PAGE
1
ועדת חוקה, חוק ומשפט

22.11.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 619

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

שהתקיימה ביום שלישי כ' בחשוון התשס"ו (22 בנובמבר 2005) בשעה 13:00

1. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 87) (איסור פרסום שם מתלונן בעבירת מין),

התשס"ו – 2005, של ח"כ אתי לבני (פ/2886).

2. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום בדבר עבר מיני של נפגע עבירת

מין או אלימות), התשס"ג – 2003, של ח"כ זהבה גלאון וח"כ אורית נוקד (פ/557).


הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הוועדה: יצחק לוי

זהבה גלאון

אתי לבני

עו"ד רבקי דבש – משרד המשפטים

עו"ד ענת אסיף – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד תומר קרני – הלשכה המשפטית של רשות השידור

עו"ד קרן גלאון-לחנו – לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ נורית זיו – רמ"ד אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים

עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית לדיני עבודה, נעמ"ת ירושלים

עו"ד עדי בן-שך – יועץ משפטי של גלי צה"ל

טל קרמר – איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

הילה קרנר-סולימן – איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

אפרת רוזן

דורית ואג

שרון רפאלי

1. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 87) (איסור פרסום שם מתלונן בעבירת מין),

התשס"ו – 2005, של ח"כ אתי לבני (פ/2886).

2. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום בדבר עבר מיני של נפגע עבירת

מין או אלימות), התשס"ג – 2003, של ח"כ זהבה גלאון וח"כ אורית נוקד (פ/557).

הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה. על סדר היום שלנו שני חוקים שבמקורם הם הצעות חוק פרטיות: הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 8) (איסור פרסום בדבר עבר מיני) של חברת הכנסת זהבה גלאון; והצעת חוק העונשין (תיקון מס' 87) (איסור פרסום שם מתלונן בעבירת מין) של חברת הכנסת לבני. ההצעות עברו קריאה ראשונה, ואנחנו מכינים אותן עכשיו לקריאה שנייה ושלישית. נתחיל בהצעתה של חברת הכנסת גלאון.

הכלל שקבוע כרגע בחוק הגנת הפרטיות הוא שפרסום עניין שנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם מהווה פגיעה בפרטיות. הפרשנות שמקובלת בפסיקה היא שצנעת חייו האישיים של אדם כוללת גם פרטים על ההתנהגות המינית של אדם, ובכלל זה גם פרטים בדבר עברו המיני. אנחנו רצינו להבהיר ולקבוע מפורשות שצנעת חייו האישיים כוללת גם פרסום בדבר עברו המיני של אדם.

מישהו חושב שזה לא כלול בצנעת חייו?

הצעת החוק במקור, כפי שעברה בקריאה טרומית באה להוסיף עוד סעיף בחוק ההגנה על הפרטיות שאומר במפורש שפרסום בדבר מיני של מתלונן או נפגע בעבירת מין מהווה פגיעה בפרטיות. אנחנו חששנו שזה ייצור הסדר שלילי, כך שהפרשנות של צנעת חייו האישיים של אדם לא תכלול פרסום בדבר עבר מיני של כל אדם.

מה הבדל בין עברו המיני לבין צנעת חייו? זה לא חלק מצנעת חייו?

אין הבדל, לכן אמרנו שזה "לרבות"; צנעת חייו האישיים של אדם כוללת גם פרטים בדבר עבר מיני.

אני מאוד שמחה שהוועדה בחרה לדון בחוקים האלה בדיוק היום כשמציינים את יום המאבק נגד האלימות נגד נשים. רק בימים האחרונים שמענו נתונים מאוד מדאיגים על עלייה במספר הנשים שמתלוננות על תקיפה מינית, אלימות, אונס וכדומה. אחד הדברים שאנחנו עדים להם הוא שנשים שגם כך כל כך קשה להן להתלונן מצאו את עצמן חשופות ופגיעות פעמיים: פעם אחת בגלל מה שקרה להן, ופעם שנייה מכיוון שמצאו פרטים על עברן המיני מתנוססים בדפי העיתונות. חשבנו שיש חשיבות להדגיש את המילים "לרבות העבר המיני". יש לנו עניין לעודד נשים להתלונן, יש לנו עניין לגרום להן לא לחשוש, כי אחרת אף אחת לא תתלונן.

אני מבין שזאת תוספת הבהרה. מעבר למסר המשפטי יש פה מסר ציבורי, חברתי, לעיתונות, לתקשורת לנהוג במשנה זהירות עם בנושאים האלה שאולי לפעמים מונעים מאנשים להתלונן כי הם חוששים.

אני רוצה לחזק את הדברים. נתקלנו לא אחת דווקא בעיתונות המקומית. המתלוננת פגיעה יותר בגלל מעמד היררכי במקומות עבודה, אז הפוגע ניצל את הקשרים שלו ומצא דרכים מתוחכמות לפרסם את העבר המיני שלה כדרך של נקמה.

דרכים מתוחכמות שלא אפשרו להגיש תביעה?

זה בדרך כלל גם נשים מוחלשות. העובדה שהנוסח הוא כל-כך ברור לא יאפשר להתחבא מאחורי תום לב או הסתייגויות אחרות – לא לכלי התקשורת ולא למי שפרסם את המידע הזה, וגם כאמור בגלל האינטרס הציבורי של עידוד פניות לתלונה.

משרד המשפטים, בבקשה.

אנחנו חשבנו שהתיקון מיותר, אבל אנחנו לא מתנגדים לו.

הוא עבר בקריאה ראשונה, ולכן כנראה הכנסת החליטה שהוא לא לגמרי מיותר. לכן אנחנו מצביעים על העברתו לקריאה שנייה ושלישית. אני מבין שזה פה-אחד. החוק עבר לקריאה שנייה ושלישית.


אנחנו עוברים להצעת החוק השנייה.

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 87) (איסור פרסום שם מתלונן בעבירת מין. הכלל שקבוע היום בחוק העונשין קובע שמי שמפרסם ברבים את שמו או את זהותו של אדם שיש בהם כדי לזהות אותו כמי שנפגע בעבירת מין, עובר עבירה. רצינו להבהיר שהעבירה אינה מתייחסת רק למי שמפרסם את שמו או את זהותו של מי שנפגע בעבירה, אלא גם את מי שהתלונן שנפגע בעבירה. כך שזה יחול הן על נפגעי עבירה והן על מתלוננים.

התיקון השני הוא בסעיף קטן ב' בסעיף 352 לחוק העונשין. אנחנו לא רצינו לקבוע כלל של איסור גורף מראש שלא מאפשר פרסום שם או זהות של מתלונן בכל מקרה. לכן אפשרנו לבית המשפט להתיר את הפרסום, ובאותו מקרה שהוא יתיר את הפרסום לא תהיה אחריות פלילית לאדם שמפרסם את השם.

אנחנו מבקשים להוסיף "אלא אם כן בית המשפט התיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו", שיהיה ברור למה הוא מתיר את זה. השופט חשין בבית המשפט העליון פסק לא לפרסם את שמות המתלוננים, וכאן אנחנו כאילו מגבילים, ונותנים לבית המשפט אפשרות לפרסם. אז רוצים שיהיה כתוב: "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כדי שיהיה ברור למה מפרסמים את זה.

אני מאוד בעד, כי זה באמת קצת מסיג לאחור את האיסור הגורף. זאת הערה מאוד נכונה.

המצב שקיים היום הוא שכבר לבית המשפט היה שיקול הדעת. עובדה שבאותו מקרה ספציפי הוא שקל לכאן ולכאן והחליט לא לפרסם. לכן החשש כאילו מתן שיקול הדעת ישנה משהו הוא לא נכון, להפך, במובן מסוים זה מאפשר.

- - -

מלכתחילה חשבתי ששיקול הדעת של בית המשפט הוא נכון, ואני לא רואה הצדקה לרשום "מטעמים מיוחדים". צריך לסמוך על האיזונים של כל מקרה. החשש מזה שההחלטה לא תהיה מנומקת אין בו ממש, כי כל החלטה של בית משפט אמורה להיות מנומקת. הניסוח "מטעמים מיוחדים שיירשמו", עושה צמצום של שיקול הדעת, שאין בו צורך לדעתי.

בפרקטיקה זה לא ישנה, אבל מבחינת המסר הציבורי של מה שהנפגעות שומעות זה "יידעו עליי". זה הדבר הראשון שהן שואלות כשהן מתקשרות לקו החירום.

צריך להגיד את האמת, שלשופט יש סמכות לחשוף.

החובה שלנו היא לתת את כל המידע. אבל כשהמחוקק חושב על המסר הציבורי שהוא שולח יש פה משמעות. העובדה שיש סייג גורף "לא, אלא אם כן" נראית לי יותר נחרצת.

ההחלטה במקרה שאנחנו מדברים עליו הייתה של בית המשפט העליון, זה היה ערעור. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שכל הזמן יצטרכו לערער לבית המשפט העליון שגם שופטים בערכאות נמוכות יותר יידעו שאם הם מחליטים שהם מאפשרים פרסום שייתנו טעמים מיוחדים, שיצטרכו להסביר ולנמק. אני מסכימה שיש איזונים, ואנחנו סומכים על שיקול הדעת של שופטים, אבל כבר ראינו. אז שיידעו שהם צריכים בכל זאת לתת טעמים מיוחדים. זה נראה לי הרציונל.

הדבר הזה קיים בחוקים אחרים, שבית המשפט צריך לנמק או לומר שיש טעמים מיוחדים. זה לא יוצא דופן.

זה לא דבר יוצא דופן, אבל פר מקרה צריך להחליט. אני גם רוצה להזכיר שאנחנו מדברים על הרחבה של איסור הפרסום. ההצעה הזאת נולדה ממקרה שבו נשים הגישו תלונה על פגיעה, ההליך עבר את כל הערכאות, ולבסוף הנאשם זוכה, ולא רק שהוא זוכה, אלא נקבעו קביעות פוזיטיביות לא נעימות לגבי המתלוננות, שהתלונות היו תלונות שווא. ואז התעוררה השאלה האם בסיטואציה כזאת באיזון בין האינטרס של הנאשם או של מתלוננות עתידיות – מה נכון לעשות בנקודת הזמן הזאת.

אז השופט ישקול.

וכך אמנם נעשה. זה היה בבית משפט עליון כי באותה סיטואציה זה הגיע לזה. אני לא אומרת שזאת קטסטרופה שזה יהיה כתוב, אבל לא צריך להקל ראש - -

במקרה הספציפי שבו מדובר העובדה שאותו אדם לא הורשע לא אומר שהמעשים לא היו.

זה לא משנה.

- - -

הוויכוח הוא יותר של מסר, זה לא ויכוח אמיתי. בסופו של דבר כולנו מסכימים שלבית המשפט יש שיקול דעת לפרסם, ועל-פי רוב בית המשפט גם ינמק.

אני לא הייתי נתלית בזה אם לא היו משתמשים בזה.

אני רוצה לתת דוגמה. יש לי חוק שקובע עונשי מינימום בעבירות מין ואלימות במשפחה וחובת מאסר בפועל. בחוק הזה כתוב במפורש שאם בית המשפט מחליט לא להפעיל את החוק, הוא צריך ליתן טעמים מיוחדים. זה חלק מאותה משפחה, לכן אתם לא צריכים להיהרג על זה, זה נכון.

על זה אני לא איהרג.

אף אחד לא נהרג על זה, אני גם לא רואה פה אף אחד שרוצה להיהרג על זה.

אני לא בטוחה אם זה המקום הנכון לדרוש את זה. אנחנו נמצאים כרגע בתיקון לחוק העונשין. קובעים עבירה, ומתי יש פטור מאחריות פלילית. התרת הפרסום או אי התרת הפרסום מעוגנים לפי סמכויות בית המשפט בחוק בתי המשפט, שהכלל הקבוע יהיה שהוא מקיים את הדיון דיון בדלתיים סגורות, ויש צו איסור פרסום נצחי עד שבית המשפט לא קובע אחרת. אם אנחנו מתערבים בשיקול הדעת של בית המשפט, לפי חוק בתי המשפט, אני לא בטוחה שזה המקום הנכון להתערבות. צריך לבחון האם משנים שם את שיקול הדעת שלו לגבי מקרים נוספים. זה לא מובן מאליו.

צריך גם לזכור שהנפגעות התחילו את ההליך הפלילי כעדות, ופתאום הן הופכות להיות נתבעות. זאת סיטואציה מאוד מורכבת שראוי להגן עליה.

אם הדבר הזה ייתן יותר ביטחון לאנשים להתלונן אז אנחנו נקבל את זה. אם אלה שעוסקות בכך אומרות שהתחושה היא שאם הן יידעו שיש עוד משוכה מסוימת, שתגן עליהן – אמנם זאת לא הגנה מוחלטת, אבל עוד דבר שיכול להגן עליהן – וזה יגרום לכך שתהיינה יותר מתלוננות ודברים יימנעו, הדבר הזה כדאי.

ידוע שיש תת דיווח בדיווחים על עבירות מין. הנתונים שמתרכזים אצלנו במרכזי הסיוע לעומת אלה שמגיעים אל המשטרה או אל בתי המשפט, הם נתונים שונים לגמרי.

אני מקדם בברכה את חברת הכנסת אתי לבני, ואני רוצה להצביע על ההצעה שלה לקריאה שנייה ושלישית.

ההצעה התקבלה פה אחד. תודה רבה.

הישיבה ננעלה ב- 13:15