כנסת פתוחה

PAGE
5
הוועדה לזכויות הילד

8.11.05

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 142

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ו' בחשוון התשס"ו (8 בנובמבר 2005), שעה 13:30

טיפול המערכות בילדי מפוני גוש קטיף

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר


יעקב מרגי - מ"מ היו"ר


אתי לבני


גילה פינקלשטיין

חה"כ אורי אריאל


ליאב שדה
- מרכזת חברתית מנהלת סל"ע, משרד ראש הממשלה


עמירה חיים
- מנהלת מחוז דרום, הוועדה המייעצת, משרד החינוך,

התרבות והספורט


בלהה נוי
- מנהלת אגף שירותים פסיכולוגיים, משרד החינוך,

התרבות והספורט


מרב חיים
- משרד החינוך, התרבות והספורט


מוטי וינטר
- מנהל השרות לילד ולנוער, אגף לשירותים חברתיים

ואישיים, משרד הרווחה


ישראל בודיק
- מנהל מחוז באר שבע, משרד הרווחה


מיקי דור
- ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות


ענת אסיף
- מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים


יצחק קדמן
- מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד


טלי לבנון
- מנהלת הקואליציה לטראומה


עמרם בן דוד
- יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית אשקלון


אסתר אבני
- מועצת תלמידים ארצית


רפי סרי
- מפונה, גוש קטיף


לורנס בזיז
- תושבת ניצן


כוכבה ארוסי
- תושבת ניצן


ניצה כהן
- תושבת ניצן


רינה אקרמן
- מפונה, גוש קטיף


דקלה כהן
- מפונה, גוש קטיף


ליה כהן
- ילדה


יוכי קליימנזון
- מפונה, גוש קטיף


מרב זוהר
- מפונה, גוש קטיף

רחל סעדה

רויטל יפרח

טיפול המערכות בילדי מפוני גוש קטיף

שלום לכולם. החלטנו עוד בדיון שקדם להתנתקות ודנו בנושא של גורל הילדים ומצבם של הילדים בתוך התהליך הזה, שאנחנו נעקוב אחרי המתרחש בנושא וגם על פי פנייתו של דוקטור קדמן מהמועצה לשלום הילד, שהציע שנקיים את הדיון הזה לנוכח המידע שהצטבר גם במועצה לשלום הילד וחשבתי לנכון, שהדבר הזה מאוד חיוני לעשות אותו עכשיו כיוון שמדובר בפינוי של ילדים ממקומות שבהם חיו חיים מאורגנים ומסודרים למצבים זמניים. תמיד המעבר הזה מאוד קשה. מר קדמן, בבקשה.

אני מודה לך ואני חושב שחשוב שהישיבה הזאת מתקיימת ואני בטוח, שהיא תהיה בקונצנזוס מכל קצות הקשת הפוליטית, כי זה לא נושא פוליטי. היה אפשר להתווכח עד שהוחלט ועד שבוצע אבל כאשר בוצעה ההתנתקות, השאלה כבר איננה פוליטית. עכשיו זו שאלה אנושית מובהקת. כפי שאתה אומר, הוועדה הזאת קיימה ישיבות עוד לפני ובזמן האירועים עצמם, והיה לי חשש גדול מאוד שיום אחרי שהזרקורים יכבו, כל העניין הזה ישכח ובתוך זה גם נושא הילדים. קיבלנו הרבה מאוד תלונות. אני חושב שקרוב ל-4000 ילדים, אם אינני טועה, חיים היום במצב של תנאים לא תנאים.

מדינת ישראל, בגדול, אני אומר דברים חמורים, מתעלמת מהם. זה לא יכול להיות וזה לא חשוב כרגע אם אתה בעד התנתקות או נגד ובאיזו מפלגה אתה. היה פה שבר נוראי. הילדים הללו עברו טראומה. אני לא מדבר על אותם ילדים שנפנפו אותם מעבר לחלון. אני מדבר על הילדים שעזבו בית, את מקום חייהם ומגוריהם. בשביל חלקם הגדול זה המקום היחיד שהכירו. הם נאלצו בנסיבות כאלה או אחרות לעזוב את הבית שלהם שנהרס. זה כבר נעשה. אז עכשיו בואו נקל עליהם, לא נזניח אותם. יש הרבה רצון טוב למשרדי הממשלה השונים ומיד נשמע ממנהלת מחוז משרד החינוך על פתרון כזה ואחר ונשמע ממשרד הרווחה מה הוא עושה, אבל השאלה היא לא איך לפתור את הבעיה של עוזרת לגננת במקום כזה או אחר. השאלה היא מה אנחנו עושים כדי להשיב לילדים האלה ולבני משפחותיהם את כבודם, את אורח חייהם הסדיר, את היכולת להשתקם כאשר המצב הנוכחי זה בלתי אפשרי. אינני מוטה ואין לי דעה פוליטית לכאן או לכאן לצורך הדיון הזה, אבל אני מתרשם שמינהלת סל"ע היא כישלון מוחלט. אפילו על דברים קטנים של אי חשיבה עד הסוף. אומרת לי אמא: שמו אותנו במלון בקומה עשירית ויש לי כך וכך ילדים. נכון שיש שם מעלית שבת. אני לא יודע אם מישהו מכם נסע במעלית שבת לקומה עשירית.

לא אמרת הכל כי בשעה 12:30 גומרים לאכול 300 איש של כפר דרום ואז כולם במעלית כדי לעלות. במעלית שבת נכנסים 4 איש.

באמת, קצת חשיבה וקצת שכל. מה, הילדים יהיו תקועים בשבת כל היום בחדרון כזה? תכף נשמע. זה ודאי לא ענינו של משרד הרווחה ולא של משרד החינוך. אני לא מחלק אחריות למשרדים. אני חושב שהיה צריך לדרוש הקמת מטה בין משרדי ולא מינהלת סל"ע. להרבה מאוד מהמתיישבים אין שום אמון במינהלת הזאת ואני מתרשם, שיש שם אוזלת יד מוחלטת כי העניין הזה סגור. ההתנתקות בוצעה.

אני חושב שצריך לקום מטה בין-משרדי כדי להשקיע מאמץ עליון ולמצוא פתרונות ראויים לילדים האלה. הילדים האלה לא יכולים לחיות כמו צוענים וכמובן שגם המשפחות שלהם, מטבע הילדים אבל אני מדבר על ילדים. זה לא יכול להיות המצב. יש מזל שזו אוכלוסייה נהדרת כי היא יושבת בשקט ולא שורפת צמיגים ולא משתוללת ולא עושה שום דבר אחר. אולי זה חלק מה"אפטר שוק" של רבים מהאנשים שנמצאים שם. אי אפשר להמשיך ולהגיד שיהיה בסדר, שכבר עשו חפירות וצנרת במקום כזה ומדברים על תשתית במקום אחר. זה לא יכול להיות. אנחנו מוכרחים למצוא פתרון. עכשיו הגענו לחורף ואי אפשר להסתובב בחוץ ומוכרחים להחזיר את הזרקורים לעניין הזה, שנעלמו לחלוטין. זה כבר לא מעניין את התקשורת. אני לא רואה פה את המוני העיתונאים מסקרים את זה. כשדיברתי על זרקורים, אני מדבר על תקשורת ממדיה מאוד מסוימת ואני לא רואה אותם פה. הכל נשכח. לפי טעמי, אנחנו צריכים להתאחד מעבר לכל חילוקי דעות פוליטיים ואידיאולוגים ולדרוש עשייה מיידית, כדי שהילדים האלה יוכלו להתחיל להשתקם. במצב שבו הם זרוקים היום בכל מיני מקומות, קשה מאוד לדבר על שיקום הילדים האלה והם זקוקים לנו וצריכים את עזרתנו כדי להשתקם ולבנות סדר יום חדש. מספיק מה שהם עברו. עכשיו הם צריכים את השקט ומקום קבוע ומסודר, שיוכל להיות עבורם בית ובמצב הנוכחי זה לא קורה.

תודה רבה. לגבי המסגרת של הדיון הזה: הדיון הזה לא בא לדון בהתנתקות. כל מי שיש לו מטענים בעניין הזה, שיעמעם אותם. אנחנו לא באים לדון במגורים של המשפחות בהתנתקות. אנחנו לא באים לדון בגורל ההורים ובכל הדברים האלה. אנחנו מדברים עכשיו על הילדים בלבד. מנקודת הראות שבה מגיל לידה ועד שהולכים לצבא - אלה ילדים שאנחנו צריכים להיות מודאגים לגבי הגורל שלהם והחיים שלהם בנושא החינוך, הבריאות, הרווחה וכל אותם נושאים שילדים זכאים לקבל את התנאים והטיפול המקסימאלי. אני מבקש, בואו לא ניסחף לכל מיני כיוונים כי ודאי שאפשר להעלות פה את נושא המגורים וכמה זמן. בואו נדבר אך ורק על הילדים, כי זה מה שחשוב. חברת הכנסת פינקלשטיין תדבר כי היא צריכה ללכת ואחריה, חבר הכנסת אריאל.

אני רוצה להמשיך את דבריו של דוקטור יצחק קדמן: אני לא מגזימה כשאני אומרת שמדובר בטרגדיה אנושית. האנשים שללו, רובם פליטים, אזרחי מדינת ישראל שהפכו לפליטים, שאיבדו אמון במשרדי הממשלה. המשרד היחידי שעדין יש להם בו אמון ולא נחשב עוין כלפיהם זה המשרד של עמירה בן חיים, שהתקשרתי אליה בשבוע שעבר ואמרתי לה ששלושה ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך המיוחד מסתובבים מתחילת השנה ועד עכשיו ואין להם איפה להיות מהעיר אמונה. תוך 24 שעות היא סידרה את העניין. הילדים האלה בנתיבות, במוסד לחינוך מיוחד. היום ישבה אצלי דוקטור יעל רוטנברג והראתה לי איך מטפלים בהם אחד אחד. אני יודעת שרונית תירוש היתה במלון "ג'רוזלם גולד" בירושלים ונפגשה עם הילדים...

היא היתה בכמה מלונות.

שם הילדים אמרו שהם רוצים 2 עמדות של אינטרנט. היא שלחה עמדה אחת והם המשיכו להתלונן והגיעו שתי עמדות של אינטרנט. מבחינת משרד החינוך – הם משתדלים, אבל קשה לעמוד בזה. אם אומרים לאישה שגרה במלון, מורה, אמרו לי שאני עובדת באשקלון אז כל בוקר אני צריכה להגיע לאשקלון. ב-8 אני חייבת להיות בכיתה, אבל אני צריכה לשלוח את הילד שלי במלון, זה לא בית. הארעיות משגעת אותם. אין להם בית קבוע, ההרגשה שאתה זמני וכל האווירה של המלון, אז עד 8 היא צריכה להספיק לשלוח ילד לגן וילד לבית ספר. איך היא יכולה לנסוע למקום העבודה הקבוע שלה באשקלון?

פנתה אלי משפחה אחרת ממיתר, והם רוצים שהילדים ילמדו במיתר. המועצה אומרת: אם אתם רוצים שהילדים שלכם ילמדו במיתר בבקשה תשנו את הכתובת בתעודת הזהות. אבל מה זאת אומרת? זה משמע לשנות זהות והם עוד לא יודעים איפה הם גרים.

זה לשם מקום מגורים.

הם גרים זמנית במיתר. הכל זמני.

משבצים את הילדים איפה שהם רוצים.

קשה לחיות כשהארעיות הזאת משתלטת עליך ואין לך ביטחון שזה הבית שלך. מה זאת אומרת לשנות את הכתובת בתעודת זהות? הם זמניים במיתר, אז הילד שלהם לא יכול להיכנס לבית ספר במיתר. הם מרגישים אומללים. מתייחסים לילדים האלה כאל ילדים רגילים ולא לוקחים בחשבון שכולם במצב של פוסט-טראומה. לא יכולים להתייחס אליהם בנהלים הרגילים של משרד החינוך ולהגיד להם: אתה גר פה, אז עכשיו תלמד פה. לא, חייבים להתחשב בנושא הקהילתי לפחות אחרי כן מה שהם עברו, שיישארו עם החברים שלהם. משרד החינוך לא יכול לנהוג לפי הנהלים הרגילים שלו. צריך להתחשב בילד ואם צריך להסיע אותו – אז להסיע אותו. במילא זה סבל עבור הילד. הילדים האלה צריכים לקבל יחס מיוחד. לא יכולים להעמיד אותם בסטנדרטים של ילדים רגילים ולהכניס אותם לריבוע הזה של ילדים רגילים - -

כשאתם מפנים את הדברים האלה למשרד החינוך, הדברים האלה נפתרים? האם יש אוזן קשבת במשרד החינוך ומשרד הבריאות ומשרד הרווחה וכשמעלים בפניו את הסוגיה היא נפתרת.

תראה, יש נוער שנפגע נפשית ורגשית ואין טיפול בנוער הזה. יש לנו שלושה בני נוער שהם בטיפול פסיכיאטרי, באשפוז ואל תשכח שלפני הגירוש - -

בני כמה?

בני 16,17 שלושה בני נוער.

לא היה להם עבר פסיכיאטרי?

מומחים שבדקו אותם גילו שיש להם חסינות נפשית הגבוהה ביותר לבני נוער במדינת ישראל - -

מה זה חשוב? אני מבקש מדוקטור בלהה נוי ומיקי דור לרשום את הדברים ולהשיב.

- למה זו טרגדיה אנושית? תאר לך שילד בא מבית הספר ושואל את אבא שלו: אבא, מה עשית היום? רובם מובטלים. כל האווירה של המשפחה. הנוער הזה נבדק בגוש קטיף בזמנו ומצאו שהם בעלי חסינות גבוהה ביותר. זה נוער נהדר. זה הנוער הטוב ביותר במדינת ישראל וצריך לעזור לו לשקם את עצמו ולא להמשיך להרוס אותו. למצוא את האמצעים לשקם אותו, כי זה המאגר האנושי הטוב ביותר שיש למדינת ישראל. הם נמצאים ביחידות המובחרות והם החיילים המצטיינים ומוכרחים למצוא את הדרך לעזור להם ולמרות שאני לא יכולה להישאר כי הגיעה משלחת משוויץ שמחכה לי, צריכות להיות מסקנות מעשיות. למשל, הרעיון של דוקטור יצחק קדמן שאמר להקים מטה בין-משרדי, למרות שאנחנו יודעים שהם לא נותנים אמון במשרדי ממשלה - -

יש מטה שפועל.

אז למה הם כל כך ממורמרים? למה כל כך קשה להם ולמה הם כל כך בוכים? המעברים האלה מעצימים את הבעיות.

תודה רבה חברת הכנסת פינקלשטיין. אני מבטיח לך שגם בהיעדרך נמשיך את הדאגה באותה רמה.

אם הם ימשיכו להיות במלונות האלה, הם יהיו אומללים. הם לא יכולים להמשיך לחיות במלונות.

אנחנו לא מדברים עכשיו על המלונות. שידאגו שבמלונות יהיו להם נתונים שהם זקוקים להם, גם אם צריך להביא לשם בתי ספר או קרוואנים. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.

אני רוצה להגיד שיש טיפול ויש הרבה דברים טובים שנעשים. צריך לזכור את זה, כי הרי מטבע הדברים מעלים את הבעיות, כי הישיבה נועדה לפתור בעיות ולא נועדה לשבח אחד את השני ולטפוח על השכם. בכל אופן, צריך להגיד תודה לכל מי שעושה ויש רבים כאלה, אבל יש גם אחרים בתוך החברה שאנחנו מכירים.


יש מספר בעיות שאני רוצה לגעת בהן ואחרי כן, אתייחס להצעה של דוקטור קדמן, לענין הקמת מינהלת שכזאת. אתן לכם דוגמה: בבתי המלון גרים ההורים בחדר אחד ונניח שיש להם 6 ילדים, שזה דבר שכיח, יש להם עוד שני חדרים רק אין חיבור. כשההורים ישנים ב-10:30 בלילה כי הם צריכים לקום בבוקר ליום עמל, הילדים הולכים, יוצאים, אף אחד לא יודע איפה הם משוטטים. הם כבר יודעים ואחרי 3 חודשים אתה מתחיל להבין שמשהו לא בסדר. אם זה היה אחד או שנים, צריך לטפל בהם ויש רצון טוב, אבל זו תופעה. אנחנו לא מתעסקים במלונות ואני מצדיק אותך. היה עכשיו דיון ארוך בוועדת הכספים והייתי בו עם אילן כהן, יונתן בשיא. אנחנו עולים ב-2:00, יש קבוצת ח"כים מכל הוועדות שמנסה לתאם משהו. זה לא פוליטיקה ולכן אני עוזב את הדיון הזה.

עיר האמונה. תגיד לנו מנהלת המחוז. למיטב ידיעתי יש הנחיה ממנכ"ל ראש הממשלה לא לטפל באופן מלא. נכון שיש כל מיני טיפולים וכל מיני סודרים ושוב תודה, אבל יש הנחיה כי במשרדי הממשלה הם ואלי סיני שיושבים ביד מרדכי נחשבים להפגנה.

איפה זה?

באזור התעשייה בנתיבות. שר התעשייה לשעבר בנה אותו. בינתיים קורה שם משהו טוב כי אחרת יש שם שממה לצערנו. אני חוזר לדברים: יש הנחיה כזאת. כל משפחה שלא נמצאת בבית מלון חוסכת בין 700 ל-1000 שקלים למדינת ישראל, כי לא משלמים להם מלון. מה אשמים הילדים? אני מעדיף שעמירה תגיד מה גורל הילדים שם. בסך הכל יש פתרונות אבל אני מדבר על המיסוד והשעות שלא משלמים. הרי יש דברים שמטופלים, זה לא שלא מטופל כלום אבל יש דברים שלא מטופלים. עכשיו הייתי במלון "שאול המלך" באשקלון. אתה שומע מלון ונראה לך שהכל מסודר. הגיעו לשם משפחות ממושב קטיף לפני כמה ימים ואין שם מעון לילדים. ילדים בני שנתיים, האימהות צריכות להיסחב אתם. אין להם סידור אז האימהות לא הולכות לעבוד והאבות צריכים לחזור מוקדם.

אבל למה אין מעונות? יש שם חדרי הרצאות, יש בייסמנט.

אני מזכיר את "שאול המלך" רק כדוגמא. היושב ראש שאל ואני הסביר כדי לתת תחושה, למי שלא מכיר. אני מבקש שהוועדה תערוך סיור, כי אין כמראה עיניים ומשמע אוזניים. ב-6 אפשר להקיף מספר דוגמאות ולא צריך יום שלם. אפשר לראות את זה טוב ואז יבואו הנציגים.

רחל, אני מבקש לקבל הצעה איך לעשות יום סיור, כדי שנוכל לראות כמה מקומות.

ב"שאול המלך" המשפחות של מושב קטיף, שהיו בכפר פינס בצפון הגיעו בתיאום עם המינהלת לפני כשבוע למלון "שאול המלך" באשקלון. יש הרבה ילדים קטנים וביקשו מעון. איפה נעשה מעון? יש בערך 10 ילדים בכיתה. יש שם אולם גדול, אמרו: קח את האולם. עכשיו מתנהל משא ומתן בין המינהלת למלון על ערך האולם הזה, כמה לשלם עבורו כי הוא לא היה בחוזה. יש חדר קטן, אבל מי יפעיל את זה? איזה ארגון נשים או האם זו תהיה הרשות - -

אתה יודע שמעונות זה לא משרד החינוך.

זה משרד התמ"ת.

- - -

ליאב, תרשמי לפניך את הדברים. חבר הכנסת אריאל מדבר ובדרך הטבע אנחנו מדברים על הליקויים. על הדברים הטובים אני משבח את כולם.

אני מאוד מודה לך על ההערה, ליאב ואני מצטרף להערת היושב ראש. אני יודע שמטפלים בהרבה דברים, אבל את מבינה, כי את אישה, שהאימהות האלה באשקלון, שאין להם פתרון, זה כל עולמם. לא עוזר שתסבירי להן שבמלון "גולד" זה נפתר. בשביל מה כולנו נמצאים כאן אם לא לפתור את הבעיות האלה. צריך להגיד תודה עכשיו לכולם? אני אומר תודה לכולם בפעם העשירית אבל אני רוצה לגעת בדבר האחרון, הטיפול הנפשי: כל אחד ממגורשי גוש קטיף ומפוני גוש קטיף וצפון השומרון הוא פגוע! יש יותר ויש פחות. כל אחד לפי המצב הנפשי שלו, הכוח שלו. כולם צריכים לעבור טיפול שלפחות מישהו ידבר אתם והם יפרקו את החוויות שהם עברו, את מה שקרה להם. אנחנו יודעים ממלחמת יום כיפור שיש עכשיו אנשים שמתחילים לדבר על מה קרה. למה? לא היה עם מי לדבר. חשבו שאסור לדבר על זה ושזה לא יפה. אני לא אומר שצריך לקחת מטפל שעולה 500 שקל לשעה, זה יכול להיות אולי סטודנט, אני לא יודע, יש פה אנשי מקצוע.


דבר אחרון לגבי הערת קדמן, אני אומר לך שהדבר האחרון שצריך זה עוד מינהלת. יש 17 מינהלות ו-19 מתאמים. האנשים שיושבים פה, מהמשרדים, הם אלה שיודעים לפתור את הבעיות - -

חבר הכנסת אריאל, תן לי. אני מבטיח לך שאני אדאג לזה שכל המערכת הזאת או שהיא תעבוד בהלימה או שהיא תצטרך לומר: אני לא מסוגלת.

אני מציע לא להקים עוד מינהלת אלא בדיון נוסף או בסיור כשיבוא גם אילן כהן ואולי גם יהונתן, בגלל הצורך לחזק את התאומים ולעסוק בחריגים, כי בסוף כל הג'נטלמנים האלה עובדים לפי חוק. מה לעשות? אנחנו חוקקנו חוק ויש חוקים אחרים. את הילד ההוא, בן ה-6, זה לא מעניין.

גם אותי זה לא מעניין.

אתה לא הגוף המבצע וגם אני לא. יש את אילן כהן וצריך שהוא ישמע את החריגים וימצא דרך או בחקיקה או יש ועדת חריגים בחוק שיכולה לתת מענה לחלק מהבעיות ואז, נדע שקידמנו באופן מעשי. יכול להיות שחסר להם תקציב.

יש ועד יישובי גוש קטיף, שמכיר את האנשים מקודם. יושב פה רפי סרי. יש יתרון מאוד גדול לשותפות בעבודה אתם ונדמה לי, שבהרבה דברים זה ככה. אני לא אומר את זה כטענה מוחלטת אלא כדי לחזק את זה, כדי שהם, בהיכרות עם האנשים והעובדים, נניח שהיתה עובדת סוציאלית בגני-טל ואפשר להחזיר אותה היום - זה יתרון מאשר להביא מישהו חדש, שמתחיל ללמוד את ההיסטוריה ולא מכיר את האווירה ומה היה שם. הוא קרא, הוא שמע והוא רוצה לעבוד אתם. חוץ מזה, אני אומר לכם שכל אדם כזה שמצא את מקומו בעבודה, הרי הבטלה היא אם כל חטאת ויש המון מובטלים, אבל אני אומר את זה כצירוף של הדברים.

אני מתנצל על כך שאני צריך לעזוב. תודה על כל העבודה שעושים פה.

אני רוצה לבקש ממנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך וגם מאנשי משרד החינוך והרווחה, לתת לנו את התיאור ולאחר מכן, אני רוצה לשמוע את הנציגים כאן ותאירו את עינינו לגבי הליקויים.

המפונים באשקלון ישביתו מחר את הלימודים כי אין מכשירי כתיבה ולא ספרים ושום דבר.

מר בן דוד, מיד נשמע את הדבריך. עמרם בן דוד הוא יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד באשקלון.


בבקשה, גברת עמירה חיים.

אנחנו מודעים לכך שזו תקופה מאוד קשה בחיים של האנשים. גם מי שהגיע למקום הזמני ועזב את המקום המיידי שנקרא "מלון", וזו תקופה לא פשוטה. אנחנו מטפלים באנשים ברגישות רבה מאוד. לקחנו את הטיפול בילדים כטיפול אישי של ילד ילד. יצרנו קשר עם כל המשפחות וכל ילד, אנחנו יודעים היכן הוא ממוקם. היום כל הילדים נמצאים בתוך מוסדות חינוך. יש לנו מעקב אחרי הילדים, מעקב יום יומי - -

זה לא נכון.

רגע, תרשום לך את הדברים ונשמע אותם מאוחר יותר.

ל-31 בני נוער עוד לא מצאו מקום - -

יש בעיה מסוימת לכמה בני נוער שחלק מהפתרונות לא התאימו להם ואנחנו נמצאים כאן, כדי לסייע להם אחד אחד במציאת מקומות נוספים. יש גם בעיות מבניות. ילד שלומד בחיספין ורוצה ללמוד עם חבריו ביבנה, סידרנו לו להיכנס לפנימייה ביבנה. אז הוא אמר: אני לא רגיל לגור בפנימייה, תשכרו לי דירה לבד ביבנה. אלה בעיות אמיתיות. הילד נתקל בבעיה אבל גם לנו יש את המגבלות שלנו, עד כמה אפשר לעזור.

עמירה, את הרי את לא יכולה להגיע בעצמך לכל ילד. איזו פריסה יש לך, כדי להגיע לכל ילד ולכל אב ואם שיוכלו לדבר אתכם?

3665 ילדים, כולל אלה שנכנסו לגן וזה יותר מכמה שיצאו מהגוש, לכל 40 משפחות הצמדנו אדם אחד שנמצא אתם בקשר אישי. מפקח שצלצל למשפחה ונתן טלפון אישי שלו ולכל משפחה יש איש קשר.

החינוך ההתיישבותי הבטיח שיממנו את הפנימייה לשנה הזאת. רק לעליית הנוער? מה עם כל שאר הילדים בפנימיות?

הם ממומנים. תני לי שם של ילד עם בעיה ספציפית. אנחנו הולכים על הכללי וממנו אל הפרטי. אם יש בעיה פרטית, אני אפתור אותה.

אמרו שכל הילדים שלומדים בפנימיות, יממנו להם השנה את הפנימיות ובסוף, רק את עליית הנוער מממנים. זה בדוק.

אמרת לנו במובלע, במשפט שרציתי לשמוע, האם את אומרת לנו עכשיו ש-3665 ילדים, כולם נמצאים במסגרות של בתי ספר או גנים?

גם ה-31 בני נוער האלה שנמצאים במשא ומתן - -

מאות בני נוער נוספים בשוק ובהלם ולא מתפקדים בכלל.

אנחנו ניסינו במשרד החינוך, עוד לפני שעלו הבעיות, למצוא מה תהיינה הבעיות ולמצוא להם פתרונות.

אני זוכר ששמעתי אותך בחדר ההרצאות עוד לפני ההתנתקות.

הכנו מערך תומך, מאוד רחב למתיישבים שהיו שם. ביוני 2004, כשהממשלה הודיעה על ההתנתקות, למחרת בבוקר הקמתי ועדת היגוי אצלי, כי ידענו שהילדים מתחילים את ההתנתקות למחרת בבוקר. ההורים, המורים מתחילים להיות בלחץ. ליווינו אותם שנה שלמה. אני, אישית ליוויתי אותם עשרות פעמים. יש בעיות מבניות, זה נכון. מורה שצריכה להיות משובצת באשקלון והיא גרה במלון בירושלים, אנחנו ממשיכים לשלם לה משכורת והיא ממלאת מקום. אנחנו לא מסיעים אותה. יש פה בעיות אמיתיות. אי אפשר לומר שמשרד החינוך יכול להביא את כל הבעיות לפתרון קבע.

כל המורים שלימדו מטעמכם לפני ההתנתקות מלמדים גם עכשיו?

262 מורים מקבלים כולם משכורת. מתוכם, 40 עדין לא נמצאים במקום הקבוע שיהיו בו.

אבל המורות בעיר האמונה לא מקבלות משכורת.

אני אגע במורות בעיר האמונה בנפרד. אתמול נפתח בית ספר, בשעה טובה, לילדי נצרים. שכרנו 16 חדרים בתוך קיבוץ חולית ושם הקמנו את בית הספר, עד שמבני בית הספר יגיעו בתוך חודש. הכנו מעל 9000 פתרונות שהצגתי אותם בהתחלה, אבל הם לא התאימו לכולם. היום, אנחנו נמצאים עדין בבניה, כי רצינו לתת פתרונות קהילתיים. נקודת המוצא היתה פתרון קהילתי לבתי הספר, לילדים. ילדי העל-יסודי למדו גם שם בפנימייה ושם יש נקודה של בני נוער שלא לכולם מסודרות המסגרות. זה נכון, אני מודעת לעובדה הזאת. חלקם לא במחוז שלי, זה לא משנה, כולם שייכים למינהל ההתיישבותי, אבל זה ילד שצריך להימצא לו פתרון. כל יום יותר ויותר ילדים נכנסים לתוך המסגרות ונמצאים להם פתרונות. המסה הגדולה של בית הספר היסודי, חטיבות הביניים וגני הילדים - כולם מסודרים. כשהם הגיעו למלונות, חיכה להם גן ילדים עם גננת.

לא הבנתי מה הבעיה של הילדים במינהל ההתיישבותי.

עדין נמצאים מספר ילדים בחינוך העל-יסודי, ילד בכיתה י"א ו-י"ב שמתקשים להיכנס לתוך מסגרת חדשה. חלק הלכו למסגרת אקסטרנית. רק השבוע סגרנו עם כמה ילדים על מסגרת אקסטרנית. יש בעיה עם בני הנוער בגיל הגבוה.

חלק ממשיכים לנסוע שעה ומשהו. יש קשיים רבים.

אנחנו התחייבנו להסיע את הילדים לאן שהם רוצים לנסוע. למרות שהם גרים בניצן אנחנו מסיעים אותם להבשור. אם אתם רוצים משהו אחר, תפנו אלינו וננסה למצוא פתרון.

אנחנו רוצים עוד הסעה.

למה בעצם הם נוסעים להבשור? אם הם ביקשו, זה בסדר.

אנחנו נתנו הסעות "מטורפות" כי רצינו ומראש אמרנו: תגידו איפה אתם רוצים ללמוד. חלק גדול, קרוב ל-800 תלמידים שגרו בגוש, למדו מחוץ לגוש. לאותם ילדים הבטחנו ללמוד באותם מקומות, למרות שזו נסיעה מאוד יקרה וארוכה. הצענו להם גם לעבור בית ספר - -

הם לא מצאו את אותה מגמה. חיפשנו מגמת תקשורת ולא נמצא בשער הנגב ולא היתה ברירה. אהובה אילן היתה אצלנו והיא אמרה שאין ברירה אחרת, או שתפסידו כמה יחידות מהבגרות. אי אפשר להחליף למגמות חדשות ולהעמיס על הילדים האלה.

זו בעיה מאוד ספציפית של ילד שעבר בית ספר ואין שם את המגמה שהוא רוצה. יכול להיות דבר כזה.

מה שמך? אני לא מכיר אותך, לצערי.

אני בעבר מרפיח ים. כיום אני גרה בניצן. אני אמא לילדים וגם מורה בעבר.

אנחנו רוצים לתת פתרונות שיבוץ במסה של אלפים וגם לתת פתרונות בצד של הרווחה הנפשית. לגבי החינוך המיוחד, שהזכירה חברת הכנסת פינקלשטיין, 45 ילדים זכו למעקב אישי עם מפקחת שיודעת יום יום מה שלומם, כולל הילדים מעיר האמונה שמהתחלה הצענו להם פתרונות בתוך נתיבות והם רצו את הפתרון בתוך העיר עצמה. אנחנו לא יכולים לתת פתרונות בתוך מקום כזה. אני, כפקידה ממשלתית, לא יכולה לתת פתרון במקום לא חוקי. הצענו להם פתרונות בחוץ.

הם לא קיבלו את הפתרונות?

בית הספר בעיר האמונה הוא בית ספר מוכר שאינו רשמי.

גני הילדים הם במסגרת רשמית ואנחנו פותחים עכשיו שני גני ילדים בנתיבות. הגננות שלנו והתלמידים ילמדו בתוך נתיבות, שזה ממש מעבר לכביש. לגבי בתי הספר, בבית הספר לומדים ילדים במסגרת מוכרת. הם הביאו מבנים ופתחו את המסגרת של העמותה. הם מנהלים עמותה ובית הספר מנוהל לא על ידי משרד החינוך. גם לפני זה הוא היה בית ספר פרטי. כל ילדי עצמונה שעברו היום ולומדים בעיר האמונה, יש שם בסביבות 477 ילדים, שחלקם גרים במקום ואת חלקם העמותה מסיעה מאשקלון ומכל הסביבה וגם מירושלים, וכל בוקר מגיעים 477 ילדים לעיר האמונה ויוצאים משם בצוהריים, כי זה מה שהם בוחרים ורוצים. רצינו להציע להם שיחשבו לאן הם רוצים להגיע. הם עומדים להגיע לשומריה, על הר חברון באזור להב. כמו שעשינו עם נצרים, ברגע שהם אמרו שהם הולכים לכיוון הזה, חיכה להם שם בית ספר. לאנשי כפר דרום אין שום סיבה לשבות מחר אי אנחנו מלווים את הפתיחה של בית הספר. הכנו להם בית ספר לקליטה. אני מניחה שכשפותחים בית ספר, יכול להיות שיהיו שם כמה בעיות, אבל אנחנו נמצאים במקום כדי לעזור ולפתור אותן. אנחנו מלווים אישית פתיחה של כל מוסד חינוכי.

אבל הבעיה שם היא שלילדים אין ספרים. איך ילד יכול ללמוד בלי ספר?

מי קונה ספרים לילדים?

למתי נקנה להם ספרים? לחודשיים שלושה הבאים? את יודעת איך נראה יום הלימודים שלהם? הם לומדים 5 ו-4 שעות ביום בזמן שהיו לומדים 45 שעות בשבוע.

אין יום חינוך ארוך במלון, זה נכון. אני רוצה לומר לך, שגם אם את שמה לי כאן בעיה ואין לי תשובה עליה, אני אלך לחפש פתרונות. אין יום לימודים ארוך במלונות, זה נכון. בית הספר החדש בשפיר הוא עם בעיה מבנית אמיתית. אנחנו בנינו בית ספר בברכיה, כי כך סגרנו עם ראש המועצה הקולט ועם התושבים. אליעזר יעקב ישב שם ועוד נציגים. בנינו בית ספר שלם בברכיה שנמצא בסמיכות לאתר ניצן, כדי שיקלוט את הילדים. כשהתחילה ההתנתקות הם סרבו לבוא לשם ובמשא ומתן הם אמרו שהם רוצים בית ספר אחר לעצמם, וסגרו עם ראש מועצת שפיר לבנות בית ספר בשפיר. ברגע שהיתה החלטה לבנות בשפיר, אני נכנסתי לתוך הפעילות והעברנו להם 2 מיליון שקל ושיפצנו מבנה ישן ופתחנו שם בית ספר. עד שנכנסו לבית הספר פתחנו לימודיות במלון עם אותם מורים.

ברשותך, בואי נחזור לעניין הספרים.

רק רגע, זו סוגיה מאוד מרכזית. יעלו כאן גם בעתיד תלונות קשות. זה בית ספר שתהיה לו בעיה. זה בית ספר שנמצא בשפיר עם תושבים של חוף אשקלון, הם לא תושבים של המקום. משרד החינוך הופך להיות הרשות המקומית שלהם - -

יש קושי למשרד החינוך לספק לילדים האלה ספרים ומחברות?

משרד החינוך לא קונה ספרים.

להורים אין כסף לקנות, הם לא עובדים.

אני רוצה לברוח מהענין הזה, אם יש להם או אין להם כסף. הרי אפשר לטעון טענה שהם יכולים לקבל חלק הפיצויים שלהם ולקנות ספרים.

הם יכולים…. הם לא קיבלו את הפיצויים. הקראווילה שהם קיבלו היא כזאת קטנה שחילקו אותה ל-4 חלקים... המדינה שכחה את האנשים.

כל מה שאני רוצה לטעון הוא שלדעתי, המדינה צריכה לקנות להם ספרים גם אם ההורים שלהם קיבלו פיצויים. מותר לי להגיד את זה?

באשקלון וניצן, האתר המרכזי שגרים בו המתנתקים ופתחנו בו בית ספר, נתתי הוראה ליושב ראש המועצה, כי הוא קיבל את הכספים שמשרד הפנים נתן בעבר לחוף אשקלון, הכספים האלה חולקו למועצות הקולטות. בין השאר זה חולק למועצה אזורית חוף אשקלון. פניתי לחוף אשקלון ואמרתי לו: מיידית, תקנה ספרים ותודיע להורים שכמו שילדי הישוב משתתפים ב-200,300 שקל לחודש תשתתפו. ההורים לא הסכימו.

ראש המועצה הסכים?

כן הוא רכש.

הודיעו לי שאם אני לא אשלם אני לא אקבל ספרים ואני שילמתי 1280 שקלים.

נקנו ספרים בברכיה. יש בעיה והיא אמיתית. אמרתי בשפיר והסברתי, יש שם בעיה: ראש מועצת שפיר פתח בית ספר על פי בקשת המתיישבים ומהתחלה אמרתי שזה יהיה בית ספר שלא קל להחיות אותו, כי אין לו מועצה שהתושבים של המועצה לומדים שם. ילדי חוף אשקלון לומדים בשפיר. אומר לי ראש מועצת שפיר: אני, מתקציבי, לא אקנה ספרים לתושבים שלא שלי.

הוא לא קיבל עזרה למימון?

הפתרון ימצא, מכיוון שאנחנו העברנו לבית הספר דברים כי ארזנו חלק מהדברים. לאנשי נצרים ארזו את הכל. יש ישובים שלמים כמו כפר דרום ונווה דקלים, אני יודעת בדיוק מי ארז.

אני יודעת מי ארז ויש לי את הטלפון שלו.

אנחנו הגענו לאריזה, כי לא נתנו לארוז אותו ואחרי שהמחזקים ישבו בתוך בית הכנסת, בישלו על השולחנות והם חיו שם. הם היו שם הרי ואין לי טענה. אני רק אומרת מה קרה לציוד כשבאנו לאסוף אותו. אנחנו שלחנו צוותים ונכנסנו לבתי הספר לאסוף ציוד אבל מישהו אסף את הציוד קודם. נכנסנו לתוך בתי הספר לאסוף ציוד, נניח לגדיד. הם סיימו את הפינוי ואמרו: תיכנסו. נכנסנו לגני הילדים ובחלק מהם כבר לא היה כלום.

הגננות ארזו לעצמן.

חילקו לילדים שלי ספרי קריאה בשבוע האחרון של הקיטנה. הייתי מזועזעת מהרעיון.

להערכתך, לכמה ילדים אין ספרי לימוד?

יש 100 ילדים שנמצאים בשפיר. חלק מהספרים כבר העברנו, אבל יש שם בעיה.

אנחנו, כוועדה רוצים את עצתך.

יש ילדים בירושלים שאולי בתוך שבוע שבועיים עוזבים. אני אומרת את האמת: לא תקצבנו רכישת ספרי לימוד בבתי ספר בירושלים. יחד עם זה, בתי הספר דואגים לשכפול מלא של חומרי לימוד. הילדים האלה לא נמצאים לגמרי בלי חומרי לימוד - -

זה לא נורמלי.

אני חושב שאין לי דרך אלא לפנות למנכ"ל משרד ראש הממשלה ולמנכ"לית משרד החינוך, לדאוג לזה שבאופן מידי, בתוך שבוע ימים, כל הילדים שאין להם ספרים ומחברות יקבלו אותם. אני אציע שאת הרשימה של הילדים יקבלו ממך.

מדובר על בית ספר שנפתח לאחרונה. בבתי הספר שנפתחו קודם, יש להם ספרי לימוד.

רציתי להעיר משהו לגבי בית הספר שפיר: אין שם פסיכולוג. 40% מהמורים חסרים, כי לא משלמים להם הוצאות נסיעה אז שמים ממלאי מקום שאין להם ידע בהוראה. אין מורים מקצועיים וכך נראה בית הספר.

באותה הזדמנות, אני הייתי בכפר פינס בבית הספר של קטיף.

לגבי מורים, יש לנו יותר מורים מאשר אנחנו צריכים. מחסור במורים לא יכול להיות אבל כדי לבוא לקראת המורים, משרד החינוך אמר שהם יקבלו חודש ללא שכר אבל הם פנו ואמרו: קשה לנו, תנו לנו עוד חודש ללא שכר. נתנו עוד חודש ללא שכר. מה זה אומר? עוד חודש אומר שבבית הספר אני צריכה להביא מורה ממלא מקום, כי הילדים באים לבית הספר וזה מה שקרה. חלק מהמורים הסכימו לעבוד, למרות שהיתה להם אפשרות לעבוד ללא שכר - -

כלומר, זה ייפתר מנובמבר? נובמבר זה עכשיו.

כן, כולם חייבים לחזור לעבודה מאמצע נובמבר.

בגלל זה היום כיתה ב' בנות אספה חלזונות בחוץ, בגלל שאין להם מורה.

חלזונות זה בעיה קטנה. מה עם ילדים שמרטיבים בלילה מפחדים?

אותה מורה היתה חודש בבית כי גם היא מתנתקת עם בעיה.

אבל היום אתם מחזירים גננת של גוש קטיף לעבודה, מחליפים אותה בגננת שהיתה חודש בגן ואתם עושים לילדים טראומה. למה לא להשאיר את הגננת שהיתה לנו? למה להחליף גננת? מאז שאנחנו במלון החליפו לנו גננת? השבוע העבירו את הגננת יעל ל"מלון גולד" והגננת פנינה נכנסה ל"מלון שלום". למה הילדים שלי צריכים לעבור טראומה, כל שלושה שבועות להחליף גננת?

היא עוברת לגור בניצן.

עמירה, יש לי בקשה: מאחר והמצב קשה, אני מבקש שתפני אל המורים החיוניים בפניה אישית שלך, אם צריך גם תדברי בשם הכנסת מצדי, ותבקשי מהם שיחזרו יותר מוקדם לעבודה כדי שהעניין הזה של כל איוש המשרות יהיה תקין בבית ספר שפיר.

הם חזרו והעניין הזה נגמר.

כוכבה, יש לי בקשה: אם ב-15 בנובמבר את רואה שהעניין לא פתור, את פונה למנהלת הוועדה ומוסרת מה המצב.

עוד מילה אחת: יושבת מורה לחיספין ובעוד שבועיים היא מגיעה לכאן חזרה. אני רוצה לשמור לה על המשרה שלה. היא הולכת להגיע לאתר ניצן ואני רוצה לשמור על המשרה שלה, מגיע לה. בינתיים, במקומה יושבת מורה ממלאת מקום. כשהיא תבוא, אותה ממלאת מקום הולכת. בוודאי שיש חילופים של כוח אדם ואנחנו מודעים לזה.

כמה שהזמניות גדולה יותר, המצב של הילדים פחות טוב.

נגמרה הזמניות.

אני רוצה ללכת לבית והמדינה עוד לא הכינה לי אותו.

יש לנו מערך אדיר.

מה שאת מדברת עליו זה מגיל גן ומעלה?

כן. יש בעיות מבניות אמיתיות.

אני רוצה לבקש מדוקטור מיקי דור לגבי הנושא של שירותי בריאות, מה קורה עם הילדים? האם כל המערכת עובדת? טיפות חלב?

אני רוצה לציין בגאווה שלא רק משרד אחד עובד אלא משרד הבריאות בכל המקומות נתן בעזרת הקופות פתרון לכל מהלך ההתנתקות, טיפול ביניים, אספקת תרופות מראש לכמה אנשים שידענו שיהיו בבעיית מעבר. הכנת המקומות החדשים שיהיו בהם ומערך שלם של אחיות בריאות הציבור שבאו לבתי המלון. לא היה מלון אחד בכל רחבי הארץ, למיטב ידיעתי, שלא הגיעו צוותים שלנו כולל רופאים, שחלקם מתנדבים וחלקם שנשלחו מהקופות.

אחיות בתי ספר פועלות בתוך בתי הספר הזמניים האלה?

לא בדקתי ואבדוק את זה.

אני יודע שמשרד האוצר רצה ל"כסח" אותם מכל בתי הספר.

זה "כיסוח" ברמה לאומית. לפי הידוע לי, כל השירותים נתונים ואבדוק את הנקודה הזאת. כל הרכזים בכל המלונות ובכל הנקודות שהם נמצאים, יש להם טלפון אישי שלי לכל בעיה. בשבועות האחרונים היו טלפונים בודדים.

אני מאוד מודה לך, דוקטור דור. יש הערת ביניים לגבי הנושא הבריאותי?

אני אם ל-11 ילדים. בבריאות הנפש יש בעיה אמיתית לילדים. הם מרטיבים, בוכים, אומללים. אני יכולה לדבר על הילדים שלי, על חוסר הביטחון העצמי שלהם. הם בוכים כל הזמן כולל בחדר האוכל במסגרת המלון. תבואו לראות איך אנחנו חיים במלונות, צריך לעלות ולרדת. הטיפול של הבריאות הנפשית לא מכוסה. יש לי ילדה בת 15 שבוכה בלילה, זיכרונות, געגועים וכולי. הגילאים האלה לא מכוסים. גיל ההתבגרות – קטסטרופה. יש מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות ויש עם זה בעיה אמיתית. איבדנו אמון בהרבה מערכות וכמו שאמרתם, מטבע הדברים, המטפלים חייבים להיות אנשים שלנו, שעברו יחד אתנו את הטראומה, שהם בראש שלנו, שיכולים להבין אותנו ויש לנו אמון בהם. אנחנו מדברים עם המינהלת שישלחו אנשי מקצוע והם רוצים לשלוח את אנשי המקצוע שלהם ואנחנו רוצים את הזכות לבחור את אנשי המקצוע שלנו. זה במשא ומתן קשה וזה מתחיל להיות דחוף. אנחנו רואים שהילדים עומדים בפני התפרקות.

אני מנסה לקדם את הדברים. למיטב ידיעתי, גם טרם ההתנתקות היה מצב שבו בכל הטיפול בילדים היתה מערכת די משומנת וגדולה שנתנה את הסיוע הזה. איפה כל המטפלים האלה?

אני לא יודעת.

הם עבדו על בסיס של התנדבות. העובדות הסוציאליות שהגיעו והסתובבו בגוש חודש לפני ההתנתקות עבדו על בסיס התנדבות.

במלון יש עובדת סוציאלית אחת שמסתובבת שם כל היום.

אז למי אתם מתכוונים?

למשל בעלה שהוא פסיכולוג והוא מוצף במקרים דחופים. למשל למישהי שגרה אתנו ואחותה עובדת סוציאלית שעוזרת לנו והיא הולכת לעשות טיפול להורים - -

לא רק זה, אני משלם 6 משכורות לעובדים סוציאליים על חשבון תושבי גוש קטיף. זה תרומות ולא המדינה.

יש באשקלון בבית החולים שירות פסיכולוגי שעומד לרשותכם. אתם יכולים להגיד שאין אמון בגוף ממשלתי אבל יש שירות.

רבותיי, אני רוצה שיהיה ברור: הישיבה הזאת לא יכולה להתקיים על הבסיס שלא מאמינים למוסדות המדינה, משום שכל מה שאני יכול לתבוע זה שמוסדות המדינה יטפלו ויתנו את המענה. אם לא מאמינים, מה אני יכול לעשות?

אני רוצה לשמוע את מנהל מחוז הדרום במשרד הרווחה, ישראל בודיק. אני רוצה להבין, למה לאמא שיש לה ילד או ילדה או שניים או שלושה, שרוצה שיקבלו סיוע פסיכולוגי, אין לה כתובת למי לפנות? האם זה דרך הרופא השכונתי או דרך האחות בבית הספר? דרך מי זה צריך להיות? האם היום יש לכם מענים לטיפולים פסיכולוגיים?

בתי הספר הזמניים בירושלים לא מכוסים.

יש מענה.

אפשר לקבל דף כזה? למה זה לא הגיע אלי? אני חברת כנסת ומייצגת את הציבור הזה.

זה נכון שחברת הכנסת פינקלשטיין מטפלת בציבור הזה ואנא שלחו לה העתק של הטופס הזה היום.

אני רוצה לשאול את עמירה שאלה: הייתי בכפר פינס, ששם יש את בית הספר הזמני של אנשי קטיף והייתי מזועזעת.

אני מנהלת את מחוז דרום. לגבי המלונות ומה שקרה בתוך בתי הספר הזמניים של מחוז דרום, אני מכירה ילד ילד בתוך המלונות. במלון שלכם לא הייתי, כי אני לא אחראית על ירושלים. כפר פינס עבר כולו למלון "שאול המלך". הילדים מוסעים כל בוקר משם לבית ספר בשפיר ובמקום פתחנו גני ילדים. לגבי בית הספר בשפיר: רק השבוע, בתחילת השבוע הזה, כשהגיעו הילדים מכפר פינס, עלתה הבעיה של ספרי הלימוד. זו בעיה של שלושה ארבעה ימים. היום ב-4 בלשכה שלי, יש לי פגישה עם נציגי התושבים. נציגים שלנו יושבים לפתור את הבעיה של ספרי הלימוד. לא חיכינו שמישהו יגיד. אני יודעת מה אין, אני לא מעלימה את זה, אבל זה עניין של כמה ימים.

כוועדה של הכנסת, אין לנו אלא לדאוג שהדברים האלה ישתלבו. להביא את הרצונות של ההורים והילדים אל מוסדות המדינה.

אז היום ב-4 הם אצלי. זה לא הדבר היחיד ספרי לימוד. יש לנו הכל. כל הבעיות הועלו. חברים יקרים, יש לנו מחויבות נפשית רגשית אליכם. כל קהילה, כל בעיה אישית על ילד, על קבוצה, על דבר שלא סגור, לפנות ישירות אלי. לא היה אחד שלא קיבל ממני תשובה ויקבל בעתיד.

אני מודה לעמירה. דוקטור בלהה נוי, בבקשה.

מקריאות הביניים שהיו כאן, עוד שאנשים ישבו בגוש הם ביקשו מאתנו שרק אנשים שיעברו מעין ועדת קבלה שלהם יטפלו בהם. זה הוריד את רפרטואר האנשים שלנו שיכולים להיכנס לגוש בהרבה מאוד. הסענו אנשים ואתם יודעים את זה, מקרית שמונה כדי שהיא תגיע לגוש כי התושבים רצו אותה בגלל הכובע ובגלל החיבור ולאורך כל הדרך אנחנו פועלים כך.

על בסיס של השקפות פוליטיות? זה לא תקין.

זו השמצה. זה לא בגלל הכובע.

כפי שאת רואה חלקנו עם כובע וחלקן בלי. הכובע והחצאית מאוד לא משנים לנו.

היו אצלנו, בתוך הארגון שלנו, אנשים שעבדו בהתנדבות וחלקם התקבלו ובגלל השקפות פוליטיות אמרו: אתם לא. זה הגיע לקונפליקט אצלנו כי אנשים אמרו ב"סורוקה" שאם מישהו מגיע ופוגש בו רופא ערבי, הוא יגיד שהוא לא מוכן שיטפל בו כי הוא ערבי?

זה לא נכון. זה בגלל שהציבור הזה מבין אותם.

מנהל מחלקת המיון בבית החולים "הלל יפה" הוא ערבי והוא קיבל את כל הנפגעים מהפיגוע בחדרה וטיפל בהם להפליא.

לא צריך לעשות מזה פוליטיקה ולא שום דבר. כמו שלא תשלח מורה חילוני לבית ספר חרדי אתה לא תשלח פסיכולוג שלא מתאים לראש של האנשים. זה אותו דבר. זה משהו שצריך להיות בנוי על קשר נפשי. לא אמרתי דתי. אנחנו מקבלים יעוץ מהרבה אנשים לא דתיים.

אתם בכלל לא מבינים את הקונטקסט.

עם כל הכבוד, אני רוצה לעשות פה סדר ולומר שאנחנו מתייחסים לעובדי מדינה ואנשים שהם בעלי מקצוע כאנשים נאמנים למקצועם והם צריכים לעשות את הסיוע הפסיכולוגי על פי מקצועם. גם אני סברתי שאם יש מישהו שעבר את מהלך ההתנתקות זמין, קרוב לוודאי שהוא יכול לעשות את זה בעדיפות מסוימת. במקרה ואין, אסור לבדוק את הציציות הפוליטיות שלו, זה לא תקין.

אני מביאה את זה כדוגמה לכמה הלכנו לקראתם. התחלנו לעבוד והרבנים אמרו לא לדבר עם הילדים על ההתנתקות, כי אולי היא לא תהיה וזה יחליש אותם. הלכנו גם עם הגישה הזאת ודיברנו על איך ילדים מרגישים. האנשים שעבדו עם האנשים בגוש ליוו אותם גם אחרי ההתנתקות. אתן סיפור שממחיש עד איפה אנשים הלכו: בא ילד מכיתה י"ב, וכדאי לדבר על הנוער באופן מיוחד כי יש פה בעיות מאוד קשות ומרוב התנצחויות אנחנו לא נוגעים בדברים העיקריים. ילד מכיתה י"ב, שאבא שלו אמר לו: תשמע, המשפחה שלנו מעולם לא הפרה חוק וגם הפעם, אנחנו נתנתק בשקט למרות שה לא רצוננו ולא דעתנו.

מה זה קשור עכשיו? זה היה לפני שלושה חודשים. מה קורה עכשיו?

זה לא בסדר שלא נותנים לאנשי המקצוע לדבר. הם עושים את הדברים במסירות אמיתית ולא נותנים להם לסיים משפט.

רבותיי, אני לא מסכים לעניין הזה. אני מודיע שאם יהיה בלגן, אני אסגור את הישיבה ולא יהיה טיפול בעניין הזה. התכנסנו כדי להתקדם הלאה.

(היושב-ראש יעקב מרגי, שעה 15:40)

הילד הזה הגיע אל חבריו ואמרו לו: "נחנח". למה שמעת בקול ההורים שלך? היית צריך להיות הרבה יותר אקטיבי ולהתנגד. דרך אגב, זאת אחת הבעיות כי הנוער מרגיש שההורים אכזבו אותו. הם היו יותר מדי צייתנים. אז אני מכניסה בעיה שהיתה ואנחנו צריכים להתמודד כרגע. הילד הרגיש זוועה. הוא לא נכנס לישיבה, לא נכנס ללימודים והוא בא ליועצת והיא אמרה לו: למה אתה לא נכנס? הוא היה במצוקה חברתית מאוד גדולה. היא אמרה לו: מה אתה רוצה שאני אעשה? שאני אחזיר אותך לשם? הוא אמר לה: כן. לקחה יועצת בית הספר רכב, שצריכה לשבת בחדר סגור, וטלפנה להורים ואמרה: אני מחזירה אותו. היה לה אפוד שהיה כתוב עליו עובד סוציאלי. הם חזרו לישוב וכבר אף אחד לא היה שם. הם עברו את המחסום של הצבא ונתנו לה להיכנס בזכות האפוד. היא החזירה אותו לישוב והלכה אתו לחוף הים. הוא נפרד, הלך לדירה, לבית שלו, נפרד שוב והיה שלט בבית ליד של משפחה שאמר: כאן גרה משפחה זאת וזאת שלא רוצה להתפנות. הוא הוריד את השלט וחזר, הביא את זה לחברים שלו ואמר: הייתי שם. מצאנו את עצמנו עושים דברים שבחיים לא למדנו לעשות, לא דרשו מאתנו לעשות ואנשים מתנדבים יום ולילה ובעלך הוא אחד מהם. אנשים עושים עבודה, כמה שאפשר ללכת לקראת האנשים ולא להיות בדיסציפלינה שלמדנו באוניברסיטה לפני 40 שנה.

אני חושבת, שכדאי שנדבר על הדברים האמיתיים במקום להתנגח אחד עם השני מה מציק לנו ומה לא.

אנחנו קיבלנו תוספת ממשרד ראש הממשלה של 27 תקני יועצים, של 12 פסיכולוגים, של עוד 20 תרפיסטים. שאלנו את האנשים ועשינו סבב בכל המקומות, מה אנשים צריכים. הלכנו ישוב ישוב ואמרו לנו: אנחנו לא אחראים על מרפאים בעיסוק ועל מרפאים בדיבור ואנחנו לא יודעים מה זה. עבדנו על התקנים למפות אותם, לסדר להם משכורות וזה לא אנשים שהם עובדים שלנו. אנחנו עושים את הכל. אנחנו ארגון הטרוגני. יש הרבה מאוד אנשים שהם בדעות הפוליטיות שלכם ואנחנו נותנים להם להוביל ואנחנו עושים ימי עיון לאנשים - -

שאלה: מה שאתם עושים – מבורך. השאלה אם אותם אנשים בצר להם, במצוקות שלהם, יודעים להגיע אליכם או יכולים להגיע אליכם?

זה נכון שיש אנשים נפלאים שעובדים. יש הרגשה שאנחנו לא נכנסים לשום תקן. אני מדברת עם מישהו ושואלים אותי: מה אני יכול לעשות בשביל הבן שלך ואז אומרים: עוד כמה זמן הוא פה? אני אומרת: אני לא יודעת. אז התשובה היא שאם הוא יהיה פה בעוד חודש, אפשר לעשות כך ואם עוד שבועיים – אז לא. הבעיה של התקן היא אמיתית ואנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים.

אין ספק שצריך להיות רצף טיפולי. אם אני הייתי הורה בסיטואציה שלך ואותו אחד היה עונה לי כך, הייתי אומר לו: תתייחס אלי כקבוע. מה יהיה הלאה? אני לא יודע. אם זה לא היה סוגיה של ילדים, תאמינו לי שההתחשבנות פה היתה אחרת. פה יש ילדים. לכן, אני רוצה שתביני למה היה קוצר רוח לשמוע את הדברים הטובים שאתם עושים. לא רוצים לחפש אשמים. כולם אשמים. כרגע זה לא מעניין את הילדים. הילדים בסיטואציה שצריך לעזור להם. עם כל האמפתיה שלי, גם לי יש בטן מלאה על ההנהגה של אותם אנשים שלא רציתי שיעקרו אותם מביתם וגם על מי שמלווה אותם היום במשאים ומתנים אבל זו לא הסוגיה כרגע. המצב משברי ואנחנו רוצים באמת לדעת שההורים האלה יודעים לקחת את הילדים לגורמים המתאימים.

אני רוצה לשמוע את מר ישראל בודיק, מנהל מחוז באר שבע במשרד הרווחה.

אני אציג לכם פחות או יותר את הנחת העבודה של המשרד שלנו: הנחת העבודה של המשרד שלנו בבסיסה היא כזאת שקודם כל יש את החלק הנורמטיבי של התופעות. כל בן אדם שעבר עקירה והיה 4 שנים בגוש בשנים האחרונות, בוודאי שיהיו לו תופעות שהן חריגות מהנורמה הרגילה. הן עדין נורמליות בתוך התחום של מה שהאוכלוסייה עוברת והרעיון שלנו היה לשמר את האוכלוסייה הזאת בתוך הרצף של הנורמה, להחזיר אותה לתוך התפקוד הרגיל. ניסינו להילחם איך מחזירים אוכלוסייה חזקה, עם כוחות, שהכרנו אותה במשך 4 שנים והיה ברור לנו שאנחנו לא הולכים לחפש פתרונות של פסיכיאטרייה ופתרונות חריגים.

החלק השני זה האוכלוסיות המוכרות לנו, שאנחנו יודעים שהן אוכלוסיות במצוקה ברמה כזאת או אחרת, אנחנו מכירים אותן מהעבר והיה ברור לנו שצריך ליצור רצף טיפולי גם בתוך בתי המלון וגם בתוך הישובים שהם הולכים להיקלט בהם והמשכנו לתת להם מענה - -

זה התקיים?

בוודאי. אני אסיים את דבריי ואציג כמה דברים, כי יש פה חבילה משותפת של כמה משרדים. החלק השני היה איך אנחנו נותנים טיפול ממוקד לאוכלוסייה שאנחנו מכירים ומבחינתו, הילדים וההורים שלהם נמצאים בסיכון יותר גבוה והתחילו להגיב בצורה חריגה, בצורה של הרטבות וכולי, ומיד להגיע אליהם. כדי לתת מענה לעניין הזה ישבנו עם עמירה ממשרד החינוך ועם קואליציית הטראומה ועם משרד הרווחה ובנינו שולחן עגול של עבודה. אמרנו שכל הזמן צריך לנסות לשמור על זה שאנשים יהיו בתוך משרד החינוך. כשעמירה ראתה שיש בעיות חריגות אצלנו היא אמרה לי: ישראל תשמע, יש תופעה כזאת ואחרת בבית ספר זה או אחר. מיד הגבנו לתופעות שמשרד החינוך ומשרד התמ"ת העבירו לנו. ברור לנו, שכשיש אוכלוסייה ש-70 אחוז ממנה לא עובדת, נמצאת במקום ארעי, הילדים מגיבים בצורה כזאת או אחרת.

בתוך כל התהליך הזה אתרנו קבוצה של 50 ילדים, בתוך האתרים הקבועים, שאמרנו שהם התחילו להגיב בצורה חריגה. בנינו להם תכנית ל-3 מועדניות. יש לנו 3 מועדוניות שעומדות להיפתח באתר בניצן בכרמיה ובמבקיעים. במקביל, הבנו שיש ילדים שמגיבים לזה שההורים שלהם לא עובדים. אמרנו שצריך להקים קבוצות של ילדים, של הורים ושל נשים שלא עובדים כי הבעיה כרגע היא תעסוקה. אנחנו הולכים להקים מרכז לטיפול משפחתי שיתייחס להיבטים. אנחנו מכירים תופעות של בעיות אישות, שהיו בתוך הגוש ואנחנו יודעים שצריך להמשיך לטפל בהם והילדים מגיבים לבעיה שהיתה בתוך הגוש, פלוס הפינוי והטראומה. הבעיה המרכזית כרגע היא בעיות אישות ואנחנו הולכים להקים מרכז לטיפול זוגי ומשפחתי ובתוך הרצף של הדברים נקבל מענה לילד, כשהילד יקבל מענה נורמטיבי. ישבנו עם המתנ"ס ובנינו קבוצת עבודה, נתנו להם כסף ואמרנו: תבנו קבוצה לילדים ונוער, בחוף אשקלון.

אני מדברת על ניצן. אין לנו מבנה לנוער. לנוער אין כלום. היה אוהל.

נכון, את האוהל פירקו אתמול. אנחנו מדברים על פתרונות זמנים. האוהל הזה קם כאלתור. אמרנו שחייבים לעשות פעילות לנוער בצורה כזאת או אחרת והגיעו הרבה מאוד מתנדבים...

צריך לברך אותם. בזכותם אנחנו מחזיקים מעמד.

- - ובזכות "לב 1". לא המועצה ולא אף אחד ששכרו כדי שהנוער שלנו יוכל להפעיל שם חוגים.

כרגע, אני לא מחפש שבחים לגוף כזה או אחר. אני רוצה לדבר על מענים. ברגע שמתנדבים נתנו מענים ודרך מתנדבים היה יותר קל להכניס מענים מאשר דרך ממסדר כזה או אחר, מבחינתו יש מענה. בכל בית מלון ובאתר בניצן יושבות שתי עובדות סוציאליות שהגיעו לכל משפחה.

כולנו צוחקות מהעובדות הסוציאליות שיש לנו.

אני לא אגיד לך מה עושה העובדת הסוציאלית, נציגת המינהלת אצלנו. היא ביטלה לנו את התכנית שארגנו עם המפקחת של משרד החינוך לילדים. אתמול נפגשתי אתה.

אם תשמע איזה פתרונות היא נותנת לי, אתה תזדעזע.

את חושבת שישראל שולח בן אדם שהוא עוכר ישראל? אני לא מבין את זה. הוא שולח בן אדם שהייעוד שלו לעזור לכם.

אני מדבר כרגע על רעיון מערכתי-תפיסתי שיכול להיות שבמקום אחד הוא לא תופס, במלון מסוים ומשם בא כל המרמור.

סליחה שאני קוטעת אותך אבל בלי אנשי אמון זה לא ילך. חבל על המאמצים, זה לא ילך.

אם היא אומרת לי לפני ראש השנה: אני מבקשת ממך סליחה, לא ידעתי שזה מה שאני אעשה. אני לא מוכנה לעשות את מה שנטלי מבקשת ואני מבקשת שתסלחי לי לפני יום כיפור וראש השנה. ככה היא אמרה לי והיא הלכה ולא חזרה יותר. ונטלי נשארה לבד והיא בוחשת בנו ועושה לנו בלגן ולא עושה כלום. רק מבטלת לנו את הטיפולים הפסיכולוגיים שארגנו לילדים.

אז תתלוננו.

ישנו ישראל, הגעתם לישראל?

מאיפה אנחנו מכירים אותו?

הוא מנהל המחוז בדרום במשרד הרווחה. תגיעו אליו אם יש בעיה.

למה אתה לא באת לבקר את העובדת הסוציאלית שלך, לראות איך היא מתפקדת, מה היא עושה?

בכל מלון יש הפעלות אחר הצוהריים של משרד החינוך.

לא של המינהלת. אנחנו עושים הפעלות בעצמנו.

עמירה, ברשותך אני מבקש לתת לנו להתקדם עם העניין הזה. מתגלים כל מיני חורים ואני מבין שיש מקומות שזה עובד מצוין והם לא פה. אני רוצה לשמוע את ישראל. אמרנו כבר את כל השבחים על מה שעובד מצוין. בואו נדבר על מקום שיש בו בעיות.

בתוך כל רצף הטיפול ברור שיש חורים ונשמח לשמוע הערות. אנחנו לא פה רק כדי להציג איזו תפיסת עולם מהוללת יש לנו.

התפקיד שלך עכשיו הוא לדאוג לזה שלחברות הללו יהיה צינור מיידי לטפל בו מולך, אתך או עם נציג שלך עכשיו. עמירה אמרה שהם נתנו טלפונים אישיים לכל אחד. לכל משפחה יש טלפון אל מי לפנות במשרד החינוך. איך זה עובד במשרד הרווחה?

השאלה אם עובדת סוציאלית באה לעזור לאנשים או שהיא באה להיות נציגת המינהלת? להודיע למינהלת איזו משפחה עוזבת את המלון? אני גרה עם 4 ילדים בחדר אחד, אתה יודע את זה? אני דיברתי עם נטלי אולי כבר 4 פעמים, שתיתן לי עוד חדר. אני לא יכולה לחיות עם עוד 4 ילדים בתוך חדר ועד היום לא קרה כלום. אז מה התפקיד שלה? לבוא לעזור לי עם זה שהילד שלי עושה פיפי במכנסיים כל היום כי הוא מפחד ללכת לשירותים או שהיא אמורה לעזור לי בזה שהיא תיתן לי עוד חדר? איזו מן עובדת סוציאלית היא?

מרב, נדמה לי שזה צריך להיות מופנה לליאב. היא מייצגת את המינהלת.

רן, לא יכול להיות שהם יצטרכו לפנות ל-10 אנשים שונים בכל מקום.

לא יכול להיות שישנם 5 איש במלון עם כל הכתובות, ואיש לא פנה אליהם ותבואו בטענות.

אנחנו מצפים להביא למצב מה שיותר נורמלי. מצב של ילד נורמלי הוא שכשיש לו בעיה של כאב שן, מפנים אותו לרופא שיניים ולא הולכים אתו למינהלת. יש לו בעיה עם מערכת החינוך, פונים לבית הספר או למנהלת. יש בעיה עם משרד הרווחה, פונים למשרד הרווחה. אני לא יכול להגיד שיפנו למינהלת כל הזמן.

המצב לא נורמלי.

לכן, אני רוצה שמנהל מחוז הדרום בנושא הרווחה יתן מענה למרב ולרינה ולדקלה, לאן הן פונות במקרה והן רוצות להגיד לו משהו לגבי הטיפול במשרד הרווחה. אז מה הפתרון, ישראל?

לגבי המלון הזה בירושלים, תפנו אלינו, למשרד הרווחה ללשכת המנכ"ל את הבעיה, אני בטוח שהשר עצמו יטפל בזה.

יש אותן בעיות גם באשקלון.

לא, הן לא אותן בעיות.

אני מבקש ממך, ישראל: תן להם את הטלפון שלך או של מישהו או של פקס שיעבוד 24 שעות ביממה ושאפשר לפנות אליו. אני מודיע לכם, שגם הוועדה שלנו עומדת לרשותכם. כל דבר שאין לכם מענה בעניין הזה, במשרד הרווחה או במשרד אחר, תפנו לרחל או אלי ואנחנו נטפל בזה.

לגבי בעיות, ודאי שצריך לפתור אותן ויצוצו עוד בעיות שלא חשבנו עליהן. ודאי שאתם צריכים לעמוד על זכותכן. אתן צריכות לעזור לכל יושבי המלון, לידע אותן על האפשרויות והכתובות. אני מבקש מרן, לשאוף לכך לפתרון בעיות עכשיו. שלא יצוצו לנו פוסט-טראומה לטווח ארוך. היום אנחנו כבר יודעים - -

כבר צצו.

אתה לא יודע מה הולך לצוץ. אני באתי ממערך החירום ואני יודע כמה דנו וכמה סדנאות עם פסיכולוגים היו והגענו למסקנה שבתי מלון זה אסון. חזרו על זה ואני קורא היום למשרד הרווחה ולמשרד החינוך ולמשרד הבריאות: היום להקים צוותי תרבות שימשיכו לעבוד בסדנאות התערבות. אם לא, אנחנו נשמע על בעיות יותר קשות מאלה.

אני רוצה לשמוע את מנהל השירות לילד ולנוער, מר מוטי וינטר.

אני רוצה להדגיש שני דברים: מעבר למה שנאמר פה, אני חושב שחלק מהביטוי של הדין ודברים שנעשה פה, זו אחת הבעיות. אנחנו, כממשלה – ממשלה, והמתיישבים, יש להם מצוקות שחלקן חדשות, חלקן אף אחד לא מכיר אותן, כמו שבלהה אמרה. אני רוצה להדגיש את הבעיה המרכזית שאני רואה אותה והיא איבוד הסמכות ההורית אצל הנוער. היא לא סתם נתנה את הדוגמה. לדעתי, זו הדוגמה הקשה ביותר שהציבור המקצועי צריך להתמודד אתה. קשה לנו להתמודד עם הנוער הזה. לכן, אני חושב שאחד הדברים, אם אתה רוצה לעזור לעניין זה גמישות תקציבית, כמו שאמר אורי אריאל. אנחנו עובדים לפי חוק, אבל אם האם הזאת אומרת שיש לה 11 ילדים עם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה, אין לי היום את הכלים לתת לה מענה אמיתי לצרכים האקוטיים שלה, למרות שהמשרד התארגן ויש עובדים סוציאליים.

הכסף קיים, רק היכולת להוציא אותו נכון על 100 תלמידים שצריכים ספרים, שוברים את הראש - -

למה הוא לא גמיש?

כי הכל הולך לפי בירוקרטיות.

תראה, הממשלה עובדת כמו ממשלה. היא לא השתנתה בגלל ההתנתקות. כולנו מבינים, כמו שאמרו עמירה ובלהה, אנחנו פקידי ממשלה ואנחנו מזדהים עם המצוקה האנושית שלהם. לא מעניין הדעות הפוליטיות. אחרי שזה נגמר וגם קודם, ככה התייחסנו לזה. אבל היא מציבה לי, הנה, אתמול בבוקר, מגוש עציון, כשישבנו עם שאול גולדשטיין חודשיים לפני ההתנתקות והעלו בעיות, לא יכולנו להתייחס. אמרו שגוש עציון זה לא שייך. אתמול קיבלתי טלפון ממנהלת הלשכה שאומרת לי שיש בעיות עם ילדים מפה ועד הודעה חדשה. היא לא יודעת איך להתמודד עם זה. כל המערכת המקצועית שוברת את הראש. היא ביקשה ממני לעשות דיון איתי ועם נוספים וכולי. אני לא יודע מה הפתרונות אבל אני מבטיח לך, שאחת הבעיות הקשות שלנו היא שאם היא תציע משהו "משוגע", אני לא בטוח שיאפשרו לי ואני ארצה בכל מאודי ויכול להיות שאפילו יהיה לי כסף. אי אפשר להתמודד עם טראומה לאומית בדברים האלה.

אני לא מבין. הייתי 4 שנים חבר ועדת הכספים ואני מכיר את הכנסת כמו את כף ידי. אם יש לך תקציב במשרד שלך, למה אתה לא יכול להוציא אותו? כי החשב של האוצר לא נותן לך?

כי היא צריכה להוציא את זה דרך רשות מקומית אז היא לא יכולה. הכסף קיים אבל יש מגבלות של בירוקרטיה - -

אבל מוטי יכול להעביר את זה דרך רשות מקומית.

מוטי לא יכול להעביר כספים של משרד החינוך. עמירה יכולה להעביר רק דרך רשות מקומית. במקרה שאין רשות מקומית, אומרים לה שישירות לא יכולים להעביר.

עמירה, את נתקלת במצב שיש לך כסף ואת לא יכלה להעביר אותו?

רק דרך רשות מקומית. בכל המלונות סגרנו דרך הרשויות המקומיות והעברנו גם לעיריית ירושלים כסף. אני קניתי אישית כסאות.

אני רוצה לסכם את הנושא הזה: אני רוצה לנצל את התפקיד שלי כיושב ראש הוועדה הזאת וכחבר כנסת ואני מבקש מכם, כל מנהלי המחוזות והמנהלים על השירותים, כל עיכוב שאתם מרגישים שלא נותנים לכם להעביר תקציבים או להגמיש תקציבים, תעבירו את זה אלי. אני מתחייב לפעול מול האוצר בעניין הזה, אל מול משרד ראש הממשלה ולהתיר את הסבך.

אני לא אומר שאין תקציבים ושאין נהלים. אני אומר שבכדי להתייחס למצוקות שהחברות האלה אמרו, ואני לא יכול להתווכח אתן, יש לי קושי לשנות, להתמודד, לעשות משהו שיתאים להם, כולל לעבוד עם אנשים שלהם. למשל: חלק מהמתנדבים הנפלאים האלה שעבדו באו מגוש עציון וממקומות אחרים והיו צריכים לעזור להם ויש קשיים בדברים האלה. הגישה צריכה להיות אחרת. אם פורצת מלחמה, מישהו יעשה לך חשבון? לא. צריך להתייחס לזה בדיוק אותו דבר.

לכן אני אומר שתגידו לי בבקשה על כל מכשול כזה, ואני מתחייב לפתור אותו. אני אעשה הכל לפתור אותו.

אני רוצה לבקש ממר עמרם בן דוד, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד באשקלון לומר את הדברים.

רבותיי, אני חושב שיושבים פה מנהלי מחוזות, אבל אני נמצא בשטח. מלון "המלך שאול" צמוד לבית שלי. כל יום שישי אני נמצא שם, בערבים אני נמצא שם. כל מה שנאמר פה זה לא כמו לחיות את המציאות שם. החוסר ודאות - זה ההרס הכי גדול. אנשים לא יודעים מה קורה אתם ועם הילדים. לחיות במלון, זה יוצר את כל הבעיות שיכולות להיות. יש ילדים שלא הולכים לבית ספר עם טראומה, יש כאלה שמאושפזים. אין מספיק כוח אדם לטפל. צריך לקבל החלטה שתהיה פה איזו פעולה נמרצת וגדולה, לא בממדים הרגילים. צריך תוספת של עוד כמה תקנים. צריכים להקדיש את כל כוח האדם. הטיפול צריך להיות גם בשעות המלון וגם בבית הספר ולא להתנתק מהם. הטראומה שהם עברו מתעוררת כל רגע ופה צריך טיפול מתמיד. זה לא ילד רגיל שחי בבית רגיל ובא פעם בשבוע או בחודש לטיפול.

זה בדיוק מה שנאמר פה.

מדברים פה על עוד כמה תקנים? הרשות המקומית באשקלון, אנחנו נותנים את כל מה שאפשר. אני רוצה להדגים את זה: הם פנו אלי בשמחת תורה ואמרו: בא תעשה אתנו את שמחת תורה. בית הכנסת שלי קרוב והבאתי את כל הציבור, עם ספרי התורה וישבנו אתם כל החג. ראיתי איך כל האנשים האלה מכונסים ואתה לא יודע מה עובר עליהם, גם המבוגרים וגם הילדים. הטיפול פה צריך להיות טיפול משותף כי ההורים חיים עם הילדים וזה משליך עליהם.

צריך לקבל החלטה להקצות את כל כוח האדם ושהטיפול יהיה ברצף ואולי זה יעצור את ההתדרדרות.

שלושה דברים קצרים מאוד: אתה אמרת, רן, שבבעיה הזאת תפנו לזה ולזה ויש טלפונים פתוחים ומה שלא יסתדר תפנו אלי. משפחה, שיש לה מעל לראש בעיות, הרכוש סגור במכולה, פרנסה אין והילדים מתרסקים אל מול העיניים וכולי, לך תהפוך אותם להיות שתדלנים במסדרונות ממקום למקום, לפתוח צירים ולקבל תשובות בכל מה שקשור לזה.

רפי תאמין לי שאם יש בעיה לילדים שלי, אני מטפל בהם. הם לא מפסיקים להיות ילדים שלי.

היום יש הבנה ואנחנו עובדים מול כמה משרדי ממשלה. יש הבנה שהתקופה הנוכחית היא תקופה שבה קשה לצפות מהציבור של הגוש שיעשה את כל הפעולות מהסוג הזה ויש צורך של טיפול וגישור בין הצרכים והזעקה מהשטח לבין מה שהמדינה יכולה לעשות ולהביא. המטרה היא לנסות למשוך לתקופת ביניים את המערכות - -

אני רוצה לשאול אותך: אני מבין שגוש קטיף, קודם ההתנתקות, חי במצב שבו לכל אדם היה ישוב והיה ועד ישוב והיו מוסדות. היתה כתובת. האם הכתובות האלה התבטלו לגמרי?

בוודאי. הם קרסו לחלוטין.

היום, אנחנו מנסים ליצור מערכת זמנית כגשר, כתיווך כדי שהטראומה וההתרסקות של מערכת שלמה שטיפלה בציבור שלנו היום איננה ועם כל הכבוד למשרדים והם עושים עבודת קודש, הם בפער בין האוכלוסייה לבין מה שקורה. בעיקר בתחום של הילדים, נוער רווחה וכל מה קשור בזה, צריך להכיר בצורך בכזה גוף. אנחנו עכשיו בתחילת ההליך של הבנות של הדברים מהסוג הזה. לדוגמה: בתחום של הנוער, המדינה כמעט לא רלוונטית. כל מיני תהליכים שאנחנו מפעילים בתוך הנוער שלנו, כי הנוער נמצא במצב קשה מאוד. על חשבוננו משכנו את כל רכזי הנוער שעובדים שנים בגוש, שימשיכו לבוא ולעבוד. רק בחג סוכות האחרון - -

מה זה לעבוד? בתנועות נוער? במתנ"סים? במה?

רכזי נוער, בלי קשר לתנועות נוער.

אני יכולה להסביר את העניין: אני פסיכולוגית. ואני רוצה להסביר שאנחנו מדברים במושגים של קהילות ויש קצת שינוי מהתפיסות הרגילות. משרד החינוך, אפשר לומר שעושה את מלאכתו מאוד נאמנה. אני עובדת של שפ"י, השירותים הפסיכולוגים ואני יודעת שיש השתדלויות מאוד גדולות אבל הדברים האלה הם בתחומי הכיתות, המשרד ובית הספר. אבל יש לנו מערך שלם שהוא המערך שהתפורר, מהרגע שהילד חוזר ועד למחרת בבוקר שהוא יוצא. כל הפער הזה, כולל הילדים בגיל הרך מאוד, אני מנהלת של היחידה להתפתחות הילד. כל הילדים שעזבו יחידות להתפתחות הילד, לנו אין תקנים להחזיק אותם עכשיו. בבאר שבע זה מפוצץ. קשה להם לקבל מענה.

אז מה הפתרון?

מה שהקים הגוף של יש"ע, שאני שותפה אתו, ועד מתיישבי גוש קטיף, הקימו חשיבה קהילתית. זאת אומרת, לנסות לחשוב. אני עשיתי מיפוי צרכים עם עיר האמונה, עם כפר דרום. יש להם צרכים משלהם אבל, זה העניין של הגמישות שציינת, אם אני יודעת שאני רוצה קבוצות טיפוליות לילדים, יש לי ערוץ. אני מבקשת מהגברת מרים שפירא, היא אחראית על הנושא ויש לי אפשרות להביא אנשים ולהריץ קבוצות. אבל אם אני רוצה טיפולים אישיים לילדים אחרי הצוהריים, אין לי ערוץ כזה. אם אני רוצה רכז נוער ל-30 ילדים שסובלים בעיר האמונה וגרים בתוך העיר בתוך "זולה" ויש אתם בעיות מאוד משמעותיות, צריך רכז נוער שיהיה צמוד אליהם. זה לא להביא אותו לשנה. זה כמו מדריכי רחוב שמסתובבים אתם, מישהו שמתאים להם במנטליות, זה תקציב שאין לנו מאיפה לתת אותו.

לגבי פעילויות אחר הצהרים של הילדים: דיברת קודם על הסמכות ההורית. הבעיה היא כי להורים אין אפשרות לדאוג לפעילויות של אחר הצוהריים, אין להם את התנאים. מצד שני, הפיתויים הפנימיים והחיצוניים מאוד גדולים ואין פה מישהו שמרכז את שעות אחר הצוהריים. גם משרד הרווחה, אלה שעבדו במלונות ועבדתי אתם כי הייתי בתוך המלונות, לפחות בכפר דרום, הגישה היתה שאנחנו יושבות פה ואתם תבואו אלינו. כל מי שמכיר את החומר של אוכלוסייה אחרי פיגוע, ואני גרה בהר חברון, אני עובדת עם האוכלוסייה שלנו אחרי כל הפיגועים הקשים, אתה עושה "ריצ'ינג אאוט". אתה יוצא אל האוכלוסייה. אתה לא יושב בחדר ומחכה שאוכלוסייה תבוא אליך. כשאני הייתי בגוש קטיף, מה שהעובדים הסוציאליים לא היו רגילים לעשות. הם הסתובבו בית בית. כל האוכלוסייה במצב של טראומה אז אי אפשר להשתמש באותו קנה מידה של עו"סית - -

אני מודה לך על הדברים החשובים שאמרת.

אני חושבת שחלק גדול מהדברים שנאמרו כאן היינו יכולים לחסוך. קיים שולחן גוש קטיף ואני מאוד שמחה שדוקטור קדמן העלה את זה. שולחן גוש קטיף קם לפני ההתנתקות והוא ממשיך בצורה אחרת אחרי ההתנתקות, בשיתוף ועד מתיישבי גוש קטיף. המטרה של השולחן הזה היא - -

איפה נפגש השולחן הזה?

הוא נפגש אצל רפי סרי, אחת לשבוע בירושלים. שותפים לשולחן הזה משרד הרווחה, משרד החינוך מעודכן ושותף. גם משרד הבריאות, משרד התמ"ת, משרד הדיור ומשרד הקליטה ומינהלת סל"ע, הקואליציה לטראומה וועד מתיישבי גוש קטיף.

שיהיה ברור שזה לא גוף ממשלתי. זה גוף קהילתי.

המטרה של השולחן הזה היא לעשות דבר מאוד פשוט: לבדוק מיפוי צרכים, מיפוי משאבים ולבדוק איפה יש פערים בין השניים. אם צריך שתהיה תוצאה למפגש הזה כאן, היום, אם היית מביא נציגות אחרות, היית שומע בעיות אחרות, כי הרבה מאוד בעיות. אם צריך שייצא דבר אחד מהשולחן הזה, שאנשים שיכולים לעזור בתהליך הזה של מיפוי וצרכים או להגיד איזה משאבים קיימים, שיצטרפו אלינו לשולחן וביחד אנחנו בונים תכנית מאוד רחבה שמשקפת את המשאבים הקיימים וגם את המשאבים החסרים - -

נציגי המתיישבים מופיעים אצלכם? המודל הזה עובד?

כן.

כמה זמן זה עובד?

זה עוד לא עובד. הרעיון מצוין ושלוחות שלו צריכות לפעול בכל מקום ומקום.

הרעיון של המודל הזה הוא כזה: בתחום של הפרט יעשה מיפוי צרכים פרטני לכל משפחה. יש אנשים ויש את האמצעים. חלק גדול מהם תקועים לאישור היועצת המשפטית של הממשלה. יש הרבה מאוד כסף שמיועד לזה. יעשה מיפוי צרכים - -

יכול להיות שהפינוי היה לפני 3 חודשים? את צריכה להגיד תאריכים כשאת מדברת.

אני רוצה לשמוע את טלי.

העובדים הסוציאליים שנבחרו נבחרו על דעת ועד נציגי גוש קטיף. זה אנשים שחלקם הגדול הם מתיישבי גוש קטיף לשעבר.

זה לא המדינה, שיהיה ברור.

אתם אומרים שהמדינה יושבת אתכם ואנחנו לא שמענו על זה.

המודל הזה מאוד מעניין אותי, כי נדמה לי שיש חוליה חסרה בין המצב הקודם לבין המצב הנוכחי והיא שבעצם אין כתובת ביניים בין משרדי הממשלה לבין הקהילה והאנשים. זה גורם שיכול להיות בתווך ואני רוצה לדעת באיזה מצב הוא נמצא, אם אפשר לעזור לו.

זה עוקף מינהלת ניצן.

המודל שפותח מתייחס לשלוש רמות: לרמת הפרט, לרמת הקהילה ולרמה האזורית, העל קהילתית. לכל חלק כזה יהיה מיפוי צרכים, מיפוי משאבים ויינתנו מענים שחלקם יינתנו על ידי הממשלה וחלקם יינתנו לא על ידי הממשלה אלא על ידי תורמים. חלקם הגדול של הכספים כבר נמצאים אבל צריך הסכם ועבודה משותפת בשביל לצאת לדרך.

את זה היה צריך להתחיל מזמן.

אז לא לעשות את זה, דוקטור קדמן? התחלנו לפני ההתנתקות אבל לא היה עם מי לדבר.

את מספרת על דבר ויש גורמים ממשלתיים שעובדים- -

איך הם לא יודעים מזה?

ישראל יודע ויושב ברוך שוגרמן אצלנו בחדר, שהוא נציג משרד הרווחה. יש לכל משרד אנשים שנבחרו.

מה החוסר שלכם להגיע למצב שבו אתם יכולים באמת לעזור גם לרמה המשפחתית וגם לרמה הקהילתית?

יש לנו חוסר במידע, אנחנו מתקשים להשיג מידע על חלק מהצרכים שקיימים בשטח. יש לנו חוסר במשאבים, למרות שחלק גדול מהמשאבים קיימים והם לא משוחררים.

למה? מי לא משחרר?

חלק קשור למשאבים שקיימים אצל הממשלה, שאני לא יודעת לגביהם וחלק אצל תורמים.

ליאב, את מכירה את העניין הזה?

כן.

אני מבקש שתמסרי לנו מה המצב.

אני בקשתי להעביר מהתקציב שלנו אליהם כדי להימנע מהסיפור שהם יפנו עם כל הסטיגמה של שירותי בריאות הנפש שלנו. אין לי שום בעיה לעבוד עם גוף חוץ ממשלתי.

בפגישה שהיתה בשבוע שעבר אחד הנושאים שעלה מאוד חזק זו העבודה שמשפחה צריכה לפנות ל-30 גורמים בשביל לפתור 10 בעיות. אחד הדברים שעלה זה הרעיון שיהיה לכל מקום, לפי קהילת מקור, יהיה אדם אחד שיתכנן את כל הטיפול במשפחות בכל הרמות והוא ידע בדיוק למי לפנות.

מעין מזכיר קהילה.

בדיוק, וזה המודל שיושב לפניך.

אפשר לדבר על ניצן, כדי שליאב תוכל לענות לנו?

אנחנו עברנו בצורה מסודרת ולא גרנו במלונות ולכן שתקנו, כי אנחנו שומעים את הבעיות הקשות שיש ושלנו מתגמדות. אבל אנחנו, כהורים, מאוד קשה לנו לצפות ולראות את כל הבעיות של הילדים. משרד החינוך הוא הכתובת והוא עושה את זה מצוין וכל נושא הטיפול ברווחה לא צריך להיות דרך הרשות המקומית או במועצה האזורית אשקלון. יש ויכוח שהמועצה צריכה לתת 30% ולכן לא נעשה כלום. דיברתי עם המנהלת של ניצן והיא אמרה: לא קיבלנו שום הנחיות, הילדים לא מקבלים שום דבר. אני חושבת שמשרד החינוך צריך לקחת את היועצים ולתת להם שעות שיטפלו בילדים. אני יודעת שאם היועצת תגיד לי, אני אלך בעצמי לקבל.

הסכימו אתך. עמירה אומרת שזה התקבל.

בנושא הלימודי: הילדים צריכים עזרה, הם סוחבים אתם טראומה עוד משנה שעברה. חייבים לתת לילדים עזרה לימודית.

העברתי כמעט 100 שעות לכל בית ספר אחרי החגים, יש כאלה לתגבור לימודי.

הבעיות הנפשיות זה נגזרת ישירה של בעיות לימודיות. יש ילדים שלומדים בפנימיות וגם לשם צריך להגיע.

אתם צודקים. צריך לעזור להם ואני לוקחת על זה אחריות.

בנושא התחבורה: הילדים גם ככה בטראומה. הסעות לא מגיעות בזמן. הם מחכים שעתיים וזה גדול עליהם. אני מדברת על מועצה אזורית חוף אשקלון. יש 9 מוסדות חינוך. אנחנו באנו ממועצה אזורית חוף עזה, שתפקדה עם מגוון רב של מערכות לימוד, של אפשרויות לימוד. הילדים מחכים ועוד מעט יהיה גשם, ללא תחנות הסעה וזה מסוכן. הם מחכים. הילדים הקטנים בהבשור מחכים לגדולים שעתיים וחצי ואין להם איפה לשבת.

במועצה חוף אשקלון יש בעיה. זה גדול עליה.

אז תתגברו אותה.

הם ביקשו מאתנו הסעות לכל כיוון ונתנו. מגיעים המון אוטובוסים לכביש אחד צר ועד שהאוטובוס הזה לא עובר, השני לא יכול להיכנס והילדים עומדים ומחכים.

אני אתקן אותך... ההסעה מגיעה ואין מקום לילדים בהסעה.

אני אבדוק שוב את נושא ההסעות. ביום חמישי הסגנית שלי נמצאת עם כל הפיקוח באתר ניצן, יחד עם המועצה האזורית ועם כל האנשים שאחראים על ההסעות ושאר הדברים כדי לשמוע את התושבים ואת האנשים ולפתור את הבעיות האלה.

אני מבקש ממך לבדוק באופן מאוד נוקב בזמן הקרוב גם את הסוגיה של ההסעות, במיוחד לנוכח העובדה שאנחנו עומדים בפני החורף והקור. שיפתרו את כל הבעיות.

בשבוע הבא יש לנו פגישה עם שרת החינוך. אני מקווה שלא נצטרך אותה. זה נעשה בשיתוף עם המחוזות. דבר נוסף, אני מבקש את בדיקתך עמירה, אני מבין שההורים השביתו היום את בית הספר בשפיר, כך נמסר לי - -

הם לא השביתו ובשעה 4 אנחנו נפגשים בלשכה שלי.

לגבי אגרות חינוך: התשלום כבד על ההורים. במשפחות מרובות ילדים זה הרבה כסף. צריך לחשוב איך לעזור להורים, הם לא עובדים. אם צריכים לשלם 8000 ו-10,000 שקלים, אנחנו עומדים בפני בעיה קשה.

ליאב, אתם צריכים לטפל בסוגיה הזאת.

אנחנו עובדים עם משרד הרווחה ומקבלים הנחות. יש מקרים במועצות אזוריות, אנחנו עובדים בעפולה, שכתוצאה מזה שמשפחה הוגדרה כזקוקה לסיוע, המועצה האזורית הפחיתה את התשלומים - -

אין גבול להשפלה.

אני בחיים לא אלך לבקש את זה.

אז איך את רוצה שזה יהיה?

שתהיה הוראת שעה לשנת תשס"ו. מה יש? הם לא ילכו ללשכות הרווחה.

את צריכה לפנות ולדרוש. זו לא השפלה.

עמירה, אתם מתבקשים לשקול אפשרות לבטל לשנת הלימודים הזאת את אגרת החינוך לכל הילדים. אין ברירה. הם לא ילכו לבקש מלשכת הרווחה.

ברגע שהם פונים אנחנו מסדירים את זה. אנחנו לא גורמים להם להיגרר לתוך זה. אנחנו מוציאים מכתב ומסייעים, זה הכל.

כל הפניות שלי לא נענו כל כך מהר אצלכם.

אם רוב האנשים משלמים, למה אתן רוצות שרוב האנשים לא ישלמו?

ההגדרה היא אנשים שמובטלים.

כל ההורים שרוצים, אני אפילו לא אומר על איזה בסיס. כל הורה שלא יכול לשלם אגרת חינוך, שיפנה ויבקש שיתנו לו פטור. אני פונה אליכם לענות להם.

לא זרקנו אף אחד. בתי הספר מקבלים אותם בהרבה אהבה.

יש לנו מעונות לילדים. בגלל מבנה לא תקין שהמינהלת בנתה בניצן, נמצאים בדירה של 90 מטר 33 ילדים. אין מתקני חצר, אין מתקנים מוטוריים. אני מדברת על תינוקות. ההורים רוצים לצאת לעבודה אבל לא יכולים. בגנים אותו דבר. הציוד של הגנים, אני, בתור ועדת חינוך דאגתי לתרומות כדי שיכנס ציוד לגן. לא היה כלום בגן. יש עדין גנים שחסרים להם כיסאות. לחצר אסור להוציא את הילדים כי החצר לא תקנית. זה בגן חובה, גנון וטרום חובה.

הקמנו באתר 4 גני ילדים מסודרים. העברנו גן שלם מישוב מסוים עם הגננת שלו וכל ילד קיבל את הכיסא שלו. אחר כך, בנו כ-400 קראווילות במכה ראשונה. לאחר מכן, אחרי ההתנתקות, עוד קבוצה של 150,180 משפחות ביקשה להגיע לאתר והתחלנו לבנות גני ילדים נוספים אחרי.

פועלים 5 גנים בניצן.

העברנו לשם כיסאות. השבוע פתחנו גנים חדשים, שהרשות המקומית שקיבלה הרבה כסף - -

אני מדברת אתך על גנים שנפתחו בספטמבר. יש לי שתי בנות שנמצאות בגנים שנפתחו בספטמבר.

אין מתקני משחקים בחוץ.

ברגע זה העניין נפתר. אני מודיע לכם שהוועדה, בתוך שבועיים, תהיה בסיור. כוכבה, תתאמי עם רחל, אני רוצה לראות את הגן הזה.

הילדים שלנו לא רואים את אור השמש. הם לא יוצאים בכלל מהמלון.

אני הייתי עם מנכ"לית משרד החינוך בגן של הגננת ענת ודיברנו שם על הילדים. לא חסר שם כיסא אלא חסרים שם מתקני חצר. הרשות המקומית עוד לא התקינה. גם אני קוראת מכאן לראש המועצה לעבוד יותר מהר.

תזמיני גם את הרשות המקומית לסיור.

אני גרה במלון "שלום". יש לי 9 ילדים. אני רכזת חינוכית של המלון. לפני שבוע התחלתי לרכז את העניינים שם. התפקיד העיקרי שלי הוא לפתוח לילדים חינוכיות לאחרי הצוהריים. הילדים מסיימים ב-13:00 ועד הלילה אין להם מה לעשות. אני חייבת להגיד שבאמת כל המפקחים של משרד החינוך היו לצדנו לאורך כל הדרך וניסו לעזור בכל מה שהם יכולים וראינו את התפקוד שלהם בצורה מדהימה. ההגינות חייבת להיות וצריך לומר להם מילה טובה. אם היתה תקיפלת ותלונות, המפקחים היו 100%.

כרגע, כשאני מנסה לעבוד עם המון מתנדבים, משרד החינוך מממן חלק מהעובדים. אני רוצה צבעים לילדים, פתחתי חוג לחליליות, הוצאתי 250 שקל מהכיס שלי לקנות חליליות כדי שהחוג הזה לא יתפספס. אני רוצה דברים מינמאלים. אני צריכה 120 שקל הסעה, כי כבר השגתי את המדריך והסעה אין לי.

אין אגף חינוך לא פורמלי?

פניתי למינהלת ולמפקח במשרד החינוך, אין לי אפשרות להשיג את הדברים האלה. עובדים יש לי.

נתנו לכל רשות מקומית סכום כסף.

הגן אצלנו קיבל תקציב של 500 שקל לפעילות ל-19 ילדים? מה זה הסכום הזה?

פנינו לרשויות המקומיות ואמרנו להם שיגישו למשרד איזה סכום הם צריכים לחומרים. כל החומרים שקיבלתם בקיץ, קנינו אותם מתקציב משרד החינוך.

תודה. דקלה, אני מקווה שנהיה גם אצלך בסיור.

לי חשוב להגדיר את גזרות הפעולה של משרד החינוך. נכון שגלשנו קצת מעבר לגזרות העבודה שלנו לגזרות שלא שלנו. אני אומרת את זה כדי שגם אנחנו ניתן תקציב לאחר הצוהריים אבל המינהלת חייבת לתת גם.

נשמע את ליאב, בבקשה.

ראשית, כולנו יודעים שהמצב במלונות הוא לא מצב אידיאלי. אנחנו מודעים לקשיים. אין לנו יכולת לשנות את המצב הזה כרגע ובמסגרתו, אנחנו צריכים לפעול במקסימום האפשרי. מבחינתנו, בכל מלון יש כרגע נציגות או שהוא מהמינהל המקצועי של המלון או שהוא עובד סוציאלי או שהוא פסיכולוג במקצועו והוא מרכז את הצוות המקצועי של המלון ואליו ניתן לפנות. האנשים האלה, מאז חודש אוגוסט שהו שם לפעמים גם 24 שעות ביממה ולא ראו את המשפחות שלהם. במסגרת הצוות הזה יש מפקחים ממשרד החינוך, היו צוותי משרד הבריאות שהגיעו, יש עובד סוציאלי ששוהה קבוע בבית המלון ומסייע. ברגע שמשפחה יוצאת, אני גם דואגת להעברה מסודרת - -

וחוץ מזה כלום.

בסדר, אנחנו מנסים להתקדם. היא מנסה לתת מענה. אגב, המודל שהציגה פה טלי מקובל עליכם?

אני אתייחס להכל. לגבי המודל הזה ישבתי עם ראש הצוות החברתי שלנו, שהוא בנה את המודל הזה. ישבתי יחד אתו.

יש לנו גם צוות חינוכי בכל מלון ויש פעילויות אחרי הצוהריים - -

לא של המינהלת. המינהלת לא מארגנת שום דבר. אין שום פעילות במלון. הם לא עושים שום דבר. היא לא יכולה להציג את זה ככה.

דקלה, אמרת את זה כבר 4 פעמים. אני לא מסכים לעניין הזה. אני ביקשתי מליאב שתשב כאן, תקשיב לכל הדברים ותענה. ביקשתי ממנה עכשיו, ממש ב-10 הדקות האחרונות של הישיבה, שתענה.

מינהל חברה ונוער מטעם משרד החינוך מפעיל פעילות על פי תקנים. יש לנו מתנדבות שעובדות ויתרה מכך, משרד החינוך במקרים מסוימים, כמו שדיברנו על שילוב אנשים בתוך המערך, יש אנשים מתוך המתיישבים שעובדים בשכר מטעם משרד החינוך ותורמים לפעילות הזאת.

זה בסדר גמור. זה לא משנה, זה משרד החינוך.

זה לא עובדים של המנהלת.

בהמלצות של אותם מנהלי מלונות, שהם רוצים לצרף אנשים אנחנו מבקשים את האישור מהמפקחים.

וגם דרכם לא מצליחים להוציא צבע אחד לחוג.

אני רוצה לפתור את בעיית הצבעים. אם את מבקשת את זה ממשרד החינוך ולא מקבלת תוך שבוע, להתקשר אלי ולהגיד לי על זה ואני אדאג לזה.

גם מבחינת הסיוע הנפשי, אנחנו עובדים עם שפ"י. יש לנו את מוקד "מענים" שמשותף לכל המשרדים, גם של משרד החינוך, של שפ"י ומשרד הבריאות, שהועבר לכל הנציגים. פנו כבר 50 משפחות והן מטופלות. כרגע ממשלת ישראל קבעה קריטריונים של סיוע למשפחות לתמיכה באמצעות הרשויות המקומיות. אנחנו מקבלים תקציבים שנעביר דרך הרשויות המקומיות. תחת זה יש לך את כל הנושא של חיבור בין הקהילות, של סדנאות לילדים של טיפול לכל משפחה על פי אותו חוק, של סדנאות של ימי עיון, של פינות הנצחה וכולי.

מה אתם עושים עם אלה שלא נמצאים היום ברשויות המקומיות, כמו עיר האמונה למשל, הרי אין להם רשות מקומית וגם אלה שנמצאים ביד מרדכי? מה אתם עושים אתם?

במקומות שבהם אין, יש לנו נציגים במקום.

בעיר האמונה יש לכם נציגים?

לא, יש לנו שם נציג מטעם המתיישבים ויש לנו גם נציגים שירדו לשם מטעם הצוות הלוגיסטי. אנחנו מממנים שם חלק מהדברים וזה נעשה במימון של המינהלת ובהחלט מסייעים.

איפה אתם מסייעים בעיר האמונה? אני לא שמעתי על זה. בעיר האמונה, לפי דעתי, בהנחיית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הממשלה לא נכנסת על כל אגפיה.

אם אתם רוצים שאני אראה כאן חשבוניות שהממשלה מימנה, אם זה לצורכי כביסה - -

שללתם ממני את זכות הכביסה ואת יודעת כמה נזקים יש לנו?

ליאב, יש הרגשה שתוקפים אז צריך להתגונן. אני חושב שזו טעות. אנשים, במר ליבם ובמצוקותיהם, בוודאי שלחלק זה סובייקטיבי ואת אומרת שחווית דבר כזה. תשתמשי בזה כמנוף. תבקשי מיו"ר הוועדה שישיג לך עוד 20 מיליון שקל, למה את צריכה להסביר שהכל בסדר? אני ודאי לא תוקף אותך, אמרתי לכם 10 פעמים תודה ואני אומר עוד פעם תודה. אתם לא מטפלים בעיר האמונה. קחי את היושב ראש ונעזור לכם לקבל עוד תקציב ועוד תקנים ותוכלו לטפל יותר טוב ולשפר את זה. מה רע בזה? את מסבירה שהכל נהדר. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר וזה חבל. קחי את זה אחרת.

אני מבין שבעיר האמונה יש בעיה של זהות של מקום לא קבוע. בעניין הזה אני אשוחח עם מנכ"ל ראש הממשלה.

תפריד את המבוגרים. אתה אבא של 5 מיליון ילדים בישראל - טפל בהם.

אני לא באה להציג כרגע כאילו שהכל מושלם ונהדר. אני באה להציג שיש שהייה בשטח וכן יש ניסיון לעזור והדלת פתוחה.

תסבירי לי איך במלון שלנו את עוזרת לי עם גברת נטלי הזאת, שכל עניינה רק להציק לנו.

מרב, תנו לי לסיים.

התקצוב שאנחנו מקבלים ממשרד ראש הממשלה עובר דרך הרשויות המקומיות, כשמשרד החינוך מעביר לאותם דברים. אני לא יכולה כרגע, במינהלת סל"ע, כאשר מגישים לי בקשה, אין למינהלת סל"ע - -

אז כל התקציב שלכם זה או דרך משרד החינוך או דרך משרד הבריאות או דרך משרד הרווחה?

לא, משרד ראש הממשלה מתקצב את כל הפרוייקטים אבל במסגרת הרשות המקומית. הרשות המקומית מגישה את זה כפרוייקט ולכן, במקרה שלהם היתה בקשה ליוזמה פרטית. עם כל הרצון הטוב שלי, המקסימום שאני יכולה לעשות כרגע זה לחבר אותם לרשות המקומית ואז העירייה מגישה את הבקשה וועדת התמיכות של הממשלה מאשרת.

תוך חצי שנה שנה, זה יגיע.

אז מה אתן רוצות שהיא תעשה? שתשלוף מהכיס שלה? זו הפרוצדורה, אז בואו נעשה את זה. רבותיי, תתרגלו. אולי בגוש קטיף היה גן עדן, אבל זאת מדינת ישראל. ככה חיים במדינת ישראל ילדים. כדי לקבל את הזכויות שלהם, פונים למשרדי הממשלה.

בנושא התקציבי, אין העברה תקציבית של תקציב מהמינהלת למשרד החינוך. משרד החינוך ישיבות מול הרפרנטים שלנו באוצר, נדאג לתכנית שלנו אבל אנחנו עושים איגום משאבים יחד עם משרדי הממשלה. יש לנו פורום משותף עם הרווחה ויחד עם המינהלת. גם הרווחה קיבלה ישירות כסף מהאוצר לא דרך המינהלת. היא קיבלה כסף למה שהיא הגישה.

שנוגעים לילדים האלה. את היום מוציאה מהתקציב הרגיל שלך?

לא, יש תקציבים שמיועדים לזה.

אני רוצה להגיד שזה בטוח שיש תקציבים מיועדים לזה. התקציבים המיועדים הם מהאוצר ישירות.

גם הממשלה מתקצבת, אבל אין פה בנושא הזה קיצורי דרך. כאשר הממשלה מבקשת את כל הקריטריונים האלה ואת כל הפרטים, יש פה את כל מערך הסיוע. אם זה פעילות לילדים, אם זה פעילות בסדנאות - -

סליחה, להוסיף עוד חדר למשפחה שלי, אני צריכה לעבור את כל הבירוקרטיה הזאת?

במקרה שלה, לצערי הרב אני לא יודעת מה קרה פ ולמה, פעלתי בצורה מלאה כדי לקדם את העניין. צר לי שהנושא לא הועלה אלי.

כנראה שהרבה דברים שצריכים להגיע אליך לא מגיעים, כי אני שלחתי - -

תודה רבה, ליאב. אני רוצה לסכם את הישיבה. דוקטור קדמן, ברשותך, אני רוצה להודות לכולכם על ההשתתפות בישיבה הזו. זו ישיבה לא קלה והיתה טעונה מראש כי יש פה באמת מצוקה אמיתית. אני חייב לומר שהנציגים של המתפנים, בסך הכל נתנו הרבה מאד תודות על דברים רבים מאוד שנעשו ברצון טוב ובכנות ובמאמץ מאוד גדול ואני גם רוצה להצטרף לזה ולהודות על כל המאמצים של משרדי הממשלה ואנשי הממשלה שעשו בעניין הזה.

אני רוצה לגלות לכם מראש את לבי: אני בטוח שבישיבה הזאת לא מציני את כל הסוגיות. למשל, רציתי מאוד להיכנס לבעיות של הנוער. אני מבין שיש פה בעיה מאוד מיוחדת. אולי נעשה עוד ישיבה, במיוחד על הנושא הזה, של הנוער ומה גורלו. לדאבוננו, קרוב לודאי שהתופעות והאפקטים ימשכו, הם לא יפסקו ביום אחד וגם לא בחודש.

הייתי רוצה לסכם את זה בכמה דברים: ראשית, אני מבקש ממשרד החינוך, אם צריך יחד עם משרד הרווחה, עם המינהלת, שיפתור את הבעיות שנוגעות לתעסוקת ילדים אחרי הלימודים. יש פה הרבה מאד זמן שיש לילדים הללו ללא תעסוקה טבעית שהיתה להם במקומות הישוב שלהם או שתהיה להם בעתיד במקומות שבהם הם יחיו.

אפילו חצר אין לנו.

אז אני מתכוון להכל, לחצר ולחומרים ולמדריכים ולמתנ"סים ולכל מה שצריך, כדי שלילדים תהיה גם תעסוקה רצויה ומעניינת גם אחרי הלימודים. דבר שני, אני מבקש שכל משרד ממשלתי שההורים מתקשים בלמצוא את הכתובת אליו, יעמיד לרשות ההורים והנציגים של הישובים את הטלפונים ואת הפקסים יום ולילה, כדי שיוכלו לפנות בכל רגע נתון כדי לקבל את הסיוע של משרדי הממשלה ושיעבירו עותק מזה אלי וגם אל המועצה לשלום הילד.

דבר נוסף, אני מאוד מבקש לפתור את הבעיה של תגבור לימודי עזר. יש בזה משהו שהוא לא רק הישגים לימודיים. יש בזה משהו כמעט תרפי, מהשבר ומהטראומה ולכן, העניין של תגבור לימודי עזר הוא מאוד חשוב בעיניי, שייפתר בדחיפות המרבית.

גם לתת תקצוב לאיפה שהילדים שלנו לומדים. לילדים האלה אין חשק להיכנס לשיעורים.

אני דיברתי על כל 3365 הילדים. כל ילד שזקוק, בעיניי לא חשוב איפה הוא לומד ואיפה הוא גר, הוא צריך לקבל את העזרה הראויה. אני רוצה שיתנו להם עזרה בלימודים בכל דבר שהם לומדים ואמורים להיבחן עליו או שהם רוצים להשיג אותו כהישג לימודי. זה חלק מהאישיות שלהם וחלק מהתעסוקה הרוחנית, הנפשית שלהם ולכן, חשוב שהם יעשו את זה.


כמו כן, אני אדבר עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לגבי העזרה לילדי עיר האמונה, כדי שיקבלו את כל הצרכים שלהם, כאילו הם גרים במסגרת ישוב רגילה.


דבר אחרון, הוועדה, בתוך שבועיים שלושה, תקיים סיור גם באזורים של ירושלים וגם בניצן, באזור של עיר האמונה ונגיע לראות את הדברים בעין ואבקש מכם לא רק לקבל אותנו אלא גם להסביר לנו שם את כל הדברים.


אני מאוד מקווה שעד אז הכל ייפתר, שנוכל בסיכום הסיור רק לשבח ולהלל את כל מי שמטפל בדברים. אני אזמין לסיור הזה גם את מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואת ראש מינהלת סל"ע - -

הוא עוד מעט מתחלף...

רבותיי, אנחנו צריכים תשובות מאנשים שזה התפקיד שלהם ובידיהם הסמכויות והתקציבים ואני רוצה לעשות את זה.


אני מאוד מודה לכולכם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 16:00)