כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

23.11.‏2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 277

מוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

שהתקיימה ביום רביעי כ"א בחשוון התשס"ו (23 בנובמבר 2005) בשעה 9:00

פגיעה בזכויות ילדים עולים בסיכון.

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר

סנ"צ סוזי בן ברוך – רמ"ד נוער, המשרד לביטחון הפנים

עמיהוד בהט – ממונה על מורים עולים, משרד החינוך

רימה גלקין – מדריכה בנושא נוער בשפ"י, משרד החינוך

דבורה מרחבי – מפקחת ארצית למעונות ועל תוכניות לילדים בסיכון, משרד החינוך

לאה שקד – ממונה על שירותי חינוך מיוחדים, משרד החינוך

דפני מושיוב – פיקוח ארצי, המשרד לקליטת העלייה

צילה ויידברג – סגנית מנהלת שירות סוציאלי, משרד הבריאות

נגיסט מנגישה – מנכ"ל הפרויקט הלאומי האתיופי

אפרת וולך – מדור נוער, המשרד לביטחון הפנים

נגה רוגל – ראש מדור שותפויות, המשרד לביטחון הפנים

שרה כהן – מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העלייה

מילנה יערי – מרכזת קואליציה למען נוער עולה בסיכון, שתי"ל

ואדים בלומין – 1+1, התאחדות נוער וצעירים, קואליציה למען נוער עולה בסיכון

שלומית אשרי – שתי"ל

דניאל גולשטיין – מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים

אברהם נגוסה- מזכיר ארגון מכנף דרום לציון

ירון מנשה – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

מזל קדר – הסוכנות היהודית

דנה גורדון

שרון רפאלי

פגיעה בזכויות ילדים עולים בסיכון

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות במסגרת יום זכויות הילד הבינלאומי. אנחנו רוצים לדבר היום על פגיעה בזכויות ילדים עולים בסיכון. כפי שכולכם יודעים, זאת לא הישיבה הראשונה בנושא, ולצערי זאת לא תהיה גם הישיבה האחרונה. במרוצת השנה האחרונה שמענו על איגום משאבים, על קצת יותר עבודה משותפת בין גורמים שונים בממשלה, במשטרה, ארגונים לא ממשלתיים, כמו הג'וינט, על"ם ואחרים שכל אחד עושה את שלו. אני תוהה אילו לא היו קיימים כל הארגונים האלה שגם מסייעים כל-כך הרבה, איפה היינו. לכן אני רוצה קודם כל לציין את עבודתם הטובה והמסורה. אני מבקשת מהקואליציה למען נוער עולה לפתוח את הדיון.

בוקר טוב. אני מודה לכבוד היושבת ראש שנעתרת והסכמת לקיים את הדיון בדחיפות כזאת.

מה עוד שהכנסת עוד מעט לא תהיה.

דווקא הנוכחות כאן מבטאת היטב את הקושי שלנו כקואליציה. מי שנמצא כאן הם שותפים, אנשי מקצוע – הבכירים שבהם – שמולם כן נעשית עבודה, ויש הישגים והצלחות מרחיקות לכת. אבל הפנייה לוועדה הייתה בבקשה למלא את התפקיד הפרלמנטרי שלה בנושא של פיקוח על הרשות המבצעת. ביום זכויות הילד הבינלאומי אולי צריך לומר שוב את הדברים על נושא של הקצאת משאבים וחלוקת התקציב בהלימה לצרכים בשטח, לשיקולים המקצועיים ולא לשיקולים הפוליטיים. בבדיקה שלנו מצאנו בספר התקציב של משרד הרווחה שיש אפליה ברורה של הנוער העולה לטובת מגזר אחר, שכנראה מישהו חפץ ביקרו.

אתה מוכן לפרט? אתם הסתכלתם בספר התקציב של משרד הרווחה, ויש שם הפחתה בתקציבים לנוער עולה?

אין הפחתה, אני מדבר על מסורת שנמשכת כבר הרבה שנים; גם מבקר המדינה עמד על ההקצאה של למעלה מ- 80% מתקציבי המשרד למוסדות תורניים. לדוגמה, באגף תקו"ן יש לא מעט סעיפי תקציב שמיועדים ישירות לאוכלוסייה התורנית שבוודאי גם לה יש צרכים ומצוקות, אבל זה לא עומד בהלימה לצרכים בשטח, ובוודאי שהנוער העולה לא מקבל ומופלה לרעה.

דבר שני, שהוא מעבר לסוגיית המשאבים הוא שיתוף הפעולה בין המשרד לבין הקהילה והארגונים הקהילתיים בביצוע של מערכי הסיוע. יש פה ניגוד גדול בין מהלך מאוד משמעותי שנעשה בדרגים המקצועיים. אנחנו באמת מצליחים להגיע להסכמה ולהבנות בשני הצדדים: גם מצד הקואליציה וגם מצד אנשי המקצוע בתוך המשרד, אבל ברגע שהדברים לא מכוונים מלמעלה, ואין להם גיבוי מאוד קשה להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל. דברים כאלה נעשים במשרדים אחרים, במיוחד במשרד הקליטה- -

מה שנוגע לתקציבים שמוזרמים לנושא של נוער בסיכון, אני מניחה שיש כספים שבאים ממשרד הקליטה, יש כספים שבאים ממשרד הרווחה, ויש כספים שבאים ממשרד החינוך. אני טועה?

את בוודאי צודקת. אני רציתי להציג את הדברים מזווית חיובית ולומר שהעבודה נעשית בצורה יוצאת מן הכלל גם ברמת שיתוף הפעולה בין הקהילה לבין המגזר הציבורי, גם בנושא הקצאת כספים, שינוי מדיניות והליכה לכיוון של רב-תרבותיות.

ספר התקציב לפניי. אתה אומר כאן בוועדה דבר די חמור, ש- 80% מהתקציבים של משרד הרווחה מופנים רק למגזר אחד- -

בתמיכות. אני מדבר על שתי רמות של תקצוב: האחת היא סעיף 3(א) לחוק התמיכות- -

אבל יכול להיות שיש תקציבים אחרים שמוזרמים ישירות לנושא הזה, לא דרך תמיכות?

כן. ולזה גם התייחסתי כשנתתי את הדוגמה של אגף תקו"ן שישנם סעיפים ייעודיים, כלומר לא באמצעות תמיכות בעמותות ובפעילות בשטח, אלא באמצעות הזרמה ייעודית של כספים. גם שם אנחנו מוצאים אפליה של מגזר מסוים לטובה ולרעתם של אחרים.

את זה מצאתם בספר התקציב?

אין סעיפים לנוער עולה.

יכול להיות שזה נכלל בתקציב כולל. תכף נשמע ממשרד הרווחה איך זה מוצא את הביטוי שלו.

מי שמגיע לרווחה זה כבר נוער גם בסיכון וגם בסכנה. אם היית אומרת שזה משרד החינוך זה היה מעלה תמיהות. משרד הרווחה מטפל בנוער שהוא או עובר חוק או שהוא זקוק לטיפול ברווחה, והוא כבר בסיכון.

אפשר לדבר על העניין האוניברסלי.

נתחיל מהעניין האוניברסלי.

בוודאי. אבל הנתונים בשטח אומרים שיש מקום להבחין בקונטקסט התרבותי, וזאת המדיניות שמוכחת כיעילה ואפקטיבית במונחים של רב-תרבותיות. יש מקום להבחין ולהבין את הקונטקסט התרבותי שממנו בא המטופל או הלקוח. לטפל בכל נער מסומם רוסי, אתיופי או יליד הארץ, בוודאי יש לזה גם סימוכין, אבל זה מוכח פחות יעיל.

זה מה שאני שואלת אותך; האם על"ם, למשל, שאוספת נערים מהרחוב ומטפלת בהם באמבולנסים שלה, הטיפול שלה הוא רב-תרבותי או שמטפלים בילדים בין אם הם אתיופים, בין אם הם רוסים או באים ממקום אחר? הטיפול הוא שונה?

בהחלט, הטיפול הוא רב תרבותי. ישנה רכזת בתוך על"ם שמטפלת בדיוק בשאלה הרב-תרבותית. כל מי שעובד מול האוכלוסייה הוא כוח אדם מותאם שמבין את הרקע התרבותי, התוכניות הן מותאמות.

אבל נעשה הבחנה בין הקצאת המשאבים לבין הכלים – איך אנחנו מתמודדים עם התופעה. אם אתה מודיע הודעה גורפת שמשרד הרווחה נותן רק למגזר אחד ולא נותן כמעט לאחרים, אני חייבת לבדוק דבר כזה, ואני לא מוצאת לכך תימוכין בספר התקציב. אם אתה אומר שנותנים כך וכך כסף, אבל אין הבחנה בין האוכלוסיות השונות, ואנחנו דורשים כאן שבעוגה הזאת יהיה טיפול יותר נקודתי באוכלוסיות כאלה ואחרות הסיפור הוא שונה. אתה לא אומר שלא מקצים לזה כסף. תכף נשמע ממשרד הרווחה שלא הולכים בהקצאות לפי סוגי אוכלוסייה, אלא לפי סוגי בעיות. אבל אני לא מדברת בשם משרד הרווחה, אני מנסה ללמוד את הנושא.

מה ששונה היום ממה שהיה בעבר – וזאת הסיבה שביקשנו לכנס את הישיבה הזאת – שמתוך שיתוף פעולה של משרד הרווחה ברור ששיעור גבוה מהנוער במצוקה זה נוער עולה. לדוגמה, בסמים – 40%-50% מהמטופלים הם עולים; בחסות הנוער כ- 30% הם נוער עולה, גם רוסי וגם אתיופי. אנחנו לא נכנסנו לדקויות מה המאפיינים של הנוער. היה ברור שקיימת תופעה מאוד משמעותית, באיזה מינונים המשרד מתמודד עם האוכלוסייה הזאת. ניסינו להבנות בגיבוי של המנכ"ל הקודם שפתח את הדלת ונתן לנו גיבוי לאורך כל הדרך כי הוא הבין את המנטליות, וגם השר אורלב בזמנו שיתף פעולה. הייתה הבנה שצריך להבנות מדיניות מסודרת לגבי עבודה רגישת תרבות, גם לגבי תקציבים שהוא אמר שברגע שיהיו סדרי עדיפויות במשרד אפשר יהיה לייעד תקציבים ונתן את הגיבוי ואת התמיכה. באמת היו 3 שנים של עבודה משותפת, של למידה, של הסכמות, של בניית תהליך משמעותי. ברגע שהמנכ"ל לא היה שם, והדברים השתנו מבחינת סדר העדיפויות במשרד, אנחנו מצאנו שהנושא לא בסדר עדיפויות בכלל. המספרים מראים את הממדים של הבעיה בצורה אחרת לגמרי.

תודה. אני מבקשת רקע ומידע, אם יש שינויים – האם יש עלייה או ירידה או בלימה של התופעה. סוזי בן-ברוך, בבקשה.

אני מוכרחה לומר ראשית שיש ירידה בכלל ברמת מעורבות של קטינים בפשיעת נוער במדינת ישראל. ברובד הכללי יש ירידה של 7.6%, נכון לאתמול. זה לא מפתיע, תקופת ההינתקות עשתה את שלה.

מה הקשר?

הקשר הוא שיש לנו היום 500 עובדי נוער, ועומדים לקבל עוד 54 עובדים בזמן הקרוב למשטרת ישראל. כמעט 70% - כמעט 350 – נמצאים בשטח, אוספים מידע, משוחחים עם בני נוער, חושפים עבירות. הדברים האלה לא היו בזמן ההינתקות, הם היו במקום אחר, ולכן רמת החשיפה של משטרת ישראל הייתה פגיעה בכלל. לכן בנתוני משטרת ישראל יש ירידה, אבל שלא נתבלבל. בחודשיים האחרונים יש עלייה של למעלה מ- 13% בפשיעת נוער לעומת ירידה של 11% בחודשיים הקודמים להם. רק בסוף דצמבר נוכל לתת נתונים משמעותיים. כנתון מצטבר עד היום יש לנו מעורבות – ואני מדברת רק על תיקי פ"א, תיקים שפתחנו ולא אי תביעה. אי תביעה אנחנו פותחים לנער שעבר עבירה פלילית בפעם הראשונה. אם זאת עבירה קלה יחסית, והוא משתף פעולה ומוכן לקבל טיפול מקצין מבחן לנוער, וקצין המבחן ממליץ לנו לגנוז את החומר, החומר הזה לא נכנס למסוף המשטרתי, ואף אחד לא ידע שהוא היה במשטרת ישראל. רוב הנוער העולה מכיוון שהם מעורבים בעבירות קלות יחסית בתחילת דרכם, כמו בגניבה של אוכל, אנחנו אפילו לא פותחים בתביעה, אלא מיד לפקיד סעד לחוק הנוער להמשך טיפול. לגבי גניבות, אנחנו חווים יותר עבירות "קטנות" – גניבות אופניים, חלקי מחשב, רדיו-טייפ ממכוניות, מכירה וקנייה של מחשבים או אוכל, השאלה היא מה הנער הזה צורך.

אתם מוצאים קורלציה בין העבריינים לבין המצב הכלכלי הירוד.

נכון. ככל שתו העוני הולך ועוני כך רמת פשיעת הנוער ועבירות הרכוש הקטנות הולכות ועולות. אנחנו רואים את זה ב- 3-4 השנים האחרונות באופן עולה יחסית לשנים הקודמות שבהן הייתה ירידה בנושא הזה.

לכן הנתון שאני נותנת כרגע הוא רק תיקי פ"א, תיקים שנכנסו למחשב המשטרתי, וכאן כבר לא נמנעה התלות של הקטין, מי שנכנס למסוף יודע שלנער הזה יש כבר תיק פלילי, וזה כבר אחרי מחווה ראשונית שכבר נתנו לו והוא טופל בידי שירותי הרווחה. עד אתמול נפתחו 4400 תיקים לנוער עולה בכלל, וזה מהווה 22% מסך פשיעת הנוער בישראל.

השיעור נשאר פחות או יותר יציב.

לא, דווקא יש ירידה, זה היה 26% בשנה שעברה. יש ירידה כללית בתיקי פשיעת הנוער, ויש ירידה גם בפשיעת נוער עולה.

מה לגבי סמים?

אם אנחנו מבודדים את החלקים האלה, לנוער עולה יש מעורבות של כ- 54% בפשיעת עבירות הרכוש, יותר מ- 20% בפשיעת סמים, והשאר זה עבירות אלימות- -

אז מה עושה את זה 22%, אם זה 54%? איך זה ירד ל- 20%?

זה ירד. מסך-כול פשיעת הנוער – 36 אלף תיקים – יש ב- 2005 4400 תיקים שביצע הנוער העולה בכלל: אתיופים, רוסים, תימנים, קווקזים וכדומה, סך-הכול 22%. בשנה שעברה זה היה 26%. חלקו של הנוער העולה באוכלוסייה בישראל הוא 12%; הם מעורבים ב- 22% מפשיעת הנוער בישראל, כלומר כמעט פי שניים לעומת 26% בשנה שעברה. השאלתי כאן כמה זה 22% האלה מתוך ה- 100% הפנימי. סך הכול התיקים של נוער מחבר העמים הוא 3244 תיקים, שמנבאים 16.8% מכלל עבירות הנוער, ו- 73% מכלל עבירות העולים מתוך ה- 100% הפנימי. תיקי נוער ממוצא אתיופי – 720 תיקים פליליים- -

שזה יותר ממה שהיה?

לא. זה מהווה כ- 3% מכלל עבירות הנוער בכלל. שהנוער האתיופי מהווה 1.3% מכלל הנוער, והוא מעורב ב- 3% מכלל פשיעת הנוער בישראל, וזה 16% מכלל עבירות העולים. סך-הכול תיקים של נוער אתיופי פלוס ממוצע חבר העמים זה 90%, 10% הנותרים זה נוער עולה אחר שעלה לארץ.

יש לך נתונים לגבי הנוער הצרפתי, האמריקני?

זה 10% הכולל.

הנוער שמגיע מהמדינות האלה הוא לא במצב סוציו אקונומי גרוע.

פשיעת הנוער בישראל היא לאו דווקא קשורה למצב סוציו-אקונומי נמוך או גרוע. יש לנו נוער שנמצא במצב סוציו-אקונומי מאוד גבוה ומסודר, אלה ששואלים עליהם מה הם עושים בפשיעת נוער. זה נוער חזק בפשיעה ובסמים, חזק בנושא אלכוהול שגורר אותם לעבירות אלימות, וגם גניבות רכוש "למען הכיף" כדי לספק צרכים אחרים של ריגושים למיניהם.

ראו הרצליה.

לא רק הרצליה. גם במקומות ברמה יותר גבוהה אנחנו נמצאים. זאת מנת חלקם של בני נוער אחרים, ותיקים שלא חסר להם שום דבר מבחינה כלכלית, אבל חסרים להם דברים אחרים מבחינה רגשית. הם מקבלים את זה חזרה על-ידי גניבה זו או אחרת הם זקוקים לתשומת לב של ההורים, אז הם לוקחים סמים, והם זוכים לתשומת לבם של ההורים, של המשטרה, של שירות המבחן לנוער. לכן ברזולוציה של מצב סוציו-אקונומי גבוה נראה יותר עבירות של גניבות רכוש, יותר סמים, אבל הרבה פחות עבירות מחשב כי זה יותר זמין, ולהיכנס למספרי ישראכרט של אזרחים בישראל ולהזמין עבורם סחורה, בשבילם זה סתם משחק; הם רק לא מבינים שהם עושים עבירה מסוג פשע, וכך מגיעים לבתי המשפט. בסך-הכול יש ירידה של 10% במעורבות בני נוער מחבר העמים בפשיעה בכלל – לעומת שנה שעברה – ושל נוער אתיופי ירידה של 11%. זאת גולת הכותרת.

יפה.

אתם קושרים את הירידה הזאת לתוכניות השונות שקיימות?

בוודאי. דווקא באותם 14 יישובים שהתוכנית "מסיכון לסיכוי וסיכויים" קיימת אנחנו דרשנו שנער שמעורב בפלילים יגיע לתחנת המשטרה ומיד קצין הנוער יזמין קצין מבחן לנוער או מי שקיבל את המינוי המיוחד הזה, ורצוי שהוא דובר השפה שלו. הוא צריך להתקשר מיד ולהודיע שהנער, שהוא ממוצא כלשהו, נעצר בגין עבירה כזאת וכזאת. הוא מודיע להורים של הנער הזה וגם לנער שאותו עובד סוציאלי כבר מתחבר כדי לסייע לו בהליך הטיפולי.

קיימנו לא מעט ישיבות עם המשטרה שבהן נאמר לנו שחסרים חוקרים דוברי שפות.

תכף אני אדבר על זה.

התוכנית הזאת היא תוכנית משותפת למספר גורמים, ובאותם 14 יישובים כבר ראינו ירידה בשנה שעברה, לא רק השנה. השנה יש ירידה בכלל ברוב היישובים בפשיעה בכלל וגם בפשיעה של הנוער העולה. אבל כבר בשנה שעברה ראינו יתרונות של השיטה הזאת שבה נער שעבר עבירה מיד מתחיל להיות מטופל בידי קצין מבחן לנוער ומתחבר למשפחה.

במשטרת ישראל עשינו מספר עבודות בעניין הזה. לפני שנתיים היה כאן מפכ"ל המשטרה, ומשטרת ישראל התחייבה לגייס דוברי שפות. יש לנו היום 30 עובדי נוער דוברי שפות רוסית ואמהרית ביישובים שיש בהם למעלה מ- 20% נוער עולה.

כמה רוסים וכמה אתיופים?

19 דוברי רוסית, ו- 11 אתיופים.

קודם היו לכם 13 רוסים והצלחתם להגדיל.

נכון. הצלחנו להגדיל במקומות שבאמת צריך. צריך לזכור שהנוער הזה יודע עברית; הבעיה היא לא עם הנוער שנעצר, אלא עם ההורים שאנחנו רוצים יותר קשר איתם. אנחנו חייבים לזמן את ההורים ולשתף אותם בעבירה שביצע הילד. יותר מזה, הוא גם שותף אחרי זה בתהליך הטיפול בשירותי הרווחה. לכן ככל שהוא יבין יותר ויהיה שותף יותר, כך הוא גם ירצה להיות שותף לטיפול עצמו.

בקורס קצינים הקרוב ישתתף לראשונה קצין נוער ממוצא אתיופי. יש לנו 4 קציני נוער דוברי רוסית, ממוצא רוסי. זה חידוש מבחינתנו. אני חייבת לציין שכולם עושים עבודה מדהימה, הם חבר'ה מדהימים, ואין ספק שזה היה מצרך המציאות, ואנחנו כמובן מודים לוועדה שלחצה בעניין כי אלה תקנים שנוספו לנו במערכת.

אנחנו עומדים לקבל עוד 54 תקנים של עובדי נוער במשטרת ישראל. גם לשם הכנסנו דרישות לדוברי שפות באותן תחנות נדרשות; במשטרת ישראל יש לנו אגף קהילה ומשטר אזרחי, ותכף נגה תספר מה עושים בנושא הזה השוטרים הקהילתיים דוברי שפות ביישובים האלה; ויש את מציל"ה במשרד לביטחון פנים. השר לביטחון פנים שמציל"ה תתחבר בעיקר ליישובים מרשימה שמסרתי שיש בהם נוער עולה. המטרה היא שמציל"ה תיתן תקציבים באותם יישובים בדרך של matching – שקל מול שקל. נעשית עבודה מאוד אינטנסיבית במשרד. גברתי יכולה לבקש מהשר נתונים אף על פי שהכול מתחלף כרגע.

לדעתי, השר שלכם לא יתחלף.

אז התוכנית תימשך.

אני מייצגת כאן את אגף קהילה במשמר האזרחי. אנחנו אחראים על מערך השיטור הקהילתי בארץ אף על פי שמלבד היות מערך של שיטור קהילתי זאת גם גישה ותפיסה כוללת שאנחנו מנסים להטמיע אותה במשטרה בהצלחה לא מלאה כי לא כל המפקדים, לצערנו, מחוברים לגישה של שיטור קהילתי, וחלקם רואים בה מותרות של משטרה ענייה שנלחמת יום-יום על תקציבים ועל כוח אדם.

אנחנו פורסים מערך של כ- 360 נקודות של שיטור קהילתי שבהן יש כ- 500 שוטרים קהילתיים שמוכשרים אצלנו ברמה של שלב א' ושלב ב'. אלה שוטרים בעלי ניסיון משטרתי גדול בדרך כלל, חלקם גם עבדו בנוער לפני-כן, הם בעלי יכולת להיות עצמאיים בשטח, ליזום ולא רק להגיב. הם פועלים בשכונות, בערים וביישובים מבודדים ממטולה עד אילת.

עבודתם יזומה?

עבודתם יזומה, והם מוכוונים להתחבר לקהילה, למוסדות ולארגונים שפועלים בתוך הקהילה, ויחד איתם לעשות פרויקטים. אנחנו בהחלט רואים את הנוער כאחד הנושאים המרכזיים שהם אמורים להתעסק בו. אם אנחנו שואלים היום שוטרים קהילתיים איזה שיעור מסך כול העבודה שלהם מושקע בנוער הם אומרים כ- 30%, ויש להם עוד הרבה דברים אחרים לעשות חוץ מזה. אנחנו רוצים לעשות שדרוג של הנושא הזה ולא להשאיר את השטח רק ליוזמות מקומיות. אנחנו רוצים כבר מרמת המטה הארצי, כמו שעשינו בחינוך הפורמלי, לייצר תוכניות שנוריד לרמות השטח. בימים אלה אנחנו מעבים את מערך כוח האדם שלנו ברמת המטה, ואנחנו נתחיל ליזום גם תוכניות כלל ארציות שננחה אותן מלמעלה בחיבור עם גופים אזרחיים שפועלים בנושאים האלה בשימת דגש על נוער עולה, נוער בסיכון ושעות אחר-הצוהריים- -

יש לכם שולחן משותף, שאתם מזמינים אליו את הארגונים השונים לפעילויות?

מאוד נשמח.

אנחנו פחות עובדים בצורה של שולחן משותף, אבל זה בהחלט כיוון שאפשר לחשוב עליו. אנחנו מאוד מחוברים לגורמים של משרד החינוך שפועלים בתחומים שרלוונטיים לעיסוקים שלנו. אנחנו עובדים יותר מול כל גורם בנפרד ופחות בצורה מערכתית ברמת המטה הארצי. ברמה היישובים מנחים את הרשות המקומית להיות גורם שמרכז ומסנכרן את כל הגורמים שפועלים בתחומו לנושא הזה של פעילות מול נוער בדגש על נוער בסיכון.

אני רוצה להוסיף, במסגרת התוספת יש לנו קצינה מיוחדת למגזרים מיוחדים, היא הקצינה ה- 30 במחלקת הנוער.

מה זה קצינת מגזרים?

הרעיון הוא להיות אחראית על כל הפרויקטים שעוסקים בעולים.

במילים אחרות, את הרפרנטית.

היא אחראית לנושא של עולים וערבים. מגזרים מיוחדים הם מגזרים בתוך האוכלוסייה צריך לתת להם שימת לב מיוחדת. אנחנו עושים את זה כבר שנים, אבל יש לנו עכשיו קצינה שאמורה להתחבר עם כל הגורמים. למשל, בשבוע שעבר נפגשנו עם עמותת "פידל" בנושא של אתיופים ונפגשנו לפני כשנה וחצי עם הקואליציה; אבל הקשר שלנו הוא מהצד של פשיעת הנוער העולה. הצד הקהילתי הוא בדגש על מניעה.

זה רק נוער?

נוער עולה ונוער ערבי.

אם כך, שתי"ל מכיר הרבה מאוד ארגונים גם בתחום הערבי. אם תרצו אנחנו נשמח לעזור בכך.

זאת בעצם הייתה הכוונה שלנו בתוכניות האלה שמותאמות – כוח אדם ורכישה בדיוק כמו שמשרד החינוך הכשיר יועצים חינוכיים. אנחנו באמת מברכים ומוקירים עבודה נהדרת- -

אני שמחה לשמוע שהבעיה היא לא המשטרה.

ההבנה הזאת קיימת גם במשרד הרווחה.

נשמע עכשיו את משרד הרווחה. דפני מושיוב, בבקשה. קודם כל מבחינת התקציבים

מבחינת התקציבים הגישה של משרד הרווחה מרגע המעבר בראשית שנות ה- 90' מהטיפול הסוכנותי לטיפול של משרדי הממשלה הייתה גישת התוספת לעולים. היה אז הסכם בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל, והגישה הייתה אז גישה של תוספת. אם ישנו למשל סעיף "ילדים בסיכון" הוסיפו לצד זה "ילדים עולים בסיכון", "משפחות במצוקה" – "משפחות עולות במצוקה". כנ"ל גם לגבי מספר סעיפים שיצרו אותם.

כשהיה סעיף כזה והוספתם לו תוספת קיבלתם גם תוספת תקציב?

במשך השנים שמספר העולים היה גבוה הייתה גם תוספת ניכרת. בשנים האחרונות באמת רק מקצצים.

אבל מדברים על נוער שעלה ונמצא כאן.

בספר התקציב יש סעיף שנקרא "צעירים עולים" ונערה במצוקה". הסכומים, לצערי, לא גדלו. נכון שהחלק היחסי של העולים במספר המטופלים הוא לא בפרופורציה למספרם.

מה כן בפרופורציה?

זה בקורלציה מלאה לשר. אצלנו רק מקצצים- -

כל נער עובר חוק זכותו לקבל טיפול; רוב הנערים בארץ לא זוכים טיפול, שלא תהיינה אי הבנות, כי אין מספיק קציני מבחן נוער לפקידי הסער. השר שלנו זועק כל הזמן לראש הממשלה שייתן להם תקנים, לא לנו – להם – וזה לא עובד כבר כמה שנים.

רק כדי לתת דוגמה, ראש הממשלה שבאמת מעורב מאוד במוסד מהסוג הזה, רשימת ההמתנה של נערות במצוקה – ולפעמים זה ממש דיני נפשות- -

זה לא היה קורה אם זאת הייתה שרת החינוך.

זאת הנקודה. עקרונית, יש התייחסות, השאלה היא הנתונים, ולצערי זאת סוגייה שאין לי מענה לה, אני כואבת אותה.

את אומרת שיש תקציב, ובו יש מענה לנושא של העולים, אבל הוא כל-כך מקוצץ.

הסעיף קיים, הסכום דל.

מהשיחות שמנהלים את השירותים האלה, גם הסעיף שקיים הוא לא בהכרח מופנה לאוכלוסייה של עולים, אלא מתחלק על הנושא באופן כללי.

זאת האשמה די חמורה וצריך לבדוק אותה. אם אתם אומרים שתקציב ייעודי שצבעו אותו לצורך עולים מוציאים לדברים אחרים, זה דבר שצריך לבדוק אותו. זה דבר שאפשר גם לפנות למבקר המדינה שיבדוק. זה מה שאתם אומרים?

כן.

להפך, לצד התקציב הכללי, למשל למסגרת של מועדון לנערות במצוקה – ולא עושים בו סגרגציה, יכולות לשבת גם נערות עולות וגם ותיקות – התקציב מאוחד ברשות המקומית. אני לא נתקלתי באפליה כלפי עולה; אלא אם יש מקרה פרטי, ובאמת מותר וחשוב שיעלו אותו לסדר היום, אבל אני לא נתקלתי באפליה כלפי עולה שאמרו לה שאין תקציב, והיא צריכה לצאת. אני ציינתי שחסר מקום – חסר מקום במקום כמו "צופיה" וגם לנערות אחרות במצוקה. המקומות האלה זה דיני נפשות, והלוואי שהיה תקציב. חשוב לציין שבחלק מהסעיפים לא נוצרו סעיפים לעולים מפני שלא חשבו בנושא של סמים או אלימות במשפחה- -

אבל זה לא חדש, זה קיים כבר כמה שנים.

נכון. ולהוציא סעיף זה מאוד קשה. לכן הטיפול קיים, ואפילו יש מקומות שבסך-כול התקציב לא מבחינים בין ילד כזה או אחר, אלא המדיניות היא לתת שירות אוניברסלי. מה שאנחנו עושים בתוך השירות האוניברסלי זה לדאוג לדרכי התערבות שהן רגישות תרבות, אל"ף בהכשרת העובדים הסוציאליים, בי"ת בשימוש בעובדים סמך-מקצועיים ובפיתוח מתודות התערבות בעבודה סוציאלית. המקצוע הזה פותח במערב, הוא לא מותאם לחברות מסורתיות שלא היגרו, אלא חיות בתוך החברה שלנו, וזה אחד המחדלים של בתי הספר לעבודה סוציאלית בתחום המחקרי. יחד עם זה, לאט-לאט נוצרות מתודות חדשות גם בארצות המערב. סך הכול המהגרים מגיעים מהחברות המסורתיות למרכז אירופה, למערב אירופה, לארצות-הברית ולאוסטרליה, ואנחנו לומדים ומפתחים גם שם. המשרד בשיתוף עם משרדים אחרים, גם עם משרד הקליטה וגם עם המשטרה מצא את הקרקע היותר נוחה לשיתוף פעולה באשלים ששם מפתחים את התוכניות הנוספות לעולים יחד עם המגזר השלישי.

אתם בעצם נותנים תשובה באמצעות אשלים?

ברמת המטה, מלבד המפגשים שהמנכ"ל הוסיף – למנכ"ל הקודם הייתה מדיניות של הפרטה; 75% מהשירותים במשרד הרווחה מופרטים- -

לא בטוחה שזה רעיון כל-כך נפלא. במדינת רווחה כמו מדינת ישראל- -

מדינת רווחה לשעבר.

את צודקת, לשעבר. בשבדיה שהיא לא מדינה ענייה ומסכנה, יש גם קפיטליזם, אבל רמת השירותים שניתנים לכולם היא גבוהים מאוד, גם למהגרים. אם מסתכלים על מה שעשו בצרפת לעומת מה שעשו בשבדיה כשהחליטו לקלוט אנשים קליטה קהילתית, רואים שבטיפול נכון ובמשאבים של הרווחה יש הצלחה. לכל מהגר שם הצמידו מטפל אישי, כל ילד מקבל שיעורי שפה בביתו; ודבר מדהים שהם עשו – כיוון שיש להם "עולים" או מהגרים שהגיעו לשם מאפריקה ואף על פי שבשבדיה הטיפול בסמים מאוד נחרץ לכמה מזקני השבט מאפשרים לייבא כל שנה 40 קילו מהסם שהם צורכים. והכול עובר שם על מי מנוחות, ויש אינטגרציה בתוך החברה.

רוצה להתייחס למה שנאמר פה ולראות אם אפשר ליצור שוב זיקה בין הארגון לבין מה שאתם עושים?

אנחנו היום משרד שהשר בו הוא ראש הממשלה. המשרד עומד בפני פיטורים מאוד גדולים, ודחו את זה בינתיים בחודשיים. זה חלק מהמצב עכשיו. המקום שיש בו פעילות עקבית ומקצועית, לא פוליטית ולאורך זמן הוא המקום באשלים- -

כיוון שאני לא ישבתי על ספרי התקציב, אני מבקשת שמישהו יעביר אליי מה חסר בסעיף התקציבי הזה כדי שאני אדע כמה חסר. התקציב לא יעבור לפני פיזור הכנסת, אבל אולי בכנסת הבאה אפשר לעשות - - -

אני אשמח אם תהיה השפעה, זה לא רק בתקציב הזה. כשישבתי על נושא קליטת העולים מאתיופיה שיבואו עכשיו ודיברתי על המצוקות שקיימות, אמרו לי אנשי משרד האוצר שמספר מקרי ההתאבדות מתאים לסטטיסטיקה.

אנשים אובייקטיביים.

אנחנו נמצאים במקום מאוד קשה, ועד היום לא תוקצבנו בנושאים האלה. זה לא רק התקציבים האלה; אנחנו צריכים להסתכל על ילדים, על נוער, על משפחות, על זקנים, על חולים ועל חד-הוריות. את יודעת שלמשרד הרווחה אין סעיף תקציב בנושא של אמהות חד הוריות?

זה אני יודעת.

הדיון הוא אמנם דיון על נוער, אבל גם הילדים שייכים, והנוער הוא חלק ממשפחה וחלק מקהילה. לכן הדיון צריך להיות על סך-כול תקציבי הטיפול בעולים במשרד הרווחה מול האוצר ולהיאבק גם על המקום המיוחד של הטיפול בבני נוער.

אנחנו אגב מסכימים לגבי העניין ההוליסטי, כי הטיפול בנוער חייב לכלול את הנושא המשפחתי. בוודאי יש מצוקות אחרות במשרד, אבל אנחנו לא נוכל לנסות לפתור ולקדם את כולן. לכן ההצעה לבחון את הדברים ברמה של תקציב, ואיך המשרד מעריך את החסרים החריפים ביותר ראויה.

ואנחנו נשמח להיות שותפים לזה.

ואז נעבוד גם מול משרד האוצר כדי לקדם את הדברים. ניסינו לצמצם את הדיון הזה רק לסוגייה של כספים ומשאבים, ויש פה גם סוגייה מהותית יותר של מדיניות המשרד. זה נכון מה שדפני אומרת על אוסטרליה ועל מצב המחקר עד היום, אבל זה לא אומר שלא כדאי לבחון שינוי, במיוחד בגלל המצב המוצהר שהמשרד אומר שהוא נותן שירות אוניברסלי. זה גם לא מספיק.

אני מאוד שמחה לשמוע מסוזי שיש ירידה בפשיעת נוער עולה מאתיופיה, אבל אם אנחנו נראה 720 נערים - -

תיקון - לא 720, למעלה מ- 1400. יש הנחת עבודה שיש תביעה לפני זה. בכל תיק סמים, למשל, יש בין 3 ל- 100 תיקים.

עוד יותר חמור.

לכן המצב של נוער עולה מאתיופיה הוא חמור ביותר. אם מתוך 1.3% מכלל הנערים מספר כזה של עולים מאתיופיה מעורב בפשיעה זה חמור ביותר.

אנחנו עובדים בשטח כבר שנה שנייה. אנחנו ממקדים את כל המאמצים בסיוע של נוער בבית-ספר ונוער במצבי סיכון. כרגע יש כ- 4500 בני נוער בתוכנית שלנו שמקבלים סיוע לימודי בהכנה לבגרויות, וזה כולל ארוחות צוהריים. יש לנו מרכזים לאיתור ולטיפול בנוער במצבי סיכון ב- 5 יישובים, ואנחנו מתרחבים ל- 13.

אנחנו מקבלים דיווחים מאוד קשים מההורי; המצב הכלכלי של ההורים מאוד קשה, אפילו קשה ביותר. העוני מתגבר, אף אחד לא דואג לצורכיהם של אותם ילדים בעלי צרכים, ולכן יש קושי רב. שמעתם מדפני שמספר מקרי ההתאבדות של נערים עולים מאתיופיה הוא גבוה ביותר; שלשום התאבדה נערה שלומדת בפנימייה בפתח-תקווה. לכן כמעט כל שבוע-שבועיים אנחנו מתאבלים על כל אחד שמתאבד, והאלימות גדולה ביותר.

יחד עם זאת התקציב לנערים עולים הולך ויורד. המענים לא נותנים לנערים תשובות מתאימות. אני יודעת מחבריי במשרד הרווחה ובמשרד הקליטה על המאמץ לקבל תקציבים, אבל המענים לא נכונים, ואין תשובות לבקשות של כולם.

אני רוצה לבקש מיושבת ראש הוועדה. נושא התאבדויות הנערים לא צריך להיות על סדר היום של עולי אתיופיה בלבד, זאת זעקה של עם ישראל וזעקה של כל המשרדים. לכן אני מבקשת בדיקה דחופה של המניעים העיקריים ואיזו תוכנית טיפול מיוחדת אפשר לעשות כדי לעצור את המצב הזה. יש עלייה בדרך של 300 ל- 600 עולים חדשים מאתיופיה- -

את יכולה לתת לנו מושג על ממדי התופעה?

לקחנו פסיכולוג שמתמחה בהתאבדויות. הוא מגבש כרגע מסמכים, ואנחנו נעביר לשותפים שלנו בפרויקטים ולוועדה מספרים וסטטיסטיקות. לעדה אין מענה, התאבדויות של נערים והתאבדות בכלל זאת תופעה לא מוכרת באתיופיה. זאת תופעה חדשה, אנשים במנהיגות הרוחנית עוסקים רבות בכך, אבל לא יכולים לעצור את זה.

פסיכולוגים צריכים לתת מענה לזה.

זאת בקשתי מטעם הפרויקט. הפרויקט יעשה כל המאמצים ללמוד, ולהביא גם-כן יחד עם כולם אולי אור בקצה המנהרה.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

יש פה 3 רמות בפעולה של משרד החינוך נושא של נוער בסיכון ובסכנת נשירה; יש פה הפעולה הדחופה של שיתוף פעולה בין-משרדית או עם גופים חיצוניים אחרים שנועדה לעניין הזה. כלומר, משרד החינוך והקליטה עובדים גם במסגרות של סיכון-סיכוי ועוד תוכניות אחרות שמנכ"לית משרד הקליטה יזמה, והמשך דרך הפרויקט הלאומי שמשרד החינוך הוא חלק גדול ממנו, ונמצא בסדר היום שלו כל הזמן, והמשך דרך היחידה לקידום נוער. אגב, בכל התקציב של משרד החינוך יש תקציב ייעודי לעולים ובתוך זה לנוער בסיכון.

מה התקציב?

אנחנו מעבירים לקידום נוער כ- 2.5 מיליון שקל בשנה לצורך הפעלת מדריכים ייעודיים, גם יוצאי אתיופיה וגם יוצאי חבר העמים, ברשויות המקומיות על-ידי היחידה לקידום נוער, ואותו דבר בביקור סדיר. יש גם מערך שלם של השתלמויות - -

לא הבנתי, אפשר להסביר לי מה זה?

זה באשר ליחידה לקידום נוער שמקבלת מאתנו כ- 2.5 מיליון שקל לצורך הפעלת מדריכים ייעודיים. אנחנו גם שותפים למערך השתלמויות שלם של כוח האדם המקצועי ביחידה לקידום נוער.


כשנשאלנו בוועדה שעסקה בנשירה בראשותה של חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, והגענו לנשירת עולים, כשבאו לדבר קציני משטרה לקידום נוער היא הושיבה את כולם ואמרה, זה לא העיקר, העיקר הוא מה אתם עושים כדי למנוע את כל הדברים האלה. אז הייתי צריך לתת שם סקירה כללית, והאמת היא שבטריטוריה שלי במשרד יש פעולות רבות מאוד והרבה מאוד כסף. בראש ובראשונה, תוכנית מערכתית ב- 150 חטיבות-ביניים בארץ- -

אתה בעצם אומר שמניעת נשירה היא כבר נדבך ראשון למניעת פשיעה.

בוודאי.

אבל מה אתם עושים כשהילדים כבר נשרו ומסתובבים ברחובות והולכים למכולת השכונתית וקונים את הוודקה?

יש כאן שתי פאזות: פאזה של פיתוח מערכת הלימודים שעליה אני יכול לתת סקירה, והיחידה לקידום נוער שעוסקת בכל מה שנמצא צפונה, מילד שנשר כבר. מה שנמצא בתפר זה היחידה לביקור סדיר שהיא תחילת הדרך לקראת הנשירה – נשירה סמויה – ובהמשך. יש פה שלושה שלבים. בשלב המוקדם יש מטרות רבות שמטרתן לקחת את הנוער שיש בו אחד או יותר מגורמי הסיכון לנשירה ולעסוק בו בכל חטיבות הביניים בארץ. לדוגמה, יש לנו כבר הכפלה של מספר המגשרים ועוד כל מיני אלמנטים שמטרתם לעצור.

בהכפלת מספר המגשרים קרן קרב משתתף?

מגשרים בארץ מופעלים בידי 5 גורמים: המשרד עבר מ- 23 מגשרים ל- 41 תוך שנה וחצי. הפרויקט הלאומי עומד להעסיק עוד כ- 20 מגשרים והעסיק 6 מגשרים בשנה שעברה. בקרן קרב יש בערך 20 מגשרים, עמותת פידל העסיקה מתרומות עוד כ- 8 או 10 מגשרים.

עמותת פידל מכשירה מגשרים שמפעילים היום את כל המערכת.

זאת אומרת יש קרוב ל- 100 מגשרים שמועסקים. גם גני הילדים התחילו לקבל מגשרות, במיוחד בגני הילדים עתירי העולים. 20 משרות שמשרד החינוך מעסיק בגני ילדים עתירי עולים, וביישובים שיש בהם- - - פועלות מגשרות מטעם התוכנית. גם הג'וינט שותף, אגב. הכול בוועדת תיאום אצלנו במשרד. יש עוד פעילויות שונות שאני לא ארחיב עליהן כרגע. בשלב הבא נמצא הביקור הסדיר שתפקידו לעסוק בנושא של נוער שנמצא בנשירה סמויה; השלב השלישי הוא קידום נוער, שעליו דיברתי בתחילת הדברים. חיים להב לא נמצא כאן, אבל לו יש הידע של כל מה שקשור לכך, מהילד שנשר כבר דרך תוכניות שיקום כאלה ואחרות והמדריכים הייעודיים.

אני רוצה קצת לסבר את האוזן. זה נשמע "לא נורא" אצלנו. אני אשווה את הנשירה של ילדים עולים לעומת נשירה של ילידי הארץ. בממוצע 4.8% מכלל ילידי הארץ נושרים ממערכת החינוך בסביבות ט-י"ב; ילדים צעירים יש מעט מאוד מקרים, ואז שירותי הרווחה מעורבים בכל מקרה. אני אפילו אגיד י"א-י"ב משום שעד תום חינוך חובה הנשירה היא קטנה מאוד. הנשירה בקרב האתיופים היא 5.2%, שזה חמור מאוד בעיניי.

באיזה גילאים?

ט-י"ב.

אז מדוע יש נשירה של 25% מהתלמידים שמגיעים לכיתה י'-י"ב?

זה לא ידוע לי. אני אבדוק את זה.

היא אומרת 25%, ואתם אומרים 5%. איפה נשרו 20%?

25% זה נשירה סמויה.

נכון, זה משהו אחר. עולי ברית המועצות יש 6.3%, ואני מדברת על נשירה גלויה, כלומר ילדים שהגוף שלהם לא נמצא בבית-הספר.

אני גם מדברת על נשירה גלויה - 25% לא מסיימים את 12 שנות לימוד.

ישנן גישות שונות לדרך שבה מודדים נשירה. ההבדל בין 25% ל- 5% הוא לא הבדל קטן, אבל השאלה היא מה לוקחים בחשבון ומה לא. בלשכת המנכ"לית שלנו היו דיונים ארוכים בזמן האחרון על נשירה. למשל, ילד שעבר מבית-ספר אחד לבית-ספר יותר טוב, חלקים מסוימים במערכת רואים את זה כנשירה לא במובן הרגיל - -

אם אנחנו יודעים ש- 25% ילדים אתיופים לא מגיעים לבית ספר, זה לא משום שהם הולכים לבית ספר יותר טוב.

לא, אני לא אמרתי את זה. אני נתתי דוגמה לשיטות שונות של חישוב. צריך לבוא מומחה לעניין להסביר את הגישות השונות, ואז הכול יהיה ברור. אני הופתעתי בדיוק כמו כולם לשמוע על הפער הזה, אבל אלה פשוט שיטות שונות לחלוטין.

עמיהוד סיפר על מה שעושים הארגונים הלא ממשלתיים. במשרדי הממשלה אין תקציבים, והם לא עושים מספיק, נגיד את זה באופן ברור. אנחנו יודעים שמשרד הקליטה, משרד החינוך ומשרד הרווחה יכולים לעשות, אבל הם מדברים יותר על הארגונים הלא-ממשלתיים שעושים מה שאפשר מהתרומות. זאת לא הדרך לברוח מאחריות. אחת הסיבות להתאבדות בקרב נוער אתיופי הוא הקונפליקט בין ההורים לבין הילדים, בין המסורת לבין המודרניות. מה משרד החינוך, משרד הקליטה ומשרד הרווחה עושים כדי להכשיר את ההורים לקבל את המציאות? אין.

למה אין?

בבוקר התעכבתי כדי לטפל בילד שיושב בבית מאז התחלת שנת הלימודים, אין לו מסגרת. האמא מסתובבת בכל מקום, ואין לה מענה. הוא יושב בבית. 10 ילדים מחטיבות ביניים בבית שמש מסתובבים בבית. מה אתה אומר על זה, עמיהוד?

אני אומר שיש עשרות תוכניות לדרבן פעולה של הורים, גם במשרד החינוך וגם במשרד הקליטה.

אני רוצה להמשיך את דבריי. גם לגבי ילדים ישראלים, לצערי, אין חוק חינוך חובה בכיתה י"א-י"ב. אין דרך לכפות על הורים ועל נערים ונערות להגיע לבית-הספר; ויש רבים שב-י"א י"ב נותנים בעיטה גדולה ולא רוצים ללמוד. זה לא מכיוון שטוב להם בבית-ספר, אני לא רוצה לנקות את המערכת, כי כפי הנראה לא טוב להם שם, והם מצביעים ברגליים – אבל זאת עובדה. אנחנו באמת משתדלים לעשות הכול בעבודת המניעה. חבל שחיים להב לא כאן כדי להגיד מה עושים אחרי שהילדים יוצאים. בין השאר יש לנו קציני ביקור סדיר במקומות שיש בהם הרבה עולים. השתדלנו לקלוט קציני ביקור סדיר מהעדה האתיופית- -

כמה עולי אתיופיה הם קציני ביקור סדיר?

15.

כמה דוברי רוסית יש?

יש קצת פחות קציני ביקור סדיר מעולי חבר העמים מאשר מאתיופיה.

זה בגלל הצרכים בשטח?

במידה רבה אני חושבת שזה בגלל הצרכים בשטח. נדמה לי שהמרחק והמנטליות הם יותר קשים כשמדובר על עולי אתיופיה מאשר על עולי חבר העמים; גם המוטיבציה ללמידה היא יותר גדולה בקרב עולי ברית המועצות, יותר קל לחבר אותם לדברים למרות הקשיים.

יש לנו תוכניות למניעת נשירה; מועדוניות משפטיות טיפוליות בשיתוף משרד העבודה והרווחה, תוכנית מל"א – מרחב למידה אחר, אומ"ץ, מנ"ע – בכל התוכניות האלה למניעת נשירה שיעור הילדים האתיופים הוא שיעור גבוה מאוד לא בגלל החלטה מראש לקחת ילדים עולים, אלא משום שהצוות החינוכי מחליט לקחת את הילדים שנתפסים על-ידי הצוות החינוכי כילדים בסיכון הגדול ביותר, עם הציונים הכי נמוכים, עם היעדרות מבית-הספר, עם מאפיינים סוציאליים קשים בבית וכדומה. לא הפלא ופלא, שיעור הילדים האתיופים בתוכניות שלנו הוא גדול מאוד, מעבר לשיעורם באוכלוסייה.

זה בטח לא פוליטקלי-קורקט להגיד, שלמחלקה לביקור סדיר ולמניעת נשירה במשרד החינוך אין מספיק כסף ומשאבים לטפל בכל הילדים שהם בסיכון לנשירה – ילידי הארץ כמו גם העולים החדשים. על כל ילד שמתקבל למועדונית, נשארים 10 ילדים בחוץ – מכל הגוונים ומכל הצבעים. זה קורה גם לילדים לא יהודים, כמובן, ילדים ערביים וכדומה. כך גם בתוכניות אחרות. יש תוכניות יפות מאוד, לא מספיק. שהכנסת תלחץ.

אני רוצה להביא לידיעתכם נתונים שמופיעים בספר "ילדים עולים בישראל - 2004" שפורסם בידי המשרד לקליטת העלייה והמועצה הלאומית לשלום הילד – אני מבינה שבזמנו זאת הייתה עבודה שעשתה המועצה לשלום הילד עבור משרד הקליטה. לפי הנתונים, הנשירה בכיתות ט' היא 14%, 13%, 17%. הכיתה הקריטית שבה נושרים הכי הרבה היא י"א – 22.4%. זה ירד קצת בתשס"ב ושוב עלה.

ב- 2005 יש ממצאים חדשים, של 25%. אני אעביר אותם בפקס.

לפי מכון ברוקדייל של הג'וינט, עיקר הנשירה היא דווקא בכיתה ט' – 7.5%, אבל תלמיד שנושר באמצע הלימודים המערכת לא סופרת אותו, וכשהוא מגיע לכיתות י"א-י"ב גם אם הוא לא נמצא המערכת לא סופרת אותו בתור מי שנשר כי זה לא חוק חינוך חובה, וכך מגיעים ל- 25, ואפילו ל- 30%.

אנחנו לא עומדים על קוצו של יוד, לכן אני מציעה לתת את הנתונים הנכונים.

כידוע לך, אני לא ממציא לוועדה שום נתון. אני מבקש שיבוא מישהו מהמשרד שעוסק בנושא הזה, ויסביר בדיוק את 5% נשירה כדי שהוועדה תדע שלא נאמרו כאן דברים לא נכונים.

זה קריטי גם מסיבות אחרות, כי אם אנחנו אומדים את מלוא התופעה ואומרים מה בדיוק ממדי התופעה, יש לנו דרך אחרת לפנות למשאבים ולעזרה. אם זה 5% זה מתבטא בהרבה פחות תקציבים, אז בואו נהיה קצת יותר רציניים בעניין הזה, אף אחד לא מנסה ליצור פאניקה. אחרי מערכת הבחירות ראש הממשלה צריך לקבל נתונים אמיתיים וכדאי שכולנו שנדע למה להתייחס כשאנחנו מדברים על סדרי עדיפויות.

אני רק אומר שכדאי לברר את המושג "אחוזי נשירה", כי יכול להיות שמתייחסים למושג הזה בצורה שונה, ולכן המספרים שונים.

ילד שנושר הוא עולם ומלואו, זה חורבן הבית. ילדים שהתחילו במסגרת בית-ספר גם אם הם ילדים חלשים וגם אם יש בו נשירה סמויה הם שייכים לקונצנזוס, וברגע שהם בחוץ זה פשוט חמור מאוד, זאת הרגשת דחייה וניכור, הם נכנסים לדיכאון, המשפחה מרגישה מאוד רע. לא צריך לשכנע אותי מה פירוש ילד נושר.

בכל פעם אנחנו מבקשים מכל הארגונים שעוסקים בעולי אתיופיה, שאומרים שכל-כך הרבה ילדים נושרים – ואני רוצה כל-כך לדאוג לזה – אנא, תנו לנו רשימות של ילדים לפי יישובים, אני מוכנה לבדוק את זה . בחיים לא נתנו לנו.

קציני ביקור סדיר שמיישמים את החוק לא מיישמים באמת על עולי אתיופיה. המחלקה שלך לא מפעילה את החוק גם כלפי ילדים שנמצאים חודש בבית. אף אחד לא מתייחס.

כדי שיתייחסו הם צריכים רשימות.

הם יודעים, מקבלים רשימות.

מתחילת השנה נפתחו 14 תיקים בגין אי קיום חוק חינוך חובה.

רוצה להציג את התפיסה של שפ"י. כל ילד עולה חדש זכאי לקבל התערבות חינוכית טיפולית מניעתית שמותאמת לצרכיו הייחודיים.

איך ההורים יודעים את זה?

אני אדבר על זה.

זה פועל גם כלפי עולה חדש מחבר העמים, ילד עולה חדש מאתיופיה או מכל מדינה אחרת. לכן ביחידה למניעת שימוש בסמים ובאלכוהול כבר שנה שנייה פועל צוות רב-תרבותי, שאני הייתי הראשונה בו, ואני ממשיכה. יש לנו גם נציג אתיופי, והמטרה היא פיתוח תוכניות מניעה שמותאמות למנטליות ולצרכים מיוחדים של ילדים עולים; והמטרה הנוספת היא הכשרת צוותים חינוכיים כי אנחנו לא יכולים להחליף את כל הצוותים החינוכיים שעובדים. נכון ששפ"י יחד עם משרד החינוך והקואליציה למען נוער עולה בסיכון קידמנו קורס להכשרת יועצים חינוכיים בקהילות השונות, אבל אי-אפשר להחליף אלפי אנשים שעובדים עם נוער. לכן הוחלט להכשיר אנשי מקצוע שעובדים עם נוער עולה, ולא תמיד יודעים על הצרכים הייחודיים ועל המנטליות של ילדים עולים.

השנה אנחנו מתחילים בפעילות של הרצאות אצל עמיהוד בקורס של מורים שמלמדים ילדים עולים, מגשרים, מב"סים, קב"סים – כל מיני עובדים ומדריכים בשפ"י במטרה להביא את האפיונים הייחודיים של נוער עולה, את הסיבות להתנהגות הסיכונית. כמו-כן הכנסנו השנה גם התייחסות להבדלים מגדריים. כי להתערב ולטפל בילדים עולים שהם בנים, זה שונה מטיפול בבנות. עד היום הדברים האלה לא עלו, והתברר שיש התערבות אחרת וצריכים להיות מודעים לזה. זה אחד הנושאים שעלו ביום עיון של שפ"י – התנהגות סיכונית, כולל התנהגות סיכונית של נוער עולה מנקודת מבט מגדרית.

אם סטודנטית מחליטה ללכת למכללה להוראה, האם קיים כבר מקצוע איך מטפלים בעולים?

לצערי, לא, ובוודאי לא בלימודים הסדירים לקראת קבלת תעודת הוראה.

אתם הייתם בעניין הזה אם הייתם יכולים.

אנחנו עושים, וישנה כבר התקדמות. באוניברסיטת תל-אביב בלימודי התואר הראשון היה קורס של פרופ' אילנה שועלי; יש כבר תואר שני במכללת לוינסקי בנושא של הוראה לחינוך רב-לשוני; גם במכללת אחווה יש קורסים בנושא הזה. יש פריצות דרך, אבל להגיד שמשרד החינוך תבע את זה כחלק מהקוריקולום – עדיין לא.

דבר נוסף שחשוב להגיד הוא שכל הפעילות של שפ"י מגובה במחקרים שנעשו בארץ, כולל מחקר מקיף שלי שסיימתי לפני כמה חודשים ובמחקרים שנעשו בברית-המועצות. מתברר שלפעמים אנחנו טועים כשאנחנו מנסים להסביר התנהגות של ילדים עולים מברית המועצות דרך התפיסה האמריקנית במחקרים שנעשו בארצות-הברית.

לגבי ההכשרה, יש מצוקה בשטח. למשל, ממש לפני שבוע פנתה אליי ד"ר רבקה לזובסקי ממכללת בית-ברל שעוסקת בהכשרת יועצים חינוכיים בבקשה להעביר שם כמה קורסים וסדנאות לאנשים שבעוד כמה חודשים ייצאו לשטח, בדיוק בנושא הזה. כנראה, המצוקה קיימת, וכל איש חינוך שנכנס לכיתה צריך להיות מודע לתרבות שלו ולרב-תרבותיות בכיתה, אחרת אנחנו לא נצליח להגיע למה שאנחנו רוצים.

רק כדי לסבר את האוזן, במסגרת חטיבות הביניים אנחנו מקיימים ב- 200 חטיבות תוכנית שנקראת שע"ל - הוראת עברית לעולים יותר ותיקים בארץ.

אבל אתה מדבר על הוראת עברית.

הוראת עברית לעולים.

אנחנו מדברים על גישה של מורים לציבור של עולים.

אני יודע. השנה עשינו שדרוג לליווי ולהנחיה של התוכנית הזאת, ו- 7 מכללות בארץ משתתפות בתוכנית, כולל בהוראה רב-תרבותית.

אתמול הייתי בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן ושוחחתי עם פרופ' חיה יצחקי. כבר תקופה מאוד ארוכה אין קתדרה בין-תחומית לנושא טיפול בעלייה.

עושים את זה ברופין בקורסים מן המניין, זה בחיתוליו שם.

בדיוק. הנושא לא מוצג מספיק בפני תורמים לאקדמיה, ולצערי, זה גם לא כל-כך סקסי, משום מה לשם לא מגיעים משאבים.

אם בעוד 20 שנה יהיה פה משבר חברתי והתנגשות בין קבוצות כאלה ואחרות פתאום ייזכרו.

זה נושא שצריך להמשיך להעלות אותו כלובי ציבורי בכלל בחברה.

יש לי שאלה לעמיהוד ולדבורה; התבלבל לי נושא הנשירה. אני מבינה שיש הרבה מאוד תוכניות שמטפלות בנושא הזה, עכשיו אנחנו עוסקים באיסוף נתונים מהשטח ורצינו לפרסם דוח בעוד חודש. השאלה היא עד כמה יש לכם בדיקה של אפקטיביות, והאם במשך השנים אתם רואים ירידה בנתוני הנשירה – לא משנה האם זה 5% או 25%, ועד כמה הקהילה שותפה בתהליך מניעת הנשירה?

אני אשמח להסביר בהרחבה רבה, להפגיש אותך עם היחידה להערכה ומדידה במשרד כדי שהם יגידו לך, כי הם הכינו בסוף השנה שעברה סקר ארצי כדי לראות את המשוב, והייתה להם תחושה ברורה שתהיה השפעה לתוכנית הזאת על צמצום ממדי הנשירה.

משרד הבריאות בבקשה.

אני שומעת על כל מיני בעיות שעולות עם נוער, ואני רוצה להוסיף מהזווית של משרד הבריאות ובתי החולים בעיות שלא הוזכרו כאן: מלבד סמים, גם אלכוהול, אובדנות, הרבה הפסקות היריון, התנהגות מסכנת - -

כמה?

אין לי מספרים כאן.

בקרב נוער עולה?

כן. גם מרכזים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית.

בזה דנו אתמול.

אבל כאן לא שמעתי את זה. יש הרבה מאוד הפסקות היריון, כך שהנושאים של הסיכון הם רחבים יותר.

הסעיף הזה חסוי בספר התקציב.

אתמול במסגרת יום האלימות נגד נשים קיימנו ישיבה מאוד מפורטת בוועדה בנושא עבירות מין, תקיפות מיניות וסיכון לנערות ולנשים. לא היה בזה הבחנה בין נשים לבין נערות, ואולי כדאי לבדוק גם את זה.


לצערי הרב, אף על פי שאני מתכוונת לפנות לראש הממשלה בתור השר הממונה על משרד הרווחה, אני לא מאמינה שכל מה שנפנה אליו אתו במסגרת הכנסת הנוכחית יקבל את כל שימת הלב.

אבל בכל זאת, ניאבק למען הגדלת התקציבים בעיקר במשרד הרווחה, ולקראת הישיבה בכנסת הבאה נרצה לשמוע על סדרי העדיפויות בטיפולים בנושאים האלה. בינתיים גם במסגרת התקציב המקוצץ הנתון אנחנו קוראים ליותר שיתוף פעולה עם הארגונים משום שהם מבצעים חלק גדול מהעבודה. אנחנו נפנה אל ראש הממשלה ולשרת החינוך ונבקש למנות ועדה שתבדוק יותר לעומק את נושא האובדנות.

יש ועדה שגם סגן השר שלנו מינה, היום יש עוד ישיבה.

בנושא של אובדנות עולי אתיופיה?

בנושא האובדנות של עולי אתיופיה אנחנו כבר עובדים הרבה עם נתמר הלל- -

למה אנחנו לא מוזמנים?

אם כך, את לא צריכה לעשות את זה.

איזו ועדה זאת?

זאת ועדה בנושא של טיפול ויצירת קורס לעובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה ולא יוצאי אתיופיה, ניתוח מיומנויות התערבות בנושא של - - -

האם בוועדה הזאת,שאני לא ידעתי על קיומה, יש ייצוג של הקהילות עצמן. כי אם יש פה הרבה מקרי התאבדות בקרב עולי אתיופיה כדאי לערב גם את הקהילה.

נתמר הלל היא עובדת סוציאלית אחראית, היא מנהלת השירות הפסיכו-סוציאלי בעליית הנוער- -

לא נותר לי, אלא להודות לסנ"צ סוזי בן-ברוך. תודה רבה לכולם, תודה רבה לך סוזי.

הישיבה ננעלה ב- 10:25