כנסת פתוחה

1
ישיבה משותפת לוועדה לקידום מעמד האישה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

22.11.2005


הכנסת השש עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבה משותפת לוועדה לקידום מעמד האישה - מס' 219

ולוועדת העליה, הקליטה והתפוצות - מס' 276
יום שלישי, כ' בחשוון התשס"ו (22 בנובמבר 2005), שעה 11:00

ס ד ר ה י ו ם: התגברות האלימות ומקרי רצח של נשים עולות בידי בני זוגן

חברי הוועדה: קולט אביטל - יו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות



ענבל גבריאלי -יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה

מרינה סולודקין – סגנית השרה לקליטת עלייה

סנ"צ נורית זיו – רמ"ד אלימות במשפחה המשרד לבטחון פנים



מרים שכטר – הממונה על שיוויון בין המינים משרד החינוך



התרבות והספורט



שרה כהן – מנהלת מחלקת הרווחה המשרד לקליטת עלייה



אידה בן שטרית – המשרד לקליטת עלייה



עדה פליאל טרוסמן – סגנית מנהלת השירות לנשים ונערות משרד



הרווחה



איילה מאיר – האגף לשירותים אישיים וחברתיים משרד הרווחה



ציפי נחשון-גליק – מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה



משרד הרווחה



דבורה איציק – מרכזת תכנית ארצית לאיתור וטיפול בנשים מוכות



במערכת, משרד הבריאות



מירה קידר – מנהלת אגף רווחה באגף לפעילות הקליטה הסוכנות



היהודית



שולה אגמי – יועצת מרכז השלטון המקומי



צגה מלקו – חברת הנהלת איחוד הארגונים של עולי אתיופיה



אמיר טואבה – רכז תכניות ארצי הקואליציה הארצית למשפחות



חד הוריות



טזתר גרמאי – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה



הילה קרנר סולימן – איגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

דנה גורדון

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ

התגברות האלימות ומקרי רצח של נשים עולות בידי בני זוגן

בוקר טוב לכולם, מיד נפתח את ישיבת שתי הוועדות, ישיבה משותפת לוועדת העליה, הקליטה והתפוצות ולוועדה למעמד האישה. אנחנו מקיימים היום את הדיון הזה במסגרת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. איתי חברת הכנסת ענבל גבריאלי, בוקר טוב לך, יושבת ראש הוועדה למעמד האישה וכן סגנית שרת הקליטה.

אנחנו קצת מאחרים וכל הארגונים שאמורים להיות אתנו ונציגי משרדי הממשלה נמצאים בבניין, הכנסת כנראה מתפרקת וכולם מאחרים, אני מקווה שיגיעו בזמן. מכל מקום שתי הוועדות שלנו קיימו כבר שתי ישיבות, לנוכח מספר עולה של מקרי אלימות נגד נשים בקרב ציבור של נשים עולות. אנחנו תיכף נתייחס גם לסטטיסטיקות, אבל אני רוצה אולי לטובת כולנו וגם לטובת הצופים בבית לציין כמה עובדות.


אנחנו מדברים על כך שציבור העולים והעולות בעיקר הוא הרבה יותר פגיע מכמה טעמים. קודם כל בגלל המשברים שעוברים על המשפחות כאשר הם עוברות ממקום למקום ועולות לארץ. יש משבר בתוך המשפחות, בעיות של פרנסה, בעיות של כבוד ההורים, כל אלה יש להם השפעה. יש בעיות כמובן של הסתגלות לחברה הישראלית, יש בעיות של שוני בתרבות, בנורמות, בדרכי ההתנהגות, ויש גם קשיי שפה.

מתוך מסמך שהכינו עבורנו בכנסת אנחנו רואים שגם בשנה שעברה אבל גם השנה כשליש מהמקרים של אלימות במשפחה, כשליש מפגיעות בנפש ופגיעות בגוף ופגיעות מיניות מתרחשות בקרב ציבור העולים, הרוב הגדול בקרב ציבור עולות מחבר העמים לשעבר, חלק מהפגיעות האלה גם מתרחשות בקרב הקהילה האתיופית. אנחנו בישיבות הקודמות שקיימנו איתרנו כמה דברים מיוחדים שעליהם רצינו להתרכז, וגם בנושאים האלה פנינו לכמה משרדי ממשלה, פנינו כמובן למשרד לקליטת עלייה, בנושאים של יידוע, תידוע, חינוך הנשים שהם עולות בעיקר כאשר הם במרכזי קליטה. פנינו למרכז לקליטת עלייה כדי לנצל את הרדיו בשפה האמהרית ככלי חינוך כלפי אותם הנשים כדי לתדע אותם ולהדריך אותם לאן הם יכולות לפנות. פנינו למשרד לרווחה, כדי להגיע אתו להסכמים, להעמיד לרשות הנשים האלה וגם לרשות גברים מכים יותר עובדים סוציאליים.

בשלב הזה, ולמרות שקיימנו עוד ישיבה לא מזמן, עם שרת הקליטה, ועם המנכ"לית וכמובן עם סגנית השרה אנחנו לא שמענו על התקדמות מאוד ניכרת בתחום השידורים בשפה האמהרית. אני מבינה לעומת זאת שפרסומים בכתב קיימים, ובטח נשמע על כך דיווח. ונרצה גם לדעת באיזו שיטה ובאיזו דרך הם מופצים כדי להגיע לציבור רחב ככל שניתן.

אלה הנושאים. מצד שני מהמשרד לרווחה שמענו על התקדמות טובה ויפה, ויש בפניי מכתב שאני אקריא אותו מסגן השר על נכונותו להקצות יותר תקנים בתחום הזה, ויותר עובדים סוציאליים, ועל הרצון שלו לגייס אותם מקרב הקהילה האתיופית. אני אעביר את רשות הדיבור ליושבת ראש הוועדה למעמד האישה, בבקשה.

תודה רבה. כאמור אנחנו מציינים היום את יום המאבק באלימות כנגד נשים והוועדה לקידום מעמד האישה קיימה הבוקר את הישיבה בנושא ואנחנו דנו באלימות נגד נשים באופן כללי, כשהוזכרו מגזרים כאלה ואחרים, מגזרים שהם ייחודיים, מגזרים שמעבר לבעייה הכללית של אלימות, שהנשים ששייכות למגזרים הללו חשופות אליה, ישנם בעיות נוספות. שמענו גם מנורית זיו, ראש מדור נפגעי עבירות במשטרה שהמשטרה משתדלת לאייש בתפקידים של חוקרים ובתפקידים נוספים שבעצם הם כמעט הגורם הראשון שהמתלוננת נתקלת בהם, איך נעשה ניסיון לשלב לאו דווקא מקרב האוכלוסיה, אם זו אוכלוסיית העולים מברית המועצות לשעבר או מאוכלוסיית האתיופים, איך לאו דווקא משתדלים לשלב מתוך האוכלוסיות הללו אבל כן עומדים על זה שתוכל להתאפשר תקשורת, זאת אומרת שהחוקרים ידעו את השפה ויוכלו לתקשר ויוכלו באמת להקל על התהליך.


כמובן שבארגונים השונים ובמרכזים השונים, במרכזי הסיוע, גם אם מדובר בפנייה דרך האינטרנט, גם אם מדובר בפנייה פיזית וגם אם מדובר בפנייה טלפונית אז המענה ניתן בכמה שפות, גם בשפה האמהרית וגם בשפה הרוסית.

בישיבה הקודמת, שקיימו שתי הוועדות, הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת עליה וקליטה אני טרם נכנסתי לתפקידי, אבל אני קראתי את הפרוטוקול, וקראתי את החלטות הוועדה ואני קראתי גם את המכתב שמייד יושבת ראש ועדת עליה וקליטה הבטיחה שהיא תקרא, מכתב התשובה של הרב אברהם רביץ, סגן השר, ואני לא מזלזלת באמירות שבאות לקראת ובהבעת מוכנות ובהבעת נכונות אבל לציין כהתקדמות שנכון להיום גוייסה עובדת סוציאלית יוצאת אתיופיה, גוייסה לעבודה באיזור נתניה, בכל הכבוד, זה משהו קטנטן, כן, אני גם בזה לא אזלזל, אבל זה בטח לא יפתור את הבעיה. אני אולי אפילו הייתי מוותרת על ציון העובדה הזאת כי זה בבחינת לעג לרש. אני חושבת שאנחנו באמת צריכים לבדוק כאן בישיבה מה נעשה על ידי הגורמים השונים מאז הישיבה הקודמת, מעבר להבעת הנכונות, מעבר להבעת ההזדהות עם הבעיות הספציפיות והייחודיות של הנשים העולות, שמהוות איזה שהוא חלק בכלל הנשים שחשופות לאלימות. תודה.

תודה רבה. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לסגנית השרה.

קודם כל אני מברכת את שתי הוועדות שעובדות בעקביות על נושא אלימות בקרב עולים, נושא שאנחנו דנים בו כל כמה חודשים. אני יכולה לומר לכם שבמשרד הקליטה, ויש נציגים, שרה כהן ואידי בן שטרית שיכולים לספר מה אנחנו במשרד הקליטה, איך אנחנו מתמודדים עם התופעה הזו. ואני יכולה לומר שאני עובדת עכשיו להרחיב את השידורים בשפה האמהרית כדי שיהיו חוץ מנושאים אחרים גם את נושאים שמסבירים את הזכויות של אישה במדינת ישראל, הקשר בין משברי הקליטה ואלימות במשפחה, וחוץ מהרדיו אנחנו גם עובדים בנושא של אלימות בקרב האוכלוסיה האתיופית, יהודי אתיופיה, דרך מוקדים אתיופים. זה מאוד חשוב ששם יש אנשים שנותנים הדרכה, מה לעשות, איך לעשות צעדים ראשונים, כדי למנוע או להתמודד עם אלימות במשפחה. אם את יכולה קולט תני בבקשה את רשות הדיבור לשרה כהן ואידי בן שטרית.

אני אעשה זאת, רק אני חושבת שבינתיים נשמע מסגן ניצב נורית זיו, אנחנו לא השתתפנו בישיבה הקודמת אז אני חושבת שבכל זאת נרצה התייחסות יותר מפורטת למספר של האלימות, מקרי אלימות בקרב עולים, עולות, והאם יש נטייה לעלייה גם שם.

אם תראו בחומר שיש בפניכם, אנחנו פילחנו את התלונות לפי מגזרים באוכלוסיה בעמוד הראשון, ואחרי זה נתוני המשטרה. התיקים שנפתחו בגין אלימות בין בני זוג, סך הכל תיקים בכלל מדובר על תלונות נשים כמובן, לא תלונות גברים, בגין עבירות שבוצעו נגד הגוף, שש עשרה אלף חמש מאות ועשר ב-2004 וינואר עד אוקטובר 2005 שלוש עשרה אלף מאה חמישים ותשע. בסך הכל. מתוך המספר הזה פילחנו גם לפי סוגי עבירות, נגד הגוף זה הרוב כמובן, זה תשעת אלפים תשעים וחמש מול שבעת אלפים מאתיים חמישים ואחד, כי זה פחות חודשיים אז ברור שזה פחות. עבירות מין שלוש מאות חמישים ותשע ומאתיים תשעים ותשע השנה, סדר ציבורי ששת אלפים שמונים ושתיים. סדר ציבורי זה גם איומים והפרות הוראה חוקית וכו', מול ארבעת אלפים תשע מאות שלושים ושבע. ורכוש, שמונה מאות עשרים ושבע ושש מאות שלושים ותשע.

אני הסברתי בישיבה הקודמת שהמערך שחוקר את עבירות האלימות בין בני זוג לא מתרכז דווקא בעבירות נגד הגוף אלא חוקר את כל העבירות שיש להם, הרקע הוא רקע זוגי. לכן גם עבירות רכוש ועבירות אחרות נחקרות על ידי אותם אנשים, גם כדי שמרכז הידע לגבי אותם בני זוג יהיה במקום אחד ולא יפוזר על ידי כל מיני מחלקות בתוך המשטרה.


אנחנו פילחנו את התלונות, יש את מספר הנשים מהמגזר הערבי, מאחר שאנחנו מדברים פה על נושא של קליטה נדבר על מגזרים של נשים עולות. סך הכל נשים עולות יש בשנת 2004 שלושת אלפים שבע מאות ששים וארבע, וסך הכל נשים עולות השנה יש שלושת אלפים תשעים וארבע. עשרים וחמישה אחוז מכלל התלונות הם תלונות של עולות. מתוכם מהמגזר הרוסי זה המירב, וזה ממש בולט, שלושת אלפים שמונים ושלושה תיקים, והמגזר הרוסי השנה אלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה. המגזר האתיופי מאתיים שמונים וארבע בשנה שעברה ועד כה שלוש מאות ושתיים. יש פה עלייה קלה, תהיה עוד יותר עלייה.

אנחנו מדברים על שנה שלמה לעומת פה עד חודש אוקטובר, אז יש קפיצה.

יש קפיצה במגזר האתיופי. זה לא משמח כי יש אלימות, זה משמח כי יש פניה, יש יותר מודעות ויותר פנייה. כמובן הדבר מתייחס לנגישות של האוכלוסיה, הדבר מתייחס גם לנושא של השפה. אין מספיק גם במשטרה אולי דוברי אמהרית. אני מעבר לעניין של השפה, ודיברנו על זה בישיבה עם משרד הרווחה, מעבר לעניין של השפה זה הנושא של ההבנה של הצרכים ושל המנטליות של מגזר כזה או אחר, מעבר לעניין של שפת הדיבור. ומהצד השני, הקטע של המוכנות והמודעות והרצון של האדם עצמו להגיע לתחנת המשטרה. זאת אומרת השילוב הוא בין שני הדברים. אין ספק שמתוך המגזר האתיופי בסך הכל אני לא חושבת שזה מייצג את מידת האלימות שמתקיימת במגזר, כי האלימות חוצה את כלל החברה הישראלית, אני לא רואה שום הבדל, אני מעריכה שגם בחברה האתיופית יש אלימות כמו שבחברה הישראלית הותיקה וגם בחברה של המגזרים האחרים. בסך הכל יש יציאה החוצה של יחסית מעט נשים.


יש גם, אם גבירתי תרצה, נושא של עבירות מין, אז יש שלושת אלפים שבע מאות שלושים ושמונה מול אלפיים שבע מאות ששים באופן כללי, מתוכם המרבית זה אינוס ומעשה מגונה בכוח, זה מרבית העבירות, כאשר ב-2004 סך הכל עולות שמונה מאות חמישים וארבע והשנה חמש מאות שמונים וחמש. במגזר הרוסי שוב זה המירב המוחלט, שש מאות חמישים ושש נשים, והשנה ארבע מאות שלושים וחמש, ובמגזר האתיופי חמישים ותשע וחמישים ואחת השנה.

תודה. אני לא שמחה לעשות את זה אבל אני בכל זאת רוצה לתת כמה דוגמאות, כי אני חושבת שהמקרים שונים, אני כן חושבת שיש משבר כתוצאה מהעלייה, משבר תרבותי עמוק, ודאי בקרב הקהילה האתיופית. אני רוצה להזכיר מקרים די מזעזעים. רק כמה כותרות של החודשים האחרונים. בעל דקר את אשתו עשרות פעמים בכל הגוף. תושבת נתיבות נדקרה בכל גופה על ידי הבעל, כחודש אחרי שהגישה נגדו תלונה. ואנחנו לא יודעים מדוע ואיך זה לא טופל. פחדה מבעלה וקפצה מהחלון, הפחד מהבעל האלים הוביל בת עשרים ושבע לקפוץ מחלון ביתה שבקומה השלישית, היא נפצעה קשה, הבעל נמצא כעבור מספר שעות כשהוא תלוי ללא רוח חיים. אנחנו דנו במקרה הזה באריכות בוועדה.

פירושו של דבר שכל הנושא הזה, גם כשהבעל אחר כך מתאבד, שזה משבר משפחתי די עמוק. ויש לנו בלי סוף סטטיסטיקות.


אני מבקשת לפנות לנציגות משרד הקליטה ומבקשת לדעת מה נעשה מאז הישיבה האחרונה, ואני מבקשת, אם אפשר בקצרה, כי אנחנו רוצות לסיים את הישיבה הזאת עד שתים עשרה.

אני רק רוצה נתון שאני חושבת שיעניין את הוועדה, ב-2004 היו סך הכל אחד עשר מקרים של נשים שנרצחו על ידי בני זוגם, חמש היו מחבר העמים, לא היתה אתיופית, ב-2005 מתוך עשרה מקרים שלוש מחבר העמים וארבע אתיופיות. זאת אומרת שהשנה, מתוך עשרה מקרים, שבעה מקרים הם מקרים שהם למעשה ממגזרים עולים, זה הרבה מאוד, זו מגמה שצריך לשים לב אליה.

ולכן מה שאת אמרת קודם, שנרשמו או שנפתחו יותר תיקים, אולי זה מעודד שיש יותר מודעות, קונקרטית לגבי התוצאות מקרי הרצח בקרב עולים חדשים,

ב-2005 זה מגמה מאוד בולטת, וצריך להדגיש שלא כולם בכלל ידועים למערכות. זה לא בהכרח קורלטיבי לתלונות. זאת אומרת חלק מהנשים לא הגיעו למערכות בכלל, לא למשטרה ולא לרווחה. זה לא בהכרח קורלטיבי. רק אני מציינת שבמקרי הרצח זה המצב.

בחלק של השותפות הבין משרדית, שהיא כאן חיונית וקריטית, כיוון שכל מערכת לא מסוגלת ויכולה לעבוד בכוחות עצמה, וזה חשוב לציין את זה, אנחנו מקיימים באופן שוטף פורום שהתחיל כפורום חשיבה, והוא התפתח כרגע כפורום של נציגי כל הגופים והגורמים שהם רלוונטיים להתמודדות עם בעיית האלימות במשפחה. הפורום הובל במשותף על ידי המשרד ומשרד הרווחה, ונציגים בו שותפים כמו הסוכנות היהודית, משטרת ישראל, משרד הבריאות, נציגי ארגונים שונים וכל אותם מי שעוסקים במסגרת התכנית המשותפת, שאני תיכף אפרט אותה. בפורום הזה מבחינתנו אנחנו מקבלים את המידע השוטף לגבי תמונת המצב. יש נתונים נוספים שכרגע גם לא נסקרו אבל שהם קיימים, שהם גם קיימים אצלנו, בנושא של נשים במקלטים, בנושא של נשים שפונות למרכזים, זה הכל מידע שהוא ידוע והוא משותף לכל הגורמים. זאת אומרת אנחנו מדברים בשפה אחת של נתונים שידועים לכולם. זה קודם כל ברמה של השיח והראייה המערכתית.

זה הנתונים שידועים לכולם בהנחה שאנחנו יודעים חלק וזה אולי קצה הקרחון.

הנתונים שקיימים, שבכל מערכת קיימת, שכרגע מובאים וידועים לכל הגורמים השותפים. אנחנו לא יודעים מה שלא קיים,

לא, מה שכן קיים אבל לא מדווח.

מה שאני רוצה לציין כרגע שהוא נעשה באמצעות מינוף תקציבי מאוד משמעותי של משרד הקליטה, והוא בא כהצעה שלנו,

מהו התקציב?

בשנה הקודמת מליון מאתיים, שהועבר כבר בפועל למשרד הרווחה, וזה יהיה סדר גודל זהה של כל שנה, שבשלב הזה של מליון מאתיים שמועבר מתקציבי משרד הקליטה לטובת פיתוח דגם התערבות רגיש תרבות, שכרגע מבוצע. הוא החל. בשבע עשרה רשויות מקומיות ברחבי הארץ, עם קליטה של עשרה וחצי תקנים שמפוצלים בין חצאי ורבעי משרות, של עובדים סוציאליים דוברי שפה, על חשבון משרד הקליטה.

כי דיברת על שיתוף פעולה,

נכון, ואני תיכף אציין מה על חשבון המשרדים והשותפים האחרים. בשלב הזה המשרות עצמם כולם עם חשבון משרד הקליטה, הרשויות המקומיות ששותפות לתכנית נותנות את המצ'ינג של העשרים וחמישה אחוז מטעמם, כך שזה מגדיל ומעבה את הסל התקציבי. השותפות עם הגורמים, התכנית כרגע מתקיימת במרכז למניעת אלימות בחיפה עם יישובים פריפריאליים לחיפה, שזה קרית אתא, נשר, קרית מוצקין, קרית ים, בבאר שבע עם היישובים שמסביב ובמספר יישובים עתירי עולים כמו אשקלון, אשדוד, נתניה.

מה אתם עושים בקרית מלאכי?

בקרית מלאכי כרגע לא נכנסה תכנית. יהיו עוד תקציבים, תאמיני לי שנרחיב אותה. באותם מקומות שכרגע התכנית מתקיימת כבר גוייסו עובדים במרבית המקומות, התחילה להתפתח תפיסת התפקיד. מתקציבי משרד הרווחה אנחנו הולכים כרגע לקבל תכנית הכשרה שתיועד לכל העובדים שמשותפים בתכנית. אנחנו הולכים כרגע לפנות למסד קליטה, על בסיס הסכמה שכבר גובשה איתם, על הרחבת התכנית, בעקבות הסכמות,

מה זה מסד קליטה?

מסד קליטה זו התארגנות בין משרדית, שנעשית בשיתוף פעולה של ג'וינט ישראל יחד עם משרדי הממשלה, כל משרד נותן את חלקו. המתכונת היא מתכונת דומה לאשלים, לאשל, לגבי אוכלוסיות יעד. מסד קליטה זאת אוכלוסיית יעד של עולים. הפורום מתחלק למספר ועדות משנה שעוסקות בקידום פרוייקטים ותכניות בין משרדיות לטובת עולים. אנחנו קיימנו אתם שיח, ישנה הסכמה עקרונית שהתכנית, שהרחבת התכנית שכרגע אני מדברת עליה בכיוונים שאנחנו הגדרנו אותם גם כמחקר הערכה, גם כהרחבת החלק הקהילתי וגם הכנסה ליישובים נוספים תיכנס למסד קליטה.

אני רוצה להוסיף בנושא של קריית מלאכי. שם מתמודדים עם אלימות במשפחות עולים בקרב הקהילה האתיופית דרך מוקד אתיופים. אני הייתי שם, ביקרתי ושמעתי דיווחים. יש אנשים, ופונים הרבה. מוקד מאוד מאוד מוצלח.

אני שאלתי על קריית מלאכי כי דנו לא פעם, כי היו שם מקרים. יש גם מקרי, אנחנו לא מדברים על זה כרגע, אבל יש גם מקרי התאבדות בקריית מלאכי. אנחנו מדברים על קריית מלאכי לא רק כדוגמא אלא חמישים אחוז מהאוכלוסיה הם עולים. אז איך אתם, מה קנה המידה בדרך כלל, כשאתם בוחרים את היישובים שבהם אתם עובדים?

מה שאני אומרת לך, יש למשרד הקליטה כלי חדש. יש שמונה עשרה מוקדי אתיופים ששם עובדים עם כל הנושאים הקשורים לקהילה. זה גם תעסוקה, זה גם דיור, זה גם אלימות במשפחה, זה גם הרבה דברים. את יודעת, זה גם שפה. ומה שאני אומרת שזה יותר מוצלח לעומת זאת שלעבוד רק דרך עובדים הסוציאליים. אפילו דוברי שפה.

והמוקדים האלה מאויישים על ידי בני הקהילה האתיופית?

נכון. זה אני חושבת הישג שלנו שאנחנו יותר ויותר מבינים שדוברי שפה ואנשים מקצועיים מסוגלים לעבוד בצורה טובה יותר מאחרים.

אני עובדת משרד הרווחה כמפקחת ארצית בנושא אלימות במשפחה, והיישובים שנבחרו בשותפות בתקציב של משרד הקליטה לצערנו ולא מתקציב של משרד הרווחה, כי בנושא אלימות במשפחה אנחנו מדשדשים עם עשרה מליון שקלים כבר שלוש שנים, וקריית מלאכי לשאלתך לא נבחרה כי רק עכשיו אנחנו הקמנו מרכז לטיפול באלימות בכלל, והבחירה שלנו היתה ביישובים שיש שם תשתית של עבודה מקצועית בתחום אלימות במשפחה, כאשר אנחנו מבינים שלאוכלוסיית העולים אנחנו צריכים לפתח ולשדרג מודלים קיימים שהם רגישי תרבות. אז זה נכון שבמשרה שיש בנתניה כבר שנה אנחנו פיתחנו מודל יפה מאוד, וגם בבאר שבע שיש שם עבודה עם עולים, והלוואי והיה לנו תקציב כדי שנוכל ליישם את המודלים האלה בהרבה מאוד יישובים.

אם אני הבנתי אותך נכון, ואני פשוט מנסה להבין את הקונספציה, את באה ואת אומרת שאנחנו עובדים במקומות שכבר יש תשתית.

עם עולים.

זה מותיר אוכלוסיות שלמות, בריכוזים גדולים, חשופים. מכיוון שאין תשתית אחרת. זאת אומרת אתם מטפלים בנושא הזה כמן נספח, כמן ספח, כשיש כבר תשתית באיזה שהוא מקום. אנחנו כרגע מנסים לבדוק מה קורה בריכוזים גדולים, ואנחנו יודעים שלפחות לגבי האוכלוסייה האתיופית הנטייה היא, בגלל המשכנתאות, בגלל כל מיני סיבות, ללכת לפתח ריכוזים גדולים, נקרא לזה קהילות שלמות חיות יחד. זה יוצר כרגע מצב שיש הרבה אוכלוסיות שבכלל לא מגיעים אליהם. מה אתם עושים עם זה, איך אתם בוחרים.

לגבי השידרוג של העבודה המקצועית בטיפול באלימות כלפי עולים שבע עשרה יישובים שנבחרו על העשר משרות זה היה איפה שיש ריכוזי עולים. אז יכול להיות שבאשדוד זה רק שלושים אחוז מהעולים אבל במספרים מוחלטים זה הרבה יותר גדול מקריית מלאכי, שזה חמישים אחוז. האוכלוסיה של האתיופי שאין שם מרכז לטיפול באלימות היא זוכה להתייחסות טיפולית על ידי עובדים סוציאליים כוללניים במחלקות לשירותים חברתיים, שהטיפול שם הוא בהחלט מהימן, וזה טיפול של עובדים סוציאליים. הוא לא משודרג ומיומן לתחום אלימות במשפחה.

אני הייתי מבקשת אולי לשמוע, ואני אפילו לא יודעת למי לפנות, אולי אני אפנה לארגון שנמצא כאן למען יהודי אתיופיה, איך אתם עומדות, איך אתם מעריכות את המודעות בקרב הנשים האתיופיות העולות, איך הם יודעות שכשיש מקרה אלימות יש להם לאן לפנות. כמה הם יודעות את זה, כמה הם מודעות לזה.

אני באה מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. מהמעט שאנחנו יודעים המודעות בקרב הקהילה לפניות, שגם המוקדים מפעילים וגם הרווחה מפעילים, אפילו המשטרה, במידה ויש, הוא מעט. זאת אומרת הפנייה לעובדות סוציאליות ברוב המקרים היא די נמוכה, בגלל סיבות של אין היערכות נכונה לטפל בנשים בקהילה כמו שצריך. יש הרבה קודים תרבותיים שהאנשים שמטפלים בהם לא מודעים להם. זאת אומרת ברגע שיש סכסוך משפחה בין בעל ואישה הטיפול הוא צריך להיות מאוד עדין, ולא טיפול שאומר תעמדי על שלך, תנסי לפנות לגורמים. צריך לנסות להגיע למעגל הקטן של המשפחה, המעגל הרחב, המעגל הקהילתי ולטפל בזה באמת בקודים התרבותיים. לדבר הזה אין מענה.


מהמקום של הארגון שאני באה ממנו אנחנו חושבים שיש טיפול בהרבה תכניות שמופעלות למען הנשים, אבל התכניות האלה הם טובות, הבעיה איתם שהנשים בקהילה לא מגיעות לזה כי זה לא עונה בדיוק בצרכים, הרבה פעמים זה מאיים, זה מגביר רק את הפחד של האישה, בגלל שהתשתית לא נכונה. אישה שהולכת למקלט כי בעלה מאיים עליה אחר כך אין לה לאן לחזור.

אם כך בואי תוסיפי ותגידי לי מה אם כך מתבקש, איזה סוג פתרון. יותר מעורבות של בני הקהילה האתיופית בטיפול בבעיות?

מעבר לזה, להפעיל תכניות שבאמת יתייחסו לטיפולים של הבעיות.

אבל אם אנשים לא יודעים את הקודים, איך הם יכולים להפעיל את זה, מי צריך להפעיל את זה?

אפשר להיעזר באנשים בקהילה, אלא מי שצריך להפעיל את זה זה אנשים מתוך הקהילה, בשיתוף עם אנשים מקצועיים, שכן יוכלו לחבר את שתי התרבויות ביחד. ומעבר לזה הטיפול לצריך להיות משפחתי. רוב התכניות המוצעות הם תכניות שמתייחסות אך ורק לאישה. אין תכנית שמתייחסת לגבר. צריך לחשוב על זה גם שהגבר בא מעולם שכל העולם היה שלו. במונחים מסויימים הוא היה מלך. כאן האישה היא זאת שיוצאת לעבודה, היא זאת שמפרנסת את הילדים, היא זאת שמעורבת. צריך לחשוב על תכניות שמערבות גם את הגבר.

תודה רבה. זה מצב הרבה יותר חמור בקרב העולים וזה נכון מאוד בקרב העולים מברית המועצות, אחוז הנשים שיוצאות לעבוד וגם מצליחות הוא רב יותר מזה של הגברים, יש על זה סטטיסטיקות, ואז זה יוצר משבר מאוד קשה במשפחה, משבר תרבותי. אני מבקשת אולי לשמוע עכשיו ממשרד הרווחה, הגב' פליאל.

אני אחראית על הנושא של נערות וצעירות במשרד בשירות שלנו, אנחנו מטפלים, מבין שמונה עשרה אלף נערות שאנחנו מטפלים ברחבי המדינה באמצעות לשכות לשירותים חברתיים, ב-2004 טיפלנו בארבעת אלפים מאה ושבע נערות עולות, שהם בעצם עשרים ושלוש פסיק חמישה אחוז מכלל הנערות שלנו בטיפול. נערות מחבר העמים טיפלנו באלפיים שלוש מאות שלושים ושלוש, שזה חמישים וחמישה אחוז פסיק שבע, נערות אתיופיות עשרים ושבע פסיק שלושה אחוז וקווקז ואיזורים אחרים של חבר עמים שבע עשרה אחוז.


הטיפול בנערות העולות מתפתח בשירות שלנו יותר ויותר. יש לנו במספר יישובים לא גדול, ואני מתנצלת מראש, בגלל תקציבים ובגלל כל האילוצים יש לנו במספר יישובים שיש בהם מספר רב של יוצאי אתיופיה יש לנו עובדות נערה ייחודיות שהם עצמם ממוצא אתיופי, שמבינות את הנערות, את האלימות, את המצוקה שאליה הם נחשפות ומטפלות בהם בהתאם. וזה בעצם המודל, לא הייתי אומרת האולטימטיבי אבל המודל הטוב ביותר בטיפול באוכלוסיה של עולים, שאיש מקצוע מאותו מוצא, מאותה תרבות, עם אותם קודים יטפל באוכלוסיה הנזקקת.


יש לנו, דיברתי גם בוועדה הקודמת על בתים חמים ברחבי הארץ, בתים חמים לנערות, יש בתים שבהם פועלות, מפעילים קבוצות של נערות עולות, ובמסגרות האלה - -

באותו בית חם שדיברנו עליו, אותו בית שדיברנו עליו בחיוב בבאר שבע, מדובר בעולות, רק בעולות.

אני נזהרת להגיד ספציפית לעולות כי זה לא בכל מקום, אבל בכל מקום שיש ריכוז גדול של נערות עולות הם מקבלות עבודה קבוצתית בבתים חמים וגם במועדונים טיפוליים.

יש לכם איזה שהוא קנה מידה להעריך את הצלחת התכניות?

ברגע שנערה מתחילה, זאת אומרת היא לא למדה קודם, היא לא עבדה, היא הסתובבה ברחוב, ברגע שהיא מתחילה - -

יש הצלחה מיידית חלקית בעצם זה, גם אם זה לא המועדונים והמרכזים של ההכשרה לעבודה, יש הצלחה חלקית בעצם ההוצאה שלהם מהרחוב.

הנערות האתיופיות לא מסתובבות ברחוב. אני מדברת על התחלה של, מה שאנחנו עושים בעצם, פיתחנו מודל של עבודה רגיש תרבות במועדונים ובבתים החמים. אז נותנים, הנערות והצעירות באמת מקבלות את ההתייחסות לפי ארץ המוצא שלהם, והטיפול הולך - -

מי הם המטפלים, המטפלים הם בעצמם מתוך הקהילות?

במקומות שישנם, שהם לא רבים, אז המטפלות עובדות הנערה הם אתיופיות. עכשיו לגבי נערות רוסיות יש לנו פה ושם ברחבי הארץ עובדות נערה במצוקה שהם עולות מברית המועצות לשעבר או שהם כבר בנות להורים שעלו מברית המועצות, אבל באמת אני לא יכולה להתחייב על מספרים, אנחנו משתדלים ככל האפשר אבל אני לא יכולה לומר סטטיסטית כמה כאלה יש.


הנערות מקבלות, קודם כל נותנים להם את הקטע של התרבות, ההערכה והאדרה של התרבות שממנה הם באות. והתייחסות לכל מה שהם השאירו מאחוריהם. וכן ישנה התייחסות למשבר שהם נמצאות בו, למשבר ההגירה, למשבר של נשים, למה שקורה לאמא שלהם לעומת האבא וכיוצא בזה. שלב נוסף הוא למידה והכנה לנורמות של החיים בארץ. בשלב מסויים אחרי הטיפול, כשהם מקבלות את הטיפול רגיש התרבות הם מקבלות אחר כך יחד עם נערות ישראליות, הם עוברות לקבוצות משותפות כדי ללמוד ולהתייחס לחיים הנורמטיביים במדינה.

תודה רבה. אני רוצה לחזור למשרד לקליטת עלייה. אידה בבקשה, את יכולה להגיד לנו איך התקדמתם בהפצת דפי המידע בשפות השונות לעולים.

קודם כל במקביל להפצה השוטפת של מידע שוטף שאנחנו מכינים כל השנה, זאת אומרת אנחנו לא מחכים לחודש האלימות כדי להכין חומר בנושאים האלה, אני רוצה דווקא להתחיל מהבשורה. ממש נחתמה עכשיו אותה התחייבות של שמונה מאות אלף שקל, שבה אנחנו נכין מערך הסברתי שלם, דווקא לקבוצת העולים מאתיופיה. מדובר בארבעה סרטונים שיעסקו בנושאים שונים, על פי הנחיית המנכ"לית אחד מהם יעסוק באלימות המשפחה.

איפה יקרינו אותם?

אנחנו מתכוונים להפיק אותם גם בקלטות וידיאו ולחלק אותם למשפחות ממש. אנחנו מתכוונים להפיץ אותם למשפחות.

בהנחה שלעולים יש וידיאו.

יש וידיאו, ולפי בדיקה שעשינו יש גם DVD. הוזכרה כאן הפלטפורמה על ידי מרינה של שמונה עשר מוקדים לעולי אתיופיה,

זה נראה קצת מופרך, אידה, סליחה שאני אומרת לך, אבל זה נראה לי שאנחנו מכינים רולס-רויס לאוכלוסיה שאין לה קורקינט. אני חושבת שרוב המשפחות של העולים חיות באמת מתחת לקו העוני. אני תוהה לכמה משפחות יש וידיאו בבית וכמה מהם אם תביאי להם וידיאו באמת יסתכלו ויצפו בסרטים האלה.

גם אם אנחנו לא מדברים על הרוב, גם אם בסופו של דבר כן נצליח לבדוק באמת משפחה משפחה - -

אני רוצה לדבר על פלטפורמות נוספות שבהם הסרטים האלה יופצו. יש כמה ערוצים, אחד מהם זה אותם שמונה עשר מוקדים לעולי אתיופיה, ששם נעשית פעולה הסברתית מאוד יפה.

אבל אני רוצה לחזור אולי בצורה אובססיבית -

ודבר נוסף זה הטלויזיה, דרך העיניים שלנו.

הטלויזיה הישראלית תקרין את זה?

באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית אנחנו נקיים את מה שנחוץ ומה שדרוש על מנת לשדר. תראו, אני חושבת שבוועדה, ודווקא בוועדת עלייה וקליטה עלה לא מעט, ואני חושבת שעלתה הטענה מדוע אין מספיק פרסומים כתובים לעולי אתיופיה.

לא, את טועה. אני אישית זוכרת שכמה פעמים דיברנו על זה, ולא נעים לי להגיד את זה, שמדובר בסך הכל באוכלוסיה שרובה אנאלפביתית. ולכן שלא מגיעה לעיתונות כתובה וגם אין. ולכן אני חוזרת על זה, יש לכם כלי, הוא שייך לכולם, הרדיו. מה אתם עושים, כבר שנה וחצי מדברים על זה, במקום להוציא שמונה מאות אלף שקל על קלטות אפשר,

כשאין תקציב מלקים אותנו שאין תקציב. כשסוף סוף הנחנו על השולחן תקציב נאה ויפה.

סליחה, אנחנו מדברים על בחירה בכלים היותר אפקטיביים.

הכלי האפקטיבי הוא בהחלט רדיו רקע, אבל הוא רק אחד הכלים. זאת אומרת, ואני חושבת שהנציגה של הקהילה הישראלית למען עולי אתיופיה הסבירה יפה מאוד את העניין של הרגישות המאוד מיוחדת של טיפול בנושא הזה גם באמצעים פומביים. זאת אומרת יש פה הרבה עבודה על עבודה אישית מול המשפחה, לעבודה על פי הקודים התרבותיים, והמודל של משרד הקליטה, שהוא מודל רגיש תרבות הוא בדיוק עונה על העניין הזה. הוא בדיוק לומד מצד אחד את הקודים התרבותיים, מצד שני הוא מתווך ומקשר עם התרבות הישראלית. הרי אי אפשר לדבר עם קודים תרבותיים ולהתנתק. צריך ליצור את הגישור. זה הסוד. הייתי צריכה להתחיל במשפט מקדים ולומר, מידע כתוב אי אפשר. הכלי של הרדיו באמהרית בכל אופן, ודווקא בנושא הרגיש הזה, הוא פומבי ובהחלט חלק מהתקציב יגוייס גם למטרה הזאת, לא רק לנושא של הסרטים.

אפשר להתפוצץ מהסיפור הזה. אני אגיד למה, כי אנחנו שנתיים, כמעט שנתיים, יש החלטות של שתי הוועדות האלה, שמנו בסדר עדיפות ראשון את הרדיו. אתם עושים את הכל מסביב לסביב, עם קלטות וידיאו, שאלוהים יודע למי תגענה, אבל ברדיו אתם ממשיכים לא לטפל. אולי נגייס עכשיו את המשאבים.

אבל זה נמצא עכשיו בדיוק בתהליך, עכשיו קיבלנו תקציב לטיפול במערך המידע לאוכלוסיה של עולי אתיופיה, ומאחר וסרטים עולים הרבה כסף אז גייסנו את החלק הזה. הרדיו באמהרית יהיה אחד הכלים, אני אומרת פה בצורה מפורשת. אבל עכשיו קיבלנו תקציב כדי להשלים את כל המערך הזה. אני לא חושבת שצריך לכעוס בעניין הזה, להיפך.

היא אמרה שהקלטות, מעבר ללהגיע באופן פרטני יהיו גם במרכזים.

בזה יש לי נקודת מחלוקת עם הנהלת המשרד.

אני מצטערת. גם לי.

רציתי לדבר ברשותכם על נושא מעט שונה, אבל נושא תאום לנושא של אלימות נגד נשים וזה כמובן האלימות המינית. היה לנו גידול השנה, בכלל הפניות של מרכזי הסיוע של דיווחים על גילוי עריות ועשרים ושישה אחוז על דיווחים של אונס קבוצתי, כשמתוכם כמות הדיווחים של נשים ונערות ונערים קצת אבל פחות הכפיל את עצמו. בשנה האחרונה לקו החירום שלנו באמהרית, לקו הארצי קיבלנו מאתיים שמונים פניות.

אני הזכרתי בפתח הישיבה את ההתאמות שמרכזי הסיוע, כמו גם המשטרה וארגונים נוספים עושים כדי להתאים את עצמם לכלל האוכלוסיה שברגע שמתקשרת נפגעת מינית אתיופית אז גם באינטרנט וקודם כל הפרסומים, גם פנייה דרך האינטרנט וגם פנייה טלפונית את ההתאמות שאתם עושים. האם היה שינוי לפני שאיישתם במשרות האלה אנשים דוברי רוסית ודוברי אמהרית למצב היום.

זאת באמת הנקודה. אני רק אגיד שבאינטרנט אנחנו לא מפרסמים באמהרית, אבל העובדה שהאתר שלנו יש בו הרבה מאוד מידע בשפה הרוסית הכפיל את הפניות של נשים עולות דוברות רוסית, בין השאר. אין ספק שהדבר המכריע, ואני מניחה שזה דבר שהוא שגור ושכיח פה, ועדת הבית שלי היא בדרך כלל הוועדה לקידום מעמד האישה, ברגע שלקחנו רכזות דוברות את השפה מתוך הקהילה, והם בשתי הקהילות עושות אאוט-ריצ' אקטיבי, אפילו לא פרסומים, את הפרסומים אנחנו משאירות אחרי שאנחנו גומרות לדבר עם הנשים, אנחנו משאירות להם את קו החירום. אבל אנחנו מדברים עם נשים בודדות, עם קבוצות של נשים, דרך כל מיני מסגרות, של משרד הקליטה, של לשכות הרווחה, ורק אחרי שיש דיבור ישיר אקטיבי על הנושא מתחילות להגיע הפניות. זה לא כמו קו החירום הרגיל שאפשר לפרסם אותו בפוסטר ולחכות לפניות. צריך אאוט-ריצ' מאוד מאוד אקטיבי.


אני רוצה לחזור ברשותכם על הדברים שאמרתי גם בוועדה הקודמת, מבחינת ההתייחסות הכוללת, אנחנו תמיד אומרות, וזה נכון, שאלימות מינית קורית בכל מקום. אבל אין ספק שבמקומות בהם יש יותר מצוקה זה יותר זרז לאלימות מינית. ולכן הסוגייה של אלימות מינית כמו האלימות נגד נשים במגזרים צריכה לקבל מענה עוד יותר מחוזק מכלל החברה, ואני מניחה שאני גם אחזור על דברים שידועים פה, שאחוז הנשים הנרצחות על ידי בני זוגם מקרב העולות הולך וגדל, הולך וגדל. באופן אבסורדי המשאבים הולכים ומתקצצים ואנחנו ממש על פתחי פי תהום.

תודה רבה. אני רוצה בנקודה הזאת רגע פשוט לחזור למה שכתב לי סגן השר, הוא כתב :"משרד הרווחה מוכן להגביר פעילות השיקום של גברים אלימים על ידי גיוס מטפלים מתוך קהילת העולים, ובשנה האחרונה מנסים מנהלי המרכזים האיזוריים בהם ריכוזי עולים מאתיופיה לאתר עובדים סוציאליים כדי לקלוט אותם לעבודה. כאמור הדבר מתאפשר עקב השתתפות עם משרד הקליטה. זאת אומרת שלא מדובר רק בעובדת אחת אלא מדובר בנכונות לגייס יותר עובדים סוציאליים, ויש לכך משאבים, מקרב הקהילה. אני פשוט מבקשת לשאול, את מי שיכול לענות לי ממשרד הרווחה, מהו הקושי, למה אתם לא מוצאים אותם. אין מספיק עובדים סוציאליים?

כאן זה לא הוצג מטעמי תקציב, כאן משיג סגן השר שהם פרסמו בעיתונות ופנו לציבור וניסו לגייס וזה לא היה אפשרי.

לכן אני שואלת, כי מצד אחד אני שומעת שאין, מצד שני אני יודעת על שלושת אלפים אקדמאים אתיופים מובטלים, שמחפשים עבודה. מה הקושי למצוא. ביניהם הרוב עובדים סוציאליים. היה סקר שנערך על ידי ארגון אדווה, בעוד כמה ימים הם יבואו ויציגו כאן את הסקר, שלושת אלפים אנשים בקהילה האתיופית סיימו אוניברסיטאות, רובם בעבודה סוציאלית ולא מוצאים תעסוקה. אז אני מבקשת לדעת מה הקושי. למי אתם פונים, איך אתם פונים, למה אתם לא מגיעים אליהם דרך ארגונים.

אני מרכזת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה, עובדת יחד עם ציפי נחשון-גליק ועוד קולגות. אני באופן סצפיצי מרכזת את התכנית שיש לנו בשיתוף עם משרד הקליטה בנושא של טיפול בעולים על רקע של אלימות במשפחה. ואני יכולה לומר שקודם כל אנחנו נשמח מאוד לקבל את הנתונים האלה על העובדים הסוציאליים האתיופים שיצאו, כי אני יודעת למשל שבאיזור הדרום במשך חודשיים מחפשים בכל הערוצים האפשריים, גם בתקשורת, משרד הרווחה לא מחפש, הרשויות המקומיות שמפעילות את התכנית מחפשות, באמצעות התקשורת, העיתונות הרלוונטית המקומית ודרך מכללות אקדמאיות ודרך האוניברסיטאות ודרך בתי הספר להסבה של עובדים סוציאליים ודרך הסוכנות היהודית, עכשיו מירה קידר יושבת פה ואנחנו גם מקבלים ממנה שמות.

אתם לא פניתם לרדיו באמהרית אני בטוחה בגלל שעל שולחני תלונות שאין עבודה לאקדמאים.

אבל אנחנו מדברים על סטודנטים שלומדים עברית, על סטודנטים אקדמאים שיודעים עברית. בפועל בחלק מהמקומות, באיזור הדרום במיוחד, לא מצליחים לגייס עובדים סוציאליים דוברי שפה, שגם מוכנים דרך אגב ונענים לעבוד בתחום הכל כך רגיש הזה. יש עובדים סוציאליים שהגיעו לראיונות,

מסתבר שחלק נכבד מהם כן פנה לעבודה סוציאלית בלימודים.

אני מדברת על כאלה שגמרו את ההכשרה, עובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה או יוצאי חבר העמים שלא מוכנים, לא רוצים, לא יכולים לעבוד בתחום, כי זה תחום כל כך סבוך, קשה, עדין מאוד. ואנחנו בגלל זה גם פונים לתלמידי הסבה, שהם באופן טבעי יותר מבוגרים, יש להם הכשרה,

פרסמתם ברדיו בשפה האמהרית?

לא.

רק זה לא חשבתם.

הם דוברים גם עברית. ואם משרד הרווחה באמת רוצה לגייס הוא צריך לכסות את כל האפשרויות.

רשמתי את זה ואני אלך עם זה הלאה. בסדר גמור.

אבל יש גם עובדים סוציאליים ממוצא אתיופי שאומרים אני לא רוצה לעבוד ספציפית עם אוכלוסיה אתיופית. אני בוגר עבודה סוציאלית, אני רוצה לעבוד עם הקהילה הישראלית. ויש המון תשובות כאלה.

יש גם כאלה ויש גם אנשים אחרים שלא רוצים להיות רק עובדים סוציאליים, הכל נכון, אבל נראה לי מוזר שבין שלושת אלפים מובטלים אקדמאים משרד הרווחה לא יכול לגייס כמה עובדים סוציאליים.

אני מנהלת את השידור רקע בשפה האמהרית. מה שאני רוצה להגיד, מה שמראה פה כמה אנשים כל כך רחוקים מהמציאות הישראלית, מהקהילה, מהעולים החדשים. למה אני אומרת את זה, כל אחד מדבר דוברי עברית, דוברים עברית. אני אגיד לכם, שלושת אלפים בוגרי אוניברסיטאות בארץ, כולל אותי, תואר ראשון, תואר שני, למדתי בארץ, אני מנהלת את השידור באמהרית, משדרת באמהרית, אני חושבת שאני גם יודעת עברית. אז למה אני אומרת את זה, תחשבו על זה בהיגיון.

אתם מנסים להציג אותם כדוברי עברית שברגע שיפנו אליהם דרך הרדיו בשפה האמהרית אז הם לא יבינו מה מדברים אתם.

לא היתה פה התנגדות להצעה.

אנחנו פשוט חושבים שכדאי, וזו לא הפעם הראשונה, שתרשמו בפניכם מה הכלים היעילים יותר כדי להגיע לציבור רחב יותר ומה לא. מרוב שאנחנו מתוחכמים, אנחנו שוב פעם, אני חוזרת, אנחנו הולכים לכל מיני פתרונות מאוד גבוהים, ולא הולכים לדבר הכי רציני והכי פשוט.

לגבי רדיו, עשו סקר פעם בנושא של מחלת איידס, בקרב הקהילה, איך נצא להסביר. אחרי פרשת הדם. עשו סקר, יש האזנה הכי גבוהה שיש לתחנה שלנו, מעל תשעים אחוז בקהילה. אז עוד נוסף אני מאוד רוצה להתייחס לדברים. ברוב המקרים מה הבעיה פה, אני מתנדבת בכל מיני גופים, רוב האנשים לא משתמשים או בואו נגיד לא משתפים את בני העדה שיודעים את שני העולמות, שתי התרבויות. מה שקרה, ברוב המשרדים שמים להם, אני לא מזלזלת באף אחד, שמים אנשים שלא מכירים את התרבות. אז הייעוץ וההדרכה וההכוונה זה לא מתאים לקוד התרבותי האתיופי. זו בעיה. אני אגיד לכם בתור שדרנית נמאס לי כבר כל פעם לדבר על רצח אישה. זה לא קל. אבל בקרב הקהילה מה אנחנו עושים, אני פונה לעובד סוציאלי בתחום הזה וחלק מהעובדים הסוציאליים אין להם תעסוקה. במקרה הכי טוב הם מעוסקים חצי משרה. אני מתפלאה לשמוע פה שלא מצאתם עובדים. אני ממש לא מאמינה.

אני מדברת על מחוז דרום, מקום ספציפי, מקום מסויים.

צריך להכניס לפרופורציה את המכתב של סגן השר, כי אנחנו מדברים על תקציב שמגיע לא ממשרד הרווחה אלא ממשרד הקליטה, לצורך העניין, ועם כל המשרות של העובדים הסוציאליים אנחנו מדברים על שלוש משרות שמפוזרות בכל הארץ, אז זה רבע תקן פה, חצי תקן פה,

סליחה, אני מאוד שמחה שאת אומרת לשר שלך שצריך להכניס אותו לפרופורציה, אבל אני מתייחסת לדבריו ברצינות.

לא, להבנת המכתב אני מתכוונת.

כתוב מאוד ברור: משרד הרווחה מוכן להגביר, משרד הרווחה יחד עם המשרד לקליטת עלייה נכון לממן. מה שאני רוצה לומר זה שהבעיה שנובעת מהמכתב הזה היא לא הבעיה התקציבית.

אז סליחה, הפרופורציה היא שמדובר מתקציב משרד הקליטה. מדובר על מליון מאתיים שקלים, שזה עשר משרות, לעולים חדשים מתוכם שלוש משרות לעדה האתיופית.

אני מציעה, ואני לא רוצה להביך אותך, כנראה ששתינו לא מבינות את הכתוב. אני אכתוב לשר שלך אחרי הישיבה שאת טענת בישיבה שמה שכתוב פה לא נכון, שאין תקציבים.

זה לא מה שאמרתי, סליחה, אני מבקשת לדייק.

אנחנו בסך הכל, הנקודה היחידה, אין טעם באמת להיכנס לויכוח ולגלגל את זה הלאה בתכתובת. אני חושבת, אם אני מבינה נכון את הדברים, הנקודה היחידה שאנחנו חלוקות בדעותינו, שאני מבינה מהמכתב הזה, גם אם זה סתם מלים יפות, ואת בעצם מביאה לי את הפרקטיקה שמתחת למלים היפות, שלא שיש תקציבים, שיש נכונות לממן, שיש רצון להגביר, שיש רצון להפנות משאבים. כאן אתם מציגות את הבעיה בפרקטיקה, בפועל, את בעיית הגיוס. בין היתר. אני אומרת שהשר לא נגע כאן בלומר לנו יש בעיה תקציבית. נהפוך הוא, הוא אמר שמשרד הרווחה יחד עם המשרד לקליטת עלייה מוכנים לממן. אתם באים ואומרים לנו שיש קושי לגייס. אנחנו בכלל לא נכנסנו לשאלה מאין יבוא התקציב. לא נגענו כאן.

לא, אבל מה עשינו, אם אנחנו מעמידים נניח עכשיו בישיבה כזו את השאלה, ובאים כתוצאה מהישיבה הזאת, כתוצאה מזה שיש שידור ברדיו, באים עובדים סוציאלים ואומרים הננו, פתאום הם יגידו אין לנו תקנים, אין לנו כסף?

מעבר לשלוש משרות כן, כי זו המציאות.

בדיוק לאותם רכיבים שגם חסרים מבחינת הרכיבים הקהילתיים וגם הרחבה ליישובים נוספים, התקציבים שלנו אלה היו התקציבים שהועברו, אנחנו מנסים בהחלט לגייס מקורות נוספים בדיוק לצרכים הללו.

אבל לפי דעתך, תקראי מכתב כזה, לפי דעתך מה כותב לי השר, שכרגע אם אני מבינה אותו נכון לא מדובר על המליון מאתיים אלף שישנם וכבר מאויישים, מדובר על זה שהוא מוכן להקצות לזה משאבים נוספים. כך אני הבנתי.

גם אם מדובר על התקנים הקיימים, אלה שקיימים מאויישים? לא כולם.

בואו נשים את הדברים בפרופורציה, זה בסך הכל עשרה תקנים, שלושה מהם רק ליוצאי אתיופיה, אחד מהם הוא לא מאוייש באיזור הדרום. הבעיה של הגיוס היא לא הבעיה הגדולה פה. גיוס אנחנו נגייס.

אני מודה לכם. אנחנו נצטרך לברר את זה. ואני מבקשת, כדי שלא נתחיל בהתכתבויות אנחנו ניתן לך העתק מהמכתב הזה ותחזרי אלינו תוך שבוע בבקשה בהנחה שאנחנו עוד נהיה כאן, עם תשובה עם יש כאן כוונה לכסף נוסף או לא. כי כך אנחנו הבנו את זה. זאת אומרת כשאני באתי ואמרתי בהתחלה שיש חדשות טובות מהמשרד שלכם אני חשבתי שיש פה נכונות להקצות תקנים נוספים. כך אני הבנתי את זה. מעל ומעבר למליון הזה. אם אין כוונה כזו אז כדאי שאנחנו נדע. כי אז אין גם טעם לרוץ ולחפש עובדים סוציאליים. ואז אנחנו כן צריכות ללחוץ על תקציבים נוספים.

לי קוראים אמיר טואבה, אני שמעתי את כל הדברים האלה פה, אני מעריך שכל המשרדים עושים עבודה יפה, לדעתי זה טיפה בים, אני מציע לבנות תכנית חירום ברמה הארצית כי כל מה שנעשה כרגע, הנתונים מדברים בעד עצמם, קיימת עלייה חדה באלימות. היום יש הלוויה באשקלון, נערה התאבדה. קיימת עלייה חדה בהתאבדויות ובאלימות משפחתית. הטיפול צריך להיות מערכתי, בתוך התא המשפחתי, כי כרגע הטיפול רק בנשים וכל הסדנאות שמתקיימות מהוות מוקד מתח בתוך המשפחה, וצריך להתייחס כמו שנאמר גם לבני הזוג, לגברים, צריך לבנות תכנית מסודרת, כי אנחנו עושים פה דבר והיפוכו. לכן מן הראוי שבאמת צריכה להיבנות תכנית חירום לאומית בקרב הקהילה, כי המצב הנוכחי - -

מי לפי דעתך יכול לעשות את זה, הפרוייקט האתיופי או מי?

לא משנה באיזו חסות, אני חושב שצריך לבנות צוות בין משרדי ולהקצות תקציב ייחודי, כי התקציב הקיים, אני מבין את המשרדים, התקציב הקיים הוא טיפה בים, תקן פה, תקן שם. רבותיי, זה באמת צחוק מעבודה. אנשים מתים לא באשמתם, זה מתח תרבותי שהוא באמת קיים בתוך המעבר התרבותי, וצריך לתת עליו את הדעת.

אני הייתי רוצה לסכם מבחינתי את הישיבה הזאת, לא בהרבה שמחה וגם לא בהרבה סיפוק. אני באה לנושא הזה לא רק משום שאני חברה בוועדה למעמד האישה אלא משום שאנחנו טיפלנו היום בנושא גם מזווית העולים, ולעולים מוקצים תקציבים נוספים על ידי משרדי ממשלה שונים, ועל ידי גופים חיצוניים, כמו הג'וינט, כמו הפרוייקט האתיופי ואחרים.

זאת אומרת שיש אפשרות בכל זאת לגייס משאבים נוספים, כתוצאה מהמשבר של העלייה, ויש אפשרות לאגום משאבים, ויש אפשרות להגביר את העבודה. אני לא רואה, למרות הרצון הטוב של כל מי שיושב כאן, ואין לי צל של ספק שאנשים מטפלים בזה ברמה של משרדי הממשלה, אני לא רואה שחלה התקדמות, אני לא רואה שיש הרבה מעבר למה שהיה בעבר. נכון, אנחנו מתבשרים שיש איזו תוספת תקציבית להסברה, אבל צר לי שאני צריכה להביע ביקורת, אני חושבת שגם בתקציב הנוסף הזה שהוקצה כדאי שהמשרד לקליטת עלייה, ופניתי לסגנית השרה לפני שיצאה, תעשה עוד פעם חושבים לגבי חלוקת המשאבים האלה והיעילות, עד כמה המשאבים האלה יכולים להגיע לציבור הרחב.


קשה כרגע לבוא ולהגיד שאנחנו יכולים להפעיל לחצים על משרדי ממשלה לפני שהכנסת מתפזרת. גם אין לנו כלים עכשיו ללחוץ בוועדת הכספים להגברת התקציבים, אבל מבחינתי, בהנחה שכולנו נחזור הנה בעוד כמה חודשים אנחנו נצטרך במשותף לנהל את המאבק הזה, להגביר את האמצעים, בכל הכיוונים, גם לתקנים נוספים וגם להגברת המודעות והחינוך בקרב קהילות העולים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10