כנסת פתוחה

PAGE
1
הוועדה לענייני ביקורת המדינה

28.11.2005

הכנסת השש-עשרה

מושב רביעי





נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 237

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, כ"ו בחשוון תשס"ו, 28 בנובמבר 2005, שעה 09:30

הגנת מלונות באיזור ים המלח מפני הצפה –

דוח 53ב' של מבקר המדינה, עמ' 761 – ישיבת מעקב ובקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא מחדל הממשלה בטיפול בים המלח בעקבות פרסום דוח מומחים

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר

זבולון אורלב

יצחק וקנין

רן כהן

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס



שלומית לביא – עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד

צבי ורטיקובסקי – סמנכ"ל, מנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

ריקרדו לסטרל – מנהל בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה

מנחם גוטרייך – מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

דוד ברדע – מנהל ביקורת בכיר, משרד מבקר המדינה

יעקב שטראוס – סגן ממונה בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה

אלי כהן – מנכ"ל משרד התיירות

דוד אסולין – יועץ מנכ"ל משרד התיירות

עובד קדמי – יועץ משפטי, משרד התיירות

אמיר הלוי – משרד התיירות

אורי דולב – משרד התיירות

יורם חורבה – משרד התיירות

דוד אסולין – משרד התיירות

ויקטור אלברנס – משרד התיירות

דיויד מינגלגרין – משרד התיירות

איילת רוזן – מבקרת פנים, המשרד לאיכות הסביבה

גלית כהן – ר' תחום מדיניות סביבתית, המשרד לאיכות הסביבה

רותם אשכנזי – המשרד לאיכות הסביבה

ולדימיר מירובסקי – המשרד לתשתיות לאומיות

סופי זמקוב – המשרד לתשתיות לאומיות

נחמיה קין – החשב הכללי, משרד האוצר

חיים פרננדס – אגף התקציבים, משרד האוצר

אלי פוזינצקי – מרכז אגף תיאום ובקרה, משרד ראש הממשלה

דוד דשן-דויטש – אגף תכנון ופיתוח, מנהל מקרקעי ישראל

יוסף יחיאלי – מרכז נושא ים המלח, המכון הגיאולוגי

חנן ברנשטיין – מנכ"ל החברה לפיתוח חוף ים המלח

דב ליטבינוף – ראש המועצה האיזורית תמר

אבי רותם – מהנדס המועצה האיזורית תמר

עו"ד אבנר ברק – יועץ משפטי, מועצה איזורית תמר

עו"ד ורד שאלתיאל – יועצת משפטית – מועצה איזורית תמר

מנחם צין – סמנכ"ל בכיר לתפעול, חברת מפעלי ים המלח בע"מ

עו"ד עדי קפלן – חברת מפעלי ים המלח בע"מ

נועם גולדשטיין – מנהל אגף תפקידים מיוחדים, מפעלי ים המלח

אלי גולדשמידט – חברת מפעלי ים המלח בע"מ

אודי זיכרמן – נשיא התאחדות מלונות ים המלח

עו"ד יגאל קווה – התאחדות מלונות ים המלח

אוריאל אהרונוב – מהנדס המועצה איזורית מגילות ים המלח

והוועדה המקומית לתכנון ובנייה

יהודה דרורי – עיתונאי

חנה פריידין

הילה לוי

הגנת מלונות באיזור ים המלח מפני הצפה – דוח 53ב' של מבקר המדינה, עמ' 761 – ישיבת מעקב ובקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא מחדל הממשלה

בטיפול בים המלח בעקבות פרסום דוח מומחים

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. קיבלתי הרבה מאד חומר לקראת הישיבה הזאת וכנראה שיש לזה סיבה. אנחנו עוסקים היום בנושא כאוב, עתיד ים המלח ולא עברו. יש כאן ספרי הסטוריה על התנהלות הממשלה ביחס לים המלח, אבל אנחנו מדברים כרגע על עתיד ים המלח. אני מודה לכל מי שטרח ובא לישיבה הזאת ואני מתנצלת בפני כל מי שבא לישיבת כנסת כלשהי לדון בנושא זה פעמים רבות כל כך. אני אומרת את זה משום שאני נמצאת כאן במשכן פחות משלוש שנים וזאת הישיבה הרביעית או החמישית שאני עוסקת בנושא והייתי בעוד שניים-שלושה סיורים, אחד בכובעי כיושבת ראש ועדת מדע וטכנולוגיה, אחר כך כחברה בוועדת הכלכלה ועכשיו בוועדה לביקורת המדינה.

לא בכדי הנושא הגיע לפתחו של מבקר המדינה מכיוון שהשתלשלות האירועים מראה שיש כאן מחדל אדיר של ממשלת ישראל. חברי, חבר הכנסת זבולון אורלב, אני חושבת שזה בדיוק הזמן שבו צריכים לדרוש הטלת אחריות אישית גם על מחדלים, לא רק על שחיתויות. המחדל הנוכחי כל כך גדול והגזל כל כך גדול, כך שאני חושבת שהגיע הזמן לשים אצבע מאשימה על גורם מסוים, על אדם אחד או על מספר אנשים ולומר שהם אשמים. המחדל הוא רב תחומי ואני אתחיל מהגלובלי. זהו מקום שאין שני לו בכדור הארץ, זאת אחריות בפני עצמה כלפי המקום הכי נמוך בעולם. נתנו לנו למשמרת מקום ייחודי, איכותי ואנחנו מזלזלים בתפקיד שניתן לנו.

אנשים מתפרנסים מהים הזה, יש חקלאים, יש יישובים, יש מפעלים, יש בתי מלון שמביאים הרבה כסף למדינת ישראל. אתם יודעים טוב מאד שקשה לחיות שם, חם שם, לא קל שם ולכן אין שם אוכלוסיה צפופה כפי שיש במקומות אחרים. לכן צריך להעריך את האנשים שטרחו והלכו לגור שם, זאת ציונות בפני עצמה. כשאני מסתכלת על כל מה שאנחנו עושים ושואלת למה לא מטפלים בנושא הזה כפי שהמציאות מחייבת, אין לי תשובה. אם יבוא מישהו ויאמר שיותר חשוב לתת לתושבי מדינת ישראל מים לחיות מאשר להציל את ים המלח אני אומר שאלה שטויות, משום שחוסר המים בים המלח הוא לא משמיים. נכון, השמיים עזרו, אבל זהו פרי מדיניות של מדינת ישראל לדורותיה על כל ממשלותיה. אי אפשר לומר – לא ידענו, כי לפי כל הפרוטוקולים מתריעים על זה כבר כל כך הרבה שנים, עשרות שנים, ובכל זאת בנו שם מפעלים ונתנו להם זכיון – זה נושא לדיון אחר – ובנו שם בתי מלון. מי נתן להם אישור להקים שם בתי מלון? לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין מה הם תנאי השטח. מי שנתן זכיון ולא פתר את הבעיות ומי שנתן אישור לבנות מלון ולא פתר בעיות, אחראי למחדל. הוא גם יהיה האחראי אם, חס וחלילה, יקרה אסון, ואסון יקרה, זה ברור.

לפני שנתיים אמרתי בערך את המשפטים האלה גם בשטח וגם בוועדות השונות ואני מבטיחה לכם ששום דבר לא ישתנה בשנה הקרובה. זאת אחריות של המשרד לאיכות הסביבה, בין השאר, וודאי אחריות של משרד התיירות, שהמלונות נמצאים באחריותו וודאי אחריות של משרד התעשיה וודאי אחריות של מי שאחראי על מנהל מקרקעי ישראל וודאי אחריות של האוצר, שדאג להפריט את המפעלים ולא דאג לכך שמישהו יממן את הנזק שהמפעלים יוצרים כי המפעלים עושים נזק. הם יוצרים שינוי אקולוגי בסביבה שעלול ליצור נזק.
זאת ודאי אחריותו של משרד הפנים שאחראי על תכניות המתאר, שאפשר בנייה של בתי מלון. ומעל הכל זאת אחריותו של ראש הממשלה כי הוא המנצח הכללי על כל הקונצרט הלקוי והשגוי הזה. אף אחד לא יכול לחמוק מאשמה. ברשותו של חברי, חבר הכנסת אורלב, אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת בדרישה למבקר המדינה לבדוק, לחקור ולהגיד מי אחראי. תנו לנו רשימת אנשים שאחראים באופן אישי למחדלים ואם הם לא יתקנו את המחדלים או יתחילו לפעול לתיקון המחדלים, יצטרכו לתת את הדין. די להתחבא מאחורי המילים: הם אחראים, יהיה בסדר, זה לא אני וכו'. אני לא מוכנה לקבל את זה יותר והגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד יטיל מבקר המדינה אשמה על מי שאחראי למחדלים שם למעלה. מחדלים הם כמו פשע. לא צריך לעשות פשע, גם כשלא עושים משהו זה פשע.

אני לא מכיר את פרטי העניין ואני מודה שלא הכנתי את כל שיעורי הבית כראוי לקראת הדיון. אני מודע באופן כללי למחדל הקשה שקיים שם, בו יד ימין מכה את יד שמאל ואין אחריות כוללת או ראייה כוללת לאינטרסים המובהקים שלנו. אני מקבל את עיקרי הדברים שלך, שלפעמים מעשה שבמחדל של אישי שלטון יכולים לגרום לנזקים הרבה יותר חמורים מאשר גניבה, מבלי להקל ראש בגניבה או במעילה. כאן מדובר בנזקים מהותיים ונושא זה הוא משל למחדלים במדינת ישראל. הייתי מצפה ממבקר המדינה להצביע יותר בחדות באשר לדרך הטיפול, כלומר מה עושים כדי שפרשה כזאת לא תקרה שנית. צריך לעשות שר אחראי על ים המלח? מה צריך לעשות שם? צריך לומר איך מתקנים את הנזקים שכבר נעשו.

אני לא מומחית בנושא אבל אני בקיאה בו. יש מכלול בעיות – בחלק הצפוני – הבולענים, בחלק הדרומי – בעיית מפלס המים ובתי המלון. לכאורה שתי בעיות שונות אבל הן לא באמת כך. שתי הבעיות נובעות מכך שאין מים בים המלח, אבל יתרה מכך, שתי הבעיות נובעות מכך שאף אחד לא לוקח אחריות ומטפל בעניין.


המשרד לאיכות הסביבה יחד עם משרד התשתיות ומשרד התיירות דאגו שיהיה דוח מדענים לגבי השאלה: מה המצב לאשורו בשטח? זאת בהחלט התקדמות, למרות שזה לקח הרבה זמן. אני יודעת שהטילו את הבעיה בעיקר בחלק הדרומי על משרד התיירות כדי שיעשה בדיקות ועברו כבר כעשרה חודשים. אנחנו יודעים שנושא הבולענים הוא בעיה קריטית ואקוטית, אפילו סכנה לחיי אדם, אבל הוא לא טופל. הצעתי הצעת חוק שתהיה רשות ים המלח, רשות אחת סטטוטורית שתטפל במכלול בעיות ים המלח. הבעיה העיקרית היא שהמשרדים השונים מטילים את האחריות אחד על השני ואלה שהוטלה עליהם אחריות לגבי פלחים שונים של הבעיה, גם הם לא עובדים בקצב הראוי.


אני קוראת לראש הממשלה לקחת את הנושא כפרוייקט לאומי, לדאוג שהדברים יבוצעו ובקצב הראוי. כל המומחים אומרים שהמלונות נמצאים בסכנת קריסה בטווח של מספר חודשים, שנה או שנתיים. כולנו יודעים שים המלח הוא פנינה תיירותית וזהו מקום שהיו צריכים לבוא אליו מכל העולם. זה מחדל בפני עצמו של משרד התיירות לדורותיו, שלא ידע להפוך את המקום הנמוך ביותר בעולם למקום שבאים אליו מכל העולם.


אנחנו נפתח עם הדיון עם משרד מבקר המדינה. בבקשה.

בוקר טוב, מנחם גוטרייך, מנהל אגף ביקורת בתחום משרד התיירות והתמ"ת יציג בקצרה את עיקרי הממצאים ואחר כך אני אוסיף כמה משפטים.

במחצית השנייה של 2002 בדק משרדנו שורה של גופים ציבוריים, בראשם משרד התיירות, את הפעולות שנעשו להגנת מלונות ים המלח שבנויים לחופה של הבריכה התעשייתית, בריכה 5 של מפעלי ים המלח. המלונות נמצאים בסכנת הצפה עקב עליית מפלס מי הבריכה מידי שנה בשנה בכ-20 ס"מ ואם לא יינקט פתרון להגנתם, עליית המים תציף את המלונות. ממצאי הביקורת פורסמו בדוח 53ב' והוועדה לענייני ביקורת המדינה, אולי שלא כרגיל, קיימה שני דיונים בממצאים – ביולי 2003 וביולי 2004. אני אביא את תמצית הממצאים ממש בקצרה.


המידע על עליית מפלס הבריכה הובא לידיעת כל הגורמים המטפלים בפיתוח התיירות לפני שנים רבות, עוד ב-1971, כשמנכ"ל מפעלי ים המלח התריע על כך בפני הגורמים התיירותיים, אך הם לא נתנו דעתם למשמעויות ארוכות הטווח של תופעה זו. ננקטו פתרונות זמניים, הוזנח הפתרון ארוך הטווח. לפי חישובי משרד מבקר המדינה, ההוצאה לפתרונות זמניים במחירי יוני 2005 הגיעה לכ-160 מיליון ₪.

מה הוא הפתרון ארוך הטווח שאתם מציעים?

יש כמה חלופות שהמומחים מציעים וזה עניין של החלטה.

אילו ניתן בזמן פתרון קבע לבעיה שאין מנוס ממנו, אפשר היה לחסוך חלק ניכר מההוצאות שהוצאו על הפתרונות הזמניים. במרס 2004 הגיש שר התיירות לשר התשתיות במזכירות הממשלה הצעה להחליט על פתרון קבע באחת משתי החלופות: הקמת לגונה וקציר המלח שהצטבר בה או הצפת האיזור. הכוונה להקמת בריכה נוספת, שמכונה בריכה 6, שבה יהיה החלק התיירותי-מלונאי ובה ייקצר קציר המלח כך שהמים לא יעלו כל הזמן, לא תהיה הצטברות של מלח. האפשרות השנייה היא הצפת האיזור. הם אמרו שאלה שתי החלופות הבטיחותיות. השרים ציינו כי בהתחשב בזמן הדרוש לתכנון ולביצוע הפרוייקט נדרשת החלטה מיידית של הממשלה בנושא. ביקורת מעקב שעורך משרד מבקר המדינה מצביעה, לכאורה, על כך שעד היום לא נתקבלה החלטה בדבר פתרון הקבע.

הבעיה היא בחלק הדרומי. יש שם בתי מלון והקרקעית עולה כל הזמן בגלל שקיעת המלח, שנובעת מפעילות מפעלי ים המלח. כדי שימשיכו לפעול שם צריך לשמור על עמודת מים מינימלית. בגלל שהקרקעית עולה, גם מפלס המים עולה כל הזמן.

המלונות נבנו בסמוך לחוף כדי שאנשים יוכלו להגיע בהליכה למים ומכיוון שהמים עולים, המלונות עומדים בחרדת הצפה. כדי למנוע את זה בנו סוללה, מעין גבעה, לאורך הדרך, שמונעת את המים מלחדור. זהו קיר שיגומי שחודר גם לתוך המים, אולם המים חודרים לכל מקום וגם עוברים את הקיר מלמטה. לכן ישנה סכנה של ערעור היסודות וחלחול המים היא סכנה אמיתית. מעבר לזה, בכל פעם צריך להרים את הגבעה כי המים עולים כל שנה ב-20 ס"מ.

מה זה הצפה של האיזור?

אחד הפתרונות הוא להזיז את בתי המלון כי הזזת בתי המלון יותר זולה, ככל הנראה, מכל פתרון אחר.

לא, ממש לא נכון.

החלופה הזמנית אולי יותר זולה, אבל היא זמנית.

החלופה הזמנית תגיע גם ל-300 מיליון שקל.

שר התיירות ושר התשתיות הציעו שני פתרונות – קצירת המלח, כלומר הורדת מפלס המלח.

רק באיזור הלגונה.

אני לא מבין את פעולת ההצפה שדובר בה.

לתת למים לעלות, להציף את בתי המלון, כלומר לנטוש ולהרוס את בתי המלון. קיימת אפשרות לעשות קציר, גם בלי הלגונה, אבל יש בעיה של עלויות ולאן לפנות את מה שקוצרים. לא רק שמדובר בסכנת נפשות שהולכת וקרבה אלא מדובר גם בתופעה שגורמת לזיהום. המערכת מתחילה להתקרב ולסכן את כל תשתית הביוב באיזור וזה דורש הוצאות כדי להרים את כל תשתית הביוב.

יש פה תופעה של נזק הולך וגדל, הוצאות שהמדינה מוציאה והפתרון לטווח הארוך לא נראה בטווח הקרוב. הפתרונות ידועים ודרושים קבלת החלטה והקצאת כספים.

יש הסכמה בין אנשי המקצוע לגבי הפתרון המועדף?

נכון למועד סיום הביקורת ידוע לנו שהוויכוחים לגבי הפתרון המועדף נמשכים, אבל הפתרונות עצמם ידועים.

הממשלה לא קיבלה החלטה עד למועד הביקורת?

לא.

אנחנו נשמע את מנכ"ל משרד התיירות.

בוקר טוב, אני מתנצל בשמו של שר התיירות שהוא לא הגיע. שר התיירות הגיש לפני כחודש וחצי בקשה למזכיר הממשלה להעלות את הנושא לדיון בממשלה כדי להציג את המצב הנוכחי וכדי לאפשר לממשלה לקבל החלטה, אם היא רוצה לקבל החלטה. אנחנו חושבים שתפקידנו, כמשרד התיירות, לפאר את שמו של ים המלח בחו"ל ובארץ כדי לעודד תיירים שיגיעו לשם ולבנות בתי מלון ולא כל כך להתעסק בכל מה שקשור לנושאים הקשורים לבולענים או תמיסת מלח. עם כל הכבוד ועם כל היכולת המקצועית שלנו, זה לא התחום שלנו. מכיוון שהממשלה קיבלה לפני למעלה משנה וחצי החלטה שמטילה על המשרד לטפל בנושא, אנחנו נטפל בו כל עוד הממשלה לא תשנה את החלטתה.

יכול להיות שאתם לא הכתובת, אבל אם הממשלה החליטה על כתובת אחת, התפקיד שלכם הוא לדאוג למכלול הבעיות. אתה לא יכול לנתק בין הדברים.

מטעם משרד התיירות נמצאים איתי עובד קדמי, היועץ המשפטי, אמיר הלוי שהוא יועץ הפרוייקטור שמלווה אותנו בעניין הזה – שכרנו את השירותים שלהם לפני מספר חודשים. למשרד התיירות יש חברה שנקראת החברה הממשלתית לתיירות, שהיא הזרוע המבצעת של משרד התיירות.


נמצאים כאן גם דיויד וויקטור מהחמ"ת. החמ"ת עם משרד התיירות ומשרד האוצר שכרו את שירותיו של פרוייקטור, שמתמחה בתחומים שיכולים להרים דבר כזה. אנחנו רוצים להגיע לישיבת ממשלה עם פתרונות שניתן ליישם.

הפתרונות שאתם צריכים לבדוק אינם בתחום התיירות.

הנושא הזה לא תיירותי. החברה שלקחנו היא חברה כלכלית שמתמחה בבדיקות כלכליות ובהוצאת מכרזים לבדיקה. מכיוון שמדובר בין היתר במכרזים בינלאומיים, הגיוני היה שאם הידע הזה קיים הוא נמצא במשרד התשתיות הלאומיות, אבל גם שם לא קיים הידע להוצאת מכרזים מסובכים כאלה. גם במכון הגיאופיזי לא קיים הידע בנושא ולכן שכרנו שירותים של אנשי מקצוע שכן יודעים איך להוציא מכרזים.

אני מוחה על כך שהשמצת את המכון הגיאופיזי.

לחלוטין לא השמצתי, הבעתי דיעה ואני לא חוזר בי. כפי שציינה היושבת ראש, מדובר באיזור תיירותי שיש בו כ-4,000 חדרי מלון שזוכים לתקומה מרעננת לאור חזרת התיירות לארץ. כפי שאמרת, ים המלח אף פעם לא שווק וזאת הפעם הראשונה שבה אנחנו יוצאים יחד עם המועצה האיזורית והתאחדות בתי המלון באיזור לקמפיין שיווקי בעולם, שיביא לתיירות מכל העולם. על פי החלטת הממשלה מדובר בשני שלבי ביצוע של פתרונות – הפתרון הזמני שנקרא א2 ופתרון הקבע. בשנת 2004 הממשלה החליטה להעביר אלינו את הטיפול בפתרון הזמני, שאמור להחזיק מעמד עד 2008, כך שהמלונות לא עומדים לקרוס בחודשים הקרובים ואין צורך להיכנס לבהלה. פתרון א2 הוא פתרון זמני ואפשר להרחיב אותו משנת 2008 ל-2013, כך שהמלונות לא ייפלו מחר בבוקר. הממשלה הטילה עלינו לבדוק את שלוש החלופות האפשריות לפתרון הקבע והיינו אמורים לסיים זאת עד סוף שנת 2004. לא עמדנו ביעד הזה מכיוון שכאשר נוציא מכרז לשלוש האופציות – הלגונה, קציר המלח והעתקת בתי המלון, כלומר השבתת כל איזור התיירות, הריסת בתי המלון והעברתם לאיזור צפון ים המלח – היא הטילה עלינו את הבדיקה הזאת לטווח ארוך. הוצאנו את המכרז הראשון ונבחרה חברה מבצעת לבדיקת החלופה הנוגעת להעתקת בתי המלון. בחודשים הקרובים מאד נקבל גם את הממצאים של הבדיקה הזאת, כלומר כמה כסף זה יעלה והאם זה ריאלי להעתיק את בתי המלון. זאת החלופה הראשונה כי היא הרבה יותר קלה מאחר ומדובר בעניינים כלכליים בלבד.

אם תעבירו את בתי המלון לצפון תיתקלו בבולענים.

לא, אנחנו מדברים על צפון ים המלח. זאת לא הצעה שלנו אלא הממשלה הטילה עלינו לבחון כמה זה עולה.

צפון ים המלח הוא מעבר לקו הירוק ויש שם בעיה של ירידת המפלס.

שתי החלופות הנוספות של קציר המלח, שהוא מכרז יחסית קל בהשוואה לבדיקת הלגונה. בשבועות הקרובים ייצא RFI בינלאומי לבדיקת החלופה הזאת ואני מניח שתוך חודשים ספורים תיבחר חברה שתבדוק את הנושא הזה.

למה הממשלה החליטה מה שהיא החליטה ביולי 2004 ועד היום אין לכם תשובות?

הממשלה הטילה עלינו שני דברים: ראשית, להוציא את הפרוייקט של הגנות שלב א2 לדרך כדי שהמלונות לא יקרסו בעוד מספר חודשים. זה מבוצע עכשיו, בימים אלה. לשלב השני, כלומר הגבהת הסוללות ודברים אחרים, שכרנו שירותים של חברה בלגית בשיתוף עבודה של משרד התיירות ומשרד האוצר. נשכרו השירותים והחברה מבצעת את עבודתה בימים אלה.

החברה הבלגית היא מומחית מס' 1 בעולם, אבל היא עובדת באיזור מאד מצומצם, במתחם עין בוקק. התפקיד שלה להשפיל את המים מכיוון שהמים חודרים מכל מקום, גם מהבריכה וגם מההרים. הם מוכרים מיכל השפלה והם מתחייבים לשמור על גובה המפלס.

כמה כסף זה עולה לנו?

2.9 מיליון יורו ישיר ועוד שירותים שאנחנו מספקים.

עוד תחזוקה של 30,000 יורו לחודש.

20 מיליון שקלים השקעה ראשונית. לכמה זמן זה יחזיק מעמד?

יכולת השאיבה שלהם בתנאים הנוכחיים היא עד 2015, אבל התנאים הנוכחיים משתנים. מכיוון שהמים עולים בבריכה, המים יתחילו לזרום מסביב, אל תוך האיזור המוגן, ואז מערכת השאיבה הזאת לא תחזיק מעמד. אם יגביהו את קיר השיגומים הקיים ויאריכו אותו, דבר שלא ניתן מבחינת תכניות המתאר, אותה חברה תוכל להשפיל את המים עד 2015. התנאים האלה לא מתקיימים.

למה משקיעים כסף על משהו שלפי דבריך לא יחזיק מים, תרתי משמע?

המערכת הוקמה והתחילה לעבוד ב-1995. זאת מערכת שקרסה. בגלל חדירת המים ובגלל תכנון לקוי חודרות תמיסות רוויות לאיזור בתי המלון במהירויות זרימה מאד גבוהות. היו חייבים לשנות את שיטת השאיבה כך שיקטינו את מהירות הזרימה. השיטה היתה לפצל את השאיבה להרבה מאד בארות – 73 בארות בשטח – במקום שלוש תחנות שאיבה, שאחת מהן מאד מפחידה אותי. אם היינו צריכים לסלק לפי התכנון המקורי כ-180 קוב לשעה, רק בתחנה אחת אנחנו מסלקים מעל ל-900 קוב לשעה. היום, לפי המבחנים, נצטרך לסלק כ-2,500 קוב לשעה. זהו פתרון נקודתי ואם נמשיך ונעשה פעולות נוספות בשטח, נוכל לשמור על המערכת הקיימת. זה אומר שכל יום שבו פתרון הקבע לא מבוצע, העלויות האלה יילכו ויתפחו. אם התחלנו בעלות של כ-21 מיליון שקל והיינו צריכים להגיע למצב שבו ב-2005 נהיה עם פתרון קבע, היום אנחנו מדברים על 100 מיליון. 2008 הוא תאריך שנבע מתוך ההנחה שפתרון הקבע יהיה גמור בשנה זו, אבל מכיוון שאין פתרון קבע ב-2008 ואין סיכוי שיהיה פתרון קבע ב-2008, העלויות יילכו ויתפחו כך שעד 2010 נגיע לעלות נוספת של 140 מיליון שקל. אם לא יהיה פתרון קבע בחמש השנים שלאחר מכן, יהיה עוד סדר גודל של מיליונים.

האם אתם לא משוכנעים שפתרונות זמניים דוחקים את הקץ של פתרון הקבע, שלעולם לא יהיה?

זה החשש. יש פתרון הנדסי שאפשר לבחון וללכת קדימה.

מי הגוף שמנסה למנוע את זה?

יש אפשרות ללכת לפתרון הקבע מחר בבוקר, אבל הפתרון הזה, גם אם הוא יהיה ישים, אנחנו לא בטוחים שהוא הפתרון הנכון. אנחנו לא מוכנים להניח על שולחן הממשלה עבודה שלא נעשתה בצורה רצינית, עניינית ומקצועית. מסיבה זו אין ברירה אלא להמשיך בפתרונות הזמניים עד שיימצא פתרון קבע אמיתי. אנחנו מאמינים שתוך פחות משנה אנחנו יכולים להציג בפני הממשלה שלוש אלטרנטיבות שהממשלה תבחר מהן את פתרון הקבע.


העלות המימונית שהיוותה בעיה עד לא מזמן, ועדיין לא נפתרה, של הפתרון הזמני ושל פתרון הקבע נקבעה בחוק התקציב בשנת 2002 והיא מחלקת את העלויות כך: חצי מהעלות תמומן על ידי הממשלה, שישית על ידי מפעלי ים המלח, שישית על ידי המועצה האיזורית ושישית על ידי בתי המלון. בתי המלון מתנגדים לתשלום, לגבי המועצה האיזורית נשמע את דב ומפעלי ים המלח מוכנים לקחת חלק על פי החוק.

אם זה חוק, איך אפשר להתנגד?

עובדה שלא משלמים.

שלב הגנות א2 מבוצע בזמן זה, עלותו המוערכת כרגע היא כ-80 מיליון שקל והעניין התקציבי של מימון השלב הזה נפתר יחד על ידי משרד התיירות ומשרד האוצר. גם החשב הכללי וגם אגף התקציבים לא המתינו לקבלת התשלומים מצד התאחדות בתי המלון והמועצה האיזורית ויצאנו לדרך עם הנושא הזה. כרגע אנחנו בוחנים אפשרות להגיע עד שנת 2013, אפשרות המבוססת על הפתרון הנוכחי שהצענו ופתרון הקבע ייתן מענה עד 2030, שזה המועד שבו מסתיים הזכיון של מפעלי ים המלח לחצוב בים.

אני מבין שעד עכשיו השקיעו 138 מיליון שקל. האם יכול להיות שבסוף יזיזו את המלונות?

כן.

בעקרון יש כיוונים לפתרונות ואין הסכמה על פתרון. אין החלטה, משקיעים והכסף יורד לטמיון.

קל להשתלח באנשים, אבל השאלה יותר יסודית. האם באמת יש מספיק ידע, זמן ומשאבים להציג בפני הממשלה חלופות אמיתיות כולל עלויות וכל היתרונות והחסרונות המדעיים ואחרים? זאת השאלה הבסיסית. לפעמים יש החלטות שצריך זמן בשביל לגבש אותן, ללמוד אותן וכו'.

חבר הכנסת אורלב, בהחלט יודעים מה הפתרונות האפשריים ואין המצאה של הגלגל. זה מחדל כשלעצמו משום שאת כל הדברים יודעים כבר עשר שנים.

הפתרון שאנחנו יודעים עליו היום הוא משנת 2003, אבל הבדיקות התחילו בשנת 1989.

אנחנו מדברים על טווח כל כך ארוך והמחדל כבר בוצע. השאלה עכשיו היא איך מזרזים את הפתרון ומי נותן את הדין על המחדל.

בשקף הקודם היה רשום שפתרון הקבע אמור להימצא עד 2013.

לא, להיות מבוצע.

מנכ"ל משרד התיירות אמר שהם יציגו בפני הממשלה עד סוף השנה הבאה את כל החלופות ושהממשלה תחליט. קראתי קודם שאת זה היה צריך להגיש בינואר 2005, אבל זה לא בוצע. מי לידינו יתקע שזה יהיה בעוד שנה? לפי נסיון העבר השר יתחלף ושום דבר לא יקרה.

זה לא קשור לתחלופתו של שר כזה או אחר. העבודה הזאת מתבצעת ולא הגשנו את המסקנות בסוף שנת 2004 מכיוון שבהחלטת הממשלה נתנו לנו טווח קצר מאד של מספר חודשים לבדוק חלופות שלא נבדקו במשך עשרות שנים. אנחנו לא עושים עבודה לא רצינית ואם אנחנו רוצים לבדוק את ההיתכנות של הלגונה ולהגיש תכנית שהממשלה תבחן בראייה מקצועית ובראייה אחרת, אנחנו צריכים זמן נוסף. אני מציין שוב ששלב ההגנות הנוסף, הראשוני והמיידי, כדי שבתי המלון לא יתמוטטו, חס וחלילה, מחר בבוקר, יצא לדרך והוא נותן פתרון לשנים הקרובות.


אני מסכם ואומר שהבדיקה של חלופת קציר המלח, ה-RFI, נמצא בשלבי יציאה וזהו מכרז בינלאומי כדי לאתר חברה שתוכל לבדוק את ההיתכנות הזאת בצורה רצינית ביותר.

לאנשי מפעלי ים המלח אין נסיון בנושא הזה? הבנתי שהם מבינים בקציר מלח.

החלטת הממשלה אומרת במפורש שאסור לנו להתייעץ עם גופים שיש להם נגיעה לעניין, בראש ובראשונה עם החברה למפעלי ים המלח כי יש להם עניין בנושא, כלומר הם יכולים לכוון את החלטתנו ואת החלטת הממשלה לכיוון שיכול לעזור להם.

זאת אומרת שהגורם היחיד שמבין משהו בנושא, אסור להתייעץ איתו. יש שם אנשים מומחים. כמה שנים אתה בים המלח?

39 שנים בעוד שבוע.

לא אמרתי לתת להם לעשות את העבודה או לקבל את ההחלטה במקומך. האחריות עליך, אבל אסור לך אפילו להתייעץ עם אנשים שיותר מכל גורם בינלאומי אחר יודעים מה שהם עושים?

בהחלטת הממשלה כתוב כך: "לצורך ביצוע המטלות כאמור משרד התיירות יסתייע בגורמים חיצוניים ובלבד שלא תתקיים זיקה בין גורמים אלה לגורמים הפועלים באיזור". זאת החלטת הממשלה.

אנחנו מדברים על ייעוץ.

החברה החיצונית כבר תתייעץ עם אנשי ים המלח.

אדוני המבקר, יש עניין שחוזר בכל דבר שהממשלה עושה. הולכים למכרזים בינלאומיים בשביל השם ואולי בשביל עוד כמה דברים, כי שם הידע והמומחיות. אחר כך חוזרים לגורמים המקומיים, רוכשים את שירותיהם, מקבלים מהם את המידע, לוקחים את הקופון שעולה לנו הרבה מאד כסף ובלבד שנצא צדיקים ונאמר שלקחנו חברה בינלאומית בעלת שם. זה חוזר כל הזמן ואני מציעה למבקר לבדוק את זה.

זה כמו עם תכנית ויסקונסין. לקחו חברות מחו"ל והן מעסיקות אנשים מישראל, את אלה שיכלו להעסיק במישרין.

צריך לעשות אבחנה בין התקשרויות וקבלת שירותים או עבודות כי צריך שהבדיקות תהיינה בלתי תלויות. הרי מדובר בבעלי עניין מסוגים שונים והממשלה צריכה לקבל החלטה באופן בלתי תלוי ועצמאי, על בסיס ידע מקצועי, מבוסס ובדוק. לכן אני מציע לעשות אבחנה בין עצם ההתקשרויות לבין הצורך של הממשלה לקבל החלטות בלתי תלויות ומקצועיות.

החברה עצמה שותפה בוועדת ההיגוי ואנחנו כן מדברים ומתייעצים איתה. אנחנו מאמינים שנוכל להגיש את בדיקת שלוש החלופות עד סוף השנה הבאה, אבל עם זאת ובמידה ויקרה משהו בדרך, אנחנו נערכים לביצוע שלב נוסף עד שנת 2013.

כל הפעילות שלכם מתייחסת רק לחלק הדרומי?

כן, רק להגנות ים המלח ואנחנו לא מתייחסים לבולענים.

לצורך הפרוטוקול, אמרת שזה היה דיון בממשלה אבל לפי מה שכתוב פה מדובר בהחלטת שרים לחברה וכלכלה, שקיבלה תוקף כהחלטת ממשלה.

בנושא שיווק קרקע באיזור המועד – הוועדה העליונה והמשותפת שלנו עם מנהל מקרקעי ישראל עצרה לפני מספר חודשים את שיווק הקרקע, שהתנהל ללא קשר לבעיות שיש שם, כלומר המשיכו לשווק קרקעות באיזורים שיכולים להיות מוצפים.

מי שיווק את הקרקעות?

מנהל מקרקעי ישראל עשה ניסיון לשווק קרקעות והוועדה העליונה עצרה את הנושא.

בחלופה של העתקת המלונות יש הערכה גסה כמה זה יכול לעלות?

זה לא יהיה מקצועי לענות על זה.

בסדרי גודל.

מאות מיליונים.

בדבריך אמרת שהעבודה במלונות תופסק ולאנשים לא תהיה תעסוקה. הרי אתה לא לוקח את המלון ומעתיק אותו אלא בונה חדש והמלון הקיים עובד בינתיים.

אני המום מהכיוון של הדיון. אמרת בהתחלה שזה נכס לאומי, איזור תיירות וכו'. משרד התיירות נמצא במלכוד והוא צריך לבדוק האם אפשר לפנות את בתי המלון. הדבר הזה לא יעלה בכלל על הדעת ולא בגלל הנושא הכספי. אין מצב של הריסת חלק מבתי המלון ואין מצב של העתקה כי אין לאן להעתיק אותם.

לצפון ים המלח.

לא, זה לא ייתכן שם. שם הים יורד ב-1.20 מטר לשנה, הים הולך ונעלם.

שם הבעיה הפוכה.

לא מדובר בתהליך שניתן לעשות אלא בתהליך הרסני שבו תיירות ים המלח תיכחד.

ומה לגבי האפשרות של העתקת המלונות לאותו מקום, קצת יותר רחוק, לא על החוף?

אתם מדברים על מצב שבו יבנו, אחר כך יעברו וכו'. אין היכן לבנות, אבל נניח שניתן לבנות את בתי המלון מעל כביש 90 ואז אנשים יירדו ברכבל לכיוון הים? צריך להבין שמדובר באיזור תיירות וכאשר מתחילה בנייה, אין תיירות. התיירות הנכנסת מפסיקה להגיע. תייר שמגיע לנופש רוצה שקט ולא רוצה להרגיש שהוא באתר בנייה.

בוועדה כזאת קשה להתחיל וללמוד מחדש את כל הסוגיות של ים המלח, שהן מורכבות מאד. כרגע אנחנו מתרכזים בחלק הדרומי הבעייתי ויש בעיות גם בחלק הצפוני. הבעיה המרכזית היא שאין בנושא הזה ראייה לאומית – משרד התיירות עוסק רק בנושא דרום ים המלח ובהגנה על בתי המלון, המשרד לאיכות הסביבה ומשרדים נוספים עוסקים בחלק הצפוני.


בדיקת החלופה של העתקת בתי המלון טובה כדי להוריד את הנושא מסדר היום מכיוון שאין מקום אחר בים המלח, חוץ מהמקום שבו נמצאים היום המלונות, להקמת בתי מלון ולעיסוק בתיירות באיזור ים המלח.

עד איזה קו מגיעה המועצה האיזורית תמר?

מעין גדי עד עין חצבה.

כלומר, אתה לא מייצג את הנתונים לגבי מה שקשור מצפון לעין גדי.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המועצה האיזורית מגילות. הבעיה של מפלס ים המלח נכונה גם לצפון ים המלח וגם לדרומו. אנחנו יושבים על אותו ים והבעיות נוגעות גם לצד הירדני.

אם המלונות יעברו לאיזור מגילות אתה מפסיד הכנסות ולכן אני מציע לשמוע בעניין זה גם את המועצה האיזורית מגילות.

השאלה איננה האם להעביר את המלונות לצפון ים המלח או לאיזור המועצה האיזורית תמר, בחלק הצפוני שלה, כי אי אפשר לבנות בתי מלון כאשר ים המלח מתרחק ב-1.20 מטר לשנה. יותר נכון ויותר קל להגן על מפלס שעולה 20 ס"מ בשנה מאשר לטפל במים שיורדים 1.20 מטר לשנה.


כל הסוגיה הזאת אינה סוגיה הנדסית. פתרונות קיימים ואפשר להגיע להסכמה איך להגן ולטפל בנושא המלונות, אבל הוויכוח הוא על כסף. אני רוצה לדבר על הפוטנציאל שקיים בים המלח ועל מקומות העבודה שקיימים היום בים המלח ומשרתים את הנגב. מדינת ישראל משקיעה חצי מיליארד דולר ביצירת 3,000 מקומות עבודה באינטל בקרית גת וכאן ישנו פוטנציאל ליצירת 20,000 מקומות עבודה לנגב. בהשקעה של חצי ממה שהושקע באינטל אפשר להשקיע באיזור הזה, להגיע לפתרון בעיית עליית המפלס ולייצר מקום שאפשר יהיה לבנות בו עוד כ-7,000 חדרי מלון באיזור עין בוקק-נווה זוהר.

הרגע שמענו שאין מקום לבנות, איך אתה מציע לבנות?

יש שטח לבנייה אם מגיעים לפתרון הקבע.

אם ישנו הפתרון שאנחנו מדברים עליו, יש אפשרות לבנות 4,000 חדרים באיזור הביניים.

יש פוטנציאל כלכלי אדיר וצריך להסתכל על הנושא הזה בראייה לאומית, כלומר אנחנו מסתכלים על הפוטנציאל ולא על האיומים. בראייה כזאת ים המלח לא נראה מקום שזורקים בו כסף כל הזמן ולא נראה כבור ללא תחתית. זהו מקום שניתן ליצור בו מקומות עבודה והגנה על מקומות העבודה הקיימים. בראייה לאומית המקום הזה תורם 20,000 מקומות עבודה לנגב וזה לא דבר מבוטל.


בעניין התשלום שדובר בו קודם – הוויכוח הוא על השאלה שישית ממה? ברור שרשות מקומית לא יכולה לשלם שישית מ-150 מיליון דולר של פתרון הקבע והוויכוח כרגע הוא על הפתרון הזמני. עלות הפתרון הזמני הולכת ועולה כל הזמן. בהתחלה דובר על 18 מיליון וזה מה שהיה בחוק ההסדרים.

ושישית מזה שילמת?

לא שילמתי אבל הכסף נמצא ואנחנו נשלם אותו. התחייבנו לשלם אותו ונשלם אותו. בגלל מחדלים שלא תלויים במועצה האיזורית תמר, הפרוייקט עלה ל-105 מיליון שקל ושישית מהם היא 17 מיליון. עכשיו דורשים מהמועצה האיזורית לשלם 17 מיליון. אנחנו בוחנים את העניין, אבל יש גבול כמה אנחנו יכולים לשלם.

אבל יש חוק.

אבל החוק לא אומר שמכל סכום אני אשלם שישית. הוא הגדיר מה זה א2. הרי לא הגיוני שכאשר פתרון הקבע הולך ונדחה, אנחנו נשלם כל הזמן על הפלסטר שהולך וגדל. היום זה 105 מיליון ומחר הסכום יכול לגדול ל-300 מיליון. עד מתי חוק ההסדרים הזה? יש גבול. בנושא הזה ניפגש בקרוב עם האוצר ואני מקווה שנגיע איתו להסדר.

אפשר שהחשב הכללי יסביר לי למה לא גובים את התשלום הזה?

אנחנו עובדים על זה.

מ-2002 אתם עובדים על זה?

שלחנו דרישות תשלום ואנחנו נמצאים איתם כל הזמן במשא ומתן כדי שישלמו.

לזקנים ולנכים עשו חוק הסדרים ושם אין בעיות.

זה לא שייך.

המועצה האיזורית תמר עושה עבודה טובה ומגיעים לה הרבה שבחים, אבל חוק צריך לקיים.

אנשי ים המלח, בבקשה.

אני מבקש בהזדמנות זו לברך את מבקר המדינה הנכנס. לא היתה לי הזדמנות לומר לו את זה באופן אישי עד היום.


הושמעו כאן שתי מושכלות יסוד, גם בדברי הפתיחה שלך, וזה נאמר בכוונה טהורה לגמרי. אמרת שמפעלי ים המלח מייצרים נזק סביבתי כתוצאה מזה שיש עלייה של 20 ס"מ בכל שנה. אני רוצה להזכיר את עובדות היסוד – בחלק הדרומי של ים המלח קיים היום ים בזכות מפעלי ים המלח ואם לא היו מפעלי ים המלח, כל האיזור היה בוצה לבנה. למעשה, המלונות נמצאים על סף בריכה תעשייתית, לא על שפת ים המלח ואלמלא קיומם של מפעלי ים המלח לא היתה תיירות בים המלח מכיוון שהמפלס של הצד הצפוני יורד בגלל היעדר זרימה מהירדן. מכיוון שכך, היו בולענים, אי אפשר היה להקים בתי מלון כי החוף היה מתרחק וכו'. נזכור שמפעלי ים המלח לא גורמים נזק אלא עושים את התיירות בים המלח בעזרתן של המועצה האיזורית ובעזרת בתי המלון. בתי המלון הגיעו לבריכה התעשייתית – זה מופיע בצורה מפורטת בדוח 52 של מבקר המדינה – כשהם ידעו אל נכון מה עומד בפניהם.

אומר מנכ"ל משרד התיירות שכל דבר אפשר להציג בכל מיני זוויות. את ההסטוריה אנחנו מכירים, קיבלתם זכיון ואתם עושים שינוי אקולוגי בסביבה.

לא התייחסתי לשינוי האקולוגי אלא רק לעניין התיירותי.

אתם אומרים שבלעדיכם לא היו מלונות, אבל אתם לא רוצים שיהיו שם בתי מלון כי הם גורמים לכם להוצאות.

יש בינינו שיתוף פעולה נהדר ומעולם לא אמרנו שאנחנו לא רוצים בתי מלון.

אלמלא בתי המלון לא היו צריכים לדאוג לשיגומים ולכל שאר הדברים.

זה היה סותם את כביש 90.

באופן מפתיע, למרות שאנחנו חברה עסקית, חשוב לנו שתהיה שם תיירות טובה, שתהיה שם מועצה איזורית שתשגשג כי בסופו של דבר זה עוזר גם לנו. כך אנחנו מסתכלים על הדברים.


לדעתי אנחנו נמצאים הרבה מעבר לדקה ה-90. אני גם מסכים לכך שהעתקת בתי המלון לא נראית חלופה סבירה ולכן יש לבדוק את החלופות באופן מיידי. החלטת הממשלה לפני שנה-שנה וחצי הקצתה את הכסף לטובת העניין, אבל בזמן הזה לא נעשה דבר והעסק תקוע אי שם במשרד האוצר.

אני שואלת את האוצר למה בזבזו שנה וחצי ולא עשו שום דבר?

אני יכול להתייחס רק להיבטים התקציביים. את כל התקציבים שנדרשנו להעביר לפי החלטת הממשלה העברנו, כולל 72 מיליון שקלים לפתרון א2, הפתרון לטווח הקצר, כולל הכספים שהעמדנו לצורך בדיקות כאלה ואחרות לפתרון הקבע. אפשר לראות שהביצוע יחסית נמוך מבחינת הוצאת הכסף כך שמגבלה תקציבית היא לא זו שעושה את הפקק.

אם כך אני לא מבינה מה כן.

אני יכול לרמוז ולומר שהכסף לא תקוע באגף התקציבים. אגף התקציבים עשה את כל מה שצריך כדי לשחרר אותו. הוא לא עבר ליעד שלו אלא הוא תקוע במקום אחר בקומה אחרת במשרד האוצר.

יכול להיות שהחשב שהיה אמור להעביר את הכספים מהחדר הזה לחדר השני לא עשה זאת?

מכוונים חבריי מהחברה לישראל להגיד שאנחנו תקענו את הכסף.

לא אמרתי זאת, אני מאד זהיר.

בחשב הכללי יש ועדה במקום מכרז. כל פטור ממכרז שנעשה על ידי גופים ממשלתיים חייב לעבור בוועדה של פטור ממכרז. הוגשה לנו בקשה על סך 60 מיליון ₪ לפטור ממכרז.

בהחלטת הממשלה נאמר שעד ליום 31 בדצמבר 2004 יבדוק משרד התיירות את אומדן עלות יישום חלופות הלגונה ואומדן עלות יישום החלופות האחרות. האם הכסף עבור זה עבר?

אין בעיה עם זה. אף אחד לא מלין על אי העברת כספים. אלי גולדשמידט מדבר על ביצוע הגנות א2.

למה עד סוף שנת 2004 זה לא בוצע כאשר ההחלטה התקבלה כבר לפני יותר משנה?

אמרתי פעמיים ואומר בפעם השלישית. בסיס החלטת הממשלה, שהטילה על משרד התיירות לבדוק את החלופות תוך מספר חודשים קצרים, היה לא ריאלי ולא רציני. אני לא מוכן לשים על שולחן הממשלה בדיקת חלופות לא רציניות ולא מקצועיות. אמרתי בתחילת דבריי ששר התיירות פנה למזכיר הממשלה, ביקש להעלות את הנושא לדיון ויכול להיות שהממשלה צריכה לשנות את החלטתה.


אנחנו לא רוצים להגיע למה שהיה בשנת 2004, שתונח חלופה על שולחן הממשלה, שבסופו של דבר שרי הממשלה יאמרו שהיא לא היתה מקצועית. כמו כן ביקשנו מהממשלה לקבל הארכה לבדיקת החלופות בלי קשר לעובדה ששר התיירות מבקש להעלות את הנושא.

הבריכה של מפעלי ים המלח נכנסה לטיפול בשנת 1967, בית המלון הראשון התחיל להיות מוקם בשנת 1971 – אז מוריה, היום שרתון – אין שום צל של ספק שכל מי שבנה ידע לאן הוא הולך. רובם חתמו למפעלי ים המלח על מסמך שהם מודעים לעליית המפלס, נקטו וינקטו במהלך השנים בכל האמצעים הדרושים.

ב-1986 נתנו לכם הארכת זכיון עד 2030 ובשלב זה ידעו על השינוי האקולוגי של הסביבה וראו את זה בעיניים. גם בשלב של הפרטת החברה, כאשר הממשלה היתה צריכה לתת מענה לשאלה מי מטפל בהתפתחויות שנוצרות, לא נעשה דבר.

ב-1992 היתה הצעת מכר של המדינה, שמכרה את המניות שלה לציבור. במסגרת הצעת המכר הזאת, לפני פרסום התשקיף, התעוררה השאלה מה הולך לקרות להגנות של מפעלי ים המלח כי היה ברור שיש צורך לנקוט בהגנות האלה, היה ברור שהן יעלו הרבה כסף וכן היה ברור שאם הנטל הזה יוטל על מפעלי ים המלח הוא צריך לבוא לידי ביטוי בתשקיף של כימיקלים לישראל, שהמדינה מכרה את המניות שלה. הממשלה החליטה לא לשנות את המצב הקיים והמדינה היא זו שתממן את זה. באותה נקודת זמן לקחו ממפעלי ים המלח דיבידנד של 30 מיליון דולר בערכים של 1992, שהיו אמורים להוות או קרן שמורה או כל דבר אחר כדי לממן את כל הנושא. אני מפנה את תשומת הלב לתשקיף של כימיקלים לישראל, שנאמר בו בצורה הכי ברורה, שהמדינה החליטה לא לשנות את נושא ההגנות של ים המלח – היה ברור שהיא מטפלת בזה – ויחד עם זאת היא החליטה לקחת דיבידנד של 30 מיליון דולר. לא היה צל של ספק – אני הייתי שם וישבתי גם בדיונים – שהמדינה היא זו שתממן בסופו של דבר את ההגנות.

אבל זה לא נכתב בשום מקום.

זה נכתב כך שלא היה טעם ולא היה מקום לדון בעניין הדיבידנד הנוסף. ברגע שהחליטו שהמדינה היא זו שנושאת בעלויות הגנת הקבע, החליטו באותו הינף קולמוס לקחת 30 מיליון דולר דיבידנד נוסף אחרי שכבר קיבלו 12 מיליון דולר דיבידנד.

מי היה השר האחראי?

מר שוחט, שהיה שר האוצר, ומר ליבאי, שהיה שר המשפטים. הם טיפלו בנושא מטעם ועדת שרים. החלטת השרים קיבלה אחר כך תוקף של החלטת ממשלה ב-1992.

הם אמרו שמפעלי ים המלח יתכננו ויבצעו את מה שהם עושים באיזור הבריכות, בהתחשב במלונות הנמצאים במקום ובמפעלים התיירותיים. באותה נשימה נאמר שהממשלה מאשרת הקמתם של בתי ספר עד למכסת החדרים בתב"ע המאושרת. זה נאמר באותה החלטה של השר מודעי. באותה תקופה לא היו זקוקים מפעלי ים המלח להיתרי בנייה, ועם הזכיון וההחלטות של בתי המשפט בעניין מוריה נאמר שהם זקוקים להיתרי בנייה וכן שהם יתחשבו במפעלים התיירותיים, דהיינו, בכל פעם שהם יצטרכו היתרי בנייה, הם יצטרכו להתחשב ב...

הכותרת של החלטת הממשלה, שאנחנו מדברים עליה, היא מימון עלויות ההגנה על בתי המלון באיזור עין בוקק וחמי זוהר, מה-13 בפברואר 1992.

אלה לא השרים שוחט וליבאי. למיטב ידיעתי ממשלת העבודה עזבה את הממשלה עד שהיא חזרה אליה בממשלת רבין.

נאמר שהממשלה מחליטה לרשום את החלטת שרי האוצר והמשפטים שלא לשנות את מערכת ההתחייבויות הקיימת כיום בין מפעלי ים המלח לבין מדינת ישראל ו/או בתי המלון שהוקמו או מתוכננים לקום בכל הקשור לעלויות ההגנה, ולרשום את הודעת שרי האוצר והמשפטים כי לקראת מכירת מניות כימיקלים לישראל לציבור ולפני ביצוע הצעת המכר, יימשך מכימיקלים לישראל דיבידנד במזומן בסך 30 מיליון דולר בשנת 1991. זה אפילו מופיע באותה החלטה שהכותרת שלה היא מימון עלויות.

בדוח מבקר המדינה כתוב בדצמבר 1992 שהתקיימה ישיבה בהשתתפות שר האוצר, שר התיירות, נציגי משרדינו ונציגי המנהלה ובישיבה סוכם כלהלן: הממשלה תודיע ליזמים (מקימי בתי המלון והתשתיות האיזוריות) כי היא נושאת באחריות להקמת הגנות ישירות בעין בוקק וחמי זוהר.


החלטת הממשלה מיולי 2004 לא אוסרת לקיים מגעים או התייעצויות עם גופים באיזור אלא לא להתקשר עם יועצים ועם חברות שיש להם קשרים עם מפעלי ים המלח. בלי מפעלי ים המלח לא זז שום דבר עד היום וההתקשרות היחידה שעשו עד היום, שלא נראית לי אפשרית משום בחינה שהיא, היא הזזת בתי המלון. זאת האופציה הכי קלושה והכי טכנית. קציר המלח – מפעלי ים המלח קוצרים כל שנה את חומר הגלם שלנו, שהוא לא מלח, בהיקף של 20 מיליון טון בשנה. למי בעולם יש ידע אם לא למפעלי ים המלח?

אל תדאג, החברה הבינלאומית תבוא להתייעץ אתכם.

אין לי ספק. לראיה, לא זז כלום במשך שנה וארבעה חודשים. חלופת הלגונה – אין איזור בעולם שמרכז כל כך הרבה בעיות כמו איזור ים המלח ולכן אין שום חברת הנדסה שיש לה אפילו עשירית מושג על מה שקורה שם, החל מסייסמיקה, טקטוניקה, העתקים, שברים, בולענים, פעילות של מים מתוקים, סוללה שמבוססת על שמונה מטר מלח שכבר שקע ועוד ועוד. אנחנו נמצאים היום על זמן שאול. יש לנו זמן עד 2008, שזה מחרתיים בבוקר.

אין 2008, התשתיות קורסות היום.

בהנחה ש-א2 נותן פתרון.

כבר היום חודרות תמיסות רוויות, כלומר מלח רוכז שנכנס לתוך מערכת הביוב. אם מערכות הביוב יקרסו, תוך יום אין בתי מלון כי אי אשפר לטפל בביוב.

ואז כל האנשים שדיברת עליהם יאבדו את מקומות העבודה שלהם.

קווי חשמל מתח עליון ומתח גבוה נמצאים היום בתוך בריכה מס' 5. אי אפשר להגיע לטפל בהם. קווי טלפון נמצאים בתוך בריכה מס' 5. קו אספקת המים העיקרי לבתי המלון יוצף תוך פרק זמן קצר.

והגנת א'2 לא פותרת את זה?

היא לא מטפלת בהם בכלל. לכן, מי שמדבר על 2008 מטעה את הציבור.

צריך לערב את מפעלי ים המלח כי לנו יש ידע, אחרת זה לא יזוז.

מנקודת מבטכם, מה הוא הפתרון האופטימלי?

מפעלי ים המלח בעד כל פתרון שימומש. הוועדה בראשות בן-נון, שמונתה על ידי הממשלה המליצה על הלגונה.

אם אני לא טועה, פתרון הלגונה אינו פתרון שמעבר לתקופת הזכיון.

לא נכון.

זה מה שהכתיבו.

אני הייתי חבר בצוות הזה. ההכתבה היתה להגדיר פתרון עד 2030 ואכן ההתייחסות היתה ל-2030, אבל לדעתי הפתרון הזה הוא לעולמי עד ואני אומר לכם את זה כמהנדס. מדובר בסוללה שתתוכנן בקריטריונים הנדסיים חמורים הרבה יותר מהקריטריונים של הסוללות ההיקפיות של בריכה מס' 5. כל עוד הסוללות ההיקפיות יחזיקו מעמד, הסוללה הזאת ודאי תחזיק מעמד. למפעלי ים המלח יש בעיות אחרות שלהם במסגרת בריכה מס' 5. הפתרון אינו עד 2030 אלא הרבה מעבר לזה.

אני מייצג את סמנכ"ל משרד התשתיות. הייתי בצוות שעסק במציאת פתרון לטווח ארוך ורציתי להזכיר שבראש ועדת ההיגוי עמדו שני מנכ"לים, מנכ"ל משרד התשתיות ומנכ"ל משרד התיירות. ההחלטה שהבאנו לממשלה התקבלה, אבל מכיוון שהממשלה באותה עת, אביב 2004, לא היתה מוכנה לקבל החלטה אמיתית וממשית, התחילו להזרים כסף, שמיותר לדעתי, ולא לקבל החלטה.

האם אתה עומד מאחורי ההצעה הזאת? למה שהשר שלך לא יעלה אותה בישיבת הממשלה?

אין שר, הוא התפטר. אני חתום על הדוח ואני הייתי בצוות הזה.

אתה יכול להמליץ לשר שלך, ראש הממשלה במקרה הזה, להעלות את הנושא שוב לסדר היום של ישיבת הממשלה?

היתה החלטת ממשלה שהטילה את המשך הטיפול על מי שמפעיל את האיזור, משרד התיירות.

אבי רותם אומר שהעלות היא מאה מיליון, אבל זאת לא העלות של סמט, החברה הבלגית, שנכנסה לנעליים של הסקונינג. הסכום הזה כולל את התשתיות שלא מטפלים בהן. מדובר בכל מה שנגרר לטיפול של סמט, שכלול בסכום הזה. שנית, אף אחד מכל בעלי המקצוע לא אומר שפתרון הלגונה הוא פתרון ישים כי הוא לא נבדק.

כמה זמן צריך בשביל לבדוק אותו?

למה אתם לא נכנסים לבדוק את הפתרון הזה? הוויכוחים האלה מביאים אותנו למצב שבו לא יעשו שום דבר.

אני רוצה לעבור לחלק הצפוני כדי להבהיר לכם שאם חשבתם שהבעיה מסובכת, היא עוד יותר מסובכת.

המשרד לאיכות הסביבה בשיתוף משרד התשתיות, המכון הגיאולוגי ומכון ירושלים השיב על המדוכה את טובי המדענים על מנת שישימו את הדברים על השולחן ובפעם הראשונה ישימו דוח כמידע אינטגרטיבי על מנת לראות מה ההשלכות של כל התהליכים הקיצוניים האלה על ההתיישבות וכן הלאה.

אני מבקשת לקבל את הממצאים העיקריים.

אנחנו חושבים שצריך לבחון חלופה של מובל ימים כזה או אחר מתוואי ים סוף-ים המלח או מתוואי ים התיכון-ים המלח ולראות מנקודת ראות ישראלית על מה זה יכול להשליך, כלומר מה הן ההשלכות של הבאת מי ים לים המלח, שיש לו הרכב שונה לחלוטין. הבחינה הזאת עשויה להיערך לפחות עשר שנים ובינתיים אנחנו יורדים ב-1-1.20 מטר לשנה. לכן, המשך התהליך מבחינת הפתרון למובל ימים נמשך. אם מדובר בחלופה אחרת, כלומר לתת למים לזרום באופן טבעי מהירמוך, הירדן ומהנחלים השונים שזרמו ממזרח וממערב לו, גם זה פתרון שעשוי לקחת זמן ארוך. לא פותחים את השלטר בסכר דגניה ונותנים למים לזרום אלא צריכים למצוא מים חלופיים לצרכים של מדינת ישראל, אולי על ידי הקמת מתקני התפלה לאורך חופי הים התיכון מחד, ומצד שני צריך להביא לשיתוף פעולה בין הפלשתינים לירדנים, על מנת שהם לא ישאבו את המים בחזרה. לכן, גם פה מדובר על תהליך שיארך עשר שנים לפחות.


הממצא העיקרי שלנו המשך המגמה הקיימת היום והתהליכים שאנחנו מכירים היום, כך שימשיכו להתקיים לפחות ב-20-30 השנים הקרובות. יש לנו מסמך שמבסס את זה מכל הכיוונים ולכן אנחנו חושבים שמדינת ישראל צריכה להיערך לכך, וזה אומר שכל משרד צריך לבחון מה הן אותן פעולות שהוא צריך לנקוט היום על מנת להיערך להמשך המגמות שאנחנו מכירים, מה צריכות המועצות האיזוריות לעשות וכו', על מנת להביא למסקנה העיקרית של הדוח. אני לא אפרט את מסקנות הביניים, שכוללות היכן יהיו מיקומי קו החוף, המשך חשיפה של משטחי בוץ, חתירה והעמקה של נחלים, שקיעות קרקע, אובדן מאקוויפר ההר שמתרכז לים המלח ועוד. כל הדברים האלה אומרים שאנחנו צריכים לפעול היום ולכן, על מנת להביא ליישום ההמלצות והמסקנות של הדוח מתגבשת בימים אלה החלטת ממשלה, שכבר נמצאת בידינו, שאחד מהדברים שהיא אומרת היא להקים ועדה או גוף-על. אין הכוונה להקים ועדה נוספת אלא שיהיה גוף במשרד ראש הממשלה, שירכז את הנושא.

זה מה שאמרתי בהתחלה, שיהיה גוף אחד ברמת ראש הממשלה, שינהל את העניינים.

חוץ מזה אנחנו מטילים על כל משרד ומשרד בתחום סמכויותיו מה הוא צריך לעשות על מנת להיערך לעשרים השנים הקרובות.

יש לכם הצעה להחלטת ממשלה?

יש לנו הצעה להחלטת ממשלה ויש ישיבה קרובה בין מנכ"ל ראש הממשלה למנכ"לית שלנו על מנת לקדם את ההחלטה הזאת. אנחנו מקווים שזה ייצא לדרך כי בין היתר, חוץ מדברים לטווח הבינוני, ל-20-30 השנים הקרובות, מדובר גם על חלופות אחרות לטווח ארוך, או מובל ימים או מים שפירים עם כל מה שכרוך בכך. אנחנו מקווים שנצליח לקדם את החלטת הממשלה ואולי עם ממשלת מעבר שתראה בזה משימה לאומית, נצליח להעביר אותה.

אני נמצא במועצה קרוב לשנה וחצי, למדתי את הנושא ועסקתי בו גם באוניברסיטה. מחמיא לנו מאד שאחרי כל כך הרבה שנים בהן לא התייחסו אלינו, מתייחסים אלינו סוף סוף. צריך למצוא פתרונות לעשרים השנים הקרובות, אבל זה לא עתיד ים המלח. אני חושב שצריך לקבל החלטה אמיצה לעבור לפתרון הקבע, מובל ימים או תעלת ימים או פתרון טבעי שהוא המשך הזרמת המים מהירדן. אני לא רואה איך ישראל תתעסק באופן חד צדדי ללא שיתוף פעולה עם שכנינו הירדנים, שנושקים לים המלח לפחות כמונו. הם השיגו אותנו כדי להשיג את החלופה שהם חותרים אליה, מובל השלום שיהיה כולו בצד שלהם. אני חושב שצריכה להיות התארגנות של גוף בינלאומי שמקשר בין כולנו – בין הירדנים, בין הפלשתינים שאולי יהיו בשטח שבו אנחנו יושבים היום, לבין ישראל.

אני מברך על הדוח במובן זה שהוא התחלת טיפול, אבל הדוח הזה חסר הרבה מאד דברים, כמו ההיבטים ההנדסיים, למשל, שאומרים איך ממשיכים לחיות ב-20-30 השנים הקרובות, איך ההתיישבות ממשיכה להתקיים במקום הזה. לא לחינם אמרתי שהמסקנות הן לקבל פיצויים ולעזוב כי אין שום מסקנה שאומרת איך להמשיך לחיות באיזור. צריך להשקיע ולתת כסף על מנת להמשיך את הדוח הזה, גם את הדוח ההנדסי. אין התייחסות לסוגיית הביטוח – אף אחד עדיין לא ביטח את האיזור והמדינה לא מוכנה לבטח אף אחד שמגיע לאיזור וחלילה ייפול לאיזשהו בולען. בהסתכלות לאומית צריכה לקום מנהלת ים המלח עם סמכויות, שתהיה כפופה למשרד ראש הממשלה או למשרד בכיר אחר ותראה את התמונה הכוללת של ים המלח, מהדרום עד הצפון כולל סוגיית המים, המלונות, התיירות, ההתיישבות והתעשיה.

הייתי בשעתו מקורב מאד לשר מודעי, שעסק בבעיה הזאת. תעלת הימים שמדברים עליה כל הזמן היא רק דיבורים שלעולם לא יתגשמו בגלל העלויות, שהן בסדר גודל של כ-11 מיליארד דולר. אבל יש חלופה אחת שבשעתו עבדו עליה יגאל אלון והמהנדס גור, והיא להוריד צינור בקוטר של 3.5 מטר, כמו המוביל הארצי, בעמק זבולון לאורך תוואי של רכבת העמק, לאיזור בית שאן. להקים שם תחנת כוח, להוריד את המים למטה ולהמשיך אותם לכיוון ים המלח או בצינור או אפילו בתוואי הירדן, שריק היום ממים.

מישהו בדק פעם את הפתרון הזה?

זהו פתרון שקיים במסמכים ואף אחד לא מתייחס אליו בגלל מגלומניה של רבים. אפשר פשוט להניח צנרת ומתחילים להעלות את המים כדי שהם יפסיקו להתאדות. העלות של פרוייקט כזה היא כ-850 מיליון דולר וחברות חיצוניות רוצות לבצע אותו. דברו עם גב' שאלתיאלי מהמועצה האיזורית בית שאן.

כתבת לראש הממשלה בנושא הזה?

כתבתי לשר האוצר הנוכחי והוא נתן את זה לבדיקה. צריך להתחיל לחשוב על הנושא הזה כי הוא קל לביצוע.

בדרך כלל מחפשים את הפתרונות הקשים ולא את הפשוטים.

המועצות האיזוריות בשיתוף משרד התיירות יזמו תחרות אופניים בינלאומית סובב ים המלח להעלאת המודעות הבינלאומית, שהיתה אמורה להיות בסוף דצמבר, אבל בגלל הפיגועים בירדן היא תידחה בחודש. כל מי שרוכב על אופניים מוזמן.

תודה. אדוני המבקר, אתה רוצה להוסיף משהו? מישהו אחר מעוניין להוסיף?

צריך להיות ברור עד כמה אנחנו נמצאים במצב בעייתי מבחינת לוחות זמנים. פתרון הביניים א'2 מחזיק אותנו עד 2008 וכל החלטה, גם אם היא מתקבלת בשנה הקרובה, היישום שלה יגיע ל-2008.

זאת בדיוק הסיבה לכך שביקשתי לדעת למה בזבזנו עוד שנה וארבעה חודשים ולא קיבלתי על כך תשובה ממנכ"ל משרד התיירות.

כי המדינה לא יודעת לנהל את הפרוייקט הזה.

זאת לא הנקודה אלא שהיא לא יודעת לקבל החלטות.

היא קיבלה החלטות, חלקן אומללות. הפתרון הוא אחד – צריך לתת את הפרוייקט הזה לניהול מפעלי ים המלח והאיזור. פתרון הקבע, הלגונה, יכול להיות גמור עד 2011-2012 אם נתחיל אותו עכשיו. לדעתי אנחנו ניפגש כאן שוב ושוב כי הדברים לא נעשים.

קל מאד להאשים את הממשלה, אבל כאחד שמלווה את התהליך בשלוש-ארבע השנים האחרונות, גם אינטרסים לא ראויים היו בעניין ולכן התעכבו הדברים. יש סיפור על חברה הולנדית, הסקונינג, שעשתה טיפול בשלב הראשון ומסיבות כאלה ואחרות רצו שהחברה תעשה גם את השלב השני. כך נגרמו תהליכים מאד מאד בעייתיים בקידום העניין.

לאיזה משרד אתה מתכוון?

לא מדובר באחד המשרדים. עשו את הדברים האלה בצורה לא ראויה.

כאן רואים את הקטנוניות שבעניין, את העיסוק בדברים הקטנים. יש להסתכל על האיזור הזה בצורה אחרת.

צר לי שאין לנו ראיית על ואנחנו נאלצים להסתפק בראייה קטנונית של הכספים. רציתי להעלות נושא מאד בעייתי, שחייבים לתת עליו את הדעת. לא ייתכן שחברה פרטית תנהל פרוייקטים שיש לה בהם עניין בעשרות מיליוני שקלים.

לא שמעתי שמישהו הציע רעיון כזה.

המהנדס של המועצה האיזורית תמר הציע את זה.

תן את זה לנו, למועצה, שהיא גוף לא פרטי.

גם המועצה האיזורית תמר וגם חברת מפעלי ים המלח מעורבות בכל הנושא.

אין לי מחלוקת איתך על כך שמפעלי ים המלח לא יכולים לנהל את זה, לא יקבלו את ההחלטה, אבל בהחלט אפשר להשתמש בידע העצום שיש להם.

לגבי הסקונינג, החברה ההולנדית, עבודת בניית הסוללות הסתיימה ב-1967 ועברו מאז עשרות שנים. הסוללות של הירדנים, שנבנו על ידי חברה אחרת, גם בינלאומית, קרסה בזמן המילוי. המנהלה לפיתוח התיירות והנגב, שניהלה את שלב א'1, כבר לא קיימת. לא היה לה מושג בהנדסה וזאת התוצאה. זה פטרן שחוזר על עצמו – גוף שאין לו מושג הנדסי הוא זה שבחר בחברת הנדסה וזה הכשלון.

עלה פה נושא לוח הזמנים. אם פעם תבדקו כמה זמן עובר מהחלטת ממשלה עד שעובר הליך מכרז ובוחרים את הגופים שבודקים, רואים שזהו תהליך הרבה יותר ארוך ממה שהממשלה החליטה.

מחר אנחנו יושבים עם החשב הכללי לדון בדיוק בנושאים האלה.

עברו כעשרה חודשים עד שהתחילה להיבחר חברה שתעשה בדיקה של חלופת העתקת בתי המלון ועברו עוד שלושה חודשים עד שחתמו איתה. שנית, לגבי כל הגורמים המעורבים בעניין, מהנדס המועצה אומר לתת את הפרוייקט למפעלי ים המלח ומפעלי ים המלח אומרים שלא התייעצו איתם. בחודשים האחרונים אנחנו מרכזים צוות מקצועי שאמור לתת פתרון ברמה הלאומית, מתייעצים עם כל הגורמים שטענו שלא מתייעצים איתם בכפוף להחלטת הממשלה שלא אפשרה לנו להפוך אותם לגורמים שותפים אלא לגורמים שמתייעצים איתם.

הכל נשמע מאד פשוט כשכל מיני גורמים מציגים את הנושא, אבל התוצאה הסופית מדברת בשם עצמה, והיא קטסטרופה. אדוני המבקר, אדוני המנכ"ל וכל האנשים הנכבדים שיושבים כאן, אנחנו עדים לבזבוז משאבים ציבוריים ולמחדל אדיר בתהליכי קבלת ההחלטות. זה כשלעצמו מינהל בלתי תקין ולדעתי בגין מחדל כזה מישהו צריך לתת את הדין. אדוני המבקר, לפני שהגעת אמרתי שהדבר לא יטופל עד שיימצא האדם שאחראי מבחינה זאת שהוא ייתן את הדין על מה שלא נעשה. כשמדובר בשחיתות קל לנו לומר שזה לקח לכיס או האחר מינה מינויים פוליטיים, אבל היום אנחנו עוסקים במחדלים, בהחלטות שלא התקבלו שעולות לנו הרבה מאד כסף.


דובר כאן על הפוטנציאל האדיר של ים המלח. אם מדברים על תיירות, בוודאי, וכן מדובר על המקום היחיד בארץ שיש בו מחצבים. בנוסף לכך מכל בחינה יש במקום הזה פוטנציאל – מבחינה כלכלית, חברתית, מדינית, הסטורית וכו'. מישהו לא מתייחס למקום הזה בראייה לאומית ולא מקבל החלטה. לא מדובר על אתמול או על הממשלה ב-2004 אלא לאורך תקופה. זה ימשיך להיות כך אלא אם אדוני המבקר ישים את האצבע ויאמר מי האנשים שאחראים אישית למחדל. עברתי על כל ההחלטות שהיו ועל כל הוועדות שעסקו בנושא ותמיד מגיעים למסקנות, אבל הן לא מתממשות. יש דוחות, יש ועדות, אבל זה לא מספיק, זה לא ביצוע רציני, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל והחלק הצפוני של ים המלח כאילו לא שייך לחלק הדרומי. זאת לא ראייה לאומית לעניין ים המלח.


מכיוון שאין ראייה לאומית, כל משרד עוסק בתחומו ואין התייחסות כוללת לטיפול בעתיד ים המלח על מכלול הבעיות שלו, גם הסביבתיות, גם התעשיות, גם התיירותיות וגם האנושיות של מי שגר שם. המשרד לאיכות הסביבה לא עוסק בכלל בחלק הדרומי של ים המלח, למרות ששם מופר כל הזמן האיזון האקולוגי. זה לא התחום של המשרד לאיכות הסביבה?


המצב בו כל משרד ממשלתי מטיל אחריות על השני צריך להיפסק ואני רוצה להציע בשם הוועדה לביקורת המדינה שהמבקר יבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה. מבדיקה זו נראה את כל הליקויים ואולי נוכל גם להסיק מסקנות. המבקר, לדעתי, חייב לקבוע מי אחראי אישית למחדלים החמורים בטיפול, לבזבוז הפוטנציאל הכלכלי העצום של ים המלח ואני מאד מקווה שמדוח כזה, כאשר הוא יפורסם – במידה והמבקר יקבל את דעת הוועדה ויפרסם דוח כזה – אולי נבין שיש במדינת ישראל אחריות אישית ואנשים או גורמים פוליטיים או מקצועיים בסקטור הציבורי-ממשלתי צריכים לעבוד בצורה מקצועית. מה שנעשה פה ממש ממש לא מקצועי ולא ראוי.

כמו בכל ישיבה אני אומר גם עכשיו שהוועדה דורשת מראש הממשלה להקים מיידית מנהלת עם סמכויות ביצוע לטיפול במכלול הבעיות של ים המלח, גם בצפונו וגם בדרומו. בשבוע שעבר דיברתי על הנושא הזה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, הסברתי לו את הבעיה ואמרתי לו שחייבים מהכסא שלו להוביל את הפרויקט הזה כפרויקט לאומי עם סמכויות. כמובן שהעיקר הוא לקבל בדחיפות החלטה אמיצה מה הוא הטיפול הנכון גם באופן כוללני, כי ים המלח הוא ים המלח על כל מכלול הבעיות שלו, וגם פתרון קבוע. כל מה ששמענו כאן על פתרונות הביניים הוא אקמול והם כבר מזמן לא עוזרים לבעיה החמורה שיש לנו. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.
PAGE