה לוקח את קזחסטאן, למשל.

כי הצעת החוק הזאת של רוסיה הונחה על ידי חבר הכנסת יורי שטרן. לכן, אמרתי לעשות עבודה ביחס להצעות החוק שהוגשו.

הוא גם טועה לפעמים. הוא ממוסקווה, למשל, וכל מי שממוסקווה בטוח שיש רק מורשת יהדות רוסיה, ואין אחרת. אבל בעצם זה חבר המדינות. אתה צודק שהקטנות – מילא, אבל יש כמה גדולות.

משרד החינוך העביר אלינו רשימה של קהילות עיקריות, שהוא חושב שיכניס לתוך החוק. אם הוא ימצא לנכון להכניס, השר רשאי לעשות את זה בצו.

אני פשוט מקדים את כל הענין. אני מגדיר את הבעיות.

אבל לשם מה לבוא מחר לשר אם אפשר עכשיו.

השאלה היא אם באמת סבורים שזו קהילה מרכזית.

- - -

אני מציע גם את דרום אמריקה, ארגנטינה, צ'ילה.

אתה יכול – מדינות חבר העמים לשעבר, או מדינות שנמנו על חבר העמים לשעבר.

אם כן, במקום רוסיה - יהדות חבר המדינות?

שכחת גם את יהדות דרום אמריקה.

אני כבר לא יכול – לא יאשרו לי.

אדוני היושב ראש, אני חוזרת ואומרת: לאור הרשימה הארוכה שבתוספת, אני חושבת שראוי לאפשר למנות ועדת משנה למספר מורשות, ולהשאיר את זה לשיקול דעת המועצה. לכן אני חוזרת לענין סעיף 15. אני מציעה שיתוסף סעיף קטן, שיאמר: "על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית המועצה למנות ועדת משנה למספר מורשות המנויות בתוספת, לפי אמות מידה שקבעה לענין זה" – כדי שזה לא יהיה שרירותי, שהיא תקבע אמות מידה לענין.

אפשר בהמשך לסעיף.

אחרת יהיו חמשת אלפים ועדות משנה, וזה פשוט עלול שלא לעבוד. אם המועצה תמצא שיש קרבה משמעותית מאוד במורשות של שתי עדות, היא תוכל למנות ועדת משנה אחת, שכמובן יהיו בה נציגים של כל העדות.

חשבנו על זה, ואנחנו מאוד - - -

זה רעיון טוב - - -

זה לא עולה בקנה אחד עם המורשות של כל אחד - - - הקטנים יימחקו לגמרי.

אבל זה יהיה לפי אמות מידה שתקבע.

זה לא כדאי, כיוון שכפי שהיושב ראש אומר, הקהילות הקטנות ייבלעו.

אבל אחרת יהיו 50 ועדות משנה – איך הגוף יעבוד?

איך תקרא הצעת החוק?

הצעת החוק תקרא: חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל.

אנחנו למעשה ממזגים שתי הצעות חוק שעברו קריאה ראשונה, ומביאים אותן כהצעת חוק לקריאה השניה והשלישית. לשם כך נדרשת החלטת הוועדה ואישור ועדת הכנסת.

הוועדה מחליטה שאנחנו ממזגים את שתי הצעות החוק להצעת החוק הממשלתית, כאשר הצעת החוק הממשלתית למעשה מוזגה להצעות החוק שלנו. מכאן הצעת החוק הזאת תהיה הצעת חוק ממשלתית.

מרגע זה אנחנו מסכימים שהצעות החוק שלנו ימוזגו להצעת החוק הממשלתית, והצעת החוק הממשלתית נקראת: חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל התשס"ו-2005, עם כל התיקונים וכל מה שדיברנו בדיוני הוועדה, כולל התוספת שהוספנו בה מספר מדינות מהעולם. אני מביא את זה להצבעה בקריאה שניה ושלישית.

אדוני היושב ראש, ברשותך תיקון קטן: שתי הצעות החוק הפרטיות מוזגו להצעת חוק אחת, פרטית במקורה, בנוסח שהוגש על ידי נציגי הממשלה, עם התיקונים עליהם החליטה הוועדה.

הצבעה

בעד סעיפי הצעת החוק – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה

אנחנו הצבענו על כך פה אחד. אבקש להכין את המסמכים מבחינה תקנונית מבחינת ועדת הכנסת.

זה לא צריך לעבור ועדת שרים מחדש? זה שינוי מהותי.

אם זה שינוי מהותי, אני מעביר את הצעת החוק שלי.

זאת לא הצעת חוק ממשלתית. הממשלה הגישה לנו נוסח-- הצעת חוק פרטית.

האם הצעת החוק בנוסח החדש היא בתמיכת הממשלה?

לא. זה מה שאני שואל: זאת לא ההצעה הממשלתית.

זאת לא ההצעה הממשלתית, אבל הממשלה מסכימה לעלות התקציבית הכרוכה בהצעת החוק, בנוסח שהוועדה אישרה עכשיו?

זה בדיוק הענין. אנחנו לא הסכמנו לדברים האלה – ומדובר בדברים עקרוניים שהיושב ראש לא קיבל. אין עם זה בעיה, אבל אני שואל האם בגלל השינויים המהותיים בין ההצעה הפרטית שלו זה צריך לעבור ועדת שרים כדי שתהיה עמדה ממשלתית?

יש שני מישורים: (א) מישור עבודת ממשלה בהתאם לתקנון עבודת הממשלה; (ב) הכללים בכנסת. השאלה היא האם זה צריך ללכת לאישור ועדת שרים לעניני חקיקה – זה בהתאם לתקנון עבודת הממשלה. על כך אתם תחליטו – אם תרצו, תביאו את זה לאישור ועדת שרים או לאישורו של ראש הממשלה או לאישורו של מי שאתם רוצים. לוועדה אין נגיעה לענין.

השאלה כרגע מבחינת הכנסת היא מה ועדת הכלכלה מאשרת כרגע – איזה נוסח היא מאשרת לקריאה שניה ושלישית. אם היא מאשרת את הנוסח שהוועדה הקריאה, שהוכנסו בו מספר שינויים מזעריים – מדובר אומנם בהצעות חוק פרטיות אך בנוסח שהוצע כנוסח מאוחד על ידי נציגי הממשלה – השאלה עדיין עומדת אם הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק הזאת. אם כן, זאת לא הצעת חוק תקציבית. אם לא – אני צריכה את חוות דעתך, האם אתה טוען שזו הצעת חוק תקציבית.

אני אתן הערכה כללית. קשה לתת הערכה לדבר כזה. אנחנו מעריכים את זה בכ-8 מיליון ש"ח.

גברתי היועצת המשפטית: אני לא רוצה למזג את הצעות החוק שלי ושל כחלון. הצעת החוק המוסכמת תהיה בתוך הצעת החוק של אמנון כהן, ולא צריך למזג שום דבר.

רק הצעתו של חבר הכנסת כהן תשמש כפלטפורמה לכל הצעות החוק – גם של חבר הכנסת כחלון וגם של הממשלה. במקרה כזה, הוא לא צריך ללכת לוועדת הכנסת.

אני לא רוצה לעבור את הפרוצדורה של ועדת הכנסת, כי אם מדובר בוועדת הכנסת אני לא יודע מה יהיה ומתי יהיה. אנחנו נמצאים בסיטואציה מסוימת. אם ברגע זה אני מצביע על הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת כחלון לקריאה שניה ושלישית – זה עובר, ואני יכול לקדם את זה כבר. אם זה פחות מסרבל כדי לקדם את הנושא הזה – אני אדבר עם חבר הכנסת כחלון ואשכנע אותו. הוא לא ייפגע – זה לא משנה על שם מי זה יהיה. המטרה של החוק היא שזה יבוא לכל המורשות של עם ישראל. אנחנו מצביעים כרגע בלי ועדת הכנסת, וממשיכים הלאה למליאה.

אם לא רוצים למזג לפי סעיף 122 לתקנון, לא צריך באמת את החלטת ועדת הכנסת לענין הזה. אבל זה אומר שהצעת החוק היא הצעת החוק הפרטית שלך בלבד, ורק שמך יופיע עליה, או רק שמו של חבר הכנסת כחלון. צריך להחליט.

חבר הכנסת כחלון ואנוכי נחליט.

זה כדי שלא יהיה צורך בוועדת הכנסת.

אנחנו נמצאים בסוף תקופת הכנסת. חבל להיות תלויים עכשיו בהליכים.

עדיין אין בכך כדי לייתר את השאלה התקציבית שהעלה נציג משרד האוצר.

אני פונה שוב לנציגי המשרדים: אם אתם מעלים לי משחקים כאן, אני מצביע כרגע על שתי ההצעות, ומעביר, ולא רוצה את ההצעות שלכם. סיכמנו – אתם צריכים לעמוד בסיכומים. אם אתם לא עומדים בסיכומים אני מעלה לקריאה שניה ושלישית, ולא צריך שום דבר. תגיד עכשיו מה שאתה רוצה – מה שאתה אומר עכשיו - - - הצעות החוק. או שיש סיכום או שאין סיכום. או שהצעות החוק שלי ושל חבר הכנסת כחלון עולות, או הצעת חוק מסוכמת ביננו, ואתה לא מדבר יותר שום דבר.

אני צריך לתת הערכת עלות, לא משנה מה?

לא. כי לקריאה ראשונה צריך הערכת עלות. לקריאה שניה ושלישית צריך לתת--

אבל זה חוק שונה מהותית. איך אפשר להשוות את העלות של החוק שעבר בקריאה ראשונה לנוסח הזה. אני לא אומר אם רוצים או לא רוצים – אני שואל.

נושא של הצעת חוק תקציבית יכול באמת לעלות גם בשלב של הכנת הצעת חוק לקריאה שניה ושלישית אם יש שינויים, ואם אתם טוענים שמדובר בהצעת חוק תקציבית – ואתם צריכים לבסס את זה. אחרת, אם אתם לא טוענים את זה, שאלת העלות לא עולה לי כרגע.

אני עדיין לא מבין משהו. אני אומר שהעלות החדשה, מן הסתם בגלל השינוי המהותי שנעשה – זה היה אומנם הכיוון שלנו, זה כן מה שרצינו, אבל ברור שהעלות היא לא מה שהיה בקריאה הראשונה.

ברור. ושרת המשפטים לא יודעת? היא רוצה חוק אחד? ישבו ודנו – לשם מה דנו?

אני לא יכול לבוא ולומר שהעלות היא זהה. זה יהיה לעשות צחוק מעצמנו – הרי הוספנו המון מורשות.

לא מבקשים ממך לומר אם העלות זהה או שונה.

אני מנסה להסביר: נושא העלות של הצעת חוק מתעורר לפי שני חוקים נפרדים: (א) לפי חוק יסודות התקציב; (ב) חוק יסוד: משק המדינה. לפי חוק יסודות התקציב, צריך לציין את העלות בהצעת חוק המוגשת לכנסת, שבביצועה כרוכה הוצאה או התחייבות להוצאה מתקציב המדינה, או שבביצועה כרוכה הפחתה של הכנסות המדינה. השלב שאליו מתייחס סעיף 32 לחוק יסודות התקציב הוא השלב של הכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה, שכן נאמר בהמשך אותו סעיף שהעלות הזאת תצוין בנוסח החוק המוצע או בדברי ההסבר לו. כרגע אנחנו עברנו את השלב הזה. לכן חוק יסודות התקציב איננו רלוונטי לענייננו. מה שנשאר לענייננו הוא חוק יסוד: משק המדינה, שמדבר על הצעת חוק תקציבית. החוק הזה חל גם בעת ההכנה לקריאה שניה ושלישית, ולכן הוא לענייננו. אבל הוא חל במקום שבו אתם טוענים שהצעת החוק היא הצעה תקציבית. מתי הצעת החוק היא הצעה תקציבית? אם (1) היא הוגשה שלא בידי הממשלה – ואכן מדובר בהצעות חוק פרטיות – (2) בביצועה כרוכה עלות תקציבית של 5 מיליוני ש"ח או יותר בשנת תקציב כלשהי; (3) הממשלה לא נתנה את הסכמתה לעלות התקציבית.

עכשיו השאלה היא האם הממשלה נתנה את הסכמתה או לא.

האם אלה תנאים מצטברים?

כן.

אזכיר שיש את ההתנגדות על הערר שהוגש על ידי השר לאיכות הסביבה. אי לכך, בהתאם לתקנון הממשלה--

אני דואג שהוא יסיר. הוא הגיש את הערר – שאלתי אותו על כך, והוא רצה שתקום רשות לאומית למורשת עדות ישראל. הוא אמר שהוא לא רוצה לכל עדה יהיה את המורשת שלה בנפרד, ולכן הגשתי את הערר. אם אתם עושים את זה כך, אין ערר. אז אל תגידי ערר – אין ערר.

אני מבקשת להבהיר – זה לא משהו שאני באה ואומרת סתם. דיברתי עם מזכירות הממשלה, והם אמרו לי שהערר עדיין בתוקף.

אולי הוא התחייב להסיר, אבל בפועל הוא לא הסיר.

אני ממש מתנצלת על הטעות, אבל זה מה שאמרו לי במזכירות הממשלה.

מה עכשיו? אני צריך לקבל החלטה – שני חוקים או החוק הזה.

איך אתה יכול לבוא ולומר לי לקבל את ההחלטה הזאת? אמרנו שהכיוון שלנו הוא ללכת. שרת המשפטים לא הגישה כאן הצעה ממשלתית.

שרת המשפטים רצתה לפתור את הבעיה של עדות ישראל.

יכול להיות. אז אני אשמח שהיא תפתור את זה, ויבוא שר האוצר ויגיד לי שהוא הולך עם זה. אני אשמח – אין לי עם זה בעיה.

אני יכול להעלות את זה למעלה? ששר האוצר ייצא החוצה כשאני אצביע על זה.

אני אומר שאני לא יודע לבוא ולומר לך שהממשלה תומכת, כי מי אני לומר מהי עמדת הממשלה. זה הדבר היחיד שאני אומר.

תודה רבה. אני מעלה להצבעה את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ו-2005 של חבר הכנסת אמנון כהן או של חבר הכנסת משה כחלון – אנחנו נחליט ביננו.

אם נציג האוצר טוען שזו הצעת חוק תקציבית, הוא יצטרך לתת הודעה תוך 24 שעות. ואז תבקש רביזיה ותעלה להצבעה את הצעת החוק שלך.

מבחינת עלות אני יודע את העלות - - - לדעת מהי עמדת הממשלה. אני רוצה להדגיש: ההנחה שלי היא שהרבה מהתקורות יהיו זהות.

אני מציעה ליושב ראש: תצביע על הצעת חוק הרשות לאומית למורשת עדות ישראל. תוך 24 שעות יודיע נציג האוצר אם הוא טוען שמדובר בהצעת חוק תקציבית, אם לאו. אישור הוועדה להצעת החוק הזאת – לאשר אותה לקריאה שניה ושלישית – מותנה בכך שנציג האוצר לא יודיע תוך 24 שעות כי הוא טוען שמדובר בהצעת חוק תקציבית. היה והוא יודיע שמדובר בהצעת חוק תקציבית, הוועדה לא מאשרת את הצעת החוק הזאת אלא את שתי הצעות החוק האחרות.

אני מציע אחרת, ותגידי מה דעתך: אני מעלה להצבעה את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ה-2005 לקריאה שניה ושלישית.

הצבעה

בעד הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

הצעת החוק עברה פה אחד. אני מעלה להצבעה את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ה-2005.

הצבעה

בעד הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

הצעת החוק עברה פה אחד. בנוסף, אני מעלה להצבעה את חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ה-2005.

הצבעה

בעד הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

אם תוך 24 שעות לא תסירו את ההתנגדות – אם תביא לי מכתב שיש עלות תקציבית ושזה בעייתי – את לא מעלה את חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, אלא אנחנו מעלים את שתי הצעות החוק שלי ושל חבר הכנסת כחלון. אם תסכימו ביניכם שזה בסדר, תוך 24 שעות נעלה את זה למעלה.

ואז לא להעלות את שתי הצעות החוק. כלומר: הא בא תליא.

כן. אין יותר דיון והצבעות. מבחינתי, שתי ההצעות עברו בקריאה שניה ושלישית בוועדה. עכשיו תריבו ביניכם ותגידו מה שאתם רוצים. זה נגמר.

אני רוצה לומר שהניסיון כאן איננו לתקוע את הנושא, חלילה, אלא להבין מבחינה טכנית מה אנחנו צריכים לעשות.

- - - תוך 24 שעות.

ידידי היקר, ביקשתי שתעשו את התיאומים, שתשבו – ששרת המשפטים תחליף משפט עם שר האוצר – ושתעשו את כל התיאומים, נכון?

ניסינו – השתדלנו ועשינו כמיטב יכולתנו.

אמרתי: אני לא יכול עד אין קץ. אנחנו הולכים. לתת נתתי – שבוע שני, בשבוע השלישי לא קיבלתי, השבוע הרביעי עבר. בינתיים יש נושאים חדשים שעולים על הפרק במדינה שלנו. לכן סיכמנו את הדברים האלה. אני מקווה ש- - - את הנוסחה. יש גם מחויבות של שר האוצר כלפי עדות עם ישראל. לכן יש לו גם אחריות. אני מכיר אותו – יש לו רגישות ציבורית.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

14:16