פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7305



4
ועדת המשנה לתיקון התקנון
16.11.2003

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7305
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ד
18 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 5
של ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון
יום ראשון, כ"א בחשוון התשס"ד (16 בנובמבר 2003), שעה 12:00

תיקון התקנון.

חברי הוועדה: היו"ר רשף חן

סגן מזכיר הכנסת - דוד לב

עו"ד אנה שניידר, עו"ד ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

שלומית כהן

תיקוני תקנון

אני פותח את ישיבת הוועדה.

בעמוד 22, סעיפים 48-49, נוסחו מחדש.

[חדש]
אחריות יושב ראש
48.
יושב ראש הכנסת אחראי על מינהל הכנסת, והוא יפעילו באמצעות מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת.

מדוע מוזכר "מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת"? האם יושב-ראש הכנסת יאציל מסמכותו למזכיר הכנסת?

כתוב שהיועץ המשפטי לכנסת ייעץ לוועדות הכנסת. האם לא ברור שהוא יכול לעשות את זה באמצעות אנשיו?

אם היתה נקודה אחרי המלים "מזכיר הכנסת", זה אומר שהיושב-ראש נותן הוראות למזכיר הכנסת. אבל כשמזכירים גם את עובדי הכנסת, משמעות הדבר היא שהיושב-ראש מנחה גם את המזכיר וגם את העובדים.

יכול היה להיות כתוב רק "עובדי הכנסת", כי הרי מזכיר הכנסת הוא עובד הכנסת. אבל כדי לכבד אותו הזכירו אותו בנפרד.


[25]
תקציב הכנסת
49.
(א)
הצעת תקציב הכנסת שהיא חלק מהצעת חוק התקציב השנתי תובא לדיון על ידי יושב ראש הכנסת בועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים; הצעת התקציב תוגש לקריאה שניה ולקריאה שלישית במסגרת הצעת חוק התקציב השנתי.

אפשר אולי למחוק את המלים "שהיא חלק מהצעת חוק התקציב השנתי", כי אם אנחנו אומרים שהצעת התקציב תוגש לקריאה שנייה ושלישית במסגרת הצעת חוק התקציב השנתי, אז ברור שזה דרך ועדת הכספים והטיפול הרגיל בהצעת התקציב. רצינו להדגיש שזה גם בשלב שלפני הקריאה הראשונה וגם בשלב שלאחר הקריאה השנייה.

אני חושב שזה דווקא צריך להיות, אבל לא כך. צריך להיות: "הצעת תקציב הכנסת תובא לדיון על-ידי יושב-ראש הכנסת בוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים במסגרת הצעת חוק התקציב".

אבל את הצעת חוק התקציב השנתי מגישה הממשלה, לא יושב-ראש הכנסת מביא את זה. אחרי שהממשלה דיברה עם חשב הכנסת מה הצרכים של הכנסת. החוברת הזאת היתה מונחת על שולחנכם בשלב הקריאה הראשונה ויש כאן פרק על הכנסת. לאחר מכן יושב-ראש הכנסת מביא את זה לוועדה המשותפת, על מנת שהיא תדון בהצעת החוק להכנה לקריאה שנייה ושלישית באמצעות ועדות כרגיל לגבי כל הצעת חוק.

מדוע מוזכר יושב-ראש הכנסת?

בנוסח הקודם לא הוזכר יושב-ראש, וביקשתם שיובהר שזה מגיע לידי יושב-ראש הכנסת.

אבל בסעיף 25 כתוב: "יושב-ראש הכנסת יביא לאישור ועדת הכנסת", כי כך זה בסעיף המקורי.

זה נכון שאחרי שההצעה הזאת עברה קריאה ראשונה היא מגיעה לוועדה המשותפת, ומי שמביא אותה הוא יושב-ראש הכנסת.

הממשלה מביאה אותה.

אני חוזרת על דעתי מהישיבה הקודמת, שהפרק הזה מיותר. כי אתה לא אומר כאן שום דבר שלא מופיע במקום אחר. הצעת חוק התקציב היא הצעת חוק כמו כל הצעת חוק אחרת.

אני חוזר על עמדתי מהישיבה הקודמת, שזה לא מיותר. אני מבין שבוועדה יושב חשב הכנסת ולא רפרנט של משרד האוצר.

נכון. מאחורי הקלעים הוא כנראה יושב עם רפרנט של משרד האוצר. השאלה היא איך תקציב הכנסת מגיע לדיון בוועדה המשותפת, האם החשב מביא את זה לאחר שהוא דן עם היושב-ראש.

האוצר קובע מספר בלי להתייעץ עם חשב הכנסת, והכנסת רשאית להגיד שזה לא המספר.

שוחחתי עם חשב הכנסת, והוא אומר כשכאשר מגיעה החוברת הכחולה, בכלל לא מתייעצים עם הכנסת והוא לא מתייעץ אתם, זאת אומרת הוא מקבל אותה בלי לראות אותה קודם. יש שם סעיף "כוח-אדם", ונניח שהכנסת רוצה להעלות עוד 40 עובדים, היא תעשה את זה אחר-כך, זה לא מופיע שם, כי פשוט מעתיקים את מה שהיה בשנה שעברה. אז יש הוועדה המשותפת, שבפניה מופיעים יושב-ראש הכנסת וחשב הכנסת. חשב הכנסת אמר לי שהם מתעלמים ממה שכתוב בחוברת, הם מציגים את התקציב כמו שהם סבורים שהוא צריך להיות. אותה ועדה משותפת מכינה אותו, עם כל התוכניות והפירוט, ומעבירה אותו לוועדת הכספים, שלא פותחת את זה שוב אלא רק משלבת את זה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בחוק הכללי.

אם כך, מה שכתבנו כאן הוא בסדר.

אנחנו עוברים לעמוד 25, סעיף 56: [31]
קביעת
סדר
היום השבועי
56.
יושב ראש הכנסת יקבע את סדר היום השבועי לישיבות הכנסת, בכפוף לאמור בפרק זה, והוראות התקנון לעניין סדרי הדיון בנושאים השונים וסדרי עדיפותם, ויפרסמו לא יאוחר מיום ו' שלפני אותו שבוע; יושב ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום, לגרוע ממנו או להוסיף לו, ובלבד שיפרסם הודעה על כך לפחות שעה מראש; הוראה זו לא תחול על הודעת הממשלה לפי סעיף 62.

האם זה מבטא את המצב הקיים, שסדר היום נקבע עד יום שישי?

היום אנחנו מניחים על שולחן הכנסת ביום רביעי אחר הצוהריים, לפני סיום המליאה, את סדר היום של השבוע הבא. בעבר הכנסת עבדה ביום שישי, ולכן כך זה מוזכר.

לכן צריך לשנות מ"יום שישי" ל"יום רביעי".

הרי הצעות חוק עדיין לא עברו ועדת שרים לענייני חקיקה, ולכן עדיין לא יודעים אילו הצעות עולות לדיון.

אתה מדבר על הצעות חוק פרטיות. מה שיעלה באותו שבוע במסגרת הצעות לסדר היום והצעות חוק, הן או הצעות חוק שעברו כבר 45 יום, או שיש הסכמת ממשלה או שיהיה פטור מחובת הנחה.

נניח שהצעת חוק שלי מונחת כמה זמן שהיא צריכה ואני רוצה להעלות אותה. מתי אתה יודע לראשונה שאני, חבר הכנסת, רוצה שההצעה הזאת תעלה בשבוע הבא?

אתה אומר למזכירות שבוע קודם לכן. מודיעים לממשלה אילו הצעות חוק יעלו.

וההצעה תהיה רשומה בסדר היום?

לא, כי הצעות לסדר היום והצעות חוק בקריאה טרומית הן לא סעיף בסדר היום. בסדר היום מופיע: הצעות לסדר היום והצעות חוק. התוכן עדיין לא קיים, כי הם לא סעיפים בסדר היום.

כלומר, זה לא מתייחס לתוכן אלא לראשי הפרקים. מתי מפרסמים את התוכן?

חלק יידעו בסוף השבוע שלפני כן וחלק יידעו ביום שני, אחרי הנשיאות וכיו"ב.

השאלה היא האם לא צריך לכתוב בתקנון באיזה שלב חבר הכנסת יודע שהוא יכול לראות את סדר היום כפי שהוא באמת, כדי לדעת מתי הוא צריך לדבר וכדומה.

לדעתי זה ביום שני, כי בתיק במזכירות הכנסת יש כל ההצעות לסדר היום הרגילות וכן הצעות החוק שיידונו. את ההצעות הדחופות הנשיאות עושה, ואז יש לנשיאות את ההצעות הרגילות לסדר היום ואת הצעות החוק שיידונו. ביום שלישי בבוקר, בוועדת הכנסת, מתווספים הערעורים לגבי הצעות דחופות לסדר היום או פטור מחובת הנחה.

האם לא צריך להכניס לסעיף הזה מתי מפרסמים את סדר היום? כי הסעיף הזה הוא כמעט חסר משמעות. אנחנו יודעים מראש מה יהיה כל שבוע.

מה שכן מקבלים במפורש בסדר היום זה למשל הודעת ממשלה, אם יש; שעת שאילתות; הצעות חוק ממשלתיות; הצעות אי-אמון; הצעות חוק שאתה יודע שכבר הונחו בשבוע הקודם לקריאה שנייה ושלישית וכיו"ב. ההקפדה היא, בדרך-כלל, שביום רביעי לפני תום המליאה סדר היום יונח על שולחן הכנסת.

אם כך, נכתוב "לא יאוחר מיום רביעי".

הצעות חוק ממשלתיות כבר מופנות לסדר היום הזה?

אם הן הונחו. אבל אם הצעה מונחת ביום שני או ביום שלישי, אז לא יודעים עליה שבוע מראש.

אפשר אולי לכתוב: "פירוט הצעות חוק והצעות דחופות לסדר היום, שאושרו בנשיאות, יפורסם בסמוך לאחר ישיבת הנשיאות של יום שני".

כדאי אולי לכתוב את זה במקום הרלוונטי, בהצעות חוק פרטיות ובהצעות לסדר היום.

כאן זה סדר היום.

מצד אחד רצוי לא להגביל את קביעת סדר היום מעבר לסביר, ומצד שני לא להטיל על המזכירות מגבלה שאולי היא לא יכולה לעמוד בה.

סדר היום הוא גם לא דינמי. הרי ברגע שמונחת הצעת חוק ממשלתית או פרטית לקריאה שנייה ושלישית ביום שני, אז היא מיתוספת לסדר היום.

אני מציע שנשב עם אריה האן ונכין תרשים זרימה שיבוא לידי ביטוי בסעיף הזה, ובינתיים לא נדון בסעיף הזה. הרי אתה לא רוצה לשנות, אתה רוצה שמה שקיים היום יהיה ברור.

נכון.

[31א]
כינוס ישיבה דחופה
57.
יושב ראש הכנסת, בהתייעצות עם יושב ראש ועדת הכנסת, רשאי, בראותו כי התרחש ארוע בעל חשיבות יוצאת דופן, לכנס את הכנסת לישיבה דחופה בימים ב', ג' או ד', החורגת מסדר היום השבועי, בכל שעה, לשם דיון בארוע האמור, והוא יקבע את מסגרת הדיון בישיבה זו.

זה סעיף חדש, שכבר קיים. זאת היתה הצעה של יושב-ראש הכנסת לשעבר, אברהם בורג, שאמר שאם יש אירוע מאוד חשוב, הוא לא רוצה לחכות עד השעה 16:00 בשביל לדון בו. נניח שהוא רוצה לקיים דיון ביום שני בשעה 08:30.

אני חוזר לסעיף 56. הוספתם "יושב ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום". מאיפה זה בא?

זה בא מוועדת יצחק לוי.

זה מתאר מצב קיים, שעושים שינויים בסדר היום?

כן, כל הזמן.

למה סעיף 57 לא חל בתוך זה?

כי זאת ישיבה שכל כולה מוקדשת לנושא המיוחד הזה.

היום המצב הוא שיושב-ראש הכנסת יכול לעשות שינויים בסדר היום מתי שהוא רוצה? האם ההצעה של יצחק לוי מבטאת מצב קיים?

כן. זה מופיע גם בכוכבית.

אני שואל שוב, למה סעיף 57 לא חל בתוך הסמכות הזאת?

כי יש סדר היום השבועי, ישיבות הכנסת, שהן הישיבות הקבועות שעליהן מדבר סעיף 56. סעיף 57 זאת ישיבת נוספת, מיוחדת, שמוקדשת רק לנושא הזה.

בסדר.

[32]
סדרי קביעת
סדר היום
58.
(א)
בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות, ייקבע סדר היום לישיבות הכנסת בשני ימי הישיבות הראשונים של השבוע, על ידי יושב ראש הכנסת על פי הצעת הממשלה; כן יכלול יושב ראש הכנסת בסדר היום של ימים אלה, כל נושא שסעיף קטן (ב) אינו חל עליו, ובלבד שלהצעות הממשלה תינתן עדיפות.

זה המצב הקיים.

בימים שני ושלישי הממשלה קובעת את סדר היום?

כן. אלה הימים של הממשלה, ויש הוראה שאם נגמר סדר היום של הממשלה אפשר להוסיף סדר יום של חברי הכנסת.

(ב)
יום הישיבה האחרון של הכנסת בכל שבוע יוקדש לדיון בהצעות לסדר היום או בהצעות חוק של חברי הכנסת המובאות לדיון מוקדם על פי סדר שקבעו יושב ראש הכנסת והסגנים, בכפוף להוראות סעיפים 60 ו-83; ואולם רשאים היושב ראש והסגנים לקבוע לדיון זה מועד אחר באותו שבוע, או בשבוע שלאחריו, והודעה על כך תינתן לחברי הכנסת.




הסיפא "ואולם רשאים היושב ראש והסגנים לקבוע לדיון זה מועד אחר באותו שבוע... " – זה חייב להיות בימים שני או שלישי.





(ג)
הוראת סעיף קטן (ב) לא תחול בשבוע שדנה בו הכנסת בתקציב המדינה ובחוקים הנלווים לו.




כלומר, בחוקים כאלה הכול נקבע על-ידי הממשלה?

אז לא מקדישים שום יום להצעות פרטיות.

בשבוע הזה אין הצעות לסדר היום ואין הצעות פרטיות.

(ד)
תשובות לשאילתות יכול שיינתנו בכל אחת מהישיבות.

"בשתי ישיבות בכל שבוע יינתנו תשובות לשאילתות ... יתנו יושב-ראש הכנסת והסגנים הודעה על מתן תשובות לשאילתות לחברי הכנסת לפני פתיחת הישיבה". מדוע כל זה נמחק?

כי כך הוצע בוועדת יצחק לוי. הם אמרו, שבפועל אין נוהגים על-פי הוראת סעיף 32(ד), הקובעת כי תשובות לשאילתות יינתנו בשתי ישיבות בכל שבוע.

למה הורידו את ההודעה על מתן תשובות לשאילתות תינתן לחברי הכנסת לפני פתיחת הישיבה?

כי בפרק של השאילתות, שהוא בהמשך, כתוב שהן תמיד יהיו על סדר היום. בסעיף 68 כתוב: "השאילתות שנכללו בסדר היום של ישיבה למתן תשובה יונחו על שולחן הכנסת".

איך היתה אמורה להימסר ההודעה על מתן תשובות לשאילתות?

ההודעה תלויה על לוח המודעות בחוץ, וכל חבר הכנסת מקבל הודעה למחשב.

צריך להיות כתוב שתימסר הודעה.

לדעתי זה צריך להיות כתוב בפרק על השאילתות. עשינו רה-אורגניזציה בפרק הזה.

נוסיף בסעיף: "הודעה תימסר לחברי הכנסת לפני הישיבה".

(ה)
קבע יושב-ראש הכנסת ישיבה נוספת לפי סעיף 51 (ב), יקבע את סדר יומה.




זה בסדר.

האם ברור מה קורה כשיש שבוע שיש בו רק שני ימי ישיבות? האם ברור שהיום האחרון יוקדש להצעות של חברי הכנסת?

זאת אומרת, אם יש שבוע שיש בו רק שני ימי מליאה, רק היום הראשון הוא של הממשלה. אם יש שבוע שיש בו רק יום מליאה אחד, לממשלה אין יום.

זה לא חד-משמעי, פעם זה כך ופעם זה אחרת. צריך לדון בזה. לעומת זה, בסעיף 58(א) נאמר "כן יכלול יושב-ראש הכנסת בסדר היום של ימים אלה, כל נושא שסעיף קטן (ב) לא חל עליו, ובלבד שלהצעות ממשלה תינתן עדיפות". צריך להיות שסעיף קטן (ב) כן חל עליו, ובלבד שזה יהיה בסוף.

סעיף (א) זה הצעות ממשלה וסעיף (ב) זה הצעות לסדר והצעות חוק. האם יכול להיות משהו שהוא לא הצעה לסדר ולא הצעת חוק, ובכל זאת הוא לא בא מהממשלה?

ביום שלישי אפשר לדון בהצעות לסדר היום ובהצעות פרטיות בקריאה הטרומית, ובלבד שזה בסוף סדר היום, אם נשאר זמן ביום שלישי. האם זאת המשמעות של 58(א)?

לא.

מדובר על הצעות חוק שהן לא בקריאה טרומית ולא הצעות חוק פרטיות.

סעיף 60(ג) אומר: "בישיבה שיועדה לדיון בהצעות לפי סעיף 58 (א) ולא היו לפני הכנסת נושאים כאמור, רשאית הכנסת לדון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת".

בסעיף 58(ב) נאמר "הודעה על כך תינתן לחברי הכנסת". איך מוסרים את ההודעה הזאת?

כמו שמודיעים להם על סדר היום.

האם לא כדאי לפרט באיזה אופן תינתן ההודעה?

למה לנו להגביל את עצמנו? ייתכן שמזכירות הכנסת תחליט שצריך לשלוח פקס לחברי הכנסת וכדומה.

[33א]
נאומים בני דקה
59.
(א)
שלושים הדקות הראשונות של ישיבת הכנסת בימים ב' ו-ג', שאינה נפתחת בדיון או בהצבעה על הצעת אי אמון או בהודעה של ראש הממשלה לפי סעיף 61, יוקדשו לנאומים מהמקום של חברי הכנסת; משכו של כל נאום לא יעלה על דקה אחת; לא סיים חבר הכנסת את נאומו בתוך דקה - ינותק המיקרופון שבו הוא נואם.

היתה לנו לא מזמן שאלה בנושא. כשיש הודעת ראש הממשלה כתוב שזה יהיה הנושא הראשון בסדר היום, כשיש אי-אמון כתוב שזה הנושא הראשון, וגם בעניין זה כתוב שזה הנושא הראשון. לכן הוספנו את המשפט "או בהודעה של ראש הממשלה לפי סעיף 61".

מה קורה בימים שנפתחים באחד מהנושאים האלה?

זה יבוא אחר-כך.

זה לא כתוב.

אני הבנתי שבמקרה כזה נאומים בני דקה בטלים בכלל.

בדרך-כלל מבטלים את הנאומים בני דקה במקרה כזה.

זה מה שעולה מהסעיף.

אולי כדאי לתת אופציה, שיושב-ראש הכנסת רשאי לקבוע נאומים בני דקה באמצע הישיבה או בסופה.

אבל אז זה מאבד מהאופי של הסעיף.

הרעיון הוא שהסעיף הזה הוא בהתחלה, כשחברי הכנסת מדברים על נושאים שלא קשורים לנושאים שעל סדר היום בכנסת.

אני לא מבין למה צריך את הסעיף הזה של נאומים בני דקה.

זה נתן דינמיקה טובה מאוד לכנסת.

אברהם בורג חשב שזה יחיה את הכנסת, ולכן הוא קבע את הסעיף הזה.

אם כך, נשאיר את הסעיפים כמו שהם.

כן.




(ב)
נאום כאמור יעסוק בנושא לפי בחירת חבר הכנסת, ובלבד שלא יכיל -





(1)
חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב;





(2)
פגיעה בכבוד הכנסת.




האם זה לא מיותר? האם בנאומים אחרים מותר שיהיו חריצת משפט או ביטוי מעליב או פגיעה בכבוד הכנסת?

על דיונים אחרים אין הוראה מפורשת. בכללי האתיקה כתוב שחבר הכנסת לא יפגע בכבוד הכנסת.

היות שאתה לא יודע על מה חבר הכנסת מתכוון לדבר, כדאי שחבר הכנסת יידע את המגבלה שיש עליו.

ועדת יצחק לוי ביקשה להוסיף בסעיף הנוגע לשאילתות את המלה גזעני: "חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב או גזעני". הנוסח הוא אותו נוסח גם כאן.

בעיקרון אין הבדל בין הנאום הזה לבין כל נאום אחר במליאה.

יש הבדל, כי כשאתה מדבר על הצעת חוק אתה אמור לדבר לעניין הצעת החוק.

היושב-ראש צריך להיות מסוגל להפסיק מישהו שמדבר לא לעניין הצעת החוק.

יש הוראה כזאת.

אבל מה אם מדובר בהצעה לסדר?

אפשר לא לאשר לך הצעה לסדר כשהיא בנושא מסוים. במקרה הזה חבר הכנסת לא מסר את הנושא מראש, לא יודעים על מה הוא ידבר.

האם בכל הנאומים האחרים שלי מישהו יודע מה אני מתכוון להגיד?

אבל אז יש כלל מכללי האתיקה, שעליך לשמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה. השאלה היא אם אתה רוצה להוסיף את המלה "גזעני".

כן.




(ג)
יושב ראש הישיבה יקבע את סדר הנואמים; חבר הכנסת המבקש לנאום, יצביע ממקומו באולם המליאה, ויוכל לנאום פעם אחת בלבד.





(ד)
עם סיום הנאומים, רשאית הממשלה להשיב, באמצעות אחד או שניים מנציגיה, במסגרת זמן שלא תעלה על חמש דקות לכל נציג.

האם ברור שזה גם סגן שר?

זה ברור, כי כתוב במקום אחר שאת סגן השר רואים כשר לכל דבר שהשר הטיל עליו.

סעיף 60 בא לעשות סדר בינו לבין סעיף 58, שאמר יומיים לממשלה ויום לכנסת.

[34]
הצעות הממשלה והצעות חברי הכנסת
60.
(א)
בישיבה שיועדה לדיון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת וסדר היום מוצה, רשאית הכנסת להמשיך לדון בסדר היום שנקבע על פי סעיפים 55 ו- 57 (א).

השאלה היא אם לא כדאי לשלב את סעיפים 58 ו-60, כי הכול קשור לסדר היום באותו יום, ואז יהיה יותר קל לקרוא ולהבין את זה.

סעיף 58 אמר, יומיים ראשונים לממשלה ויום אחרון לכנסת. אפשר לשים את הסעיף הזה כסעיף קטן (ד) בסעיף 58.

לישיבה הבאה נביא הצעה שתשלב את שני הסעיפים 58 ו-60.

לא מדובר בסעיפים 55 ו-57(א), כפי שכתוב, אלא בסעיפים 56 ו-58(א).

[*]


(ב)
לבד מזכותה למסור הודעה בכל עת, לפי סעיף 62, יכולה הממשלה לבקש לשבץ סעיף בסדר היום של יום הישיבה האחרון בשבוע; סעיף זה יידון לאחר גמר הדיון בהצעות לפי סעיף 58 (ב).




למרות שזה היום שמיוחד לחברי הכנסת.

זה יהפוך להיות סעיף (ה). סעיף (ג) אומר הפוך, כשדנים בדברים של הממשלה ונגמר סדר היום, אפשר להכניס דברים של חבר הכנסת:




(ג)
בישיבה שיועדה לדיון בהצעות לפי סעיף 58 (א) ולא היו לפני הכנסת נושאים כאמור, רשאית הכנסת לדון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת.

סעיף 60(א) הנוכחי הוא יום רביעי. להמשיך לדון במה?

בהצעות חוק של הממשלה.

ימים ב' ו-ג' הם ימי ממשלה, יום ד' הוא יום של חברי הכנסת. אומר התקנון, שבימים ב' ו-ג', בסוף סדר היום הזה שהוא מתואם עם הממשלה, אפשר שתביא הצעה לסדר היום או הצעת חוק פרטית שלך בקריאה טרומית, ובסוף סדר היום ביום רביעי, שזה היום של חברי הכנסת, אפשר לאפשר לממשלה בסוף היום להביא הצעת חוק ממשלתית.

זה קרה פעמים רבות.

אנחנו נעביר את סעיף 60 לסעיף 58.

[34א]
הודעת ראש הממשלה
61.
(א)
ראש הממשלה יפתח כל מושב של הכנסת בהודעה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תכניות הממשלה למושב הקרוב.





(ב)
על ההודעה יקוים דיון סיעתי; הודעת ראש הממשלה והדיון יקדמו לדיון בכל נושא אחר.

זאת תוספת בשביל להבהיר, שזה קודם לאי-אמון. לא כתוב שמתקיימת הצבעה, אבל בפועל מתקיימת הצבעה על הודעת ראש הממשלה.

זה מתאים לסעיף שאומר, שבתום דיון שלא בהצעת חוק וכו' – רשאית סיעה להגיש הצעת סיכום. ההצבעה היא על הצעת הסיכום, לא על הודעת ראש הממשלה.

זאת אומרת, לא מצביעים על הודעת ראש הממשלה, אלא על הודעת הסיעות.

התוספת: "הודעת ראש הממשלה והדיון יקדמו לדיון בכל נושא אחר" צריכה להיות בסוף סעיף (א) ולא בסוף סעיף (ב).

בסדר.

[33(ב)]
הודעות הממשלה
62.
(א)
הוגשה הצעת אי אמון בממשלה על פי סעיף 63 (א), וביקשה הממשלה למסור, במועד שנועד לדיון בהצעה, הודעה דחופה בעלת חשיבות מיוחדת, תימסר ההודעה, באישור יושב ראש הכנסת, לפני הדיון בהצעה ובלבד שלא יתקיים דיון על ההודעה מיד לאחר מסירתה.

סעיף 61 פותח את המושב. גם כאן זאת אותה פרוצדורה, הודעת ראש הממשלה פותחת את המושב, אחרי יש אי-אמון ואחרי זה עושים דיון משולב.

אריה מנסה לעשות פרשנות על הסעיף הזה, להחיל אותו על-פי המצב היום גם על הודעות ראש הממשלה.

הודעת ראש הממשלה תקדם לאי-אמון.

היום זה אחרת, ואני חושב שכך צריך להמשיך. צריך לתת לראש הממשלה להודיע את ההודעה שלו, אחרי זה האי-אמון ואחרי זה מקיימים דיון משולב.

היום אנחנו במצב שיש שתי הוראות שאומרות שהם יהיו דבר ראשון בדיון – גם הודעת ראש הממשלה וגם אי-אמון. היינו צריכים למצוא איך לפתור את העניין הזה. היום נותנים קודם לראש הממשלה לדבר, אחר-כך האי-אמון ואחר-כך מקיימים דיון משולב.

צריך שיהיה סעיף שאומר, שבמקרה שבאותו שבוע יש הצעת אי-אמון, יקיימו דיון משותף.

צריך לומר: "הודעת ראש הממשלה תקדם לדיון בכל נושא אחר, למעט אי-אמון". הדיון הסיעתי יהיה אחרי האי-אמון.

מי מוסמך לקבוע שהדיון יהיה דיון משולב?

ועדת הכנסת.

אז שיישאר כך.

השאלה היא למה שלא נקבע הוראת קבע.

אפשר לקבוע סעיף נפרד שאומר שהודעת ראש הממשלה תקדם לדיון בכל נושא אחר, אולם אם הוגשה הצעת אי-אמון הדיון יהיה משולב – ראש הממשלה יפתח, אחריו ידברו מגישי הצעת האי-אמון ואחר-כך יתקיים דיון סיעתי משולב.

הנוסח יהיה: "הוגשה הצעת אי-אמון, תחילה תהיה הודעת ראש הממשלה, אחר-כך הבעת אי-אמון ויתקיים דיון סיעתי משולב".

לדעתי גם 62(א) יצטרף לנוסח החדש, ו-62(ב) יעמוד בפני עצמו.

למה מיועדת ההודעה הדחופה?

לעניינים כמו הסכמי שלום.

השתמשו בזה כשהיתה הצעת אי-אמון והממשלה רצתה שהיא תהיה בעלת הזכות.

זה בא לסייג את הכלל שאומר שהצעת האי-אמון היא הדבר הראשון שנדון?

כן. השאלה היא מי קובע מה זה הודעה דחופה.

זה צריך אישור של יושב-ראש הכנסת. זה המצב היום.

סעיף 62(א) יישאר כפי שהוא.

[35]


(ב)
הממשלה רשאית בכל עת למסור בכנסת הודעה או הצהרה ולפי דרישתם של שלושים חברי הכנסת יקוים עליה דיון כעבור 24 שעות משעת מסירת הדרישה ליושב ראש הכנסת; ואולם, רשאית הממשלה לדרוש שדיון על פי דרישה כאמור יידחה ל-48 שעות נוספת.




מתי הממשלה משתמשת בסעיף הזה?

הפעם האחרונה שאני זוכר שהשתמשו בסעיף הזה היא בעניין הודעות על מינוי סגני שרים. חברי כנסת ניצלו את ההודעה הזאת לבקש דיון.

השאלה היא מה קורה אם הממשלה מוסרת את ההודעה הזאת ביום רביעי, ואז יוצא שהדיון צריך להתקיים ביום חמישי או שישי. כי נאמר "48 שעות נוספות".

ועדת הכנסת יכולה לקבוע אחרת.

האם יש חובה למסור הודעה על חילופי שר?

יכולים 30 חברי כנסת לבקש דיון.

ההודעה שהממשלה מוסרת מוסדרת היום בחוק הממשלה. יש רשימה של הודעות, וחברי הכנסת יכולים לבקש.

מדובר על כל דבר שאין הצבעה.

מדוע שלא נשנה את 48 השעות ליום המליאה הבא אחריו?

בחוק הממשלה בסעיף 9 כתוב: "על פעולות אלה, לפי הסעיפים המפורטים להלן בחוק יסוד: הממשלה, תודיע הממשלה לכנסת. למשל: מילוי מקום של ראש הממשלה, מתן פסק-דין נגד ראש הממשלה בעבירה שיש עמה קלון, הפסקת כהונת ראש ממשלה בשל פסק-דין סופי, התפטרות, מילוי מקום של שר, מינוי שר נוסף, העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד". על הנושאים האלה, 30 חברי כנסת יכולים להגיד שהם מבקשים דיון.

אם צריך את אישור הכנסת ברור שיש דיון.

אבל יש כאן הודעות בלבד, והן לא צריכות הצבעה.

השינוי שאנחנו מכניסים הוא שיהיה ביום הישיבה הרגיל, ורשאית הממשלה לדרוש שהדיון יידחה ליום הישיבה הבא אחריו, ואחר-כך ליום הישיבה שלאחריו.

נניח שביום שלישי הממשלה מסרה הודעה, ויום רביעי הוא יום של חברי הכנסת. האם הדיון קודם להצעות לסדר היום ולהצעות חוק פרטיות או אחר-כך?

גם אם מכניסים את זה לחלק של חברי הכנסת, זה יכול להיות בסוף שלו. לדעתי לא צריך לציין את זה, היושב-ראש יחליט.

סעיף 63 הוא סעיף חשוב מאוד, שצריך לכלול אותו בחוק יסוד: הממשלה החדש.

[36(א)]
הצעה להבעת אי אמון
63.
(א)
סיעה או סיעות שמספר חבריהן עשרה או יותר, רשאיות להציע הבעת אי אמון בממשלה; סיעה המונה פחות מעשרה חברי כנסת רשאית להגיש שלוש הצעות להבעת אי אמון בממשלה בכל מושב של הכנסת[endnoteRef:1]. [1: ]

זה קיים. אבל נשאלה השאלה, אם אומרים שלוש הצעות במושב והיא הגישה את זה ביום האחרון של המושב. האם זה נחשב במושב שבו זה הוגש או במושב שבו זה נדון? אנחנו נתנו חוות דעת שזה נחשב במושב שבו זה הוגש. האם זה ברור?

למה אנחנו צריכים את הערה 6? למה לא לכתוב את זה למעלה?

לדעתי לא צריך, אבל התעוררה שאלה.

לדעתי ההסבר הזה מיותר. בסעיף (ב) כתוב:



[36(ב) + *]


(ב)
הצעה להביע אי אמון בממשלה, יכול שתהיה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום או כהצעה בסיום הדיון בכל סעיף העומד על סדר היום; לענין זה -
"סיום הדיון" - אחרי שהסתיימה התשובה ולפני ההצבעה, ואם הדיון הוא בהצעת חוק בקריאה השניה ובקריאה השלישית - בתום הקריאה השניה ולפני השלישית;
"סעיף העומד על סדר היום" - למעט הצעת חוק בדיון מוקדם והצעה לסדר היום, ובלבד שהממשלה הביעה עמדה בנושא.

היו מצבים במליאה, שקם יושב-ראש סיעה ואמר שהוא רוצה לראות בזה הצעת אי-אמון, ורצו לבדוק אם זה אפשרי.

אפשר בסעיף 63(א) לכתוב: "רשאית להציע הבעת אי-אמון בממשלה באופן האמור בסעיף 63(ב)".

בסדר. ברור שהמכסה זה מועד ההגשה, לא צריך להבהיר דבר?

כתוב "להגיש".

אני חושב שכדאי לקיים דיון יותר מעמיק בנושא של אי-אמון בסוף דיון. למשל, הצעת חוק של חבר הכנסת שהגיעה לקריאה ראשונה או לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. שואלים מה הממשלה חושבת על זה. הבעיה שחבר כנסת מנסה לחוקק, והממשלה מתנגדת או מסכימה, ונוצרים פרדוקסים בלתי אפשריים רק כדי לנצל את המכשיר של האי-אמון. אני שואל את עצמי, האם בסיום סעיף שהתחיל כהצעת חוק פרטית אין בזה בעיה.

הרעיון היום הוא, שאומרים לממשלה שהיא מביעה עמדה בנושא מסוים, ובגלל שהיא תומכת בנושא או מתנגדת חושבים שהיא צריכה ליפול.

אבל אז בא התרגיל הנגדי, שהממשלה אומרת שהיא רואה בזה אמון. אבל לפי החוק החדש אין יותר אפשרות של אמון.

השאלה היא האם זה צריך להיות על כל נושא שהממשלה הביעה את דעתה.

אבל אתה נכנס פה לשיקול דעת של הממשלה ושל חברי הכנסת, שאני חושבת שהתקנון לא צריך להיכנס לשיקול דעת כזה. איך תחליט מה כן ומה לא לגבי נושאים? כל נושא הוא לפי שיקול דעתו של מי שדן בנושא וחושב שזה כל-כך שערורייתי שצריך להפיל את הממשלה.

כשיש הצעת חוק ממשלתית אין לי בעיה שהמציע אומר בתום הקריאה הראשונה שהוא רואה בזה אי-אמון. לפעמים יושב חבר כנסת מטעם סיעה כלשהי ופתאום אומר שבשם הסיעה הוא אומר שזה אי-אמון. באותו רגע צריך לחפש מה עמדת הממשלה. לא תמיד הוא יודע מה עמדת הממשלה, וצריך לחפש.

בשביל להביע אי-אמון חייבת להיות עמדת ממשלה. היו מקרים בעבר, שביקשו אי-אמון על הצעות חוק פרטיות, ואחר-כך גילו שהממשלה בכלל לא הביעה את העמדה שלה בנושא, אז איך אפשר להביע אי-אמון?

צריך לכתוב "ובלבד שהממשלה הביעה את דעתה בנושא".

בכל הנושאים שהמקור שלהם הוא לא ממשלתי, צריך לחשוב איך לנהוג כדי שזה לא יהפוך למכשיר סתם.

אם רואים שיש על סדר יומה של הכנסת דיון בהצעת חוק פנסיה, ומישהו חושב שזה נושא שראוי, צריך לדאוג שזה לא יהיה בסיום דיון, אלא בשלב שכאן ייקבע, כדי לא לנצל לרעה את הכלי הזה.

נניח שהגעת לקריאה שלישית, וקמה חברת כנסת ואומרת שסיעתה רואה בזה אי-אמון. השאלה היא אם הממשלה הסכימה להצעת החוק או לא.

צריך לשאול את הממשלה מה דעתה.

לא תמיד השר שנמצא במליאה יודע במה מדובר.

ההיגיון שתוכל להשתמש בזה היא שתבוא הממשלה ותיתן עמדה. אי-אפשר שזה יהיה בטרומית ולא בהצעה לסדר. צריך שזה יהיה בין הקריאה השנייה לשלישית.

הסיבה היא שהם רוצים לדחות את קבלת החוק.

כל התרגיל הוא, שאם זה אי-אמון דוחים את ההצבעה לשבוע הבא, ובינתיים שמים מקל בגלגלים. אלא אם כן הממשלה אומרת שזה אמון.

ואם זה היום האחרון של המושב, זה נדחה עד אחרי הפגרה.

באילו מצבים זה חל?

בסוף קריאה ראשונה ובסוף קריאה שנייה על הצעות חוק. וכן כשדנים לגופו של עניין. לפי החוק החדש אין הצעת אמון, כי מה קורה אם יש רוב נגד הממשלה, על מי הנשיא יטיל להיות ראש ממשלה? זה נכון שבפועל עושים שימוש לרעה, בשביל לדחות נושא. יכול להיות שהדרך להימנע מזה היא לא לאפשר את הדחייה.

האם התוספת היא טובה, שהממשלה תוכל לבקש שההצבעה תהיה מייד? כי היום חבר הכנסת אומר "אי-אמון" ואז הממשלה אומרת "אמון", וברגע שזה אמון ולא אי-אמון אין הסעיף שדוחה את ההצבעה. אנחנו מבקשים לומר, שהיום בתקנון אחרי הסעיף של "אי-אמון" יש סעיף של "אמון", שלדעתנו לאור חוק-יסוד: הממשלה החדש אין לו כל משמעות. כי היום אם יש 61 חברי כנסת שמצבעים בעד האי-אמון, הנשיא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אותו חבר הכנסת שביקש. אבל נניח שהממשלה מבקשת אמון ויש 70 נגד, מה קורה? עד היום נפלה הממשלה, אבל היום לא נופלת הממשלה, כי יש אמון קונסטרוקטיבי. אבל על מי יטילו להרכיב את הממשלה? אף אחד לא יסכים לזה.

היום כשמציעים אי-אמון, צריך לומר מי יהיה ראש הממשלה?

כן. צריך להיות מוכן לו בכיס מכתב שהוא מסכים. אבל אנחנו סבורים שאין היום משמעות להצבעת אמון. זה נושא שאנחנו חושבים שיש צורך לדון בו.

[*]


(ב1)
הצעה להביע אי אמון בממשלה בסעיף העומד על סדר היום, תיעשה פעם אחת בלבד לענין אותו סעיף.

זאת אומרת, שאי-אפשר באותה קריאה להצביע שתי הצעות אי-אמון, שבוע אחר שבוע.

חסרה המלה "דחייה" – "דחיית ההצבעה בסעיף העומד על סדר היום, תיעשה פעם אחת בלבד לעניין אותו סעיף".

כי ההצעה והדחייה זה אותו דבר, תמיד כשיש הצעה יש דחייה.

אבל זה מבלבל. אני חושב שהניסוח הקודם הוא הרבה יותר ברור.

אם כך, זה יהיה אחרי (ד).

[36(ד)]


(ג)
בהצעה להביע אי אמון בממשלה יש לציין את עילת ההצעה.

היה תיקון של המפד"ל, הם רצו לתקן את התקנון שאי אפשר יהיה לציין כמה עילות. היום מציעים אי-אמון בגלל המצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי.

עושים את זה בכתב?

כן.

הבעיה היא שאם מגישים אי-אמון בשל עילות שונות, קשה להחליט מי ישיב על ההצעות.

מי שהממשלה תחליט.

יש בזה זילות. צריך שיהיה משהו קונקרטי. בפרספקטיבה של 33 שנים, אני אומר שבמשך שנים נעשית זילות של עניין האי-אמון. פעם אי-אמון היה דבר רציני, והיום זה הפך לטכניקה של דיון רגיל. יכול להיות שכדאי לקיים דיון רציני בעניין האי-אמון.

על שולחנו של יושב-ראש ועדת הכנסת יש בקשות שונות לדון בנושא הזה, כולל בקשות שלנו, במסגרת ההתאמה הנדרשת לחוק יסוד: הממשלה החדש.

אני מציע שנסמן לנו שיש לדון דיון מהותי בנושא הזה של אי-אמון.

הכוכביות הועלו לתוך הטקסט.

[36(ג)]


(ד)
הצעות אי אמון כאמור שהוגשו עד לנעילת הישיבה ביום האחרון בשבוע בו מתקיימת ישיבת הכנסת, יידונו בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר הגשת ההצעה וידחו דיון בכל סעיף אחר; הצעות שהוגשו לאחר המועד האמור, יראו אותן כאילו הוגשו בשבוע שלאחר מכן.

המלה "הרגילה" באה להדגיש שזה לא יהיה בפגרה. זה יהיה בכפוף לאמור בסעיף 61(ג), שבו דנו מקודם מה קורה שיש גם אי-אמון וגם הודעת ראש הממשלה.

[36(ב1)]


(ה)
בהצעה להביע אי אמון בממשלה בסיום דיון בסעיף העומד על סדר היום, תתקיים הצבעה אחת בלבד, והיא תהיה הן על הסעיף העומד על סדר היום והן לענין הבעת האי אמון; ההצבעה תתקיים בתום הדיון שייערך על פי סעיף קטן (ד).





למה באה התוספת "ההצבעה תתקיים בתום הדיון שייערך על פי סעיף קטן (ד)"?

עד סוף הדיון ביום רביעי, בין אם הגישו ידנית ובין אם אמרו במליאה, זה נדחה ליום שני בשבוע שאחרי כן.

איפה את רוצה להכניס שהממשלה יכולה לבקש הצבעה מיידית?

זה צריך להיות בסעיף (ד).

צריך להיות סעיף נפרד שאומר: "על אף האמור בסעיף קטן (ד), הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום דיון בסעיף העומד על סדר היום, רשאית הממשלה לבקש כי ההצבעה תתקיים מייד".

במצב רגיל, כשבסוף הדיון אני מציע אי-אמון, דוחים את זה ליום שני, וביום שני מתקיים דיון על ההצעה שלי?

לא, רק הצבעה.

זאת אומרת, לא צריך להבהיר, שבמצב הזה שהממשלה מבקשת הצבעה מיידית אין דיון נוסף?

לא.

זה קורה באותו רגע, מסתיים הדיון ואין דיון נוסף.

נראה לי שהתוספת "ההצבעה תתקיים בתום הדיון שייערך על פי סעיף קטן (ד)" מיותרת. סעיף (ד) אומר שבשבוע הבא יידונו בישיבת הכנסת הרגילה. אני מציע שגם הצעה מהסוג השני של סוף דיון – צריך לקיים בה דיון. ואז צריך את סעיף (ד) רק לסוג הראשון של ההצעות.

הצעות אי-אמון יוגשו בדרך של הצעת סעיף לסדר היום.

והצעות אי-אמון שהוגשו בענייני סעיף העומד על סדר היום – יוצבע עליהן.

ההצבעה תתקיים בתום הדיון, אם ביקשה הממשלה. ואם לא ביקשה, ההצבעה תתקיים בישיבה הרגילה. אפשר לכתוב ההיפך: הישיבה תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה, זולת אם ביקשה הממשלה לקיים את ההצעה מייד. ואז ברור שזאת הצבעה ולא דיון.

בסעיף (ד) הנוכחי אפשר לכתוב: יתקיים דיון והצבעה. את השורה האחרונה צריך למחוק, כי בסיטואציה של סעיף (ה) לא יתקיים דיון בכלל, כבר היה דיון. לכן צריך למחוק את ההערה הזאת.





(ה1)
(1)
היתה ההצעה להביע אי אמון, בסיום הדיון בסעיף שהממשלה הודיעה כי היא מתנגדת לו, בענין בו לא נדרש רוב של חברי הכנסת, וזכתה ההצעה לרוב של המשתתפים בהצבעה, אך לא לרוב של חברי הכנסת, תתקבל ההצעה לענין אותו סעיף ותידחה הצעת האי אמון.






(2)
היתה ההצעה להביע אי אמון בסיום הדיון כאמור בפסקה (1), וזכתה לרוב של חברי הכנסת, יתקבלו הן ההצעה שעמדה לדיון והן הצעת האי אמון.






(3)
היתה ההצעה להביע אי אמון בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר היום שהביאה הממשלה או בענין אחר שהממשלה הודיעה כי היא תומכת בו, יחולו הוראות פסקאות (1) ו-(2), בשינויים המחויבים.

קודם זה היה אם הממשלה מתנגדת, עכשיו אם היא תומכת.

[*]


(ו)
גירסה א' (חל היום)
הגישו מספר סיעות הצעת אי אמון בממשלה, תהיה הנמקת הצעותיהן לפי סדר גודלן ולא לפי סדר הגשת ההצעות.

גירסה ב'
הגישו מספר סיעות הצעת אי אמון בממשלה, תהיה הנמקת הצעותיהן לפי סדר הגשת ההצעות.

גרסה א' היא בכוכבית וגרסה ב' היא הצעת ועדת יצחק לוי.

אנחנו נוסיף את (ו), ואם צריך לשנות זה במסגרת שינויים.

אם כך, אני מוחקת את גרסה ב'.

[*]


(ז)
מכסת הזמן להנמקת הצעה להבעת אי אמון בממשלה - 10 דקות; הסיעה רשאית לצרף את הזמן העומד לרשות נואם מטעמה, לזמנו של חבר הכנסת המעלה את הצעת אי האמון.



חסר כאן סעיף שאומר, מה סדר הדיון בהצעת האי-אמון.

זה מופיע בכוכבית 2 בעמוד 24.

אם יש הצעת אי-אמון, קובעים את משך הזמן שיש לכול סיעה.

ועדת הכנסת קובעת כמה זמן יינתן לכול סיעה.

מדוע לא לציין כאן שוועדת הכנסת היא שקובעת?

זה מופיע בדיונים סיעתיים. בתקנון הקיים היום, בעמוד 39, כתוב שבדיון סיעתי תקבע ועדת הכנסת את הזמן.

גם אם ניצור כפילות, מדוע לא ליצור כפילות ושזה יהיה ברור?

כי אז יהיה צורך לכתוב את ההערה הזאת בכל מקום שיש דיון סיעתי. אין צורך. אני מציעה שייכתב שכל סיעה תקבל זמן לפי גודלה, ובלבד שלא יפחת מעשר דקות.

כשיתקיים דיון בנושא של אי-אמון צריך להוסיף גם את הנושא הזה לדיון.

אין פה סעיף אמון. זה נושא שצריך לדבר עליו, מכיוון שבשבוע שעבר בכל זאת התקיימה בכנסת הצבעת אמון, כי אף אחד לא שאל אותנו. ראש הממשלה ביקש לראות בנושא הצעת אמון, לפי החוק הישן, וכך עשו. יש סעיף בתקנון, שכביכול מאפשר לממשלה לבקש לראות בהצבעה מסוימת הצבעת אמון. השאלה היא מה יקרה אם יהיו 70 נגד.

שינוי חקיקה מבטל תקנון. נדון גם בזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:30