PAGE
3
ישיבה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט, וועדת המדע והטכנולוגיה

23/11/2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט - מס' 507

וועדת המדע והטכנולוגיה - מס' 145

שהתקיימה ביום רביעי, כ"א במרחשון התשס"ו (23 בנובמבר 2005), בשעה 09:30

ישיבה חגיגית לכבוד פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2005

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר

אברהם פורז – היו"ר

בנימין אלון

ויקטור בריילובסקי

אראלה גולן

גילה פינקלשטיין

יורי שטרן

שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת

שר המדע והטכנולוגיה מתן וילנאי

פרופ' ישראל אומן

פרופ' יעקב כץ – יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך, התרבות והספורט

פרופ' מינה טייכר – המדענית הראשית, משרד המדע והטכנולוגיה

פרופ' מנחם יערי – נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

ד"ר מאיר צדוק – מנכ"ל האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

פרופ' חיים רבינוביץ – רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר יעקב ברגמן – בית הספר למינהל עסקים, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' מיכאל משלר – המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' יעקב ברגמן – המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

מיה בר הלל – המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר עין-יה גורה – המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' בנימין וייס – המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

חנה שמש – מנהלת אדמיניסטרטיבית, המרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר אלה שגב – המחלקה לתעשייה וניהול, הטכניון

בתיה כהן

משה אומן

בני אומן

ד"ר דוד רוזן

עטרת רוזן

הדס רוזן

רעות רוזן

בנימין להמן

אפרת להמן

נגה דויד

יוסי דויד

אור דויד

עידית משה

ליאורה משה

אליאב משה

דנה גיא

יהודית גידלי

ענת לוי

דקלה אברבנאל

ישיבה חגיגית לכבוד פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2005

בוקר טוב לכולם, אני גאה לפתוח ישיבה חגיגית זו לכבודו של פרופ' ישראל אומן, ישיבה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החינוך, בראשות חבר הכנסת פורז. האירוע אמור היה להיות במעמד יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, שנקרא בדחיפות לנשיא המדינה, לנושאים שברומו של עולם. כולכם יודעים ברגעים אלו על מועד התפזרותה של הכנסת. אבל אנחנו מתכבדים בהשתתפותם של שרת החינוך, התרבות והספורט גב' לימור לבנת, ושל שר המדע והטכנולוגיה, עדיין, מר מתן וילנאי.

עוד ארבע שעות.

עיתוי טוב לישיבה.

לוח הישיבות צפוף, כדי שהשרים המכובדים יוכלו להשתתף. עוד נמצאים כאן נשיא האקדמיה הלאומית למדעים פרופ' מנחם יערי, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים פרופ' חיים רבינוביץ' וכולכם, אורחים נכבדים.

ראשית ברצוני לברך אותך, פרופ' אומן, ולחזק את ידך על זכייתך בפרס נובל לכלכלה. זכייתך הסבה למדינה כולה כבוד גדול, והיא הצדעה עולמית למדע הישראלי. מעבר לכבוד, שהוא מבורך כשלעצמו, הישגיך בתחום תורת המשחקים, שעליהם נמצאת ראוי לפרס, תרמו תרומה גדולה למדינות העולם, בייחוד בכל הנוגע למשא ומתן בין עמים ומדינות. תרומה זו היא ללא ספק נצחית.

בפרשת השבוע אנו מתוודעים לחייו ולפועלו של אבי האומה אברהם אבינו, שנקרא "העברי הראשון". שאלה מעניינת היא מדוע נקרא אברהם "עברי", מה מקור הכינוי שאנו משתמשים בו עד היום – "שפה עברית", "עבודה עברית". מסבירים חכמינו זיכרונם לברכה כי אברהם עמד בצד אחד, וכל העולם מן העבר האחר. אברהם, מבשר המונותיאיזם בעולם, מצוי באותה תקופה מעברו האחר של העולם מבחינה תפיסתית, כשעולם שלם חושב אחרת ממנו. שוני זה לא גורם לו לנסות לכפות את האמת שלו על סובביו, אלא גורם לו לפעול ולתפקד בדרכו שלו, כשהסובבים אותו מכירים בו ובאיכותו.

כך גם מדינת ישראל. את מעמדה בעולם אין היא מבססת באמצעות הפגנת כוח, אלא באמצעות שימוש באיכות ההון האנושי שבה. ישנם תחומים שבהם כורח הנסיבות מעמיד אותנו בנקודת פתיחה פחות טובה. מדינת ישראל הצעירה לא נתברכה באוצרות טבע כמו נפט וזהב, אך טמון בה פוטנציאל אדיר, והוא ההון האנושי. הצלחת פרופ' אומן, חתן פרס הנובל הישראלי השמיני, וההד הציבורי שזכייה זו יצרה מוכיחים את הדברים אשר נטענים השכם והערב פה בוועדת המדע והטכנולוגיה, כי בידי המחקר והמדע טמונים כוח והשפעה אדירים בכל הנוגע לעתיד המדינה. זו אינה קלישאה, שכן הוכחה חיה יושבת כאן אתנו.

אומנם זכייתך בפרס נובל לכלכלה וזכיית הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר בפרס נובל לכימיה לפני כשנה גורמת לנו לשמחה ולגאווה, אך אסור לנו לשכוח כי כדי להמשיך ולהגיע להישגים בין-לאומיים נוספים חייבים לשמר את גחלת המדע. עלינו לפעול ולהשקיע משאבים במערכת החינוך, במוסדות להשכלה גבוהה ובמחקר והפיתוח בישראל. זו דרך המלך להבטחת מעמדה של מדינת ישראל בכל התחומים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית. אם לא נחזק את מערכות ההשכלה הגבוהה והמחקר מעמדה של ישראל כמדינה מתקדמת יהיה נתון בסכנה. תופעת בריחת המוחות תגבר, והפוטנציאל האדיר של ההון האנושי בישראל ידעך.

לסיום אני רוצה לברך אותך שוב, פרופ' אומן, בשמי ובשם חברי הוועדה, על ההישגים המרשימים שצברת ועל הכבוד הרב שהסבה לנו הזכייה שלך. יישר כוח גדול. חבר הכנסת אברהם פורז, יושב-ראש ועדת החינוך התרבות והספורט, יפתח אף הוא.

אני מודה מאוד לחברתי ד"ר לאה נס, חברת הכנסת ויושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. על כולנו עוברים ימים סוערים. לא אמנה את רשימת האנשים שנמצאים כאן, כבר מנית אותם, אבל אני רוצה להודות לשר המדע והטכנולוגיה, כתוארו דהיום, ולשרת החינוך, התרבות והספורט, שלמרות הלחץ ששניהם נתונים בו כרגע, הם מצאו לנכון להגיע לכאן.

כאשר קוראים על מחקרים בתחום תורת המשחקים בכלכלה אפשר לחשוב שפרופ' אומן עוסק בלגו או במשחק ילדים אחר. רק כשמתעמקים בעניין הזה מבינים שהדברים הרבה יותר רציניים. בכלל, הכלכלה היא בעיני המנוע העיקרי של החברה האנושית. רוב הסכסוכים בעולם ורוב הצרות שלנו, וגם כל הדברים הטובים, מקורם ברקע כלכלי. אני מוכרח להודות לגבי עצמי שזה אחד מהשטחים שמעניינים אותי יותר. אני חושב שכל התקדמות בתחום הכלכלי וכל עבודה שנעשית שמבהירה לנו איך לפעול נכון יותר, הן צעד בכיוון הנכון.

אפשר לומר שאנחנו גאים בזה שיש לנו כמה זוכי פרס נובל ישראלים, אבל בואו נראה את זה במכלול הרחב יותר. אפשר גם להיות גאים בכך שיש לנו הרבה זוכי פרס נובל יהודיים. לא רק בארץ, גם בחוץ-לארץ, וגם בתקופה שלפני הקמת המדינה, היחס בין מספר מקבלי הפרס הנובלה יהודיים לבין גודלנו כעם הוא בדיספרופורציה חיובית. איננו זקוקים לשום אפליה מתקנת. אין צורך לתת ליהודי פרס נובל רק משום שעד עכשיו היהודים לא קיבלו את הפרס.

אחד הדברים שנגעו מאוד ללבי כשבאו לפרופ' אומן – אתה משתמש גם בשם רוברט?

כאן לא. בחדר הזה לא.

הוא בחר להצטלם דווקא עם הנינה שלו. זה היה משהו אנושי ומרגש מאוד, שמוציא את כולנו מהקטע הקר הזה. ראיתי כמה טקסים של מתן פרס נובל, זה די מכופתר, הטקס בסטוקהולם. אני לא יודע אם תעלה עם הנינה לקבל את הפרס, אבל לפחות הקטע הישראלי, שבו נחשפת עם הנינה ועם כל המשפחה היפה והנפלאה שלך – זה מחמם את הלב. אני גם יודע שאתה אדם ששילם מחיר כבד, כי בנך נפל באחת ממלחמות ישראל.

בכל מקרה, דעותיך הפוליטיות שעלו באותה הזדמנות, ולא קיבלת את הפרס בשל דעותיך הפוליטיות.

זה למרות.

אני לא חושב שהם ידעו בדיוק. גם בלי להיות שותף לדעות האלה, לראות אותך – אדם שעלה לארץ והקים פה משפחה לתפארת, ופעל במשך שנים רבות באקדמיה והגיע לפרס נובל – זה דבר מאוד מעודד.

המילה האחרונה היא לגבי המצב של כולנו מול החינוך כולו ומול ההשכלה הגבוהה. אני חושב שהחברה הישראלית לא נותנת דגש מספיק לתחום החינוך, לא בגיל הרך, לא בבתי הספר היסודיים, לא בחטיבות הביניים – שעומדות להתבטל, לפי דברת – לא בתיכונים ולא במוסדות להשכלה גבוהה. אם בכלל יש לנו הישגים, זה אף על פי שאיננו משקיעים, ולא משום שאנחנו משקיעים. הגיעה העת שנשקיע יותר.

איני רוצה לבקר כעת חלק מעמיתי על כל מיני דברים, שפתאום מגלים את החברה, אבל כשאמרו להם לגעת בשקל אחד בתקציב הביטחון הם עלו על הגג. אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר במחקר, במכללות, באוניברסיטאות. בכל מקרה, לפרופ' אומן מגיעה תודה מכולנו. הרמת לנו את המורל. תודה רבה.

תודה, שרת החינוך, בבקשה.

חתן הפרס, פרופ' אוֹמן, זו ההגייה הנכונה של השם. אומן, בחולם.

העיקר לאיית את זה בסדר.

שר המדע והטכנולוגיה מתן וילנאי, בינתיים, בשעות הקרובות, יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, חברת הכנסת ד"ר לאה נס, חבר הכנסת אברהם פורז, יושב-ראש ועדת החינוך, נשיא האקדמיה הלאומית למדעית, פרופ' מנחם יערי וכמובן מכובדי מהאקדמיה, חברי הכנסת שנמצאים פה, ומי שצופים בנו כרגע בערוץ 99 בשידור ישיר.

לפני מאה שנים נפתח פרק חדש בהיסטוריה היהודית. בסתיו 1905, ממש לפני מאה שנים, פורסם דבר זכייתו של היהודי הראשון בפרס נובל. כשקיבל הכימאי וילהלם פון-באייר את המדליה ואת הפרס, כל עם ישראל עצר את נשימתו. זה היה יום חג מיוחד. מאז אותו יום זכו למעלה מ-160 יהודים נוספים באות הכבוד החשוב ביותר של עולם המדע והרוח. כל אחד מהם זכה להכרה על מצוינות, חשיבה פורצת דרך ותרומה למין האנושי. למעשה כל אחד מהם הדליק משואה של דעת וחוכמה באש התמיד של האומה היהודית. כל אחד מהם חרת את שמו במגילת הנצח של עם הספר.

היום אנחנו כאן בירושלים, חולקים כבוד לזוכה בפרס נובל לשנת 2005, פרופ' אומן. פרופ' אומן, למעשה אתה מהווה חלק חשוב מאוד משרשרת בת אלפי שנים של למדנות ושל חוכמה, שראשיתה בנביאי ישראל, דרך הרמב"ם, וסופה מי ישורנו. אדם שהקדיש חייו לגילוי צפונות נפשו של המין האנושי, יהודי ברמ"ח אבריו ומדען בשס"ה גידיו. פרופ' ישראל אומן, איש מדע מופלא, ששמעו יצא ברחבי העולם, מתמטיקאי בחסד עליון, שייסד אסכולה חדשה בתורת המשחקים, שמסייעת לחקר מצבי עימות, קבלת החלטות. כבר אמר כאן קודם ידידי חבר הכנסת פורז שאפשר לחשוב שמדובר במשחקי לגו, אבל לא כך היא. בנימוקי ועדת פרס נובל העלתה הוועדה על נס את תרומתו, ואני מצטטת "להבנה הרחבה יותר של ההתנהגות הרציונלית".

כידוע, פרופ' אומן יהודי שומר מצוות, אפילו זה לא הצליח לקלקל את ההחלטה להעניק לו פרס נובל, והוא מצליח לשלב בין ערכי הדת לעולם המדע, וזה באמת הדבר המדהים כאן. כולנו קראנו באחד מהמאמרים שהוא אפילו הצליח לרדת לעומקה של סוגיית ירושה תלמודית מסובכת, תוך ראיית ההיגיון המתמטי שעומד ביסודה. כל זאת תוך כדי היותו ציוני בלב ובנפש, הוא עלה ארצה בעיצומה של מערכת קדש, כשהוא מותיר אחריו משרה אקדמית בפרינסטון היוקרתית לטובת יישוב ארץ ישראל ובניית בירתנו.

אמרת קודם, חבר הכנסת פורז, "גם בלי להיות שותף לדעות הפוליטיות". אני חייבת להעיר על זה הערה. לא שמעתי שהשמיעו את ההערה הזאת כאן, לפני שנה, כשפרופ' צ'חנובר ופרופ' הרשקו זכו בפרס נובל. לא שמעתי שאיש שהשמיע אותה. לא אני עצמי. פרופ' פורז, תרשה לי. מה אמרתי? "פרופ' פורז"?

שרת החינוך נתנה לי תואר.

התבלבלתי מרוב פרופסורות. חבר הכנסת פורז, אני הייתי כאן ואתה היית כאן והיו כאן רבים אחרים. איש לא השמיע, לא בחדר הזה ולא במקום אחר, הערה על דעותיהם הפוליטיות של פרופ' צ'חנובר ופרופ' הרשקו, הגם – ותרשה לי לומר – שלפחות אחד משניהם השמיע הערות פוליטיות. איש לא העלה על דעתו אז שיש מקום בכלל ליצור הקשר כלשהו, קשר כלשהו, לעניין הזה.

גם לא ביקשו להחרים אותו.

מי ביקש להחרים אותו?

לא אתה, חלילה, אבל היו מי שאמרו דברים כאלה. אני לא רוצה להפוך זאת לדיון, ובזה אסיים את הערתי ואחזור לטקס החגיגי הזה. לא הייתי מעירה אותה אלמלא הערת את ההערה הזאת. אני מרשה לעצמי להגיד שאני חושבת שהיא לא הייתה במקומה. בזה אסיים, אני מבקשת לא להתייחס לזה כאן, במהלך הטקס. לא הייתי מעירה אותה אלמלא הערת את הערתך, אף על פי שיש בלבי על דברים שנשמעו בעניין הזה. לא הייתי אומרת את זה כאן, אני רוצה לחזור ולומר.

הדברים על פרופ' אומן נאמרו, ולא אחזור עליהם. בכל זאת, אנחנו כחברה במדינת ישראל, מאז קום המדינה, מתמודדים עם אתגרים מבפנים ועם אתגרים מבחוץ. אגב, במסגרת תורת המשחקים אני חושבת שיכולת לסייע מאוד, פרופ' אומן, בכל ההערכות ובכל מה שמתרחש עכשיו על המפה הפוליטית. לא אכנס לזה, כמובן חלילה לי.

זה משחק מסובך מדי.

הוא מתעסק במשחקים מסוג אחר לגמרי. יותר כלכליים.

לאו דווקא. משברים פוליטיים, משברים מדיניים – אני בטוחה שהיית יכול לסייע לנו מאוד גם בעניין הזה, למדינה, לא למפלגה כזאת או אחרת. אני בטוחה שאפשר לבצע הערכות. אבל לא נערב אותך בזה, משום צד פוליטי שהוא. בסך הכול, במדינה יש עכשיו מהומה פוליטית כזאת, בכל הצדדים, שללא ספק ניתן היה להיעזר.

אבל אני אדבר על אתגרים פנימיים דווקא מכיוון אחר, מהכיוון שכולנו דואגים לו – ואמרו זאת גם חברת הכנסת נס וגם חבר הכנסת פורז: עניין החינוך וההשכלה, שכמובן משותף לכולנו. נוהגים לדבר על ההשכלה הגבוהה בהתכנסויות מהסוג הזה, אבל אני רוצה להתחיל דווקא מהצד ההפוך של הפירמידה. כדי להגיע להשכלה גבוהה צריך להתחיל בכך שנוודא שההשכלה ניתנת לילדים כבר מהגיל הרך, על מנת שאפשר יהיה להגיע להשכלה גבוהה. כמובן, לא אכנס לעומק הדברים עכשיו, אבל מחובתנו לוודא זאת. חבר הכנסת פורז, אתקן אותך: דווקא שר הביטחון שאול מופז, בשנה שעברה, נענה לבקשת ראש הממשלה והעביר 500 מיליון ש"ח לתקציב החינוך. צריך לומר זאת לזכותו.

בכל שנה האוצר היה מציע קיצוץ, היה ריב עם שר הביטחון, וראש הממשלה היה מכריע לטובת שר הביטחון.

אתה צודק לחלוטין. בשנה שעברה שר הביטחון שאול מופז נענה והעביר 500 מיליון ש"ח מתקציב הביטחון לתקציב החינוך. זו בדיוק הרפורמה שהתחלתי לבצע במערכת החינוך, למרות כל ההתנגדויות. לא אכנס לכך יותר מזה. הפירמידה הזאת צריכה להיות הפוכה ולהתחיל מלמטה, כדי שבסופו של דבר יהיה אפשר להביא יותר ויותר להשקעה במחקר, בפיתוח, בהשכלה הגבוהה. קודם כול, יש להביא את זה מלמטה. יש צורך ביותר ויותר השקעה בתחום החינוך, אבל השקעה כספית בלבד לא תהיה מספקת. הכסף בלבד לא יספיק אם לא נבצע את הרפורמות והמהפכות הדרושות בתחום החינוך.

כאשר אני מדברת על אתגרים מבחוץ, אני אומר יותר מזה. בכל התקופות העם היהודי נאחז בשלושה עקרונות יסוד, גם בהתמודדות עם אתגרים מבחוץ: אותם ערכי יהדות של כמיהה לציון, מימוש הריבונות בארץ ישראל. הם העניקו לעם היהודי משמעות. תרבות הספר שעליה התבססה היהדות, המחשבה היהודית שהונחלה מדור לדור – ונזכיר כאן את העובדה שבכל הדורות המשפחות, ההורים, האמא היהודייה, תמיד הקפידו לעשות הכול כדי שהילדים יזכו לחינוך בכלל ולחינוך יהודי בפרט. כמובן גם תחושת הסולידריות, האחווה שותפות הגורל – כל אלה היו חלק חשוב מתוך העם היהודי, שמייצג כאן פרופ' אומן בהצלחה חשובה כל כך.

הפלפול בגמרא, הדרש, לא כל שכן הרצון לפענח את הסוד, הם אלו שעומדים בסיס בניית תשתית הטכנולוגיה העילית המפוארת שלנו. עלינו להגביר את השילוב הזה בין ערכים, תרבות ספר, סולידריות, ולחזק את התודעה היהודית, את ההשכלה הכללית, את הדמוקרטיה, לא אחד על חשבון האחר אלא כל אלה יחד.

פרופ' אומן, קראתי שבנך שלמה ז"ל, שנפל במלחמת לבנון, אמר לך לפני 23 שלוש שנים שתזכה בפרס. הוא גם הבטיח לך להביא את ילדיו לטקס. גם רעייתך אסתר ז"ל הייתה בטוחה בזה. למרבה הצער, שניהם לא זכו לשמוע את ההכרזה המרגשת. אז אין בזה פיצוי על האובדן האישי שלך, אבל רבים האנשים שצופים בך בגאווה.

שנים רבות עוד יקראו ישמעו וילמדו את תורתך ואת הגותך. אתה יהודי, ציוני, משלנו, מעפיל אל הפסגה שעליה חולם כל איש מדע בעולם. אלפי תלמידים, עשרות אלפי תלמידים, מאות אלפי תלמידים ותלמידות יראו בך דוגמה אישית וישאפו ללכת בדרך הנפלאה שהתווית. הם ידעו שיש שכר לעמל הזה ולהשקעה הזאת, יש פיצוי לשנים ארוכות של מחקר, של השקעה, של לימוד ויש הצטיינות.

אני בטוחה שבמאה השנים הבאות העם היהודי היושב בציון, וגם בתפוצות, יזכה לעוד מאות פרסי נובל נוספים, שיינתנו במהלך הדורות הבאים. אנחנו נעשה את שאנחנו צריכים לעשות, ונדע שאתה מהווה מגדלור לעוד תלמידים שישקיעו, שיצטיינו ואתה תהווה להם אבן דרך, אות ומופת. תודה.

תודה גברתי השרה, עכשיו נתכבד בכבוד שר המדע והטכנולוגיה, מר מתן וילנאי.

בוקר טוב לפרופ' אומן, שכבוד גדול לנו זכייתו ונוכחותו אתנו כאן היום, לחברת הכנסת ד"ר לאה נס, לחבר הכנסת אברהם פורז, יושבי-ראש הוועדות. שרת החינוך לימור לבנת, חברי הכנסת יורי שטרן, אראלה גולן, ויקטור בריילובסקי, בני אלון וגילה פינקלשטיין, שיושבים אתנו. פרופ' יערי מהאקדמיה למדעים, פרופ' טייכר, המדענית הראשית של משרד המדע, שבשבועות האחרונים זכיתי למנותה, אחרי שלמעלה משנתיים לא היה מדען במשרד, ותכף נדבר על הפער בין דיבורים לבין מעשים אצלנו, שהוא גדול מאוד.

פרופ' אומן, קודם כול, בשיחת טלפון גיליתי שאתה גר בנוף ילדותי, בקצה רחוב בן מימון בפינה של רשב"א. שם גדלתי. זה מייד דיבר אלי.

לא מספיק לקבל פרס נובל, צריך גם לגור במקום הנכון.

בהמשך הרחוב גרו דוד בן-גוריון, ראשי ממשלה בדורות הראשונים,

גם אני גרתי שם, תקופה מסוימת.

בתור סטודנטית בירושלים, זה לא נחשב. פרופ' אומן, מבחינתי אתה מייצג את הישראלי האולטימטיבי: אתה ציוני, לא נולדת כאן, עלית לפה, המוח היהודי שאתה מייצג מביא לנו כבוד – ותכף נדבר מילה על תורת המשחקים, שנחשפתי אליה ממש במקרה – הבן שנפל במלחמת לבנון, זה חלק מהישראליות.

מלחמת שלום הגליל.

מלחמת שלום הגליל. לעומת אחרים, אני הייתי שם. אצלי שרקו הכדורים מסביב, ואני יודע על מה אני מדבר. זה חלק מהישראליות המלאה. תורת המשחקים שבגינה זכית בפרס נובל, נחשפתי אליה בתקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, כשעסקנו בשיקום הצבא. אחד הכלים שנעזרנו בהם היה תורת המשחקים. במילה קצרה אני יכול להגיד: זה מסובך, זה מורכב, זה לא פשוט. יושבים כאן מומחים ממני בתחום, ואני מצדיע לכל מי שיודע לעסוק בתחום ולהפיק ממנו את מה שניתן להפיק.

לי זה יום עצוב, כי בתוך כמה שעות אפסיק להיות שר המדע והטכנולוגיה. משרד המדע, שהוא משרד קטן, קומפקטי, מאוד יעיל, תורם תרומה ניכרת למדע בישראל. לצערי יש פער עצום בין הדיבורים לבין המעשים בהרבה תחומים, גם בתחום הזה. אנחנו יודעים לדבר הרבה ולעשות הרבה פחות. חבל לי שאני נאלץ לעזוב את המשרד ולעצור עשייה של כמה נושאים שהתחלנו להשקיע בהם, והמרכזי שבהם הוא לדאוג לכך שפרופ' אומן לא יהיה האחרון, שיהיה חלק משרשרת ארוכה של מדענים שהגיעו להישגים בזירה הבין-לאומית ויהיו מוכרים בכל פינה ובכל מקום בעולם. פרס נובל הוא ללא ספק אחת מהחשיפות הברורות והמובהקות ביותר בשדה הבין-לאומי.

יש היום אלפי מדענים ישראלים שנמצאים מעבר לים, אלפים רבים נמצאים מעבר לים. מדינת ישראל צריכה לעשות כל שביכולתה על מנת שהאנשים יגיעו לארץ לחיזוקה ולקידומה של המדינה ושל החברה הישראלית. שוב, זה מסוג הדברים שאנחנו אומרים, אבל עושים בו הרבה פחות. יושב כאן פרופ' יערי. אני יודע שהאקדמיה עושה צעדים בעניין הזה, באמצעים העומדים לרשותה. זה אף פעם לא מספיק. במשרד יזמתי תוכנית, ואני מקווה שהיא תצא לפועל, להחזרת מדענים מהשורה הראשונה לארץ. לאפשר להם לעבוד כאן כמדענים, ולא להחזירם ולעשותם לאשים מתוסכלים שלא מצליחים לתרום את המוח ואת היכולות שלהם לחברה הישראלית ולמדע בכלל.

עלה פה עניין תקציב הביטחון על ידי יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט אברהם פורז. אני אומר בצורה ברורה: הביטחון לא נמצא רק בצבא. הוא נמצא בעוד מקומות. צריך להשקיע סכומים ניכרים על מנת לקדם את הנושאים המדעיים, על מנת לקדם את החינוך, על מנת לקדם את החברה. זה לא פחות ביטחון מטנקי מרכבה וממטוסי אף 16 איי. האמינו לי. לא פחות ביטחון, ההיפך הוא הנכון. שוב, אומרים הרבה ועושים ממש בשוליים. צריך לעשות הרבה יותר כמובן, גם בתחום הזה.

אני מודה לכל הנוכחים שהגיעו לכבד את פרופ' אומן לרגל זכייתו. אני מצטער שתוך זמן קצר אעזוב את העשייה הזאת, אבל תמיד, בכל פינה ובכל מקום שאני נמצא בהם, אתרום את כל מה שאני יכול לקידום המדע במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לך. לא ציינת גם שחזרת למשרד פעם נוספת וגם שדרך הוועדה אתה פועל. לנוכח הרצון שלך להשתלם ולהוסיף בענייני המדע, אין לי ספק שתמשיך בזה. נשמע את נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרופ' מנחם יערי.

אני רק יכול לומר שהיית שר מדע יותר ממר בריילובסקי, שהיה יומיים.

הייתי פעמיים, אני כמעט ארבע שנים. אין הרבה שזו תקופת תפקידם כשר.

אין הרבה שנלחמים להיות שר מדע.

תודה. גברתי השרה, אדוני השר, יושבי-ראש הוועדות, חברי הכנסת, עמיתים יקרים, אורחים נכבדים. באנו הנה הבוקר כדי לעשות "מי שברך" לחברי, מורי ורבי ישראל אומן. ברשותכם אני רוצה להסביר כאן בכמה מילים מדוע ישראל אומן הוא מורי ורבי, אף על פי שלא שמעתי אצלו אפילו שיעור אחד. בכל זאת אתה מורי ורבי. אני רוצה לומר כמה מילים על זה, על הצעד המדעי שלטעמי הוא-הוא שמעמיד אותו בשורה של מקבלי פרס נובל.

ישראל אומן, או ג'וני אצלנו, הוא מגדולי הכלכלנים בעולם, חד וחלק. בעצם מבחינתי הוא זכה בפרס נובל הרבה לפני העבודה שלו במשחקים חוזרים, שהיא המצוטטת על ידי ועדת הפרס. בעצם הוא פתר שתי סוגיות בסיסיות ביותר בתורת הכלכלה, שעמדו על הפרק בתוך מכלול של דברים שהכלכלנים התחבטו בהם במשך יותר ממאה שנה. הם באו על פתרונם בעבודתו של ישראל אומן.

באמצע המאה השמונה עשרה היה אדם סמית, שכולנו יודעים שהוא מוחזק כמי שהמציא את הכלכלה, או ייסד את תורת הכלכלה. אדם סמית שאל את השאלה שאנחנו נוטים לקרוא לה "שאלת היד הנעלמה", וזאת השאלה הזאת: בואו נניח שהפרטים במערכת הכלכלית עושים איש איש לטובת עצמו, האם כתוצאה מכל הפעולה האינדיווידואליסטית הזאת של כל אחד בפני עצמו, נגיע למצב שהחברה כולה היא מה שאנחנו קוראים האופטימום, כלומר היא במצב שבה אם קבוצה בתוך החברה תחליט שהיא רוצה לעשות לעצמה טוב יותר, היא אכן תצליח למצב שישפר את מצב חברי אותה קבוצה יותר מאשר הסיטואציה שנוצרת בפעולה של כל אחד לעצמו.

אדם סמית שיער שלהוציא דברים ששרת החינוך מופקדת עליהם, דברים שבהם יש עניין במצרך ציבור וכיוצא באלה – להוציא דברים מסוג זה, אכן פעולת כל פרט בפני עצמו תביא לכך שהחברה כולה תהיה במצב הטוב ביותר. השאלה הזאת נשארה שאלה שתלויה בחללו של העולם הכלכלי במשך 200 שנה. מי שפתר את השאלה הזאת יושב כאן, על יד שרת החינוך, במשפט מתמטי מזהיר שפרסם בשנות השישים, שנקרא משפט האקוויוולנציה, שפתר את כל שאלת "היד הנעלמה" בצורה חדה וסופית, אחת ולתמיד. על זה בלבד הוא ראוי היה כבר אז לפרס נובל. לטעמי, ועדת פרס נובל השתהתה יתר על המידה כשנזכרה לעשות זאת רק היום.

מאה שנה לאחר מכן, וכאן אקצר, כי אני יודע שזמנכם קצר, היה כלכלן מפורסם, שכל תלמיד שנה א' בכלכלה שומע את השאלות שהוא העלה – ויקסל, כלכלן שוודי. הוא שאל את השאלה מהי תחרות. מה זה נקרא תחרות? הרי כלכלנים מדברים כל היום על תחרות, על הגברת התחרות, על תחרות טובה. מהי תחרות? גם השאלה הזאת נשארה תלויה בחללה של הכלכלה במשך מאה שנה. ויקסל פעל בשנות השבעים של המאה התשע עשרה. ישראל אומן פעל בנושא הזה בשנות השישים של המאה העשרים. ושוב, הוא זה שפתר את הבעיה הזאת בצורה מדויקת, לטעמי גאונית. הוא הראה שכלכלה זה מצב שבו כל פרט קטן מאוד יחסית למערכת כולה, ואידך זיל גמור.

ולכן ג'וני אומן הוא מורי ורבי, הוא יישאר תמיד מורי ורבי, ולכבוד רב הוא לי להיות כאן היום ולהגיד לך תודה, ולהגיד לך יישר כוח על כל מה שעשית. ברכת כולנו ואהבת כולנו על זכייתך בפרס נובל. תודה.

תודה גם על המילים המפורטות וגם החמות. נשמע את רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' חיים רבינוביץ.

קודם כול ברכות לג'וני. תודה לוועדה בכנסת שהתכנסה לכבודו של ג'וני ולכבודה של האקדמיה הישראלית. אני חושב שג'וני הוא הראשון שיגיד את זה. אני לא כלכלן, ואני לא יודע להסביר את מה שעשה ג'וני, אבל אנחנו צריכים לזכור שג'וני הוא גם תוצר. הוא לא רק עושה, הוא גם תוצר של מערכת שנבנתה במשך הרבה שנים. למעשה היא החלה לפני 80 שנה, עוד לפני קודם המדינה. היא הכשירה הרבה מאוד אנשים שבקצה הפירמידה רואים את ג'וני, ולפני ארבע שנים ראינו את פרופ' כהנמן, גם בתחום הכלכלה, ולפני שנה את הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר בתחום הרפואה, אני לא יודע למה הם קיבלו פרס לכימיה.

המערכת בנויה נדבך על נדבך, כפי שאמרה שרת החינוך. טוב שמתחילים מלמטה, אבל לא צריך לשכוח את מה שלמעלה. בלי הראש לא יקרה הרבה. לצערי דווקא ביום השמח הזה צריך להזכיר שמתקציבי ההשכלה הגבוהה חתכה המערכת הישראלית כמיליארד ש"ח, דבר שהוא בניגוד לכל מה שקורה היום בכל מיני מקומות אחרים. למשל, מדינת גרמניה החליטה לקדם את המדע הגרמני, להשקיע 700 מיליון יורו בשנה בשבע אוניברסיטאות מובילות. באנגליה מתעשתים ממה שנעשה בתקופה התאצ'רית. בארצות-הברית הולכים למערכת שונה. כפי שאמר חבר הכנסת פורז, שהמנוע של הכלכלה הישראלית ושל החיים בישראל הוא המדע. אין לנו הרבה משאבים אחרים.

ג'וני הוא אחד מהמנועים האלה. יש לנו הרבה כאלה. תעזרו לנו ונעזור לעצמנו. ברכות, ג'וני, ובהצלחה.

תודה רבה. נשמע את חברי הכנסת שרוצים לברך ולהתייחס.

אנא בקיצור.

קודם כול, זה אחד האירועים המרגשים ביותר שלי בשלוש השנים שאני כאן. זה שילוב של איש אמונה ומדען, שילוב של משחק עם פלפול תלמודי, שני תחומים כל כך מרתקים ומעניינים. השילוב בהחלט יוצר ייחודיות. פרופ' אומן אומר שחשוב שהאדם יעסוק בנושאים שהוא אוהב, שיתרום במקום שהוא הכי טוב בו, שיקשיב לנטיות לבו ויעסוק בדברים שהוא אוהב. 32 שנים עסקתי בדברים שאני אוהבת. בשלוש השנים האחרונות אני עוסקת בדברים שאני פחות אוהבת, אבל כפי הנראה גם הם חיוניים. אני מסכימה אתו בזה.

אז את לא מתמודדת לכנסת הבאה? כל כך שנאת את זה.

לא אמרתי ששנאתי. אני פחות אוהבת. שרת החינוך יושבת כאן, והיא בטח מבינה את זה מאוד, כי היא נמצאת בתחום.

קודם כול, אני רוצה להודות ולמסור ברכות לפרופ' אומן, שתורם להתקדמות המדעית העצומה של מדינת ישראל, והמחקרים שלו זכו להכרה בין-לאומית. הוא גם משמש לנו דוגמה לאדם שיוצא לגמלאות ומתחיל חיים חדשים, בסדר יומי קבוע ומעניין ומרתק. אהבתי מאוד שהוא אמר שהצפייה בטלוויזיה היא בזבוז זמן, הסכמתי אתו בהרבה נושאים. בעיקר פרופ' אומן אומר שאדם שלומד את התחום שלו ומתמחה בו צריך להבין בתחומים נוספים ובמהלך החיים הוא פוגש בתחומים נוספים ומעורב בנושאים נוספים.

אני מאחלת לפרופ' אומן לזכות בעוד שנים רבות של פעילות, אני מחזקת את ידיו שירבה פעלים. הרבה נחת מהילדים. הכי אהבתי את התמונה עם כל הנכדים. מאוד נהניתי.

תודה רבה. חבר הכנסת יורי שטרן.

תודה רבה. כששמענו על הזכייה לבנו התמלא בגאווה, אני מניח שאצל כולנו. פניתי מייד במכתב ליושב-ראש הכנסת וביקשתי לעשות קבלת פנים של הכנסת כולה. לצערי זה לא יצא. לדעתי מן הראוי היה לנו לחגוג אירועים כאלה ברמה כזאת.

היושב-ראש היה אמור להיות כאן.

הצעתי גם מתכונת של הכנסת כולה. על כל פנים, אני מבין שאני מבין חברי הכנסת הבודדים שכן למדו את תורת המשחקים ויודע במה מדובר.

גם אני.

כן, הסתכלתי על ויקטור. אפילו המורה שלי מר וקסברג עלה לישראל בתחילת שנות השבעים ועבד בתעשייה האווירית, כי לא היה כל כך שימוש בידע שלו באקדמיה באותן השנים.

כמדינה אנחנו מוכיחים שהמוח היהודי חזק מאוד, כי אם עם הביורוקרטיה והפרובינציאליות בגישה והתקציבים העלובים שניתנים למדע יש לנו הישגים כאלה, למרות הכול, הרי שהיכולת היהודית מוכיחה את עצמה, אפילו במדינה היהודית. אני לא בטוח שזה יהיה להרבה זמן. בסך הכול ההישגים של העם היהודי לא היו בכל התקופות. אני מדבר על הישגים אינטלקטואליים בעלי ערך אוניברסלי. הם לא היו בכל התקופות ובכל המקומות. אנחנו חיים מתוצאה של מפגש נדיר בין תרגולים של מאות ואלפי שנים – החינוך היהודי המסורתי – לבין האמנציפציה והמהפכה הטכנולוגית. באמת נוצרה תופעה בלתי רגילה. לא בטוח שהיא גנטית, ובוודאי לא בטוח שזה ימשיך לשרת אותנו בכל תנאי, אם לא נדאג לעתידנו בעצמנו.

כאן יש לנו כמה סכנות. אחת כבר צוינה כאן לא פעם ולא פעמיים, העניין של תת-תקצוב. אני חושב שבגלגול הקודם של השר וילנאי בתור שר המדע והתרבות הוא ניסה, ואני ניסיתי, באמצעות חקיקה, לקבע את זכותם של שני הענפים האלה, המדע והתרבות, לקבל את שלהם מתקציב המדינה ולא להיות נתונים בכל פעם לקיצוצים אחרים. התופעה השנייה היא תופעה פנימית יותר, בתוך האקדמיה, שלדעתי יש בה יותר מדי סגירות, ויותר מדי דברים הופכים לנסיכות של איש אחד. ויש הפרובינציאליות, של לא תמיד נותנת צ'אנס לדברים חדשים ולדברים מעניינים שהם של אנשים שבאים מבחוץ – בעלייה, בדרכים אחרות.

כאן הייתי בונה מעל עצמנו ועדות של מדענים יהודים דגולים מכל העולם, שאין להם שום שייכות לשם חמולה בתוך העולם המדעי והעולם התרבותי שלנו. אולי על ידי מהלך כזה, די מלאכותי, אפשר יהיה להבהיר שאנחנו תמיד בוחרים בטוב ביותר ומשקיעים במעניין ובחשוב ביותר. וכמובן ברכות.

השרה ביקשה שלא, אבל זה בלתי אפשרי. אנשים, כולל ישראלים באקדמיה הישראלית, התחילו להחתים עצומה שקוראת לוועדת פרס נובל לקחת את הפרס מפרופ' אומן כי הוא לא בדעותיהם. האנשים האלה, שרואים עצמם ליברלים גדולים, עושים את המעשה הכי אנטי ליברלי שרק אפשר לתאר, ואני רוצה שנגנה את התופעה הזאת, המגעילה.

יש מקרים שבהם עדיף לסמוך על הגויים.

גם הגויים שותפים שם, שונאי ישראל, וגם חומסקי כמובן, ועוד כמה.

אני חושב שזה כבוד גדול לכולם לשבת פה ולברך את פרופ' אומן. שמעתי משהו על הישגים בתחום הכלכלה, ואני חושב שאלו דברים בסיסים וחשובים ביותר במדע הכלכלה. אחרי ששמעתי את הנאום שלך החלטתי שאני צריך לשבת בבית וללמוד משהו מזה. אני לא מכיר את העבודות של פרופ' אומן בתחום תורת המשחקים, אני יודע רק דברים בסיסיים בתחום הזה, אבל אני צריך לומר שהוא בר מזל שהוא לא צריך מעבדה עם מכשירים יקרים ודברים כאלה. כי מעבדה מסוג כזה, זה פשוט דבר בלתי אפשרי במצב שלנו בישראל, במצב הכלכלי, כאשר יש קיצוץ גדול בהשקעות באוניברסיטאות ובמדע.

כל שנה אנחנו מדברים פה על הצורך להשקיע עוד במדע, להחזיר מדענים שלנו שעושים פוסט דוקטורט באמריקה ובמקומות אחרים. אבל אני לא רואה שבמציאות יש התקדמות בתחום הזה.

לסיום אני רוצה לברך שוב את פרופ' אומן, ולחשוב שאולי בשנה הבאה יהיו עוד חתנים של פרס נובל כאן.

וכלות.

גם כלות, אתה צודק. צריך להגיע לכלות. ושוב ברכה.

תודה רבה. חברת הכנסת אראלה גולן.

אני גאה מאוד להיות במעמד הזה, כשבאמצע מאבקים פוליטיים סוף-סוף מפנים רגע וכולנו, כבודדים, כחברה וכמדינה באים להגיד לך תודות וברכות. אני חושבת שמגיעות לך כל התודות והברכות. ולכולנו, גם כמדינה, מגיע להגיע לרגעים כאלה. וכפי שאמר שר המדע והטכנולוגיה, ראוי ונכון שנפנה זמן ומשאבים למען מדינה טובה יותר. מלבד זה אני מבינה שמגיע לך מזל טוב נוסף, אבל לא אוסיף.

הייתה הדלפה.

נשמע את פרופ' מינה טייכר.

כבוד שר המדע והטכנולוגיה, לא תמיד תהיה שר המדע, אבל תמיד תהיה השר מינה אותי, שרת החינוך והתרבות, השרה שאמונה על הפירמידה, על חלקה הגדול, ישרה או הפוכה, חברי הכנסת וישבי-ראש ועדת המדע והחינוך, שעזרו לנו לכבד את פרופ', יושב-ראש האקדמיה למדעים שעזר לנו לעשות פופוליסטיקה שכולנו נבין עד כמה זה חשוב, חברי כנסת נכבדים ועמיתים נכבדים.

המאורע המרגש הזה של זכייה בפרס נובל והכבוד שהנחלת לכל מדינת ישראל עם הזכייה הזאת מזכירים לכולם שעל מנת לשמר את ההישגים האלה צריך להגדיל את התקציבים. כולם זכרו להגיד את זה. אני מקווה שזה יהיה רמז. אולי עם התרגשות ממדע מצבו במדינה יעלה. יש דבר אחד שצריכים לזכור ברגע זה, יחד עם שמירת התקציבים, והוא שמירת המחשבה החופשית. אין מדע שיבוא על ידי הכוונה, אין תגליות שבאות על ידי הכוונה. לעולם אי-אפשר לדעת איך יתפתח המדע. אני בטוחה במאה אחוז שפרופ' אומן לא חשב איך הוא יתרום לכלכלה העולמית בזמן שחשב על התגליות שלו. המוטיבציה העיקרית של מדענים היא הסקרנות שלהם, ואסור לדכא את הסקרנות הזאת. חלק גדול מהתגליות התחילו בצורה כזאת, מסקרנות ולא מכוונה. אילו ניסו לדכא את הלוגיקה של המתמטיקה, טורינג לא היה ממציא את מכונת טורינג, שאחר כך הייתה למחשב. אפילו בגילוי אמריקה הייתה סקרנות ולא החלטה מכוונת.

למה, רצו להגיע להודו.

היה יעד,

גם התגלית של הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר בשנה שעברה, אילו הלכו לפי מדע מכוון – באותה תקופה פירוק חלבונים כלל לא נחשב נושא חשוב. אם הם היו הולכים לפי מה שמודרני באותו זמן או לפי מה שהסוכנויות היו מממנות, גם הם לא היו מגיעים לזה. לפני 300 שנה בנו את אוניברסיטת גוטינגהם לראשונה, זו הייתה אוניברסיטה קטנה בעיר שדה. שאלו איך יתחרו באוניברסיטאות הגדולות בכל הערים הגדולות. אמרו שייתנו שלושה דברים כדי למשוך את המדענים. ראשית אמרו: בית לכל מדען. ביקרתי באחד הבתים העתיקים היפים האלה, ויש שם גם חדרים לדוקטורנטים, שגרים בבית המדען. זה גם מסביר למה כל כך הרבה בנות של הפרופסורים התחתנו עם סטודנטים שלהם. בבתים יש גם חדרים להרצאות לקהל הרחב, ומקום נקי למחשבה. שנית, הם דיברו על חופש דת. אז לא דיברו על חופש בין דתות אלא בין פלגים שונים בנצרות. שלישית, חופש אקדמי, שהיה דבר מיוחד והביא את גוטינגהם למה שהוא היום.

אנחנו בסכנה שהחופש האקדמי ילך, ובסכנה שהאנשים ישאלו: בשביל מה אתה עושה את זה? אסור לשאול את זה. יש לתת למדענים לעשות את העבודה שלהם. בסופו של דבר יש גם תגליות. אם כל הזמן רק חושבים איך לעשות מדע שימושי, בסוף לא יהיה מדע שאפשר לעשותו לשימושי.

אני מאוד מודה לך על הכבוד שהנחלת לנו, זה מרגש אותי גם כמתמטיקאית וגם כאזרחית של מדינת ישראל, תמשיך לכבד אותנו.

תודה רבה. לפני שנתכבד ונשמע את דבריו של זוכה פרס הנובל פרופ' ישראל אומן, אנחנו רוצים להעניק לו שי מיושב-ראש הכנסת, שי צנוע מאוד, שאולי מגמד את ההערכה הרבה אבל יש בו סמליות. דיברו פה על הפירמידה, אם היא הפוכה או הישרה. כעת הגיעו לכאן תלמידים, שהם שרשרת חשובה בפירמידה הזאת, תלמידי המכינה של גבעת שמואל. לגילוי נאות, גם הבן שלי שם, בכיתה ז'. הם רוצים להיות שותפים.

פרופ' אומן, אני נותן לך את המדליה. זו מין תעודת הוקרה מטעם הכנסת. יושב-ראש הכנסת היה אמור לתת אותה לך, לא אני. לצערנו, חוץ מהמדליה אין בזה שום ערך כספי, להבדיל מפרס נובל.

יש לזה ערך חינוכי ורגשי.

אלחץ את ידך, זה חלק מהטקס. בהצלחה.

זו מדליה עם תמונה של משכן הכנסת וכתוב "הכנסת", גם בלועזית. זו מדליית ארד, קופסה מעץ זית. כתוב: "לפרופ' ישראל אומן בברכה ובהוקרה, ראובן (רובי) ריבלין, ירושלים, תשס"ו, יושב-ראש הכנסת". יש הסמל של מדינת ישראל.

יש ירושלים מהצד השני.

לכל מטבע יש שני צדדים.

זה חשוב. אסור לנו לשכוח את זה. תודה רבה. אני מאוד נרגש.

לא הכנתי דברים, לא ידעתי שעלי לדבר כאן, אז לא הכנתי דבר. תוך כדי זה שדיברו כאן באו לי הערות כאן ושם. חלק מהן צעקתי באמצע וחלק מהן הן תגובות שאגיד כאן.

קודם כול, תודה רבה על המעמד המרגש הזה, אני חושב שהכנסת צריכה להיות הגוף העליון והקובע והחשוב ביותר במדינה. יש על זה חילוקי דעות, כנראה, אבל אני בעד זה שהכנסת תהיה הגוף העליון במדינה. הוא צריך להיות הכי גבוה. הבנתי שכשבנו את בית המשפט העליון התורמים עמדו על כך שהוא יהיה על מפלס גבוה יותר מהכנסת. על זה אני חולק.

גם מגדל ימק"א גבוה יותר, זה לא אומר כלום.

ובאמת עשו את זה. אני חולק על המחשבה הזאת.

מה שיותר גבוה ייפגע מברק.

הכנסת צריכה להיות במקום הגבוה ביותר. אני מאוד מתרגש מהמעמד הזה, שהוא דווקא מטעם הכנסת, שהיא הזרוע הישירה של העם בדמוקרטיה. לא צריך להיות שום דבר גבוה מהכנסת. אני מאוד מתרגש מזה.

התרגשתי גם מהאמירה שהפרס הוא קודם כול הצדעה למדע הישראלי. זה נכון. כך אני רואה את זה. העבודה המדעית היא אף פעם לא משהו של יחיד. פרס נובל זה משהו יפה, בסך הכול. זה משהו יפה משום שאנשים מתרגשים מזה. יש כאן ישיבה של ועדת הכנסת, וזה ממקד את תשומת הלב במדע. כך צריך לראות את זה. יש כאן סימבול אחד שקוראים לו ישראל, ג'וני, אבל למעשה הוא סימבול לכל המדע הישראלי ולמדע בעולם.

זו הצדעה לא רק למדע הישראלי, אלא גם לתורת המשחקים. זו הפעם השמינית שנותנים פרס נובל לישראלי, וזו הפעם השלישית שנותנים פרס נובל לנושא של תורת המשחקים. אני חושב שזו הצדעה יפה לנושא הזה.

שוב, כדי למקד את ההתעניינות, אני רוצה לציין במיוחד שני מדענים שיושבים כאן בחדר, שבמידה רבה העבודה שלי מתבססת על העבודה שלהם. האחד הוא פרופ' מיכאל משלר, שעבודה משותפת שלנו צוינה במפורש כאחת מהעבודות העיקריות בנימוקים של ועדת הפרס. יש מישהו אחר שיושב על ידו, והעבודות שלו לא צוינו במפורש בוועדת הפרס, אבל זה אדם שהשפיע עלי השפעה עצומה במשך כל השנים, ובאמת אני יכול לקרוא לו מורי ורבי, וזה פרופ' בנימין וייס, שהוא חברותא שלי 20-25 שנה. אנחנו לומדים כל שבוע, חוץ מבשבועות שלקראת פרס נובל. כמעט כל שבוע יש לנו שיעור קבוע בגמרא. הוא ממש מורי ורבי. ויש לנו גם עבודה מתמטיקת משותפת. אני רוצה לציין גם אותו. לציין גם את שני אלה כנציגים של המדע הישראלי. אני רוצה להודות לשניהם מאוד.

מעבר לזה, אני רוצה להתייחס למה שאמר פרופ' מנחם יערי, גם כן מורי ורבי, ידידי. הוא ציין שתרמתי תרומה חשובה לפתרון בעיה עתיקה. אני מוכן להודות שזה נכון, אבל זה לא שהייתה בעיה בלתי פתורה מאות בשנים והנה בא ג'וני אומן ופתר. כמו בכל עבודה מדעית, זה התבסס על עבודות של הרבה אחרים, זה התבסס על עבודה של אנגלי מלפני מאה שנה שקראו לו אדג'וור, על עבודה של מרטין שוביק, אחד מחשובי החוקרים בתורת המשחקים, אחר כך באו ז'ראר דברה, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1984, אתו בא הרברט סקרף, ידיד טוב שלי. הוא היה כאן בימים שלפני מלחמת ששת הימים, בשבועות שלפני כן. כשנפרדנו היה ברור לשנינו שיכול מאוד להיות שלא נראה זה את זה לעולם. הוא עזב שבועיים לפני מלחמת ששת הימים.

על העבודה של כל אלה התבססה העבודה שלי, וגם העבודה שצוינה בנימוקים של ועדת פרס נובל, למעשה כל המדע הוא פירמידה, או זה רצף של עבודות. כל אחד תורם את חלקו. אני שמח שציינו דווקא אותי, אבל זו בהחלט עבודה משותפת של כולם.

דובר כאן על החזרת אנשים לארץ, על מתן תמריצים כדי שהם יישארו בארץ. כל הדברים האלה מאוד מאוד חשובים, התקציבים המוגדלים למדע להשכלה גבוהה, הדברים האלה מאוד חשובים. אבל יש דבר אחד יותר חשוב. פעם פנתה אלי מדענית, קולגה, יהודייה. היא חיפשה עבודה, לא הייתה מרוצה במקום העבודה שלה בארצות-הברית, ומשום מה היא רצתה לעבור לאוניברסיטה אחרת. היא שאלה אם יש אפשרות לבוא לאוניברסיטה העברית. אמרתי לה: את מדענית מצוינת, אני חושב שלא תהיה בעיה בשבילך לקבל עבודה במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. אבל לפני שאת מחפשת כאן עבודה ולפני שאת מתעניינת באוניברסיטה העברית, את צריכה לשאול את עצמך אם את רוצה לחיות בארץ. כאן החיים הם קשים, בלי שום קשר למדע, בלי שום קשר לעבודה. צריך לרצות לחיות כאן, קודם כול. אם אתה לא רוצה לחיות כאן, שום תקציבים לא יעזרו. ואם הם יעזרו, בשביל זה לא באים הנה. קודם כול צריך לרצות לחיות כאן. ואז, גם אם אין לך וילה מפוארת או מה שזה יהיה, גם אם אתה צריך לחיות על רמה נמוכה קצת יותר מבחוץ-לארץ, אתה תבוא. זה הדבר הראשון. אחר כך באים המשכורת והתנאים. זה מה שרציתי להגיד .

בסוף היא הגיעה?

היא לא הגיעה. באמת לא הגיעה. הרתעתי אותה, נכון. אמרתי את זה כמו שזה. אני אוהב להגיד את האמת. זו חולשה. באמת הייתי רוצה שזה יהיה אחרת, כדי להאדיר את כוחה של המחלקה לכלכלה באוניברסיטה, היא באמת הייתה משהו מצוין. אבל אמרתי לה: גברתי, קודם כול, את רוצה לחיות כאן או לא? והיא החליטה, היא אמרה: ג'וני, אתה צודק, לא כדאי.

שוב, אני רוצה להודות לכולם כאן לכל המכובדים שהזמינו אותי, ולא אנקוב בכל השמות, כי זה יהיה ארוך מאוד, יותר ממה שאמרתי עד עכשיו. תודה לכולם, לחברי הכנסת, לשרים, לידידי ולמשפחתי שבאו לכאן. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו שוב רוצים להודות, לברך, לחזק אותך, למרות הסיפור האחרון לא נאשים אותך בהברחת מוחות – כי אנחנו עסוקים במלחמה נגד בריחת המוחות, ושר המדע והטכנולוגיה רצה להתחיל פרויקט שישיב אלפי מוחות של ישראלים ברחבי העולם. אנחנו מאוד מודים לך על שבחרת להישאר פה, לעשות את המחקר פה ולתרום את התרומה הגדולה. אני רוצה להודות לכל האורחים הנכבדים, שרת החינוך, שר המדע והטכנולוגיה – אולי נישאר עוד ונוכל לקרוא לך שר המדע.

זה כבר לא ישנה.

אני מודה לחבר הכנסת פורז, לכל חברי הכנסת. שוב, אני אומרת בשמו של היושב-ראש שהוא רצה לכבד את המעמד, אך נקרא בבהילות לנשיא המדינה. אני מקווה שיהיו בשורות טובות. אני מקווה שכנסת ישראל תזכה לברך בכל שנה. אני זכיתי לארח שלושה חתני פרס נובל בשנה אחת, זה בהחלט הישג. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.