כנסת פתוחה

1
הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
8.11.2005

הכנסת השש-עשרה




נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס'

מישיבת הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
יום שלישי, ו' בחשוון התשס"ו (8 בנובמבר 2005), שעה 14:30

מדיניות העסקת עובדים זרים בענף התעשייה

חברי הוועדה: דני יתום – היו"ר

נצ"מ זיוה אגמי – ראש היחידה ללוחמה בפשיעה במנהלת ההגירה

סנ"צ איתן כהן – ראש מדור תיאום מנהלת ההגירה –


המשרד לביטחון פנים

אפרים כהן – ראש מנהלת עובדים זרים – משרד התמ"ת



שלום בן משה – מנהל יחידת הסמך – משרד התמ"ת

אסתר דומיניסיני – מנכ"לית השירות לתעסוקה

שאול מרידור – רכז רווחה באגף תקציבים – משרד האוצר

יוסי אדלשטיין – סגן ממונה על יחידת האכיפה –משרד הפנים

חזקיה ישראל – - מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי ולקשרי גומלין עם הכנסת - התאחדות התעשיינים

אריק גרבלסקי – התאחדות התעשיינים

בת-שבע פנחסוב

חבר המתרגמים בע"מ
מדיניות העסקת עובדים זרים בענף התעשייה

מדיניות העסקת עובדים זרים בענף התעשייה. אנחנו ממשיכים בדיונים שלנו ואנחנו הגענו לענף התעשייה ואנחנו מבקשים לשמוע את המדיניות של המשרדים השונים ובעיקר המשרדים הרלוונטיים. שזה התעשייה, המסחר והתעסוקה, והמשרדים הנוספים, ביחס להעסקת עובדים זרים בתחום התעשייה.

יש לנו מהמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ממשרד האוצר, מהמשרד לביטחון פנים, ממשרד הפנים ומהתאחדות התעשיינים, ומלשכת עורכי-דין, הקו לעובד? או-קיי, אז אנחנו נתחיל עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

נושא עובדים זרים בתעשייה. אציין שבשנת 2003 כשהקמנו את היחידה, לצערי לא קיבלנו נתונים מדויקים והעובדים שעסקו בתעשייה ובשירותים כשמונת אלפים. לאחר מכן התחלנו לעשות סדר בעניין, אני מיד מגיע גם ל-2005, 2006.

היתרים לתעשייה לשנת 2005 - 2150; במסעדות האתניות - 1,000; מסעדות מעורבות – 300; ומלונאות אילת - 550. ביצוע – בשנת 2005 בתעשייה - 1,621 לעומת 2,150 שאושרו על-ידי הממשלה.
מסעדות אתניות – 964; מסעדות מעורבות 144 ומלונאות אילת – 481. סך-הכל 3,210 עובדים לעומת 4,000. כתוצאה מכך קבענו קריטריונים, הקמנו ועדה בראשות שופט.

לא הבנתי. ב-2005 נתת 2,150 היתרים?

לא, זה היתרים שאישרה הממשלה.

כן, כן, הממשלה. מתוך זה?

אושרו 1,621.

בוצעו 1,621. אז איך אתה מגיע ל-4,000, לא הבנתי את המספר 4000.

גם את השירותים, גם מסעדות אתניות וגם מסעדות מעורבות וגם את המלונאות, סך הכל זה היה מכסה לכל.

אתה מדבר אתי על מכסה? אני מבין שהביצוע 1,621 זה מתוך 2,150?

נכון.

אז יש 1,621 עובדים זרים בתעשייה?

כן.

יפה.

במסעדות אתניות היו 1,000.

הבנתי. אבל מה זה המספר 4,000, תסביר לי?

מכסה כוללת של התעשייה, של המסעדות האתניות, של המסעדות המעורבות ושל המלונאות.

ביחד?

לזה התכוונתי. הוקמה ועדה בראשות שופט מחוזי. בוועדה נמצא נציג בכיר מהכשרה מקצועית במשרד התמ"ת; נציג בכיר משירות התעסוקה; נציג בכיר ממשרד הפנים; עוד נציג של סחר פנים, בתמ"ת ויש להם ייעוץ משפטי לוועדה וישנה מרכזת ועדה וכמובן שכל היתר שהונפק עבר את הוועדה.

עכשיו באיזה תחומים בוועדת תעשייה. בעיקר בעלי מקצועות נדרשים שאינם קיימים בארץ. אורגים, רתכים, יוצקים, דפסים, מזכירים ומבלטנים. אלו מקצועות שהיתה תכנית ותכף נתייחס לזה בחוקה, של תכנית להכשרה מקצועית, כי כשיכשירו את הישראלים, לא צריך עובדים זרים.

מה היקף הדרישות. זאת אומרת, האם יש יותר דרישות מהשטח ומהשוק, יחסית למספר ההיתרים?

היו דרישות, כתוצאה מקריטריונים, כתוצאה מבדיקות, כתוצאה משיתוף פעולה עם שירות התעסוקה, כתוצאה עם כל הגורמים, הראיה לכך וההוכחה לכך היתה לנו מכסה של 2,050 והיום הקצו רק 1,621.

זאת אומרת, כל פעם, כל הזמן, ככל שיש הכשרה מקצועית ששירות התעסוקה מספק את העובדים בעלי מקצועות נדרשים, אנחנו מפחיתים את העובדים הזרים בענפים האלה.

טוב, אז אנחנו אם כך נעבור לשירות התעסוקה ונשמע מה עושים. אסתי, מה עושים כדי להכשיר את האנשים ולהביא לכך שישראלים ייכנסו לעבוד. אני לא יודע, אני יודע שמאוד פופולארי לעבוד היום במסעדות. יש לי לפחות שני בנים שעובדים במסעדות והם לא עובדים זרים.

אדוני, בטח את סיירת בחוץ-לארץ ובטח הגעת לניו-יורק, ויש מסעדות ששם יש אוכל סיני ואוכל טעים ואוכל צרפתי, וגם במדינת ישראל יש מסעדות לאלה שיש להם כסף, 300 ש"ח, יש מסעדות יוקרתיות במדינת ישראל.

טוב, מה עושים כדי להכשיר ישראלים על-מנת שהם יחליפו את העובדים הזרים באותם תחומים שלא צריך דווקא שפים תאילנדים. אני מכיר כמה ישראלים שמבשלים אוכל תאילנדי יותר טוב מהתאילנדים.

אנחנו בעצם יש תכנית בשיתוף עם התאחדות התעשיינים. אמרנו שצריך ללכת בפעולה משולבת באמת עם יחידת סמך של עובדים זרים, באיזושהי פעולה מדרגית שבסופו של דבר תביא למיצוי החלטת הממשלה לתוואי יורד של עובדים זרים. וזאת פעולה שלא זבנג גמרנו, היא תהליך שכולם שותפים להם, ובאמת סנכרון בין המערכות.

אנחנו בשלב ראשון מה שעשינו הוצאנו את כל האנשים שרשומים בשירות התעסוקה, שרשומים במקצועות בתחום התעשייה ועדיין מתייצבים בשירות התעסוקה כדורשי עבודה.
הרי לא יעלה על הדעת שמחד דורשים עובדים זרים, מנגד התעשיינים אומרים, "אין לנו כוח עבודה", מצד שלישי כשאני בודקת במערכת שלנו של דורשי עבודה, אני מוצאת שבמקצועות שלפעמים יש דרישה לעובדים זרים בצעקה, יש לי עובדים רשומים במקצוע, זה לא מסתדר.

מובטלים.

רשומים שמקבלים אבטלה או הבטחת הכנסה ויכלו להיות בעולם העבודה. כמו עובדי מתכת, מסגרים, כרסמים וחרטים, שבאמת יוצאים מהמתכת שזה הבעיה העיקרית. כי הנושא של המסעדנות, תכף נדבר עליו, הוא שולי, הוא לא הבעיה העיקרית בעניין.

ובכל זאת התעשייה מחזיקה מעגלים רחבים נוספים, אז צריך להיות רגיש לדברים האלה. ואז אנחנו באמת עם נציג של ההתאחדות שיושב, יצרנו צוות עבודה משותף, לנו רשומים במאגר שלנו כ-1,149 אנשים בתחום עבודות המתכת. ויש לי את הפילוח לפי האזורים הגיאוגרפיים בנושאים האלה. זה שלב ראשון.

אני ביקשתי לזמן כל אחד מהאנשים האלה לראיונות אצלנו כדי לדעת למה הם לא עובדים במקצוע. באמת עבודה עם פינצטה, כי בסוף אתה צריך להבין איזה תהליכים מתרחשים. כתוצאה מהראיונות האלה הגענו, יש איזשהו פחת, זה קצת לא רוצה וכל מיני כל סיפורים, וגם עשינו עד גיל 54, בכל זאת לא גיל הפרישה, לא לקחת אנשים מבוגרים מדי.

הגענו ל-645 אנשים, כרסמים, חרטים, מבלטנים, מתכים ארגון C2, ממש לפי המקצועות ולפי האזורים הגיאוגרפיים. אחרי שמזהים את הפוטנציאל הזה, אז הבהרנו להתאחדות התעשיינים , אמרנו, חבר'ה אתם צועקים גוועלד, עכשיו תתנו לי הזמנות לאיפה אתם צריכים עובדים, אני מתחייבת לספק לכם כי יש לי עובדים.

עכשיו אנחנו בתהליך שהם העבירו לנו איזשהי דרישה רק ל-54 עובדים ואנחנו כבר בשלבים סיפקנו את הדרישה, לפחות כבר בתהליך למעלה מ-60 אחוזים סופקה הדרישה על-פי האנשים האלה שאנחנו הצענו להם לקלוט אותם.

במקביל, ושיש פה נציג התאחדות התעשיינים, אני אמרתי להם, חבר'ה, אתם חייבים לשים לי טבלת שכר, מה רמת השכר שמשולמת כדי שכשבאים ומראיינים אנשים, גם אפשר להגיד כמה הולכים להרוויח. אגב, אני מאוד שמחה להצעת החוק של יולי תמיר שמחייבת תלושים מסודרים וכל זה, אז אפשר יהיה לדעת ולא תמיד סיפורים, "אנחנו משלמים ככה", אף אחד בסוף לא יודע מה משלמים.

אז זו פעולה מספר אחת. הפעולה מספר שתיים, לקחנו את כל הבוגרים מהאגף להכשרה מקצועית בתמ"ת ואמרנו, הבוגרים האלה שהיו בתעשייה מה קורה איתם, איפה הם? בחנו גם אותם והצלבנו עם הנתונים של דורשי עבודה שלנו. כתוצאה מזה התברר שיש 400 שהם לא עובדים, 600 כן עובדים.

בכל זאת ביקשנו בדיקה מדגמית לדעת אם הם עובדים במקצוע, כי יכול להיות שכדאי שהם יעברו למקצוע, זה מקצועות נדרשים. אנחנו מאמינים שכתוצאה מהתהליך השיטתי הזה אנחנו מצליחים לספק אחוז ניכר לתעשייה. במקביל זיהינו מקצועות כמו למשל מבלטנים, שהם אין במאגר, ממש אין כלום, יש לנו שלושה-ארבעה אנשים וזה מקצוע מאוד מבוקש, שכבר סוכם שחמישה-שישה קורסים כבר נפתחים ברחבי הארץ על-מנת לספק לצורכי התעשייה ואז הם מתחייבים כמובן לקלוט אותם לעבודה.

אני מאמינה שבתהליך השיטתי הזה, לא דיבורים דיבורים, צעקות צעקות, נגיע לאיזשהו איזון מתואם עם יחידת הסמך, שככל שנכניס אנשים ויש להם, גם יורם בליזובסקי וגם הנציג שלו, אומרים שזאת תפיסת העולם שלהם והם הולכים אתנו.

אז כרגע אני חושבת שהמחויבויות שיש כלפי התעשייה, אני לא יודעת ההיקף, ואפרים, נראה שהם מימשו פחות. והם עצמם מצהירים שהם מוכנים לקלוט את הישראלים. אנחנו עכשיו ממש אינטנסיבי יושבים ממש כל שבועיים-שלושה על הדברים האלה כדי לעקוב, כדי לראות כמה אנחנו מספקים וכמה אנחנו מכשירים.

אני חושבת שיש פוטנציאל בסופו של דבר שיפתור אחוז גדול מאוד מצורכי התעשייה. חלק, אני אומרת, צריך להיות הגון כלפי התעשייה, יש קורסים שהם יותר ארוכים, אז כמובן שאנחנו נצטרך לעשות איכשהו back to back שבינתיים הם יקבלו מה שמגיע להם, עד שאנחנו נכשיר את כוח האדם.

אבל לא נסכים שיהיה מצב שבו יש עובד והוא מוכשר, הוא כבר הוכשר והוא רשום במקצוע, יש התחמקות מלקבל אותו כדי לקבל עובד זר. ולכן חשוב מאוד שכל המערכות האלה יעבדו בצורה מתואמת. וכך כרגע זה מתרחש.

התייחסות של ההתאחדות.

אני באתי לפה כנציג התעשיינים, כי אני תעשיין ורציתי לצאת מנקודת מבט שלנו לכלל התעשייה. אני גאה להיות דור שלישי של תעשיינים והתעשייה הכי ירושלמית שיש, אבן ירושלמית. עשינו את בית-המשפט העליון, משרד החוץ, האבן של הכנסת זה האבן שלנו.

אנחנו מעסיקים מעל 100 עובדים ישראלים, כשמסביבנו הנהגים, האריזות, השירותים מספקים על כל מקום עבודה שלי, בערך ארבעה מקומות עבודה. היינו בירושלים, עברנו להר-טוב ליד בית-שמש. חלק גדול מהספקים שלי באזור בית-שמש, אני הלקוח הגדול שלהם. ממש הבאנו פריחה לכל האזור.

חלק מאוד קטן מתוך המפעל שלי, שמונה אנשים, זה עובדים זרים, אומני שיש. כי בכל פרוייקט גדול, אנחנו 80 אחוזים מהתפוקה שלנו לייצוא. כל פרוייקט גדול יש פרטים מסובכים, מסביב לחלונות, שער כניסה. ואת זה צריכים לעשות אנשים שלמדו את המקצוע והרבה שנים של ניסיון.

העובדה שאני מסוגל להתחרות על הפרוייקטים האלה ולעשות את הפרטים הקטנים, מאפשר לי לפרוייקטים גדולים שחלק מאוד קטן הם עושים האומנים הזרים, ואת השאר עושים כל העובדים הישראלים שכולם מועסקים אצלנו.

אותו דבר בכל התעשייה. בכל התעשייה עובדים בסך-הכל 1,600 עובדים, מתוך כמעט 400 אלף. זאת אומרת, אחוז העובדים הזרים בתעשייה הוא זניח. האחוז הזה מתחלק שבכל מפעל שעובדים בודדים, למרות שהם עובדים בודדים, הם קריטיים למפעל.

זאת אומרת, למרות שזה ארבעה-חמישה אנשים אם תיקח אותם, אתה תיקח עבודה לכל אלה שמסביבם. ונקודה שמאוד מאוד חשוב לי להבהיר שלמרות שהמספר הזה הוא מאוד קטן, המספר הזה הוא קריטי.

עלות היום של עובד זר למעסיק ישראלי בתעשייה, למעסיק שמשלם כמו שצריך, אני יכול להעיד על המפעל שלנו, כל האגרות וכל ההיטלים ואת המשכורות, היא יותר גבוהה מעובד ישראלי. זאת אומרת, כלכלית יותר משתלם היום להעסיק עובד ישראלי.

ולכן גם מבחינה כלכלית של תעשיינים וגם מבחינות שאפשר להגיד כמדיניות של התאחדות התעשיינים, התעשייה מעדיפה להעסיק עובדים ישראלים. אני יודע ששירות התעסוקה, אני איתם בקשר, אני לא מגיע למנכ"לית, אני עם העובדים שלך, דרך אגב, שהם בסדר גמור.

אבל אני יודע שאת ביחד עם שרגא ברוש וראשי ההתאחדות רואים את זה עין בעין. ולכן לפני חידוש הויזות לשנת 2005 כל מפעל, לפחות אני ראיתי, המפעלים שאני הכרתי, שביקש חידוש ויזות, היה חייב להתחייב שהוא נכנס עם שירות התעסוקה למודל התחייבות של הכשרה מקצועית עם פנים מפעלית או עם כיתה במפעל.

אנחנו נשמח לעשות את זה. אנחנו אצלנו עושים כיתה במפעל. אני יודע שמפעלי מתכת מסביבי, כמו טוטנאואר ואלקיים באזור בית-שמש, עושים כיתה במפעל. אני יודע שמפעל הטקסטיל בדימונה עושה כיתה במפעל. זאת אומרת, בפירוש המטרה של ההתאחדות היא להחליף את העובדים הזרים בעובדים ישראלים.

אבל יש סיכוי למשל להחליף את האומנים האלה שדיברת עליהם? את חורטי הפיתולים?

אני חושב שזה ייקח שנים. אני קצת בספק, אבל הם אומרים שהם יכולים למצוא אנשים שיש כאלה בתחום והם יביאו לנו. אני אמרתי, אני שמח, אני פותח כיתה במפעל ואני אתן להם את כל מה שהם צריכים בשביל להכשיר אותם.
כיב שבילי, אני יכול לתת לך דוגמה אצלי. אצלי במפעל יש שישה אנשים שעובדים 25 שנים. עובד זר בישראל אפשר להעסיק מקסימום חמש שנים. אצלנו במפעל לקוח זה הניסיון וגם במפעלי המתכת, המבלטנים שהיא אמרה, אצלי עובד שעובד מעל שנה, ב-90 אחוזים הוא יעבוד מעל עשר שנים.
בשבילי לקחת עובדים כמה שהם מומחים, הרומנים, שאחרי חמש שנים אני אצטרך להחזיר אותם, זו בעיה קשה מאוד. לכן אני תמיד מעדיף שיעשו את זה עובדים ישראלים. בלי קשר לכיתה במפעל אני יכול להראות לכם, באמת אני מזמין תבוא אלינו למפעל, תראה תעשייה יפה.
תראה איך אנחנו מכשירים עובדים ישראלים, דרך אגב, זה סגירת מעגל יפה, סבא שלי עלה מאוקראינה, עלייה שניה, בא לירושלים, אהב את האבן, פתח את המפעל הישראלי הראשון, מאז המלך הורדוס, רחוב רמב"ן, איפה שהגינה. והמחצבה שלו היתה פה על ההר הזה, מכאן חצבו את האבן.
והיום 80 שנים אחרי זה, אנחנו מעסיקים עולים חדשים מאוקראינה שזה דבר ראשון לפני שהם יודעים עברית אפילו. ואנחנו מכשירים אותם ואני מאמין שהם יהיו עובדים מצוינים. מנהל העבודה שלנו היום הוא עולה חדש מרוסיה והוא כבר עובד אצלנו חמש שנים.
ואני אופטימי. הבעיה שכל מה שאנחנו מבקשים, כמו שהיא אמרה, ואני שמח שזה לא זבנג וגמרנו. זאת אומרת, אם תגידו, אנחנו חותכים את המספר הנמוך הזה, את ה-1,600 האלה לאפס, אתם פוגעים פגיעה אנושה בעשרות אלפי אנשים.
אז כל מה שאני מבקש מכם ולמרות אני אומר את זה, כתעשיין, זה עמדה של ההתאחדות. ההתאחדות משתפת פעולה עם כל בקשה ששירות התעסוקה יגיש לה בעניין הכשרה מקצועית. ואנחנו נעשה את המקסימום להכשיר את העובדים הישראליים. אבל אנחנו מצפים שבמידה ולא יהיו את העובדים האלה, תשאירו לנו אותם, אל תקשו עלינו.
תשאירו לנו את העובדים האלה שיעבדו, או עד שיגיעו עובדים ישראלים, או שאם יש מצב שעובדים בודדים לא ניתן למצוא כאלה עובדים בארץ, אז תתנו לנו להשיג את העובדים הזרים האלה.

אני רק רוצה להשלים, כפי שתיארה אסתר, אנחנו בהחלט שותפים לתכנית של שירות התעסוקה ביחס עם משרד התמ"ת והנציגים שלנו משתתפים. אנחנו קיבלנו את הרשימות וגם הבאנו אותם בין המפעלים וכדומה.

בינתיים נפתחו שני קורסים בתחום המתכת וכדומה. אבל צריך להבין שכל עוד כח האדם הזה לא הוכשר או לא הגיע. קיבלנו גם את הרשימות של המתכת שאמרתם שיש בוגרים וכדומה וכו' ואנחנו נותנים את זה ביחד מתוך מגמה שאם אכן יש בוגרים שרוצים לעבוד, יש בוגרים ומוכנים לעבוד, להשתלב בתעשייה.
חלקם כבר מזמן לא עובד בתעשייה וכדומה. אז העובדה שבוגרים או שסיימו בתאריך כזה אחר לפני עשרות שנים.

לא, זה רק מהשנה האחרונה.

השנה, אני יודע, יש פערים בעסק הזה. התחלנו לבדוק גם את הנושא הזה. אנחנו מוכנים בהחלט לשיתוף פעולה, גם עם משרד התמ"ת וגם עם שירות התעסוקה, אבל לפחות את המספר המינימלי הזה אין טעם להקשות על התעשייה, כל עוד אין את האלטרנטיבה.

אנחנו גוף שמתחרה, המפעלים הם גוף שמתחרה. יש שיקולים כלכליים. אני חושב שההעלאות, ההיטלים למיניהם שמוצאים וכל מיני דברים כאלה, זה טוב כאשר יש לך אלטרנטיבה, אז אתה יכול, אתה אומר, בשיטה שמדברים על ההיטלים הגבוהים.
אומרים, או-קיי, נעלה ונעלה את ההיטלים וכדומה, אז ייאלץ להעסיק עובדים ישראלים. זה עוד טעון הוכחה. זה דבר שהוא עוד טעון הוכחה. אנחנו כפי שאתם יודעים ורואים במעשה ביום יום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אנחנו מוכנים להירתם, אנחנו עושים גם כיתות במפעלים או במסלול, אם יש נגיד מפעל שהוא זקוק לאחד או שניים ומפעל אחר זקוק לשניים, אנחנו עושים גם את החיבורים ביניהם כדי לפתוח כיתה רב מפעלית.
אני מקווה שהתהליך הזה יצליח. אנחנו לא מאוהבים בנושא, אבל יחד עם זאת באותם מפעלים שיש אותם עובדים זרים, זה לפעמים קריטי וצריך פשוט להיות ער לכך.

יוסי, האם אנחנו מכירים מקרים רבים או מעטים שבהם עובדים זרים שמיעודים לתעשייה עברו למקצועות אחרים, לתחומים אחרים ומה קורה אז?

אני קצת אתן לזה רקע קטן אחרי שאני אענה לך. קודם כל צריך לקחת את תחום התעשייה ולפלח אותו. בתחום התעשייה יש מספר מקצועות שבאמת מקצועות ייחודיים שאפשר להגיד אותם, בתחום הטקסטיל, כל מיני דפסים ואורגים כאלה שבאמת לא ניתן למצוא אותם בארץ.

יש בתחום המתכת קצת מבלטנים וכל מיני דברים כאלה ויש קבוצה די גדולה של מסגרים/רתכים שאני קורא להם באופן כללי. בתוך תחום התעשייה צריך לקחת גם בחשבון שישנם חלק מהגופים שמשחקים שהם שייכים להתאחדות ויש עוד חלק לא קטן שהם עצמאיים בשטח.

אני שמח על מה שמנכ"לית שירות התעסוקה ציינה עכשיו, כי באמת בשנה שעברה העליתי את הנושא הזה שהיו אנשים שעברו את ההכשרה המקצועית במסגרת ההכשרות והם גמרו את ההכשרה והלכו לדרכם. לא היה איזה חיבור בין סיום ההכשרה לבין מציאת התעסוקה עבורם. לכן אני שמח שהקטע הזה עלה.
עכשיו יש לנו מקרים של מעסיקים בתחום התעשייה שהם ברובם לא במסגרת ההתאחדות, כי בהתאחדות יש יותר שליטה ויש יותר פיקוח על החברים בארגון אצלם. אני מדבר לגבי המעסיקים הפרטיים שהם פותחים, סוגרים ויש לנו מעט. בשנה שעברה היה לנו מעט בעלי מקצוע שנאלצנו לנייד אותם מתחום המתכת לתחום הבניין, כי הם נשארו באוויר.
עכשיו זה גם נבע בעקבות פעילות שנעשתה ביחידת הסמך אתנו ביחד לביטול היתרים של כאלה. היו לנו מקרים, אנחנו תוך כדי אכיפה עלינו על כל מיני מקרים של אי העסקה, של דברים כאלה, היתה ועדה, הוא ביטל כמות די נכבדה של היתרים למעסיקים כאלה. ואז את העובדים שנשארו כאילו באוויר, מחוסרי עבודה שלא באשמתם, עשינו כל מיני פעולות כאלה להשמה בתחום אחר בשביל שלא יישארו באוויר.
אבל זה בעיקר במגזר של העצמאיים, פרטיים כאלה שאין עליהם פיקוח והם גם כן לא שותפים בכל פתיחת כיתות וזה אני מניח שמנכ"לית שירות התעסוקה תוכל לספק להם את העובדים מתוך אלה שהיא מאתרת עכשיו. ואז דרך זה נוכל באמת לצמצם את כמות ההיתרים בתחום הזה.

האם במסגרת הקורסים השגרתיים, הרגילים של שירות התעסוקה או בתי-הספר המקצועיים לומדים בכלל את המקצועות האלה שאתם טוענים שהם מקצועות קריטיים ושדווקא אליהם אנחנו מבקשים לגייס עובדים זרים.

האם יש לימוד של המקצועות האלה, מבלטנות ורתכות ואני לא יודע מה עוד?

בתי הספר בתחומים האלה כמעט ונעלמו.

בשנים האחרונות הנושא הזה של ההכשרה, של מקצועות כמו מבלטנות או כרסמות או CNC היה חלש ולא נפתחו. גם כל נושא ההכשרה המקצועית, כלומר, גם תקציבים שהוקמו לצורך ההכשרה המקצועית בשנים האחרונות גם צומצמו מסיבות כאלה או אחרות.

ככה שלא הוכשרו בשנים האחרונות למקצועות הרלוונטיים. מבלטנות, אני זוכר לפני שנים רבות עוד בירושלים שיזמנו יחד עם שירות התעסוקה והאגף להכשרה מקצועית. אנחנו כרגע נמצאים בקשר מתוך מגמה כן לעשות את זה, אבל הזמן יוכיח. נכון לעכשיו אין לנו קורסים למבלטנות או כרסמות או רתכות.
כי גם רתכות זה מקצוע, יש סוגי ריתוך שונים וכדומה. ויש לפעמים רתכות במעגלים סגורים, ברבדים או דברים כאלה שזה דורש מיומנות רבה. אנחנו מקווים שהמהלכים שעושים פה במשותף או שנעשה במשותף יובילו להכשרה וגם כמומחיות וזה לוקח זה.

ברשותך, שתי משפטים להשלמה. כי באמת מה שאני הצגתי פה זה במיידי. אבל צריך לחשוב קצת לטווח ארוך בעצם איך המדינה נערכת לתת את יכולות כוח האדם שהתעשייה זקוקה.

אז יש צוות שבזמנו מונה, אני מסיימת את עבודת הצוות בשיתוף עם ההתאחדות, התמ"ת, ההסתדרות, שלמה שני עוד היה בצוות הזה, שבעצם מה שאני ביקשתי לבחון זה מה פערי כוח האדם בסך-הכל במדינת ישראל לטווח המיידי ולטווח הביניים, בתחום הזה שצורכי כוח אדם במתכת.

עכשיו אנחנו הסתמכנו ועשינו הצלבה של כל הנתונים שיכולים להיות במשק ולצערי אין היום מאגר נתונים מסודר, אחיד.

ואצל מי הוא צריך להיות?

הוא צריך להיות בידי המדינה. ב-2001, ראיתי איזשהו חומר, צריכים להקים צוות שעובד און-ליין כל הזמן והוא תמ"ת, האגף להכשרה מקצועית, שירות התעסוקה, יחידת הסמך, ההתאחדות וכל הזמן מעדכנים את מאגר הנתונים של הצרכים המיידיים.

אז זה פעם אחת. אנחנו עכשיו נשים איזשהו תשתית שאני כבר העברתי את העבודה להתייחסות כל הגורמים. אני אומדת את הצרכים בסדרי גודל של יותר מ-3,000 איש של הפער של צורכי כוח אדם גם בהתפתחות של הטווח הקצר.

הדבר השני זה משרד החינוך. ועדת דברת בעצם לא טיפלה, או בוא נגיד, חיסלה את ההכשרה המקצועית במדינת ישראל. ולכן גם לא יקום דור עתיד בעצם שיקבל הכשרה מקצועית.

זה נושא שצריך להגיע לפתחו של משרד החינוך, כי בעצם המדינה כמדינה לא מסתכלת במערכת כוללת, זה כל זרוע מטפלת בנפרד ואין סנכרון. אני בהמלצות הצוות שלי אומרת שצריך להיות צוות עבודה כזה משותף לכל המשרדים, גם החינוך, גם התמ"ת וכו', כדי לסנכרן מערכות של מדינת ישראל וצורכי תעשייה.

מתי את מגישה את העבודה לשר?

אני מגישה את העבודה לשר התמ"ת. וכמובן הגופים יתייחסו ושמה יש גם אמירה לגבי זה שצריך להכניס את משרד החינוך, כי אנחנו לא משרד החינוך שנצטרך לעשות את החדירה, כולל אקדמיה, כולל בתי-הספר של ההסתדרות, יש את הגופים מה"ט ואורט וכל הגופים האלה שצריך להכניס אותם למערכת שזה לפזה יותר ארוכה.



אני רוצה עכשיו לראות שכל המספרים מקובלים על כולם, שזה יהיה בסיס העבודה ולפי זה נפנה גם לתקציב ההכשרה המקצועית ולפי זה נבנה את כל הדברים ואת המספרים של העובדים הזרים, שיהיה סנכרון בין המערכות האלה.

רציתי להוסיף לשאלתך לעניין שהאם מוצאים אנשים בתחום התעשייה במקומות אחרים, אז כן אנחנו מוצאים אותם וכן אנחנו יחד עם משרד הפנים, מי שפונה לקריטריונים או ללכת להשמה, עובר את תהליך ההשמה ומי שלא, לא בא.

בנושא של בקשות להיתרי תעשייה בתחום התעשייה, עיקר המרמות וההונאות שאנחנו חשפנו היו בשנת 2004. אפשר להגיד ש-2005 יש איזשהו שינוי. לפחות אנחנו פחות טיפלנו בתחום הזה, הבקשות לנושא הזה בעיקר פגעו בתחום של מסגרים לסוגיהם ורתכים לסוגיהם.

מצאנו כאלה עובדים בתחום הבניין, מצאנו כאלה שהוזמנו להיות רתכים מתחת למים ועסקו בכל מיני, ויש לנו גם כתבי אישום כאלה נגד חברות שגם נסחרות בבורסה.

אני רוצה לשאול רגע לפני שלום, את חזקיה, האם זה נכון לומר שלא רק בענף האבן, כמו שהוצג על-ידי אריק, אלא בכל הענפים האחרים או מרבית הענפים האחרים של עולם התעשייה, עלות העסקת עובד זר יקרה יותר מעלות העסקת ישראלי?

אין לי פה נתונים, אני לא יכול לתת לך תשובה כזאת קטגורית. אני מוכן לבדוק את הנושא הזה. אני מניח שבתחום הטקסטיל ובענפים אחרים יש שונות בין ענף לענף. בהחלט זה לא אותו שכר בכל הענפים.

עכשיו יש גם שונות מטבע הדברים גם בעלות מוצרים וגם בנושא של תחרות. אני מניח שאם ניקח לדוגמה את ענף הטקסטיל, אז ברור שאם הם מתחרים במקומות שאין להם כלכלת שוק, מזרח אירופה וזה או דברים כאלה, אני מבין שזה היצע וביקוש.

יחד עם זאת גם בענף הטקסטיל וגם בענפים שיש שכר שלא בתחומים האלה שאריק דיבר, גם שמה עובד זר כזה או אחר שהוא מומחה בתחומו, אורג למשל, אז הוא פיבוט של אחרים. אז זה במסגרת היצע וביקוש.

אבל אני אומר מלכתחילה אנחנו בהחלט, אם שירות התעסוקה או במבצע המשותף שירות תעסוקה, יחידת הסמך, משרד התמ"ת, אנחנו יכולים לשתף פעולה ולהביא את הנושא הזה. אני חושב שהתפיסה שהשכר נותן פתרון לכל, הוא לא נכון, הוא לא בהכרח נכון.

הטלת והעמסת עלויות יותר גבוהות והעלאת כל הזמן העלויות, בסופו של דבר פוגעת במפעל. עכשיו המפעל הוא, כפי שאמרתי בתחילת דברי, הוא מתחרה בשוק ויש בו תחרות, הוא לא יכול לעלות את מחיר מוצריו עד אין קץ.

ולפי דעתי לכן צריך להיות רגישים, יש שונות בין ענפים, זה לא אותו דבר. לא ברמות השכר, לכן אנחנו יושבים ביחד ובודקים כל דבר ספציפית לגבי ענף זה או ענף זה. גם בין המפעלים דרך אגב, גם אורג במקום אל"ף שהוא דבר מסוים והוא לא מקבל שכר במפעל אחר שמייצר דבר אחר.

רציתי לציין שהאומנים שמר גרלבסקי דיבר עליהם, שכר היסוד שלהם לא מגיע ל-5,000 ש"ח לחודש, למרות שהם אומנים עם דברים מיוחדים ועם הרבה ניסיון. כי כשיחידת הסמך פעלה לדרוש לפחות שהמומחיות תשתתף בשכר של 5,000 ש"ח, רוב החברות שהן חברות בהתאחדות התעשיינים, הגישו נגד זה בג"ץ, הם אומרים שזה שכר גבוה. קשה לצפות מישראלי שילמד מקצוע באמת קשה וישקיע הרבה שנים של לימוד כדי לקבל שכר מינימום.

אני רוצה שלוש נקודות. אחד, בתחום של הכשרה מקצועית. יש מקצועות שכבר לא עושים הכשרה מקצועית בשנים האחרונות. דווקא במסגרות, דווקא בתחום של הריתוך כן עושים. יש כ-1,000 רתכים שרשומים, מסתובבים שסיימו קורסים כאלה ואחרים.

ויש עכשיו תכנית שנעשית עם שירות התעסוקה לקורסים שהתעשייה צריכה. אבל יש תחומים שהזכירו אותם כאן, מבלטנים למשל, אין אומנים בתחום האבן כמובן ודברים אחרים.

דבר שני, שאני מסתכל עכשיו כרגע, אני מסתכל על המגמה, מהתצפית שלי שלושה חודשים שנים שאני מסתובב, אני מנהל היחידה, המגמה היא ירידה מתמדת בתחום של עובדי תעשייה זרים ובאופן משמעותי יש אולי 1,500 בלבד. ו-1,500 בלי פתיחה של שמים.

זאת אומרת, 1,500 מתוך מה שיש. זה לא שפותחים את הרשימה.

הנקודה השלישית. יש הבנה שבמגזרים מסוימים, בענפים מסוימים בתחום התעשייה יש חושבים שבאמת, מה שמוגדרים, אומנים במקצועם. לזה יש נוהל מסודר וגם השכר שאמורים לשלם הוא שכר הרבה יותר גבוה באופן בולט. יש ועדה שבודקת אותם, מקבלת חוות-דעת או מהמינהל והתעשייה שלנו הרלוונטי שהוא יודע לתת חוות-דעת מקצועית.


בעתיד אנחנו גם נכניס אנשים מההכשרה המקצועית שהם מלמדים בתחום הזה, שיעשו גם כן בדיקה לראות שזה באמת אומנותו. ובהתקיים הנתונים שאין כרגע ישראלים בתחום הזה וגם ישאלו, יש לנו בשנה הקרובה גם נוער חדש שייכנס, שמי שרוצה, התעשיינים לא יאהבו את זה, אבל זה החלטת ממשלה, שתעשיין שרוצה לקבל אדם מסוים, הוא יפנה לשירות התעסוקה במקום מגוריו ויגיד, "אני רוצה איש מהתחום הזה" וצריכים לתת לו עד חודש לכל המאוחר לסיים את כל התהליך, להגיד לו, "יש ישראלי, אין ישראלי".

אם יש ישראלי לא יקבל, אם אין ישראלי יקבל. על התחום של האומנים, אמרתי, יש עד כה נוער מסוים, השכר הרבה יותר גבוה ויש נוער שאנחנו בהחלט מבינים שכשיש אומן כזה שסביבו הוא פיבוט של עשרות או מאות עובדים, אסור כמובן שלא לאפשר את הגעתו לכאן.

כך שמבחינה הזו אני חושב שסך-הכל אנחנו סוגרים את כל הנהלים מסביב כדי להבטיח שאם כבר מעסיקים עובד ישראלי או עובד זר וכמובן נעשה…

מיצו את היכולות של הישראלים.

עשינו עוד דבר אחד. האגף להכשרה מקצועית שלח אנשים שלו, רשימה של מפעלים או ארגונים שביקשו עובדים זרים והלך ועשה בדיקה וגם ביקש כרגע מהם לשתף פעולה בתחום של הכשרת עובדים ישראליים.

כל גוף כזה שיתעלם או אמר, "לא מוכן לשתף פעולה" ויש לו עובדים זרים, במסגרת הנוהל החדש שהכנסתי עכשיו כרגע לשנה החדשה, הוא יזומן לשימוע אצל היועץ המשפטי. ואם הוא יישאר במריו, נבטל את ההיתר שלו.

או-קיי. שאול, אתה רצית.

כן, אני רוצה להגיד כמה מלים אם אפשר. בגדול אנחנו חושבים שבענף התעשייה לא צריכים להיות עובדים זרים במובן שאנחנו מכירים אותם, אלא אם צריך אז עובדים מומחים. וככלל אם הם לא מומחים, הם צריכים להיות ישראלים ולא עובדים זרים.

כהערת אגב, אני רוצה להגיד, אנחנו התמקדנו פה בענף תעשייה של מתכת, אבן, צריך לזכור שיש 500 עובדים במלונות באילת שהם עובדים זרים והמומחיות שלהם לטעמי היא לא מי יודע מה. צריך לשים את זה ככה מאחרי הראש כי התמקדנו פה באוכלוסייה שהיא יותר מומחית מאשר הכלל.

כשאנחנו מדברים על עובדים שהם מומחים, אז מן הסתם המומחיות של עובד כמו כל כלכלת שוק, מתבטאת גם במחיר שלו, בשכר שהוא מקבל. כשבהקשר הזה יש החלטת ממשלה שקבעה מדרגיות שבשנת 2007 בעצם מביאה עובד זר בתחום התעשייה להיות מומחה כשמוגדר פי שניים מהשכר הממוצע במשק, סדר גודל של 14 אלף ש"ח.

ובהקשר הזה, ברגע שיש מישהו שמצדיק את השכר הזה, מבחינתנו הוא לא נכנס לקטגוריית העובדים הזרים שאנחנו בדרך-כלל נוהגים לדבר עליהם, אלא לקטגוריה של מומחים. אם מישהו מספיק חשוב כדי שיהיה לו פעמיים השכר הממוצע, כנראה באמת כלו כל הקיצין ולא מצאו חלופה ישראלית, זולה וטובה.

זה בגדול. לגבי הכשרה מקצועית שפה הזכירו אני רוצה להגיד. בשנת 2005 אנחנו "צבענו" במיוחד כסף בתוך האגף להכשרה מקצועית במיוחד למקצועות שהם תחליפים לעובדים זרים. בכל התחומים, בנין, תעשיה וכו'.
לצערי הרב הכסף הזה לא נוצל עד תומו והיום המשרד מבקש להעביר משם תקציבים לדברים אחרים כדי להספיק ולהכשיר דברים אחרים, לכן אני לא מבין כל-כך את התמונה שהצטיירה פה כאילו הממשלה לא משקיעה בזה מספיק כסף. אני אומר פה חד משמעית, לא יחסר בעניין הזה כסף, בטח לא לעומת קורסים אחרים.
אם יהיה מחסור בזה, לטעמנו לפחות, זה צריך להיות המקום שבו אנחנו מכשירים ולא קורסים אחרים לישראלים שמבחינתנו הם פחות אקוטיים מבחינת שוק העבודה.

אני רציתי להוסיף עוד שני דברים. ולא רק שאנחנו צריכים לשים לב לזה וגם מה שמסתמן בתחום התעשייה, זה תחום של מכונאות רכב שהוא פעם היה תחום של ישראלים בלבד ומכיוון שבשנים האחרונות לא עמל ולא אורט לא מכשירים, אנחנו מתחילים לראות מגמה מסתמנת של דרישה של מכונאי רכב כעובדים זרים.

תחום נוסף זה פחחות הרכב.

ואם אין התמחות של מערכות.

אני אספר לך סיפור, זה בלוף אחד גדול עם תעשיית הרכב. אני זימנתי אותם, אסור להתרגש, תכף אני אספר לך נתונים, לא תאמין.

או-קיי, אני אשמח לשמוע. ודבר נוסף זה פחחות הרכב. פחחות הרכב הרבה שנים היה מושת על עובדי השטחים, מעט מאוד ישראלים ועובדי השטחים שלטו בתחום הזה של פחחות רכב. מכיוון שהיום סוגרים פותחים, סוגרים פותחים, גם התחום הזה הולך ונהיה לבעייתי.

למה ששלום הזכיר, בתחום התעשייה יש מספר רב של מקצועות. זה לא כמו בתחום הבנין שלוקח בעל מקצוע, מנהל אותו מקבלן לקבלן, או בתחום החקלאות. בתחום התעשייה בתוך ה-1,600 ההיתרים האלה יש שמה איזה מגוון של מקצועות לא מהעולם הזה.

ואם יש לך כבר איזה עובד פנוי, אתה לא יכול להעביר אותו למישהו אחר, כי זה אסדוריז וזה מבלטן עם שמות כאלה מוזרים, שכך אם יש לך מישהו שהוא פתאום מתפנה, יש לך בעיה מה לעשות אותו. אתה לא יכול לנייד אותו למישהו אחר כי הוא לא מתאים.

אני רציתי להגיד מילה. דבר ראשון מאילת וכל הדוגמאות שנתנו פה לא קשורים אלינו. אנחנו מדברים על התאחדות התעשיינים, אנחנו מדברים על מפעלים רציניים שמאוגדים, שנמצאים בקשר עם שירות התעסוקה ונמצאים בתהליך של הכשרה מקצועית.

הנושא הזה של עלות השכר. דבר ראשון טוב עושים ביחידת הסמך שהם בודקים כל מקרה ספציפי, כי איך אפשר להשוות מפעל טקסטיל שבאמת קשה להתחרות בעולם והם אלה שבאמת משלמים את השכר הכי נמוך, לבין מפעלים כמוני, מפעלי אבן ומפעלי מתכת שעושים עבודות מדויקות ומשלמים שכר הרבה יותר גבוה. כל מקרה צריך להימדד ספציפית.

אבל בנוגע לעלות השכר, ברגע שמטילים על מעסיק, מגדירים את עלות השכר שלו, אתם מקשים עלינו את היכולת להתחרות בעולם ובייחוד בארץ. אני עושה 80 אחוזים מהמחזור שלי הולך לייצוא, לא בגלל שאני לא רוצה לעבוד בארץ, אלא בגלל שאני לא מצליח להתחרות בארץ.

אפילו המדינה, מדינת ישראל שבונה פרוייקטים, נתב"ג 2000, הביאו אבן מהודו ומירדן. עכשיו בונים פרויקט מעונות בירושלים לסטודנטים, האבן שמה בשבילי זה עבודה לשנתיים והוגדרה אבן ישראלית. אבל קונים אותה בחברון כי זה יותר זול. איך אני יכול להתחרות.

אצלי אין עובד בשכר מינימום. הבחורה אצלנו גם שהיא עולה חדשה מאתיופיה והיא מנקה ועושה תה, מקבלת יותר משכר מינימום. אבל שאני בא למדינה, היא אומרת, "איך אני אקנה ממך, אתה יקר".
ולכן אני מבקש מכם, באמת, אנחנו לא נגד אף אחד מהגופים שיושבים פה בחדר. מעסיק שנייד עובדים, מעסיק שלא עומד בתנאי עבודה, תמצו אתו את הדין. אבל מעסיק שנמצא בהליך של הכשרה מקצועית ושירות התעסוקה מודה שאין לו עובדים להיום, תנו לו להיכנס להכשרה ותתנו לו לעבוד בשקט, למה להטיל עליו עוד קשיים וקנסות ועוד עלויות.

שמעתי את העדכונים ואת הדיווחים. חלק מכם יושב כאן בסריות הדיונים, שהתכלית שלה פשוט לעבור ענף ענף, מגזר מגזר וללמוד מעט יותר לעומק ומעט יותר מקרוב את מה שקורה במגזר הענפי, עסקי, תעשייתי בכל מה שקשור לעובדים זרים.

המגמה שעוברת כחוט השני בכל המפגשים הללו זה הצורך להמשיך ולעקוב אחרי מדיניות הממשלה, שהתכלית שלה למזער את מספר העובדים הזרים ולפתוח מקומות עבודה חדשים/ישנים דווקא לעובדים ישראלים.

ולכן הכיוון של שירות התעסוקה יחד עם משרדי הממשלה השונים הוא כמובן כיוון נכון ומבורך, קרי לפתוח קורסים וכיתות ולהכשיר ישראלים על-מנת שיהיו מסוגלים לעשות לפחות חלק הארי של אותם תפקידים שמתבצעים היום על-ידי עובדים זרים.

הכשרת ישראלים זה דבר מאוד חשוב ואני לא מתכוון להכביר פה מלים ולתאר את כל היתרונות בכך שישראלים ישובו, אלה שלא עובדים היום, ישובו חזרה למעגל העבודה.

הצוות שלך, אסתי, צריך לסיים את העבודה שלו ולכשיסיים את העבודה שלו, לאחר שתציגו את התוצאות של העבודה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אני מבקש שתבואו הנה. הצוות הזה, אני מקבל שהוא צריך להיות צוות שעובד כל הזמן שגם צריך לפתור את הבעיות און-ליין, איך זה נקרא, בכיוון ישיר.
ולהבטיח שניתנים פתרונות תוך פרקי זמן קצרים וזה לא פרוצדורה שאורכת חודשים ארוכים ושנים ארוכות, מכיוון שאז כמובן או שהתעשיין יפשוט את הרגל או שלא יודע מה יקרה, אבל כל האלטרנטיבות שעלולות להיות תוצאות של תהליך כזה, הן אלטרנטיבות לא טובות, כי אם התהליך נמשך במשך תקופה יותר מדי ארוכה.
צריך יהיה גם לשלב את מערכת החינוך. ואין לי צל של ספק, כבר דיברנו על זה בהקשרים רבים ושונים ובעניינים אחרים, עניין מאגר הנתונים. הגיע הזמן שיהיה מאגר נתונים שעל בסיסו ניתן יהיה לבסס את תהליך קבלת ההחלטות.
מכיוון שכאשר כל אחד מחזיק אצלו נתון אחר, אז אל"ף, אין בסיס משותף. שתיים, אין שפה משותפת. שלוש, כל אחד רואה את הבעיות נעוצות במקומות אחרים. מכיוון שהנתונים לא זהים.
מוכרחים לסיים את זה, אני מזכיר לכם שעשינו את זה כאשר דיברנו בפעם הראשונה, נקלענו לשאלה או לסוגייה כמה עובדים זרים לא חוקיים מסתובבים במדינת ישראל וכמה בפועל עובדים זרים חוקיים מסתובבים במדינת ישראל.
ואני קיבלתי כאן ארבעה או חמישה או שישה או שבעה או שמונה או תשעה או עשרה מספרים, וישבתם וגיבשתם איזה צוות. אז הצוות הזה שאת מדברת עליו, צריך אכן להמשיך ולפעול במטרה להשיג שני יעדים.
אחד, זו תכנית שהטווח שלה הוא לא רק הטווח הקצר, אלא כמו שאת אמרת בעצמך, גם לטווח הארוך. ושבתכנית הזאת משולבת גם מערכת החינוך לצד מערכות אחרות.
והדבר השני זה מאגר נתונים. שיהיה מאגר נתונים כזה שיבוא חזקיה ויבוא כל אחד אחר ואתם תהיו מסוגלים להגיד, תוך פרק זמן של לחיצה על כפתור מחשב ועוד יומיים נניח, שיש ישראלי שנמצא במקום זה וזה שהוא מובטל ומקבל או השלמת הכנסה או דמי אבטלה, ושהוא צריך לעבוד בעדיפות על-פני עובד זר.

לא זה קיים, אבל לא קיימות הדרישות של התעשייה.

כן, כן, אין matching, ברור. אז אם צריך לדבר בעיקר על הצד השני של המטבע, אז אני מדבר בסדר על הצד השני של המטבע.
ועניין העלויות של העובדים הזרים זה הרי תרתי דסתרי. מצד אחד אנחנו רוצים להבטיח שהתעשייה תתפתח ואנחנו רוצים אריק שאתם תרוויח כסף. אנחנו רוצים שתעשיינים נוספים ירוויחו כסף.
אבל מאידך אנחנו לא רוצים שאותה יד שמעודדת אותך תממן דמי אבטלה ותממן הבטחת הכנסה ותמשיך לתגמל בלשון של גמלאות, תמשיך לתגמל כל מיני גורמים. למה שנקרא, תקציבי העברה למיניהם, מכל המינים ומכל הסוגים, על מנת להבטיח שאכן החברה בישראל תדמה יותר לחברה מתוקנת מאשר לחברת עולם שלישי, מדינת עולם שלישית.
כי אם אחוז האבטלה במדינת ישראל היום מסתובב סביב 9 האחוזים וכבר זה הישג גדול. בעבר הוא היה 11 אחוזים, הרי אם אני זוכר נכון אחוז האבטלה במדינות ה-EOCD שהוא משהו כמו 6 אחוזים. אז אנחנו צריכים למצוא עכשיו לפחות עוד 150 אלף מקומות תעסוקה או 100 אלף מקומות תעסוקה, כדי לרדת בשליש מהיקף האבטלה, על-מנת להגיע לאבטלה שהיא חיכוכית פלוס משהו ולא מעבר לזה.
והאם אפשר להשיג את זה? אפשר. לפני עשר שנים, בתקופתו של יצחק רבין זה היה המצב. האבטלה היתה סדר גודל של בין 5 ל-6 אחוזים והכלכלה פרחה והתעשיינים הרוויחו והסוחרים הרוויחו והמלונאים הרוויחו.
אז אם אפשר להגיע למצב של situation win , win ,win עדיף, כולם מרוויחים, הכלכלה פורחת, הצמיחה הגיעה אז כדי 7 אחוזים והיקף האבטלה ירד ל-5 אחוזים. באותה תקופה גם קלטו הרבה מאוד עולים. והתוצר הלאומי הגולמי לשנה היה אז 15 אלף דולר.
לצערי הרב כתוצאה מכל מיני התפתחויות, עלינו ל-17 אלף דולר היום. עלינו בסך-הכל ב-2,000. מדינות שהיו במעמדנו, בדומה לנו, מדינות אירופה המרכזית יוצאות היום על 25, על 30 אלף דולר. זאת אומרת, אנחנו היינו יכולים להיות היום במצב שבו היינו יכולים לספק רמת חיים גבוהה פי שניים או פי אחד וחצי מרמת החיים שאנחנו מספקים היום לאזרח הישראלי.
אנחנו צריכים לעשות את זה. זאת צריכה להיות המגמה ואלה צריכים להיות היעדים. וקצת הרחבתי, אבל הדברים הרי קשורים אלה באלה ובסופו של דבר צריך באמת לראות כיצד מסתכלים על המקשה כאחת ולא על חתיכות וחתיכות ממנה. זה פזל שמוכרחים לראות את התמונה הכוללת וצריך להמשיך בעבודה הזאת מכיוון שכאן נעוצים הפתרונות.
הפתרונות נעוצים בכך שניתן יהיה באמת ובתמים לדעת מה המצב, לתת מענה בעדיפות ראשונה בדמות ישראלית ובאותם מקומות שבהם הישראלים לא נותנים מענה, המענה יינתן על-ידי עובדים זרים.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:25.