כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט עם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

8.11.2005


הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט - מס' 499

עם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - מס' 274

שהתקיימו ביום שלישי, ו' בחשוון התשס"ו - 8 בנובמבר 2005 - בשעה 09:00

(הישיבה התקיימה במוזיאון הרצל)

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר

אראלה גולן

אילן שלגי

ד"ר מוטי פרידמן, מנהל מרכז הרצל

משה זעפרני, מפקח ארצי - מורשת קהילות ישראל, משרד החינוך, התרבות והספורט

דוד פלבר, מרכז סיוע מלגות, משרד החינוך, התרבות והספורט

יעל פרבר, יועצת השרה

מאיר בינג, רפרנט מינהל, משרד האוצר

זאב ביילסקי, יו"ר הסוכנות היהודית

ד"ר דוד בריקסטון, יו"ר המחלקה לפעילות ציונית, ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב גיספן, משנכ"ל המחלקה לפעילות ציונית, ההסתדרות הציונית העולמית

שי פורת, מנהל קשרי חוץ, מרכז שלם

ד"ר אריאל פלדשטיין, חוקר במכללת ספיר, מרכז שלם

איציק שוויקי, מועצה לשימור מבנים ואתרים

ציפי גלעדי, מזכירת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

מרב ישראלי

דנה גורדון

יהודית גידלי

הדס דויטש

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת העלייה והקליטה וועדת החינוך, התרבות והספורט. הסיבה שאנו כאן, חוץ מהנחת שזה גורם לנו, להיות כאן, היא ביוזמתו של חבר הכנסת שלגי ובהובלתו בוועדה חוקקה הכנסת חוק הרצל, שמונה שורת פעולות שעלינו להיות מחויבים להן. כמו שקורה במדינת ישראל, הכנסת מחוקקת והרשות המבצעת לא מבצעת, ואין אכיפת חוקים. אחד מהדברים שאנו דנים בהם עכשיו, אגב, בוועדת החוקה, חוק ומשפט זה לראות אילו כלים עוד ניתן לתת לכנסת כדי לחזק את הביקורת שלה על מה שמבוצע ומה שלא. לכן אנו כאן הבוקר, כדי לראות באילו שאלות הנוגעים בדבר נתקלים.


אנו נעשה סיור, נשמע את חברי הכנסת גולן ושלגי, ונראה אילו כלים יש לנו כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות באוצר להתחיל להזיז את העגלה.

זו ישיבה ראשונה שאני מנהלת כמחליפת יושב-ראש ועדה, וכבוד גדול הוא לי שהנושא הוא הרצל כחוזה מדינת היהודים, כמדינאי, כמשפטן, כסופר, כמחזאי. אנו חושבים שהרצל כדמות היסטורית ענקית - וזה מה שאנו יודעים ממדינת היהודים - אנו פחות מכירים אותו בנושא של השאיפה שלו לחברת מופת בספרו אלטנוילנד, ואנו כאן כדור ההמשך לבקש שאותו חזון שביקש, שבעתיד תהיה פה חברת מופת, זה תפקידנו.


אני מבינה שחברי, חבר הכנסת שלגי, רוצה לעזור לו להגשים חלק מציפיותיו לגבי חברת המופת, כולנו רוצים להנחיל את המורשת שלו, ונדבר גם על בקשתו להעלות את עצמות משפחתו הנה. אני מקווה שנלמד עוד נדבכים על האדם הגדול הזה.

שלום, אנו היום פה בישיבת מעקב נוספת, אחרי חוק בנימין זאב הרצל, ציון זכרו ופועלו, חוק שחוקקנו בשנת המאה לפטירתו של הרצל. החוק עבר קריאה שנייה ושלישית בכנסת כעשרה ימים לפני יום השנה המאה לפטירתו של חוזה המדינה, אין מועד ראוי מזה, ועל-פי החוק, נכנס ללוח השנה העברי תאריך חדש – יום הרצל, י' באייר, תאריך הולדתו של הרצל, וכך ניתן לציין גם בבתי הספר את זכרו ופועלו של הרצל, מאחר שיום פטירתו, כ' בתמוז, הוא בחופשת הקיץ. החוק גם מדבר על ציון יום הרצל במחנות צה"ל, בכנס אקדמי, בימי עיון ובדיון חגיגי בכנסת שכבר התקיים בראשונה בשנה האחרונה.

מי שסייע לקידום החוק זה ההסתדרות הציונית, מרכז שלם ואנשים טובים בכנסת, משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך. ממשרד האוצר אין לנו שיתוף פעולה, לצערי.


אנשי האוצר, בתקציב המדינה, למרות שהמחוקק קבע שבתקציב 2005 ייועד סכום לקיום החוק, זה לא בוצע. בתקציב 2006, שהונח על שולחן הכנסת בשבוע שעבר, בתקציב משרד ראש הממשלה, עדיין אין סעיף ליישום חוק הרצל.

יש.

אנו נשמח לשמוע אותך בהמשך, לכן הזמנו אותך. בחוברת שקיבלתי לפני ארבעה ימים ושקראתי בה שוב אתמול הסעיף לא מופיע. יש סעיף למורשת רבין, וראוי שיהיה. יש סעיף למורשת בגין, וראוי שיהיה. אין סעיף למורשת הרצל.

גם לגנדי יש.

המועצה הציבורית שאמורה לקום על-פי חוק זה, עדיין לא קמה, כי הבירוקרטיה נעה לאט. חלק מהמינויים סוף-סוף עברו בוועדת רביבי ואושרו בממשלה, אך עדיין אין רוב, כך שאי-אפשר לכנס את המועצה ולהתחיל להפעיל אותה. למרות קשיים אלה אני יודע שכפי שבכנסת ציינו את יום הרצל ב-י' באייר בשנה שעברה, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וכאן במוזיאון בהר הרצל עשו ועושים הרבה מאוד, אני יודע שמשרד החינוך עושים די הרבה. מנהלי בתי ספר שדיברתי אתם לא יודעים על יום הרצל. בבתי ספר תיכוניים אומרים לי: בכיתה י"ב אחרי פסח לא לומדים, כי הם בהכנות לבגרות. אנו מבקשים מהממשל למשול, ממשרד החינוך להיות בשטח לפחות בנושא הזה, נכון להיום. תיישמו את חוק הרצל. אם בכתות י"ב לא לומדים וגם לעתים כתות י"א ו-י', הראש שלהם לא בשביל הרצל, מסתבר. את זה ראוי לתקן, ואני הקטן לא צריך לומר לכם את זה. יש חוק, תואילו לקיימו.


מדינת ישראל טרם קיימה את צוואתו של חוזה המדינה. בנימין זאב הרצל בצוואתו ביקש להביא ארצה את בני משפחתו ואת ילדיו. שניים משלושת ילדיו קבורים עד היום בבורדו בצרפת, מדינת ישראל שמה שם שלט קטן, שאלה ילדיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, אך לא הביאה אותם. אני עכשיו הייתי פה בקבר של חלקת גדולי העם היהודי. יש מול קבר הרצל קברי הוריו, אחותו, שתי חלקות ריקות, הושארו שתי חלקות עבור ילדיו, ומדינת ישראל לא עשתה יותר. אלה שדאגו להביא את הרצל ומשפחתו באוגוסט 1949, הבינו שיום אחד העם היהודי יקיים את הצוואה במלואה ויביא את ילדיו. אני כן מזמין אתכם בשנה הבאה לבוא לכאן ולהשתתף בטקס שבו ייקברו גם ילדיו של הרצל. לזה אני רוצה שנגיע. חובתנו לקיום צוואתו של הרצל. הוא ביקש מהעם היהודי. שתי חלקות מחכות כאן, ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה, העלייה והתפוצות שהתכנסה ביום הרצל השנה בכנסת, לפני חצי שנה, קיבלה החלטה שאומרת בין היתר: "אנו פונים לממשלה להקים בהקדם את המועצה הציבורית ליישום חוק הרצל. אנו פונים לממשלה להגשים את בקשתו של הרצל ולהביא לקבורה את עצמותיהם של שני ילדיו, פאולינה והנס, הקבורים בבית העלמין בבורדו".

יש לי תרומה קצת מוזרה לדיון היום, כי אני רוצה לספר לכם איך הועלו עצמות הרצל באוגוסט 49' מתוך ארכיון אמיתי של משרד החוץ; ב-49' החליטה ממשלת ישראל לשלוח שליח צעיר, דיפלומט מבטיח ששמו היה גדעון רפאל לווינה. וינה היתה עדיין תחת שלטון של ארבע מעצמות, מחלוקת לארבע, והמעצמות שלטו לפי תור מסוים. באותה תקופה היו האמריקאים אחראים, רפאל ביקש פגישה עם המושל הצבאי האמריקאי, אמר: אנו רוצים לקחת את העצמות. האיש אמר: קחו.

זה יותר מדי קל. לא ייתכן שכל-כך בקלות נותנים לי את העצמות, והוא מגיש נוטה למושל הצבאי. עוברים יומיים, אין תשובה. רפאל שולח מברקים למשה שרת: ביקשתי את העצמות, אין תשובה, שמא יש לחשוש מהתערבות אנגלית. הוא מקבל מברק משרת: המשך במאמציך, אנו עוקבים אחריך, שלח לו שליח מיוחד ללונדון.


עדיין אין תשובה, והוא שולח מברק: אולי יש לחשוש למעורבות צרפתית. מקבל תשובה: שלחנו שליח מיוחד לשלטונות צרפת, המשך במאמציך, משה שרת. כעבור שבוע מקבל רפאל במלון אגרת רשמית מהמושל האמריקאי: אל מר הרצל, אתה יכול להביא ארצה את העצמות של גדעון רפאל.


כדי להוציא את העצמות, זה כן דבר שיש לתאם עם ממשלת צרפת.

פניתי במכתב לפני כארבעה חודשים לראש הממשלה וליושב-ראש הסוכנות היהודית, וביקשתי גם לקדם את כינון המועצה וגם לעשות להבאתם עצמותיהם של ילדי הרצל לישראל. קיבלתי תשובה מזאב ביילסקי. הוא כתב לי שהוא חושב שהדבר ראוי, ושזה צריך שיהיה הסעיף הראשון על שולחן המועצה, כאשר תקום. הנה לנו עוד סיבה להקים את המועצה מהר, ואני יודע שזאב ביילסקי יהיה חבר במועצה.

ניכנס עכשיו למוזיאון. הביקוש למקום הזה רב, אנו מלאים קבוצות רבות. למרות שאנו קוראים לזה מוזיאון הרצל, הייתי קורא לזה החוויה ההרצליאנית. זה לא מוזיאון במובן הקלאסי.


דרך המצגת והסיור במקום נגלה כיצד הגענו מ-1860, כשהוא נולד בבודפשט בבית פחות או יותר מתבולל, ל-1897, שזה שנת הקונגרס הציוני הראשון, מה הצליח להשיג בשבע השנים האלה בין קיום כינוס הקונגרס הראשון עד מותו ב-1904. יותר חשוב בעיניי, וזה הקונספציה של המרכז הזה, האתגרים שהוא העמיד בפנינו, הדברים שעלינו להשיג.

אנו מכירים אותו כפיגורה ההיסטורית הענקית, הוא גם כן בעל חזון שממשיך להיות מאוד מאתגר ואקטואלי. חשוב לי שכן תראו את המקום. שואלים: איך אפשר להציג אותו בשפה של הדור הצעיר? אני רוצה שתראו את זה, ותבינו את הפוטנציאל של המקום הזה.

אנו מודים ליושב-ראש ההסתדרות על השתתפותו. ברכות על המצגת המוצלחת. שמענו את רשימת הבעיות, החל בהיעדר תקצוב דרך העובדה שעוד לא התמנתה מועצה ציבורית וכלה בצוואה של הרצל, להביא ארצה את עצמות משפחתו, ונשארו שני קברים בצרפת שעליהם עלינו לעמול.


נציג האוצר שהיה פה, אנו טענו שלא מצאנו זכר לנושא בתקציב. יש מורשת רבין, יש מורשת בגין, יש מורשת גנדי, ואין מורשת הרצל. לפני שהוא יצא, הוא אמר שיש תקצוב תחת סעיף הנצחה.

הסיכום עם האוצר היה 5 מיליון בשנה.

השאלה היא עד כמה זה רציני. האוצר הודיע שיש תקצוב לנושא.

דיבר אתי אתמול עוזרו של ראש הממשלה, מר אורן מגנזי, שהתנצל שלא יוכל להגיע היום, ועוד הבוקר ביקש למסור שב-14 בנובמבר יובאו לדיון בוועדת רביבי המועמדים האחרונים למועצה כדי להשלים ל-21 חבר. ב-20 בנובמבר אמורה הממשלה לאשר את המינויים שאושרו בוועדת רביבי. הוא מתחייב שבתוך שבועיים מאישור הממשלה, גם תכונס המועצה. לפחות שניים מחברי המועצה נמצאים אתנו.

מבחינה מעשית, לא הממשלה צריכה לכנס אותם. מי צריך לכנס אותם?

החוק הוא באחריות משרד ראש הממשלה. כל עוד לא נבחר למועצה יושב-ראש, העניין הטכני, כנראה, יהיה על משרד ראש הממשלה.

אך מרגע שתקום המועצה, המועצה מקבלת לידיה את הסמכויות, והיא זו שמנהלת את הנושא.


אם כך, אנו מבינים שני דברים, אך איננו יודעים אם זה נכון, ראשית, נניח שאנו נבקש ממשרד ראש הממשלה להעביר לידינו את רשימת חברי המועצה עד סוף חודש נובמבר, זה דבר שסביר להניח שאפשר להשיג אותו, לדעתך?

אין סיבה שלא. אני מתחייב להמשיך לעקוב ולהפציר. נמצאים אתנו שני חברים של המועצה שאושרו - ביילסקי וד"ר בריקסטון.

אם זה רביבי, אין אנשים מהפוליטיקה בעניין הזה.

נכון.


פניתי במכתב לראש הממשלה וליושב-ראש הסוכנות היהודית גם בבקשה שיטופל נושא השלמת הצוואה והבאת ילדיו. מר ביילסקי כתב לי שהוא ימליץ שהמועצה תטפל בזה. זה ודאי אחד הדברים הראשונים שנבקש מהמועצה. אזמן את עצמי לבוא בפני המועצה. יש מספיק אנשים שהדבר יקר להם.

אני מציעה שנשמע את יושב-ראש הסוכנות.

אני מודה לכם, גברתי היושבת ראש וחברי הכנסת, אולי כי אני בא ממקום שאני מתחיל אולי לא להאמין שיש באמת אנשים שמוכנים להיאבק לגבי נושאים שהם במהות העם היושב בציון. פה אני רואה אנשים שעזבו דברים חשובים לכולם, באתם לפה; לך, ידידי הטוב, חבר הכנסת שלגי, על כל המאמץ ותיק עב הכרס שאתה משקיע בנושא כזה, אני בטוח שאם היית עושה עסקים אחרים, היית יכול אולי לצאת עם רווחים פוליטיים טובים יותר, אבל זה שאתם פה, וגברתי היושבת-ראש, כל יום אני נמצא אצלך, אני באמת מודה לכם.

אם תוכלו לעזור לנו מעבר לנושא המועצה, איכשהו לקבוע שכל יד שמתחנך במדינת ישראל חייב לעבור במקום הזה. כמו שאני תובע מיהדות צפון אמריקה שלא ייתכן שילדים יגדלו, יבגרו, יתחתנו, יהיו סבא וסבתא, וייקברו שם ולא היו פעם אחת במדינת ישראל, לא יכול להיות שילד עברי, יהודי, ציוני שגדל במדינת ישראל, ופעם אחת לא בא למקום הזה וראה את מה שיש פה להציג. לכן כל סיוע שלכם בכיוון הזה יוערך על-ידינו מאוד. תודה.

המצגת הזאת, הדרך שבה היא מוצגת היא מלאכת מחשבת. היא הופכת לרצינית, נגישה, היא שוברת מחסומים וסטיגמות וגם הסרט נהדר. כשאנו באים הנה, ומטבע הדברים נדון איך להביא כל ילד ואיך להפוך נושא זה לחלק אינטגרלי של תוכנית לימודים של ילדים.

אך יש לי עוד אובססיה, והיא איך מביאים ילדים בחו"ל לראות כזה דבר. זה דבר ששנים לחמתי עליו, ולא הצלחתי להגשימו. אני בזמנו חשבתי שיש להקים בתי תרבות. אני רוצה לומר שבכמה מקומות בעולם, אם בארצות הברית, ששם נמצא רוב הנוער היהודי, היינו יכולים להקים מצגת כזאת, שזה לא דבר בשמיים מבחינה כספית, נוער שעובר בדבר כזה הוא אחר כך חומר בידי היוצר. לכן הייתי חולמת על הקמת כמה בתי הרצל בחו"ל. אני חושבת שזה אתגר שצריך להיות משותף לכולנו על מתכונת מה שראינו פה.

אולי ניתן להתחיל במסע תרבותי כמו תערוכה ניידת.

יש פה תערוכה, כפי שאתם רואים.

כשבא נוער יהודי-אמריקאי ורואה את זה בארץ, זה גם מתאים. לגבי נוער בניו-יורק, צריך קצת לשנות.

אם יש לך כמה בתי הרצל בעולם, וזה לא בלתי-אפשרי להקים כמה דברים כאלה, לא צריך הרבה מקום לזה. מסביב לעניין זה אתה מפתח פעילות – הרצאות, ספרייה, סימפוזיונים, קשר אינטרקטיבי עם נוער בארץ. בית הרצל הוא נקודת המשיכה.

רעיון מצוין.

הדיון פתוח, מי שמעוניין לדבר, בבקשה.

כפי שציין אילן, סייענו לאילן לקדם את החוק ולהעבירו. מאותו רגע שהחוק עבר, לנו היתה תחושה שפתאום נפרץ סכר קטן. באופן טבעי, בארגון שלנו חיפשנו את היוזמות, מי מוכן לעשות כדי לקדם גם את העשייה של החוק, גם בעקבות הקושי במינוי הוועדה והתהליך הארוך.


הופתענו לגלות כמות אדירה של יוזמות, למשל בשנה האחרונה בעת ציון יום הרצל, מי שקורא את החוק רואה שרשות השידור לא מחויבת לדבר, ולמרות זאת ראינו ציון יום זה בכלי התקשורת, ברשת ב' ובגלי צה"ל בימים של שידור. אני מסכים שגם אנו נוכחנו לדעת שזה עדיין רחוק מאוד מהתמונה האידיאלית, רבים אינם יודעים בכלל שהיום קיים, אך רק קצה החוט הזה מוכיח שהפוטנציאל הוא גדול לפחות פי עשרה, ועם הטפטוף הקטן הנוסף של המשאבים שהמועצה יכולה להעניק, זה יכול להיות פי עשרה, פי עשרים ופי שלושים.

מאז שחוקק החוק פגשתי אנשים רבים עם הרבה רעיונות. אני חושב שבאותה שנייה שהמועצה הזאת תקום, יהיה כאן פרץ אמיתי. לכן אני חושב שהחותמת הזאת יכולה להיות היסטורית, בשינוי גדול בתפיסה של היכולת להעביר לאנשים בישראל מיהו הרצל, מהו הרצל ומהי חשיבותו, כמו שהמוזיאון הזה עושה בצורה מוצלחת, לטעמי.

אני משבח על המקום, זו הפעם השנייה שאני פה, ואני נפעם.


חסר לי הנושא שהרצל ביקר בארץ ישראל חמישה ימים. זה הוזכר רק בנקודה אחת - מקווה ישראל. הוא היה בירושלים. יש פה הרבה מקומות בירושלים שאנו נאבקים על הרצל, ושום דבר לא מוזכר. הוא גם כתב כל מיני דברים בנושא. אני חושב שיש לציין את ארץ ישראל בביקור שלו. הגענו לבית משפט עליון על הבית שהוא לן שלושה לילות, זה בית שטרן. יש גם את וולפסון ותחנת הרכבת שהרצל הגיע והמלון שבו הרצל לן לילה אחד.

צריך לעשות מסלול ציוני למטיילים.

אנו מעלים הצעות להפעלות במסגרת חוק הרצל, אחד מהדברים הוא גם סיורים של הרצל בישראל. יש לנו דיבור עם מיני ישראל ליצור הפעלה של שני מודלים – אחד, סיור של הרצל בארץ ישראל שהיה, ומודל שני, הרצל - נוילנד. אם זה ייצא לפועל, חלק מהמשאלה שלך תיענה.

מה לגבי התשלום של המוזיאון?

יש שלושה תעריפים; 20 ש"ח למבוגר, לקבוצות 15 ש"ח, לנוער 12 ש"ח, לחיילים זה 4 ש"ח, ובכל מקום שיש צורך אנושי או כלכלי, אנו מתייחסים לזה באופן אחר.


הוא פתוח בימי שישי עד הצהרים. פתוח כל השבוע, חוץ מערבי חגים וחגים. פתוח גם ליחידים, אך צריך להזמין מקום, כדי שתתמלא מכסה.


מגיעים בתי ספר, בזמן שהייתי פה הגיעו בפועל חטיבה עליונה, אך אפשר גם גיל נמוך יותר. בשבוע שעבר לבית ספר רעות היה ביקור עם הפעלה שמתבקשת מהמיצג שראיתם. היה טוב, רוצים השבוע עוד אחד, ואני חושב שזו התחלה.

יש לכם חדר שאם מנהל או מורה רוצה לשבת עם קבוצה ולנסות להוציא תגובות, יש איפה להושיב אותם?

כרגע אנו מנצלים מעט את החדר הזה ואת האכסניה של בית וגן, שזה שלוש דקות מכאן, ונכנסנו להידברות אתם לגבי הסכם, שנוכל לנצל את זה.

יחד עם זה יש לנו תוכניות לבנות מרכז חינוכי בחורשה מאחורי זה, מקום עם ארבע כיתות, עם ספרייה וכו'. אנו מחפשים את המימון, התוכניות קיימות. אנו קוראים לזה מרכז הרצל, כי אנו רואים את המצגת כחלק חשוב, אך פעילות אחר כך – ראיתם במצגת שעולות שאלות לדיון מתוך הסרט; הוא אומר: 'להיות ציוני ולא לחיות בארץ? לא נראה לי'.

מי כתב את התסריט של זה?

זה היה עבודה משותפת. הקונספציה באה מאתנו, כתבו אנשים מוכשרים, אורית שוחם היא היוצרת ועבד אתה צוות מנוסה.

להבדיל, אני רואה לנגד עיניי את יד ושם, שהצליחו גם לבנות בית ספר להוראת השואה. אפשר פה בעתיד להגיע למצב שיהיה פה בית ספר להוראת הציונות.

יפה, יש לנו מסמך בעניין הזה.

אני מצטערת, אני צריכה לחזור לכנסת, אך חברת הכנסת גולן תמשיך לנהל את הישיבה מכאן.

אני רוצה שלא ייווצר רושם כאילו כל מערכת החינוך כבר נכנסה לפה. זו היתה יוזמה מקומית של מנהל.

אני רוצה לדווח על היישום של חוק הרצל מבחינת משרד החינוך. משרד החינוך נערך לחוק הרצל בכמה מובנים. למשל, המזכירות הפדגוגית כבר שלוש שנים יוצאת עם פרויקט שנקרא "נוער חושב מחר". שתי החוברות שלפניכם יצאו. אנו מדברים על נוער שכותב על חזון המדינה בעוד 20 שנה. אנו תוך כדי התוכנית מלמדים על הרצל ואז מבקשים מהתלמידים שיכתבו את חזונם האישי - איך הם רואים את המדינה. הוצאנו כבר שני ספרים.


השנה שידרגנו את הפרויקט הזה; ביקשנו מתלמידים לא רק לכתוב חיבור על חזונם לגבי המדינה בעוד 20 שנה- -

באיזה נושאים הם כותבים?

בתחומים הכלכלי, החברתי, המדיני, הטכנולוגי, כל אחד לפי נטיות לבו.


השנה תלמידים יוכלו להוציא עיתון בעוד 20 שנה, כלומר יכתבו, איך ייראה העיתון עוד 20 שנה, תחנת רדיו שתשדר עוד 20 שנה, סרטים שייעשו על-ידי תלמידים עוד 20 שנה - כל זה יצא בחוזר מנכ"ל בספטמבר.

איך אתם גורמים לכך שבתי הספר יידעו על יום הרצל ויקיימו את מצוות החוק?

יש בחוק גם הפעולות הערכיות של משרד החינוך, לכן אתחיל בזה ואגיע לנקודה שהעלית. אנו רואים ביום הרצל לא שיאו של תהליך חינוכי, ואני רוצה להתייחס לפעולות הערכיות; הנושא השני שהוצאנו בחוזר מנכ"ל, אנו מבקשים מתלמידים בחטיבות העליונות - חטיבות הביניים ובתי הספר היסודי מתייחסים יותר, כי יש להם יותר זמן, וראינו שתלמידים בחטיבות העליונות עסוקים יותר בבגרות, לכן הוצאנו תחרות חיבורים יחד עם המפמ"רים בהיסטוריה בחינוך הדתי ובחינוך הכללי, שבהם תלמידים יכתבו על אידיאולוגיה של המנהיג, תפיסת עולמו הציונית, יצירתו, פועלו למימוש רעיונותיו והשפעתו בדורו בדורות הבאים. ביום ציון י' באייר אולי נעשה טקס משותף לציין את התלמידים המצטיינים. זה נושא אחד.


הוצאנו חומר לבתי הספר, חומר שהוכן במזכירות הפדגוגית על הרצל – חזונו ופועלו. זה עבר לכל בתי הספר.


שנית, הטלוויזיה החינוכית גם היא הוציאה סרט שבתי ספר יכולים להשתמש בו. בהשתלמויות המורים אנו חושפים את המורים למגוון, וכל אחד בוחר לפי כיתתו ולפי נטיות לבו. יש גם אתר אינטרנט שיש הפעלות ערכיות-חינוכיות לדיון בשעת מחנך, מה לעשות בשעת מחנך ביום הזה, שעוסק בהרצל ובמורשתו.

אם אתם יודעים שיש תוכנית טלוויזיה בטלוויזיה החינוכית, למה אי-אפשר להפנות את התלמידים לזה ולשאול אותם שאלות?

אנו מפנים, ואומרים למחנך: תבחר את מה שמתאים לכיתתך.


המרכז כאן מתאים לכיתות ו' ומעלה. אז אנו לפי שכבות הגיל מתאימים את התכנים.


למשל, כיתות ב', ג', יש ארגון פרטי שלקח 15 דמויות, ביניהן הרצל, ויצר לכיתות אלה סרטים מצוירים, אוגנדה זה אחד הנושאים, סביב הרצל. ילדים כאלה שואלים שאלות ודנים.


יש התערוכה הזאת שדיברנו עם ד"ר פרידמן, שהיינו רוצים להעביר אחת כזאת לכל אחד מהמחוזות, כדי שזאת תהיה תערוכה ניידת בין בתי הספר. הקמנו ועדה שתדון ביום הרצל ומה לעשות מעבר לפעולות. אנו רוצים לומר מה ייעשה ואיך ייעשה, אנו רוצים שתלמידים בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות יבקרו כאן במקום, כלומר הנושא הזה מבחינה ערכית הוא מאוד חשוב לנו.


הדבר היחיד בחוק שאנו לא יכולים ליישם, יש הנושא של המלגות. דובר שמשרד החינוך יקצה מלגות מתקציב שהאוצר יעביר. האוצר לא הקצה. דיברתי עם נציגי ההסתדרות הציונית, אנו מכניסים אותם לוועדות שלנו כשותפים הן בנושא יהדות התפוצות, מוטי פרידמן היה השותף שלי לגבי תוכנית לימוד העם היהודי והן לגבי נושא הרצל, שהוא חבר הוועדה שלנו ליישום נושא יום הרצל.

האם חשבתם לשלב את ראשי הרשויות המקומיות כפרויקט, לציין את יום הרצל בעיר מסוימת? לעבוד מול מנהלי מחלקות החינוך?

חשבו קצת שונה. יש לכל מחוז חידון ציונות. מנהלי המחוזות במשרד לקחו זאת כפרויקט. הרצל הוא חלק מהעניין. לא חשבנו להצמיד את זה לרשות מסוימת.

צריך להציע להם, כי יהיו ראשי רשויות שזה ימצא חן בעיניהם.

בוועדה אעביר את הרעיון.

התערוכה שאתם רואים כאן, אם משווים אותה לרוב חומר הלימוד, היא מרתקת. בנוסף לתערוכה כל אחד מכם קיבל את המדריך למבקר שיצא. אנו מוציאים עוד חוברת עם המון פעילות לתלמידים. חשוב שנעבוד יחד, כדי שלא כל אחד מאתנו ימציא את הגלגל.


קיימנו כנס בשנה שעברה בחסות המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך וקצין חינוך ראשי, השם של הכנס היה: מאלטנוילנד לתל-אביב, סוגיות ערכיות בהוראת הציונות. למרות שהמועצה עדיין לא קמה, לפי החוק, חייב להיות כנס כזה כל שנה. חשוב שנמשיך בדברים כאלה.

איך צה"ל משתתף? יש סדרות חינוך?

אנו במשא ומתן אתם. חלק מהבעיה היתה שכשפתחנו תקופת הרצה, היתה מנהלת אחרת, עכשיו זה יהיה רציף. הרעיון הוא סדרות חינוך של צה"ל , ביקור כאן, והם מדברים על לפחות חצי יום של סיור, סדנאות וכו'.

בפרוצדורה זה כבר נמצא בהסכמה עקרונית, ובמהלך חודש זה הם הבטיחו שהדבר ייחתם.

אני מבקש לזרז נושא של חדר שמייד אחרי שיוצאים מהמרכז, אפשר יהיה לעשות בו דיון.

אגב, לאנשים מבוגרים שעוברים את התצוגה הזאת, היא לא כל-כך קצרה - כדאי שיהיו כסאות מסתובבים.

יש לנו שם שלושים כיסאות, ולפי בקשה, אנו נותנים.

אנו מודים לכל הבאים והמשתתפים ובפרט למארחים שלנו היום, אנשי ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, מוזיאון הרצל.

אנו חוזרים על הקריאות הקודמות של הוועדה לממשלת ישראל, בפרט לראש ממשלת ישראל, המופקד על חוק בנימין זאב הרצל, זכרו ומורשתו, לסיים סוף-סוף את הקמת המועצה, שהמועצה אמנם תתחיל להתכנס ולפעול. אנו חוזרים ומבקשים מהממשלה ומהמועצה שבשלבי הקמה לקיים את צוואתו של הרצל להעלות גם את שני ילדיו, הנס ופאולינה, שהושארו עבורם חלקות.


אני סבור שנחזק את ידי כל העוסקים במלאכה, נודה גם לאנשי מרכז שלם, גם לאנשי המועצה לשימור אתרים, נבקש ממשרד החינוך והתרבות שיעשו מאמץ שבמערכת החינוך כל השנה אך גם ביום הרצל, היום הזה יורגש.

הוועדה פונה גם לצה"ל להמשיך לשתף פעולה בנושא הזה עם כל הגורמים המטפלים בנושא על-פי החוק ובפועל.


נציע לכל חברי הכנסת שטרם היו במקום הזה לבוא - גם משום שזו חוויה וגם כדי לשמש דוגמה לאזרחי ותושבי מדינת ישראל, שזה מקום שראוי לבקר בו.


מחוץ להחלטה שאני מציע; אם נוכל ביום הרצל הקרוב לקיים בכנסת, אציע זאת ליושבי-ראש ועדת החינוך והתרבות, ועדת העלייה והקליטה וגם ליושב-ראש הכנסת, לקיים בכנסת במסגרת יום הרצל הקרנה של חלק, לפחות, ממה שיש לכם כאן, הסרט המסיים ואולי קטעים נוספים, ואפשר להביא את המצגת פה לכנסת.

נשמח להמשיך לסייע ולשתף פעולה, כי הרצל והמורשת הציונות היא של כל העם היהודי.

אני מודה לכל אלה שבאו ואלה שעובדים קשה כל-כך לבצע ולהחזיק את המקום. הביקור והסרט האלה ריגשו אותי מאוד. כל הכבוד.

תודה רבה שבאתם, זה מחזק את ידינו בצורה בלתי רגילה.

הדיון והסיור הסתיימו בשעה 11:30.