הכנסת השש-עשרה

PAGE
ועדת החינוך, התרבות והספורט
1
15.11.2005


הכנסת השש-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 503

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
‏יום שלישי, י"ג בחשון התשס"ו (‏15 בנובמבר, 2005), שעה 12:00

1.
הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור הפליה במכירת בעלי-חיים או במסירתם), התשס"ה-2005, פ/3342, של חה"כ יחיאל חזן – הכנה לקריאה ראשונה


2.
הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – נטישת חיות בית וזכות טיעון לארגון למען בעלי-חיים), התשס"ד-2004, פ/2652, של חה"כ יולי-יואל אדלשטיין – הכנה לקריאה ראשונה

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר

משולם נהרי

חה"כ יולי-יואל אדלשטיין

חה"כ יחיאל חזן

עו"ד אריאל כהאן
-
משרד המשפטים

ישראל ויסנשטרן
-
מפמ"ר מדעי החיים, החקלאות והסביבה, משרד החינוך, התרבות והספורט

זוהר שקלים
-
ראש אגף הגנה על בע"ח, המשרד לאיכות הסביבה

עו"ד תמר זוהר
-
לשכה משפטית, המשרד לאיכות הסביבה

ד"ר משה דוד חיימוביץ
-
מנהל השירותים הווטרינריים, מש' החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר דגנית בן דב
-
השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר מישל בלאיש
-
עוזר מנהל השירותים הווטרינריים, חבר במו' לניסויים בבע"ח, מש' החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד חנה פרנקל
-
יועמ"ש, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד מיכל סגן-כהן
-
ס' היועמ"ש, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דפנה יוריסטה
-
דוברת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

פיני קבלו
-
סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

עו"ד ראובן לדיאנסקי
-
יועמ"ש, עמותת תנו לחיות לחיות

אתי אלטמן
-
עמותת תנו לחיות לחיות

עו"ד יוסי וולפסון
-
עמותת תנו לחיות לחיות

מנשה אליעזר
-
עמותת נח (התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בע"ח)

טלי לביא
-
עמותת הכל חי

שלומית אשר
-
שתי"ל

מרי אהרון
-
עוזרת לחה"כ יחיאל חזן

יובל וורגן
-
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אירית שלהבת
הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור הפליה במכירת בעלי-חיים

או במסירתם), התשס"ה-2005, פ/3342

הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – נטישת חיות בית וזכות טיעון לארגון למען בעלי-חיים), התשס"ד-2004, פ/2652

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר יומנו שתי הצעות חוק, האחת של חבר הכנסת יחיאל חזן, שמספרה 3342, והשנייה של חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שמספרה 2652.


חבר הכנסת חזן, אתה רוצה להציג את העניין?

הצעת החוק שהגשתי מטרתה לשנות מצב. היום אגודת "צער בעלי-חיים" בתל-אביב מחזיקה בכלבים, כלבים משוטטים או כאלה שנמסרים לה, ומטפלת בהם. כאשר תושב תל-אביב בא לאגודת "צער בעלי-חיים" ומבקש לאמץ כלב נותנים לו. יחד עם זה, כאשר אדם שהוא לא תושב תל-אביב מבקש לאמץ כלב לא נותנים לו, בעיקר בשל כך שהוא גר רחוק מתל-אביב והם רוצים שהוא ימשיך לטפל בכלב אצלם באגודה. כתוצאה מכך מונעים מאזרח שגר למשל באלפי-מנשה או בחיפה לקבל כלב. בסופו של דבר, כאשר לכלבים אין דורש הם מומתים. אני רוצה לשנות את המצב, שכל אזרח במדינת ישראל שמגיע לאגודת "צער בעלי-חיים" יוכל לקבל כלב ולתת לו המשך טיפול וטרינרי במקום מגוריו.

אנחנו נאחד את הדיון בשתי הצעות החוק. אציע לנציגי הארגונים היושבים כאן להתייחס לשתי ההצעות בו-בזמן.


חבר הכנסת אדלשטיין, אנא הסבר את הצעת החוק שלך.

תודה. אדוני היושב-ראש, חברים, התקיים דיון אחד בהצעת החוק שלי לפני כמה חודשים. אציג את זה לא בשפת חקיקה, אלא בשפה הכי פשוטה. המקום ממנו באתי ברור למדי – קלות בלתי נסבלת בנטישת חיות מחמד וחיות בכלל. ההצעה שלי מדברת על הטלת עונשים על אלה שנוטשים חיות. בזמנו הממשלה הסכימה להצעה הזאת עם מספר תנאים. בדיון הראשון עלתה סוגייה מסוימת, ואם אנחנו רוצים להתקדם ולהגיע למשהו תכליתי נצטרך לעסוק בה היום. הועלתה טענה על מצוקה של רשויות וטרינריות, כלביות וארגונים שמטפלים בחיות נטושות. תואר מצב של אדם שאולי היה רוצה למסור את כלבו אבל אין לו לאן למסור ולכן נאלץ לנטוש. כלומר, הצעה שלכאורה היתה ללא עלות תקציבית, הגענו במהלך הדיון למסקנה שאכן יש לתת לה עלות מסוימת. כרגע אין לה עלות, אבל נאמר שצריך לדאוג שיהיה כסף לרשויות וטרינריות, לכלביות וכן הלאה.

אם אדם נוסע לחוץ-לארץ, יש מחסור במקומות שיכולים להחזיק בינתיים את כלבו.

אין פתרון קצה. זאת היתה עמדת הממשלה – היא תומכת בתנאי שיהיה פתרון קצה.

אתה מדבר כאן על בעלי-חיים? גם על ילדים להורים גרושים, על זקנים וכן הלאה? זה לא כולל אותם? כאן מציעים להבטיח לבעל-החיים רווחה לכל החיים, ככל הניתן. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. חשבתי שגם ילדים מעניינים אתכם וגם זקנים מעניינים אתכם.

זה חלק מתעמולת הבחירות של ש"ס.

אני פשוט לא מאמין. במילא הצעת החוק שלך מורכבת, צריך עוד לשבת ולדון בה, אבל כאן זה משהו - - -

בכול אשם נתניהו ...

נכון, לקח לילדים ועכשיו יש כסף לכלבים. בטח יגידו שיש לזה תקציב.

ההצעה שלי לא עולה כסף, אלא באה לעשות סדר, נקודה.

אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, כפי שגם אתה מצאת, להצעה המקורית לא היתה עלות, אך הממשלה ביקשה למצוא פתרון קצה לעניין הזה.

חבר הכנסת נהרי, האם יש לך תלונה על שיינתן יחס טוב לחיות, או על שאין יחס טוב לבני אדם?

כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, אמר לו: הנה, כל אלה לשירותך. לא ידעתי שזה ההיפך. מה שקורה כאן: האדם בשירות החיות. גם חברי הכנסת הצטרפו לשירות החיות. ומה עם בני האדם?

אחרי הפרעה כה ארוכה אני בכל זאת חייב להתייחס ולצטט אחד מעיתוני סוף השבוע, שכתב משפט נכון, שמי שאין בלבו חמלה לחיות אין בלבו חמלה גם לבני אדם.


יחד עם זה, נחזור לנושא, אני טוען עדיין שגם בהיעדר פתרון קצה, הידיעה שקיים חוק המעניש על נטישה תתרום לשיפור המצב. אומרים לי: כן, אבל מה אם ניסה למצוא פתרון ולא מצא? אני לא בין אלה שאין להם ביקורת על בתי-משפט בישראל, אבל בכל זאת, אני מאמין משום מה שכל שופט שלום סביר שבפניו יובא איזה איש מסכן ויגיד: פניתי לרחוב שלומציון 14 ולרחוב המלך ג'ורג' 22 ובשני המקומות סירבו לקבל את החתול ואז נאלצתי לתת לחתול לצאת ולא לחזור, אני מאמין שאדם כזה לא יחטוף חודש מאסר או קנס כספי כבד.


יחד עם זה, היתה כאן הסכמה בדיון הראשון, שאולי נגיע לעמדה מוסכמת עם הממשלה. אני חייב לומר שמי שהגיב במהירות היה ד"ר חיימוביץ, שפנה, כפי שסוכם כאן בוועדה, לכל הגורמים – יש כאן רשימה ארוכה של גורמים שד"ר חיימוביץ פנה אליהם: מנכ"ל משרד הפנים, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, הרופאים הווטרינריים העירוניים, ארגונים למען בעלי-חיים, ארגון הרופאים הווטרינרים וכן הלאה. ככל שראיתי, ואולי ד"ר חיימוביץ יתקן אותי, היחידים שענו היו ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות. הם לא מתנגדים לחוק, אך אומרים שצריך לקחת בחשבון את המצוקה שיכולה להיווצר. מן האחרים משום מה לא ראיתי שום היענות לרעה. אשמח מאוד אם כאן נכסה את התשובות הנוספות, אבל בשלב זה הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שעדיין כדאי לשנות את המצב.


להצעה המקורית אין עלות כספית. בשונה אולי ממה שחושב ידידי חבר הכנסת נהרי, ההצעה לא פוגעת בבני אדם אלא רק משפרת את מצב החיות, שלא אשמות לפעמים בהתנהגות של בני אדם. לא פעם לא מדובר באיזה חתול מסכן, אלא בכלב פחות מסכן, וראינו התקפות על בני אדם כתוצאה מכך שהכלב ננטש וחי חיים-לא-חיים. אפרופו פתרון קצה, מי שסובל בקצה זה איזה ילד מסכן שלא אשם שמישהו נטש את הכלב באכזרית או התעלל בו. לכן אני עומד על כך שההצעה עדיין ראויה ומועילה. אני מציע היום להגיע לפתרון מוסכם יחסית ולקדם אותה.

חבר הכנסת אדלשטיין, אגיד לך מה מטריד אותי במיוחד. השאלה, האם העובדה שהנטישה בעייתית לא תגרום לפחד אצל אנשים לאמץ בעלי-חיים.

דיברנו על כך בישיבה הקודמת.

מי שמתכוון לנטוש כדאי שלא יאמץ.

אדם רוצה את הכלב כרגע אבל יודע שאין לו נישואים קתוליים אתו.

אז הוא יחזיר את הכלב לאגודה ממנה אימץ.

היו חילוקי דעות בנושא הזה. אין לי את כל הנתונים הסטטיסטיים, אולי יש כאן אנשים שינסחו את זה טוב ממני, אבל העובדה שלקראת החופש הגדול באים עם הילד ולוקחים כלב או חתול, אולי מתוך ידיעה ברורה שבאוגוסט המשפחה נוסעת לחוץ-לארץ ולכן ישלחו את הכלב לכל הרוחות, זה לא בדיוק אימוץ בתום-לב.

במאזן הזה אתה מעדיף את החוק.

אני עדיין מעדיף את החוק. גם אם מישהו יחשוב פעמיים, אולי זה יעיד על רצינות כוונותיו.

עדיף שלא ייקח מלכתחילה.

אני יועץ משפטי של "תנו לחיות לחיות". אנחנו מאוד מסכימים ומקבלים את הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין. בהחלט, אדם שמלכתחילה חושב לנטוש חיה עדיף שלא ייקח אותה. בתקופות החגים אנחנו עדים לכלבים ננטשים על-יד שדה התעופה ובכלל, וצריך לשים לכך סוף.

מה אתם אומרים על הצעת החוק של חבר הכנסת חזן? גם לכם יש כלבייה, וגם אתם מוסרים כלבים.

לדעתנו מאחר וצריך לברך כל אדם שבא בכוונה לקחת בעל-חיים לא צריך לשים על רגליו משקולות. אם אדם שגר בצפון מבקש לאמץ כלב ב"צער בעלי-חיים" בתל-אביב, לא ראוי לא לתת לו כלב רק מאחר והוא גר בצפון. אם אדם רוצה כלב צריך לעודד ולתת.

אני מארגון "נח", ארגון גג להגנה על בעלי-חיים.


לגבי הנטישה – שלחנו תגובה מפורטת למדי. אנחנו בעד הצעת החוק, אך לטווח הארוך צריך להבין שהפתרון היעיל ביותר הוא עיקור וסירוס. לכן אנחנו פועלים גם ברמה ההסברתית, ואנחנו גם מצפים שהרשויות יקדמו את הנושא.

בחקיקה אנחנו לא יכולים לעשות את זה.

אין סתירה בין הדברים.

זה יפתור שורשית את הבעיה.


לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת חזן, אנחנו מבינים את העיקרון ומברכים עליו. העיקרון חשוב, ואנחנו מסכימים אתו. יחד עם זאת, אנחנו רואים בעיה בשימוש בחקיקה על מנת לאכוף על עמותות קריטריונים למסירה של כלבים.

זה לא קריטריונים. כפי שכתוב במספר כתבות, והם גם מודים בכך, בפועל היום כיוון שיש כאן עסק כלכלי, לאגודה יש אינטרס שאדם שלוקח ממנה כלב ימשיך לקבל ממנה שירות. יש כאן עסק כלכלי, ולכן הם לא מוסרים כלבים. לדעתי אם כל-כך רוצים לדאוג לכלבים, שיאפשרו לאדם לקחת כלב ולתת לו את כל השירותים הווטרינריים בעיר מגוריו.

בפרט שיש אגודות שממיתות כלבים לאחר תקופה מסוימת.

אני מעמותת "הכל חי". אנחנו תומכים מאוד בהצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין. לדעתנו חינוך הציבור הוא הפתרון שאמור להיטמע עם השנים בחברה הישראלית. אנשים לא מבינים את האכזריות הכרוכה בנטישת בעל-חיים. אם יש צורך במציאת פתרונות, ניתן לחוקק כבר עכשיו את החוק ולקבוע תקופה של שנתיים, במהלכה יצטרכו למצוא פתרונות, אך בינתיים תחלחל הנורמה בציבור הרחב.

אנחנו במרכז השלטון המקומי תומכים בשתי הצעות החוק. גם הרשויות המקומיות אוספות כלבים שננטשים על-ידי הציבור ומעבירות אותם למכלאות, כדי שיישארו שם בהסגר עד שיימצא פתרון. הרשות המקומית משלמת כסף עבור כל יום שהכלב או החתול שננטש מוחזקים שם. לכן אנחנו מעודדים מאוד את הצעת החוק של חבר הכנסת חזן, כדי לשחרר משם מהר ככל האפשר את בעלי-החיים, כי זה עולה כסף לרשות המקומית. אנחנו לא רואים מניעה שכל גורם אחר ייקח את החיות הללו. אמרת שיש עניין במסירת בעלי-החיים, אולם בהרבה מקומות יש עניין שבעלי-החיים יישארו במכלאות כי בינתיים הרשות המקומית משלמת כסף.

עמדת הממשלה לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין, שחייבים למצוא פתרון קצה. צריך לדעת, שאנחנו לא לוקחים את המקרים הגבוליים שאנשים נוטשים בעלי-חיים. בלי לסטות לרגע, למעשה נוסח סופי של תקנות החזקת בעלי-חיים קיים ואנחנו מקווים – אני לא רוצה להבטיח – שבימים הקרובים יובא לכנסת.

השרה לבני אמרה לי לפני שבוע שאם לא תגמרו את זה תוך 3 חודשים היא תעביר את הצעת החוק.

אדם המחזיק כלב צריך לדעת שאם קרה לו משהו, אם נפל ושבר את הרגל יש לו פתרון, יש לו למי למסור את הכלב. לא יכולים לחייב אדם לא לעשות כלום עם בעל-החיים שלו ולא לחייב אחרים לקלוט את בעלי-החיים. המשוואה חייבת להיות ברורה. אם אתה רוצה למסור כלב – אלה הפתרונות שלך: אחת, שתיים, שלוש, ארבע. בתקנות נתנו לזה ביטוי.

יכול להיות גם פתרון להרדים.

זה אחד הפתרונות.


עשינו ריכוז של התשובות שהגיעו. התשובות מתייחסות לעלויות, מתייחסות להרדמות. נכון, הרדמה היא אחת האפשרויות. אם ייקבע שעמותה, על-פי שיקול דעת של רופא וטרינר, יכולה להרדים בעל-חיים שנמסר לה - - -

אין להם מניעה להרדים.

זה לא פתרון שצריך להגדיר בחקיקה. צריך לחשוב איך לצמצם את התופעה. זה הרי המתה.

חשוב מאוד-מאוד להדגיש את המספרים. אם הבעיה היתה 10 כלבים או 100 כלבים או 1,000 כלבים לא היינו יושבים כאן היום בכלל. מדובר על סדר גודל של 100,000 כלבים שננטשים מדי שנה בארץ. זאת הערכה, אבל סביר מאוד להניח שלא רחוקה מהמציאות.

לכן חשובה הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין.

לכן חשוב לא להפריד בין ההצעה ובין פתרון הקצה. אני חוששת מאוד שההפרדה הזאת תתן לגיטימציה לכל אותם גורמים בשטח שמסרבים לקבל בעלי-חיים נטושים. אנחנו חושבים שהגורם שצריך לחייבו לקבל זה הרשויות המקומיות, וחבל מאוד שהנציג שישב כאן עד לפני רגע עזב את החדר מבלי לשמוע את המשך הדיון. לדעתי חייבים לקבוע באותה רמת חקיקה - - -

הניסיון שלי מלמד, שאצלנו כל דבר נעשה בשיטת האילוץ. קודם כול קובעים נורמה, אחר-כך נהיה "בְּרוֹך" ואז מתחילים לחשוב איך לפתור את זה.

חלק גדול מהצעות הפתרון שקיבלנו מפנות את האצבע לגורם ההפוך. העמותות חושבות שהרשויות המקומיות צריכות לקבל; ברשויות המקומיות חושבים שגם הרשויות וגם העמותות חייבות לקבל. כולם חושבים שגורם אחר צריך לטפל – וכולם מסכימים שהמדינה צריכה לממן את זה. אנחנו מדברים על מספרים גדולים מאוד. אני חושבת שחקיקה של חצי עבודה תתן לגיטימציה להתחמקות.

לדעתי הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין לא רק מבטאת עיקרון טוב, אלא גם מנוסחת בצורה מצוינת. אני לא רואה שום סיבה לא להעביר אותה.

מי ניסח לו, אתם? ...

זה דבר שקיים גם בעולם. הנורמה מוצדקת. כאשר אדם לוקח לעצמו בעל-חיים הוא נוטל על עצמו אחריות, וכך קובע החוק הזה, את אחריות האדם שנטל על עצמו בעל-חיים.

ומה עם כל הצאצאים שנולדים?

אם נולדים לו צאצאים זה גם אחריות שהוא לקח כשהוא לא עיקר את בעל-החיים.


ויש אחריות ציבורית. המדינה אחראית באופן כללי לבעלי-החיים שחיים בה.


לדעתי לא צריך ליצור זיקה בין שני הדברים, לדעתי לא צריך להתנות את האחריות של האדם הפרטי באחריות של המדינה, ולא צריך להתנות את האחריות של המדינה באחריות של האדם הפרטי. אפשר לקדם את שני הדברים בנפרד. אם נגיד: עד שלא נפתור את זה לא נפתור גם את זה, ולהיפך, לא נפתור שום דבר.


לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת חזן – העיקרון מוסכם מאוד. יש לי קצת דאגה כשהמדינה מתערבת בפעילות של עמותות. צריך לחשוב על הדברים האלה.

בשעתו אמרו שאחד הדברים ש"דופקים" את בעלי כלי-הרכב, שמחייבים אותם לעשות טיפולים רק במוסך של היבואן, אחרת האחריות פגה. היום לפעמים יש למכונית אחריות של 3 שנים, ואצל היבואן ליטר שמן או קילוגרם שמן עולה כפול מאשר במוסך רגיל. לא שהטיפול במוסך האחר לא טוב, אבל על-ידי זה היבואן מרתק אותך אליו. השאלה אם יש כאן עמותות שעושות אותו דבר, כלומר, אומרות: ניתן לך כלב, אבל טיפול עשרת-אלפים תעשה רק אצלנו.

הקריטריון כאן נראה לי נכון. מה שמטריד אותי במקצת, שמא זה יגלוש לכך שהמדינה תקבע קריטריונים נוספים. למשל, עמותה תגיד שהיא נותנת רק לאדם שעומד בקריטריונים של החזקה גבוהים במיוחד אך המדינה תגיד: לא, יש לנו אינטרס אחר.

מדינה אחראית תקבע גם את זה.

גם אנחנו במשרד המשפטים מצטרפים למה שאמרו כאן נציגי משרד החקלאות. לדעתנו בעייתי מאוד להטיל אחריות פלילית בלי פתרון קצה. לא ניתן. גם אדם שלקח על עצמו לגדל כלב, מותר לו ביום מן הימים להגיד שהוא לא מעוניין לגדל אותו, או לא מעוניין לגדל את הצאצאים שלו אם נולדה שמינייה. אם רוצים להטיל עליו אחריות פלילית כאשר הוא נוטש אותם חייבים למצוא לו איזשהו פתרון אלטרנטיבי.

אתה צודק, אבל אם לא נטיל את האחריות לא יהיה גם הפתרון. אפשר לקבוע שהחוק ייכנס לתוקף בעוד שנתיים ובינתיים לתת למערכת למצוא פתרונות. אלה החיים, מה לעשות.

לצערי הרב, מניסיוני הרב פחות מזה של חבר הכנסת פורז, אני מסכים אתו.

אם קובעים נורמה של "בְּרוֹך", עדיף להטיל את ה"בְּרוֹך" הזה על הרשויות ולא על האזרח.

אנחנו עובדים במערכת של אילוצים, יוצרים איזשהו אילוץ ואז מכוונים את המערכת למצוא לו פתרון.

יש לי שאלה קטנה לשר הפנים לשעבר. כמה תחנות הסגר הספקת להקים ברשויות המקומיות כאשר היית שר הפנים?

אחת או שתיים. אבל אתה יודע שנתתי 2 מיליון שקל לעיקור.

אומרים "בצרפתית": "זה גורנישט מיט גורנישט".

אני נוטה לאשר את הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין ולקבוע מועד תחילה בעוד X זמן, ועד אז למצוא פתרונות.

אולי נוסיף להצעה סייג. נקבע: "לא יישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף זה אם הוכיח שעשה ככל יכולתו כדי למצוא פתרון".

מקובל.

זאת הגנה סבירה.

אם אדם פנה ל-3-4 ארגונים ולא קיבל פתרון.

אנחנו מדברים כרגע על העברת הצעת החוק לקריאה ראשונה במליאה. אני מציע לקבל את הנוסח של משרד המשפטים, שמקובל עלי. בהכנה לקריאה השנייה והשלישית אפשר יהיה להכניס שינויים נוספים, ובינתיים אפשר לפנות ליועצת המשפטית של הוועדה שתכין את הנוסח.

נתחיל עם הצעת החוק של חבר הכנסת חזן.

"הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור הפליה במכירת בעלי-חיים או במסירתם), התשס"ה-2005


סעיף 1 – הוספת סעיף 4א לחוק העיקרי
בחוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד-1994 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 4 יבוא:

"4א.
איסור הפליה במכירת בעלי-חיים או במסירתם
תאגיד שבין מטרותיו טיפול, איסוף ומכירת בעלי-חיים,"

זאת הגדרה לא טובה. איך זה מוגדר בחוק צער בעלי-חיים?

יש "ארגון למען בעלי-חיים", אבל כאן זה לא חופף, לדעתי.

זה עשוי לכלול גם חברה שמוכרת תוכים.

"תאגיד שלא למטרות רווח".

"תאגיד שלא למטרות רווח, שבין מטרותיו ...".

זה צריך להיות "תאגיד רשום"?

לא בהכרח. "תאגיד שלא למטרות רווח, שבין מטרותיו טיפול, איסוף" – לא "מכירה" – "ומסירת בעלי-חיים".

לתאגיד למטרת רווח כן מותר להפלות?

תאגיד למטרת רווח זה יבואן של בעלי-חיים.

ואז מותר לו להפלות?

זה לא כוונת מציע החוק.

"תאגיד שלא למטרות רווח שבין מטרותיו טיפול, איסוף ומסירת בעלי-חיים, לא יפלה במסירת בעלי-חיים לכל דורש אשר יתחייב לספק תנאים הולמים לבעלי החיים, על רקע מקום מגורים ולא ייתן עדיפות לתושב אזור מסוים."

זה צריך להיות מנוסח באופן, שאם מובטח שבעל-החיים יקבל טיפול בכל מקום לא יעדיף התאגיד תושב אזור מסוים על פני אזור אחר.

זה הרעיון של "לספק תנאים הולמים".

לצורך קריאה ראשונה זה בסדר.

אני אעבוד על הנוסח.

סעיף 2 – תיקון

"בסעיף 17 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב1)
העובר על הוראת סעיף 4א דינו – קנס 30,000 שקלים חדשים.""

קנס 30,000 שקל נראה לי גבוה מדי. צריך לעשות משהו מקל יותר. בסך הכול ההוראה הזאת ביסודה ערכית יותר מאשר עונשית.

כמו בעגלי חלב, שם העונש הוא מאסר 6 חודשים או קנס.

נראה לי שכאן צריך להיות רק קנס.

אולי נאמר שארגון כזה לא יהיה זכאי לתמיכת המדינה?

הוא לא מקבל במילא.

"צער בעלי-חיים" תל-אביב לא מקבל?

יש להם הרבה כסף.

זה לא אחד הקריטריונים שאנחנו בודקים במתן תמיכה. ההצעה שלך דווקא נשמעת לי טובה, שהוא לא יזכה לתמיכה מהמדינה. זאת דווקא סנקציה ראויה.

לדעתי הסנקציה, שלא יהיה זכאי לתמיכה מהמדינה, היא סנקציה ראויה יותר מאשר קנס.

היא שוות-ערך יותר מ-30,000 שקל.

אם לא תהיה שום סנקציה לא יחול שינוי. זה מעקר את החוק. שישלמו קנס. הכוונה לפגוע בהם בכיס. הרי הם מונעים מבעל-החיים להגיע לחיפה כיוון שלא הם יתנו לו המשך טיפול.

אני מרגישה שאני חייבת להגיד משהו. לא ד"ר בן דב מדברת עכשיו, אלא דגנית. אם מישהו לא יודע, עבדתי באגודת "צער בעלי-חיים" תל-אביב ואיתה. אני לא יכולה לא להתרגש. האם למישהו כאן לא ברור, שמישהו מנסה לשים רגליים לעמותה ספציפית? גם את זה ראוי להזכיר.

למה "לעמותה ספציפית"?

כשאתה מנפנף בכתבה ספציפית כנגד עמותה ספציפית, ואומר שהם הודו בדברים שלא הודו בהם, אני מרגישה הכרח לנסות להסביר את הדברים.

הם הודו כאן בדיון.

הם לא הודו.

עמותת "צער בעלי-חיים" תל-אביב נותנת לכל אדם שרוכש בה בעל-חיים שבועיים אחריות רפואית חינם אם הוא מגלה סימני תחלואה כלשהם. בגורים זה קורה לעתים קרובות יחסית, ומכאן נובעת הגבלת המרחק, מאחר והניסיון של העמותה הראה שאנשים שגרים מעבר לרדיוס מסוים, אדם מחיפה שמחליט לאמץ גור והגור משלשל, רחוק לו לנסוע למרפאה בתל-אביב, שהוא לא צריך לשלם בה על הטיפול הזה, כבד לו בכיס לשלם לווטרינר פרטי, ואז זול לו יותר לזרוק את הגור, או למסור אותו לעמותה אחרת וללכת לאמץ כלב אחר. זה הרציונל שהם הודו בו, גם באוזני הכתבת וגם באוזני הוועדה בישיבה הקודמת. לא העובדה שאולי אחר-כך הקונה יבוא לטפל באגודה והם ירוויחו כסף על גבו.

אבל העמותה ידועה במדיניות שלה של המתת כלבים, והכול כתוצאה מכך שהם מונעים מאנשים שרוצים בכך לאמץ כלב. אפילו לתושבי פתח-תקווה הם לא מוסרים כלבים.

כמה כלבים קיבלה עמותת "תנו לחיות לחיות" בשנה האחרונה?

מה זה חשוב?

למה זה רלוונטי? כל העמותות שסוגרות דלתן בפני הציבור יכולות להגיד שהן לא ממיתות. הגוף היחיד שדלתו פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה שלוש מאות ששים וחמישה ימים בשנה לכל מי שלא רוצה לנטוש זה "צער בעלי-חיים" תל-אביב, שקולט כ-10,000 בעלי-חיים בשנה.

כמה הוא ממית בשנה?

מה יקרה אם הוא לא ימית? הם יהיו ברחוב.

שייתן לאנשים שרוצים לאמץ בעל-חיים.

מי אמר שהם לא מוסרים בעלי-חיים? עבדתי שם בהתנדבות ואני יודעת.

אז את אינטרסנטית.

תסביר לי מה האינטרס שלי.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שיוטל קנס, כדי שיהיה עונש מרתיע.

עוד לפני שהגענו לקנס, אנחנו עדיין מתלבטים על דבר אחר. לחתום כל אחד יכול, אבל השאלה באופן מעשי האם יש ודאות שהגור אכן יקבל טיפול ראוי. המטרה לגרום לכך שחלילה הגור הזה לא סתם ימות וייזרק, ולכן צריך למצוא דרך שהעמותה לא תוכל סתם לסרב כי אדם גר בצפון, אבל תוכל לסרב אם היא סבורה או חוששת שאדם לא מסוגל לספק תנאים סבירים. כמו שבוחנים כאשר מוסרים ילד לאימוץ, בוחנים האם המשפחה יכולה לקבל ילד לאימוץ או לא. לאו דווקא בגלל המיקום, אלא בגלל המהות. לכך בוודאי תסכים.

כתבת בהצעת החוק: "לכל דורש אשר יתחייב לספק תנאים הולמים לבעלי-החיים".

אני מציע לומר: "לכל דורש אשר מסוגל לספק תנאים הולמים לבעלי-החיים", או "שהתאגיד השתכנע שמסוגל לספק תנאים הולמים וטיפול רפואי".


אני מציע כרגע לא להטיל קנס. אולי נקבע שעמותה שמפרה את החוק הזה אפשר יהיה לשלול ממנה תמיכת מדינה.

ואם אין לה תמיכה? אז מה הסנקציה? יש כתבה של 3 עמודים, עם עדויות אישיות של אנשים, על כך שהורגים גורים.

אנחנו יודעים שבכל המקומות הורגים, כי לפעמים אין מנוס. השאלה האם הסנקציה הנכונה היא במישור הפלילי, או שיש ללכת במישור אחר.

קנס זה המינימום.

יש כאן מישהו מהמשרד לאיכות הסביבה? האם אגודת "צער בעלי-חיים" מקבלת משהו מהמשרד לאיכות הסביבה?

לא, אבל בשל שיקולים אחרים, כי לא עמדו בקריטריונים מסוימים.

אז הסנקציה, שלא מקבלים תמיכת מדינה, לא תהיה משמעותית.

בשנה האחרונה הם גם לא ביקשו. רוב העמותות שמגישות בקשה מקבלות תמיכה.


אנחנו, כמובן, תומכים מאוד בבעלי-החיים ומעוניינים מאוד שיהיו כמה שיותר אימוצים. מההכרות שלנו עם העמותות, כל העמותות משוועות לידיים מאמצות, מעוניינות מאוד שיאמצו. לדעתי לא עושים הפליה על רקע כלכלי. מעוניינים לתת כמה שיותר לאימוץ. לדעתי יש דברים שלא צריך להסדיר בחוק, בטח לא חוק פלילי. נכון בעיקרון להגיד: אל תפלו על רקע כלכלי, אבל אם יש שיקולים רפואיים, צריך לסמוך על העמותות שהן באמת רוצות למסור לאימוץ ולא להסדיר את העניין הזה בחקיקה.

למה הגשתי הצעת חוק? כי זה לא הוכיח את עצמו. את חושבת שאין לי מה לעשות, רק כל היום להתעסק עם הדבר הזה? הגיעו אלי פניות, דיברו אתי אנשים, קראתי בעיתונים, בדקתי את העניין. אני בעצמי ביקרתי ב"צער בעלי-חיים" בתל-אביב. עם כל הכבוד, לדעתי אכן צריך לשנות את המצב הנוכחי. אני מכיר כמה תושבי אריאל שהגיעו לשם – והמרחק מתל-אביב לאריאל 45 דקות בלבד – אך "צער בעלי-חיים" תל-אביב לא אפשרו להם לאמץ בעל-חיים. באריאל יש הרבה תושבים שמחזיקים בעלי-חיים. 60% מהתושבים באריאל הם יוצאי חבר העמים, והם כידוע מטפלים בבעלי-חיים יותר מאשר ממוצע האוכלוסייה. הגיעו אלי פניות לא פעם ולא פעמיים ולכן החלטתי להגיש את הצעת החוק הזאת.

תושבי ברית-המועצות לשעבר מטפלים טוב יותר בבעלי-חיים מאשר אנשים אחרים?

לא, חס ושלום, גם צברים אוהבים בעלי-חיים. שלא ישתמע שרק תושבי ברית-המועצות לשעבר אוהבים חיות. אני אומר רק ששכנעו אותי, באו אלי אנשים בטענות. באריאל אני מכיר הרבה מאוד אנשים והם דיברו אתי.

בעייתי לא לקבוע סנקציה בכלל. אני מבקשת לשאול את משרד המשפטים, מבין קשת הסנקציות שאנחנו יכולים לחשוב עליהן, האם אפשר לעשות משהו לא פלילי?

נראה לי שכאן אין מקום להטיל קנס.

יש גם עבירת קנס מנהלי. כדי שזה יהיה עבירה מנהלית צריך להוסיף את חוק צער בעלי-חיים לעבירות המנהליות, ואז לקבוע תקנות עבירות מנהליות ולהכניס את הסעיף הזה לעבירה מנהלית, ואז להטיל קנס, אבל זה קנס קצוב, של כ-2,000 שקלים, בלי משפט.

אם יוטל קנס על העמותה יהיה לה עוד פחות כסף לטפל בבעלי-חיים. אז מה עשינו? במי פגענו? הרי אלה עמותות.

התביעה צריכה להגיש כתב אישום. השאלה האם התביעה תתחיל להגיש כתבי אישום בגין העבירה הזאת.

אני לא מתנגד שיהיה קנס מנהלי.

אם העמותה תדע שזה יפגע בה בכיס ויש לה קשיים כלכליים היא תירתע מלעשות את העבירה.

עליך להבין, כשקובעים עבירה פלילית המשמעות היא שתובע צריך להגיש כתב אישום לבית-משפט. בעומס שנופל היום על התביעה, האם אתם רואים תובע שיגיש כתבי אישום נגד עמותות על שלא מסרו בעלי-חיים למבקשים? לכן צריך למצוא פתרון אחר.

מבחינתי, יכול להיות קנס מנהלי.

מי שרוצה לאמץ חתול לא בדיוק ירוץ אחר-כך לבתי-משפט ויגיש תלונה במשטרה.

זה קצת מרחיק-לכת.

אבל זה מחייב פרוצדורה. אנחנו לא יכולים לעשות קנס מנהלי כרגע. משרד החקלאות צריך לבקש להוסיף את חוק צער בעלי-חיים לתוספת לחוק העבירות המנהליות, ואחר-כך יתקינו תקנות עבירות מנהליות, שבהן יקבעו את העבירה הזאת כעבירה מנהלית ויקבעו קנס.

אבל עבירה פלילית בוודאי לא סביר לקבוע על הדבר הזה.

תחשבו איך מיישמים את ההוראה הזאת. יבוא אדם ויגיד: התרשמתי, ראיתי אותו, נראה לי שהוא לא מסוגל להתנהג יפה לילד שלו, אז לכלב שלו יתנהג יפה? פשוט מחוקקים דבר שמופנה לעמותה אחת – כפי ששמענו זה רק עמותת "צער בעלי-חיים".

אני מבין שזה עבר בתמיכת הממשלה במליאה. אני שמח מאוד לשמוע את נציגי הממשלה אומרים שנעשה מקח טעות. הם מדברים עכשיו נגד החוק שלך, אחרי שהממשלה תמכה בך במליאה.

כשחושבים על אפשרויות היישום שלו.

אני רוצה לחזור על הדברים. בסך הכול, החוק הזה בא לשנות מצב. אנחנו יודעים שלאגודת "צער בעלי-חיים" יש אינטרס כלכלי, שהכלב יישאר אצלה וימשיכו לטפל בו אצלה וימשיכו לעשות מזה רווחים.

הואיל ואנחנו בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ואנחנו עוסקים בכל מיני נושאים של חינוך, יש מקרים בהם מדווחים למפקח המחוז ולא עושים מזה עבירה פלילית.

מה אתה מציע לעשות?

אני מציע שיהיה על זה דיווח לממונה על צער בעלי-חיים במשרד החקלאות ולממונה על צער בעלי-חיים במשרד לאיכות הסביבה, והם יטפלו מול האגודה בעניין הזה. נראה לי לא נכון להעביר את זה למישור הפלילי.

ומה הם יעשו? זה אות מתה.

הם יבואו ויבררו ויגידו: פויה, נו-נו-נו, אל תעשו עוד פעם. נראה לי לא נכון לעשות את זה במישור הפלילי. צריך להעביר את זה למערכת מינהלית. לא ימליצו עליהם בפעם הבאה לקבל תמיכה.

איך הם יכולים לא להמליץ? נניח שאדם עמד ודיבר לא יפה לילד שלו. אומרת העמותה: מי שמדבר כך לילדו לא יקבל בעל-חיים לאימוץ.

אני מציע, לצורך קריאה ראשונה, לומר שבמקרה כזה אפשר יהיה להגיש תלונה לשני גורמים: הממונה על צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, והאגף להגנה על בעלי-חיים במשרד לאיכות הסביבה.

ההגדרה היא: "יושב-ראש הקרן למען בעלי-חיים במשרד לאיכות הסביבה".

אבל גם היום, ללא החוק, אפשר אולי להגיש תלונה.

יימסר להם דיווח והם יצטרכו לטפל ולדווח.

מי ימסור דיווח?

המתלונן. קודם כול, קובעים נורמה, שאסור להפלות, אלא אם יש סיבה מוצדקת. מי שהפלו אותו רשאי להפנות תלונה לשני הגורמים שציינתי, והם יטפלו מול האגודה וידווחו למתלונן על תוצאות טיפולם. לפעמים מסדירים דברים גם בלי בית-המשפט וקנסות וכדומה. תעשה משהו רך יותר.

האם היום הם לא יכולים לטפל בתלונות כאלה?

אבל כאן קובעים נורמה שאותה צריך ליישם. אפשר יהיה לטעון והם יפעלו לבדוק אם הדברים לא מוצדקים, אם מפלים אדם בשל מינו, גזעו או מקום מגוריו.

אולי יש לקבוע פרק זמן, שבתוכו צריך לטפל בתלונה.

אחרי הקריאה הראשונה נטפל בזה. זה לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת חזן.


נעבור להצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין.

"הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – נטישת חיות בית וזכות טיעון לארגון למען בעלי-חיים), התשס"ד-2004


סעיף 1 – תיקון סעיף 1 בחוק העיקרי
בחוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד-1994 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 –

(1)

""בעלים" – מי שרשום על-פי חוק כבעליו של בעל-חיים, או מי שרכש בעל-חיים לשם החזקתו ולא העבירו לאחר;""

אתה מצמצם מאוד את ההגדרה, לידיעתך. מה עם אדם שנולדו לכלבתו גורים בחצר? פרט לכך, "רשום על-פי חוק כבעליו של בעל-חיים" – ואם הוא לא רשם את הכלב? אתה נותן לו כאן לברוח. צריך לומר: "הבעלים הוא המחזיק של בעל-חיים".

בעצם בהמשך אין לנו שימוש במונח "בעלים", אז אנחנו לא זקוקים להגדרה הזאת. אפשר למחוק אותה.

אם מישהו מאכיל 50 חתולים בחצר ועובר למקום אחר, הוא נוטש אותם או לא נוטש אותם?

אני לא יודע אם הוא מחזיק בהם. לדעתי מי שמאכיל חתולי רחוב לא מחזיק בהם. "מחזיק" זה מי שמחזיק אצלו בבית. מי שסתם מאכיל בעל-חיים הוא לא מחזיק. אני יכול ללכת ברחוב ולתת אוכל לציפורים. אז אני מחזיק אותן? אגב, מסתבר שכל הציפורים אוכלות את האוכל של החתולים. לצורך קריאה ראשונה "מחזיק" זה מספיק.

נקרא את ההגדרה.

"(2)

""מחזיק בעל-חיים" – אדם שבעל חיים נמצא ברשותו או באחריותו, לרבות בעליו;""


לא צריך להגדיר "בעלים".

יש חשיבות ל"בעלים", כי זה מופיע בהמשך.

השאלה אם צריך להגדיר את זה.

אפשר להסתפק בהגדרה קניינית, אבל לדעתי עדיף להגדיר את זה בסעיף ההגדרות.

אולי נעשה הגדרה גם של "בעלים" וגם של "מחזיק", כי יתכן שאני הבעלים, נתתי למישהו להחזיק ואז שנינו עברנו עבירה.

על זה מדובר, לרבות. השאלה אם צריך להגדיר "בעלים".

לא.

אתה מעיר הערה חשובה מאוד. מסרתי את בעל-החיים כי נסעתי, והמחזיק נטש.

ואף אחד לא אחראי. אז צריך להיות גם וגם.

"לרבות בעליו" – זה נכנס לגדר "מחזיק", ואז כל החובות של מחזיק חלות גם על בעלים.

יש הגדרה של "בעלים" בחוק להסדרת הפיקוח. ברגע שיש חוק שמחייב רישום כבעלים אז הוא יהיה בעלים.

אפשר להפנות.

אם הבעל נתן למישהו והמחזיק נטש, אני לא רוצה שיוכל לומר: לא הייתי המחזיק. בואו נעשה גם וגם. אחרי הקריאה הראשונה נתעמק בזה.

אנחנו רוצים שהאחריות תחול גם על הבעלים וגם על המחזיק, כאשר זה לא אותו אדם. בשלב זה לא נגדיר "בעלים", ונדון בזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.


חבר הכנסת אדלשטיין הגיע להסכמות עם הממשלה. אני מבינה שאתה עדיין מקבל אותן. אז ההגדרה "תנאי מחיה תקינים" יורדת.


סעיף 2 – הוספת סעיף 2א לחוק העיקרי


"אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי, יבוא:

"2א.
איסור הפקרת בעל-חיים
(א)
לא יפקיר מחזיק בעל-חיים את בעל-החיים ולא ינטוש אותו;" – אנחנו מוחקים את המילים "למעט שחרור בעל-חיים לחופשי בתנאים בהם ניתן להניח שיוכל לספק את צרכיו בעצמו", בהתאם להסכמה עם הממשלה – "נמצא בעל-חיים אשר יש לו מחזיק או בעלים כשהוא נטוש או מופקר, על בעליו נטל ההוכחה כי לא הפקירו או נטשו."


על הבעלים נטל ההוכחה. לגבי המחזיק אתה כבר לא יודע, כי הוא כבר לא מחזיק.

נצטרך לעשות ניסוח עדין לזה, כי קורה לפעמים שאדם לא רשם את הכלב. אז מה? הוא פטור?

אז זה "על בעליו או מי שהחזיק בו לאחרונה נטל ההוכחה".

זה עניין של ראיה. אם תהיה הוכחה שבעל-החיים היה אצלו במשך שנתיים טרם הנטישה זה יחול עליו, גם אם לא רשם אותו בשום מקום.

סעיף קטן (ב) ירד.

היתה הערה של נציג משרד המשפטים, שאולי כדאי להוסיף אותה.

גם סעיף 3 ירד, על-פי דרישת הממשלה. עכשיו אנחנו מוסיפים את ההצעה של עו"ד אריאל כהאן, בסוף סעיף קטן (א), או אולי בסעיף נפרד.


"לא יישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף 2(א)" - -

- - "אם יוכיח שעשה מאמץ סביר למנוע נטישה".

אבדוק בחקיקה כיצד נהוג לנסח את זה, על-פי הנהוג בחוקים אחרים.


הכנסנו את הסייג שהוצע על-ידי משרד המשפטים.


מכיוון שאנחנו עדיין לא יודעים מה פתרון הקצה, אני מציעה שנתייחס למועד התחילה בהכנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

נקבע כבר עכשיו, ונכתוב בדברי ההסבר שאנחנו קובעים תחילה בעוד שנתיים כדי לאפשר להיערך בינתיים להסדרה של קליטת בעלי-חיים.

אנחנו קובעים תחילה שנתיים ממועד הפרסום, ומסבירים שזה כדי לאפשר להיערך.

אני מבינה שהכוונה במילה "להיערך" לעמותות ולרשויות מקומיות, לכולם.

מה שיהיה פתרון הקצה.

זה בדברי ההסבר.

אני לא רואה שמישהו יפנה תקציב מיוחד לחינוך ולהסברה למה לא לנטוש.

בכל הפעמים שהיתה לי השפעה כלשהי על תקציב כלשהו של המדינה דאגתי שהמשרד לאיכות הסביבה יקבל יותר כסף עבור עמותות. אם נצליח להגדיל באופן משמעותי את התקציב לעמותות, נגדיל את מספר העמותות שמקבלות כסף ואז מטבע הדברים יהיו בתי-מחסה גדולים יותר, יותר מקומות, ואפשר יהיה לטפל טוב יותר.

סעיף 3 נמחק, בהסכמה עם הממשלה.


סעיף 4 הוא סעיף העונשין, מה העונש על נטישה והפקרה.


סעיף 4 – תיקון סעיף 17 לחוק העיקרי

"בסעיף 17 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (ב), אחרי "סעיפים" יבוא "2א,"."


בסעיף 17 היום יש כמה דרגות של ענישה. הכניסו את זה לא ל"איסור התעללות", מופיע בסעיף קטן (א), שעונשו 3 שנות מאסר, אלא לדרגה הנמוכה יותר, שעונשה מאסר שנה.

יש לנו גם דרגה נמוכה יותר? הייתי קובע 6 חודשים.

זה מה שמופיע בחוק. זה המקסימום.

זה מאסר שנה, או קנס שהוגדל.

סביר להניח שברוב המקרים זה יהיה קנס.

נשאיר את זה בסעיף קטן (ב).

הייתי קובע גם הוראה אזרחית. הייתי אומר שאם בעל-חיים כזה נתפס אפשר לתבוע ממי שנטש אותו את הוצאות החזקתו בתביעה אזרחית.

השאלה מי יתבע.

ארגון למען בעלי-חיים.

"הוצאות החזקתו למשך זמן".

אם ארגון למען בעלי-חיים תפס כלב כזה והביא אותו למכלאה, והוא נמצא שם חודש, ואחרי חודש אתרו סוף-סוף את הבעלים, אפשר יהיה לתבוע ממנו להחזיר את הוצאות הארגון למען בעלי-חיים.

אבל צריך לקבוע זמן – הוצאות החזקתו לכמה זמן.

זה מוטיבציה שלילית לבעלים לקחת מחדש את הכלב.

אל תשכחי שאנחנו מדברים על 100,000 בעלי-חיים בשנה.

את מכירה את החוק להטבת נזקי גוף? אותו דבר. אם ארגון למען בעלי-חיים טיפל בבעל-חיים נטוש שהיה שייך למישהו אני לא רוצה שזה יישאר רק במישור הפלילי, אלא אפשר יהיה לתבוע ממנו החזר הוצאות.

אולי זה קשור לפתרון הקצה, שברגע שהעמותה מחויבת או הגורם מחויב, אז - - -

אני מציע שתוסיפי את זה, כדי שלא יטענו שזה נושא חדש. מי שקלט בעל-חיים שננטש, טיפל בו והחזיק אותו, יהיה רשאי לתבוע מהעבריין את החזר הוצאות הטיפול.

כל אדם פרטי שאסף את הכלב? זה קצת מרחיק-לכת.

לא אדם פרטי. רק תאגיד, או הגדרה אחרת.

אתה לא יכול להגיד "תאגיד". רשות מקומית שהחזיקה אותו איננה תאגיד.

אתה רוצה לכלול כל מי שאסף את הכלב?

רק ארגון למען בעלי-חיים שפועל ללא מטרת רווח ורשות מקומית, שניהם בלבד.

רשות גובה אגרה או קנס מכל בעלים שבא ולוקח בחזרה את הכלב.

זה משהו אחר, זה בקשר לכלבת. אני מדבר כרגע על בעל-חיים שננטש.

אני פשוט חוששת, אם כלב הלך לאיבוד ולא ננטש - - -

אם הוא הלך לאיבוד מישהו אשם, לא הכלב. אולי לא קשרו אותו.

אם הכלב הלך לאיבוד יוכיח הבעלים שהוא חיפש אותו. זה לא כלב נטוש.

אי אפשר להוכיח.

הנורמה היא, ואני לא מנסח בדיוק, שארגון הפועל ללא מטרת רווח או רשות מקומית שטיפלו בבעל חיים שננטש, רשאים לתבוע מהמחזיק את הוצאות הטיפול וההחזקה.

חייבים להגביל את זה בזמן.

זה רק מי שניתן נגדו פסק-דין שהוא נטש, זה לא כל מחזיק.

ועדיין צריך להגביל: הוצאות החזקתו לכמה זמן.

"לתקופה שלא תעלה על 60 ימים".

רשאי בית-המשפט לפסוק הוצאות.

אבל אולי העילה תהיה גם ללא העניין הפלילי ונשאיר את זה במישור אזרחי לגמרי. אולי אף אחד לא יתעסק במישור הפלילי.

אתה חייב הרשעה.

"תנו לחיות לחיות" מצאו כלב ברחוב והביאו אותו אליהם. הסתבר שיודעים מי הבעלים. הם לא רוצים לתבוע אותו במישור הפלילי, אלא יתבעו ממנו את הוצאות ההחזקה.

הם יצטרכו להוכיח. השאלה איך יוכיחו שהוא ננטש.

זאת השאלה, איך נבדיל בין מקרה שהכלב ברח מהבית ובין מקרה של נטישה.

אם ימצאו אותו בשדה התעופה בן-גוריון והבן אדם גר בחיפה יהיה ברור שהכלב לא ברח ורצה לעלות על הטיסה הראשונה להונג-קונג.

פרצו לי הביתה, השאירו את הדלת פתוחה והכלב יצא. לקח אותו מישהו והעביר אותו למקום אחר.

הכול טוב ויפה. זה טוב מספיק לצורך קריאה ראשונה. נוסיף את זה, כדי שלא יטענו לנושא חדש, ונוסיף לדון בזה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

"מי שהורשע", או לא "מי שהורשע"?

לא "מי שהורשע". העילה נפרדת לגמרי – אפשרות לתבוע החזר הוצאות.

יש לוכדי כלבים.

אני רוצה להגדיר מה הבנתי, כדי שאדע לנסח: "רשות מקומית או ארגון ללא כוונת רווח שטיפלו בבעל-חיים שננטש יכולים לתבוע את הוצאות החזקתו לתקופה של עד 60 ימים".

אם בעל-החיים לא הופקר, אדם הוציא אותו או הוא יצא מחזקתו בלי שיש כוונה להפסיק את הבעלות – הכלב ברח מהבית או משהו כזה – ומישהו מצא אותו ומחזיק בו ומטפל, לפי חוק החזר אבידה אני חייב לשלם לו את ההוצאות בכל מקרה. ואם הוא הפקיר את הכלב בכוונה, מגיע שישלם את ההוצאות. אז אני חושב שבכל מקרה צריך לשלם את ההוצאות. לדעתי ההצעה לא בעייתית.

את ההערות האלה תעיר אחרי הקריאה הראשונה.


תודה רבה. נצביע על הצעות החוק. מי בעד הצעת החוק של חבר הכנסת חזן?

הצבעה

בעד הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור הפליה במכירת בעלי-חיים או במסירתם), התשס"ה-2005 – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק נתקבלה.

3 בעד, אין נגד. הצעת החוק עברה לקריאה ראשונה.


מי בעד הצעת החוק של חבר הכנסת אדלשטיין?

הצבעה

בעד הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – נטישת חיות בית וזכות טיעון לארגון למען בעלי-חיים), התשס"ד-2004 – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק נתקבלה.

3 בעד, אין נגד. הצעת החוק עברה לקריאה ראשונה.


אין כאן עלות תקציבית. הצעות החוק עברו לקריאה ראשונה. תודה רבה.


תעזרו ליועצת המשפטית לנסח את התיקונים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55